ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.22 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 4 34 3086284 3086254 2026-10-01T12:42:37Z MediaWiki message delivery 8143 /* Wikidata Sitelink changes in Recent Changes and Watchlist */ פסקה חדשה 3086284 wikitext text/x-wiki {{/פתיח}} == הוספת שיעורי שמע לתלמוד הבבלי == אני רוצה להוסיף קישור לשיעורי קול הלשון על הבבלי לדף עריכת הדף "תבנית:כותרת לעמוד בגמרא" – ויקיטקסט <span style="background: #fff3cd; border: 1px solid #ffc107; border-radius: 4px; padding: 4px 8px; font-weight: bold;"> :::::::::[https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/searchResults/100/{{#בחר:{{{1}}}|ברכות=1|פאה=2|דמאי=3|כלאים=4|שביעית=5|תרומות=6|מעשרות=7|מעשר שני=8|חלה=9|ערלה=10|בכורים=11|ביכורים=12|שבת=13|עירובין=14|פסחים=15|שקלים=16|יומא=17|סוכה=18|ביצה=19|ראש השנה=20|תענית=21|מגילה=22|מועד קטן=23|חגיגה=24}}/בבלי%20תלמוד?urlFilters=20:{{גימטריה|{{{2}}}}}%7C ^click🎧 לדף חדש]</span> יש התנגדות? [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 12:36, 16 ביוני 2025 (IDT) :מחילה שהעברתי לתחתית בלי דיון, לא ראיתי שפתחת על כך פיסקה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"א באב ה'תשפ"ה • 16:17, 15 באוגוסט 2025 (IDT) ::אולי כדאי להוסיף קישור מהבבלי לפחות לתוס שם אני מוסיף הקלטה על כל קטע [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 16:20, 15 באוגוסט 2025 (IDT) ::: אני חושב שדברים כאלה יכולים להישאר בתחתית הדף, אין צורך להעמיס על הקורא מיד בראש הדף. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:27, 15 באוגוסט 2025 (IDT) == חבר הנאמנים של קרן ויקימדיה 2025 - קריאה להגשת מועמדוּת == <section begin="announcement-content" /> :''<div class="plainlinks">[[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation elections/2025/Announcement/Call for candidates|{{int:interlanguage-link-mul}}]] • [https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Special:Translate&group=page-{{urlencode:Wikimedia Foundation elections/2025/Announcement/Call for candidates}}&language=&action=page&filter= {{int:please-translate}}]</div> שלום לכולם, [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation elections/2025|הקול הקורא להגשת מועמדוּת לבחירות 2025 לחבר הנאמנים של קרן ויקימדיה פתוח כעת]], מיום 17 ביוני 2025 ועד 2 ביולי 2025 בשעה 11:59 לפי זמן אוניברסלי מתואם (UTC) [1]. חבר הנאמנים מפקח על עבודת קרן ויקימדיה, ותקופת הכהונה בו היא בת שלוש שנים [2]. זוהי משרה בהתנדבות. השנה תצביע קהילת ויקימדיה מסוף חודש אוגוסט ובמשך כל חודש ספטמבר 2025 כדי לאייש שני (2) מושבים בחבר הנאמנים של הקרן. אולי את או אתה, או מישהו שאתם מכירים - מתאימים לתפקיד ויכולים להצטרף לחבר הנאמנים של קרן ויקימדיה? [3] אפשר לקרוא עוד על הכישורים הנדרשים כדי להציג מועמדוּת לעמדות ההנהגה האלה, ועל אופן הצגת המועמדוּת [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation elections/2025/Candidate application|בדף הזה במטא־ויקי]], או איך לשכנע מישהו אחר או מישהי אחרת להתמודד בבחירות לשנה זו. בברכה חמה, אבְּהישֵק סוּרְיאוונְשי<br /> יו״ר ועדת הבחירות בשם ועדת הבחירות וועדת המשילות [1] https://meta.wikimedia.org/wiki/Special:MyLanguage/Wikimedia_Foundation_elections/2025/Call_for_candidates [2] https://foundation.wikimedia.org/wiki/Legal:Bylaws#(B)_Term. [3] https://meta.wikimedia.org/wiki/Special:MyLanguage/Wikimedia_Foundation_elections/2025/Resources_for_candidates<section end="announcement-content" /> [[משתמש:MediaWiki message delivery|MediaWiki message delivery]] ([[שיחת משתמש:MediaWiki message delivery|שיחה]]) 20:44, 17 ביוני 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:RamzyM (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=28866958 --> == <span lang="en" dir="ltr">Sister Projects Task Force reviews Wikispore and Wikinews</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="message"/> Dear Wikimedia Community, The [[m:Wikimedia Foundation Community Affairs Committee|Community Affairs Committee (CAC)]] of the Wikimedia Foundation Board of Trustees assigned [[m:Wikimedia Foundation Community Affairs Committee/Sister Projects Task Force|the Sister Projects Task Force (SPTF)]] to update and implement a procedure for assessing the lifecycle of Sister Projects – wiki [[m:Wikimedia projects|projects supported by Wikimedia Foundation (WMF)]]. A vision of relevant, accessible, and impactful free knowledge has always guided the Wikimedia Movement. As the ecosystem of Wikimedia projects continues to evolve, it is crucial that we periodically review existing projects to ensure they still align with our goals and community capacity. Despite their noble intent, some projects may no longer effectively serve their original purpose. '''Reviewing such projects is not about giving up – it's about responsible stewardship of shared resources'''. Volunteer time, staff support, infrastructure, and community attention are finite, and the non-technical costs tend to grow significantly as our ecosystem has entered a different age of the internet than the one we were founded in. Supporting inactive projects or projects that didn't meet our ambitions can unintentionally divert these resources from areas with more potential impact. Moreover, maintaining projects that no longer reflect the quality and reliability of the Wikimedia name stands for, involves a reputational risk. An abandoned or less reliable project affects trust in the Wikimedia movement. Lastly, '''failing to sunset or reimagine projects that are no longer working can make it much harder to start new ones'''. When the community feels bound to every past decision – no matter how outdated – we risk stagnation. A healthy ecosystem must allow for evolution, adaptation, and, when necessary, letting go. If we create the expectation that every project must exist indefinitely, we limit our ability to experiment and innovate. Because of this, SPTF reviewed two requests concerning the lifecycle of the Sister Projects to work through and demonstrate the review process. We chose Wikispore as a case study for a possible new Sister Project opening and Wikinews as a case study for a review of an existing project. Preliminary findings were discussed with the CAC, and a community consultation on both proposals was recommended. === Wikispore === The [[m:Wikispore|application to consider Wikispore]] was submitted in 2019. SPTF decided to review this request in more depth because rather than being concentrated on a specific topic, as most of the proposals for the new Sister Projects are, Wikispore has the potential to nurture multiple start-up Sister Projects. After careful consideration, the SPTF has decided '''not to recommend''' Wikispore as a Wikimedia Sister Project. Considering the current activity level, the current arrangement allows '''better flexibility''' and experimentation while WMF provides core infrastructural support. We acknowledge the initiative's potential and seek community input on what would constitute a sufficient level of activity and engagement to reconsider its status in the future. As part of the process, we shared the decision with the Wikispore community and invited one of its leaders, Pharos, to an SPTF meeting. Currently, we especially invite feedback on measurable criteria indicating the project's readiness, such as contributor numbers, content volume, and sustained community support. This would clarify the criteria sufficient for opening a new Sister Project, including possible future Wikispore re-application. However, the numbers will always be a guide because any number can be gamed. === Wikinews === We chose to review Wikinews among existing Sister Projects because it is the one for which we have observed the highest level of concern in multiple ways. Since the SPTF was convened in 2023, its members have asked for the community's opinions during conferences and community calls about Sister Projects that did not fulfil their promise in the Wikimedia movement.[https://commons.wikimedia.org/wiki/File:WCNA_2024._Sister_Projects_-_opening%3F_closing%3F_merging%3F_splitting%3F.pdf <nowiki>[1]</nowiki>][https://meta.wikimedia.org/wiki/Wikimedia_Foundation_Community_Affairs_Committee/Sister_Projects_Task_Force#Wikimania_2023_session_%22Sister_Projects:_past,_present_and_the_glorious_future%22 <nowiki>[2]</nowiki>][https://meta.wikimedia.org/wiki/WikiConvention_francophone/2024/Programme/Quelle_proc%C3%A9dure_pour_ouvrir_ou_fermer_un_projet_%3F <nowiki>[3]</nowiki>] Wikinews was the leading candidate for an evaluation because people from multiple language communities proposed it. Additionally, by most measures, it is the least active Sister Project, with the greatest drop in activity over the years. While the Language Committee routinely opens and closes language versions of the Sister Projects in small languages, there has never been a valid proposal to close Wikipedia in major languages or any project in English. This is not true for Wikinews, where there was a proposal to close English Wikinews, which gained some traction but did not result in any action[https://meta.wikimedia.org/wiki/Proposals_for_closing_projects/Closure_of_English_Wikinews <nowiki>[4]</nowiki>][https://meta.wikimedia.org/wiki/WikiConvention_francophone/2024/Programme/Quelle_proc%C3%A9dure_pour_ouvrir_ou_fermer_un_projet_%3F <nowiki>[5]</nowiki>, see section 5] as well as a draft proposal to close all languages of Wikinews[https://meta.wikimedia.org/wiki/Talk:Proposals_for_closing_projects/Archive_2#Close_Wikinews_completely,_all_languages? <nowiki>[6]</nowiki>]. [[:c:File:Sister Projects Taskforce Wikinews review 2024.pdf|Initial metrics]] compiled by WMF staff also support the community's concerns about Wikinews. Based on this report, SPTF recommends a community reevaluation of Wikinews. We conclude that its current structure and activity levels are the lowest among the existing sister projects. SPTF also recommends pausing the opening of new language editions while the consultation runs. SPTF brings this analysis to a discussion and welcomes discussions of alternative outcomes, including potential restructuring efforts or integration with other Wikimedia initiatives. '''Options''' mentioned so far (which might be applied to just low-activity languages or all languages) include but are not limited to: *Restructure how Wikinews works and is linked to other current events efforts on the projects, *Merge the content of Wikinews into the relevant language Wikipedias, possibly in a new namespace, *Merge content into compatibly licensed external projects, *Archive Wikinews projects. Your insights and perspectives are invaluable in shaping the future of these projects. We encourage all interested community members to share their thoughts on the relevant discussion pages or through other designated feedback channels. === Feedback and next steps === We'd be grateful if you want to take part in a conversation on the future of these projects and the review process. We are setting up two different project pages: [[m:Public consultation about Wikispore|Public consultation about Wikispore]] and [[m:Public consultation about Wikinews|Public consultation about Wikinews]]. Please participate between 27 June 2025 and 27 July 2025, after which we will summarize the discussion to move forward. You can write in your own language. I will also host a community conversation 16th July Wednesday 11.00 UTC and 17th July Thursday 17.00 UTC (call links to follow shortly) and will be around at Wikimania for more discussions. <section end="message"/> </div> -- [[User:Victoria|Victoria]] on behalf of the Sister Project Task Force, 23:57, 27 ביוני 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Johan (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Johan_(WMF)/Sister_project_MassMassage_on_behalf_of_Victoria/Target_list&oldid=28911188 --> == Wikidata Item and Property labels soon displayed in Wiki Watchlist/Recent Changes == ''(Apologies for posting in English, you can help by translating into your language)'' Hello everyone, the [[m:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Clearer_Wikidata_Edit_Summaries/Resolve_Labels|Wikidata For Wikimedia Projects]] team is excited to announce an upcoming change in how Wikidata edit changelogs are displayed in your [[Special:Watchlist|Watchlists]] and [[Special:RecentChanges|Recent Changes]] lists. If an edit is made on Wikidata that affects a page in another Wikimedia Project, the changelog will contain some information about the nature of the edit. This can include a QID (or Q-number), a PID (or P-number) and a value (which can be text, numbers, dates, or also QID or PID’s). Confused by these terms? See the [[d:Special:MyLanguage/Wikidata:Glossary|Wikidata:Glossary]] for further explanations. The upcoming change is scheduled for '''17.07.2025''', between '''1300 - 1500 UTC'''. The change will display the label (item name) alongside any QID or PIDs, as seen in the image below: [[File:Apr10 edit summary on Wikidata.png|An edit sum entry on Wikidata, labels display alongside their P- and Q-no.'s]] These changes will only be visible if you have Wikidata edits enabled in your User Preferences for Watchlists and Recent Changes, or have the active filter ‘Wikidata edits’ checkbox toggled on, directly on the Watchlist and Recent Changes pages. Your bot and gadget may be affected! There are thousands of bots, gadgets and user-scripts and whilst we have researched potential effects to many of them, we cannot guarantee there won’t be some that are broken or affected by this change. Further information and context about this change, including how your bot may be affected can be found on this [[m:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Clearer_Wikidata_Edit_Summaries/Resolve_Labels|project task page]]. We welcome your questions and feedback, please write to us on this dedicated [[m:Talk:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Clearer_Wikidata_Edit_Summaries/Resolve_Labels|Talk page]]. Thank you, - [[m:User:Danny_Benjafield_(WMDE)|Danny Benjafield (WMDE)]] on behalf of the Wikidata For Wikimedia Projects Team. [[משתמש:MediaWiki message delivery|MediaWiki message delivery]] ([[שיחת משתמש:MediaWiki message delivery|שיחה]]) 15:46, 14 ביולי 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Danny Benjafield (WMDE)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Danny_Benjafield_(WMDE)/MassMessage_Test_List&oldid=28981877 --> == <span lang="en" dir="ltr"> Upcoming Deployment of the CampaignEvents Extension</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="message"/> Hello everyone, ''(Apologies for posting in English if English is not your first language. Please help translate to your language.)'' The Campaigns Product Team is planning a global deployment of the '''[[:mw:Help:Extension:CampaignEvents|CampaignEvents extension]]''' to all Wikisource, including this Wikisource, during the '''week of August 25th'''. This extension is designed to help organizers plan and manage events, WikiProjects, and other on-wiki collaborations - and to make these efforts more discoverable. The three main features of this extension are: * '''[[:m:Event_Center/Registration|Event Registration]]''': A simple way to sign up for events on the wiki. * '''[[:m:CampaignEvents/Collaboration_list|Collaboration List]]''': A global list of events and a local list of WikiProjects, accessible at '''[[:m:Special:AllEvents|Special:AllEvents]]'''. * '''[[:m:Campaigns/Foundation_Product_Team/Invitation_list|Invitation Lists]]''': A tool to help organizers find editors who might want to join, based on their past contributions. '''Note''': The extension comes with a new user right called '''"Event Organizer"''', which will be managed by administrators on this Wikisource. Organizer tools like Event Registration and Invitation Lists will only work if someone is granted this right. The Collaboration List is available to everyone immediately after deployment. The extension is already live on several wikis, including '''all Wikipedia, Meta, Wikidata''', and more ( [[m:CampaignEvents/Deployment_status#Current_Deployment_Status_for_CampaignEvents_extension| See the full deployment list]]) If you have any questions, concerns, or feedback, please feel free to share them on the [[m:Talk:CampaignEvents| extension talkpage]]. We’d love to hear from you before the rollout. Thank you! <section end="message"/> </div> <bdi lang="en" dir="ltr">[[User:Udehb-WMF|Udehb-WMF]] ([[User talk:Udehb-WMF|שיחה]]) 18:40, 31 ביולי 2025 (IDT)</bdi> <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Udehb-WMF@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Udehb-WMF/sandbox/MM_target_Wikisource&oldid=29066664 --> == זקוק ל"ויקי-עורך"... == שלום וברכה. כידוע (או שלא...) חלוקת התנ"ך לפרקים היא עבודה נוצרית שיש מאחוריה בוֹרוּת בהבנת הכתובים וי"א גם אנטישמיות. לאחר עבודה ממושכת ומאומצת יש היום תחת ידי את התורה (חמישה חומשי תורה) מחולקת מחדש ע"פ הפרשות הפתוחות והסתומות וכל פסוק שהוא התחלה של פרשה חדשה (פתוחה או סתומה) הוא פסוק א'. כך שאל מול הכתובת הקיימת כיום לכל פסוק בתורה (ולמשל - בראשית כ"ג-ד') יש מעתה כתובת חדשה המביאה לידי ביטוי את מספר הפרשה (באותיות) בתוך הספר הנדון ואת מספר הפסוק בתוך אותה פרשה. לפני מספר ימים העליתי את הנ"ל ב-2 קבצי PDF לויקיטקסט וזה נמצא שם בקישורים הבאים: * [[:קובץ:תורה טהורה שחור לבן.pdf]] * [[:קובץ:מאוחד צבעוני.pdf]] אך הבנתי שכדי להשיג את מטרתי והיא: חשיפה ציבורית רחבה לחלוקה "היהודית" המתוארת לעיל אני צריך להטמיע את התוכן הנ"ל אינטגרלית בויקיטקסט כך שכל גולש בויקיטקסט שיקליד בשורת החיפוש מילות מפתח כמו "תורה" או "פרשות פתוחות וסתומות" או כל תיבה רלוונטית אחרת יקבל בתוצאות החיפוש את החלוקה הנ"ל. עוד הבנתי שבשביל זה אני זקוק ל"ויקיעורך" שיוכל לבצע את המלאכה. כמובן שאני מדבר על עבודה בתשלום. אשמח להצעות... תודה [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 19:07, 3 באוגוסט 2025 (IDT) :שלום וברכה. : הדרך המיטבית והיחידי שאני רואה שאפשר להכניס את זה אל האתר הינה ביצירת מדור חדש משלו -- צריכים להחליט על השם -- אבל כמו למשל [[תורה טהורה]] או [[תורה (חלוקה על פי פרשיות פתוחות וסתומות)]]. אם אפשר להכניס חומש שלם בתוך דף אחד (אינני יודע אם זה אפשרית מבחינת מגבלות תווים) - זה יהיה הכי טוב. החלופות האחרות - כגון (א) חלוקה לפי פרשיות השבוע או (ב) חלוקה לפי כל "פרשה פתוחה/סתומה" יוצרות לדעתי בעיות משלהם כדלהלן: * א. יש פרשיות כמו פרשת ויחי שלא מתחילות בפרשה של רווחים * ב. חלוקה לפי כל פרשה שלך משמעותו יצירה של כ-500 דפים אשר בממוצע יכילו כמה פסוקים בודדים... זה הוא דעתי האישית. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:49, 3 באוגוסט 2025 (IDT) : {{א|Roxette5}}, על הפורמט הטכני המדוייק ניתן כמובן לדון. כרגע זה לא לגמרי מעשי כל עוד אין אצלנו מתנדב שייקח זאת על עצמו (הבנתי שמר פרנק מציע תשלום עבור זה). לענ"ד כדאי לדון כרגע על עצם הבקשה של מר פרנק לסיוע לפני שמחליטים על הפורמט הטכני.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:59, 3 באוגוסט 2025 (IDT) ::אם מדובר בחלוקה ל-5 דפים של חומשים - אינני רואה קושי לעשות את זה בעצמי. אם מדובר בחלוקה של פרשיות השבוע או פרשיות של הרב פרנק - אז יצטרך באמת סיוע מאנשים אחרים (בתשלום או בהתנדבות).--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:30, 3 באוגוסט 2025 (IDT) ::: אוקיי. נמתין לתשובתו של {{א|Zeevfrank}}.{{כ}} [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:58, 3 באוגוסט 2025 (IDT) ::::ערב טוב. התרגלתי שאני מקבל הודעה במייל על כל תגובה ולכן תשובתי התעכבה... נראה לי בסדר ליצור 5 דפים של 5 החומשים, ואם צריך אוכל כמובן לפצל את ה-PDF ל-5 (כפול שתיים... השחור-לבן והצבעוני) כפי שניתן להיווכח גם החלוקה לפרשת השבוע ולעליות (שבעת הקרואים) באות לידי ביטוי בטקסט. אם הבנתי נכון אתה כותב שאתה יכול לעשות זאת בעצמך. מעולה! אז בוא תאמר לי בבקשה "מה יקר חסדו"? כמה זה יעלה? [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 02:07, 5 באוגוסט 2025 (IDT) :::::הכל בסדר. אני עושה בחינם. לא מדובר במשהו באמת מסובך. מאמין שגם תוכל לעשות בעצמך. :::::אז מציע שנחליט על שם של הדפים ובמקביל אבקש ממך במייל לשלוח לי קובץ וורד. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 10:08, 5 באוגוסט 2025 (IDT) :::::: לענ"ד רצוי לפרט בשם המיזם: [[תורה טהורה - חלוקה על פי פרשות פתוחות וסתומות]]. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 10:42, 5 באוגוסט 2025 (IDT) :::::::שלום וברכה. אני לא טוב בטכנולוגיה ומתנצל מראש אם אני עושה טעויות ברמה הטכנית של ההתנהלות כאן. עכ"פ אני מבין שאני מתכתב עם שני אנשים נחום ורוקסט5. אביע להלן את דעתי בנקודות שהעליתם. :::::::א. אני מאוד מעריך את התנדבותך (רוקסט5) לעשות את העבודה חינם ואני רוצה לומר לך שאם "הצעד הקטן לאדם" שאנו עושים כאן יוביל ל"צעד גדול לאנושות" (עיין ערך ניל ארמסטרונג) הרי שלך (וגם לנחום) יהיה חלק בזה ואני מתכוון לכך שאולי (ועוד פעם אולי...) פרסום חומש שכזה יוביל בסופו של תהליך ארוך וממושך למהפך היסטורי שבו כל "ארון הספרים היהודי" יעבור לכתובות החדשות של כל פסוק בתורה שאנחנו מספקים כאן ולא נזדקק עוד לחלוקה הנוצרית. :::::::ב. אני מקבל את ההצעה בקשר לשם המיזם עם תיקון קל: תורה טהורה - כתובת חדשה לכל פסוק בתורה על פי פרשות פתוחות וסתומות. (וזאת כי מניסיוני כאשר אנשים שומעים "פרשות פתוחות וסתומות" הם אינם מתעמקים ומפטירים משהו בנוסח: כן... אנחנו מכירים את זה מהחומשים בבית הכנסת... זה לא חדש... וד"ל). :::::::ג. איך אתה רוצה את קבצי ה-וורד? האם לשלוח לך את כל 55 הקבצים (קובץ פתיחה + 54 קבצים לכל פרשה מ-54 הפרשות) וכל זה כפול שתיים (שחור-לבן וצבעוני) או שאתה מעדיף לפתוח עם חומש בראשית או כל דרך אחרת שנראית לך... [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 17:05, 5 באוגוסט 2025 (IDT) * שלחתי לך בפרטי מייל עם המייל שלי. נא לשלוח אליי קבצים הראשונים של ספר בראשית. * מהו ההבדל בין הצבעוני לבין שחור ולבן? אצלנו בטקסט זה לא משנה לכאורה... * '''תורה טהורה - כתובת חדשה לכל פסוק בתורה על פי פרשות פתוחות וסתומות''' אני יכול לשים בטקסט של הדף עצמו. אבל בשם שלו בחיפוש באתר - שם ארוך מדאי. אתחיל בדוגמה עכשיו ואפשר לשנות את זה ככל שמתקדמים [[ביאור:תורה טהורה - חלוקה על פי פרשות פתוחות וסתומות]] * בברכה, --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 17:55, 5 באוגוסט 2025 (IDT) *:אני מבין מהערתך שאין צבע בטקסטים של ויקיטקסט? כי אם כן אולי עדיף להעלות רק את השחור לבן... אשלח לך עכשיו לשם השוואה גם את בראשית של הש"ל. [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 21:39, 5 באוגוסט 2025 (IDT) *:: ישנה בוויקיטקסט אפשרות לצבוע חלק מהטקסטים עם תבניות ייעודיות.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:35, 5 באוגוסט 2025 (IDT) *:::אוקיי... אז עכשיו יש בידכם את כל ספר בראשית בשתי הגרסאות (ש"ל וצבעוני) בש"ל הדגש הוא על כך שכל פסוק מתחיל עם רווח ובשורה חדשה ובצבעוני הפרשות והפסוקים מודגשים באמצעות הצבעים השונים. תחליטו אתם איזו גרסה עדיפה? ואולי שתיהן? ואולי הצבעוני זו עבודה מורכבת מידי...? [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 22:44, 5 באוגוסט 2025 (IDT) *:::: זה כבר נתון בידי [[משתמש:Roxette5]] להחליט.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:46, 5 באוגוסט 2025 (IDT) *:::::אני הולך בינתיים על שחור ולבן שהוא הפשוט יותר. קבלתי קבצים. מקווה להעלות בימים הקרובים . [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:06, 6 באוגוסט 2025 (IDT) *::::::מעולה. אצפה לעדכון... ושוב תודה רבה. זאב [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 10:26, 6 באוגוסט 2025 (IDT) :::::::שלום {{א|Zeevfrank}}. סיימתי להעלות ספר בראשית. נמצא בדף כאן [[ביאור:תורה טהורה - חלוקה על פי פרשות פתוחות וסתומות/בראשית]]. מוזמן לשלוח אליי יתר החומשים משמות עד דברים. תודה. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 01:18, 7 באוגוסט 2025 (IDT) ::::::::לא אכחד ממך... התרגשתי לראות... מדובר בתחילת התגשמותו של חזון גדול בעז"ה, ובשבילי באופן אישי מדובר בהגשמת חלום אישי... תודה רבה רבה... שולח לך את שאר החומשים ו... חזק חזק ונתחזק ! [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 01:47, 7 באוגוסט 2025 (IDT) :::::::::אני שמח שיכולתי לתת לך כל כך הרבה שמחה בכזה השקעה קטנה יחסית :). אמתין לברך אותך על המוגמר בימים הקרובים אני מאמין. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 02:47, 7 באוגוסט 2025 (IDT) ::::::::::בקשה קטנה... בגרעין המשפחתי שלי כותבים פרנק (ללא א') ולא פראנק... [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 17:22, 7 באוגוסט 2025 (IDT) ::::::::::: בוצע.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:58, 7 באוגוסט 2025 (IDT) :::::::::::והיכן שכתוב {אפשר להוסיף כאן פירוט...} נא להוסיף כדלהלן: בסיס לתיקון עיוות היסטורי של החלוקה הנוצרית של התורה (ושל נ"ך) שחדר לארון הספרים היהודי והשתלט עליו מסיבות שונות ומשונות (כל הפרטים בהקדמה) [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 18:12, 7 באוגוסט 2025 (IDT) :::::::::::: תוסיף אתה. תיכנס לדף, לחץ על "עריכה" ותוסיף.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:31, 7 באוגוסט 2025 (IDT) :::::::::::::טוב... עשיתי זאת... תודה רבה... אעכל את גודל האירוע... ואנסה למשוך אותך איתי לשלב הבא... [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 22:24, 7 באוגוסט 2025 (IDT) :[[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] - נראה לי שסיימתי את העלאת החומר. תעבור עליו ובמידת הצורך נראה לי שתוכל לבצע עריכות ושינויים בעצמך. תודה רבה לך על תרומתך לעולם התורני. {{כל הכבוד}}. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:26, 7 באוגוסט 2025 (IDT) ::בינתיים נראה לי מושלם ואם יתבקשו שינויים אני מבטיח לנסות לעשות זאת בעצמי. עכ"פ רציתי לשאול אותך מה דעתך בקשר לגרסה הצבעונית... האם זה נחוץ? מעניין? ועוד שאלה: טרם הבנתי איך הציבור ייחשף לחומש הזה? האם אני צריך לנקוט בפעולות של יח"צ? האם זה אפשרי שכל גולש ויקיטקסט שיגיע ל"תורה" או ל"מקרא" יקבל בין שאר האפשרויות גם את "תורה טהורה"? [[משתמש:Zeevfrank|Zeevfrank]] ([[שיחת משתמש:Zeevfrank|שיחה]]) 23:06, 7 באוגוסט 2025 (IDT) ::: לענ"ד אפשר להוסיף בדף הראשי של התורה קישור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:04, 8 באוגוסט 2025 (IDT) == הוספת קישור אל {{תב|דף של פסוק}} עבור חלוקת הפסוקים עפ"י פרשות == שלום לכולם. לאחרונה הוספנו עבודתו של משתמש {{א|Zeevfrank}} של [[ביאור:תורה טהורה - חלוקה על פי פרשות פתוחות וסתומות]]. מתוך רצון לתת למיזם חשיפה אני רוצה לבחון איך ניתן לשלב או לתת לו חשיפה בתוך האתר. כעיקרון - די קשה לשלב אותו לכאן בויקיטקסט כי כל המערכת שלנו מבוססת דווקא על החלוקה לפי פרקים ופסוקים הנוצרית... מה שאני עשיתי בינתיים (ובהתאם לדעת הקהילה כאן) - הוספתי קישור אל הפרויקט תחת קטגוריה של "קישורים" בתבנית {{תב|דף של פסוק}}. בבקשה לצפות בו ולתת את דעתכם בעניין. תודה רבה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 07:15, 8 באוגוסט 2025 (IDT) :לטעמי '''ההדגשה''' מיותרת. כמו כן, כרגע מופיע קישור אדום בדפי הנ"ך, אני חושב שעדיף שזה יופיע רק בתורה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"א באב ה'תשפ"ה • 16:31, 15 באוגוסט 2025 (IDT) == לידיעת הציבור - שינויים שביצעתי בתבנית {{תב|כותרת לעמוד בגמרא}} == שלום לכם. ביצעתי שינויים אבל מוזמנים לשחזר/לשנות אם כך הקונזנסוס של הקהילה. כלדקמן: # הופתעתי "שנמחקו" כל הקישורים של דפי הגמרא אל אתרים אחרים. עד שהבנתי שהם הועברו אל תחתית הדף. לדעתי מאוד לא מובן שקורא יסתכל שם. לכן הוספתי קישור אל קישורים אלו בתחילת הדף # מחקתי את הקישור אל "מהדורת ויקיטקסט". אינני מוצא שזה באמת נותן כל כך הרבה מידע וגם למה צריך אותו על כל עמוד ועמוד של צפייה בגמרא? # קיצרתי את הלשון של הקישור אל "דפים מקשרים מכל רחבי ויקיטקסט" דעתכם? [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 20:18, 14 באוגוסט 2025 (IDT) : זה לא משנה לדעתי כמה מידע דף המידע על המהדורה נותן. צריך לקשר אליו. שאר השינויים נראים לי בסדר. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:17, 14 באוגוסט 2025 (IDT) ::{{א|Nahum}} אני לא מסכים. מקסימום מקומו תהיה בדף [[תלמוד בבלי]] - למה צריך מידע על המהדורה בכל דף ודף של גמרא? על אף שאני לא מסכים - אם רק שני הדעות שלנו יוצגו כאן - אני מוותר כרצונך. בברכה, [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 14:52, 15 באוגוסט 2025 (IDT) ::: נמתין לדעות נוספות. {{א|Dovi}}, {{א|Shalomori123}}, וכל האחרים מוזמנים כאן לדיון. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:14, 15 באוגוסט 2025 (IDT) ::::שינויים טובים מאוד למעט הסרת המידע על המהדורה, אני גם חושב שצריך לכתוב מידע כזה בכל ספר ושיהיה נגיש. נתקלתי בקשיים רבים כשעבדתי על הראשונים על הש"ס מכיוון שלא מתועד המקור ולפי מה אפשר לבדוק את הנוסח. כדאי באמת לשפר את הדף הזה כדי שיהיה אפילו יותר מועיל. אפשר להציע כפשרה להעביר את הקישור אליו לתחתית, את זה אני מקבל. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"א באב ה'תשפ"ה • 16:04, 15 באוגוסט 2025 (IDT) == הערות [[משתמש:עעא]] == מתוך: [[שיחה:אם (קיפלינג)]] : בהזדמנות זו, אינני מבין מדוע דף התצוגה המקדימה אינו מציג גם את ״קישורים חיצוניים״ בצורה שבה יוצגו בפועל. חוץ מזה, לדעתי, נכון היה להוסיף לרשימת סימני הפיסוק וקודי ויקי שמוצגים במסגרת בתחתית דף העריכה גם את פירוט משמעותם.<br> תודה! עעא (שיחה) 13:54, 15 באוגוסט 2025 (UTC+3) --סוף העברה [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:47, 15 באוגוסט 2025 (IDT) ==הכנסת טקסט בפורמט HTML == יש לי קבצים בפורמט HTML שאני רוצה להכניס לויקיטקסט, האם יש דרך להכניס קוד HTML, או אם יש למישהו מידע על אפשרות להמרה של קבצים אלו לקוד ויקי.[[משתמש:אזמרה לשמך|אזמרה לשמך]] ([[שיחת משתמש:אזמרה לשמך|שיחה]]) 01:34, 17 באוגוסט 2025 (IDT) :יש [[mw:Manual:Importing external content#Converting content from HTML|כלים כלליים]], אבל מאמין שאם זה html פשוט אז אפשר לכתוב קוד ייעודי. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ג באב ה'תשפ"ה • 11:45, 17 באוגוסט 2025 (IDT) == "מקרא כתורה שבעל־פה, תורה שבכתב ותורה דיגיטלית" == בזמן האחרון פרסמתי, ביחד עם [[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]], מאמר באנגלית על משמעותו ואופן הכנתו של '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על־פי המסורה]]'''. המאמר כבר זמין ברשת, ויכול להיות שיהיה בו עניין לקהילת ויקיטקסט: [https://hakirah.org/Vol36Kadish.pdf "מקרא כתורה שבעל־פה, תורה שבכתב ותורה דיגיטלית"], [https://hakirah.org/Volume%2036.htm '''חקירה''' 36 (2025)], עמ' 39-77. אנחנו רוצים לפרסם אותו גם בתרגום לעברית, ומחפשים כתב־עת שמוכן לפרסם תרגום של מאמר שכבר יצא לאור באנגלית, וגם מנגיש את תכניו אונליין (אפילו לאחר תקופה, כמו ב"חקירה"). אם יש למישהו המלצה או עצה בתחום הזה נשמח לשמוע מכם. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 14:37, 21 באוגוסט 2025 (IDT) == סימנא - שעון מעורר הלכתי == [https://play.google.com/store/apps/details?id=org.pninim.simana סימנא] - שעון מעורר הלכתי המבוסס על שעות זמניות ומיקום של המשתמש. אפליקציית אנדרואיד חינמית של [https://pninim.org פרויקט "פנינים"]. שימושית לא רק לגברים (לצורך תזכורות לתפילות - נץ, מנחה, סוף זמן ק"ש וכו'), אלא גם לנשים (התארגנות לפני שבת/חגים, תזכורת לא לפספס שקיעה ביום בדיקה, וכו'). פחות קשור לטקסטים תורניים אבל כן לעבודת ה' במובן רחב יותר :-) בעצם כן... היא מכילה קישור לאתר שלנו ובכך מעלה מודעות הציבור לפרויקט שלנו. אתם מוזמנים להשתמש בה ולהמליץ לחברים! אשמח לתגובות ורעיונות לשיפור. שבת שלום! [[משתמש:PninimOrg|PninimOrg]] ([[שיחת משתמש:PninimOrg|שיחה]]) 17:49, 22 באוגוסט 2025 (IDT) == עין משפט ונר מצווה == מדוע לאחרונה העלמתם את האותיות וההפניות של עין משפט ונר מצווה בתלמוד בבלי. זה מאד מאד מאד חסר!!! [[מיוחד:תרומות/2A01:6500:B10E:475:B776:2328:10:EB1|2A01:6500:B10E:475:B776:2328:10:EB1]] 13:21, 24 באוגוסט 2025 (IDT) :אינני רואה שחסר משהו... אפשר לציין דף או מסכת ספציפי? אין את העין משפט בכל המסכתות.... [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 15:25, 24 באוגוסט 2025 (IDT) == <span lang="en" dir="ltr">Temporary accounts will be rolled out soon</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="body"/> Hello, we are the Wikimedia Foundation [[mw:Special:MyLanguage/Product Safety and Integrity|Product Safety and Integrity]] team. We would like to announce that '''we plan to enable [[mw:Special:MyLanguage/Trust and Safety Product/Temporary Accounts|temporary accounts]] for this wiki in the week of September 1'''. Temporary accounts are successfully live on 30 wikis, including many large ones like German, Japanese, and French. The change they bring is especially relevant to logged-out editors, who this feature is designed to protect. But it is also relevant to community members like mentors, patrollers, and admins – anyone who reverts edits, blocks users, or otherwise interacts with logged-out editors as part of keeping the wikis safe and accurate. '''Why we are building temporary accounts''' Our wikis should be safer to edit by default for logged-out editors. Temporary accounts allow people to continue editing the wikis without creating an account, while avoiding publicly tying their edits to their IP address. We believe this is in the best interest of our logged-out editors, who make valuable contributions to the wikis and who may later create accounts and grow our community of editors, admins, and other roles. Even though the wikis do warn logged-out editors that their IP address will be associated with their edit, many people may not understand what an IP address is, or that it could be used to connect them to other information about them in ways they might not expect. Additionally, our moderation software and tools rely too heavily on network origin (IP addresses) to identify users and patterns of activity, especially as IP addresses themselves are becoming less stable as identifiers. Temporary accounts allow for more precise interactions with logged-out editors, including more precise blocks, and can help limit how often we unintentionally end up blocking good-faith users who use the same IP addresses as bad-faith users. '''How temporary accounts work''' [[File:Temporary account banner and empty talk page.png|thumb]] Any time a logged-out user publishes an edit on this wiki, a cookie will be set in this user's browser, and a temporary account tied with this cookie will be automatically created. This account's name will follow the pattern: <code dir=ltr>~2025-12345-67</code> (a tilde, current year, a number). On pages like Recent Changes or page history, this name will be displayed. The cookie will expire 90 days after its creation. As long as it exists, all edits made from this device will be attributed to this temporary account. It will be the same account even if the IP address changes, unless the user clears their cookies or uses a different device or web browser. A record of the IP address used at the time of each edit will be stored for 90 days after the edit. However, only some logged-in users will be able to see it. '''What does this mean for different groups of users?''' '''For logged-out editors''' * This increases privacy: currently, if you do not use a registered account to edit, then everybody can see the IP address for the edits you made, even after 90 days. That will no longer be possible on this wiki. * If you use a temporary account to edit from different locations in the last 90 days (for example at home and at a coffee shop), the edit history and the IP addresses for all those locations will now be recorded together, for the same temporary account. Users who [[foundation:Special:MyLanguage/Policy:Access_to_temporary_account_IP_addresses|meet the relevant requirements]] will be able to view this data. If this creates any personal security concerns for you, please contact talktohumanrights at wikimedia.org for advice. '''For community members interacting with logged-out editors''' * A temporary account is uniquely linked to a device. In comparison, an IP address can be shared with different devices and people (for example, different people at school or at work might have the same IP address). * Compared to the current situation, it will be safer to assume that a temporary user's talk page belongs to only one person, and messages left there will be read by them. As you can see in the screenshot, temporary account users will receive notifications. It will also be possible to thank them for their edits, ping them in discussions, and invite them to get more involved in the community. '''For users who use IP address data to moderate and maintain the wiki''' * '''For patrollers''' who track persistent abusers, investigate violations of policies, etc.: Users who [[foundation:Special:MyLanguage/Policy:Access_to_temporary_account_IP_addresses|meet the requirements]] will be able to reveal temporary users' IP addresses and all contributions made by temporary accounts from a specific IP address or range ([[Special:IPContributions]]). They will also have access to useful information about the IP addresses thanks to the [[mw:Special:MyLanguage/Trust and Safety Product/IP Info|IP Info]] feature. Many other pieces of software have been built or adjusted to work with temporary accounts, including AbuseFilter, global blocks, Global User Contributions, and more. (For information for volunteer developers on how to update the code of your tools – see the last part of the message.) * '''For admins blocking logged-out editors''': ** It will be possible to block many abusers by just blocking their temporary accounts. A blocked person won't be able to create new temporary accounts quickly if the admin selects the [[mw:Special:MyLanguage/Autoblock|autoblock]] option. ** It will still be possible to block an IP address or IP range. * Temporary accounts will not be retroactively applied to contributions made before the deployment. On Special:Contributions, you will be able to see existing IP user contributions, but not new contributions made by temporary accounts on that IP address. Instead, you should use Special:IPContributions for this. '''Our requests for you, and next steps''' * If you know of any tools, bots, gadgets etc. using data about IP addresses or being available for logged-out users, you may want to test if they work on [[testwiki:Main_Page|testwiki]] or [[test2wiki:Main_Page|test2wiki]]. If you are a volunteer developer, [[mw:Special:MyLanguage/Trust and Safety Product/Temporary Accounts/For developers|read our documentation for developers]], and in particular, the section on [[mw:Special:MyLanguage/Trust and Safety Product/Temporary Accounts/For developers#How should I update my code?|how your code might need to be updated]]. * If you want to test the temporary account experience, for example just to check what it feels like, go to testwiki or test2wiki and edit without logging in. * Tell us if you know of any difficulties that need to be addressed. We will try to help, and if we are not able, we will consider the available options. * Look at our [[m:Meta:Babel#Temporary_Accounts:_access_to_IP_addresses_and_next_steps|previous message]] about requirements for users without extended rights who may need access to IP addresses. To learn more about the project, check out [[mw:Special:MyLanguage/Trust and Safety Product/Temporary Accounts/FAQ|our FAQ]] – you will find many useful answers there. You may also [[mw:Special:MyLanguage/Trust and Safety Product/Temporary Accounts/Updates|look at the updates]] (we have just posted one) and [[mw:Newsletter:Product Safety and Integrity|subscribe to our new newsletter]]. If you'd like to talk to me (Szymon) off-wiki, you will find me on Discord and Telegram. Thank you!<section end="body" /> </div> <bdi lang="en" dir="ltr">[[m:user:NKohli (WMF)|NKohli (WMF)]], [[m:user:SGrabarczuk (WMF)|SGrabarczuk (WMF)]]</bdi> 00:36, 27 באוגוסט 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Quiddity (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Quiddity_(WMF)/sandbox6&oldid=29181713 --> == [[ביאור:תורה טהורה - חלוקה על פי פרשות פתוחות וסתומות]] == מתקיים דיון בדף [[שיחת ביאור:תורה טהורה - חלוקה על פי פרשות פתוחות וסתומות]] בנוגע למקומה הראוי של מהדורה זו. כל אחד ואחת מכם מוזמנים לחוות את דעתכם בנושא. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:23, 31 באוגוסט 2025 (IDT) == הודעה לעורכים בוויקיטקסט == מעכשיו כשעריכה משנה את הקטגוריות של הדף, השינויים לשיוך לקטגוריות יבוצעו בצורה אסינכרונית (כלומר, לא בצורה מיידית). זה ישפר את מהירות שמירת העריכות, במיוחד בהעברת הרבה דפים מקטגוריה או אליה, ויצמצם את הסיכון לנפילת האתר, אבל ספירת הדפים בקטגוריות עלולה להציג מספרים שגויים בדקות הראשונות. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:36, 9 בספטמבר 2025 (IDT) == החלפת שרת - הוויקיפדיה בשפה שלכם תהיה זמינה לקריאה בלבד בקרוב לזמן קצר == <section begin="server-switch"/><div class="plainlinks"> [[:m:Special:MyLanguage/Tech/Server switch|לקרוא את ההודעה הזאת בשפה אחרת]] • [https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Special:Translate&group=page-Tech%2FServer+switch&language=&action=page&filter= {{int:please-translate}}] [[foundation:|קרן ויקימדיה]] תבצע מעבר בין מרכזי הנתונים שלה. זה יוודא שוויקיפדיה ואתרי הוויקי הנוספים של ויקימדיה יוכלו להישאר זמינים גם לאחר אסון. כל התעבורה תועבר ב־'''{{#time:j xg|2025-09-24|he}}'''. הבדיקה תתחיל ב־'''[https://zonestamp.toolforge.org/{{#time:U|2025-09-24T15:00|en}} {{#time:H:i e|2025-09-24T15:00}}]''' (18:00 שעון ישראל). לרוע המזל, עקב מגבלות מסוימות ב[[mw:Special:MyLanguage/Manual:What is MediaWiki?|מדיה־ויקי]], כל העריכות חייבות להיפסק במהלך המעבר. אנו מצטערים על ההפרעה, ופועלים לצמצמם אותה בעתיד. תוצג כרזה בכל אתרי הוויקי 30 דקות לפני שהפעולה הזאת מתבצעת. הכרזה הזו תישאר גלויה עד לסיום המבצע. <span lang="en" dir="ltr" class="mw-content-ltr">You can contribute to the [https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Special%3ATranslate&group=Centralnotice-tgroup-read_only_banner&task=view&language=&filter=&action=translate translation or proofreading] of this banner text.</span> '''יהיה ניתן לקרוא, אך לא לערוך, את כל אתרי הוויקי למשך זמן קצר.''' *לא יהיה אפשר לערוך למשך שעה לכל היותר ביום {{#time:l j xg Y|2025-09-24|he}}. *במקרה של ניסיון לערוך או לשמור במהלך זמן זה, תראו הודעת שגיאה. אנו מקווים שלא יאבדו עריכות במהלך דקות אלו, אך אנו לא יכולים להבטיח זאת. אם מוצגת לך הודעת השגיאה, יש להמתין עד שהכול חוזר לשגרה. אז יהיה אפשר לשמור את העריכה שלך. אבל אנו ממליצים להכין העתק של השינויים שלך לפני כן, ליתר ביטחון. '''השפעות אחרות''': *משימות רקע יואטו וחלקן עלולות להיפסק. קישורים אדומים עשויים להתעדכן לאט מהרגיל. במקרה של יצירת ערך שכבר מקושר במקום אחר, הקישור יישאר אדום לזמן ארוך מהרגיל. כמה סקריפטים בעלי זמן־ריצה ארוך ייאלצו להיפסק. * אנו מצפים שהתקנות קוד יתנהלו כמו בכל שבוע אחר. עם זאת, הקפאות קוד מסוימות יכולות לקרות באופן נקודתי אם התפעול דורש אותן אחרי־כן. * אתר ה[[mw:Special:MyLanguage/GitLab|גיטלאב]] לא יהיה זמין לכ־90 שניות. הפרויקט הזה יכול להידחות אם זה יידרש. ניתן [[wikitech:Switch_Datacenter|לעיין בלוח הזמנים ב־wikitech.wikimedia.org]]. במקרה של שינוי תהיה הודעה על כך בלוח הזמנים. '''נא לשתף את המידע הזה עם הקהילה שלך.'''</div><section end="server-switch"/> <span dir=ltr>[[m:User:Trizek (WMF)|Trizek (WMF)]] ([[m:User talk:Trizek (WMF)|{{int:talk}}]])</span> 18:42, 18 בספטמבר 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Trizek (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Non-Technical_Village_Pumps_distribution_list&oldid=29170715 --> == בואו להשמיע את קולכם: הצביעו לחבר הנאמנים 2025 == <section begin="announcement-content" /> שלום לכולם, זמן ההצבעה [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation elections/2025|בבחירות לחבר הנאמנים 2025]] כבר החל. המועמדוֹת והמועמדים מתמודדים על שני (2) מקומות בחבר הנאמנים. לבדיקת זכאותך להצביע, יש לבקר [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation elections/2025/Voter eligibility guidelines|בדף הזכאות להצבעה]]. מידע נוסף על המועמדוֹת והמועמדים אפשר להשיג [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation elections/2025/Candidates|בקריאת ההצהרות שהם צירפו לטופסי המועמדוּת ובצפייה בסרטוני המועמדוּת שלהם]]. לאחר שגיבשת את דעתך, יש לפנות אל [[m:Special:SecurePoll/vote/405|דף ההצבעה של SecurePoll כדי להצביע]]. '''ההצבעה פתוחה מ־8 באוקטובר בחצות (לפי זמן אוניברסלי מתואם) ועד 22 באוקטובר בשעה 23:59 (כנ״ל).''' בברכה חמה, אבְּהישֵק סוּרְיאוונְשי<br />יושב ראש, ועדת הבחירות<section end="announcement-content" /> [[משתמש:MediaWiki message delivery|MediaWiki message delivery]] ([[שיחת משתמש:MediaWiki message delivery|שיחה]]) 07:49, 9 באוקטובר 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:RamzyM (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=29360896 --> == אזכור של ויקיטקסט בעיתון מקור ראשון == [https://drive.google.com/file/d/1DXVRhrNiL8XI3RZ_1ueQYpiZZ2E_xY9l/view?usp=sharing כאן]. הפופלריות של [[במדבר כג]] היא בגלל "עם כלביא". [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:53, 13 באוקטובר 2025 (IDT) : מעניין. תודה רבה. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 10:34, 13 באוקטובר 2025 (IDT) ::תודה רבה אורי! בזכותך [https://www.facebook.com/photo/?fbid=10163369066087208&set=a.10151037782502208 שיתפתי]. בואו ונשתף כולנו. חג שמח, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:45, 13 באוקטובר 2025 (IDT) == <span lang="en" dir="ltr">Help us decide the name of the new Abstract Wikipedia project</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="function1"/> {{int:Hello}}. Please help pick a name for the new Abstract Wikipedia wiki project. This project will be a wiki that will enable users to combine functions from [[:f:|Wikifunctions]] and data from Wikidata in order to generate natural language sentences in any supported languages. These sentences can then be used by any Wikipedia (or elsewhere). There will be two rounds of voting, each followed by legal review of candidates, with votes beginning on 20 October and 17 November 2025. Our goal is to have a final project name selected on mid-December 2025. If you would like to participate, then '''[[m:Special:MyLanguage/Abstract Wikipedia/Abstract Wikipedia naming contest|please learn more and vote now]]''' at meta-wiki. {{Int:Feedback-thanks-title}} <section end="function1"/> </div> -- [[User:Sannita (WMF)|User:Sannita (WMF)]] ([[User talk:Sannita (WMF)|talk]]) 14:43, 20 באוקטובר 2025 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Sannita (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=29432175 --> == חיפוש מתנדבות ומתנדבים שיצטרפו לכמה מוועדות התנועה == <section begin="announcement-content" /> בכל שנה, בדרך־כלל מאוקטובר עד דצמבר, כמה מוועדות התנועה מחפשות מתנדבות ומתנדבים חדשים. אפשר לקרוא עוד על הוועדות בעמודי מטא־ויקי שלהן: * [[m:Special:MyLanguage/Affiliations Committee|ועדת השותפויות (AffCom)]] * [[m:Special:MyLanguage/Ombuds commission|ועדת קבילות הציבור (OC)]] * [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation/Legal/Community Resilience and Sustainability/Trust and Safety/Case Review Committee|ועדת בדיקת תלונות (CRC)]] מועמדות לוועדות אפשר להציג החל מ־30 אוקטובר 2025. מועמדות לוועדת השותפויות אפשר להציג עד 11 דצמבר 2025. מועמדות לוועדת קבילות הציבור ולוועדת בדיקת תלונות אפשר להציג עד 11 דצמבר 2025. לפרטים נוספים אפשר לגלוש אל [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation/Legal/Committee appointments|העמוד על הגשת מועמדות במטא־ויקי]]. אפשר להשאיר כל שאלה בדף השיחה, או לשלוח לדוא״ל cst[[File:At sign.svg|16x16px|link=|(_AT_)]]wikimedia.org. בשם צוות התמיכה בוועדות, <section end="announcement-content" /> -[[m:User:MKaur (WMF)| MKaur (WMF)]] 16:13, 30 באוקטובר 2025 (IST) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:MKaur (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=29517125 --> == בוט לשולחן ערוך == התחלתי לכתוב בוט שיכניס את ההפניות למפרשים בדפי השולחן ערוך. בינתיים הוא יכול לקחת את המידע אילו הפניות כבר קיימות מ[[ויקיטקסט:שולחן ערוך/מעקב אחרי קישורים לפרשנים/אורח חיים|דף המעקב]] (שהוא לא לגמרי מעודכן, מה שאומר שאו שצריך לעדכן אותו, או לעשות את הבוט קצת יותר חכם), וליצור רשימה של ההפניות שצריך להוסיף לכל סימן. החלק הקשה הוא זיהוי איפה בדיוק צריך להכניס את ההפניות, ואשמח לעזרה בנושא. הקוד נמצא [https://github.com/ats12/wikisource-shulchan-aruch-bot.git כאן]. כאשר הבוט יגיע למצב שיוכל לפעול, אצור משתמש בוט עבור ההרצה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ח בחשוון ה'תשפ"ו • 11:42, 19 בנובמבר 2025 (IST) : לדעתי לא ניתן לעשות את זה עם הבוט בגלל שעיקר העבודה היא להחליט איפה בדיוק להכניס את ההפניות ואת זה הבוט לא יודע לעשות בלי שיגידו לו. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:26, 19 בנובמבר 2025 (IST) ::ברוב המפרשים הדיבור המתחיל שמופיע בדף המפרש בתבנית {{תב|משע}} הוא ציטוט מדויק מהשולחן ערוך, ובהם ודאי ניתן לבצע את העבודה על ידי בוט. הבעיה מתחילה במפרשים שהדיבורים המתחילים שלהם לא בנויים ככה, ושם באמת נצטרך יותר עבודה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ח בחשוון ה'תשפ"ו • 14:32, 19 בנובמבר 2025 (IST) :::עדכנתי את הקוד, ונראה לי שהגעתי למצב בו הוא פוטנציאלית יכול לעבוד, יש עוד שני דברים שצריך לפתור: :::א. כדי לפתור את הבעיה של כך שהדיבורים המתחילים לא בתבנית קבועה, ביססתי את הקוד על עבודה עם תבנית ספציפית לכל מפרש, וצריך להשלים את התבניות האלו. :::ב. בהרבה מהמפרשים יש ראשי תיבות, וצריך למצוא דרך כלשהי לפתוח אותן בקוד כדי שהבוט יוכל לעבוד איתם. :::חוץ מזה, צריך גם להשלים בבוט את רשימת הקיצורים של המפרשים. :::אשמח לעזרה בכל הנושאים הללו, ובפרט אם יש אנשים שמכירים דרך לעבוד עם ראשי תיבות. בנוסף, אשמח לעזרה מאנשים שמבינים יותר בבוטים, כיצד במקרים מסוימים של חוסר בטחון של הבוט ניתן שהוא יציע הצעה במקום לעשות עריכה. תודה רבה, [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ח בחשוון ה'תשפ"ו • 17:52, 19 בנובמבר 2025 (IST) :::: מתייג את [[משתמש:Shalomori123]].--{{כ}} [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:12, 19 בנובמבר 2025 (IST) :::::התקדמתי בנושא. נראה לי שכעת מצבו של הבוט עצמו כמעט מושלם, נותר להשלים את התבניות על פיהן הבוט מזהה את הדיבורים המתחילים. :::::מלבד העבודה על הבוט, נותרה עבודה רבה בצד הקלדת הפרשנים ותבניות {{תב|משע}} בהם לצורך ההפניות (אמנם את ההוספה הזו לדעתי אפשר לעשות לפחות בצורה חצי־אוטומטית על ידי זיהוי התחלה וסוף בצורה מסוימת), ועבודה פחות גדולה בעבודה על טבלאות ההשלמה. כתבתי את הבוט כך שיבדוק אם תבנית {{תב|פרשע}} הרלוונטית כבר קיימת ואם כן לא יכניס אותה, כך שהוא ידע להתמודד עם תאים בטבלה שהם ריקים למרות שהם לא אמורים להיות. אבל נשארה עבודה על השלמה של סימנים שלא קיים עליהם פרשן מסוים (חלקם גם בדף הפרשן). :::::ואם כבר מדברים על דף הפרשן, חלקם משתמשים בתבנית {{תב|סימנים למפרשי שו"ע}} מה שלא מאפשר לערוך את הסימנים בהם. למיטב הבנתי, התבנית אמורה להיות משומשת באופן סטטי (עם "ס:") כדי להתחיל את הדף, ולא להישאר כתבנית. אני רק רוצה לוודא זאת. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ט בחשוון ה'תשפ"ו • 18:03, 20 בנובמבר 2025 (IST) :::::: גם עבור זה אתייג את [[משתמש:Shalomori123]], בתקווה שימצא זמן לענות על זה. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:35, 20 בנובמבר 2025 (IST) :::::::נראה לי שהבוט במצב מספיק מתקדם לבדיקה, יצרתי חשבון לצורך הבוט ופתחתי בקשה ב[[וק:בקשות לדגל בוט#הרשל'ה אייזנבוט|דף הבקשות]]. אשמח להצבעתך. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • א' בכסלו ה'תשפ"ו • 01:10, 21 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::מריץ אותו כרגע על 10 הערכים הראשונים שלא מעודכנים על פי הטבלה שהוא יצליח לערוך, בתקווה הוא יעשה יותר מאשר לעדכן את הטבלה שהם בעצם מושלמים. גם אם זה כל מה שהוא יעשה זה טוב. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בכסלו ה'תשפ"ו • 14:35, 23 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::נראה שבאמת יש הרבה דפים שלא מעודכנים בטבלה. נראה לי שבשביל זה הוא באמת מספיק טוב. אני אריץ אותו עד שיעשה עריכה אמיתית כלשהי. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בכסלו ה'תשפ"ו • 14:39, 23 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::::נראה לי שאני במצב הכי טוב שאגיע אליו בכוחות עצמי, ודאי אם אני לא רוצה לעשות יותר מדי בדיקות מהחשבון הראשי. אחכה למשתמש מנוסה יותר, גם לצורך חשבון בוט, ובעיקר לצורך מעבר על הקוד. מתייג את [[משתמש:Nahum]] בתור המשתתף האחר בשיחה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בכסלו ה'תשפ"ו • 19:15, 23 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::::ההודעות בדפי שיחה של הדפים מיותרות בכל מקרה. אם אתה רוצה תיעוד היכן לא נוספה התבנית, תוכל להשתמש בלוגים בדפי משתמש שלך. :::::::::::כמו כן, אשמח לדעתו של נחום לגבי נחיצות המידע שמוסיף הבוט – והאם הוא תומך שבוט הוא זה שיוסיף את המידע הזה. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 19:20, 23 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::::::המטרה של ההודעות בדפי השיחה היא שמשתמשים אנושיים יוכלו להתערב, אבל זה באמת קצת מיותר כי אפשר לראות. המידע נצרך, כל השאלה היא אם בוט יכול לבצע את המשימה. לעורכים אנושיים יקח זמן רב לבצע אותה, והיא טכנית במהותה ולא מעניינת, אמנם מעט קשה לבצע אותה באמצעות בוט. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בכסלו ה'תשפ"ו • 20:01, 23 בנובמבר 2025 (IST) :אם [[משתמש:Shalomori123]] לא ימצא זמן בקרוב להתערב בשיחה ולהביע את דעתו, אני בדעה שכרגע לא ניתן לבצע את העבודה באמצעות בוט. אני מסכים עם [[משתמש:הירש אייזנשטיין]] שהמידע נחוץ.--[[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:04, 24 בנובמבר 2025 (IST) ::בינתיים השתמשתי בתשתית שיצרתי לצורך יצירת רשימה של כל ההפניות שצריך להכניס והמקום שצריך להכניס אותן, נדמה לי שזה יעזור אם לא יהיה צריך כל פעם שרוצים להוסיף הפניות מסוימות להיכנס לדף המפרש ולחפש ידנית את הדיבורים המתחילים. (בחלק מהמפרשים המידע לא קיים בצורה נוחה בדף המפרש כך שהבוט לא יכול להוציא אותו, אבל בדפים שכן זה שימושי) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ד' בכסלו ה'תשפ"ו • 13:20, 24 בנובמבר 2025 (IST) :::יש לי עכשיו קובץ של ההשלמות הנצרכות, אולי כדאי ליצור בעזרתו דף שניתן יהיה להשתמש בו. מדובר בקובץ csv, לא אמור להיות קשה מדי להמיר אותו לטבלת ויקי. (אמנם מדובר בקובץ די גדול (6.4 mb)) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ד' בכסלו ה'תשפ"ו • 16:11, 24 בנובמבר 2025 (IST) ::::העליתי את הקובץ [https://github.com/ats12/wikisource-shulchan-aruch-bot.git לגיטהאב], מוזמנים להסתכל. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ד' בכסלו ה'תשפ"ו • 17:00, 24 בנובמבר 2025 (IST) :::::יישר כח @[[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]], נראית עבודה מעולה והופתעתי מאוד לטובה. אני חשבתי שזו משימה בלתי אפשרית ונראה שהצלחת מאוד לקרב את החזון הזה למציאות. ותודה ל@[[משתמש:Nahum|Nahum]] על התיוג. :::::א. אם אתה זקוק ל-code review אני יכול לעבור עליו, כרגע רק פתחתי את הקובץ אבל לא כל כך ניסיתי להבין, ואם דרושה חוות דעת נוספת אשמח לסייע. :::::ב. נראה שדרושות כאן כמה החלטות קהילה בעקבות כמה שגיאות אפשריות: :::::* בעיה ראשונה היא הציטוטים החסרים. למשל מספיק "ויברך דויד" במקום "ויברך דוד" (סימן נא) כדי שהבוט לא יצליח ליצור קישור (ולא רק ראשי תיבות). האם הקהילה מעדיפה "הכל או כלום" או שעדיף לעבוד בשיטת התלאים ולקוות שיבוא תורם שישלים את החסר? נראה שברוב הפרויקטים הקהילה כאן מחליטה שעדיפה ההתקדמות גם אם היא חלקית, אבל דווקא בפרויקט כמו השולחן ערוך שהוא יחסית שלם ועורכים רבים עבדו עליו המון, אולי המוסיף גורע? :::::* בעיה חמורה יותר בעיני היא: טעויות. עלולים להווצר קישורים במקומות לא נכונים. כאשר יש מילים שחוזרות על עצמם מספר פעמים באותו סימן, לפעמים בסעיפים שונים, או בין מרן לרמ"א, או אפילו באותו סעיף, הן עלולות לשבש את המשמעות של המפרש. מישהו יודע להצביע עד כמה התופעה נפוצה? אולי הבוט עצמו יכול להתייחס לזה ולבחון כמה פעמים ביטויים כאלה של ד"ה חוזרים על עצמם באותו סימן ולפסול מקרים כאלה (כאן יהיה חשוב גם איכשהו לפתור את הבעיה של ר"ת או כתיב מלא וחסר ולא להשוות מחרוזות באופן חסר מחשבה, אולי מודל שפה כלשהו יוכל לעזור) האם הבוט גם מתחשב בסדר הדברים, כלומר שס"ק ח לא יכול לבוא לפני סק"ז למשל? זה גם עשוי לפתור חלק מהבעיות. :::::* יש אינסוף כיווני מחשבה איך להמשיך עם זה הלאה והכלים שקיימים היום אחרי מהפכת ה-LLM הם הרבה יותר גדולים משהיו לנו לפני שנתיים. צריך לשקול אותם ולקבל החלטות. (וצריך גם הרבה מאוד מעבר ידני. אסור לשגר ולשכוח, הבוט יהיה חייב ליווי צמוד יד ביד) :::::ג. בעקבות מעבר על מספר עריכות שלך נתקלתי בתופעה מטרידה של תגי קטע חסרים לסעיפים, למשל בסימנים [[שולחן ערוך אורח חיים נא|נא]] ו[[שולחן ערוך אורח חיים נג|נג]]. מישהו מודע להיקף התופעה? נראה לי שנזדקק להריץ את הבוט של תגי קטע פעם נוספת כדי לוודא שההיקף של זה לא גדול. :::::ד. לגבי דפי השיחה, אני מסכים עם נריה שעדיף דף "לוג" אחד שירכז את המידע הזה, גם בעבור עומס העריכות של הבוט וגם בעבור משתמש עתידי שירצה להוסיף את הסעיפים החסרים ויהיה לו נוח יותר לעבוד מול דף מידע אחד מאשר לפתוח אלפי דפי שיחה. :::::ה. מתנצל על האיחור בתשובה. תקופה עמוסה למדי. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 01:24, 26 בנובמבר 2025 (IST) ::::::א. אני אשמח שתסתכל על הקוד כשיהיה לך זמן לכך, אשמח לביקורת והצעות ממישהו שמנוסה יותר עם הספריה והמערכת. ::::::ב. לגבי הבעיות האפשריות: ::::::* בטח אפשר לבנות מילון החלפות שהבוט יוכל לעבוד איתו. ::::::* אכן דאגתי שההפניות יופיעו כסדרן, מה שפותר את הבעיה לפחות חלקית. נראה לי שגם ניתן די בקלות לדאוג שכל הפניה תופיע בסעיף הנכון. ::::::* בעיה אפשרית נוספת היא שבאמצע הציטוטים שהבוט מחפש יהיו תבניות, בעיקר של הפניות קיימות, מה שימנע מהבוט למצוא. בטח קיימים כלים לחיפוש באופן שמסוגל לעקוף את הבעיות האלה, ואני לא בטוח שצריך ללכת רחוק עד כדי מודל שפה. ::::::ג. חסרות גם תבניות {{תב|משע}} בדפי מפרשים, שם אין הרבה ברירה מעבר לסימון שלהם, כנראה בקטגוריה, לצורך עבודה אנושית. מדובר בעיקר בדפים שהועלו באופן אוטומטי וצריכים מעבר אנושי בכל מקרה, כך שלא מדובר בהרבה עבודה נוספת. וגם כשתבניות {{תב|משע}} קיימות, לפעמים חסרים הדיבורים המתחילים. גם כאן אין הרבה ברירה חוץ מסימון, אבל זה שוב סימון שניתן לבצע בקלות על ידי בוט. ::::::ד. מסכים. נראה לי ניתן באמת לעבוד עם דף טבלה, שבו יהיו כל ההפניות שצריך להוסיף, וכל הפניה שתוסף ניתן יהיה לסמן או להוריד ממנו. ::::::ה. מובן לחלוטין, לכולם יש תקופות עמוסות. ::::::ו. נראה לי שניתן אולי להשתמש בתשתית שנוצרה לצורך יצירת ממשק נוח יותר להוספה אנושית של ההפניות, למשל על ידי חלונית בדף העריכה שבה בכל פעם יופיעו ההפניה הנוכחית שצריך להוסיף וטקסט דיבור המתחיל שלה, בצורה שהמשתמש יכול לערוך את הטקסט לחיפוש. ניתן אולי גם להוסיף צד שרת שיחלק את ההוספות הנצרכות בין המשתמשים. אני עצמי איני מבין כלל בכתיבת ממשקים, ובפרט ממשקים למדיה־ויקי, כך שלא אוכל לעזור בזה. ::::::תודה רבה על העזרה! [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 09:31, 26 בנובמבר 2025 (IST) :::::::א. אולי בחנוכה אמצא זמן. :::::::ב1. אני לא חושב שאפשר להתגבר על כל הבעיות "שפה טבעית" האלה, כמו כתיב מלא וחסר או הוספה והסרה של פסיק, באמצעים פשוטים כמו מילון החלפות (שאינו אינסופי) שלא מערבים לכל הפחות כלי [[w:עיבוד שפה טבעית|NLP]]. אני לא מומחה בתחום אז אולי אני טועה. :::::::ב2. זה מעולה. אולי באמצעות הכותרות ותגי הקטע לסעיפים שחברים חרוצים מימשו כבר להרבה מהמפרשים. :::::::ב3. לא כל כך קשה להסיר תבניות ולקבל טקסט שטוח של התוכן עצמו (בהנחה שאין תוכן בתוך התבניות עצמן שאז זה כבר יצריך להבין איזה פרמטר להשאיר ואיזה לא, אבל זה גם אפשרי). אפשר להשתמש בפרסר של הבוט או אפילו בהחלפה רגילה. :::::::ג. זה דווקא די פשוט. ברוב המפרשים יש תו כלשהו שמבדיל בין הד"ה לביאור עצמו (למשל - או .). [https://github.com/shalomori123/pywikibot-scripts/blob/6f7c57c37ab29c6f039c8231b0e174ecd5551e43/run%20bot%20subprocess.py#L196 עשיתי כבר] דבר כזה במשנ"ב באמצעות ביטוי רגולרי לא מורכב מאוד. אם תפרט איפה החוסרים אני יכול להתאים את הביטוי הרגולרי למקרים האלה. :::::::ו. גם אני לא התנסיתי בזה בעבר, אבל יכול להיות מעניין כפרויקט :). [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ח בכסלו ה'תשפ"ו • 00:59, 8 בדצמבר 2025 (IST) ::::::::ב1. גם אני לא מומחה, אך נראה לי שלפחות ברמה בסיסית זה יכול לעבוד. אולי אם באמת נממש את הרעיון של ממשק עריכה נוכל בעזרתו לבנות מילון כזה באופן הדרגתי. ::::::::ב2. בדיוק מה שהתכוונתי. גם להוספה של הכותרות והתגים הללו בטח ניתן לבצע איזו אוטומציה. ::::::::ב3. עד עכשיו השתמשתי לרוב הדברים בפרסור ישיר עם ביטויים רגולריים, אבל האמת שזה הרבה בגלל שאני לא מנוסה עם הספריה ולא היה לי זמן להיכנס לזה, זה חלק גדול מהסיבה שרציתי שמישהו מנוסה יותר יסתכל. ::::::::ג. אסתכל בעז"ה, גם על הקוד שלך וגם על המקומות שצריך בהם עבודה. ::::::::ו. אכן נשמע מעניין. נראה לי שהדרך הנכונה היא לממש את זה כגאדג'ט. גם לי אין זמן לפרויקט הזה כרגע, ובכל מקרה בטח יש מי שיותר מנוסה הזה ויוכל לעזור. ::::::::תודה רבה ולילה טוב, [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בכסלו ה'תשפ"ו • 01:16, 8 בדצמבר 2025 (IST) == <span lang="en" dir="ltr">Reminder: Help us decide the name of the new Abstract Wikipedia project</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="function2"/> {{int:Hello}}. Reminder: Please help to choose name for the new Abstract Wikipedia wiki project. The finalist vote starts today. The finalists for the name are: <span lang="en" dir="ltr" class="mw-content-ltr">Abstract Wikipedia, Multilingual Wikipedia, Wikiabstracts, Wikigenerator, Proto-Wiki</span>. If you would like to participate, then '''[[m:Special:MyLanguage/Abstract Wikipedia/Abstract Wikipedia naming contest|please learn more and vote now]]''' at meta-wiki. {{Int:Feedback-thanks-title}} <section end="function2"/> </div> -- [[User:Sannita (WMF)|User:Sannita (WMF)]] ([[User talk:Sannita (WMF)|talk]]) 16:23, 20 בנובמבר 2025 (IST) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Sannita (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=29583860 --> == דף מפתח == מישהו מבין למה [[:מפתח:Liqqutei ha-Pardes Venice 1519.pdf|דף המפתח הזה]] לא מציג את העמודים (ובמקום זה שגיאה)? שבת שלום, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 15:34, 21 בנובמבר 2025 (IST) : משום מה הקובץ נטען מוויקישיתוף רק באופן חלקי. העלתי קובץ מקומי ומחקתי אותו וזה פתר את הבעיה, אבל אני מניח שאם היינו מחכים יותר זה היה נפתר לבד. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 15:53, 21 בנובמבר 2025 (IST) ::תודה נריה ושבת שלום! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:05, 21 בנובמבר 2025 (IST) == מפרשי הירושלמי == כרגע לא קיימים בויקיטקסט מפרשי הירושלמי. לא זו בלבד, אלא אף דפי שער אין להם (אמנם ל[[קרבן העדה]] יש דף שער במובן הטכני של הביטוי, אך גם בו אין תוכן ממשי). אני איני יודע באיזו צורה ליצור את דפי השער ודפי המפרשים, האם מישהו יוכל לעשות זאת? כמובן יועיל גם אם למישהו יש טקסט שניתן יהיה להעלות אוטומטית, אך חשובה לפחות התשתית של הדפים. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 10:46, 26 בנובמבר 2025 (IST) : מתייג את [[משתמש:Roxette5]], שיש לו נסיון רב ביצירת דפי שער ותוכן עניינים למפרשים בוויקיטיקסט. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:33, 26 בנובמבר 2025 (IST) ::תודה על התיוג. ::בבקשה לתת רשימה קצרה של עיקרי המפרשים על ירושלמי ואני אעבוד על זה. תודה רבה [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 17:52, 26 בנובמבר 2025 (IST) :::הבסיסיים הם [[w:פני משה|פני משה]] ו[[w:קרבן העדה|קרבן העדה]], שהם פירושים בסגנון רש"י של הרב [[w:משה מרגלית|משה מרגלית]] והרב [[w:דוד פרנקל|דוד פרנקל]] בהתאמה, לכל אחד מהם יש גם פירוש ארוך בסגנון תוספות, בשם מראה הפנים ושירי קרבן בהתאמה. בדומה להם גם הרידב"ז כתב פירוש קצר ופירוש ארוך, הנקראים פשוט רידב"ז (או חידושי רידב"ז) ותוספות הרי"ד (להבדיל כמובן מתוספות הרי"ד על הבבלי לר' ישעיה דיטראני מן הראשונים). פני משה ורידב"ז קיימים על כל המסכתות, קרבן העדה קיים על מועד ונשים וחלק מנזיקין, נדמה לי שנזיקין כולו מלבד הבבות. אלו הפירושים הנדפסים בדפוס וילנא. :::ישנם מסורת הש"ס, עין משפט ונר מצוה וגליון הש"ס, שעל הירושלמי נקראים בנוסף בשם כולל "נר מערבי", וחוברו על ידי ר' [[w:יוסף שאול נתנזון|יוסף שאול נתנזון]] והרב מרדכי זאב איטינגא. :::ישנו גם ביאור הגר"א על זרעים. :::בנוסף ישנו פירושו של ר' שלמה סיריליאו, המכונה לרוב ר"ש סיריליאו, ופירושו של ר' [[w:אליהו מפולדא|אליהו מפולדא]] (רא"פ). פירוש רא"פ נדפס בדפוסים הישנים רק על זרעים, שקלים והבבות, אך הוא קיים בכתב יד ואף הודפס בעוז והדר, כך שניתן יהיה למצוא מאיפה להקליד. :::נדמה לי שאלו הבסיסיים, ניתן תמיד להוסיף עוד מאוחר יותר. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 18:27, 26 בנובמבר 2025 (IST) ::::טוב. בינתיים יצרתי דפים של פני משה (עם מראה הפנים) וכן קרבן העדה (עם שירי הקרבן). אעצור כאן. אם יש באמת תכנון להעלות תוכן של ספר מסוים - אז אני אוסיף בהתאם. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:48, 26 בנובמבר 2025 (IST) :::::רק אציין שהם מודפסים בדפוס וילנא, ואולי כדאי לציין את זה בדפים, מלבד הקישורים שהוספת. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 23:04, 26 בנובמבר 2025 (IST) ::::::לא בדיוק הבנתי את הכוונה שלך. "לציין את זה '''בדפים'''". הכוונה להציג קישורים אל דפים בדפוס ווילנא? אם זו הכוונה - זה גם מסורבל מדאי, וגם כבר לא עקבי עם ארגון יתר המפרשים שכבר בנויים וקיימים. הכל על בסיס פרקים. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:14, 26 בנובמבר 2025 (IST) :::::::כוונתי לקישורים לדפוסים שניתן להעתיק מהם בסוף הדף. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 23:33, 26 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::אהה אוקי. הבנתי עכשיו. אכן הרשימה שם "מהדורות סרוקות" אינו מקיף וממצה. אפשר להוסיף בשמחה. מוזמן להוסיף כרצונך. :::::::: בעיניי אין הרבה חשק להשקיע בדפים האלו אם בפועל אף אחד לא ישקיע בהעלאת התוכן. אז בינתיים זה מה שהשקעתי בזה. אם בכוונתך לעבוד על העלאת התוכן - אני שמח לעזור לך בכך. מוזמן לכוון אותי למקום שבו רצונך לייבא את התוכן ואני אשתדל לעזור לך לייבא את זה לכאן. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:49, 26 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::האמת שגיליתי על כך שהדפים אינם קיימים בעקבות כך שבדקתי האם הדפים קיימים כשממילא למדתי ירושלמי, ורציתי להקליד אם לא קיים, וראיתי שאפילו התשתית אינה קיימת. :::::::::בגדול אני מתכוון באופן כללי כאשר אני לומד דבר שראוי שיהיה בויקיטקסט ואינו נמצא עדיין להקליד אותו במקביל ללימוד, וכך יתמלאו הדברים בהדרגה. :::::::::נדמה לי שאפשר להריץ ocr על צילומים של מהדורות קיימות בתור בסיס. :::::::::דבר נוסף - שם הדף "פני משה על הירושלמי" מקשה טיפה לגשת אליו. זו אמנם התוצאה הראשונה בחיפוש, אך זה עדיין דורש עוד לחיצה. נראה לי כדאי שלפחות תהיה הפניה "פני משה". (אין עוד ספר בשם זה למיטב ידיעתי, וזה המוכר גם אם יש) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 23:58, 26 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::: בוצע-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:16, 27 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::::שכוייח [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ז' בכסלו ה'תשפ"ו • 00:28, 27 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::::יש עוד ספרים בשם ״פני משה״ ראיתי בהיברובוקס. אבל לבינתיים לא נורא. ::::::::::אינני חושב שהקלדה ״טלאי טלאי״ מועיל כל כך… סביר להניח שיש קבצים להורדה אצל sefaria אבל השאלה היא האם מישהו יעבד ויעצב את החומר ועלה אותו פרק פרק אל המסכתות השונות. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:30, 27 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::::בספריא הקלידו מדפוסים ישנים והטקסט בנחלת הכלל, כך שמבחינת זכויות אין בעיה. האם יש כאן מישהו שמנוסה בהעלאת ספרים מספריא? (מתייג את @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]] כיוון שאני יודע שהוא מתעסק בצדדים הללו) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ז' בכסלו ה'תשפ"ו • 11:38, 27 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::::::יצרתי התחלה צנועה בשבילך בדף זה כאן. [[משתמש:הירש אייזנשטיין/פני משה]]. פני משה על מסכת פאה. בהצלחה רבה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 10:03, 28 בנובמבר 2025 (IST) :::::::::::::תודה [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ח' בכסלו ה'תשפ"ו • 10:04, 28 בנובמבר 2025 (IST) ::::::::::::::אשריכם. לצערי אין לי כל כך הרבה זמן לאחרונה, ולכן לא הספקתי להגיב לתיוג. אם יש צורך בסיוע נוסף אני יכול לייבא ולערוך באופן בסיסי באמצעות תשתיות שכתבתי בעבר. אני רואה שגם הירש מבין בקוד, אז מפנה אותך להסתכל [https://github.com/shalomori123/edits/blob/main/parshan.py בקוד עריכה בסיסית] שהשתמשתי בו להעלאת מפרשי בבלי. יש שם כל מיני תיקונים לתווי פיסוק שמשתמשים בהם בספריא ולא בהכרח נכון להשתמש בהם, כמו למשל הנקודותיים ׃, שהם לא אותו תו כמו נקודותיים רגילות (:). [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ח בכסלו ה'תשפ"ו • 00:23, 8 בדצמבר 2025 (IST) :::::::::::::::תודה, אסתכל כשיהיה לי זמן בעז"ה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בכסלו ה'תשפ"ו • 00:29, 8 בדצמבר 2025 (IST) ::::::::::::::::כנראה הייתי צריך לעדכן על כך כבר לפני זמן מה, אך ברוך ה' סיימתי להעלות את ה[[פני משה על ירושלמי|פני משה]], ו[[וק:בקשות לדגל בוט#הרשל'ה אייזנבוט|ביקשתי דגל בוט]] לצורך המשך העבודה. אשמח להתיחסותכם לנושא. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט"ז בטבת ה'תשפ"ו • 12:56, 5 בינואר 2026 (IST) :::::::::::::::::התייעצות קצרה - כרגע שם הדף הוא [[פני משה על ירושלמי]] נדמה לי שיותר הגיוני לכתוב בידוע, [[פני משה על הירושלמי]]. אם נחליט שבאמת עדיף כך, עדיף לעשות את זה עכשיו, כשעוד יש רק פרשן אחד וזו עבודה יחסית קלה, ולא מאוחר יותר אחרי שנעלה עוד פרשנים. מה אתם חושבים? ונקודה טכנית - כשמעבירים דף זה מעביר גם את דפי המשנה שלו? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט בטבת ה'תשפ"ו • 12:55, 8 בינואר 2026 (IST) :אני חושב שזה לא מספיק חשוב עם או בלי ה' הידיעה בשביל לשנות את כל התשתיות הקיימות. מקסימום אפשר ליצור דפים חדשים ולשים בהם הפניה אל הדף השני.. זאת לענ"ד. : ובמענה לשאלה הטכנית שלך - דומני כי עד 50 דפים יועברו אוטומטי כאשר מעבירים את הדף הראשי.--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 21:18, 8 בינואר 2026 (IST) ::אם ממילא יוצרים דפים חדשים - לא עדיף פשוט להעביר אליהם, ולהשאיר את הצורה הפחות נכונה דקדוקית כהפניה? ::אני בכוונה שואל עכשיו, כשזו עבודה יחסית מינורית, כי יש רק מפרש אחד, לפני שאני ממשיך עם העבודה על שאר המפרשים. נראה לי שבכל מקרה במפרשים הבאים עדיף לקרוא לדפים כך. ::ויש דרך מתוך הממשק להעביר יותר בצורה אוטומטית? (אוכל לכתוב קוד שיעשה את זה בקלות, אך עדיף לחסוך את הטורח) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט בטבת ה'תשפ"ו • 21:21, 8 בינואר 2026 (IST) == הוצאות לאור == האם היה נסיון כלשהו לדבר עם הוצאות לאור ומוסדות (כגון מוסד הרב קוק ומכון ירושלים) על מנת שיסכימו להעלות לכאן חמרים? לא שנראה לי שיש יותר מסיכוי קלוש שהם יסכימו, אך האפשרות שווה את הנסיון, ומודעות שלהם לאפשרות יכולה לפתוח הזדמנויות בעתיד. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ו' בכסלו ה'תשפ"ו • 13:07, 26 בנובמבר 2025 (IST) :בגלל שהרישיון כאן דורש היתר לשימוש מסחרי, אפילו הוצאות לאור פחות נוקשות בדרך כלל יסרבו להצעה כזאת. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ח בכסלו ה'תשפ"ו • 00:25, 8 בדצמבר 2025 (IST) == שבח לבורא עולם - התנ"ך המבואר הושלם == זאת לאחר כ-20 שנות עבודה. תודה לכל מי שסייעו! אגב, במקרה השבוע גם קיבלתי הודעה אוטומטית: "עשית את העריכה העשרת אלפים שלך; תודה רבה־רבה!" - צירוף מקרים משמח. שמעתי ביקורות חיוביות מתלמידים, ומהילדים שלי. ניתן גם לראות [https://pageviews.wmcloud.org/?project=he.wikisource.org&platform=all-access&agent=user&redirects=0&start=2023-01-01&end=2025-12-02&pages=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%90 עליה בשימוש ב-3 השנים האחרונות] במהדורה המבוארת של התנ"ך. אשמח להערות: איפה כדאי להוסיף ומה צריך שיפור. אם תרצו, אפשר למייל: (millero בג'ימייל) נשאר עדיין להוסיף כותרות ברוב [[ביאור:ישעיהו יג|ספר ישעיהו]] וב[[ביאור:תהלים ג|תהלים]]. אשמח לעזרה בכך. הפרוייקט הבא: פירוש קצר לרש"י על התורה (שבינתיים יש רק [[ביאור:רש"י בראשית ז|לשבעה פרקים ראשונים]]). תודה, [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 14:43, 3 בדצמבר 2025 (IST) : {{שכוייח}}-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:55, 3 בדצמבר 2025 (IST) אורי, איזו תרומה יפה! וכמה חכמה מושקעת בה. במשך שנים, בהתמדה. השתמשתי בו פעמים רבות במשך השנים, אבל באמת לא ידעתי שאתה הולך לסיים את כל התנ"ך! חזק וברוך! מחשבה: אם הפרויקט הבא יהיה רש"י על התורה, ורק התחלת, אולי תשקול להשתמש [[רש"י מנוקד על המקרא|במהדורה המנוקדת והמוגהת]] שעשה [[משתמש:Nahum|נחום]]? ולהביא את הפסוקים בטעמי המקרא [https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-rashi-megillot-leipzig-1-images/page/n97/mode/2up כמו שהיו לפני רש"י וקוראיו]? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 22:01, 3 בדצמבר 2025 (IST) ::::{{כל הכבוד}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 00:32, 4 בדצמבר 2025 (IST) :תודה לכולכם! :דובי, בוודאי שכך אעשה. מתישהו גם אצטרך לעבור על שבעת הפרקים הראשונים ולהעתיק לתוכם את הטקסט עם הניקוד מתוך [[רש"י מנוקד על המקרא]]. (ניסיתי לכתוב תוכנית בפייתון שתעשה את זה בשבילי, אבל זה מסובך מדי). [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:07, 4 בדצמבר 2025 (IST) :אשריך שזכית לסיים את ביאור התנ"ך! יש מצוה על כל אדם לכתוב ספר תורה לעצמו, אבל בימינו רק מעטים זוכים לזה. וכתיבת ביאור על כל התנ"ך, יש בה בחינה של כתיבת ספר תורה. מקווה שאזכה גם אני לסיים את ביאור הפסוקים --[[משתמש:Erel Segal|אראל סגל]] • [[שיחת משתמש:Erel Segal|שיחה]] • י"ד בכסלו ה'תשפ"ו 08:56, 4 בדצמבר 2025 (IST) == קונטרסים נדירים של החפץ חיים - גדר עולם ודבר בעתו == שלום לכולם אני מעוניין להנגיש בעזרת ויקיטקסט שני קונטרסים נדירים של החפץ חיים שכיום הטקסטים שלהם לא בנמצא ברשת. קונטרס גדר עולם בענייני צניעות נשים וקונטרס דבר בעתו בעניין גיל הנישואין לגברים. לא ידועה לי שנת הוצאתם לאור לראשונה של הקונטרסים. אני משער שמדובר בשנת תרפ"ד (לפני כמאה שנים). הטקסט שיש כיום בידי צולם מתוך סדרת ספרים בהוצאת מישור, בני ברק, משנת 1993, שמאגדת קונטרסים וכתבים שונים של החפץ חיים. השאלה היא האם יש כיום למישהו איזשהן זכויות על הטקסט של החפץ חיים (רק הטקסט לבדו, ללא העריכה העיצוב וההדפסה של הוצאת מישור). האם מותר לי להעלות לויקיטקסט את הטקסטים של שני הקונטרסים לשימוש הציבור על סמך הטקסט כפי שהוא מופיע ב'ספרי מרן בעל החפץ חיים מנוקדים' שיצא בהוצאת מישור? [[משתמש:ELIRAN HAV|ELIRAN HAV]] ([[שיחת משתמש:ELIRAN HAV|שיחה]]) 09:39, 12 בדצמבר 2025 (IST) : כן, אפשר להעלות את הטקסט ללא הניקוד, וללא העיצוב והעריכה של ההוצאה. יש לשנות את הכתיב מכתיב חסר לכתיב מלא בכל מקום בו הדבר נצרך. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:41, 12 בדצמבר 2025 (IST) == סיוע בהסבר על תבניות תוכנת אוצריא == קיימת תוכנה חדשה המבוססת על טקסטים ששוחררו ברשת ברישיון חופשי. נוסף על כך, למפתחי התוכנה יש גם מאגר טקסטים משלהם, שלכאורה ניתן לייבא ממנו תכנים לויקיטקסט. הם מעוניינים לייבא כמות גדולה של טקסטים הקיימים כיום בויקיטקסט אל תוך המערכת שלהם. לצורך כך הוכן קובץ אקסל המרכז את כל התבניות הרלוונטיות מויקיטקסט, בצירוף הסבר על כל תבנית. ניתן לראות זאת בקובץ [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1BEPM9XZPYsjVj2Ytmytezt6UFZ-S4N9_piUiJK5D3LA/edit?usp=sharing הזה], בלשונית „תבניות“. [https://forum.otzaria.org/topic/338/%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%94-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%9A-%D7%A4%D7%A2%D7%9D-%D7%91%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98-%D7%90%D7%95-%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%99 זה] קישור לפורום שם, עם הבקשה. הבעיה היא, שישנם עדיין תבניות שאין עדיין הסבר מה פעולתם, וחלק מהמידע חסר או דורש השלמה. האם יש מי שיוכל לסייע בהבהרת הנקודות הללו ובהשלמת החסר? בעצם מה שצריך זה "להמשיך" את הטבלה עד הסוף, וצריך מישהו שמכיר את התבניות בויקי טקסט. [[משתמש:עורך מתחיל|עורך מתחיל]] ([[שיחת משתמש:עורך מתחיל|שיחה]]) 01:55, 6 בינואר 2026 (IST) : לא מצאתי שם לשונית תבניות. אנא הצג כאן רשימה של התבניות שזקוקות להבהרה ואשתדל לעזור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:37, 6 בינואר 2026 (IST) ::יש למטה לשוניות, אחת מהן היא תבניות. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ז בטבת ה'תשפ"ו • 20:59, 6 בינואר 2026 (IST) ::: אוקיי, מצאתי. אבל אין לי מושג איזה סוג הסבר נחוץ להם שם ולאילו תבניות חסר להם הסבר כזה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:43, 6 בינואר 2026 (IST) ::::יש שם טור הסבר, הוא באמת קצת שמאלה אז קצת קשה לראות אותו בהסתכלות ראשונה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ז בטבת ה'תשפ"ו • 23:55, 6 בינואר 2026 (IST) ::::: טוב, אין לי גישת כתיבה לשם ואני גם קצת מסתבך בד"כ בעריכת טבלאות אקסל, אז בינתיים אני פשוט עובר על תבניות לפי הסדר ומוסיף אצלנו הסבר בתבניות בהן אין. מקווה שזה יעזור להם.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:57, 6 בינואר 2026 (IST) ::::::יישר כח. יש בכך גם משום עזרה לעורכים חדשים אצלנו. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ז בטבת ה'תשפ"ו • 23:59, 6 בינואר 2026 (IST) ::::::@[[משתמש:Nahum|Nahum]] מעתיק לכאן הודעה ששלח לי אחד האחראיים שם. ::::::בעיקר מה שאנחנו צריכים באוצריא זה פשוט הוראות מה אנחנו אמורים להגדיר בכל תבנית. ::::::לדוגמא יש תבנית בשם: גמט ::::::סתם תקעתי משהו רנדומלי, לא בדקתי מה זה באמת ::::::<nowiki>(בתוך הטקסט זה כמובן נראה כך: {{גמט}} )</nowiki> ::::::מה אנחנו עושים באוצריא כשאנחנו פוגשים כזו תבנית? (כמובן יהיה בוט שיחליף הכול, המדובר הוא בשביל להגדיר לבוט, מה להגדיר לבוט? ) ::::::האם אנחנו אמורים פשוט למחוק אותה ולא להתייחס אלי'? ::::::או שאנחנו אמורים בכזה מקרה ליצור תגי הדגשה לפני ואחרי הטקסט? ::::::או תגי הגדלה, או גם וגם, או אפשרות אחרת, וכו' וכו'. ::::::זה מה שבעיקר אנחנו צריכים לדעת. ::::::ע"כ ההודעה ממנו. ::::::לכן ככל ותוכל להסביר בקובץ אקסל או אם לא נוח לך אולי בפורום שם, ::::::או אולי במייל של האחראי שנמצא בדף ::::::[https://forum.otzaria.org/user/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C כאן ] או כל רעיון אחר, זה ממש יהיה מצווה גדולה. ::::::(ככל ובשלב הייבוא יתעלמו מתבנית כלשהו, אח"כ לא יערכו את הספר מחדש, ככה שמראש כדאי לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר.) ::::::יש"כ גדול. ::::::[[משתמש:עורך מתחיל|עורך מתחיל]] ([[שיחת משתמש:עורך מתחיל|שיחה]]) 20:19, 7 בינואר 2026 (IST) :::::::למה שלא יערכו את הספר מחדש? הרבה יותר הגיוני עדכון אוטומטי מדי זמן, שגם יוכל לעדכן את הדברים הללו. :::::::ואולי אלו חלומות רחוקים, אבל אולי אפשר לממשק את התכנה שלהם לעריכה כאן בצורה כלשהי, מה שבכלל יפתור הרבה בעיות. (אני יודע שהמקום הראוי להצעות האלו הוא בפורומים של אוצריא, אבל אתה כבר נמצא שם, ולי אין את הזמן או הרצון להתעסק שם כרגע) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בטבת ה'תשפ"ו • 20:23, 7 בינואר 2026 (IST) ::::::::בעיקרון יש אצלם מנגנון של דיווח טעויות, מתוכנן שם מנגנון אוטומטי, אבל כיום זה הולך ככה, שמסמנים טקסט ולוחצים על דיווח טעות ונוצר קובץ לוג, שאת הקובץ לוג אפשר לשלוח אליהם, והם מתקנים אצלהם, (נדמה לי ידנית) ::::::::יש להם הרבהמאוד תיקנים, ככה שאיכות הספרים הולכת ומשתבחת. ::::::::מבחינת כללי זכויות יוצרים אני לא יודע איך בדיוק מוגדרת ההשבחה הזו של התיקונים, למי היא שייכת? ::::::::אבל לגבי האוטומציה שלך, לדעתי זה רעיון קצת רחוק כל עוד אצלהם מיניה וביה אין להם אוטומוציה. אבל אולי אני לא צודק. אבל אתה מתכווין רק לטקסטים שבע"ה ייובאו מכאן ולא מספארייה. (על ספארייה הם מבוססים, ואיך שהבנתי הם מעדכנים אותם על הטעויות בספרים שלהם) [[משתמש:עורך מתחיל|עורך מתחיל]] ([[שיחת משתמש:עורך מתחיל|שיחה]]) 08:34, 9 בינואר 2026 (IST) ::::::: אני לא יכול להחליט עבורם מה כדאי להם לעשות עם כל תבנית. אני יכול להסביר למה משמשת התבנית אצלנו, ושהם יחליטו לפי זה מה לעשות איתה. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:07, 7 בינואר 2026 (IST) :::::::: אתה לא יכול להחליט, אבל אתה יכול להציע, למה לא? {{לא חתם|יום חדש מתחיל}} :::::::::@[[משתמש:Nahum|Nahum]] רק להבהיר ש @[[משתמש:יום חדש מתחיל|יום חדש מתחיל]] הוא אוצריא, ואוצריא זה הוא. ככה שם הוא אומר שאתה יכול להציע הביאור הוא כפשוטו. :::::::::רק בגדול הקידודים הפשוטים והסטנדרטיים באוצריא הם: :::::::::הדגשה, הגדלה, הקטנה, נטוי, (כתב עילי, כתב תחתי,) וכמובן כותרות, מרמה 1 עד רמה 6 (כולל). :::::::::וברמת העיקרון אתה פשוט יכול להחליט כטוב ביעניך, ואין סיבה שיהיה להם סיבה לא לשמוע לעצתך. [[משתמש:עורך מתחיל|עורך מתחיל]] ([[שיחת משתמש:עורך מתחיל|שיחה]]) 20:01, 10 בינואר 2026 (IST) ::נדמה לי ש[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1BEPM9XZPYsjVj2Ytmytezt6UFZ-S4N9_piUiJK5D3LA/edit?gid=1383712209#gid=1383712209 זה] קישור לגליון של תבניות שם. ::לגבי הרשאת גישה לא יודע בדיוק בבעלות מי זה, אבל הוא אמור לאפשר ככל ויבקשו. ::רעיון טוב להוסיף כאן הסברים שיועתקו לשם. ::אבל הבקשה עדיין בעינה עומדת, ככל ולאי מי יהיה פנאי וכוח, הם מאוד ישמחו בעזרה הסבר והעתקה לשם. [[משתמש:עורך מתחיל|עורך מתחיל]] ([[שיחת משתמש:עורך מתחיל|שיחה]]) 09:50, 7 בינואר 2026 (IST) ::: קיבלתי הרשאת גישה. בשעה טובה. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:56, 9 בינואר 2026 (IST) ::: בזכותם תיקנתי עכשיו עשרות שגיאות בטור ברקת. תגיד להם בבקשה שיעתיקו שוב את הטקסט מוויקיטקסט. חלק גדול מה"תבניות" שהיו להם ברשימה נבעו משגיאות אלו.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:07, 9 בינואר 2026 (IST) ::::@[[משתמש:Nahum|Nahum]] אשמח מאוד אם תוכל ליצור איתי קשר, יש לי כמה דברים חשובים לדבר איתך, גם לגבי אוצריא וגם לגבי ויקיטקסט. ניתן ליצור עמי קשר דרך [https://forum.otzaria.org/ פורום אוצריא], או דרך המייל שלי (גלוי ב [https://forum.otzaria.org/user/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C פרופיל שלי] בפורום אוצריא).[[משתמש:יום חדש מתחיל|יום חדש מתחיל]] ([[שיחת משתמש:יום חדש מתחיל|שיחה]]) 21:11, 17 בינואר 2026 (IST) ::::@[[משתמש:Nahum|Nahum]] ראיתי את ההודעה ששלחת לי, אבל אני לא מצליח לענות שם.[[משתמש:יום חדש מתחיל|יום חדש מתחיל]] ([[שיחת משתמש:יום חדש מתחיל|שיחה]]) 23:38, 17 בינואר 2026 (IST) ::::: מוזר. אתה יכול לפנות אליי כאן באמצעות "שלח דוא"ל למשתמש".-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:11, 18 בינואר 2026 (IST) == החלפת העי״נים בעי״ן אלטרנטיבית המותאמת לניקוד תחתיה (U+FB20) == (הועבר מדף שיחת המשתמש [[משתמש:Kurpaph|קורפף]]) ראיתי את השינוי שעשית ב[[תפילת עמידה - שבח]], [[תפילה לשלום חיילי צה"ל]], [[תפילה לשלום המדינה]] - לא הכרתי את התו המיוחד הזה. האם יש בעיה באות עי"ן הרגילה כאשר היא עם ניקוד? משהו מוצג לך באופן משובש? אם כן, באיזה מחשב\דפדפן את משתמש? תודה, [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 16:23, 11 בינואר 2026 (IST) :אין לי כרגע שום בעיה עם התו הרגיל של עי״ן. החשיבה שלי היא יותר רחבה – אני בטוח שיש הרבה גורמים המשתמשים במקורות מוויקיטקסט בכל מיני מקומות. מתוך מחשבה שאם הם ישתמשו בגופנים אחרים מזה המופיע בוויקיטקסט דברים יוכלו להשתבש, החלטתי לנסות להקדים תרופה למכה ולעזור לאלו המשתמשים במידע החופשי שבאתר. לכן אם זה לא פוגע באף אחד, אני מחליף את העי״נים בעי״נים החלופיות. :לידע כללי, התו הזה מתאים לגופנים שבהם העי״ן יורדת מתחת לשורה והעי״ן החלופית שומרת על השורה. כך היא דואגת שהניקוד לא יצטרך להיות בצד האות אלא תחתיה. אם הדבר לא מתאים לרוח של ויקיטקסט (חבל מאוד, אבל) אשנה בחזרה. :וגם אני לא הכרתי אותו עד לאחרונה כשהתעסקתי בגופנים. [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 16:41, 11 בינואר 2026 (IST) :: יש לי דעה אמביוולנטית לגבי מקבץ השינויים שאתה עושה בדפי הליטורגיה כאן באתר: קמץ קטן, גרשיים וגרש במקום תו " ו-', ועכשיו זה.<br>מצד אחד אני מבין את ההגיון שמאחורי זה. מצד שני, זה יקשה מאוד על המשתמש האקראי לבצע תיקונים בטקסט במידה ויתעורר צורך.<br>במבט לאחור, נראה לי שהיינו צריכים להעלות את הנושא לדיון של הקהילה במזנון לפני שהתחלנו לבצע את השינויים.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:00, 11 בינואר 2026 (IST) :::אני מתנצל. לא חשבתי שזה ייצור בעיות. :::לעניין הקמצים הקטנים, זה רק הגיוני מבחינת הניקוד שנדע מה הניקוד הנכון. :::לגבי גרשים ומקפים, זה לא מפריע לחיפוש באתר ולכן הרשיתי לעצמי. :::לגבי העי״ן – זה אולי כן יכול לעשות בעיות בחיפוש. אולי באמת לא הייתי צריך לבצע את השינויים האחרונים האלה. :::אשמח כמובן להצטרף לדיון בנושא! [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 17:10, 11 בינואר 2026 (IST) --עד כאן העברה-- :כל משתמשי ויקיטקסט מוזמנים לחוות כאן את דעתם בעניין.--[[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:17, 11 בינואר 2026 (IST) :אני לא חושב שזה יפריע למשתמש החולף לתקן, לפחות רוב הדברים האלו. :קמצים קטנים - לפחות בגופן ברירת המחדל פה ההבדל מינורי, ומשתמש רגיל לא בהכרח ישים לב אליו, ודאי בעריכה. מי שירצה לערוך יכול לערוך באופן רגיל, ומקסימום יבוא מישהו אחריו ויתקן. :מקפים – אותו דבר. קצת יותר שמים לב לזה, אבל הצורה "הנכונה" דוקא יותר יפה (לפחות לטעמי), משתמש רגיל יוכל פשוט להשתמש במקפים רגילים (סימן מינוס) - בדף העריכה לא שמים לב כי הוא משתמש בברירת מחדל בגופן רוחב קבוע. וגם לא כל כך קשה להקליד אותו – הוא נמצא במקלדת במקום די נגיש בימינו. :גרשיים - הרבה יותר שמים לב, וגם קצת יותר קשה להקליד. אני חושב שראוי לשים את הנכון, אבל השיקול לצד השני חזק כאן. :ע' - כנראה לא שמים לב בעריכה, אבל זה באמת עלול ליצור בעיות, בעיקר עם חיפוש. נראה לי שאתרים חיצוניים שהבעיה הזו עלולה להתעורר אצלם ידעו לפתור אותה. :[[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ב בטבת ה'תשפ"ו • 17:34, 11 בינואר 2026 (IST) ::נ"ב: נדמה לי שאם מחליטים כן לעשות את אלו או חלקם, נדמה לי שהגיוני הרבה יותר לעבוד בצורה אוטומטית מאשר לעבור בצורה ידנית דף דף. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ב בטבת ה'תשפ"ו • 17:41, 11 בינואר 2026 (IST) :::לגבי "...יש הרבה גורמים המשתמשים במקורות מוויקיטקסט בכל מיני מקומות. מתוך מחשבה שאם הם ישתמשו בגופנים אחרים מזה המופיע בוויקיטקסט דברים יוכלו להשתבש, החלטתי לנסות להקדים תרופה למכה" - לדעתי דוקא שימוש בתוים יוצאי דופן עלול לגרום לשיבוש בגופנים אחרים מזה שמשתמשים בו כאן. אותיות א-ת וסימני הפיסוק המופיעים במקלדת רגילה - סביר להניח שיוצגו היטב, ימויינו נכון ויאונדקסו (יהיה אפשר לחפש אותם) בכל תוכנה ומערכת הפעלה. כל סימן מיוחד שאנו מוסיפים מקטין את הסיכוי. אם יש צורך גדול (למשל השימוש שעשינו בקמץ קטן במהדורה המנוקדת של המקרא) - אני בעד, אבל רק לאחר דיון בדף שיחה, כל נושא לגופו. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:15, 12 בינואר 2026 (IST) :::: למיטב ידיעתי אורי צודק, ואלו גם החששות שעוררו אותי לפתוח כאן בדיון.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:14, 12 בינואר 2026 (IST) :::::אני חושב שרוב הגופנים תומכים בלי בעיה ברוב התווים שאני מוסיף והתווים לא אמורים להפריע לשום דבר. על העי״ן החלופית עוד לא בדקתי. כל התווים מלבד קמץ קטן והעי״ן החלופית הם תווים במקלדת סטנדרטית. :::::אני חושב שבנושא כמו סידור ותפילה, דווקא שם יש משמעות גדולה לקמץ קטן. :::::סימנים כמו גרשים, מירכאות (שאני לא משנה), מקפים וקווים מפרידים הם חלק מסימני השפה העברית וחבל שוויקיטקסט העברי לא יכלול אותם. :::::העי״ן החלופית היא עניין של יוניקוד שקיים כבר בהרבה גרסאות של התקן וחשבתי שהוא יכול להיות יפה יותר ויעיל יותר לגופנים שונים מאלה הקיימים בוויקיטקסט. :::::כמובן, המטרה שלי היא לעזור לזולת ולא לפגוע בו. אם בפעולותיי יש יותר פגיעה מתועלת ודאי שאפסיק, אבל לדעתי ברוב הדברים יש יותר תועלת. [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 20:04, 12 בינואר 2026 (IST) :::::: בניגוד למשתמע מדבריך, הגרש והגרשיים שאתה משתמש בהם אינם חלק משום מקלדת סטנדרטית שאני מכיר.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:38, 12 בינואר 2026 (IST) :::::::הם לא חלק מהסטנדרט הישן, אבל הם אכן נמצאים בסטנדרט המקלדת החדש [https://mikladot.com/?i=1 si-2] (שאגב הוא נח יותר בהקלדה מבחינות מסוימות). [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ד בטבת ה'תשפ"ו • 00:20, 13 בינואר 2026 (IST) :::::::: כפי שכתוב שם, זו מקלדת אלטרנטיבית. הוי אומר, לא-סטנדרטית.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:25, 13 בינואר 2026 (IST) :::::::אני שמח לשמוע שאני יכול לחדש לך משהו! :::::::[https://learn.microsoft.com/en-us/globalization/keyboards/kbdhebl3 ב־Windows] :::::::[https://en.wikipedia.org/wiki/Hebrew_keyboard?wprov=sfla1 בתקן על פי ויקיפדיה (ראה תחת current)] [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 00:24, 13 בינואר 2026 (IST) :::::::: טוב, ניסיתי עכשיו וזה עובד אצלי. I stand corrected.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:29, 13 בינואר 2026 (IST) :::::: אם לסכם את הדיון, נראה שרק לעי"ן המיוחדת יש התנגדות. אני מציע שתשחזר רק את העריכות של העי"ן הזו ותימנע מלהמשיך ולהשתמש בה בהמשך.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:32, 13 בינואר 2026 (IST) : בהמשך לדיון – ה-alternative form מיועד להחלפה אוטומטית על ידי הגופן בעת הדפסה, למשל בהצגה של טקסט במסמך pdf. העין האלטרנטיבית משמשת באותו אופן שמשמשות ליגטורות עבריות (װ, ױ, ײ, וגם ﭏ) או אותיות עם ניקוד (אַ, אָ, יִ, וֹ), דגש (אּבּגּדּהּוּזּטּיּכּךּלּמּנּסּפּףּצּקּרּשּתּ), שׁין ושׂין. לכן רצוי לא להשתמש בתווים הללו בטקסט עצמו. ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 17:49, 26 בינואר 2026 (IST) ::זה מעניין מאוד, אבל מכיוון שלא הצלחתי למצוא מספיק מידע על התו הזה ביוניקוד, האם לך יש מקור? [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 18:27, 26 בינואר 2026 (IST) ::: לגופני OpenType יש תכונות שמאפשרות להשתמש בגלופה מותאמת עבור צירופים מסוימים של אותיות וסימנים. הגלופה של עין אלטרנטיבית אמורה לבוא במקום גלופה של עין מנוקדת. לתכונה הזאת קוראים {{קוד|ccmp}} או {{קוד|calt}}, תלוי באופן המימוש. גופנים מסוימים, למשל SBL Hebrew, תומכים בכך: <span style="font-family: SBL Hebrew; font-size: 150%">ע</span> רגילה עם שווא נראית כ-<span style="font-family: SBL Hebrew; font-size: 150%">עְ</span>, וזאת בדיוק הגלופה של ה-<span style="font-family: SBL Hebrew; font-size: 150%">ﬠ</span> האלטרנטיבית. הגלופה של עין אלטרנטיבית קיבלה ייצוג יוניקוד לצורך תמיכה בגופנים שלא תומכים בהחלפה אוטומטית: ::: {{ציטוט|אנגלית=כן|מרכאות=כן|תוכן=U+FB20 HEBREW LETTER ALTERNATIVE AYIN is an alternative form of ayin that may replace the basic form U+05E2 HEBREW LETTER AYIN when there is a diacritical mark below it. The basic form of ayin is often designed with a descender, which can interfere with a mark below the letter. U+FB20 is encoded for compatibility with implementations that substitute the alternative form in the character data, as opposed to using a substitute glyph at rendering time.|מקור=[https://unicode.org/versions/Unicode16.0.0/core-spec/chapter-9/#G6661 Unicode Core Spec, Chap. 9.1.2]}} ::: בברכה, ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 18:42, 27 בינואר 2026 (IST) ::::תודה על המקור באנגלית, אבל כאחד שלא מבין רבות בגופנים, זה נשמע לי כאילו העין הזאת אמורה לשמש החלפה כדי להקל על הרנדור. אתה אומר שזה מיועד במיוחד לגופנים שאינם תומכים בהחלפה בזמן הרנדור? [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 02:58, 28 בינואר 2026 (IST) :::::לפי הטקסט באנגלית זה נועד לתָכנות שמחליפות לא בזמן הרינדור, אלא בקובץ הטקסט עצמו. זה לא אמור להיכנס לטקסט המקורי. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י' בשבט ה'תשפ"ו • 10:10, 28 בינואר 2026 (IST) == [[אגרות צפון]] == שלום וברכה! הקלדתי את אגרות צפון על־פי [https://tile.loc.gov/storage-services/public/gdcmassbookdig/neunzehnbriefebe00hirs/neunzehnbriefebe00hirs.pdf הקובץ הזה]; אני מניח שהמקום לפרסום הוא ויקיגרמנית, אבל אני לא יודע גרמנית. אשמח לעזרה! ב[[מיוחד:תרומות/דג ירוק|ברכה]], [[מש:דג ירוק|דג ירוק]] ([[שמש:דג ירוק|שיחה]]) • יום שני בשבת, כ"ג בטבת ה'תשפ"ו; <span style="color: #767676">ולמנינם:</span> 16:05, 12 בינואר 2026 (IST). :למה שלא תפתח את הספר ותדביק את החומר [https://de.wikisource.org/w/index.php?title=Briefe_%C3%BCber_Judenthum&action=edit&redlink=1 אל הדף הזה] ? [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:29, 12 בינואר 2026 (IST) :: ברוב הוויקסורסים לא מקובל פשוט להופיע ולשפוך חומר גולמי. מצופה מעורך שמעלה חומר לערוך אותו במידה מסויימת ולהתאים אותו לנהוג באתר, כולל שימוש בתבניות ייעודיות, ולהשיב לשאלות בדפי השיחה לכשאלה תועלינה. משתמש שלא מכיר כלל את השפה יתקשה מאוד בזה, ולכן לא הייתי ממליץ על כך. אם יש כאן בוויקיטקסט מתנדב שיuדע גרמנית, אפילו ברמה בסיסית, עדיף שהוא יסייע וילווה את התהליך. אני מתייג את [[משתמש:Amire80]], שיש לו ידע הרבה יותר נרחב משלי בשפות אחרות ומכיר יותר את קהילת ויקיסורס הכללית, ומקווה שיוכל לסייע ולייעץ יותר ממני בנושא.---- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:45, 12 בינואר 2026 (IST) ::: ביקשתי עזרה גם בקבוצת הטלגרם של ויקיסורס, מקווה לקבל תשובה בימים הקרובים.---- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:56, 12 בינואר 2026 (IST) :::: See [[:de:Wikisource Diskussion:Projekte#Rules_For_New_Projects_(English_Translation)]]-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 09:33, 13 בינואר 2026 (IST) :::::כלומר, עליי לפרסם הודעה בדף הזה? ב[[מיוחד:תרומות/דג ירוק|ברכה]], [[מש:דג ירוק|דג ירוק]] ([[שמש:דג ירוק|שיחה]]) • יום שלישי בשבת, כ"ד בטבת ה'תשפ"ו; <span style="color: #767676">ולמנינם:</span> 17:17, 13 בינואר 2026 (IST). :::::: לא, זו רק ההתחלה. יהיה עליך גם להעלות קובץ פי די אף ל-Commons (או להשתמש בקובץ שכבר קיים), לפתוח עבורו קובץ מפתח בוויקיסורס הגרמנית, ולהתחייב להגיה שם את הטקסט.<br>הייתי מציע שפשוט תפתח לעצמך דף־משנה בדף המשתמש שלך ותעלה לשם את כל הטקסט כמו שהוא, בתקווה שיום אחד יימצא מישהו דובר גרמנית שמוכן ליטול על עצמו את התפקיד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:22, 13 בינואר 2026 (IST) :::תודה על התיוג, אבל לצערי אני לא כל־כך מכיר את האתר הגרמני. אני מכיר את האנגלי והרוסי קצת ולא הרבה יותר מזה. [[משתמש:Amire80|אמיר א׳ אהרוני]] ([[שיחת משתמש:Amire80|שיחה]]) 13:49, 13 בינואר 2026 (IST) == Thank You for Last Year – Join Wiki Loves Ramadan 2026 == Dear Wikimedia communities, We hope you are doing well, and we wish you a happy New Year. ''Last year, we captured light. This year, we’ll capture legacy.'' In 2025, communities around the world shared the glow of Ramadan nights and the warmth of collective iftars. In 2026, ''Wiki Loves Ramadan'' is expanding, bringing more stories, more cultures, and deeper global connections across Wikimedia projects. We invite you to explore the ''Wiki Loves Ramadan 2026'' [[m:Special:MyLanguage/Wiki Loves Ramadan 2026|Meta page]] to learn how you can participate and [[m:Special:MyLanguage/Wiki Loves Ramadan 2026/Participating communities|sign up]] your community. 📷 ''Photo campaign on '' [[c:Special:MyLanguage/Commons:Wiki Loves Ramadan 2026|Wikimedia Commons]] If you have questions about the project, please refer to the FAQs: * [[m:Special:MyLanguage/Wiki Loves Ramadan/FAQ/|Meta-Wiki]] * [[c:Special:MyLanguage/Commons:Wiki Loves Ramadan/FAQ|Wikimedia Commons]] ''Early registration for updates is now open via the '''[[m:Special:RegisterForEvent/2710|Event page]]''''' ''Stay connected and receive updates:'' * [https://t.me/WikiLovesRamadan Telegram channel] * [https://lists.wikimedia.org/postorius/lists/wikilovesramadan.lists.wikimedia.org/ Mailing list] We look forward to collaborating with you and your community. '''The Wiki Loves Ramadan 2026 Organizing Team''' 21:45, 16 בינואר 2026 (IST) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:ZI Jony@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Non-Technical_Village_Pumps_distribution_list&oldid=29879549 --> == תרומות של המשתמש OriBot229 == * למה ליצור כל הדפים של רש"י על תנ"ך אם נכון לעכשיו אין בהם שום תוספת ביאור? היה יותר נכון ליצור דפים ככל שיש משהו חדש להוסיף לענ"ד * מה הם כל העריכות שבוצעו בכל הדפים של ניקוד תנך? והאם הם בוצעו על סמך דיון כלשהו? [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 15:26, 18 בינואר 2026 (IST) :לגבי העריכות בדפי הניקוד, זה מעבר לנוסח לפי [[מקרא על פי המסורה]], במקום הנוסח הקיים על פי וסטמינסטר. התנהל דיון ב[[שיחה:מקרא#נוסח הכתיב והניקוד]]. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ט בטבת ה'תשפ"ו • 15:31, 18 בינואר 2026 (IST) ::ולגבי דפי רש"י עם ביאור - זה הפרוייקט הנוכחי שאני עובד עליו. היום סיימתי להוסיף פירוש ל[[ביאור:רש"י בראשית ח]]. זה אמנם יקח זמן להשלים את כל 5 חומשי תורה... אבל הכנת הדפים מראש עוזרת. כך גם היה עם פרוייקט ביאור התנ"ך, ואכן עודד רבים להצטרף ולבאר פרקים פה ושם. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 17:00, 18 בינואר 2026 (IST) == <span lang="en" dir="ltr">Annual review of the Universal Code of Conduct and Enforcement Guidelines</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="announcement-content" /> I am writing to you to let you know the annual review period for the Universal Code of Conduct and Enforcement Guidelines is open now. You can make suggestions for changes through 9 February 2026. This is the first step of several to be taken for the annual review. [[m:Special:MyLanguage/Universal Code of Conduct/Annual review/2026|Read more information and find a conversation to join on the UCoC page on Meta]]. The [[m:Special:MyLanguage/Universal Code of Conduct/Coordinating Committee|Universal Code of Conduct Coordinating Committee]] (U4C) is a global group dedicated to providing an equitable and consistent implementation of the UCoC. This annual review was planned and implemented by the U4C. For more information and the responsibilities of the U4C, [[m:Special:MyLanguage/Universal Code of Conduct/Coordinating Committee/Charter|you may review the U4C Charter]]. Please share this information with other members in your community wherever else might be appropriate. -- In cooperation with the U4C, [[m:User:Keegan (WMF)|Keegan (WMF)]] ([[m:User talk:Keegan (WMF)|talk]])<section end="announcement-content" /> </div> 23:02, 19 בינואר 2026 (IST) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Keegan (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=29905753 --> == בקשת הרשאת עורך ממשק == {{הועבר|מ=ויקיטקסט:בקשות ממפעילים}} * אבקש לחדש הרשאה לערוך JS\CSS שהיתה לי בעבר. נחום הפנה אותי להגיש בקשה רשמית כאן (בדיון שלנו ב[[שיחת_משתמש:Ori229#עיצוב_דפי_ביאור_בניידים]]). תודה! [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 21:16, 27 בנובמבר 2025 (IST) *: לשם הבהרה: הבקשה היא להרשאת "עורך ממשק".<br>ההרשאה הוסרה, למיטב זכרוני, עקב אי פעילות, וכעת כשחודשה הפעילות אינני רואה מניעה לחדש אותה, אולם נדרש אישור הקהילה.<br>בעד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:58, 28 בנובמבר 2025 (IST) *::לא רואה בעיה. @[[משתמש:Ori229|אורי]], רק בקשה. בינה מלאכותית נוטה לחלק פתרונות שגורמים לתקלות אחרות, כוללניות מדי או אפילו סתם בזבזניות מדי. בבקשה תהיה זהיר עם פתרונות של ai ותבדוק אותם בעצמך - לא רק האם פתר את הבעיה, אלא גם את המסביב. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 01:22, 28 בנובמבר 2025 (IST) *::: תודה לך, נריה. מצטרף לבקשה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:53, 28 בנובמבר 2025 (IST) *:::: ברור. (במקרה הזה אני מבין את הרעיון שהציעה ה-AI והוא באמת פשוט, ונטול סיכונים. וכמובן שאני בודק היטב לפני שאני מבצע שינויים). [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 09:55, 1 בדצמבר 2025 (IST) *:בעד. טוב לראות אותך שוב :-) --[[משתמש:Erel Segal|אראל סגל]] • [[שיחת משתמש:Erel Segal|שיחה]] • י"ד בכסלו ה'תשפ"ו 08:50, 4 בדצמבר 2025 (IST) *::גם אני בעד. במיוחד כשהוא כתב ומבין הרבה מהקוד שכבר קיים אצלנו. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ח בכסלו ה'תשפ"ו • 01:02, 8 בדצמבר 2025 (IST) *::: ההצבעה נסתיימה. ההרשאה ניתנה. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:12, 8 בדצמבר 2025 (IST) *:::: תודה נחום. עדיין אני לא יכול לערוך את [[מדיה ויקי:Mobile.js]] - יכול להיות שלוקח לזה זמן לתפוס - אמתין כמה ימים. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 15:58, 9 בדצמבר 2025 (IST) *::::: זה מוזר. זה אמור להיות מיידי. [[משתמש:Neriah|נריה]], תוכל לנסות לבדוק?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:26, 9 בדצמבר 2025 (IST) *::::::הרשאת עורך ממשק דורשת הפעלת אימות דו שלבי בחשבון. בלי שתפעיל אותו, גם אם קיבלת את ההרשאה לא תוכל להשתמש בה. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 20:28, 9 בדצמבר 2025 (IST) *::::::: הוספתי אימות דו שלבי ואכן זה עובד - תודה! [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 23:47, 9 בדצמבר 2025 (IST) {{הועבר|סוף}} == מובא בפני דעת הקהילה - עריכות המשתמש {{א|יוסף אומץ}} בדפים של צדקת הצדיק == שלום לכולם. המשתמש אשר טורח מאוד להגיה את הספר [[צדקת הצדיק]] עושה משהו במהלך העריכות שלו שלדעתי אינו מתאים למקומם במרחב הראשי. מכיון שיש בינינו חילוקי דיעות אני מביא את זה לדיון בפני הקהילה לשמוע את דעתם. קחו לדוגמא הדפים האחרונים - [[צדקת הצדיק/קע]] ו [[צדקת הצדיק/קט]]. בעיניי הענין של הדגשת משפטים שלמים הינו סובייקטיבי לחלוטין ולכן אין מקומו במרחב הראשי. אם תהיה - שתהיה במרחב הביאור. בנוסף אני חושב שהדגשת יתר הופך את הדף ל"מכוער לעין". דעתכם בבקשה? [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 21:32, 7 בפברואר 2026 (IST) :שלום וברכה :אני המשתמש. :לא מדובר על הדגשות סובייקטיביות אלא העניין הוא כדלהלן. כל סימן בצדקת בצדיק בנוי מעניין מרכזי וסביבו הולך כל הסימן, דהיינו שיש עניין עקרוני שרבי צדוק מחדש וסביבו הוא מביא ראיות והרחבות. לכן אני רואה לנכון להדגיש את המשפט הזה. :בכל אופן אם אתה רואה לנכון אזי אתה מוזמן לבטל את ההדגשות ואשתדל שלא לחזור לכך בל״נ. [[מיוחד:תרומות/&#126;2026-73521-1|&#126;2026-73521-1]] • [[שיחת משתמש:&#126;2026-73521-1|שיחה]] 21:41, 7 בפברואר 2026 (IST) ::(להבא אשתדל להתחבר מהחשבון.) [[מיוחד:תרומות/&#126;2026-73521-1|&#126;2026-73521-1]] • [[שיחת משתמש:&#126;2026-73521-1|שיחה]] 21:42, 7 בפברואר 2026 (IST) :::גם אם כדבריך (ולא הבאת ראיות לכך), ההחלטה מה הענין המרכזי הזה היא אכן סובייקטיבית (אלא אם יש מקור מוסמך (ועדיף מר' צדוק עצמו)) שזה אכן הענין. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ' בשבט ה'תשפ"ו • 22:28, 7 בפברואר 2026 (IST) :::: אני מעדיף שהטקסט יהיה ללא הדגשות. ההצדקה היחידה לדעתי להדגשות בטקסט (שאינן במקור) היא בטקסטים הדורשים או מפרשים קטע מהמקרא, ואז מדגישים את הציטוטים מהקטע הזה, ולעיתים נדירות כשנחוץ להדגיש מילה מסויימת להבהרת העניין. כך עשיתי למשל במהדורה שלי של הילקוט שמעוני. או במרחב הביאור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:16, 8 בפברואר 2026 (IST) :::::[[מש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]], אזכיר לך את מסקנת הדיון שלא להוסיף הדגשות. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בשבט ה'תשפ"ו • 20:53, 12 בפברואר 2026 (IST) ::::::אני רואה שהמשתמש עושה את העריכות מתוך מכשיר נייד... אולי הוא משתמש בעורך חזותית וזה נעשה אוטומטי ההדגשות?... [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 21:40, 12 בפברואר 2026 (IST) ::::::לא ראיתי את מסקנת הדיון… ::::::אפסיק עם העניין בל״נ (וחבל). [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:08, 12 בפברואר 2026 (IST) ::::״ ההחלטה מה הענין המרכזי הזה היא אכן סובייקטיבית (אלא אם יש מקור מוסמך (ועדיף מר' צדוק עצמו)) שזה אכן הענין.״ ::::אינו כן, ההחלטה אינה סובייקיטיבית כי ניכר מה הנושא המרכזי ומה מובא סביבו. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:09, 12 בפברואר 2026 (IST) :::::ניכר למי? הטענות שלך ממשיכות להיות סובייקטיביות. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בשבט ה'תשפ"ו • 23:10, 12 בפברואר 2026 (IST) ::::::ניכר למי שבקיא בכתבי רבי צדוק ולמי שיודע לקרוא טקטסים בעין ביקורתית. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:19, 12 בפברואר 2026 (IST) :::::::שוב, סובייקטיבי. המטרה שלנו כאן היא להביא טקסטים מקוריים כמות שהם, ללא שינויים, כמה ברורים שיהיו. (ואם באמת כדבריך שזה ניכר, ההדגשות מיותרות, שהרי הקורא יבין בלאו הכי) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בשבט ה'תשפ"ו • 23:24, 12 בפברואר 2026 (IST) ::::::::הקורא לא תמיד מבין את זה כי המהלך הכללי מוסווה לעיתים בהרחבות והוספות. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 00:13, 13 בפברואר 2026 (IST) :::::::::יש לך אפשרות להעלות מהדורה נוספת על פי טעמך במרחב הביאור של האתר. כך שאפשר להתחיל לעצב דפים בדף [[ביאור:צדקת הצדיק]] וכולי. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 00:30, 13 בפברואר 2026 (IST) == הוספת גאדג'ט "תצוגה מקדימה" להערות ולדפים בכלל כברירת מחדל == (מעביר מ[[שיחת תבנית:הערה]]) הודות לתיקון של [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] כל משתמש יכול כעת להגדיר שכאשר סמן העכבר מונח מעל הפניה להערת שוליים, ישנה תצוגה מקדימה של תוכן ההערה. מוזמנים לנסות: "תצוגה מקדימה להערות" (בהגדרות, תחת סעיף ג'אדג'טים), ואז בקרו בדף כלשהו שיש בו הערות שוליים, לדוגמה [[זכרונות לבית דוד/כף הסיידים]]. בוויקיפדיה זה מופעל כברירת מחדל. (יצרתי משתמש חדש בוויקיפדיה, וכאן, כדי לבדוק). זה פיצ'ר נהדר - אפשר שגם פה זה יהיה מופעל כברירת מחדל? תודה, [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:14, 8 בפברואר 2026 (IST) :* כל עוד שזה לא גורם נזק במשהו שכבר קיים - אין לי התנגדות. :[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:36, 8 בפברואר 2026 (IST) ::{{בעד}} (רק אציין שבויקיפדיה זה אפילו לא גאדג'ט - זה נמצא בהגדרות הרגילות [[ w:מיוחד:העדפות#mw-prefsection-rendering|כאן]] בפסקה "העדפות קריאה". אני לא יודע איך זה עובד או מה ואיפה צריך לשנות בשביל זה, אבל זה ככה) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"א בשבט ה'תשפ"ו • 10:29, 8 בפברואר 2026 (IST) :::ראיתי עכשיו שהגאדג'ט עובד גם בטלפון, שם הוא מיותר כיון שתצוגת ההערות בטלפון ממילא עובדת בצורה אחרת (מגרה נשלפת בתחתית המסך), וחמישה הוא יותר מפריע ממועיל. צריך לכבות את זה איכשהו. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"א בשבט ה'תשפ"ו • 11:33, 8 בפברואר 2026 (IST) : אני בעד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:02, 8 בפברואר 2026 (IST) ::גיליתי איך זה עובד בויקיפדיה - מדובר בחלק מהרחבת מדיה־ויקי בשם [[mw:Extension:Popups|Extension:Popups]], שמאפשרת גם תצוגה מקדימה של דפים, ועוד דברים בסגנון. אני חושב שהיא שימושית וכדאי להוסיף אותה. עם מי צריך לדבר בשביל להוסיף הרחבות (כלומר מי אחראי על התכנה)? מישהו בעמותה? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"א בשבט ה'תשפ"ו • 13:18, 8 בפברואר 2026 (IST) ::: מתייג את [[משתמש:Neriah]].-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:46, 8 בפברואר 2026 (IST) ::::להתקנת ההרחבה צריך לפתוח הצבעה כאן ואטפל בזה אם תהיה תמיכה. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 13:49, 8 בפברואר 2026 (IST) :::::רק שימו לב שזה כולל גם תצוגה מקדימה לדפים שאני לא בטוח שאנחנו מעוניינים בה. כל מה שקיים בוויקי. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 13:51, 8 בפברואר 2026 (IST) : אם ככה, אתייג לדיון גם את [[משתמש:Fuzzy]], שאת דעתו ואת עצותיו בנושאים טכניים אני מאוד מעריך. גם משתמשים נוספים ( [[משתמש:Shalomori123]], [[משתמש:Ori229]], [[משתמש:Roxette5]], [[משתמש:Dovi]] ) וכל מי שיש לו דעה בנושא, כולל משתמשים שמגיעים לכאן הרבה ואינם רשומים או שמתקשים להיכנס לחשבון, מוזמנים להצטרף לדיון ולחוות דעתם.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:02, 8 בפברואר 2026 (IST) ::בעד. "תצוגה מקדימה לדפים" - לא כל כך רלוונטי בוויקיטקסט, אבל גם לא יפריע. ::בפרט שכשאשר מוצגת ההערה\התצוגה מקדימה בוויקיפדיה, יש שם גלגל שיניים שבלחיצה עליו אפשר בקלות להגדיר את ההעדפות. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 14:12, 8 בפברואר 2026 (IST) :::רוב האנשים לא יתחילו לשנות הגדרות. עד כמה שהסימון הזה יושב מתחת לאף שלהם. לכן ברירת המחדל כל כך חשובה, ולדעתי לברירת מחדל אנחנו לא רוצים תצוגה מקדימה לדפים טקסט. גם לא כל כך לדפי החוקים, אבל זה כבר המגרש של fuzzy. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 14:23, 8 בפברואר 2026 (IST) ::::אני חושב שאפשר לכבות תצוגה מקדימה של דפים בהגדרות ההרחבה. והמימוש של התצוגה המקדימה של ההגדרות יותר עקבי, וגם מציג את השוני בין סוגי הערות. אני חושב שבאופן כללי יש עדיפות להרחבות על פני גאדג'טים. אמנם נכון שלתצוגה מקדימה של דפים יש פחות הגיון אצלנו. לכן אני עדיין {{בעד}} הוספת ההרחבה, כנראה עם תצוגה מקדימה של דפים כבויה כברירת מחדל. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"א בשבט ה'תשפ"ו • 15:22, 8 בפברואר 2026 (IST) :::::כמה שזכור לי אין הגדרה לזה. תבדוק בתיעוד ההרחבה ששלחת. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 15:25, 8 בפברואר 2026 (IST) ::::::אכן לא מצאתי שם משהו כזה. אבל זה כן מוסיף אופציה לכבות את זה להגדרות המשתמש, אז אמורה להיות אפשרות להגדיר ברירת מחדל. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"א בשבט ה'תשפ"ו • 15:47, 8 בפברואר 2026 (IST) :::::: נריה, תוכל בבקשה לברר עבורנו אם יש אפשרות כזו? זה חשוב.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:52, 8 בפברואר 2026 (IST) :::::::טכנית זה לא דבר שמורכב לעשות. אבל ההרחבה עצמה נועדה לתצוגת פופאפ של דפים, ועל הדרך הוסיפו לה הפניות. אז מה האינטרס שלהם לאשר הוספת משתנה כזה? [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 23:45, 8 בפברואר 2026 (IST) ::::::::אגב. ההרחבה pageImages שביקשנו להתקין באפריל 24 תתותקן מחר בצהריים. היא גם תלות חובה של פופאפ. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 23:49, 8 בפברואר 2026 (IST) :::::::::חשבתי על זה עוד, ואני חושב שתצוגה מקדימה לדפים דוקא עשויה להיות שימושית במקרים מסוימים (למשל הפניות, תצוגה מקדימה עשויה מאוד להקל על הקריאה אם במקום לפתוח את ההפניה ניתן יהיה להסתכל בה בתוך אותו דף). צריך לראות איך גורמים שיוצג הטקסט הנכון, ולא תבניות ניווט המופיעות בראש הדף וכד'. אפשר בהגדרות ההרחבה להחליט על דפים מסוימים שלא תוצג עבורם תצוגה מקדימה אם רוצים. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ב בשבט ה'תשפ"ו • 16:10, 9 בפברואר 2026 (IST) ::::::::::לא מכיר את ההרחבה מספיק, ואין לי זמן להתעמק בזה עכשיו. איך אפשר לבטל תצוגה מקדימה לדפים מסויימים? האם ניתן לעשות את זה באופן גורף לכל הדפים המתחילים ב-x במרחב הראשי, ושבשאר המרחבים זה לא יהיה בכלל? האם זה דברים שמוגדרים צד לקוח או צד שרת? ::::::::::כמה שזכור לי אי אפשר לעשות אף אחד מהדברים שכתבתי כאן, אולי מלבד ביטול המרחבים מסויימים. אבל אשמח שתראה לי שאני טועה, ואז אולי יהיה אפשר לחשוב על זה. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 13:33, 10 בפברואר 2026 (IST) :::::::::::יש תצוגה מקדימה רק לדפי תוכן. :::::::::::יש הגדרת צד שרת לכיבוי התצוגה המקדימה לדפים מסוימים, פשוט נותנים רשימת דפים (שמות קאנוניים שלהם), אם מכבים לדף מסוים זה מכבה גם לדפי המשנה שלו. :::::::::::הטקסט המוצג מוגדר באמצעות ההרחבה [[mw:Extension:TextExtracts|Extension:TextExtracts]]. :::::::::::[[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ג בשבט ה'תשפ"ו • 14:00, 10 בפברואר 2026 (IST) ::::::::::::לדעתי יותר עבודה מתועלת. הרבה מדפי התוכן נמצאים במרחבים כמו קטגוריה, קטע ועוד. דווקא לחלק מהם אולי אפשר, בעוד שלרוב הדפים במרחב הראשי אני לא חושב שצריך. ::::::::::::אנסה לברר האם יש אפשרות להתאים את ההרחבה שתאפשר הפעלה רק של תצוגה מקדימה להערות, ואם כן אוכל להתאים את ההרחבה גם בעצמי (אך יקח קצת זמן עד שאגיע לעשות את זה). ואם יאשרו נוכל להתחיל בזה. ::::::::::::אלא אם שאר העורכים חושבים התצוגה מקדימה לדפים תועיל, אני חושב שיותר תזיק. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 14:14, 10 בפברואר 2026 (IST) :{{שבירה|:::::::::::}} : ביררתי עכשיו עם האחראים במדיה ויקי. ככל הנראה ניתן להתקין את ההרחבה רק עבור רפרנס, ולא להפעיל תצוגה מקדימה לדפים כברירת מחדל, אלא מי שרוצה יוכל להפעיל לעצמו בהעדפות. בצורה הזו יהיה אפשר גם בתקופה הראשונה לבדוק את הפיצ'ר בעצמנו, להגדיר מה שאנחנו רוצים, ואם מתישהו יתאפשר לבטל את הגדרת ברירת המחדל של כיבוי הפיצ'ר. כיבוי הגדרות בשרת אמנם מעט מטריח, אך לדעתי זה הפתרון הטוב ביותר עבורנו בשלב זה. : מתייג את [[משתמש:Nahum|נחום]], [[משתמש:Ori229|אורי]], [[מש:Roxette5|Roxette5]], [[מש:הירש אייזנשטיין|הירש]]. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 16:19, 10 בפברואר 2026 (IST) ::{{בעד}}, אם זה אכן אפשרי. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ג בשבט ה'תשפ"ו • 17:06, 10 בפברואר 2026 (IST) ::אין לי עמדה בעניין. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 17:44, 10 בפברואר 2026 (IST) ::לא הבנתי הכל... אבל אני {{בעד}} כל דבר שיקדם תצוגה של הערות השוליים (כברירת מחדל). [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 20:08, 10 בפברואר 2026 (IST) :: {{בעד}}-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:02, 10 בפברואר 2026 (IST) [[משתמש:Neriah|נריה]], היכן הדברים עומדים? [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 18:57, 7 במרץ 2026 (IST) : תקוע. [[phab:T417314]]. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 09:45, 8 במרץ 2026 (IST) :: לא הצלחתי להבין האם יש בעייה טכנית שהתוסף לא בשל עדיין או מה בדיוק.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:31, 8 במרץ 2026 (IST) ::: כרגע ההרחבה לא מאפשרת את זה. אשתדל להסתכל בקרוב האם ההרחבה בנויה בצורה שתאפשר לדחוף שינוי כזה בקלות ואם כן אניע את זה בעצמי. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 11:42, 8 במרץ 2026 (IST) :::: תודה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:51, 8 במרץ 2026 (IST) :::::אפשר לפחות להפעיל את הגאדג'ט כברירת מחדל בינתיים, עד שיהיה ניתן (אם בכלל) להוסיף את ההרחבה? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 12:23, 8 במרץ 2026 (IST) :::::: איך עובד הגאדג'ט בניידים? אם אני זוכר נכון, אמרת משהו על כך שהוא לא מספיק טוב. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 13:08, 8 במרץ 2026 (IST) :::::::הוא עובד באותה צורה כמו במחשב, כשהדרך שבה הוא אמור לעבוד היא לא להציג כלום, כי בטלפון ממשק ברירת המחדל של הצגת הערות טוב בפני עצמו. אם אפשר לכבות אותו לחלוטין בטלפון זה יהיה הכי טוב. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 13:18, 8 במרץ 2026 (IST) :::::::: תבדוק האם כעת זה בסדר. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 15:51, 8 במרץ 2026 (IST) :::::::::אכן. אבל התבססות על הסקין עלולה ליצור בעיות עם מי שמשתמש בו גם במחשב, או משתמש באחר בטלפון. אין דרך אחרת לעשות את זה? :::::::::גם אם לא זה בסדר, ולדעתי אפשר להפעיל כברירת מחדל. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 15:55, 8 במרץ 2026 (IST) :::::::::: סקינים אחרים בנייד לא כוללים תצוגה מקדימה של הערות. מי שמשתמש ב־minerva במחשב, יכול להסתדר כמו שחי עד היום :). [[משתמש:Nahum|נחום]], אישורך? (היחיד שתמך בהרחבה ולא הביע דעה לגבי הגאדג'ט.) [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 16:01, 8 במרץ 2026 (IST) ::::::::::: אני לא משתמש בטלפון לוויקיטקסט כמעט אף פעם. במחשב זה אכן לא כ"כ משנה לי כך או כך. עשו כרצונכם.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 08:41, 9 במרץ 2026 (IST) : {{בוצע}}. תודה למגיבים בדיון. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 12:27, 9 במרץ 2026 (IST) == תרשים של פסוקים - מנותח תחבירית על פי טעמי המקרא == אני מזמין את מי שמתעניין בטעמי המקרא להעיף מבט [[משתמש:Ori229/ארגז חול/בראשית א/תרשים טעמים|כאן]] וכן [[:תבנית:משתמש:Ori229/ארגז חול/מבנה-טעמים|בתבנית]] (הזמנית). שאלות\הערות\הצעות לשיפור - אשמח לדיון בדף השיחה של אחד משני הדפים. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 20:27, 10 בפברואר 2026 (IST) == שגיאות בטעמי המקרא == שלום, השבוע ניגשתי ללמוד את הפטרת פרשת השבוע (משפטים) הלקוחה מספר ירמיהו, והופתעתי לגלות שגיאות בטעמים בדף [[:קטגוריה:הפטרת משפטים]]. הדף הזה אינו מקור לכשעצמו אלא "שואב" את הטקסט שלו מהדף [[:ירמיהו טעמים]], שם אני מוצא את אותן הטעויות. אבל במקור אחר בויקיטסקט, [[:ירמיהו לד/טעמים]] הטעמים תקינים וללא טעויות. הטעויות שמצאתי (ייתכן שישנן עוד): [לד ט] לְ֠שַׁלַּח - צריך להיות לְ֠שַׁלַּ֠ח [לד כא] וּבְיַד - צריך להיות וּבְיַ֗ד למה יש במסגרת ויקיטקסט שתי גירסאות שונות של אותם טעמי המקרא, ומדוע יש הבדלים ביניהם? איך פותרים את העניין - בתקווה לא בתיקון ידני מייגע? אגב, אם הדף [[:קטגוריה:הפטרת משפטים]] אמור להכיל את ההפטרה המלאה, יש לתקן ולהוסיף בסוף שני פסוקים (ירמיהו לג, פסוקים כה-כו). [[משתמש:Itaych|Itaych]] ([[שיחת משתמש:Itaych|שיחה]]) 16:34, 13 בפברואר 2026 (IST) :הדפים שדפי ההפטרה שואבים מהם הם גרסאות ישנות ופחות טובות. צריך לטפל בענין איכשהו, בזמן האחרון יש התקדמויות בענין. לענין הוספת הפסוקים - זה אכן תיקון ידני בכל מקום שנצרך. שבת שלום, [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ו בשבט ה'תשפ"ו • 16:49, 13 בפברואר 2026 (IST) ::שבוע טוב. כן, צריך לטפל בדפים הישנים. בינתיים עדיף לחפש את ההפטרות [[מקרא על פי המסורה/תורה|כאן]]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 22:12, 14 בפברואר 2026 (IST) :::רק חבל שאף אחד לא אמר לי שהשבוע לא קוראים את הפטרת משפטים אלא את הפטרת שקלים.. 🤦🏻‍♂️😁 :::תודה על התגובות ולכל העוסקים במלאכה. [[משתמש:Itaych|Itaych]] ([[שיחת משתמש:Itaych|שיחה]]) 22:40, 14 בפברואר 2026 (IST) == הגהת מלאכת שלמה על המשנה == שלום לכולם עד כה סיימתי הגהת מלאכת שלמה עד מסכת שביעית בעזרת המקור שהיה בידי, וחסר לי מקור להמשך. היכן ניתן למצוא קובץ מקור אמין להגהת מלאכת שלמה ממסכת תרומות והלאה? אשמח לסיוע {{א|Dovi}}, {{א|Nahum}}. בברכה, [[משתמש:יוסי סרי|יוסי סרי]] ([[שיחת משתמש:יוסי סרי|שיחה]]) 21:46, 23 בפברואר 2026 (IST) :קודם כל [[משתמש:יוסי סרי|יוסי סרי]], יישר כוחך! :מה כוונתך "קובץ מקור"? אתה מתכוון לטקסט מוקלד של פירוש מלאכת שלמה, או לסריקת מקור (כתב יד או דפוס) להתבסס עליו? :אם אתה זקוק לטקסט מוקלד, אז אפשר להוריד אותו באתר [https://www.sefaria.org.il/texts/Mishnah/Acharonim%20on%20Mishnah/Melekhet%20Shelomoh ספריא], מסכת אחרי מסכת. ונראה שהדברים כבר הועתקו כאן ב[[מלאכת שלמה על המשנה|וויקיטקסט]]. :ואם אתה זקוק למקור להתבסס עליו, אז יש את המשניות בדפוס וילנא. ויש גם כתבי יד על רוב סדרי המשנה, כולל את עצם כתב יד קדשו של המחבר, שאפשר להוריד [https://www.nli.org.il/he/search?projectName=NLI#&q=creator,contains,%d7%a2%d7%93%d7%a0%d7%99%2c%20%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94%20%d7%91%d7%9f%20%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2%d7%94%2c%201567-1630 באתר הספריה הלאומית]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 07:05, 24 בפברואר 2026 (IST) ::ברוך תהיה! התכוונתי אכן לסריקת מקור. בע"ה אחפש באתר הספריה הלאומית. תודה רבה על הסיוע המהיר.[[משתמש:יוסי סרי|יוסי סרי]] ([[שיחת משתמש:יוסי סרי|שיחה]]) 10:40, 24 בפברואר 2026 (IST) == מקומו שלמרחב הביאור == אני יודע שזה כבר נדון מספר פעמים בעבר, והמצב הנוכחי הוא מה שהוחלט עליו, ועם זאת אני מעונין לפתוח מחדש את הדיון באשר לשייכות מרחב הביאור לויקיטקסט.{{ש}} ראשית אבהיר, שאיני מתכוון חלילה למחיקתם של הטקסטים המצוינים שנכתבו כאן, אלא להעברתם למקום אחר.{{ש}} ולגופו של ענין: מטרת ויקיטקסט הנגשת טקסטים קימים, בצורתם כפי שכבר נכתבו ויצאו, ולא יצירת יצירות חדשות. מקומם הראוי של טקסטים חדשים, גם כאלו שנועדו לבאר טקסטים קימים, הוא לכאורה בויקיספר (ועיינו בדפים הרלבנטיים ב[[b:en:Wikibooks:Annotated texts|ויקיספר האנגלית]] וב[[s:en:Wikisource:Annotations|ויקיטקסט האנגלית]]).{{ש}} אני חושב שיש מספר יתרונות בהעברה שאני מציע. ראשית, כמובן, ההפרדה בין הפרויקטים, שיש בה משום תועלת בריכוז המאמצים בכל אחד מהם בתחומים ששייכים לו יותר. אמנם מעבר להפרדה גרידא, ויקיספר תרוויח הרבה מטקסטים חדשים באיכות גבוהה, זה עשוי מאוד להעלות את התעבורה לויקיספר, וכך יבואו גם אנשים אחרים שיועילו למיזם החשוב הזה, שאין לו כרגע הרבה תורמים. אני חושב שגם הטקסטים עצמם ירוויחו יותר חשיפה כך, אם הם לא במרחב בפני עצמם, אלא נמצאים במרחב ראשי של מיזם (ניתן כמובן להשאיר את הקישורים אצלנו). בברכה, [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ח' באדר ה'תשפ"ו • 14:48, 25 בפברואר 2026 (IST) :שלום [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]], הדיון הזה קיים מאז הקמתו של Wikisource, והייתי שותף לדיונים על הניסוחים באנגלית. אפילו עצם הניסוח שלך שנוי במחלוקת: "מטרת ויקיטקסט הנגשת טקסטים קימים, '''בצורתם כפי שכבר נכתבו ויצאו'''". האם זוהי המטרה? או האם המטרה היא להיות '''ספריה''' של מהדורות איכותיות שניתן לקרוא וללמוד אותן? :באנגלית החליטו לאפשר ספרים מבוארים (Annotated Texts) בהגדרות מסוימות, תוך כדי מודעות גמורה שמדובר על סוג שהוא "גבולי", בעצם "קו תפר" או אזור אפור בין Wikisource ל-Wikibooks. שים לב שאפילו להוסיף פיסוק לטקסט עברי שאין בו פיסוק, או [[ספר הרקמה/שער לב|עיצוב של ספר דקדוק]], כמו שאנחנו רגילים לעשות כאן בוויקיטקסט, או לתעד הבדלי נוסח בדף העריכה בלבד, פסול לפי הכללים באנגלית. :חלק מהבעיה, כבר מההתחלה, נובעת מהמציאות השונה בין הספרות הקיימת בנחלת הכלל באנגלית, לעומת העברית. באנגלית קיימת ספרות ענפה שניתן להמיר אותה לגירסה דיגיטלית זהה לדפוס, והוא שימושי לחלוטין. יש אפילו ספרות מבוארת מודפסת באנגלית שכבר נכנסה לנחלת הכלל. זה לא המצב בעברית. :בוויקיטקסט עברית, אנחנו עוסקים בשני סוגים של טקסטים שהם בנחלת הכלל, המהווים כ-90% מהחומר הנמצא כאן (כי הם הרוב המכריע של נחלת הכלל בעברית): הספרות התורנית הקלאסית, וספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו הופכים את שני האוצרות הללו, שאינם נגישים ואינם בעלי שימוש לקהל בצורתו המודפסת, לספרים דיגיטליים ושימושיים לכל דבר ועניין, תוך כדי קישוריות רבה ביניהם (כי אף אחד מהחיבורים האלה לא עומד לבד, להבדיל מרומן כמו Huckleberry Finn באנגלית). אין יתרון בהגבלת השימושיות הזאת. :כמו כן לגבי ביאורים של ממש: המקום הטבעי עבורם הוא ביחד עם שאר הספרות הקשורה באופן ישיר אליהם, ועם הקהילה שעובדת על אותה ספרות ביחד. לדעתי להעביר אותם יזיק, הן לחשיפה אליהם, הן לשיתוף פעולה קהילתית בבנייתם (קהילה שיש בה מומחיות רבה ב"ה), והן לאפשרות להשתמש בתשתית שהתפתחה כאן (ניתן לקשר אל פסוק או משנה או חוק מתוך ויקיספר, אך אין אפשרות "לצטט" אותו, וזה גם יכול להיות יותר מסובך). מקומם הטבעי והקהילתי של ספרים מבוארים הוא בתוך אתר שהוא ספריה, ולא עם מדריכי לימוד עבור בישול, שפות, חשבון, או איך לשחק שחמט. :הצעה להגדרה ברורה: כאן בוויקיטקסט אנחנו מכילים כל מהדורה של טקסט שהיא '''על בסיס ישיר מקור קיים''' (וכוללת בתוכה את המקור הקיים). בין אם מוסיפים בה פיסוק, פיתוח ראשי תיבות, קישורים, הערות שוליים טכניות, או ביאורים. כמובן בתנאי שהדברים יהיו שקופים, ויש הסבר לדרך שבה נבנתה המהדורה. עצם העובדה שיש מרחב נפרד בשם "ביאור", היא די והותר כדי להבהיר שהביאור ליצירה הוא מעשה קהילתי. :נ.ב. בזמנו, כשהיו דיונים באנגלית על "האזור האפור" בין ויקיטקסט לוויקיספר, הצעתי שהתורמים יכתבו הנחיות עריכה ליצירות מיוחדות הדורשות שיקול הדעת, ואי אפשר להסתפק בהן בהקלדה ישירה מתוך סריקה. התגובה באנגלית הייתה חד-משמעית: "מה, אנחנו נעסוק במחקר?" אז הם נשארו באנגלית עם הקלדות מול סריקות כמעט באופן בלעדי, ועד היום אין במה רצינית באנגלית ליצירתן של מהדורות מבוארות או קהילה שעוזרת בכך. אבל כאן בוויקיטקסט הוכחנו שניתן לתת במה חופשית לעריכת ספרים (כולל ביאורים), ולהגיע לתוצאות איכותיות ומדהימות. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 15:48, 25 בפברואר 2026 (IST) ::תודה רבה על ההבהרה, אלו אכן נקודות טובות מאוד. אני חושב שכדאי ליצור דף הסבר לנושא, כדי שלא יתעוררו שוב שאלות כאלו. אני חושב שהמקום הראוי הוא [[ביאור:מבוא]], כרגע הוא מדבר ברובו על הביאור לתנ"ך, ולא באופן כללי על הביאור ומקומו. את הקטסט הקיים שם כבר אפשר אולי להעביר ל[[ביאור:מקרא]] או מקום דומה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ח' באדר ה'תשפ"ו • 15:55, 25 בפברואר 2026 (IST) == [[תבנית:מגירה]] הפסיקה לעבוד היום == כך גם לגבי תבניות נוספות שיש בה מידע "מתקפל", והדבר משפיע בין השאר על כל דפי הפסוקים (כגון [[:קטגוריה:בראשית א א]]). מישהו יודע מה הגורם? [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 19:53, 5 במרץ 2026 (IST) :אם זו בעיה כללית עם תיבות מתקפלות, הייתי מנחש שקרה משהו ברמת התכנה למחלקה NavFrame, שהיא מה שנמצא מאחורי הקלעים. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט"ז באדר ה'תשפ"ו • 19:59, 5 במרץ 2026 (IST) ::לא קשור לבעיה ישירות, אבל ב[[w:en:wp:NavFrame|דף הויקיפדיה האנגלית על NavFrame]] מצוין שהפסיקו להשתמש בה ועברו לדברים אחרים. אולי לשנות את התבניות בצורה הזו יפתור את הבעיה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט"ז באדר ה'תשפ"ו • 20:20, 5 במרץ 2026 (IST) :::אני מהמר שזה קרה בגלל ניתוק מערכתי מכוון של ג'אווסקריפט עקב בעיות אבטחה. המון דברים לא עובדים. [[משתמש:IKhitron|IKhitron]] ([[שיחת משתמש:IKhitron|שיחה]]) 21:28, 5 במרץ 2026 (IST) ...חזר לעבוד. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:16, 6 במרץ 2026 (IST) == עיצוב תבנית {{תב|צ}} נראית לי שונה ממה שהיה בעבר... == ממה שזכור לי - העיצוב של התבנית הייתה קצת שונה. גם צורת הגופן היה שונה וגם הצבע היה יותר סגול ממה שזכור לי... מישהו אחר רואה את זה? דוגמה: {{צ|עיצוב של תבנית הציטוט}} [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 00:57, 8 במרץ 2026 (IST) :לפני חודשיים שיניתי את הצבע לכהה יותר, כדי שלא יראה כמו לינק. [https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%3ACommon.css&diff=2976171&oldid=2973736 ראה כאן]. אפשר לשנות לקצת יותר בהיר אולי, אבל לטעמי טקסטים צבעוניים מדי משדרים משהו חובבני. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:30, 8 במרץ 2026 (IST) ::לא לענין התוכן, אבל אולי כדאי להעביר את העיצוב מcommon.css למקום שקשור לתבנית, שיהיה קל יותר לראות את הקשר ולדעת איפה לשנות (וגם שלא רק עורכי ממשק יוכלו לשנות). [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 08:34, 8 במרץ 2026 (IST) :::אני מסכים עם הירש, אבל מכיוון שמדובר על הרבה תבניות שמשתמשות ב-common.css נחכה לשמוע דעות נוספות לפני שעושים שינוי גדול. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 09:19, 8 במרץ 2026 (IST) :::: אני לא חושב שיש בעייה שהציטוט ייראה כמו לינק, שכן ללינקים יש תמיד קו תחתי, וציטוט ללא קו תחתי איננו נראה כלינק.<br>אני גם מסכים עם הירש לגבי המקום הראוי לעיצוב.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:41, 8 במרץ 2026 (IST) :::::רק אצין את העובדות - לפחות אצלי אין קוים מתחת קישורים. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 12:12, 8 במרץ 2026 (IST) :::::: אם ככה אז צריך לשנות את הצבע. כרגע הוא כהה מדיי וכמעט לא ניתן להבדיל בינו לבין הצבע הרגיל. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:14, 8 במרץ 2026 (IST) ::תודה על ההסבר. מוזר לי כי נראה לי מעבר לצבע יש גם שינוי בגופן. אבל כנראה שזה רק ענין של הצבע. הייתי מעדיף קצת יותר הבלטה של הצבע כי כרגע זה לא נראה מספיק כציטוט לענ״ד. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 12:11, 8 במרץ 2026 (IST) :::העברתי את העיצוב לתבנית, וכן שיניתי את הצבע לכחול-כהה המקורי. מוזמנים לשנות את התבנית לדייק את הצבע\פונט\גודל. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 15:36, 8 במרץ 2026 (IST) ::::מצוין. רק אציין שהתכוונתי לשימוש ב[[mw:help:TemplateStyles|templatestyle]], ולא להכנסה לתוך התבנית עצמה, כך שעדיין תישמר הקריאות של התבנית (וגם יכולת שינוי של משתמש וכד'). [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 15:49, 8 במרץ 2026 (IST) ::::: [[משתמש:Ori229|אורי]], אם אפשר - כשאתה נתקל בתבנית שנמצאת בשימוש רב, בדוק שהיא מוגנת. הפעלתי עכשיו הגנה על התבנית הזו, שנמצאת בשימוש במעל 110k דפים וכל אנונימי היה יכול לערוך אותה ולהשחית ברגע כמות עצומה של דפים. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 16:08, 8 במרץ 2026 (IST) :::::: templatestyle - רעיון טוב - בוצע. הגנה - צודק. תודה לשניכם, [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 21:57, 8 במרץ 2026 (IST) :::::::תודה רבה וסליחה על הטירחה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:02, 8 במרץ 2026 (IST) לצערי אני מוצא שיש תוצאת לווי להתיקון שביצעתם. עכשיו - כל עיצוב שהייתה לפני התבנית {{תב|צ}} כבר לא באה לידי ביטוי. כך שבכל דפי הזהר כאשר הדגשתי פסוקים מסוימים על ידי כך: <nowiki>'''{{צ|ציטוט הפסוק}}'''</nowiki> - התוצאה היא עכשיו שהפסוק אינו מודגש. הכל עכשיו צריך לשנות כך כדי שיוצג עכשיו - <nowiki>{{צ|'''ציטוט הפסוק'''}}</nowiki>... יש משהו שאפשר לעשות? כבר הלכתי לפי הסגנון הזה לאורך המון דפים ונראה חבל עכשיו שהכל יורד לטמיון...--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:21, 8 במרץ 2026 (IST) :גרוע מכך - לא רק שהכל ירד לטמיון אלא שגם עכשיו כל המילים שבאו לאחר הציטוט הינן מודגשות. נראה כי בפועל העריכה עשתה נזק בהמון דפים. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:24, 8 במרץ 2026 (IST) :נראה לי שאפשר להדגיש בcss, כך שאפשר לטפל בזה בדף הסגנון. [[מש:Ori229|אורי]]? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 22:26, 8 במרץ 2026 (IST) ::אבל אינני רוצה שכל ציטוט תהיה מודגש. רק במקרים נקודתיים... [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:39, 8 במרץ 2026 (IST) לא ירדתי לסוף כל השינויים שנערכו בתבנית, אבל במסגרתם, התבנית מוסיפה כרגע רווח מיותר. זה לא נורא כשהציטוט בא לבדו, אבל אם יש אות שימוש לפניו זה מפריע. למשל: <nowiki>יש להאריך ב{{צ|שמע ישראל}}</nowiki> ⇐ יש להאריך ב{{צ|שמע ישראל}}, עם רווח עודף בתוך המילה. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 22:30, 8 במרץ 2026 (IST) :בן עדריאל - תיקנתי. :Roxette5 - אני לא בטוח שהבנתי. תוכל להפנות לדוגמה? [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 22:49, 8 במרץ 2026 (IST) ::אני חושב שמחיקת הרווח המיותר תקנה גם את זה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ט באדר ה'תשפ"ו • 23:01, 8 במרץ 2026 (IST) ::אכן ככל הנראה הירש צדק. הבעיה הלכה לה כנראה עקב תיקון הרווח. תודה רבה לכם. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 12:35, 9 במרץ 2026 (IST) == [[תבנית:ניווט טעמים]] == בוקר טוב ושבוע טוב לכולם, ב[[תבנית:ניווט טעמים|סרגל הניווט]] המופיע בראש בפרקי התנ"ך במקרא על פי המסורה, לדוגמה [[יהושע ב/טעמים]], הקישור בשם הספר אינו מוביל למקום הנכון. במקרה של [[יהושע ב/טעמים]] הקישור אמור להביא אותנו אל [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע]]. יכול להיות שאין אפשרות לקדד דבר כזה בתוך התבנית, אך חשבתי שניתן ליצור דפי הפניה לצורך הזה. לדוגמה, דף כגון [[יהושע/טעמים]] שיפנה אל [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע]]. ואז רק צריך לשנות [[תבנית:ניווט טעמים|סרגל הניווט]] כדי שהקישור בשם הספר יפנה אל [[יהושע/טעמים]]. אך [[תבנית:ניווט טעמים|התבנית]] מורכבת, וכמו כן לגבי [[תבנית:סרגל ניווט]] שהיא מיוסדת עליה, ואינני מבין איך לעשות את זה. או אולי יש פתרון אחר לגמרי. אודה למי שיכול לעזור. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:22, 8 במרץ 2026 (IST) :מעביר את הדיון ל[[שיחה:יהושע ב/טעמים]]. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 11:59, 9 במרץ 2026 (IST) == דפי התלמוד הבסיסיים == ראו [[שיחה:ברכות ח א]]. אחד הלומדים מתלונן שם על ריבוי הציונים למקורות הפסוקים. לענ"ד הפתרון הרצוי הוא להעביר את כל ציוני הפסוקים להערות בתחתית עמוד הגמרא. מי שיכול לעשות זאת באמצעות בוט לרוחב כל התלמוד הבבלי, תבוא עליו הברכה ושכרו כפול מן השמים. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:57, 8 במרץ 2026 (IST) : [[מיוחד:הבדלים/2996035|משהו כזה]]? [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 12:08, 8 במרץ 2026 (IST) :: כן, זה מה שעלה בדעתי. נמתין אולי יום או יומיים אולי האלמוני יגיב. ארצה לשמוע את דעתו אם הוא זמין.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:24, 8 במרץ 2026 (IST) == ספר [[אורות]] - כדאי להעביר אל דפי משנה כך ששם הדף יהיה ברור == שלום לכם. האלמוני העיר בצדק כי בדף כמו [[אורות המלחמה פרק א]] - עלול הדבר להיראות כספר בשם "אורות המלחמה". כך שבמקרה כזה נראה כי משתלם להעביר את כל הדפים אל סגנון של דפי משנה - '''אורות/המלחמה/א''', וכולי. {{ש}} אני מעדיף אם מישהו יכול לעשות את זה בקלות על ידי הרצת תוכנה. אם לא - תודיעו לי ואני אשקול לעשות את זה ידנית כשיהיה לי פנאי (אם אין התנגדות לכך). תודה רבה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:07, 8 במרץ 2026 (IST) : אני רואה שכך נהוג גם ב"אורות מאופל" האחרים - [[אורות ישראל ותחייתו פרק א]], [[אורות ארץ ישראל פרק א]]. צריך להחליט על שם לכל אלו, ואעביר בעזרת הבוט. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 22:23, 8 במרץ 2026 (IST) :: "בעוילם" הספרים כן נקראים אורות המלחמה וכו', וככל הידוע לי, השם אורות מאופל לא מוכר. כך שלדעתי אולי אפשר להשאיר את המצב כיום. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 22:25, 8 במרץ 2026 (IST) :::"אורות המלחמה" ספציפית מוציא את הרב קוק מליטריסט אז יש כאלה שמקפידים שלא לקרוא לו כך. [[משתמש:בברוך|בברוך]] ([[שיחת משתמש:בברוך|שיחה]]) 13:12, 22 במרץ 2026 (IST) ::: נראה לי עדיף לשים הכל פשוט תחת "אורות/". בלי ה"מאופל".-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:05, 22 במרץ 2026 (IST) == שווא נע ודגש חזק ביוניקוד == אני שמח להודיע שבזכות מאמציו של [[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]], תווים חדשים ל'''שווא נע''' ו'''דגש חזק''' התקבלו במערכת היוניקוד. לדבריו, הם מתוכננים לצאת לפועל בגרסה 18 של יוניקוד, הצפוי להתפרסם בחודש ספטמבר השנה. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 20:38, 9 במרץ 2026 (IST) :כל הכבוד! [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 22:15, 9 במרץ 2026 (IST) ::מדהים שאדם אחד יכול להשפיע על תקן יוניקוד העצום. מלוא ההערכה! [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • ו' בניסן ה'תשפ"ו • 10:08, 24 במרץ 2026 (IST) ::: ייאמר לשבחו של הצוות הניהולי האחראי לתקן יוניקוד שהוא פתוח וקשוב לצרכי הקהילות השונות ומקיים בעצמו "כקטון כגדול תשמעון" ובוחן באופן ענייני כל פנייה רצינית, יהא הפונה אשר יהא. הם לא נרתעים מחדשנות ולפעמים חוזרים בהם כעבור תקופה אם נראה להם ששינוי מסויים בדיעבד לא היה מוצדק. ככה צריך.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:24, 24 במרץ 2026 (IST) :מהיום זה רישמי - ראו [https://blog.unicode.org/2026/09/announcing-unicode-standard-version-180.html בבלוג] וכאן את שני התווים [https://www.unicode.org/charts/PDF/Unicode-18.0/U180-0590.pdf מודגשים בצהוב]. עכשיו צריך ״רק״ לחכות לעדכונים של מערכות ההפעלה, דפדפנים, ופונטים. בינתיים זה נראה כך: ב׈׉ :[[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 21:24, 16 בספטמבר 2026 (IDT) ::לא הבנתי, מה שמובא מתחת לשווא הרגיל נראה כמו דגש חזק וכולל רק נקודה אחת. מה הפשט? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 12:48, 20 בספטמבר 2026 (IDT) :פלאי פלאים!!! :האם יש תכנון להוסיף סימן של שווא נע לניקוד של התנ״ך? בויקיטקסט? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 12:45, 20 בספטמבר 2026 (IDT) :: אני מקווה שימתינו עם זה עד שתתעדכננה מערכות ההפעלה, הדפדפנים והפונטים. בינתיים זה נראה כמו קופסאות ריקות.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:51, 20 בספטמבר 2026 (IDT) :::"האם יש תכנון להוסיף סימן של שווא נע לניקוד של התנ״ך? בויקיטקסט?" כן, יש תכנון כזה בעזר"ה. ואגב [https://www.facebook.com/1309148529/posts/10237666871713616/?app=fbl הנה ההודעה] של [[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]] לפני שלושה ימים. :::עקרונית, אנחנו יכולים לבצע שווא נע/נח ודגש קל/חזק בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] על בסיס המידע שכבר קיים בתוך '''[https://bdenckla.github.io/phonetic-hbo/ התנ"ך הפונטי]'''. אבל זה ייקח זמן, וצריך לעשות את זה בזהירות. הזהירות הזאת כוללת בהכרח את הבעיה שכבר זיהה נחום. אז זה יבוא בעזר"ה בעתו. גמר חתימה טובה, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 13:01, 20 בספטמבר 2026 (IDT) :::: רק אציין שכבר זיהה את הבעייה אוֹרי 5 שורות מעליי, אני רק חזרתי על דבריו.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:08, 20 בספטמבר 2026 (IDT) ::::לענ״ד צריך להוסיף סימון של שווא נע בכל מקום שבו מופיעים פסוקים – גם ב׳מקרא על פי המסורה׳ וגם בשאר המקומות במיזם. ::::אין באמת סיבה לחלק בעניין הזה בין המקומות השונים, ויש כמה נקודות שמסבירות מדוע נכון להחיל את הסימון על כל המקומות שמופיעים בהם פסוקים: ::::* '''זה כבר מזמן הסטנדרט בשטח:''' סימון שווא נע הוא ממש לא גחמה – כיום זהו הסטנדרט המקובל בהוצאות לאור תורניות רבות. אפשר למצוא אותו כמעט בכל תיקון קוראים שמכבד את עצמו ובהמון חומשים חדשים. בסידורים ספרדיים הוא מופיע כמעט בכולם, ובסידורים אשכנזיים הוא הפך לערך מוסף נפוץ – אם באמצעות קו אפור מעל האות, ואם באמצעות נקודות מוגדלות או מרובעות. ::::* '''אחידות ונוחות לקוראים:''' יצירת הבחנה בין ״טקסט מסורה״ לבין טקסט ״רגיל״ רק תבלבל את המשתמשים ותיצור חוסר עקביות. מי שנכנס לויקיטקסט לקרוא פסוק מצפה לקבל טקסט ברור, מודרני ומדויק, שנוח להגות אותו, בדיוק כמו בחומשים הכי מדויקים שיש. ::::* '''מניעת טעויות בקריאה:''' כולנו יודעים כמה קל לטעות בהגייה של שווא נח לעומת שווא נע. הסימון מסייע מאוד למנוע שגיאות בקריאת התורה, בתפילה ובלימוד, בלי לחייב את הקורא לזכור בעל פה את כללי הדקדוק. ובפרט שלפעמים אי הגייתו גורמת לשינוי משמעות, ואכמ״ל. ::::'''בשורה התחתונה:''' שווא נע הוא כבר נורמה מקובלת מכדי שנשאיר אותו רק בפינה אחת של האתר. החלתו על כלל הפסוקים בויקיטקסט תהפוך את המיזם לאחיד, מדויק, מקצועי ונוח הרבה יותר לקריאה וללימוד. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 20:24, 21 בספטמבר 2026 (IDT) ::::: קודם כל שישלבו אותו במקלדת הסטנדרטית.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:42, 21 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::למה זה נצרך? ובכל אופן, כמה זמן זה ייקח? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 00:12, 22 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::: זה נצרך בגלל שצריך גם לתחזק את הדפים. אני ואחרים מגיהים מפעם לפעם טקסטים מנוקדים, ואם הניקוד אינו במקלדת, זה יוצר פתח לבעיות. זה ייקח כמה שייקח.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 07:50, 22 בספטמבר 2026 (IDT) == <span lang="en" dir="ltr"> Bot Flag Request for [[{{ns:User}}:SchlurcherBot]] </span> == <div lang="en" dir="ltr"> Appologies for posting in English. Also, I could not locate a dedicated page for bot request in {{#language:{{CONTENTLANGUAGE}}}} {{SITENAME}}, so I am posting here. Please direct me to the correct page if one exists. Thank you. * '''Bot name''': [[{{ns:User}}:SchlurcherBot]] * '''Bot operator''': [[commons:User:SchlurcherBot]] * '''Bot task''': Automatically convert links from <code>http://</code> to <code>https://</code> (secure protocol migration) * '''Technical details''': Please see [[meta:User:SchlurcherBot]] for full details, including the expected number of affected URLs on {{#language:{{CONTENTLANGUAGE}}}} {{SITENAME}}. * '''Bot flags on other projects:''': [[meta:Steward_requests/Bot_status/2025-12#Global_bot_status_for_User:SchlurcherBot|Global bot status granted]]. Also flagged on [[w:en:Wikipedia:Bots/Requests for approval/SchlurcherBot|English Wikipedia]], [[w:de:Wikipedia:Bots/Anträge_auf_Botflag/Archiv/2025#2025-02-14_–_SchlurcherBot|German Wikipedia]], [[w:fr:Wikipédia:Bot/Statut/Archive_12#(Traité)_SchlurcherBot|French Wikipedia]], [[w:it:Wikipedia:Bot/Autorizzazioni/Archivio/2025#SchlurcherBot|Italian Wikipedia]], [[w:pl:Wikipedia:Boty/Zgłoszenia/2025#Wikipedysta:SchlurcherBot|Polish Wikipedia]], [[w:pt:Wikipédia:Robôs/Pedidos_de_aprovação/Arquivo/2025#SchlurcherBot|Portuguese Wikipedia]], and [[commons:Commons:Bots/Requests/SchlurcherBot2|Commons]]. For a full list, see: [[sulutil:SchlurcherBot]] * '''Comment''': The bot is globally approved and active on the top 10 Wikipedia projects. As this wiki has opted out of the global bot policy, I am requesting permission to perform these link updates on {{#language:{{CONTENTLANGUAGE}}}} {{SITENAME}} as well. Please let me know if a local bot flag can be granted or if you have any questions. Thank you. --[[משתמש:Schlurcher|Schlurcher]] ([[שיחת משתמש:Schlurcher|שיחה]]) 18:11, 21 במרץ 2026 (IST) </div> :the specific page for bot flag requests is [[ויקיטקסט:בקשות לדגל בוט]]. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בניסן ה'תשפ"ו • 22:28, 21 במרץ 2026 (IST) : Not all websites support secure protocol. Won't an https request to a website not supporting it cause the link to be broken?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:42, 21 במרץ 2026 (IST) ::As stated in [[meta:User:SchlurcherBot|the bot's user page]], it checks to see if the https version is the same. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בניסן ה'תשפ"ו • 23:39, 21 במרץ 2026 (IST) :as suggested. Thank you [[ויקיטקסט:בקשות לדגל בוט]] I will copy the discussion to--[[משתמש:Schlurcher|Schlurcher]] ([[שיחת משתמש:Schlurcher|שיחה]]) 00:09, 22 במרץ 2026 (IST) == שגיאת כתיב? == אני חושב שיש שגיאת כתיב בשם הדף [[ביאור:דקרט והתנ"ך: האם אלוהים עשוי להתעות אותנו?]]. [[מיוחד:תרומות/&#126;2026-19794-44|&#126;2026-19794-44]] • [[שיחת משתמש:&#126;2026-19794-44|שיחה]] 18:31, 30 במרץ 2026 (IDT) :שלום. אתה מוזמן לתקן בעריכה של הדף. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 19:04, 30 במרץ 2026 (IDT) : אנא הסבר, פרט ונמק בדף השיחה [[שיחת ביאור:דקרט והתנ"ך: האם אלוהים עשוי להתעות אותנו?]]-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:52, 30 במרץ 2026 (IDT) == Action Required: Update templates/modules for electoral maps (Migrating from P1846 to P14226) == {{ltr|1= Hello everyone, This is a notice regarding an ongoing data migration on Wikidata that may affect your election-related templates and Lua modules (such as <code>Module:Itemgroup/list</code>). '''The Change:'''<br /> Currently, many templates pull electoral maps from Wikidata using the property [[:d:Property:P1846|P1846]], combined with the qualifier [[:d:Property:P180|P180]]: [[:d:Q19571328|Q19571328]]. We are migrating this data (across roughly 4,000 items) to a newly created, dedicated property: '''[[:d:Property:P14226|P14226]]'''. '''What You Need To Do:'''<br /> To ensure your templates and infoboxes do not break or lose their maps, please update your local code to fetch data from [[:d:Property:P14226|P14226]] instead of the old [[:d:Property:P1846|P1846]] + [[:d:Property:P180|P180]] structure. A [[m:Wikidata/Property Migration: P1846 to P14226/List|list of pages]] was generated using Wikimedia Global Search. '''Deadline:'''<br /> We are temporarily retaining the old data on [[:d:Property:P1846|P1846]] to allow for a smooth transition. However, to complete the data cleanup on Wikidata, the old [[:d:Property:P1846|P1846]] statements will be removed after '''May 1, 2026'''. Please update your modules and templates before this date to prevent any disruption to your wiki's election articles. Let us know if you have any questions or need assistance with the query logic. Thank you for your help! [[User:ZI Jony|ZI Jony]] using [[משתמש:MediaWiki message delivery|MediaWiki message delivery]] ([[שיחת משתמש:MediaWiki message delivery|שיחה]]) 20:11, 3 באפריל 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:ZI Jony@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Non-Technical_Village_Pumps_distribution_list&oldid=29941252 --> }} : מישהו פה יודע האם יש לנו כאן תבניות ויחידות לואה שזקוקים לעדכון כפי שמתואר כאן? באילו תבניות ויחידות בדיוק מדובר?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:35, 4 באפריל 2026 (IDT) ::עברתי על הרשימה המקושרת ואין כאלו. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בניסן ה'תשפ"ו • 10:24, 5 באפריל 2026 (IDT) == Request for comment (global AI policy) == <bdi lang="en" dir="ltr" class="mw-content-ltr"> Apologies for writing in English. {{int:Please-translate}} A [[:m:Requests for comment/Artificial intelligence policy|request for comment]] is currently being held to decide on a global AI policy. {{int:Feedback-thanks-title}} [[משתמש:MediaWiki message delivery|MediaWiki message delivery]] ([[שיחת משתמש:MediaWiki message delivery|שיחה]]) 03:58, 26 באפריל 2026 (IDT) </bdi> <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Codename Noreste@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=30424282 --> : מי שיכול מוזמן לקרוא את ההצעה ולהצביע שם. ההצעה מציעה חובת גילוי נאות על שימוש בבינה מלאכותית, '''מלבד במקרים''' של שימוש בסיסי מסוגים ספציפיים שפורטו שם, '''כולל תרגום מכונה''', שבו הם מציעים '''שלא''' תהיה חובת גילוי. אמיר אהרוני הביע שם התנגדות מנומקת לסעיף האחרון ואני השתכנעתי ומסכים איתו, ולפיכך הצבעתי נגד וממליץ גם לכם לקרוא את דבריו ולהחליט בעצמכם. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:05, 26 באפריל 2026 (IDT) == <span lang="en" dir="ltr">Vote now in the 2026 U4C election</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="announcement-content" /> Eligible voters are asked to participate in the 2026 [[m:Special:MyLanguage/Universal_Code_of_Conduct/Coordinating_Committee|Universal Code of Conduct Coordinating Committee]] election. More information–including an eligibility check, voting process information, candidate information, and a link to the vote–are available on Meta at the [[m:Special:MyLanguage/Universal_Code_of_Conduct/Coordinating_Committee/Election/2026|2026 Election information page]]. The vote closes on 2 June 2026 at [https://zonestamp.toolforge.org/1780358400 00:00 UTC]. Please vote if your account is eligible. Results will be available by 14 June 2026. -- In cooperation with the U4C,<section end="announcement-content" /> </div> [[m:User:Keegan (WMF)|Keegan (WMF)]] ([[m:User talk:Keegan (WMF)|talk]]) 20:15, 27 במאי 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Keegan (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=30513860 --> == RFC about AI-generated content in Wikimedia Commons == {{ltr|1= <bdi lang="en" dir="ltr">Apologies for writing in English, please help translate this message to your language. You are invited to participate in a [[c:Commons:Requests for comment/Policy update for AI content|request for comment on Wikimedia Commons about a policy update for AI content]]. This may affect files that are uploaded to Wikimedia Commons for use on this project. Thank you. [[m:User:Codename Noreste|Codename Noreste]] ([[m:User talk:Codename Noreste|שיחה]])</bdi> 20:12, 23 ביוני 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Codename Noreste@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=30513860 --> }} == <span lang="en" dir="ltr">Deployment of Legal and Safety Contacts Link in the Footer of Your Wiki</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="Message"/> '''Legal & Safety Contacts''' Hello community, the Wikimedia Foundation has provided a [[wmf:Special:MyLanguage/Legal:Wikimedia Foundation Legal and Safety Contact Information|single legal and safety contact page]], to be linked in the footer of your wiki, to ensure access to accurate legal information. This is a regulatory requirement. We have already rolled out links to English, German, Italian, Spanish and other wikis and we will deploy to your wiki soon. [[m:Special:MyLanguage/Wikimedia_Foundation_Legal_and_Safety_Contacts_FAQ|Please read more on the project page]] and leave any comments in this thread or on the [[m:Special:MyLanguage/Talk:Wikimedia Foundation Legal and Safety Contacts FAQ|talk page]]. <section end="Message"/> </div> -- [[User:Sannita (WMF)|User:Sannita (WMF)]] ([[User talk:Sannita (WMF)|talk]]) 16:31, 25 ביוני 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Sannita (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Sannita_(WMF)/Mass_sending_test&oldid=30731267 --> == שימו לב לעדכון הבא == היום נודע לי שככחלק מסדרת הניסויים ליצירת החשבונות, בדק הצוות Growth הוספת אייקון יצירת חשבון בדפדפן נייד בראש הדף עבור משתמשים לא מחוברים, ובכך יצר גישה ישירה לפעולות יצירת חשבון והתחברות לחשבון. הניסוי העלה את כמות החשבונות החדשים בכ-20% מבלי השפעה שלילית על איכות העריכות או אחוזי העריכות הטובות. האייקון ייתווסף בכל אתרי ויקי של ויקימדיה בדפדפן הנייד בשבוע הראשון של יולי. זה מעודד אנשים שמשתמשים בנייד, ושכחו את הסיסמא שקבעו במחשב או במכשיר אחר, ליצור חשבון נוסף. זה לא נראה לי רעיון כל כך טוב. לתשומת לבכם.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:10, 29 ביוני 2026 (IDT) : אני מניח שאפשר לבקש מהם שלא להפעיל את זה אצלנו. כמובן בכפוף להסכמת הקהילה כאן שלא להפעיל את זה. אך אני {{נמנע}}. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 16:17, 29 ביוני 2026 (IDT) :: [[משתמש:Roxette5]], [[משתמש:Fuzzy]], דעתכם?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:51, 29 ביוני 2026 (IDT) ::::{{נגד}} - מעדיף שלא יהיה אפשרות כזאת אצלנו :::[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 01:09, 30 ביוני 2026 (IDT) ::::: גם אני תומך בביטול האפשרות הזו אצלנו.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 10:48, 30 ביוני 2026 (IDT) :::: גם בעיני נראה פחות מתאים לאתרי וויקיטקסט ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 11:59, 30 ביוני 2026 (IDT) <div class="mw-content-ltr"> :Hello! I'm Trizek_(WMF) and I work with the Growth team, :Sorry to use English. @[[משתמש:Neriah|Neriah]] gave me the link to this discussion so that I can answer your questions, and understand your request. :It seems that there is a small misunderstanding, but the translation engine I use could be wrong. I read "This encourages people who use mobile, and have forgotten the password they set on a computer or other device, to create another account." Let me know if this is correct. :If the translation is correct, this deployment isn't doing encouraging another account creation. Central login works on your wiki so as on all wikis. If you are logged in at one wikis, then you are logged-in here as well. :The icon leads to a multiple choice menu, where you can either login or create an account if you don't have any. This is exactly the same as on desktop view, where you have "create account" and "login" at the top-left of the page. :Please let me know if you have any other question. [[משתמש:Trizek (WMF)|Trizek (WMF)]] ([[שיחת משתמש:Trizek (WMF)|שיחה]]) 16:46, 30 ביוני 2026 (IDT) :: I understand. On a desktop this is perfect. However, often people, having an account and a password which their browser (or some other password manager) remembers on their desktop, find themselves with a need to edit from their mobile. At that instant, they cannot login to their account because their password is stored on their desktop. I consider it a bad idea to encourage them to create a second account for their mobile; I prefer they use a temporary, anonymous account until they sort it out. This is my concern, and why I (and perhaps my colleagues here) are against implementing this here. -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:51, 30 ביוני 2026 (IDT) :::Do you have examples of cases where it happen? [[משתמש:Trizek (WMF)|Trizek (WMF)]] ([[שיחת משתמש:Trizek (WMF)|שיחה]]) 11:48, 3 ביולי 2026 (IDT) </div> == [[רש"י על בראשית רבה]] == הדפים מפנים למבנה [[רש"י על בראשית רבה א]], שרובו חסר (למעט בודדים). אבל החיבור יובא כולו מספריא במבנה [[רש"י על בראשית רבה/א/א]]. כנראה שיש דרך לתקן זאת בצורה מהירה. [[משתמש:איש הישראלי|איש הישראלי]] ([[שיחת משתמש:איש הישראלי|שיחה]]) 13:12, 17 ביולי 2026 (IDT) : סידרתי את [[רש"י על בראשית רבה/א]]. כאשר עשיתי שם, יש לעשות לכל שאר 99 הפרשיות של בראשית רבה, רצוי ע"י בוט.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:04, 21 ביולי 2026 (IDT) ::אכן עדיף עם בוט, אבל בינתיים תיקנתי ידנית - לא מושלם, אבל עדיף מכלום. [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 16:02, 14 בספטמבר 2026 (IDT) == האם יש דרך ליצור קשר עם אחד מהמחברים של הטקסטים באתר? == הי, על אף שלפי התנאים של זכויות היוצרים כתבתם שמותר לי לצטט מתוך הטקסטים המפורסמים באתר ויקיטקסט. בכל זאת אשמח ליצור קשר עם המחברת היודית אופנהיימר, יש דרך להגיע אליה? [[משתמש:Tehila sade moyal|Tehila sade moyal]] ([[שיחת משתמש:Tehila sade moyal|שיחה]]) 12:46, 19 ביולי 2026 (IDT) : שלום לך תהילה.<br> אינני מכיר את יהודית אופנהיימר ואין לי מושג האם וכיצד ניתן ליצור קשר עמה.<br> כעיקרון, כל אדם שיצר חשבון בוויקיטקסט, ניתן ליצור קשר עימו באמצעות פנייה בדף שיחת המשתמש שלו.<br> במידה והוא איפשר זאת, ניתן גם להגיע אליו באמצעות "שליחת דוא"ל למשתמש זה" הנמצא ברשימת ה"כלים" בצד דף המשתמש. לצורך כך עלייך לאמת בעצמך את כתובת הדוא"ל שלך כאן באתר.<br> מקווה שזה עוזר.<br> בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:54, 19 ביולי 2026 (IDT) ::{{א|Nahum}}, אני משער שתהילה מתכוונת למתרגמת של [[הנסיך הקטן]]. כנראה אינך זוכר, אבל לפי [[שיחה:הנסיך הקטן]], דווקא התכתבת איתה במייל בעבר. [[משתמש:עמד|עמד]] • [[שיחת משתמש:עמד|שיחה]] • ו' באב ה'תשפ"ו • 16:38, 20 ביולי 2026 (IDT) ::: תודה על התזכורת. אנסה לפנות לתהילה במייל ולהעביר לה את כתובתה של יהודית אופנהיימר, אינני רוצה לחשוף אותה בפומבי.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:52, 20 ביולי 2026 (IDT) == שיטה פשוטה לעריכה חזותית בויקיטקסט == [[File:הצעה לעורך חזותי לויקי.webm|thumb|הצעה לעורך חזותי לויקי]] הכנתי תוסף שמאפשר עריכה חזותית מאד פשוטה. האם יש דרך להוסיף את זה כחלק מוויקי? הרעיון הוא לסמן את כל התגים התבניות והקישורים כהערה שאינה נראית. הוספתי אופציה להגדיר תבניות שכן רוצים לראות. צירפתי מספר תמונות־מסך של איך נראה קובץ במצב עריכה. הקוד נמצא אצלי ב־OneDrive\wikitext-clean-edit.zip . ::: אני מניח שאם תעלה את זה במזנון ותתגבש הסכמה, ניתן לבקש את זה בפאבריקטור [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 23:46, 20 ביולי 2026 (IDT) : : מה דעת חברי הקהילה בנושא?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:10, 21 ביולי 2026 (IDT) ::כל עוד שזה לא יוצר כאוס בעריכה הקיימת, וכל עוד שלא נכפה עלינו כברירת מחדל - אין לי התנגדות. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 19:11, 21 ביולי 2026 (IDT) ::: לדעתי, תחילה יש ליצור עבור זה גאדג'ט או תוסף פרטי שאינו רשמי, ולבדוק אותו על ידי משתמשים שונים. לצערי אין לי נסיון בתחום ואינני בקי בנהלים ובפרוצדורה הדרושה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:22, 21 ביולי 2026 (IDT) :::: גם אני לא מכיר את הנהלים. אבל אני מנחש שאין צורך ביצירת תוסף לעריכה חזותית, כיוון שכבר קיימת הרחבה כזו במדיה-ויקי, ורק צריך לבקש להפעיל אותה בוויקיטקסט. [[משתמש:עמד|עמד]] • [[שיחת משתמש:עמד|שיחה]] • י' באב ה'תשפ"ו • 18:28, 23 ביולי 2026 (IDT) ::::: השאלה היא האם בעריכה החזותית שלהם יש את התכונות והפיצ'רים ש[[משתמש:מאירושולי]] מבקש.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:39, 23 ביולי 2026 (IDT) == שתי שאלות: אחסון מודל חישובי (Catala) והעלאת נוסח משולב של הסכמים קיבוציים == שלום לכולם, אני עובד על מודל פתוח לחישוב שכר עובדי הוראה (רפורמת "אופק חדש"), המבוסס על המקורות המשפטיים הרלוונטיים. עלו לי שתי שאלות שאשמח לכיוונכם לגביהן: '''1. מהו המקום המתאים לאחסון קוד Catala?''' Catala היא שפה ייעודית לכתיבת דין כקוד מחשב — ייצוג חישובי, קריא-מכונה, של החוק. האם יש מקום למודל כזה במסגרת ספר החוקים הפתוח או בפרויקטי ויקימדיה, או שהבית הטבעי שלו הוא מאגר קוד חיצוני (GitHub / GitLab וכד')? האם קיים בפרויקט עניין בייצוג חישובי של חוקים לצד הנוסח הטקסטואלי? '''2. מהו המקום המתאים להעלאת נוסח משולב של הסכמים קיבוציים?''' בשונה מחקיקה, הסכמים קיבוציים (למשל הסכמי "אופק חדש" והסכמי מסגרת במגזר הציבורי) אינם חיקוק, ולהבנתי הם מעוררים שאלת זכויות יוצרים (הצדדים הם המדינה וההסתדרות, וההסכמים חדשים — 2008 ואילך). האם יש מקום בוויקיטקסט / בספר החוקים הפתוח לנוסח משולב של הסכמים כאלה, או שהם מחוץ לתחום הפרויקט? ואם מחוץ לתחום — האם ידוע לכם על יעד פתוח מתאים אחר? תודה רבה, ואשמח לכל כיוון, [[משתמש:אריה שבסון|אריה שבסון]] ([[שיחת משתמש:אריה שבסון|שיחה]]) 12:18, 23 ביולי 2026 (IDT) : מתייג לדיון את [[משתמש:Fuzzy]].{{כ}}-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:44, 23 ביולי 2026 (IDT) שאלות טובות. {{ש}} לגבי '''1.''', המקום לאחסון קוד אינו בספר החוקים הפתוח. אפשר לפתוח ספרייה יעודית באתר האחסון של הפרויקט (https://olaw.org.il) או ב-git ייעודי לכך. לכל היותר יש מקום להוסיף קישורים לקוד, בדומה לקישורים לתקן AKN:IL (מופיעים במקור אבל עדיין לא נעשה שימוש בקודים הללו). {{ש}} לגבי '''2.''', ההסכמים הקיבוציים נמצאים כבר במאגר של עמותת התמנון - [https://journaliststudio.google.com/pinpoint/search?collection=e1f7c7f73d410f50 מאגר בר-חיפוש ב-pinpoint]. מכיוון שיש עשרות אלפי הסכמים קיבוציים, אין מקום להעלות אותם לפרויקט ספר החוקים הפתוח. אפשר לבנות דף המפרט את ההסכמים הקיבוציים הענפיים עם הפניות לקבצי ההסכמים שבתוקף. {{ש}} בברכה, ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 13:36, 23 ביולי 2026 (IDT) ::תודה רבה! רק להשלמה — התכוונתי לנוסח משולב של הסכם ענפי, לא לקבצים הגולמיים (שאותם באמת אפשר למצוא בהתמנון וברשם). :: ::מכיוון שהפרויקט עוסק בדיוק בנוסח משולב, תהיתי אם יש בו עניין או מקום בנוסח משולב של שרשרת הסכמים ענפית — למשל "אופק חדש" (ההסכם הבסיסי + התיקונים) — או לחלופין דף אינדקס של השרשרת עם תאריכי תוקף והפניות. או שהסכמים קיבוציים פשוט אינם בתחום הפרויקט, שעוסק בחוקים ותקנות? :: ::ואם אכן מחוץ לתחום — מה היית מציע כפתרון? היכן לדעתך נכון שנוסח משולב כזה יימצא, אם בכלל? :: ::תודה, ::[[משתמש:אריה שבסון|אריה שבסון]] ([[שיחת משתמש:אריה שבסון|שיחה]]) 14:00, 23 ביולי 2026 (IDT) ::: דפי-אינדקס של הסכמים קיבוציים ענפיים יכול להיות רעיון טוב. אבל שים לב שבמקרים רבים, החלק המסובך אינו ההקמה הראשונית אלא דווקא התחזוקה השוטפת. מצד שני, תחזוקה של דף אינדקס יותר פשוטה מאשר תחזוקה ועדכון שוטף של נוסחים משולבים. אני מציע שתתחיל בבניית דף ריכוז של ההסכמים הקיבוציים הענפיים, ומשם נוכל להמשיך. ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 12:50, 7 באוגוסט 2026 (IDT) :::: {{א|Fuzzy}}, תודה על ההכוונה. עדכון: :::: 1. העליתי דף ריכוז של חוזרי משרד החינוך לבעלויות (תשס"ז–תשפ"ו, 188 חוזרים) עם הפניות למקור במשרד החינוך: [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]. (חשבון זה, Aryehshebson, הוא חשבון נוסף שלי לצד {{א|אריה שבסון}}.) :::: 2. לפי הצעתך הכנתי טיוטה של דף ריכוז הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה (44 הסכמים – אופק חדש, עוז לתמורה, הסכמים כלליים והסכמי מסגרת), עם מספר רישום, תאריך חתימה והפניה לקובץ ברשם ההסכמים הקיבוציים של משרד העבודה. אשמח לדעתך לפני שאעלה אותה – בפרט לגבי שם הדף, והאם ואיך לקשר את שני הדפים מספר החוקים הפתוח. [[משתמש:Aryehshebson|Aryehshebson]] ([[שיחת משתמש:Aryehshebson|שיחה]]) 12:15, 23 בספטמבר 2026 (IDT) ::::: {{א|Fuzzy}}, שאלה נוספת: הדף [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] נכתב ישירות במרחב הראשי בתבניות התצוגה ("ח:"), ולא במרחב {{קוד|מקור}} כמו [[מקור:הנחיות פרקליטות המדינה]]. האם עדיף להעביר אותו (ואת דף ההסכמים, כשיעלה) לפורמט המקור כדי שיתוחזק על ידי OpenLawBot, או שלדף שכולו טבלת קישורים הפורמט הנוכחי מספיק? [[משתמש:Aryehshebson|Aryehshebson]] ([[שיחת משתמש:Aryehshebson|שיחה]]) 12:29, 23 בספטמבר 2026 (IDT) : כן, עדיף לבנות את הטבלה בפורמט המקור. ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 15:35, 23 בספטמבר 2026 (IDT) :: {{א|Fuzzy}}, בוצע – יצרתי את [[מקור:חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]. גם דף ההסכמים ייבנה בפורמט המקור. תודה! [[משתמש:Aryehshebson|Aryehshebson]] ([[שיחת משתמש:Aryehshebson|שיחה]]) 15:48, 23 בספטמבר 2026 (IDT) == Request for comment (the future of Abstract Wikipedia) == <bdi lang="en" dir="ltr" class="mw-content-ltr"> Apologies if this has not yet been translated into your wiki's language. {{int:Please-translate}} You are invited to voice your opinions in a [[:m:Requests for comment/The future of Abstract Wikipedia|request for comment about the future of Abstract Wikipedia]]. {{Int:Feedback-thanks-title}} [[:m:User:Kowal2701|Kowal2701]] ([[:m:User talk:Kowal2701|talk]]) 15:25, 24 ביולי 2026 (IDT) </bdi> <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:DreamRimmer@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery&oldid=30513860 --> == הוספת עץ תנאים.אמוראים == [[קובץ:עץ תנאים.אמוראים מרחף.png|ממוזער|250px|עץ התנאים והאמוראים]] הוספתי לירושלמי מאיר תכונה שכאשר העכבר מעל שם של חכם מופיע עץ שמראה מי היו רבותיו ותלמידיו אני רוצה להוסיף גם לבבלי אם אין התנגדות [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 18:52, 29 ביולי 2026 (IDT) : אני מתנגד להוסיף לבבלי הרגיל. אם להוסיף, אז רק לבבלי שבמרחב הביאור. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:23, 29 ביולי 2026 (IDT) : לצערי אני מסכים עם נחום. לא בטוח אפילו שאנשים רוצים אותם במרחב של הביאור... אני אישית הייתי חושב שזה מעצבן שיופיע 15 פעמים בדף אחד את העץ יוחסין של רבא או אביי... למה לא להסתפק לשים בדף של הקטגוריה של "אביי" או "רבא" את הפיצ'ר הזה? נשמע לי מוגזם שיופיע בכל פעם שמוזכר שמו על הדף - גם עבור הפרויקט של ביאור ירושלמי של "מאירושולי" עצמו.. זו דעתי האישית. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:22, 29 ביולי 2026 (IDT) :: זה אכן מתאים הרבה יותר לדף הקטגוריה מאשר לדפי הביאור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:20, 30 ביולי 2026 (IDT) :::הרעיון שזה יופיע כשרוצים לראות את זה אם אני רואה מחלוקת בין שני חכמים מעניין אותי לראות מאיזה ישיבה הם באו מי היו רבותיהם מי היו תלמידהם [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 08:09, 30 ביולי 2026 (IDT) :::: בשביל זה יש את דפי הקטגוריה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:00, 30 ביולי 2026 (IDT) == בקשת אישור: השלמת חלוקת דפים (דפוס וילנא) בתלמוד הירושלמי באמצעות בוט == שלום, כאן מאירושולי (באמצעות חשבון הבוט). בתלמוד הירושלמי במרחב הראשי, חלק מהמסכתות מחולקות לפי דפי דפוס וילנא — דפי ההלכות מכילים תגי קטע (<קטע התחלה=יב א/> וכד'), וקיימים דפי תצוגה "ירושלמי מסכת דף עמוד" המורכבים בעזרת תבנית {{תב|עמוד ירושלמי}} (כפי שנעשה בברכות, שבת, פסחים, יומא ועוד). אבל בכ-24 מסכתות החלוקה הזו חסרה לגמרי או כמעט לגמרי — בהן עירובין, ביצה, כתובות, קידושין, רוב סדר נזיקין ורוב סדר זרעים. אני מבקש אישור להשלים זאת באמצעות הבוט, בשני שלבים: # '''הוספת תגי קטע בדפי ההלכות הקיימים''' — תיוג בלבד בגבולות דפי וילנא, ללא שום שינוי בנוסח הטקסט עצמו. מיקומי המעברים יילקחו מ[[ביאור:ירושלמי מאיר]] (שכולל את סימוני דפי וילנא לאורך כל הטקסט), ויאומתו ביישור מילולי מול נוסח המרחב הראשי, כולל בדיקות עקביות (רצף דפים עולה, כיסוי מלא של כל מסכת). # '''יצירת דפי "ירושלמי <מסכת> דף <דף> <עמוד>"''' — דפי שורה אחת עם {{תב|עמוד ירושלמי}}, בדיוק במתכונת הקיימת בברכות. ההיקף: כ-1,400 עמודים בכ-24 מסכתות. אתחיל במסכת אחת כפיילוט (למשל עירובין) ואמתין למשוב לפני המשך. אם יש מקום מתאים יותר לבקשה כזו, או הסתייגות מהמהלך — אשמח להכוונה. תודה! [[משתמש:Meirveshulibot|Meirveshulibot]] ([[שיחת משתמש:Meirveshulibot|שיחה]]) 09:14, 30 ביולי 2026 (IDT) :'''תוספת — ממצאי פיילוט ושאלת השלמת טקסט חסר''': הרצנו יישור "על יבש" על עירובין ([[ביאור:ירושלמי מאיר/פיילוט חלוקת דפים עירובין|הדוח המלא]]): 95 מתוך 95 הדפים שיש להם טקסט במרחב הראשי יושרו בהצלחה (82 מהם בעיגון מדויק). אבל התגלה שבפרקים ח–י של עירובין דפי ההלכות מכילים רק את המשנה — הגמרא עצמה חסרה במרחב הראשי, וכנראה כך גם במסכתות נוספות. לכן שאלה נוספת לקהילה: האם להשלים את הטקסט החסר? מקור אפשרי תואם-רישיון: הטקסט העברי של מהדורת גוגנהיימר בספריא (CC-BY, מבוסס דפוס ונציה, מנוקד — הניקוד ניתן להסרה), או לחלופין נוסח המקור המוקלד ב[[ביאור:ירושלמי מאיר]] (הקלדה שלנו, נמסרת ברישיון האתר). נשמח להכוונה גם בשאלת הנוסח (ונציה/וילנא) וגם בשאלת המקור המועדף. [[משתמש:Meirveshulibot|Meirveshulibot]] ([[שיחת משתמש:Meirveshulibot|שיחה]]) 09:44, 30 ביולי 2026 (IDT) :'''עדכון — הפיילוט בוצע''': חלוקת הדפים הושלמה בעירובין פרקים א–ז (66 דפי הלכות תויגו, 90 דפי תצוגה נוצרו, למשל [[ירושלמי עירובין דף י ב]]). פירוט מלא ורשימת הגבולות המשוערים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/פיילוט חלוקת דפים עירובין]]. נשמח לביקורת לפני שנמשיך למסכתות נוספות. [[משתמש:Meirveshulibot|Meirveshulibot]] ([[שיחת משתמש:Meirveshulibot|שיחה]]) 09:55, 30 ביולי 2026 (IDT) ::אני יכול לבצע זה לא פוגע במה שקיים ואם תחליטו שלא תמיד אפשר לבטל [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 09:56, 31 ביולי 2026 (IDT) ::: לי אישית אין התנגדות, ואם בתוך שבוע לא יהיו הסתייגויות מצד משתמשים נוספים, תוכל להתקדם. שבת שלום, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:04, 31 ביולי 2026 (IDT) ::::הייתי מעדיף כמה שיותר מהר אני יוצא ל3 חדשי מילואים עוד כשבועיים והייתי רוצה שהכל יסתיים [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 17:46, 31 ביולי 2026 (IDT) :::::אני יכול להריץ עכשיו :::::מקסימום לא רוצים נבטל [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 17:51, 31 ביולי 2026 (IDT) :::::: {{נגד}}. אסביר בהמשך. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 17:52, 31 ביולי 2026 (IDT) ::::::: לא אספיק לפני שבת להסביר. אשתדל להגיב במרוכז גם על הבקשות האחרות במוצ"ש. אם אשכח תרגיש בנוח לנדנד. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 18:06, 31 ביולי 2026 (IDT) ::::::::מה קורה הכנתי הכל הייתי שמח להריץ הלילה מה הסיבות נגד [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 21:06, 1 באוגוסט 2026 (IDT) ::::::::: אז ככה. אני מתנגד לכל מתן גישה לבינה המלאכותית לבצע עריכות מחשבון. <br> הבוטים שאתה יוצר נכתבים על ידי בינה מלאכותית, וחלק מהעריכות שמבוצעות צועקות כאילו נעשו ממש על ידי הבינה המלאכותית - למשל הסקריפטים שהעלת (מתקצירי העריכה), ומספר דפים שיצרת. <br> לא התעמקתי בפעולות שאתה מציע, ואינני מתנגד שיבוצעו אם יעבור אחד ממפעילי הבוטים על כל הקוד ויאשר שהוא בטיחותי (והתחייבות מצידך שלבינה מלאכותית אין גישה לביצוע עריכות בפועל). אך אני לא מוכן לבוטים שנכתבים על ידי LLM בלי פיקוח מתכנת אנושי. <br> רק נקודה קטנה: כמות העריכות שאתה מבצע בכל דף הופכת את דף הגרסאות לבלתי נסבל לצפייה. הגישה של "נעשה ומקסימום נבטל" שגויה. קודם מסיימים לגבש מה לעשות, לאחר מכן ניתן לעשות. ראיתי דפים שהבוט שלך עשה בהם עשרות עריכות מינוריות. גם אם זה לא מופיע בשינויים אחרונים, העריכות עדיין קיימות ומציקות. שים לב לכך.. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 22:06, 1 באוגוסט 2026 (IDT) ::::::::::אני חושב שבינה עדיפה עשרות מונים על פני בוט כיוון שהיא יכולה לבדוק מצבים משתנים מה שחוסך הרבה מאד טעויות אסור לעצור את הקידמה מסכים שהתגובות רובוטיות אבל העבודה מדהימה במיוחד שבמקרה הזה לא מדובר בעריכה אלא בסידור [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 22:11, 1 באוגוסט 2026 (IDT) ::::::::::: לצערי אני נאלץ להסכים עם נריה. הבינה המלאכותית עדיין לא הגיעה למצב שניתן לסמוך עליה לרוץ לבד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:14, 1 באוגוסט 2026 (IDT) :::::::::::הרבה שנים ניסיתי ליצר עץ ללא הצלחה והבינה יצרה את זה בכמה דקות יש עוד הרבה מה לשפר אבל שום בוט לא היה עושה את זה אני מנסה ליצור עץ של כל המחלוקות וכללי הפסיקה שכל מי שלומד יוכל ללחוץ ולראות את כיוון ההלכה לא מכיר דרך שבוט יעזור בזה [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 22:18, 1 באוגוסט 2026 (IDT) :::::::::::: לבינה המלאכותית יש יתרונות, ואפשר לעשות איתה המון. אבל צריך להבין מה אתה עושה. לתת לבינה מלאכותית גישה לעריכה בחשבון מסוכנת (וזכורני שגם עוברת על מדיניות קרן ויקימדיה). אבקש שתאפס את הסיסמה ותנתק את הגישה של הבינה המלאכותית לעריכה. תעדכן בבקשה שעשית זאת. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 22:23, 1 באוגוסט 2026 (IDT) :::::::::::::הבינה לא צריך סיסמה הוא משתמש בכרום כאילו אני עובד ידנית רק ביקAתי ממנו להדליק דגל בוט קוד אחר שאני מריץ משתמש בסיסמה אבל לא מבצע שינויים רק קורא את קבצי הקול מתמלל ממזג עם דברי התוס ושומר אצלי במחשב [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 23:56, 1 באוגוסט 2026 (IDT) :::::::::::::: אסור על פי תנאי השימוש לתת את הסיסמה לגורם שלישי. זו פירצת אבטחה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:04, 2 באוגוסט 2026 (IDT) :::::::::::::::הבינה לא קיבל את הסיסמה הוא כתב לי קוד פייטון שאני מריץ ושם אני נותן את הסיסמא הוא עצמו רק על הכרום שלי בלי סיסמא זה פיצר חדש שניכנס רק ביום שישי שעבר [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 00:07, 2 באוגוסט 2026 (IDT) ::::::::::::::::זה הפקודה שהוא יצר $env:WIKI_USER = "Meirveshulibot@שם-ההרשאה" ::::::::::::::::$env:WIKI_BOT_PASS = "סיסמת-הבוט" ::::::::::::::::python C:\Users\user\Desktop\wikibot\upload_ready.py אני כותב את זה בקומנד ליין ורק שם מצרף את הסיסמא [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 00:09, 2 באוגוסט 2026 (IDT) :::::::::::::::::אני מבין שזה לא מוכר אבל בינה יכול להיכנס בשמי ללא צורך בסיסמא אם אני פותח אותו כאקסטנשיין לכרום [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 00:10, 2 באוגוסט 2026 (IDT) העניינים הטכניים הם מעל הראש שלי ואני אשאיר אותם לדיון אצל מביני העניין. עם זאת אני כן מבקש ממשתמש מאירושולי להתחשב בעדיפויות של הסטטוס קוו גם אם נראה מסורבל ומיותר. הרצון והחשק וההתלהבות לקדם ולבצע משימות ״לפני שהולכים למילואים״ זה בהחלט מבורך ונובע ממקום טוב. אבל מאידך חברי הקהילה כאן מלווים את האתר כאן דומני מעל 15 שנה אם לא יותר, ואני מבקש להתחשב בהסתייגויות שלהם - גם אם דוחה את הקידמה של הפרויקט בעוד חודש או יותר. כמו כן אני מבין כמה זה קשה להיות נלהב לבצע משהו ואז לשבת ולהמתין שבוע ימים עד אשר ממתינים לחברי הקהילה להתייחס למשהו או לקיים דיון. אבל בפועל חברי הקהילה מנהלים חיים שלמים וגדושים מחוץ לויקיטקסט , וצריכים להכיר בכך ולתת להם זמן להגיב בפנאי הסביר שיש להם. בברכת הצלחה רבה לכל העוסקים במלאכת הקודש, —[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 08:48, 2 באוגוסט 2026 (IDT) :אני לא מתכוון לעשות דבר נגד רצונכם אבל אני חושב שהבינה כבר בכל מקום וזו תהיה טעות למנוע את השימוש בה דווקא כאן במקום שהיא יכולה לתרום כל כך הרבה לקידום הלימוד של ספרי הקדש [[מיוחד:תרומות/&#126;2026-41547-32|&#126;2026-41547-32]] • [[שיחת משתמש:&#126;2026-41547-32|שיחה]] 09:21, 2 באוגוסט 2026 (IDT) :: זה שהבינה כבר בכל מקום לא אומר שאנחנו צריכים לתת לה להתגלח על הזקן שלנו. היא עדיין סובלת ממחלות ילדות ולא ניתן לסמוך עליה עדיין. לתת בה אמון יכול לגרום כאן נזק שיהיה מאוד קשה לתקן אחר כך.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:35, 2 באוגוסט 2026 (IDT) :::האם אני יכול להשתמש בבינה בביאור שאני מוסיף אני מתכוון לעבור על הכל ולודא שהדברים נכונים [[משתמש:מאירושולי|מאירושולי]] ([[שיחת משתמש:מאירושולי|שיחה]]) 15:44, 2 באוגוסט 2026 (IDT) :::: אם לבינה אין גישת עריכה לוויקיטקסט, אז כן. תעשה העתק הדבק מהטקסט של ויקיטקסט לאתר של הבינה ובחזרה. לתת גישה לבינה לעריכה, זה בשום אופן לא. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:03, 2 באוגוסט 2026 (IDT) == בקשה מעורכי הממשק: התקנת שני גאדג'טים לירושלמי מאיר (ניווט שמע ועץ מסורת) == שלום לכולם, כאן מאירושולי (כותב מחשבון הבוט, כפי שסוכם עם [[משתמש:Nahum|נחום]]). במסגרת [[ביאור:ירושלמי מאיר]] — מהדורה מבוארת של הירושלמי הכוללת שיעורי שמע — פיתחנו שני גאדג'טים קטנים, ואני מבקש מעורכי הממשק להתקינם. שניהם נבדקו בפועל ופועלים. === 1. ניווט שמע לפי הלכה === בכל דף בפרויקט מוטמע שיעור שמע שלם (כעשר דקות לדף). כדי לשמוע הלכה מסוימת צריך כיום לחפש אותה ידנית בתוך השיעור. הגאדג'ט מוסיף לחצן {{כ}}🎧 בכותרת כל הלכה ובתחילת כל עמוד ב, ולחיצה עליו מקפיצה את הנגן לנקודת ההלכה ומתחילה השמעה. לצדו שני חצי דילוג של חמש שניות, לכיוונון בזמן ההאזנה. הזמן נקבע בשתי דרכים: אם סומן זמן מדויק בוויקיטקסט ({{תב|ירו"מ-שמע}}) — לפיו; ואם לא — לפי מיקום ההלכה בטקסט הדף ביחס לאורך קובץ השמע, שנקרא מהנגן עצמו. כלומר הגאדג'ט '''אינו דורש שום שינוי בדפים''' ועובד מיד בכולם, ואפשר לדייק בהדרגה. מי שרשאי לערוך את הדף רואה גם לחצן {{כ}}✎ הפותח חלון קטן שבו אפשר לקחת את הזמן מהנגן ולשמור אותו בוויקיטקסט בלחיצה. תיעוד וקוד: [[ביאור:ירושלמי מאיר/גאדגט שמע לפי הלכה]]. === 2. עץ מסורת מרחף === ריחוף על שם חכם מציג את רבותיו ותלמידיו בחלון צף, ומאפשר שוטטות רציפה בעץ המסורת. יתרון נוסף: כשהגאדג'ט פעיל נוכל להסיר את החלונות הצפים מהוויקיטקסט, ומכסת ה-post-expand include size של הדפים הגדולים תרד מ~90% לאזור ה-40%. הבקשה עלתה כאן קודם ונחום הפנה אותי לעורכי הממשק. תיעוד וקוד: [[ביאור:ירושלמי מאיר/גאדגט עץ מרחף]]. === מה נדרש === ריכזתי בדף אחד את שורות ההגדרה, הקוד והתיאורים לשני הגאדג'טים, כך שההתקנה תהיה קצרה: '''[[ביאור:ירושלמי מאיר/מוכן להתקנה כגאדגט]]'''. שני הגאדג'טים מוגבלים לדפי ביאור:ירושלמי מאיר בלבד ואינם משפיעים על שאר האתר. מבחינתי מוטב להתקין '''ללא ברירת מחדל''', כהצטרפות מרצון בהעדפות, ואם יתברר שהכול חלק — לשקול הפעלה רחבה יותר. {{פינג|Amire80|Fuzzy|Neriah|Ori229|Shalomori123|לוכסן}} — אודה מאוד לעזרתכם, וכמובן אשמח להערות או לשינויים בקוד. [[משתמש:Meirveshulibot|Meirveshulibot]] ([[שיחת משתמש:Meirveshulibot|שיחה]]) 15:30, 30 ביולי 2026 (IDT) : בהמשך לתשובתי למעלה: לא אכניס קוד שנכתב על ידי בינה מלאכותית בלי שמתכנת אנושי (עורך האתר) יעבור עליו באופן מלא ויאשר אותו. אני לא מתכוון לעשות את זה. כיוון שגם הודעה זאת נכתבה על ידי בינה מלאכותית לא אגיב יותר בפירוט. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 22:09, 1 באוגוסט 2026 (IDT) == <span lang="en" dir="ltr">Migration to Parsoid</span> == <div lang="en" dir="ltr"> <section begin="announcement-content" /> <em>[[m:Special:MyLanguage/Wikimedia Foundation/Product and Technology/Parsoid Read Views/Read View Announcement|Read this in another language]]</em> Hello everyone! I am glad to inform you that as the next step in the [[mw:Special:MyLanguage/Parsoid/Parser Unification|Parser Unification]] project, Parsoid will soon be turned on as the default article renderer on your wiki. We are gradually increasing the number of wikis using Parsoid, with the intention of making it the default wikitext parser for MediaWiki's next long-term support release. This will make our wikis more reliable and consistent for editors, readers, and tools to use, as well as making the development of future wikitext features easier. If this disrupts your workflow, don’t worry! You can still opt out through a user preference or turn Parsoid off on the current page using the Tools submenu, as described in the [[mw:Special:MyLanguage/Help:Extension:ParserMigration|Extension:ParserMigration]] documentation. There is [[mw:Special:MyLanguage/Parsoid/Parser Unification/Confidence Framework|more information about our roll-out strategy]] available, including the testing done before we turn on Parsoid for a new wiki. To report bugs and issues, please look at our [[mw:Special:MyLanguage/Parsoid/Parser Unification/Known Issues|known issues]] documentation and if you found a new bug please create a phab ticket and tag the [[phab:project/view/5846|Content Transform Team in Phabricator]]. <section end="announcement-content" /> </div> [[mw:User:MSantos (WMF)|Content Transform Team]] 19:31, 3 באוגוסט 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:MSantos (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Global_message_delivery/Wikisource&oldid=28221043 --> == הצעות לציטוט השבוע לקראת חודש אלול == שלום לכם חודש אלול מתקרב. מי שיש לו פיוט או מאמר שחביב עליו ורוצה לשתף אותו במדור של ציטוט השבוע - נא להציע (יש דף מיועד להצעות ציטוטים אבל כרגע באוטובוס ואינו זמין לי להציג..). תודה רבה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:58, 11 באוגוסט 2026 (IDT) : אמנם קצת מוקדם אבל יש לי הצעה לשבוע שלפני ראש השנה: {{שיר מנוקד| : קַיְּמֵנוּ קֶרֶן יִשְׁעֵנוּ<br>רַחֲמֶיךָ יִכְמְרוּ וּתְחָנֵּנוּ<br>בִּתְרוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר (ע"פ ש"ב ו טו)  : שָׁמְרֵנוּ וְתָלִיץ בַּעֲדֵנוּ<br>תָּחִישׁ יְשׁוּעָתֵנוּ וּגְאֻלָּתֵנוּ<br>תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר (ישעיהו יח ג)  : אֵל עֹזֵר אָיוֹם<br>תְּקַבְּצֵנוּ מִגָּלִיּוֹתֵינוּ, בַּיּוֹם<br>הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר (ישעיהו כז יג) }} : :::[[אשרי העם יודעי תרועה לפתותו]] {{קטן|(מערבית לליל ראש השנה מרבי אלעזר בעל הרוקח, היתה נהוגה בוורמייזא לליל ראשון.)}} : [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 10:15, 11 באוגוסט 2026 (IDT) :: במחשבה שנייה, זה יכול אולי גם להתאים לכל שבוע שהוא במהלך החודש שלפני ראש השנה גם כן. אני מניח שעד ראש השנה יהיו לנו רעיונות טובים יותר לשבוע האחרון.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 10:31, 11 באוגוסט 2026 (IDT) : אני דואג שבשבוע של ה-1.9 יופיע הציטוט המתייחס למטרות החינוך הממלכתי, {{תב|ציטוט השבוע 2018 35}}. ‏– <font face="Monotype Corsiva">[[user:Fuzzy|Fuzzy]]</font> ‏– 13:55, 12 באוגוסט 2026 (IDT) :: אני בעד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:03, 12 באוגוסט 2026 (IDT) :::תודה רבה לשניכם. שיבצתי את הפיוט לשבוע לפני ראש השנה. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 04:01, 14 באוגוסט 2026 (IDT) == מקום לשיפור {{תב|ניווט ירושלמי הלכה}} == שלום לכולם אינני יודע למה התבנית מפנה אל {{תב|ניווט משנה}} - היה נראה שיש צורך בתבניות נפרדות... אבל באתי להעיר כי בתבנית של הניווט בירושלמי - יש להוסיף עכשיו קישורים אל הפרויקטים שנוספו לאחרונה של [[ביאור:ירושלמי מאיר]]. מכיון שאינני כבר מכיר טוב את התבניות וגם לא את הפרויקט ירושלמי מאיר - אני פונה אצל הקהילה למי שיש לו ראייה יותר בהירה איך בפועל לבצע את השילוב הזה. תודה רבה לכם. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:33, 31 באוגוסט 2026 (IDT) : מתייג את [[משתמש:מאירושולי]].-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 08:59, 1 בספטמבר 2026 (IDT) : נראה לי שיש צורך לעשות fork לתבנית.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 09:02, 1 בספטמבר 2026 (IDT) :: במחשבה שנייה, נראה שאין בכך צורך ויש להשתמש בתבנית הקיימת ולשפר את השימוש בפרמטר ירושלמי=.<br> בברכה, -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 09:32, 1 בספטמבר 2026 (IDT) :{{א|Roxette5}}, אין צורך בתבניות נפרדות. התבנית מיועדת לניווט בין דפי המשנה או ההלכה השונים בכל ספר המבוסס על חלוקת המשנה לפרקים ולמשניות\הלכות. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 01:57, 8 בספטמבר 2026 (IDT) == דיון בשיטת סימני הפיסוק הכלליים במיזם ביאור המקרא == [[משתמש:Naorius]] ביצע עריכה שבה החליף את סימני הפיסוק המקובלים בכתב הלטיני בכאלה שמיועדים לשפה העברית. ניתן לצפות בשינויים שביצע בהסטוריית העריכה של [[ביאור:יחזקאל כו]]. אני שיחזרתי את עריכתו ונימוקי מצוטט במלואו על ידי נאוריוס להלן. הוזפתי הבהרה בתגובה לדבריו. להלן העתקה מתוך [[שיחת ביאור:יחזקאל כו]]: * מבקש הבהרה לגבי שחזור העריכה שלי [[משתמש:Nahum|ר׳ נחום]] כתב על העריכה שלי: ”הטקסט צריך להיות נגיש לחיפוש ואחיד בתצורתו. שינוי בפרק אחד מתוך 929 לא מקדם אותנו“. ראשית, אני חשבתי שמטרת ה”ביאור“ הוא להיות יותר נוח לקריאה מאשר [[יחזקאל כו|הטקסט הרגיל]], שהוא האחד שסביר להניח שירצו למצוא על ידי חיפוש. שנית, לגבי שינוי הפרק היחיד, אני תיארתי לעצמי שאוכל להתחיל עם פרק כ״ו ולהמשיך לפרקים הבאים, אך אם זאת לא דרך עבודה מקובלת בויקיטקסט אשמח לשמוע על דרך יותר יעילה לתקן את התווים. 17:31, 7 בספטמבר 2026 (IDT) [[משתמש:Naorius|Naorius]] ([[שיחת משתמש:Naorius|שיחה]]) 17:31, 7 בספטמבר 2026 (IDT) :שלום וברכה. :ראשית, לא ידעתי שבדעתך לבצע שינויים מסוג זה בכל 929 פרקי התנ"ך. :שנית, המקום לדון בכך הוא במזנון, וחשוב שיתקיים דיון לפני שנחליט על דרכנו. :ברשותך, אעתיק את פסקת השיחה הזו למזנון ואפתח שם את הדיון. :בברכה, :--[[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:44, 7 בספטמבר 2026 (IDT) [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:50, 7 בספטמבר 2026 (IDT) :להלן השינויים המרכזיים: :* שימוש בתווי הגרש (U+05F3) והגרשיים (U+05F4) של יוניקוד במקום השימוש השגוי ב־apostrophe (U+0027) ובמרכאות ישרות (U+0022) בראשי תיבות וגימטריה :** דוגמה: שנת '''ה׳תשפ״ו''' ולא ה'תשפ"ו, '''צה״ל''' ולא צה"ל :* שימוש בקו מפריד (U+2013) ומקף (U+05BE) במקום ב־hyphen/minus (U+002D) :** טווח: '''1900–2000''' ולא 1990-2000, '''א׳–ת׳''' ולא א'-ת', '''חיפה–ירושלים''' ולא חיפה-ירושלים :** צירוף תארים: '''חברתי־כלכלי''' ולא חברתי-כלכלי :** חילוק משפט: '''בְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה – בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה''' ולא בְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה - בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה :בנוסף להחלפת תווים לטיניים במקבילים העבריים אני רואה לנכון להחליף את המרכאות הישרות (U+0022) במרכאות חכמות (U+201C, U+201D) וכן לגבי המרכאה היחידה :* דוגמה: '''”ציטוט“''' ולא "ציטוט", '''’מושג‘''' ולא 'מושג' :[[משתמש:Naorius|Naorius]] ([[שיחת משתמש:Naorius|שיחה]]) 22:52, 7 בספטמבר 2026 (IDT) :: לגבי שימוש בקו מפריד, אני לגמרי בעד.<br> לגבי גרש וגרשיים בקיצורים ובראשי תיבות, תמכתי בכך בטקסטים ליטורגיים (ועודדתי את [[משתמש:Kurpaph]] לבצע זאת), ואין לי התנגדות עקרונית שכך ייעשה גם בביאור המקרא.<br> לגבי מרכאות "חכמות" (כולל מרכא בודדת) אני נוטה להתנגד מכיוון שהללו לא בשימוש אצל רוב המשתמשים וזה עלול אולי להפריע בחיפוש.<br> אשמח אם עוד משתמשים (גם מפעילי מערכת אבל לאו דווקא, ואפילו משתמשים חדשים יחסית) יביעו כאן את דעתם.<br> בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:58, 7 בספטמבר 2026 (IDT) ::: אני נוטה להתנגד לשימוש במרכאות שאינן הרגילות (כלומר, לא להחליף). לגבי קו מפריד, נשמע הגיוני. כך גם נהוג בוויקיפדיה. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 23:47, 7 בספטמבר 2026 (IDT) ::: יש לי כמה תירוצים לשימוש במרכאות החכמות: ::: 1. כפי שכבר רשמתי, נראה שהביאור הוא לא הטקסט שסביר להניח שירצו למצוא על ידי חיפוש, בשביל זה יש את הטקסט הרגיל. ::: 2. הטקסט עצמו של הביאור מעוצב בצורה ספרותית בניגוד לשאר הדף, לכן אני חושב שמרכאות חכמות מתאימות. ::: 3. בגופן Linux Libertine שבו דפי הביאור משתמשים, הפסיק והמרכאות החכמות מתאימים אחד לשני בצורתם (ראו ב[https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%99%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%90%D7%9C_%D7%9B%D7%95&oldid=3080775 עריכה שלי]). ::: ::: [[קובץ:תווי פיסוק ב־Linux Libertine.png|250px|טקסט=תמונה של התווים]][[משתמש:Naorius|Naorius]] ([[שיחת משתמש:Naorius|שיחה]]) 14:18, 9 בספטמבר 2026 (IDT) :::: יש גם את נושא האחידות. הביאור על המקרא כל הזמן מתעדכן, ויש מספר אנשים שעדיין עובדים על שיפורו. לא כל עורך יודע להשתמש במרכאות חכמות במקלדתו. <br> לעומת זאת, קו מפריד מצוי בסרגל הכלים של ויקיטקסט, והגרש וגרשיים העבריים מצויים כבר במקלדת העברית המצויה בשימוש די נרחב, ואפילו אני למדתי להשתמש בהם, כך שהמצב לגביהם שונה לדעתי.<br> אבל נמתין שיביעו עוד ממשתמשי האתר את דעתם.<br> -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:51, 9 בספטמבר 2026 (IDT) ::::: תוכל להדגים מה הגרש שאתה תומך בו, לעומת הגרש שאתה מתנגד אליו? [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 15:04, 9 בספטמבר 2026 (IDT) :::::: הגרש שאני תומך בו: ׳ [אלט-גרש (כשהכוונה למקש הגרש-נקודה־פסיק-זרקא בצד שמאל למעלה של המקלדת)] במקום גרש שמשמש כקיצור (כגון במילה וכו') :::::: המרכא שאני מתנגד אליה: '''’מושג‘''' ולא 'מושג' (בפונט הרגיל קשה מאוד להבחין בהבדל). הוא דומה בצורתו למרכאות הכפולות שהודגמו בתגובת נאורוס מהיום בשעה 14:18 מעליי.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:28, 9 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::: תודה על ההסבר. אני עדיין מחזיק בדעתי שכדאי להחליף את המקפים, אך לא את הגרשיים. [[משתמש:Neriah|נריה]] - [[שיחת משתמש:Neriah|💬]] - 15:36, 9 בספטמבר 2026 (IDT) :::::::סלח לי אם אני טועה, אני די בטוח שגם בקיצורים כמו ”וכו“ יש להשתמש ב”אלט גרש“ ולא ב־apostrophe/single quote. :::::::[[משתמש:Naorius|Naorius]] ([[שיחת משתמש:Naorius|שיחה]]) 16:00, 9 בספטמבר 2026 (IDT) :::::::: כן, בזה אני תמכתי (וכו׳ במקום וכו').-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:52, 9 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::::: מצטער שלא הייתי שותף לדיון עד כה. ::::::::: Naorius, הנימוקים שלך טובים, ואני שמח לראות שאתה עם מוטיביציה לשפר את הטקסט הקיים. תודה! אם היינו מוצאים לאור (לדפוס) את המהדורה, אני מסכים שיש להשתמש בגרש ומרכאות ה״חכמות״ ביותר. זה לא רק תיקני, אלא גם יותר יפה. ::::::::: אגב, שים לב שכבר היה בדף זה (ראה לעיל תחת הכותרת ״החלפת העי״נים בעי״ן אלטרנטיבית המותאמת לניקוד תחתיה (U+FB20)״) דיון קצר לגבי המקפים והמרכאות. ::::::::: לעניות דעתי כדאי להתיישר עם ויקיפדיה. אני מציע מעין פשרה בין דעתו של נריה לנחום: מקפים – בוודאי. מרכאות ״חכמות״ - לא (אפילו אין אותם בסרגל הכלים). גרש וגרשיים (קיימים בסרגל הכלים) - אפשר (לא הייתי ממהר לתקן בכל התנ״ך, אבל אם מישהו ישנה לא אשחזר את העריכה שלו). ::::::::: ועכשיו שאלה מעניינת: האם אתם חושבים שאפשרי לעשות את השינוי על ידי בוט? כגון להחליף רווח-רווח ב: רווח–רווח וכו׳ ::::::::: שנה טובה, [[משתמש:Ori229|&#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 00:24, 14 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::::: נ.ב. במחשב Mac שמתי לב שכאשר המקלדת באנגלית היא כותבת " and ' אבל כשאני עובר לעברית ולוחץ על אותם מקשים מופיעים התווים ה״עיבריים״: ״ וכן ׳ - עדיף על ווינדוס? לא יודע, אבל הכוונה רצויה. ::::::::::אני בעד הצעת הפשרה של אוֹרי.--[[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:36, 14 בספטמבר 2026 (IDT) ==נא לעזור בייבוא ​​דפים== https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%97:Likutei_Moharan_Jerusalem_1874.pdf הדפים לא מופיעם, וכבר יש להם OCR תודה [[משתמש:Nissimnanach|Nissimnanach]] ([[שיחת משתמש:Nissimnanach|שיחה]]) 06:27, 8 בספטמבר 2026 (IDT)Nissimnanach :וגם https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%97:Chilukay-Hanachal-Israel-c1970.pdf [[משתמש:Nissimnanach|Nissimnanach]] ([[שיחת משתמש:Nissimnanach|שיחה]]) 08:44, 8 בספטמבר 2026 (IDT)Nissimnanach : בתקופה האחרונה נעשה שינוי בטעינת תמונות בדפי מפתח. יש ללחוץ על הכפתור "תמונה" בראש הדף כדי לטעון אותה, ואחר כך ניתן לחזור לדף כדי לערוך אותו. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 13:24, 8 בספטמבר 2026 (IDT) == מקורות מועדפים בגוגל == מתוך חדשות הטכנולוגיה: * צוות הקהלים העתידיים החל ב[[en:Special:MyLanguage/Wikipedia:Village pump (proposals)#New proposed experiment to let readers know about “Google preferred sources”|דיון בוויקיאנגלית]] לגבי ניסוי חדש שהוצע בו תוצג הודעה זמנית לגבי [https://blog.google/products-and-platforms/products/search/original-high-quality-content-search/ מקורות מועדפים בגוגל] עבור קוראי ויקיפדיה שמגיעים מגוגל. הניסוי נועד לבדוק האם ההודעה הזאת תגרום לקוראים לחזור יותר לוויקיפדיה. מקורות מועדפים מאפשרים למשתמשים בהם לבחור על אילו מקורות הם סומכים יותר כדי שגוגל יוכל להבליט אותם בחיפוש גוגל ובבינה מלאכותית. הצוות מעוניין לבדוק את הנושא בשפות אחרות בהן גוגל תומך, והוא יקבל בברכה עזרה בפתיחת דיונים באתרי ויקי אחרים. המעניינים מוזמנים לפנות לצוות ב[[m:Special:MyLanguage/Future Audiences/Preferred sources|דף השיחה]]. אני בעד הרחבת הניסוי גם אלינו. אשמח אם עוד חברים וחברות ממשתמשי האתר יחוו דעתם. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:45, 14 בספטמבר 2026 (IDT) == החלפת שרת - הוויקיפדיה בשפה שלכם תהיה זמינה לקריאה בלבד בקרוב לזמן קצר == <section begin="server-switch"/><div class="plainlinks"> [[:m:Special:MyLanguage/Tech/Server switch|לקרוא את ההודעה הזאת בשפה אחרת]] • [https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Special:Translate&group=page-Tech%2FServer+switch&language=&action=page&filter= {{int:please-translate}}] [[foundation:|קרן ויקימדיה]] תבצע מעבר בין מרכזי הנתונים שלה. זה יוודא שוויקיפדיה ואתרי הוויקי הנוספים של ויקימדיה יוכלו להישאר זמינים גם לאחר אסון. כל התעבורה תועבר ב־'''{{#time:j xg|2026-09-23|he}}'''. הבדיקה תתחיל ב־'''[https://zonestamp.toolforge.org/{{#time:U|2026-09-23T14:00|en}} {{#time:H:i e|2026-09-23T14:00}}]''' (18:00 שעון ישראל). לרוע המזל, עקב מגבלות מסוימות ב[[mw:Special:MyLanguage/Manual:What is MediaWiki?|מדיה־ויקי]], כל העריכות חייבות להיפסק במהלך המעבר. אנו מצטערים על ההפרעה, ופועלים לצמצמם אותה בעתיד. תוצג כרזה בכל אתרי הוויקי 30 דקות לפני שהפעולה הזאת מתבצעת. הכרזה הזו תישאר גלויה עד לסיום המבצע. <span lang="en" dir="ltr" class="mw-content-ltr">You can contribute to the [https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Special%3ATranslate&group=Centralnotice-tgroup-read_only_banner&task=view&language=&filter=&action=translate translation or proofreading] of this banner text.</span> '''יהיה ניתן לקרוא, אך לא לערוך, את כל אתרי הוויקי למשך זמן קצר.''' * לא יהיה אפשר לערוך למשך שעה לכל היותר ביום {{#time:l j xg Y|2026-09-23|he}}. * במקרה של ניסיון לערוך או לשמור במהלך זמן זה, תראו הודעת שגיאה. אנו מקווים שלא יאבדו עריכות במהלך דקות אלו, אך אנו לא יכולים להבטיח זאת. אם מוצגת לך הודעת השגיאה, יש להמתין עד שהכול חוזר לשגרה. אז יהיה אפשר לשמור את העריכה שלך. אבל אנו ממליצים להכין העתק של השינויים שלך לפני כן, ליתר ביטחון. '''השפעות אחרות''': * משימות רקע יואטו וחלקן עלולות להיפסק. קישורים אדומים עשויים להתעדכן לאט מהרגיל. במקרה של יצירת ערך שכבר מקושר במקום אחר, הקישור יישאר אדום לזמן ארוך מהרגיל. כמה סקריפטים בעלי זמן־ריצה ארוך ייאלצו להיפסק. * אנו מצפים שהתקנות קוד יתנהלו כמו בכל שבוע אחר. עם זאת, הקפאות קוד מסוימות יכולות לקרות באופן נקודתי אם התפעול דורש אותן אחרי־כן. * אתר ה[[mw:Special:MyLanguage/GitLab|גיטלאב]] לא יהיה זמין לכ־90 שניות. הפרויקט הזה יכול להידחות אם זה יידרש. ניתן [[wikitech:Switch_Datacenter|לעיין בלוח הזמנים ב־wikitech.wikimedia.org]]. במקרה של שינוי תהיה הודעה על כך בלוח הזמנים. '''נא לשתף את המידע הזה עם הקהילה שלך.'''</div><section end="server-switch"/> [[m:user:Trizek (WMF)|Trizek (WMF)]] 15:58, 15 בספטמבר 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Trizek (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=Distribution_list/Non-Technical_Village_Pumps_distribution_list&oldid=30513874 --> == המשך התהליך לגבי שווא נע ודגש חזק ביוניקוד == כהמשך ל[[#שווא נע ודגש חזק ביוניקוד|דיון לעיל]] על הוספת התווים "שווא נע מודגש" ו"דגש חזק מודגש" ביוניקוד, ברצוני להציג קצת מחשבות איך התהליך הזה אמור להתקדם. #השלב הראשון המתבקש, הוא התקנת פונט כאן בוויקיטקסט שתומך בתווים החדשים. התקנה כזאת דורשת בקשה קהילתית, ומהניסיון בעבר זה יכול לקחת זמן עד הביצוע. אז כדאי כבר להגיש בקשה. התקנת פונט כזה לא יפגע בתצוגה של שום טקסט קיים שאינו משתמש בתווים החדשים. [[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]] יכול לעצב פונט כזה, וייתכן שהוא כבר עשר את זה. #אחר כך כדאי ליצור דפי ניסיון לכמה טקסטים המשתמשים בתווים החדשים, כדי לבדוק את תמיכת הדפדפנים במשך הזמן. #אחרי שאנחנו רואים שהדפדפנים תומכים בתווים החדשים באופן המשביע רצון, נוכל להכניס אותם לספרי המקרא ולעוד ספרים שמתאימים לכך. לדעתי לא כדאי לעשות את זה באופן גורף בכל טקסט מנוקד, אלא להחליט על ידי דיון לאיזה ספרים זה שייך ומתאים. לדוגמה: ייתכן מאוד שזה יותר מתאים לסידורי תפילה, ופחות מתאים לחלק מהשירים המודרניים בעברית. בכל מקרה אפשר להחליט על כל יצירה לחוד. נקווה שהדברים יתקדמו בשעה טובה ומוצלחת. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:17, 23 בספטמבר 2026 (IDT) :@Dovi, יישר כח גדול על הדברים. :אני רואה לנכון להוסיף נקודה אחת למחשבה. הוספת סימון השווא הנע היא צורך מבורך בהרבה טקסטים, אבל '''החשיבות העליונה שלו היא בראש ובראשונה בתנ"ך''', הרבה מעבר לכל טקסט אחר (אפילו מהתפילה, שנמצאת בעיניי נמצאת במקום השני בסדר העדיפויות). :כשאנחנו קוראים בספר הספרים, הדיוק בניקוד הוא לא רק עניין דקדוקי יבש, אלא חלק מהמסירה והמסורת של טעמי המקרא וההגייה המדויקת. שווא נע שאינו מודגש כראוי עלול לשנות את ההגייה או להקשות על הקריאה השוטפת והנכונה של הפסוקים, ואף יותר מכך – לא פעם אי־הגייתו משנה את המשמעות, ולכן דווקא שם ההקפדה הזו היא קריטית במיוחד. :מה דעתך? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 22:01, 27 בספטמבר 2026 (IDT) ::תודה [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]]. אני מסכים איתך לגבי החשיבות בתנ"ך. ויש עוד מקומות חשובים. הדבר המיוחד לגבי התנ"ך, חוץ מעצם החשיבות שאתה מציין, הוא שלגבי התנ"ך יש כבר לרשותנו מקור דיגיטלי להבחנה בין שווא נע או נח, וניתן לייבא אותו באופן אוטומטי כשיגיע הזמן. לגבי יצירות אחרות התהליך הזה ידרוש עבודה מהיסוד. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 15:27, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::וואו. אבל מסתמא קיימים שינויי נוסח בין המקור לנוסח בויקיטקסט, אם כן כיצד ניתן לייבאוֹ? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 15:45, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::: יש אנשים שכבר עובדים על הצדדים הטכניים של זה, כפי ש[[משתמש:Dovi]] ציין לעיל.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:08, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::::מעולה. חזקו ואמצו. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 16:14, 28 בספטמבר 2026 (IDT) המקור הוא '''[https://github.com/bdenckla/phonetic-hbo/tree/main התנ"ך הפונטי]''' ([https://github.com/bdenckla/phonetic-hbo/blob/main/LICENSE.md Github]). מכיוון שהוא מבוסס על "מקרא על פי המסורה" כאן בוויקיטקסט, הוא מתאים הן לגבי הטקסט והן לגבי הרישיון. האבחנה בו בין שווא נע לשווא נח מבוססת על עבודת "על התורה" (בהסכמתם האדיבה), שגם היא על בסיס "מקרא על פי המסורה". זה לא אומר שלא יהיו בעיות טכניות, אבל היסוד מתאים. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 17:26, 28 בספטמבר 2026 (IDT) == Your feedback wanted: Remove ''(Language link added:) and similar'' edits from Special:RecentChanges == ''(Apologies for posting in English. You can help by translating it)'' Hello, I’m Danny from [[:en:w:Wikimedia_Deutschland|Wikimedia Deutschland’s]] [[m:Wikidata_For_Wikimedia_Projects|Wikidata For Wikimedia Projects]] team.<br/> We have been investigating and examining how Wikidata’s use in the [[Special:RecentChanges]] and [[Special:Watchlist]] pages can be made to be more useful, or less ‘noisy’ (fewer edits that have little value to the reader). We are currently exploring to make a change in the volume and the type of Wikidata edits that appear in these pages, and '''we need your feedback''' to help us ensure this is a positive change for the Wikis and won’t disrupt your workflows.<br/> Language links are also known as sitelinks or interlanguage links and describe when a Wikidata item is connected to a Wiki, adding it to the language dropdown tool for other connected Wikis. [[File:Types of Lang Link changes.png|x350px|frame|A variety of "Language Link" edits as seen in the Recent Changes feed]] The request for feedback is whether you support the removal of these language link edits from the Recent Changes and Watchlist feed, or would you oppose such a change and if so, why? Please share you thoughts on the dedicated '''[[m:Talk:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Clearer_Wikidata_Edit_Summaries/Hide_Language_Link_edits|metawiki Talk page]]'''. Further information about this change: [[m:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Clearer_Wikidata_Edit_Summaries/Hide_Language_Link_edits|m:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Hide_Language_Link_edits]] Thank you for any participation or feedback you give, -- [[m:User:Danny_Benjafield_(WMDE)|User:Danny Benjafield (WMDE)]] 15:18, 25 בספטמבר 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Danny Benjafield (WMDE)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Danny_Benjafield_(WMDE)/MassMessage_test_list&oldid=31080967 --> == הצלחנו עם השווא נע – עכשיו תורו של הדגש החזק == בעקבות תקדימים מעוררי השראה, דוגמת מעשהו הנשגב של @[[משתמש:בן דנקלה|בן דנקלה]], שהצליח להוביל את יוניקוד להוסיף תמיכה בשווא נע, מתברר כי השער פתוח לתיקונים ולשיפורים עמוקים בייצוג הדיגיטלי של עולם הלשון והמסורת. בעיניי השלב הבא והמתבקש בעקבות זאת הוא פנייה מסודרת אליהם יוניקוד, בבקשה להוסיף תמיכה רשמית גם בתו המייצג את '''[[w:דגש_חזק|הדגש החזק]]'''. אם יוניקוד אכן יוסיפו את הדגש החזק, אולי נוכל להיעזר בתשתית הקיימת כבר באתר 'על התורה', שבו הדגש החזק מופיע כבר, וכפי ש@[[משתמש:Dovi|Dovi]] כתב ש'על התורה' מהווה מקור דיגיטלי להוספת השווא הנע לויקיטקסט. אמנם, הדגש החזק כמעט אינו בשימוש בעברית המדוברת המודרנית ושאינה, אך חשיבותו הדקדוקית והפרשנית בתנ"ך היא עצומה. בחלק ניכר מן המקרים, היעדר הדגש או נוכחותו משנים לחלוטין את משמעות המילה ואת ההקשר התחבירי. כך למשל: * "ימים" (ברגיל – רבים של הַיּוֹם) לעומת "ימים" (בדגש חזק באות מ"ם – רבים של הַיָּם). * גנב (פועל בזמן עבר, כמו במשפט: "הוא גנב את החפץ") לעומת גנב (שם עצם בדגש חזק באות נו"ן, כמו במשפט: "המקצוע שלו הוא גנב"). הוספת סימון זה ליוניקוד תהווה נדבך נוסף ומבורך בשימור מדויק ונאמן של המסורת הלשונית המקראית במרחב הדיגיטלי. אינני מבין די הצורך ביוניקוד ובמחשבים כדי לפנות אליהם בעצמי, ולכן אני מעלה את ההצעה בפני חו"ר ויקיטקסט. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 21:56, 30 בספטמבר 2026 (IDT) :לפי מה שנאמר בשיחה [[#שווא נע ודגש חזק ביוניקוד|למעלה]], זה כבר קרה. אגב, מה לגבי המפיק? אמנם כאן אין מקום לבלבול, אבל הבחנה בין דגש למפיק במהדורות דיגיטליות עשויה אולי להועיל למנועי חיפוש וכדו'. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:13, 30 בספטמבר 2026 (IDT) ::@[[משתמש:Dovi|Dovi]], האם מי שעובד על הוספת השווא נע למקרא על פי המסורה מתכנן להוסיף גם דגש חזק לשם? ::@[[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]], לאיזו הבחנה כוונתך? בכל החומשים, תיקוני הקוראים והסידורים שאני מכיר לא ידוע לי על הבחנה (רק בתיקון קוראים סימנים, שהאריך את האות ה״א בסוף מיחה כאשר יש בה מפיק, אבל אין זה שינוי בעצם המפיק). [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 01:07, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :בלי קשר לדיון הכללי, ספציפית בדוגמאות שהביא {{א|יוסף אומץ}}, גם בהעדר ההבחנה בין דגש לרפה ניתן בקלות לשים לב להבדל בין המילים בזכות ההבחנה בים קמץ לפתח. רבים של יום – יָמִים בקמץ, רבים של ים – יַמִּים בפתח. גנב (פועל) – גָּנַב בקמץ פתח, גנב (מקצוע?) – גַּנָּב בפתח קמץ. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 08:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::@[[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]], דפח״ח, אבל אני לא דן בהבחנה אלא '''בהגייה''', גם מי שקורא ״ימים״ (רבים של ״ים״) ואין לו מושג אם היא מנוקדת בקמץ או בפתח, אם הוא לא הוגה את הדגש החזק זה משנה את המשמעות (להיות רבים של ״יום״), אפילו שהוא מבין לחלוטין מהקונטקסט שהכוונה לרבים של ״ים״. מכל מקום, הצדק עמך שיש דוגמאות מוצלחות מאלה שהבאתי. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 11:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) @[[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]], אין ל[[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]] ולא לאף אחד אחר שום כוונה להוסיף דגש חזק ליוניקוד. מדוע? יש סיבה פשוטה! כי כבר יש אותו! כמו שכתב [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] בצדק, הבקשה למערכת היוניקוד הייתה עבור '''שווא נע מודגש''' וגם עבור '''דגש חזק מודגש''' ביחד, ושניהם כבר התקבלו ביחד. ובאותה מידה יש רצון להוסיף גם את '''דגש חזק''' ב"מקרא על פי המסורה". @[[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]], אני מסכים איתך, היה טוב אילו היה תו נפרד ל"מפיק" לעומת "דגש" או "דגש חזק מודגש". אותו דבר נכון לגבי געיה/מתג מצד אחד, ו"סילוק" מצד שני: הם אותו תו ביוניקוד, אבל הם לא אותו דבר. [[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]] רצה הבחנה כזאת עבור אותן מילים בודדות בתנ"ך שבהן יש געיה '''אחרי''' סילוק, וקשה לתוכנה אוטומטית לקבוע איזו הברה היא המוטעמת. אבל לצערי זה כנראה בלתי אפשרי. הסיבה לכך היא מה שכתב [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] בצדק: אין הבחנה אורתוגרפית (=ויזואלית) בין דגש למפיק, או בין געיה לסילוק. וזהו בדיוק הקריטריון של מערכת היוניקוד: אם שני הדברים '''כתובים''' או '''מודפסים''' באופן שונה, רק אז יהיה להם תו שונה. לגבי "שווא נע" ו"דגש חזק" היה צורך לשלוח להם צילומים של דוגמאות רבים מספרים מודפסים כדי להוכיח שבפועל הם אכן הם נדפסים באופן שונה. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 06:39, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :תודה {{א|Dovi}}! חידשת לי. אני מניח שהקריטריון הזה מנטרל גם הצעות נוספות שהיה ניתן להעלות. קצת מצער, אבל אני מניח שכותבי התוכנות יוכלו בדרך כלל להתמודד עם המיגבלה הזו בכבוד. אכן כשכתבתי על הבחנה בין דגש למפיק לא היתה כוונתי להבחנה חזותית אלא ברמת הקוד. אם כבר עוסקים בתוכנות חיפוש ובהעלאת רעיונות, האם יש סיכוי שנראה תוכנה כזו המבוססת על מהדורת "מקרא על פי המסורה"? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 11:05, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :@[[משתמש:Dovi|Dovi]], מצוין (ובבחינת ״והיה טרם יקראו ואני אענה״). :דרך אגב, יש משהו קסום כשרואים איך התנ״ך בוויקיטקסט הולך ונעשה מדויק יותר מרוב ככל מהדורות הדפוס המסורתיות. בעוד שספר מודפס קופא על שמריו ברגע שהדיו מתייבש, הקהילה החיה שברשת ממשיכה ללטש, לתקן ולדייק במסירות שאין לה סוף. מתברר שהטכנולוגיה המודרנית יכולה להיות דווקא אחת הדרכים הנאמנות ביותר לשמר את המסורת העתיקה ביותר. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 11:10, 1 באוקטובר 2026 (IDT) @{{א|מו יו הו}}, אכן אפשר להתגבר על מיגבלות מהסוג הזה על ידי קידוד. כך עשו לדוגמה ב"על התורה" כדי להבליט שווא נע ודגש חזק עוד לפני הוספתם לאחרונה ליוניקוד. וכך עושים בכל מיני הוצאות לאור של חומשים וסידורים. החיסרון הוא שזה הופך את הטקסט המקודד לבלתי קריא. בדפי העריכה של דפי הפרקים ב"מקרא על המסורה" יש לא מעט קידוד, אבל עדיין ניתן לקרוא בהם ולעשות שינויים ידניים כי '''ברוב הגדול''' של המילים אין שום קידוד. אם היה קידוד בכל שווא נע ודגש חזק אז כל הטקסט היה בלתי ניתן לקריאה. רמת הקידוד במקרא בוויקיטקסט כרגע (בדפי העריכה) היא רק "מה שדרוש כדי להציג נכון את הטקסט". ואילו פונקציות שדורשות קידוד נוסף (כולל פונקציות המאפשרות לאתרים אחרים להשתמש בטקסט ולקבל עדכונים) נמצאים רק ב[https://github.com/bdenckla/MAM-basics/tree/main/MAM-parsed Github] (הטקסט ב-Github מתעדכן לפי התיקונים והשינויים בדפי המקרא בוויקיטקסט). לגבי תוכנות לחיפוש, לניתוח דקדוקי וכו' - יש כלים משוכללים באתר "על התורה", והתנ"ך שם מיובא מכאן. נראה לי שיש גם כלים באתר "ספריא", וגם שם התנ"ך מכאן. @{{א|יוסף אומץ}}, תודה על המילים, וזה באמת כל הרעיון! וזה לא רק בוויקיטקסט, אלא גם במקומות אחרים בגלל הרישיון הפתוח. חלק מהליטושים בנוסח המקרא המתבצעים בוויקיטקסט, מקורם מדיווחים המתקבלים מהמשתמשים ב"על התורה" ו"ספריא". חג שמח לשניכם, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:38, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :@[[משתמש:Dovi|Dovi]], וואו! לא ידעתי שהדיוק מגיע גם ממקומות נוספים. מדהים. :חג שמח! [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:08, 1 באוקטובר 2026 (IDT) == Wikidata Sitelink changes in Recent Changes and Watchlist == ''(Apologies for cross-posting in English, translating it will help spread the message)'' Editors on group 1 wikis, including Wikiquote, Wikibooks, Wikiversity, Wikivoyage, and Wikisource, will no longer see notifications on [[Special:RecentChanges|Recent Changes]] and [[Special:Watchlist|Watchlist]] when a link to ''another'' language version of a page is added, removed, or changed in its Wikidata item. This change will begin on '''October 5 at 07:00 UTC''' as a two-week trial to reduce high-volume, low-value notifications and make higher-value changes easier to identify. Editors who rely on these notifications should be aware of the change and can share feedback or concerns on the [[m:Wikidata For Wikimedia Projects/Clearer Wikidata Edit Summaries/Hide Language Link edits|project]] or [[m:Talk:Wikidata_For_Wikimedia_Projects/Clearer_Wikidata_Edit_Summaries/Hide_Language_Link_edits|talk page]].<br/>Please reach out if you have any questions, thank you! -- [[User:Danny_Benjafield_(WMDE)|Danny Benjafield (WMDE)]] ([[User_talk:Danny_Benjafield_(WMDE)|talk]]) sent via [[משתמש:MediaWiki message delivery|MediaWiki message delivery]] ([[שיחת משתמש:MediaWiki message delivery|שיחה]]) 15:42, 1 באוקטובר 2026 (IDT) <!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Danny Benjafield (WMDE)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Danny_Benjafield_(WMDE)/MassMessage_test_list&oldid=31106967 --> 9dabbao3k2b7osx8ogdo3p6km7py5sk 4 6496 3086431 1051487 2026-10-02T09:58:02Z Dovi 1 Dovi העביר את הדף [[סידור/אודות]] לשם [[ויקיטקסט:סידור]] 1051487 wikitext text/x-wiki ==אודות מהתחלה== * סידור זה הוא אוסף של סידורים כללים אשר היו פזורים ברחבי ויקיטקסט. * מכיון שסידור זה לא נכתב ונערך על ידי תלמידי חכמים וכל אדם יכול להוסיף לו, להחסיר או לשנות, ואע"פ שהמטרה היא שהסידור הזה ילך ע"פ הסידורים הקימים יתכן שיהיו בו טעויות אשר אינן נמצאות בסידורים האחרים, ולכן, אין הוא מהווה תחליף לסידורים הרגילים, ואין להסתמך עליו או על ההלכות או המנהגים שבו באופן מחייב. * חלק מדפי ההיסטוריה כדף זה הועברו ונשמרו למען הרכבת הספר. ==מבנה== יש להבחין בין סוגים שונים של דפים בויקיטקסט העברית שמהווים חלקים מסידור: * דפים כמו [[תפילת עמידה לליל שבת]] * תפילת עמדיה אשכנז * תיקון חצות * תפילת עמידה == מטרת הסידור == סידור זה הינו סידור המיועד שכל איש ואיש יוכל להוסיף לטקסט הסידור את נוסחו ותפלותיו הוא אפילו אם אין הוא תלמיד חכם או רב בתנאי שלא יעברו על מקורות תורה שבע"פ. סידור זה נועד להיות נגיש לכל כלל ישראל כדי שידעו את עקרונות התפילה, אע"פ שמומלץ מאוד לא להשתמש בו אלא בסידור שמשתמשים בו בקהילתך. הן היתרון והחסרון הגדול של סידור זה טמון בכך כל איש ואיש יכול להוסיף לו ולשנותו כרצונו כל עוד תרומתו אינה נוגדת את מקורות תורה שבעל פה. ולכן מוצגים כאן עקרונות כתיבת סידור זה == עקרונות הכתיבה== <blockquote style="border: 1px solid blue; padding: 2em;"> === עקרונות מרכזיים === *יש לכתוב שלד סידור זה ע"פ הנוסח ספרד, ( השלד לא יכתב ע"פ דעתך האישית שאין לה סימוכין ) , וכך שניתן יהיה להבחין בין הנוסחים שהוספו על ידי הגולשים שיהיו הם בצבע שונה לנוסח השלדי או במסגרת עם צבע רקע שונה. * בכל אופן סידור זה איננו רפורמי ואין לכתוב בו קטעים שנוגדים את הלכות ישראל כפי שניתנו לנו במקורות תורה שבעל פה כמו : המשנה , הגמרא והבריתות . * אין להעתיק קטעים לסידור במלואם כולל רווחים בין השורות, עיצוב אותיות וכו' מסידורים שיש עליהם זכויות יוצרים </blockquote> <blockquote style="border: 1px solid orange; padding: 2em;"> === עקרונות נוספים === *הטקסקים המובאים מהסידורים לשלד הסידור עדיף שיהיו מהסידור "רינת ישראל" אך אפשר גם מסידורים אחרים. *אין לזלזל בסידור ויש לשמור איתו על מעט קדושה *אין להדפיס את שם ה' המפורש על נייר אך יש היתר מסוים להקלידו למסך ( אוסף נקודות אור) ולאכסון על גבי אמצעי ספרתי (מורכב 0 ו 1) ולכן מומלץ לרשום ה' כשם המפורש ראה שו"ת [http://www.shoresh.org.il/spages/shut/main.aspx?ID=134 באתר שורש]. </blockquote> חזור ל[[סידור האש]] 3qopnbnynqs8y2zjn3267dsxy8cesny 3086437 3086431 2026-10-02T10:08:55Z Dovi 1 3086437 wikitext text/x-wiki {{בעבודה}} ==אודות מהתחלה== * סידור זה הוא אוסף של סידורים כללים אשר היו פזורים ברחבי ויקיטקסט. * מכיון שסידור זה לא נכתב ונערך על ידי תלמידי חכמים וכל אדם יכול להוסיף לו, להחסיר או לשנות, ואע"פ שהמטרה היא שהסידור הזה ילך ע"פ הסידורים הקימים יתכן שיהיו בו טעויות אשר אינן נמצאות בסידורים האחרים, ולכן, אין הוא מהווה תחליף לסידורים הרגילים, ואין להסתמך עליו או על ההלכות או המנהגים שבו באופן מחייב. * חלק מדפי ההיסטוריה כדף זה הועברו ונשמרו למען הרכבת הספר. ==מבנה== יש להבחין בין סוגים שונים של דפים בויקיטקסט העברית שמהווים חלקים מסידור: * דפים כמו [[תפילת עמידה לליל שבת]] * תפילת עמדיה אשכנז * תיקון חצות * תפילת עמידה == מטרת הסידור == סידור זה הינו סידור המיועד שכל איש ואיש יוכל להוסיף לטקסט הסידור את נוסחו ותפלותיו הוא אפילו אם אין הוא תלמיד חכם או רב בתנאי שלא יעברו על מקורות תורה שבע"פ. סידור זה נועד להיות נגיש לכל כלל ישראל כדי שידעו את עקרונות התפילה, אע"פ שמומלץ מאוד לא להשתמש בו אלא בסידור שמשתמשים בו בקהילתך. הן היתרון והחסרון הגדול של סידור זה טמון בכך כל איש ואיש יכול להוסיף לו ולשנותו כרצונו כל עוד תרומתו אינה נוגדת את מקורות תורה שבעל פה. ולכן מוצגים כאן עקרונות כתיבת סידור זה == עקרונות הכתיבה== <blockquote style="border: 1px solid blue; padding: 2em;"> === עקרונות מרכזיים === *יש לכתוב שלד סידור זה ע"פ הנוסח ספרד, ( השלד לא יכתב ע"פ דעתך האישית שאין לה סימוכין ) , וכך שניתן יהיה להבחין בין הנוסחים שהוספו על ידי הגולשים שיהיו הם בצבע שונה לנוסח השלדי או במסגרת עם צבע רקע שונה. * בכל אופן סידור זה איננו רפורמי ואין לכתוב בו קטעים שנוגדים את הלכות ישראל כפי שניתנו לנו במקורות תורה שבעל פה כמו : המשנה , הגמרא והבריתות . * אין להעתיק קטעים לסידור במלואם כולל רווחים בין השורות, עיצוב אותיות וכו' מסידורים שיש עליהם זכויות יוצרים </blockquote> <blockquote style="border: 1px solid orange; padding: 2em;"> === עקרונות נוספים === *הטקסקים המובאים מהסידורים לשלד הסידור עדיף שיהיו מהסידור "רינת ישראל" אך אפשר גם מסידורים אחרים. *אין לזלזל בסידור ויש לשמור איתו על מעט קדושה *אין להדפיס את שם ה' המפורש על נייר אך יש היתר מסוים להקלידו למסך ( אוסף נקודות אור) ולאכסון על גבי אמצעי ספרתי (מורכב 0 ו 1) ולכן מומלץ לרשום ה' כשם המפורש ראה שו"ת [http://www.shoresh.org.il/spages/shut/main.aspx?ID=134 באתר שורש]. </blockquote> חזור ל[[סידור האש]] pnzrny938130j4olce2eua3oiwss9i8 3086439 3086437 2026-10-02T10:10:55Z Dovi 1 3086439 wikitext text/x-wiki {{בעבודה}} זהו דף הסבר ל'''[[סידור]]'''. ==אודות מהתחלה== * סידור זה הוא אוסף של סידורים כללים אשר היו פזורים ברחבי ויקיטקסט. * מכיון שסידור זה לא נכתב ונערך על ידי תלמידי חכמים וכל אדם יכול להוסיף לו, להחסיר או לשנות, ואע"פ שהמטרה היא שהסידור הזה ילך ע"פ הסידורים הקימים יתכן שיהיו בו טעויות אשר אינן נמצאות בסידורים האחרים, ולכן, אין הוא מהווה תחליף לסידורים הרגילים, ואין להסתמך עליו או על ההלכות או המנהגים שבו באופן מחייב. * חלק מדפי ההיסטוריה כדף זה הועברו ונשמרו למען הרכבת הספר. ==מבנה== יש להבחין בין סוגים שונים של דפים בויקיטקסט העברית שמהווים חלקים מסידור: * דפים כמו [[תפילת עמידה לליל שבת]] * תפילת עמדיה אשכנז * תיקון חצות * תפילת עמידה == מטרת הסידור == סידור זה הינו סידור המיועד שכל איש ואיש יוכל להוסיף לטקסט הסידור את נוסחו ותפלותיו הוא אפילו אם אין הוא תלמיד חכם או רב בתנאי שלא יעברו על מקורות תורה שבע"פ. סידור זה נועד להיות נגיש לכל כלל ישראל כדי שידעו את עקרונות התפילה, אע"פ שמומלץ מאוד לא להשתמש בו אלא בסידור שמשתמשים בו בקהילתך. הן היתרון והחסרון הגדול של סידור זה טמון בכך כל איש ואיש יכול להוסיף לו ולשנותו כרצונו כל עוד תרומתו אינה נוגדת את מקורות תורה שבעל פה. ולכן מוצגים כאן עקרונות כתיבת סידור זה == עקרונות הכתיבה== <blockquote style="border: 1px solid blue; padding: 2em;"> === עקרונות מרכזיים === *יש לכתוב שלד סידור זה ע"פ הנוסח ספרד, ( השלד לא יכתב ע"פ דעתך האישית שאין לה סימוכין ) , וכך שניתן יהיה להבחין בין הנוסחים שהוספו על ידי הגולשים שיהיו הם בצבע שונה לנוסח השלדי או במסגרת עם צבע רקע שונה. * בכל אופן סידור זה איננו רפורמי ואין לכתוב בו קטעים שנוגדים את הלכות ישראל כפי שניתנו לנו במקורות תורה שבעל פה כמו : המשנה , הגמרא והבריתות . * אין להעתיק קטעים לסידור במלואם כולל רווחים בין השורות, עיצוב אותיות וכו' מסידורים שיש עליהם זכויות יוצרים </blockquote> <blockquote style="border: 1px solid orange; padding: 2em;"> === עקרונות נוספים === *הטקסקים המובאים מהסידורים לשלד הסידור עדיף שיהיו מהסידור "רינת ישראל" אך אפשר גם מסידורים אחרים. *אין לזלזל בסידור ויש לשמור איתו על מעט קדושה *אין להדפיס את שם ה' המפורש על נייר אך יש היתר מסוים להקלידו למסך ( אוסף נקודות אור) ולאכסון על גבי אמצעי ספרתי (מורכב 0 ו 1) ולכן מומלץ לרשום ה' כשם המפורש ראה שו"ת [http://www.shoresh.org.il/spages/shut/main.aspx?ID=134 באתר שורש]. </blockquote> חזור ל[[סידור האש]] in9din2934z1ciskrnvk76ari26ou5j 0 6793 3086275 3084532 2026-10-01T12:15:16Z Yack67 27395 3086275 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = למען אמיתך | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1151}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ראשון של סוכות החל בחול, וכשחל בשבת דוחים אותה ליום שני.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}} היא נאמרת בהקפה ראשונה להושענא רבה לכל מנהגי אשכנז. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה שלישית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|אֲ}}מִתָּךְ || |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|בְּ}}רִיתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|גׇּ}}דְלָךְ וְתִפְאַרְתָּךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|דָּ}}תָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|ה}}וֹדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|וִ}}עוּדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|זִ}}כְרָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|חַ}}סְדָּךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|ט}}וּבָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|יִ}}חוּדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|כְּ}}בוֹדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|לִ}}מּוּדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|מַ}}לְכוּתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|נִ}}צְחָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|ס}}וֹדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|עֻ}}זָּךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|פְּ}}אֵרָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|צִ}}דְקָתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ הָרַבִּים |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}|{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|שְׁ}}כִינָתָךְ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}|{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|תְּ}}הִלָּתָךְ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 5qqmo1kvxouj94ebtrc7615o0au6hgd 3086286 3086275 2026-10-01T12:57:42Z Yack67 27395 3086286 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = למען אמיתך | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1151}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ראשון של סוכות החל בחול, וכשחל בשבת דוחים אותה ליום שני.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}}{{ש}} היא נאמרת בהקפה ראשונה להושענא רבה לכל מנהגי אשכנז. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה שלישית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|אֲ}}מִתָּךְ || |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|בְּ}}רִיתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|גׇּ}}דְלָךְ וְתִפְאַרְתָּךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|דָּ}}תָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|ה}}וֹדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|וִ}}עוּדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|זִ}}כְרָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|חַ}}סְדָּךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|ט}}וּבָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|יִ}}חוּדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|כְּ}}בוֹדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|לִ}}מּוּדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|מַ}}לְכוּתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|נִ}}צְחָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|ס}}וֹדָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|עֻ}}זָּךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|פְּ}}אֵרָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|צִ}}דְקָתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|קְ}}דֻשָּׁתָךְ |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ הָרַבִּים |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}|{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|שְׁ}}כִינָתָךְ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}|{{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|תְּ}}הִלָּתָךְ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> dq1pdabab7cai04at8mwkspbzlhgqb7 0 6801 3086312 3086253 2026-10-01T16:44:08Z Yack67 27395 3086312 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1838}}{{הערה|לפיוט זה ב' גירסאות. הגירסאות דומות זו לזו רק ב-5 השורות הראשונות ובשורה האחרונה, ובכל השאר הן שונות לחלוטין.}} | מנהגים = נאמרת למנהגי וספרד בשבת של סוכות. בהרבה קהילות למנהגי עדות המזרח ובקצת קהילות חסידים, כגון חב"ד, וכן הנוהגים ע"פ הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת.{{הערה|למנהג חב"ד אומרים {{צ|אום נצורה}} ביום א' שלמחרת בנוסף לפיוט הקבוע ליום זה.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח אשכנז== </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת |- |{{סי|בּ}}וֹנֶנֶת בְּדָת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת |- |{{סי|גּ}}וֹמֶרֶת הִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת מַשְׂאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|וּ}}מְשִׁיבַת רֶגֶל מִ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|חָ}}שָׁה לְמַהֵר בִּיאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|ט}}וֹרַחַת כֹּל מִשִּׁשָׁה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|י}}וֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד כְּלוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|כָּ}}בוֹד וָעֹנֶג קוֹרְאָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|לְ}}בוּש וּכְסוּת מְחַלֶּפֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|מַ}}אֲכָל וּמִשְׁתֶּה מְכִינָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|נֹ}}עַם מְגָדִים מַנְעֶמֶת לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|סְ}}עוּדוֹת שָׁלשׁ מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|עַ}}ל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת בּוֹצַעַת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|פּ}}וֹרֶטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|צִ}}וּוּי הַדְלָקַת נֵר מַדְלֶקֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|קִ}}דּוּשׁ הַיּוֹם מְקַדֶּשֶׁת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|רֶ}}נֶן שֶׁבַע מְפַלֶּלֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בְעָה בַדָּת קוֹרְאָה בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תַּ}}נְחִילֶנָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} ==נוסח הספרדים== {{הור2|הערה: כיום מנהג רוב עדות המזרח שלא לומר הושענות בשבת.}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת {{סי|בָּ}}נָה בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|גּ}}וֹמֶרֶת דָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת {{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת יְצִיאוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|וְ}}עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בּוֹצַעַת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ח}}וֹשֶׁבֶת וְטוֹרַחַת בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ט}}וֹעֶמֶת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|יֹ}}שֶׁר שֶׁבַע בְּרָכוֹת עוֹרֶכֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|כּ}}וֹלֶלֶת שִׁיר מִזְמוֹר וָשֶׁבַח בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|לְ}}הַלֵּל שִׁמְךָ מַתְמֶדֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|מ}}וֹאֶסֶת כָּל חֵפֶץ בְּיוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|נ}}וֹאֶמֶת מִלְּחַלֵּל אֶת יוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ס}}וֹבֶלֶת עֹל כָּבֵד בַּעֲבוּר יוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|ע}}וֹרֶכֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|פּ}}וֹתַחַת יָד לַמְיַחֲדִים בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|צְ}}עָקָה וּבְכִיָּה מְרַחֶקֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ק}}וֹפֶצֶת כַּף מִלִּסְחֹר בַּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ר}}וֹשֶׁמֶת בִּכְתָב וְעַל פֶּה בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|שׁ}}וֹמֶרֶת עֹנֶג קְדֻשַּׁת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|תָּ}}מִיד כֵּן תַּנְחִילֶנָּה עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} </poem> הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] </noinclude> av5pmup017qypzttpcpirlblng2u6op 3086313 3086312 2026-10-01T16:45:08Z Yack67 27395 3086313 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1838}}{{הערה|לפיוט זה ב' גירסאות. הגירסאות דומות זו לזו רק ב-5 השורות הראשונות ובשורה האחרונה, ובכל השאר הן שונות לחלוטין.}} | מנהגים = נאמרת למנהגי וספרד בשבת של סוכות.{{הערה|בשתי גירסאות שונות, עיין הערה לעיל.}} בהרבה קהילות למנהגי עדות המזרח ובקצת קהילות חסידים, כגון חב"ד, וכן הנוהגים ע"פ הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת.{{הערה|למנהג חב"ד אומרים {{צ|אום נצורה}} ביום א' שלמחרת בנוסף לפיוט הקבוע ליום זה.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח אשכנז== </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת |- |{{סי|בּ}}וֹנֶנֶת בְּדָת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת |- |{{סי|גּ}}וֹמֶרֶת הִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת מַשְׂאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|וּ}}מְשִׁיבַת רֶגֶל מִ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|חָ}}שָׁה לְמַהֵר בִּיאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|ט}}וֹרַחַת כֹּל מִשִּׁשָׁה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|י}}וֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד כְּלוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|כָּ}}בוֹד וָעֹנֶג קוֹרְאָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|לְ}}בוּש וּכְסוּת מְחַלֶּפֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|מַ}}אֲכָל וּמִשְׁתֶּה מְכִינָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|נֹ}}עַם מְגָדִים מַנְעֶמֶת לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|סְ}}עוּדוֹת שָׁלשׁ מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|עַ}}ל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת בּוֹצַעַת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|פּ}}וֹרֶטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|צִ}}וּוּי הַדְלָקַת נֵר מַדְלֶקֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|קִ}}דּוּשׁ הַיּוֹם מְקַדֶּשֶׁת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|רֶ}}נֶן שֶׁבַע מְפַלֶּלֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בְעָה בַדָּת קוֹרְאָה בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תַּ}}נְחִילֶנָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} ==נוסח הספרדים== {{הור2|הערה: כיום מנהג רוב עדות המזרח שלא לומר הושענות בשבת.}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת {{סי|בָּ}}נָה בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|גּ}}וֹמֶרֶת דָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת {{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת יְצִיאוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|וְ}}עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בּוֹצַעַת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ח}}וֹשֶׁבֶת וְטוֹרַחַת בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ט}}וֹעֶמֶת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|יֹ}}שֶׁר שֶׁבַע בְּרָכוֹת עוֹרֶכֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|כּ}}וֹלֶלֶת שִׁיר מִזְמוֹר וָשֶׁבַח בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|לְ}}הַלֵּל שִׁמְךָ מַתְמֶדֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|מ}}וֹאֶסֶת כָּל חֵפֶץ בְּיוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|נ}}וֹאֶמֶת מִלְּחַלֵּל אֶת יוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ס}}וֹבֶלֶת עֹל כָּבֵד בַּעֲבוּר יוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|ע}}וֹרֶכֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|פּ}}וֹתַחַת יָד לַמְיַחֲדִים בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|צְ}}עָקָה וּבְכִיָּה מְרַחֶקֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ק}}וֹפֶצֶת כַּף מִלִּסְחֹר בַּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ר}}וֹשֶׁמֶת בִּכְתָב וְעַל פֶּה בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|שׁ}}וֹמֶרֶת עֹנֶג קְדֻשַּׁת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|תָּ}}מִיד כֵּן תַּנְחִילֶנָּה עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} </poem> הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] </noinclude> cqnwfoi2983nz9wdzi8zgbb8fh04cxw 3086314 3086313 2026-10-01T16:45:45Z Yack67 27395 /* נוסח הספרדים */ 3086314 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1838}}{{הערה|לפיוט זה ב' גירסאות. הגירסאות דומות זו לזו רק ב-5 השורות הראשונות ובשורה האחרונה, ובכל השאר הן שונות לחלוטין.}} | מנהגים = נאמרת למנהגי וספרד בשבת של סוכות.{{הערה|בשתי גירסאות שונות, עיין הערה לעיל.}} בהרבה קהילות למנהגי עדות המזרח ובקצת קהילות חסידים, כגון חב"ד, וכן הנוהגים ע"פ הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת.{{הערה|למנהג חב"ד אומרים {{צ|אום נצורה}} ביום א' שלמחרת בנוסף לפיוט הקבוע ליום זה.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח אשכנז== </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת |- |{{סי|בּ}}וֹנֶנֶת בְּדָת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת |- |{{סי|גּ}}וֹמֶרֶת הִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת מַשְׂאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|וּ}}מְשִׁיבַת רֶגֶל מִ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|חָ}}שָׁה לְמַהֵר בִּיאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|ט}}וֹרַחַת כֹּל מִשִּׁשָׁה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|י}}וֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד כְּלוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|כָּ}}בוֹד וָעֹנֶג קוֹרְאָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|לְ}}בוּש וּכְסוּת מְחַלֶּפֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|מַ}}אֲכָל וּמִשְׁתֶּה מְכִינָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|נֹ}}עַם מְגָדִים מַנְעֶמֶת לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|סְ}}עוּדוֹת שָׁלשׁ מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|עַ}}ל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת בּוֹצַעַת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|פּ}}וֹרֶטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|צִ}}וּוּי הַדְלָקַת נֵר מַדְלֶקֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|קִ}}דּוּשׁ הַיּוֹם מְקַדֶּשֶׁת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|רֶ}}נֶן שֶׁבַע מְפַלֶּלֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בְעָה בַדָּת קוֹרְאָה בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תַּ}}נְחִילֶנָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} ==נוסח הספרדים== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת {{סי|בָּ}}נָה בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|גּ}}וֹמֶרֶת דָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת {{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת יְצִיאוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|וְ}}עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בּוֹצַעַת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ח}}וֹשֶׁבֶת וְטוֹרַחַת בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ט}}וֹעֶמֶת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|יֹ}}שֶׁר שֶׁבַע בְּרָכוֹת עוֹרֶכֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|כּ}}וֹלֶלֶת שִׁיר מִזְמוֹר וָשֶׁבַח בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|לְ}}הַלֵּל שִׁמְךָ מַתְמֶדֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|מ}}וֹאֶסֶת כָּל חֵפֶץ בְּיוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|נ}}וֹאֶמֶת מִלְּחַלֵּל אֶת יוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ס}}וֹבֶלֶת עֹל כָּבֵד בַּעֲבוּר יוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|ע}}וֹרֶכֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|פּ}}וֹתַחַת יָד לַמְיַחֲדִים בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|צְ}}עָקָה וּבְכִיָּה מְרַחֶקֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ק}}וֹפֶצֶת כַּף מִלִּסְחֹר בַּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ר}}וֹשֶׁמֶת בִּכְתָב וְעַל פֶּה בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|שׁ}}וֹמֶרֶת עֹנֶג קְדֻשַּׁת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|תָּ}}מִיד כֵּן תַּנְחִילֶנָּה עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} </poem> הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] </noinclude> masrfvhtwuuc0psq5bn8hgzkzjetfo8 3086315 3086314 2026-10-01T16:49:29Z Yack67 27395 3086315 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1838}}{{הערה|לפיוט זה ב' גירסאות. הגירסאות דומות זו לזו רק ב-5 השורות הראשונות ובשורה האחרונה, ובכל השאר הן שונות לחלוטין.}} | מנהגים = נאמרת למנהגי וספרד בשבת של סוכות.{{הערה|בשתי גירסאות שונות, עיין הערה לעיל.}} בהרבה קהילות למנהגי עדות המזרח ובקצת קהילות חסידים, כגון חב"ד, וכן הנוהגים ע"פ הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת.{{הערה|למנהג חב"ד אומרים {{צ|אום נצורה}} ביום א' שלמחרת בנוסף לפיוט הקבוע ליום זה.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח אשכנז== </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת |- |{{סי|בּ}}וֹנֶנֶת בְּדָת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת |- |{{סי|גּ}}וֹמֶרֶת הִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת מַשְׂאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|וּ}}מְשִׁיבַת רֶגֶל מִ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|חָ}}שָׁה לְמַהֵר בִּיאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|ט}}וֹרַחַת כֹּל מִשִּׁשָׁה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|י}}וֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד כְּלוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|כָּ}}בוֹד וָעֹנֶג קוֹרְאָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|לְ}}בוּש וּכְסוּת מְחַלֶּפֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|מַ}}אֲכָל וּמִשְׁתֶּה מְכִינָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|נֹ}}עַם מְגָדִים מַנְעֶמֶת לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|סְ}}עוּדוֹת שָׁלשׁ מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|עַ}}ל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת בּוֹצַעַת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|פּ}}וֹרֶטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|צִ}}וּוּי הַדְלָקַת נֵר מַדְלֶקֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|קִ}}דּוּשׁ הַיּוֹם מְקַדֶּשֶׁת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|רֶ}}נֶן שֶׁבַע מְפַלֶּלֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בְעָה בַדָּת קוֹרְאָה בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{הור|קהל:}}{{רווח}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תַּ}}נְחִילֶנָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} ==נוסח הספרדים== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת {{סי|בָּ}}נָה בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|גּ}}וֹמֶרֶת דָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת {{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת יְצִיאוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|וְ}}עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בּוֹצַעַת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ח}}וֹשֶׁבֶת וְטוֹרַחַת בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ט}}וֹעֶמֶת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|יֹ}}שֶׁר שֶׁבַע בְּרָכוֹת עוֹרֶכֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|כּ}}וֹלֶלֶת שִׁיר מִזְמוֹר וָשֶׁבַח בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|לְ}}הַלֵּל שִׁמְךָ מַתְמֶדֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|מ}}וֹאֶסֶת כָּל חֵפֶץ בְּיוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|נ}}וֹאֶמֶת מִלְּחַלֵּל אֶת יוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ס}}וֹבֶלֶת עֹל כָּבֵד בַּעֲבוּר יוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|ע}}וֹרֶכֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|פּ}}וֹתַחַת יָד לַמְיַחֲדִים בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|צְ}}עָקָה וּבְכִיָּה מְרַחֶקֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ק}}וֹפֶצֶת כַּף מִלִּסְחֹר בַּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ר}}וֹשֶׁמֶת בִּכְתָב וְעַל פֶּה בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|שׁ}}וֹמֶרֶת עֹנֶג קְדֻשַּׁת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|תָּ}}מִיד כֵּן תַּנְחִילֶנָּה עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} </poem> הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] </noinclude> g5ni9av0s2vfaib5r6huy27gjs8x7y2 3086316 3086315 2026-10-01T16:50:40Z Yack67 27395 3086316 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1838}}{{הערה|לפיוט זה ב' גירסאות. הגירסאות דומות זו לזו רק ב-5 השורות הראשונות ובשורה האחרונה, ובכל השאר הן שונות לחלוטין.}} | מנהגים = נאמרת למנהגי וספרד בשבת של סוכות.{{הערה|בשתי גירסאות שונות, עיין הערה לעיל.}} בהרבה קהילות למנהגי עדות המזרח ובקצת קהילות חסידים, כגון חב"ד, וכן הנוהגים ע"פ הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת.{{הערה|למנהג חב"ד אומרים {{צ|אום נצורה}} ביום א' שלמחרת בנוסף לפיוט הקבוע ליום זה.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח אשכנז== </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת |- |{{סי|בּ}}וֹנֶנֶת בְּדָת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת |- |{{סי|גּ}}וֹמֶרֶת הִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת מַשְׂאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|וּ}}מְשִׁיבַת רֶגֶל מִ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|חָ}}שָׁה לְמַהֵר בִּיאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|ט}}וֹרַחַת כֹּל מִשִּׁשָׁה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|י}}וֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד כְּלוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|כָּ}}בוֹד וָעֹנֶג קוֹרְאָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|לְ}}בוּש וּכְסוּת מְחַלֶּפֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|מַ}}אֲכָל וּמִשְׁתֶּה מְכִינָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|נֹ}}עַם מְגָדִים מַנְעֶמֶת לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|סְ}}עוּדוֹת שָׁלשׁ מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|עַ}}ל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת בּוֹצַעַת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|פּ}}וֹרֶטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|צִ}}וּוּי הַדְלָקַת נֵר מַדְלֶקֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|קִ}}דּוּשׁ הַיּוֹם מְקַדֶּשֶׁת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|רֶ}}נֶן שֶׁבַע מְפַלֶּלֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בְעָה בַדָּת קוֹרְאָה בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{רווח|3}}{{הור|קהל:}}{{רווח}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תַּ}}נְחִילֶנָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} ==נוסח הספרדים== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת {{סי|בָּ}}נָה בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|גּ}}וֹמֶרֶת דָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת {{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת יְצִיאוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|וְ}}עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בּוֹצַעַת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ח}}וֹשֶׁבֶת וְטוֹרַחַת בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ט}}וֹעֶמֶת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|יֹ}}שֶׁר שֶׁבַע בְּרָכוֹת עוֹרֶכֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|כּ}}וֹלֶלֶת שִׁיר מִזְמוֹר וָשֶׁבַח בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|לְ}}הַלֵּל שִׁמְךָ מַתְמֶדֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|מ}}וֹאֶסֶת כָּל חֵפֶץ בְּיוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|נ}}וֹאֶמֶת מִלְּחַלֵּל אֶת יוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ס}}וֹבֶלֶת עֹל כָּבֵד בַּעֲבוּר יוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|ע}}וֹרֶכֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|פּ}}וֹתַחַת יָד לַמְיַחֲדִים בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|צְ}}עָקָה וּבְכִיָּה מְרַחֶקֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ק}}וֹפֶצֶת כַּף מִלִּסְחֹר בַּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ר}}וֹשֶׁמֶת בִּכְתָב וְעַל פֶּה בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|שׁ}}וֹמֶרֶת עֹנֶג קְדֻשַּׁת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|תָּ}}מִיד כֵּן תַּנְחִילֶנָּה עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} </poem> הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] </noinclude> rmsemtadsrxd0uu9rbin32imwpauzwi 3086318 3086316 2026-10-01T16:54:06Z Yack67 27395 3086318 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1838}}{{הערה|לפיוט זה ב' גירסאות. הגירסאות דומות זו לזו רק ב-5 השורות הראשונות ובשורה האחרונה, ובכל השאר הן שונות לחלוטין.}} | מנהגים = נאמרת למנהגי וספרד בשבת של סוכות.{{הערה|בשתי גירסאות שונות, עיין הערה לעיל.}} בהרבה קהילות למנהגי עדות המזרח ובקצת קהילות חסידים, כגון חב"ד, וכן הנוהגים ע"פ הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת.{{הערה|למנהג חב"ד אומרים {{צ|אום נצורה}} ביום א' שלמחרת בנוסף לפיוט הקבוע ליום זה.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==נוסח אשכנז== </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת |- |{{סי|בּ}}וֹנֶנֶת בְּדָת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת |- |{{סי|גּ}}וֹמֶרֶת הִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת מַשְׂאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|וּ}}מְשִׁיבַת רֶגֶל מִ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|חָ}}שָׁה לְמַהֵר בִּיאַת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|ט}}וֹרַחַת כֹּל מִשִּׁשָׁה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|י}}וֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד כְּלוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} |- |{{סי|כָּ}}בוֹד וָעֹנֶג קוֹרְאָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|לְ}}בוּש וּכְסוּת מְחַלֶּפֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|מַ}}אֲכָל וּמִשְׁתֶּה מְכִינָה לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|נֹ}}עַם מְגָדִים מַנְעֶמֶת לַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|סְ}}עוּדוֹת שָׁלשׁ מְקַיֶּמֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|עַ}}ל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת בּוֹצַעַת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|פּ}}וֹרֶטֶת אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|צִ}}וּוּי הַדְלָקַת נֵר מַדְלֶקֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|קִ}}דּוּשׁ הַיּוֹם מְקַדֶּשֶׁת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{סי|רֶ}}נֶן שֶׁבַע מְפַלֶּלֶת בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בְעָה בַדָּת קוֹרְאָה בַּ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{רווח|3}}{{הור|קהל:}}{{רווח}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תַּ}}נְחִילֶנָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{שמאל|{{רווח|3}}{{הור|קהל:}}{{רווח}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}}} |} {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}}}}<noinclude> ==נוסח הספרדים== {{הור|סימן: '''א"ב'''}} <poem> {{סי|אֹ}}ם נְצוּרָה כְּבָבַת {{סי|בָּ}}נָה בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|גּ}}וֹמֶרֶת דָּת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת {{סי|דּ}}וֹרֶשֶׁת יְצִיאוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|הַ}}קּוֹבַעַת אַלְפַּיִם תְּחוּם בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|וְ}}עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת בּוֹצַעַת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|זָ}}כוֹר וְשָׁמוֹר מְקַיֶּמֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ח}}וֹשֶׁבֶת וְטוֹרַחַת בְּהִלְכוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ט}}וֹעֶמֶת שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|יֹ}}שֶׁר שֶׁבַע בְּרָכוֹת עוֹרֶכֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|כּ}}וֹלֶלֶת שִׁיר מִזְמוֹר וָשֶׁבַח בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|לְ}}הַלֵּל שִׁמְךָ מַתְמֶדֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|מ}}וֹאֶסֶת כָּל חֵפֶץ בְּיוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|נ}}וֹאֶמֶת מִלְּחַלֵּל אֶת יוֹם {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ס}}וֹבֶלֶת עֹל כָּבֵד בַּעֲבוּר יוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|ע}}וֹרֶכֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַ{{מילת קבע|שַּׁבָּת}} {{סי|פּ}}וֹתַחַת יָד לַמְיַחֲדִים בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|צְ}}עָקָה וּבְכִיָּה מְרַחֶקֶת בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ק}}וֹפֶצֶת כַּף מִלִּסְחֹר בַּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|ר}}וֹשֶׁמֶת בִּכְתָב וְעַל פֶּה בְּ{{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|שׁ}}וֹמֶרֶת עֹנֶג קְדֻשַּׁת {{מילת קבע|שַׁבָּת}} {{סי|תָּ}}מִיד כֵּן תַּנְחִילֶנָּה עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ {{מילת קבע|שַׁבָּת}} </poem> הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] </noinclude> gnc4b38anguzhx6kxxu2b0f7m1y1bbf 0 6832 3086280 3085421 2026-10-01T12:26:36Z Yack67 27395 3086280 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אבן שתיה | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-319}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום שני של סוכות (ב' של יו"ט בחו"ל, א' של חוה"מ בא"י). ואם חל א' של סוכות בשבת היא נדחית ליום ד' (ב' דחוה"מ בחו"ל, ג' בא"י).{{הערה|ואז אומרים ביום א' {{צ|[[אום נצורה]]}}, וביום ב' {{צ|[[למען אמיתך]]}}, וביום ג' {{צ|[[אערוך שועי]]}} שהיא צריכה להיות ביום זה עיין בדף שלה.}} היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ב' להושענא רבה.{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום רביעי של סוכות (עלו '''ב'''ד), ואם חל יום א' או יום ג' בשבת נדחית ליום ה'.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום שלישי של סוכות (דו '''ב'''דד), או ביום ד' כשיום א' או ג' חל בשבת. היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ד' להושענא רבה. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה שלישית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{גדול-מודגש|{{רקע אפור|הוֹשַׁעְנָא}}}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֶ}}בֶן שְׁתִיָּה |- |{{סי|בֵּ}}ית הַבְּחִירָה |- |{{סי|גֹּ}}רֶן אָרְנָן |- |{{סי|דְּ}}בִיר הַמֻּצְנָע |- |{{סי|הַ}}ר הַמּוֹרִיָּה |- |{{סי|וְ}}הַר יֵרָאֶה |- |{{סי|זְ}}בֻל תִּפְאַרְתֶּךָ |- |{{סי|חָ}}נָה דָוִד |- |{{סי|ט}}וֹב הַלְּבָנוֹן |- |{{סי|יְ}}פֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ |- |{{סי|כְּ}}לִילַת יֹפִי |- |{{סי|לִ}}ינַת הַצֶּדֶק |- |{{סי|מָ}}כוֹן לְשִׁבְתֶּךָ |- |{{סי|נָ}}וֶה שַאֲנָן |- |{{סי|סֻ}}כַּת שָׁלֵם |- |{{סי|עֲ}}לִיַּת שְׁבָטִים |- |{{סי|פִּ}}נַּת יִקְרַת |- |{{סי|צִ}}יּוֹן הַמְצֻיֶּנֶת |- |{{סי|קֹ}}דֶשׁ הַקֳּדָשִׁים |- |{{סי|רָ}}צוּף אַהֲבָה |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שְׁ}}כִינַת כְּבוֹדֶךָ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> s369nc5pe1ik2bpgevvowltdvn6zbri 0 6833 3086276 3085374 2026-10-01T12:19:00Z Yack67 27395 3086276 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אערוך שועי | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|א' של סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-7071}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ג' של סוכות (א' של חול המועד בחו"ל, ב' בא"י),{{הערה|למנהג זה אין לאמרה ביום טוב כיון שהיא תחינה. ולפי טעם זה היה נראה לאמרה בא"י ביום ב' של סוכות שהוא א' של חול המועד, אלא שאין המנהג כן. ובאמת יש טעם נוסף לאמירתה ביום ג' דוקא כי הוא תמיד חל באותו יום שחל בו יו"כ.}} וכשחל בשבת נדחית ליום ד' של סוכות (ב' או ג' של חול המועד).{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום ראשון של סוכות ('''ע'''לו בד), ואם חל יום א' בשבת נדחית ליום ב'.{{הערה|ואז ביום א' אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}} לחלק מקהילות מנהג זה היא שוב נאמרת בהקפה ב' להושענא רבה.{{הערה|כך מנהג פרנקפורט, אמשטרדם ועוד קהילות. למנהג האשכנזים באיטליה, מגנצא, מץ, פיורדא ועוד קהילות אומרים במקומה {{צ|[[אל למושעות]]}}.}}{{ש}} אין הושענא זו נאמרת בסוכות למנהג וורמייזא. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{גדול-מודגש|{{רקע אפור|הוֹשַׁעְנָא}}}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֶ}}עֱרֹךְ שׁוּעִי |- |{{סי|בְּ}}בֵית שַׁוְעִי |- |{{סי|גִּ}}לִּיתִי בַצּוֹם פִּשְׁעִי |- |{{סי|דְּ}}רַשְׁתִּיךָ בּוֹ לְהוֹשִׁיעִי{{רווח|4}} |- |{{סי|הַ}}קְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי |- |{{סי|וְ}}קוּמָה וְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|זְ}}כֹר וְרַחֵם מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|חַ}}י כֵּן תְּשַׁעְשְׁעִי |- |{{סי|ט}}וֹב בְּאֶנֶק שְׁעִי |- |{{סי|י}}וּחַשׁ מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|כַּ}}לֵּה מַרְשִׁיעִי |- |{{סי|לְ}}בַל עוֹד תַּרְשִׁיעִי |- |{{סי|מַ}}הֵר אֱלֹהֵי יִשְׁעִי |- |{{סי|נֶ}}צַח לְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|שָׂ}}א נָא עֲוֹן רִשְׁעִי |- |{{סי|עֲ}}בֹר עַל פִּשְׁעִי |- |{{סי|פְּ}}נֵה נָא לְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|צ}}וּר צַדִּיק מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|קַ}}בֵּל נָא שַׁוְעִי |- |{{סי|ר}}וֹמֵם קֶרֶן יִשְׁעִי |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שַׁ}}דַּי מוֹשִׁיעִי || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תּ}}וֹפִיעַ וְתוֹשִׁיעִי || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> lgzb4gte1cy1zlcwzhptnqnygqditwo 3086277 3086276 2026-10-01T12:19:28Z Yack67 27395 3086277 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אערוך שועי | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|א' של סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-7071}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ג' של סוכות (א' של חול המועד בחו"ל, ב' בא"י),{{הערה|למנהג זה אין לאמרה ביום טוב כיון שהיא תחינה. ולפי טעם זה היה נראה לאמרה בא"י ביום ב' של סוכות שהוא א' של חול המועד, אלא שאין המנהג כן. ובאמת יש טעם נוסף לאמירתה ביום ג' דוקא כי הוא תמיד חל באותו יום שחל בו יו"כ.}} וכשחל בשבת נדחית ליום ד' של סוכות (ב' או ג' של חול המועד).{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום ראשון של סוכות ('''ע'''לו בד), ואם חל יום א' בשבת נדחית ליום ב'.{{הערה|ואז ביום א' אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}} לחלק מקהילות מנהג זה היא שוב נאמרת בהקפה ב' להושענא רבה.{{הערה|כך מנהג פרנקפורט, אמשטרדם ועוד קהילות. למנהג האשכנזים באיטליה, מגנצא, מץ, פיורדא ועוד קהילות אומרים במקומה {{צ|[[אל למושעות]]}}.}}{{ש}} אין הושענא זו נאמרת בסוכות למנהג וורמייזא. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֶ}}עֱרֹךְ שׁוּעִי |- |{{סי|בְּ}}בֵית שַׁוְעִי |- |{{סי|גִּ}}לִּיתִי בַצּוֹם פִּשְׁעִי |- |{{סי|דְּ}}רַשְׁתִּיךָ בּוֹ לְהוֹשִׁיעִי{{רווח|4}} |- |{{סי|הַ}}קְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי |- |{{סי|וְ}}קוּמָה וְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|זְ}}כֹר וְרַחֵם מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|חַ}}י כֵּן תְּשַׁעְשְׁעִי |- |{{סי|ט}}וֹב בְּאֶנֶק שְׁעִי |- |{{סי|י}}וּחַשׁ מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|כַּ}}לֵּה מַרְשִׁיעִי |- |{{סי|לְ}}בַל עוֹד תַּרְשִׁיעִי |- |{{סי|מַ}}הֵר אֱלֹהֵי יִשְׁעִי |- |{{סי|נֶ}}צַח לְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|שָׂ}}א נָא עֲוֹן רִשְׁעִי |- |{{סי|עֲ}}בֹר עַל פִּשְׁעִי |- |{{סי|פְּ}}נֵה נָא לְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|צ}}וּר צַדִּיק מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|קַ}}בֵּל נָא שַׁוְעִי |- |{{סי|ר}}וֹמֵם קֶרֶן יִשְׁעִי |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שַׁ}}דַּי מוֹשִׁיעִי || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תּ}}וֹפִיעַ וְתוֹשִׁיעִי || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> qt2u02q2jfbj349f33sdua7pvowzi41 3086287 3086277 2026-10-01T13:02:21Z Yack67 27395 3086287 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אערוך שועי | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|א' של סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-7071}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ג' של סוכות (א' של חול המועד בחו"ל, ב' בא"י),{{הערה|גם למנהג זה יש להקדימה ככל האפשר כדי לסמכה ליום כפור המוזכר בה, אלא שאין לאמרה ביום טוב כיון שהיא תחינה. ולפי טעם זה היה נראה לאמרה בא"י ביום ב' של סוכות שהוא א' של חול המועד, אלא שאין המנהג כן. ובאמת יש טעם נוסף לאמירתה ביום ג' דוקא כי הוא תמיד חל באותו יום שחל בו יו"כ.}} וכשחל בשבת נדחית ליום ד' של סוכות (ב' או ג' של חול המועד).{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום ראשון של סוכות ('''ע'''לו בד), ואם חל יום א' בשבת נדחית ליום ב'.{{הערה|ואז ביום א' אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}} לחלק מקהילות מנהג זה היא שוב נאמרת בהקפה ב' להושענא רבה.{{הערה|כך מנהג פרנקפורט, אמשטרדם ועוד קהילות. למנהג האשכנזים באיטליה, מגנצא, מץ, פיורדא ועוד קהילות אומרים במקומה {{צ|[[אל למושעות]]}}.}}{{ש}} אין הושענא זו נאמרת בסוכות למנהג וורמייזא. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֶ}}עֱרֹךְ שׁוּעִי |- |{{סי|בְּ}}בֵית שַׁוְעִי |- |{{סי|גִּ}}לִּיתִי בַצּוֹם פִּשְׁעִי |- |{{סי|דְּ}}רַשְׁתִּיךָ בּוֹ לְהוֹשִׁיעִי{{רווח|4}} |- |{{סי|הַ}}קְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי |- |{{סי|וְ}}קוּמָה וְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|זְ}}כֹר וְרַחֵם מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|חַ}}י כֵּן תְּשַׁעְשְׁעִי |- |{{סי|ט}}וֹב בְּאֶנֶק שְׁעִי |- |{{סי|י}}וּחַשׁ מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|כַּ}}לֵּה מַרְשִׁיעִי |- |{{סי|לְ}}בַל עוֹד תַּרְשִׁיעִי |- |{{סי|מַ}}הֵר אֱלֹהֵי יִשְׁעִי |- |{{סי|נֶ}}צַח לְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|שָׂ}}א נָא עֲוֹן רִשְׁעִי |- |{{סי|עֲ}}בֹר עַל פִּשְׁעִי |- |{{סי|פְּ}}נֵה נָא לְהוֹשִׁיעִי |- |{{סי|צ}}וּר צַדִּיק מוֹשִׁיעִי |- |{{סי|קַ}}בֵּל נָא שַׁוְעִי |- |{{סי|ר}}וֹמֵם קֶרֶן יִשְׁעִי |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שַׁ}}דַּי מוֹשִׁיעִי || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תּ}}וֹפִיעַ וְתוֹשִׁיעִי || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> dggo7ppzq241p9lnca13rdfcigg5km7 0 6834 3086279 3085420 2026-10-01T12:24:44Z Yack67 27395 3086279 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אום אני חומה | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1829}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום רביעי של סוכות (ב' של חול המועד בחו"ל, ג' בא"י), לרוב קהילות רק בשנים שחל בהן סוכות ביום ב' בשבת.{{הערה|בשנה כזו חל יום ו' של סוכות בשבת ואין אומרים כלל {{צ|[[אדון המושיע]]}}, כי אין אומרים אותה למנהג זה אלא ביום ו' של סוכות החל בחול.}} ובקצת קהילות אומרים אותה אף אם חל סוכות ביום ג' בשבת.{{הערה|ודוחים {{צ|[[אל למושעות]]}} מפניה ביום ד' של סוכות אע"פ שביום ה' של סוכות דוחים {{צ|אום אני חומה}} מפני {{צ|[[אל למושעות]]}} בשנים שחל סוכות ביום ה' או בשבת. כך הסדר בסידורי ומחזורי פראג ומובא בספרי הלכה של רבניה כגון ב[[אליה רבא על אורח חיים/תרסג #ג|אליה רבא]] וכן ב[[מחצית השקל]] (תרס"ג), ועיין גם [[לבושי שרד]] שם.}} היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ג' להושענא רבה.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת ביום ג'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום שלישי של סוכות (על'''ו''' בד), ואם חל יום א' או יום ג' עצמו בשבת נדחית ליום ד'. היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ד' להושענא רבה.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום שני של סוכות (ד'''ו''' בדד), או ביום ג' כשיום א' חל בשבת. ושוב בהקפה ג' להושענא רבה. | ויקיפדיה = אום אני חומה | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם אֲנִי חוֹמָה |- |{{סי|בָּ}}רָה כַּחַמָּה |- |{{סי|גּ}}וֹלָה וְסוּרָה |- |{{סי|דָּ}}מְתָה לְתָמָר |- |{{סי|הַ}}הֲרוּגָה עָלֶיךָ |- |{{סי|וְ}}נֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה{{רווח|4}} |- |{{סי|זְ}}רוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶיהָ |- |{{סי|חֲ}}בוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ |- |{{סי|ט}}וֹעֶנֶת עֻלָּךְ |- |{{סי|יְ}}חִידָה לְיַחֲדָךְ |- |{{סי|כְּ}}בוּשָׁה בַגּוֹלָה |- |{{סי|ל}}וֹמֶדֶת יִרְאָתָךְ |- |{{סי|מְ}}רוּטַת לֶחִי |- |{{סי|נְ}}תוּנָה לְמַכִּים |- |{{סי|ס}}וֹבֶלֶת סִבְלָךְ |- |{{סי|עֲ}}נִיָּה סוֹעֲרָה |- |{{סי|פְּ}}דוּיַת טוֹבִיָּה |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב |- |{{סי|רְ}}שׁוּמִים בִּשְׁמֶךָ |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שׁ}}וֹאֲגִים|| {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}מוּכִים עָלֶיךָ|| {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> bxm2v155ba4qnopbmma1npf4on7ejjh 3086282 3086279 2026-10-01T12:30:01Z Yack67 27395 3086282 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אום אני חומה | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1829}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום רביעי של סוכות (ב' של חול המועד בחו"ל, ג' בא"י), לרוב קהילות רק בשנים שחל בהן סוכות ביום ב' בשבת.{{הערה|בשנה כזו חל יום ו' של סוכות בשבת ואין אומרים כלל {{צ|[[אדון המושיע]]}}, כי אין אומרים אותה למנהג זה אלא ביום ו' של סוכות החל בחול.}} ובקצת קהילות אומרים אותה אף אם חל סוכות ביום ג' בשבת.{{הערה|ודוחים {{צ|[[אל למושעות]]}} מפניה ביום ד' של סוכות אע"פ שביום ה' של סוכות דוחים {{צ|אום אני חומה}} מפני {{צ|[[אל למושעות]]}} בשנים שחל סוכות ביום ה' או בשבת. כך הסדר בסידורי ומחזורי פראג ומובא בספרי הלכה של רבניה כגון ב[[אליה רבא על אורח חיים/תרסג #ג|אליה רבא]] וכן ב[[מחצית השקל]] (תרס"ג), ועיין גם [[לבושי שרד]] שם.}} היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ג' להושענא רבה.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת ביום ג'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום שלישי של סוכות (על'''ו''' בד), ואם חל יום א' או יום ג' עצמו בשבת נדחית ליום ד'. היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ד' להושענא רבה.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום שני של סוכות (ד'''ו''' בדד), או ביום ג' כשיום א' חל בשבת. ושוב בהקפה ג' להושענא רבה. | ויקיפדיה = אום אני חומה | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם אֲנִי חוֹמָה |- |{{סי|בָּ}}רָה כַּחַמָּה |- |{{סי|גּ}}וֹלָה וְסוּרָה |- |{{סי|דָּ}}מְתָה לְתָמָר |- |{{סי|הַ}}הֲרוּגָה עָלֶיךָ |- |{{סי|וְ}}נֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה{{רווח|4}} |- |{{סי|זְ}}רוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶיהָ |- |{{סי|חֲ}}בוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ |- |{{סי|ט}}וֹעֶנֶת עֻלָּךְ |- |{{סי|יְ}}חִידָה לְיַחֲדָךְ |- |{{סי|כְּ}}בוּשָׁה בַגּוֹלָה |- |{{סי|ל}}וֹמֶדֶת יִרְאָתָךְ |- |{{סי|מְ}}רוּטַת לֶחִי |- |{{סי|נְ}}תוּנָה לְמַכִּים |- |{{סי|ס}}וֹבֶלֶת סִבְלָךְ |- |{{סי|עֲ}}נִיָּה סוֹעֲרָה |- |{{סי|פְּ}}דוּיַת טוֹבִיָּה |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב |- |{{סי|רְ}}שׁוּמִים בִּשְׁמֶךָ |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שׁ}}וֹאֲגִים<noinclude> 'הוֹשַׁע נָא'</noinclude> || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}מוּכִים עָלֶיךָ|| {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 3ioqe7y687a0t0g34trylnzb2kw1mi0 3086288 3086282 2026-10-01T13:03:54Z Yack67 27395 3086288 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אום אני חומה | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]]?{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1829}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום רביעי של סוכות (ב' של חול המועד בחו"ל, ג' בא"י), לרוב קהילות רק בשנים שחל בהן סוכות ביום ב' בשבת.{{הערה|בשנה כזו חל יום ו' של סוכות בשבת ואין אומרים כלל {{צ|[[אדון המושיע]]}}, כי אין אומרים אותה למנהג זה אלא ביום ו' של סוכות החל בחול.}} ובקצת קהילות אומרים אותה אף אם חל סוכות ביום ג' בשבת.{{הערה|ודוחים {{צ|[[אל למושעות]]}} מפניה ביום ד' של סוכות אע"פ שביום ה' של סוכות דוחים {{צ|אום אני חומה}} מפני {{צ|[[אל למושעות]]}} בשנים שחל סוכות ביום ה' או בשבת. כך הסדר בסידורי ומחזורי פראג ומובא בספרי הלכה של רבניה כגון ב[[אליה רבא על אורח חיים/תרסג #ג|אליה רבא]] וכן ב[[מחצית השקל]] (תרס"ג), ועיין גם [[לבושי שרד]] שם.}} היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ג' להושענא רבה.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת ביום ג'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום שלישי של סוכות (על'''ו''' בד), ואם חל יום א' או יום ג' עצמו בשבת נדחית ליום ד'. היא שוב נאמרת למנהג זה בהקפה ד' להושענא רבה.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום שני של סוכות (ד'''ו''' בדד), או ביום ג' כשיום א' חל בשבת. ושוב בהקפה ג' להושענא רבה. | ויקיפדיה = אום אני חומה | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֹ}}ם אֲנִי חוֹמָה |- |{{סי|בָּ}}רָה כַּחַמָּה |- |{{סי|גּ}}וֹלָה וְסוּרָה |- |{{סי|דָּ}}מְתָה לְתָמָר |- |{{סי|הַ}}הֲרוּגָה עָלֶיךָ |- |{{סי|וְ}}נֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה{{רווח|4}} |- |{{סי|זְ}}רוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶיהָ |- |{{סי|חֲ}}בוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ |- |{{סי|ט}}וֹעֶנֶת עֻלָּךְ |- |{{סי|יְ}}חִידָה לְיַחֲדָךְ |- |{{סי|כְּ}}בוּשָׁה בַגּוֹלָה |- |{{סי|ל}}וֹמֶדֶת יִרְאָתָךְ |- |{{סי|מְ}}רוּטַת לֶחִי |- |{{סי|נְ}}תוּנָה לְמַכִּים |- |{{סי|ס}}וֹבֶלֶת סִבְלָךְ |- |{{סי|עֲ}}נִיָּה סוֹעֲרָה |- |{{סי|פְּ}}דוּיַת טוֹבִיָּה |- |{{סי|צֹ}}אן קָדָשִׁים |- |{{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב |- |{{סי|רְ}}שׁוּמִים בִּשְׁמֶךָ |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שׁ}}וֹאֲגִים<noinclude> 'הוֹשַׁע נָא'</noinclude> || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}מוּכִים עָלֶיךָ|| {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 2vnlpn1vlwme2781tmfmr5yfrr3l627 0 6959 3086278 3085416 2026-10-01T12:21:41Z Yack67 27395 3086278 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אל למושעות | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-3754}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ה' של סוכות (ג' של חול המועד בחו"ל, ד' בא"י),{{הערה|היא משמשת מעין הקדמה ל{{צ|אדון המושיע}}.}} וכשחל בשבת מקדימים אותה ברוב הקהילות ליום ד' של סוכות (ב' או ג' של חול המועד).{{הערה|ואין דוחים אותה ליום ו', כי ביום ו' שחל בחול אומרים תמיד {{צ|אדון המושיע}}.}}, ובמקצתן מבטלים אותה לגמרי.{{הערה|כך הסדר בסידורי ומחזורי פראג ומובא בספרי הלכה של רבניה כגון ב[[אליה רבא על אורח חיים/תרסג #ג|אליה רבא]] וכן ב[[מחצית השקל]] (תרס"ג), ועיין גם [[לבושי שרד]] שם.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום שני של סוכות (ע'''ל'''ו בד), ואם חל יום א' בשבת נדחית ליום ג'.{{הערה|ואז ביום א' אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}} וביום ב' {{צ|[[אערוך שועי]]}}.}} לחלק מקהילות מנהג זה היא שוב נאמרת בהקפה ב' להושענא רבה.{{הערה|כך מנהג האשכנזים באיטליה, מגנצא, מץ, פיורדא ועוד קהילות. למנהג פרנקפורט, אמשטרדם ועוד קהילות אומרים במקומה {{צ|[[אערוך שועי]]}}.}}{{ש}} אין הושענא זו נאמרת בסוכות למנהג וורמייזא. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה שביעית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}ל לְמוֹשָׁעוֹת |- |{{סי|בְּ}}אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת |- |{{סי|גָּ}}שִׁים בְּשַׁוְעוֹת |- |{{סי|דּ}}וֹפְקֵי עֶרֶך שׁוּעוֹת {{נוא|שְׁעוֹת}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשֻׁעוֹת |- |{{סי|וְ}}חִידוֹתָם מִשְׁתַּעְשְׁעוֹת |- |{{סי|ז}}וֹעֲקִים לְהַשְׁעוֹת |- |{{סי|ח}}וֹכֵי יְשׁוּעוֹת |- |{{סי|טְ}}פוּלִים בָּךְ שְׁעוֹת |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין שָׁעוֹת |- |{{סי|כּ}}וֹרְעֶיךָ בְּשַׁוְעוֹת |- |{{סי|לְ}}הָבִין שְׁמוּעוֹת |- |{{סי|מִ}}פִּיךָ נִשְׁמָעוֹת |- |{{סי|נ}}וֹתֵן תְּשׁוּעוֹת |- |{{סי|סְ}}פוּרוֹת מַשְׁמָעוֹת |- |{{סי|עֵ}}דוּת מַשְׁמִיעוֹת |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת |- |{{סי|צַ}}דִּיק נוֹשָׁעוֹת |- |{{סי|קִ}}רְיַת {{נוא|קָרֵב}} תְּשׁוּעוֹת |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ תְּשׁוּאות |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שָׁ}}לֹש שָׁעוֹת || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תָּ}}חִיש לִתְשׁוּעוֹת || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> gmmrop98woo023wtznqghc7iwzp4t7d 3086296 3086278 2026-10-01T14:17:12Z Yack67 27395 3086296 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אל למושעות | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-3754}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום ה' של סוכות (ג' של חול המועד בחו"ל, ד' בא"י),{{הערה|היא משמשת מעין הקדמה ל{{צ|אדון המושיע}}.}} וכשחל בשבת מקדימים אותה ברוב הקהילות ליום ד' של סוכות (ב' או ג' של חול המועד).{{הערה|ואין דוחים אותה ליום ו', כי ביום ו' שחל בחול אומרים תמיד {{צ|אדון המושיע}}.}}, ובמקצתן מבטלים אותה לגמרי.{{הערה|כך הסדר בסידורי ומחזורי פראג ומובא בספרי הלכה של רבניה כגון ב[[אליה רבא על אורח חיים/תרסג #ג|אליה רבא]] וכן ב[[מחצית השקל]] (תרס"ג), ועיין גם [[לבושי שרד]] שם.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה ביום שני של סוכות (ע'''ל'''ו בד), ואם חל יום א' בשבת נדחית ליום ג'.{{הערה|ואז ביום א' אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}} וביום ב' {{צ|[[אערוך שועי]]}}.}} לחלק מקהילות מנהג זה היא שוב נאמרת בהקפה ב' להושענא רבה.{{הערה|כך מנהג האשכנזים באיטליה, מגנצא, מץ, פיורדא ועוד קהילות. למנהג פרנקפורט, אמשטרדם ועוד קהילות אומרים במקומה {{צ|[[אערוך שועי]]}}.}}{{ש}} אין הושענא זו נאמרת בסוכות למנהג וורמייזא. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה שביעית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֵ}}ל לְמוֹשָׁעוֹת |- |{{סי|בְּ}}אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת |- |{{סי|גָּ}}שִׁים בְּשַׁוְעוֹת |- |{{סי|דּ}}וֹפְקֵי עֶרֶך שׁוּעוֹת {{נוא|שְׁעוֹת}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי שַׁעֲשֻׁעוֹת |- |{{סי|וְ}}חִידוֹתָם מִשְׁתַּעְשְׁעוֹת |- |{{סי|ז}}וֹעֲקִים לְהַשְׁעוֹת |- |{{סי|ח}}וֹכֵי יְשׁוּעוֹת |- |{{סי|טְ}}פוּלִים בָּךְ שְׁעוֹת |- |{{סי|י}}וֹדְעֵי בִין שָׁעוֹת |- |{{סי|כּ}}וֹרְעֶיךָ בְּשַׁוְעוֹת |- |{{סי|לְ}}הָבִין שְׁמוּעוֹת |- |{{סי|מִ}}פִּיךָ נִשְׁמָעוֹת |- |{{סי|נ}}וֹתֵן תְּשׁוּעוֹת |- |{{סי|סְ}}פוּרוֹת מַשְׁמָעוֹת |- |{{סי|עֵ}}דוּת מַשְׁמִיעוֹת |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת |- |{{סי|צַ}}דִּיק נוֹשָׁעוֹת |- |{{סי|קִ}}רְיַת {{נוא|קָרֵב}} תְּשׁוּעוֹת |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ תְּשׁוּאות |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שָׁ}}לֹש שָׁעוֹת || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תָּ}}חִיש לִתְשׁוּעוֹת || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> rwoddwch50040ddpee96sh6rbkmljfj 0 6978 3086285 2991660 2026-10-01T12:56:46Z Yack67 27395 3086285 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אערוך שועי | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-523}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום שישי של סוכות (ד' של חול המועד בחו"ל, ה' בא"י), רק אם חל בחול.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}. למנהג זה אין לומר {{צ|אדון המושיע}} לפני יום ו' כיון שהיא בקשה מפורשת לגשם, וגשמים סימן קללה בחג, אלא שביום ו' כבר כמעט עברו כל ימי החג וגם הוא יום שנרמז בו ניסוך המים באות י' של {{צ|ונסכיה}}{{ממס|במדבר כט לא}}.}} למנהג זה שוב אומרים אותה בהקפה ד' להושענא רבה.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת ביום ד'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אין אומרים אותה לפני הושענא רבה בהקפה שלישית.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום ראשון של סוכות ('''ד'''ו בדד), ושוב בהקפה ב' להושענא רבה. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה רביעית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אָ}}דוֹן הַמּוֹשִׁיעַ |- |{{סי|בִּ}}לְתְּךָ אַיִן לְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|גִּ}}בּוֹר וְרַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|הָ}}אֵל הַמּוֹשִׁיעַ |- |{{סי|וּ}}מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ |- |{{סי|ז}}וֹעֲקֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{סי|ח}}וֹכֶיךָ הוֹשִׁיעַ |- |{{סי|טְ}}לָאֶיךָ תַשְׂבִּיעַ |- |{{סי|יְ}}בוּל לְהַשְׁפִּיעַ |- |{{סי|כׇּ}}ל שִׂיחַ תַּדְשֵׁא וְתוֹשִׁיעַ |- |{{סי|לְ}}גֵיא בַּל תַּרְשִׁיעַ |- |{{סי|מְ}}גָדִים תַּמְתִּיק וְתוֹשִׁיעַ |- |{{סי|נְ}}שִׂיאִים לְהַסִּיעַ |- |{{סי|שְׂ}}עִירִים לְהָנִיעַ |- |{{סי|עֲ}}נָנִים מִלְּהַמְנִיעַ |- |{{סי|פ}}וֹתֵחַ יָד וּמַשְׂבִּיעַ |- |{{סי|צְ}}מֵאֶיךָ תַּשְׂבִּיעַ |- |{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{סי|רְ}}חוּמֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|ש}}וֹחֲרֶיךָ הוֹשִׁיעַ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}מִימֶיךָ תוֹשִׁיעַ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> s1ep8lynz3xveafkyujoon9t1n1qe2d 3086289 3086285 2026-10-01T13:06:20Z Yack67 27395 3086289 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אערוך שועי | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-523}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום שישי של סוכות (ד' של חול המועד בחו"ל, ה' בא"י), רק אם חל בחול.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}. למנהג זה אין לומר {{צ|אדון המושיע}} לפני יום ו' כיון שהיא בקשה מפורשת לגשם, וגשמים סימן קללה בחג, אלא שביום ו' כבר כמעט עברו כל ימי החג וגם הוא יום שנרמז בו ניסוך המים באות י' של {{צ|ונסכיה}}{{ממס|במדבר כט לא}}.}} למנהג זה שוב אומרים אותה בהקפה ד' להושענא רבה.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת ביום ד'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אין אומרים אותה לפני הושענא רבה, ואז אומרים אותה בהקפה שלישית.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום ראשון של סוכות ('''ד'''ו בדד) אם חל בחול, או ביום ב' אם חל יום א' בשבת, ושוב בהקפה ב' להושענא רבה. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה רביעית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אָ}}דוֹן הַמּוֹשִׁיעַ |- |{{סי|בִּ}}לְתְּךָ אַיִן לְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|גִּ}}בּוֹר וְרַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|הָ}}אֵל הַמּוֹשִׁיעַ |- |{{סי|וּ}}מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ |- |{{סי|ז}}וֹעֲקֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{סי|ח}}וֹכֶיךָ הוֹשִׁיעַ |- |{{סי|טְ}}לָאֶיךָ תַשְׂבִּיעַ |- |{{סי|יְ}}בוּל לְהַשְׁפִּיעַ |- |{{סי|כׇּ}}ל שִׂיחַ תַּדְשֵׁא וְתוֹשִׁיעַ |- |{{סי|לְ}}גֵיא בַּל תַּרְשִׁיעַ |- |{{סי|מְ}}גָדִים תַּמְתִּיק וְתוֹשִׁיעַ |- |{{סי|נְ}}שִׂיאִים לְהַסִּיעַ |- |{{סי|שְׂ}}עִירִים לְהָנִיעַ |- |{{סי|עֲ}}נָנִים מִלְּהַמְנִיעַ |- |{{סי|פ}}וֹתֵחַ יָד וּמַשְׂבִּיעַ |- |{{סי|צְ}}מֵאֶיךָ תַּשְׂבִּיעַ |- |{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{סי|רְ}}חוּמֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|ש}}וֹחֲרֶיךָ הוֹשִׁיעַ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}מִימֶיךָ תוֹשִׁיעַ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> rj1p9rhvuyv9wdsqrj75n7l1pu4c5nz 3086290 3086289 2026-10-01T13:06:49Z Yack67 27395 3086290 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדון המושיע | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-523}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי ביום שישי של סוכות (ד' של חול המועד בחו"ל, ה' בא"י), רק אם חל בחול.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}. למנהג זה אין לומר {{צ|אדון המושיע}} לפני יום ו' כיון שהיא בקשה מפורשת לגשם, וגשמים סימן קללה בחג, אלא שביום ו' כבר כמעט עברו כל ימי החג וגם הוא יום שנרמז בו ניסוך המים באות י' של {{צ|ונסכיה}}{{ממס|במדבר כט לא}}.}} למנהג זה שוב אומרים אותה בהקפה ד' להושענא רבה.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת ביום ד'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי אין אומרים אותה לפני הושענא רבה, ואז אומרים אותה בהקפה שלישית.{{ש}} למנהג וורמייזא היא נאמרת ביום ראשון של סוכות ('''ד'''ו בדד) אם חל בחול, או ביום ב' אם חל יום א' בשבת, ושוב בהקפה ב' להושענא רבה. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה רביעית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אָ}}דוֹן הַמּוֹשִׁיעַ |- |{{סי|בִּ}}לְתְּךָ אַיִן לְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|גִּ}}בּוֹר וְרַב לְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|דַּ}}לּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ |- |{{סי|הָ}}אֵל הַמּוֹשִׁיעַ |- |{{סי|וּ}}מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ |- |{{סי|ז}}וֹעֲקֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{סי|ח}}וֹכֶיךָ הוֹשִׁיעַ |- |{{סי|טְ}}לָאֶיךָ תַשְׂבִּיעַ |- |{{סי|יְ}}בוּל לְהַשְׁפִּיעַ |- |{{סי|כׇּ}}ל שִׂיחַ תַּדְשֵׁא וְתוֹשִׁיעַ |- |{{סי|לְ}}גֵיא בַּל תַּרְשִׁיעַ |- |{{סי|מְ}}גָדִים תַּמְתִּיק וְתוֹשִׁיעַ |- |{{סי|נְ}}שִׂיאִים לְהַסִּיעַ |- |{{סי|שְׂ}}עִירִים לְהָנִיעַ |- |{{סי|עֲ}}נָנִים מִלְּהַמְנִיעַ |- |{{סי|פ}}וֹתֵחַ יָד וּמַשְׂבִּיעַ |- |{{סי|צְ}}מֵאֶיךָ תַּשְׂבִּיעַ |- |{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{סי|רְ}}חוּמֶיךָ תוֹשִׁיעַ |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|ש}}וֹחֲרֶיךָ הוֹשִׁיעַ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}מִימֶיךָ תוֹשִׁיעַ || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 3qe7ry6ltwya2oq8cr2163j26vy7ctm 0 6982 3086328 3085812 2026-10-01T17:40:25Z Yack67 27395 3086328 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הוענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה. וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} או {{צ|כהושעת אב המון}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת / {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> nvzgdfvdt27y9abhc8vwip6y04z1jyk 3086353 3086328 2026-10-01T19:33:52Z Yack67 27395 3086353 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הוענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה. וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת / {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> o49h9g7hgh2ouqhqx1c5qus7mivify8 3086354 3086353 2026-10-01T19:34:26Z Yack67 27395 3086354 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הוענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה. וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת / {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> 0ynta23kovtfr75nqk78k8muhwy1hal 3086360 3086354 2026-10-01T19:49:12Z Yack67 27395 3086360 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הוענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה.{{הערה|וכן היא חסרה בדפוסים ישנים של המנהג המזרחי.}} וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת / {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> dqseug0c9uj789rb6afjkqlp4jaij6g 3086364 3086360 2026-10-01T19:59:30Z מו יו הו 37729 3086364 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הוענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה.{{הערה|וכן היא חסרה בדפוסים ישנים של המנהג המזרחי.}} וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> db277m2ehnft7jfsgwgvl97u8grad2x 3086373 3086364 2026-10-01T20:47:50Z Yack67 27395 3086373 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הושענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אין מקיפים, לכן אין מזכירים "סובבי מזבח". אלא אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה.{{הערה|וכן היא חסרה בדפוסים ישנים של המנהג המזרחי.}} וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> rlazerw4422cc68eg1g9nkhzpj62tee 3086379 3086373 2026-10-01T21:08:01Z Yack67 27395 3086379 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי כהושעת|כהושעתא]] | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' יהודה הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-110}} | מנהגים = נאמר למנהגי אשכנז בהושענות לסוכות אחר ההקפות. ברוב הקהילות אומרים אותו בכל יום (כולל הושענא רבה) חוץ משבת,{{הערה|שאז אין מקיפים, לכן אין מזכירים "סובבי מזבח". אלא אומרים למנהג אשכנז המזרחי {{צ|[[כהושעת אדם]]}} ולמנהג אשכנז המערבי {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.}} ואילו למנהג וורמייזא אומרים אותו לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}.{{ש}} ברוב קהילות מוסיפים בסופו השורה האחרונה של פיוט {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה.{{הערה|וכן היא חסרה בדפוסים ישנים של המנהג המזרחי.}} וכשאומרים בשבת {{צ|[[כהושעת אדם]]}} מוסיפים גם השורה האחרונה של פיוטנו. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אֵ}}לִים בְּלוּד עִמָּךְ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}צֵאתְךָ לְיֵשַׁע עַמָּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי וֵאלֹהִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דְּ}}רוּשִׁים לְיֵשַׁע אֱלֹהִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הֲ}}מוֹן צִבְאוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}עִמָּם מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}כִּים מִבֵּית עֲבָדִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חַ}}נּוּן בְּיָדָם מַעֲבִידִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}בוּעִים בְּצוּל גְּזָרִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יְ}}קָרְךָ עִמָּם מַעֲבִירִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כַּ}}נָּה מְשׁוֹרֶרֶת וַיּוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לְ}}גוֹחָהּ מְצֻיֶּנֶת וַיִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מַ}}אֲמַר וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}קוּב וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|ס}}וֹבְבֵי מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ע}}וֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פִּ}}לְאֵי אָרוֹן כְּהֻפְשַׁע {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}עֵר פְּלֶשֶׁת בַּחֲרוֹן אַף וְנוֹשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת בָּבֶלָה שִׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רַ}}חוּם לְמַעֲנָם שֻׁלַּחְתָּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב {{ש-רווח|1em}} ||{{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}}<noinclude> |- |colspan ="3" |{{מר|{{הור|מוסיפים שורה אחרונה מהפיוט [[כהושעת אב המון]]:}}}}</noinclude> |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> nmu0hocj9e9j9cszeindh878ft4s10t 0 8389 3086452 1415172 2026-10-02T10:56:22Z Roxette5 5159 3086452 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים||א|ב}} ==פרק א == כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', האציל נקודה א' הכלולה מי', (והם י' ספירות של העקודים שהיו בכלי א') ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד' יסודות ואינם ניכרים בו כל אחד ואחד בפ"ע. וכן הענין בכאן נקודה זו היתה כלולה מעשר בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר [שהוא] עתה, כי משם שואבים כל הי' ספירות שפע וחיות מנקודה זו. גם אור וחיות נקודה זו יורדת מן המאציל בתוכה ביחד, שהיא הכלי עם נשמתו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, והיו בה י' אורות פנימיים וי' אורות מקיפים. ואור המקיף מבחוץ לכלי. ונודע כי המקיף גדול מהפנימי, כי או"פ מצומצמת תוך הכלי משא"כ במקיף. וזהו סוד ודברתי אתך מבין שני הכרובים, שהיה מצומצמת שם השכינה. ומנקודה זו נתפשטו י' נקודות, מכתר עד המלכות על דרך זה: כי מהיותר מובחר ועליון מנקודה זו נעשה כתר ונתפשט למטה ושאר הט' כלולים בו. ומה שנשאר בתוכה ג"כ ממובחר הנשאר מתפשט למטה מהכתר ונעשה חכמה והח' כלולים בו. ואח"כ בינה והז' כלולים בה. ואח"כ הו' נקודות יחד. ואח"כ המלכות. וזהו נקרא עולם התהו ובהו ועולם הנקודות. והאור העליון היה נכנס בתוכם, ר"ל בתוך הכלי. ואור האין סוף מקיף לכתר [ומתפשט עד סיום מקום כל הי' ספירות]. ומאו"פ שבכתר נעשה פנימי ומקיף אל החכמה, והמקיף שבכתר נעשה מקיף עליון אל מקיף החכמה. וכן כולם. והענין כי מה שהיה יכולה לקבל מן האור המאיר בתוך הכתר נשאר בו בסוד או"פ והשאר היה מקיף מבחוץ. וכן על דרך זה מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לו"ק ביחד. ודע כי שמש ומגן ה' צבאות, וכמו שהשמש אור עליון גדול ואין יכולת להביט בו כי אם * בהתמעטות דרך חלון, * או על ידי מסך, * או על ידי ריחוק מקום, * או על ידי נקב קטן. והנה בעולם האצילות האור בא שלא על ידי מסך כלל. אך כשבא אור אין סוף בכתר אין בו יכולת לסבלו רק על ידי ריחוק מקום. {{ש}} אך מכתר לחכמה אין בו ריחוק כלל אבל בא על ידי "חלון", פי' מיסוד דאריך אנפין הנקרא חלון שנתמעט האור מכמות שהיה. גם מחכמה לבינה בא על ידי חלון, פי' מיסוד אבא שהוא חלון אחר קטן. אמנם בו"ק עצמן חלונותיהם שוין מזה לזה כי כולם בחי' א'. אח"כ מיסוד למלכות בא האור מחלון קטן וצר מאד, פי' מיסוד דז"א הנקרא חלון ג"כ, וצר מאד דוגמת נקב קטן. אך הו"ק אין בהם שינוי מזה לזה רק כפי ריחוק וקירוב לבד, לא ברוחב וצרות החלון, כי כולם שוין. וזהו סוד ז' הקפות, כי הם בסוד המלכות שיש בה כללות ז' הקפות. * ומג' ראשונות שבכתר - יצא או"מ אל ז' תחתונות שבו עצמו, * ומז' תחתונות שבכתר - יצא או"מ שני אל ג' ראשונות דחכמה, * ומג' ראשונות דחכמה - יצא או"מ שלישי אל ז' תחתונות שבו, * ומז' תחתונות של חכמה - יצא או"מ רביעי לג' ראשונות שבבינה, * ומג' ראשונות של בינה - יצא או"מ חמישי לז' תחתונות שבה, * ומז' תחתונות שבבינה - יוצא או"מ ששי לו"ק, * ומהו"ק - יוצא או"מ שביעי אל המלכות. ‏‏{{ש}} וכל אלו נכללין במלכות - לכן ז' הקפות רומזין במלכות. אך מצאתי להר"ם מינץ באופן אחר. והוא סוד ז' מקיפין אל מלכות ממטה למעלה. * האחד מקיף שלה. * שני - מקיף דיסוד. * שלישי - מקיף בינה. * אח"כ פנימי ומקיף דחכמה, * ופנימי ומקיף של כתר. {{ש}} הרי ז' מקיפין. ונחזור לענין כי באצילות לא יש מסך כלל. אך מבריאה ולמטה האור בא על ידי מסך גמור, והאור עובר בתוכו ומאיר. ודע כי כשנתפשטו י' נקודים הנ"ל הנה הכתר היה בו יכולת לסבול האור הזה אבל אבא ואמא לא היו שוין; כי אבא קיבל האור פנים בפנים [מן] (עם) הכתר והיה בו יכולת לסבול האור, אך הבינה לא קבלה האור מחכמה אלא אחור באחור שלא יכלה לסבלה. וזהו סוד {{צ|וחכם באחור ישבחנה}}, כי חכם, שהיא חכמה, השביח את הבינה והאיר בה בסוד אחור באחור. וגם זהו סוד הנזכר בזוהר פרשת בראשית בצורת אות צ', שהם אבא ואמא, יו"ד ונו"ן, כזה , נ' כפופה הפוכה אחור באחור. והנה כשיצא אח"כ אור מבינה לו"ק -- תחלה יצא הדעת ואח"כ נתבטל, וזהו המלך הראשון שהוא בלע בן בעור. אח"כ יצא חסד וגם הוא לא היה יכול לסבול האור ונשבר הכלי שלו ג"כ וירד למטה. ואח"כ יצא גבורה וכן כל הז'. ואלו הם ז' מלכים שמתו שנאמר בהם וימת וימלוך, תחלה מלכו ואח"כ מתו ונתבטלו הז' כלים אלו, שלא היה בהם יכולת לסבול האור המתפשט בהם מספירה לספירה. אע"פ שבחסד כבר נתבטל א' -- עכ"ז לא הניח האור מלהתפשט בכל ז"ת לראות אולי אינו ימות ויוכל לסבול מחמת ריחוק, כי כל מה שהוא יותר רחוק אפשר שיוכל לסבול יותר, אך להיות שהכלי התחתון הוא יותר קטן מהעליון -- לכן גם הוא אע"פ שהוא יותר רחוק לא היה יכול לסובלו. והנה כשהגיע האור אל היסוד באו ב' אורות -- אחד שלו ואחד לתת אל המלכות. והחלק שלו להיותו גדול לא היה יכול לסובלו ונתבטל כמו האחרים, אבל חלק המלכות שקבל -- הוא נשאר בו ולא נתבטל. וזהו סוד {{צ|בן ישי חי על האדמה}}. ולכן נקרא יסוד "חי". וכשנתן אח"כ היסוד חלק המלכות לה, אילו היה נותן דרך צנור היה כח במלכות לקבלה אבל עתה כשנשבר היסוד נתגלה האור ובא האור מהיסוד בגילוי ובחוזק אל המלכות ולכן גם היא נשברה. ולא לגמרי כמו הראשון אלא נעשה פרצוף א' אחר התיקון (פי' שזכתה להעשות פרצוף שלם עם היותה רק בחי' נקודה א', מה שלא זכו הו' קצוות להעשות כל אחד פרצוף א' כנ"ל) כמו שנבאר, לפי שלא קבלה כל האור רק החלק שקבל היסוד לתת לה, גם שלא קבלה על ידי צנור. ופי' מה שאמרנו שנשברו המלכים, פי' כי האורות נסתלקו למעלה למקומן ועכ"ז עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים ונפלו באלו מאנין תבירי למטה ומהם נתהוו שורש הקלי'. ואע"פ שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה -- עם כל זה עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם. וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י תפלה ומע"ט וכן על ידי נשמ[ו]ת הצדיקים כשהם נפטרים מעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלין מהם ניצוצי קדושה שבקליפה ליצירה, וכן על דרך זה בעלותם מיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות, ומחזירין האור הגדול למקומם. וזהו סוד מיין נוקבין. וזהו סוד עשרה הרוגי מלוכה שהיו בזמן החרבן, והעונות גרמו שאז גברה הקליפה ולא היה כח להעלות מ"ן (שהם הניצוצין ההם), והיה העולם שמם ומתמוטט. לכן מסרו גופם למלכות והיו מ"נ למלכות, ונפשותם העלו למ"ן לאבא ואמא אותן הניצוצין שבתוך הקלי'. וזהו סוד {{צ|כך עלה במחשבה לפני}} הנזכר אצל ר"ע. וזהו סוד ג"כ סבת המלכים שמלכו ומתו. וזהו סוד {{צ|בונה עולמות ומחריבן}} {{ממ|בר"ר|ג|ז}}. ואע"פ שאמרנו שהמלכים שמתו הם הז' מאנין תבירין מחסד עד מלכות והוצרכו תיקון -- הנה חכמה ובינה ג"כ הוצרכו תיקון, כי הלא בינה היתה תחלה מקבלת האור אחור באחור, כי לא היתה יכולה לסבול פנים בפנים, ואז נקטן ונתמעט הכלי שלה וזה המיעוט נפל למטה (פי' אחוריים דאבא ואמא הם נפלו ונעשה מהם יעקב ולאה). וכן חכמה, מאחר שהבינה לא יכלה לקבל האור הנ"ל, גם חכמה לא קיבל האור הראוי לה אם היתה משפעת פנים בפנים לבינה, ובחי' זו ירדה למטה. וזהו סוד ע"ד {{צ|הצדיק אבד}}, כי הצדיק שהוא היסוד כשמשפיע לשכינה, אז נותנים לו חלקו וחלקה, אך כשהוא אינו משפיע לשכינה אז אין לו רק חלק אחד, ולא מחמת פגם שלו ח"ו, רק מחמת חסרון המלכות המקבלת שאינה יכולה לקבל באופן אחר. באופן שגם מהאור שהיה ראוי לקבל החכמה יותר על מה שקיבל עתה וגם מן הבינה ירד מהם חלק למטה במקום ז"א. וזהו סוד שארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה ונובלות בינה שלמעלה שכינה, כי אור שנפל ונובלת מאור חכמה עליונה שהוא אבא -- ממנו נעשה התורה שהוא ז"א. ומה שנפל מבינה שהיא אמא -- ממנה נעשה שכינה נוקבא כמ"ש, כי ז"א כשעולה למעלה מעלה עמו מן אותו אור שנפל מלמעלה במקומו מ"ן לאבא ואמא וחוזר עתה להעלות את הנובלות וניצוצי הקדושה שירדו למטה. כי כמו שנשמת הצדיקים מעלין מ"ן לצורך זווג זו"ן -- כן זו"נ מעלין מ"ן לצורך זווג אבא ואמא מן אותן הנובלות שנפלו מהם למטה. ופי' הדברים, כי מ"ן של רחל הוא שאנו מוסרין נפשותינו למיתה על ידי נפילת אפים ועם אותה העלאה של נפשותינו אנו מעלין שם מן ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות אל רחל. וכן הצדיקים במיתתן עולין ומעלין ניצוצי הקדושה עמהן לצורך מ"ן של רחל להזדווג ז"א בנוקבא. ודוגמא זו בזו"ן, כשעולין באבא ואמא בסוד יחוד שמע ישראל, ואז מעלין את ניצוצי הקדושה שירדו מן נובלות של אבא ואמא ומעלין אותם עד בינה להיות שם בסוד מ"ן להזדווג עם אבא: <noinclude> <noinclude> {{ספר עץ חיים}} </noinclude> </noinclude> iiwk9j3zx4phv23lo1hcs4b6usq3fxy 3086454 3086452 2026-10-02T11:13:11Z Roxette5 5159 3086454 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים||א|ב}} ==פרק א == כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', האציל נקודה א' הכלולה מי', (והם י' ספירות של העקודים שהיו בכלי א') ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד' יסודות ואינם ניכרים בו כל אחד ואחד בפ"ע. וכן הענין בכאן נקודה זו היתה כלולה מעשר בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר [שהוא] עתה, כי משם שואבים כל הי' ספירות שפע וחיות מנקודה זו. גם אור וחיות נקודה זו יורדת מן המאציל בתוכה ביחד, שהיא הכלי עם נשמתו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, והיו בה י' אורות פנימיים וי' אורות מקיפים. ואור המקיף מבחוץ לכלי. ונודע כי המקיף גדול מהפנימי, כי או"פ מצומצמת תוך הכלי משא"כ במקיף. וזהו סוד ודברתי אתך מבין שני הכרובים, שהיה מצומצמת שם השכינה. ומנקודה זו נתפשטו י' נקודות, מכתר עד המלכות על דרך זה: כי מהיותר מובחר ועליון מנקודה זו נעשה כתר ונתפשט למטה ושאר הט' כלולים בו. ומה שנשאר בתוכה ג"כ ממובחר הנשאר מתפשט למטה מהכתר ונעשה חכמה והח' כלולים בו. ואח"כ בינה והז' כלולים בה. ואח"כ הו' נקודות יחד. ואח"כ המלכות. וזהו נקרא עולם התהו ובהו ועולם הנקודות. והאור העליון היה נכנס בתוכם, ר"ל בתוך הכלי. ואור האין סוף מקיף לכתר [ומתפשט עד סיום מקום כל הי' ספירות]. ומאו"פ שבכתר נעשה פנימי ומקיף אל החכמה, והמקיף שבכתר נעשה מקיף עליון אל מקיף החכמה. וכן כולם. והענין כי מה שהיה יכולה לקבל מן האור המאיר בתוך הכתר נשאר בו בסוד או"פ והשאר היה מקיף מבחוץ. וכן על דרך זה מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לששה קצוות ביחד. ודע כי שמש ומגן ה' צבאות, וכמו שהשמש אור עליון גדול ואין יכולת להביט בו כי אם * בהתמעטות דרך חלון, * או על ידי מסך, * או על ידי ריחוק מקום, * או על ידי נקב קטן. והנה בעולם האצילות האור בא שלא על ידי מסך כלל. אך כשבא אור אין סוף בכתר אין בו יכולת לסבלו רק על ידי ריחוק מקום. {{ש}} אך מכתר לחכמה אין בו ריחוק כלל אבל בא על ידי "חלון", פי' מיסוד דאריך אנפין הנקרא חלון שנתמעט האור מכמות שהיה. גם מחכמה לבינה בא על ידי חלון, פי' מיסוד אבא שהוא חלון אחר קטן. אמנם בששה קצוות עצמן חלונותיהם שוין מזה לזה כי כולם בחי' א'. אח"כ מיסוד למלכות בא האור מחלון קטן וצר מאד, פי' מיסוד דז"א הנקרא חלון ג"כ, וצר מאד דוגמת נקב קטן. אך הששה קצוות אין בהם שינוי מזה לזה רק כפי ריחוק וקירוב לבד, לא ברוחב וצרות החלון, כי כולם שוין. וזהו סוד ז' הקפות, כי הם בסוד המלכות שיש בה כללות ז' הקפות. * ומג' ראשונות שבכתר - יצא או"מ אל ז' תחתונות שבו עצמו, * ומז' תחתונות שבכתר - יצא או"מ שני אל ג' ראשונות דחכמה, * ומג' ראשונות דחכמה - יצא או"מ שלישי אל ז' תחתונות שבו, * ומז' תחתונות של חכמה - יצא או"מ רביעי לג' ראשונות שבבינה, * ומג' ראשונות של בינה - יצא או"מ חמישי לז' תחתונות שבה, * ומז' תחתונות שבבינה - יוצא או"מ ששי לששה קצוות, * ומהששה קצוות - יוצא או"מ שביעי אל המלכות. ‏‏{{ש}} וכל אלו נכללין במלכות - לכן ז' הקפות רומזין במלכות. אך מצאתי להר"ם מינץ באופן אחר. והוא סוד ז' מקיפין אל מלכות ממטה למעלה. * האחד מקיף שלה. * שני - מקיף דיסוד. * שלישי - מקיף בינה. * אח"כ פנימי ומקיף דחכמה, * ופנימי ומקיף של כתר. {{ש}} הרי ז' מקיפין. ונחזור לענין כי באצילות לא יש מסך כלל. אך מבריאה ולמטה האור בא על ידי מסך גמור, והאור עובר בתוכו ומאיר. ודע כי כשנתפשטו י' נקודים הנ"ל הנה הכתר היה בו יכולת לסבול האור הזה אבל אבא ואמא לא היו שוין; כי אבא קיבל האור פנים בפנים מן הכתר והיה בו יכולת לסבול האור, אך הבינה לא קבלה האור מחכמה אלא אחור באחור שלא יכלה לסבלה. וזהו סוד {{צ|וחכם באחור ישבחנה}}, כי חכם, שהיא חכמה, השביח את הבינה והאיר בה בסוד אחור באחור. וגם זהו סוד הנזכר בזוהר פרשת בראשית בצורת אות '''צ''' - שהם אבא ואמא, '''י'''' ו'''נ'''', כזה [ציור]. '''נ'''' כפופה הפוכה אחור באחור. והנה כשיצא אח"כ אור מבינה לששה קצוות -- תחלה יצא הדעת ואח"כ נתבטל. וזהו המלך הראשון שהוא {{צ|בלע בן בעור}}. אח"כ יצא חסד, וגם הוא לא היה יכול לסבול האור ונשבר הכלי שלו ג"כ וירד למטה. ואח"כ יצא גבורה. וכן כל השבעה. ואלו הם ז' מלכים שמתו שנאמר בהם {{צ|וימת וימלוך}}. תחלה מלכו ואח"כ מתו. ונתבטלו הז' כלים אלו - שלא היה בהם יכולת לסבול האור המתפשט בהם מספירה לספירה. אע"פ שבחסד כבר נתבטל א' -- עכ"ז לא הניח האור מלהתפשט בכל ז' תחתונות לראות אולי אינו ימות ויוכל לסבול מחמת ריחוק, כי כל מה שהוא יותר רחוק אפשר שיוכל לסבול יותר, אך להיות שהכלי התחתון הוא יותר קטן מהעליון -- לכן גם הוא אע"פ שהוא יותר רחוק לא היה יכול לסובלו. והנה כשהגיע האור אל היסוד באו שתי אורות -- אחד שלו ואחד לתת אל המלכות. והחלק שלו להיותו גדול - לא היה יכול לסובלו ונתבטל כמו האחרים. אבל חלק המלכות שקבל -- הוא נשאר בו ולא נתבטל. וזהו סוד {{צ|בן ישי חי על האדמה}}. ולכן נקרא יסוד "חי". וכשנתן אח"כ היסוד חלק המלכות לה - אילו היה נותן דרך צנור - היה כח במלכות לקבלה. אבל עתה כשנשבר היסוד - נתגלה האור ובא האור מהיסוד בגילוי ובחוזק אל המלכות. ולכן גם היא נשברה. ולא לגמרי כמו הראשון, אלא נעשה פרצוף א' אחר התיקון (פי' שזכתה להעשות פרצוף שלם עם היותה רק בחינת נקודה אחת, מה שלא זכו הששה קצוות להעשות כל אחד פרצוף אחד כנ"ל) כמו שנבאר. לפי שלא קבלה כל האור רק החלק שקבל היסוד לתת לה, גם שלא קבלה על ידי צנור. ופירוש מה שאמרנו שנשברו המלכים - פירושו כי האורות נסתלקו למעלה למקומן ועם כל זה עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים, ונפלו באלו {{צ|מאנין תבירי}} למטה, ומהם נתהוו שורש הקליפות. ואע"פ שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה -- עם כל זה עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם. וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י תפלה ומעשים טובים. וכן על ידי נשמות הצדיקים כשהם נפטרים מעוה"ז - עוברים בעולם העשיה ומעלין מהם(?) ניצוצי קדושה שבקליפה ליצירה. וכן על דרך זה בעלותם מיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות. ומחזירין האור הגדול למקומם. וזהו סוד {{צ|מיין נוקבין}}. וזהו סוד עשרה הרוגי מלוכה שהיו בזמן החרבן. והעונות גרמו שאז גברה הקליפה ולא היה כח להעלות מיין נוקבין (שהם הניצוצין ההם). והיה העולם שמם ומתמוטט. לכן מסרו גופם למלכות והיו מיין נוקבין למלכות. ונפשותם העלו למיין נוקבין לאבא ואמא אותן הניצוצין שבתוך הקליפה. וזהו סוד {{צ|כך עלה במחשבה לפני}} הנזכר אצל רבי עקיבא. וזהו סוד גם כן סבת המלכים שמלכו ומתו. וזהו סוד {{צ|בונה עולמות ומחריבן}} {{ממ|בראשית רבה|ג|ז}}. ואע"פ שאמרנו שהמלכים שמתו הם השבעה מאנין תבירין מחסד עד מלכות והוצרכו תיקון -- הנה חכמה ובינה גם כן הוצרכו תיקון! כי הלא בינה היתה תחלה מקבלת האור אחור באחור (כי לא היתה יכולה לסבול פנים בפנים), ואז נקטן ונתמעט הכלי שלה, וזה המיעוט נפל למטה (פי' אחוריים דאבא ואמא הם נפלו ונעשה מהם יעקב ולאה). וכן חכמה. מאחר שהבינה לא יכלה לקבל האור הנ"ל - גם חכמה לא קיבל האור הראוי לה אם היתה משפעת פנים בפנים לבינה. ובחינה זו ירדה למטה. וזהו סוד ע"ד(?) {{צ|הצדיק אבד}}, כי הצדיק (שהוא היסוד) כשמשפיע לשכינה - אז נותנים לו חלקו וחלקה. אך כשהוא אינו משפיע לשכינה - אז אין לו רק חלק אחד. ולא מחמת פגם שלו ח"ו - רק מחמת חסרון המלכות המקבלת שאינה יכולה לקבל באופן אחר. באופן שגם מהאור שהיה ראוי לקבל החכמה יותר על מה שקיבל עתה, וגם מן הבינה - ירד מהם חלק למטה במקום זעיר אנפין. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נובלות חכמה שלמעלה תורה, ונובלות בינה שלמעלה שכינה}}. כי אור שנפל ונובלת מאור חכמה עליונה שהוא אבא -- ממנו נעשה ה'תורה' שהוא זעיר אנפין. ומה שנפל מבינה שהיא אמא -- ממנה נעשה שכינה נוקבא כמ"ש, כי זעיר אנפין כשעולה למעלָה - מעלֶה עמו מן אותו אור שנפל מלמעלה במקומו מיין נוקבין לאבא ואמא. וחוזר עתה להעלות את הנובלות וניצוצי הקדושה שירדו למטה. כי כמו שנשמת הצדיקים מעלין מיין נוקבין לצורך זווג זעיר ונוקבא -- כן זעיר ונוקבא מעלין מיין נוקבין לצורך זווג אבא ואמא מן אותן הנובלות שנפלו מהם למטה. ופי' הדברים, כי מיין נוקבין של רחל הוא שאנו מוסרין נפשותינו למיתה על ידי נפילת אפים. ועם אותה העלאה של נפשותינו - אנו מעלין שם מן ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות אל רחל. וכן הצדיקים במיתתן עולין ומעלין ניצוצי הקדושה עמהן לצורך מיין נוקבין של רחל להזדווג זעיר אנפין בנוקבא. ודוגמא זו בזעיר ונוקבא - כשעולין באבא ואמא בסוד יחוד שמע ישראל - ואז מעלין את ניצוצי הקדושה שירדו מן נובלות של אבא ואמא ומעלין אותם עד בינה להיות שם בסוד מיין נוקבין להזדווג עם אבא. <noinclude> <noinclude> {{ספר עץ חיים}} </noinclude> </noinclude> 7dw462pk9xl777m3foat9lnyq3ubyj0 0 8412 3086455 1415173 2026-10-02T11:15:06Z Roxette5 5159 3086455 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|א|ב|ג}} ==פרק ב - סדר התיקון== והנה לפי שראה המאציל העליון כי אלו הכלים נשברו לסבת היות האור הגדול ולא יכלו לסובלו -- לכן עלה ברצונו לתקן כל העולמות באופן שיוכלו לסבול האור הזה. וזהו ע"י התפשטות האור ובהתרחקותם מן המאציל העליון - אשר האורות יבואו יותר מכוסים. ובזה יהיה קיום להעולמות וכח לסבול האור. ולכן מנקודת כתר נעשה התפשטות של פרצוף אחד שלם מי' ספירות שהיו כלולים בו מתחלה כנ"ל ועתה הוציאם אל הפועל ואז נק' אריך אנפין. וכן מנקודה של חכמה נעשה פרצוף אחד שלם מי' ספירות ואז נקרא אבא. וכן מבינה נעשה פרצוף א' שלם מי' ספירות ונקרא אמא. ומן הו' נקודות הנשברים עשה מכולם פרצוף שלם מי' ספירות ונקרא ז"א. ומנקודה עשירית נעשה פרצוף שלם כלול מי' ספירות ונקרא בת, והוא פרצוף חמישי. ואלו הה' פרצופים נרמזין בד' אותיות '''יהו"ה'''. קוץ של יו"ד באריך אנפין, י' עצמה באבא, ה' ראשונה באמא, ו' בז"א, ה' תתאה בבת הנקראת נוקבא דזעיר אנפין. וא"ת למה המאציל העליון לא עשה מתחלה ה' פרצופין אלו, ולא יעשה אותם נקודות שיהיו נשברים? והלא גלוי וידוע לפניו כי בהיותן נקודות לא יוכלו לסבול האור? התשובה כי כוונת המאציל העליון היתה כדי שיהיה בחירה ורצון ביד האדם באשר שתהיה טו"ר בעולם, מפני ששורש הרע בא ממאנין תבירין והטוב בא מהאור הגדול, ואם לא היה כן לא היה רק טוב בעולם ואז לא היה שכר ועונש. אך עתה שיש טוב ורע, יש שכר ועונש, שכר לצדיקים ועונש לרשעים. שכר לצדיקים, שע"י מעשיו הטובים הניצוצין הקדושים שירדו הם מעלין אותם מתוך הקליפות. ועונש לרשעים, שהוריד ע"י מעשיו הרעים מאור הגדול אל הקליפה, והקליפה בעצמה היא רצועה של מלקות ליסר הרשע. ועוד טעם אחר, כי להיות עתה קודם התיקון נקודת המלכות במקום ראש אריך אנפין שלאחר התיקון, לכן יש כח ע"י תפלתינו ומעשינו הטובים להעלותה למקומה שהיתה שם בתחלה. ונחזור לפרש סדר התיקון של הה' פרצופין. והוא, כי בריחוק האור תיקן באריך אנפין תלת רישין. ראשון נקרא "'''רישא דלא אתיידע'''". השני נקרא "'''אין'''". השלישי "'''מוחא סתימאה'''". ושלשתן נגד כח"ב שבשאר הפרצופי', כן ג"כ כאן ג' רישין נגד כח"ב. [ס"א ורדל"א נק' עתיק] ונק' עתיק סתם. והז' אחרים מחסד עד מלכות נק' עתיק יומין. ואלו הם הנשמה ופנימיות של אבא ואמא, ובהתפשטותם באריך אנפין הם מתקנים בתחלה בגלגלתא ז' תיקונים, וסימנם '''ג"ט קר"ע פ"ח'''. * גלגלתא * טלא דבדולחא * קרומא דאוירא * רעוא דרעוין * עמר נקי * פקיחא דלא נאים * חוטמא. וכ"ז בסוד אריך אנפין עם י"ג תיקוני דיקנא שנתפשטו, כנזכר באדרא זוטא. ואלו הז' תיקונים נתפשטו עד מקום אשר היו נקודות המאנין תבירין מתחלה. ואחר שנעשה פרצוף שלם דאריך אנפין נעשו ב' פרצופין דאבא ואמא. וזהו כוונת אדרא זוטא {{צז|כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין}}. והכוונה שהחכמה ובינה לא נאצלו כמו זו"ן (<small>אשר נוק' יוצאת מבין חדוי ודרועוי מאחוריו</small>). אך אבא ואמא {{צז|כחדא נפקין}} הוא, שבעֵת הלידה יצאו שניהן יחדיו, ולא קדם א' לחבירו. {{צז|וכחדא שריין}} הוא, כי זו"ן אחור באחור, אבל אבא ואמא כחדא שריין, פנים בפנים. ומ"ש {{צז|ולא מתפרשין לעלמין}} -- כי זו"ן אין זיווגם תדיר, כמ"ש בזוהר פ' ויקרא על הפסוק אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אכלו רעים דא אינון אבא ואמא, שתו ושכרו דודים דא אינון זו"ן. וצריך שתדע כי מזרוע ימין דאריך אנפין, מן ג' פרקין שבו עם חלק הגוף עד החזה של אריך אנפין נעשה פרצוף שלם של אבא. ומזרוע שמאלי גבורה עם חלק הגוף עד החזה נעשה פרצוף שלם אמא בזה האופן: * כי מן פרק ראשון דזרוע ימין, דהיינו חלק היד והאצבעות, נעשה חב"ד דאבא. ומה שאנו קוראין אל היד "פרק עליון", אע"פ שנראה תחתון, הטעם הוא בסוד עליות הידים אל הראש כשמגביהין אותם, וזהו סוד נשיאת כפים, בסוד {{צ|וישא אהרן את ידיו כו'}}. * ומפרק אמצעי של זרוע ימין נעשה חג"ת דאבא, דהיינו עד הקיבורת. * ומפרק תחתון הנקרא כתף נעשה נה"י דאבא. וכן על דרך זה נעשה מתלת פרקי זרוע של שמאל כל פרצוף אמא. נמצא כי מן ב' זרועות דאריך אנפין עד חצי ת"ת שלו היה נשמה וחיות ופנימי אל אבא ואמא, ומן גרון של אריך אנפין נעשו ב' כתרים, אחד לאבא ואחד לאמא. וזהו סוד {{צ|קנה חכמה קנה בינה}} {{ממ|משלי|ד|ז}}, כי מן גרון שהוא צורת קנה נעשה משם כתר לאבא ואמא. והנה נשאר חצי ת"ת התחתון של אריך אנפין ונה"י שלו מגולים בלתי התלבשות. וזהו שאמרו כי מים תחתונים בוכים, פי' שג' ספי' אלו התחתונים (שהם נה"י) היו מגולין, והיה אור שלהן גדול להיות שהם מגולות יותר מהאור של זרועות לפי שהם מכוסים תוך אבא ואמא. וזהו סוד {{צ|ב'רוך כ'בוד י'הו"ה מ'מקומו}}, ר"ת '''בכי"ם'''. וזהו שהיו בוכים להיותן מגולין יותר מאור של זרועות, כי הכלים הראשונים נתבטלו ונשברו מלהכנס האור בהם, ולתקן זה הוצרך המאציל לעשות שיכללו השוקיים דאריך אנפין בזרועותיו, נה"י שלו בתוך חג"ת שלו, תלת גו תלת. וגם חצי ת"ת התחתון המגולה נכלל בתוך חצי העליון. ונצח נכלל בחסד, והוד בגבורה, ויסוד וחצי הת"ת התחתון בחצי ת"ת העליון. וכשעלו ליכנס נה"י בזרועות שהם חג"ת -- הנה גם האורות של מאנין תבירין עלו עמהם. אבל דע כי לא עלה כל האור לגמרי אבל נשארו קצת ניצוצי הקדושה תוך הכלים הנשברים להיות חיות לקליפה. ונמצאו שעלו אורות של הכלים הנשברים למעלה בחג"ת דאריך אנפין ואז מהם נעשה מציאות זו"ן בחיבור אבא ואמא, והיתה אמא מעוברת מהם ג' כלילן בג' כמ"ש בזוהר ח"ב ד"ג {{הערה|ב{{ממ זהר|ב|ג|א}} לא מצאתי - ויקיעורך}}. וצריך שתדע כי כשנכללו נה"י דאריך אנפין בחג"ת דאריך אנפין -- הנה היסוד דאריך אנפין אחר שנכלל בחצי ת"ת הנה הוא שם מוציא הבל תוך הת"ת, ואותו הבל נחלק לב' צדדים; אותו של צד ימין נעשו מוחין לאבא, ואותו שבצד שמאל נעשו מוחין לאמא. ועי"ז שיש להם מוחין נעשה התעוררות זווג לאבא ואמא. וזה הזווג הוא בלי מ"ן רק בתורת חסד כמ"ש {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}, שזהו סוד מ"ש בזוהר דף צ"ב {{הערה|ב{{ממ זהר|א|צב|א}} לא מצאתי - ויקיעורך}} {{צז|כד סליק ברעותא וכו'}}. ואבא ואמא כשמזדווגים יש ג"כ בחי' נשיקין -- בתחלה נושק אבא לאמא ואח"כ אמא לאבא. ואבא ממשיך הבל מאמא בעת הנשיקה כנודע בחוש הראות. וכן בנשיקת אמא לאבא מושכת ממנו הבל. הרי יש לאבא ב' נשיקים וב' הבלים, כי בכל נשיקה יש בה שתיים, כללות אבא ואמא, והנה כל נשיקה נחלק לב'. וכן ההבל נחלק לב' בערך מה שנתן ומה שקיבל. וכן ג"כ באמא. לכל אחד ואחד ב' נשיקים וב' הבלים על דרך זה. והנה באבא יש תוספות הדיבור, והוא שצריך לפייס בדבורו את אשתו בעת הזווג, אך אמא אין לה דיבור, כי התובעת בפה יוצאה שלא בכתובה. וכנגד ה' בחינות אלו -- ב' נשיקים, ב' הבלים, ודבור אחד -- הם ה' מוצאות הפה. וזה הטעם שמצינו נשמה לנשמה [הבאה מנשיקין], ודבקות רוחא ברוחא הבאים מן ההבלים, אך בנפש לא מצינו נפש בנפש. לפי שהנשיקים והבלים שהם כפולים -- יש בעבורם נשמה לנשמה (הבאים מנשיקה), וג"כ יש רוחא ברוחא (הבאים מן ההבלים), אך הנפש היא באה מן הדבור, והדיבור אינו כפול -- לכן ג"כ הנפש אינה רק נפש א' מן הדיבור דאבא. גם צריך שתדע כי הנשיקות הוציאו בחי' הכלים, חסדים וגבורות, דז"א; חסד מאבא, וגבורה מאמא. ונצח מהבל דאבא, והוד מהבל דאמא. ות"ת דז"א נעשה מאותן נשיקים שנכללו, אבא באמא ואמא באבא, ומכללות כפל זה נעשה ת"ת דז"א, כי גם הוא כלול וכפול מחו"ג ומכריע ביניהן. ויסוד דז"א נתהוה מהבל הכולל והכפול מד' הבלים, דאבא באמא ואמא באבא. ומלכות דז"א נתהוה מדבור אבא. וזהו סוד {{צ|ה' בחכמה יסד ארץ}}, כי ע"י דבור החכמה נתהוה המלכות הנקרא "ארץ". והרי נתבאר ענין ו' קצוות דז"א לבד מהיכן שרשם והוויותם. <noinclude> {{ספר עץ חיים}} </noinclude> ------ bj160lrez2eiw8ryogghq9yvuuldwtw 3086459 3086455 2026-10-02T11:48:13Z Roxette5 5159 3086459 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|עץ חיים|שער הכללים|א|ב|ג}} ==פרק ב - סדר התיקון== והנה לפי שראה המאציל העליון כי אלו הכלים נשברו לסבת היות האור הגדול ולא יכלו לסובלו -- לכן עלה ברצונו לתקן כל העולמות באופן שיוכלו לסבול האור הזה. וזהו על ידי התפשטות האור ובהתרחקותם מן המאציל העליון - אשר האורות יבואו יותר מכוסים. ובזה יהיה קיום להעולמות וכח לסבול האור. ולכן מנקודת כתר נעשה התפשטות של פרצוף אחד שלם מעשר ספירות - שהיו כלולים בו מתחלה כנ"ל ועתה הוציאם אל הפועל. ואז נקרא {{צ|אריך אנפין}}. {{ש}} וכן מנקודה של חכמה נעשה פרצוף אחד שלם מעשר ספירות, ואז נקרא {{צ|אבא}}. וכן מבינה נעשה פרצוף אחד שלם מעשר ספירות ונקרא {{צ|אמא}}. ומן הששה נקודות הנשברים עשה מכולם פרצוף שלם מעשר ספירות ונקרא {{צ|זעיר אנפין}}. ומנקודה עשירית נעשה פרצוף שלם כלול מעשר ספירות ונקרא {{צ|בת}}. והוא פרצוף חמישי. ואלו החמשה פרצופים נרמזין ב{{גמט דגש|ד'}} אותיות '''יהו"ה'''. * קוץ של '''י'''' באריך אנפין, * '''י'''' עצמה באבא, * '''ה'''' ראשונה באמא, * '''ו'''' בזעיר אנפין, * '''ה'''' תתאה בבת הנקראת {{צ|נוקבא דזעיר אנפין}}. וא"ת למה המאציל העליון לא עשה מתחלה חמשה פרצופין אלו, ולא יעשה אותם נקודות שיהיו נשברים? והלא גלוי וידוע לפניו כי בהיותן נקודות לא יוכלו לסבול האור!? התשובה כי כוונת המאציל העליון היתה כדי שיהיה בחירה ורצון ביד האדם באשר שתהיה טוב ורע בעולם; מפני ששורש הרע בא מ'מאנין תבירין', והטוב בא מהאור הגדול. ואם לא היה כן - לא היה רק טוב בעולם, ואז לא היה שכר ועונש. אך עתה שיש טוב ורע - יש שכר ועונש; שכר לצדיקים ועונש לרשעים. שכר לצדיקים - שע"י מעשיו הטובים הניצוצין הקדושים שירדו הם מעלין אותם מתוך הקליפות. ועונש לרשעים - שהוריד על ידי מעשיו הרעים מאור הגדול אל הקליפה, והקליפה בעצמה היא רצועה של מלקות ליסר הרשע. ועוד טעם אחר - כי להיות עתה קודם התיקון נקודת המלכות במקום ראש אריך אנפין שלאחר התיקון - לכן יש כח על ידי תפלתינו ומעשינו הטובים להעלותה למקומה שהיתה שם בתחלה. '''ונחזור לפרש סדר התיקון של החמשה פרצופין'''. {{ש}} והוא, כי בריחוק האור תיקן באריך אנפין תלת רישין. * ראשון נקרא "'''רישא דלא אתיידע'''". * השני נקרא "'''אין'''". * השלישי - "'''מוחא סתימאה'''". {{ש}} ושלשתן נגד כתר חכמה בינה שבשאר הפרצופים. כן גם כן כאן - שלשה רישין נגד כתר חכמה בינה. [ס"א ורישא דלא אתידע נקרא עתיק] ונקרא {{צ|עתיק}} סתם. והשבע אחרים מחסד עד מלכות נקראו {{צ|עתיק יומין}}. ואלו הם הנשמה ופנימיות של אבא ואמא. ובהתפשטותם באריך אנפין הם מתקנים בתחלה בגלגלתא {{גמט דגש|ז'}} תיקונים, וסימנם '''ג"ט קר"ע פ"ח'''. * '''ג'''לגלתא * '''ט'''לא דבדולחא * '''ק'''רומא דאוירא * '''ר'''עוא דרעוין * '''ע'''מר נקי * '''פ'''קיחא דלא נאים * '''ח'''וטמא. וכל זה בסוד אריך אנפין עם {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דיקנא שנתפשטו, כנזכר באדרא זוטא. ואלו ה{{גמט דגש|ז'}} תיקונים נתפשטו עד מקום אשר היו נקודות המאנין תבירין מתחלה. ואחר שנעשה פרצוף שלם דאריך אנפין נעשו ב' פרצופין דאבא ואמא. וזהו כוונת אדרא זוטא {{צז|כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין}}. והכוונה שהחכמה ובינה לא נאצלו כמו זעיר ונוקבא (<small>אשר נוקבא יוצאת מבין חדוי ודרועוי מאחוריו</small>). אך אבא ואמא {{צז|כחדא נפקין}} הוא, שבעֵת הלידה יצאו שניהן יחדיו, ולא קדם אחד לחבירו. {{צז|וכחדא שריין}} הוא, כי זו"ן אחור באחור, אבל אבא ואמא כחדא שריין, פנים בפנים. ומ"ש {{צז|ולא מתפרשין לעלמין}} -- כי זו"ן אין זיווגם תדיר, כמ"ש בזוהר פ' ויקרא על הפסוק אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אכלו רעים דא אינון אבא ואמא, שתו ושכרו דודים דא אינון זו"ן. וצריך שתדע כי מזרוע ימין דאריך אנפין, מן ג' פרקין שבו עם חלק הגוף עד החזה של אריך אנפין נעשה פרצוף שלם של אבא. ומזרוע שמאלי גבורה עם חלק הגוף עד החזה נעשה פרצוף שלם אמא בזה האופן: * כי מן פרק ראשון דזרוע ימין, דהיינו חלק היד והאצבעות, נעשה חב"ד דאבא. ומה שאנו קוראין אל היד "פרק עליון", אע"פ שנראה תחתון, הטעם הוא בסוד עליות הידים אל הראש כשמגביהין אותם, וזהו סוד נשיאת כפים, בסוד {{צ|וישא אהרן את ידיו כו'}}. * ומפרק אמצעי של זרוע ימין נעשה חג"ת דאבא, דהיינו עד הקיבורת. * ומפרק תחתון הנקרא כתף נעשה נה"י דאבא. וכן על דרך זה נעשה מתלת פרקי זרוע של שמאל כל פרצוף אמא. נמצא כי מן ב' זרועות דאריך אנפין עד חצי ת"ת שלו היה נשמה וחיות ופנימי אל אבא ואמא, ומן גרון של אריך אנפין נעשו ב' כתרים, אחד לאבא ואחד לאמא. וזהו סוד {{צ|קנה חכמה קנה בינה}} {{ממ|משלי|ד|ז}}, כי מן גרון שהוא צורת קנה נעשה משם כתר לאבא ואמא. והנה נשאר חצי ת"ת התחתון של אריך אנפין ונה"י שלו מגולים בלתי התלבשות. וזהו שאמרו כי מים תחתונים בוכים, פי' שג' ספי' אלו התחתונים (שהם נה"י) היו מגולין, והיה אור שלהן גדול להיות שהם מגולות יותר מהאור של זרועות לפי שהם מכוסים תוך אבא ואמא. וזהו סוד {{צ|ב'רוך כ'בוד י'הו"ה מ'מקומו}}, ר"ת '''בכי"ם'''. וזהו שהיו בוכים להיותן מגולין יותר מאור של זרועות, כי הכלים הראשונים נתבטלו ונשברו מלהכנס האור בהם, ולתקן זה הוצרך המאציל לעשות שיכללו השוקיים דאריך אנפין בזרועותיו, נה"י שלו בתוך חג"ת שלו, תלת גו תלת. וגם חצי ת"ת התחתון המגולה נכלל בתוך חצי העליון. ונצח נכלל בחסד, והוד בגבורה, ויסוד וחצי הת"ת התחתון בחצי ת"ת העליון. וכשעלו ליכנס נה"י בזרועות שהם חג"ת -- הנה גם האורות של מאנין תבירין עלו עמהם. אבל דע כי לא עלה כל האור לגמרי אבל נשארו קצת ניצוצי הקדושה תוך הכלים הנשברים להיות חיות לקליפה. ונמצאו שעלו אורות של הכלים הנשברים למעלה בחג"ת דאריך אנפין ואז מהם נעשה מציאות זו"ן בחיבור אבא ואמא, והיתה אמא מעוברת מהם ג' כלילן בג' כמ"ש בזוהר ח"ב ד"ג {{הערה|ב{{ממ זהר|ב|ג|א}} לא מצאתי - ויקיעורך}}. וצריך שתדע כי כשנכללו נה"י דאריך אנפין בחג"ת דאריך אנפין -- הנה היסוד דאריך אנפין אחר שנכלל בחצי ת"ת הנה הוא שם מוציא הבל תוך הת"ת, ואותו הבל נחלק לב' צדדים; אותו של צד ימין נעשו מוחין לאבא, ואותו שבצד שמאל נעשו מוחין לאמא. ועי"ז שיש להם מוחין נעשה התעוררות זווג לאבא ואמא. וזה הזווג הוא בלי מ"ן רק בתורת חסד כמ"ש {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}, שזהו סוד מ"ש בזוהר דף צ"ב {{הערה|ב{{ממ זהר|א|צב|א}} לא מצאתי - ויקיעורך}} {{צז|כד סליק ברעותא וכו'}}. ואבא ואמא כשמזדווגים יש ג"כ בחי' נשיקין -- בתחלה נושק אבא לאמא ואח"כ אמא לאבא. ואבא ממשיך הבל מאמא בעת הנשיקה כנודע בחוש הראות. וכן בנשיקת אמא לאבא מושכת ממנו הבל. הרי יש לאבא ב' נשיקים וב' הבלים, כי בכל נשיקה יש בה שתיים, כללות אבא ואמא, והנה כל נשיקה נחלק לב'. וכן ההבל נחלק לב' בערך מה שנתן ומה שקיבל. וכן ג"כ באמא. לכל אחד ואחד ב' נשיקים וב' הבלים על דרך זה. והנה באבא יש תוספות הדיבור, והוא שצריך לפייס בדבורו את אשתו בעת הזווג, אך אמא אין לה דיבור, כי התובעת בפה יוצאה שלא בכתובה. וכנגד ה' בחינות אלו -- ב' נשיקים, ב' הבלים, ודבור אחד -- הם ה' מוצאות הפה. וזה הטעם שמצינו נשמה לנשמה [הבאה מנשיקין], ודבקות רוחא ברוחא הבאים מן ההבלים, אך בנפש לא מצינו נפש בנפש. לפי שהנשיקים והבלים שהם כפולים -- יש בעבורם נשמה לנשמה (הבאים מנשיקה), וג"כ יש רוחא ברוחא (הבאים מן ההבלים), אך הנפש היא באה מן הדבור, והדיבור אינו כפול -- לכן ג"כ הנפש אינה רק נפש א' מן הדיבור דאבא. גם צריך שתדע כי הנשיקות הוציאו בחי' הכלים, חסדים וגבורות, דז"א; חסד מאבא, וגבורה מאמא. ונצח מהבל דאבא, והוד מהבל דאמא. ות"ת דז"א נעשה מאותן נשיקים שנכללו, אבא באמא ואמא באבא, ומכללות כפל זה נעשה ת"ת דז"א, כי גם הוא כלול וכפול מחו"ג ומכריע ביניהן. ויסוד דז"א נתהוה מהבל הכולל והכפול מד' הבלים, דאבא באמא ואמא באבא. ומלכות דז"א נתהוה מדבור אבא. וזהו סוד {{צ|ה' בחכמה יסד ארץ}}, כי ע"י דבור החכמה נתהוה המלכות הנקרא "ארץ". והרי נתבאר ענין ו' קצוות דז"א לבד מהיכן שרשם והוויותם. <noinclude> {{ספר עץ חיים}} </noinclude> ------ mx0rjimdcshmr8j72dy8dfqt6myvbrh 0 65659 3086291 2991661 2026-10-01T13:19:00Z Yack67 27395 3086291 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדם ובהמה | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1165}} | מנהגים = | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אָ}}דָם וּבְהֵמָה |- |{{סי|בָּ}}שָׂר וְרוּחַ וּנְשָׁמָה |- |{{סי|גִּ}}יד וְעֶצֶם וְקׇרְמָה |- |{{סי|דְּ}}מוּת וְצֶלֶם וְרִקְמָה |- |{{סי|ה}}וֹד לַהֶבֶל דָּמָה |- |{{סי|וְ}}נִמְשַל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה |- |{{סי|זִ}}יו וְתֹאַר וְקוֹמָה |- |{{סי|חִ}}דּוּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה |- |{{סי|טִ}}יעַת עֲצֵי נְשַׁמָּה |- |{{סי|יְ}}קָבִים וְקָמָה |- |{{סי|כְּ}}רָמִים וְשִׁקְמָה |- |{{סי|לְ}}תֵבֵל הַמְסֻיָּמָה |- |{{סי|מִ}}טְרוֹת עֹז לְסַמְּמָה |- |{{סי|נְ}}שִׁיָּה לְקַיְּמָה |- |{{סי|שִׂ}}יחִים לְקוֹמְמָה |- |{{סי|עֲ}}דָנִים לְעׇצְמָה |- |{{סי|פְּ}}רָחִים לְהַעֲצִימָה |- |{{סי|צְ}}מָחִים לְגׇשְׁמָה |- |{{סי|קָ}}רִים לְזׇרְמָה |- |{{סי|רְ}}בִיבִים לְשַׁלְּמָה |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שְׁ}}תִיָּה לְרוֹמְמָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}לוּיָה עַל בְּלִימָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 9w2wua7ujcx356zc5cyt8d7cw1r7sae 3086292 3086291 2026-10-01T13:24:14Z Yack67 27395 3086292 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדם ובהמה | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1165}} | מנהגים = נאמרת למנהג וורמייזא ביום רביעי של סוכות (דו ב'''ד'''ד), או ביום ה' כשחל יום א' או ג' של סוכות בשבת.{{ש}} לכל מנהגי אשכנז היא נאמרת בהקפה חמישית להושענא רבה. למנהג איטליה אומרים אותה להושענא רבה בהקפה שישית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אָ}}דָם וּבְהֵמָה |- |{{סי|בָּ}}שָׂר וְרוּחַ וּנְשָׁמָה |- |{{סי|גִּ}}יד וְעֶצֶם וְקׇרְמָה |- |{{סי|דְּ}}מוּת וְצֶלֶם וְרִקְמָה |- |{{סי|ה}}וֹד לַהֶבֶל דָּמָה |- |{{סי|וְ}}נִמְשַל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה |- |{{סי|זִ}}יו וְתֹאַר וְקוֹמָה |- |{{סי|חִ}}דּוּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה |- |{{סי|טִ}}יעַת עֲצֵי נְשַׁמָּה |- |{{סי|יְ}}קָבִים וְקָמָה |- |{{סי|כְּ}}רָמִים וְשִׁקְמָה |- |{{סי|לְ}}תֵבֵל הַמְסֻיָּמָה |- |{{סי|מִ}}טְרוֹת עֹז לְסַמְּמָה |- |{{סי|נְ}}שִׁיָּה לְקַיְּמָה |- |{{סי|שִׂ}}יחִים לְקוֹמְמָה |- |{{סי|עֲ}}דָנִים לְעׇצְמָה |- |{{סי|פְּ}}רָחִים לְהַעֲצִימָה |- |{{סי|צְ}}מָחִים לְגׇשְׁמָה |- |{{סי|קָ}}רִים לְזׇרְמָה |- |{{סי|רְ}}בִיבִים לְשַׁלְּמָה |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שְׁ}}תִיָּה לְרוֹמְמָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}לוּיָה עַל בְּלִימָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> n3kkum6aanx0jnnggwztkk08vfhn1hj 0 65660 3086281 3085422 2026-10-01T12:27:51Z Yack67 27395 3086281 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדמה מארר | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1198}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי להושענא רבה בהקפה ו'.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת גם ביום ג'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי (כולל וורמייזא) אומרים אותה ביום שישי של סוכות (עלו ב'''ד''', דו בד'''ד'''), חוץ מאם חל בשבת, שאז אומרים אותה ביום ה'.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}} למנהג וורמייזא היא נאמרת שוב בהקפה ו' להושענא רבה. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֲ}}דָמָה מֵאָרֶר |- |{{סי|בְּ}}הֵמָה מִמְּשַׁכָּלֶת{{רווח|4}} |- |{{סי|גֹּ}}רֶן מִגָּזָם |- |{{סי|דָּ}}גָן מִדַּלָּקֶת |- |{{סי|ה}}וֹן מִמְּאֵרָה |- |{{סי|וְ}}אֹכֶל מִמְּהוּמָה |- |{{סי|זַ}}יִת מִנָּשֶׁל |- |{{סי|חִ}}טָּה מֵחָגָב |- |{{סי|טֶ}}רֶף מִגּוֹבָי |- |{{סי|יֶ}}קֶב מִיָּלֶק |- |{{סי|כֶּ}}רֶם מִתּוֹלָעַת |- |{{סי|לֶ}}קֶשׁ מֵאַרְבֶּה |- |{{סי|מֶ}}גֶד מִצְּלָצַל |- |{{סי|נֶ}}פֶשׁ מִבֶּהָלָה |- |{{סי|שֹׂ}}בַע מִסׇּלְעָם |- |{{סי|עֲ}}דָרִים מִדַּלּוּת |- |{{סי|פֵּ}}רוֹת מִשִּׁדָּפוֹן |- |{{סי|צֹ}}אן מִצְּמִיתוּת |- |{{סי|קָ}}צִיר מִקְּלָלָה |- |{{סי|רֹ}}ב מֵרָזוֹן |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בֹּלֶת מִצִּנָּמוֹן || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}בוּאָה מֵחָסִיל || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== הוֹשַׁעְנָא<noinclude> {{סוף}} [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> c19in6hdb94mnn8xr5m1tzfudga3kv5 3086344 3086281 2026-10-01T19:12:26Z Yack67 27395 3086344 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = אדמה מארר | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]]{{הערה|בעבר החוקרים נטו לייחס את הפיוט, ככל יתר ההושענות במחזור אשכנז, לרבי אלעזר הקליר. החוקרים כיום מפקפקים בייחוס זה, ראו במהדורת אליצור לפיוטי הקלירי לסוכות.}} | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-1198}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי להושענא רבה בהקפה ו'.{{הערה|ולמנהג חב"ד הסדר של הושענא רבה הוא גם זה של ימי סוכות, לכן היא נאמרת גם ביום ג'.}}{{ש}} למנהג אשכנז המערבי (כולל וורמייזא) אומרים אותה ביום שישי של סוכות (עלו ב'''ד''', דו בד'''ד'''), חוץ מאם חל בשבת, שאז אומרים אותה ביום ה'.{{הערה|ובשבת אומרים {{צ|[[אום נצורה]]}}.}} למנהג וורמייזא היא נאמרת שוב בהקפה ו' להושענא רבה. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |{{סי|אֲ}}דָמָה מֵאָרֶר |- |{{סי|בְּ}}הֵמָה מִמְּשַׁכָּלֶת{{רווח|4}} |- |{{סי|גֹּ}}רֶן מִגָּזָם |- |{{סי|דָּ}}גָן מִדַּלָּקֶת |- |{{סי|ה}}וֹן מִמְּאֵרָה |- |{{סי|וְ}}אֹכֶל מִמְּהוּמָה |- |{{סי|זַ}}יִת מִנָּשֶׁל |- |{{סי|חִ}}טָּה מֵחָגָב |- |{{סי|טֶ}}רֶף מִגּוֹבָי |- |{{סי|יֶ}}קֶב מִיָּלֶק |- |{{סי|כֶּ}}רֶם מִתּוֹלָעַת |- |{{סי|לֶ}}קֶשׁ מֵאַרְבֶּה |- |{{סי|מֶ}}גֶד מִצְּלָצַל |- |{{סי|נֶ}}פֶשׁ מִבֶּהָלָה |- |{{סי|שֹׂ}}בַע מִסׇּלְעָם |- |{{סי|עֲ}}דָרִים מִדַּלּוּת |- |{{סי|פֵּ}}רוֹת מִשִּׁדָּפוֹן |- |{{סי|צֹ}}אן מִצְּמִיתוּת |- |{{סי|קָ}}צִיר מִקְּלָלָה |- |{{סי|רֹ}}ב מֵרָזוֹן |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|שִׁ}}בֹּלֶת מִצִּנָּמוֹן || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{רווח|3}}{{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{סי|תְּ}}בוּאָה מֵחָסִיל || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== הוֹשַׁעְנָא<noinclude> {{סוף}} [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> gz6wa65yxlglb8ykud9q4ec9eqfkwcv 0 65661 3086293 2991235 2026-10-01T13:44:22Z Yack67 27395 3086293 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = למען איתן הנזרק בלהב אש | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|ל-1149}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי בהקפה שביעית להושענא רבה, וכן מנהג וורמייזא, ואילו למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה בהקפה שישית. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|אֵ}}יתָן הַנִּזְרָק בְּלַהַב{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|בֵּ}}ן הַנֶּעֱקַד עַל עֵצִים{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|וָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|גִּ}}בּוֹר הַנֶּאֱבַק עִם שַׂר{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|דְּ}}גָלִים נָחִיתָ בְאוֹר וַעֲנַן{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|הֹ}}עֲלָה לַמָּרוֹם וְנִתְעַלָּה כְּמַלְאֲכֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|וְ}}הוּא לָךְ כְּסֶגֶן בְּאֶרְאֶלֵּי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|זֶ}}בֶד דִּבְּרוֹת הַנְּתוּנוֹת{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|מֵאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|חִ}}פּוּי יְּרִיעוֹת עֲנַן{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|טֶ}}כֶס הַר יָרַדְתָּ עָלָיו{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָּאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|יְ}}דִידוּת בַּיִת אֲשֶׁר אָהַבְתָּ מִשְּׁמֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|כָּ}}מַהּ עַד שָׁקְעָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|הָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|לָ}}קַח מַחְתַּת אֵשׁ וְהֵסִיר חֲרוֹן{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|מְ}}קַנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|נָּ}}ף יָדוֹ וְיָרְדוּ אַבְנֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|שָׂ}}ם טְלֵה חָלָב כְּלִיל{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|עָ}}מַד בַּגֹּרֶן וְנִתְרַצָּה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|פִּ}}לֵּל בָּעֲזָרָה וְיָרְדָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|הָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|צִ}}יר עָלָה וְנִתְעַלָּה בְּרֶכֶב וְסוּסֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|קְ}}דוֹשִׁים מֻשְׁלָכִים{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָּאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|רִ}}בּוֹא רִבֲבָן חָז וְנַהֲרֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|שִׁ}}מְמוֹת עִירְךָ הַשְּׂרוּפָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָאֵשׁ}}}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{רווח|4}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|תּ}}וֹלְדֹת אַלֻּפֵי יְהוּדָה תָּשִׂים כְּכִיּוֹר{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:מיוחסים לקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> 32fajamvls8djmef1nik6o5m4b2nc19 3086294 3086293 2026-10-01T13:51:00Z Yack67 27395 3086294 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = למען איתן הנזרק בלהב אש | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = | מיוחס ל = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|ל-1149}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המזרחי בהקפה שביעית להושענא רבה, וכן מנהג וורמייזא, ואילו למנהג אשכנז המערבי אומרים אותה בהקפה שישית. היא גם נמצאת בין ההושענות שבמחזור רומניא. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|אֵ}}יתָן הַנִּזְרָק בְּלַהַב{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|בֵּ}}ן הַנֶּעֱקַד עַל עֵצִים{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|וָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|גִּ}}בּוֹר הַנֶּאֱבַק עִם שַׂר{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|דְּ}}גָלִים נָחִיתָ בְאוֹר וַעֲנַן{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|הֹ}}עֲלָה לַמָּרוֹם וְנִתְעַלָּה כְּמַלְאֲכֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|וְ}}הוּא לָךְ כְּסֶגֶן בְּאֶרְאֶלֵּי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|זֶ}}בֶד דִּבְּרוֹת הַנְּתוּנוֹת{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|מֵאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|חִ}}פּוּי יְּרִיעוֹת עֲנַן{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|טֶ}}כֶס הַר יָרַדְתָּ עָלָיו{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָּאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|יְ}}דִידוּת בַּיִת אֲשֶׁר אָהַבְתָּ מִשְּׁמֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|כָּ}}מַהּ עַד שָׁקְעָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|הָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|לָ}}קַח מַחְתַּת אֵשׁ וְהֵסִיר חֲרוֹן{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|מְ}}קַנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|נָּ}}ף יָדוֹ וְיָרְדוּ אַבְנֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|שָׂ}}ם טְלֵה חָלָב כְּלִיל{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|עָ}}מַד בַּגֹּרֶן וְנִתְרַצָּה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|פִּ}}לֵּל בָּעֲזָרָה וְיָרְדָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|הָאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|צִ}}יר עָלָה וְנִתְעַלָּה בְּרֶכֶב וְסוּסֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|קְ}}דוֹשִׁים מֻשְׁלָכִים{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָּאֵשׁ}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|רִ}}בּוֹא רִבֲבָן חָז וְנַהֲרֵי{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|שִׁ}}מְמוֹת עִירְךָ הַשְּׂרוּפָה{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|בָאֵשׁ}}}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{רווח|4}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{רווח|2}}{{סי|תּ}}וֹלְדֹת אַלֻּפֵי יְהוּדָה תָּשִׂים כְּכִיּוֹר{{רווח|3}}||{{שמאל|{{מילת קבע|אֵשׁ}}}} || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:מיוחסים לקליר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] <noinclude/> 83sin5vo91cuub2d1vtt9yrbvd7kzj3 1 163102 3086302 3086225 2026-10-01T15:04:05Z Nahum 68 /* בעיית זכויות יוצרים */ תגובה למשתמש צור156 ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086302 wikitext text/x-wiki ב"ה הוקלד על ידי תלמידים מישיבת בית אל [[משתמש:איתי גל|איתי גל]] 12:32, 27 באוגוסט 2008 (IDT) הוספתי הקדמות למהדורות ראשונה ושניה - על פי מהדורת מוסד הרב קוק. [[משתמש:Dalmozian|Dalmozian]] 21:16, 19 באוגוסט 2009 (IDT) ==בעיית זכויות יוצרים== הרצי"ה נפטר בשנת 1982. יצירותיו עדיין מוגנות, עד לשנת 2053. מן הראוי לענ"ד למחוק את כל הפרקים מתוך הספר שלוקטו ונערכו על ידו, עד לשנה הנ"ל. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:22, 28 בינואר 2016 (IST) :[[משתמש:Nahum|נחום]], הרבה רבנים אינם מחזקים בזכויות יוצרים, ראה לדוג' טל חרמון של הרב אבינר שלמה. כדי לשאול את [[משתמש:איתי גל]]. חבל נכנסתי לדף והוא התרוקן. ספר מכונן אצל דתיים ציונים. [[מיוחד:תרומות/5.102.227.190|5.102.227.190]] 12:29, 26 באוגוסט 2016 (IDT) ::זה לא רלוונטי. מדיניות הקרן שעל שרתיה נמצא החומר היא לא לאפשר העלאת חומר המוגן בזכויות יוצרים ללא אישור מבעלי הזכויות, ואנו כפופים למדיניות זו.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:53, 26 באוגוסט 2016 (IDT) :::[[משתמש:Nahum|נחום]] כוונתי שבדרך כלל התלמידים של הרבנים מעלים את החומר לאתרים. רבנים לא מחזקים בזכויות יוצרים ומדפיסים בעצמם את יצירותיהם. הבן של הרב קוק ז"ל היה רב בעצמו...צריך לראות בפנים הספר על פי רוב מצוין כי מותר להפיץ כל עוד זה לא מסחרי. לא עולה על הדעת שבנו של אחד הרבנים הגדולים ביותר שבעצמו רב יחזיק בזכויות יוצרים. --[[מיוחד:תרומות/5.102.216.95|5.102.216.95]] 21:43, 27 באוגוסט 2016 (IDT) ::::דבריך עצמם הם התשובה לצערי. הרשיון של ויקיטקסט '''כולל חופש לשימוש מסחרי'''. היות שכן, בד"כ דרוש רשות מפורשת מבעלי הזכויות שהן מסכימים לשחרר את החומר לציבור הרחב לכל צורך שיהיה, כולל מסחרי.--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:32, 27 באוגוסט 2016 (IDT) ::::לידיעתך, הרבנים עצמם נחשבים למחברי הספרים גם אם תלמידיהם ערכו או הקלידו את דבריהם ומחזיקים בזכויות היוצרים על יצירותיהם, הם ויורשיהם אחריהם. לא יעלה על הדעת שבנו של אחד הרבנים הגדולים ביותר שבעצמו רב לא יחזיק בזכויות יוצרים על יצירתו, הן של עצמו והן של מורישיו עד מלאת שבעים שנה לפטירתם.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 10:03, 28 באוגוסט 2016 (IDT) :::::פוק חזי מה עמא דבר, מרגע שעברו 70 שנה מפטירת הראי"ה החלו ההוצאות החדשות של כתביו (אף הערוכים בידי הרצי"ה) באופן חוקי לחלוטין (כגון 'אורות' בהוצאת בית אל וכדו'). אילו היו פה ההערות של הרצי"ה על אורות התשובה היה ניתן לטעון שיש עליהן את זכויותיו שלו, או לחלופין אילו היה ניקוד המועתק מהוצאה מנוקדת, אך הטקסט עצמו אינו בעל זכויות. אבקש להחזיר את הטקסט למקומו. ([[משתמש:Yrkyrk|yrkyrk :-) &#61;&#93;]] ([[שיחת משתמש:Yrkyrk|שיחה]]) 14:55, 10 באוקטובר 2017 (IDT)) ::::::האם הרציה באמת שינה את אורות התשובה? הרי יש הקדמה מאוד יפה של הראיה שבה הוא מסביר למה הוא כותב את הספר... האם הגיוני שהרציה ישנה את ספריו של הרב זצל? [[מיוחד:תרומות/213.151.49.69|213.151.49.69]] 17:07, 11 באוקטובר 2017 (IDT) :::::::כעורך בעצמי, אנסה להסביר: העורך (במקרה דנן, הרצי"ה זצ"ל) אינו משנה את דברי המחבר (במקרה דנן, הראי"ה זצ"ל). הוא מלקט אותם ממקורות שונים, מסדר אותם, מתקן את הלשון וכיוצ"ב, כך שלתוכן המקורי של המחבר נוספות פנים חדשות מאת העורך. עדיין, למיטב ידיעתי החוק הישראלי מכיר בזכויות היוצרים של העורך במידה והושקעה עבודת עריכה משמעותית. בהוצאה לאור בה אני עובד, למשל, אנו משקיעים עבודה רבה בעריכת טקסטים של הספרות היהודית הקלאסית שמחבריהם נפטרו לפני למעלה ממאה שנים והזכויות עליהם פגו. למרות זאת, העבודה של ההוצאה שלנו מוגנת בזכויות יוצרים. אנחנו לא עובדים בחינם ולא מוכנים שאחרים ישכפלו את פרי עבודתנו וייהנו מהתמורה במקומנו. יש כמובן מקרים גבוליים, וייתכן שהעריכה של הרצי"ה באורות התשובה אינה מספקת כדי להקים עילה לזכויות יוצרים. השאלה היא האם אנחנו, קהילת ויקיטקסט, שכוללת גם את קרן ויקימדיה העולמית, מוכנים לקחת סיכון שמישהו יתבע אותנו על הפרת זכויות יוצרים, ומוכנים לממן את ההגנה המשפטית שתהיה נחוצה במקרה כזה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:46, 12 באוקטובר 2017 (IDT) ::איני מבין מדוע אורות התשובה קיבל יחס מיוחד . אם אכן כל העריכות מוגנות בזכויות יוצרים ולא יכולות להיות בויקיסטקסט יש למחוק את כל ספרי הרב קוק שמופיעים בויקיטקסט [[משתמש:ארז ל.|ארז ל.]] ([[שיחת משתמש:ארז ל.|שיחה]]) 21:35, 23 באוגוסט 2018 (IDT) לפי האמור לעיל, אסור לומר "זכותו יגן עלינו", או "זכות התורה שלו תעמוד לנו"... אני מקוה שהבנתם את הציניות שנשפכת מהמילים שלי. ואני מתכוון איזה מגדולי ישראל האמתיים מעדיף להקבר ולשמור לעצמו את עתיד האומה ולא להפיץ את אורו בכדי לחיות את כל היקום?!? בטח לא מורנו הראי"ה שראה והראה לנו את דרך האמת [[משתמש:Eliran.sabaya|Eliran.sabaya]] ([[שיחת משתמש:Eliran.sabaya|שיחה]]) 19:24, 19 בספטמבר 2019 (IDT) :לצערי, אנו בוויקיטסט מחוייבים למזדיניותה של קרן ויקימדיה העולמית, שעל השרתים שלה יושב האתר, ולחוקיה של מדינת ישראל. מה שאנחנו משערים לגבי רצונו של הרב ז"ל אינו מעלה ואינו מוריד: עד שלא יתקבל אישור מבעלי הזכויות, לא ניתן לשחזר את הטקסט המחוק. :לגבי אורות התשובה, למיטב זכרוני התקבלה תלונה מנציג של בעלי הזכויות שדרש להסיר. כך גם לגבי עולת ראי"ה. אם יתקבלו תלונות לגבי טקסטים נוספים של הראי"ה ויוכח שהם עברו עריכה משמעותית בידי הרצי"ה או תלמידים אחרים שטרם חלפו שבעים שנה מפטירתם, סביר להניח שניאלץ למחוק גם אותם, עם כל הצער שבדבר. איש אינו עומד מעל לחוק ובוודאי שלא אנו, העובדים כאן בוויקיטקסט בהתנדבות ואין לנו כסף למאבקים משפטיים. בתקווה להבנה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 22:12, 19 בספטמבר 2019 (IDT) ::למה לא לכתוב בתחילת ערך שמוגן בזכויות יוצרים רק לשימוש מסחרי שאסור להשתמש בטקסט בערך זה לשימוש מסחרי והוא לקריאה בלבד? [[מיוחד:תרומות/2A01:6500:A035:9813:839F:C965:3518:374|2A01:6500:A035:9813:839F:C965:3518:374]] 13:12, 17 בספטמבר 2024 (IDT) :::כי מדיניות הקרן, שאנחנו חוסים בצילה ונעזרים בשרתיה, היא שלא לאפשר הצגת טקסטים ברשיון לשימוש כזה, שאינו רשיון לשימוש חופשי.--[[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:04, 17 בספטמבר 2024 (IDT) ::::הטקסט לא כתב ע"י הרב צבי יהודה אלא קובץ על ידו וע"י הרב הנזיר . הוא אפילו נתן לרב דרוקמן את הספר שלו עם הארות על מנת שיצא מחדש ויופץ לרבים . [[משתמש:צור156|צור156]] ([[שיחת משתמש:צור156|שיחה]]) 10:26, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: ולכן הזכויות על מה שהוא מסר לרב דרוקמן שייכות לרב דרוקמן וליורשיו. אם הם ישחררו את הזכויות, נוכל להעלות את הספרים לכאן. אלה הכללים, צר לי. מועדים לשמחה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:04, 1 באוקטובר 2026 (IDT) 69gu33eea1dncw7dx3fk74eiumxe31n 3086332 3086302 2026-10-01T18:24:14Z צור156 46573 /* בעיית זכויות יוצרים */ תגובה 3086332 wikitext text/x-wiki ב"ה הוקלד על ידי תלמידים מישיבת בית אל [[משתמש:איתי גל|איתי גל]] 12:32, 27 באוגוסט 2008 (IDT) הוספתי הקדמות למהדורות ראשונה ושניה - על פי מהדורת מוסד הרב קוק. [[משתמש:Dalmozian|Dalmozian]] 21:16, 19 באוגוסט 2009 (IDT) ==בעיית זכויות יוצרים== הרצי"ה נפטר בשנת 1982. יצירותיו עדיין מוגנות, עד לשנת 2053. מן הראוי לענ"ד למחוק את כל הפרקים מתוך הספר שלוקטו ונערכו על ידו, עד לשנה הנ"ל. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:22, 28 בינואר 2016 (IST) :[[משתמש:Nahum|נחום]], הרבה רבנים אינם מחזקים בזכויות יוצרים, ראה לדוג' טל חרמון של הרב אבינר שלמה. כדי לשאול את [[משתמש:איתי גל]]. חבל נכנסתי לדף והוא התרוקן. ספר מכונן אצל דתיים ציונים. [[מיוחד:תרומות/5.102.227.190|5.102.227.190]] 12:29, 26 באוגוסט 2016 (IDT) ::זה לא רלוונטי. מדיניות הקרן שעל שרתיה נמצא החומר היא לא לאפשר העלאת חומר המוגן בזכויות יוצרים ללא אישור מבעלי הזכויות, ואנו כפופים למדיניות זו.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:53, 26 באוגוסט 2016 (IDT) :::[[משתמש:Nahum|נחום]] כוונתי שבדרך כלל התלמידים של הרבנים מעלים את החומר לאתרים. רבנים לא מחזקים בזכויות יוצרים ומדפיסים בעצמם את יצירותיהם. הבן של הרב קוק ז"ל היה רב בעצמו...צריך לראות בפנים הספר על פי רוב מצוין כי מותר להפיץ כל עוד זה לא מסחרי. לא עולה על הדעת שבנו של אחד הרבנים הגדולים ביותר שבעצמו רב יחזיק בזכויות יוצרים. --[[מיוחד:תרומות/5.102.216.95|5.102.216.95]] 21:43, 27 באוגוסט 2016 (IDT) ::::דבריך עצמם הם התשובה לצערי. הרשיון של ויקיטקסט '''כולל חופש לשימוש מסחרי'''. היות שכן, בד"כ דרוש רשות מפורשת מבעלי הזכויות שהן מסכימים לשחרר את החומר לציבור הרחב לכל צורך שיהיה, כולל מסחרי.--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:32, 27 באוגוסט 2016 (IDT) ::::לידיעתך, הרבנים עצמם נחשבים למחברי הספרים גם אם תלמידיהם ערכו או הקלידו את דבריהם ומחזיקים בזכויות היוצרים על יצירותיהם, הם ויורשיהם אחריהם. לא יעלה על הדעת שבנו של אחד הרבנים הגדולים ביותר שבעצמו רב לא יחזיק בזכויות יוצרים על יצירתו, הן של עצמו והן של מורישיו עד מלאת שבעים שנה לפטירתם.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 10:03, 28 באוגוסט 2016 (IDT) :::::פוק חזי מה עמא דבר, מרגע שעברו 70 שנה מפטירת הראי"ה החלו ההוצאות החדשות של כתביו (אף הערוכים בידי הרצי"ה) באופן חוקי לחלוטין (כגון 'אורות' בהוצאת בית אל וכדו'). אילו היו פה ההערות של הרצי"ה על אורות התשובה היה ניתן לטעון שיש עליהן את זכויותיו שלו, או לחלופין אילו היה ניקוד המועתק מהוצאה מנוקדת, אך הטקסט עצמו אינו בעל זכויות. אבקש להחזיר את הטקסט למקומו. ([[משתמש:Yrkyrk|yrkyrk :-) &#61;&#93;]] ([[שיחת משתמש:Yrkyrk|שיחה]]) 14:55, 10 באוקטובר 2017 (IDT)) ::::::האם הרציה באמת שינה את אורות התשובה? הרי יש הקדמה מאוד יפה של הראיה שבה הוא מסביר למה הוא כותב את הספר... האם הגיוני שהרציה ישנה את ספריו של הרב זצל? [[מיוחד:תרומות/213.151.49.69|213.151.49.69]] 17:07, 11 באוקטובר 2017 (IDT) :::::::כעורך בעצמי, אנסה להסביר: העורך (במקרה דנן, הרצי"ה זצ"ל) אינו משנה את דברי המחבר (במקרה דנן, הראי"ה זצ"ל). הוא מלקט אותם ממקורות שונים, מסדר אותם, מתקן את הלשון וכיוצ"ב, כך שלתוכן המקורי של המחבר נוספות פנים חדשות מאת העורך. עדיין, למיטב ידיעתי החוק הישראלי מכיר בזכויות היוצרים של העורך במידה והושקעה עבודת עריכה משמעותית. בהוצאה לאור בה אני עובד, למשל, אנו משקיעים עבודה רבה בעריכת טקסטים של הספרות היהודית הקלאסית שמחבריהם נפטרו לפני למעלה ממאה שנים והזכויות עליהם פגו. למרות זאת, העבודה של ההוצאה שלנו מוגנת בזכויות יוצרים. אנחנו לא עובדים בחינם ולא מוכנים שאחרים ישכפלו את פרי עבודתנו וייהנו מהתמורה במקומנו. יש כמובן מקרים גבוליים, וייתכן שהעריכה של הרצי"ה באורות התשובה אינה מספקת כדי להקים עילה לזכויות יוצרים. השאלה היא האם אנחנו, קהילת ויקיטקסט, שכוללת גם את קרן ויקימדיה העולמית, מוכנים לקחת סיכון שמישהו יתבע אותנו על הפרת זכויות יוצרים, ומוכנים לממן את ההגנה המשפטית שתהיה נחוצה במקרה כזה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:46, 12 באוקטובר 2017 (IDT) ::איני מבין מדוע אורות התשובה קיבל יחס מיוחד . אם אכן כל העריכות מוגנות בזכויות יוצרים ולא יכולות להיות בויקיסטקסט יש למחוק את כל ספרי הרב קוק שמופיעים בויקיטקסט [[משתמש:ארז ל.|ארז ל.]] ([[שיחת משתמש:ארז ל.|שיחה]]) 21:35, 23 באוגוסט 2018 (IDT) לפי האמור לעיל, אסור לומר "זכותו יגן עלינו", או "זכות התורה שלו תעמוד לנו"... אני מקוה שהבנתם את הציניות שנשפכת מהמילים שלי. ואני מתכוון איזה מגדולי ישראל האמתיים מעדיף להקבר ולשמור לעצמו את עתיד האומה ולא להפיץ את אורו בכדי לחיות את כל היקום?!? בטח לא מורנו הראי"ה שראה והראה לנו את דרך האמת [[משתמש:Eliran.sabaya|Eliran.sabaya]] ([[שיחת משתמש:Eliran.sabaya|שיחה]]) 19:24, 19 בספטמבר 2019 (IDT) :לצערי, אנו בוויקיטסט מחוייבים למזדיניותה של קרן ויקימדיה העולמית, שעל השרתים שלה יושב האתר, ולחוקיה של מדינת ישראל. מה שאנחנו משערים לגבי רצונו של הרב ז"ל אינו מעלה ואינו מוריד: עד שלא יתקבל אישור מבעלי הזכויות, לא ניתן לשחזר את הטקסט המחוק. :לגבי אורות התשובה, למיטב זכרוני התקבלה תלונה מנציג של בעלי הזכויות שדרש להסיר. כך גם לגבי עולת ראי"ה. אם יתקבלו תלונות לגבי טקסטים נוספים של הראי"ה ויוכח שהם עברו עריכה משמעותית בידי הרצי"ה או תלמידים אחרים שטרם חלפו שבעים שנה מפטירתם, סביר להניח שניאלץ למחוק גם אותם, עם כל הצער שבדבר. איש אינו עומד מעל לחוק ובוודאי שלא אנו, העובדים כאן בוויקיטקסט בהתנדבות ואין לנו כסף למאבקים משפטיים. בתקווה להבנה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 22:12, 19 בספטמבר 2019 (IDT) ::למה לא לכתוב בתחילת ערך שמוגן בזכויות יוצרים רק לשימוש מסחרי שאסור להשתמש בטקסט בערך זה לשימוש מסחרי והוא לקריאה בלבד? [[מיוחד:תרומות/2A01:6500:A035:9813:839F:C965:3518:374|2A01:6500:A035:9813:839F:C965:3518:374]] 13:12, 17 בספטמבר 2024 (IDT) :::כי מדיניות הקרן, שאנחנו חוסים בצילה ונעזרים בשרתיה, היא שלא לאפשר הצגת טקסטים ברשיון לשימוש כזה, שאינו רשיון לשימוש חופשי.--[[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:04, 17 בספטמבר 2024 (IDT) ::::הטקסט לא כתב ע"י הרב צבי יהודה אלא קובץ על ידו וע"י הרב הנזיר . הוא אפילו נתן לרב דרוקמן את הספר שלו עם הארות על מנת שיצא מחדש ויופץ לרבים . [[משתמש:צור156|צור156]] ([[שיחת משתמש:צור156|שיחה]]) 10:26, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: ולכן הזכויות על מה שהוא מסר לרב דרוקמן שייכות לרב דרוקמן וליורשיו. אם הם ישחררו את הזכויות, נוכל להעלות את הספרים לכאן. אלה הכללים, צר לי. מועדים לשמחה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:04, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::זה שיש כ"כ הרבה הוצאות שונות מוכיח שהטקסט אינו בבעלות . כי לכל הוצאה כתוב בפנים - הזכויות שמורות ולא נראלי שכל אחד שהוציא ביקש רשות מכל האלף הקודמים לו [[משתמש:צור156|צור156]] ([[שיחת משתמש:צור156|שיחה]]) 21:24, 1 באוקטובר 2026 (IDT) 4wlzwk7l8fvbafxpt5fwd3kxsprxax3 3086333 3086332 2026-10-01T18:28:45Z Nahum 68 /* בעיית זכויות יוצרים */ תגובה למשתמש צור156 ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086333 wikitext text/x-wiki ב"ה הוקלד על ידי תלמידים מישיבת בית אל [[משתמש:איתי גל|איתי גל]] 12:32, 27 באוגוסט 2008 (IDT) הוספתי הקדמות למהדורות ראשונה ושניה - על פי מהדורת מוסד הרב קוק. [[משתמש:Dalmozian|Dalmozian]] 21:16, 19 באוגוסט 2009 (IDT) ==בעיית זכויות יוצרים== הרצי"ה נפטר בשנת 1982. יצירותיו עדיין מוגנות, עד לשנת 2053. מן הראוי לענ"ד למחוק את כל הפרקים מתוך הספר שלוקטו ונערכו על ידו, עד לשנה הנ"ל. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:22, 28 בינואר 2016 (IST) :[[משתמש:Nahum|נחום]], הרבה רבנים אינם מחזקים בזכויות יוצרים, ראה לדוג' טל חרמון של הרב אבינר שלמה. כדי לשאול את [[משתמש:איתי גל]]. חבל נכנסתי לדף והוא התרוקן. ספר מכונן אצל דתיים ציונים. [[מיוחד:תרומות/5.102.227.190|5.102.227.190]] 12:29, 26 באוגוסט 2016 (IDT) ::זה לא רלוונטי. מדיניות הקרן שעל שרתיה נמצא החומר היא לא לאפשר העלאת חומר המוגן בזכויות יוצרים ללא אישור מבעלי הזכויות, ואנו כפופים למדיניות זו.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:53, 26 באוגוסט 2016 (IDT) :::[[משתמש:Nahum|נחום]] כוונתי שבדרך כלל התלמידים של הרבנים מעלים את החומר לאתרים. רבנים לא מחזקים בזכויות יוצרים ומדפיסים בעצמם את יצירותיהם. הבן של הרב קוק ז"ל היה רב בעצמו...צריך לראות בפנים הספר על פי רוב מצוין כי מותר להפיץ כל עוד זה לא מסחרי. לא עולה על הדעת שבנו של אחד הרבנים הגדולים ביותר שבעצמו רב יחזיק בזכויות יוצרים. --[[מיוחד:תרומות/5.102.216.95|5.102.216.95]] 21:43, 27 באוגוסט 2016 (IDT) ::::דבריך עצמם הם התשובה לצערי. הרשיון של ויקיטקסט '''כולל חופש לשימוש מסחרי'''. היות שכן, בד"כ דרוש רשות מפורשת מבעלי הזכויות שהן מסכימים לשחרר את החומר לציבור הרחב לכל צורך שיהיה, כולל מסחרי.--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:32, 27 באוגוסט 2016 (IDT) ::::לידיעתך, הרבנים עצמם נחשבים למחברי הספרים גם אם תלמידיהם ערכו או הקלידו את דבריהם ומחזיקים בזכויות היוצרים על יצירותיהם, הם ויורשיהם אחריהם. לא יעלה על הדעת שבנו של אחד הרבנים הגדולים ביותר שבעצמו רב לא יחזיק בזכויות יוצרים על יצירתו, הן של עצמו והן של מורישיו עד מלאת שבעים שנה לפטירתם.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 10:03, 28 באוגוסט 2016 (IDT) :::::פוק חזי מה עמא דבר, מרגע שעברו 70 שנה מפטירת הראי"ה החלו ההוצאות החדשות של כתביו (אף הערוכים בידי הרצי"ה) באופן חוקי לחלוטין (כגון 'אורות' בהוצאת בית אל וכדו'). אילו היו פה ההערות של הרצי"ה על אורות התשובה היה ניתן לטעון שיש עליהן את זכויותיו שלו, או לחלופין אילו היה ניקוד המועתק מהוצאה מנוקדת, אך הטקסט עצמו אינו בעל זכויות. אבקש להחזיר את הטקסט למקומו. ([[משתמש:Yrkyrk|yrkyrk :-) &#61;&#93;]] ([[שיחת משתמש:Yrkyrk|שיחה]]) 14:55, 10 באוקטובר 2017 (IDT)) ::::::האם הרציה באמת שינה את אורות התשובה? הרי יש הקדמה מאוד יפה של הראיה שבה הוא מסביר למה הוא כותב את הספר... האם הגיוני שהרציה ישנה את ספריו של הרב זצל? [[מיוחד:תרומות/213.151.49.69|213.151.49.69]] 17:07, 11 באוקטובר 2017 (IDT) :::::::כעורך בעצמי, אנסה להסביר: העורך (במקרה דנן, הרצי"ה זצ"ל) אינו משנה את דברי המחבר (במקרה דנן, הראי"ה זצ"ל). הוא מלקט אותם ממקורות שונים, מסדר אותם, מתקן את הלשון וכיוצ"ב, כך שלתוכן המקורי של המחבר נוספות פנים חדשות מאת העורך. עדיין, למיטב ידיעתי החוק הישראלי מכיר בזכויות היוצרים של העורך במידה והושקעה עבודת עריכה משמעותית. בהוצאה לאור בה אני עובד, למשל, אנו משקיעים עבודה רבה בעריכת טקסטים של הספרות היהודית הקלאסית שמחבריהם נפטרו לפני למעלה ממאה שנים והזכויות עליהם פגו. למרות זאת, העבודה של ההוצאה שלנו מוגנת בזכויות יוצרים. אנחנו לא עובדים בחינם ולא מוכנים שאחרים ישכפלו את פרי עבודתנו וייהנו מהתמורה במקומנו. יש כמובן מקרים גבוליים, וייתכן שהעריכה של הרצי"ה באורות התשובה אינה מספקת כדי להקים עילה לזכויות יוצרים. השאלה היא האם אנחנו, קהילת ויקיטקסט, שכוללת גם את קרן ויקימדיה העולמית, מוכנים לקחת סיכון שמישהו יתבע אותנו על הפרת זכויות יוצרים, ומוכנים לממן את ההגנה המשפטית שתהיה נחוצה במקרה כזה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:46, 12 באוקטובר 2017 (IDT) ::איני מבין מדוע אורות התשובה קיבל יחס מיוחד . אם אכן כל העריכות מוגנות בזכויות יוצרים ולא יכולות להיות בויקיסטקסט יש למחוק את כל ספרי הרב קוק שמופיעים בויקיטקסט [[משתמש:ארז ל.|ארז ל.]] ([[שיחת משתמש:ארז ל.|שיחה]]) 21:35, 23 באוגוסט 2018 (IDT) לפי האמור לעיל, אסור לומר "זכותו יגן עלינו", או "זכות התורה שלו תעמוד לנו"... אני מקוה שהבנתם את הציניות שנשפכת מהמילים שלי. ואני מתכוון איזה מגדולי ישראל האמתיים מעדיף להקבר ולשמור לעצמו את עתיד האומה ולא להפיץ את אורו בכדי לחיות את כל היקום?!? בטח לא מורנו הראי"ה שראה והראה לנו את דרך האמת [[משתמש:Eliran.sabaya|Eliran.sabaya]] ([[שיחת משתמש:Eliran.sabaya|שיחה]]) 19:24, 19 בספטמבר 2019 (IDT) :לצערי, אנו בוויקיטסט מחוייבים למזדיניותה של קרן ויקימדיה העולמית, שעל השרתים שלה יושב האתר, ולחוקיה של מדינת ישראל. מה שאנחנו משערים לגבי רצונו של הרב ז"ל אינו מעלה ואינו מוריד: עד שלא יתקבל אישור מבעלי הזכויות, לא ניתן לשחזר את הטקסט המחוק. :לגבי אורות התשובה, למיטב זכרוני התקבלה תלונה מנציג של בעלי הזכויות שדרש להסיר. כך גם לגבי עולת ראי"ה. אם יתקבלו תלונות לגבי טקסטים נוספים של הראי"ה ויוכח שהם עברו עריכה משמעותית בידי הרצי"ה או תלמידים אחרים שטרם חלפו שבעים שנה מפטירתם, סביר להניח שניאלץ למחוק גם אותם, עם כל הצער שבדבר. איש אינו עומד מעל לחוק ובוודאי שלא אנו, העובדים כאן בוויקיטקסט בהתנדבות ואין לנו כסף למאבקים משפטיים. בתקווה להבנה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 22:12, 19 בספטמבר 2019 (IDT) ::למה לא לכתוב בתחילת ערך שמוגן בזכויות יוצרים רק לשימוש מסחרי שאסור להשתמש בטקסט בערך זה לשימוש מסחרי והוא לקריאה בלבד? [[מיוחד:תרומות/2A01:6500:A035:9813:839F:C965:3518:374|2A01:6500:A035:9813:839F:C965:3518:374]] 13:12, 17 בספטמבר 2024 (IDT) :::כי מדיניות הקרן, שאנחנו חוסים בצילה ונעזרים בשרתיה, היא שלא לאפשר הצגת טקסטים ברשיון לשימוש כזה, שאינו רשיון לשימוש חופשי.--[[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:04, 17 בספטמבר 2024 (IDT) ::::הטקסט לא כתב ע"י הרב צבי יהודה אלא קובץ על ידו וע"י הרב הנזיר . הוא אפילו נתן לרב דרוקמן את הספר שלו עם הארות על מנת שיצא מחדש ויופץ לרבים . [[משתמש:צור156|צור156]] ([[שיחת משתמש:צור156|שיחה]]) 10:26, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: ולכן הזכויות על מה שהוא מסר לרב דרוקמן שייכות לרב דרוקמן וליורשיו. אם הם ישחררו את הזכויות, נוכל להעלות את הספרים לכאן. אלה הכללים, צר לי. מועדים לשמחה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:04, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::זה שיש כ"כ הרבה הוצאות שונות מוכיח שהטקסט אינו בבעלות . כי לכל הוצאה כתוב בפנים - הזכויות שמורות ולא נראלי שכל אחד שהוציא ביקש רשות מכל האלף הקודמים לו [[משתמש:צור156|צור156]] ([[שיחת משתמש:צור156|שיחה]]) 21:24, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::: השערות, הוכחות והוכחות שכנגד, כל אחד יכול להעלות. כל עוד היצירה לא שוחררה לרשות הציבור בידי יורשיו החוקיים של העיזבון בצורה ברורה, אנחנו נהיה מנועים מלהעלות לכאן את הטקסט. צר לי, אך זה המצב.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 21:28, 1 באוקטובר 2026 (IDT) smaahv7xcod1y10nwfcks91qrckrfd1 0 184329 3086429 3011124 2026-10-02T09:55:04Z Dovi 1 הצעה לעיצוב חדש והפניות חדשות בראש הדף. לאלה שבונים בפועל את הסידור - תרגישו חופשיים לשנות ולשפר! 3086429 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד (חסידים)]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מקורו]]'''}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ===[[/אודות|על אודות]]=== == סידורים נוספים באתר == <center>{{טקסט מנוקד}} {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |= colspan=12|{{גודל|200|'''סידורים, סדרים ומחזורים'''}} |- align=center != colspan=4|[[/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח (ספרדים)]] != colspan=4|[[/נוסח ספרד|נוסח ספרד (חסידים)]] != colspan=4|[[/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]] |- align=center |= colspan=4|[[/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] |= colspan=4|[[סידור בית יעקב (עמדין)|בית יעקב (עמדין)]] |= colspan=4|[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] |- align=center |= colspan=4|[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] |= colspan=4|[[סידור תורה אור]] |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[/נוסח מרוקו/]] |= colspan=4| |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] |= colspan=4| |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] |= colspan=4| |= colspan=4| |} {{סוף}} </center> ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא [https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] *לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] 1ihds7jqdfs2duh7644ukxyl1v2eykl 3086433 3086429 2026-10-02T09:58:30Z Yack67 27395 3086433 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד (חסידים)]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ===[[/אודות|על אודות]]=== == סידורים נוספים באתר == <center>{{טקסט מנוקד}} {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |= colspan=12|{{גודל|200|'''סידורים, סדרים ומחזורים'''}} |- align=center != colspan=4|[[/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח (ספרדים)]] != colspan=4|[[/נוסח ספרד|נוסח ספרד (חסידים)]] != colspan=4|[[/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]] |- align=center |= colspan=4|[[/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] |= colspan=4|[[סידור בית יעקב (עמדין)|בית יעקב (עמדין)]] |= colspan=4|[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] |- align=center |= colspan=4|[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] |= colspan=4|[[סידור תורה אור]] |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[/נוסח מרוקו/]] |= colspan=4| |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] |= colspan=4| |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] |= colspan=4| |= colspan=4| |} {{סוף}} </center> ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא [https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] *לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] eco72zu5ywfabnucavlanazj6rm7hpg 3086434 3086433 2026-10-02T09:59:45Z Dovi 1 3086434 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד (חסידים)]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}[[ויקיטקסט:סידור|מידע על הסידור בוויקיטקסט]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} == סידורים נוספים באתר == <center>{{טקסט מנוקד}} {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |= colspan=12|{{גודל|200|'''סידורים, סדרים ומחזורים'''}} |- align=center != colspan=4|[[/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח (ספרדים)]] != colspan=4|[[/נוסח ספרד|נוסח ספרד (חסידים)]] != colspan=4|[[/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]] |- align=center |= colspan=4|[[/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] |= colspan=4|[[סידור בית יעקב (עמדין)|בית יעקב (עמדין)]] |= colspan=4|[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] |- align=center |= colspan=4|[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] |= colspan=4|[[סידור תורה אור]] |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[/נוסח מרוקו/]] |= colspan=4| |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] |= colspan=4| |= colspan=4| |- align=center |= colspan=4|[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] |= colspan=4| |= colspan=4| |} {{סוף}} </center> ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא [https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] *לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] o6dtvsvey5fkcwtpalv6spi5322q457 3086435 3086434 2026-10-02T10:04:52Z Dovi 1 3086435 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}[[ויקיטקסט:סידור|מידע על הסידור בוויקיטקסט]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא [https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] *לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] aczp51fcs1imgwjjkayuvz0b65ko8oe 3086436 3086435 2026-10-02T10:06:28Z Dovi 1 3086436 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}[[ויקיטקסט:סידור|{{ק|מידע על הסידור בוויקיטקסט}}]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא [https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] *לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] 8hfakdb3erhqz7b5ehftlietziiiuxr 3086442 3086436 2026-10-02T10:27:43Z Dovi 1 3086442 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}[[ויקיטקסט:סידור|{{ק|מידע על הסידור בוויקיטקסט}}]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מקורות== *[[אוצר השירה והפיוט]] *לוח הפיוטים ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא *[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת *[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא [https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] *לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] dvrziycbgw0qf6dfl46nctedmshd21r 3086443 3086442 2026-10-02T10:28:38Z Dovi 1 /* קישורים חיצוניים */ 3086443 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}[[ויקיטקסט:סידור|{{ק|מידע על הסידור בוויקיטקסט}}]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מקורות== *[[אוצר השירה והפיוט]] *לוח הפיוטים ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא #[https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] #לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] 2iyqftip8pi25iqme9fhjvv449p45op 3086445 3086443 2026-10-02T10:32:54Z Dovi 1 3086445 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}[[#מקורות|מקורות]] · [[ויקיטקסט:סידור|{{ק|מידע על הסידור בוויקיטקסט}}]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מקורות== *[[אוצר השירה והפיוט]] *לוח הפיוטים ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא #[https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] #לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] 9quwjkdl6z7vi4d08wmmss7jwjmotp4 3086446 3086445 2026-10-02T10:33:15Z Dovi 1 3086446 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}{{ק|[[#מקורות|מקורות]] · [[ויקיטקסט:סידור|מידע על הסידור בוויקיטקסט}}]]}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מקורות== *[[אוצר השירה והפיוט]] *לוח הפיוטים ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא #[https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] #לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] mchhniljwxvoeca1ms97ku4mvygt1ox 3086447 3086446 2026-10-02T10:33:52Z Dovi 1 3086447 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}{{ק|[[#מקורות|מקורות]] · [[ויקיטקסט:סידור|מידע על הסידור בוויקיטקסט]]}}}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מקורות== *[[אוצר השירה והפיוט]] *לוח הפיוטים ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא #[https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] #לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] 1jff2f6fyhhpa80d71nzowni68p633z 3086448 3086447 2026-10-02T10:45:21Z Dovi 1 /* מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט */ 3086448 wikitext text/x-wiki {{מרכז|{{גג|'''[[סידור/נוסח עדות המזרח|נוסח עדות המזרח]] · [[סידור/נוסח ספרד|נוסח ספרד {{ק|(חסידים)}}]] · [[סידור/נוסח אשכנז|נוסח אשכנז]]{{ש}}[[סידור/נוסח תימן בלדי|נוסח תימן בלדי]] · [[סידור/נוסח מרוקו|נוסח מרוקו]]'''{{ש}}{{ק|[[#מקורות|מקורות]] · [[ויקיטקסט:סידור|מידע על הסידור בוויקיטקסט]]}}}}}} == סדר תפילות ישראל לפי כלל הנוסחים == {{סדר התפילות}} ==מקורות== *[[אוצר השירה והפיוט]] *לוח הפיוטים ==מהדורות אחרות של סידורי תפילה בוויקיטקסט== הקלדות דיגיטליות של סידורי תפילה לפי דפוסים מסוימים, או בדומה להם: *[[סידור בית יעקב (עמדין)|סידור בית יעקב (עמדין)]] *[[הסידור השלם (בירנבוים)|הסידור השלם (בירנבוים)]] *[[תכלאל נוסח תימן - דרדעי]] *[[סידור תורה אור]] *[[סידור מהדורת שליח ציבור|מהדורת שליח ציבור (בן איש חי)]] *[[סידור ספרדים קורפו|קורפו (יוון)]] ==ראו גם== *[[מקראי מועד]] *[[מחזור לראש השנה]] *[[מחזורים לימים נוראים]] *[[מחזורים לשבתות אשכנז]] *[[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] *[[:קטגוריה:פיוטי ההגדה של פסח]] *[[ביאור:תפילת העמידה כמדריך לשיחה עם ה']] ===תבניות שימושיות=== *<nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki> תציג את [[קריאת שמע של ערבית]] של ספרד. * {{תב|צת|תהלים|כז}} תציג את המזמור בדף התפילה * {{תב|הוראה למתפללים|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * {{תב|קטן|הסבר מה על המתפלל לעשות}} * <nowiki><noinclude>תוכן שמופיע בתבנית בלבד, ולא בדפים המכילים אותה.</noinclude></nowiki> * {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} - בדפי כלל העדות, התבנית מציגה כל נוסח (מתוך {{תב|נוסחי תפילה קצרים}}) בפני עצמו. ר' [[קריאת שמע של ערבית]]. * {{תב|נוסחי תפילה קצרים}} - באמצעות התבנית הזו רושמים שינויי נוסחאות בין העדות. == קישורים חיצוניים == #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen1.htm נוסח עדות המזרח] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Edot_HaMizrach נוסח עדות המזרח] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen2.htm נוסח ספרד] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Sefard נוסח ספרד] באתר ספריא #[http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/tohen3.htm נוסח אשכנז] באתר דעת #[https://www.sefaria.org.il/Siddur_Ashkenaz נוסח אשכנז] באתר ספריא #[https://www.yadmeir.co.il/?CategoryID=651 נוסח תימן באתר תכלאל ] #לעוד סידורים ותפילות מכל זרמי יהדות ראו אתר [https://opensiddur.org/ פרויקט הסדור הפתוח ] [[קטגוריה:סידור התפילה]] mvtdefwo7b7m5hfxudp4wr46duzvete 0 276338 3086271 3085904 2026-10-01T12:00:20Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3086271 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> 115k4ufyzs79gdgtnaupu8rxfmug6f3 0 286248 3086375 2996166 2026-10-01T20:52:26Z ~2026-52966-99 46635 /* בקשה שאחר הלימוד */ תיקנתי שגיאה 3086375 wikitext text/x-wiki בס"ד <center><div style="text-align:center;border:2px solid #3333ff;border-radius:18px;background-color:#eeffb3;padding:10px"> <b style="color:#0000ff;font-family:stam;font-size:27px;">סדר חנוכת הבית</b><br> <span style="color:#0033ff;font-size:15px;">כפי שסידר הגאון ה{{קישור למחבר|חיד"א}} בספרו הקדוש [[תורת השלמים]].</span><p> <div style="border-radius:13px;border:1px solid #6633ff;color:#8000d5;font-size:15px;padding:10px">וכך הסדר: <B>ב</B>רכות (ט' פרקים), <B>י</B>ום-טוב (ה' פרקים), <B>ת</B>מיד (ז' פרקים). ויכוון שהם סה"כ <B>כ"א</B> פרקים כמספר שם <B>אהי"ה</B>. וראשי תיבות המסכתות הם <B>בית</B>. וטוב ונכון שיקראו הקהל כולם כל העניין.<br> וכבר נהגו לחלק הסדר בין הקרואים. </div><P> ==קודם הלימוד== <div style="text-align:justify;color:#330066;font-family:dev;font-size:19px;"><br> <center><span style="color:#6a354e;font-size:16px;">יעמוד בפתח הבית ויאמר סדר זה:</span></center><br> <B>בָּרוּךְ</B> אַתָּה בְּבֹאֶךָ.<br> <B>וַיְהִי</B> יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ.<br> <B>וַיְהִי</B> דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַיְהֹוָה עִמּוֹ.<br> <B>וִיהִי</B> נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.<br> <B>אָנָּא</B> בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אב"ג ית"ץ)</span><br> <B>קַבֵּל</B> רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(קר"ע שט"ן)</span><br> <B>נָא</B> גִבּוֹר דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(נג"ד יכ"ש)</span><br> <B>בָּרְכֵם</B> טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בט"ר צת"ג)</span><br> <B>חֲסִין</B> קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(חק"ב טנ"ע)</span><br> <B>יָחִיד</B> גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יג"ל פז"ק)</span><br> <B>שַׁוְעָתֵנוּ</B> קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שק"ו צי"ת)</span><br> <span style="color:#6600ff;font-size:14px">בלחש:</span> בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה <B>קָמָה</B> <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְכַוֵּן בְּשֵׁם הק"מ)</span> אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: <B style="color:#990066;font-size:22px;">יְהִי רָצוֹן</B> מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלִינוּ, וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ וּבִזְּכוּת שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפְּסוּקִים אֵלּוּ, תַּצְלִיחֵנוֹ לָנוּ וּלְכָל זַרְעֵנוּ בְּבַיִת זֶה בִּכְּלָל וּבִפְרָט, וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, וְתַצִּילֵנוּ מֵעֵין הָרֵעַ, וּמִכָּל חֵטְא, וּמִכָּל חֹלִי, וּמִכָּל צָרָה, וְיִהְיוּ בָּתֵּינוּ בְּכָל מָקוֹם בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים לָנוּ וּזַרְעֵנוּ. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד. <center><B>אָמֵן כֵן יְהִי רָצוֹן.</B></center> <B>יְהִי</B> חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ.<br> <B>הַרְאֵנוּ</B> יְהֹוָה חַסְדֶּךָ. וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ.<br> <B>וַאֲנִי</B> בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אָשִׁירָה לַיְהֹוָה כִּי גָמַל עָלָי.<br> <B>הִנֵּה</B> אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהֹוָה. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה.<br> <br><br> <center><B style="color:#660099;font-size:20px;">ויתן צדקה, ויכוון שיהיה הבית מוצלח בכל.</B></center><br> <span style="color:#6a354e;font-size:16px;">[<b>נציין כי</b> את הצדקה יש להעביר לעניים הגונים, ולכתחילה עדיף להעביר לעניים שיש אליהם קירבה משפחתית - מבחינת עניי ביתך קודמים, ובמידה וב"ה אין כאלה, ניתן להעביר לעמותות הידועות כמסיעות לנזקקים.]</span><br></div> °•°</div>•°•<br> <div style="text-align:justify;border:2px solid #3333ff;border-radius:18px;background-color:#eeffb3;color:#330066;font-family:dev;font-size:19px;padding:10px"> ==סדר הלימוד== עבור אל: [[#0|חלק א']] | [[#1|חלק ב']] | [[#2|חלק ג']] | [[#3|חלק ד']] | [[#4|חלק ה']] | [[#5|חלק ו']] | [[#6|חלק ז']] | [[#7|חלק ח']] | [[#8|חלק ט']] | [[#9|חלק י']] | [[#בקשה שאחר הלימוד|בקשה שאחר הלימוד]] ---- {{עוגן בשורה|0}}<center><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק א</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ברכות. פרק א</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשָּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וְגוֹמְרָהּ)</span> עַד הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעֲמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים ו)</span> וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל אָדָם קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם)</span> וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ? בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵיתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוֹב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים טז)</span> לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְמֵי חַיֶּיךָ)</span>, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ב</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא, וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד; בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ? <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אֶלָּא כְּדֵי)</span> שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בִּלְבָד)</span>: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לְמָּקוֹם שֶׁטָעָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ, מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַתְּפִלָּה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן? אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אְפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ? אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים? אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָרוֹצֶה לִטֹל אֶת הַשֵׁם יטֹל: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ג</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וּמִן הַתְּפִלָּה)</span> וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי המִּטָה וְחִלוּפֵיהֶן וְחִלוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִפְנֵי הַמִּטָה וְאֶת שֶׁלְאַחַר הַמִּטָה, אֶת שֶׁלַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִים, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן חיָּבִין. אֵלוּ וָאֵלוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ, וְאִם לָאו, לֹא יתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>נָשִׁים וַעְבָדִים וּקְטנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם: ---- {{עוגן בשורה|1}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ב</b></center> <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְּרוֹת עַֹד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה? אַרְבַּע אַמּוֹת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ד</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת)</span>: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ: מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם: בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם מִתְפַלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה; אוֹמֵר: הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ; בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, יֵרֵד. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בֵּית)</span> קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְּפִינָה אוֹ בְקָּרוֹן אוֹ בְאַסְדָּה, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ה</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הָאוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל? מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָעָה בָהּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה, לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָּן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל; וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ו</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(נִהְיָה)</span>, יָצָא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל)</span>. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>הָיוּ יוֹשְׁבִין <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(לֶאֱכֹל)</span>, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְפֵלָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרָכָה אַחַת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מֵעֵין שָׁלשׁ)</span>. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת: ---- {{עוגן בשורה|2}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ג</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ז</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין? עַד כַּזַּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>כֵּיצַד מְזַמְּנִין? בִּשְׁלֹשָׁה אוֹמֵר: נְבָרֵךְ. בִּשְׁלֹשָׁה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּאֶלֶף, אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּרִבּוֹא, אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. בְּרִבּוֹא וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו: בָרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהלים סח)</span> בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָׁה. שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין, עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין, עַד שֵׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִּמּוּן. וְאִם לָאו, אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרְכִין: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ח</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעֻדָּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָה וּמַנִּיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵךְ בִּמְּקוֹם שֶׁנִּזְכָּר. עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ט</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת הַטוֹבוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטוֹב וְהַמֵּיטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטוֹבָה, וְעַל הַטוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֵׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים ו)</span>: וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךְ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין וְאָמְרוּ: אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים: מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(רות ב)</span>: וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שופטים ו)</span>: יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(משלי כג)</span>: אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהלים קיט)</span>: עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ: ---- {{עוגן בשורה|3}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ד</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יום-טוב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ביצה). </span>פרק א</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִטּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר: זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הִם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדָּרְסָן, וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַּזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן; כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן?: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תְּבָלִין נִדּוּכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בַנָּפָה וְלֹא בַכְּבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ט</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה י</span> <br>מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב, מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ב</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת; אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי תַבְשִׁילִין; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ: מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל: מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ט</span> <br>הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין, טְמֵאָה מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים: מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה י</span> <br>עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בַּשַּׁבָּת, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין, חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת: ---- {{עוגן בשורה|4}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ה</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ג</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְחֻסָּר צֵידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה מֻתָּר: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מְצוֹדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר: מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמּוֹטָה; אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה, וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר, אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת)</span>. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בַּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בֵיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ד</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקֻּפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בְעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף? כָּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בַפּוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם וְלֹא בַמְּגֵרָה וְלֹא בַמַּגָּל, אֶלָּא בַקּוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>אֵין פּוֹחְתִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין. וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת, וְכֵן בַּדֶּלֶת. וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹטֵל אָדָם קִיסָם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מִשֶּׁלְּפָנָיו)</span> לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר, לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר: מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר: מִכָּאן וְעַד כָּאן: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ה</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וּמְכַסִּים פֵּרוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>כּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת: לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת: לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה: לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּשַּׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֵה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ: ---- {{עוגן בשורה|5}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ו</b></center> <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר)</span>. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אוֹתָהּ)</span> הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מִפֵּרוֹתָיו)</span>, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרֵב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר: <br><hr> <span style="color:#660099;font-size:20px;">תמיד. פרק א</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>בִּשְׁלֹֹשָה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרה בְּיָדָם; וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִּמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַמְּמֻּנֶּה. וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְּמֻנֶּה בָא? לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְּמֻנֶּה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁטָּבַל יָבוֹא וְיָפִיס. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם. וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת, אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח, וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעְרָב. הָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בֵּית)</span> עוֹשֵׂי חֲבִתִּים. הִגִּיעוֹּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אֶת הַמִּזְבֵּחַ)</span>, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכֶּלִי, עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר, וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָּחִים, מְקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ב</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ, מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הָאֵבָרִין וְהַפְּדָרִין שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, סוֹנְקִין אוֹתָם לִצְדָּדֵי הַמִּזְבֵּחַ. אִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין, סוֹדְרִין אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכֶּבֶשׁ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. וְתַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל הַכֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדָּשֶׁן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בַּגִּזְרִין לְסַדֵּר אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה. וְכִי כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַעֲרָכָה? הֵין; כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן. אֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִין, בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל עֵץ שָׁמֶן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִים הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגִּזְרִים שֶׁהָיוּ מַצִּיתִים אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בָּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵנָה יָפִין, לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לַקְּטֹרֶת מִכְּנֶגְד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעֹמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים. וּבַשַּׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מַחֲזִירִין אוֹתָן לַמַּעֲרָכָה. הִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ, וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ג</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ, וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ, וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה, וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּים, וְהַיַּיִן. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: הֵין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם, אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים: ---- {{עוגן בשורה|6}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ז</b></center> <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו. בֵית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לְצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין, וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין, וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי וְהַכּוּז וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת. הַטֶּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי, וְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִתּוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת, אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>בָּא לוֹ לְפִשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יחזקאל מד)</span>, וַיֹּאמֶר אֵלַי יְיָ, הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, נִכְנַס לַתָּא, וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל. הִגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ. לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל. מִירִיחוֹ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(הָיוּ)</span> שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי: עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָור, וְהָיוּ מִתְעַטְשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ט</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיּוֹת דוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן, וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ד</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט, עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>לֹא הָיָה שׁוֹבֵּר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבוֹ וְתוֹלֶה בוֹ. הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט. קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. עָלָה לְרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָּלוּי לְפָנָיו. נָטַל אֶת הַפֶּדֶר וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם לְהָדִיחָן. וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. וְהַקְּרָבַיִם מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּמִעוּטָהּ, עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מְמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לְדֹפֶן הַיְמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵיאָה תְּלוּיִים בָּהּ. בָּא לוֹ לְדֹפֶן הַשְּׂמָאלִית, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְחוֹל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִית וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם. הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחָטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ, הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִּימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִין בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמָעְלָה. הַשְּׁבִיעי, בַּסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע: ---- {{עוגן בשורה|7}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ח</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ה</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וַיֹּאמֶר. בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבַשַּׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לְמשְׁמָר הַיּוֹצֵא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אָמַר לָהֶם: חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(הֵפִיסוּ)</span>, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אָמַר לָהֶם:)</span> חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>מְסָרוּם לַחַזָּנִים. הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנְסַיִם בִּלְבָד. וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף. וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק שְׁלשֶׁת קַבִּים, וְהַבָּזָךְ הָיָה בְתוֹכוֹ, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת. וְכִסּוּי הָיָה לוֹ, וּכְמִין מְטוּטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וְהֵילָךְ)</span> וְחָתָה. יָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְסַכְתֵּר. וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כֶלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ו</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּרְדָדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר, עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הַקְּטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ז</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְּמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצָאוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, אֶלָא שֶׁבַּמְדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָה שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(כַּפֵּיהֶם)</span> יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְּבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ויקרא ט)</span>: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שְׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ֹשֶׁל כֶּסֶף)</span> בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה, וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהלים כד)</span>, לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָּהּ. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם מח)</span>, גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם פב)</span>, אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלהִים יִשְׁפֹּט. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם צד)</span>, אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וְגוֹ')</span>. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם פא)</span>, הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם צג)</span>, ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'. בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם צב)</span>, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים: ---- {{עוגן בשורה|8}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ט</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">זוהר ח"ג דף נ.</span><br> אֲבָל תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לְהוּ, דִּכְתִּיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מלאכי א)</span>: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ'. וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ, אָעִיל לְהוּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינַיְיהוּ, וּלְמֶהֱוִי דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, וְיִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא. {{ש}} תָּא חֲזֵי, כְּתִיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות לה)</span> וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹ'. בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ עַבְדִּין עֲבִידְתָּא, הֲווֹ אַמְרֵי, דָּא לְמַקְדְּשָׁא. דָּא לְמַשְׁכְּנָא. דָּא לְפָרוֹכְתָּא. וְכֵן כָּל אִינּוּן אוּמְנִין בְּגִין דְּיִשְׁרֵי קְדוּשָּׁה עַל יְדַיְיהוּ, וְאִתְקַדַּשׁ הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְכַד סָלִיק לְאַתְרֵיהּ, בִּקְדוּשָּׁה סָלִיק. {{ש}} כְּגַוְונָא דָּא מַאן דְּעָבִיד עֲבִידְתָּא לְעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא קַדִּישָׁא. כֵּיוָן דְּאִדְכַּר לֵיהּ עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא, הָא רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְכַד סָלִיק עֲבִידְתָּא, בִּמְסָאֲבָא סָלִיק. כְּנַעֲנִיִם פַּלְחֵי לְעֲבוֹדָה זָרָה אִינְהוּ, וּמִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא בְּעֲבוֹדָה זָרָה, וַהֲווּ בִּנְיָין בָּנִין לְפַרְצוּפַיְיהוּ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ס"א לטנופייהו)</span> וּלְגִעוּלַיְיהוּ לִסְטַר מִסְאֲבָא לְעֲבוֹדָה זָרָה, וְכַד שָׁרָאן לְמִבְנֵי, הֲווֹ אַמְרֵי מִלָּה, וְכֵיוָן דְּאִתְדְּכָר בְּפוּמַיְיהוּ, סָלִיק עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. כַּד אִסְתָּלִיק עֲבִידְתָּא, בְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִסְתָּלִיק. {{ש}} כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לוֹן, וּלְקַדְּשָׁא לוֹן אַרְעָא, וּלְאַפְנָאָה אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא דְּלָא תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא גּוֹ מִסְאֲבָא. וְעַל דָּא בְּהַהוּא נֶגַע צָרַעַת, הֲווֹ סָתְרִין בִּנְיָינִין דְּאָעִין וַאֲבָנִין דְּאִתְעָבֵידוּ בִּמְסָאֲבוּ. {{ש}} תָּא חֲזֵי, אִי עוֹבָדָא דָּא הֲוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי, יְהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְּאִינּוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ. אֲבָל קְרָא כְּתִיב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וּכְתִיב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. בְּגִין דְּיִתְעַבָּר רוּחַ מִסְאֲבָא, וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדַּשׁ הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא. {{ש}} וְעַל דָּא מַאן דְּבָנֵי בִּנְיָן כַּד שָׁארֵי לְמִבְנֵי, בָּעֵי לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ, דְּהָא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בָּנֵי. בְּגִין דִּכְתִּיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ירמיה כב)</span>: הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ', וּכְדֵין סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שָׁארֵי עֲלוֹי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין עָלֵיהּ קְדוּשָׁתָא, וְקָארִי עָלֵיהּ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(איוב ה)</span>: וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. מַהוּ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(איוב ה)</span> וּפָקַדְתָּ נָוְךָ? הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל וּפָקַדְתָּ, לְאַפְקְדָא מִלָּה בְּפוּמָא כַּד אִיהוּ בָּנֵי. וּכְדֵין וְלֹא תֶחֱטָא כְּתִיב. <span style="color:#660099;font-size:20px;">גמרא בבא מציעא<br>דף ק"ז.</span><br> אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר ר' אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.<br> איני ?! והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כח-ג)</span> ? ואמרו ליה: הכי אמר רב "ברוך אתה בעיר" - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, "ברוך אתה בשדה" - שיהו נכסיך קרובים לעיר, "ברוך אתה בבואך" - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך, "ברוך אתה בצאתך" - שיהו צאצאי מעיך כמותך.<br> ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי, אלא "ברוך אתה בעיר" - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך. אבל בית הכנסת - לא. ורבי יוחנן לטעמיה - דאמר: שכר פסיעות יש.<br> "ברוך אתה בשדה" - שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים, "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא ! <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דף קז:)</span> לא קשיא, הא - דמהדר ליה שורא ורתקא, הא - דלא מהדר ליה שורא ורתקא. "והסיר ה' ממך כל חולי" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים ז-טו)</span> - אמר רב: זו עין. <span style="color:#660099;font-size:20px;">רמב"ם הלכות דעות<br>פרק ה'.</span><br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יא. </span>דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה, שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְּפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמָר "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ וגו' אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וגו' אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כ,ה ז)</span>. אֲבָל הַטִּפְּשִׁים, מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת, וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יַחְזֹר לְבַקַּשׁ אֻמָּנוּת אוֹ יִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת, "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וגו' בַּיִת תִּבְנֶה וגו' כֶּרֶם תִּטַּע" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כח,ל)</span> כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַצְלִיחַ דְּרָכֶיךָ. וּבַבְּרָכָה מַה הוּא אוֹמֵר, "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל וַה', עִמּוֹ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמואל א יח,יד)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יב. </span>וְאָסוּר לָאָדָם לְהַפְקִיר אוֹ לְהַקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְיַטְרִיחַ עַל הַבְּרִיּוֹת. וְלֹא יִמְכֹּר שָׂדֶה, וְיִקְנֶה בַּיִת וְלֹא בַּיִת, וְיִקְנֶה מִטַּלְטְלִין אוֹ יַעֲשֶׂה סְחוֹרָה בִּדְמֵי בֵּיתוֹ אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִטַּלְטְלִין, וְקוֹנֶה שָׂדֶה. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יָשִׂים מְגַמָּתוֹ לְהַצְלִיחַ נְכָסָיו לֹא לְהִתְנָאוֹת מְעַט לְפִי שָׁעָה אוֹ לֵהָנוֹת מְעַט, וְיַפְסִיד הַרְבֵּה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יג. </span>מַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה: אוֹמֵר עַל לָאו לָאו, וְעַל הִין הִין. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ, בְּחֶשְׁבּוֹן וְנוֹתֵן וּמְוַתֵּר לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקַּח מֵהֶן, וְלֹא יְדַקְדַּק עֲלֵיהֶן. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר. וְאֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא עַרָּב וְלֹא קַבְלָן, וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה. מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי מֶקָּח וּמִמְכָּר, בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ. וְאִם נִתְחַיְּבוּ לוֹ אֲחֵרִים בַּדִּין, מַאֲרִיךְ לָהֶן וּמוֹחֵל לָהֶן וּמַלְוֶה, וְחוֹנֵן. וְלֹא יֵרֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יֵצַר לְאָדָם בָּעוֹלָם בְּחַיָּיו. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר יִהְיֶה מִן הַנִּרְדָּפִין, וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין מִן הַנֶּעְלָבִין, וְלֹא מִן הָעוֹלְבִין. וְאָדָם שְׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ישעיהו מט,ג)</span>. <br> ---- {{עוגן בשורה|9}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק י</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">רמב"ם הלכות בית הבחירה<br>פרק א'</span><br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">א. </span>מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה', מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמָר "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כה,ח)</span> וּכְבָר נִתְפָּרַשׁ בַּתּוֹרָה מִשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהָיָה לְפִי שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי לֹא בָאתֶם, עַד עָתָּה וגו'" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים יב,ט)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ב. </span>כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, הִעְמִידוּ הַמִּשְׁכָּן בְּגִלְגָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁחָלְקוּ. וּמִשָּׁם בָּאוּ לְשִׁילֹה, וּבָנוּ שָׁם בַּיִת שֶׁלַּאֲבָנִים וּפָרְסוּ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן עָלָיו, וְלֹא הָיְתָה שָׁם תַּקְרָה. וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְתֵשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, עָמַד מִקְדַּשׁ שִׁילֹה. וּכְשֶׁמֵּת עֵלִי, חָרַב וּבָאוּ לְנוֹב וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ וּכְשֶׁמֵּת שְׁמוּאֵל, חָרַב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּמִגִּבְעוֹן בָּאוּ לְבֵית הָעוֹלָמִים. וִימֵי נוֹב וְגִבְעוֹן, שֶׁבַע וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ג. </span>כֵּיוָן שֶׁנִּבְנָה הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם נֶאְסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן לִבְנוֹת בָּהֶן בַּיִת לַה', וּלְהַקְרִיב בָּהֶן קָרְבָּן וְאֵין שָׁם בַּיִת לְדוֹרֵי הַדּוֹרוֹת אֵלָא בִּירוּשָׁלַיִם בִּלְבָד, וּבְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא, בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה, לְיִשְׂרָאֵל" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברי הימים א כב,א)</span>, וְאוֹמֵר "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהילים קלב,יד)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ד. </span>בִּנְיָן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה, כְּבָר מְפֹרָשׁ בִּמְלָכִים וְכֵן בִּנְיַן הָעֲתִיד לִבָּנוֹת אַף עַל פִּי שְׁהוּא כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל, אֵינוּ מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר. וְאַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא בָּנוּהוּ כְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה, וּמֵעֵין דְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׁים בִּיחֶזְקֵאל.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ה. </span>וְאֵלּוּ הֶן הַדְּבָרִים שְׁהֶן עִיקָר בְּבִנְיַן הַבַּיִת: עוֹשִׂין בּוֹ קֹדֶשׁ, וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְיִהְיֶה לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ מָקוֹם אֶחָד וְהוּא הַנִּקְרָא אוּלָם וּשְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאִין הֵיכָל. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה אַחֶרֶת סָבִיב לַהֵיכָל, רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ כְּעֵין קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר וְכָל הַמֻּקָּף בִּמְחִצָּה זוֹ שְׁהוּא כְּעֵין חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, הוּא הַנִּקְרָא עֲזָרָה. וְהַכֹּל נִקְרָא מִקְדָּשׁ.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ו. </span>וְעוֹשִׂין בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה כֵּלִים: מִזְבֵּחַ לְעוֹלָה וְלִשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת וְכֶבֶשׁ שֶׁעוֹלִים בּוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּמְקוֹמוֹ לִפְנֵי הָאוּלָם מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ, לְקַדַּשׁ מִמֶּנּוּ הַכּוֹהֲנִים יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם לָעֲבוֹדָה, וּמְקוֹמוֹ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם שְׁהוּא שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ. וּמִזְבֵּחַ לַקְּטֹרֶת, וּמְנוֹרָה, וְשֻׁלְחָן וּשְׁלָשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, לִפְנֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ז. </span>הַמְּנוֹרָה בַּדָּרוֹם מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס, וְשֻׁלְחָן מִיָּמִין שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁנֵיהֶם בְּצַד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִבַּחוּץ. וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מָשׁוּךְ מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, לַחוּץ. וְעוֹשִׁין בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה גְּבוּלִין עַד כָּאן לְיִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן לַכּוֹהֲנִים וּבוֹנִים בָּהּ בָּתִּים לִשְׁאָר צָרְכֵּי הַמִּקְדָּשׁ, כָּל בַּיִת מֵהֶם נִקְרָא לִשְׁכָּה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ח. </span>כְּשֶׁבּוֹנִין הַהֵיכָל וְהָעֲזָרָה, בּוֹנִין בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וְאִם לֹא מָצְאוּ אֲבָנִים, בּוֹנִין בִּלְבֵנִים. וְאֵין מְפַצְּלִין אֶת אַבְנֵי הַבִּנְיָן בְּהַר הַבַּיִת אֵלָא מְפַצְּלִין אוֹתָן וּמְסַתְּתִין אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָן לַבִּנְיָן: שֶׁנֶּאֱמָר "אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מלכים א ה,לא)</span>, וְאוֹמֵר "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל, לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מלכים א ו,ז)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ט. </span>וְאֵין בּוֹנִין בּוֹ עֵץ בּוֹלֵט כְּלָל, אֵלָא אוֹ בָּאֲבָנִים אוֹ בִּלְבֵנִים וְסִיד וְאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרוֹת שֶׁלְּעֵץ בְּכָל הָעֲזָרָה, אֵלָא שֶׁלַּאֲבָנִים אוֹ לְבֵנִים. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">י. </span>וּמְרַצְּפִין כָּל הָעֲזָרָה בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת. וְאִם נֶעְקְרָה אֶבֶן אַף עַל פִּי שְׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ הוֹאִיל וְנִתְקַלְקְלָה, פְּסוּלָה וְאָסוּר לַכּוֹהֵן הָעוֹבֵד לַעֲמֹד עָלֶיהָ בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, עַד שֶׁתִּקָּבַע בָּאָרֶץ.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יא. </span>וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזַּק אֶת הַבִּנְיָן וּלְהַגְבִּיהוֹ כְּפִי כּוֹחַ הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמָר "וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(עזרא ט,ט)</span>. וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ, וּמְיַפִּין כְּפִי כּוֹחָן: אִם יְכוּלִין לָטוּחַ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּזָהָב, וּלְהַגְדִּיל בְּמַעֲשָׂיו הֲרֵי זוֹ מִצְוָה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יב. </span>אֵין בּוֹנִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וּבְיוֹם, הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(במדבר ט,טו)</span> בַּיּוֹם מְקִימִין, לֹא בַּלַּיְלָה וְעוֹסְקִין בַּבִּנְיָן מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהַכֹּל חַיָּבִין לִבְנוֹת וּלְסַעַד בְּעַצְמָן וּבִמְמוֹנָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּמִקְדַּשׁ הַמִּדְבָּר וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּבֵית רִבָּן לַבִּנְיָן. וְאֵין בִּנְיַן מִקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יג. </span>הַמִּזְבֵּחַ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֵלָא בִּנְיַן אֲבָנִים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה לִּי" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כ)</span>, שֶׁיִּהְיֶה מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה שֶׁלֹּא יִבְנוּהוּ לֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִין, וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִילוֹת וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כא)</span> מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שְׁאֵינוּ רְשׁוּת, אֵלָא חוֹבָה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יד. </span>כָּל אֶבֶן שֶׁנִּפְגְמָה כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ הַצִּפֹּרֶן, כְּסַכִּין שֶׁלִּשְׁחִיטָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה לַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת מִזְבַּח ה'" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כז,ו)</span>. וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, מִן בְּתוּלַת הַקַּרְקָע חוֹפְרִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַמָּקוֹם הַנִּכָּר שְׁאֵינוּ מְקוֹם עֲבוֹדָה וּבִנְיָן וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָאֲבָנִים, אוֹ מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, וּבוֹנִין בָּהֶן. וְכֵן אַבְנֵי הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת, שְׁלֵמוֹת הָיוּ. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">טו. </span>וְאַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת שֶׁנִּפְגְמוּ, אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ פְּסוּלוֹת וְאֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, אֵלָא נִגְנָזִים. כָּל אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ הַבַּרְזֶל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִפְגְמָה פְּסוּלָה לְבִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ וּבִנְיַן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כא)</span>. וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל בַּמִּזְבֵּחַ אוֹ בַּכֶּבֶשׁ לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם)</span> וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן פָּגוּם, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">טז. </span>אֶבֶן שֶׁנִּפְגְמָה אוֹ שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל, אַחַר שֶׁנִּבְנֵית בַּמִּזְבֵּחַ אוֹתָהּ הָאֶבֶן פְּסוּלָה, וְהַשְּׁאָר כְּשֵׁרוֹת. וּמְלַבְּנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, בַּפֶּסַח וּבֶחָג וּכְשֶׁמְּלַבְּנִין אוֹתוֹ, מְלַבְּנִין בְּמַפָּה, אֲבָל לֹא בְּכָפִיס שֶׁלְּבַרְזֶל, שֶׁמֶּא יִגַּע בָּאֶבֶן וְיִפְסֹל.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יז. </span>אֵין עוֹשִׂין מַדְרֵגוֹת לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל מִזְבְּחִי" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כב)</span>: אֵלָא בּוֹנִין כְּמוֹ תֵּל בִּדְרוֹמוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, מִתְמַעֵט וְיוֹרֵד מֵרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ עַד הָאָרֶץ וְהוּא הַנִּקְרָא כֶּבֶשׁ. וְהָעוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ, לוֹקֶה. וְכֵן הַנּוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִכָּל הַהֵיכָל אוֹ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וגו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, לַה' אֱלֹהֵיכֶם" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים יב,ג ד)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יח. </span>הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ, וְהַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו, וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְכָל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֵלָא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבָד וְאִם עָשׂוּ אוֹתָם שֶׁלְּעֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁלִּזְכוֹכִית, פְּסוּלִין. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יט. </span>הָיוּ הַקָּהָל עֲנִיִּים, עוֹשִׂין אוֹתָן אַפִלּוּ שֶׁלִּבְדִיל וְאִם הִעְשִׁירוּ, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלְּזָהָב: אַפִלּוּ הַמִּזְרָקוֹת וְהַשְּׁפוּדִין וְהַמַּגְרֵפוֹת שֶׁלְּמִזְבַּח הָעוֹלָה, וְהַמִּדּוֹת אִם יֵשׁ כּוֹחַ בַּצִּבּוּר, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלְּזָהָב אַפִלּוּ שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה מְחַפִּין אוֹתָן זָהָב, אִם מָצְאָה יָדָם.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">כ. </span>אֵין עוֹשִׂין כָּל הַכֵּלִים מִתְּחִלָּתָן, אֵלָא לְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן לְהִדְיוֹט, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לְגָבוֹהַּ. וּכְלֵי גָּבוֹהַּ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ, רַשָּׁאי לְהִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן הִדְיוֹט וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ, אֲסוּרִין לְהִדְיוֹט. אֲבָנִים וְקוֹרוֹת שֶׁחֲצָבָן מִתְּחִלָּה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין בּוֹנִין אוֹתָן בְּהַר הַבַּיִת.<br> ==בקשה שאחר הלימוד== <center><span style="color:#6a354e;font-size:16px;">מסיימים כולם בבקשה זו:</span></center> <B style="color:#990066;font-size:22px;">יְהִי רָצוֹן</B> מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אָב הָרַחֲמִים, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ הַלִמּוּד שֶׁלָמַדְנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּרֵיחַ נִיחֹחַ. וּבְּרוֹב רַחֲמֶיךָ הַמְרוּבִּים תְּרַחֵם עַל בַּעַל הַבַּיִת - <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(פלוני בן פלונית)</span> הַזֶה, אֲשֶׁר בִּתְחִלַּת בּוֹאוּ לִשְׁכֹּן בַּבַּיִת הַזֶּה, אִוְּתָה נָפְשׁוּ וַיַעַשׂ תְּחִלָּה וָרֹאשׁ, חֲנֻכַּת הַבַּיִת הַזֶּה בְּדִבְרֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת וּלְחָנְכוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.<br> <B>וּבְכֵן</B> בִּזְכוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תְּבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אַשֵּׁר הִשְׁתַּדֵּל בְּלִמּוּד זֶה, לוֹ וּלְכָל בְּנִי בֵּיתוֹ בְּרַכוֹת לָעַד. וְיִהְיֶה לָהֶם הַבַּיִת הַזֶּה מֻצְלָח וּמְבֹרָךְ בְּכָל מִכָּל כָּל. וְיִשְׁמַע בְּבַיִת זֶה קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הַשְׁקֵט וַבֶטַח, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, וְנַסּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.<br> <B>אָנָּא בְּכֹחַ</B> רֹב רַחֲמֶיךָ הֱיֵה עֲלֵיהֶם סִתְרָה, צִנָּה וְסֹחֵרָה. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְכַוֵּן בְּשֵׁם קר"ע שט"ן)</span>. וּבְהוּרְמָנָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה, מִנִּי שִׂים טְעֵם לְהַרְחִיק מִן הַבַּיִת הַזֶּה כָּל מִזִּיק וְכָל פַּחַד וְכָל בֶּהָלָה, בַּכֹּחַ שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפְּסוּקִים "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". וע"ב אתון אַשֵּׁר בְּפָסוּק זֶה, יְשַׁמְּרוּ וְיצילוּ מִכָּל רֵעַ לְבַעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּלְכָל בְּנִי בֵּיתוֹ, וְיַצְלִיחֵם בְּכָל מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶם. וְתַצִּילֵם מִכָּל רַע, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. <B>רַ</B>חוּם <B>חַ</B>נּוּן <B>שׁ</B>וֹמֵר <B>תּ</B>וֹמֵךְ <B>מַ</B>צִּיל <B>יָ</B>שָׁר <B>פּ</B>וֹדֶה <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְכַוֵּן בְּשֵׁם רח"ש תמי"ף)</span>, בְּרוֹב רַחֲמֶיךָ תְּקַבֵּל תְּחִנָּתֵנוּ וְתַעֲנֶה עֲתִירָתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְפִלַּת כָּל פֶּה, עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךְ. <center><b style="color:#660099;font-size:20px;">"יִהְיו לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגאֲלִי"</b><P> בָּרוּך יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמלוֹך יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:<p> <B>רִבִּי</B> חֲנַניָא בֶּן עֲקַשׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשׂרָאֵל, לְפִי־כָּך הִרבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצוֹת. שֶׁנֶּאֱמָר, יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדקוֹ יַגדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:<p> <span style='color:#336699;font-size:14px'>(אומרים כאן קדיש "על ישראל").{{ש}}(נוסח עדות מזרח)</span> {{ש}} <b>יִתְגַּדַּל</b> וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן - יהא שמיה רבה ...]</span> <br><b>יְהֵא</b> שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>עַל יִשְׂרָאֵל</b> וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>יְהֵא שְׁלָמָא</b> רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <center><span style='color:#336699; font-size:14px'>(האומרים קדיש פוסעים שלוש פסיעות לאחור)</span><br></center> <b>עוֹשֶׂה</b> שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן] <span style='color:#336699;font-size:14px'>(נוסח תימן שאמי.) <BR> </span> </center> <b>יִתְגַּדַּל</b> וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR> בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן - יהא שמיה רבה ...]</span> <br><b>יְהֵא</b> שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span>> לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>עַל יִשְׂרָאֵל</b> וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלָנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>יְהֵא שְׁלָמָא</b> רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּמְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְהַצְלָחָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <center><span style='color:#336699; font-size:14px'>(האומר קדיש פוסע שלוש פסיעות לאחור)</span><br></center> <b>עוֹשֶׂה</b> שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן וְאָמֵן:. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> </div> </span></center> [[קטגוריה:סדרי לימוד]] [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] 80y1lz08rgxbbpcxao8ywhqex68ufro 3086377 3086375 2026-10-01T20:54:03Z ~2026-52966-99 46635 /* בקשה שאחר הלימוד */ 3086377 wikitext text/x-wiki בס"ד <center><div style="text-align:center;border:2px solid #3333ff;border-radius:18px;background-color:#eeffb3;padding:10px"> <b style="color:#0000ff;font-family:stam;font-size:27px;">סדר חנוכת הבית</b><br> <span style="color:#0033ff;font-size:15px;">כפי שסידר הגאון ה{{קישור למחבר|חיד"א}} בספרו הקדוש [[תורת השלמים]].</span><p> <div style="border-radius:13px;border:1px solid #6633ff;color:#8000d5;font-size:15px;padding:10px">וכך הסדר: <B>ב</B>רכות (ט' פרקים), <B>י</B>ום-טוב (ה' פרקים), <B>ת</B>מיד (ז' פרקים). ויכוון שהם סה"כ <B>כ"א</B> פרקים כמספר שם <B>אהי"ה</B>. וראשי תיבות המסכתות הם <B>בית</B>. וטוב ונכון שיקראו הקהל כולם כל העניין.<br> וכבר נהגו לחלק הסדר בין הקרואים. </div><P> ==קודם הלימוד== <div style="text-align:justify;color:#330066;font-family:dev;font-size:19px;"><br> <center><span style="color:#6a354e;font-size:16px;">יעמוד בפתח הבית ויאמר סדר זה:</span></center><br> <B>בָּרוּךְ</B> אַתָּה בְּבֹאֶךָ.<br> <B>וַיְהִי</B> יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ.<br> <B>וַיְהִי</B> דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַיְהֹוָה עִמּוֹ.<br> <B>וִיהִי</B> נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.<br> <B>אָנָּא</B> בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אב"ג ית"ץ)</span><br> <B>קַבֵּל</B> רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(קר"ע שט"ן)</span><br> <B>נָא</B> גִבּוֹר דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(נג"ד יכ"ש)</span><br> <B>בָּרְכֵם</B> טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בט"ר צת"ג)</span><br> <B>חֲסִין</B> קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(חק"ב טנ"ע)</span><br> <B>יָחִיד</B> גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יג"ל פז"ק)</span><br> <B>שַׁוְעָתֵנוּ</B> קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שק"ו צי"ת)</span><br> <span style="color:#6600ff;font-size:14px">בלחש:</span> בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה <B>קָמָה</B> <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְכַוֵּן בְּשֵׁם הק"מ)</span> אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: <B style="color:#990066;font-size:22px;">יְהִי רָצוֹן</B> מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלִינוּ, וּבְרֹב רַחֲמֶיךָ וּבִזְּכוּת שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפְּסוּקִים אֵלּוּ, תַּצְלִיחֵנוֹ לָנוּ וּלְכָל זַרְעֵנוּ בְּבַיִת זֶה בִּכְּלָל וּבִפְרָט, וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, וְתַצִּילֵנוּ מֵעֵין הָרֵעַ, וּמִכָּל חֵטְא, וּמִכָּל חֹלִי, וּמִכָּל צָרָה, וְיִהְיוּ בָּתֵּינוּ בְּכָל מָקוֹם בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, מֻצְלָחִים וּמְבֹרָכִים לָנוּ וּזַרְעֵנוּ. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד. <center><B>אָמֵן כֵן יְהִי רָצוֹן.</B></center> <B>יְהִי</B> חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ.<br> <B>הַרְאֵנוּ</B> יְהֹוָה חַסְדֶּךָ. וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ.<br> <B>וַאֲנִי</B> בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אָשִׁירָה לַיְהֹוָה כִּי גָמַל עָלָי.<br> <B>הִנֵּה</B> אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהֹוָה. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה.<br> <br><br> <center><B style="color:#660099;font-size:20px;">ויתן צדקה, ויכוון שיהיה הבית מוצלח בכל.</B></center><br> <span style="color:#6a354e;font-size:16px;">[<b>נציין כי</b> את הצדקה יש להעביר לעניים הגונים, ולכתחילה עדיף להעביר לעניים שיש אליהם קירבה משפחתית - מבחינת עניי ביתך קודמים, ובמידה וב"ה אין כאלה, ניתן להעביר לעמותות הידועות כמסיעות לנזקקים.]</span><br></div> °•°</div>•°•<br> <div style="text-align:justify;border:2px solid #3333ff;border-radius:18px;background-color:#eeffb3;color:#330066;font-family:dev;font-size:19px;padding:10px"> ==סדר הלימוד== עבור אל: [[#0|חלק א']] | [[#1|חלק ב']] | [[#2|חלק ג']] | [[#3|חלק ד']] | [[#4|חלק ה']] | [[#5|חלק ו']] | [[#6|חלק ז']] | [[#7|חלק ח']] | [[#8|חלק ט']] | [[#9|חלק י']] | [[#בקשה שאחר הלימוד|בקשה שאחר הלימוד]] ---- {{עוגן בשורה|0}}<center><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק א</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ברכות. פרק א</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשָּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וְגוֹמְרָהּ)</span> עַד הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעֲמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים ו)</span> וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל אָדָם קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם)</span> וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ? בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵיתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוֹב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים טז)</span> לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְמֵי חַיֶּיךָ)</span>, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ב</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא, וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד; בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ? <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אֶלָּא כְּדֵי)</span> שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בִּלְבָד)</span>: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לְמָּקוֹם שֶׁטָעָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ, מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַתְּפִלָּה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן? אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אְפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ? אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אָנִי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים? אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָרוֹצֶה לִטֹל אֶת הַשֵׁם יטֹל: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ג</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וּמִן הַתְּפִלָּה)</span> וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי המִּטָה וְחִלוּפֵיהֶן וְחִלוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִפְנֵי הַמִּטָה וְאֶת שֶׁלְאַחַר הַמִּטָה, אֶת שֶׁלַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִים, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן חיָּבִין. אֵלוּ וָאֵלוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ, וְאִם לָאו, לֹא יתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>נָשִׁים וַעְבָדִים וּקְטנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם: ---- {{עוגן בשורה|1}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ב</b></center> <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְּרוֹת עַֹד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה? אַרְבַּע אַמּוֹת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ד</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת)</span>: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ: מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם: בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם מִתְפַלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה; אוֹמֵר: הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ; בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, יֵרֵד. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בֵּית)</span> קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְּפִינָה אוֹ בְקָּרוֹן אוֹ בְאַסְדָּה, יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְחֶבֶר עִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ה</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הָאוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל? מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָעָה בָהּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה, לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָּן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל; וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ו</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(נִהְיָה)</span>, יָצָא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל)</span>. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>הָיוּ יוֹשְׁבִין <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(לֶאֱכֹל)</span>, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְפֵלָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרָכָה אַחַת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מֵעֵין שָׁלשׁ)</span>. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת: ---- {{עוגן בשורה|2}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ג</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ז</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין? עַד כַּזַּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>כֵּיצַד מְזַמְּנִין? בִּשְׁלֹשָׁה אוֹמֵר: נְבָרֵךְ. בִּשְׁלֹשָׁה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּאֶלֶף, אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּרִבּוֹא, אוֹמֵר: נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. בְּרִבּוֹא וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו: בָרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהלים סח)</span> בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָׁה. שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין, עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין, עַד שֵׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִּמּוּן. וְאִם לָאו, אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרְכִין: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ח</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעֻדָּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָה וּמַנִּיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵךְ בִּמְּקוֹם שֶׁנִּזְכָּר. עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ט</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת הַטוֹבוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטוֹב וְהַמֵּיטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטוֹבָה, וְעַל הַטוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֵׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים ו)</span>: וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךְ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין וְאָמְרוּ: אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים: מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(רות ב)</span>: וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שופטים ו)</span>: יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(משלי כג)</span>: אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהלים קיט)</span>: עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ: ---- {{עוגן בשורה|3}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ד</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יום-טוב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ביצה). </span>פרק א</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יִטּוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר: זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הִם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדָּרְסָן, וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַּזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן; כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן?: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תְּבָלִין נִדּוּכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בַנָּפָה וְלֹא בַכְּבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ט</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה י</span> <br>מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב, מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ב</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת; אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי תַבְשִׁילִין; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ: מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וָחֹרִי: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל: מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ט</span> <br>הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין, טְמֵאָה מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים: מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה י</span> <br>עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בַּשַּׁבָּת, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין, חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת: ---- {{עוגן בשורה|4}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ה</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ג</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְחֻסָּר צֵידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה מֻתָּר: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מְצוֹדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר: מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמּוֹטָה; אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחוֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה, וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר, אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת)</span>. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בַּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בֵיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ד</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקֻּפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בְעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף? כָּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בַפּוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם וְלֹא בַמְּגֵרָה וְלֹא בַמַּגָּל, אֶלָּא בַקּוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>אֵין פּוֹחְתִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין. וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת, וְכֵן בַּדֶּלֶת. וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹטֵל אָדָם קִיסָם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מִשֶּׁלְּפָנָיו)</span> לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר, לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר: מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר: מִכָּאן וְעַד כָּאן: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ה</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וּמְכַסִּים פֵּרוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>כּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת: לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת: לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה: לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּשַּׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֵה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ: ---- {{עוגן בשורה|5}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ו</b></center> <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר)</span>. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אוֹתָהּ)</span> הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מִפֵּרוֹתָיו)</span>, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרֵב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר: <br><hr> <span style="color:#660099;font-size:20px;">תמיד. פרק א</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>בִּשְׁלֹֹשָה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד. בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם. בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרה בְּיָדָם; וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, אֶלָּא פוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן. אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶן, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בִּמְסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה, וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה, וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד. וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ, מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם. פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים, יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַמְּמֻּנֶּה. וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְּמֻנֶּה בָא? לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת, פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. הַמְּמֻנֶּה בָא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ. אָמַר לָהֶן, מִי שֶׁטָּבַל יָבוֹא וְיָפִיס. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה, וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם. וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת, אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח, וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעְרָב. הָיוּ בוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(בֵּית)</span> עוֹשֵׂי חֲבִתִּים. הִגִּיעוֹּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אֶת הַמִּזְבֵּחַ)</span>, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכֶּלִי, עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר, וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָּחִים, מְקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ב</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ, מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הָאֵבָרִין וְהַפְּדָרִין שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, סוֹנְקִין אוֹתָם לִצְדָּדֵי הַמִּזְבֵּחַ. אִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין, סוֹדְרִין אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכֶּבֶשׁ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. וְתַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל הַכֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדָּשֶׁן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בַּגִּזְרִין לְסַדֵּר אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה. וְכִי כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַעֲרָכָה? הֵין; כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן. אֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִין, בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל עֵץ שָׁמֶן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִים הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגִּזְרִים שֶׁהָיוּ מַצִּיתִים אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>בָּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵנָה יָפִין, לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לַקְּטֹרֶת מִכְּנֶגְד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעֹמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים. וּבַשַּׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מַחֲזִירִין אוֹתָן לַמַּעֲרָכָה. הִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ, וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ג</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הָרֹאשׁ, וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעֹקֶץ, וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה, וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִתִּים, וְהַיַּיִן. הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: הֵין: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים. וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם, אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים: ---- {{עוגן בשורה|6}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ז</b></center> <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו. בֵית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לְצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין, וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין, וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי וְהַכּוּז וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת. הַטֶּנִי דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי, וְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִתּוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב. וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת, אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ז</span> <br>בָּא לוֹ לְפִשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יחזקאל מד)</span>, וַיֹּאמֶר אֵלַי יְיָ, הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, נִכְנַס לַתָּא, וּמִן הַתָּא אֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל. הִגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ. לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ח</span> <br>מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל. מִירִיחוֹ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(הָיוּ)</span> שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי: עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָור, וְהָיוּ מִתְעַטְשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ט</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִּשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיּוֹת דוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן, וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ד</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט, עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>לֹא הָיָה שׁוֹבֵּר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבוֹ וְתוֹלֶה בוֹ. הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט. קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶן. עָלָה לְרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, וְנִמְצָא כֻלּוֹ גָּלוּי לְפָנָיו. נָטַל אֶת הַפֶּדֶר וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָהֶם לְהָדִיחָן. וְהַכֶּרֶס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. וְהַקְּרָבַיִם מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלשָׁה פְעָמִים בְּמִעוּטָהּ, עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מְמְּקוֹמָהּ. נָקַב אֶת הֶחָזֶה וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ. עָלָה לְדֹפֶן הַיְמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לַגֵּרָה, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵיאָה תְּלוּיִים בָּהּ. בָּא לוֹ לְדֹפֶן הַשְּׂמָאלִית, וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְחוֹל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה, שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָהּ. בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בוֹ, וְאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִית וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָהּ. נִמְצְאוּ כֻלָּן עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם. הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחָטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ, וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן, וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ. וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל. הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ, הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ. הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה. הֶחָזֶה בִּימִינוֹ, וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְפָנוֹת. שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ, וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. הַשִּׁשִּׁי, בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִין בְּבָזָךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמָעְלָה. הַשְּׁבִיעי, בַּסֹּלֶת. הַשְּׁמִינִי, בַּחֲבִתִּין. הַתְּשִׁיעִי, בַּיָּיִן. הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ, וּמְלָחוּם. וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע: ---- {{עוגן בשורה|7}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ח</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ה</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וַיֹּאמֶר. בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבַשַּׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לְמשְׁמָר הַיּוֹצֵא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>אָמַר לָהֶם: חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(הֵפִיסוּ)</span>, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(אָמַר לָהֶם:)</span> חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>מְסָרוּם לַחַזָּנִים. הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנְסַיִם בִּלְבָד. וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף. וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק שְׁלשֶׁת קַבִּים, וְהַבָּזָךְ הָיָה בְתוֹכוֹ, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת. וְכִסּוּי הָיָה לוֹ, וּכְמִין מְטוּטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ה</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וְהֵילָךְ)</span> וְחָתָה. יָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְסַכְתֵּר. וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כֶלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ו</span> <br>הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה. וּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ו</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּרְדָדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר, עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הַקְּטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: <span style="color:#660099;font-size:20px;">פרק ז</span> <br><span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה א</span> <br>בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְּמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצָאוּ: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ב</span> <br>בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, אֶלָא שֶׁבַּמְדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָה שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(כַּפֵּיהֶם)</span> יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְּבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ויקרא ט)</span>: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ג</span> <br>בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שְׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ֹשֶׁל כֶּסֶף)</span> בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה, וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן: <span style="color:#993333;font-size:16px;text-decoration:underline">משנה ד</span> <br>הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהלים כד)</span>, לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָּהּ. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם מח)</span>, גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם פב)</span>, אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלהִים יִשְׁפֹּט. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם צד)</span>, אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(וְגוֹ')</span>. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם פא)</span>, הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם צג)</span>, ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'. בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם צב)</span>, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים: ---- {{עוגן בשורה|8}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק ט</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">זוהר ח"ג דף נ.</span><br> אֲבָל תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לְהוּ, דִּכְתִּיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מלאכי א)</span>: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ'. וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ, אָעִיל לְהוּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינַיְיהוּ, וּלְמֶהֱוִי דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, וְיִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא. {{ש}} תָּא חֲזֵי, כְּתִיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות לה)</span> וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹ'. בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ עַבְדִּין עֲבִידְתָּא, הֲווֹ אַמְרֵי, דָּא לְמַקְדְּשָׁא. דָּא לְמַשְׁכְּנָא. דָּא לְפָרוֹכְתָּא. וְכֵן כָּל אִינּוּן אוּמְנִין בְּגִין דְּיִשְׁרֵי קְדוּשָּׁה עַל יְדַיְיהוּ, וְאִתְקַדַּשׁ הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְכַד סָלִיק לְאַתְרֵיהּ, בִּקְדוּשָּׁה סָלִיק. {{ש}} כְּגַוְונָא דָּא מַאן דְּעָבִיד עֲבִידְתָּא לְעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא קַדִּישָׁא. כֵּיוָן דְּאִדְכַּר לֵיהּ עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא, הָא רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְכַד סָלִיק עֲבִידְתָּא, בִּמְסָאֲבָא סָלִיק. כְּנַעֲנִיִם פַּלְחֵי לְעֲבוֹדָה זָרָה אִינְהוּ, וּמִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא בְּעֲבוֹדָה זָרָה, וַהֲווּ בִּנְיָין בָּנִין לְפַרְצוּפַיְיהוּ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ס"א לטנופייהו)</span> וּלְגִעוּלַיְיהוּ לִסְטַר מִסְאֲבָא לְעֲבוֹדָה זָרָה, וְכַד שָׁרָאן לְמִבְנֵי, הֲווֹ אַמְרֵי מִלָּה, וְכֵיוָן דְּאִתְדְּכָר בְּפוּמַיְיהוּ, סָלִיק עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. כַּד אִסְתָּלִיק עֲבִידְתָּא, בְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִסְתָּלִיק. {{ש}} כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לוֹן, וּלְקַדְּשָׁא לוֹן אַרְעָא, וּלְאַפְנָאָה אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא דְּלָא תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא גּוֹ מִסְאֲבָא. וְעַל דָּא בְּהַהוּא נֶגַע צָרַעַת, הֲווֹ סָתְרִין בִּנְיָינִין דְּאָעִין וַאֲבָנִין דְּאִתְעָבֵידוּ בִּמְסָאֲבוּ. {{ש}} תָּא חֲזֵי, אִי עוֹבָדָא דָּא הֲוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי, יְהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְּאִינּוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ. אֲבָל קְרָא כְּתִיב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וּכְתִיב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. בְּגִין דְּיִתְעַבָּר רוּחַ מִסְאֲבָא, וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדַּשׁ הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא. {{ש}} וְעַל דָּא מַאן דְּבָנֵי בִּנְיָן כַּד שָׁארֵי לְמִבְנֵי, בָּעֵי לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ, דְּהָא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בָּנֵי. בְּגִין דִּכְתִּיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ירמיה כב)</span>: הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ', וּכְדֵין סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שָׁארֵי עֲלוֹי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין עָלֵיהּ קְדוּשָׁתָא, וְקָארִי עָלֵיהּ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(איוב ה)</span>: וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. מַהוּ <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(איוב ה)</span> וּפָקַדְתָּ נָוְךָ? הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל וּפָקַדְתָּ, לְאַפְקְדָא מִלָּה בְּפוּמָא כַּד אִיהוּ בָּנֵי. וּכְדֵין וְלֹא תֶחֱטָא כְּתִיב. <span style="color:#660099;font-size:20px;">גמרא בבא מציעא<br>דף ק"ז.</span><br> אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי, לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר ר' אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.<br> איני ?! והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כח-ג)</span> ? ואמרו ליה: הכי אמר רב "ברוך אתה בעיר" - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, "ברוך אתה בשדה" - שיהו נכסיך קרובים לעיר, "ברוך אתה בבואך" - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך, "ברוך אתה בצאתך" - שיהו צאצאי מעיך כמותך.<br> ואמר להו: ר' יוחנן לא אמר הכי, אלא "ברוך אתה בעיר" - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך. אבל בית הכנסת - לא. ורבי יוחנן לטעמיה - דאמר: שכר פסיעות יש.<br> "ברוך אתה בשדה" - שיהו נכסיך משולשין, שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים, "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא ! <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דף קז:)</span> לא קשיא, הא - דמהדר ליה שורא ורתקא, הא - דלא מהדר ליה שורא ורתקא. "והסיר ה' ממך כל חולי" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים ז-טו)</span> - אמר רב: זו עין. <span style="color:#660099;font-size:20px;">רמב"ם הלכות דעות<br>פרק ה'.</span><br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יא. </span>דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה, שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְּפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמָר "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ וגו' אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וגו' אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כ,ה ז)</span>. אֲבָל הַטִּפְּשִׁים, מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת, וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יַחְזֹר לְבַקַּשׁ אֻמָּנוּת אוֹ יִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת, "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וגו' בַּיִת תִּבְנֶה וגו' כֶּרֶם תִּטַּע" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כח,ל)</span> כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַצְלִיחַ דְּרָכֶיךָ. וּבַבְּרָכָה מַה הוּא אוֹמֵר, "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל וַה', עִמּוֹ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמואל א יח,יד)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יב. </span>וְאָסוּר לָאָדָם לְהַפְקִיר אוֹ לְהַקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו, וְיַטְרִיחַ עַל הַבְּרִיּוֹת. וְלֹא יִמְכֹּר שָׂדֶה, וְיִקְנֶה בַּיִת וְלֹא בַּיִת, וְיִקְנֶה מִטַּלְטְלִין אוֹ יַעֲשֶׂה סְחוֹרָה בִּדְמֵי בֵּיתוֹ אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִטַּלְטְלִין, וְקוֹנֶה שָׂדֶה. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יָשִׂים מְגַמָּתוֹ לְהַצְלִיחַ נְכָסָיו לֹא לְהִתְנָאוֹת מְעַט לְפִי שָׁעָה אוֹ לֵהָנוֹת מְעַט, וְיַפְסִיד הַרְבֵּה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יג. </span>מַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה: אוֹמֵר עַל לָאו לָאו, וְעַל הִין הִין. מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ, בְּחֶשְׁבּוֹן וְנוֹתֵן וּמְוַתֵּר לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקַּח מֵהֶן, וְלֹא יְדַקְדַּק עֲלֵיהֶן. וְנוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר. וְאֵינוּ נַעֲשֶׂה לֹא עַרָּב וְלֹא קַבְלָן, וְלֹא יָבוֹא בְּהַרְשָׁאָה. מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי מֶקָּח וּמִמְכָּר, בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ. וְאִם נִתְחַיְּבוּ לוֹ אֲחֵרִים בַּדִּין, מַאֲרִיךְ לָהֶן וּמוֹחֵל לָהֶן וּמַלְוֶה, וְחוֹנֵן. וְלֹא יֵרֵד לְתוֹךְ אֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יֵצַר לְאָדָם בָּעוֹלָם בְּחַיָּיו. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר יִהְיֶה מִן הַנִּרְדָּפִין, וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין מִן הַנֶּעְלָבִין, וְלֹא מִן הָעוֹלְבִין. וְאָדָם שְׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(ישעיהו מט,ג)</span>. <br> ---- {{עוגן בשורה|9}}<center> <br><b style="color:#990066;font-size:22px;">חלק י</b></center> <span style="color:#660099;font-size:20px;">רמב"ם הלכות בית הבחירה<br>פרק א'</span><br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">א. </span>מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה', מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמָר "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כה,ח)</span> וּכְבָר נִתְפָּרַשׁ בַּתּוֹרָה מִשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהָיָה לְפִי שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי לֹא בָאתֶם, עַד עָתָּה וגו'" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים יב,ט)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ב. </span>כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, הִעְמִידוּ הַמִּשְׁכָּן בְּגִלְגָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁחָלְקוּ. וּמִשָּׁם בָּאוּ לְשִׁילֹה, וּבָנוּ שָׁם בַּיִת שֶׁלַּאֲבָנִים וּפָרְסוּ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן עָלָיו, וְלֹא הָיְתָה שָׁם תַּקְרָה. וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְתֵשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, עָמַד מִקְדַּשׁ שִׁילֹה. וּכְשֶׁמֵּת עֵלִי, חָרַב וּבָאוּ לְנוֹב וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ וּכְשֶׁמֵּת שְׁמוּאֵל, חָרַב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּמִגִּבְעוֹן בָּאוּ לְבֵית הָעוֹלָמִים. וִימֵי נוֹב וְגִבְעוֹן, שֶׁבַע וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ג. </span>כֵּיוָן שֶׁנִּבְנָה הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם נֶאְסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן לִבְנוֹת בָּהֶן בַּיִת לַה', וּלְהַקְרִיב בָּהֶן קָרְבָּן וְאֵין שָׁם בַּיִת לְדוֹרֵי הַדּוֹרוֹת אֵלָא בִּירוּשָׁלַיִם בִּלְבָד, וּבְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא, בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה, לְיִשְׂרָאֵל" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברי הימים א כב,א)</span>, וְאוֹמֵר "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(תהילים קלב,יד)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ד. </span>בִּנְיָן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה, כְּבָר מְפֹרָשׁ בִּמְלָכִים וְכֵן בִּנְיַן הָעֲתִיד לִבָּנוֹת אַף עַל פִּי שְׁהוּא כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל, אֵינוּ מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר. וְאַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא בָּנוּהוּ כְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה, וּמֵעֵין דְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׁים בִּיחֶזְקֵאל.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ה. </span>וְאֵלּוּ הֶן הַדְּבָרִים שְׁהֶן עִיקָר בְּבִנְיַן הַבַּיִת: עוֹשִׂין בּוֹ קֹדֶשׁ, וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְיִהְיֶה לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ מָקוֹם אֶחָד וְהוּא הַנִּקְרָא אוּלָם וּשְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאִין הֵיכָל. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה אַחֶרֶת סָבִיב לַהֵיכָל, רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ כְּעֵין קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר וְכָל הַמֻּקָּף בִּמְחִצָּה זוֹ שְׁהוּא כְּעֵין חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, הוּא הַנִּקְרָא עֲזָרָה. וְהַכֹּל נִקְרָא מִקְדָּשׁ.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ו. </span>וְעוֹשִׂין בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה כֵּלִים: מִזְבֵּחַ לְעוֹלָה וְלִשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת וְכֶבֶשׁ שֶׁעוֹלִים בּוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּמְקוֹמוֹ לִפְנֵי הָאוּלָם מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ, לְקַדַּשׁ מִמֶּנּוּ הַכּוֹהֲנִים יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם לָעֲבוֹדָה, וּמְקוֹמוֹ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם שְׁהוּא שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ. וּמִזְבֵּחַ לַקְּטֹרֶת, וּמְנוֹרָה, וְשֻׁלְחָן וּשְׁלָשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, לִפְנֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ז. </span>הַמְּנוֹרָה בַּדָּרוֹם מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס, וְשֻׁלְחָן מִיָּמִין שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁנֵיהֶם בְּצַד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִבַּחוּץ. וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מָשׁוּךְ מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, לַחוּץ. וְעוֹשִׁין בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה גְּבוּלִין עַד כָּאן לְיִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן לַכּוֹהֲנִים וּבוֹנִים בָּהּ בָּתִּים לִשְׁאָר צָרְכֵּי הַמִּקְדָּשׁ, כָּל בַּיִת מֵהֶם נִקְרָא לִשְׁכָּה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ח. </span>כְּשֶׁבּוֹנִין הַהֵיכָל וְהָעֲזָרָה, בּוֹנִין בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וְאִם לֹא מָצְאוּ אֲבָנִים, בּוֹנִין בִּלְבֵנִים. וְאֵין מְפַצְּלִין אֶת אַבְנֵי הַבִּנְיָן בְּהַר הַבַּיִת אֵלָא מְפַצְּלִין אוֹתָן וּמְסַתְּתִין אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָן לַבִּנְיָן: שֶׁנֶּאֱמָר "אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מלכים א ה,לא)</span>, וְאוֹמֵר "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל, לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(מלכים א ו,ז)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">ט. </span>וְאֵין בּוֹנִין בּוֹ עֵץ בּוֹלֵט כְּלָל, אֵלָא אוֹ בָּאֲבָנִים אוֹ בִּלְבֵנִים וְסִיד וְאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרוֹת שֶׁלְּעֵץ בְּכָל הָעֲזָרָה, אֵלָא שֶׁלַּאֲבָנִים אוֹ לְבֵנִים. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">י. </span>וּמְרַצְּפִין כָּל הָעֲזָרָה בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת. וְאִם נֶעְקְרָה אֶבֶן אַף עַל פִּי שְׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ הוֹאִיל וְנִתְקַלְקְלָה, פְּסוּלָה וְאָסוּר לַכּוֹהֵן הָעוֹבֵד לַעֲמֹד עָלֶיהָ בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, עַד שֶׁתִּקָּבַע בָּאָרֶץ.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יא. </span>וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזַּק אֶת הַבִּנְיָן וּלְהַגְבִּיהוֹ כְּפִי כּוֹחַ הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמָר "וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(עזרא ט,ט)</span>. וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ, וּמְיַפִּין כְּפִי כּוֹחָן: אִם יְכוּלִין לָטוּחַ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּזָהָב, וּלְהַגְדִּיל בְּמַעֲשָׂיו הֲרֵי זוֹ מִצְוָה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יב. </span>אֵין בּוֹנִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וּבְיוֹם, הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(במדבר ט,טו)</span> בַּיּוֹם מְקִימִין, לֹא בַּלַּיְלָה וְעוֹסְקִין בַּבִּנְיָן מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהַכֹּל חַיָּבִין לִבְנוֹת וּלְסַעַד בְּעַצְמָן וּבִמְמוֹנָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּמִקְדַּשׁ הַמִּדְבָּר וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּבֵית רִבָּן לַבִּנְיָן. וְאֵין בִּנְיַן מִקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יג. </span>הַמִּזְבֵּחַ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֵלָא בִּנְיַן אֲבָנִים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה לִּי" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כ)</span>, שֶׁיִּהְיֶה מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה שֶׁלֹּא יִבְנוּהוּ לֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִין, וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִילוֹת וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כא)</span> מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שְׁאֵינוּ רְשׁוּת, אֵלָא חוֹבָה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יד. </span>כָּל אֶבֶן שֶׁנִּפְגְמָה כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ הַצִּפֹּרֶן, כְּסַכִּין שֶׁלִּשְׁחִיטָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה לַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת מִזְבַּח ה'" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים כז,ו)</span>. וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין אַבְנֵי מִזְבֵּחַ, מִן בְּתוּלַת הַקַּרְקָע חוֹפְרִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַמָּקוֹם הַנִּכָּר שְׁאֵינוּ מְקוֹם עֲבוֹדָה וּבִנְיָן וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָאֲבָנִים, אוֹ מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, וּבוֹנִין בָּהֶן. וְכֵן אַבְנֵי הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת, שְׁלֵמוֹת הָיוּ. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">טו. </span>וְאַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת שֶׁנִּפְגְמוּ, אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ פְּסוּלוֹת וְאֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, אֵלָא נִגְנָזִים. כָּל אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ הַבַּרְזֶל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִפְגְמָה פְּסוּלָה לְבִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ וּבִנְיַן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כא)</span>. וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל בַּמִּזְבֵּחַ אוֹ בַּכֶּבֶשׁ לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שם)</span> וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן פָּגוּם, עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">טז. </span>אֶבֶן שֶׁנִּפְגְמָה אוֹ שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל, אַחַר שֶׁנִּבְנֵית בַּמִּזְבֵּחַ אוֹתָהּ הָאֶבֶן פְּסוּלָה, וְהַשְּׁאָר כְּשֵׁרוֹת. וּמְלַבְּנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, בַּפֶּסַח וּבֶחָג וּכְשֶׁמְּלַבְּנִין אוֹתוֹ, מְלַבְּנִין בְּמַפָּה, אֲבָל לֹא בְּכָפִיס שֶׁלְּבַרְזֶל, שֶׁמֶּא יִגַּע בָּאֶבֶן וְיִפְסֹל.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יז. </span>אֵין עוֹשִׂין מַדְרֵגוֹת לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל מִזְבְּחִי" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(שמות כ,כב)</span>: אֵלָא בּוֹנִין כְּמוֹ תֵּל בִּדְרוֹמוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, מִתְמַעֵט וְיוֹרֵד מֵרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ עַד הָאָרֶץ וְהוּא הַנִּקְרָא כֶּבֶשׁ. וְהָעוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ, לוֹקֶה. וְכֵן הַנּוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִכָּל הַהֵיכָל אוֹ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וגו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, לַה' אֱלֹהֵיכֶם" <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(דברים יב,ג ד)</span>.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יח. </span>הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ, וְהַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו, וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְכָל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֵלָא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבָד וְאִם עָשׂוּ אוֹתָם שֶׁלְּעֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁלִּזְכוֹכִית, פְּסוּלִין. <br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">יט. </span>הָיוּ הַקָּהָל עֲנִיִּים, עוֹשִׂין אוֹתָן אַפִלּוּ שֶׁלִּבְדִיל וְאִם הִעְשִׁירוּ, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלְּזָהָב: אַפִלּוּ הַמִּזְרָקוֹת וְהַשְּׁפוּדִין וְהַמַּגְרֵפוֹת שֶׁלְּמִזְבַּח הָעוֹלָה, וְהַמִּדּוֹת אִם יֵשׁ כּוֹחַ בַּצִּבּוּר, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁלְּזָהָב אַפִלּוּ שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה מְחַפִּין אוֹתָן זָהָב, אִם מָצְאָה יָדָם.<br> <span style="color:#660099;font-size:20px;">כ. </span>אֵין עוֹשִׂין כָּל הַכֵּלִים מִתְּחִלָּתָן, אֵלָא לְשֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן לְהִדְיוֹט, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לְגָבוֹהַּ. וּכְלֵי גָּבוֹהַּ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ, רַשָּׁאי לְהִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן הִדְיוֹט וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ, אֲסוּרִין לְהִדְיוֹט. אֲבָנִים וְקוֹרוֹת שֶׁחֲצָבָן מִתְּחִלָּה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין בּוֹנִין אוֹתָן בְּהַר הַבַּיִת.<br> ==בקשה שאחר הלימוד== <center><span style="color:#6a354e;font-size:16px;">מסיימים כולם בבקשה זו:</span></center> <B style="color:#990066;font-size:22px;">יְהִי רָצוֹן</B> מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אָב הָרַחֲמִים, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ הַלִמּוּד שֶׁלָמַדְנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּרֵיחַ נִיחֹחַ. וּבְּרוֹב רַחֲמֶיךָ הַמְרוּבִּים תְּרַחֵם עַל בַּעַל הַבַּיִת - <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(פלוני בן פלונית)</span> הַזֶה, אֲשֶׁר בִּתְחִלַּת בּוֹאוּ לִשְׁכֹּן בַּבַּיִת הַזֶּה, אִוְּתָה נָפְשׁוּ וַיַעַשׂ תְּחִלָּה וָרֹאשׁ, חֲנֻכַּת הַבַּיִת הַזֶּה בְּדִבְרֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת וּלְחָנְכוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.<br> <B>וּבְכֵן</B> בִּזְכוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תְּבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אַשֵּׁר הִשְׁתַּדֵּל בְּלִמּוּד זֶה, לוֹ וּלְכָל בְּנִי בֵּיתוֹ בְּרַכוֹת לָעַד. וְיִהְיֶה לָהֶם הַבַּיִת הַזֶּה מֻצְלָח וּמְבֹרָךְ בְּכָל מִכָּל כָּל. וְיִשְׁמַע בְּבַיִת זֶה קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הַשְׁקֵט וַבֶטַח, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, וְנַסּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.<br> <B>אָנָּא בְּכֹחַ</B> רֹב רַחֲמֶיךָ הֱיֵה עֲלֵיהֶם סִתְרָה, צִנָּה וְסֹחֵרָה. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְכַוֵּן בְּשֵׁם קר"ע שט"ן)</span>. וּבְהוּרְמָנָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה, מִנִּי שִׂים טְעֵם לְהַרְחִיק מִן הַבַּיִת הַזֶּה כָּל מִזִּיק וְכָל פַּחַד וְכָל בֶּהָלָה, בַּכֹּחַ שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפְּסוּקִים "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". וע"ב אתון אַשֵּׁר בְּפָסוּק זֶה, יְשַׁמְּרוּ וְיצילוּ מִכָּל רֵעַ לְבַעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּלְכָל בְּנִי בֵּיתוֹ, וְיַצְלִיחֵם בְּכָל מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶם. וְתַצִּילֵם מִכָּל רע, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. <B>רַ</B>חוּם <B>חַ</B>נּוּן <B>שׁ</B>וֹמֵר <B>תּ</B>וֹמֵךְ <B>מַ</B>צִּיל <B>יָ</B>שָׁר <B>פּ</B>וֹדֶה <span style="color:#6600ff;font-size:14px">(יְכַוֵּן בְּשֵׁם רח"ש תמי"ף)</span>, בְּרוֹב רַחֲמֶיךָ תְּקַבֵּל תְּחִנָּתֵנוּ וְתַעֲנֶה עֲתִירָתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְפִלַּת כָּל פֶּה, עֲשֵה לְמַעַן שְׁמֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן יְמִינֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן תּוֹרָתֶךְ, עֲשֵה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךְ. <center><b style="color:#660099;font-size:20px;">"יִהְיו לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגאֲלִי"</b><P> בָּרוּך יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמלוֹך יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:<p> <B>רִבִּי</B> חֲנַניָא בֶּן עֲקַשׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשׂרָאֵל, לְפִי־כָּך הִרבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצוֹת. שֶׁנֶּאֱמָר, יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדקוֹ יַגדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:<p> <span style='color:#336699;font-size:14px'>(אומרים כאן קדיש "על ישראל").{{ש}}(נוסח עדות מזרח)</span> {{ש}} <b>יִתְגַּדַּל</b> וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן - יהא שמיה רבה ...]</span> <br><b>יְהֵא</b> שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>עַל יִשְׂרָאֵל</b> וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>יְהֵא שְׁלָמָא</b> רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <center><span style='color:#336699; font-size:14px'>(האומרים קדיש פוסעים שלוש פסיעות לאחור)</span><br></center> <b>עוֹשֶׂה</b> שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן] <span style='color:#336699;font-size:14px'>(נוסח תימן שאמי.) <BR> </span> </center> <b>יִתְגַּדַּל</b> וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR> בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן - יהא שמיה רבה ...]</span> <br><b>יְהֵא</b> שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span>> לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>עַל יִשְׂרָאֵל</b> וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וּלָנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <BR><b>יְהֵא שְׁלָמָא</b> רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּמְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְהַצְלָחָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> <center><span style='color:#336699; font-size:14px'>(האומר קדיש פוסע שלוש פסיעות לאחור)</span><br></center> <b>עוֹשֶׂה</b> שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם. בְּחַיֵינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן וְאָמֵן:. <span style='font-size:14px'>[אָמֵן]</span> </div> </span></center> [[קטגוריה:סדרי לימוד]] [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] a6pa0nqumnkaku7qur0aota4xtcuaip 4 290855 3086272 3085905 2026-10-01T12:00:21Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3086272 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] * [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות שנתיות לספינות דיג)}}]] * [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|חוק המכר {{מוקטן|(דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)}}]] * [[חוק המפלגות]] * [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות לכלי שיט)}}]] * [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות שירותי ספנות)}}]] * [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)|תקנות נמל יפו {{מוקטן|(טעינה ופריקה בסירות וסבלות)}}]] * [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)|תקנות הרציף בנמל יפו {{מוקטן|(מעגן)}}]] * [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)|תקנות נמל יפו {{מוקטן|(אזור הורדת הסירות והתיקונים)}}]] * [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)|תקנות נמל טבריה {{מוקטן|(סימון רשתות דיג)}}]] * [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)|תקנות נמל טבריה {{מוקטן|(אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)}}]] * [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(כוח מניע)}}]] * [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות עבור משגור קטן)}}]] * [[חוק שירות בטחון]] * [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)|תקנות בריאות העם {{מוקטן|(אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)}}]] </div> 8wzw6kd7ywss1hyb7yyoja1z3jsrqg3 2 293285 3086270 3086248 2026-10-01T12:00:13Z OpenLawBot 8112 תודה 3086270 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] * {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]] * {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]] * {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] k9vmi2wbl89k1860al2cuoxz90g4xuo 3086457 3086270 2026-10-02T11:19:40Z Fuzzy 29 3086457 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] * {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]] * {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]] * {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] * [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957]] keaihgtcr7bc7r4rhm1zw3yash9tgbq 3 330033 3086303 3086265 2026-10-01T15:07:13Z Nahum 68 /* צריך להשיג אישור לזכויות יוצרים */ תגובה למשתמש Geagea ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086303 wikitext text/x-wiki {{ברוך הבא}} --[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 08:31, 5 בדצמבר 2016 (IST) == צריך להשיג אישור לזכויות יוצרים == שלום לך הספר צניעותא דרות יצא לאור רק לאחרונה. בכדי לפרסם אותו כאן דרוש אישור של הבעלים של זכויות היוצרים שלו. {{א|Nahum}} - אם תוכל לפרט מה על המשתמש לעשות בכדי לעמוד בתנאים? תודה רבה. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 02:49, 17 בספטמבר 2026 (IDT) : {{א|Roxette5}}, תקרא את מה שכתב המחבר עצמו בדף השער של ספרו. הוא בפירוש שיחרר את הספר לנחלת הכלל. לא נראה לי שיש בעייה של זכויות יוצרים בספר הזה. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:18, 17 בספטמבר 2026 (IDT) :: נכון [[משתמש:Nahum]] צודק. העליתי את הקובץ בהסתמך על הכתוב בספר עצמו, שאינו כולל זכויות יוצרים. התקשיתי מאוד עם הפתיחה של דף האינדקס בגלל שכולו חזותי (למה אין אפשרות לכתוב אותו בקוד?) ולכן גם לא הצלחתי להכניס אותו לWikiSource. מישהו יכול לעזור בזה? [[משתמש:Snfdfk|Snfdfk]] ([[שיחת משתמש:Snfdfk|שיחה]]) 15:39, 17 בספטמבר 2026 (IDT) ::: מתייג את [[משתמש:Dovi]] ואת [[משתמש:Geagea]], אולי הם יכולים לעזור עם דף האינדקס.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:51, 17 בספטמבר 2026 (IDT) ::::ראשית הסרתי את הדפים 3 עד 13 שהם מכתבים של רבנים אחרים שלא שחררו את הטקסט לחופשי. לדעתי הדף [[מפתח:צניעותא דרות שמירת העיניים לנשים.pdf]] עובד תקין. [[משתמש:Geagea|Geagea]] ([[שיחת משתמש:Geagea|שיחה]]) 00:28, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::: אכן, הדף עכשיו עובד תקין. תודה לך, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:32, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::::: מעולה, תודה רבה! אשמח לדעת מה הייתה הבעיה קודם לכן בנסיון שלי. [[משתמש:Snfdfk|Snfdfk]] ([[שיחת משתמש:Snfdfk|שיחה]]) 14:16, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::::לא יודע להגיד. הסרתי מספר דפים בהתחלה שהם כפי הנראה מוגנים בזכויות יוצרים וזה עזר. [[משתמש:Geagea|Geagea]] ([[שיחת משתמש:Geagea|שיחה]]) 14:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::::מעניין. יש להסכמות סמכות חשובה בעולם הדתי. אני מנחש שלא תהיה בעיה מבחינת המחברים לשחרר את הטקסט (וחושב גם שנהוג שהטקסט בספר "נמסר" למחבר). מה צריך לעשות כדי לברר? [[משתמש:Snfdfk|Snfdfk]] ([[שיחת משתמש:Snfdfk|שיחה]]) 14:22, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::::::לבקש אישור בהתאם להנחיות בדף [[ויקיטקסט:OTRS]]. {{כ}} [[משתמש:Geagea|Geagea]] ([[שיחת משתמש:Geagea|שיחה]]) 14:24, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::::::נשמע לי מוגזם. מבחינת הגיון - הסכמה של ספר הוא חלק של הספר ובהתאם לתנאיו. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 14:41, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::::::::לא. היוצרים הם אחרים שחתומים על המכתבים. מקבל האישור לא מחזיק בזכויות היוצרים. [[משתמש:Geagea|Geagea]] ([[שיחת משתמש:Geagea|שיחה]]) 14:44, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::::::::: לצערי אני נאלץ להסכים עם דברי גיאה. הכללים במקרה הזה ברורים ולא ניתן לחרוג מהם, צר לי. נתנחם בכך שהטקסט של המחבר עצמו חופשי וניתן לפרסום כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:07, 1 באוקטובר 2026 (IDT) rduhh04i6xjwmfu3sbqsg6se65r7v07 1 362977 3086428 3086116 2026-10-02T09:50:00Z Dovi 1 /* העמוד הראשי של "סידור" */ 3086428 wikitext text/x-wiki ==בין "סידור קיים" לבין סידור דיגיטלי "כללי"== ל[[משתמש:david7031|david7031]] ו[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] שלום רב ויישר כוחכם. קודם כל אני רוצה להגיד תודה על עבודת הארגון המצוין שאתם עושים! :-) ראיתי כעת את הדיון בדף השיחה של [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], ונראה לי שזה המקום המתאים להמשיך אותו. רציתי להציע לכם קצת רעיונות כלליים, וגם מידע על הסידור שאני עובד עליו (שאולי לא מספיק ידוע). קודם כל באופן כללי: בוויקיטקסט העברי, חלק גדול מהספרים (ובתוכם רוב סידורי התפילה) מוקלדים מחדש, ורק מיעוטם מוקלדים באופן מדויק (אך גם מיכני) מול סריקה, עמוד אחרי עמוד. בכך אנחנו שונים מרוב השפות האחרות, שבהם רוב המכריע של הטקסטים נעשים אך ורק מול סריקות של דפים. אחת מהסיבות לכך, שאנחנו עוסקים בסוג של ספרות שבו "צורת הדף" אינה מתאימה לרוב לשימוש דיגיטלי יעיל. וגם בגלל שיותר חשוב אצלנו השער או הפרק או הסעיף וכו', והרבה פחות חשוב אצלנו מספר העמוד בטקסטים מהסוג הזה. וגם מפני שהרבה פעמים יש יותר ממהדורה אחת, ואיננו רוצים להיות משועבדים למהדורה אחת ויחידה על יתרונותיו ומגרעותיו. כל הסיבות הללו שייכות גם לסידורי תפילה אם מעט ואם הרבה. אך גם טקסט "כללי", שאינו משועבד לדפוס מסוים ולעמודים שבו, ראוי שבסופו של דבר יהיה מבוסס על מקורות כתובים או מודפסים, כדי שיהיה אפשר לתעד את הנוסח המופיע בו. וזה בוודאי נכון גם לגבי לסידורי תפילה. בתור דוגמה למה שכתבתי עד כה, אביא את הסידור שאני עובד עליו עכשיו. הוא פחות מוכר בארץ, אבל בזמנו הוא היה אולי הסידור הנפוץ ביותר בין יהודי חו"ל, שרובם המכריע מתפללים לפי נוסח אשכנז. זה מצב שונה מהארץ, שבה רוב האשכנזים מתפללים לפי נוסח "ספרד" של החסידים, ורוב המתפללים בכלל אינם אשכנזים. בקיצור, רוב רובם של סידורי התפילה בחו"ל בדורות האחרונים, ובמיוחד אחרי השואה, הם בנוסח אשכנז. הסידור הספציפי שאני עובד עליו, דהיינו [[מפתח:Philip Birnbaum - ha-Siddur ha-Shalem (The Daily Prayer Book,1949).pdf|"הסידור השלם" של בירנבוים]], היה אחד מהמוגהים והמדויקים והנפוצים ביותר במשך שני הדורות שלאחר השואה. אפשר לומר בצדק שהוא היה, בפועל, המקביל בחו"ל ל"סידור רינת ישראל" בארץ, הן מבחינת תפוצתו והתקבלותו והן לגבי דיוקו. הוא מהווה בסיס מצוין לנוסח אשכנז. הסידור הזה מבוסס על [[מפתח:Seligman Baer - Seder Avodat Yisroel (1901 ed.).pdf|עבודת ישראל]] של יצחק בער, בדיוק כמו רוב הסידורים המוגהים בנוסח אשכנז עד ימינו, בארץ ובחו"ל. אמנם הכניסו תלמידי הגר"א קצת חידושים לתוך "נוסח אשכנז" בארץ, אבל הם מיעוט קטן, ואפשר בקלות להכניס אותם לסידורים המוקלדים לפי הבסיס המקובל (בדיוק כמו שנעשה בזמנו ב"רינת ישראל"). חשוב להבין: גם בשפות אחרות של ויקיטקסט, הקלדת דפים מול סריקות הוא רק השלב הראשון, ולא האחרון. אחר כך מעתיקים את הטקסט '''במרחב הראשי''' לפי פרקים או יחידות (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/תפילת מנחה]] לדוגמה), במקום הסריקות בתוך המרחב "עמוד". בוויקיטקסט אנחנו יכולים להוסיף על זה שלב נוסף: לקחת את הטקסט המבוסס על הקלדה מול סריקות, ולהשתמש בו באופן גמיש בתור בסיס מהימן ומתועד בשביל פיתוחים נוספים. תכל'ס, בחירת הקלדה כמייצג לנוסח מסוים צריכה להיעשות בזהירות, והרבה פעמים לא תהיה מהדורה אחת מושלמת, אלא מספר מהדורות שלכל אחת יתרונות וחסרונות. למעשה, אם מחפשים נציג נאמן ושימושי לנוסח אשכנז שאין עליו מגבלות של זכויות יוצרים, אז נראה לי שאין יותר טוב כעת מסידורו של בירנבוים. הוא אגב גם הוציא לאור סידור "ספרד" (שהיה פחות נפוץ בגלל שהנוסח בחו"ל פחות נפוץ מאשר בארץ). גם עליו אין זכויות יוצרים. שום דבר שכתבתי לא צריך להפריע למלאכתכם. אני מקווה שתמשיכו בה כמו עד עכשיו. בקשתי היא רק שתמצאו מקום לשלב בה את הגיוון הקיים (והמתווה), ולהציג אותה בתוך המסגרת היפה שאתם בונים. :-) תודה רבה לכם על התרומה הגדולה, חזקו ואמצו. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:14, 15 באפריל 2019 (IDT) : [[משתמש:Dovi|Dovi]], מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'. פחות מעניין אותם המקור. אנו מנסים לייצר איזה סידור למשתמש הפשוט שלא בהכרח מבין גדול בהליכות. בשל כך יצרתי שני סוגים של סידורים [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] ו[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] (אולי יש לשנות שם למודפסים). בהמשך העתיק את האזהרה המופיעה בסידור האש. בברכה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:07, 15 באפריל 2019 (IDT) ::בוקר טוב [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] :-) ::אתה כותב: "מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'." כמובן שזה נכון! לכן חשוב להבין שוויקי הוא דבר דינמי, ויש בו תהלכים והתפתחות בכל פרויקט. כלומר: גם הסידורים שאתה מכנה אותם "מוקלדים", גם הם מיועדים להיות בצורה של "תפילת שחרית", "תפילת מנחה", וכו'. ההבחנה בין "אלקטרוניים" ל"מוקלדים" היא זמנית ומלאכותית. הרי גם "סידור (אלקטרוני) למשתמש הפשוט" מושתת בסופו של דבר על דבר מודפס (ובתוך ויקיטקסט אנחנו חייבים לתעד לפי מה הוא הוקלד ועל פי איזה שיקולים הוא נערך. ::במלים אחרות, '''אנחנו ספריה ולא אפליקציה'''. אם מישהו מחפש "תפילת מנחה" בוודאי ניתן לו אותה, אבל נציע לו רשימה של "תפילת מנחה" לפי כל הטקסטים הקיימים במאגר. היום יש אפליקציות שונות לתפילות, אבל מי שישים לב יראה שתוכן התפילות אינו זהה בין אפליקציה אחת לשנייה. מי שבונה אלפיקציה כזאת אינו חייב לתת דין וחשבון על כך, או לתעד מאיפה הוא לקח את זה, הוא פשוט בוחר את הטקסט שנראה לו הכי מתאים. אבל כאן אנחנו חייבים לציין מקורות. מצד אחד אסור שתהיה בוויקיטקסט סתם "תפילת מנחה אשכנז" שמראים למשתמש בלי לתעד מאיפה היא באה, ולמה היא מייצגת את "תפילת מנחה" יותר מכל טקסט אחר. אבל מצד שני אפשר ורצוי שיהיה "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)", ובו "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)/תפילת מנחה". בשביל האשפרות השנייה צריך לעשות רק שני דברים: לתת לו כותרת מיודחת (כגון "סידור למשתמש הפשוט"), ולציין במקום שמתאים לכך מאיפה נלקח הטקסט (אפילו תיאור כללי עד כמה שידוע). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:59, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]], איך אדע מה המקורות לחומר שהועלה אל סידור אלקטרוני? לדעתי העתיקו מאתרים קיימים. אני יכול לבצע זאת רק לחומר חדש. לא לחומר הקיים. בשלב זה איני עוסק בכלל בהעלאת חומר אלא בארגון וסידורו. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:03, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Dovi|Dovi]], האם הבנתי נכון והדיון הוא על זה שאם אני יוצר סידור "אלקטרוני" אז אין לו מקורות? ::::אני מציע בשביל לפתור את זה שנעשה ככה. נייבא טקסט קיים (כרגע לא משנה האם מספרייא או מהסידור שאתה יוצר או מאיפה שלא תרצה), ובכל מקרה שיש בו מחלוקת בין סידורים שונים נחליט מה לעשות, ונתעד את זה בדף נפרד (קצת כמו שעשית בתנ"ך). [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:21, 16 באפריל 2019 (IDT) שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אל תדאג, כי הסוד להצלחה במיזמי ויקי הוא: "לא עליך המלאכה לגמור". אתה לא חייב לדעת מאיפה בא כל סידור! מה שאתה צריך לעשות הוא רק לתת לסידור שם מיוחד, ולציין את מה שאתה '''כן''' יודע עליו במקום מתאים, בתור שלב ראשון שאחרים יכולים להשלים אחריך. לדוגמה אפשר לכתוב משהו בסגנון הזה בדף השער של הסידור (אולי כהערה): "סידור התפילה הזה הוא הקלדה של נוסח אשכנז על פי מקור לא ברור. מתוכנו מתברר שהוא קרוב לנוסח אשכנז הנפוץ היום בישראל. בצענו בו שינויים/תיקונים כאלה וכאלה לנוחותו של המשתמש הפשוט...". או משהו בסגנון הזה (או בסגנון אחר) איך שנראה לך. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) [[משתמש:david7031|david7031]], לדעתי אין צורך לייבא טקסט חדש, כמו שכתבתי עכשיו ל[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]]. אפשר כמובן אבל אין צורך. כל מה שצריך לעשות הוא לתת שם מיוחד ולא סתמי, ולתעד (בדף נפרד, בהערה, או איך שהכי מתאים). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Dovi|Dovi]] ו[[משתמש:david7031|david7031]] אתם יכולים להוסיך הערות בדף השיחה. כרגע אני מרכז את כל התפילות לסידור אחד ולא עוסק בכלל במקורות של הטקסטים אותם אני מרכז. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :{{לפני התנגשות}}אני לא מסכים שחייבים שם מיוחד. אפשר להשתמש בשם רגיל, ("סידור אשכנז") ולהפנות בצורה בולטת לאיפה שלא יהיה ששם נתעד את דרך קביעת הנוסח)[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:32, 16 באפריל 2019 (IDT) תודה דוד. הבעיה שאין חיה כזאת: נוסח אשכנז של א"י או חו"ל? (יש לנו גם קוראים בחו"ל...) של ייקים (מנהג אשכנז המערבי) או של פולנים (המזרחי)? של הגר"א עצמו, או את מה שמקובל אצל תלמידיו שעלו לארץ? ברגע שיש שם ספציפי מתאים, אפשר לבנות ולתעד אותו עם הזמן ברוגע. ואז אתה גם לא כופה את זה על אף אחד שלא יסכים איתך שאתה מייצג נכון את "תפילת מנחה". יחי ההבדל והגיוון... אגב הנה דוגמה לשלב הבא של הקלדת דפים, שבו מאגדים את הדפים השונים בשביל "ברכות השחר": '''[[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]'''. ויש גם שלב נוסף, שבו אפשר לקחת את החומר ולהשתמש בו בשביל יצירות נגזרות... תכל'ס, אני מציע את הדברים הבאים: #שהדף הזה יועבר אל "[[סידורי תפילה]]" ([[סידור]] ו[[סדור]] יפנו אליו שם). <span style="color: RED;">אני מתנגד לרעיון. [[:קטגוריה:סידורי תפילה]] זו קטגוריה. לא דף בויקיפדיה. היא כוללת גם חלקי תפילה (עדין לא פתחתי דיון בנושא אבל לאחר שאצור מבנה של סידור כללי צריך להחליט האם יש טעם לכל הדפים שנמצאים ב[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]. </span> #שבדף '''עצמו''' יהיו למעלה בעיקר קישורים למנהגי העדות (בדומה למה שיש עכשיו). הקישורים האלה יובילו לרשימות של הסידורים הקיימים בכל מנהג (ב'''אותו''' דף למטה). ובתוך דפי הסידורים עצמם יהיו קישורים לתת-דפים לתפילת שחרית, מנחה, וכו' בתוך אותו סידור (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]). זה ישרת את ההבדל והגיוון, וגם יציע באופן יעיל את כל היצירות הקיימות במאגר שלנו, וגם יהיה הרבה יותר קל ונוח לביצוע!<span style="color: RED;"> שמו לב להבדלים : [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] ואילו [[סידור]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] (סידורים שאין בהכרח אנו יודעים את המקור אליהם ואלו העתקות מרחבי האינטרנט </span> #אני מבין לגמרי את הרצון שיהיה משהו פשוט בשביל לדוגמה "תפילת מנחה עדות המזרח". מה אתם חושבים על זה: נניח שבדף הראשי הזה תהיה רשימה של הסידורים הקיימים במאגר לנוסח אשכנז (#2 למעלה). אולי '''בראש הרשימה''' יעמוד (ויודגש) סידור שיוחלט עליו שהוא שלם ויעיל לשימוש, ונוסיף שם גם את חלקיו הפנימיים, כגון: [[סידור אשכנז ישראלי]]: [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית|שחרית]], [[סידור אשכנז ישראלי/מנחה|מנחה]], [[סידור אשכנז ישראלי/ערבית|ערבית]], [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית לשבת|שחרית לשבת]], וכו'? <span style="color: RED;">אני בונה תבנית כללית על מנת לכלול את כל הקישורים לכל התפילות שיהיו בסידור האלקטרוני ב[[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כשאסיים ליצר מבנה אתייעץ להמלצות + האם יש טעם לכל חלקי התפילה או שאנחנו מעדיפים "שחרית לשבת" בלי "עמידה לשבת" או אולי ליצור קישור</span> אשמח למחשבות שלכם, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::<span style="color: RED;">משתמש:Tomsky2015</span> :אני לא בקי בהבדלים בין יושבי ארץ ישראל ליושבים מחוצה להּ, אבל לגבי (נניח) הגר"א, זה מה שניסיתי להגיד על ההבדל בין סידור מרכזי לסידור נישתי. סידור מרכזי הוא הסידור שבבית הכנסת ייקרא סתם "אשכנז", זה יכול להיות רינת ישראל, קורן, תפילת כל פה, שירת ישראל, וכו'. סידור הגר"א (לא משנה באיזו הוצאה) נקרא "סידור הגר"א", ואף אחד לא קורא לו סתם אשכנז. האם יש היום הבדל בין נוסח התפילה הרגיל (של היום יום, חגים זה פרויקט נפרד) בין ייקים לפולנים? (המריבה על "על פי ה' ביד משה" בהגבהה לא נחשבת). :אני מקבל את ההצעות שלך. מה שבינתיים צריך זה לדאוג שהסידור המרכזי בשלושת הנוסחים יהיה קיים. האם יש לך רעיון מאיפה אפשר לייבא טקסט כדי שיהיה לנו סידור ראשוני (כי כרגע לצערי גם את זה אין), וברגע ש[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] יגמור את העברת הדפים אני אוכל לבנות את הסידור כמו שצריך. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:24, 16 באפריל 2019 (IDT) ::תודה דוד על התמיכה. לגבי #1, [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], מדובר כעת על דף הפניה מיותרת אל הקטגוריה. את הקטגוריה כמובן נשאיר, אבל בדף עצמו אנחנו יכולים להשתמש בלי שום בעיה. את ההבחנה בין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] לבין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] אני מבקש לבטל, כי הוא גם מלאכותי וגם זמני, ולשים את כולם ביחד בתוך [[:קטגוריה:סידורי תפילה]]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:53, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]] הוא לא מלאכותי. ניתן לשנות את שמו אבל כל מה שנמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] אלו סידורים שהודפסו. כלומר אני יודעים את המקור שלהם. לכל סידור יש הבחנות ודקויות משלו למשל "סידור קול אליהו", "סידור עבודת השם" ו"סידור למען שמו באהבה" הם סידורים גם של עדות המזרח ועדין יש בניהם הבדלים. לעומת זאת [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני|סידור תפילה - אלקטרוני]] מתיימר למחוק את כל ההבדלים הקטנים של הסידורים גם בתוך העדה עצמה. בנוסף אין אנו יודעים בהכרח מה המקור של אותו סידור.--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:59, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::שוב, גם סידור שאת מקורו לא יודעים, בסופו של דבר מבוסס על משהו מודפס, ונצטרך לתעד את ההחלטות שנעשו בו לפי שיקולים ברורים (שגם הם בסופו של דבר יתבססו על הכתב). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:06, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::לא הבנתי מה הכוונה בלמחוק את חלקי התפילה? האם דף כמו [[ברכת מעין שבע]] או [[פסוקי דזמרה]] לא ראויים להגדרה עצמית? הרי לא תמיד אדם מחפש את כל תפילת שחרית אלא רק קטע ממנו, ויש ערך לדפים כאלו בפני עצמם. בפרט כאשר אותם דפים מרַכזים את כל הנוסחים השונים בצורה משולבת כך שראוי לשמר אותם. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 16:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::::לענ"ד מן הראוי להפוך אותם לדפי פירושונים, שיפנו לדפי המשנה של הסידור שבכל נוסח ונוסח.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:01, 16 באפריל 2019 (IDT) == הערה לגבי נוסח האר"י == הנוסח המכונה כיום "נוסח האר"י" הוא למעשה נוסח חב"ד, שנוסד ע"י הרב בעל התניא, אבל האר"י ז"ל עצמו כנראה התפלל בנוסח הספרדי הרגיל שנהג אז בקהילות הספרדים בארץ ישראל. אינני יודע אם ישנו סידור מסויים שהוא בר סמכא לנוסח שהתפלל בו האר"י ז"ל. מן הראוי לענ"ד לכנות את נוסח חסידי חב"ד בשם "נוסח חב"ד" ולשים אותו באגף של נוסח ספרד (ולא נוסח עדות מזרח, שאינו שייך אליו). סידור "תורה אור" (של אדמו"ר הזקן) קיים אצלנו בצורה חלקית והוא יכול להוות מקור מצויין עבור נוסח חב"ד. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 15 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Nahum|נחום]] נמחק. קישורים שהיו קיימים בחלק מהסידורים שהיו פזורים בויקיטקסט. איש מעולם לא העלאה תוכן ועל כן מחקתי אותם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:04, 15 באפריל 2019 (IDT) == בקשה למשתמשים == הי לכולם, [[משתמש:David7031]], [[משתמש:Dovi]], [[משתמש:Nahum]] אני טורח בכדי ליצר באמת סדר בכל המחזורים האלקטרונים שפזורים ברחבי ויקיטקסט ומשתמשים מתבלבלים, לא מוצאים, לא יודעים היכן וכיצד למצוא. לפתע אני מגלה שבטלת את העברות של חלק מהספרים אל תוך ספר סידור בלי לעדכן אותי. אשמח אם מעתה תעדכנו אותי בכל השינוים שנוגעים לספר זה ואשמח טרם ביטול העברה. אני יודע שהשינוי עלול לעורר לחלק רגשות שצפים. זה מהלך חשוב למען אלו מאתנו שאינם בקיאים בהלכות ובסידורים. אם השינוים שאני מבצע לא לרוחכם אנא עדכנו מראש ואפסיק מלסדר את הספר. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:13, 16 באפריל 2019 (IDT) :שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אינני מבין מה בוטל לך, אבל ברור לי שאף אחד פה לא רוצה להפריע לעשיית סדר, ולמאמצים הרבים שאתה עושה. כשלעצמי לא נגעתי באף דף שעבדת עליו ואין לי כל כוונה לעשות דבר כזה. :לגבי רגשות שצפים, כלל חשוב שלא תדע מהן עד שתשאל. אני מרגיש כאן שני דברים: הראשון התפעלות והערצה כלפי המרץ והרצון הטוב שלך לעשות את הארגון כאן (למען המשתמש התמים והמנוסה כאחד). הרגש השני יותר מורכב: אני פשוט לא בטוח שחשבנו מספיק '''איך''' לבצע את העברתם של מאות (!) דפים. אני מסתכל על "שינויים אחרונים" ורואה את כל הזמן שהשקעת בזה, ותוהה האם הזמן הזה הושקע באופן הכי יעיל, או האם התחום הזה ידרוש עוד השקעת זמן כזה שוב פעם בעתיד... [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:39, 16 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Dovi|Dovi]], לרכז את כל המחזורים האלקטרונים שאין אנו יודעים את המקור שלהם לסידור כללי גדול הוא חובה בעיני! לדעתי גם את כל דפי "חלקי תפילה" יפנו אל הסידור הראשי אך בעניין זה אתיעץ שוב. הפיזור מבלבל המון אנשים שמגיעים אל ויקיטקסט בגלל שהם לא מבינים. במקום "מחזור לשלש רגלים" יופנה אל "סידור/שלש הרגלים בהתאם לעדה. לא מדובר על שינוי גדול בעיני --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:43, 16 באפריל 2019 (IDT) :::שלום [[משתמש:Tomsky2015]]. ביטלתי רק את ההעברות שעשית למחזור, מכיוון שהמחזור צריך להתקיים בפני עצמו לצד הסידור. אלו שני ספרים שונים, כפי שכבר עניתי לך בדף השיחה של המחזור ליוכ"פ ספרד ערבית. לעומת זאת, העבודה העצומה שאתה משקיע בסידור הסידורים השונים מבורכת וראויה להערצה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 14:14, 16 באפריל 2019 (IDT) == עיצוב == שלום לכולם, בנוגע לעיצוב. עוד בבניה. משתמשת אביטל יצרה עיצוב בסגנון [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|זה]]. אני מעדיף את [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כלומר עיצוב לאורך ולא לרוחב של הכותרת. האם למשהו יש התנגדות למהלך? תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :השאלה הגדולה היא לא האורך מול הרוחב, אלא האם בכלל יש טעם לשים את הפירוט של כל חלקי התפילה. בשתי השאלות אני מעדיף את העיצוב של אור. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:48, 16 באפריל 2019 (IDT) ::יפה! גם אני אוהב (ומעדיף) את העיצוב הזה. מה שגם יפה - השם שהיא נתנה, "סדר תפילת ישראל". בואו פשוט נאמץ את זה לסידור השימושי: "סדר תפילת ישראל אשכנז", "סדר תפילת ישראל עדות מזרח", וכו'. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:03, 16 באפריל 2019 (IDT) :::הי [[משתמש:david7031|david7031]]! נראה לי לא הבנת. ::: הדיון לא עוסק האם צריך את פירוט של כל חלקי התפילה או לא אלא בעיצוב הכללי (אפתח על זה דיון אחר כי זו שאלה גדולה. לדעתי יש מקום אף למחוק את כל חלקי התפילה ואם כבר אז לייצר הפניות אבל על פניו לדעתי נכון לכרגע מיותר). כרגע בעריכה שלי הותרתי את חלקי התפילה אך אין בעיה למחוק אותם או לייצר הפניות. בהתאם להחלטה שתתקבל. :::השאלה שלי נוגעת לעיצוב : האם הכותרות צריכות להיות לרוחב או לאורך. כותרות הכוונה : ימי החול, תפילות שבת,תפילות שלש הרגלים. :::כמו גם אור אביטל פרטה לדוג' ברכות --> ברכות המצוות ולדעתי מיותר וניתן פשוט לרשום "ברכת המזון" אבל עדין לא הגעתי לעצב את כלל הדף הגעתי למועדים בלבד. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:07, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi]] אם כוונתך לפרק את הסידור לשלושה סידורים אלקטרונים (מזרח/ספרד/ספרדי וכו). אפשרי. בשלב זה לא חושב שיש לעסוק בעניין זה. במידה ואחרי שנארגן את כל הסידור הגדול - מפעיל מערכת יוכל בקלות לפרק אותו לשלושה ספרים בלי מאמץ. אשמח שדיון זה לא יפתח בשלב זה וכאשר יפתח יהיה בכותרת אחרת. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::העיצוב שלה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:09, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::הבעיה שהעיצוב שלה לרוחב הופך להיות כבד לעין בעיני. ראו [[סידור/נוסח עדות המזרח]] (למען הסר ספק הורדתי את חלקי התפילה מהעריכה שלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]] בכדי שתבינו על מה אני מדבר) --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:13, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::::אני מעדיף את העיצוב שיש בדף הראשון שקישרת אליו. שים לב שהוא לא כל כך מפורט כמו הדף שקישרת אליו עכשיו. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:15, 16 באפריל 2019 (IDT) הבעיה שהיא לא סימה את המלאכה. אני יכול להכניס אל תוך "ברכות המצווה" את כלל הברכות אבל אז שתי בעיות: # הרבה תתי פרקים יהיו # ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק זה וכפי שאני חושב שאתה ואני מסכימים - כל חלקי התפילות מיותרות. אשמח לשמוע ממך איך לדעת בעיצובה של אביטל היית מדמין את הספר כאשר אתה כולל את כלל תת הפרקים בדף השיחה אצלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :מצטרף לברכות ולאיחולי ה"יישר כח". באמת זה תחום ששררה בין אנדרלמוסיה מוחלטת, ואני שמח על ההתעוררות של כולנו לתחום (אגב, זה החזיר אותי לפה בעקבות כל המיילים שקיבלתי על שינויים ברשימת המעקב). לגבי עיצוב, אני מאוד אוהב את העיצוב של תבנית הניווט בעמ' הראשי. עיצוב מאוד פשוט וידידותי למשתמש. בעיני טבלאות מסובכות לא מוסיפות לידידותיות (ואם הבנתי נכון, זו המטרה הראשית). ושוב, תודה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 15:32, 16 באפריל 2019 (IDT) הדיון לא ממצה את עצמו. כנראה איני ברור. שתי תצוגות אפשריות: {| class="wikitable" |- ! [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|עיצוב 1]] !! [[משתמש:Tomsky2015/סידור|עיצוב 2]] |- |כותרות לרוחב ||כותרות לאורך |- | יותר תתי משנה. לדוגמה עבור סוכות יהיה תת הערך [[סידור/עדות מזרח/שלשת הרגלים/סוכות...]]|| פחות תתי משנה שכן הקישור יהיה מהעמוד הראשי ולכן יהיה [[סידור/עדות מזרח/סוכות...]] |- | יכלול חלקי תפילה בהכרה. לדוג' ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק של ברכות. || לא בהכרח יכלול |- | טקסט התא || טקסט התא |- | טקסט התא || טקסט התא |} == כפילויות - ברכת המזון == שלום לכולם, יש כפולים. מאחר שהם רבים ומגוונים אשמח מדי פעם לעלות לדיון את הנושא בכדי להוריד אותם מהפרק. #[[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון|ברכת המזון אשכנז]] # [[ברכת המזון/אשכנז]] האם ניתן למחוק אחד מהם. העדפות? --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:58, 16 באפריל 2019 (IDT) ::אני מעדיף את הנוסח שב[[ברכת המזון/אשכנז]], שעבדתי עליו בעצמי והוא מכיל תוספות נחוצות שונות שאינן בנוסח השני. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 16 באפריל 2019 (IDT) :::מעולה! אז הפנתי את הנוסח הישן אל [[ברכת המזון גרסה למחיקה]]. לאחר שימחק [[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון]] ניתן יהיה לבצע העברה של [[ברכת המזון/אשכנז]] לשם זה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:20, 16 באפריל 2019 (IDT) == ליוורנו חב"ד נוסח מקוצר == ב[[ברכת המזון]] יש שלושה נוסחים אינם מופיעים בדף הראשי של סידור: ליוורנו, חב"ד, (נוסח מקוצר). איך מתמודדים עמם? לא קיים להם סידור. מצד שני איני מעוניין שאם בהמשך יעלו לאתר חומר אל סידור עלולה להיווצר כפילות. המלצות, תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 16:00, 16 באפריל 2019 (IDT) :נוסח חב"ד אמור להימצא בסידור תורה אור. אם אין שם עדיין ברהמ"ז יש להעבירו לשם, ואם הוא כבר קיים, להפנות לשם. ::קיים כבר בסידור תור אור נוסח [[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]]. האם הערך [[ברכת המזון/חב"ד]] יכול להיות מועמד למחיקה?{{שכח לחתום}} :::הצצתי בו שוב ויש שם כמה שינויים קטנים. נראה לי להשאיר באופן חריג את שניהם, אלא אם למישהו יש פיתרון אחר (כגון לשלב את השינויים וההערה שבדף [[ברכת המזון/חב"ד]] כהערות בנוסח של סידור תורה אור).--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Nahum|נחום]], ההבדל היחיד שמצאתי הייתה הערה. עתה ניתן למחוק? היא נוספה ל[[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:51, 17 באפריל 2019 (IDT) ::::::יש גם תוספות בהרחמן, למיטב זכרוני ("הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו" וכו'). ניתן להוסיף אותן כהערה לסידור תורה אור ואז ניתן יהיה למחוק.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:34, 18 באפריל 2019 (IDT) ::::::בוצע.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:43, 18 באפריל 2019 (IDT) :לסידור ליוורנו ניתן ליצור דף ראשי (אני מניח שהסידור הזה מופיע בדפוס וניתן תיאורטית להעלות את כולו בבוא הזמן אם יימצאו לכך מתנדבים), ולשים שם את ברהמ"ז בנוסח שלו כדף משנה. ::תחת השם [[סידור תפילת החודש (נוסח ליוורנו)]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::אכן.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) :את ברכת המזון בנוסח המקוצר יש לשים לענ"ד כדף משנה של דף ברכת המזון, שישמש כדף פירושונים. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:27, 16 באפריל 2019 (IDT) :: [[משתמש:Nahum|נחום]] תודה רבה!--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::תודה '''לך.''' :)--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) == תפילות מרובות פרמטרים == כיום אנחנו עובדים עם דפים של קטעי תפילות, עם פרמטרים לפי נוסחים ולפי זמנים. לי יותר נוח לצמצם את הפרמטרים, ככה שבכל דף של "קטע תפילה" ישתמשו בקצת דפים ראשיים. זה יותר נוח מבחינת עיצוב הפרמטרים. כרגע התחלתי ליצור דפים נפרדים לקטעי התפילות בנוסח אשכנז. האם למישהוא יש התנגדות / חושב שהשיטה הקיימת יותר עדיפה (אני יודע שזה אומר לתקן טעויות [אם יהיו] ביותר, דפים, וגם אני לא מציע שכל דף ראשי יהיה בו טאת כל הטקסט, אבל נראה לי שהנוחות של דף לכל נוסח גוברת על העבודה, מה גם שאם לדוגמא אני מוצא טעות בנוסח אשכנז, זה לא משנה אם אני מתקן אותה בדף של אשכנז, או בדף של שלשת הנוסחים).[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 22:43, 17 באפריל 2019 (IDT) :אני רואה בדפים הללו ערך מוסף מבחינה ערכית, פחות עיצובית, סוג של אחדות ישראל, אבל לא יודע אם הטיעון הזה תופס מול נוחות של העורכים. אבל לא הבנתי למה זה יותר נוח. אם מבחינת הצגת הדברים, יש את {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} שמופיעה בהרבה דפים ומסדרת את זה. בכל מקרה, למה צריך או או כשאפשר גם וגם? [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:27, 17 באפריל 2019 (IDT) :: אני לא יכול להגדיר בדיוק למה זה יותר נוח, אבל שמתי לב היום ששיותר נוח לי לעבוד עם דפים מועטי פרמטרים, ואז גם לא צריך לזכור בכל דף שבו מציבים את כל הפרמטרים שצריך, וגם לא צריך לבדוק בכל שינוי בדפי הקטע שזה לא דופק איזושהיא הצגה באיזשהוא דף. ::אין לי עניין למחוק את הדפים הקיימים, אבל השאלה היא האם זה יפריע למישהוא (לצורך הדיון - איזשהוא עורך עתידי שיצטרך לתקן משהוא באחד הדפים שאני יוצר) שאני משנה את השיטה.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:32, 17 באפריל 2019 (IDT) :::טוב, עם הרישא אני מסכים באיזשהו מקום, אבל אני מוכן לשלם את המחיר (הנמוך בשבילי, ואפילו קצת מהנה, זה כמו איזה משחק) בשביל הערך שאני רואה בזה. זה לא אומר שכולם יסכימו לשלם, ולכן אני מסכים עם הסיפא כל עוד אנחנו מדברים על "גם וגם". [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:37, 17 באפריל 2019 (IDT) אני נגד מסיבה אחת. צריכה להיות דרך עבודה יחידה וברורה לכל אחרת נוצר בלגן שלם ואדם זר שמעוניין לערוך ולסדר את הסידור נאבד. <br> אני חושב שכאשר יצרו את הדף של [[קריאת שמע של ערבית]] - לדוגמה - הוא היה צריך להציג את הנוסח מתוך [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] ויתר העדות אבל אז כמובן בוודאי התפנית של הבדלים בין הנוסחים היה נפגע. <br> אני חושב כפי שפתחתי בדיון למטה: יש צורך בספר נפרד עבור סידור - כלל הנוסחים. כך שיהיו שני ספרים. בכל סידור יהיו א) קטעי תפילה לפי עדה (קריאת שמע ערבית אשכנז) ב) תפילה מסודרת. אשמח לשמוע דעתך [[משתמש:david7031|david7031]] שכן אתה עורך דפים אלו ואיני רוצה התנגשות בעריכה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) מה שכן אני תוהה האם לא נכון יותר לאור המצב להעזר בתבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=אשכנז}} {{:ברכת אהבת עולם|נוסח=אשכנז}} </nowiki> וכו בדף כמו [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] אשמח למענה בנושא. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:13, 29 באפריל 2019 (IDT) :אגב, הרגע גיליתי את המקור ההיסטורי לתחילת הדפים והתבניות האלה. הוא נמצא בדף [[שיחת תבנית:סידור תפילה]]. בכלל כדאי לכם לעיין בתבנית ובשיחה שם, כיוון שזה הגלגול הקודם של הנסיון לעשות סדר בסידורים. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 15:36, 29 באפריל 2019 (IDT) == עזרה בעוד קצת סדר! == הי לכולם, אני מעוניין לבצע הבחנה ברורה לכלל האנשים בין הדפים השונים של ויקיטקסט: * ישנם דפים מסוג של [[תפילת עמידה לליל שבת]] אשר מייצגים נוסח כולל של כלל העדות. * ישנם דפים כמו [[עמידה ליל שבת אשכנז]], [[ברכת כהנים אשכנז]] (כל אשכנז כרגע מרוכזים ב[[סידור/נוסח אשכנז/קטעי תפילה]])- אני חושב שכל הדפים של [[עמידה ליל שבת אשכנז]] אשר מייצגים '''נוסח אחד''' צריכים להיות בתוך [[סידור/שם עדה/שם קטע תפילה]] בכדי להבדילם מהדפים שלעיל. * ישנם דפים שאין בהם הבדלי נוסח כמו [[תיקון חצות]]- יכולים לשרת את כל הספרים. * ישנם דפי פירושים שמפנים את הסוג ה-2 של הדפים. אשמח לשמוע דעתכם לפני ביצוע העברה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:11, 29 באפריל 2019 (IDT) : מסכים. תבורך. אבל חשוב להזהר מאוד בדפים האלה כי רובם מוכללים במקומות אחרים וצריך לשנות את כל ההפניות (ראה את העריכות האחרונות שלי). [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 12:25, 29 באפריל 2019 (IDT) ::'''עכשיו אני תוהה האם דפי הפירושים שיצרתי לא אמורים להיות דפים בדומה לדפים מסוג 1''' - מה דעתכם? אני חושב שהכי יהיה נכון יהיה להכניס את כל הדפים מסוג 1 ל"סידור - כלל העדות" שיציג את ההבדלים בין העדות. הבעיה שלדעתי חלק מהתפילות בסידור מתבוססות על חומר משם באמצעות התבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. אם אבצע הפניה של הדפים מסוג 1 אל "סידור כלל העדות/תפילת עמידה לליל שבת" - יצור בעיה בקישורים בתוך סידור? :::יש דפים שאין בהם דף של כל הנוסחים אז זה בעייתי קצת כי צריך מישהו שישב על זה. בינתיים לא יודע כמה יהיה נכון ליצור סידור חלקי של כלל העדות. בינתיים הדף הראשי של הסידור ותבנית הניווט שבו משמשים כהפניות לדפי חלקי התפילה ולא יודע אם יש צורך בדף שבו מופיעים כל אותם חלקים... [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:21, 29 באפריל 2019 (IDT) :::: אנשים שלא מכירים את המערכת הולכים בה לאיבוד...זו הסיבה היחידה שאני מציע ליצור סידור של כלל העדות על מנת להקל על המשתמשים למצוא מה שהם מחפשים. אני מבין שחסרים הרבה תפילות אבל גם עמוד שירכז את כלל הדפים מסוג זה יעזור לאנשים להבין מה הולך פה ואם הם מעוניינים לערוך לפחות יהיה להם מושג שכל הדפים שנמצאים בדף "סידור כלל עדות" יש להעזר בתבנית מסוג <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. כרגע מנסה לייצר קטגוריה או משהו שירכז את כל הדפים האלו ויבדיל אותם מדפים כמו [[ועננו]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:27, 29 באפריל 2019 (IDT) :::::אם ככה, אפשר באותה מידה ליצור דף רשימה או דף הסבר או קטגוריה (כמדומני שכבר יש - [[:קטגוריה:חלקי תפילה]]) שמרכזת את כולם. אפשר לכתוב הסבר קצר בראש העמוד. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:33, 29 באפריל 2019 (IDT) ===תת דיון הפניות=== ::<small>[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] אני רק עכשיו מתחיל להבין את כל עניין ההפניות. עדין מתקשה לערוך תוכן ועזבתי חלק מהאיחודים בשל קושי להבין איך המערכת עובדת. פתאום ראיתי שיש דפים שלא מופיע בהם הטקסט כי לא שינתי את הקישור הפנימי בפנים אבל עדין לא סגור איך אני יודע אלו דפים מציגים את תוכן של דף אותו אני מעביר (אשמח אם משהו יסביר בפרטי). </small>--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:45, 29 באפריל 2019 (IDT) ::עכשיו הבנתי את הרעיון מאחורי התבניות. <nowiki>{{נוסחי תפילה קצרים}}</nowiki> מצייג את נוסחי התפילה השונים. כלומר כל עדה צריכה להכנס אל הדף ולהדביק את החלק השונה בנוסח התפילה שלה. קצת מסורבל לעריכה. אני חושב שעכשיו מבין על מה הדיון ב[[#תפילות מרובות פרמטרים]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:56, 29 באפריל 2019 (IDT) :::נכון, באמת לוקח זמן להבין את זה... צריך להסתכל קצת על דפים קיימים. אתה מוזמן לפנות אלי אם תצטרך עזרה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) ::::עכשיו שמתי לב למה שכתבת בקטן, התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה, מימין למסך רשום לך "דפים המקושרים לכאן", אם תלחץ על זה תגיע לרשימה של כל הדפים בהם הדף נזכר. אם כתוב לך "(הכללה)", זה אומר שהדף לא רק מקושר משם אלא גם מופיע (=מוכלל) בתוכו. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:37, 29 באפריל 2019 (IDT) ===המשך הדיון למעלה=== :::::קצת אין לי כח, אז לא התעמקתי בכל מה שכתבתם למעלה. אני אנסה להציג את המצב בצורה ברורה כמו שאני רואה אותו, ומשם נתקדם. :::::כיום, קיימים דפים של קטעי תפילות (למשל - [[תפילת עמידה לליל שבת]], או [[תפילת עמידה - שבח]]). הדפים האלה מכילים פרמטרים של נוסחים, ושל ימים, ובחלק מהדפים גם של סוג התפילה (שחרית מנחה ערבית, שנוספו לאחרונה עם תבנית ייעודית שייצרתי). למיטב הבנתי, דפים אלו נועדו כדי שכשבונים את הסידור הראשי (למשל - סידור אשכנז לליל שבת) יוכלו להשתמש בהם, במקום להעתיק את התוכן בכל פעם. אני לא יודע אם היתרון בהם הוא לחסוך עבודה, או כדי לחסוך מקום איחסון בשרתים. :::::כשהתחלתי לעבוד על התפילות, הבנתי שהרעיון הזה הוא בסדר כשמדובר על דברים שאין להם הרבה משתנים (כמו למשל אשר יצר, או אדון עולם, או קריאת שמע), אבל זה מתחיל לסבך כשיש הרבה משתנים (למשל הבדל בין התפילות, ודברים שאומרים רק בשחרית של יום מסוים ורק לפי חלק מהנוסחים (למשל עננו בשחרית של צומות), מה שגורם לזה שיש לכל דף הרבה פרמטרים, וצריך בכל דף שמכליל אותו לזכור לציין את כל הפרמטרים המתאימים, וגם לתקן את כל הדפים במקרה שמוסיפים פרמטר בדף הנשאב. אפשר לעבוד גם בצורה הזו, אבל זה לא נוח, ולכן אני מעדיף ליצור דף נפרד לכל נוסח (ככה אני צריך לשנות פחות דפים) ובמקרים חריגים גם לתפילה מיוחדת (נניח שעמידה של חגים לא תשאב מהדף הכללי של ברכות עמידה שבח אלא יהיה בה את הטקסט בפני עצמו, כי יש בו שינויים שייחודיים רק ליום הזה. :::::עכשיו בדיון הזה גיליתי שיש גם עניין שבדף אחד יוצגו כל הנוסחים לטובת הקוראים, ולא רק לטובת העורכים. לכן אני מציע שנשאיר את הדפים הקיימים של שילוב בנוסחים (ומי שיש לו כח מוזמן גם להרחיב אותם) ובמקביל לצורך הצגת דפי התפילה הראשיים נשתמש בדפים ה"פרטניים" של כל נוסח או כל חג. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::::::דרך אגב, עכשיו כשאני חושב על זה, אפשר אולי במקום ליצור דף לכל נוסח (עמידה אשכנז) ליצור דף לכל תפילה (עמידה מנחה לכל הנוסחים) ואותו נשלב בדפים הראשיים. אשמח לשמוע עוד דעות על יתרונות וחסרונות של כל הצעה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 00:01, 1 במאי 2019 (IDT) :::::::[[משתמש:david7031|david7031]], אני חושב שצריך להתנהל כך: :::::::# הדפים עם הנוסחים המשולבים - מה שקיים קיים. מי שרוצה להוסיף - שיוסיף. אני עדין לא הבנתי איך משתמשים בהם. מה הנוסח היציב...כפי שכתבתי ל[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] בפרטי. אני גם לא אוהב את התלות הזו. כאשר ניתן להציג תוכן מתוכם בתפילות - אני חושב שצריך "לקרוא" להם בעמוד במקום ליצר נוסח חדש עבורן. כמו במקרה שהזכרתי. :::::::# תפילות מיוחדות - אני תוהה האם יש צורך לפתוח "תפילת עמידה שחרית לחג y". ניתן ישירות לרשום את התפילה בתוך התפילה ולא ליצר דף מיוחד עבורה. הרי כל הרעיון מאחורי ביצירת דפים כמו "פרשת הקורבנות" הוא שתפילות אלו חוזרות על עצמם מספר פעמים ולכן נוכל "לקרוא" להם בכל תפילה. אין טעם ליצור דף מיוחד עבור משהו שישרת רק תפילה יחידה. :::::::#בנוסף בכדי להקל על משתמשים עתידים אני חושב שהעיצוב של הדף צריך להיות ככה: {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |- |colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"|תפילה | colspan=1 rowspan="1"|"כללי" |- |rowspan="3" colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"| [[/חול/שחרית|תפילת שחרית]] | colspan=1 rowspan="1"|[[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]], [[ברכות התורה]], [[פתיחת אליהו]], [[תפילת חנה]] |} :::::::כלומר לצד התפילה יוצגו כל "תתי הדפים" שנמצאים בה על מנת להקל על משתמשים לדעת איזה נוסח מופיע בתפילה ולא נצפה מהם להבין מדוע פתיחת אליהו אינה נמצאת בתוך [[סידור]] אבל כן [[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:23, 2 במאי 2019 (IDT) == [[ערבית לשבת]] == שלום, משהו יודע מה הנוסח של [[ערבית לשבת]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:28, 30 באפריל 2019 (IDT) :נוסח ספרד, אם כי חסר בו "כגוונא".--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:58, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]], תודה! == [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] == הי, ישנם שני סוגי דפים [[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]] וגם [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]]. מה מיוחד ב-[[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]]? אני מבין את ההבדלים ועדין לא ברור מדוע יש צורך בדף. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 19:29, 30 באפריל 2019 (IDT) :כרגע אל תמחק, כשאני אגמור לבנות את סידור אשכנז אני אעדכן את איזה להשאיר ואיזה למחוק.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:david7031|david7031]], אין בעיה. מבצע רק העברה של [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] בדומה ליתר הקישורים שהתבצעו להם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:04, 2 במאי 2019 (IDT) == איזה נוסח: == שלום שוב, איני גדול בהבדלים בין נוסחים ואני מניח שחלקכם הגדול כתב את הנוסחים כך שאיני צריך לשבור את הראש ולנסות למצוא הבדלים. סליחה מראש: #[[סידור האש/קטעים/נפילת אפיים]] # [[סידור האש/קטעים/תפילת מר בריה דרבינא]] #[[קידוש לחג הסוכות]] #[[קידוש לחג הפסח]] # [[קידוש לשבת]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:35, 2 במאי 2019 (IDT) אשכנ ואולי עוד, שניהם מיותרים[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 14:43, 2 במאי 2019 (IDT) == מה ההבדל בין [[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] ל[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]? == שלום, בכדי ליצר סדר חשבתי לייצר את הקטגוריות הבאות: # קטעים מהסידור - כללי (לכל הנוסחים) # קטעים מהסידור - אשכנז # וכן הלאה לכל עדה. מה מטרת ה[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:42, 2 במאי 2019 (IDT) :אני חושב שהמטרה היתה להבחין בין ברוך שאמר לדוגמה, שהוא דף שכנראה לא משתמשים בו בפני עצמו, לבין דף כמו קידוש שהוא קטע בפני עצמו. אבל גם לדעתי זה מסבך. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ח בניסן ה'תשע"ט • 00:00, 3 במאי 2019 (IDT) == ברכות מנוקד - איך מוצא באתר? == שלום, מעוניין להפנות אל [[ברכות סד א]] בטקסט [[במה מדליקין]]. אני יודע שקיימת גרסה של ניקוד (קיים [[משנה שבת ב ניקוד]]) אבל לא מוצא לברכות. תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:44, 2 במאי 2019 (IDT) :אין גרסא מנוקדת לגמרא פרק ט בברכות. המצב הנוכחי הוא בסדר. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:46, 2 במאי 2019 (IDT) == [[קידוש]] ו[[קידוש לשבת]] == על פניו נראה כי הם שניהם מציגים קידוש לשבת. האם ניתן למחוק אחד מהם? אם כן איזה גרסה הייתם מעדיפים לשמר?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:53, 2 במאי 2019 (IDT) :אני לא בטוח שצריך למחוק, אבל אם משאירים רק אחד אז את הקידוש סתם. אני אישית חושב שעדיף (לפחות כרגע) לא למחוק. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:48, 2 במאי 2019 (IDT) == עיצוב 2 == שלום, בין לבין עוד עוסק עוד בסידור. יש המון מה לטפל וכרגע רק אחדתי נוסחים כופלים. עוד לא עברתי על הנוסחים עצמם ובררתי האם מי שהעלה את התפילות דייק והעתיק אותם ממקור מאימן. למשל בנוסח עדות המזרח חסר את על העקידה... על כל פנים, בשל מחוסר בידע אשמח אם תעזרו. ראו לדוגמה [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/שחרית]]. השימוש בכל תתי המשנה והטכנולוגיה המתקדמת גורמת לספר להיות מאוד כבד ולא נאה לעין המתבונן. * האם יש אפשרות ליצר נוסח - עיצוב יחיד / מה הסיבה שנגרם: ראו לדוגמה {{טקסט מנוקד}} בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ: האותיות בשחרית - חלקן גדולות וחלקן קטנות. מדוע? * האם יש אפשרות להוראות למחשב לסוף טקסט מנוקד כפי שנגרם בשיחה זו? * אני חושב שנכון לגבש שימוש מוסכם על התבניות לעיצוב של דפי הסידור. ראיתי את [[:קטגוריה:תבניות הקשורות לתפילה]]. השימוש במסגרת עבור הוראות של החזן, עשרת ימי תשובה ועוד אינה אסתטית ביחוד שאלו באים זה אחר זה. לדעתי עדיף שימוש בסוגרים. אשמח לשמוע דעתכם. * כיצד אני מציג את [[תהילים קמח/ניקוד]] פסוקים יג-ד. * פסוקי דזמרה - בתוכן עניינים לא מופיעים תתי הנושאים בשל השימוש בכל תתי המשנה * [[:תבנית:מגירה]] - האם יש אפשרות לסדר את הטקסט בתוך התיבה לימין בלבד? לא מרכז. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:07, 1 ביולי 2019 (IDT) :תבנית {{תב|סוף}} חוזרת מטקסט מנוקד גדול לטקסט רגיל.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:13, 1 ביולי 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]] תודה. אני עדין מתוסכל מהמראה הכללי. לא יודע מה לעשות בנידון. קשה לקרוא כך את הטקסט--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:33, 2 ביולי 2019 (IDT) == דפים שיש לבצע העברה == #[[סדר הנחת תפילין]] אל [[סידור/נוסח אשכנז/סדר הנחת תפילין]] == העמוד הראשי של "סידור" == המון עבודה ומחשבה וחכמה וזמן ומאמצים הושקעו בתקופה האחרונה במיזם שבעמוד הזה, [[סידור]], ובכל הדפים הרבים והחשובים מאוד שנמצאים תחתיו. בזכות המאמצים האלה, המיזם כולו קיבל הרחבה, עריכה מקצועית, תיעוד, והרבה יותר סדר. אז איך אמור להיראות "העמוד הראשי" של המיזם העצום הזה? ואיך נוכל להקל על המשתמשים למצוא את מבוקשם, ולגלות את האוצרות הטמונים כאן? כרגע, המבנה של העמוד הראשי למיזם, "[[סידור]]", הוא כך: #העמוד פותח בהערה "לתשומת לב הקוראים", שמפנה אותם לקטגוריות. אני מודה לבושתי שהוספתי את ההערה הזאת בעצמי בעבר, כשלא הצלחתי להבין אין לנווט בתוך "[[סידור]]", וחשבתי שאולי הקטגוריות עושות בו קצת סדר. #אחר כך יש רשימה ארוכה של הפניות מפורטות בתוך "סידור כללי - כלל הנוסחים", שהוא "סידור" משולב מכל הנוסחים. #ואחר כך יש טבלה של "סידורים, סדרים ומחזורים". '''חלק מהסידורים שבו נמצאים בתוך "סידור": [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], [[סידור/נוסח תימן בלדי]], [[סידור/נוסח מרוקו]].''' וכל השאר הם מהדורות ספציפיות שאינן תואמות את המבנה והעיצוב הכלליים של "[[סידור]]". יכול להיות שבראש העמוד ראויה להיות הצגה גדולה וברורה של העמודים הראשיים לאותם נוסחים הקיימים בתוך "סידור", כגון [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], וכו'. זה דבר בסיסי שהרבה משתמשים בטח מחפשים. אחר כך, אולי, כדאי שתבוא הטבלה המפורטת של התפילות השונות לפי סדרן ובשמן, כדי שמי שמחפש משהו כמו "מוסף" או "עלינו לשבח" או "קבלת שבת" יוכל למצוא אותו בקלות ולראות מייד את כל הנוסחים שלו. הפניות למהדורות דיגטליות אחרות של הסידור בוויקיטקסט יכולות להיות בסוף העמוד. מה אתם חושבים? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 18:01, 30 בספטמבר 2026 (IDT) :מועדים לשמחה, ויישר כח על כל העשייה והמחשבה. אני מסכים איתך שזה רעיון טוב, שבראש הדף יעמדו הנוסחים הראשיים. בקטן, כמה רעיונות קטנים: : א. אני תוהה האם כדאי את הטבלה כולה לשים מעל הסידור לפי נושאים, אבל לא החלטי בזה. ב.לכשיהיה לנו מוקלד את אחד הנוסחים התימנים, יהיה כדאי לשים גם אותו. ג. אני לא יודע למה, מהמובייל לא נפתחת {{תב|נוסחי תפילה}}. :בנוסף, כמשימה לנו לעתיד, א. צריך לעדכן את {{תב|נוסחי תפילה}}, שחלק ממנה מפנה לדף ייעודי כמו שהיינו רוצים, וחלק לסוג של דף פירושונים (ראו למשל [[ברוך שאמר]] למול [[פסוקי דזמרה]] למול [[יהי כבוד - ישתבח]]. ב. אולי כדאי ליצור איזשהו דף תיעוד לדף "סידור", שבו ייכתבו המסקנות מהדיונים פה, ויהיה קל לעורך שמצטרף (או שכמוני כבר זמן מה לא היה) להבין מה המבנה ואיך עובדים. :ושוב, יישר כח גדול מאוד.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ' בתשרי ה'תשפ"ז • 19:30, 30 בספטמבר 2026 (IDT) תודה דוד. כנראה שאין התנגדות, אז אעשה את הפעולה שנראית הכי בסיסית וחשובה ופשוטה, דהיינו לשים את נוסחי התפילה למעלה לפני "הנושאים". לגבי התבנית, כדאי שאלה שמשתמשים בו בפועל יענו כי השימוש הטכני הזה קצת מסובך. שבת שלום וחג שמח, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:49, 2 באוקטובר 2026 (IDT) q0ei19hu4ms5c6ymf0gz7543349vz2t 3086430 3086428 2026-10-02T09:56:52Z Dovi 1 /* העמוד הראשי של "סידור" */ 3086430 wikitext text/x-wiki ==בין "סידור קיים" לבין סידור דיגיטלי "כללי"== ל[[משתמש:david7031|david7031]] ו[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] שלום רב ויישר כוחכם. קודם כל אני רוצה להגיד תודה על עבודת הארגון המצוין שאתם עושים! :-) ראיתי כעת את הדיון בדף השיחה של [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], ונראה לי שזה המקום המתאים להמשיך אותו. רציתי להציע לכם קצת רעיונות כלליים, וגם מידע על הסידור שאני עובד עליו (שאולי לא מספיק ידוע). קודם כל באופן כללי: בוויקיטקסט העברי, חלק גדול מהספרים (ובתוכם רוב סידורי התפילה) מוקלדים מחדש, ורק מיעוטם מוקלדים באופן מדויק (אך גם מיכני) מול סריקה, עמוד אחרי עמוד. בכך אנחנו שונים מרוב השפות האחרות, שבהם רוב המכריע של הטקסטים נעשים אך ורק מול סריקות של דפים. אחת מהסיבות לכך, שאנחנו עוסקים בסוג של ספרות שבו "צורת הדף" אינה מתאימה לרוב לשימוש דיגיטלי יעיל. וגם בגלל שיותר חשוב אצלנו השער או הפרק או הסעיף וכו', והרבה פחות חשוב אצלנו מספר העמוד בטקסטים מהסוג הזה. וגם מפני שהרבה פעמים יש יותר ממהדורה אחת, ואיננו רוצים להיות משועבדים למהדורה אחת ויחידה על יתרונותיו ומגרעותיו. כל הסיבות הללו שייכות גם לסידורי תפילה אם מעט ואם הרבה. אך גם טקסט "כללי", שאינו משועבד לדפוס מסוים ולעמודים שבו, ראוי שבסופו של דבר יהיה מבוסס על מקורות כתובים או מודפסים, כדי שיהיה אפשר לתעד את הנוסח המופיע בו. וזה בוודאי נכון גם לגבי לסידורי תפילה. בתור דוגמה למה שכתבתי עד כה, אביא את הסידור שאני עובד עליו עכשיו. הוא פחות מוכר בארץ, אבל בזמנו הוא היה אולי הסידור הנפוץ ביותר בין יהודי חו"ל, שרובם המכריע מתפללים לפי נוסח אשכנז. זה מצב שונה מהארץ, שבה רוב האשכנזים מתפללים לפי נוסח "ספרד" של החסידים, ורוב המתפללים בכלל אינם אשכנזים. בקיצור, רוב רובם של סידורי התפילה בחו"ל בדורות האחרונים, ובמיוחד אחרי השואה, הם בנוסח אשכנז. הסידור הספציפי שאני עובד עליו, דהיינו [[מפתח:Philip Birnbaum - ha-Siddur ha-Shalem (The Daily Prayer Book,1949).pdf|"הסידור השלם" של בירנבוים]], היה אחד מהמוגהים והמדויקים והנפוצים ביותר במשך שני הדורות שלאחר השואה. אפשר לומר בצדק שהוא היה, בפועל, המקביל בחו"ל ל"סידור רינת ישראל" בארץ, הן מבחינת תפוצתו והתקבלותו והן לגבי דיוקו. הוא מהווה בסיס מצוין לנוסח אשכנז. הסידור הזה מבוסס על [[מפתח:Seligman Baer - Seder Avodat Yisroel (1901 ed.).pdf|עבודת ישראל]] של יצחק בער, בדיוק כמו רוב הסידורים המוגהים בנוסח אשכנז עד ימינו, בארץ ובחו"ל. אמנם הכניסו תלמידי הגר"א קצת חידושים לתוך "נוסח אשכנז" בארץ, אבל הם מיעוט קטן, ואפשר בקלות להכניס אותם לסידורים המוקלדים לפי הבסיס המקובל (בדיוק כמו שנעשה בזמנו ב"רינת ישראל"). חשוב להבין: גם בשפות אחרות של ויקיטקסט, הקלדת דפים מול סריקות הוא רק השלב הראשון, ולא האחרון. אחר כך מעתיקים את הטקסט '''במרחב הראשי''' לפי פרקים או יחידות (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/תפילת מנחה]] לדוגמה), במקום הסריקות בתוך המרחב "עמוד". בוויקיטקסט אנחנו יכולים להוסיף על זה שלב נוסף: לקחת את הטקסט המבוסס על הקלדה מול סריקות, ולהשתמש בו באופן גמיש בתור בסיס מהימן ומתועד בשביל פיתוחים נוספים. תכל'ס, בחירת הקלדה כמייצג לנוסח מסוים צריכה להיעשות בזהירות, והרבה פעמים לא תהיה מהדורה אחת מושלמת, אלא מספר מהדורות שלכל אחת יתרונות וחסרונות. למעשה, אם מחפשים נציג נאמן ושימושי לנוסח אשכנז שאין עליו מגבלות של זכויות יוצרים, אז נראה לי שאין יותר טוב כעת מסידורו של בירנבוים. הוא אגב גם הוציא לאור סידור "ספרד" (שהיה פחות נפוץ בגלל שהנוסח בחו"ל פחות נפוץ מאשר בארץ). גם עליו אין זכויות יוצרים. שום דבר שכתבתי לא צריך להפריע למלאכתכם. אני מקווה שתמשיכו בה כמו עד עכשיו. בקשתי היא רק שתמצאו מקום לשלב בה את הגיוון הקיים (והמתווה), ולהציג אותה בתוך המסגרת היפה שאתם בונים. :-) תודה רבה לכם על התרומה הגדולה, חזקו ואמצו. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:14, 15 באפריל 2019 (IDT) : [[משתמש:Dovi|Dovi]], מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'. פחות מעניין אותם המקור. אנו מנסים לייצר איזה סידור למשתמש הפשוט שלא בהכרח מבין גדול בהליכות. בשל כך יצרתי שני סוגים של סידורים [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] ו[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] (אולי יש לשנות שם למודפסים). בהמשך העתיק את האזהרה המופיעה בסידור האש. בברכה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:07, 15 באפריל 2019 (IDT) ::בוקר טוב [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] :-) ::אתה כותב: "מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'." כמובן שזה נכון! לכן חשוב להבין שוויקי הוא דבר דינמי, ויש בו תהלכים והתפתחות בכל פרויקט. כלומר: גם הסידורים שאתה מכנה אותם "מוקלדים", גם הם מיועדים להיות בצורה של "תפילת שחרית", "תפילת מנחה", וכו'. ההבחנה בין "אלקטרוניים" ל"מוקלדים" היא זמנית ומלאכותית. הרי גם "סידור (אלקטרוני) למשתמש הפשוט" מושתת בסופו של דבר על דבר מודפס (ובתוך ויקיטקסט אנחנו חייבים לתעד לפי מה הוא הוקלד ועל פי איזה שיקולים הוא נערך. ::במלים אחרות, '''אנחנו ספריה ולא אפליקציה'''. אם מישהו מחפש "תפילת מנחה" בוודאי ניתן לו אותה, אבל נציע לו רשימה של "תפילת מנחה" לפי כל הטקסטים הקיימים במאגר. היום יש אפליקציות שונות לתפילות, אבל מי שישים לב יראה שתוכן התפילות אינו זהה בין אפליקציה אחת לשנייה. מי שבונה אלפיקציה כזאת אינו חייב לתת דין וחשבון על כך, או לתעד מאיפה הוא לקח את זה, הוא פשוט בוחר את הטקסט שנראה לו הכי מתאים. אבל כאן אנחנו חייבים לציין מקורות. מצד אחד אסור שתהיה בוויקיטקסט סתם "תפילת מנחה אשכנז" שמראים למשתמש בלי לתעד מאיפה היא באה, ולמה היא מייצגת את "תפילת מנחה" יותר מכל טקסט אחר. אבל מצד שני אפשר ורצוי שיהיה "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)", ובו "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)/תפילת מנחה". בשביל האשפרות השנייה צריך לעשות רק שני דברים: לתת לו כותרת מיודחת (כגון "סידור למשתמש הפשוט"), ולציין במקום שמתאים לכך מאיפה נלקח הטקסט (אפילו תיאור כללי עד כמה שידוע). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:59, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]], איך אדע מה המקורות לחומר שהועלה אל סידור אלקטרוני? לדעתי העתיקו מאתרים קיימים. אני יכול לבצע זאת רק לחומר חדש. לא לחומר הקיים. בשלב זה איני עוסק בכלל בהעלאת חומר אלא בארגון וסידורו. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:03, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Dovi|Dovi]], האם הבנתי נכון והדיון הוא על זה שאם אני יוצר סידור "אלקטרוני" אז אין לו מקורות? ::::אני מציע בשביל לפתור את זה שנעשה ככה. נייבא טקסט קיים (כרגע לא משנה האם מספרייא או מהסידור שאתה יוצר או מאיפה שלא תרצה), ובכל מקרה שיש בו מחלוקת בין סידורים שונים נחליט מה לעשות, ונתעד את זה בדף נפרד (קצת כמו שעשית בתנ"ך). [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:21, 16 באפריל 2019 (IDT) שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אל תדאג, כי הסוד להצלחה במיזמי ויקי הוא: "לא עליך המלאכה לגמור". אתה לא חייב לדעת מאיפה בא כל סידור! מה שאתה צריך לעשות הוא רק לתת לסידור שם מיוחד, ולציין את מה שאתה '''כן''' יודע עליו במקום מתאים, בתור שלב ראשון שאחרים יכולים להשלים אחריך. לדוגמה אפשר לכתוב משהו בסגנון הזה בדף השער של הסידור (אולי כהערה): "סידור התפילה הזה הוא הקלדה של נוסח אשכנז על פי מקור לא ברור. מתוכנו מתברר שהוא קרוב לנוסח אשכנז הנפוץ היום בישראל. בצענו בו שינויים/תיקונים כאלה וכאלה לנוחותו של המשתמש הפשוט...". או משהו בסגנון הזה (או בסגנון אחר) איך שנראה לך. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) [[משתמש:david7031|david7031]], לדעתי אין צורך לייבא טקסט חדש, כמו שכתבתי עכשיו ל[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]]. אפשר כמובן אבל אין צורך. כל מה שצריך לעשות הוא לתת שם מיוחד ולא סתמי, ולתעד (בדף נפרד, בהערה, או איך שהכי מתאים). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Dovi|Dovi]] ו[[משתמש:david7031|david7031]] אתם יכולים להוסיך הערות בדף השיחה. כרגע אני מרכז את כל התפילות לסידור אחד ולא עוסק בכלל במקורות של הטקסטים אותם אני מרכז. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :{{לפני התנגשות}}אני לא מסכים שחייבים שם מיוחד. אפשר להשתמש בשם רגיל, ("סידור אשכנז") ולהפנות בצורה בולטת לאיפה שלא יהיה ששם נתעד את דרך קביעת הנוסח)[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:32, 16 באפריל 2019 (IDT) תודה דוד. הבעיה שאין חיה כזאת: נוסח אשכנז של א"י או חו"ל? (יש לנו גם קוראים בחו"ל...) של ייקים (מנהג אשכנז המערבי) או של פולנים (המזרחי)? של הגר"א עצמו, או את מה שמקובל אצל תלמידיו שעלו לארץ? ברגע שיש שם ספציפי מתאים, אפשר לבנות ולתעד אותו עם הזמן ברוגע. ואז אתה גם לא כופה את זה על אף אחד שלא יסכים איתך שאתה מייצג נכון את "תפילת מנחה". יחי ההבדל והגיוון... אגב הנה דוגמה לשלב הבא של הקלדת דפים, שבו מאגדים את הדפים השונים בשביל "ברכות השחר": '''[[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]'''. ויש גם שלב נוסף, שבו אפשר לקחת את החומר ולהשתמש בו בשביל יצירות נגזרות... תכל'ס, אני מציע את הדברים הבאים: #שהדף הזה יועבר אל "[[סידורי תפילה]]" ([[סידור]] ו[[סדור]] יפנו אליו שם). <span style="color: RED;">אני מתנגד לרעיון. [[:קטגוריה:סידורי תפילה]] זו קטגוריה. לא דף בויקיפדיה. היא כוללת גם חלקי תפילה (עדין לא פתחתי דיון בנושא אבל לאחר שאצור מבנה של סידור כללי צריך להחליט האם יש טעם לכל הדפים שנמצאים ב[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]. </span> #שבדף '''עצמו''' יהיו למעלה בעיקר קישורים למנהגי העדות (בדומה למה שיש עכשיו). הקישורים האלה יובילו לרשימות של הסידורים הקיימים בכל מנהג (ב'''אותו''' דף למטה). ובתוך דפי הסידורים עצמם יהיו קישורים לתת-דפים לתפילת שחרית, מנחה, וכו' בתוך אותו סידור (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]). זה ישרת את ההבדל והגיוון, וגם יציע באופן יעיל את כל היצירות הקיימות במאגר שלנו, וגם יהיה הרבה יותר קל ונוח לביצוע!<span style="color: RED;"> שמו לב להבדלים : [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] ואילו [[סידור]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] (סידורים שאין בהכרח אנו יודעים את המקור אליהם ואלו העתקות מרחבי האינטרנט </span> #אני מבין לגמרי את הרצון שיהיה משהו פשוט בשביל לדוגמה "תפילת מנחה עדות המזרח". מה אתם חושבים על זה: נניח שבדף הראשי הזה תהיה רשימה של הסידורים הקיימים במאגר לנוסח אשכנז (#2 למעלה). אולי '''בראש הרשימה''' יעמוד (ויודגש) סידור שיוחלט עליו שהוא שלם ויעיל לשימוש, ונוסיף שם גם את חלקיו הפנימיים, כגון: [[סידור אשכנז ישראלי]]: [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית|שחרית]], [[סידור אשכנז ישראלי/מנחה|מנחה]], [[סידור אשכנז ישראלי/ערבית|ערבית]], [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית לשבת|שחרית לשבת]], וכו'? <span style="color: RED;">אני בונה תבנית כללית על מנת לכלול את כל הקישורים לכל התפילות שיהיו בסידור האלקטרוני ב[[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כשאסיים ליצר מבנה אתייעץ להמלצות + האם יש טעם לכל חלקי התפילה או שאנחנו מעדיפים "שחרית לשבת" בלי "עמידה לשבת" או אולי ליצור קישור</span> אשמח למחשבות שלכם, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::<span style="color: RED;">משתמש:Tomsky2015</span> :אני לא בקי בהבדלים בין יושבי ארץ ישראל ליושבים מחוצה להּ, אבל לגבי (נניח) הגר"א, זה מה שניסיתי להגיד על ההבדל בין סידור מרכזי לסידור נישתי. סידור מרכזי הוא הסידור שבבית הכנסת ייקרא סתם "אשכנז", זה יכול להיות רינת ישראל, קורן, תפילת כל פה, שירת ישראל, וכו'. סידור הגר"א (לא משנה באיזו הוצאה) נקרא "סידור הגר"א", ואף אחד לא קורא לו סתם אשכנז. האם יש היום הבדל בין נוסח התפילה הרגיל (של היום יום, חגים זה פרויקט נפרד) בין ייקים לפולנים? (המריבה על "על פי ה' ביד משה" בהגבהה לא נחשבת). :אני מקבל את ההצעות שלך. מה שבינתיים צריך זה לדאוג שהסידור המרכזי בשלושת הנוסחים יהיה קיים. האם יש לך רעיון מאיפה אפשר לייבא טקסט כדי שיהיה לנו סידור ראשוני (כי כרגע לצערי גם את זה אין), וברגע ש[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] יגמור את העברת הדפים אני אוכל לבנות את הסידור כמו שצריך. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:24, 16 באפריל 2019 (IDT) ::תודה דוד על התמיכה. לגבי #1, [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], מדובר כעת על דף הפניה מיותרת אל הקטגוריה. את הקטגוריה כמובן נשאיר, אבל בדף עצמו אנחנו יכולים להשתמש בלי שום בעיה. את ההבחנה בין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] לבין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] אני מבקש לבטל, כי הוא גם מלאכותי וגם זמני, ולשים את כולם ביחד בתוך [[:קטגוריה:סידורי תפילה]]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:53, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]] הוא לא מלאכותי. ניתן לשנות את שמו אבל כל מה שנמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] אלו סידורים שהודפסו. כלומר אני יודעים את המקור שלהם. לכל סידור יש הבחנות ודקויות משלו למשל "סידור קול אליהו", "סידור עבודת השם" ו"סידור למען שמו באהבה" הם סידורים גם של עדות המזרח ועדין יש בניהם הבדלים. לעומת זאת [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני|סידור תפילה - אלקטרוני]] מתיימר למחוק את כל ההבדלים הקטנים של הסידורים גם בתוך העדה עצמה. בנוסף אין אנו יודעים בהכרח מה המקור של אותו סידור.--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:59, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::שוב, גם סידור שאת מקורו לא יודעים, בסופו של דבר מבוסס על משהו מודפס, ונצטרך לתעד את ההחלטות שנעשו בו לפי שיקולים ברורים (שגם הם בסופו של דבר יתבססו על הכתב). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:06, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::לא הבנתי מה הכוונה בלמחוק את חלקי התפילה? האם דף כמו [[ברכת מעין שבע]] או [[פסוקי דזמרה]] לא ראויים להגדרה עצמית? הרי לא תמיד אדם מחפש את כל תפילת שחרית אלא רק קטע ממנו, ויש ערך לדפים כאלו בפני עצמם. בפרט כאשר אותם דפים מרַכזים את כל הנוסחים השונים בצורה משולבת כך שראוי לשמר אותם. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 16:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::::לענ"ד מן הראוי להפוך אותם לדפי פירושונים, שיפנו לדפי המשנה של הסידור שבכל נוסח ונוסח.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:01, 16 באפריל 2019 (IDT) == הערה לגבי נוסח האר"י == הנוסח המכונה כיום "נוסח האר"י" הוא למעשה נוסח חב"ד, שנוסד ע"י הרב בעל התניא, אבל האר"י ז"ל עצמו כנראה התפלל בנוסח הספרדי הרגיל שנהג אז בקהילות הספרדים בארץ ישראל. אינני יודע אם ישנו סידור מסויים שהוא בר סמכא לנוסח שהתפלל בו האר"י ז"ל. מן הראוי לענ"ד לכנות את נוסח חסידי חב"ד בשם "נוסח חב"ד" ולשים אותו באגף של נוסח ספרד (ולא נוסח עדות מזרח, שאינו שייך אליו). סידור "תורה אור" (של אדמו"ר הזקן) קיים אצלנו בצורה חלקית והוא יכול להוות מקור מצויין עבור נוסח חב"ד. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 15 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Nahum|נחום]] נמחק. קישורים שהיו קיימים בחלק מהסידורים שהיו פזורים בויקיטקסט. איש מעולם לא העלאה תוכן ועל כן מחקתי אותם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:04, 15 באפריל 2019 (IDT) == בקשה למשתמשים == הי לכולם, [[משתמש:David7031]], [[משתמש:Dovi]], [[משתמש:Nahum]] אני טורח בכדי ליצר באמת סדר בכל המחזורים האלקטרונים שפזורים ברחבי ויקיטקסט ומשתמשים מתבלבלים, לא מוצאים, לא יודעים היכן וכיצד למצוא. לפתע אני מגלה שבטלת את העברות של חלק מהספרים אל תוך ספר סידור בלי לעדכן אותי. אשמח אם מעתה תעדכנו אותי בכל השינוים שנוגעים לספר זה ואשמח טרם ביטול העברה. אני יודע שהשינוי עלול לעורר לחלק רגשות שצפים. זה מהלך חשוב למען אלו מאתנו שאינם בקיאים בהלכות ובסידורים. אם השינוים שאני מבצע לא לרוחכם אנא עדכנו מראש ואפסיק מלסדר את הספר. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:13, 16 באפריל 2019 (IDT) :שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אינני מבין מה בוטל לך, אבל ברור לי שאף אחד פה לא רוצה להפריע לעשיית סדר, ולמאמצים הרבים שאתה עושה. כשלעצמי לא נגעתי באף דף שעבדת עליו ואין לי כל כוונה לעשות דבר כזה. :לגבי רגשות שצפים, כלל חשוב שלא תדע מהן עד שתשאל. אני מרגיש כאן שני דברים: הראשון התפעלות והערצה כלפי המרץ והרצון הטוב שלך לעשות את הארגון כאן (למען המשתמש התמים והמנוסה כאחד). הרגש השני יותר מורכב: אני פשוט לא בטוח שחשבנו מספיק '''איך''' לבצע את העברתם של מאות (!) דפים. אני מסתכל על "שינויים אחרונים" ורואה את כל הזמן שהשקעת בזה, ותוהה האם הזמן הזה הושקע באופן הכי יעיל, או האם התחום הזה ידרוש עוד השקעת זמן כזה שוב פעם בעתיד... [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:39, 16 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Dovi|Dovi]], לרכז את כל המחזורים האלקטרונים שאין אנו יודעים את המקור שלהם לסידור כללי גדול הוא חובה בעיני! לדעתי גם את כל דפי "חלקי תפילה" יפנו אל הסידור הראשי אך בעניין זה אתיעץ שוב. הפיזור מבלבל המון אנשים שמגיעים אל ויקיטקסט בגלל שהם לא מבינים. במקום "מחזור לשלש רגלים" יופנה אל "סידור/שלש הרגלים בהתאם לעדה. לא מדובר על שינוי גדול בעיני --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:43, 16 באפריל 2019 (IDT) :::שלום [[משתמש:Tomsky2015]]. ביטלתי רק את ההעברות שעשית למחזור, מכיוון שהמחזור צריך להתקיים בפני עצמו לצד הסידור. אלו שני ספרים שונים, כפי שכבר עניתי לך בדף השיחה של המחזור ליוכ"פ ספרד ערבית. לעומת זאת, העבודה העצומה שאתה משקיע בסידור הסידורים השונים מבורכת וראויה להערצה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 14:14, 16 באפריל 2019 (IDT) == עיצוב == שלום לכולם, בנוגע לעיצוב. עוד בבניה. משתמשת אביטל יצרה עיצוב בסגנון [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|זה]]. אני מעדיף את [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כלומר עיצוב לאורך ולא לרוחב של הכותרת. האם למשהו יש התנגדות למהלך? תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :השאלה הגדולה היא לא האורך מול הרוחב, אלא האם בכלל יש טעם לשים את הפירוט של כל חלקי התפילה. בשתי השאלות אני מעדיף את העיצוב של אור. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:48, 16 באפריל 2019 (IDT) ::יפה! גם אני אוהב (ומעדיף) את העיצוב הזה. מה שגם יפה - השם שהיא נתנה, "סדר תפילת ישראל". בואו פשוט נאמץ את זה לסידור השימושי: "סדר תפילת ישראל אשכנז", "סדר תפילת ישראל עדות מזרח", וכו'. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:03, 16 באפריל 2019 (IDT) :::הי [[משתמש:david7031|david7031]]! נראה לי לא הבנת. ::: הדיון לא עוסק האם צריך את פירוט של כל חלקי התפילה או לא אלא בעיצוב הכללי (אפתח על זה דיון אחר כי זו שאלה גדולה. לדעתי יש מקום אף למחוק את כל חלקי התפילה ואם כבר אז לייצר הפניות אבל על פניו לדעתי נכון לכרגע מיותר). כרגע בעריכה שלי הותרתי את חלקי התפילה אך אין בעיה למחוק אותם או לייצר הפניות. בהתאם להחלטה שתתקבל. :::השאלה שלי נוגעת לעיצוב : האם הכותרות צריכות להיות לרוחב או לאורך. כותרות הכוונה : ימי החול, תפילות שבת,תפילות שלש הרגלים. :::כמו גם אור אביטל פרטה לדוג' ברכות --> ברכות המצוות ולדעתי מיותר וניתן פשוט לרשום "ברכת המזון" אבל עדין לא הגעתי לעצב את כלל הדף הגעתי למועדים בלבד. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:07, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi]] אם כוונתך לפרק את הסידור לשלושה סידורים אלקטרונים (מזרח/ספרד/ספרדי וכו). אפשרי. בשלב זה לא חושב שיש לעסוק בעניין זה. במידה ואחרי שנארגן את כל הסידור הגדול - מפעיל מערכת יוכל בקלות לפרק אותו לשלושה ספרים בלי מאמץ. אשמח שדיון זה לא יפתח בשלב זה וכאשר יפתח יהיה בכותרת אחרת. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::העיצוב שלה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:09, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::הבעיה שהעיצוב שלה לרוחב הופך להיות כבד לעין בעיני. ראו [[סידור/נוסח עדות המזרח]] (למען הסר ספק הורדתי את חלקי התפילה מהעריכה שלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]] בכדי שתבינו על מה אני מדבר) --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:13, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::::אני מעדיף את העיצוב שיש בדף הראשון שקישרת אליו. שים לב שהוא לא כל כך מפורט כמו הדף שקישרת אליו עכשיו. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:15, 16 באפריל 2019 (IDT) הבעיה שהיא לא סימה את המלאכה. אני יכול להכניס אל תוך "ברכות המצווה" את כלל הברכות אבל אז שתי בעיות: # הרבה תתי פרקים יהיו # ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק זה וכפי שאני חושב שאתה ואני מסכימים - כל חלקי התפילות מיותרות. אשמח לשמוע ממך איך לדעת בעיצובה של אביטל היית מדמין את הספר כאשר אתה כולל את כלל תת הפרקים בדף השיחה אצלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :מצטרף לברכות ולאיחולי ה"יישר כח". באמת זה תחום ששררה בין אנדרלמוסיה מוחלטת, ואני שמח על ההתעוררות של כולנו לתחום (אגב, זה החזיר אותי לפה בעקבות כל המיילים שקיבלתי על שינויים ברשימת המעקב). לגבי עיצוב, אני מאוד אוהב את העיצוב של תבנית הניווט בעמ' הראשי. עיצוב מאוד פשוט וידידותי למשתמש. בעיני טבלאות מסובכות לא מוסיפות לידידותיות (ואם הבנתי נכון, זו המטרה הראשית). ושוב, תודה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 15:32, 16 באפריל 2019 (IDT) הדיון לא ממצה את עצמו. כנראה איני ברור. שתי תצוגות אפשריות: {| class="wikitable" |- ! [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|עיצוב 1]] !! [[משתמש:Tomsky2015/סידור|עיצוב 2]] |- |כותרות לרוחב ||כותרות לאורך |- | יותר תתי משנה. לדוגמה עבור סוכות יהיה תת הערך [[סידור/עדות מזרח/שלשת הרגלים/סוכות...]]|| פחות תתי משנה שכן הקישור יהיה מהעמוד הראשי ולכן יהיה [[סידור/עדות מזרח/סוכות...]] |- | יכלול חלקי תפילה בהכרה. לדוג' ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק של ברכות. || לא בהכרח יכלול |- | טקסט התא || טקסט התא |- | טקסט התא || טקסט התא |} == כפילויות - ברכת המזון == שלום לכולם, יש כפולים. מאחר שהם רבים ומגוונים אשמח מדי פעם לעלות לדיון את הנושא בכדי להוריד אותם מהפרק. #[[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון|ברכת המזון אשכנז]] # [[ברכת המזון/אשכנז]] האם ניתן למחוק אחד מהם. העדפות? --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:58, 16 באפריל 2019 (IDT) ::אני מעדיף את הנוסח שב[[ברכת המזון/אשכנז]], שעבדתי עליו בעצמי והוא מכיל תוספות נחוצות שונות שאינן בנוסח השני. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 16 באפריל 2019 (IDT) :::מעולה! אז הפנתי את הנוסח הישן אל [[ברכת המזון גרסה למחיקה]]. לאחר שימחק [[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון]] ניתן יהיה לבצע העברה של [[ברכת המזון/אשכנז]] לשם זה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:20, 16 באפריל 2019 (IDT) == ליוורנו חב"ד נוסח מקוצר == ב[[ברכת המזון]] יש שלושה נוסחים אינם מופיעים בדף הראשי של סידור: ליוורנו, חב"ד, (נוסח מקוצר). איך מתמודדים עמם? לא קיים להם סידור. מצד שני איני מעוניין שאם בהמשך יעלו לאתר חומר אל סידור עלולה להיווצר כפילות. המלצות, תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 16:00, 16 באפריל 2019 (IDT) :נוסח חב"ד אמור להימצא בסידור תורה אור. אם אין שם עדיין ברהמ"ז יש להעבירו לשם, ואם הוא כבר קיים, להפנות לשם. ::קיים כבר בסידור תור אור נוסח [[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]]. האם הערך [[ברכת המזון/חב"ד]] יכול להיות מועמד למחיקה?{{שכח לחתום}} :::הצצתי בו שוב ויש שם כמה שינויים קטנים. נראה לי להשאיר באופן חריג את שניהם, אלא אם למישהו יש פיתרון אחר (כגון לשלב את השינויים וההערה שבדף [[ברכת המזון/חב"ד]] כהערות בנוסח של סידור תורה אור).--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Nahum|נחום]], ההבדל היחיד שמצאתי הייתה הערה. עתה ניתן למחוק? היא נוספה ל[[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:51, 17 באפריל 2019 (IDT) ::::::יש גם תוספות בהרחמן, למיטב זכרוני ("הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו" וכו'). ניתן להוסיף אותן כהערה לסידור תורה אור ואז ניתן יהיה למחוק.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:34, 18 באפריל 2019 (IDT) ::::::בוצע.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:43, 18 באפריל 2019 (IDT) :לסידור ליוורנו ניתן ליצור דף ראשי (אני מניח שהסידור הזה מופיע בדפוס וניתן תיאורטית להעלות את כולו בבוא הזמן אם יימצאו לכך מתנדבים), ולשים שם את ברהמ"ז בנוסח שלו כדף משנה. ::תחת השם [[סידור תפילת החודש (נוסח ליוורנו)]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::אכן.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) :את ברכת המזון בנוסח המקוצר יש לשים לענ"ד כדף משנה של דף ברכת המזון, שישמש כדף פירושונים. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:27, 16 באפריל 2019 (IDT) :: [[משתמש:Nahum|נחום]] תודה רבה!--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::תודה '''לך.''' :)--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) == תפילות מרובות פרמטרים == כיום אנחנו עובדים עם דפים של קטעי תפילות, עם פרמטרים לפי נוסחים ולפי זמנים. לי יותר נוח לצמצם את הפרמטרים, ככה שבכל דף של "קטע תפילה" ישתמשו בקצת דפים ראשיים. זה יותר נוח מבחינת עיצוב הפרמטרים. כרגע התחלתי ליצור דפים נפרדים לקטעי התפילות בנוסח אשכנז. האם למישהוא יש התנגדות / חושב שהשיטה הקיימת יותר עדיפה (אני יודע שזה אומר לתקן טעויות [אם יהיו] ביותר, דפים, וגם אני לא מציע שכל דף ראשי יהיה בו טאת כל הטקסט, אבל נראה לי שהנוחות של דף לכל נוסח גוברת על העבודה, מה גם שאם לדוגמא אני מוצא טעות בנוסח אשכנז, זה לא משנה אם אני מתקן אותה בדף של אשכנז, או בדף של שלשת הנוסחים).[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 22:43, 17 באפריל 2019 (IDT) :אני רואה בדפים הללו ערך מוסף מבחינה ערכית, פחות עיצובית, סוג של אחדות ישראל, אבל לא יודע אם הטיעון הזה תופס מול נוחות של העורכים. אבל לא הבנתי למה זה יותר נוח. אם מבחינת הצגת הדברים, יש את {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} שמופיעה בהרבה דפים ומסדרת את זה. בכל מקרה, למה צריך או או כשאפשר גם וגם? [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:27, 17 באפריל 2019 (IDT) :: אני לא יכול להגדיר בדיוק למה זה יותר נוח, אבל שמתי לב היום ששיותר נוח לי לעבוד עם דפים מועטי פרמטרים, ואז גם לא צריך לזכור בכל דף שבו מציבים את כל הפרמטרים שצריך, וגם לא צריך לבדוק בכל שינוי בדפי הקטע שזה לא דופק איזושהיא הצגה באיזשהוא דף. ::אין לי עניין למחוק את הדפים הקיימים, אבל השאלה היא האם זה יפריע למישהוא (לצורך הדיון - איזשהוא עורך עתידי שיצטרך לתקן משהוא באחד הדפים שאני יוצר) שאני משנה את השיטה.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:32, 17 באפריל 2019 (IDT) :::טוב, עם הרישא אני מסכים באיזשהו מקום, אבל אני מוכן לשלם את המחיר (הנמוך בשבילי, ואפילו קצת מהנה, זה כמו איזה משחק) בשביל הערך שאני רואה בזה. זה לא אומר שכולם יסכימו לשלם, ולכן אני מסכים עם הסיפא כל עוד אנחנו מדברים על "גם וגם". [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:37, 17 באפריל 2019 (IDT) אני נגד מסיבה אחת. צריכה להיות דרך עבודה יחידה וברורה לכל אחרת נוצר בלגן שלם ואדם זר שמעוניין לערוך ולסדר את הסידור נאבד. <br> אני חושב שכאשר יצרו את הדף של [[קריאת שמע של ערבית]] - לדוגמה - הוא היה צריך להציג את הנוסח מתוך [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] ויתר העדות אבל אז כמובן בוודאי התפנית של הבדלים בין הנוסחים היה נפגע. <br> אני חושב כפי שפתחתי בדיון למטה: יש צורך בספר נפרד עבור סידור - כלל הנוסחים. כך שיהיו שני ספרים. בכל סידור יהיו א) קטעי תפילה לפי עדה (קריאת שמע ערבית אשכנז) ב) תפילה מסודרת. אשמח לשמוע דעתך [[משתמש:david7031|david7031]] שכן אתה עורך דפים אלו ואיני רוצה התנגשות בעריכה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) מה שכן אני תוהה האם לא נכון יותר לאור המצב להעזר בתבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=אשכנז}} {{:ברכת אהבת עולם|נוסח=אשכנז}} </nowiki> וכו בדף כמו [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] אשמח למענה בנושא. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:13, 29 באפריל 2019 (IDT) :אגב, הרגע גיליתי את המקור ההיסטורי לתחילת הדפים והתבניות האלה. הוא נמצא בדף [[שיחת תבנית:סידור תפילה]]. בכלל כדאי לכם לעיין בתבנית ובשיחה שם, כיוון שזה הגלגול הקודם של הנסיון לעשות סדר בסידורים. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 15:36, 29 באפריל 2019 (IDT) == עזרה בעוד קצת סדר! == הי לכולם, אני מעוניין לבצע הבחנה ברורה לכלל האנשים בין הדפים השונים של ויקיטקסט: * ישנם דפים מסוג של [[תפילת עמידה לליל שבת]] אשר מייצגים נוסח כולל של כלל העדות. * ישנם דפים כמו [[עמידה ליל שבת אשכנז]], [[ברכת כהנים אשכנז]] (כל אשכנז כרגע מרוכזים ב[[סידור/נוסח אשכנז/קטעי תפילה]])- אני חושב שכל הדפים של [[עמידה ליל שבת אשכנז]] אשר מייצגים '''נוסח אחד''' צריכים להיות בתוך [[סידור/שם עדה/שם קטע תפילה]] בכדי להבדילם מהדפים שלעיל. * ישנם דפים שאין בהם הבדלי נוסח כמו [[תיקון חצות]]- יכולים לשרת את כל הספרים. * ישנם דפי פירושים שמפנים את הסוג ה-2 של הדפים. אשמח לשמוע דעתכם לפני ביצוע העברה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:11, 29 באפריל 2019 (IDT) : מסכים. תבורך. אבל חשוב להזהר מאוד בדפים האלה כי רובם מוכללים במקומות אחרים וצריך לשנות את כל ההפניות (ראה את העריכות האחרונות שלי). [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 12:25, 29 באפריל 2019 (IDT) ::'''עכשיו אני תוהה האם דפי הפירושים שיצרתי לא אמורים להיות דפים בדומה לדפים מסוג 1''' - מה דעתכם? אני חושב שהכי יהיה נכון יהיה להכניס את כל הדפים מסוג 1 ל"סידור - כלל העדות" שיציג את ההבדלים בין העדות. הבעיה שלדעתי חלק מהתפילות בסידור מתבוססות על חומר משם באמצעות התבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. אם אבצע הפניה של הדפים מסוג 1 אל "סידור כלל העדות/תפילת עמידה לליל שבת" - יצור בעיה בקישורים בתוך סידור? :::יש דפים שאין בהם דף של כל הנוסחים אז זה בעייתי קצת כי צריך מישהו שישב על זה. בינתיים לא יודע כמה יהיה נכון ליצור סידור חלקי של כלל העדות. בינתיים הדף הראשי של הסידור ותבנית הניווט שבו משמשים כהפניות לדפי חלקי התפילה ולא יודע אם יש צורך בדף שבו מופיעים כל אותם חלקים... [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:21, 29 באפריל 2019 (IDT) :::: אנשים שלא מכירים את המערכת הולכים בה לאיבוד...זו הסיבה היחידה שאני מציע ליצור סידור של כלל העדות על מנת להקל על המשתמשים למצוא מה שהם מחפשים. אני מבין שחסרים הרבה תפילות אבל גם עמוד שירכז את כלל הדפים מסוג זה יעזור לאנשים להבין מה הולך פה ואם הם מעוניינים לערוך לפחות יהיה להם מושג שכל הדפים שנמצאים בדף "סידור כלל עדות" יש להעזר בתבנית מסוג <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. כרגע מנסה לייצר קטגוריה או משהו שירכז את כל הדפים האלו ויבדיל אותם מדפים כמו [[ועננו]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:27, 29 באפריל 2019 (IDT) :::::אם ככה, אפשר באותה מידה ליצור דף רשימה או דף הסבר או קטגוריה (כמדומני שכבר יש - [[:קטגוריה:חלקי תפילה]]) שמרכזת את כולם. אפשר לכתוב הסבר קצר בראש העמוד. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:33, 29 באפריל 2019 (IDT) ===תת דיון הפניות=== ::<small>[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] אני רק עכשיו מתחיל להבין את כל עניין ההפניות. עדין מתקשה לערוך תוכן ועזבתי חלק מהאיחודים בשל קושי להבין איך המערכת עובדת. פתאום ראיתי שיש דפים שלא מופיע בהם הטקסט כי לא שינתי את הקישור הפנימי בפנים אבל עדין לא סגור איך אני יודע אלו דפים מציגים את תוכן של דף אותו אני מעביר (אשמח אם משהו יסביר בפרטי). </small>--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:45, 29 באפריל 2019 (IDT) ::עכשיו הבנתי את הרעיון מאחורי התבניות. <nowiki>{{נוסחי תפילה קצרים}}</nowiki> מצייג את נוסחי התפילה השונים. כלומר כל עדה צריכה להכנס אל הדף ולהדביק את החלק השונה בנוסח התפילה שלה. קצת מסורבל לעריכה. אני חושב שעכשיו מבין על מה הדיון ב[[#תפילות מרובות פרמטרים]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:56, 29 באפריל 2019 (IDT) :::נכון, באמת לוקח זמן להבין את זה... צריך להסתכל קצת על דפים קיימים. אתה מוזמן לפנות אלי אם תצטרך עזרה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) ::::עכשיו שמתי לב למה שכתבת בקטן, התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה, מימין למסך רשום לך "דפים המקושרים לכאן", אם תלחץ על זה תגיע לרשימה של כל הדפים בהם הדף נזכר. אם כתוב לך "(הכללה)", זה אומר שהדף לא רק מקושר משם אלא גם מופיע (=מוכלל) בתוכו. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:37, 29 באפריל 2019 (IDT) ===המשך הדיון למעלה=== :::::קצת אין לי כח, אז לא התעמקתי בכל מה שכתבתם למעלה. אני אנסה להציג את המצב בצורה ברורה כמו שאני רואה אותו, ומשם נתקדם. :::::כיום, קיימים דפים של קטעי תפילות (למשל - [[תפילת עמידה לליל שבת]], או [[תפילת עמידה - שבח]]). הדפים האלה מכילים פרמטרים של נוסחים, ושל ימים, ובחלק מהדפים גם של סוג התפילה (שחרית מנחה ערבית, שנוספו לאחרונה עם תבנית ייעודית שייצרתי). למיטב הבנתי, דפים אלו נועדו כדי שכשבונים את הסידור הראשי (למשל - סידור אשכנז לליל שבת) יוכלו להשתמש בהם, במקום להעתיק את התוכן בכל פעם. אני לא יודע אם היתרון בהם הוא לחסוך עבודה, או כדי לחסוך מקום איחסון בשרתים. :::::כשהתחלתי לעבוד על התפילות, הבנתי שהרעיון הזה הוא בסדר כשמדובר על דברים שאין להם הרבה משתנים (כמו למשל אשר יצר, או אדון עולם, או קריאת שמע), אבל זה מתחיל לסבך כשיש הרבה משתנים (למשל הבדל בין התפילות, ודברים שאומרים רק בשחרית של יום מסוים ורק לפי חלק מהנוסחים (למשל עננו בשחרית של צומות), מה שגורם לזה שיש לכל דף הרבה פרמטרים, וצריך בכל דף שמכליל אותו לזכור לציין את כל הפרמטרים המתאימים, וגם לתקן את כל הדפים במקרה שמוסיפים פרמטר בדף הנשאב. אפשר לעבוד גם בצורה הזו, אבל זה לא נוח, ולכן אני מעדיף ליצור דף נפרד לכל נוסח (ככה אני צריך לשנות פחות דפים) ובמקרים חריגים גם לתפילה מיוחדת (נניח שעמידה של חגים לא תשאב מהדף הכללי של ברכות עמידה שבח אלא יהיה בה את הטקסט בפני עצמו, כי יש בו שינויים שייחודיים רק ליום הזה. :::::עכשיו בדיון הזה גיליתי שיש גם עניין שבדף אחד יוצגו כל הנוסחים לטובת הקוראים, ולא רק לטובת העורכים. לכן אני מציע שנשאיר את הדפים הקיימים של שילוב בנוסחים (ומי שיש לו כח מוזמן גם להרחיב אותם) ובמקביל לצורך הצגת דפי התפילה הראשיים נשתמש בדפים ה"פרטניים" של כל נוסח או כל חג. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::::::דרך אגב, עכשיו כשאני חושב על זה, אפשר אולי במקום ליצור דף לכל נוסח (עמידה אשכנז) ליצור דף לכל תפילה (עמידה מנחה לכל הנוסחים) ואותו נשלב בדפים הראשיים. אשמח לשמוע עוד דעות על יתרונות וחסרונות של כל הצעה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 00:01, 1 במאי 2019 (IDT) :::::::[[משתמש:david7031|david7031]], אני חושב שצריך להתנהל כך: :::::::# הדפים עם הנוסחים המשולבים - מה שקיים קיים. מי שרוצה להוסיף - שיוסיף. אני עדין לא הבנתי איך משתמשים בהם. מה הנוסח היציב...כפי שכתבתי ל[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] בפרטי. אני גם לא אוהב את התלות הזו. כאשר ניתן להציג תוכן מתוכם בתפילות - אני חושב שצריך "לקרוא" להם בעמוד במקום ליצר נוסח חדש עבורן. כמו במקרה שהזכרתי. :::::::# תפילות מיוחדות - אני תוהה האם יש צורך לפתוח "תפילת עמידה שחרית לחג y". ניתן ישירות לרשום את התפילה בתוך התפילה ולא ליצר דף מיוחד עבורה. הרי כל הרעיון מאחורי ביצירת דפים כמו "פרשת הקורבנות" הוא שתפילות אלו חוזרות על עצמם מספר פעמים ולכן נוכל "לקרוא" להם בכל תפילה. אין טעם ליצור דף מיוחד עבור משהו שישרת רק תפילה יחידה. :::::::#בנוסף בכדי להקל על משתמשים עתידים אני חושב שהעיצוב של הדף צריך להיות ככה: {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |- |colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"|תפילה | colspan=1 rowspan="1"|"כללי" |- |rowspan="3" colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"| [[/חול/שחרית|תפילת שחרית]] | colspan=1 rowspan="1"|[[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]], [[ברכות התורה]], [[פתיחת אליהו]], [[תפילת חנה]] |} :::::::כלומר לצד התפילה יוצגו כל "תתי הדפים" שנמצאים בה על מנת להקל על משתמשים לדעת איזה נוסח מופיע בתפילה ולא נצפה מהם להבין מדוע פתיחת אליהו אינה נמצאת בתוך [[סידור]] אבל כן [[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:23, 2 במאי 2019 (IDT) == [[ערבית לשבת]] == שלום, משהו יודע מה הנוסח של [[ערבית לשבת]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:28, 30 באפריל 2019 (IDT) :נוסח ספרד, אם כי חסר בו "כגוונא".--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:58, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]], תודה! == [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] == הי, ישנם שני סוגי דפים [[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]] וגם [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]]. מה מיוחד ב-[[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]]? אני מבין את ההבדלים ועדין לא ברור מדוע יש צורך בדף. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 19:29, 30 באפריל 2019 (IDT) :כרגע אל תמחק, כשאני אגמור לבנות את סידור אשכנז אני אעדכן את איזה להשאיר ואיזה למחוק.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:david7031|david7031]], אין בעיה. מבצע רק העברה של [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] בדומה ליתר הקישורים שהתבצעו להם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:04, 2 במאי 2019 (IDT) == איזה נוסח: == שלום שוב, איני גדול בהבדלים בין נוסחים ואני מניח שחלקכם הגדול כתב את הנוסחים כך שאיני צריך לשבור את הראש ולנסות למצוא הבדלים. סליחה מראש: #[[סידור האש/קטעים/נפילת אפיים]] # [[סידור האש/קטעים/תפילת מר בריה דרבינא]] #[[קידוש לחג הסוכות]] #[[קידוש לחג הפסח]] # [[קידוש לשבת]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:35, 2 במאי 2019 (IDT) אשכנ ואולי עוד, שניהם מיותרים[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 14:43, 2 במאי 2019 (IDT) == מה ההבדל בין [[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] ל[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]? == שלום, בכדי ליצר סדר חשבתי לייצר את הקטגוריות הבאות: # קטעים מהסידור - כללי (לכל הנוסחים) # קטעים מהסידור - אשכנז # וכן הלאה לכל עדה. מה מטרת ה[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:42, 2 במאי 2019 (IDT) :אני חושב שהמטרה היתה להבחין בין ברוך שאמר לדוגמה, שהוא דף שכנראה לא משתמשים בו בפני עצמו, לבין דף כמו קידוש שהוא קטע בפני עצמו. אבל גם לדעתי זה מסבך. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ח בניסן ה'תשע"ט • 00:00, 3 במאי 2019 (IDT) == ברכות מנוקד - איך מוצא באתר? == שלום, מעוניין להפנות אל [[ברכות סד א]] בטקסט [[במה מדליקין]]. אני יודע שקיימת גרסה של ניקוד (קיים [[משנה שבת ב ניקוד]]) אבל לא מוצא לברכות. תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:44, 2 במאי 2019 (IDT) :אין גרסא מנוקדת לגמרא פרק ט בברכות. המצב הנוכחי הוא בסדר. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:46, 2 במאי 2019 (IDT) == [[קידוש]] ו[[קידוש לשבת]] == על פניו נראה כי הם שניהם מציגים קידוש לשבת. האם ניתן למחוק אחד מהם? אם כן איזה גרסה הייתם מעדיפים לשמר?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:53, 2 במאי 2019 (IDT) :אני לא בטוח שצריך למחוק, אבל אם משאירים רק אחד אז את הקידוש סתם. אני אישית חושב שעדיף (לפחות כרגע) לא למחוק. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:48, 2 במאי 2019 (IDT) == עיצוב 2 == שלום, בין לבין עוד עוסק עוד בסידור. יש המון מה לטפל וכרגע רק אחדתי נוסחים כופלים. עוד לא עברתי על הנוסחים עצמם ובררתי האם מי שהעלה את התפילות דייק והעתיק אותם ממקור מאימן. למשל בנוסח עדות המזרח חסר את על העקידה... על כל פנים, בשל מחוסר בידע אשמח אם תעזרו. ראו לדוגמה [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/שחרית]]. השימוש בכל תתי המשנה והטכנולוגיה המתקדמת גורמת לספר להיות מאוד כבד ולא נאה לעין המתבונן. * האם יש אפשרות ליצר נוסח - עיצוב יחיד / מה הסיבה שנגרם: ראו לדוגמה {{טקסט מנוקד}} בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ: האותיות בשחרית - חלקן גדולות וחלקן קטנות. מדוע? * האם יש אפשרות להוראות למחשב לסוף טקסט מנוקד כפי שנגרם בשיחה זו? * אני חושב שנכון לגבש שימוש מוסכם על התבניות לעיצוב של דפי הסידור. ראיתי את [[:קטגוריה:תבניות הקשורות לתפילה]]. השימוש במסגרת עבור הוראות של החזן, עשרת ימי תשובה ועוד אינה אסתטית ביחוד שאלו באים זה אחר זה. לדעתי עדיף שימוש בסוגרים. אשמח לשמוע דעתכם. * כיצד אני מציג את [[תהילים קמח/ניקוד]] פסוקים יג-ד. * פסוקי דזמרה - בתוכן עניינים לא מופיעים תתי הנושאים בשל השימוש בכל תתי המשנה * [[:תבנית:מגירה]] - האם יש אפשרות לסדר את הטקסט בתוך התיבה לימין בלבד? לא מרכז. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:07, 1 ביולי 2019 (IDT) :תבנית {{תב|סוף}} חוזרת מטקסט מנוקד גדול לטקסט רגיל.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:13, 1 ביולי 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]] תודה. אני עדין מתוסכל מהמראה הכללי. לא יודע מה לעשות בנידון. קשה לקרוא כך את הטקסט--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:33, 2 ביולי 2019 (IDT) == דפים שיש לבצע העברה == #[[סדר הנחת תפילין]] אל [[סידור/נוסח אשכנז/סדר הנחת תפילין]] == העמוד הראשי של "סידור" == המון עבודה ומחשבה וחכמה וזמן ומאמצים הושקעו בתקופה האחרונה במיזם שבעמוד הזה, [[סידור]], ובכל הדפים הרבים והחשובים מאוד שנמצאים תחתיו. בזכות המאמצים האלה, המיזם כולו קיבל הרחבה, עריכה מקצועית, תיעוד, והרבה יותר סדר. אז איך אמור להיראות "העמוד הראשי" של המיזם העצום הזה? ואיך נוכל להקל על המשתמשים למצוא את מבוקשם, ולגלות את האוצרות הטמונים כאן? כרגע, המבנה של העמוד הראשי למיזם, "[[סידור]]", הוא כך: #העמוד פותח בהערה "לתשומת לב הקוראים", שמפנה אותם לקטגוריות. אני מודה לבושתי שהוספתי את ההערה הזאת בעצמי בעבר, כשלא הצלחתי להבין אין לנווט בתוך "[[סידור]]", וחשבתי שאולי הקטגוריות עושות בו קצת סדר. #אחר כך יש רשימה ארוכה של הפניות מפורטות בתוך "סידור כללי - כלל הנוסחים", שהוא "סידור" משולב מכל הנוסחים. #ואחר כך יש טבלה של "סידורים, סדרים ומחזורים". '''חלק מהסידורים שבו נמצאים בתוך "סידור": [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], [[סידור/נוסח תימן בלדי]], [[סידור/נוסח מרוקו]].''' וכל השאר הם מהדורות ספציפיות שאינן תואמות את המבנה והעיצוב הכלליים של "[[סידור]]". יכול להיות שבראש העמוד ראויה להיות הצגה גדולה וברורה של העמודים הראשיים לאותם נוסחים הקיימים בתוך "סידור", כגון [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], וכו'. זה דבר בסיסי שהרבה משתמשים בטח מחפשים. אחר כך, אולי, כדאי שתבוא הטבלה המפורטת של התפילות השונות לפי סדרן ובשמן, כדי שמי שמחפש משהו כמו "מוסף" או "עלינו לשבח" או "קבלת שבת" יוכל למצוא אותו בקלות ולראות מייד את כל הנוסחים שלו. הפניות למהדורות דיגטליות אחרות של הסידור בוויקיטקסט יכולות להיות בסוף העמוד. מה אתם חושבים? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 18:01, 30 בספטמבר 2026 (IDT) :מועדים לשמחה, ויישר כח על כל העשייה והמחשבה. אני מסכים איתך שזה רעיון טוב, שבראש הדף יעמדו הנוסחים הראשיים. בקטן, כמה רעיונות קטנים: : א. אני תוהה האם כדאי את הטבלה כולה לשים מעל הסידור לפי נושאים, אבל לא החלטי בזה. ב.לכשיהיה לנו מוקלד את אחד הנוסחים התימנים, יהיה כדאי לשים גם אותו. ג. אני לא יודע למה, מהמובייל לא נפתחת {{תב|נוסחי תפילה}}. :בנוסף, כמשימה לנו לעתיד, א. צריך לעדכן את {{תב|נוסחי תפילה}}, שחלק ממנה מפנה לדף ייעודי כמו שהיינו רוצים, וחלק לסוג של דף פירושונים (ראו למשל [[ברוך שאמר]] למול [[פסוקי דזמרה]] למול [[יהי כבוד - ישתבח]]. ב. אולי כדאי ליצור איזשהו דף תיעוד לדף "סידור", שבו ייכתבו המסקנות מהדיונים פה, ויהיה קל לעורך שמצטרף (או שכמוני כבר זמן מה לא היה) להבין מה המבנה ואיך עובדים. :ושוב, יישר כח גדול מאוד.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ' בתשרי ה'תשפ"ז • 19:30, 30 בספטמבר 2026 (IDT) תודה דוד. כנראה שאין התנגדות, אז אעשה את הפעולה שנראית הכי בסיסית וחשובה ופשוטה, דהיינו לשים את נוסחי התפילה למעלה לפני "הנושאים". לגבי התבנית, כדאי שאלה שמשתמשים בו בפועל יענו כי השימוש הטכני הזה קצת מסובך. שבת שלום וחג שמח, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:49, 2 באוקטובר 2026 (IDT) :בוצע. לאלה שבונים בפועל את הסידור - תרגישו חופשיים לשנות ולשפר כרצונכם ולפי דעתכם! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:56, 2 באוקטובר 2026 (IDT) ajtoctwha4fzwerqvbv5m2o0xb1232b 3086441 3086430 2026-10-02T10:25:49Z Dovi 1 /* העמוד הראשי של "סידור" */ 3086441 wikitext text/x-wiki ==בין "סידור קיים" לבין סידור דיגיטלי "כללי"== ל[[משתמש:david7031|david7031]] ו[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] שלום רב ויישר כוחכם. קודם כל אני רוצה להגיד תודה על עבודת הארגון המצוין שאתם עושים! :-) ראיתי כעת את הדיון בדף השיחה של [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], ונראה לי שזה המקום המתאים להמשיך אותו. רציתי להציע לכם קצת רעיונות כלליים, וגם מידע על הסידור שאני עובד עליו (שאולי לא מספיק ידוע). קודם כל באופן כללי: בוויקיטקסט העברי, חלק גדול מהספרים (ובתוכם רוב סידורי התפילה) מוקלדים מחדש, ורק מיעוטם מוקלדים באופן מדויק (אך גם מיכני) מול סריקה, עמוד אחרי עמוד. בכך אנחנו שונים מרוב השפות האחרות, שבהם רוב המכריע של הטקסטים נעשים אך ורק מול סריקות של דפים. אחת מהסיבות לכך, שאנחנו עוסקים בסוג של ספרות שבו "צורת הדף" אינה מתאימה לרוב לשימוש דיגיטלי יעיל. וגם בגלל שיותר חשוב אצלנו השער או הפרק או הסעיף וכו', והרבה פחות חשוב אצלנו מספר העמוד בטקסטים מהסוג הזה. וגם מפני שהרבה פעמים יש יותר ממהדורה אחת, ואיננו רוצים להיות משועבדים למהדורה אחת ויחידה על יתרונותיו ומגרעותיו. כל הסיבות הללו שייכות גם לסידורי תפילה אם מעט ואם הרבה. אך גם טקסט "כללי", שאינו משועבד לדפוס מסוים ולעמודים שבו, ראוי שבסופו של דבר יהיה מבוסס על מקורות כתובים או מודפסים, כדי שיהיה אפשר לתעד את הנוסח המופיע בו. וזה בוודאי נכון גם לגבי לסידורי תפילה. בתור דוגמה למה שכתבתי עד כה, אביא את הסידור שאני עובד עליו עכשיו. הוא פחות מוכר בארץ, אבל בזמנו הוא היה אולי הסידור הנפוץ ביותר בין יהודי חו"ל, שרובם המכריע מתפללים לפי נוסח אשכנז. זה מצב שונה מהארץ, שבה רוב האשכנזים מתפללים לפי נוסח "ספרד" של החסידים, ורוב המתפללים בכלל אינם אשכנזים. בקיצור, רוב רובם של סידורי התפילה בחו"ל בדורות האחרונים, ובמיוחד אחרי השואה, הם בנוסח אשכנז. הסידור הספציפי שאני עובד עליו, דהיינו [[מפתח:Philip Birnbaum - ha-Siddur ha-Shalem (The Daily Prayer Book,1949).pdf|"הסידור השלם" של בירנבוים]], היה אחד מהמוגהים והמדויקים והנפוצים ביותר במשך שני הדורות שלאחר השואה. אפשר לומר בצדק שהוא היה, בפועל, המקביל בחו"ל ל"סידור רינת ישראל" בארץ, הן מבחינת תפוצתו והתקבלותו והן לגבי דיוקו. הוא מהווה בסיס מצוין לנוסח אשכנז. הסידור הזה מבוסס על [[מפתח:Seligman Baer - Seder Avodat Yisroel (1901 ed.).pdf|עבודת ישראל]] של יצחק בער, בדיוק כמו רוב הסידורים המוגהים בנוסח אשכנז עד ימינו, בארץ ובחו"ל. אמנם הכניסו תלמידי הגר"א קצת חידושים לתוך "נוסח אשכנז" בארץ, אבל הם מיעוט קטן, ואפשר בקלות להכניס אותם לסידורים המוקלדים לפי הבסיס המקובל (בדיוק כמו שנעשה בזמנו ב"רינת ישראל"). חשוב להבין: גם בשפות אחרות של ויקיטקסט, הקלדת דפים מול סריקות הוא רק השלב הראשון, ולא האחרון. אחר כך מעתיקים את הטקסט '''במרחב הראשי''' לפי פרקים או יחידות (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/תפילת מנחה]] לדוגמה), במקום הסריקות בתוך המרחב "עמוד". בוויקיטקסט אנחנו יכולים להוסיף על זה שלב נוסף: לקחת את הטקסט המבוסס על הקלדה מול סריקות, ולהשתמש בו באופן גמיש בתור בסיס מהימן ומתועד בשביל פיתוחים נוספים. תכל'ס, בחירת הקלדה כמייצג לנוסח מסוים צריכה להיעשות בזהירות, והרבה פעמים לא תהיה מהדורה אחת מושלמת, אלא מספר מהדורות שלכל אחת יתרונות וחסרונות. למעשה, אם מחפשים נציג נאמן ושימושי לנוסח אשכנז שאין עליו מגבלות של זכויות יוצרים, אז נראה לי שאין יותר טוב כעת מסידורו של בירנבוים. הוא אגב גם הוציא לאור סידור "ספרד" (שהיה פחות נפוץ בגלל שהנוסח בחו"ל פחות נפוץ מאשר בארץ). גם עליו אין זכויות יוצרים. שום דבר שכתבתי לא צריך להפריע למלאכתכם. אני מקווה שתמשיכו בה כמו עד עכשיו. בקשתי היא רק שתמצאו מקום לשלב בה את הגיוון הקיים (והמתווה), ולהציג אותה בתוך המסגרת היפה שאתם בונים. :-) תודה רבה לכם על התרומה הגדולה, חזקו ואמצו. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:14, 15 באפריל 2019 (IDT) : [[משתמש:Dovi|Dovi]], מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'. פחות מעניין אותם המקור. אנו מנסים לייצר איזה סידור למשתמש הפשוט שלא בהכרח מבין גדול בהליכות. בשל כך יצרתי שני סוגים של סידורים [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] ו[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] (אולי יש לשנות שם למודפסים). בהמשך העתיק את האזהרה המופיעה בסידור האש. בברכה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:07, 15 באפריל 2019 (IDT) ::בוקר טוב [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] :-) ::אתה כותב: "מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'." כמובן שזה נכון! לכן חשוב להבין שוויקי הוא דבר דינמי, ויש בו תהלכים והתפתחות בכל פרויקט. כלומר: גם הסידורים שאתה מכנה אותם "מוקלדים", גם הם מיועדים להיות בצורה של "תפילת שחרית", "תפילת מנחה", וכו'. ההבחנה בין "אלקטרוניים" ל"מוקלדים" היא זמנית ומלאכותית. הרי גם "סידור (אלקטרוני) למשתמש הפשוט" מושתת בסופו של דבר על דבר מודפס (ובתוך ויקיטקסט אנחנו חייבים לתעד לפי מה הוא הוקלד ועל פי איזה שיקולים הוא נערך. ::במלים אחרות, '''אנחנו ספריה ולא אפליקציה'''. אם מישהו מחפש "תפילת מנחה" בוודאי ניתן לו אותה, אבל נציע לו רשימה של "תפילת מנחה" לפי כל הטקסטים הקיימים במאגר. היום יש אפליקציות שונות לתפילות, אבל מי שישים לב יראה שתוכן התפילות אינו זהה בין אפליקציה אחת לשנייה. מי שבונה אלפיקציה כזאת אינו חייב לתת דין וחשבון על כך, או לתעד מאיפה הוא לקח את זה, הוא פשוט בוחר את הטקסט שנראה לו הכי מתאים. אבל כאן אנחנו חייבים לציין מקורות. מצד אחד אסור שתהיה בוויקיטקסט סתם "תפילת מנחה אשכנז" שמראים למשתמש בלי לתעד מאיפה היא באה, ולמה היא מייצגת את "תפילת מנחה" יותר מכל טקסט אחר. אבל מצד שני אפשר ורצוי שיהיה "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)", ובו "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)/תפילת מנחה". בשביל האשפרות השנייה צריך לעשות רק שני דברים: לתת לו כותרת מיודחת (כגון "סידור למשתמש הפשוט"), ולציין במקום שמתאים לכך מאיפה נלקח הטקסט (אפילו תיאור כללי עד כמה שידוע). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:59, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]], איך אדע מה המקורות לחומר שהועלה אל סידור אלקטרוני? לדעתי העתיקו מאתרים קיימים. אני יכול לבצע זאת רק לחומר חדש. לא לחומר הקיים. בשלב זה איני עוסק בכלל בהעלאת חומר אלא בארגון וסידורו. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:03, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Dovi|Dovi]], האם הבנתי נכון והדיון הוא על זה שאם אני יוצר סידור "אלקטרוני" אז אין לו מקורות? ::::אני מציע בשביל לפתור את זה שנעשה ככה. נייבא טקסט קיים (כרגע לא משנה האם מספרייא או מהסידור שאתה יוצר או מאיפה שלא תרצה), ובכל מקרה שיש בו מחלוקת בין סידורים שונים נחליט מה לעשות, ונתעד את זה בדף נפרד (קצת כמו שעשית בתנ"ך). [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:21, 16 באפריל 2019 (IDT) שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אל תדאג, כי הסוד להצלחה במיזמי ויקי הוא: "לא עליך המלאכה לגמור". אתה לא חייב לדעת מאיפה בא כל סידור! מה שאתה צריך לעשות הוא רק לתת לסידור שם מיוחד, ולציין את מה שאתה '''כן''' יודע עליו במקום מתאים, בתור שלב ראשון שאחרים יכולים להשלים אחריך. לדוגמה אפשר לכתוב משהו בסגנון הזה בדף השער של הסידור (אולי כהערה): "סידור התפילה הזה הוא הקלדה של נוסח אשכנז על פי מקור לא ברור. מתוכנו מתברר שהוא קרוב לנוסח אשכנז הנפוץ היום בישראל. בצענו בו שינויים/תיקונים כאלה וכאלה לנוחותו של המשתמש הפשוט...". או משהו בסגנון הזה (או בסגנון אחר) איך שנראה לך. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) [[משתמש:david7031|david7031]], לדעתי אין צורך לייבא טקסט חדש, כמו שכתבתי עכשיו ל[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]]. אפשר כמובן אבל אין צורך. כל מה שצריך לעשות הוא לתת שם מיוחד ולא סתמי, ולתעד (בדף נפרד, בהערה, או איך שהכי מתאים). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Dovi|Dovi]] ו[[משתמש:david7031|david7031]] אתם יכולים להוסיך הערות בדף השיחה. כרגע אני מרכז את כל התפילות לסידור אחד ולא עוסק בכלל במקורות של הטקסטים אותם אני מרכז. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :{{לפני התנגשות}}אני לא מסכים שחייבים שם מיוחד. אפשר להשתמש בשם רגיל, ("סידור אשכנז") ולהפנות בצורה בולטת לאיפה שלא יהיה ששם נתעד את דרך קביעת הנוסח)[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:32, 16 באפריל 2019 (IDT) תודה דוד. הבעיה שאין חיה כזאת: נוסח אשכנז של א"י או חו"ל? (יש לנו גם קוראים בחו"ל...) של ייקים (מנהג אשכנז המערבי) או של פולנים (המזרחי)? של הגר"א עצמו, או את מה שמקובל אצל תלמידיו שעלו לארץ? ברגע שיש שם ספציפי מתאים, אפשר לבנות ולתעד אותו עם הזמן ברוגע. ואז אתה גם לא כופה את זה על אף אחד שלא יסכים איתך שאתה מייצג נכון את "תפילת מנחה". יחי ההבדל והגיוון... אגב הנה דוגמה לשלב הבא של הקלדת דפים, שבו מאגדים את הדפים השונים בשביל "ברכות השחר": '''[[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]'''. ויש גם שלב נוסף, שבו אפשר לקחת את החומר ולהשתמש בו בשביל יצירות נגזרות... תכל'ס, אני מציע את הדברים הבאים: #שהדף הזה יועבר אל "[[סידורי תפילה]]" ([[סידור]] ו[[סדור]] יפנו אליו שם). <span style="color: RED;">אני מתנגד לרעיון. [[:קטגוריה:סידורי תפילה]] זו קטגוריה. לא דף בויקיפדיה. היא כוללת גם חלקי תפילה (עדין לא פתחתי דיון בנושא אבל לאחר שאצור מבנה של סידור כללי צריך להחליט האם יש טעם לכל הדפים שנמצאים ב[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]. </span> #שבדף '''עצמו''' יהיו למעלה בעיקר קישורים למנהגי העדות (בדומה למה שיש עכשיו). הקישורים האלה יובילו לרשימות של הסידורים הקיימים בכל מנהג (ב'''אותו''' דף למטה). ובתוך דפי הסידורים עצמם יהיו קישורים לתת-דפים לתפילת שחרית, מנחה, וכו' בתוך אותו סידור (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]). זה ישרת את ההבדל והגיוון, וגם יציע באופן יעיל את כל היצירות הקיימות במאגר שלנו, וגם יהיה הרבה יותר קל ונוח לביצוע!<span style="color: RED;"> שמו לב להבדלים : [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] ואילו [[סידור]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] (סידורים שאין בהכרח אנו יודעים את המקור אליהם ואלו העתקות מרחבי האינטרנט </span> #אני מבין לגמרי את הרצון שיהיה משהו פשוט בשביל לדוגמה "תפילת מנחה עדות המזרח". מה אתם חושבים על זה: נניח שבדף הראשי הזה תהיה רשימה של הסידורים הקיימים במאגר לנוסח אשכנז (#2 למעלה). אולי '''בראש הרשימה''' יעמוד (ויודגש) סידור שיוחלט עליו שהוא שלם ויעיל לשימוש, ונוסיף שם גם את חלקיו הפנימיים, כגון: [[סידור אשכנז ישראלי]]: [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית|שחרית]], [[סידור אשכנז ישראלי/מנחה|מנחה]], [[סידור אשכנז ישראלי/ערבית|ערבית]], [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית לשבת|שחרית לשבת]], וכו'? <span style="color: RED;">אני בונה תבנית כללית על מנת לכלול את כל הקישורים לכל התפילות שיהיו בסידור האלקטרוני ב[[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כשאסיים ליצר מבנה אתייעץ להמלצות + האם יש טעם לכל חלקי התפילה או שאנחנו מעדיפים "שחרית לשבת" בלי "עמידה לשבת" או אולי ליצור קישור</span> אשמח למחשבות שלכם, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::<span style="color: RED;">משתמש:Tomsky2015</span> :אני לא בקי בהבדלים בין יושבי ארץ ישראל ליושבים מחוצה להּ, אבל לגבי (נניח) הגר"א, זה מה שניסיתי להגיד על ההבדל בין סידור מרכזי לסידור נישתי. סידור מרכזי הוא הסידור שבבית הכנסת ייקרא סתם "אשכנז", זה יכול להיות רינת ישראל, קורן, תפילת כל פה, שירת ישראל, וכו'. סידור הגר"א (לא משנה באיזו הוצאה) נקרא "סידור הגר"א", ואף אחד לא קורא לו סתם אשכנז. האם יש היום הבדל בין נוסח התפילה הרגיל (של היום יום, חגים זה פרויקט נפרד) בין ייקים לפולנים? (המריבה על "על פי ה' ביד משה" בהגבהה לא נחשבת). :אני מקבל את ההצעות שלך. מה שבינתיים צריך זה לדאוג שהסידור המרכזי בשלושת הנוסחים יהיה קיים. האם יש לך רעיון מאיפה אפשר לייבא טקסט כדי שיהיה לנו סידור ראשוני (כי כרגע לצערי גם את זה אין), וברגע ש[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] יגמור את העברת הדפים אני אוכל לבנות את הסידור כמו שצריך. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:24, 16 באפריל 2019 (IDT) ::תודה דוד על התמיכה. לגבי #1, [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], מדובר כעת על דף הפניה מיותרת אל הקטגוריה. את הקטגוריה כמובן נשאיר, אבל בדף עצמו אנחנו יכולים להשתמש בלי שום בעיה. את ההבחנה בין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] לבין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] אני מבקש לבטל, כי הוא גם מלאכותי וגם זמני, ולשים את כולם ביחד בתוך [[:קטגוריה:סידורי תפילה]]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:53, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]] הוא לא מלאכותי. ניתן לשנות את שמו אבל כל מה שנמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] אלו סידורים שהודפסו. כלומר אני יודעים את המקור שלהם. לכל סידור יש הבחנות ודקויות משלו למשל "סידור קול אליהו", "סידור עבודת השם" ו"סידור למען שמו באהבה" הם סידורים גם של עדות המזרח ועדין יש בניהם הבדלים. לעומת זאת [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני|סידור תפילה - אלקטרוני]] מתיימר למחוק את כל ההבדלים הקטנים של הסידורים גם בתוך העדה עצמה. בנוסף אין אנו יודעים בהכרח מה המקור של אותו סידור.--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:59, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::שוב, גם סידור שאת מקורו לא יודעים, בסופו של דבר מבוסס על משהו מודפס, ונצטרך לתעד את ההחלטות שנעשו בו לפי שיקולים ברורים (שגם הם בסופו של דבר יתבססו על הכתב). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:06, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::לא הבנתי מה הכוונה בלמחוק את חלקי התפילה? האם דף כמו [[ברכת מעין שבע]] או [[פסוקי דזמרה]] לא ראויים להגדרה עצמית? הרי לא תמיד אדם מחפש את כל תפילת שחרית אלא רק קטע ממנו, ויש ערך לדפים כאלו בפני עצמם. בפרט כאשר אותם דפים מרַכזים את כל הנוסחים השונים בצורה משולבת כך שראוי לשמר אותם. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 16:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::::לענ"ד מן הראוי להפוך אותם לדפי פירושונים, שיפנו לדפי המשנה של הסידור שבכל נוסח ונוסח.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:01, 16 באפריל 2019 (IDT) == הערה לגבי נוסח האר"י == הנוסח המכונה כיום "נוסח האר"י" הוא למעשה נוסח חב"ד, שנוסד ע"י הרב בעל התניא, אבל האר"י ז"ל עצמו כנראה התפלל בנוסח הספרדי הרגיל שנהג אז בקהילות הספרדים בארץ ישראל. אינני יודע אם ישנו סידור מסויים שהוא בר סמכא לנוסח שהתפלל בו האר"י ז"ל. מן הראוי לענ"ד לכנות את נוסח חסידי חב"ד בשם "נוסח חב"ד" ולשים אותו באגף של נוסח ספרד (ולא נוסח עדות מזרח, שאינו שייך אליו). סידור "תורה אור" (של אדמו"ר הזקן) קיים אצלנו בצורה חלקית והוא יכול להוות מקור מצויין עבור נוסח חב"ד. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 15 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Nahum|נחום]] נמחק. קישורים שהיו קיימים בחלק מהסידורים שהיו פזורים בויקיטקסט. איש מעולם לא העלאה תוכן ועל כן מחקתי אותם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:04, 15 באפריל 2019 (IDT) == בקשה למשתמשים == הי לכולם, [[משתמש:David7031]], [[משתמש:Dovi]], [[משתמש:Nahum]] אני טורח בכדי ליצר באמת סדר בכל המחזורים האלקטרונים שפזורים ברחבי ויקיטקסט ומשתמשים מתבלבלים, לא מוצאים, לא יודעים היכן וכיצד למצוא. לפתע אני מגלה שבטלת את העברות של חלק מהספרים אל תוך ספר סידור בלי לעדכן אותי. אשמח אם מעתה תעדכנו אותי בכל השינוים שנוגעים לספר זה ואשמח טרם ביטול העברה. אני יודע שהשינוי עלול לעורר לחלק רגשות שצפים. זה מהלך חשוב למען אלו מאתנו שאינם בקיאים בהלכות ובסידורים. אם השינוים שאני מבצע לא לרוחכם אנא עדכנו מראש ואפסיק מלסדר את הספר. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:13, 16 באפריל 2019 (IDT) :שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אינני מבין מה בוטל לך, אבל ברור לי שאף אחד פה לא רוצה להפריע לעשיית סדר, ולמאמצים הרבים שאתה עושה. כשלעצמי לא נגעתי באף דף שעבדת עליו ואין לי כל כוונה לעשות דבר כזה. :לגבי רגשות שצפים, כלל חשוב שלא תדע מהן עד שתשאל. אני מרגיש כאן שני דברים: הראשון התפעלות והערצה כלפי המרץ והרצון הטוב שלך לעשות את הארגון כאן (למען המשתמש התמים והמנוסה כאחד). הרגש השני יותר מורכב: אני פשוט לא בטוח שחשבנו מספיק '''איך''' לבצע את העברתם של מאות (!) דפים. אני מסתכל על "שינויים אחרונים" ורואה את כל הזמן שהשקעת בזה, ותוהה האם הזמן הזה הושקע באופן הכי יעיל, או האם התחום הזה ידרוש עוד השקעת זמן כזה שוב פעם בעתיד... [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:39, 16 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Dovi|Dovi]], לרכז את כל המחזורים האלקטרונים שאין אנו יודעים את המקור שלהם לסידור כללי גדול הוא חובה בעיני! לדעתי גם את כל דפי "חלקי תפילה" יפנו אל הסידור הראשי אך בעניין זה אתיעץ שוב. הפיזור מבלבל המון אנשים שמגיעים אל ויקיטקסט בגלל שהם לא מבינים. במקום "מחזור לשלש רגלים" יופנה אל "סידור/שלש הרגלים בהתאם לעדה. לא מדובר על שינוי גדול בעיני --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:43, 16 באפריל 2019 (IDT) :::שלום [[משתמש:Tomsky2015]]. ביטלתי רק את ההעברות שעשית למחזור, מכיוון שהמחזור צריך להתקיים בפני עצמו לצד הסידור. אלו שני ספרים שונים, כפי שכבר עניתי לך בדף השיחה של המחזור ליוכ"פ ספרד ערבית. לעומת זאת, העבודה העצומה שאתה משקיע בסידור הסידורים השונים מבורכת וראויה להערצה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 14:14, 16 באפריל 2019 (IDT) == עיצוב == שלום לכולם, בנוגע לעיצוב. עוד בבניה. משתמשת אביטל יצרה עיצוב בסגנון [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|זה]]. אני מעדיף את [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כלומר עיצוב לאורך ולא לרוחב של הכותרת. האם למשהו יש התנגדות למהלך? תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :השאלה הגדולה היא לא האורך מול הרוחב, אלא האם בכלל יש טעם לשים את הפירוט של כל חלקי התפילה. בשתי השאלות אני מעדיף את העיצוב של אור. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:48, 16 באפריל 2019 (IDT) ::יפה! גם אני אוהב (ומעדיף) את העיצוב הזה. מה שגם יפה - השם שהיא נתנה, "סדר תפילת ישראל". בואו פשוט נאמץ את זה לסידור השימושי: "סדר תפילת ישראל אשכנז", "סדר תפילת ישראל עדות מזרח", וכו'. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:03, 16 באפריל 2019 (IDT) :::הי [[משתמש:david7031|david7031]]! נראה לי לא הבנת. ::: הדיון לא עוסק האם צריך את פירוט של כל חלקי התפילה או לא אלא בעיצוב הכללי (אפתח על זה דיון אחר כי זו שאלה גדולה. לדעתי יש מקום אף למחוק את כל חלקי התפילה ואם כבר אז לייצר הפניות אבל על פניו לדעתי נכון לכרגע מיותר). כרגע בעריכה שלי הותרתי את חלקי התפילה אך אין בעיה למחוק אותם או לייצר הפניות. בהתאם להחלטה שתתקבל. :::השאלה שלי נוגעת לעיצוב : האם הכותרות צריכות להיות לרוחב או לאורך. כותרות הכוונה : ימי החול, תפילות שבת,תפילות שלש הרגלים. :::כמו גם אור אביטל פרטה לדוג' ברכות --> ברכות המצוות ולדעתי מיותר וניתן פשוט לרשום "ברכת המזון" אבל עדין לא הגעתי לעצב את כלל הדף הגעתי למועדים בלבד. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:07, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi]] אם כוונתך לפרק את הסידור לשלושה סידורים אלקטרונים (מזרח/ספרד/ספרדי וכו). אפשרי. בשלב זה לא חושב שיש לעסוק בעניין זה. במידה ואחרי שנארגן את כל הסידור הגדול - מפעיל מערכת יוכל בקלות לפרק אותו לשלושה ספרים בלי מאמץ. אשמח שדיון זה לא יפתח בשלב זה וכאשר יפתח יהיה בכותרת אחרת. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::העיצוב שלה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:09, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::הבעיה שהעיצוב שלה לרוחב הופך להיות כבד לעין בעיני. ראו [[סידור/נוסח עדות המזרח]] (למען הסר ספק הורדתי את חלקי התפילה מהעריכה שלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]] בכדי שתבינו על מה אני מדבר) --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:13, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::::אני מעדיף את העיצוב שיש בדף הראשון שקישרת אליו. שים לב שהוא לא כל כך מפורט כמו הדף שקישרת אליו עכשיו. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:15, 16 באפריל 2019 (IDT) הבעיה שהיא לא סימה את המלאכה. אני יכול להכניס אל תוך "ברכות המצווה" את כלל הברכות אבל אז שתי בעיות: # הרבה תתי פרקים יהיו # ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק זה וכפי שאני חושב שאתה ואני מסכימים - כל חלקי התפילות מיותרות. אשמח לשמוע ממך איך לדעת בעיצובה של אביטל היית מדמין את הספר כאשר אתה כולל את כלל תת הפרקים בדף השיחה אצלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :מצטרף לברכות ולאיחולי ה"יישר כח". באמת זה תחום ששררה בין אנדרלמוסיה מוחלטת, ואני שמח על ההתעוררות של כולנו לתחום (אגב, זה החזיר אותי לפה בעקבות כל המיילים שקיבלתי על שינויים ברשימת המעקב). לגבי עיצוב, אני מאוד אוהב את העיצוב של תבנית הניווט בעמ' הראשי. עיצוב מאוד פשוט וידידותי למשתמש. בעיני טבלאות מסובכות לא מוסיפות לידידותיות (ואם הבנתי נכון, זו המטרה הראשית). ושוב, תודה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 15:32, 16 באפריל 2019 (IDT) הדיון לא ממצה את עצמו. כנראה איני ברור. שתי תצוגות אפשריות: {| class="wikitable" |- ! [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|עיצוב 1]] !! [[משתמש:Tomsky2015/סידור|עיצוב 2]] |- |כותרות לרוחב ||כותרות לאורך |- | יותר תתי משנה. לדוגמה עבור סוכות יהיה תת הערך [[סידור/עדות מזרח/שלשת הרגלים/סוכות...]]|| פחות תתי משנה שכן הקישור יהיה מהעמוד הראשי ולכן יהיה [[סידור/עדות מזרח/סוכות...]] |- | יכלול חלקי תפילה בהכרה. לדוג' ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק של ברכות. || לא בהכרח יכלול |- | טקסט התא || טקסט התא |- | טקסט התא || טקסט התא |} == כפילויות - ברכת המזון == שלום לכולם, יש כפולים. מאחר שהם רבים ומגוונים אשמח מדי פעם לעלות לדיון את הנושא בכדי להוריד אותם מהפרק. #[[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון|ברכת המזון אשכנז]] # [[ברכת המזון/אשכנז]] האם ניתן למחוק אחד מהם. העדפות? --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:58, 16 באפריל 2019 (IDT) ::אני מעדיף את הנוסח שב[[ברכת המזון/אשכנז]], שעבדתי עליו בעצמי והוא מכיל תוספות נחוצות שונות שאינן בנוסח השני. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 16 באפריל 2019 (IDT) :::מעולה! אז הפנתי את הנוסח הישן אל [[ברכת המזון גרסה למחיקה]]. לאחר שימחק [[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון]] ניתן יהיה לבצע העברה של [[ברכת המזון/אשכנז]] לשם זה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:20, 16 באפריל 2019 (IDT) == ליוורנו חב"ד נוסח מקוצר == ב[[ברכת המזון]] יש שלושה נוסחים אינם מופיעים בדף הראשי של סידור: ליוורנו, חב"ד, (נוסח מקוצר). איך מתמודדים עמם? לא קיים להם סידור. מצד שני איני מעוניין שאם בהמשך יעלו לאתר חומר אל סידור עלולה להיווצר כפילות. המלצות, תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 16:00, 16 באפריל 2019 (IDT) :נוסח חב"ד אמור להימצא בסידור תורה אור. אם אין שם עדיין ברהמ"ז יש להעבירו לשם, ואם הוא כבר קיים, להפנות לשם. ::קיים כבר בסידור תור אור נוסח [[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]]. האם הערך [[ברכת המזון/חב"ד]] יכול להיות מועמד למחיקה?{{שכח לחתום}} :::הצצתי בו שוב ויש שם כמה שינויים קטנים. נראה לי להשאיר באופן חריג את שניהם, אלא אם למישהו יש פיתרון אחר (כגון לשלב את השינויים וההערה שבדף [[ברכת המזון/חב"ד]] כהערות בנוסח של סידור תורה אור).--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Nahum|נחום]], ההבדל היחיד שמצאתי הייתה הערה. עתה ניתן למחוק? היא נוספה ל[[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:51, 17 באפריל 2019 (IDT) ::::::יש גם תוספות בהרחמן, למיטב זכרוני ("הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו" וכו'). ניתן להוסיף אותן כהערה לסידור תורה אור ואז ניתן יהיה למחוק.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:34, 18 באפריל 2019 (IDT) ::::::בוצע.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:43, 18 באפריל 2019 (IDT) :לסידור ליוורנו ניתן ליצור דף ראשי (אני מניח שהסידור הזה מופיע בדפוס וניתן תיאורטית להעלות את כולו בבוא הזמן אם יימצאו לכך מתנדבים), ולשים שם את ברהמ"ז בנוסח שלו כדף משנה. ::תחת השם [[סידור תפילת החודש (נוסח ליוורנו)]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::אכן.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) :את ברכת המזון בנוסח המקוצר יש לשים לענ"ד כדף משנה של דף ברכת המזון, שישמש כדף פירושונים. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:27, 16 באפריל 2019 (IDT) :: [[משתמש:Nahum|נחום]] תודה רבה!--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::תודה '''לך.''' :)--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) == תפילות מרובות פרמטרים == כיום אנחנו עובדים עם דפים של קטעי תפילות, עם פרמטרים לפי נוסחים ולפי זמנים. לי יותר נוח לצמצם את הפרמטרים, ככה שבכל דף של "קטע תפילה" ישתמשו בקצת דפים ראשיים. זה יותר נוח מבחינת עיצוב הפרמטרים. כרגע התחלתי ליצור דפים נפרדים לקטעי התפילות בנוסח אשכנז. האם למישהוא יש התנגדות / חושב שהשיטה הקיימת יותר עדיפה (אני יודע שזה אומר לתקן טעויות [אם יהיו] ביותר, דפים, וגם אני לא מציע שכל דף ראשי יהיה בו טאת כל הטקסט, אבל נראה לי שהנוחות של דף לכל נוסח גוברת על העבודה, מה גם שאם לדוגמא אני מוצא טעות בנוסח אשכנז, זה לא משנה אם אני מתקן אותה בדף של אשכנז, או בדף של שלשת הנוסחים).[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 22:43, 17 באפריל 2019 (IDT) :אני רואה בדפים הללו ערך מוסף מבחינה ערכית, פחות עיצובית, סוג של אחדות ישראל, אבל לא יודע אם הטיעון הזה תופס מול נוחות של העורכים. אבל לא הבנתי למה זה יותר נוח. אם מבחינת הצגת הדברים, יש את {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} שמופיעה בהרבה דפים ומסדרת את זה. בכל מקרה, למה צריך או או כשאפשר גם וגם? [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:27, 17 באפריל 2019 (IDT) :: אני לא יכול להגדיר בדיוק למה זה יותר נוח, אבל שמתי לב היום ששיותר נוח לי לעבוד עם דפים מועטי פרמטרים, ואז גם לא צריך לזכור בכל דף שבו מציבים את כל הפרמטרים שצריך, וגם לא צריך לבדוק בכל שינוי בדפי הקטע שזה לא דופק איזושהיא הצגה באיזשהוא דף. ::אין לי עניין למחוק את הדפים הקיימים, אבל השאלה היא האם זה יפריע למישהוא (לצורך הדיון - איזשהוא עורך עתידי שיצטרך לתקן משהוא באחד הדפים שאני יוצר) שאני משנה את השיטה.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:32, 17 באפריל 2019 (IDT) :::טוב, עם הרישא אני מסכים באיזשהו מקום, אבל אני מוכן לשלם את המחיר (הנמוך בשבילי, ואפילו קצת מהנה, זה כמו איזה משחק) בשביל הערך שאני רואה בזה. זה לא אומר שכולם יסכימו לשלם, ולכן אני מסכים עם הסיפא כל עוד אנחנו מדברים על "גם וגם". [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:37, 17 באפריל 2019 (IDT) אני נגד מסיבה אחת. צריכה להיות דרך עבודה יחידה וברורה לכל אחרת נוצר בלגן שלם ואדם זר שמעוניין לערוך ולסדר את הסידור נאבד. <br> אני חושב שכאשר יצרו את הדף של [[קריאת שמע של ערבית]] - לדוגמה - הוא היה צריך להציג את הנוסח מתוך [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] ויתר העדות אבל אז כמובן בוודאי התפנית של הבדלים בין הנוסחים היה נפגע. <br> אני חושב כפי שפתחתי בדיון למטה: יש צורך בספר נפרד עבור סידור - כלל הנוסחים. כך שיהיו שני ספרים. בכל סידור יהיו א) קטעי תפילה לפי עדה (קריאת שמע ערבית אשכנז) ב) תפילה מסודרת. אשמח לשמוע דעתך [[משתמש:david7031|david7031]] שכן אתה עורך דפים אלו ואיני רוצה התנגשות בעריכה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) מה שכן אני תוהה האם לא נכון יותר לאור המצב להעזר בתבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=אשכנז}} {{:ברכת אהבת עולם|נוסח=אשכנז}} </nowiki> וכו בדף כמו [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] אשמח למענה בנושא. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:13, 29 באפריל 2019 (IDT) :אגב, הרגע גיליתי את המקור ההיסטורי לתחילת הדפים והתבניות האלה. הוא נמצא בדף [[שיחת תבנית:סידור תפילה]]. בכלל כדאי לכם לעיין בתבנית ובשיחה שם, כיוון שזה הגלגול הקודם של הנסיון לעשות סדר בסידורים. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 15:36, 29 באפריל 2019 (IDT) == עזרה בעוד קצת סדר! == הי לכולם, אני מעוניין לבצע הבחנה ברורה לכלל האנשים בין הדפים השונים של ויקיטקסט: * ישנם דפים מסוג של [[תפילת עמידה לליל שבת]] אשר מייצגים נוסח כולל של כלל העדות. * ישנם דפים כמו [[עמידה ליל שבת אשכנז]], [[ברכת כהנים אשכנז]] (כל אשכנז כרגע מרוכזים ב[[סידור/נוסח אשכנז/קטעי תפילה]])- אני חושב שכל הדפים של [[עמידה ליל שבת אשכנז]] אשר מייצגים '''נוסח אחד''' צריכים להיות בתוך [[סידור/שם עדה/שם קטע תפילה]] בכדי להבדילם מהדפים שלעיל. * ישנם דפים שאין בהם הבדלי נוסח כמו [[תיקון חצות]]- יכולים לשרת את כל הספרים. * ישנם דפי פירושים שמפנים את הסוג ה-2 של הדפים. אשמח לשמוע דעתכם לפני ביצוע העברה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:11, 29 באפריל 2019 (IDT) : מסכים. תבורך. אבל חשוב להזהר מאוד בדפים האלה כי רובם מוכללים במקומות אחרים וצריך לשנות את כל ההפניות (ראה את העריכות האחרונות שלי). [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 12:25, 29 באפריל 2019 (IDT) ::'''עכשיו אני תוהה האם דפי הפירושים שיצרתי לא אמורים להיות דפים בדומה לדפים מסוג 1''' - מה דעתכם? אני חושב שהכי יהיה נכון יהיה להכניס את כל הדפים מסוג 1 ל"סידור - כלל העדות" שיציג את ההבדלים בין העדות. הבעיה שלדעתי חלק מהתפילות בסידור מתבוססות על חומר משם באמצעות התבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. אם אבצע הפניה של הדפים מסוג 1 אל "סידור כלל העדות/תפילת עמידה לליל שבת" - יצור בעיה בקישורים בתוך סידור? :::יש דפים שאין בהם דף של כל הנוסחים אז זה בעייתי קצת כי צריך מישהו שישב על זה. בינתיים לא יודע כמה יהיה נכון ליצור סידור חלקי של כלל העדות. בינתיים הדף הראשי של הסידור ותבנית הניווט שבו משמשים כהפניות לדפי חלקי התפילה ולא יודע אם יש צורך בדף שבו מופיעים כל אותם חלקים... [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:21, 29 באפריל 2019 (IDT) :::: אנשים שלא מכירים את המערכת הולכים בה לאיבוד...זו הסיבה היחידה שאני מציע ליצור סידור של כלל העדות על מנת להקל על המשתמשים למצוא מה שהם מחפשים. אני מבין שחסרים הרבה תפילות אבל גם עמוד שירכז את כלל הדפים מסוג זה יעזור לאנשים להבין מה הולך פה ואם הם מעוניינים לערוך לפחות יהיה להם מושג שכל הדפים שנמצאים בדף "סידור כלל עדות" יש להעזר בתבנית מסוג <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. כרגע מנסה לייצר קטגוריה או משהו שירכז את כל הדפים האלו ויבדיל אותם מדפים כמו [[ועננו]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:27, 29 באפריל 2019 (IDT) :::::אם ככה, אפשר באותה מידה ליצור דף רשימה או דף הסבר או קטגוריה (כמדומני שכבר יש - [[:קטגוריה:חלקי תפילה]]) שמרכזת את כולם. אפשר לכתוב הסבר קצר בראש העמוד. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:33, 29 באפריל 2019 (IDT) ===תת דיון הפניות=== ::<small>[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] אני רק עכשיו מתחיל להבין את כל עניין ההפניות. עדין מתקשה לערוך תוכן ועזבתי חלק מהאיחודים בשל קושי להבין איך המערכת עובדת. פתאום ראיתי שיש דפים שלא מופיע בהם הטקסט כי לא שינתי את הקישור הפנימי בפנים אבל עדין לא סגור איך אני יודע אלו דפים מציגים את תוכן של דף אותו אני מעביר (אשמח אם משהו יסביר בפרטי). </small>--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:45, 29 באפריל 2019 (IDT) ::עכשיו הבנתי את הרעיון מאחורי התבניות. <nowiki>{{נוסחי תפילה קצרים}}</nowiki> מצייג את נוסחי התפילה השונים. כלומר כל עדה צריכה להכנס אל הדף ולהדביק את החלק השונה בנוסח התפילה שלה. קצת מסורבל לעריכה. אני חושב שעכשיו מבין על מה הדיון ב[[#תפילות מרובות פרמטרים]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:56, 29 באפריל 2019 (IDT) :::נכון, באמת לוקח זמן להבין את זה... צריך להסתכל קצת על דפים קיימים. אתה מוזמן לפנות אלי אם תצטרך עזרה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) ::::עכשיו שמתי לב למה שכתבת בקטן, התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה, מימין למסך רשום לך "דפים המקושרים לכאן", אם תלחץ על זה תגיע לרשימה של כל הדפים בהם הדף נזכר. אם כתוב לך "(הכללה)", זה אומר שהדף לא רק מקושר משם אלא גם מופיע (=מוכלל) בתוכו. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:37, 29 באפריל 2019 (IDT) ===המשך הדיון למעלה=== :::::קצת אין לי כח, אז לא התעמקתי בכל מה שכתבתם למעלה. אני אנסה להציג את המצב בצורה ברורה כמו שאני רואה אותו, ומשם נתקדם. :::::כיום, קיימים דפים של קטעי תפילות (למשל - [[תפילת עמידה לליל שבת]], או [[תפילת עמידה - שבח]]). הדפים האלה מכילים פרמטרים של נוסחים, ושל ימים, ובחלק מהדפים גם של סוג התפילה (שחרית מנחה ערבית, שנוספו לאחרונה עם תבנית ייעודית שייצרתי). למיטב הבנתי, דפים אלו נועדו כדי שכשבונים את הסידור הראשי (למשל - סידור אשכנז לליל שבת) יוכלו להשתמש בהם, במקום להעתיק את התוכן בכל פעם. אני לא יודע אם היתרון בהם הוא לחסוך עבודה, או כדי לחסוך מקום איחסון בשרתים. :::::כשהתחלתי לעבוד על התפילות, הבנתי שהרעיון הזה הוא בסדר כשמדובר על דברים שאין להם הרבה משתנים (כמו למשל אשר יצר, או אדון עולם, או קריאת שמע), אבל זה מתחיל לסבך כשיש הרבה משתנים (למשל הבדל בין התפילות, ודברים שאומרים רק בשחרית של יום מסוים ורק לפי חלק מהנוסחים (למשל עננו בשחרית של צומות), מה שגורם לזה שיש לכל דף הרבה פרמטרים, וצריך בכל דף שמכליל אותו לזכור לציין את כל הפרמטרים המתאימים, וגם לתקן את כל הדפים במקרה שמוסיפים פרמטר בדף הנשאב. אפשר לעבוד גם בצורה הזו, אבל זה לא נוח, ולכן אני מעדיף ליצור דף נפרד לכל נוסח (ככה אני צריך לשנות פחות דפים) ובמקרים חריגים גם לתפילה מיוחדת (נניח שעמידה של חגים לא תשאב מהדף הכללי של ברכות עמידה שבח אלא יהיה בה את הטקסט בפני עצמו, כי יש בו שינויים שייחודיים רק ליום הזה. :::::עכשיו בדיון הזה גיליתי שיש גם עניין שבדף אחד יוצגו כל הנוסחים לטובת הקוראים, ולא רק לטובת העורכים. לכן אני מציע שנשאיר את הדפים הקיימים של שילוב בנוסחים (ומי שיש לו כח מוזמן גם להרחיב אותם) ובמקביל לצורך הצגת דפי התפילה הראשיים נשתמש בדפים ה"פרטניים" של כל נוסח או כל חג. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::::::דרך אגב, עכשיו כשאני חושב על זה, אפשר אולי במקום ליצור דף לכל נוסח (עמידה אשכנז) ליצור דף לכל תפילה (עמידה מנחה לכל הנוסחים) ואותו נשלב בדפים הראשיים. אשמח לשמוע עוד דעות על יתרונות וחסרונות של כל הצעה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 00:01, 1 במאי 2019 (IDT) :::::::[[משתמש:david7031|david7031]], אני חושב שצריך להתנהל כך: :::::::# הדפים עם הנוסחים המשולבים - מה שקיים קיים. מי שרוצה להוסיף - שיוסיף. אני עדין לא הבנתי איך משתמשים בהם. מה הנוסח היציב...כפי שכתבתי ל[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] בפרטי. אני גם לא אוהב את התלות הזו. כאשר ניתן להציג תוכן מתוכם בתפילות - אני חושב שצריך "לקרוא" להם בעמוד במקום ליצר נוסח חדש עבורן. כמו במקרה שהזכרתי. :::::::# תפילות מיוחדות - אני תוהה האם יש צורך לפתוח "תפילת עמידה שחרית לחג y". ניתן ישירות לרשום את התפילה בתוך התפילה ולא ליצר דף מיוחד עבורה. הרי כל הרעיון מאחורי ביצירת דפים כמו "פרשת הקורבנות" הוא שתפילות אלו חוזרות על עצמם מספר פעמים ולכן נוכל "לקרוא" להם בכל תפילה. אין טעם ליצור דף מיוחד עבור משהו שישרת רק תפילה יחידה. :::::::#בנוסף בכדי להקל על משתמשים עתידים אני חושב שהעיצוב של הדף צריך להיות ככה: {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |- |colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"|תפילה | colspan=1 rowspan="1"|"כללי" |- |rowspan="3" colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"| [[/חול/שחרית|תפילת שחרית]] | colspan=1 rowspan="1"|[[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]], [[ברכות התורה]], [[פתיחת אליהו]], [[תפילת חנה]] |} :::::::כלומר לצד התפילה יוצגו כל "תתי הדפים" שנמצאים בה על מנת להקל על משתמשים לדעת איזה נוסח מופיע בתפילה ולא נצפה מהם להבין מדוע פתיחת אליהו אינה נמצאת בתוך [[סידור]] אבל כן [[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:23, 2 במאי 2019 (IDT) == [[ערבית לשבת]] == שלום, משהו יודע מה הנוסח של [[ערבית לשבת]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:28, 30 באפריל 2019 (IDT) :נוסח ספרד, אם כי חסר בו "כגוונא".--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:58, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]], תודה! == [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] == הי, ישנם שני סוגי דפים [[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]] וגם [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]]. מה מיוחד ב-[[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]]? אני מבין את ההבדלים ועדין לא ברור מדוע יש צורך בדף. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 19:29, 30 באפריל 2019 (IDT) :כרגע אל תמחק, כשאני אגמור לבנות את סידור אשכנז אני אעדכן את איזה להשאיר ואיזה למחוק.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:david7031|david7031]], אין בעיה. מבצע רק העברה של [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] בדומה ליתר הקישורים שהתבצעו להם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:04, 2 במאי 2019 (IDT) == איזה נוסח: == שלום שוב, איני גדול בהבדלים בין נוסחים ואני מניח שחלקכם הגדול כתב את הנוסחים כך שאיני צריך לשבור את הראש ולנסות למצוא הבדלים. סליחה מראש: #[[סידור האש/קטעים/נפילת אפיים]] # [[סידור האש/קטעים/תפילת מר בריה דרבינא]] #[[קידוש לחג הסוכות]] #[[קידוש לחג הפסח]] # [[קידוש לשבת]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:35, 2 במאי 2019 (IDT) אשכנ ואולי עוד, שניהם מיותרים[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 14:43, 2 במאי 2019 (IDT) == מה ההבדל בין [[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] ל[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]? == שלום, בכדי ליצר סדר חשבתי לייצר את הקטגוריות הבאות: # קטעים מהסידור - כללי (לכל הנוסחים) # קטעים מהסידור - אשכנז # וכן הלאה לכל עדה. מה מטרת ה[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:42, 2 במאי 2019 (IDT) :אני חושב שהמטרה היתה להבחין בין ברוך שאמר לדוגמה, שהוא דף שכנראה לא משתמשים בו בפני עצמו, לבין דף כמו קידוש שהוא קטע בפני עצמו. אבל גם לדעתי זה מסבך. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ח בניסן ה'תשע"ט • 00:00, 3 במאי 2019 (IDT) == ברכות מנוקד - איך מוצא באתר? == שלום, מעוניין להפנות אל [[ברכות סד א]] בטקסט [[במה מדליקין]]. אני יודע שקיימת גרסה של ניקוד (קיים [[משנה שבת ב ניקוד]]) אבל לא מוצא לברכות. תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:44, 2 במאי 2019 (IDT) :אין גרסא מנוקדת לגמרא פרק ט בברכות. המצב הנוכחי הוא בסדר. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:46, 2 במאי 2019 (IDT) == [[קידוש]] ו[[קידוש לשבת]] == על פניו נראה כי הם שניהם מציגים קידוש לשבת. האם ניתן למחוק אחד מהם? אם כן איזה גרסה הייתם מעדיפים לשמר?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:53, 2 במאי 2019 (IDT) :אני לא בטוח שצריך למחוק, אבל אם משאירים רק אחד אז את הקידוש סתם. אני אישית חושב שעדיף (לפחות כרגע) לא למחוק. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:48, 2 במאי 2019 (IDT) == עיצוב 2 == שלום, בין לבין עוד עוסק עוד בסידור. יש המון מה לטפל וכרגע רק אחדתי נוסחים כופלים. עוד לא עברתי על הנוסחים עצמם ובררתי האם מי שהעלה את התפילות דייק והעתיק אותם ממקור מאימן. למשל בנוסח עדות המזרח חסר את על העקידה... על כל פנים, בשל מחוסר בידע אשמח אם תעזרו. ראו לדוגמה [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/שחרית]]. השימוש בכל תתי המשנה והטכנולוגיה המתקדמת גורמת לספר להיות מאוד כבד ולא נאה לעין המתבונן. * האם יש אפשרות ליצר נוסח - עיצוב יחיד / מה הסיבה שנגרם: ראו לדוגמה {{טקסט מנוקד}} בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ: האותיות בשחרית - חלקן גדולות וחלקן קטנות. מדוע? * האם יש אפשרות להוראות למחשב לסוף טקסט מנוקד כפי שנגרם בשיחה זו? * אני חושב שנכון לגבש שימוש מוסכם על התבניות לעיצוב של דפי הסידור. ראיתי את [[:קטגוריה:תבניות הקשורות לתפילה]]. השימוש במסגרת עבור הוראות של החזן, עשרת ימי תשובה ועוד אינה אסתטית ביחוד שאלו באים זה אחר זה. לדעתי עדיף שימוש בסוגרים. אשמח לשמוע דעתכם. * כיצד אני מציג את [[תהילים קמח/ניקוד]] פסוקים יג-ד. * פסוקי דזמרה - בתוכן עניינים לא מופיעים תתי הנושאים בשל השימוש בכל תתי המשנה * [[:תבנית:מגירה]] - האם יש אפשרות לסדר את הטקסט בתוך התיבה לימין בלבד? לא מרכז. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:07, 1 ביולי 2019 (IDT) :תבנית {{תב|סוף}} חוזרת מטקסט מנוקד גדול לטקסט רגיל.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:13, 1 ביולי 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]] תודה. אני עדין מתוסכל מהמראה הכללי. לא יודע מה לעשות בנידון. קשה לקרוא כך את הטקסט--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:33, 2 ביולי 2019 (IDT) == דפים שיש לבצע העברה == #[[סדר הנחת תפילין]] אל [[סידור/נוסח אשכנז/סדר הנחת תפילין]] == העמוד הראשי של "סידור" == המון עבודה ומחשבה וחכמה וזמן ומאמצים הושקעו בתקופה האחרונה במיזם שבעמוד הזה, [[סידור]], ובכל הדפים הרבים והחשובים מאוד שנמצאים תחתיו. בזכות המאמצים האלה, המיזם כולו קיבל הרחבה, עריכה מקצועית, תיעוד, והרבה יותר סדר. אז איך אמור להיראות "העמוד הראשי" של המיזם העצום הזה? ואיך נוכל להקל על המשתמשים למצוא את מבוקשם, ולגלות את האוצרות הטמונים כאן? כרגע, המבנה של העמוד הראשי למיזם, "[[סידור]]", הוא כך: #העמוד פותח בהערה "לתשומת לב הקוראים", שמפנה אותם לקטגוריות. אני מודה לבושתי שהוספתי את ההערה הזאת בעצמי בעבר, כשלא הצלחתי להבין אין לנווט בתוך "[[סידור]]", וחשבתי שאולי הקטגוריות עושות בו קצת סדר. #אחר כך יש רשימה ארוכה של הפניות מפורטות בתוך "סידור כללי - כלל הנוסחים", שהוא "סידור" משולב מכל הנוסחים. #ואחר כך יש טבלה של "סידורים, סדרים ומחזורים". '''חלק מהסידורים שבו נמצאים בתוך "סידור": [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], [[סידור/נוסח תימן בלדי]], [[סידור/נוסח מרוקו]].''' וכל השאר הם מהדורות ספציפיות שאינן תואמות את המבנה והעיצוב הכלליים של "[[סידור]]". יכול להיות שבראש העמוד ראויה להיות הצגה גדולה וברורה של העמודים הראשיים לאותם נוסחים הקיימים בתוך "סידור", כגון [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], וכו'. זה דבר בסיסי שהרבה משתמשים בטח מחפשים. אחר כך, אולי, כדאי שתבוא הטבלה המפורטת של התפילות השונות לפי סדרן ובשמן, כדי שמי שמחפש משהו כמו "מוסף" או "עלינו לשבח" או "קבלת שבת" יוכל למצוא אותו בקלות ולראות מייד את כל הנוסחים שלו. הפניות למהדורות דיגטליות אחרות של הסידור בוויקיטקסט יכולות להיות בסוף העמוד. מה אתם חושבים? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 18:01, 30 בספטמבר 2026 (IDT) :מועדים לשמחה, ויישר כח על כל העשייה והמחשבה. אני מסכים איתך שזה רעיון טוב, שבראש הדף יעמדו הנוסחים הראשיים. בקטן, כמה רעיונות קטנים: : א. אני תוהה האם כדאי את הטבלה כולה לשים מעל הסידור לפי נושאים, אבל לא החלטי בזה. ב.לכשיהיה לנו מוקלד את אחד הנוסחים התימנים, יהיה כדאי לשים גם אותו. ג. אני לא יודע למה, מהמובייל לא נפתחת {{תב|נוסחי תפילה}}. :בנוסף, כמשימה לנו לעתיד, א. צריך לעדכן את {{תב|נוסחי תפילה}}, שחלק ממנה מפנה לדף ייעודי כמו שהיינו רוצים, וחלק לסוג של דף פירושונים (ראו למשל [[ברוך שאמר]] למול [[פסוקי דזמרה]] למול [[יהי כבוד - ישתבח]]. ב. אולי כדאי ליצור איזשהו דף תיעוד לדף "סידור", שבו ייכתבו המסקנות מהדיונים פה, ויהיה קל לעורך שמצטרף (או שכמוני כבר זמן מה לא היה) להבין מה המבנה ואיך עובדים. :ושוב, יישר כח גדול מאוד.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ' בתשרי ה'תשפ"ז • 19:30, 30 בספטמבר 2026 (IDT) תודה דוד. כנראה שאין התנגדות, אז אעשה את הפעולה שנראית הכי בסיסית וחשובה ופשוטה, דהיינו לשים את נוסחי התפילה למעלה לפני "הנושאים". לגבי התבנית, כדאי שאלה שמשתמשים בו בפועל יענו כי השימוש הטכני הזה קצת מסובך. שבת שלום וחג שמח, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:49, 2 באוקטובר 2026 (IDT) :בוצע. לאלה שבונים בפועל את הסידור - תרגישו חופשיים לשנות ולשפר כרצונכם ולפי דעתכם! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:56, 2 באוקטובר 2026 (IDT) ::נ.ב. לדעתי חשוב שיהיו קישורים בולטים בעמוד הראשי הזה גם ללוחות הפיוטים. הם מאוד מושקעים, נבנו במקצעויות, ובפועל יש בהם קישורים למאות או אלפים של פיוטים. אך אינני יודע איך נכון לעשות את זה, כי חלקם עדיין במרחב אישי, ולא ברור לי כמה לוחות יש ואיפה הם. יהיה ממש טוב אם מישהו יסדר קישורים אליהם בתוך העמוד הזה כשזה יהיה מתאים. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 13:25, 2 באוקטובר 2026 (IDT) dtq04nr5tamwj863buwa8lt0ah4rt1c 3086444 3086441 2026-10-02T10:29:27Z Dovi 1 /* העמוד הראשי של "סידור" */ 3086444 wikitext text/x-wiki ==בין "סידור קיים" לבין סידור דיגיטלי "כללי"== ל[[משתמש:david7031|david7031]] ו[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] שלום רב ויישר כוחכם. קודם כל אני רוצה להגיד תודה על עבודת הארגון המצוין שאתם עושים! :-) ראיתי כעת את הדיון בדף השיחה של [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], ונראה לי שזה המקום המתאים להמשיך אותו. רציתי להציע לכם קצת רעיונות כלליים, וגם מידע על הסידור שאני עובד עליו (שאולי לא מספיק ידוע). קודם כל באופן כללי: בוויקיטקסט העברי, חלק גדול מהספרים (ובתוכם רוב סידורי התפילה) מוקלדים מחדש, ורק מיעוטם מוקלדים באופן מדויק (אך גם מיכני) מול סריקה, עמוד אחרי עמוד. בכך אנחנו שונים מרוב השפות האחרות, שבהם רוב המכריע של הטקסטים נעשים אך ורק מול סריקות של דפים. אחת מהסיבות לכך, שאנחנו עוסקים בסוג של ספרות שבו "צורת הדף" אינה מתאימה לרוב לשימוש דיגיטלי יעיל. וגם בגלל שיותר חשוב אצלנו השער או הפרק או הסעיף וכו', והרבה פחות חשוב אצלנו מספר העמוד בטקסטים מהסוג הזה. וגם מפני שהרבה פעמים יש יותר ממהדורה אחת, ואיננו רוצים להיות משועבדים למהדורה אחת ויחידה על יתרונותיו ומגרעותיו. כל הסיבות הללו שייכות גם לסידורי תפילה אם מעט ואם הרבה. אך גם טקסט "כללי", שאינו משועבד לדפוס מסוים ולעמודים שבו, ראוי שבסופו של דבר יהיה מבוסס על מקורות כתובים או מודפסים, כדי שיהיה אפשר לתעד את הנוסח המופיע בו. וזה בוודאי נכון גם לגבי לסידורי תפילה. בתור דוגמה למה שכתבתי עד כה, אביא את הסידור שאני עובד עליו עכשיו. הוא פחות מוכר בארץ, אבל בזמנו הוא היה אולי הסידור הנפוץ ביותר בין יהודי חו"ל, שרובם המכריע מתפללים לפי נוסח אשכנז. זה מצב שונה מהארץ, שבה רוב האשכנזים מתפללים לפי נוסח "ספרד" של החסידים, ורוב המתפללים בכלל אינם אשכנזים. בקיצור, רוב רובם של סידורי התפילה בחו"ל בדורות האחרונים, ובמיוחד אחרי השואה, הם בנוסח אשכנז. הסידור הספציפי שאני עובד עליו, דהיינו [[מפתח:Philip Birnbaum - ha-Siddur ha-Shalem (The Daily Prayer Book,1949).pdf|"הסידור השלם" של בירנבוים]], היה אחד מהמוגהים והמדויקים והנפוצים ביותר במשך שני הדורות שלאחר השואה. אפשר לומר בצדק שהוא היה, בפועל, המקביל בחו"ל ל"סידור רינת ישראל" בארץ, הן מבחינת תפוצתו והתקבלותו והן לגבי דיוקו. הוא מהווה בסיס מצוין לנוסח אשכנז. הסידור הזה מבוסס על [[מפתח:Seligman Baer - Seder Avodat Yisroel (1901 ed.).pdf|עבודת ישראל]] של יצחק בער, בדיוק כמו רוב הסידורים המוגהים בנוסח אשכנז עד ימינו, בארץ ובחו"ל. אמנם הכניסו תלמידי הגר"א קצת חידושים לתוך "נוסח אשכנז" בארץ, אבל הם מיעוט קטן, ואפשר בקלות להכניס אותם לסידורים המוקלדים לפי הבסיס המקובל (בדיוק כמו שנעשה בזמנו ב"רינת ישראל"). חשוב להבין: גם בשפות אחרות של ויקיטקסט, הקלדת דפים מול סריקות הוא רק השלב הראשון, ולא האחרון. אחר כך מעתיקים את הטקסט '''במרחב הראשי''' לפי פרקים או יחידות (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/תפילת מנחה]] לדוגמה), במקום הסריקות בתוך המרחב "עמוד". בוויקיטקסט אנחנו יכולים להוסיף על זה שלב נוסף: לקחת את הטקסט המבוסס על הקלדה מול סריקות, ולהשתמש בו באופן גמיש בתור בסיס מהימן ומתועד בשביל פיתוחים נוספים. תכל'ס, בחירת הקלדה כמייצג לנוסח מסוים צריכה להיעשות בזהירות, והרבה פעמים לא תהיה מהדורה אחת מושלמת, אלא מספר מהדורות שלכל אחת יתרונות וחסרונות. למעשה, אם מחפשים נציג נאמן ושימושי לנוסח אשכנז שאין עליו מגבלות של זכויות יוצרים, אז נראה לי שאין יותר טוב כעת מסידורו של בירנבוים. הוא אגב גם הוציא לאור סידור "ספרד" (שהיה פחות נפוץ בגלל שהנוסח בחו"ל פחות נפוץ מאשר בארץ). גם עליו אין זכויות יוצרים. שום דבר שכתבתי לא צריך להפריע למלאכתכם. אני מקווה שתמשיכו בה כמו עד עכשיו. בקשתי היא רק שתמצאו מקום לשלב בה את הגיוון הקיים (והמתווה), ולהציג אותה בתוך המסגרת היפה שאתם בונים. :-) תודה רבה לכם על התרומה הגדולה, חזקו ואמצו. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:14, 15 באפריל 2019 (IDT) : [[משתמש:Dovi|Dovi]], מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'. פחות מעניין אותם המקור. אנו מנסים לייצר איזה סידור למשתמש הפשוט שלא בהכרח מבין גדול בהליכות. בשל כך יצרתי שני סוגים של סידורים [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] ו[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] (אולי יש לשנות שם למודפסים). בהמשך העתיק את האזהרה המופיעה בסידור האש. בברכה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:07, 15 באפריל 2019 (IDT) ::בוקר טוב [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] :-) ::אתה כותב: "מבין את חשיבות של סידורים אבל בעידן האלקטרוני אנשים מחפשים תפילת שחרית, שחרית לשבת וכו'." כמובן שזה נכון! לכן חשוב להבין שוויקי הוא דבר דינמי, ויש בו תהלכים והתפתחות בכל פרויקט. כלומר: גם הסידורים שאתה מכנה אותם "מוקלדים", גם הם מיועדים להיות בצורה של "תפילת שחרית", "תפילת מנחה", וכו'. ההבחנה בין "אלקטרוניים" ל"מוקלדים" היא זמנית ומלאכותית. הרי גם "סידור (אלקטרוני) למשתמש הפשוט" מושתת בסופו של דבר על דבר מודפס (ובתוך ויקיטקסט אנחנו חייבים לתעד לפי מה הוא הוקלד ועל פי איזה שיקולים הוא נערך. ::במלים אחרות, '''אנחנו ספריה ולא אפליקציה'''. אם מישהו מחפש "תפילת מנחה" בוודאי ניתן לו אותה, אבל נציע לו רשימה של "תפילת מנחה" לפי כל הטקסטים הקיימים במאגר. היום יש אפליקציות שונות לתפילות, אבל מי שישים לב יראה שתוכן התפילות אינו זהה בין אפליקציה אחת לשנייה. מי שבונה אלפיקציה כזאת אינו חייב לתת דין וחשבון על כך, או לתעד מאיפה הוא לקח את זה, הוא פשוט בוחר את הטקסט שנראה לו הכי מתאים. אבל כאן אנחנו חייבים לציין מקורות. מצד אחד אסור שתהיה בוויקיטקסט סתם "תפילת מנחה אשכנז" שמראים למשתמש בלי לתעד מאיפה היא באה, ולמה היא מייצגת את "תפילת מנחה" יותר מכל טקסט אחר. אבל מצד שני אפשר ורצוי שיהיה "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)", ובו "סידור למשתמש הפשוט (אשכנז)/תפילת מנחה". בשביל האשפרות השנייה צריך לעשות רק שני דברים: לתת לו כותרת מיודחת (כגון "סידור למשתמש הפשוט"), ולציין במקום שמתאים לכך מאיפה נלקח הטקסט (אפילו תיאור כללי עד כמה שידוע). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:59, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]], איך אדע מה המקורות לחומר שהועלה אל סידור אלקטרוני? לדעתי העתיקו מאתרים קיימים. אני יכול לבצע זאת רק לחומר חדש. לא לחומר הקיים. בשלב זה איני עוסק בכלל בהעלאת חומר אלא בארגון וסידורו. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:03, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Dovi|Dovi]], האם הבנתי נכון והדיון הוא על זה שאם אני יוצר סידור "אלקטרוני" אז אין לו מקורות? ::::אני מציע בשביל לפתור את זה שנעשה ככה. נייבא טקסט קיים (כרגע לא משנה האם מספרייא או מהסידור שאתה יוצר או מאיפה שלא תרצה), ובכל מקרה שיש בו מחלוקת בין סידורים שונים נחליט מה לעשות, ונתעד את זה בדף נפרד (קצת כמו שעשית בתנ"ך). [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:21, 16 באפריל 2019 (IDT) שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אל תדאג, כי הסוד להצלחה במיזמי ויקי הוא: "לא עליך המלאכה לגמור". אתה לא חייב לדעת מאיפה בא כל סידור! מה שאתה צריך לעשות הוא רק לתת לסידור שם מיוחד, ולציין את מה שאתה '''כן''' יודע עליו במקום מתאים, בתור שלב ראשון שאחרים יכולים להשלים אחריך. לדוגמה אפשר לכתוב משהו בסגנון הזה בדף השער של הסידור (אולי כהערה): "סידור התפילה הזה הוא הקלדה של נוסח אשכנז על פי מקור לא ברור. מתוכנו מתברר שהוא קרוב לנוסח אשכנז הנפוץ היום בישראל. בצענו בו שינויים/תיקונים כאלה וכאלה לנוחותו של המשתמש הפשוט...". או משהו בסגנון הזה (או בסגנון אחר) איך שנראה לך. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) [[משתמש:david7031|david7031]], לדעתי אין צורך לייבא טקסט חדש, כמו שכתבתי עכשיו ל[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]]. אפשר כמובן אבל אין צורך. כל מה שצריך לעשות הוא לתת שם מיוחד ולא סתמי, ולתעד (בדף נפרד, בהערה, או איך שהכי מתאים). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:28, 16 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Dovi|Dovi]] ו[[משתמש:david7031|david7031]] אתם יכולים להוסיך הערות בדף השיחה. כרגע אני מרכז את כל התפילות לסידור אחד ולא עוסק בכלל במקורות של הטקסטים אותם אני מרכז. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 10:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :{{לפני התנגשות}}אני לא מסכים שחייבים שם מיוחד. אפשר להשתמש בשם רגיל, ("סידור אשכנז") ולהפנות בצורה בולטת לאיפה שלא יהיה ששם נתעד את דרך קביעת הנוסח)[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 10:32, 16 באפריל 2019 (IDT) תודה דוד. הבעיה שאין חיה כזאת: נוסח אשכנז של א"י או חו"ל? (יש לנו גם קוראים בחו"ל...) של ייקים (מנהג אשכנז המערבי) או של פולנים (המזרחי)? של הגר"א עצמו, או את מה שמקובל אצל תלמידיו שעלו לארץ? ברגע שיש שם ספציפי מתאים, אפשר לבנות ולתעד אותו עם הזמן ברוגע. ואז אתה גם לא כופה את זה על אף אחד שלא יסכים איתך שאתה מייצג נכון את "תפילת מנחה". יחי ההבדל והגיוון... אגב הנה דוגמה לשלב הבא של הקלדת דפים, שבו מאגדים את הדפים השונים בשביל "ברכות השחר": '''[[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]'''. ויש גם שלב נוסף, שבו אפשר לקחת את החומר ולהשתמש בו בשביל יצירות נגזרות... תכל'ס, אני מציע את הדברים הבאים: #שהדף הזה יועבר אל "[[סידורי תפילה]]" ([[סידור]] ו[[סדור]] יפנו אליו שם). <span style="color: RED;">אני מתנגד לרעיון. [[:קטגוריה:סידורי תפילה]] זו קטגוריה. לא דף בויקיפדיה. היא כוללת גם חלקי תפילה (עדין לא פתחתי דיון בנושא אבל לאחר שאצור מבנה של סידור כללי צריך להחליט האם יש טעם לכל הדפים שנמצאים ב[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]. </span> #שבדף '''עצמו''' יהיו למעלה בעיקר קישורים למנהגי העדות (בדומה למה שיש עכשיו). הקישורים האלה יובילו לרשימות של הסידורים הקיימים בכל מנהג (ב'''אותו''' דף למטה). ובתוך דפי הסידורים עצמם יהיו קישורים לתת-דפים לתפילת שחרית, מנחה, וכו' בתוך אותו סידור (כגון [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]]). זה ישרת את ההבדל והגיוון, וגם יציע באופן יעיל את כל היצירות הקיימות במאגר שלנו, וגם יהיה הרבה יותר קל ונוח לביצוע!<span style="color: RED;"> שמו לב להבדלים : [[הסידור השלם (בירנבוים)/ברכות השחר]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] ואילו [[סידור]] נמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] (סידורים שאין בהכרח אנו יודעים את המקור אליהם ואלו העתקות מרחבי האינטרנט </span> #אני מבין לגמרי את הרצון שיהיה משהו פשוט בשביל לדוגמה "תפילת מנחה עדות המזרח". מה אתם חושבים על זה: נניח שבדף הראשי הזה תהיה רשימה של הסידורים הקיימים במאגר לנוסח אשכנז (#2 למעלה). אולי '''בראש הרשימה''' יעמוד (ויודגש) סידור שיוחלט עליו שהוא שלם ויעיל לשימוש, ונוסיף שם גם את חלקיו הפנימיים, כגון: [[סידור אשכנז ישראלי]]: [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית|שחרית]], [[סידור אשכנז ישראלי/מנחה|מנחה]], [[סידור אשכנז ישראלי/ערבית|ערבית]], [[סידור אשכנז ישראלי/שחרית לשבת|שחרית לשבת]], וכו'? <span style="color: RED;">אני בונה תבנית כללית על מנת לכלול את כל הקישורים לכל התפילות שיהיו בסידור האלקטרוני ב[[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כשאסיים ליצר מבנה אתייעץ להמלצות + האם יש טעם לכל חלקי התפילה או שאנחנו מעדיפים "שחרית לשבת" בלי "עמידה לשבת" או אולי ליצור קישור</span> אשמח למחשבות שלכם, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::<span style="color: RED;">משתמש:Tomsky2015</span> :אני לא בקי בהבדלים בין יושבי ארץ ישראל ליושבים מחוצה להּ, אבל לגבי (נניח) הגר"א, זה מה שניסיתי להגיד על ההבדל בין סידור מרכזי לסידור נישתי. סידור מרכזי הוא הסידור שבבית הכנסת ייקרא סתם "אשכנז", זה יכול להיות רינת ישראל, קורן, תפילת כל פה, שירת ישראל, וכו'. סידור הגר"א (לא משנה באיזו הוצאה) נקרא "סידור הגר"א", ואף אחד לא קורא לו סתם אשכנז. האם יש היום הבדל בין נוסח התפילה הרגיל (של היום יום, חגים זה פרויקט נפרד) בין ייקים לפולנים? (המריבה על "על פי ה' ביד משה" בהגבהה לא נחשבת). :אני מקבל את ההצעות שלך. מה שבינתיים צריך זה לדאוג שהסידור המרכזי בשלושת הנוסחים יהיה קיים. האם יש לך רעיון מאיפה אפשר לייבא טקסט כדי שיהיה לנו סידור ראשוני (כי כרגע לצערי גם את זה אין), וברגע ש[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] יגמור את העברת הדפים אני אוכל לבנות את הסידור כמו שצריך. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:24, 16 באפריל 2019 (IDT) ::תודה דוד על התמיכה. לגבי #1, [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], מדובר כעת על דף הפניה מיותרת אל הקטגוריה. את הקטגוריה כמובן נשאיר, אבל בדף עצמו אנחנו יכולים להשתמש בלי שום בעיה. את ההבחנה בין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] לבין [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני]] אני מבקש לבטל, כי הוא גם מלאכותי וגם זמני, ולשים את כולם ביחד בתוך [[:קטגוריה:סידורי תפילה]]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:53, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]] הוא לא מלאכותי. ניתן לשנות את שמו אבל כל מה שנמצא ב[[:קטגוריה:סידורי תפילה - מוקלדים]] אלו סידורים שהודפסו. כלומר אני יודעים את המקור שלהם. לכל סידור יש הבחנות ודקויות משלו למשל "סידור קול אליהו", "סידור עבודת השם" ו"סידור למען שמו באהבה" הם סידורים גם של עדות המזרח ועדין יש בניהם הבדלים. לעומת זאת [[:קטגוריה:סידורי תפילה - אלקטרוני|סידור תפילה - אלקטרוני]] מתיימר למחוק את כל ההבדלים הקטנים של הסידורים גם בתוך העדה עצמה. בנוסף אין אנו יודעים בהכרח מה המקור של אותו סידור.--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:59, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::שוב, גם סידור שאת מקורו לא יודעים, בסופו של דבר מבוסס על משהו מודפס, ונצטרך לתעד את ההחלטות שנעשו בו לפי שיקולים ברורים (שגם הם בסופו של דבר יתבססו על הכתב). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:06, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::לא הבנתי מה הכוונה בלמחוק את חלקי התפילה? האם דף כמו [[ברכת מעין שבע]] או [[פסוקי דזמרה]] לא ראויים להגדרה עצמית? הרי לא תמיד אדם מחפש את כל תפילת שחרית אלא רק קטע ממנו, ויש ערך לדפים כאלו בפני עצמם. בפרט כאשר אותם דפים מרַכזים את כל הנוסחים השונים בצורה משולבת כך שראוי לשמר אותם. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 16:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::::לענ"ד מן הראוי להפוך אותם לדפי פירושונים, שיפנו לדפי המשנה של הסידור שבכל נוסח ונוסח.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:01, 16 באפריל 2019 (IDT) == הערה לגבי נוסח האר"י == הנוסח המכונה כיום "נוסח האר"י" הוא למעשה נוסח חב"ד, שנוסד ע"י הרב בעל התניא, אבל האר"י ז"ל עצמו כנראה התפלל בנוסח הספרדי הרגיל שנהג אז בקהילות הספרדים בארץ ישראל. אינני יודע אם ישנו סידור מסויים שהוא בר סמכא לנוסח שהתפלל בו האר"י ז"ל. מן הראוי לענ"ד לכנות את נוסח חסידי חב"ד בשם "נוסח חב"ד" ולשים אותו באגף של נוסח ספרד (ולא נוסח עדות מזרח, שאינו שייך אליו). סידור "תורה אור" (של אדמו"ר הזקן) קיים אצלנו בצורה חלקית והוא יכול להוות מקור מצויין עבור נוסח חב"ד. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 15 באפריל 2019 (IDT) :[[משתמש:Nahum|נחום]] נמחק. קישורים שהיו קיימים בחלק מהסידורים שהיו פזורים בויקיטקסט. איש מעולם לא העלאה תוכן ועל כן מחקתי אותם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:04, 15 באפריל 2019 (IDT) == בקשה למשתמשים == הי לכולם, [[משתמש:David7031]], [[משתמש:Dovi]], [[משתמש:Nahum]] אני טורח בכדי ליצר באמת סדר בכל המחזורים האלקטרונים שפזורים ברחבי ויקיטקסט ומשתמשים מתבלבלים, לא מוצאים, לא יודעים היכן וכיצד למצוא. לפתע אני מגלה שבטלת את העברות של חלק מהספרים אל תוך ספר סידור בלי לעדכן אותי. אשמח אם מעתה תעדכנו אותי בכל השינוים שנוגעים לספר זה ואשמח טרם ביטול העברה. אני יודע שהשינוי עלול לעורר לחלק רגשות שצפים. זה מהלך חשוב למען אלו מאתנו שאינם בקיאים בהלכות ובסידורים. אם השינוים שאני מבצע לא לרוחכם אנא עדכנו מראש ואפסיק מלסדר את הספר. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:13, 16 באפריל 2019 (IDT) :שלום [[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]], אינני מבין מה בוטל לך, אבל ברור לי שאף אחד פה לא רוצה להפריע לעשיית סדר, ולמאמצים הרבים שאתה עושה. כשלעצמי לא נגעתי באף דף שעבדת עליו ואין לי כל כוונה לעשות דבר כזה. :לגבי רגשות שצפים, כלל חשוב שלא תדע מהן עד שתשאל. אני מרגיש כאן שני דברים: הראשון התפעלות והערצה כלפי המרץ והרצון הטוב שלך לעשות את הארגון כאן (למען המשתמש התמים והמנוסה כאחד). הרגש השני יותר מורכב: אני פשוט לא בטוח שחשבנו מספיק '''איך''' לבצע את העברתם של מאות (!) דפים. אני מסתכל על "שינויים אחרונים" ורואה את כל הזמן שהשקעת בזה, ותוהה האם הזמן הזה הושקע באופן הכי יעיל, או האם התחום הזה ידרוש עוד השקעת זמן כזה שוב פעם בעתיד... [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:39, 16 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Dovi|Dovi]], לרכז את כל המחזורים האלקטרונים שאין אנו יודעים את המקור שלהם לסידור כללי גדול הוא חובה בעיני! לדעתי גם את כל דפי "חלקי תפילה" יפנו אל הסידור הראשי אך בעניין זה אתיעץ שוב. הפיזור מבלבל המון אנשים שמגיעים אל ויקיטקסט בגלל שהם לא מבינים. במקום "מחזור לשלש רגלים" יופנה אל "סידור/שלש הרגלים בהתאם לעדה. לא מדובר על שינוי גדול בעיני --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:43, 16 באפריל 2019 (IDT) :::שלום [[משתמש:Tomsky2015]]. ביטלתי רק את ההעברות שעשית למחזור, מכיוון שהמחזור צריך להתקיים בפני עצמו לצד הסידור. אלו שני ספרים שונים, כפי שכבר עניתי לך בדף השיחה של המחזור ליוכ"פ ספרד ערבית. לעומת זאת, העבודה העצומה שאתה משקיע בסידור הסידורים השונים מבורכת וראויה להערצה. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 14:14, 16 באפריל 2019 (IDT) == עיצוב == שלום לכולם, בנוגע לעיצוב. עוד בבניה. משתמשת אביטל יצרה עיצוב בסגנון [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|זה]]. אני מעדיף את [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. כלומר עיצוב לאורך ולא לרוחב של הכותרת. האם למשהו יש התנגדות למהלך? תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:44, 16 באפריל 2019 (IDT) :השאלה הגדולה היא לא האורך מול הרוחב, אלא האם בכלל יש טעם לשים את הפירוט של כל חלקי התפילה. בשתי השאלות אני מעדיף את העיצוב של אור. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 11:48, 16 באפריל 2019 (IDT) ::יפה! גם אני אוהב (ומעדיף) את העיצוב הזה. מה שגם יפה - השם שהיא נתנה, "סדר תפילת ישראל". בואו פשוט נאמץ את זה לסידור השימושי: "סדר תפילת ישראל אשכנז", "סדר תפילת ישראל עדות מזרח", וכו'. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:03, 16 באפריל 2019 (IDT) :::הי [[משתמש:david7031|david7031]]! נראה לי לא הבנת. ::: הדיון לא עוסק האם צריך את פירוט של כל חלקי התפילה או לא אלא בעיצוב הכללי (אפתח על זה דיון אחר כי זו שאלה גדולה. לדעתי יש מקום אף למחוק את כל חלקי התפילה ואם כבר אז לייצר הפניות אבל על פניו לדעתי נכון לכרגע מיותר). כרגע בעריכה שלי הותרתי את חלקי התפילה אך אין בעיה למחוק אותם או לייצר הפניות. בהתאם להחלטה שתתקבל. :::השאלה שלי נוגעת לעיצוב : האם הכותרות צריכות להיות לרוחב או לאורך. כותרות הכוונה : ימי החול, תפילות שבת,תפילות שלש הרגלים. :::כמו גם אור אביטל פרטה לדוג' ברכות --> ברכות המצוות ולדעתי מיותר וניתן פשוט לרשום "ברכת המזון" אבל עדין לא הגעתי לעצב את כלל הדף הגעתי למועדים בלבד. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:07, 16 באפריל 2019 (IDT) :::[[משתמש:Dovi]] אם כוונתך לפרק את הסידור לשלושה סידורים אלקטרונים (מזרח/ספרד/ספרדי וכו). אפשרי. בשלב זה לא חושב שיש לעסוק בעניין זה. במידה ואחרי שנארגן את כל הסידור הגדול - מפעיל מערכת יוכל בקלות לפרק אותו לשלושה ספרים בלי מאמץ. אשמח שדיון זה לא יפתח בשלב זה וכאשר יפתח יהיה בכותרת אחרת. לפני התנגשות --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:10, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::העיצוב שלה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:09, 16 באפריל 2019 (IDT) :::::הבעיה שהעיצוב שלה לרוחב הופך להיות כבד לעין בעיני. ראו [[סידור/נוסח עדות המזרח]] (למען הסר ספק הורדתי את חלקי התפילה מהעריכה שלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]] בכדי שתבינו על מה אני מדבר) --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:13, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::::אני מעדיף את העיצוב שיש בדף הראשון שקישרת אליו. שים לב שהוא לא כל כך מפורט כמו הדף שקישרת אליו עכשיו. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 12:15, 16 באפריל 2019 (IDT) הבעיה שהיא לא סימה את המלאכה. אני יכול להכניס אל תוך "ברכות המצווה" את כלל הברכות אבל אז שתי בעיות: # הרבה תתי פרקים יהיו # ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק זה וכפי שאני חושב שאתה ואני מסכימים - כל חלקי התפילות מיותרות. אשמח לשמוע ממך איך לדעת בעיצובה של אביטל היית מדמין את הספר כאשר אתה כולל את כלל תת הפרקים בדף השיחה אצלי [[משתמש:Tomsky2015/סידור]]. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:31, 16 באפריל 2019 (IDT) :מצטרף לברכות ולאיחולי ה"יישר כח". באמת זה תחום ששררה בין אנדרלמוסיה מוחלטת, ואני שמח על ההתעוררות של כולנו לתחום (אגב, זה החזיר אותי לפה בעקבות כל המיילים שקיבלתי על שינויים ברשימת המעקב). לגבי עיצוב, אני מאוד אוהב את העיצוב של תבנית הניווט בעמ' הראשי. עיצוב מאוד פשוט וידידותי למשתמש. בעיני טבלאות מסובכות לא מוסיפות לידידותיות (ואם הבנתי נכון, זו המטרה הראשית). ושוב, תודה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"א בניסן ה'תשע"ט • 15:32, 16 באפריל 2019 (IDT) הדיון לא ממצה את עצמו. כנראה איני ברור. שתי תצוגות אפשריות: {| class="wikitable" |- ! [[משתמש:אור אביטל א/סדר תפילת ישראל/ס-עמ|עיצוב 1]] !! [[משתמש:Tomsky2015/סידור|עיצוב 2]] |- |כותרות לרוחב ||כותרות לאורך |- | יותר תתי משנה. לדוגמה עבור סוכות יהיה תת הערך [[סידור/עדות מזרח/שלשת הרגלים/סוכות...]]|| פחות תתי משנה שכן הקישור יהיה מהעמוד הראשי ולכן יהיה [[סידור/עדות מזרח/סוכות...]] |- | יכלול חלקי תפילה בהכרה. לדוג' ברכות התורה שנמצאת בד"כ בשחרית תכנס גם היא לתת פרק של ברכות. || לא בהכרח יכלול |- | טקסט התא || טקסט התא |- | טקסט התא || טקסט התא |} == כפילויות - ברכת המזון == שלום לכולם, יש כפולים. מאחר שהם רבים ומגוונים אשמח מדי פעם לעלות לדיון את הנושא בכדי להוריד אותם מהפרק. #[[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון|ברכת המזון אשכנז]] # [[ברכת המזון/אשכנז]] האם ניתן למחוק אחד מהם. העדפות? --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:58, 16 באפריל 2019 (IDT) ::אני מעדיף את הנוסח שב[[ברכת המזון/אשכנז]], שעבדתי עליו בעצמי והוא מכיל תוספות נחוצות שונות שאינן בנוסח השני. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:30, 16 באפריל 2019 (IDT) :::מעולה! אז הפנתי את הנוסח הישן אל [[ברכת המזון גרסה למחיקה]]. לאחר שימחק [[סידור/נוסח אשכנז/ברכת המזון]] ניתן יהיה לבצע העברה של [[ברכת המזון/אשכנז]] לשם זה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:20, 16 באפריל 2019 (IDT) == ליוורנו חב"ד נוסח מקוצר == ב[[ברכת המזון]] יש שלושה נוסחים אינם מופיעים בדף הראשי של סידור: ליוורנו, חב"ד, (נוסח מקוצר). איך מתמודדים עמם? לא קיים להם סידור. מצד שני איני מעוניין שאם בהמשך יעלו לאתר חומר אל סידור עלולה להיווצר כפילות. המלצות, תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 16:00, 16 באפריל 2019 (IDT) :נוסח חב"ד אמור להימצא בסידור תורה אור. אם אין שם עדיין ברהמ"ז יש להעבירו לשם, ואם הוא כבר קיים, להפנות לשם. ::קיים כבר בסידור תור אור נוסח [[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]]. האם הערך [[ברכת המזון/חב"ד]] יכול להיות מועמד למחיקה?{{שכח לחתום}} :::הצצתי בו שוב ויש שם כמה שינויים קטנים. נראה לי להשאיר באופן חריג את שניהם, אלא אם למישהו יש פיתרון אחר (כגון לשלב את השינויים וההערה שבדף [[ברכת המזון/חב"ד]] כהערות בנוסח של סידור תורה אור).--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) ::::[[משתמש:Nahum|נחום]], ההבדל היחיד שמצאתי הייתה הערה. עתה ניתן למחוק? היא נוספה ל[[סידור תורה אור/סדר ברכת המזון]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:51, 17 באפריל 2019 (IDT) ::::::יש גם תוספות בהרחמן, למיטב זכרוני ("הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו" וכו'). ניתן להוסיף אותן כהערה לסידור תורה אור ואז ניתן יהיה למחוק.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:34, 18 באפריל 2019 (IDT) ::::::בוצע.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 00:43, 18 באפריל 2019 (IDT) :לסידור ליוורנו ניתן ליצור דף ראשי (אני מניח שהסידור הזה מופיע בדפוס וניתן תיאורטית להעלות את כולו בבוא הזמן אם יימצאו לכך מתנדבים), ולשים שם את ברהמ"ז בנוסח שלו כדף משנה. ::תחת השם [[סידור תפילת החודש (נוסח ליוורנו)]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::אכן.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) :את ברכת המזון בנוסח המקוצר יש לשים לענ"ד כדף משנה של דף ברכת המזון, שישמש כדף פירושונים. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 16:27, 16 באפריל 2019 (IDT) :: [[משתמש:Nahum|נחום]] תודה רבה!--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 21:34, 16 באפריל 2019 (IDT) :::תודה '''לך.''' :)--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 21:54, 16 באפריל 2019 (IDT) == תפילות מרובות פרמטרים == כיום אנחנו עובדים עם דפים של קטעי תפילות, עם פרמטרים לפי נוסחים ולפי זמנים. לי יותר נוח לצמצם את הפרמטרים, ככה שבכל דף של "קטע תפילה" ישתמשו בקצת דפים ראשיים. זה יותר נוח מבחינת עיצוב הפרמטרים. כרגע התחלתי ליצור דפים נפרדים לקטעי התפילות בנוסח אשכנז. האם למישהוא יש התנגדות / חושב שהשיטה הקיימת יותר עדיפה (אני יודע שזה אומר לתקן טעויות [אם יהיו] ביותר, דפים, וגם אני לא מציע שכל דף ראשי יהיה בו טאת כל הטקסט, אבל נראה לי שהנוחות של דף לכל נוסח גוברת על העבודה, מה גם שאם לדוגמא אני מוצא טעות בנוסח אשכנז, זה לא משנה אם אני מתקן אותה בדף של אשכנז, או בדף של שלשת הנוסחים).[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 22:43, 17 באפריל 2019 (IDT) :אני רואה בדפים הללו ערך מוסף מבחינה ערכית, פחות עיצובית, סוג של אחדות ישראל, אבל לא יודע אם הטיעון הזה תופס מול נוחות של העורכים. אבל לא הבנתי למה זה יותר נוח. אם מבחינת הצגת הדברים, יש את {{תב|הצגת נוסחי תפילה}} שמופיעה בהרבה דפים ומסדרת את זה. בכל מקרה, למה צריך או או כשאפשר גם וגם? [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:27, 17 באפריל 2019 (IDT) :: אני לא יכול להגדיר בדיוק למה זה יותר נוח, אבל שמתי לב היום ששיותר נוח לי לעבוד עם דפים מועטי פרמטרים, ואז גם לא צריך לזכור בכל דף שבו מציבים את כל הפרמטרים שצריך, וגם לא צריך לבדוק בכל שינוי בדפי הקטע שזה לא דופק איזושהיא הצגה באיזשהוא דף. ::אין לי עניין למחוק את הדפים הקיימים, אבל השאלה היא האם זה יפריע למישהוא (לצורך הדיון - איזשהוא עורך עתידי שיצטרך לתקן משהוא באחד הדפים שאני יוצר) שאני משנה את השיטה.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:32, 17 באפריל 2019 (IDT) :::טוב, עם הרישא אני מסכים באיזשהו מקום, אבל אני מוכן לשלם את המחיר (הנמוך בשבילי, ואפילו קצת מהנה, זה כמו איזה משחק) בשביל הערך שאני רואה בזה. זה לא אומר שכולם יסכימו לשלם, ולכן אני מסכים עם הסיפא כל עוד אנחנו מדברים על "גם וגם". [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • י"ג בניסן ה'תשע"ט • 23:37, 17 באפריל 2019 (IDT) אני נגד מסיבה אחת. צריכה להיות דרך עבודה יחידה וברורה לכל אחרת נוצר בלגן שלם ואדם זר שמעוניין לערוך ולסדר את הסידור נאבד. <br> אני חושב שכאשר יצרו את הדף של [[קריאת שמע של ערבית]] - לדוגמה - הוא היה צריך להציג את הנוסח מתוך [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] ויתר העדות אבל אז כמובן בוודאי התפנית של הבדלים בין הנוסחים היה נפגע. <br> אני חושב כפי שפתחתי בדיון למטה: יש צורך בספר נפרד עבור סידור - כלל הנוסחים. כך שיהיו שני ספרים. בכל סידור יהיו א) קטעי תפילה לפי עדה (קריאת שמע ערבית אשכנז) ב) תפילה מסודרת. אשמח לשמוע דעתך [[משתמש:david7031|david7031]] שכן אתה עורך דפים אלו ואיני רוצה התנגשות בעריכה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) מה שכן אני תוהה האם לא נכון יותר לאור המצב להעזר בתבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=אשכנז}} {{:ברכת אהבת עולם|נוסח=אשכנז}} </nowiki> וכו בדף כמו [[קריאת שמע ערבית אשכנז]] אשמח למענה בנושא. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:13, 29 באפריל 2019 (IDT) :אגב, הרגע גיליתי את המקור ההיסטורי לתחילת הדפים והתבניות האלה. הוא נמצא בדף [[שיחת תבנית:סידור תפילה]]. בכלל כדאי לכם לעיין בתבנית ובשיחה שם, כיוון שזה הגלגול הקודם של הנסיון לעשות סדר בסידורים. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 15:36, 29 באפריל 2019 (IDT) == עזרה בעוד קצת סדר! == הי לכולם, אני מעוניין לבצע הבחנה ברורה לכלל האנשים בין הדפים השונים של ויקיטקסט: * ישנם דפים מסוג של [[תפילת עמידה לליל שבת]] אשר מייצגים נוסח כולל של כלל העדות. * ישנם דפים כמו [[עמידה ליל שבת אשכנז]], [[ברכת כהנים אשכנז]] (כל אשכנז כרגע מרוכזים ב[[סידור/נוסח אשכנז/קטעי תפילה]])- אני חושב שכל הדפים של [[עמידה ליל שבת אשכנז]] אשר מייצגים '''נוסח אחד''' צריכים להיות בתוך [[סידור/שם עדה/שם קטע תפילה]] בכדי להבדילם מהדפים שלעיל. * ישנם דפים שאין בהם הבדלי נוסח כמו [[תיקון חצות]]- יכולים לשרת את כל הספרים. * ישנם דפי פירושים שמפנים את הסוג ה-2 של הדפים. אשמח לשמוע דעתכם לפני ביצוע העברה. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:11, 29 באפריל 2019 (IDT) : מסכים. תבורך. אבל חשוב להזהר מאוד בדפים האלה כי רובם מוכללים במקומות אחרים וצריך לשנות את כל ההפניות (ראה את העריכות האחרונות שלי). [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 12:25, 29 באפריל 2019 (IDT) ::'''עכשיו אני תוהה האם דפי הפירושים שיצרתי לא אמורים להיות דפים בדומה לדפים מסוג 1''' - מה דעתכם? אני חושב שהכי יהיה נכון יהיה להכניס את כל הדפים מסוג 1 ל"סידור - כלל העדות" שיציג את ההבדלים בין העדות. הבעיה שלדעתי חלק מהתפילות בסידור מתבוססות על חומר משם באמצעות התבנית <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. אם אבצע הפניה של הדפים מסוג 1 אל "סידור כלל העדות/תפילת עמידה לליל שבת" - יצור בעיה בקישורים בתוך סידור? :::יש דפים שאין בהם דף של כל הנוסחים אז זה בעייתי קצת כי צריך מישהו שישב על זה. בינתיים לא יודע כמה יהיה נכון ליצור סידור חלקי של כלל העדות. בינתיים הדף הראשי של הסידור ותבנית הניווט שבו משמשים כהפניות לדפי חלקי התפילה ולא יודע אם יש צורך בדף שבו מופיעים כל אותם חלקים... [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:21, 29 באפריל 2019 (IDT) :::: אנשים שלא מכירים את המערכת הולכים בה לאיבוד...זו הסיבה היחידה שאני מציע ליצור סידור של כלל העדות על מנת להקל על המשתמשים למצוא מה שהם מחפשים. אני מבין שחסרים הרבה תפילות אבל גם עמוד שירכז את כלל הדפים מסוג זה יעזור לאנשים להבין מה הולך פה ואם הם מעוניינים לערוך לפחות יהיה להם מושג שכל הדפים שנמצאים בדף "סידור כלל עדות" יש להעזר בתבנית מסוג <nowiki>{{:קריאת שמע של ערבית|נוסח=ספרד}}</nowiki>. כרגע מנסה לייצר קטגוריה או משהו שירכז את כל הדפים האלו ויבדיל אותם מדפים כמו [[ועננו]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 13:27, 29 באפריל 2019 (IDT) :::::אם ככה, אפשר באותה מידה ליצור דף רשימה או דף הסבר או קטגוריה (כמדומני שכבר יש - [[:קטגוריה:חלקי תפילה]]) שמרכזת את כולם. אפשר לכתוב הסבר קצר בראש העמוד. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:33, 29 באפריל 2019 (IDT) ===תת דיון הפניות=== ::<small>[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] אני רק עכשיו מתחיל להבין את כל עניין ההפניות. עדין מתקשה לערוך תוכן ועזבתי חלק מהאיחודים בשל קושי להבין איך המערכת עובדת. פתאום ראיתי שיש דפים שלא מופיע בהם הטקסט כי לא שינתי את הקישור הפנימי בפנים אבל עדין לא סגור איך אני יודע אלו דפים מציגים את תוכן של דף אותו אני מעביר (אשמח אם משהו יסביר בפרטי). </small>--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:45, 29 באפריל 2019 (IDT) ::עכשיו הבנתי את הרעיון מאחורי התבניות. <nowiki>{{נוסחי תפילה קצרים}}</nowiki> מצייג את נוסחי התפילה השונים. כלומר כל עדה צריכה להכנס אל הדף ולהדביק את החלק השונה בנוסח התפילה שלה. קצת מסורבל לעריכה. אני חושב שעכשיו מבין על מה הדיון ב[[#תפילות מרובות פרמטרים]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 12:56, 29 באפריל 2019 (IDT) :::נכון, באמת לוקח זמן להבין את זה... צריך להסתכל קצת על דפים קיימים. אתה מוזמן לפנות אלי אם תצטרך עזרה. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:10, 29 באפריל 2019 (IDT) ::::עכשיו שמתי לב למה שכתבת בקטן, התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה, מימין למסך רשום לך "דפים המקושרים לכאן", אם תלחץ על זה תגיע לרשימה של כל הדפים בהם הדף נזכר. אם כתוב לך "(הכללה)", זה אומר שהדף לא רק מקושר משם אלא גם מופיע (=מוכלל) בתוכו. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ד בניסן ה'תשע"ט • 13:37, 29 באפריל 2019 (IDT) ===המשך הדיון למעלה=== :::::קצת אין לי כח, אז לא התעמקתי בכל מה שכתבתם למעלה. אני אנסה להציג את המצב בצורה ברורה כמו שאני רואה אותו, ומשם נתקדם. :::::כיום, קיימים דפים של קטעי תפילות (למשל - [[תפילת עמידה לליל שבת]], או [[תפילת עמידה - שבח]]). הדפים האלה מכילים פרמטרים של נוסחים, ושל ימים, ובחלק מהדפים גם של סוג התפילה (שחרית מנחה ערבית, שנוספו לאחרונה עם תבנית ייעודית שייצרתי). למיטב הבנתי, דפים אלו נועדו כדי שכשבונים את הסידור הראשי (למשל - סידור אשכנז לליל שבת) יוכלו להשתמש בהם, במקום להעתיק את התוכן בכל פעם. אני לא יודע אם היתרון בהם הוא לחסוך עבודה, או כדי לחסוך מקום איחסון בשרתים. :::::כשהתחלתי לעבוד על התפילות, הבנתי שהרעיון הזה הוא בסדר כשמדובר על דברים שאין להם הרבה משתנים (כמו למשל אשר יצר, או אדון עולם, או קריאת שמע), אבל זה מתחיל לסבך כשיש הרבה משתנים (למשל הבדל בין התפילות, ודברים שאומרים רק בשחרית של יום מסוים ורק לפי חלק מהנוסחים (למשל עננו בשחרית של צומות), מה שגורם לזה שיש לכל דף הרבה פרמטרים, וצריך בכל דף שמכליל אותו לזכור לציין את כל הפרמטרים המתאימים, וגם לתקן את כל הדפים במקרה שמוסיפים פרמטר בדף הנשאב. אפשר לעבוד גם בצורה הזו, אבל זה לא נוח, ולכן אני מעדיף ליצור דף נפרד לכל נוסח (ככה אני צריך לשנות פחות דפים) ובמקרים חריגים גם לתפילה מיוחדת (נניח שעמידה של חגים לא תשאב מהדף הכללי של ברכות עמידה שבח אלא יהיה בה את הטקסט בפני עצמו, כי יש בו שינויים שייחודיים רק ליום הזה. :::::עכשיו בדיון הזה גיליתי שיש גם עניין שבדף אחד יוצגו כל הנוסחים לטובת הקוראים, ולא רק לטובת העורכים. לכן אני מציע שנשאיר את הדפים הקיימים של שילוב בנוסחים (ומי שיש לו כח מוזמן גם להרחיב אותם) ובמקביל לצורך הצגת דפי התפילה הראשיים נשתמש בדפים ה"פרטניים" של כל נוסח או כל חג. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::::::דרך אגב, עכשיו כשאני חושב על זה, אפשר אולי במקום ליצור דף לכל נוסח (עמידה אשכנז) ליצור דף לכל תפילה (עמידה מנחה לכל הנוסחים) ואותו נשלב בדפים הראשיים. אשמח לשמוע עוד דעות על יתרונות וחסרונות של כל הצעה. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 00:01, 1 במאי 2019 (IDT) :::::::[[משתמש:david7031|david7031]], אני חושב שצריך להתנהל כך: :::::::# הדפים עם הנוסחים המשולבים - מה שקיים קיים. מי שרוצה להוסיף - שיוסיף. אני עדין לא הבנתי איך משתמשים בהם. מה הנוסח היציב...כפי שכתבתי ל[[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] בפרטי. אני גם לא אוהב את התלות הזו. כאשר ניתן להציג תוכן מתוכם בתפילות - אני חושב שצריך "לקרוא" להם בעמוד במקום ליצר נוסח חדש עבורן. כמו במקרה שהזכרתי. :::::::# תפילות מיוחדות - אני תוהה האם יש צורך לפתוח "תפילת עמידה שחרית לחג y". ניתן ישירות לרשום את התפילה בתוך התפילה ולא ליצר דף מיוחד עבורה. הרי כל הרעיון מאחורי ביצירת דפים כמו "פרשת הקורבנות" הוא שתפילות אלו חוזרות על עצמם מספר פעמים ולכן נוכל "לקרוא" להם בכל תפילה. אין טעם ליצור דף מיוחד עבור משהו שישרת רק תפילה יחידה. :::::::#בנוסף בכדי להקל על משתמשים עתידים אני חושב שהעיצוב של הדף צריך להיות ככה: {| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |- align=center bgcolor="brown" |- |colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"|תפילה | colspan=1 rowspan="1"|"כללי" |- |rowspan="3" colspan=3|ימי החול | colspan=1 rowspan="1"| [[/חול/שחרית|תפילת שחרית]] | colspan=1 rowspan="1"|[[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]], [[ברכות התורה]], [[פתיחת אליהו]], [[תפילת חנה]] |} :::::::כלומר לצד התפילה יוצגו כל "תתי הדפים" שנמצאים בה על מנת להקל על משתמשים לדעת איזה נוסח מופיע בתפילה ולא נצפה מהם להבין מדוע פתיחת אליהו אינה נמצאת בתוך [[סידור]] אבל כן [[סידור/נוסח עדות המזרח/שמונה עשרה - חול|שמונה עשרה - חול]].--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:23, 2 במאי 2019 (IDT) == [[ערבית לשבת]] == שלום, משהו יודע מה הנוסח של [[ערבית לשבת]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 18:28, 30 באפריל 2019 (IDT) :נוסח ספרד, אם כי חסר בו "כגוונא".--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 23:58, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]], תודה! == [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] == הי, ישנם שני סוגי דפים [[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]] וגם [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]]. מה מיוחד ב-[[סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה]]? אני מבין את ההבדלים ועדין לא ברור מדוע יש צורך בדף. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 19:29, 30 באפריל 2019 (IDT) :כרגע אל תמחק, כשאני אגמור לבנות את סידור אשכנז אני אעדכן את איזה להשאיר ואיזה למחוק.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 20:47, 30 באפריל 2019 (IDT) ::[[משתמש:david7031|david7031]], אין בעיה. מבצע רק העברה של [[שמונה עשרה שחרית אשכנז]] בדומה ליתר הקישורים שהתבצעו להם. --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:04, 2 במאי 2019 (IDT) == איזה נוסח: == שלום שוב, איני גדול בהבדלים בין נוסחים ואני מניח שחלקכם הגדול כתב את הנוסחים כך שאיני צריך לשבור את הראש ולנסות למצוא הבדלים. סליחה מראש: #[[סידור האש/קטעים/נפילת אפיים]] # [[סידור האש/קטעים/תפילת מר בריה דרבינא]] #[[קידוש לחג הסוכות]] #[[קידוש לחג הפסח]] # [[קידוש לשבת]] --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:35, 2 במאי 2019 (IDT) אשכנ ואולי עוד, שניהם מיותרים[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 14:43, 2 במאי 2019 (IDT) == מה ההבדל בין [[:קטגוריה:קטעים מהסידור]] ל[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]? == שלום, בכדי ליצר סדר חשבתי לייצר את הקטגוריות הבאות: # קטעים מהסידור - כללי (לכל הנוסחים) # קטעים מהסידור - אשכנז # וכן הלאה לכל עדה. מה מטרת ה[[:קטגוריה:חלקי התפילה]]?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 14:42, 2 במאי 2019 (IDT) :אני חושב שהמטרה היתה להבחין בין ברוך שאמר לדוגמה, שהוא דף שכנראה לא משתמשים בו בפני עצמו, לבין דף כמו קידוש שהוא קטע בפני עצמו. אבל גם לדעתי זה מסבך. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ח בניסן ה'תשע"ט • 00:00, 3 במאי 2019 (IDT) == ברכות מנוקד - איך מוצא באתר? == שלום, מעוניין להפנות אל [[ברכות סד א]] בטקסט [[במה מדליקין]]. אני יודע שקיימת גרסה של ניקוד (קיים [[משנה שבת ב ניקוד]]) אבל לא מוצא לברכות. תודה --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:44, 2 במאי 2019 (IDT) :אין גרסא מנוקדת לגמרא פרק ט בברכות. המצב הנוכחי הוא בסדר. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:46, 2 במאי 2019 (IDT) == [[קידוש]] ו[[קידוש לשבת]] == על פניו נראה כי הם שניהם מציגים קידוש לשבת. האם ניתן למחוק אחד מהם? אם כן איזה גרסה הייתם מעדיפים לשמר?--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 15:53, 2 במאי 2019 (IDT) :אני לא בטוח שצריך למחוק, אבל אם משאירים רק אחד אז את הקידוש סתם. אני אישית חושב שעדיף (לפחות כרגע) לא למחוק. [[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ"ז בניסן ה'תשע"ט • 17:48, 2 במאי 2019 (IDT) == עיצוב 2 == שלום, בין לבין עוד עוסק עוד בסידור. יש המון מה לטפל וכרגע רק אחדתי נוסחים כופלים. עוד לא עברתי על הנוסחים עצמם ובררתי האם מי שהעלה את התפילות דייק והעתיק אותם ממקור מאימן. למשל בנוסח עדות המזרח חסר את על העקידה... על כל פנים, בשל מחוסר בידע אשמח אם תעזרו. ראו לדוגמה [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/שחרית]]. השימוש בכל תתי המשנה והטכנולוגיה המתקדמת גורמת לספר להיות מאוד כבד ולא נאה לעין המתבונן. * האם יש אפשרות ליצר נוסח - עיצוב יחיד / מה הסיבה שנגרם: ראו לדוגמה {{טקסט מנוקד}} בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ: האותיות בשחרית - חלקן גדולות וחלקן קטנות. מדוע? * האם יש אפשרות להוראות למחשב לסוף טקסט מנוקד כפי שנגרם בשיחה זו? * אני חושב שנכון לגבש שימוש מוסכם על התבניות לעיצוב של דפי הסידור. ראיתי את [[:קטגוריה:תבניות הקשורות לתפילה]]. השימוש במסגרת עבור הוראות של החזן, עשרת ימי תשובה ועוד אינה אסתטית ביחוד שאלו באים זה אחר זה. לדעתי עדיף שימוש בסוגרים. אשמח לשמוע דעתכם. * כיצד אני מציג את [[תהילים קמח/ניקוד]] פסוקים יג-ד. * פסוקי דזמרה - בתוכן עניינים לא מופיעים תתי הנושאים בשל השימוש בכל תתי המשנה * [[:תבנית:מגירה]] - האם יש אפשרות לסדר את הטקסט בתוך התיבה לימין בלבד? לא מרכז. תודה, --[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 11:07, 1 ביולי 2019 (IDT) :תבנית {{תב|סוף}} חוזרת מטקסט מנוקד גדול לטקסט רגיל.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:13, 1 ביולי 2019 (IDT) ::[[משתמש:Nahum|נחום]] תודה. אני עדין מתוסכל מהמראה הכללי. לא יודע מה לעשות בנידון. קשה לקרוא כך את הטקסט--[[משתמש:Tomsky2015|Tomsky2015]] ([[שיחת משתמש:Tomsky2015|שיחה]]) 08:33, 2 ביולי 2019 (IDT) == דפים שיש לבצע העברה == #[[סדר הנחת תפילין]] אל [[סידור/נוסח אשכנז/סדר הנחת תפילין]] == העמוד הראשי של "סידור" == המון עבודה ומחשבה וחכמה וזמן ומאמצים הושקעו בתקופה האחרונה במיזם שבעמוד הזה, [[סידור]], ובכל הדפים הרבים והחשובים מאוד שנמצאים תחתיו. בזכות המאמצים האלה, המיזם כולו קיבל הרחבה, עריכה מקצועית, תיעוד, והרבה יותר סדר. אז איך אמור להיראות "העמוד הראשי" של המיזם העצום הזה? ואיך נוכל להקל על המשתמשים למצוא את מבוקשם, ולגלות את האוצרות הטמונים כאן? כרגע, המבנה של העמוד הראשי למיזם, "[[סידור]]", הוא כך: #העמוד פותח בהערה "לתשומת לב הקוראים", שמפנה אותם לקטגוריות. אני מודה לבושתי שהוספתי את ההערה הזאת בעצמי בעבר, כשלא הצלחתי להבין אין לנווט בתוך "[[סידור]]", וחשבתי שאולי הקטגוריות עושות בו קצת סדר. #אחר כך יש רשימה ארוכה של הפניות מפורטות בתוך "סידור כללי - כלל הנוסחים", שהוא "סידור" משולב מכל הנוסחים. #ואחר כך יש טבלה של "סידורים, סדרים ומחזורים". '''חלק מהסידורים שבו נמצאים בתוך "סידור": [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], [[סידור/נוסח תימן בלדי]], [[סידור/נוסח מרוקו]].''' וכל השאר הם מהדורות ספציפיות שאינן תואמות את המבנה והעיצוב הכלליים של "[[סידור]]". יכול להיות שבראש העמוד ראויה להיות הצגה גדולה וברורה של העמודים הראשיים לאותם נוסחים הקיימים בתוך "סידור", כגון [[סידור/נוסח עדות המזרח]], [[סידור/נוסח ספרד]], [[סידור/נוסח אשכנז]], וכו'. זה דבר בסיסי שהרבה משתמשים בטח מחפשים. אחר כך, אולי, כדאי שתבוא הטבלה המפורטת של התפילות השונות לפי סדרן ובשמן, כדי שמי שמחפש משהו כמו "מוסף" או "עלינו לשבח" או "קבלת שבת" יוכל למצוא אותו בקלות ולראות מייד את כל הנוסחים שלו. הפניות למהדורות דיגטליות אחרות של הסידור בוויקיטקסט יכולות להיות בסוף העמוד. מה אתם חושבים? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 18:01, 30 בספטמבר 2026 (IDT) :מועדים לשמחה, ויישר כח על כל העשייה והמחשבה. אני מסכים איתך שזה רעיון טוב, שבראש הדף יעמדו הנוסחים הראשיים. בקטן, כמה רעיונות קטנים: : א. אני תוהה האם כדאי את הטבלה כולה לשים מעל הסידור לפי נושאים, אבל לא החלטי בזה. ב.לכשיהיה לנו מוקלד את אחד הנוסחים התימנים, יהיה כדאי לשים גם אותו. ג. אני לא יודע למה, מהמובייל לא נפתחת {{תב|נוסחי תפילה}}. :בנוסף, כמשימה לנו לעתיד, א. צריך לעדכן את {{תב|נוסחי תפילה}}, שחלק ממנה מפנה לדף ייעודי כמו שהיינו רוצים, וחלק לסוג של דף פירושונים (ראו למשל [[ברוך שאמר]] למול [[פסוקי דזמרה]] למול [[יהי כבוד - ישתבח]]. ב. אולי כדאי ליצור איזשהו דף תיעוד לדף "סידור", שבו ייכתבו המסקנות מהדיונים פה, ויהיה קל לעורך שמצטרף (או שכמוני כבר זמן מה לא היה) להבין מה המבנה ואיך עובדים. :ושוב, יישר כח גדול מאוד.[[משתמש:david7031|david7031]] • [[שיחת משתמש:david7031|שיחה]] • כ' בתשרי ה'תשפ"ז • 19:30, 30 בספטמבר 2026 (IDT) תודה דוד. כנראה שאין התנגדות, אז אעשה את הפעולה שנראית הכי בסיסית וחשובה ופשוטה, דהיינו לשים את נוסחי התפילה למעלה לפני "הנושאים". לגבי התבנית, כדאי שאלה שמשתמשים בו בפועל יענו כי השימוש הטכני הזה קצת מסובך. שבת שלום וחג שמח, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:49, 2 באוקטובר 2026 (IDT) :בוצע. לאלה שבונים בפועל את הסידור - תרגישו חופשיים לשנות ולשפר כרצונכם ולפי דעתכם! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:56, 2 באוקטובר 2026 (IDT) ::נ.ב. לדעתי חשוב שיהיו קישורים בולטים בעמוד הראשי הזה גם ללוחות הפיוטים. הם מאוד מושקעים, נבנו במקצעויות, ובפועל יש בהם קישורים למאות או אלפים של פיוטים. אך אינני יודע איך נכון לעשות את זה, כי חלקם עדיין במרחב אישי, ולא ברור לי כמה לוחות יש ואיפה הם. יהיה ממש טוב אם מישהו יסדר קישורים אליהם בתוך העמוד הזה כשזה יהיה מתאים. הוספתי התחלה קטנה תחת הכותרת "מקורות" (אחרי הטבלה). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 13:25, 2 באוקטובר 2026 (IDT) cr1vmaohf27xsjkvk4mazr3wxb7zqzq 0 378128 3086331 3085817 2026-10-01T17:55:10Z Yack67 27395 3086331 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מנחם ברבי מכיר חזק'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אָ}}דָם יְצִיר כַּפֶּיךָ לְגוֹנְנָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}שַׁבַּת קֹדֶשׁ הִמְצֵאתוֹ כֹּפֶר וַחֲנִינָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי מְצֻיָּן מְקַוִּים חֹפֶשׁ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דֵּ}}עָה כִּוְּנוּ לָבֹר שְׁבִיעִי לְנֹפֶשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הָ}}עָם נִהַגְתָּ כַּצֹּאן לְהַנְחוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}חֹק שַמְתָּ בְמָרָה עַל מֵי מְנוּחוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זְ}}בוּדֶיךָ בְּמִדְבַּר סִין בַּמַחֲנֶה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חָ}}כְמוּ וְלָקְטוּ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}פוּלֶיךָ הוֹרוּ הֲכָנָה בְּמַדָּעָם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יִ}}שַּׁר כֹּחָם וְהוֹדָה לָמוֹ רוֹעָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כֻּ}}לְכְּלוּ בְּעֹנֶג מָן הַמְשֻׁמָּר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לֹ}}א הָפַךְ עֵינוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מִ}}שְׁפְּטֵי מַשְׂאוֹת שַׁבָּת גָּמָרוּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}חוּ וְשָׁבְתוּ רְשׁוּיוֹת וּתְחוּמִים שָׁמָרוּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|סִ}}ינַי הָשְׁמְעוּ בְּדִבּוּר רְבִיעִי {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|עִ}}נְיַן זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פֻּ}}קְּדוּ יְרִיחוֹ שֶבַע לְהַקֵּף {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צָ}}רוּ עַד רִדְתָּהּ בַּשַּׁבָּת לְתַקֵּף {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קֹ}}הֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רִ}}צּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שָׁ}}בִים עוֹלֵי גוֹלָה לְפִדְיוֹם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תּ}}וֹרָתְךָ בְּקָרְאָם בֶּחָג יוֹם יוֹם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מְ}}שַׂמְּחֶיךָ בְּבִנְיַן שֵׁנִי הַמְחֻדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נ}}וֹטְלִין לוּלָב כָל שִׁבְעָה בַּמִּקְדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|חִ}}בּוּט עֲרָבָה שַׁבָּת מַדְחִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|מֻ}}רְבִּיּוֹת מוֹצָא לִיסוֹד מִזְבֵּחַ מַנִּיחִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|בְּרַ}}כּוֹת וַאֲרוּכוֹת וּגְבוֹהוֹת מְעַלְּסִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בִּ}}פְטִירָתָן {{סי|יֹ}}פִי לְךָ מִזְבֵּחַ מְקַלְּסִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מ}}וֹדִים וּמְיַחֲלִים וְלֹא מְשַׁנִּים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|כֻּ}}לָּנוּ אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיָהּ שׁוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|יֶ}}קֶב מַחֲצָבֶיךָ סוֹבְבִים בְּרַעֲנָנָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ר}}וֹנְנִים אֲנִי וָהוֹ הוֹשִיעָה נָּא {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|חֵ}}יל {{סי|זְ}}רִיזִים מְשָׁרְתִים בִּמְנוּחָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|קָ}}רְבַּן שַׁבָּת כָּפוּל עוֹלָה וּמִנְחָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} לְוִיֶּיךָ עַל דּוּכָנָם לְהַרְבָּת {{ש-רווח|1em}} ||אוֹמְרִים מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} נִחוּמֶיךָ בְּמִצְוֺתֶיךָ תָּמִיד יִשְׁתַּעַשְׁעוּן {{ש-רווח|1em}} ||וּרְצֵם וְהַחֲלִיצֵם בְּשׁוּבָה וָנַחַת יִוָּשֵׁעוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |-<noinclude> |colspan ="3" |{{הור|נוהגים להוסיף שורות אלו מפיוטים אחרים:}} |-</noinclude> |colspan ="2"|{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ|3}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב / {{סי|תָּ|3}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת / {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:מנחם בן מכיר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> 2pxmjnub89vyyle3vg06sdttzwk35o2 3086378 3086331 2026-10-01T21:07:27Z Yack67 27395 3086378 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אדם יציר כפיך | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי כהושעת|כהושעתא]] | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|שבת של סוכות]] | מחבר = [[מחבר:מנחם בן מכיר|ר' מנחם בן מכיר מרגנסבורג]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = מנחם ברבי מכיר חזק | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-109}} | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המזרחי בשבת של סוכות אחר {{צ|[[אום נצורה]]}}. נוהגים להוסיף בסופו השורה האחרונה של {{צ|[[כהושעת אלים]]}} ואחריה ברוב מקומות השורה האחרונה של {{צ|[[כהושעת אב המון]]}}, אבל בפראג אין אומרים אותה.{{הערה|וכן חסרה שורה זו בדפוסים ישנים של המנהג המזרחי.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מנחם ברבי מכיר חזק'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אָ}}דָם יְצִיר כַּפֶּיךָ לְגוֹנְנָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בְּ}}שַׁבַּת קֹדֶשׁ הִמְצֵאתוֹ כֹּפֶר וַחֲנִינָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גּ}}וֹי מְצֻיָּן מְקַוִּים חֹפֶשׁ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דֵּ}}עָה כִּוְּנוּ לָבֹר שְׁבִיעִי לְנֹפֶשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הָ}}עָם נִהַגְתָּ כַּצֹּאן לְהַנְחוֹת {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וְ}}חֹק שַמְתָּ בְמָרָה עַל מֵי מְנוּחוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זְ}}בוּדֶיךָ בְּמִדְבַּר סִין בַּמַחֲנֶה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חָ}}כְמוּ וְלָקְטוּ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}פוּלֶיךָ הוֹרוּ הֲכָנָה בְּמַדָּעָם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יִ}}שַּׁר כֹּחָם וְהוֹדָה לָמוֹ רוֹעָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כֻּ}}לְכְּלוּ בְּעֹנֶג מָן הַמְשֻׁמָּר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לֹ}}א הָפַךְ עֵינוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מִ}}שְׁפְּטֵי מַשְׂאוֹת שַׁבָּת גָּמָרוּ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נָ}}חוּ וְשָׁבְתוּ רְשׁוּיוֹת וּתְחוּמִים שָׁמָרוּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|סִ}}ינַי הָשְׁמְעוּ בְּדִבּוּר רְבִיעִי {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|עִ}}נְיַן זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פֻּ}}קְּדוּ יְרִיחוֹ שֶבַע לְהַקֵּף {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צָ}}רוּ עַד רִדְתָּהּ בַּשַּׁבָּת לְתַקֵּף {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קֹ}}הֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רִ}}צּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שָׁ}}בִים עוֹלֵי גוֹלָה לְפִדְיוֹם {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תּ}}וֹרָתְךָ בְּקָרְאָם בֶּחָג יוֹם יוֹם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מְ}}שַׂמְּחֶיךָ בְּבִנְיַן שֵׁנִי הַמְחֻדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נ}}וֹטְלִין לוּלָב כָל שִׁבְעָה בַּמִּקְדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|חִ}}בּוּט עֲרָבָה שַׁבָּת מַדְחִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|מֻ}}רְבִּיּוֹת מוֹצָא לִיסוֹד מִזְבֵּחַ מַנִּיחִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|בְּרַ}}כּוֹת וַאֲרוּכוֹת וּגְבוֹהוֹת מְעַלְּסִים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בִּ}}פְטִירָתָן {{סי|יֹ}}פִי לְךָ מִזְבֵּחַ מְקַלְּסִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מ}}וֹדִים וּמְיַחֲלִים וְלֹא מְשַׁנִּים {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|כֻּ}}לָּנוּ אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיָהּ שׁוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|יֶ}}קֶב מַחֲצָבֶיךָ סוֹבְבִים בְּרַעֲנָנָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|ר}}וֹנְנִים אֲנִי וָהוֹ הוֹשִיעָה נָּא {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|חֵ}}יל {{סי|זְ}}רִיזִים מְשָׁרְתִים בִּמְנוּחָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|קָ}}רְבַּן שַׁבָּת כָּפוּל עוֹלָה וּמִנְחָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} לְוִיֶּיךָ עַל דּוּכָנָם לְהַרְבָּת {{ש-רווח|1em}} ||אוֹמְרִים מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} נִחוּמֶיךָ בְּמִצְוֺתֶיךָ תָּמִיד יִשְׁתַּעַשְׁעוּן {{ש-רווח|1em}} ||וּרְצֵם וְהַחֲלִיצֵם בְּשׁוּבָה וָנַחַת יִוָּשֵׁעוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |-<noinclude> |colspan ="3" |{{הור|נוהגים להוסיף שורות אלו מפיוטים אחרים:}} |-</noinclude> |colspan ="2"|{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שְׁ|3}}בוּת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב / {{סי|תָּ|3}}שׁוּב וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ|1}}וֹמְרֵי {{סי|מִ|1}}צְוֹת {{סי|וְ|1}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל|1}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:מנחם בן מכיר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:הושענות לשבת]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> n1suicotlz74sghdzusc18adw1iiky2 0 397878 3086352 1452451 2026-10-01T19:28:14Z Sdn148 22102 /* בקשה ללימוד ליל הושענה רבה */ תיקון שגיאת כתיב 3086352 wikitext text/x-wiki == בקשה ללימוד ליל הושענה רבה == '''בליל''' הושע״ר קודם לימוד משנה תורה יאמרו בקשה זו '''רִבּוֹן''' הָעוֹלָמִים, מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ עַל אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וּבָחַרְתָּ בָּֽנוּ מִכָּל־הָעַמִּים, אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ. וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֶת־תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ, וַתּוֹדִיעֵֽנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ, וַתְּלַמְּדֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתִּתֶּן־לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּחֹֽדֶשׁ הַזֶּה, אֶת־יוֹם הַכִּפוּרִים הַבָּא עָלֵֽינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילָה וְלִסְלִיחָה וּלְכַפָּרָה. וְכַכָּתוּב: כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃ וּבְרַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ זְכַרְתָּֽנוּ בוֹ לְטוֹבָה. וַחֲתַמְתָּֽנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים וְשָׁלוֹם, בְּעֵת נְעִילַת שַׁעֲרֵי הֵיכָל. אֲשֶׁר נֶעֱשָׂה חוֹתָם הַפְּנִימִי בְּרָחֵל אִמֵּנוּ בִּיסוֹד שֶׁבָּהּ. וְכַכָּתוּב גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ '''וַתַּנְחִילֵֽנוּ''' זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן, וּמֹעֲדֵי קֹֽדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה. וַתְּקַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוַת סֻכָּה אֲשֶׁר הִיא כְּנֶגֶד עֲנָנֵי כָבוֹד. (וְעַתָּה בְּרוֹב טֽוּבְךָֽ, אֲנַֽחְנוּ מְקַיְּמִים מִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה.) מָה אֲנַֽחְנוּ, מַה חַיֵּֽינוּ. אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ עִמָּֽנוּ חֲסָדִים גְּדוֹלִים רַבִּים וַעֲצוּמִים כָּאֵֽלֶּה. לְפִיכָךְ אֲנַֽחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לָךְ תָּמִיד. כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶֽצַח גְּדֻלָּה גְּבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת: '''וַהֲרֵי''' אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מִתְחָֽרְטִֽים עַל כָּל־מַה שֶּׁחָטָֽאנוּ, וְעָוִֽינוּ וּפָשַֽׁעְנוּ לְפָנֶֽיךָ. וְאַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ. שֶׁרְצוֹן נַפְשֵֽׁנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְקַיֵּם כָּל־מִצְוֹתֶֽיךָ. אֶלָָּא שֶׁיִּצְרֵֽנוּ הָרַע הוּא מְעַכֵּב. וְגָלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ שֶׁאֵין בָּֽנוּ כֹּחַ לַעֲמוֹד בּוֹ. וּבְכֵן אֵין לָֽנוּ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ בִּלְתֶּֽךָ. וְאֵין לָֽנוּ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶֽלָּא אָֽתָּה. הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חֽוּסָה עַל עֲמָלָךְ. וּלְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וּלְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ, וּלְמַֽעַן קְדֻשַּׁת חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, וּמִצְוֹת הַנֶּעֱשִׂים בּוֹ, תִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵֽינוּ. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ. וְיִתְמַֽתְּקוּ הַדִּינִין, וְגָמְלֵֽנוּ חֲסָדִים טוֹבִים. וְיִתְבָּֽרְרוּ כָּל־נִצּוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר נִתְפַּֽזְּרוּ עַל יָדֵֽינוּ, וְיִתְלַֽבְּנוּ בְּמִדַּת טוּבְךָ. וְתַשְׁבִּית הַיֵּֽצֶר הָרָע מֵעָלֵֽינוּ. וְתוֹשִׁיעֵֽנוּ וּתְאַמְּצֵֽנוּ לְהַכְנִיעוֹ תָמִיד, וְלַעֲשׂוֹת רְצֽוֹנְךָֽ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וְתַעְזְרֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵֽמָה לְפָנֶֽיךָ: '''וְהִנֵּה''' אֲנַֽחְנוּ בָּאִים הַלַּֽיְלָה הַזֶֹּה לִקְרוֹא סֵֽפֶר חֲמִישִׁי מֵחֲמִשָּׁה סְפָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר הוּא נִקְרָא מִשְׁנֶה תוֹרָה, לַעֲשׂוֹת הַחוֹתָם הַשֵּׁנִי הַחִיצוֹן, בְּסוֹד חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּרָחֵל אִמֵּֽנוּ, בִּסְפִירַת הַמַּלְכוּת שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא עֲטָרָה שֶׁל הַיְּסוֹד שֶׁבָּהּ. וְכַכָּתוּב צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃ וְנֶאֱמַר גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ '''וִיהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ. וּלְמַֽעַן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אֶהְיֶה, בְּמִלוּי יוֹדִי״ן (יכוין אל״ף ה״י יו״ד ה״י) וּבְמִלּוּי אַלְפִין (יכוין אל״ף ה״א יו״ד ה״א) וּבְמִלּוּי הֵהִין (יכוין אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה) אֲשֶׁר מִסְפַּר הַמִּלּוּיִם עִם כְּלָלוּתָם עוֹלֶה מִסְפַּר מִשְׁנֶה. וּלְמַֽעַן סֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה אֲשֶׁר נִקְרָא לְפָנֶֽיךָ בַּלַּֽיְלָה הַזֶֹּה. תֵּטִיב לָֽנוּ הַחֲתִימָה. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים, וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה טוֹבָה. וְתַחְתְּמֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה: '''אָֽנָּֽא''' יְהֹוָה, לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַנִּכְתָּב וְאֵינוֹ נִקְרָא, תַּצִּילֵֽנוּ, לָֽנוּ וּלְבָנֵֽינוּ וְלִבְנוֹתֵֽינוּ וּלְכָל־בְּנֵי בֵיתֵֽנוּ. מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־רָע וּמִמַּשְׁחִית וּמִמַגֵּפָה. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־יָגוֹן וַאֲנָחָה וְעִצָּבוֹן וּדְאָגָה. וְתַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־חֽוֹלִי וּמַחֲלָה. וּמִכָּל־בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. וּלְמַֽעַן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמְּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה (אלד), וּכְשֶׁהוּא כָלוּל עִם מְקוֹרוֹ אֶהְיֶה, הוּא (אאהלידה) תְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַפְּשׁוּטִים, מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כָּל־בְּנֵי בֵיתֵֽנוּ, כָּל־גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְיִסָּֽכְרוּ כָּל־הַמְּקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים עָלֵֽינוּ, אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ הַשֵׁם הַקָּדוֹשׁ הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמָּאוֹר הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה (קרע) וּכְשֶׁהוּא כָלוּל עִם מְקוֹרוֹ (יהוה) הוּא (יקהרועה) תְּבַטֵּל בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הַפְּשׁוּטִים, מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כָּל־בְּנֵי בֵיתֵֽינוּ, כָּל־הַמְּקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים, וְכָל־גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וּתְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְבוֹרֶֽכֶת, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְתִפְרֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ. וּתְמַלֵא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶֽךָ אָמֵן: '''לְשֵׁם''' יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים, בְּכָל־אֵבָרִים שֶׁל עוֹר וּבָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וּמֹֽחַ שֶׁבַּעֲצָמוֹת, פְּנִימִיִּים וְחִיצוֹנִיִּים, וּבִרְאִיָּה וּשְׁמִיעָה וְרֵֽיחַ וְקוֹל וְדִבּוּר. וּבְכָל־הַחוּשִׁים שֶׁל גּוּפֵֽנוּ, לְקַבֵּל עָלֵֽינוּ אֱלָהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּֽנוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינָי: אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ. וּמִצְוַת לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד, וּמִצְוַת וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל־לְבֵּֽנוּ וּבְכָל־נַפְשֵֽׁנוּ וּבְכָל־מְאֹדֵֽנוּ. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ יְרֵאִים מִמֶּֽנוּ, בְּגִין דְּאִֽיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְכָל־עָלְמִין. וְכֹֽלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ עַל כָּל־אֵֽבֶר וְאֵֽבֶר וְגִיד וָגִיד, מִמָּאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִים שֶׁל גּוּפֵֽנוּ וְנַפְשֵֽׁנוּ וְרוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ, מַלְכוּת גְּמוּרָה וּשְׁלֵמָה. וַהֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵֽינוּ כָּל־מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים מִצְוֹת לֹא־תַעֲשֵׂה, הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה וְעַנְפֵיהֶם. וְגַם כָּל־מִצְוֹת דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי סוֹפְרִים וְעַנְפֵיהֶם: '''וְהִנֵּה''' אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים בַּלַּֽיְלָה הַזֶֹּה. שֶׁהוּא לֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת הַנִּקְרֵאת לֵיל הוֹשַֽׁעְנָא רַבָּא. לִקְרוֹא בְסֵֽפֶר חֲמִישִׁי מֵחֲמִשָּׁה סְפָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, הַנִּקְרָא מִשְׁנֶה תוֹרָה, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵֽנוּ. לְתַקֵּן שֹֽׁרֶשׁ לִמּוּד זֶה בִמְקוֹם עֶלְיוֹן בְּשִׁעוּר קוֹמָה: '''וִיהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְרֻצָּה לְפָנֶֽיךָ קְרִיאַת סֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה אֲשֶׁר קְרָא בְּעֶזְרָתָךְ בַּלַּֽיְלָה הַזֶֹּה, כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. וְעַל־יְדֵי קְרִיאָתֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה, יִהְיֶה נִשְׁלָם הַחוֹתָם הַשֵּׁנִי הַחִיצוֹן, בְּסוֹד חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּרָחֵל אִמֵּֽנוּ, בִּסְפִירַת הַמַּלְכוּת שֶׁבָּהּ. וְכַכָּתוּב גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ וְנֶאֱמַר צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃ וְנֶאֱמַר וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃ '''וּבְכֵן''' תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּֽךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִֽיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִֽיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: '''וּבְכֵן''' צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֽוֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ, וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּֽיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ: '''וְתִמְלֹךְ''' אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל־כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וּבִירוּשָׁלַֽיִם עִיר מִקְדָּשֶֽׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: '''ותומ״י''' יתחיל ללמוד ספר דברים אחר קריאת משנה תורה יאמרו בקשה זו '''יְהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ קְרִיאַת סֵֽפֶר מִשְׁנֶה תוֹרָה אֲשֶׁר קָרִֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, וּבִזְכוּת פָּרָשִׁיּוֹתָיו וּבִזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וְאוֹתִיּוֹתָיו, תַּחְתְּמֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבְסֵֽפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנֵחָתֵם אֲנַֽחְנוּ וְכָל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם: '''וִיהִי''' רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִמָּשֵׁךְ לָֽנוּ אוֹר הַחַיִּים וְטוּב הָעֶלְיוֹן, מִשֶּֽׁמֶן הָעֶלְיוֹן הַנִּמְשָׁךְ וְאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וְהוּא בְּתוֹךְ חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהוּא מַבּֽוּעַ וּמָקוֹר הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים, לְהוֹצִיא חַיִּים לְאִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהָאִיר הַנֵּרוֹת. וְכַכָּתוּב: מִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל. וְכַכָּתוּב: כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃ תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ [[קטגוריה:לשון חכמים]] dej0yxnvkspl06wg65a3z2pigisxljc 0 404245 3086304 1093142 2026-10-01T15:53:01Z אלחנן בלוך 43929 /* יא */ הגהה 3086304 wikitext text/x-wiki {{ספורנו|דברים}} == ד == <קטע התחלה=ד/> {{צ|הראיתיך בעיניך}} למען תברכנה: {{צ| ושמה לא תעבר}} כדי שלא תגיענה ברכתך באופן שלא תחרב כסוף כמו שככר נגזר עליהם לכשתתמלא סאתם: <קטע סוף=ד/> == ו == <קטע התחלה=ו/> {{צ|ויקבר אותו}} אם הוא קבר את עצמו כדברי קצתם ז"ל עשתה זאת נפשו הנבדלת כי הוא מת בהר ראש הפסגה שמשם ראה את הארץ כאמרו וית שם משה והקבורה היתה בגיא: <קטע סוף=ו/> == ח == <קטע התחלה=ח/> {{צ|ויתמו ימי בכי אבל משה}} ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. כי בימי הבכי אין חכמה ואין עצה: <קטע סוף=ח/> == ט == <קטע התחלה=ט/> {{צ|ויעשו}} יהושע וישראל: {{צ| ככל אשר צוה ה' את משה}} כאמרו ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה: <קטע סוף=ט/> == י == <קטע התחלה=י/> {{צ|ולא קם נביא עוד בישראל כמשה}} לא הגיע שום נביא למדרגת נבואתו ובזה התבאר שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה על דרך אמרם אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין: {{צ| אשר ידעו ה'}} הנה הנביא יקנה תוספת אור שכלי בלי ספק באור פני מלך בהיותו מתנבא כאמרו והתנבית עמהם ונהפכת לאיש אחר ולכן כאשר הגיד חסדי האל על עמו אמר ואקח מבניכם לנביאים. ובהיות כל פעולת האל ית' בידיע' עצמו בלבד אמר אשר ידעו להורות שפעל בו בידיעתו לטוב כמו מה אדם ותדעהו ואדעך בשם וידע אלהים יודע ה' דרך צדיקים ורבים זולת אלה: {{צ| פנים אל פנים}} בעודו משתמש בחושיו: <קטע סוף=י/> == יא == <קטע התחלה=יא/> {{צ|לכל האותות}} וזאת הידיעה בו פנים בפנים הגיעתהו כאשר שלחו ה' לעשות אותות ומופתים במצרים. כי אמנם המראה שנגלית עליו בסנה לא היתה באופן זה כאמרו כי ירא מהביט אל האלהים על הפך ותמונת ה' יביט: <קטע סוף=יא/> == יב == <קטע התחלה=יב/> {{צ|ולכל היד}} שפעל האל על ידו בבלתי נפסדים לשנות טבעם כענין בקיעת הים ופתיחת פי הארץ והורדת המן מן השמים וזולתם: {{צ| ולכל המורא הגדול}} של מתן תורה: {{צ| אשר עשה משה לעיני כל ישראל}} כשראו ועמדו מרחוק במתן תורה ומשה נגש אל הערפל כי אז קנה המדרגה העליונה בנבואת פנים אל פנים. ועשה את משה אז נורא בקרני הוד: {{צ| לעיני כל ישראל}} כאמרו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה כי קרן עור פניו וייראו מגשת אליו: חסלת פרשת וזאת הברכה <קטע סוף=יב/> gpvvk8l7ph7ejh5z2w55b7qzswd5i8p 0 470280 3086334 3086184 2026-10-01T18:34:55Z Editor259 28663 3086334 wikitext text/x-wiki {{להשלים}} (לב, א) <קטע התחלה=א/>היה להם כאחד מהם: דאג להם ואחר תסוב<קטע סוף=א/> (לב, ב) <קטע התחלה=ב/>הכין צרכם ואחר תרבץ:{{ש}}<קטע סוף=ב/> (לב, ב) <קטע התחלה=ב/>למען תשמח בכבודם \ ועל מוסר תשא שכל:<קטע סוף=ב/> (לב, ג) <קטע התחלה=ג/>מלל שב כי הוא לך \ והצנע שכל ואל תמנע שיר:<קטע סוף=ג/> (לב, ד) <קטע התחלה=ד/>במקום היין אל תשפך שיח ובלא מזמר מה תשפך שיח ובל עת מה תתחכם:<קטע סוף=ד/> (לב, ה) <קטע התחלה=ה/>כחותם על כיס זהב \ שיר אל על משתה היין:{{ש}}<קטע סוף=ה/> (לב, ה) <קטע התחלה=ה/>כומז אודם(?) על ניב זהב \ משפט שיר על משתה היין:{{ש}}<קטע סוף=ה/> (לב, ה) <קטע התחלה=ה/>כרביד זהב ובו נפך וספיר \ כך נאים דברים יפים על משתה היין:<קטע סוף=ה/> ''[יש נקודה מעל וליד למילה "נפך"]'' (לב, ו) <קטע התחלה=ו/>מלואות פז וחותם ברקת \ קול מזמור על נועם תירוש:<קטע סוף=ו/> ''[יש נקודה מעל המילה "מלואות"]'' (לב, ז) <קטע התחלה=ז/>דבר נער אם צריך אתה \ בחזק פעמים ושלש אם ישאלך:<קטע סוף=ז/> ''[יש נקודה מעל המילה "אתה" ונקודה מעל המילה "ישאלך"]'' (לב, ח) <קטע התחלה=ח/>כל לאמר ומעט הרבה \ ודמה ליודע ומחריש יחדו:<קטע סוף=ח/> (לב, ט) <קטע התחלה=ט/>בין זקנים אל תקומם \ ושרים אל תרב לטרד:<קטע סוף=ט/> (לב, י) <קטע התחלה=י/>לפני ברד ינצח ברק \ ולפני דכא ינצח חן:{{ש}}<קטע סוף=י/> (לב, י) <קטע התחלה=י/>לפני ברד ינצח ברק \ ולפני בושי חן:<קטע סוף=י/> ''[יש נקודה בין המלים "ברד" ו"ינצח", ויש נקודה מעל המילה "ברק"]'' (לב, יא) <קטע התחלה=יא/>בעת מפקד אל תתאחר \ פטר לביתך ושלם רצון:{{ש}}<קטע סוף=יא/> (לב, יא) <קטע התחלה=יא/>בעת שלחן אל תרבה דברים \ ואם עלה על לבך דבר:<קטע סוף=יא/> (לב, יב) <קטע התחלה=יב/>... ושלם רצון \ ביראת אל ולא ב[...] כל<קטע סוף=יב/> (לב, יג) <קטע התחלה=יג/>...ל...ל...לה ברך עושך \ המרוך מטובתו:<קטע סוף=יג/> (לב, יד) <קטע התחלה=יד/>...ל...צון \ ומתלהלה יוקש בו:{{ש}}<קטע סוף=יד/> (לב, יד) <קטע התחלה=יד/>דורש אל יקח מוסר \ ומשחרהו ישיג מענה:{{ש}}<קטע סוף=יד/> (לב, יד) <קטע התחלה=יד/>דורש חפצי אל יקח לקח \ ויענהו בתפלתו:<קטע סוף=יד/> ''[יש נקודה מעל המילה "יקח"]'' (לב, יד, שולי - ימין) [דורש חפצי אל] ישא [לקח \ ויענהו בתפלתו:] (לב, טו) <קטע התחלה=טו/>דורש תורה יפיקנה \ ימתלהלה יוקש בה:<קטע סוף=טו/> (לב, טז) <קטע התחלה=טז/>ירא ייי יבין משפט \ ותחבולות מנשף יוצא:{{ש}}<קטע סוף=טז/> (לב, טז) <קטע התחלה=טז/>יראי ייי יבינו משפטו \ וכחמות רבות יוציאו מלבם:<קטע סוף=טז/> ''[יש נקודה מעל המילה "וכחכמות"]'' (לב, טז, שולי - שמאל) [יראי ייי יבינו משפטו \] וחכמות [רבות יוציאו מלבם:] (לב, יז) <קטע התחלה=יז/>איש חכם יטה תוכחות \ ואחר צרכו ימשך תורה:<קטע סוף=יז/> ''[יש נקודות מעל המילה "חכם", המילה "ואחר", והמילה "ימשך"]'' (לב, יח) <קטע התחלה=יח/>איש חכם לא יכסה כחמה \ ולץ לא ישמר לשונו:{{ש}}<קטע סוף=יח/> ''[יש נקודה מעל המילה "כחמה"]'' (לב, יח, שולי - ימין) [איש חכם לא יכסה] חכמה [\ ולץ לא ישמר לשונו:] (לב, יח) <קטע התחלה=יח/>איש חכם לא יקח שחד \ זד ולץ לא ישמר תורה:<קטע סוף=יח/> (לב, יט) <קטע התחלה=יט/>בלא עצה אל תפעל דבר \ ואחר מעשיך אל תתקצף:<קטע סוף=יט/> (לב, כ) <קטע התחלה=כ/>בדרך מוקשת אל תלך \ ואל תתקל בנגף פעמים:<קטע סוף=כ/> (לב, כא) <קטע התחלה=כא/>אל תבטח בדרך מחתף \ (לב, כב) ובאחריתך השמר:<קטע סוף=כא/> ''[יש נקודות מעל המילה "מחתף" ומעל המילה "השמר"]'' (לב, כב) <קטע התחלה=כב/>אל תבטח בדרך רשעים \ ובאחריתך הזהר:<קטע סוף=כב/> (לב, כג) <קטע התחלה=כג/>בכל דרכיך שמור נפשך \ כי כל עשה אלה שומר מצוה:{{ש}}<קטע סוף=כג/> ''[יש נקודות מעל המילה "מצוה"]'' <קטע התחלה=כג/>בכל מעשיך שמור נפשך \ כי עושה זה שומר מצוה:<קטע סוף=כג/> (לב, כד) <קטע התחלה=כד/>נוצר תורה שומר נפשו \ ובוטח בייי לא יבוש:<קטע סוף=כד/> ''[גרסאות השוליות עוד לא הוקלדו]'' [[קטגוריה:בן סירא]] nhoekrfunm45xr2d8pft4459c1b1sq7 116 472443 3086403 2933417 2026-10-02T05:09:33Z Shahar9261 22508 3086403 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית), התשע"א-2010 <מאגר תקן 2135921 קוד a163Y00000DuVN4QAN> <מקור> ((ק"ת תשע"א, 170|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית)|6942)); ((תשפ"ג, 1918|תיקון|10675)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 2(1)]] [[=החוק|לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]] (להלן - החוק), ובהסכמת המפקח, אני מתקין תקנות אלה: @ 1. נוסח הערבות הבנקאית : נוסח הערבות הבנקאית לעניין [[סעיף 2(1) לחוק]] יהיה כאמור [[בתוספת]]. @ 2. תחילה : תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן. @ 3. תחולה : תקנות אלה יחולו על ערבויות בנקאיות שניתנו מיום תחילתן ואילך. == תוספת (תיקון: תשפ"ג) == ==== ((([[תקנה 1]]))) ==== @ : {{ממורכז|'''ערבות לפי [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]]'''}} @ : {{שמאל|תאריך ..................}} @ : לכבוד: ........................ (להלן - הרוכש). @ : '''כללי''' : פרטי הדירה - גוש, חלקה; תכנית, מגרש; מספר הבניין, מספר הדירה (להלן - הדירה). : פרטי המוכר ................. (להלן - המוכר). : פרטי הבנק מוציא הערבות ...................... . @ : '''מהות הערבות''' : הרינו ערבים בזה כלפיכם בסכום של ..................., ששילמתם למוכר על חשבון מחיר הדירה (להלן - סכום הערבות), וזאת במקרים האלה (להלן - העילות למימוש הערבות): : אם המוכר לא יוכל להעביר לכם בעלות או זכות אחרת בדירה כמוסכם בחוזה המכר, מחמת עיקול שהוטל על הדירה או על הקרקע שעליה היא נבנית (למעט עיקול שהוטל לבקשתכם או כנגדכם) או מחמת צו הקפאת הליכים, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים שניתנו נגד המוכר או נגד בעל הקרקע (להלן - הצווים), או מחמת נסיבות שבהן נוצרה מניעה מוחלטת למסור את ההחזקה בדירה, ואולם ביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה. @ : '''הפרשי הצמדה''' : סכום הערבות יישא הפרשי הצמדה כמפורט להלן, בהתאם לאמור בחוזה המכר; בהעדר קביעה בחוזה המכר תחול הצמדה למדד תשומות הבנייה כמפורט להלן. : {{מוקטן|(יש לסמן אחת מחלופות אלה, התואמת את האמור בחוזה המכר, או לחלופין למחוק את שתי החלופות המיותרות).}} : א. צמוד למדד התשומות בבנייה למגורים, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. :: אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "מדד הבסיס" - המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. : ב. צמוד למדד המחירים לצרכן, שהוא מדד המחירים, כולל פירות וירקות, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. :: אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "מדד הבסיס" - המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. : ג. צמוד לשער היציג של ................ {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}}, שמפרסם בנק ישראל; אם בנק ישראל לא יפרסם את השער האמור, יבוא במקומו שער העברות והמחאות של ................ {{מוקטן|(שם הבנק)}} באותו מועד. : אם שער ................. {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}} ביום התשלום יעלה על שער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית השער; אם השער ביום התשלום ירד משער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "שער הבסיס" - השער הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. @ : '''מועד התשלום''' : אנו נשלם לכם כל סכום שתדרשו מאתנו בגבולות סכום הערבות, בצירוף הפרשי ההצמדה כמפורט לעיל, וכל עוד לא אירע אירוע המפקיע את תוקף הערבות או המבטל את העילה למימוש הערבות, בתוך 60 ימים לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב ב.................. {{מוקטן|(יש לציין את המקום שאליו על הרוכש לשלוח את הדרישה)}}, בתנאי שהדירה ריקה מכל אדם וחפץ של הרוכש או מי מטעמו, ובתנאי שלדרישתכם יצורפו כל המסמכים שלהלן: : - כתב ערבות זה (מקור). אם כתב הערבות אבד או הושמד, יצורף במקומו תצהיר חתום בידכם ומאומת בפני עורך דין, המפרט את נסיבות האובדן או ההשמדה כאמור; : - עותק מאושר של פסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל, ולפיו התקיימה אחת העילות לתשלום על פי הערבות, המפורטות בסעיף ......... {{מוקטן|(סעיף "מהות הערבות")}}. הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, כל עוד פסק הדין או ההחלטה כבר מצויים בידי הבנק או בידי בא כוחו, אשר ייצגו בהליכים הנוגעים לפסק הדין או ההחלטה כאמור; בעילה של מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה, הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, אם הבנק הודיע לכם בכתב, כי התקיימה להנחת דעתו מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה. : - התחייבותכם, ולפיה עם קבלת הסכומים על פי ערבות זו הנכם מוותרים על כל זכות בדירה; הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם, כתנאי לתשלום על פי ערבות זו, להמחות לו את כל זכויותיכם בדירה. הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם לחתום על כל מסמך הנדרש לשם ויתור או המחאה כאמור. @ (תיקון: תשפ"ג) : '''פקיעת הערבות''' : ערבות זו תפקע, בין אם התקבלה אצלנו דרישתכם לתשלום וטרם נענתה ובין אם טרם התקבלה, וזאת בכל אחד מהמקרים האלה: : 1. בנייתה של הדירה הסתיימה ונמסר לנו מסמך חתום על ידכם, המעיד כי הדירה נמסרה לכם, או לחלופין, נמסרו לנו האישורים והתעודות על השלמת הבנייה על פי [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת חזקה בדירה)|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת החזקה בדירה), התשפ"א-2021]], בצירוף מכתב של המוכר המופנה אליכם והמודיע שהדירה נמסרה לכם; וכן התקיים אחד התנאים המפורטים להלן, לפי העניין: :: א. הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הבעלות או החכירה, לפי העניין, בדירה, על שמכם, כשהיא נקייה מכל שעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה כאילו הוצאה מתחולת השעבוד; :: ב. הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה לטובתכם בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לגבי רכישת הזכות בדירה, או בחלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, הקודמת לכל שעבוד, עיקול או זכות אחרת, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה או חלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, כאילו הוצאו מתחולת השעבוד; :: ג. אם הקרקע שעליה נבנית הדירה היא ממקרקעי ישראל כמשמעותם [[בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל]]: הומצא לנו עותק חתום של חוזה חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לביניכם, או אישור מרשות מקרקעי ישראל באשר לחתימת חוזה כאמור, שבו מתחייבת רשות מקרקעי ישראל להביא לרישום על שמכם של זכות חכירה בדירה לתקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים, כשהיא נקייה מכל שעבוד או התחייבות לשעבוד, עיקול וכל זכות אחרת לטובת צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם; : 2. מסרתם לנו אישור בכתב של מבטח, שאישר המפקח על הביטוח, לפי [[סעיף 2(2) לחוק]], כי הוא מבטח בפוליסה שבה הנכם המוטבים את החזרת הכספים לפי ערבות זו, וכי דמי הביטוח שולמו מראש; : 3. בוטל הסכם המכר, ומסרתם לנו מסמך חתום בידכם ומאומת בידי עורך דין, המאשר כי הושבו לכם הכספים ששילמתם על חשבון מחיר הדירה בצירוף הפרשי הצמדה כאמור בערבות זו, בניכוי כל סכום שעליו הוסכם ביניכם לבין המוכר במסמך ביטול ההסכם בכתב או בניכוי כל סכום שנקבע בפסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל. @ : '''המחאת הזכויות על פי הערבות''' : - הזכויות על פי ערבות זו אינן ניתנות להמחאה, אלא בהסכמתנו מראש ובכתב. : - על אף האמור לעיל, אם נתתם לנו הוראה בלתי חוזרת, שאישרנו, לשלם מהסכום המגיע לכם על פי ערבות זו לתאגיד בנקאי או למבטח, אשר נתנו לכם הלוואות לצורך רכישת הדירה (להלן - המוסד הפיננסי), בגין חובכם בשל הלוואות אלה למוסד הפיננסי כאמור, אנו נעביר תחילה את הסכומים האמורים המגיעים למוסד הפיננסי מכם באותה עת. סכומים אלה יהיו כפי שימסור לנו המוסד הפיננסי; במקרה שההוראות הבלתי חוזרות שנתתם לנו מתייחסות לכמה מוסדות פיננסיים בדרגה שווה, היחס בין הסכומים שנעביר להם כאמור יהיה על פי חלקם היחסי בהלוואות שנתנו לכם בשל רכישת הדירה. @ : '''ערבות לשניים או יותר''' : הוצאה ערבות זו לטובת שניים או יותר, על הדרישה על פיה להיעשות על ידי כולם יחד, וכל תשלום על פיה ייעשה על ידינו לכולם יחד. @ (תיקון: תשפ"ג) : '''רכיב המע"מ''' : הסכום הנקוב בערבות זו אינו כולל את מס הערך המוסף (להלן - המע"מ) שנכלל בתשלום ששולם למוכר על חשבון הדירה. לפי [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]], על קרן המע"מ הממשלתית במשרד האוצר להשיב לכם את סכום המע"מ הנכלל בתשלומים שבוצעו לטובת המוכר על חשבון מחיר הדירה, במקרה שבו תמומש ערבות זו לפי תנאי הערבות. החזר תשלום כאמור יועבר אליכם באמצעות הבנק. @ : {{טורים שווים | | {{טקסט תחתי|....................................|חתימה וחותמת הבנק}} }} <פרסום> ל' בחשוון התשע"א (7 בנובמבר 2010) <חתימה> אריאל אטיאס שר הבינוי והשיכון p7wmjkpcwwyqhi4rqbbhxt62n7otg3d 3086404 3086403 2026-10-02T05:10:13Z Shahar9261 22508 3086404 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית), התשע"א-2010 <מאגר תקן 2135921 קוד a163Y00000DuVN4QAN> <מקור> ((ק"ת תשע"א, 170|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית)|6942)); ((תשפ"ג, 1918|תיקון|10675)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 2(1)]] [[=החוק|לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]] (להלן - החוק), ובהסכמת המפקח, אני מתקין תקנות אלה: @ 1. נוסח הערבות הבנקאית : נוסח הערבות הבנקאית לעניין [[סעיף 2(1) לחוק]] יהיה כאמור [[בתוספת]]. @ 2. תחילה : תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן. @ 3. תחולה : תקנות אלה יחולו על ערבויות בנקאיות שניתנו מיום תחילתן ואילך. == תוספת == ==== ((([[תקנה 1]]))) ==== @ : {{ממורכז|'''ערבות לפי [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]]'''}} @ : {{שמאל|תאריך ..................}} @ : לכבוד: ........................ (להלן - הרוכש). @ : '''כללי''' : פרטי הדירה - גוש, חלקה; תכנית, מגרש; מספר הבניין, מספר הדירה (להלן - הדירה). : פרטי המוכר ................. (להלן - המוכר). : פרטי הבנק מוציא הערבות ...................... . @ : '''מהות הערבות''' : הרינו ערבים בזה כלפיכם בסכום של ..................., ששילמתם למוכר על חשבון מחיר הדירה (להלן - סכום הערבות), וזאת במקרים האלה (להלן - העילות למימוש הערבות): : אם המוכר לא יוכל להעביר לכם בעלות או זכות אחרת בדירה כמוסכם בחוזה המכר, מחמת עיקול שהוטל על הדירה או על הקרקע שעליה היא נבנית (למעט עיקול שהוטל לבקשתכם או כנגדכם) או מחמת צו הקפאת הליכים, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים שניתנו נגד המוכר או נגד בעל הקרקע (להלן - הצווים), או מחמת נסיבות שבהן נוצרה מניעה מוחלטת למסור את ההחזקה בדירה, ואולם ביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה. @ : '''הפרשי הצמדה''' : סכום הערבות יישא הפרשי הצמדה כמפורט להלן, בהתאם לאמור בחוזה המכר; בהעדר קביעה בחוזה המכר תחול הצמדה למדד תשומות הבנייה כמפורט להלן. : {{מוקטן|(יש לסמן אחת מחלופות אלה, התואמת את האמור בחוזה המכר, או לחלופין למחוק את שתי החלופות המיותרות).}} : א. צמוד למדד התשומות בבנייה למגורים, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. :: אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "מדד הבסיס" - המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. : ב. צמוד למדד המחירים לצרכן, שהוא מדד המחירים, כולל פירות וירקות, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. :: אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "מדד הבסיס" - המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. : ג. צמוד לשער היציג של ................ {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}}, שמפרסם בנק ישראל; אם בנק ישראל לא יפרסם את השער האמור, יבוא במקומו שער העברות והמחאות של ................ {{מוקטן|(שם הבנק)}} באותו מועד. : אם שער ................. {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}} ביום התשלום יעלה על שער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית השער; אם השער ביום התשלום ירד משער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "שער הבסיס" - השער הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. @ : '''מועד התשלום''' : אנו נשלם לכם כל סכום שתדרשו מאתנו בגבולות סכום הערבות, בצירוף הפרשי ההצמדה כמפורט לעיל, וכל עוד לא אירע אירוע המפקיע את תוקף הערבות או המבטל את העילה למימוש הערבות, בתוך 60 ימים לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב ב.................. {{מוקטן|(יש לציין את המקום שאליו על הרוכש לשלוח את הדרישה)}}, בתנאי שהדירה ריקה מכל אדם וחפץ של הרוכש או מי מטעמו, ובתנאי שלדרישתכם יצורפו כל המסמכים שלהלן: : - כתב ערבות זה (מקור). אם כתב הערבות אבד או הושמד, יצורף במקומו תצהיר חתום בידכם ומאומת בפני עורך דין, המפרט את נסיבות האובדן או ההשמדה כאמור; : - עותק מאושר של פסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל, ולפיו התקיימה אחת העילות לתשלום על פי הערבות, המפורטות בסעיף ......... {{מוקטן|(סעיף "מהות הערבות")}}. הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, כל עוד פסק הדין או ההחלטה כבר מצויים בידי הבנק או בידי בא כוחו, אשר ייצגו בהליכים הנוגעים לפסק הדין או ההחלטה כאמור; בעילה של מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה, הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, אם הבנק הודיע לכם בכתב, כי התקיימה להנחת דעתו מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה. : - התחייבותכם, ולפיה עם קבלת הסכומים על פי ערבות זו הנכם מוותרים על כל זכות בדירה; הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם, כתנאי לתשלום על פי ערבות זו, להמחות לו את כל זכויותיכם בדירה. הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם לחתום על כל מסמך הנדרש לשם ויתור או המחאה כאמור. @ (תיקון: תשפ"ג) : '''פקיעת הערבות''' : ערבות זו תפקע, בין אם התקבלה אצלנו דרישתכם לתשלום וטרם נענתה ובין אם טרם התקבלה, וזאת בכל אחד מהמקרים האלה: : 1. בנייתה של הדירה הסתיימה ונמסר לנו מסמך חתום על ידכם, המעיד כי הדירה נמסרה לכם, או לחלופין, נמסרו לנו האישורים והתעודות על השלמת הבנייה על פי [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת חזקה בדירה)|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת החזקה בדירה), התשפ"א-2021]], בצירוף מכתב של המוכר המופנה אליכם והמודיע שהדירה נמסרה לכם; וכן התקיים אחד התנאים המפורטים להלן, לפי העניין: :: א. הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הבעלות או החכירה, לפי העניין, בדירה, על שמכם, כשהיא נקייה מכל שעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה כאילו הוצאה מתחולת השעבוד; :: ב. הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה לטובתכם בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לגבי רכישת הזכות בדירה, או בחלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, הקודמת לכל שעבוד, עיקול או זכות אחרת, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה או חלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, כאילו הוצאו מתחולת השעבוד; :: ג. אם הקרקע שעליה נבנית הדירה היא ממקרקעי ישראל כמשמעותם [[בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל]]: הומצא לנו עותק חתום של חוזה חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לביניכם, או אישור מרשות מקרקעי ישראל באשר לחתימת חוזה כאמור, שבו מתחייבת רשות מקרקעי ישראל להביא לרישום על שמכם של זכות חכירה בדירה לתקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים, כשהיא נקייה מכל שעבוד או התחייבות לשעבוד, עיקול וכל זכות אחרת לטובת צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם; : 2. מסרתם לנו אישור בכתב של מבטח, שאישר המפקח על הביטוח, לפי [[סעיף 2(2) לחוק]], כי הוא מבטח בפוליסה שבה הנכם המוטבים את החזרת הכספים לפי ערבות זו, וכי דמי הביטוח שולמו מראש; : 3. בוטל הסכם המכר, ומסרתם לנו מסמך חתום בידכם ומאומת בידי עורך דין, המאשר כי הושבו לכם הכספים ששילמתם על חשבון מחיר הדירה בצירוף הפרשי הצמדה כאמור בערבות זו, בניכוי כל סכום שעליו הוסכם ביניכם לבין המוכר במסמך ביטול ההסכם בכתב או בניכוי כל סכום שנקבע בפסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל. @ : '''המחאת הזכויות על פי הערבות''' : - הזכויות על פי ערבות זו אינן ניתנות להמחאה, אלא בהסכמתנו מראש ובכתב. : - על אף האמור לעיל, אם נתתם לנו הוראה בלתי חוזרת, שאישרנו, לשלם מהסכום המגיע לכם על פי ערבות זו לתאגיד בנקאי או למבטח, אשר נתנו לכם הלוואות לצורך רכישת הדירה (להלן - המוסד הפיננסי), בגין חובכם בשל הלוואות אלה למוסד הפיננסי כאמור, אנו נעביר תחילה את הסכומים האמורים המגיעים למוסד הפיננסי מכם באותה עת. סכומים אלה יהיו כפי שימסור לנו המוסד הפיננסי; במקרה שההוראות הבלתי חוזרות שנתתם לנו מתייחסות לכמה מוסדות פיננסיים בדרגה שווה, היחס בין הסכומים שנעביר להם כאמור יהיה על פי חלקם היחסי בהלוואות שנתנו לכם בשל רכישת הדירה. @ : '''ערבות לשניים או יותר''' : הוצאה ערבות זו לטובת שניים או יותר, על הדרישה על פיה להיעשות על ידי כולם יחד, וכל תשלום על פיה ייעשה על ידינו לכולם יחד. @ (תיקון: תשפ"ג) : '''רכיב המע"מ''' : הסכום הנקוב בערבות זו אינו כולל את מס הערך המוסף (להלן - המע"מ) שנכלל בתשלום ששולם למוכר על חשבון הדירה. לפי [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]], על קרן המע"מ הממשלתית במשרד האוצר להשיב לכם את סכום המע"מ הנכלל בתשלומים שבוצעו לטובת המוכר על חשבון מחיר הדירה, במקרה שבו תמומש ערבות זו לפי תנאי הערבות. החזר תשלום כאמור יועבר אליכם באמצעות הבנק. @ : {{טורים שווים | | {{טקסט תחתי|....................................|חתימה וחותמת הבנק}} }} <פרסום> ל' בחשוון התשע"א (7 בנובמבר 2010) <חתימה> אריאל אטיאס שר הבינוי והשיכון 49owregbw9sn9ctpngvxq0hpocfggd7 3086421 3086404 2026-10-02T09:29:43Z Fuzzy 29 3086421 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית), התשע"א-2010 <מאגר תקן 2135921 קוד a163Y00000DuVN4QAN> <מקור> ((ק"ת תשע"א, 170|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית)|6942)); ((תשפ"ג, 1918|תיקון|10675)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 2(1)]] [[=החוק|לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]] (להלן - החוק), ובהסכמת המפקח, אני מתקין תקנות אלה: @ 1. נוסח הערבות הבנקאית : נוסח הערבות הבנקאית לעניין [[סעיף 2(1) לחוק]] יהיה כאמור [[בתוספת]]. @ 2. תחילה : תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן. @ 3. תחולה : תקנות אלה יחולו על ערבויות בנקאיות שניתנו מיום תחילתן ואילך. == תוספת == ==== ((([[תקנה 1]]))) ==== === ערבות לפי [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]] === @ : {{שמאל|תאריך ..................}} @ : לכבוד: ........................ (להלן - הרוכש). @ : '''כללי''' : פרטי הדירה - גוש, חלקה; תכנית, מגרש; מספר הבניין, מספר הדירה (להלן - הדירה). : פרטי המוכר ................. (להלן - המוכר). : פרטי הבנק מוציא הערבות ...................... . @ : '''מהות הערבות''' : הרינו ערבים בזה כלפיכם בסכום של ..................., ששילמתם למוכר על חשבון מחיר הדירה (להלן - סכום הערבות), וזאת במקרים האלה (להלן - העילות למימוש הערבות): : אם המוכר לא יוכל להעביר לכם בעלות או זכות אחרת בדירה כמוסכם בחוזה המכר, מחמת עיקול שהוטל על הדירה או על הקרקע שעליה היא נבנית (למעט עיקול שהוטל לבקשתכם או כנגדכם) או מחמת צו הקפאת הליכים, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים שניתנו נגד המוכר או נגד בעל הקרקע (להלן - הצווים), או מחמת נסיבות שבהן נוצרה מניעה מוחלטת למסור את ההחזקה בדירה, ואולם ביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה. @ : '''הפרשי הצמדה''' : סכום הערבות יישא הפרשי הצמדה כמפורט להלן, בהתאם לאמור בחוזה המכר; בהעדר קביעה בחוזה המכר תחול הצמדה למדד תשומות הבנייה כמפורט להלן. : {{מוקטן|(יש לסמן אחת מחלופות אלה, התואמת את האמור בחוזה המכר, או לחלופין למחוק את שתי החלופות המיותרות).}} : א. צמוד למדד התשומות בבנייה למגורים, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. :: אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "מדד הבסיס" - המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. : ב. צמוד למדד המחירים לצרכן, שהוא מדד המחירים, כולל פירות וירקות, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. :: אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "מדד הבסיס" - המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. : ג. צמוד לשער היציג של ................ {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}}, שמפרסם בנק ישראל; אם בנק ישראל לא יפרסם את השער האמור, יבוא במקומו שער העברות והמחאות של ................ {{מוקטן|(שם הבנק)}} באותו מועד. : אם שער ................. {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}} ביום התשלום יעלה על שער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית השער; אם השער ביום התשלום ירד משער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; "שער הבסיס" - השער הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. @ : '''מועד התשלום''' : אנו נשלם לכם כל סכום שתדרשו מאתנו בגבולות סכום הערבות, בצירוף הפרשי ההצמדה כמפורט לעיל, וכל עוד לא אירע אירוע המפקיע את תוקף הערבות או המבטל את העילה למימוש הערבות, בתוך 60 ימים לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב ב.................. {{מוקטן|(יש לציין את המקום שאליו על הרוכש לשלוח את הדרישה)}}, בתנאי שהדירה ריקה מכל אדם וחפץ של הרוכש או מי מטעמו, ובתנאי שלדרישתכם יצורפו כל המסמכים שלהלן: : - כתב ערבות זה (מקור). אם כתב הערבות אבד או הושמד, יצורף במקומו תצהיר חתום בידכם ומאומת בפני עורך דין, המפרט את נסיבות האובדן או ההשמדה כאמור; : - עותק מאושר של פסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל, ולפיו התקיימה אחת העילות לתשלום על פי הערבות, המפורטות בסעיף ......... {{מוקטן|(סעיף "מהות הערבות")}}. הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, כל עוד פסק הדין או ההחלטה כבר מצויים בידי הבנק או בידי בא כוחו, אשר ייצגו בהליכים הנוגעים לפסק הדין או ההחלטה כאמור; בעילה של מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה, הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, אם הבנק הודיע לכם בכתב, כי התקיימה להנחת דעתו מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה. : - התחייבותכם, ולפיה עם קבלת הסכומים על פי ערבות זו הנכם מוותרים על כל זכות בדירה; הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם, כתנאי לתשלום על פי ערבות זו, להמחות לו את כל זכויותיכם בדירה. הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם לחתום על כל מסמך הנדרש לשם ויתור או המחאה כאמור. @ (תיקון: תשפ"ג) : '''פקיעת הערבות''' : ערבות זו תפקע, בין אם התקבלה אצלנו דרישתכם לתשלום וטרם נענתה ובין אם טרם התקבלה, וזאת בכל אחד מהמקרים האלה: : 1. בנייתה של הדירה הסתיימה ונמסר לנו מסמך חתום על ידכם, המעיד כי הדירה נמסרה לכם, או לחלופין, נמסרו לנו האישורים והתעודות על השלמת הבנייה על פי [[תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת חזקה בדירה)|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת החזקה בדירה), התשפ"א-2021]], בצירוף מכתב של המוכר המופנה אליכם והמודיע שהדירה נמסרה לכם; וכן התקיים אחד התנאים המפורטים להלן, לפי העניין: :: א. הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הבעלות או החכירה, לפי העניין, בדירה, על שמכם, כשהיא נקייה מכל שעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה כאילו הוצאה מתחולת השעבוד; :: ב. הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה לטובתכם בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לגבי רכישת הזכות בדירה, או בחלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, הקודמת לכל שעבוד, עיקול או זכות אחרת, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה או חלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, כאילו הוצאו מתחולת השעבוד; :: ג. אם הקרקע שעליה נבנית הדירה היא ממקרקעי ישראל כמשמעותם [[בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל]]: הומצא לנו עותק חתום של חוזה חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לביניכם, או אישור מרשות מקרקעי ישראל באשר לחתימת חוזה כאמור, שבו מתחייבת רשות מקרקעי ישראל להביא לרישום על שמכם של זכות חכירה בדירה לתקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים, כשהיא נקייה מכל שעבוד או התחייבות לשעבוד, עיקול וכל זכות אחרת לטובת צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם; : 2. מסרתם לנו אישור בכתב של מבטח, שאישר המפקח על הביטוח, לפי [[סעיף 2(2) לחוק]], כי הוא מבטח בפוליסה שבה הנכם המוטבים את החזרת הכספים לפי ערבות זו, וכי דמי הביטוח שולמו מראש; : 3. בוטל הסכם המכר, ומסרתם לנו מסמך חתום בידכם ומאומת בידי עורך דין, המאשר כי הושבו לכם הכספים ששילמתם על חשבון מחיר הדירה בצירוף הפרשי הצמדה כאמור בערבות זו, בניכוי כל סכום שעליו הוסכם ביניכם לבין המוכר במסמך ביטול ההסכם בכתב או בניכוי כל סכום שנקבע בפסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל. @ : '''המחאת הזכויות על פי הערבות''' : - הזכויות על פי ערבות זו אינן ניתנות להמחאה, אלא בהסכמתנו מראש ובכתב. : - על אף האמור לעיל, אם נתתם לנו הוראה בלתי חוזרת, שאישרנו, לשלם מהסכום המגיע לכם על פי ערבות זו לתאגיד בנקאי או למבטח, אשר נתנו לכם הלוואות לצורך רכישת הדירה (להלן - המוסד הפיננסי), בגין חובכם בשל הלוואות אלה למוסד הפיננסי כאמור, אנו נעביר תחילה את הסכומים האמורים המגיעים למוסד הפיננסי מכם באותה עת. סכומים אלה יהיו כפי שימסור לנו המוסד הפיננסי; במקרה שההוראות הבלתי חוזרות שנתתם לנו מתייחסות לכמה מוסדות פיננסיים בדרגה שווה, היחס בין הסכומים שנעביר להם כאמור יהיה על פי חלקם היחסי בהלוואות שנתנו לכם בשל רכישת הדירה. @ : '''ערבות לשניים או יותר''' : הוצאה ערבות זו לטובת שניים או יותר, על הדרישה על פיה להיעשות על ידי כולם יחד, וכל תשלום על פיה ייעשה על ידינו לכולם יחד. @ (תיקון: תשפ"ג) : '''רכיב המע"מ''' : הסכום הנקוב בערבות זו אינו כולל את מס הערך המוסף (להלן - המע"מ) שנכלל בתשלום ששולם למוכר על חשבון הדירה. לפי [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974]], על קרן המע"מ הממשלתית במשרד האוצר להשיב לכם את סכום המע"מ הנכלל בתשלומים שבוצעו לטובת המוכר על חשבון מחיר הדירה, במקרה שבו תמומש ערבות זו לפי תנאי הערבות. החזר תשלום כאמור יועבר אליכם באמצעות הבנק. @ : {{טורים שווים | | {{טקסט תחתי|....................................|חתימה וחותמת הבנק}} }} <פרסום> ל' בחשוון התשע"א (7 בנובמבר 2010) <חתימה> אריאל אטיאס שר הבינוי והשיכון jr9ouwrr0r84h1qlpa0tk14hj57q4da 0 474814 3086405 2926773 2026-10-02T05:30:06Z OpenLawBot 8112 [3086404] 3086405 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית), התשע״א–2010}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״א, 170|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6942.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 1918|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10675.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 2|סעיף 2(1)}} {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}} (להלן – החוק), ובהסכמת המפקח, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|נוסח הערבות הבנקאית}} {{ח:ת}} נוסח הערבות הבנקאית לעניין {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 2|סעיף 2(1) לחוק}} יהיה כאמור {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}. {{ח:סעיף|2|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן. {{ח:סעיף|3|תחולה}} {{ח:ת}} תקנות אלה יחולו על ערבויות בנקאיות שניתנו מיום תחילתן ואילך. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ממורכז|'''ערבות לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}}'''}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{שמאל|תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . .}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} לכבוד: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . (להלן – הרוכש). {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''כללי''' {{ח:ת}} פרטי הדירה – גוש, חלקה; תכנית, מגרש; מספר הבניין, מספר הדירה (להלן – הדירה). {{ח:ת}} פרטי המוכר . . . . . . . . . . . . . . . . . (להלן – המוכר). {{ח:ת}} פרטי הבנק מוציא הערבות . . . . . . . . . . <wbr>. . <wbr>. . . . . . . . . . . {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''מהות הערבות''' {{ח:ת}} הרינו ערבים בזה כלפיכם בסכום של . . . . . . . . . . . . . . . . . . ., ששילמתם למוכר על חשבון מחיר הדירה (להלן – סכום הערבות), וזאת במקרים האלה (להלן – העילות למימוש הערבות): {{ח:ת}} אם המוכר לא יוכל להעביר לכם בעלות או זכות אחרת בדירה כמוסכם בחוזה המכר, מחמת עיקול שהוטל על הדירה או על הקרקע שעליה היא נבנית (למעט עיקול שהוטל לבקשתכם או כנגדכם) או מחמת צו הקפאת הליכים, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים שניתנו נגד המוכר או נגד בעל הקרקע (להלן – הצווים), או מחמת נסיבות שבהן נוצרה מניעה מוחלטת למסור את ההחזקה בדירה, ואולם ביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''הפרשי הצמדה''' {{ח:ת}} סכום הערבות יישא הפרשי הצמדה כמפורט להלן, בהתאם לאמור בחוזה המכר; בהעדר קביעה בחוזה המכר תחול הצמדה למדד תשומות הבנייה כמפורט להלן. {{ח:ת}} {{מוקטן|(יש לסמן אחת מחלופות אלה, התואמת את האמור בחוזה המכר, או לחלופין למחוק את שתי החלופות המיותרות).}} {{ח:תת|א.}} צמוד למדד התשומות בבנייה למגורים, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. {{ח:תת}} אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; ”מדד הבסיס“ – המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. {{ח:תת|ב.}} צמוד למדד המחירים לצרכן, שהוא מדד המחירים, כולל פירות וירקות, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. {{ח:תת}} אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; ”מדד הבסיס“ – המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. {{ח:תת|ג.}} צמוד לשער היציג של . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}}, שמפרסם בנק ישראל; אם בנק ישראל לא יפרסם את השער האמור, יבוא במקומו שער העברות והמחאות של . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(שם הבנק)}} באותו מועד. {{ח:ת}} אם שער . . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}} ביום התשלום יעלה על שער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית השער; אם השער ביום התשלום ירד משער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; ”שער הבסיס“ – השער הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''מועד התשלום''' {{ח:ת}} אנו נשלם לכם כל סכום שתדרשו מאתנו בגבולות סכום הערבות, בצירוף הפרשי ההצמדה כמפורט לעיל, וכל עוד לא אירע אירוע המפקיע את תוקף הערבות או המבטל את העילה למימוש הערבות, בתוך 60 ימים לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב ב. . . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(יש לציין את המקום שאליו על הרוכש לשלוח את הדרישה)}}, בתנאי שהדירה ריקה מכל אדם וחפץ של הרוכש או מי מטעמו, ובתנאי שלדרישתכם יצורפו כל המסמכים שלהלן: {{ח:תת|–}} כתב ערבות זה (מקור). אם כתב הערבות אבד או הושמד, יצורף במקומו תצהיר חתום בידכם ומאומת בפני עורך דין, המפרט את נסיבות האובדן או ההשמדה כאמור; {{ח:תת|–}} עותק מאושר של פסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל, ולפיו התקיימה אחת העילות לתשלום על פי הערבות, המפורטות בסעיף . . . . . . . . . {{מוקטן|(סעיף ”מהות הערבות“)}}. הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, כל עוד פסק הדין או ההחלטה כבר מצויים בידי הבנק או בידי בא כוחו, אשר ייצגו בהליכים הנוגעים לפסק הדין או ההחלטה כאמור; בעילה של מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה, הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, אם הבנק הודיע לכם בכתב, כי התקיימה להנחת דעתו מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה. {{ח:תת|–}} התחייבותכם, ולפיה עם קבלת הסכומים על פי ערבות זו הנכם מוותרים על כל זכות בדירה; הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם, כתנאי לתשלום על פי ערבות זו, להמחות לו את כל זכויותיכם בדירה. הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם לחתום על כל מסמך הנדרש לשם ויתור או המחאה כאמור. {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} '''פקיעת הערבות''' {{ח:ת}} ערבות זו תפקע, בין אם התקבלה אצלנו דרישתכם לתשלום וטרם נענתה ובין אם טרם התקבלה, וזאת בכל אחד מהמקרים האלה: {{ח:תת|1.}} בנייתה של הדירה הסתיימה ונמסר לנו מסמך חתום על ידכם, המעיד כי הדירה נמסרה לכם, או לחלופין, נמסרו לנו האישורים והתעודות על השלמת הבנייה על פי {{ח:חיצוני|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת חזקה בדירה)|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת החזקה בדירה), התשפ״א–2021}}, בצירוף מכתב של המוכר המופנה אליכם והמודיע שהדירה נמסרה לכם; וכן התקיים אחד התנאים המפורטים להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|א.}} הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הבעלות או החכירה, לפי העניין, בדירה, על שמכם, כשהיא נקייה מכל שעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה כאילו הוצאה מתחולת השעבוד; {{ח:תתת|ב.}} הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה לטובתכם בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לגבי רכישת הזכות בדירה, או בחלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, הקודמת לכל שעבוד, עיקול או זכות אחרת, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה או חלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, כאילו הוצאו מתחולת השעבוד; {{ח:תתת|ג.}} אם הקרקע שעליה נבנית הדירה היא ממקרקעי ישראל כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: מקרקעי ישראל|בחוק־יסוד: מקרקעי ישראל}}: הומצא לנו עותק חתום של חוזה חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לביניכם, או אישור מרשות מקרקעי ישראל באשר לחתימת חוזה כאמור, שבו מתחייבת רשות מקרקעי ישראל להביא לרישום על שמכם של זכות חכירה בדירה לתקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים, כשהיא נקייה מכל שעבוד או התחייבות לשעבוד, עיקול וכל זכות אחרת לטובת צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם; {{ח:תת|2.}} מסרתם לנו אישור בכתב של מבטח, שאישר המפקח על הביטוח, לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 2|סעיף 2(2) לחוק}}, כי הוא מבטח בפוליסה שבה הנכם המוטבים את החזרת הכספים לפי ערבות זו, וכי דמי הביטוח שולמו מראש; {{ח:תת|3.}} בוטל הסכם המכר, ומסרתם לנו מסמך חתום בידכם ומאומת בידי עורך דין, המאשר כי הושבו לכם הכספים ששילמתם על חשבון מחיר הדירה בצירוף הפרשי הצמדה כאמור בערבות זו, בניכוי כל סכום שעליו הוסכם ביניכם לבין המוכר במסמך ביטול ההסכם בכתב או בניכוי כל סכום שנקבע בפסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''המחאת הזכויות על פי הערבות''' {{ח:תת|–}} הזכויות על פי ערבות זו אינן ניתנות להמחאה, אלא בהסכמתנו מראש ובכתב. {{ח:תת|–}} על אף האמור לעיל, אם נתתם לנו הוראה בלתי חוזרת, שאישרנו, לשלם מהסכום המגיע לכם על פי ערבות זו לתאגיד בנקאי או למבטח, אשר נתנו לכם הלוואות לצורך רכישת הדירה (להלן – המוסד הפיננסי), בגין חובכם בשל הלוואות אלה למוסד הפיננסי כאמור, אנו נעביר תחילה את הסכומים האמורים המגיעים למוסד הפיננסי מכם באותה עת. סכומים אלה יהיו כפי שימסור לנו המוסד הפיננסי; במקרה שההוראות הבלתי חוזרות שנתתם לנו מתייחסות לכמה מוסדות פיננסיים בדרגה שווה, היחס בין הסכומים שנעביר להם כאמור יהיה על פי חלקם היחסי בהלוואות שנתנו לכם בשל רכישת הדירה. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''ערבות לשניים או יותר''' {{ח:ת}} הוצאה ערבות זו לטובת שניים או יותר, על הדרישה על פיה להיעשות על ידי כולם יחד, וכל תשלום על פיה ייעשה על ידינו לכולם יחד. {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} '''רכיב המע״מ''' {{ח:ת}} הסכום הנקוב בערבות זו אינו כולל את מס הערך המוסף (להלן – המע״מ) שנכלל בתשלום ששולם למוכר על חשבון הדירה. לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}}, על קרן המע״מ הממשלתית במשרד האוצר להשיב לכם את סכום המע״מ הנכלל בתשלומים שבוצעו לטובת המוכר על חשבון מחיר הדירה, במקרה שבו תמומש ערבות זו לפי תנאי הערבות. החזר תשלום כאמור יועבר אליכם באמצעות הבנק. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | | {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . .|חתימה וחותמת הבנק}} }} {{ח:חתימות|ל׳ בחשוון התשע״א (7 בנובמבר 2010)}} * '''אריאל אטיאס'''<br>שר הבינוי והשיכון {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] s66tva3x9r1c0l3jrf6galp3k6ia4tc 3086422 3086405 2026-10-02T09:30:10Z OpenLawBot 8112 [3086421] 3086422 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית), התשע״א–2010}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשע״א, 170|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (ערבות בנקאית)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6942.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 1918|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10675.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 2|סעיף 2(1)}} {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}} (להלן – החוק), ובהסכמת המפקח, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|נוסח הערבות הבנקאית}} {{ח:ת}} נוסח הערבות הבנקאית לעניין {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 2|סעיף 2(1) לחוק}} יהיה כאמור {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}. {{ח:סעיף|2|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה 90 ימים מיום פרסומן. {{ח:סעיף|3|תחולה}} {{ח:ת}} תקנות אלה יחולו על ערבויות בנקאיות שניתנו מיום תחילתן ואילך. {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|תקנה 1}})}}}} {{ח:קטע3||ערבות לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{שמאל|תאריך . . . . . . . . . . . . . . . . . .}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} לכבוד: . . . . . . . . . . <wbr>. . . . <wbr>. . . . . . . . . . (להלן – הרוכש). {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''כללי''' {{ח:ת}} פרטי הדירה – גוש, חלקה; תכנית, מגרש; מספר הבניין, מספר הדירה (להלן – הדירה). {{ח:ת}} פרטי המוכר . . . . . . . . . . . . . . . . . (להלן – המוכר). {{ח:ת}} פרטי הבנק מוציא הערבות . . . . . . . . . . <wbr>. . <wbr>. . . . . . . . . . . {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''מהות הערבות''' {{ח:ת}} הרינו ערבים בזה כלפיכם בסכום של . . . . . . . . . . . . . . . . . . ., ששילמתם למוכר על חשבון מחיר הדירה (להלן – סכום הערבות), וזאת במקרים האלה (להלן – העילות למימוש הערבות): {{ח:ת}} אם המוכר לא יוכל להעביר לכם בעלות או זכות אחרת בדירה כמוסכם בחוזה המכר, מחמת עיקול שהוטל על הדירה או על הקרקע שעליה היא נבנית (למעט עיקול שהוטל לבקשתכם או כנגדכם) או מחמת צו הקפאת הליכים, צו לקבלת נכסים, צו פירוק או צו למינוי כונס נכסים שניתנו נגד המוכר או נגד בעל הקרקע (להלן – הצווים), או מחמת נסיבות שבהן נוצרה מניעה מוחלטת למסור את ההחזקה בדירה, ואולם ביטול חוזה המכר כשלעצמו לא יהווה מניעה מוחלטת לעניין זה. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''הפרשי הצמדה''' {{ח:ת}} סכום הערבות יישא הפרשי הצמדה כמפורט להלן, בהתאם לאמור בחוזה המכר; בהעדר קביעה בחוזה המכר תחול הצמדה למדד תשומות הבנייה כמפורט להלן. {{ח:ת}} {{מוקטן|(יש לסמן אחת מחלופות אלה, התואמת את האמור בחוזה המכר, או לחלופין למחוק את שתי החלופות המיותרות).}} {{ח:תת|א.}} צמוד למדד התשומות בבנייה למגורים, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. {{ח:תת}} אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; ”מדד הבסיס“ – המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. {{ח:תת|ב.}} צמוד למדד המחירים לצרכן, שהוא מדד המחירים, כולל פירות וירקות, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, או כל מוסד רשמי אחר שיבוא במקומה, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו. {{ח:תת}} אם המדד ביום התשלום יעלה על מדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית המדד; אם המדד ביום התשלום ירד ממדד הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; ”מדד הבסיס“ – המדד הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. {{ח:תת|ג.}} צמוד לשער היציג של . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}}, שמפרסם בנק ישראל; אם בנק ישראל לא יפרסם את השער האמור, יבוא במקומו שער העברות והמחאות של . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(שם הבנק)}} באותו מועד. {{ח:ת}} אם שער . . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(מטבע החוץ המתאים)}} ביום התשלום יעלה על שער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות, כשהוא מוגדל בשיעור זהה לשיעור עליית השער; אם השער ביום התשלום ירד משער הבסיס, נשלם לכם את סכום הערבות כפי שהוא; ”שער הבסיס“ – השער הידוע ביום תשלום הכספים למוכר. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''מועד התשלום''' {{ח:ת}} אנו נשלם לכם כל סכום שתדרשו מאתנו בגבולות סכום הערבות, בצירוף הפרשי ההצמדה כמפורט לעיל, וכל עוד לא אירע אירוע המפקיע את תוקף הערבות או המבטל את העילה למימוש הערבות, בתוך 60 ימים לאחר קבלת דרישתכם הראשונה בכתב ב. . . . . . . . . . . . . . . . . . {{מוקטן|(יש לציין את המקום שאליו על הרוכש לשלוח את הדרישה)}}, בתנאי שהדירה ריקה מכל אדם וחפץ של הרוכש או מי מטעמו, ובתנאי שלדרישתכם יצורפו כל המסמכים שלהלן: {{ח:תת|–}} כתב ערבות זה (מקור). אם כתב הערבות אבד או הושמד, יצורף במקומו תצהיר חתום בידכם ומאומת בפני עורך דין, המפרט את נסיבות האובדן או ההשמדה כאמור; {{ח:תת|–}} עותק מאושר של פסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל, ולפיו התקיימה אחת העילות לתשלום על פי הערבות, המפורטות בסעיף . . . . . . . . . {{מוקטן|(סעיף ”מהות הערבות“)}}. הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, כל עוד פסק הדין או ההחלטה כבר מצויים בידי הבנק או בידי בא כוחו, אשר ייצגו בהליכים הנוגעים לפסק הדין או ההחלטה כאמור; בעילה של מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה, הנכם פטורים מצירוף עותק של פסק דין או החלטה כאמור, אם הבנק הודיע לכם בכתב, כי התקיימה להנחת דעתו מניעה מוחלטת למסירת החזקה בדירה. {{ח:תת|–}} התחייבותכם, ולפיה עם קבלת הסכומים על פי ערבות זו הנכם מוותרים על כל זכות בדירה; הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם, כתנאי לתשלום על פי ערבות זו, להמחות לו את כל זכויותיכם בדירה. הבנק יהיה רשאי לדרוש מכם לחתום על כל מסמך הנדרש לשם ויתור או המחאה כאמור. {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} '''פקיעת הערבות''' {{ח:ת}} ערבות זו תפקע, בין אם התקבלה אצלנו דרישתכם לתשלום וטרם נענתה ובין אם טרם התקבלה, וזאת בכל אחד מהמקרים האלה: {{ח:תת|1.}} בנייתה של הדירה הסתיימה ונמסר לנו מסמך חתום על ידכם, המעיד כי הדירה נמסרה לכם, או לחלופין, נמסרו לנו האישורים והתעודות על השלמת הבנייה על פי {{ח:חיצוני|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת חזקה בדירה)|תקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (דרכי הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה ומסירת החזקה בדירה), התשפ״א–2021}}, בצירוף מכתב של המוכר המופנה אליכם והמודיע שהדירה נמסרה לכם; וכן התקיים אחד התנאים המפורטים להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|א.}} הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הבעלות או החכירה, לפי העניין, בדירה, על שמכם, כשהיא נקייה מכל שעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה כאילו הוצאה מתחולת השעבוד; {{ח:תתת|ב.}} הומצא לנו נסח רישום ולפיו נרשמה לטובתכם בפנקסי לשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לגבי רכישת הזכות בדירה, או בחלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, הקודמת לכל שעבוד, עיקול או זכות אחרת, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם, ולמעט אם השעבוד רשום על שמנו, ואנו מסרנו לכם התחייבות בכתב, ולפיה ביחסים שבינינו לביניכם יראו את הדירה או חלק יחסי של הקרקע שעליה הדירה נבנית, כאילו הוצאו מתחולת השעבוד; {{ח:תתת|ג.}} אם הקרקע שעליה נבנית הדירה היא ממקרקעי ישראל כמשמעותם {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: מקרקעי ישראל|בחוק־יסוד: מקרקעי ישראל}}: הומצא לנו עותק חתום של חוזה חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לביניכם, או אישור מרשות מקרקעי ישראל באשר לחתימת חוזה כאמור, שבו מתחייבת רשות מקרקעי ישראל להביא לרישום על שמכם של זכות חכירה בדירה לתקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים, כשהיא נקייה מכל שעבוד או התחייבות לשעבוד, עיקול וכל זכות אחרת לטובת צד שלישי, למעט אם זכויות אלה נרשמו לטובת צד שלישי, לבקשתכם או לחובתכם; {{ח:תת|2.}} מסרתם לנו אישור בכתב של מבטח, שאישר המפקח על הביטוח, לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)#סעיף 2|סעיף 2(2) לחוק}}, כי הוא מבטח בפוליסה שבה הנכם המוטבים את החזרת הכספים לפי ערבות זו, וכי דמי הביטוח שולמו מראש; {{ח:תת|3.}} בוטל הסכם המכר, ומסרתם לנו מסמך חתום בידכם ומאומת בידי עורך דין, המאשר כי הושבו לכם הכספים ששילמתם על חשבון מחיר הדירה בצירוף הפרשי הצמדה כאמור בערבות זו, בניכוי כל סכום שעליו הוסכם ביניכם לבין המוכר במסמך ביטול ההסכם בכתב או בניכוי כל סכום שנקבע בפסק דין או החלטה אחרת של רשות שיפוטית מוסמכת בישראל. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''המחאת הזכויות על פי הערבות''' {{ח:תת|–}} הזכויות על פי ערבות זו אינן ניתנות להמחאה, אלא בהסכמתנו מראש ובכתב. {{ח:תת|–}} על אף האמור לעיל, אם נתתם לנו הוראה בלתי חוזרת, שאישרנו, לשלם מהסכום המגיע לכם על פי ערבות זו לתאגיד בנקאי או למבטח, אשר נתנו לכם הלוואות לצורך רכישת הדירה (להלן – המוסד הפיננסי), בגין חובכם בשל הלוואות אלה למוסד הפיננסי כאמור, אנו נעביר תחילה את הסכומים האמורים המגיעים למוסד הפיננסי מכם באותה עת. סכומים אלה יהיו כפי שימסור לנו המוסד הפיננסי; במקרה שההוראות הבלתי חוזרות שנתתם לנו מתייחסות לכמה מוסדות פיננסיים בדרגה שווה, היחס בין הסכומים שנעביר להם כאמור יהיה על פי חלקם היחסי בהלוואות שנתנו לכם בשל רכישת הדירה. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} '''ערבות לשניים או יותר''' {{ח:ת}} הוצאה ערבות זו לטובת שניים או יותר, על הדרישה על פיה להיעשות על ידי כולם יחד, וכל תשלום על פיה ייעשה על ידינו לכולם יחד. {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} '''רכיב המע״מ''' {{ח:ת}} הסכום הנקוב בערבות זו אינו כולל את מס הערך המוסף (להלן – המע״מ) שנכלל בתשלום ששולם למוכר על חשבון הדירה. לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל״ה–1974}}, על קרן המע״מ הממשלתית במשרד האוצר להשיב לכם את סכום המע״מ הנכלל בתשלומים שבוצעו לטובת המוכר על חשבון מחיר הדירה, במקרה שבו תמומש ערבות זו לפי תנאי הערבות. החזר תשלום כאמור יועבר אליכם באמצעות הבנק. {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{טורים שווים | | {{טקסט תחתי|. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . . . . . <wbr>. . . . . . <wbr>. . . . . . . . . .|חתימה וחותמת הבנק}} }} {{ח:חתימות|ל׳ בחשוון התשע״א (7 בנובמבר 2010)}} * '''אריאל אטיאס'''<br>שר הבינוי והשיכון {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] hn12hfi2burnsdelw32vxvtjtcgh1mw 0 1721909 3086307 3072938 2026-10-01T16:30:16Z Nahum 68 3086307 wikitext text/x-wiki <big><big><center><small>החיבור המונומנטלי</small> '''[[w:קובץ_יסודות_וחקירות|ובץ יסודות וחקירות]]'''></big></big></center> <center>ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם</center> <center><small>נלקט ונערך בס"ד ע"י</small> [[מחבר:אחיקם קשת|אחיקם קשת]]</center> {{חיפוש2|בסיס=קובץ יסודות חקירות|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר זה}} {{ספר |שם=קובץ יסודות וחקירות |תמונה=קובץ יסודות וחקירות 2.jpg |כיתוב= |מחבר= |מתרגם= |מיוחס ל= |עורך= |שם בשפת המקור= |כותרת משנה=ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם |שפת המקור= |סוגה=ספרות תורנית |נושא= |מספר כרכים= |הסכמות=הרב אביגדֹר נבנצל, הרב אברהם שפירא, הרב שמחה הכהן קוק והרב זלמן נחמיה גולדברג |תרגומים= |הוצאה= |שנת הוצאה=תשס"ד - תשפ"ד |מקום ההוצאה= |דפוס ראשון= |דפוס שני= |דפוסים נוספים= |מהדורה מדעית= |מהדורות חדשות= |ספר סרוק= |קבצים סרוקים= |היברו= |ספריא= |לאומית= |מסת"ב= |הקלטות= |כתבי יד= |פרשנים= |מקורות= |ויקיפדיה=קובץ יסודות וחקירות }} ===[[קובץ יסודות וחקירות/יצירת קשר|יצירת קשר]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/הקדמה|הקדמה]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/מבוא|מבוא]]=== == א == אב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]], [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> אבות מלאכות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה מדעת|אבידה מדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידת גופו|אבידת גופו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבלות|אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבר מן החי|אבר מן החי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אגב|אגב]]<br> אגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם המזיק|אדם המזיק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> אהבת ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אודיתא|אודיתא]]<br> אוהל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> אוכל נפש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]] בסעיף "אוכל נפש"<br> אומדנא (חזקה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> אומן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]], [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומן קונה בשבח כלי|אומן קונה בשבח כלי]]<br> אומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומר מותר|אומר מותר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (במצוות)|אונן (במצוות) ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (בקודשים)|אונן (בקודשים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> אוקי ממונא בחזקת מריה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> אורכתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> אותיות נקנות במסירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> אחים שותפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אחריות|אחריות]]<br> אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> אי עביד לא מהני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> איגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איילונית|איילונית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם דן גזירה שווה מעצמו|אין אדם דן גזירה שווה מעצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם משים עצמו רשע|אין אדם משים עצמו רשע]]<br> אין אדם פורע תוך זמנו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין איסור חל על איסור|אין איסור חל על איסור]]<br> אין בין נערות לבגרות אלא שישה חודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "שישה חודשים"<br> אין גזירה שווה למחצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> אין דנים בלילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין הולכין בממון אחר הרוב|אין הולכין בממון אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> אין למדין מן הלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מבטלין איסור לכתחילה|אין מבטלין איסור לכתחילה]]<br> אין מזהירין מן הדין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מעבירין על המצוות|אין מעבירין על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עד נעשה דיין|אין עד נעשה דיין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה לא תעשה ועשה|אין עשה דוחה לא תעשה ועשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה עשה|אין עשה דוחה עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> אינו ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> אינו מתכוון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> אינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איני יודע אם פרעתיך|איני יודע אם פרעתיך]]<br> איני ניזונת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> איסור וממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> איסורי דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> איסורי דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי הנאה|איסורי הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> איסורים התלויים בזמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> איסורים וממונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> אירוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> אישה במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> אישו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> אישתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> אכילת בשר אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]]<br> אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]]<br> אלם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמה עבריה|אמה עבריה]]<br> אמירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> אמירה (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמירה לגבוה|אמירה לגבוה]]<br> אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמתלא|אמתלא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנדרוגינוס|אנדרוגינוס]]<br> אנוס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> אנינות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> אנן סהדי דאדעתא דהכי עביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (בדרשות)|אסמכתא (בדרשות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (התחייבות)|אסמכתא (התחייבות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפוטרופוס|אפוטרופוס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפותיקי|אפותיקי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> אפרושי מאיסורא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> אפשר לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ארבע אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]]<br> ארבע רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> ארבעה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבעים סאה|ארבעים סאה]]<br> ארוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשם תלוי|אשם תלוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש|אשת איש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> אשת יפת תואר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> אשתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה|אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> ==ב== [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בגדי כהונה|בגדי כהונה]]<br> בגמר דבריו אדם נתפס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> בדיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> בדיעבד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> בדיקה וחקירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בור|בור]]<br> בושת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> בזבוז ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]] בסעיף "בזבוז ממון"<br> בזוי מצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בטלה דעתו אצל כל אדם|בטלה דעתו אצל כל אדם]]<br> ביאה (לקידושין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביאה במקצת|ביאה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בידו|בידו]]<br> ביומו תיתן שכרו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]]<br> ביטול מקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]] בסעיף "יותר משתות"<br> ביטול שטרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]] בסעיף "בשטרות"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביכורים|ביכורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין אדם לחבירו|בין אדם לחבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין השמשות|בין השמשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> בירור והנהגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "בירור והנהגה"<br> בית דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> בית הכנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> בית כנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> בכדי אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> בכור אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> בכור בהמה טמאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> בל יחל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> בל יראה ובל ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> בל תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> בל תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> בן נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בן סורר ומורה|בן סורר ומורה]]<br> בני העיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעידנא|בעידנא]]<br> בעל דבר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> בעל חוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> בעל חוב מאוחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל חוב קונה משכון|בעל חוב קונה משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (קרבן)|בעל מום (קרבן)]])<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות באיסורי הנאה|בעלות באיסורי הנאה]]<br> בעלות שאינה מסויימת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה בעלות שאינה מסויימת<br> בעליו עימו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלים (בנאמנות)|בעלים (בנאמנות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בריה|בריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברירה|ברירה]]<br> ברית מילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות המצוות|ברכות המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות הנהנין|ברכות הנהנין]]<br> ברכת הזימון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת המזון|ברכת המזון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת התורה|ברכת התורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר בחלב|בשר בחלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בתי ערי חומה|בתי ערי חומה]]<br> ==ג== ג' העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> גאולה לתפילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> גבייה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> גברא וחפצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> גדול - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> גדול עומד על גביו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גואל הדם|גואל הדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד|גוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד או אגוד|גוד או אגוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גונב על מנת למיקט|גונב על מנת למיקט]]<br> גוף ודמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> גזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה|גזירה שווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה של גילוי מילתא|גזירה שווה של גילוי מילתא]]<br> גזירות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> גזל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזל גוי|גזל גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גט|גט]] <br> גט שחרור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> גיטו וידו באין כאחת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> גירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירי דיליה|גירי דיליה]]<br> גירעון כסף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> גלגל החוזר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> גמר בליבו והתרצות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבת נפש|גניבת נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר תושב|גר תושב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרושה לכהן|גרושה לכהן]]<br> גרושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> ==ד== ד' אמות (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ד' אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> ד' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ד' וה' - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> ד' רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאיקני|דאיקני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר הגורם לממון כממון דמי|דבר הגורם לממון כממון דמי]]<br> דבר הלמד אינו חוזר ומלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> דבר שאינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> דבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שלא בא לעולם|דבר שלא בא לעולם]]<br> דבר תורה מעות קונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> דברי המת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> דברי הרב ודברי התלמיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים שבלב אינם דברים|דברים שבלב אינם דברים]]<br> דברים שבליבו ובלב כל אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דון מינה|דון מינה]]<br> דחוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> דיבור מבטל דיבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיו לבא מן הדין להיות כנידון|דיו לבא מן הדין להיות כנידון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> דיין (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> דין ודאי ודין ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק"<br> דין ודברים אין לי בנכסייך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]]<br> דינא דבר מצרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> דינא דגרמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינא דמלכותא|דינא דמלכותא]]<br> דיני דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> דיני דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> דיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דם|דם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דמאי|דמאי]]<br> דמים וגוף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> <br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת אחרת מקנה|דעת אחרת מקנה]]<br> דעת דיבור וכתיבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מהתורה|דרבנן שיש לו עיקר מהתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דררא דממונא|דררא דממונא]]<br> ==ה== ה' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> הא בהא תליא (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> האומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבטה (קניין)|הבטה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגבהה|הגבהה]]<br> הגדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגעלה|הגעלה]]<br> הדלקת נר שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> הדר דינא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> ההיא הנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל|הואיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הודאת בעל דין|הודאת בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק|הוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> הוכח תוכיח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמנה|הזמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> היוצא מן הטמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק ראיה|היזק ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק שאינו ניכר|היזק שאינו ניכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הילך|הילך]]<br> היסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היקש|היקש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]]<br> היתר נדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכחשה|הכחשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכנה דרבה|הכנה דרבה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכרעה מסופקת|הכרעה מסופקת]]<br> <br> הכרעות בספיקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר לקבל טומאה|הכשר לקבל טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר מצווה|הכשר מצווה]]<br> הלוואה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הלכה למשה מסיני|הלכה למשה מסיני]]<br> המוציא מחבירו עליו הראיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> הסכמה ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> הסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הענקה|הענקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הערמה|הערמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בית דין|הפקר בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפרת נדרים|הפרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקמת נדרים|הקמת נדרים]]<br> הקנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> הרהור ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> השׂבעה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> השבת אבידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת עבוט|השבת עבוט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת ריבית|השבת ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> השטאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התפסה|התפסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התראה|התראה]]<br> התרצות ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> ==ו== [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> ודאי וספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> והגדת לבנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> <br> וידוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> ==ז== ז' מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> זבחים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> זה א-לי ואנווהו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זה וזה גורם|זה וזה גורם]]<br> זה נהנה וזה לא חסר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> זוטו של ים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]]<br> זוקקים נכסים שאין להם אחריות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכין לאדם שלא בפניו|זכין לאדם שלא בפניו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכירת יציאת מצריים|זכירת יציאת מצריים]]<br> זמון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> זמן - - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> זנות אשת איש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> ==ח== חדרי חדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חובת שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> חוזר ומגיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חול המועד|חול המועד]]<br> חולה שיש בו סכנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולין שנשחטו בעזרה|חולין שנשחטו בעזרה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוקות הגויים|חוקות הגויים]]<br> חושב לשלוח יד בפיקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> חזקה (בספיקות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה (קניין)|חזקה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה דהשתא|חזקה דהשתא]]<br> חזקה דמעיקרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקה לא חציף איניש לזיופי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> חזקה לנזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקה מכח סברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקה מכח רובא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> חזקה קמייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקה שאינה פוסקת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת אנן סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> חזקת ג' פעמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> חזקת ג' שנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקת חיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת חיים<br> חזקת טומאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת טומאה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת מטלטלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקת ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> חזקת מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת מקווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת מקווה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> חזקת נזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקת צדיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת קרקעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> חזקת רגילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת תשמישין|חזקת תשמישין]]<br> חטא כדי שיזכה חברך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> חיה (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> חיוב מיתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> חילול הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש בסעיף "חילול"]]<br> חילול השם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חינוך|חינוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חֵלב|חֵלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלה|חלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלוקת שותפות|חלוקת שותפות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> חמישה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חמץ - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> חפצא וגברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> חצי אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]], בסעיף "דינים דומים" (לגבי חצי כהן, חצי ממזר, חצי נזיר וחצי גוי)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי דבר|חצי דבר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי שיעור|חצי שיעור]]<br> חציו עבד וחציו בן חורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חציצה|חציצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצר|חצר]]<br> חקירה ודרישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרמים|חרמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרש|חרש]]<br> חשד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חשוד|חשוד]]<br> חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> חתם ידו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> ==ט== [[קובץ יסודות וחקירות/טבול יום|טבול יום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילה|טבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילת כלים (הניקחים מגוי)|טבילת כלים (הניקחים מגוי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביעות עין|טביעות עין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבל|טבל]]<br> טהרה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טובת הנאה|טובת הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> טומאת אוכלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]] בסעיף "אוכלין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומטום|טומטום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טועה בדבר מצווה|טועה בדבר מצווה]]<br> טוענין ליורש וללוקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טמון|טמון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעה בשיקול הדעת|טעה בשיקול הדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> טעמו ולא ממשו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענה|טענה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענו חיטים והודה לו בשעורים|טענו חיטים והודה לו בשעורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טריפה|טריפה]]<br> ==י== [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש|יאוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש בגזילה|יאוש בגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יד (קניין)|יד (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ידות|ידות]]<br> ידי שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בעבד עברי)|יובל (בעבד עברי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בקרקע)|יובל (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]]<br> יום טוב שני של גלויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> יום כיפור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> יורשין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> יחלוקו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> ייחוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> יעבור ואל יהרג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יעוד|יעוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> יש לו מתירין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> ==כ== [[קובץ יסודות וחקירות/כאן נמצא כאן היה|כאן נמצא כאן היה]]<br> כאשר זמם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> כבוד חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן|כהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן גדול|כהן גדול]]<br> כובש שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> כוונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> כוונה לקניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> כוונת המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> כוח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח|כח]]<br> כולי עלמא סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> כופין על המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופר (תשלום)|כופר (תשלום)]]<br> כותבין שובר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותי|כותי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותל שבין שני שותפין|כותל שבין שני שותפין]]<br> כח האדם וכח המעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> כח הטענה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]]<br> כח שני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]] בסעיף "הגדרה" ד"ה דינים דומים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כחו|כחו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד אב ואם|כיבוד אב ואם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוש מלחמה|כיבוש מלחמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כינויים (בנדרים)|כינויים (בנדרים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]]<br> כל דאמר רחמנא לא תעביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד]]<br> כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> כל דפריש מרובא פריש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון|כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי|כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי]]<br> כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל העומד|כל העומד]]<br> כל מה שתחת יד אדם שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> כל מצוות עשה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו|כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו]]<br> כל שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כלאי בגדים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי הכרם|כלאי הכרם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי זרעים|כלאי זרעים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלים (קניין)|כלים (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט|כלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט וכלל|כלל ופרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> כנגדו חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> כסף (מטבע) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף (קניין)|כסף (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> כסף קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף קניין עבד עברי|כסף קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> כפרן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]]<br> כרם רבעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרת|כרת]]<br> כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובה|כתובה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתותי מכתת שיעוריה|כתותי מכתת שיעוריה]]<br> כתיבה דיבור ודעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> ==ל== לא אתי דיבור ומבטל מעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> לא יראה ולא ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> לא תאחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> לא תגרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> לא תוסיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחנם|לא תחנם]]<br> לא תיקום ולא תיטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תסור|לא תסור]]<br> לא תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> לא תקום ולא תטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> לא תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> לא תשנא את אחיך בלבבך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> לא תתאווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> לאו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הבא מכלל עשה|לאו הבא מכלל עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתק לעשה|לאו הניתק לעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שבכללות|לאו שבכללות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין|לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לבוד|לבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לולב|לולב]]<br> לימוד תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> לכתחילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפני עיוור|לפני עיוור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפנים משורת הדין|לפנים משורת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> לקט שכחה ופאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> לשון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> לשון ראשון או אחרון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לשמה|לשמה]]<br> ==מ== [[קובץ יסודות וחקירות/מבטל כיסו של חבירו|מבטל כיסו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מגביה מציאה לחבירו|מגביה מציאה לחבירו]]<br> מדאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מדומע|מדומע]]<br> מדרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מה הצד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה לי לשקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מה מצינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בקנס פטור|מודה בקנס פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בשטר שכתבו|מודה בשטר שכתבו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודעא|מודעא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוכר עצמו|מוכר עצמו]]<br> מומחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> מועד ותם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מופנה|מופנה]]<br> מוציא מחבירו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> מוציא מרשות לרשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> מוציא שם רע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוזה|מזוזה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוייף מתוכו|מזוייף מתוכו]]<br> מזיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> מזיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזיק שעבודו של חבירו|מזיק שעבודו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחאה|מחאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחילה|מחילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחיצה|מחיצה]]<br> מחיר כלב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מי שפרע|מי שפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מיגו דאי בעי שתיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו להוציא לא אמרינן|מיגו להוציא לא אמרינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> מידת סדום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> מילוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילי לא מימסרן לשליח|מילי לא מימסרן לשליח]]<br> מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מין במינו אינו חוצץ|מין במינו אינו חוצץ]]<br> מינוי זקנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתות בית דין|מיתות בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת האדון|מיתת האדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת הבעל|מיתת הבעל]]<br> מכאן ולהבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירי כהונה|מכירי כהונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת עבד עברי לאחר|מכירת עבד עברי לאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת שטרות|מכירת שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכרוהו בית דין|מכרוהו בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכת מרדות|מכת מרדות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכה שאינה צריכה לגופה|מלאכה שאינה צריכה לגופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]]<br> מלוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> מלווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלקות|מלקות]]<br> ממאנת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> ממון המוטל בספק חולקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]] (לגבי הדין שחולקין), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]] בסעיף "הגדרה" ד"ה החולק (לגבי דעתו של סומכוס הסובר כך)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממזר|ממזר]]<br> ממזר ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממרני|ממרני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהיג (קניין)|מנהיג (קניין)]]<br> מנחות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> מסור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסיח לפי תומו|מסיח לפי תומו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסייע ידי עוברי עבירה|מסייע ידי עוברי עבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסירה|מסירה]]<br> מעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה|מעילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה בקונמות|מעילה בקונמות]]<br> מעכב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעמד שלושתן|מעמד שלושתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעקה|מעקה]]<br> מעשה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מעשה קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעשר כספים|מעשר כספים]]<br> מעשרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מפיהם ולא מפי כתבם|מפיהם ולא מפי כתבם]]<br> מפתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> מצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה הבאה בעבירה|מצווה הבאה בעבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> מצווה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מצוות דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> מצוות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מצוות חבילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> מצוות חיוביות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לאו להנות ניתנו|מצוות לאו להנות ניתנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> מצוות עשה שהזמן גרמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> מציאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצמצם|מצמצם]]<br> מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקווה|מקווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקח טעות|מקח טעות]]<br> מרא קמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משיכה|משיכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משכון|משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משלוח מנות|משלוח מנות]]<br> משקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> משקלות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משתרשי ליה|משתרשי ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתוך שאינו יכול לישבע משלם|מתוך שאינו יכול לישבע משלם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה|מתנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה מועטת|מתנה מועטת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון|מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מנת להחזיר|מתנה על מנת להחזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות שלא הורמו|מתנות שלא הורמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]]<br> ==נ== נאמן עלי אבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילה|נבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילת עוף טהור|נבילת עוף טהור]]<br> נדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> נדוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> נדחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדרי צדקה|נדרי צדקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נוגע|נוגע]]<br> נוכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נושא שכר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> נותן טעם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין בהקדש|נזיקין בהקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר|נזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר שמשון|נזיר שמשון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]]<br> נזק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> נזקי שכנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> נחלה הבאה לאדם, מתנה עליה שלא יירשנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> נטירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נטל ונתן ביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> ניחותא ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> נישואין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> נכסים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה|ספינה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> נכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נמחל שעבודו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נערה מאורסה|נערה מאורסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נר חנוכה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> נרצע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> נשיאת כפיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> נשים במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> נשרפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> ==ס== סדר ההכרעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> סודר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> סוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיטומתא|סיטומתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> סימני בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "סימנים"<br> סימני גדלות, נערות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימנים (באבידה)|סימנים (באבידה)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> סכך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמוכים (בדרשות)|סמוכים (בדרשות)]]<br> סמטא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכה (בקרבנות)|סמיכה (בקרבנות)]]<br> סמיכה (בזקנים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה (בקניינים)|ספינה (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דאורייתא|ספיקא דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דדינא|ספיקא דדינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק אבלות|ספק אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ברכות|ספק ברכות]]<br> ספק דבריהם להקל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> ספק הפקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הפקר<br> ספק הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הקדש<br> ספק וודאי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק טומאה|ספק טומאה]]<br> ספק מוציא מידי ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק וספק<br> ספק ממון לקולא לנתבע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> ספק ממון עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> ספק מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]] בסעיף "בספק"<br> ספק מתנות עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק נפשות|ספק נפשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספיקא|ספק ספיקא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספק ספיקא|ספק ספק ספיקא]]<br> ספק עצמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ספק עצמי"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ערלה|ספק ערלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק פיקוח נפש|ספק פיקוח נפש]]<br> ספק צדקה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> ספק קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק קידושין<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק שאפשר לבררו|ספק שאפשר לבררו]]<br> ספק שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק שביעית<br> ספקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> ספר תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סתם הלוואה שלושים יום|סתם הלוואה שלושים יום]]<br> ==ע== עבד כנעני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]]<br> עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עביד איניש דינא לנפשיה|עביד איניש דינא לנפשיה]]<br> עבירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> עבירות בפעולה ועבירות בתוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עגלה ערופה|עגלה ערופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד אחד|עד אחד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד המסייע|עד המסייע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד מפי עד|עד מפי עד]]<br> עדות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדות מוכחשת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות מיוחדת|עדות מיוחדת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות שאי אתה יכול להזימה|עדות שאי אתה יכול להזימה]]<br> עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> עדי בירור בדבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי חתימה ועדי מסירה|עדי חתימה ועדי מסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדיו בחתומיו זכין לו|עדיו בחתומיו זכין לו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדים זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> עדים מוכחשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר|עובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר ירך אימו|עובר ירך אימו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> עומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> עוסק במצווה פטור מן המצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> עורלה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עושק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> עידית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> עיוור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עיקר מן התורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מן התורה|דרבנן שיש לו עיקר מן התורה]]<br> עכו"ם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> עסקא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עצים ולבונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עציץ|עציץ]]<br> עצם ושווי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערב|ערב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערבות|ערבות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערכין|ערכין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עשה דוחה לא תעשה|עשה דוחה לא תעשה]]<br> עשה שהזמן גרמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> עשירי ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> ==פ== פאת הראש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש]]<br> פדיון פטר חמור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]]<br> פחות משווה פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> פטור והיתר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]] בסעיף "פטור והיתר"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיגול|פיגול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פירכא|פירכא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן דיבורא|פלגינן דיבורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן נאמנות|פלגינן נאמנות]]<br> פסולי כהונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]], [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]], [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]], [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]], [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]] בסעיף "פסולי כהונה", [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסולי עדות|פסולי עדות]]<br> פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסק דין|פסק דין]]<br> פסקה קניינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> פעולה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> פקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרוזבול|פרוזבול]]<br> פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל|פרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל ופרט|פרט וכלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריה ורביה|פריה ורביה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשטה קדושה|פשטה קדושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשיעה|פשיעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשרה|פשרה]]<br> ==צ== [[קובץ יסודות וחקירות/צדקה|צדקה]]<br> ציבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ציצית|ציצית]]<br> צמצום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צער בעלי חיים|צער בעלי חיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צרורות|צרורות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צררי|צררי]]<br> ==ק== [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת עדות|קבלת עדות]]<br> קבלת עדות שלא בפני בעל דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> קדושת הגוף וקדושת דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "גוף ודמים"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> קודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> קום עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם) קונמות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> קורבן פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> קורבנות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> קידושי חליפין שווה בשווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]] בסעיף "בקידושין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> קיום הדבר (בדבר שבערווה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קיום שטרות|קיום שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים לי|קים לי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים ליה בדרבה מיניה|קים ליה בדרבה מיניה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קל וחומר|קל וחומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קלוטה כמי שהונחה|קלוטה כמי שהונחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין פירות|קניין פירות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גוי|קנייני גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גזילה|קנייני גזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני קטן|קנייני קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים דרבנן|קניינים דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> קעקע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (בספיקות)|קרוב (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (לעדות)|קרוב (לעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרן (בשור)|קרן (בשור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקע אינה נגזלת|קרקע אינה נגזלת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]]<br> ==ר== [[קובץ יסודות וחקירות/ראוי|ראוי]]<br> ראשון ראשון בטל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> רגל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> רוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> רוב בתערובת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוב וקרוב הלך אחר הרוב|רוב וקרוב הלך אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא וחזקה רובא עדיף|רובא וחזקה רובא עדיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רודף|רודף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> רוצח בשגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רכוב|רכוב]]<br> רצון ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> רציחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> רשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בקניינים)|רשות הרבים (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> רשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשע (בעדות)|רשע (בעדות)]]<br> ==ש== שאלה (בנדרים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> שאלה בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שב ואל תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועה (בממונות)|שבועה (בממונות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת ביטוי|שבועת ביטוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> שבועת מודה במקצת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> שבע מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]], [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]], [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]], [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]], [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]], [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]], [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> שגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> שהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שואל|שואל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שודא דדייני|שודא דדייני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> שווי וחומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא|שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוטה|שוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומא הדר|שומא הדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומע כעונה|שומע כעונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר אבידה|שומר אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר חינם|שומר חינם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שמסר לשומר|שומר שמסר לשומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומרים|שומרים]]<br> שומרת יבם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחיטה|שחיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר (קניין)|שטר (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]]<br> שטר חוב מוקדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר יציאת עבד עברי|שטר יציאת עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> שטר קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר קניין עבד עברי|שטר קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר ראיה|שטר ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> שיהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילם ולא רצה להישבע|שילם ולא רצה להישבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> שינוי (בעבירות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי מעשה|שינוי מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי רשות|שינוי רשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי שם|שינוי שם]]<br> שיעבוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> שיעבודא דרבי נתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורין|שיעורין]]<br> שכיב מרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> שכירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> שלא יהיו מצוות בזויות עליו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> שלא מדעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> שלוח הקן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> שלוש העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> שלושה רועי בקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> שליח לדבר עבירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> שליח עושה שליחותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות|שליחות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד|שליחות יד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> שמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שמע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> שן ועין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים|שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים אוחזין|שניים אוחזין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים שעשאוה|שניים שעשאוה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה חרופה|שפחה חרופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה כנענית|שפחה כנענית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שש שנים|שש שנים]]<br> שתיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שתיקה כהודאה|שתיקה כהודאה]]<br> ==ת== [[קובץ יסודות וחקירות/תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם|תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוך כדי דיבור|תוך כדי דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים|תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים|תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים]]<br> תוצאה ופעולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]], [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]], [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> תורת המשפטים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תחילתו וסופו בכשרות|תחילתו וסופו בכשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תל המתלקט|תל המתלקט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תליוהו וזבין|תליוהו וזבין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תמורה|תמורה]]<br> תן כזכי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]] (ושם בסעיף "לשונות שונות" ד"ה תן)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תנאי|תנאי]]<br> תנאי על מה שכתוב בתורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תעשה ולא מן העשוי|תעשה ולא מן העשוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילה|תפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילין|תפילין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפיסה|תפיסה]]<br> תפיסת הבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> תקנות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תקנת השוק|תקנת השוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי ותרי|תרי ותרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי כמאה|תרי כמאה]]<br> תרתי דסתרי (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרתי לריעותא|תרתי לריעותא]]<br> תשביתו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> תשלומי ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> תשלומי גניבה וגזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> תשלומי כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> תשלומי קנס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> תשלומי ריבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> תשלומין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]], [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]], [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]], [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]], [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]], [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]], [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> <br> ===[[קובץ יסודות וחקירות/לקט חקירות|לקט חקירות]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/רשימת ספרים|רשימת ספרים]]=== ply0eacy3gn1harj5ouxefknc2eoi4b 3086308 3086307 2026-10-01T16:30:45Z Nahum 68 3086308 wikitext text/x-wiki <big><big><center><small>החיבור המונומנטלי</small> '''[[w:קובץ_יסודות_וחקירות|קובץ יסודות וחקירות]]'''</big></big></center> <center>ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם</center> <center><small>נלקט ונערך בס"ד ע"י</small> [[מחבר:אחיקם קשת|אחיקם קשת]]</center> {{חיפוש2|בסיס=קובץ יסודות חקירות|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר זה}} {{ספר |שם=קובץ יסודות וחקירות |תמונה=קובץ יסודות וחקירות 2.jpg |כיתוב= |מחבר= |מתרגם= |מיוחס ל= |עורך= |שם בשפת המקור= |כותרת משנה=ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם |שפת המקור= |סוגה=ספרות תורנית |נושא= |מספר כרכים= |הסכמות=הרב אביגדֹר נבנצל, הרב אברהם שפירא, הרב שמחה הכהן קוק והרב זלמן נחמיה גולדברג |תרגומים= |הוצאה= |שנת הוצאה=תשס"ד - תשפ"ד |מקום ההוצאה= |דפוס ראשון= |דפוס שני= |דפוסים נוספים= |מהדורה מדעית= |מהדורות חדשות= |ספר סרוק= |קבצים סרוקים= |היברו= |ספריא= |לאומית= |מסת"ב= |הקלטות= |כתבי יד= |פרשנים= |מקורות= |ויקיפדיה=קובץ יסודות וחקירות }} ===[[קובץ יסודות וחקירות/יצירת קשר|יצירת קשר]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/הקדמה|הקדמה]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/מבוא|מבוא]]=== == א == אב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]], [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> אבות מלאכות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה מדעת|אבידה מדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידת גופו|אבידת גופו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבלות|אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבר מן החי|אבר מן החי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אגב|אגב]]<br> אגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם המזיק|אדם המזיק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> אהבת ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אודיתא|אודיתא]]<br> אוהל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> אוכל נפש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]] בסעיף "אוכל נפש"<br> אומדנא (חזקה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> אומן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]], [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומן קונה בשבח כלי|אומן קונה בשבח כלי]]<br> אומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומר מותר|אומר מותר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (במצוות)|אונן (במצוות) ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (בקודשים)|אונן (בקודשים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> אוקי ממונא בחזקת מריה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> אורכתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> אותיות נקנות במסירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> אחים שותפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אחריות|אחריות]]<br> אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> אי עביד לא מהני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> איגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איילונית|איילונית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם דן גזירה שווה מעצמו|אין אדם דן גזירה שווה מעצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם משים עצמו רשע|אין אדם משים עצמו רשע]]<br> אין אדם פורע תוך זמנו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין איסור חל על איסור|אין איסור חל על איסור]]<br> אין בין נערות לבגרות אלא שישה חודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "שישה חודשים"<br> אין גזירה שווה למחצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> אין דנים בלילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין הולכין בממון אחר הרוב|אין הולכין בממון אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> אין למדין מן הלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מבטלין איסור לכתחילה|אין מבטלין איסור לכתחילה]]<br> אין מזהירין מן הדין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מעבירין על המצוות|אין מעבירין על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עד נעשה דיין|אין עד נעשה דיין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה לא תעשה ועשה|אין עשה דוחה לא תעשה ועשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה עשה|אין עשה דוחה עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> אינו ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> אינו מתכוון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> אינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איני יודע אם פרעתיך|איני יודע אם פרעתיך]]<br> איני ניזונת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> איסור וממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> איסורי דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> איסורי דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי הנאה|איסורי הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> איסורים התלויים בזמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> איסורים וממונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> אירוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> אישה במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> אישו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> אישתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> אכילת בשר אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]]<br> אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]]<br> אלם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמה עבריה|אמה עבריה]]<br> אמירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> אמירה (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמירה לגבוה|אמירה לגבוה]]<br> אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמתלא|אמתלא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנדרוגינוס|אנדרוגינוס]]<br> אנוס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> אנינות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> אנן סהדי דאדעתא דהכי עביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (בדרשות)|אסמכתא (בדרשות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (התחייבות)|אסמכתא (התחייבות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפוטרופוס|אפוטרופוס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפותיקי|אפותיקי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> אפרושי מאיסורא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> אפשר לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ארבע אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]]<br> ארבע רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> ארבעה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבעים סאה|ארבעים סאה]]<br> ארוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשם תלוי|אשם תלוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש|אשת איש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> אשת יפת תואר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> אשתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה|אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> ==ב== [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בגדי כהונה|בגדי כהונה]]<br> בגמר דבריו אדם נתפס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> בדיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> בדיעבד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> בדיקה וחקירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בור|בור]]<br> בושת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> בזבוז ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]] בסעיף "בזבוז ממון"<br> בזוי מצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בטלה דעתו אצל כל אדם|בטלה דעתו אצל כל אדם]]<br> ביאה (לקידושין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביאה במקצת|ביאה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בידו|בידו]]<br> ביומו תיתן שכרו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]]<br> ביטול מקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]] בסעיף "יותר משתות"<br> ביטול שטרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]] בסעיף "בשטרות"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביכורים|ביכורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין אדם לחבירו|בין אדם לחבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין השמשות|בין השמשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> בירור והנהגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "בירור והנהגה"<br> בית דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> בית הכנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> בית כנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> בכדי אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> בכור אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> בכור בהמה טמאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> בל יחל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> בל יראה ובל ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> בל תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> בל תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> בן נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בן סורר ומורה|בן סורר ומורה]]<br> בני העיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעידנא|בעידנא]]<br> בעל דבר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> בעל חוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> בעל חוב מאוחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל חוב קונה משכון|בעל חוב קונה משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (קרבן)|בעל מום (קרבן)]])<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות באיסורי הנאה|בעלות באיסורי הנאה]]<br> בעלות שאינה מסויימת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה בעלות שאינה מסויימת<br> בעליו עימו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלים (בנאמנות)|בעלים (בנאמנות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בריה|בריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברירה|ברירה]]<br> ברית מילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות המצוות|ברכות המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות הנהנין|ברכות הנהנין]]<br> ברכת הזימון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת המזון|ברכת המזון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת התורה|ברכת התורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר בחלב|בשר בחלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בתי ערי חומה|בתי ערי חומה]]<br> ==ג== ג' העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> גאולה לתפילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> גבייה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> גברא וחפצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> גדול - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> גדול עומד על גביו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גואל הדם|גואל הדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד|גוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד או אגוד|גוד או אגוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גונב על מנת למיקט|גונב על מנת למיקט]]<br> גוף ודמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> גזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה|גזירה שווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה של גילוי מילתא|גזירה שווה של גילוי מילתא]]<br> גזירות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> גזל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזל גוי|גזל גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גט|גט]] <br> גט שחרור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> גיטו וידו באין כאחת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> גירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירי דיליה|גירי דיליה]]<br> גירעון כסף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> גלגל החוזר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> גמר בליבו והתרצות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבת נפש|גניבת נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר תושב|גר תושב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרושה לכהן|גרושה לכהן]]<br> גרושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> ==ד== ד' אמות (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ד' אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> ד' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ד' וה' - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> ד' רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאיקני|דאיקני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר הגורם לממון כממון דמי|דבר הגורם לממון כממון דמי]]<br> דבר הלמד אינו חוזר ומלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> דבר שאינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> דבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שלא בא לעולם|דבר שלא בא לעולם]]<br> דבר תורה מעות קונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> דברי המת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> דברי הרב ודברי התלמיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים שבלב אינם דברים|דברים שבלב אינם דברים]]<br> דברים שבליבו ובלב כל אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דון מינה|דון מינה]]<br> דחוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> דיבור מבטל דיבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיו לבא מן הדין להיות כנידון|דיו לבא מן הדין להיות כנידון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> דיין (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> דין ודאי ודין ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק"<br> דין ודברים אין לי בנכסייך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]]<br> דינא דבר מצרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> דינא דגרמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינא דמלכותא|דינא דמלכותא]]<br> דיני דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> דיני דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> דיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דם|דם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דמאי|דמאי]]<br> דמים וגוף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> <br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת אחרת מקנה|דעת אחרת מקנה]]<br> דעת דיבור וכתיבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מהתורה|דרבנן שיש לו עיקר מהתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דררא דממונא|דררא דממונא]]<br> ==ה== ה' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> הא בהא תליא (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> האומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבטה (קניין)|הבטה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגבהה|הגבהה]]<br> הגדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגעלה|הגעלה]]<br> הדלקת נר שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> הדר דינא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> ההיא הנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל|הואיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הודאת בעל דין|הודאת בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק|הוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> הוכח תוכיח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמנה|הזמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> היוצא מן הטמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק ראיה|היזק ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק שאינו ניכר|היזק שאינו ניכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הילך|הילך]]<br> היסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היקש|היקש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]]<br> היתר נדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכחשה|הכחשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכנה דרבה|הכנה דרבה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכרעה מסופקת|הכרעה מסופקת]]<br> <br> הכרעות בספיקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר לקבל טומאה|הכשר לקבל טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר מצווה|הכשר מצווה]]<br> הלוואה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הלכה למשה מסיני|הלכה למשה מסיני]]<br> המוציא מחבירו עליו הראיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> הסכמה ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> הסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הענקה|הענקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הערמה|הערמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בית דין|הפקר בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפרת נדרים|הפרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקמת נדרים|הקמת נדרים]]<br> הקנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> הרהור ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> השׂבעה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> השבת אבידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת עבוט|השבת עבוט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת ריבית|השבת ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> השטאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התפסה|התפסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התראה|התראה]]<br> התרצות ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> ==ו== [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> ודאי וספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> והגדת לבנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> <br> וידוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> ==ז== ז' מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> זבחים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> זה א-לי ואנווהו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זה וזה גורם|זה וזה גורם]]<br> זה נהנה וזה לא חסר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> זוטו של ים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]]<br> זוקקים נכסים שאין להם אחריות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכין לאדם שלא בפניו|זכין לאדם שלא בפניו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכירת יציאת מצריים|זכירת יציאת מצריים]]<br> זמון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> זמן - - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> זנות אשת איש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> ==ח== חדרי חדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חובת שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> חוזר ומגיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חול המועד|חול המועד]]<br> חולה שיש בו סכנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולין שנשחטו בעזרה|חולין שנשחטו בעזרה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוקות הגויים|חוקות הגויים]]<br> חושב לשלוח יד בפיקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> חזקה (בספיקות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה (קניין)|חזקה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה דהשתא|חזקה דהשתא]]<br> חזקה דמעיקרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקה לא חציף איניש לזיופי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> חזקה לנזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקה מכח סברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקה מכח רובא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> חזקה קמייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקה שאינה פוסקת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת אנן סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> חזקת ג' פעמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> חזקת ג' שנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקת חיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת חיים<br> חזקת טומאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת טומאה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת מטלטלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקת ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> חזקת מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת מקווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת מקווה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> חזקת נזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקת צדיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת קרקעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> חזקת רגילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת תשמישין|חזקת תשמישין]]<br> חטא כדי שיזכה חברך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> חיה (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> חיוב מיתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> חילול הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש בסעיף "חילול"]]<br> חילול השם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חינוך|חינוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חֵלב|חֵלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלה|חלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלוקת שותפות|חלוקת שותפות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> חמישה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חמץ - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> חפצא וגברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> חצי אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]], בסעיף "דינים דומים" (לגבי חצי כהן, חצי ממזר, חצי נזיר וחצי גוי)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי דבר|חצי דבר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי שיעור|חצי שיעור]]<br> חציו עבד וחציו בן חורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חציצה|חציצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצר|חצר]]<br> חקירה ודרישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרמים|חרמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרש|חרש]]<br> חשד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חשוד|חשוד]]<br> חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> חתם ידו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> ==ט== [[קובץ יסודות וחקירות/טבול יום|טבול יום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילה|טבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילת כלים (הניקחים מגוי)|טבילת כלים (הניקחים מגוי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביעות עין|טביעות עין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבל|טבל]]<br> טהרה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טובת הנאה|טובת הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> טומאת אוכלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]] בסעיף "אוכלין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומטום|טומטום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טועה בדבר מצווה|טועה בדבר מצווה]]<br> טוענין ליורש וללוקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טמון|טמון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעה בשיקול הדעת|טעה בשיקול הדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> טעמו ולא ממשו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענה|טענה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענו חיטים והודה לו בשעורים|טענו חיטים והודה לו בשעורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טריפה|טריפה]]<br> ==י== [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש|יאוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש בגזילה|יאוש בגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יד (קניין)|יד (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ידות|ידות]]<br> ידי שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בעבד עברי)|יובל (בעבד עברי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בקרקע)|יובל (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]]<br> יום טוב שני של גלויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> יום כיפור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> יורשין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> יחלוקו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> ייחוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> יעבור ואל יהרג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יעוד|יעוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> יש לו מתירין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> ==כ== [[קובץ יסודות וחקירות/כאן נמצא כאן היה|כאן נמצא כאן היה]]<br> כאשר זמם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> כבוד חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן|כהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן גדול|כהן גדול]]<br> כובש שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> כוונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> כוונה לקניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> כוונת המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> כוח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח|כח]]<br> כולי עלמא סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> כופין על המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופר (תשלום)|כופר (תשלום)]]<br> כותבין שובר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותי|כותי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותל שבין שני שותפין|כותל שבין שני שותפין]]<br> כח האדם וכח המעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> כח הטענה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]]<br> כח שני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]] בסעיף "הגדרה" ד"ה דינים דומים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כחו|כחו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד אב ואם|כיבוד אב ואם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוש מלחמה|כיבוש מלחמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כינויים (בנדרים)|כינויים (בנדרים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]]<br> כל דאמר רחמנא לא תעביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד]]<br> כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> כל דפריש מרובא פריש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון|כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי|כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי]]<br> כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל העומד|כל העומד]]<br> כל מה שתחת יד אדם שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> כל מצוות עשה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו|כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו]]<br> כל שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כלאי בגדים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי הכרם|כלאי הכרם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי זרעים|כלאי זרעים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלים (קניין)|כלים (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט|כלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט וכלל|כלל ופרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> כנגדו חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> כסף (מטבע) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף (קניין)|כסף (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> כסף קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף קניין עבד עברי|כסף קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> כפרן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]]<br> כרם רבעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרת|כרת]]<br> כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובה|כתובה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתותי מכתת שיעוריה|כתותי מכתת שיעוריה]]<br> כתיבה דיבור ודעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> ==ל== לא אתי דיבור ומבטל מעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> לא יראה ולא ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> לא תאחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> לא תגרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> לא תוסיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחנם|לא תחנם]]<br> לא תיקום ולא תיטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תסור|לא תסור]]<br> לא תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> לא תקום ולא תטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> לא תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> לא תשנא את אחיך בלבבך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> לא תתאווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> לאו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הבא מכלל עשה|לאו הבא מכלל עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתק לעשה|לאו הניתק לעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שבכללות|לאו שבכללות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין|לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לבוד|לבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לולב|לולב]]<br> לימוד תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> לכתחילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפני עיוור|לפני עיוור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפנים משורת הדין|לפנים משורת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> לקט שכחה ופאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> לשון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> לשון ראשון או אחרון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לשמה|לשמה]]<br> ==מ== [[קובץ יסודות וחקירות/מבטל כיסו של חבירו|מבטל כיסו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מגביה מציאה לחבירו|מגביה מציאה לחבירו]]<br> מדאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מדומע|מדומע]]<br> מדרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מה הצד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה לי לשקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מה מצינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בקנס פטור|מודה בקנס פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בשטר שכתבו|מודה בשטר שכתבו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודעא|מודעא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוכר עצמו|מוכר עצמו]]<br> מומחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> מועד ותם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מופנה|מופנה]]<br> מוציא מחבירו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> מוציא מרשות לרשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> מוציא שם רע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוזה|מזוזה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוייף מתוכו|מזוייף מתוכו]]<br> מזיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> מזיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזיק שעבודו של חבירו|מזיק שעבודו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחאה|מחאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחילה|מחילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחיצה|מחיצה]]<br> מחיר כלב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מי שפרע|מי שפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מיגו דאי בעי שתיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו להוציא לא אמרינן|מיגו להוציא לא אמרינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> מידת סדום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> מילוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילי לא מימסרן לשליח|מילי לא מימסרן לשליח]]<br> מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מין במינו אינו חוצץ|מין במינו אינו חוצץ]]<br> מינוי זקנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתות בית דין|מיתות בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת האדון|מיתת האדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת הבעל|מיתת הבעל]]<br> מכאן ולהבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירי כהונה|מכירי כהונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת עבד עברי לאחר|מכירת עבד עברי לאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת שטרות|מכירת שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכרוהו בית דין|מכרוהו בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכת מרדות|מכת מרדות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכה שאינה צריכה לגופה|מלאכה שאינה צריכה לגופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]]<br> מלוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> מלווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלקות|מלקות]]<br> ממאנת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> ממון המוטל בספק חולקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]] (לגבי הדין שחולקין), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]] בסעיף "הגדרה" ד"ה החולק (לגבי דעתו של סומכוס הסובר כך)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממזר|ממזר]]<br> ממזר ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממרני|ממרני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהיג (קניין)|מנהיג (קניין)]]<br> מנחות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> מסור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסיח לפי תומו|מסיח לפי תומו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסייע ידי עוברי עבירה|מסייע ידי עוברי עבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסירה|מסירה]]<br> מעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה|מעילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה בקונמות|מעילה בקונמות]]<br> מעכב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעמד שלושתן|מעמד שלושתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעקה|מעקה]]<br> מעשה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מעשה קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעשר כספים|מעשר כספים]]<br> מעשרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מפיהם ולא מפי כתבם|מפיהם ולא מפי כתבם]]<br> מפתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> מצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה הבאה בעבירה|מצווה הבאה בעבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> מצווה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מצוות דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> מצוות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מצוות חבילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> מצוות חיוביות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לאו להנות ניתנו|מצוות לאו להנות ניתנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> מצוות עשה שהזמן גרמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> מציאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצמצם|מצמצם]]<br> מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקווה|מקווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקח טעות|מקח טעות]]<br> מרא קמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משיכה|משיכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משכון|משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משלוח מנות|משלוח מנות]]<br> משקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> משקלות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משתרשי ליה|משתרשי ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתוך שאינו יכול לישבע משלם|מתוך שאינו יכול לישבע משלם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה|מתנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה מועטת|מתנה מועטת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון|מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מנת להחזיר|מתנה על מנת להחזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות שלא הורמו|מתנות שלא הורמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]]<br> ==נ== נאמן עלי אבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילה|נבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילת עוף טהור|נבילת עוף טהור]]<br> נדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> נדוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> נדחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדרי צדקה|נדרי צדקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נוגע|נוגע]]<br> נוכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נושא שכר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> נותן טעם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין בהקדש|נזיקין בהקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר|נזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר שמשון|נזיר שמשון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]]<br> נזק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> נזקי שכנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> נחלה הבאה לאדם, מתנה עליה שלא יירשנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> נטירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נטל ונתן ביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> ניחותא ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> נישואין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> נכסים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה|ספינה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> נכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נמחל שעבודו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נערה מאורסה|נערה מאורסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נר חנוכה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> נרצע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> נשיאת כפיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> נשים במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> נשרפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> ==ס== סדר ההכרעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> סודר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> סוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיטומתא|סיטומתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> סימני בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "סימנים"<br> סימני גדלות, נערות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימנים (באבידה)|סימנים (באבידה)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> סכך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמוכים (בדרשות)|סמוכים (בדרשות)]]<br> סמטא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכה (בקרבנות)|סמיכה (בקרבנות)]]<br> סמיכה (בזקנים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה (בקניינים)|ספינה (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דאורייתא|ספיקא דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דדינא|ספיקא דדינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק אבלות|ספק אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ברכות|ספק ברכות]]<br> ספק דבריהם להקל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> ספק הפקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הפקר<br> ספק הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הקדש<br> ספק וודאי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק טומאה|ספק טומאה]]<br> ספק מוציא מידי ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק וספק<br> ספק ממון לקולא לנתבע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> ספק ממון עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> ספק מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]] בסעיף "בספק"<br> ספק מתנות עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק נפשות|ספק נפשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספיקא|ספק ספיקא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספק ספיקא|ספק ספק ספיקא]]<br> ספק עצמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ספק עצמי"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ערלה|ספק ערלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק פיקוח נפש|ספק פיקוח נפש]]<br> ספק צדקה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> ספק קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק קידושין<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק שאפשר לבררו|ספק שאפשר לבררו]]<br> ספק שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק שביעית<br> ספקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> ספר תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סתם הלוואה שלושים יום|סתם הלוואה שלושים יום]]<br> ==ע== עבד כנעני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]]<br> עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עביד איניש דינא לנפשיה|עביד איניש דינא לנפשיה]]<br> עבירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> עבירות בפעולה ועבירות בתוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עגלה ערופה|עגלה ערופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד אחד|עד אחד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד המסייע|עד המסייע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד מפי עד|עד מפי עד]]<br> עדות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדות מוכחשת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות מיוחדת|עדות מיוחדת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות שאי אתה יכול להזימה|עדות שאי אתה יכול להזימה]]<br> עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> עדי בירור בדבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי חתימה ועדי מסירה|עדי חתימה ועדי מסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדיו בחתומיו זכין לו|עדיו בחתומיו זכין לו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדים זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> עדים מוכחשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר|עובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר ירך אימו|עובר ירך אימו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> עומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> עוסק במצווה פטור מן המצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> עורלה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עושק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> עידית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> עיוור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עיקר מן התורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מן התורה|דרבנן שיש לו עיקר מן התורה]]<br> עכו"ם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> עסקא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עצים ולבונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עציץ|עציץ]]<br> עצם ושווי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערב|ערב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערבות|ערבות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערכין|ערכין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עשה דוחה לא תעשה|עשה דוחה לא תעשה]]<br> עשה שהזמן גרמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> עשירי ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> ==פ== פאת הראש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש]]<br> פדיון פטר חמור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]]<br> פחות משווה פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> פטור והיתר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]] בסעיף "פטור והיתר"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיגול|פיגול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פירכא|פירכא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן דיבורא|פלגינן דיבורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן נאמנות|פלגינן נאמנות]]<br> פסולי כהונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]], [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]], [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]], [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]], [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]] בסעיף "פסולי כהונה", [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסולי עדות|פסולי עדות]]<br> פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסק דין|פסק דין]]<br> פסקה קניינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> פעולה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> פקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרוזבול|פרוזבול]]<br> פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל|פרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל ופרט|פרט וכלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריה ורביה|פריה ורביה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשטה קדושה|פשטה קדושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשיעה|פשיעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשרה|פשרה]]<br> ==צ== [[קובץ יסודות וחקירות/צדקה|צדקה]]<br> ציבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ציצית|ציצית]]<br> צמצום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צער בעלי חיים|צער בעלי חיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צרורות|צרורות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צררי|צררי]]<br> ==ק== [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת עדות|קבלת עדות]]<br> קבלת עדות שלא בפני בעל דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> קדושת הגוף וקדושת דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "גוף ודמים"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> קודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> קום עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם) קונמות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> קורבן פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> קורבנות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> קידושי חליפין שווה בשווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]] בסעיף "בקידושין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> קיום הדבר (בדבר שבערווה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קיום שטרות|קיום שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים לי|קים לי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים ליה בדרבה מיניה|קים ליה בדרבה מיניה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קל וחומר|קל וחומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קלוטה כמי שהונחה|קלוטה כמי שהונחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין פירות|קניין פירות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גוי|קנייני גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גזילה|קנייני גזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני קטן|קנייני קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים דרבנן|קניינים דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> קעקע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (בספיקות)|קרוב (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (לעדות)|קרוב (לעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרן (בשור)|קרן (בשור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקע אינה נגזלת|קרקע אינה נגזלת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]]<br> ==ר== [[קובץ יסודות וחקירות/ראוי|ראוי]]<br> ראשון ראשון בטל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> רגל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> רוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> רוב בתערובת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוב וקרוב הלך אחר הרוב|רוב וקרוב הלך אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא וחזקה רובא עדיף|רובא וחזקה רובא עדיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רודף|רודף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> רוצח בשגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רכוב|רכוב]]<br> רצון ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> רציחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> רשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בקניינים)|רשות הרבים (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> רשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשע (בעדות)|רשע (בעדות)]]<br> ==ש== שאלה (בנדרים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> שאלה בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שב ואל תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועה (בממונות)|שבועה (בממונות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת ביטוי|שבועת ביטוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> שבועת מודה במקצת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> שבע מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]], [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]], [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]], [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]], [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]], [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]], [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> שגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> שהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שואל|שואל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שודא דדייני|שודא דדייני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> שווי וחומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא|שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוטה|שוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומא הדר|שומא הדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומע כעונה|שומע כעונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר אבידה|שומר אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר חינם|שומר חינם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שמסר לשומר|שומר שמסר לשומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומרים|שומרים]]<br> שומרת יבם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחיטה|שחיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר (קניין)|שטר (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]]<br> שטר חוב מוקדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר יציאת עבד עברי|שטר יציאת עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> שטר קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר קניין עבד עברי|שטר קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר ראיה|שטר ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> שיהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילם ולא רצה להישבע|שילם ולא רצה להישבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> שינוי (בעבירות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי מעשה|שינוי מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי רשות|שינוי רשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי שם|שינוי שם]]<br> שיעבוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> שיעבודא דרבי נתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורין|שיעורין]]<br> שכיב מרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> שכירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> שלא יהיו מצוות בזויות עליו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> שלא מדעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> שלוח הקן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> שלוש העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> שלושה רועי בקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> שליח לדבר עבירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> שליח עושה שליחותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות|שליחות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד|שליחות יד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> שמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שמע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> שן ועין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים|שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים אוחזין|שניים אוחזין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים שעשאוה|שניים שעשאוה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה חרופה|שפחה חרופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה כנענית|שפחה כנענית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שש שנים|שש שנים]]<br> שתיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שתיקה כהודאה|שתיקה כהודאה]]<br> ==ת== [[קובץ יסודות וחקירות/תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם|תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוך כדי דיבור|תוך כדי דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים|תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים|תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים]]<br> תוצאה ופעולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]], [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]], [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> תורת המשפטים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תחילתו וסופו בכשרות|תחילתו וסופו בכשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תל המתלקט|תל המתלקט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תליוהו וזבין|תליוהו וזבין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תמורה|תמורה]]<br> תן כזכי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]] (ושם בסעיף "לשונות שונות" ד"ה תן)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תנאי|תנאי]]<br> תנאי על מה שכתוב בתורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תעשה ולא מן העשוי|תעשה ולא מן העשוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילה|תפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילין|תפילין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפיסה|תפיסה]]<br> תפיסת הבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> תקנות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תקנת השוק|תקנת השוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי ותרי|תרי ותרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי כמאה|תרי כמאה]]<br> תרתי דסתרי (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרתי לריעותא|תרתי לריעותא]]<br> תשביתו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> תשלומי ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> תשלומי גניבה וגזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> תשלומי כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> תשלומי קנס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> תשלומי ריבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> תשלומין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]], [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]], [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]], [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]], [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]], [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]], [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> <br> ===[[קובץ יסודות וחקירות/לקט חקירות|לקט חקירות]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/רשימת ספרים|רשימת ספרים]]=== jm7ee8kigrnj7k2ta1y7tyvpurgqedc 3086309 3086308 2026-10-01T16:32:27Z Nahum 68 3086309 wikitext text/x-wiki <center><big>החיבור המונומנטלי <big>'''[[w:קובץ_יסודות_וחקירות|קובץ יסודות וחקירות]]'''</big></big></center> <center>ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם</center> <center><small>נלקט ונערך בס"ד ע"י</small> [[מחבר:אחיקם קשת|אחיקם קשת]]</center> {{חיפוש2|בסיס=קובץ יסודות חקירות|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר זה}} {{ספר |שם=קובץ יסודות וחקירות |תמונה=קובץ יסודות וחקירות 2.jpg |כיתוב= |מחבר= |מתרגם= |מיוחס ל= |עורך= |שם בשפת המקור= |כותרת משנה=ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם |שפת המקור= |סוגה=ספרות תורנית |נושא= |מספר כרכים= |הסכמות=הרב אביגדֹר נבנצל, הרב אברהם שפירא, הרב שמחה הכהן קוק והרב זלמן נחמיה גולדברג |תרגומים= |הוצאה= |שנת הוצאה=תשס"ד - תשפ"ד |מקום ההוצאה= |דפוס ראשון= |דפוס שני= |דפוסים נוספים= |מהדורה מדעית= |מהדורות חדשות= |ספר סרוק= |קבצים סרוקים= |היברו= |ספריא= |לאומית= |מסת"ב= |הקלטות= |כתבי יד= |פרשנים= |מקורות= |ויקיפדיה=קובץ יסודות וחקירות }} ===[[קובץ יסודות וחקירות/יצירת קשר|יצירת קשר]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/הקדמה|הקדמה]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/מבוא|מבוא]]=== == א == אב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]], [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> אבות מלאכות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה מדעת|אבידה מדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידת גופו|אבידת גופו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבלות|אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבר מן החי|אבר מן החי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אגב|אגב]]<br> אגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם המזיק|אדם המזיק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> אהבת ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אודיתא|אודיתא]]<br> אוהל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> אוכל נפש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]] בסעיף "אוכל נפש"<br> אומדנא (חזקה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> אומן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]], [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומן קונה בשבח כלי|אומן קונה בשבח כלי]]<br> אומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומר מותר|אומר מותר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (במצוות)|אונן (במצוות) ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (בקודשים)|אונן (בקודשים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> אוקי ממונא בחזקת מריה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> אורכתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> אותיות נקנות במסירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> אחים שותפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אחריות|אחריות]]<br> אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> אי עביד לא מהני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> איגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איילונית|איילונית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם דן גזירה שווה מעצמו|אין אדם דן גזירה שווה מעצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם משים עצמו רשע|אין אדם משים עצמו רשע]]<br> אין אדם פורע תוך זמנו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין איסור חל על איסור|אין איסור חל על איסור]]<br> אין בין נערות לבגרות אלא שישה חודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "שישה חודשים"<br> אין גזירה שווה למחצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> אין דנים בלילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין הולכין בממון אחר הרוב|אין הולכין בממון אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> אין למדין מן הלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מבטלין איסור לכתחילה|אין מבטלין איסור לכתחילה]]<br> אין מזהירין מן הדין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מעבירין על המצוות|אין מעבירין על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עד נעשה דיין|אין עד נעשה דיין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה לא תעשה ועשה|אין עשה דוחה לא תעשה ועשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה עשה|אין עשה דוחה עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> אינו ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> אינו מתכוון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> אינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איני יודע אם פרעתיך|איני יודע אם פרעתיך]]<br> איני ניזונת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> איסור וממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> איסורי דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> איסורי דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי הנאה|איסורי הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> איסורים התלויים בזמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> איסורים וממונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> אירוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> אישה במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> אישו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> אישתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> אכילת בשר אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]]<br> אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]]<br> אלם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמה עבריה|אמה עבריה]]<br> אמירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> אמירה (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמירה לגבוה|אמירה לגבוה]]<br> אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמתלא|אמתלא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנדרוגינוס|אנדרוגינוס]]<br> אנוס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> אנינות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> אנן סהדי דאדעתא דהכי עביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (בדרשות)|אסמכתא (בדרשות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (התחייבות)|אסמכתא (התחייבות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפוטרופוס|אפוטרופוס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפותיקי|אפותיקי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> אפרושי מאיסורא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> אפשר לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ארבע אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]]<br> ארבע רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> ארבעה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבעים סאה|ארבעים סאה]]<br> ארוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשם תלוי|אשם תלוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש|אשת איש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> אשת יפת תואר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> אשתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה|אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> ==ב== [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בגדי כהונה|בגדי כהונה]]<br> בגמר דבריו אדם נתפס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> בדיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> בדיעבד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> בדיקה וחקירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בור|בור]]<br> בושת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> בזבוז ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]] בסעיף "בזבוז ממון"<br> בזוי מצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בטלה דעתו אצל כל אדם|בטלה דעתו אצל כל אדם]]<br> ביאה (לקידושין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביאה במקצת|ביאה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בידו|בידו]]<br> ביומו תיתן שכרו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]]<br> ביטול מקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]] בסעיף "יותר משתות"<br> ביטול שטרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]] בסעיף "בשטרות"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביכורים|ביכורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין אדם לחבירו|בין אדם לחבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין השמשות|בין השמשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> בירור והנהגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "בירור והנהגה"<br> בית דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> בית הכנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> בית כנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> בכדי אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> בכור אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> בכור בהמה טמאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> בל יחל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> בל יראה ובל ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> בל תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> בל תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> בן נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בן סורר ומורה|בן סורר ומורה]]<br> בני העיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעידנא|בעידנא]]<br> בעל דבר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> בעל חוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> בעל חוב מאוחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל חוב קונה משכון|בעל חוב קונה משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (קרבן)|בעל מום (קרבן)]])<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות באיסורי הנאה|בעלות באיסורי הנאה]]<br> בעלות שאינה מסויימת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה בעלות שאינה מסויימת<br> בעליו עימו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלים (בנאמנות)|בעלים (בנאמנות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בריה|בריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברירה|ברירה]]<br> ברית מילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות המצוות|ברכות המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות הנהנין|ברכות הנהנין]]<br> ברכת הזימון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת המזון|ברכת המזון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת התורה|ברכת התורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר בחלב|בשר בחלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בתי ערי חומה|בתי ערי חומה]]<br> ==ג== ג' העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> גאולה לתפילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> גבייה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> גברא וחפצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> גדול - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> גדול עומד על גביו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גואל הדם|גואל הדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד|גוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד או אגוד|גוד או אגוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גונב על מנת למיקט|גונב על מנת למיקט]]<br> גוף ודמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> גזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה|גזירה שווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה של גילוי מילתא|גזירה שווה של גילוי מילתא]]<br> גזירות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> גזל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזל גוי|גזל גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גט|גט]] <br> גט שחרור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> גיטו וידו באין כאחת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> גירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירי דיליה|גירי דיליה]]<br> גירעון כסף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> גלגל החוזר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> גמר בליבו והתרצות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבת נפש|גניבת נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר תושב|גר תושב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרושה לכהן|גרושה לכהן]]<br> גרושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> ==ד== ד' אמות (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ד' אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> ד' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ד' וה' - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> ד' רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאיקני|דאיקני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר הגורם לממון כממון דמי|דבר הגורם לממון כממון דמי]]<br> דבר הלמד אינו חוזר ומלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> דבר שאינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> דבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שלא בא לעולם|דבר שלא בא לעולם]]<br> דבר תורה מעות קונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> דברי המת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> דברי הרב ודברי התלמיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים שבלב אינם דברים|דברים שבלב אינם דברים]]<br> דברים שבליבו ובלב כל אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דון מינה|דון מינה]]<br> דחוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> דיבור מבטל דיבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיו לבא מן הדין להיות כנידון|דיו לבא מן הדין להיות כנידון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> דיין (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> דין ודאי ודין ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק"<br> דין ודברים אין לי בנכסייך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]]<br> דינא דבר מצרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> דינא דגרמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינא דמלכותא|דינא דמלכותא]]<br> דיני דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> דיני דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> דיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דם|דם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דמאי|דמאי]]<br> דמים וגוף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> <br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת אחרת מקנה|דעת אחרת מקנה]]<br> דעת דיבור וכתיבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מהתורה|דרבנן שיש לו עיקר מהתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דררא דממונא|דררא דממונא]]<br> ==ה== ה' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> הא בהא תליא (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> האומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבטה (קניין)|הבטה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגבהה|הגבהה]]<br> הגדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגעלה|הגעלה]]<br> הדלקת נר שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> הדר דינא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> ההיא הנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל|הואיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הודאת בעל דין|הודאת בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק|הוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> הוכח תוכיח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמנה|הזמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> היוצא מן הטמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק ראיה|היזק ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק שאינו ניכר|היזק שאינו ניכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הילך|הילך]]<br> היסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היקש|היקש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]]<br> היתר נדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכחשה|הכחשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכנה דרבה|הכנה דרבה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכרעה מסופקת|הכרעה מסופקת]]<br> <br> הכרעות בספיקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר לקבל טומאה|הכשר לקבל טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר מצווה|הכשר מצווה]]<br> הלוואה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הלכה למשה מסיני|הלכה למשה מסיני]]<br> המוציא מחבירו עליו הראיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> הסכמה ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> הסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הענקה|הענקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הערמה|הערמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בית דין|הפקר בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפרת נדרים|הפרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקמת נדרים|הקמת נדרים]]<br> הקנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> הרהור ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> השׂבעה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> השבת אבידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת עבוט|השבת עבוט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת ריבית|השבת ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> השטאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התפסה|התפסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התראה|התראה]]<br> התרצות ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> ==ו== [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> ודאי וספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> והגדת לבנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> <br> וידוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> ==ז== ז' מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> זבחים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> זה א-לי ואנווהו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זה וזה גורם|זה וזה גורם]]<br> זה נהנה וזה לא חסר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> זוטו של ים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]]<br> זוקקים נכסים שאין להם אחריות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכין לאדם שלא בפניו|זכין לאדם שלא בפניו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכירת יציאת מצריים|זכירת יציאת מצריים]]<br> זמון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> זמן - - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> זנות אשת איש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> ==ח== חדרי חדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חובת שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> חוזר ומגיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חול המועד|חול המועד]]<br> חולה שיש בו סכנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולין שנשחטו בעזרה|חולין שנשחטו בעזרה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוקות הגויים|חוקות הגויים]]<br> חושב לשלוח יד בפיקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> חזקה (בספיקות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה (קניין)|חזקה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה דהשתא|חזקה דהשתא]]<br> חזקה דמעיקרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקה לא חציף איניש לזיופי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> חזקה לנזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקה מכח סברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקה מכח רובא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> חזקה קמייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקה שאינה פוסקת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת אנן סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> חזקת ג' פעמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> חזקת ג' שנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקת חיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת חיים<br> חזקת טומאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת טומאה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת מטלטלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקת ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> חזקת מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת מקווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת מקווה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> חזקת נזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקת צדיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת קרקעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> חזקת רגילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת תשמישין|חזקת תשמישין]]<br> חטא כדי שיזכה חברך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> חיה (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> חיוב מיתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> חילול הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש בסעיף "חילול"]]<br> חילול השם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חינוך|חינוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חֵלב|חֵלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלה|חלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלוקת שותפות|חלוקת שותפות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> חמישה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חמץ - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> חפצא וגברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> חצי אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]], בסעיף "דינים דומים" (לגבי חצי כהן, חצי ממזר, חצי נזיר וחצי גוי)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי דבר|חצי דבר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי שיעור|חצי שיעור]]<br> חציו עבד וחציו בן חורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חציצה|חציצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצר|חצר]]<br> חקירה ודרישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרמים|חרמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרש|חרש]]<br> חשד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חשוד|חשוד]]<br> חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> חתם ידו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> ==ט== [[קובץ יסודות וחקירות/טבול יום|טבול יום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילה|טבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילת כלים (הניקחים מגוי)|טבילת כלים (הניקחים מגוי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביעות עין|טביעות עין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבל|טבל]]<br> טהרה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טובת הנאה|טובת הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> טומאת אוכלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]] בסעיף "אוכלין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומטום|טומטום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טועה בדבר מצווה|טועה בדבר מצווה]]<br> טוענין ליורש וללוקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טמון|טמון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעה בשיקול הדעת|טעה בשיקול הדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> טעמו ולא ממשו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענה|טענה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענו חיטים והודה לו בשעורים|טענו חיטים והודה לו בשעורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טריפה|טריפה]]<br> ==י== [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש|יאוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש בגזילה|יאוש בגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יד (קניין)|יד (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ידות|ידות]]<br> ידי שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בעבד עברי)|יובל (בעבד עברי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בקרקע)|יובל (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]]<br> יום טוב שני של גלויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> יום כיפור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> יורשין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> יחלוקו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> ייחוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> יעבור ואל יהרג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יעוד|יעוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> יש לו מתירין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> ==כ== [[קובץ יסודות וחקירות/כאן נמצא כאן היה|כאן נמצא כאן היה]]<br> כאשר זמם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> כבוד חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן|כהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן גדול|כהן גדול]]<br> כובש שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> כוונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> כוונה לקניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> כוונת המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> כוח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח|כח]]<br> כולי עלמא סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> כופין על המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופר (תשלום)|כופר (תשלום)]]<br> כותבין שובר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותי|כותי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותל שבין שני שותפין|כותל שבין שני שותפין]]<br> כח האדם וכח המעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> כח הטענה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]]<br> כח שני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]] בסעיף "הגדרה" ד"ה דינים דומים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כחו|כחו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד אב ואם|כיבוד אב ואם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוש מלחמה|כיבוש מלחמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כינויים (בנדרים)|כינויים (בנדרים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]]<br> כל דאמר רחמנא לא תעביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד]]<br> כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> כל דפריש מרובא פריש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון|כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי|כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי]]<br> כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל העומד|כל העומד]]<br> כל מה שתחת יד אדם שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> כל מצוות עשה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו|כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו]]<br> כל שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כלאי בגדים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי הכרם|כלאי הכרם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי זרעים|כלאי זרעים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלים (קניין)|כלים (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט|כלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט וכלל|כלל ופרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> כנגדו חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> כסף (מטבע) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף (קניין)|כסף (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> כסף קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף קניין עבד עברי|כסף קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> כפרן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]]<br> כרם רבעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרת|כרת]]<br> כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובה|כתובה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתותי מכתת שיעוריה|כתותי מכתת שיעוריה]]<br> כתיבה דיבור ודעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> ==ל== לא אתי דיבור ומבטל מעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> לא יראה ולא ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> לא תאחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> לא תגרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> לא תוסיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחנם|לא תחנם]]<br> לא תיקום ולא תיטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תסור|לא תסור]]<br> לא תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> לא תקום ולא תטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> לא תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> לא תשנא את אחיך בלבבך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> לא תתאווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> לאו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הבא מכלל עשה|לאו הבא מכלל עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתק לעשה|לאו הניתק לעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שבכללות|לאו שבכללות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין|לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לבוד|לבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לולב|לולב]]<br> לימוד תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> לכתחילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפני עיוור|לפני עיוור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפנים משורת הדין|לפנים משורת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> לקט שכחה ופאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> לשון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> לשון ראשון או אחרון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לשמה|לשמה]]<br> ==מ== [[קובץ יסודות וחקירות/מבטל כיסו של חבירו|מבטל כיסו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מגביה מציאה לחבירו|מגביה מציאה לחבירו]]<br> מדאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מדומע|מדומע]]<br> מדרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מה הצד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה לי לשקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מה מצינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בקנס פטור|מודה בקנס פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בשטר שכתבו|מודה בשטר שכתבו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודעא|מודעא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוכר עצמו|מוכר עצמו]]<br> מומחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> מועד ותם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מופנה|מופנה]]<br> מוציא מחבירו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> מוציא מרשות לרשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> מוציא שם רע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוזה|מזוזה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוייף מתוכו|מזוייף מתוכו]]<br> מזיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> מזיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזיק שעבודו של חבירו|מזיק שעבודו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחאה|מחאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחילה|מחילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחיצה|מחיצה]]<br> מחיר כלב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מי שפרע|מי שפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מיגו דאי בעי שתיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו להוציא לא אמרינן|מיגו להוציא לא אמרינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> מידת סדום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> מילוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילי לא מימסרן לשליח|מילי לא מימסרן לשליח]]<br> מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מין במינו אינו חוצץ|מין במינו אינו חוצץ]]<br> מינוי זקנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתות בית דין|מיתות בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת האדון|מיתת האדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת הבעל|מיתת הבעל]]<br> מכאן ולהבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירי כהונה|מכירי כהונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת עבד עברי לאחר|מכירת עבד עברי לאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת שטרות|מכירת שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכרוהו בית דין|מכרוהו בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכת מרדות|מכת מרדות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכה שאינה צריכה לגופה|מלאכה שאינה צריכה לגופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]]<br> מלוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> מלווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלקות|מלקות]]<br> ממאנת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> ממון המוטל בספק חולקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]] (לגבי הדין שחולקין), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]] בסעיף "הגדרה" ד"ה החולק (לגבי דעתו של סומכוס הסובר כך)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממזר|ממזר]]<br> ממזר ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממרני|ממרני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהיג (קניין)|מנהיג (קניין)]]<br> מנחות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> מסור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסיח לפי תומו|מסיח לפי תומו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסייע ידי עוברי עבירה|מסייע ידי עוברי עבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסירה|מסירה]]<br> מעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה|מעילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה בקונמות|מעילה בקונמות]]<br> מעכב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעמד שלושתן|מעמד שלושתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעקה|מעקה]]<br> מעשה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מעשה קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעשר כספים|מעשר כספים]]<br> מעשרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מפיהם ולא מפי כתבם|מפיהם ולא מפי כתבם]]<br> מפתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> מצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה הבאה בעבירה|מצווה הבאה בעבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> מצווה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מצוות דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> מצוות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מצוות חבילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> מצוות חיוביות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לאו להנות ניתנו|מצוות לאו להנות ניתנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> מצוות עשה שהזמן גרמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> מציאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצמצם|מצמצם]]<br> מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקווה|מקווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקח טעות|מקח טעות]]<br> מרא קמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משיכה|משיכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משכון|משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משלוח מנות|משלוח מנות]]<br> משקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> משקלות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משתרשי ליה|משתרשי ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתוך שאינו יכול לישבע משלם|מתוך שאינו יכול לישבע משלם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה|מתנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה מועטת|מתנה מועטת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון|מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מנת להחזיר|מתנה על מנת להחזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות שלא הורמו|מתנות שלא הורמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]]<br> ==נ== נאמן עלי אבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילה|נבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילת עוף טהור|נבילת עוף טהור]]<br> נדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> נדוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> נדחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדרי צדקה|נדרי צדקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נוגע|נוגע]]<br> נוכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נושא שכר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> נותן טעם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין בהקדש|נזיקין בהקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר|נזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר שמשון|נזיר שמשון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]]<br> נזק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> נזקי שכנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> נחלה הבאה לאדם, מתנה עליה שלא יירשנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> נטירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נטל ונתן ביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> ניחותא ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> נישואין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> נכסים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה|ספינה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> נכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נמחל שעבודו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נערה מאורסה|נערה מאורסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נר חנוכה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> נרצע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> נשיאת כפיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> נשים במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> נשרפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> ==ס== סדר ההכרעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> סודר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> סוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיטומתא|סיטומתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> סימני בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "סימנים"<br> סימני גדלות, נערות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימנים (באבידה)|סימנים (באבידה)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> סכך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמוכים (בדרשות)|סמוכים (בדרשות)]]<br> סמטא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכה (בקרבנות)|סמיכה (בקרבנות)]]<br> סמיכה (בזקנים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה (בקניינים)|ספינה (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דאורייתא|ספיקא דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דדינא|ספיקא דדינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק אבלות|ספק אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ברכות|ספק ברכות]]<br> ספק דבריהם להקל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> ספק הפקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הפקר<br> ספק הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הקדש<br> ספק וודאי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק טומאה|ספק טומאה]]<br> ספק מוציא מידי ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק וספק<br> ספק ממון לקולא לנתבע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> ספק ממון עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> ספק מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]] בסעיף "בספק"<br> ספק מתנות עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק נפשות|ספק נפשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספיקא|ספק ספיקא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספק ספיקא|ספק ספק ספיקא]]<br> ספק עצמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ספק עצמי"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ערלה|ספק ערלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק פיקוח נפש|ספק פיקוח נפש]]<br> ספק צדקה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> ספק קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק קידושין<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק שאפשר לבררו|ספק שאפשר לבררו]]<br> ספק שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק שביעית<br> ספקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> ספר תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סתם הלוואה שלושים יום|סתם הלוואה שלושים יום]]<br> ==ע== עבד כנעני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]]<br> עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עביד איניש דינא לנפשיה|עביד איניש דינא לנפשיה]]<br> עבירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> עבירות בפעולה ועבירות בתוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עגלה ערופה|עגלה ערופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד אחד|עד אחד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד המסייע|עד המסייע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד מפי עד|עד מפי עד]]<br> עדות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדות מוכחשת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות מיוחדת|עדות מיוחדת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות שאי אתה יכול להזימה|עדות שאי אתה יכול להזימה]]<br> עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> עדי בירור בדבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי חתימה ועדי מסירה|עדי חתימה ועדי מסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדיו בחתומיו זכין לו|עדיו בחתומיו זכין לו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדים זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> עדים מוכחשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר|עובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר ירך אימו|עובר ירך אימו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> עומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> עוסק במצווה פטור מן המצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> עורלה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עושק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> עידית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> עיוור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עיקר מן התורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מן התורה|דרבנן שיש לו עיקר מן התורה]]<br> עכו"ם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> עסקא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עצים ולבונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עציץ|עציץ]]<br> עצם ושווי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערב|ערב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערבות|ערבות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערכין|ערכין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עשה דוחה לא תעשה|עשה דוחה לא תעשה]]<br> עשה שהזמן גרמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> עשירי ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> ==פ== פאת הראש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש]]<br> פדיון פטר חמור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]]<br> פחות משווה פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> פטור והיתר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]] בסעיף "פטור והיתר"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיגול|פיגול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פירכא|פירכא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן דיבורא|פלגינן דיבורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן נאמנות|פלגינן נאמנות]]<br> פסולי כהונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]], [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]], [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]], [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]], [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]] בסעיף "פסולי כהונה", [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסולי עדות|פסולי עדות]]<br> פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסק דין|פסק דין]]<br> פסקה קניינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> פעולה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> פקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרוזבול|פרוזבול]]<br> פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל|פרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל ופרט|פרט וכלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריה ורביה|פריה ורביה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשטה קדושה|פשטה קדושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשיעה|פשיעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשרה|פשרה]]<br> ==צ== [[קובץ יסודות וחקירות/צדקה|צדקה]]<br> ציבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ציצית|ציצית]]<br> צמצום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צער בעלי חיים|צער בעלי חיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צרורות|צרורות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צררי|צררי]]<br> ==ק== [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת עדות|קבלת עדות]]<br> קבלת עדות שלא בפני בעל דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> קדושת הגוף וקדושת דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "גוף ודמים"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> קודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> קום עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם) קונמות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> קורבן פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> קורבנות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> קידושי חליפין שווה בשווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]] בסעיף "בקידושין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> קיום הדבר (בדבר שבערווה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קיום שטרות|קיום שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים לי|קים לי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים ליה בדרבה מיניה|קים ליה בדרבה מיניה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קל וחומר|קל וחומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קלוטה כמי שהונחה|קלוטה כמי שהונחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין פירות|קניין פירות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גוי|קנייני גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גזילה|קנייני גזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני קטן|קנייני קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים דרבנן|קניינים דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> קעקע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (בספיקות)|קרוב (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (לעדות)|קרוב (לעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרן (בשור)|קרן (בשור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקע אינה נגזלת|קרקע אינה נגזלת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]]<br> ==ר== [[קובץ יסודות וחקירות/ראוי|ראוי]]<br> ראשון ראשון בטל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> רגל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> רוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> רוב בתערובת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוב וקרוב הלך אחר הרוב|רוב וקרוב הלך אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא וחזקה רובא עדיף|רובא וחזקה רובא עדיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רודף|רודף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> רוצח בשגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רכוב|רכוב]]<br> רצון ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> רציחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> רשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בקניינים)|רשות הרבים (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> רשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשע (בעדות)|רשע (בעדות)]]<br> ==ש== שאלה (בנדרים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> שאלה בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שב ואל תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועה (בממונות)|שבועה (בממונות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת ביטוי|שבועת ביטוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> שבועת מודה במקצת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> שבע מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]], [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]], [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]], [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]], [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]], [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]], [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> שגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> שהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שואל|שואל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שודא דדייני|שודא דדייני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> שווי וחומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא|שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוטה|שוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומא הדר|שומא הדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומע כעונה|שומע כעונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר אבידה|שומר אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר חינם|שומר חינם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שמסר לשומר|שומר שמסר לשומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומרים|שומרים]]<br> שומרת יבם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחיטה|שחיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר (קניין)|שטר (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]]<br> שטר חוב מוקדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר יציאת עבד עברי|שטר יציאת עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> שטר קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר קניין עבד עברי|שטר קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר ראיה|שטר ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> שיהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילם ולא רצה להישבע|שילם ולא רצה להישבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> שינוי (בעבירות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי מעשה|שינוי מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי רשות|שינוי רשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי שם|שינוי שם]]<br> שיעבוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> שיעבודא דרבי נתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורין|שיעורין]]<br> שכיב מרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> שכירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> שלא יהיו מצוות בזויות עליו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> שלא מדעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> שלוח הקן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> שלוש העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> שלושה רועי בקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> שליח לדבר עבירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> שליח עושה שליחותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות|שליחות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד|שליחות יד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> שמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שמע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> שן ועין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים|שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים אוחזין|שניים אוחזין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים שעשאוה|שניים שעשאוה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה חרופה|שפחה חרופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה כנענית|שפחה כנענית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שש שנים|שש שנים]]<br> שתיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שתיקה כהודאה|שתיקה כהודאה]]<br> ==ת== [[קובץ יסודות וחקירות/תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם|תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוך כדי דיבור|תוך כדי דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים|תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים|תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים]]<br> תוצאה ופעולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]], [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]], [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> תורת המשפטים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תחילתו וסופו בכשרות|תחילתו וסופו בכשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תל המתלקט|תל המתלקט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תליוהו וזבין|תליוהו וזבין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תמורה|תמורה]]<br> תן כזכי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]] (ושם בסעיף "לשונות שונות" ד"ה תן)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תנאי|תנאי]]<br> תנאי על מה שכתוב בתורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תעשה ולא מן העשוי|תעשה ולא מן העשוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילה|תפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילין|תפילין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפיסה|תפיסה]]<br> תפיסת הבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> תקנות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תקנת השוק|תקנת השוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי ותרי|תרי ותרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי כמאה|תרי כמאה]]<br> תרתי דסתרי (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרתי לריעותא|תרתי לריעותא]]<br> תשביתו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> תשלומי ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> תשלומי גניבה וגזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> תשלומי כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> תשלומי קנס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> תשלומי ריבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> תשלומין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]], [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]], [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]], [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]], [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]], [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]], [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> <br> ===[[קובץ יסודות וחקירות/לקט חקירות|לקט חקירות]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/רשימת ספרים|רשימת ספרים]]=== 1s981vj18gsskqmanf0hgwb1z8t0a11 3086320 3086309 2026-10-01T17:01:11Z Nahum 68 3086320 wikitext text/x-wiki <center><big>החיבור המונומנטלי <big>'''[[w:קובץ_יסודות_וחקירות|קובץ יסודות וחקירות]]'''</big></big></center> <center>ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם</center> <center><small>נלקט ונערך בס"ד ע"י</small> [[מחבר:אחיקם קשת|אחיקם קשת]]</center> {{חיפוש2|בסיס=קובץ|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר זה}} {{ספר |שם=קובץ יסודות וחקירות |תמונה=קובץ יסודות וחקירות 2.jpg |כיתוב= |מחבר= |מתרגם= |מיוחס ל= |עורך= |שם בשפת המקור= |כותרת משנה=ביאור דינים ומושגים, גדריהם והחקירות שבהם |שפת המקור= |סוגה=ספרות תורנית |נושא= |מספר כרכים= |הסכמות=הרב אביגדֹר נבנצל, הרב אברהם שפירא, הרב שמחה הכהן קוק והרב זלמן נחמיה גולדברג |תרגומים= |הוצאה= |שנת הוצאה=תשס"ד - תשפ"ד |מקום ההוצאה= |דפוס ראשון= |דפוס שני= |דפוסים נוספים= |מהדורה מדעית= |מהדורות חדשות= |ספר סרוק= |קבצים סרוקים= |היברו= |ספריא= |לאומית= |מסת"ב= |הקלטות= |כתבי יד= |פרשנים= |מקורות= |ויקיפדיה=קובץ יסודות וחקירות }} ===[[קובץ יסודות וחקירות/יצירת קשר|יצירת קשר]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/הקדמה|הקדמה]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/מבוא|מבוא]]=== == א == אב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]], [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> אבות מלאכות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה מדעת|אבידה מדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבידת גופו|אבידת גופו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבלות|אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אבר מן החי|אבר מן החי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אגב|אגב]]<br> אגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם המזיק|אדם המזיק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> אהבת ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אודיתא|אודיתא]]<br> אוהל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> אוכל נפש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]] בסעיף "אוכל נפש"<br> אומדנא (חזקה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> אומן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]], [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומן קונה בשבח כלי|אומן קונה בשבח כלי]]<br> אומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אומר מותר|אומר מותר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (במצוות)|אונן (במצוות) ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונן (בקודשים)|אונן (בקודשים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> אוקי ממונא בחזקת מריה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> אורכתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> אותיות נקנות במסירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> אחים שותפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אחריות|אחריות]]<br> אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> אי עביד לא מהני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> איגלאי מילתא למפרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איילונית|איילונית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם דן גזירה שווה מעצמו|אין אדם דן גזירה שווה מעצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם משים עצמו רשע|אין אדם משים עצמו רשע]]<br> אין אדם פורע תוך זמנו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין איסור חל על איסור|אין איסור חל על איסור]]<br> אין בין נערות לבגרות אלא שישה חודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "שישה חודשים"<br> אין גזירה שווה למחצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> אין דנים בלילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין הולכין בממון אחר הרוב|אין הולכין בממון אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין היקש וגזירה שווה למחצה|אין היקש וגזירה שווה למחצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> אין למדין מן הלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מבטלין איסור לכתחילה|אין מבטלין איסור לכתחילה]]<br> אין מזהירין מן הדין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מעבירין על המצוות|אין מעבירין על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עד נעשה דיין|אין עד נעשה דיין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עונשין ומזהירין מן הדין|אין עונשין ומזהירין מן הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה לא תעשה ועשה|אין עשה דוחה לא תעשה ועשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין עשה דוחה עשה|אין עשה דוחה עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> אינו ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> אינו מתכוון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> אינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איני יודע אם פרעתיך|איני יודע אם פרעתיך]]<br> איני ניזונת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> איסור וממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> איסורי דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> איסורי דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי הנאה|איסורי הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> איסורים התלויים בזמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> איסורים וממונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> אירוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> אישה במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> אישו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> אישתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> אכילת בשר אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]]<br> אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]]<br> אלם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אילם (בעדות)|אילם (בעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמה עבריה|אמה עבריה]]<br> אמירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> אמירה (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמירה לגבוה|אמירה לגבוה]]<br> אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אמתלא|אמתלא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנדרוגינוס|אנדרוגינוס]]<br> אנוס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)|אונס (בעבירות)]]<br> אנינות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> אנן סהדי דאדעתא דהכי עביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (בדרשות)|אסמכתא (בדרשות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אסמכתא (התחייבות)|אסמכתא (התחייבות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפוטרופוס|אפוטרופוס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפותיקי|אפותיקי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> אפרושי מאיסורא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> אפשר לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ארבע אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]]<br> ארבע רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> ארבעה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ארבעים סאה|ארבעים סאה]]<br> ארוסין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אש|אש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשם תלוי|אשם תלוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש|אשת איש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> אשת יפת תואר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> אשתרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה|אתי אווירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> ==ב== [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בגדי כהונה|בגדי כהונה]]<br> בגמר דבריו אדם נתפס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> בדיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> בדיעבד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> בדיקה וחקירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בור|בור]]<br> בושת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> בזבוז ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]] בסעיף "בזבוז ממון"<br> בזוי מצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בטלה דעתו אצל כל אדם|בטלה דעתו אצל כל אדם]]<br> ביאה (לקידושין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביאה במקצת|ביאה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בידו|בידו]]<br> ביומו תיתן שכרו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]]<br> ביטול מקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונאה|אונאה]] בסעיף "יותר משתות"<br> ביטול שטרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול גט|ביטול גט]] בסעיף "בשטרות"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביכורים|ביכורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין אדם לחבירו|בין אדם לחבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בין השמשות|בין השמשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> בירור והנהגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "בירור והנהגה"<br> בית דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> בית הכנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> בית כנסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת (המצווה לבנותו והאיסור לסותרו)]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> בכדי אכילת פרס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> בכור אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> בכור בהמה טמאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> בל יחל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> בל יראה ובל ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> בל תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> בל תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> בן נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בן סורר ומורה|בן סורר ומורה]]<br> בני העיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בניית בית הכנסת|בניית בית הכנסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעידנא|בעידנא]]<br> בעל דבר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם קרוב אצל עצמו|אדם קרוב אצל עצמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> בעל חוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> בעל חוב מאוחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל חוב קונה משכון|בעל חוב קונה משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (קרבן)|בעל מום (קרבן)]])<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות באיסורי הנאה|בעלות באיסורי הנאה]]<br> בעלות שאינה מסויימת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה בעלות שאינה מסויימת<br> בעליו עימו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בעלים (בנאמנות)|בעלים (בנאמנות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בריה|בריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברירה|ברירה]]<br> ברית מילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות המצוות|ברכות המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכות הנהנין|ברכות הנהנין]]<br> ברכת הזימון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת המזון|ברכת המזון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת התורה|ברכת התורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם|בשר אדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בשר בחלב|בשר בחלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/בתי ערי חומה|בתי ערי חומה]]<br> ==ג== ג' העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> גאולה לתפילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> גבייה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]], [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> גברא וחפצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> גדול - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> גדול עומד על גביו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גדלות בנו|גדלות בנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גואל הדם|גואל הדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד|גוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוד או אגוד|גוד או אגוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גונב על מנת למיקט|גונב על מנת למיקט]]<br> גוף ודמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> גזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה|גזירה שווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזירה שווה של גילוי מילתא|גזירה שווה של גילוי מילתא]]<br> גזירות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> גזל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גזל גוי|גזל גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גט|גט]] <br> גט שחרור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> גיטו וידו באין כאחת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> גירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גירי דיליה|גירי דיליה]]<br> גירעון כסף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> גלגל החוזר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> גמר בליבו והתרצות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבה וגזילה|גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גניבת נפש|גניבת נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר (צדק)|גר (צדק)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גר תושב|גר תושב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרושה לכהן|גרושה לכהן]]<br> גרושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גירושין|גירושין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/גרעון כסף|גרעון כסף]]<br> ==ד== ד' אמות (קניין) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע אמות (קניין)|ארבע אמות (קניין)]]<br> ד' אמות ברשות הרבים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> ד' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> ד' וה' - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> ד' רשויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דאיקני|דאיקני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר הגורם לממון כממון דמי|דבר הגורם לממון כממון דמי]]<br> דבר הלמד אינו חוזר ומלמד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]]<br> דבר שאינו שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם אוסר דבר שאינו שלו|אין אדם אוסר דבר שאינו שלו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו|אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]]<br> דבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שלא בא לעולם|דבר שלא בא לעולם]]<br> דבר תורה מעות קונות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> דברי המת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> דברי הרב ודברי התלמיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים הנקנים באמירה|דברים הנקנים באמירה]]<br> דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> דברים שאינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דברים שבלב אינם דברים|דברים שבלב אינם דברים]]<br> דברים שבליבו ובלב כל אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אומדנא דמוכח|אומדנא דמוכח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דון מינה|דון מינה]]<br> דחוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> דיבור מבטל דיבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיו לבא מן הדין להיות כנידון|דיו לבא מן הדין להיות כנידון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> דיין (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיינים|דיינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין בלילה|דין בלילה]]<br> דין ודאי ודין ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק"<br> דין ודברים אין לי בנכסייך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]]<br> דינא דבר מצרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בר מצרא|בר מצרא]]<br> דינא דגרמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גרמא וגרמי|גרמא וגרמי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינא דמלכותא|דינא דמלכותא]]<br> דיני דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> דיני דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> דיני שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דם|דם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דמאי|דמאי]]<br> דמים וגוף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> <br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת אחרת מקנה|דעת אחרת מקנה]]<br> דעת דיבור וכתיבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מהתורה|דרבנן שיש לו עיקר מהתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/דררא דממונא|דררא דממונא]]<br> ==ה== ה' דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> הא בהא תליא (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> האומר אי אפשי בתקנת חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הבטה (קניין)|הבטה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגבהה|הגבהה]]<br> הגדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הגעלה|הגעלה]]<br> הדלקת נר שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> הדר דינא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> ההיא הנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בההיא הנאה|בההיא הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל|הואיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הואיל ואשתרי אשתרי|הואיל ואשתרי אשתרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הודאת בעל דין|הודאת בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק|הוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> הוכח תוכיח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הזמנה|הזמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> היוצא מן הטמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק ראיה|היזק ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היזק שאינו ניכר|היזק שאינו ניכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הילך|הילך]]<br> היסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היקש|היקש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]]<br> היתר נדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכחשה|הכחשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכנה דרבה|הכנה דרבה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכרעה מסופקת|הכרעה מסופקת]]<br> <br> הכרעות בספיקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר לקבל טומאה|הכשר לקבל טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הכשר מצווה|הכשר מצווה]]<br> הלוואה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הלכה למשה מסיני|הלכה למשה מסיני]]<br> המוציא מחבירו עליו הראיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> הסכמה ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> הסת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הענקה|הענקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הערמה|הערמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בית דין|הפקר בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הפרת נדרים|הפרת נדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקמת נדרים|הקמת נדרים]]<br> הקנאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> הרהור ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/הרשאה|הרשאה]]<br> השׂבעה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו|אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו]]<br> השבת אבידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת עבוט|השבת עבוט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השבת ריבית|השבת ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> השטאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התפסה|התפסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התראה|התראה]]<br> התרצות ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> ==ו== [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> ודאי וספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> והגדת לבנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> <br> וידוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> ==ז== ז' מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> זבחים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> זה א-לי ואנווהו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הידור מצווה|הידור מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זה וזה גורם|זה וזה גורם]]<br> זה נהנה וזה לא חסר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> זוטו של ים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבודה מכל אדם|אבודה מכל אדם]]<br> זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]]<br> זוקקים נכסים שאין להם אחריות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלגול שבועה|גלגול שבועה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכין לאדם שלא בפניו|זכין לאדם שלא בפניו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זכירת יציאת מצריים|זכירת יציאת מצריים]]<br> זמון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זימון|זימון]]<br> זמן - - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דינים התלויים בזמן|דינים התלויים בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> זנות אשת איש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> ==ח== חדרי חדרים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חובת שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> חוזר ומגיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חול המועד|חול המועד]]<br> חולה שיש בו סכנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולין שנשחטו בעזרה|חולין שנשחטו בעזרה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חוקות הגויים|חוקות הגויים]]<br> חושב לשלוח יד בפיקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> חזקה (בספיקות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה (קניין)|חזקה (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|חזקה אין אדם פורע תוך זמנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה דהשתא|חזקה דהשתא]]<br> חזקה דמעיקרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקה לא חציף איניש לזיופי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> חזקה לנזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקה מכח סברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקה מכח רובא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> חזקה קמייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]], [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקה שאינה פוסקת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקות שונות (בספיקות)|חזקות שונות (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת אנן סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> חזקת ג' פעמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> חזקת ג' שנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]]<br> חזקת חיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הגוף|חזקת הגוף]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת חיים<br> חזקת טומאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת טומאה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת מטלטלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> חזקת ממון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> חזקת מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת מקווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת הדין|חזקת הדין]] בסעיף "גוף ודין" ד"ה חזקת מקווה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> חזקת נזקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין חזקה לנזקין|אין חזקה לנזקין]]<br> חזקת צדיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת כשרות|חזקת כשרות]]<br> חזקת קרקעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> חזקת רגילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת אומדנא|חזקת אומדנא]]<br> חזקת שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש פעמים|חזקת שלוש פעמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת שלוש שנים|חזקת שלוש שנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת תשמישין|חזקת תשמישין]]<br> חטא כדי שיזכה חברך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך|אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> חיה (בנאמנות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעל המקח, דיין וחיה|בעל המקח, דיין וחיה]]<br> חיוב מיתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> חילול הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש בסעיף "חילול"]]<br> חילול השם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חינוך|חינוך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חֵלב|חֵלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלה|חלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלוקת שותפות|חלוקת שותפות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> חמישה דברים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]]<br> חמץ - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> חפצא וגברא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורי חפצא ואיסורי גברא|איסורי חפצא ואיסורי גברא]]<br> חצי אדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]], בסעיף "דינים דומים" (לגבי חצי כהן, חצי ממזר, חצי נזיר וחצי גוי)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי דבר|חצי דבר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצי שיעור|חצי שיעור]]<br> חציו עבד וחציו בן חורין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חצי עבד וחצי בן חורין|חצי עבד וחצי בן חורין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חציצה|חציצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חצר|חצר]]<br> חקירה ודרישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרישה וחקירה|דרישה וחקירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרמים|חרמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חרש|חרש]]<br> חשד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/חשוד|חשוד]]<br> חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> חתם ידו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> ==ט== [[קובץ יסודות וחקירות/טבול יום|טבול יום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילה|טבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבילת כלים (הניקחים מגוי)|טבילת כלים (הניקחים מגוי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טביעות עין|טביעות עין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טבל|טבל]]<br> טהרה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טובת הנאה|טובת הנאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל|טומאת אוהל]]<br> טומאת אוכלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טומאה|טומאה]] בסעיף "אוכלין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טומטום|טומטום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טועה בדבר מצווה|טועה בדבר מצווה]]<br> טוענין ליורש וללוקח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טמון|טמון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעה בשיקול הדעת|טעה בשיקול הדעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> טעמו ולא ממשו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענה|טענה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענו חיטים והודה לו בשעורים|טענו חיטים והודה לו בשעורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טענינן|טענינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/טריפה|טריפה]]<br> ==י== [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש|יאוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש בגזילה|יאוש בגזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יד (קניין)|יד (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ידות|ידות]]<br> ידי שמיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהא מונח עד שיבוא אליהו|יהא מונח עד שיבוא אליהו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בעבד עברי)|יובל (בעבד עברי)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יובל (בקרקע)|יובל (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יום טוב|יום טוב]]<br> יום טוב שני של גלויות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> יום כיפור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יום הכיפורים|יום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יוצא מן הטמא|יוצא מן הטמא]]<br> יורשין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> יחלוקו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]]<br> ייחוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחוד|יחוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יכיר|יכיר]]<br> יעבור ואל יהרג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יעוד|יעוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/יפת תואר|יפת תואר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ירושה|ירושה]]<br> יש לו מתירין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שיש לו מתירין|דבר שיש לו מתירין]]<br> ישראל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> ==כ== [[קובץ יסודות וחקירות/כאן נמצא כאן היה|כאן נמצא כאן היה]]<br> כאשר זמם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> כבוד חכמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כדי אכילת פרס|כדי אכילת פרס]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן|כהן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כהן גדול|כהן גדול]]<br> כובש שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> כוונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת|דעת]]<br> כוונה לקניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דעת לקניין|דעת לקניין]]<br> כוונת המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> כוח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח|כח]]<br> כולי עלמא סהדי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אנן סהדי|אנן סהדי]]<br> כופין על המצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כופר (תשלום)|כופר (תשלום)]]<br> כותבין שובר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותי|כותי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כותל שבין שני שותפין|כותל שבין שני שותפין]]<br> כח האדם וכח המעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה|חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]]<br> כח הטענה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]]<br> כח שני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כח כחו|כח כחו]] בסעיף "הגדרה" ד"ה דינים דומים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כחו|כחו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד אב ואם|כיבוד אב ואם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוד חכמים|כיבוד חכמים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיבוש מלחמה|כיבוש מלחמה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד|כיוון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כינויים (בנדרים)|כינויים (בנדרים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דאלים גבר|כל דאלים גבר]]<br> כל דאמר רחמנא לא תעביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד]]<br> כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אפקעינהו רבנן לקידושי|אפקעינהו רבנן לקידושי]]<br> כל דפריש מרובא פריש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון|כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי|כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי]]<br> כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל העומד|כל העומד]]<br> כל מה שתחת יד אדם שלו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו|חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני|כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני]]<br> כל מצוות עשה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו|כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו]]<br> כל שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> כלאי בגדים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי הכרם|כלאי הכרם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלאי זרעים|כלאי זרעים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלים (קניין)|כלים (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט|כלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלל ופרט וכלל|כלל ופרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> כנגדו חשוד על השבועה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> כסף (מטבע) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף (קניין)|כסף (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף במטלטלין|כסף במטלטלין]]<br> כסף קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כסף קניין עבד עברי|כסף קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כפייה על המצוות|כפייה על המצוות]]<br> כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> כפרן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן|הוחזק כפרן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]]<br> כרם רבעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כרת|כרת]]<br> כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתב ידו|כתב ידו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובה|כתובה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתותי מכתת שיעוריה|כתותי מכתת שיעוריה]]<br> כתיבה דיבור ודעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבה ומסירה|כתיבה ומסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> ==ל== לא אתי דיבור ומבטל מעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתי דיבור ומבטל דיבור|אתי דיבור ומבטל דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא חציף איניש לזיופי|לא חציף איניש לזיופי]]<br> לא יראה ולא ימצא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> לא תאחר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תאחר|בל תאחר]]<br> לא תגרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תגרע|בל תגרע]]<br> לא תוסיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תוסיף|בל תוסיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחנם|לא תחנם]]<br> לא תיקום ולא תיטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תלין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תסור|לא תסור]]<br> לא תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> לא תקום ולא תטור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> לא תקיף - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> לא תשחית פאת זקנך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השחתת הזקן|השחתת הזקן]]<br> לא תשנא את אחיך בלבבך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ואהבת לרעך כמוך|ואהבת לרעך כמוך]]<br> לא תתאווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תחמוד|לא תחמוד]]<br> לאו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הבא מכלל עשה|לאו הבא מכלל עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתק לעשה|לאו הניתק לעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שבכללות|לאו שבכללות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין|לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לאפרושי מאיסורא|לאפרושי מאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לבוד|לבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לולב|לולב]]<br> לימוד תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> לכתחילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפני עיוור|לפני עיוור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לפנים משורת הדין|לפנים משורת הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]]<br> לצמצם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> לקט שכחה ופאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> לשון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיבור כתיבה ודעת|דיבור כתיבה ודעת]]<br> לשון ראשון או אחרון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/לשמה|לשמה]]<br> ==מ== [[קובץ יסודות וחקירות/מבטל כיסו של חבירו|מבטל כיסו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מגביה מציאה לחבירו|מגביה מציאה לחבירו]]<br> מדאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מדומע|מדומע]]<br> מדרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מה הצד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה לי לשקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מה מצינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בניין אב|בניין אב]]<br> מה שאסרו חכמים מפני מראית העין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בקנס פטור|מודה בקנס פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודה בשטר שכתבו|מודה בשטר שכתבו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מודעא|מודעא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוכר עצמו|מוכר עצמו]]<br> מומחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יחיד מומחה|יחיד מומחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> מועד ותם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מופנה|מופנה]]<br> מוציא מחבירו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> מוציא מרשות לרשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]]<br> מוציא שם רע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוזה|מזוזה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזוייף מתוכו|מזוייף מתוכו]]<br> מזיד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> מזיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מזיק שעבודו של חבירו|מזיק שעבודו של חבירו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחאה|מחאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחוסרי אמנה|מחוסרי אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחילה|מחילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחיצה|מחיצה]]<br> מחיר כלב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אתנן זונה ומחיר כלב|אתנן זונה ומחיר כלב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מי שפרע|מי שפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו|מיגו]]<br> מיגו דאי בעי שתיק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפה שאסר הוא הפה שהתיר|הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיגו להוציא לא אמרינן|מיגו להוציא לא אמרינן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> מידת סדום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כופין על מידת סדום|כופין על מידת סדום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילה|מילה]]<br> מילוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מילי לא מימסרן לשליח|מילי לא מימסרן לשליח]]<br> מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טרח וכתב לה קרא|טרח וכתב לה קרא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מין במינו אינו חוצץ|מין במינו אינו חוצץ]]<br> מינוי זקנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתה בידי שמיים|מיתה בידי שמיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתות בית דין|מיתות בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת האדון|מיתת האדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מיתת הבעל|מיתת הבעל]]<br> מכאן ולהבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/למפרע|למפרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירי כהונה|מכירי כהונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת עבד עברי לאחר|מכירת עבד עברי לאחר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכירת שטרות|מכירת שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכרוהו בית דין|מכרוהו בית דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מכת מרדות|מכת מרדות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכה שאינה צריכה לגופה|מלאכה שאינה צריכה לגופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]]<br> מלוג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> מלווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוב|חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מלקות|מלקות]]<br> ממאנת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיאון|מיאון]]<br> ממון המוטל בספק חולקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חולקין|חולקין]] (לגבי הדין שחולקין), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]] בסעיף "הגדרה" ד"ה החולק (לגבי דעתו של סומכוס הסובר כך)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממזר|ממזר]]<br> ממזר ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ממרני|ממרני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מנהיג (קניין)|מנהיג (קניין)]]<br> מנחות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> מסור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוסר|מוסר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסיח לפי תומו|מסיח לפי תומו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסייע ידי עוברי עבירה|מסייע ידי עוברי עבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מסירה|מסירה]]<br> מעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה|מעילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעילה בקונמות|מעילה בקונמות]]<br> מעכב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיעבד|דיעבד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעמד שלושתן|מעמד שלושתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעקה|מעקה]]<br> מעשה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מעשה קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מעשר כספים|מעשר כספים]]<br> מעשרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מפיהם ולא מפי כתבם|מפיהם ולא מפי כתבם]]<br> מפתה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונס מפתה ומוציא שם רע|אונס מפתה ומוציא שם רע]]<br> מצה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה הבאה בעבירה|מצווה הבאה בעבירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצווה לקיים דברי המת|מצווה לקיים דברי המת]]<br> מצווה שמתן שכרה בצידה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> מצוות דאורייתא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]]<br> מצוות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> מצוות חבילות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין עושין מצוות חבילות חבילות|אין עושין מצוות חבילות חבילות]]<br> מצוות חיוביות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לא תעשה|מצוות לא תעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות לאו להנות ניתנו|מצוות לאו להנות ניתנו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> מצוות עשה שהזמן גרמן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה שמתן שכרה בצידה|מצוות עשה שמתן שכרה בצידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות צריכות כוונה|מצוות צריכות כוונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> מציאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אבידה|אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מצמצם|מצמצם]]<br> מקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בית המקדש|בית המקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקווה|מקווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מקח טעות|מקח טעות]]<br> מרא קמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקת מרא קמא|חזקת מרא קמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין בחדרי חדרים|מראית העין בחדרי חדרים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מראית העין וחשד|מראית העין וחשד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך|משטה הייתי בך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משיכה|משיכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משכון|משכון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משלוח מנות|משלוח מנות]]<br> משקין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> משקלות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו דמשקלות|לאו דמשקלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/משתרשי ליה|משתרשי ליה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתוך שאינו יכול לישבע משלם|מתוך שאינו יכול לישבע משלם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה|מתנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה מועטת|מתנה מועטת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון|מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מנת להחזיר|מתנה על מנת להחזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות שלא הורמו|מתנות שלא הורמו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]]<br> ==נ== נאמן עלי אבא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילה|נבילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נבילת עוף טהור|נבילת עוף טהור]]<br> נדה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> נדוי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> נדחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דיחוי|דיחוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נדרי צדקה|נדרי צדקה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נהנה|נהנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נוגע|נוגע]]<br> נוכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נושא שכר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> נותן טעם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טעם כעיקר|טעם כעיקר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין|נזיקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיקין בהקדש|נזיקין בהקדש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר|נזיר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזיר שמשון|נזיר שמשון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נזירות התלויה בזמן|נזירות התלויה בזמן]]<br> נזק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חובל|חובל]] בסעיף "חיוביו"<br> נזקי שכנים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הרחקת נזיקין|הרחקת נזיקין]]<br> נחלה הבאה לאדם, מתנה עליה שלא יירשנה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> נטירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נטל ונתן ביד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נטע רבעי|נטע רבעי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידה|נידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נידוי|נידוי]]<br> ניחותא ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> נישואין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חופה|חופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נכסי מלוג|נכסי מלוג]]<br> נכסים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בהמה|בהמה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטבע|מטבע]], [[קובץ יסודות וחקירות/מטלטלין|מטלטלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה|ספינה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> נכרי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> נמחל שעבודו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נערה מאורסה|נערה מאורסה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נקימה ונטירה|נקימה ונטירה]]<br> נר חנוכה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חנוכה|חנוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]]<br> נרצע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/נשא ונתן ביד|נשא ונתן ביד]]<br> נשיאת כפיים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברכת כהנים|ברכת כהנים]]<br> נשים במצוות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]]<br> נשרפים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הנשרפים (איסורים)|הנשרפים (איסורים)]]<br> ==ס== סדר ההכרעות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חוזק ההכרעות|חוזק ההכרעות]]<br> סודר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין|חליפין]]<br> סוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשת איש שזינתה|אשת איש שזינתה]], [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיטומתא|סיטומתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סילוק|סילוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> סימני בגרות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בוגרת|בוגרת]] בסעיף "סימנים"<br> סימני גדלות, נערות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סימנים (באבידה)|סימנים (באבידה)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]]<br> סכך - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סוכה|סוכה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמוכים (בדרשות)|סמוכים (בדרשות)]]<br> סמטא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סימטא|סימטא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכה (בקרבנות)|סמיכה (בקרבנות)]]<br> סמיכה (בזקנים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה|סמיכת גאולה לתפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סמיכת זקנים|סמיכת זקנים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספינה (בקניינים)|ספינה (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דאורייתא|ספיקא דאורייתא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דדינא|ספיקא דדינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק אבלות|ספק אבלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ברכות|ספק ברכות]]<br> ספק דבריהם להקל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקא דרבנן|ספיקא דרבנן]]<br> ספק הפקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר|הפקר]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הפקר<br> ספק הקדש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הקדש<br> ספק וודאי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] (לגבי דבר מסופק שאינו מפקיע מדבר ודאי), וערך [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ודאי וספק" (לגבי הכרעות ודאיות והכרעות מסופקות)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק טומאה|ספק טומאה]]<br> ספק מוציא מידי ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין ספק מוציא מידי ודאי|אין ספק מוציא מידי ודאי]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק וספק<br> ספק ממון לקולא לנתבע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מוחזק|מוחזק]]<br> ספק ממון עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ממזר|ספק ממזר]]<br> ספק מנהג - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מנהג|מנהג]] בסעיף "בספק"<br> ספק מתנות עניים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק נפשות|ספק נפשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספיקא|ספק ספיקא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ספק ספיקא|ספק ספק ספיקא]]<br> ספק עצמי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]] בסעיף "ספק עצמי"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק ערלה|ספק ערלה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק פיקוח נפש|ספק פיקוח נפש]]<br> ספק צדקה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנות עניים|מתנות עניים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק מתנות עניים<br> ספק קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק קידושין<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ספק שאפשר לבררו|ספק שאפשר לבררו]]<br> ספק שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק שביעית<br> ספקות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספיקות|ספיקות]]<br> ספר תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתיבת ספר תורה|כתיבת ספר תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/סתם הלוואה שלושים יום|סתם הלוואה שלושים יום]]<br> ==ע== עבד כנעני - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עבד עברי|עבד עברי]]<br> עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עביד איניש דינא לנפשיה|עביד איניש דינא לנפשיה]]<br> עבירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]]<br> עבירות בפעולה ועבירות בתוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עגלה ערופה|עגלה ערופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד אחד|עד אחד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד המסייע|עד המסייע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עד מפי עד|עד מפי עד]]<br> עדות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדות מוכחשת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות מיוחדת|עדות מיוחדת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדות שאי אתה יכול להזימה|עדות שאי אתה יכול להזימה]]<br> עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נמצא אחד מהם קרוב או פסול|נמצא אחד מהם קרוב או פסול]]<br> עדי בירור בדבר שבערווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)|אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי חתימה ועדי מסירה|עדי חתימה ועדי מסירה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדיו בחתומיו זכין לו|עדיו בחתומיו זכין לו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים|עדים]]<br> עדים זוממים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]]<br> עדים מוכחשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הזמה|הזמה]] בסעיף "הזמה והכחשה"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עדים שזינתה|עדים שזינתה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר|עובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר ירך אימו|עובר ירך אימו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עובר לעשייתן|עובר לעשייתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו|עומד על גביו]]<br> עומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חדש|חדש]], [[קובץ יסודות וחקירות/ספירת העומר|ספירת העומר]]<br> עוסק במצווה פטור מן המצווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/העוסק במצווה פטור מן המצווה|העוסק במצווה פטור מן המצווה]]<br> עורלה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עושק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לא תעשוק|לא תעשוק]]<br> עידית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מיטב|מיטב]]<br> עיוור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/סומא|סומא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עיקר מן התורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן שיש לו עיקר מן התורה|דרבנן שיש לו עיקר מן התורה]]<br> עכו"ם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]]<br> עסקא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עיסקא|עיסקא]]<br> עצים ולבונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חיבת הקודש|חיבת הקודש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עציץ|עציץ]]<br> עצם ושווי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערב|ערב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערבות|ערבות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערכין|ערכין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ערלה|ערלה]]<br> עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות עשה|מצוות עשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/עשה דוחה לא תעשה|עשה דוחה לא תעשה]]<br> עשה שהזמן גרמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אשה במצוות|אשה במצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/עבד כנעני במצוות|עבד כנעני במצוות]]<br> עשירי ודאי ולא ספק - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ספק עשירי|ספק עשירי]]<br> ==פ== פאת הראש - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקפת פאת הראש|הקפת פאת הראש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הבן|פדיון הבן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פדיון הקדש|פדיון הקדש]]<br> פדיון פטר חמור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פועל|פועל]]<br> פחות משווה פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> פטור והיתר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/היתר|היתר]] בסעיף "פטור והיתר"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פטר חמור|פטר חמור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיגול|פיגול]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פיקוח נפש|פיקוח נפש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פירכא|פירכא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן דיבורא|פלגינן דיבורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פלגינן נאמנות|פלגינן נאמנות]]<br> פסולי כהונה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אונן|אונן]], [[קובץ יסודות וחקירות/אלמנה לכהן גדול|אלמנה לכהן גדול]], [[קובץ יסודות וחקירות/בעל מום (כהן)|בעל מום (כהן)]], [[קובץ יסודות וחקירות/זונה לכהן|זונה לכהן]], [[קובץ יסודות וחקירות/זר|זר]] בסעיף "פסולי כהונה", [[קובץ יסודות וחקירות/חלל וחללה|חלל וחללה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסולי עדות|פסולי עדות]]<br> פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת חמץ והנאתו|אכילת חמץ והנאתו]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה|אכילת מצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת מצה בערב פסח|אכילת מצה בערב פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/ארבע כוסות|ארבע כוסות]], [[קובץ יסודות וחקירות/בדיקת חמץ|בדיקת חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול חמץ|ביטול חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]], [[קובץ יסודות וחקירות/חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו|חמץ משש שעות ולמעלה עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו]], [[קובץ יסודות וחקירות/סיפור יציאת מצריים|סיפור יציאת מצריים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]], [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פסק דין|פסק דין]]<br> פסקה קניינו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כלתה קניינו|כלתה קניינו]]<br> פעולה ותוצאה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> פקדון - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/פיקדון|פיקדון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרוזבול|פרוזבול]]<br> פרוטה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל|פרט וכלל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פרט וכלל ופרט|פרט וכלל ופרט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריה ורביה|פריה ורביה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פריעת בעל חוב|פריעת בעל חוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשטה קדושה|פשטה קדושה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשיעה|פשיעה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/פשרה|פשרה]]<br> ==צ== [[קובץ יסודות וחקירות/צדקה|צדקה]]<br> ציבור - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ציצית|ציצית]]<br> צמצום - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אי אפשר לצמצם|אי אפשר לצמצם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צער בעלי חיים|צער בעלי חיים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צרורות|צרורות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/צררי|צררי]]<br> ==ק== [[קובץ יסודות וחקירות/קבוע|קבוע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלן (פועל)|קבלן (פועל)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת עדות|קבלת עדות]]<br> קבלת עדות שלא בפני בעל דין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין|אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדושת בית הכנסת|קדושת בית הכנסת]]<br> קדושת הגוף וקדושת דמים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הקדש|הקדש]] בסעיף "גוף ודמים"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קדימה בגבייה|קדימה בגבייה]]<br> קודשים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אכילת קודשים|אכילת קודשים]], [[קובץ יסודות וחקירות/למד מן הלמד|למד מן הלמד]], [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> קום עשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם) קונמות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/נדר|נדר]]<br> קורבן פסח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> קורבנות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קטן|קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש השם וחילול השם|קידוש השם וחילול השם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי ביאה|קידושי ביאה]]<br> קידושי חליפין שווה בשווה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חליפין שווה בשווה|חליפין שווה בשווה]] בסעיף "בקידושין"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי כסף|קידושי כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קידושין|קידושין]]<br> קיום הדבר (בדבר שבערווה) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/עדי קיום|עדי קיום]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קיום שטרות|קיום שטרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים לי|קים לי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קים ליה בדרבה מיניה|קים ליה בדרבה מיניה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קל וחומר|קל וחומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קלוטה כמי שהונחה|קלוטה כמי שהונחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קם דינא|קם דינא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> קניין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]] (לגבי קניינים בכלל. לגבי כל מעשה קניין עיין בערכו)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין לאחר זמן|קניין לאחר זמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין פירות|קניין פירות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניין ציבורי|קניין ציבורי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גוי|קנייני גוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני גזילה|קנייני גזילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני עבד כנעני|קנייני עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנייני קטן|קנייני קטן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים דרבנן|קניינים דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> קעקע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/כתובת קעקע|כתובת קעקע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבן פסח|קרבן פסח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרבנות|קרבנות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (בספיקות)|קרוב (בספיקות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרוב (לעדות)|קרוב (לעדות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרן (בשור)|קרן (בשור)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקע אינה נגזלת|קרקע אינה נגזלת]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/קרקעות|קרקעות]]<br> ==ר== [[קובץ יסודות וחקירות/ראוי|ראוי]]<br> ראשון ראשון בטל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קמא קמא בטיל|קמא קמא בטיל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> רגל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> רוב - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]], [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> רוב בתערובת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביטול ברוב|ביטול ברוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוב וקרוב הלך אחר הרוב|רוב וקרוב הלך אחר הרוב]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דאיתא קמן|רובא דאיתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא דליתא קמן|רובא דליתא קמן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רובא וחזקה רובא עדיף|רובא וחזקה רובא עדיף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רודף|רודף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> רוצח בשגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גלות|גלות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רכוב|רכוב]]<br> רצון ומחשבה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מחשבה והתרצות|מחשבה והתרצות]]<br> רציחה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/רוצח|רוצח]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רציעה|רציעה]]<br> רשות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות קיומיות|מצוות קיומיות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בקניינים)|רשות הרבים (בקניינים)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> רשותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו ברשותו|דבר שאינו ברשותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/רשע (בעדות)|רשע (בעדות)]]<br> ==ש== שאלה (בנדרים) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/התרת נדרים|התרת נדרים]]<br> שאלה בבעלים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שב ואל תעשה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/לאו שאין בו מעשה|לאו שאין בו מעשה]] (ושם בסעיף "שוא"ת וקו"ע" דנו ביחס ביניהם)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועה (בממונות)|שבועה (בממונות)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת ביטוי|שבועת ביטוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שבועת היסת|שבועת היסת]]<br> שבועת מודה במקצת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מודה במקצת|מודה במקצת]]<br> שביעית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הפקר בשמיטה|הפקר בשמיטה]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]], [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> שבע מצוות בני נח - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/גוי|גוי]] בסעיף "במצוות"<br> שבת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דבר שאינו מתכוון|דבר שאינו מתכוון]], [[קובץ יסודות וחקירות/הבדלה|הבדלה]], [[קובץ יסודות וחקירות/הוצאה מרשות לרשות|הוצאה מרשות לרשות]], [[קובץ יסודות וחקירות/העברת ארבע אמות ברשות הרבים|העברת ארבע אמות ברשות הרבים]], [[קובץ יסודות וחקירות/כרמלית|כרמלית]], [[קובץ יסודות וחקירות/מוקצה|מוקצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת|מלאכות שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מלאכת מחשבת|מלאכת מחשבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/מקום פטור|מקום פטור]], [[קובץ יסודות וחקירות/מתעסק|מתעסק]], [[קובץ יסודות וחקירות/נר שבת|נר שבת]], [[קובץ יסודות וחקירות/פסיק רישא|פסיק רישא]], [[קובץ יסודות וחקירות/קידוש|קידוש]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות היחיד|רשות היחיד]], [[קובץ יסודות וחקירות/רשות הרבים (בשבת)|רשות הרבים (בשבת)]]<br> שגגה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> שהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שואל|שואל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שובר|שובר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוגג|שוגג]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שודא דדייני|שודא דדייני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שווה פרוטה|שווה פרוטה]]<br> שווי וחומר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא|שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוטה|שוטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומא הדר|שומא הדר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומע כעונה|שומע כעונה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר אבידה|שומר אבידה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר חינם|שומר חינם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שכר|שומר שכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומר שמסר לשומר|שומר שמסר לשומר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שומרים|שומרים]]<br> שומרת יבם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זיקה|זיקה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חליצה|חליצה]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבום|יבום]], [[קובץ יסודות וחקירות/יבמה לשוק|יבמה לשוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שותפין|שותפין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחיטה|שחיטה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שחרור עבד כנעני|שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר (קניין)|שטר (קניין)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר אמנה|שטר אמנה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]]<br> שטר חוב מוקדם - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר יציאת עבד עברי|שטר יציאת עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר מוקדם|שטר מוקדם]]<br> שטר קידושין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קידושי שטר|קידושי שטר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר קניין עבד עברי|שטר קניין עבד עברי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר ראיה|שטר ראיה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שחרור עבד כנעני|שטר שחרור עבד כנעני]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שטר שלווה בו ופרעו|שטר שלווה בו ופרעו]]<br> שטרך בידי מאי בעי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שטר חוב|שטר חוב]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חזקת שטרך בידי<br> שיהוי מצווה לא משהינן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/זריזין מקדימין למצוות|זריזין מקדימין למצוות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שילם ולא רצה להישבע|שילם ולא רצה להישבע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שימור לשם מצה|שימור לשם מצה]]<br> שינוי (בעבירות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי מעשה|שינוי מעשה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי רשות|שינוי רשות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שינוי שם|שינוי שם]]<br> שיעבוד - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> שיעבודא דרבי נתן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורין|שיעורין]]<br> שכיב מרע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנת שכיב מרע|מתנת שכיב מרע]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכיר|שכיר]]<br> שכירות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שוכר|שוכר]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שכנגדו חשוד על השבועה|שכנגדו חשוד על השבועה]]<br> שכר שכיר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]]<br> שלא יהיו מצוות בזויות עליו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביזוי מצווה|ביזוי מצווה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שלא כדרך|שלא כדרך]]<br> שלא מדעת - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יאוש שלא מדעת|יאוש שלא מדעת]]<br> שלוח הקן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שילוח הקן|שילוח הקן]]<br> שלוש העבירות החמורות - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/יהרג ואל יעבור|יהרג ואל יעבור]]<br> שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מידות שהתורה נדרשת בהן|מידות שהתורה נדרשת בהן]]<br> שלושה רועי בקר - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קבלת בעלי הדין|קבלת בעלי הדין]]<br> שליח לדבר עבירה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/אין שליח לדבר עבירה|אין שליח לדבר עבירה]]<br> שליח עושה שליחותו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חזקה שליח עושה שליחותו|חזקה שליח עושה שליחותו]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות|שליחות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד|שליחות יד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד במחשבה|שליחות יד במחשבה]]<br> שמא - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ברי ושמא|ברי ושמא]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטה (בקרקע)|שמיטה (בקרקע)]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמיטת כספים|שמיטת כספים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שמירה בבעלים|שמירה בבעלים]]<br> שמע - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קריאת שמע|קריאת שמע]]<br> שן ועין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ראשי אברים|ראשי אברים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שן ורגל|שן ורגל]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני ימים טובים של גלויות|שני ימים טובים של גלויות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים|שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים אוחזין|שניים אוחזין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שניים שעשאוה|שניים שעשאוה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבוד|שעבוד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעבודא דרבי נתן|שעבודא דרבי נתן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שעטנז|שעטנז]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה חרופה|שפחה חרופה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שפחה כנענית|שפחה כנענית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שש שנים|שש שנים]]<br> שתיה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/שיעורי משקין|שיעורי משקין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/שתיקה כהודאה|שתיקה כהודאה]]<br> ==ת== [[קובץ יסודות וחקירות/תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם|תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוך כדי דיבור|תוך כדי דיבור]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוכחה|תוכחה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים|תוספת שבת, יום טוב ויום הכיפורים]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים|תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים]]<br> תוצאה ופעולה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה|איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה]], [[קובץ יסודות וחקירות/באין כאחת|באין כאחת]], [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "רגע החלות" (שם דנו האם התוצאה נעשית ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה), [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה|מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה]]<br> תורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/איסורים|איסורים]], [[קובץ יסודות וחקירות/דאורייתא|דאורייתא]], [[קובץ יסודות וחקירות/מצוות|מצוות]], [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> תורת המשפטים - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בעלות|בעלות]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במקורה<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תחילתו וסופו בכשרות|תחילתו וסופו בכשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תל המתלקט|תל המתלקט]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תליוהו וזבין|תליוהו וזבין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תלמוד תורה|תלמוד תורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תם ומועד|תם ומועד]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תמורה|תמורה]]<br> תן כזכי - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/הולך כזכי|הולך כזכי]] (ושם בסעיף "לשונות שונות" ד"ה תן)<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תנאי|תנאי]]<br> תנאי על מה שכתוב בתורה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/מתנה על מה שכתוב בתורה|מתנה על מה שכתוב בתורה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תערובת חמץ|תערובת חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תעשה ולא מן העשוי|תעשה ולא מן העשוי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוס לשון ראשון או אחרון|תפוס לשון ראשון או אחרון]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילה|תפילה]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפילין|תפילין]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תפיסה|תפיסה]]<br> תפיסת הבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/תפוסת הבית|תפוסת הבית]]<br> תקנות דרבנן - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/דרבנן|דרבנן]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תקנת השוק|תקנת השוק]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרומות ומעשרות|תרומות ומעשרות]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי ותרי|תרי ותרי]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרי כמאה|תרי כמאה]]<br> תרתי דסתרי (בחלויות) - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/חלויות|חלויות]] בסעיף "תלוי בעצמו"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תרתי לריעותא|תרתי לריעותא]]<br> תשביתו - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ביעור חמץ|ביעור חמץ]]<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשובה ווידוי|תשובה ווידוי]]<br> תשלומי ארבעה וחמישה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]]<br> תשלומי גניבה וגזילה - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]]<br> תשלומי כפל - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]] בסעיף "כפל"<br> [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> תשלומי קנס - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]]<br> תשלומי ריבית - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/ריבית|ריבית]]<br> תשלומין - ע"ע [[קובץ יסודות וחקירות/בל תלין|בל תלין]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין עבד כנעני|דין עבד כנעני]], [[קובץ יסודות וחקירות/דין ערב|דין ערב]], [[קובץ יסודות וחקירות/השבת גניבה וגזילה|השבת גניבה וגזילה]], [[קובץ יסודות וחקירות/חומר ושווי|חומר ושווי]], [[קובץ יסודות וחקירות/טביחה ומכירה|טביחה ומכירה]], [[קובץ יסודות וחקירות/לאו הניתן לתשלומין|לאו הניתן לתשלומין]], [[קובץ יסודות וחקירות/לצאת ידי שמיים|לצאת ידי שמיים]], [[קובץ יסודות וחקירות/ממון ואיסור|ממון ואיסור]], [[קובץ יסודות וחקירות/קניינים|קניינים]], [[קובץ יסודות וחקירות/קנס|קנס]], [[קובץ יסודות וחקירות/שווה כסף|שווה כסף]], [[קובץ יסודות וחקירות/תשלומי נזיקין|תשלומי נזיקין]]<br> <br> ===[[קובץ יסודות וחקירות/לקט חקירות|לקט חקירות]]=== ===[[קובץ יסודות וחקירות/רשימת ספרים|רשימת ספרים]]=== qnvb0bkexrdwlo418xotwq9ewtoguf4 0 1725147 3086389 3082309 2026-10-01T22:00:00Z Yack67 27395 3086389 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם= | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = | תת-סוג = | מועד = | מחבר = | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = | מנהגים = | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט סליחות שחיבר רבי אלעזר מגרמייזא, הנאמר במנהגי אשכנז (מוזכר ב[[משנה ברורה על אורח חיים תרב#סעיף א|משנה ברורה תרב ה]]) בברית מילה החל ביום שאומרים בו סליחות, אחרי הפיסקה {{צ|זכור לנו ברית אבות… והארץ אזכור}}, וכן בראש השנה בסוף סדר זכרונות, ובהושענא רבא לפני הפיוט [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון]] (ראה [[שולחן ערוך אורח חיים תרסד א|רמ"א או"ח תרסד א]]). נהוג להוסיף קטע מהפיוט [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]], כדלהלן. ויש מוסיפים גם 2 קטעים אחרים.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''אלעזר הקטן חזק'''}} זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק{{ר1}} וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ <includeonly><small></includeonly>{{סי|א}}וֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךָ אָבִינוּ{{ש}} {{סי|לְ}}מִי הַחֹתֶמֶת הַכֵּר כִּי־אִם בִּבְשָׂרֵנוּ{{ש}} {{סי|עִ}}ם אֹהַבְךָ כָּרַתָּ בְּרִית תּוֹחַלְתֵנוּ{{ש}} {{סי|זְ}}כֹר {{סי|אַל|1}} תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ.{{ממס|ירמיהו יד כא}} {{רפרן|וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ זְכֹר לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג אֹדֶם{{ש}} {{סי|הַ}}בֵּט לַבְּרִית בָּנֶיךָ נָא תִפְדֵּם{{ש}} {{סי|ק}}וֹל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם הַקּוֹדֵם{{ש}} זְכֹר {{סי|עֲ|1}}דָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם.{{ממס|תהלים עד ב}} {{רפרן|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} {{סי|טִ}}פֵּי אֹהַבֶיךָ עֵד בֵּינְךָ וּבֵין יְדִידֶיךָ{{ש}} {{סי|נָ}}א הָרֵם לְאוֹת לְמִשְׁמֶרֶת לַעֲבָדֶיךָ{{ש}} {{סי|חָזָק}} דֹּרֵשׁ דָּמִים שָׁפְכוּ דְּמֵי חֲסִידֶיךָ{{ש}} {{סי|זְ|1}}כֹר {{סי|רַ|1}}חֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ.{{ממס|תהלים כה ו}} {{רפרן|וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{ש}} {{הור|מוסיפים כאן את הקטע {{צ|דורש דמים}}, ויש שנהגו להוסיף גם את 2 הקטעים הבאים:}}{{ש}} הִנֵּה דַם הַבְּרִית לְאוֹת לְמִשְׁמֶרֶת{{ש}} לְטֹטָפֹת לְזִכָּרוֹן לְאֹם נִפְזֶרֶת{{ש}} לְיַעֲקֹב לְחֹק וּלְיִשְׂרָאֵל לְמַזְכֶּרֶת{{ש}} וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת {{רפרן|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת בְּרִית הִזְהַרְתָּ{{ש}} נָא זְכֹר בְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתָּ{{ש}} בִּלְקִיחַת סֵפֶר לְעָנָו הִתְנֵיתָ{{ש}} בִּדְמֵי אַגָּנוֹת בְּרִית מָסַרְתָּ {{רפרן|וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} דֹּרֵשׁ דָּמִים דּוּן דִּינֵנוּ{{ש}} הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ{{ש}} חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וְלֹא בְכֶסֶף פְּדֵנוּ{{ש}} זְקֹף בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְעֵינֵינוּ{{ש}} {{רפרן|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}}}}<includeonly></small></includeonly><noinclude> {{:זכור ברית - אות ברית|נוסח=מערבי}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר מגרמייזא]] [[קטגוריה:סליחות לברית מילה]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי זכור ברית]] </noinclude> foqdshu4a43u6x5s3bwv493c2uas2ic 3086390 3086389 2026-10-01T22:00:42Z Yack67 27395 3086390 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם= | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = | תת-סוג = | מועד = | מחבר = | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = | מנהגים = | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט סליחות שחיבר רבי אלעזר מגרמייזא, הנאמר במנהגי אשכנז (מוזכר ב[[משנה ברורה על אורח חיים תרב#סעיף א|משנה ברורה תרב ה]]) בברית מילה החל ביום שאומרים בו סליחות, אחרי הפיסקה {{צ|זכור לנו ברית אבות… והארץ אזכור}}, וכן בראש השנה בסוף סדר זכרונות, ובהושענא רבא לפני הפיוט [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון]] (ראה [[שולחן ערוך אורח חיים תרסד א|רמ"א או"ח תרסד א]]). נהוג להוסיף קטע מהפיוט [[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]], כדלהלן. ויש מוסיפים גם 2 קטעים אחרים.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''אלעזר הקטן חזק'''}} זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק{{ר1}} וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ <includeonly><small></includeonly>{{סי|א}}וֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךָ אָבִינוּ{{ש}} {{סי|לְ}}מִי הַחֹתֶמֶת הַכֵּר כִּי־אִם בִּבְשָׂרֵנוּ{{ש}} {{סי|עִ}}ם אֹהַבְךָ כָּרַתָּ בְּרִית תּוֹחַלְתֵנוּ{{ש}} {{סי|זְ}}כֹר {{סי|אַל|1}} תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ.{{ממס|ירמיהו יד כא}} {{רפרן|וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} {{סי|רַ}}חֲמֶיךָ זְכֹר לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג אֹדֶם{{ש}} {{סי|הַ}}בֵּט לַבְּרִית בָּנֶיךָ נָא תִפְדֵּם{{ש}} {{סי|ק}}וֹל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם הַקּוֹדֵם{{ש}} זְכֹר {{סי|עֲ|1}}דָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם.{{ממס|תהלים עד ב}} {{רפרן|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} {{סי|טִ}}פֵּי אֹהַבֶיךָ עֵד בֵּינְךָ וּבֵין יְדִידֶיךָ{{ש}} {{סי|נָ}}א הָרֵם לְאוֹת לְמִשְׁמֶרֶת לַעֲבָדֶיךָ{{ש}} {{סי|חָזָק}} דֹּרֵשׁ דָּמִים שָׁפְכוּ דְּמֵי חֲסִידֶיךָ{{ש}} {{סי|זְ|1}}כֹר {{סי|רַ|1}}חֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ.{{ממס|תהלים כה ו}} {{רפרן|וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{ש}} {{הור|מוסיפים כאן את הקטע {{צ|דורש דמים}}, ויש שנהגו להוסיף גם את 2 הקטעים הבאים:}}{{ש}} הִנֵּה דַם הַבְּרִית לְאוֹת לְמִשְׁמֶרֶת{{ש}} לְטֹטָפֹת לְזִכָּרוֹן לְאֹם נִפְזֶרֶת{{ש}} לְיַעֲקֹב לְחֹק וּלְיִשְׂרָאֵל לְמַזְכֶּרֶת{{ש}} וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת {{רפרן|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת בְּרִית הִזְהַרְתָּ{{ש}} נָא זְכֹר בְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתָּ{{ש}} בִּלְקִיחַת סֵפֶר לְעָנָו הִתְנֵיתָ{{ש}} בִּדְמֵי אַגָּנוֹת בְּרִית מָסַרְתָּ {{רפרן|וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}} דֹּרֵשׁ דָּמִים דּוּן דִּינֵנוּ{{ש}} הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ{{ש}} חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וְלֹא בְכֶסֶף פְּדֵנוּ{{ש}} זְקֹף בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְעֵינֵינוּ{{ש}} {{רפרן|וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב / וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ}}}}<includeonly></small></includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר מגרמייזא]] [[קטגוריה:סליחות לברית מילה]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי זכור ברית]] </noinclude> b3gev4uaqkvfds36g7pi2kahx3ps846 0 1725801 3086299 3085818 2026-10-01T14:58:08Z Yack67 27395 3086299 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|למען אמיתך}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> 5c3b2sqam7c20m3j2w9sad0c5on06mv 3086326 3086299 2026-10-01T17:29:06Z Yack67 27395 /* תתננו לשם ולתהלה */ 3086326 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|למען אמיתך}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> qvecph2rm66knt3q1qtgwbpwcgcgyfe 3086336 3086326 2026-10-01T18:39:27Z Yack67 27395 3086336 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף, ובארץ ישראל אחר ההלל.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] |- | שלישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] (למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]) | [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | חמישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | שבת || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|למען אמיתך}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> 25aquhdtlqg4da87gbjv9y0ucnwxktf 3086337 3086336 2026-10-01T18:55:32Z Yack67 27395 3086337 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף, ובארץ ישראל אחר ההלל. המנהג הרווח להוסיף "הושע נא" לפני ואחרי כל משפט מפיוטי ההקפות.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] |- | שלישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] (למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]) | [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | חמישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | שבת || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|למען אמיתך}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> 03s9270zpv3gq4cmhe10icv9un3vxdi 3086342 3086337 2026-10-01T19:07:29Z Yack67 27395 3086342 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף, ובארץ ישראל אחר ההלל. המנהג הרווח להוסיף "הושע נא" לפני ואחרי כל משפט מפיוטי ההקפות.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] |- | שלישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] (למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]) | [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | חמישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | שבת || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> 96yl3g82e901q7hljhj01a1g0gfbpan 3086366 3086342 2026-10-01T20:09:25Z Yack67 27395 /* אומץ ישעך בא */ 3086366 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף, ובארץ ישראל אחר ההלל. המנהג הרווח להוסיף "הושע נא" לפני ואחרי כל משפט מפיוטי ההקפות.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] |- | שלישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] (למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]) | [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | חמישי || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |- | שבת || [[#הושענות לשבת|אום נצורה]] || [[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]] || [[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]] || [[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]] || [[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]] || [[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]] |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> 05emmyolsaaatpipcmha5wpz7bpx0fv 3086368 3086366 2026-10-01T20:17:47Z Yack67 27395 /* לוח פיוטי ההושענות לפי הימים */ 3086368 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף, ובארץ ישראל אחר ההלל. המנהג הרווח להוסיף "הושע נא" לפני ואחרי כל משפט מפיוטי ההקפות.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> |- | שלישי || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]{{ש}} <small>(למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]])</small></center> | <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |- | חמישי || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |- | שבת || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[#ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<קטע סוף=הו"ר/> lk0re4mgezoq43okj4vqm3f4aa4rcuf 3086394 3086368 2026-10-01T22:03:14Z מו יו הו 37729 /* תפילה אחר חביטת הערבות */ 3086394 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף, ובארץ ישראל אחר ההלל. המנהג הרווח להוסיף "הושע נא" לפני ואחרי כל משפט מפיוטי ההקפות.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> |- | שלישי || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]{{ש}} <small>(למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]])</small></center> | <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |- | חמישי || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |- | שבת || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[#ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== {{:תפילה לאחר חבטת הערבה (אשכנזים)}}<קטע סוף=הו"ר/> n0epes7ris2sxeyxdx1li2wr0wew0yu 3086406 3086394 2026-10-02T06:47:39Z בן עדריאל 9444 זה לא 'מנהג ארץ ישראל' באופן רשמי, ולדוגמא בלוח הגרימ"ט מופיעות הושענות אחרי מוסף כדבר פשוט, ויש קהילות שנוהגות כן. בהרבה קהילות (אולי רוב?) נוסח אשכנז בא"י אומרים אחרי מוסף בשבת חוה"מ והו"ר, ובשאר הימים אחרי הלל. 3086406 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{הור|אומרים ההושענות אחרי מוסף. בארץ ישראל נוהגים בהרבה קהילות לומר ההושענות אחר ההלל, ויש נוהגים כך רק בימות חול המועד. המנהג הרווח להוסיף "הושע נא" לפני ואחרי כל משפט מפיוטי ההקפות.}} {{:למענך אלהינו|נוסח=מזרחי}} ==לוח פיוטי ההושענות לפי הימים== {{סוף}} {| class="wikitable" |- bgcolor="#dcdcdc" | '''כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום:''' || '''ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים:''' || '''ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים:''' || '''ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים:'''||'''ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:''' |- | שני || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> |- | שלישי || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]{{ש}} <small>(למנהג פראג: [[#ליום רביעי של סוכות|אום אני חומה]])</small></center> | <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |- | חמישי || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[##ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |- | שבת || <center>[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]</center> || <center>[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]</center> || <center>[[#ליום שלישי של סוכות|אערוך שועי]]</center> || <center>[[#ליום שני של סוכות|אבן שתיה]]</center> || <center>[[#ליום חמישי של סוכות|אל למושעות]]</center> || <center>[[#ליום שישי של סוכות|אדון המושיע]]</center> |}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|וכשחל בראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|למען אמיתך]]}}}} {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אערוך שועי|נוסח=מזרחי}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|כשחל ביום חמישי (ולמנהג פראג גם אם חל ביום ששי). אבל אם חל ביום אחר, אומרים את ההושענות של אותו היום שחל השנה בשבת.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} ==ליום חמישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אל למושעות|נוסח=מזרחי}} ==ליום שישי של סוכות== {{הור|וכשחל בשבת אומרים {{צ|[[#הושענות לשבת|אום נצורה]]}}}} {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} ==כל יום== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות לשבת== {{הור|הנוהגים על פי הגר"א אינם אומרים הושענות בשבת.}} {{:אום נצורה|נוסח=מזרחי}} {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אדם|נוסח=מזרחי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} ==הושענות להושענא רבה== ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{:אבן שתיה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אום אני חומה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אדון המושיע|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:אדמה מארר|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:למען איתן|נוסח=מזרחי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{הור|אין אומרים בפראג השורה האחרונה "כהושעת שומרי מצוות".}} {{:כהושעת אלים|נוסח=מזרחי}} ===תתננו לשם ולתהלה=== {{הור|בפראג ובקראקא מדלגים הושענא זו ומתחילים {{צ|[[#אנא אזון|אנא הושיעה נא]]}}.}} {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מזרחי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מזרחי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מזרחי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מזרחי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מזרחי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מזרחי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מזרחי}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|חובטים את הערבות. קדיש שלם.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== {{:תפילה לאחר חבטת הערבה (אשכנזים)}}<קטע סוף=הו"ר/> 9t3w2wj93zhwdoh006jz4bw1zc4tpqu 0 1725802 3086297 3085814 2026-10-01T14:31:45Z Yack67 27395 3086297 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|אערוך שועי}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|אל למושעות}}, ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|אום אני חומה}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|אבן שתיה}}. ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|מערבי}} {{:כהושעת אב המון|מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{הור|מניחים את הלולב ונוטלים הערבות.}} {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. h8nukd1eunrn5plggenvbpgjg52v5r9 3086298 3086297 2026-10-01T14:45:36Z Yack67 27395 3086298 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|אערוך שועי}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|אל למושעות}}, ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|אום אני חומה}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|אבן שתיה}}. ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|מערבי}} {{:כהושעת אב המון|מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. stz7q0xvztr8kj04rjuxjki6piayd9g 3086317 3086298 2026-10-01T16:51:01Z Yack67 27395 3086317 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|אערוך שועי}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|אל למושעות}}, ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|אום אני חומה}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|אבן שתיה}}. ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מערבי}} {{:כהושעת אב המון|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. 0m542nlkmoscdcc4a3h9abxg2ljdbhu 3086338 3086317 2026-10-01T18:57:29Z Yack67 27395 /* להושענא רבה */ 3086338 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|אערוך שועי}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|אל למושעות}}, ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|אום אני חומה}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|אבן שתיה}}. ובשבת אומרים {{צ|אום נצורה}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מערבי}} {{:כהושעת אב המון|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות. מקור אמירת פסוקים בין ההקפות הוא מהשל"ה ע"פ סדר הז' ספירות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. oq0n0xgnpg33desskdppvdd5mz7uav6 3086343 3086338 2026-10-01T19:11:10Z Yack67 27395 3086343 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|אערוך שועי]]}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|[[#ליום שני של סוכות|אל למושעות]]}}, ובשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|[[#ליום שלישי של סוכות|אום אני חומה]]}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|[[#ליום רביעי של סוכות|אבן שתיה]]}}. ובשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מערבי}} {{:כהושעת אב המון|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות. מקור אמירת פסוקים בין ההקפות הוא מהשל"ה ע"פ סדר הז' ספירות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. dhl5e0m9ayoygkf75744c1g34o1jjs3 3086365 3086343 2026-10-01T20:08:50Z Yack67 27395 /* אומץ ישעך בא */ 3086365 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|אערוך שועי]]}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|[[#ליום שני של סוכות|אל למושעות]]}}, ובשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|[[#ליום שלישי של סוכות|אום אני חומה]]}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|[[#ליום רביעי של סוכות|אבן שתיה]]}}. ובשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מערבי}} {{:כהושעת אב המון|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות. מקור אמירת פסוקים בין ההקפות הוא מהשל"ה ע"פ סדר הז' ספירות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן. lfgpa90jl7z9v7m9d7cjhe597si36nm 3086395 3086365 2026-10-01T22:03:22Z מו יו הו 37729 /* תפילה אחר חביטת הערבות */ 3086395 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =הושענות לסוכות= {{:למענך אלהינו|נוסח=מערבי}} ==ליום ראשון של סוכות== {{הור|ואם חל בשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שני של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ראשון אומרים {{צ|[[#ליום ראשון של סוכות|אערוך שועי]]}}.}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום שלישי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום ב' אומרים {{צ|[[#ליום שני של סוכות|אל למושעות]]}}, ובשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום רביעי של סוכות== {{הור|ואם חל ביום א' או ג' אומרים {{צ|[[#ליום שלישי של סוכות|אום אני חומה]]}}.}} {{:אבן שתיה|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==ליום חמישי או שישי של סוכות== {{הור|אם חל יום חמישי ביום ב' או ד' אומרים {{צ|[[#ליום רביעי של סוכות|אבן שתיה]]}}. ובשבת אומרים {{צ|[[#לשבת|אום נצורה]]}}.}} {{:אדמה מארר|נוסח=מערבי}} {{הור|ואומרים {{צ|[[#לכל יום|כהושעת אלים]]}}.}} ==לכל יום== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==לשבת== {{:אום נצורה|נוסח=מערבי}} {{:כהושעת אב המון|נוסח=מערבי}} הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם:{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} ==להושענא רבה== {{הור|המנהג הישן היה להחזיק את הערבות לכל משך ההושענות. למנהג המאוחר מניחים הלולב לפני {{צ|תענה אמונים}} ואז לוקחים הערבות. מקור אמירת פסוקים בין ההקפות הוא מהשל"ה ע"פ סדר הז' ספירות.}} ===הקפה א=== {{:למען אמיתך|נוסח=מערבי}} {{רפרן|כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה{{ממס|תהלים פט ג}}}} ===הקפה ב=== {{טורים שווים|{{הור|למנהג פראנקפורט, אמסטרדם ועוד קהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אערוך שועי|נוסח=מערבי}}|{{הור|למנהג שאר הקהילות אומרים הושענא זו:}} {{:אל למושעות|נוסח=מערבי}}}} {{רפרן|לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃{{ממס|תהלים פט יד}}}} ===הקפה ג=== {{:אדון המושיע|נוסח=מערבי}} {{רפרן|תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם.{{ממס|מיכה ז כ}}}} ===הקפה ד=== {{:אום אני חומה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.{{ממס|תהלים טז יא}}}} ===הקפה ה=== {{:אדם ובהמה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃{{ממס|תהלים ח ב}}}} ===הקפה ו=== {{:למען איתן|נוסח=מערבי}} {{רפרן|צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו׃{{ממס|תהלים קמה יז}}}} ===הקפה ז=== {{:תתננו לשם ולתהלה|נוסח=מערבי}} {{רפרן|לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:{{ממס|דה"א כט יא}}{{ש}}וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:{{ממס|זכריה יד ט}}{{ש}}וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד{{ממס|דברים ו ד}}{{ש}}בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.}} ===כהושעת אלים=== {{:כהושעת אלים|נוסח=מערבי}} ===אנא אזון=== {{:אנא אזון חין תאבי ישעך|נוסח=מערבי}} ===אל נא תעינו כשה אובד=== {{:אל נא תעינו כשה אובד|נוסח=מערבי}} ===למען תמים בדורותיו=== {{:למען תמים בדורותיו|נוסח=מערבי}} ===תענה אמונים=== {{:תענה אמונים|נוסח=מערבי}} ===אז כעיני עבדים=== {{:אז כעיני עבדים|נוסח=מערבי}} ===אומץ ישעך בא=== {{:אומן ישעך בא|נוסח=מערבי}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''{{ש}} {{הור|חזן וקהל:}} '''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים כח ט}}{{ש}} וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׃ לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד׃{{ממס|מלכים א ח#ח נט|מ"א ח נט-ס}} {{הור|יש נוהגים לחבוט את הערבות לפני הקדיש.}} {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא|נוסח=מערבי|פסוקים=כן}} {{הור|וחובטים את הערבות כמה פעמים על הקרקע.}} ===תפילה אחר חביטת הערבות=== {{:תפילה לאחר חבטת הערבה (אשכנזים)}} setwviffxeui0owxy87hes551arfdm3 0 1726333 3086330 3085815 2026-10-01T17:48:26Z Yack67 27395 3086330 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמואל'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אַ}}ב הֲמוֹן הִשְׁלִיךָ עָלֶיךָ יַהַב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בַּ}}עֲדוֹ רַדְתָּ וּמִלַּטְתּוֹ מִלַּהַב {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גִּ}}זְעוֹ מָסַר יְחִידָתוֹ לַשֶּׁלַח {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דִּ}}בַּרְתָּ לְהוֹרוֹ יָדְךָ אַל תִּשְׁלַח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק עִם מַלְאָךְ קַדִּישׁ וָעִיר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וּ}}מִלַּטְתּוֹ מִשֶּׂטֶם שָׂעִיר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}רְעוֹ בְּבֹאָם עַל הָעִיר בֶּטַח {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חָ}}רַדְתָּ צָרֵימוֹ בְּנָסְעָם וְהָלְכוּ לָבֶטַח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}הוֹרִים מִמַּפְרִיכֵמוֹ בְּמַלְבֵּן {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יָ}}רְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כָּ}}לִיל כְּנִתְעַלְּמָה בְּגֹמֶא צוּרָתוֹ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לִ}}וִּיתוֹ אֶל חֵיק הוֹרָתוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מֻ}}צְנָף בַּד כְּנִתְעַבָּר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נֶ}}אֱמָן חָל בַּעֲדוֹ וְנִתְגַּבָּר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|סֻ}}גַּר בְּיַד יִשְׁבִּי בְּנֹב הַגִּתִּי {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|עֲ}}זָרוֹ אֲבִישַׁי וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פָּ}}קִיד כְּנָד שֶׁבַע מִמְּעוֹנוֹ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}פִּיתָ לְיִשְׁעוֹ וְשׁוֹבַבְתּוֹ לִמְלוֹנוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קָ}}צַב פָּר וְשַׁעְתּוֹ לְמַעְלָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רִ}}שְׁפַּתּוֹ הָאֵשׁ וְגַם הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שִׁ}}וַּע לְךָ כִּי מֵת הַיָּלֶד {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שֵׁב רוּחוֹ אֵלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |colspan ="2" |{{מר|{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ}}וֹמְרֵי {{סי|מִ}}צְוֹת / {{סי|וְ}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת / {{סי|אֵל}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> 334zb8bvft4a7b5ic5ixh8z73jkfufg 3086362 3086330 2026-10-01T19:55:04Z מו יו הו 37729 3086362 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמואל'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אַ}}ב הֲמוֹן הִשְׁלִיךָ עָלֶיךָ יַהַב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בַּ}}עֲדוֹ רַדְתָּ וּמִלַּטְתּוֹ מִלַּהַב {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גִּ}}זְעוֹ מָסַר יְחִידָתוֹ לַשֶּׁלַח {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דִּ}}בַּרְתָּ לְהוֹרוֹ יָדְךָ אַל תִּשְׁלַח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק עִם מַלְאָךְ קַדִּישׁ וָעִיר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וּ}}מִלַּטְתּוֹ מִשֶּׂטֶם שָׂעִיר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}רְעוֹ בְּבֹאָם עַל הָעִיר בֶּטַח {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חָ}}רַדְתָּ צָרֵימוֹ בְּנָסְעָם וְהָלְכוּ לָבֶטַח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}הוֹרִים מִמַּפְרִיכֵמוֹ בְּמַלְבֵּן {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יָ}}רְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כָּ}}לִיל כְּנִתְעַלְּמָה בְּגֹמֶא צוּרָתוֹ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לִ}}וִּיתוֹ אֶל חֵיק הוֹרָתוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מֻ}}צְנָף בַּד כְּנִתְעַבָּר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נֶ}}אֱמָן חָל בַּעֲדוֹ וְנִתְגַּבָּר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|סֻ}}גַּר בְּיַד יִשְׁבִּי בְּנֹב הַגִּתִּי {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|עֲ}}זָרוֹ אֲבִישַׁי וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פָּ}}קִיד כְּנָד שֶׁבַע מִמְּעוֹנוֹ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}פִּיתָ לְיִשְׁעוֹ וְשׁוֹבַבְתּוֹ לִמְלוֹנוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קָ}}צַב פָּר וְשַׁעְתּוֹ לְמַעְלָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רִ}}שְׁפַּתּוֹ הָאֵשׁ וְגַם הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שִׁ}}וַּע לְךָ כִּי מֵת הַיָּלֶד {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שֵׁב רוּחוֹ אֵלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ}}וֹמְרֵי {{סי|מִ}}צְוֹת {{סי|וְ}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{מר|{{סי|אֵל}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> imxv1744peeyd0po8c2sjluymf8878b 3086382 3086362 2026-10-01T21:22:43Z Yack67 27395 3086382 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = כהושעת אב המון | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי כהושעת|כהושעתא]] | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:רבי שמואל החסיד|ר' שמואל החסיד]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = מנחם ברבי מכיר חזק | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-108}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המערבי בשבת של סוכות אחר {{צ|[[אום נצורה]]}}. למנהג וורמייזא היא נאמרת גם בשאר ימים, לסירוגין עם {{צ|[[כהושעת אלים]]}}. בנוסף השורה האחרונה של פיוטנו מצורפת בסוף {{צ|כהושעת אלים}} ו{{צ|[[כהושעת אדם]]}} למנהג רוב קהילות אשכנז, ובפראג אין אומרים אותה.{{הערה|וכן שורה זו חסרה שם בדפוסים ישנים של המנהג המזרחי.}} נוהגים בוורמייזא ועוד קהילות להוסיף בסופו השורה האחרונה של {{צ|[[כהושעת אלים]]}}. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב''', '''שמואל'''}} |- |colspan ="2" |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|חזן:}}}}}} || {{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{מר|{{הור|קהל:}}}}}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|אַ}}ב הֲמוֹן הִשְׁלִיךָ עָלֶיךָ יַהַב {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|בַּ}}עֲדוֹ רַדְתָּ וּמִלַּטְתּוֹ מִלַּהַב {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|גִּ}}זְעוֹ מָסַר יְחִידָתוֹ לַשֶּׁלַח {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|דִּ}}בַּרְתָּ לְהוֹרוֹ יָדְךָ אַל תִּשְׁלַח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|הַ}}נֶּאֱבַק עִם מַלְאָךְ קַדִּישׁ וָעִיר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|וּ}}מִלַּטְתּוֹ מִשֶּׂטֶם שָׂעִיר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|זַ}}רְעוֹ בְּבֹאָם עַל הָעִיר בֶּטַח {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|חָ}}רַדְתָּ צָרֵימוֹ בְּנָסְעָם וְהָלְכוּ לָבֶטַח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|טְ}}הוֹרִים מִמַּפְרִיכֵמוֹ בְּמַלְבֵּן {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|יָ}}רְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|כָּ}}לִיל כְּנִתְעַלְּמָה בְּגֹמֶא צוּרָתוֹ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|לִ}}וִּיתוֹ אֶל חֵיק הוֹרָתוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|מֻ}}צְנָף בַּד כְּנִתְעַבָּר {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|נֶ}}אֱמָן חָל בַּעֲדוֹ וְנִתְגַּבָּר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|סֻ}}גַּר בְּיַד יִשְׁבִּי בְּנֹב הַגִּתִּי {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|עֲ}}זָרוֹ אֲבִישַׁי וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|פָּ}}קִיד כְּנָד שֶׁבַע מִמְּעוֹנוֹ {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|צִ}}פִּיתָ לְיִשְׁעוֹ וְשׁוֹבַבְתּוֹ לִמְלוֹנוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|קָ}}צַב פָּר וְשַׁעְתּוֹ לְמַעְלָה {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|רִ}}שְׁפַּתּוֹ הָאֵשׁ וְגַם הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שִׁ}}וַּע לְךָ כִּי מֵת הַיָּלֶד {{ש-רווח|1em}} ||{{סי|תָּ}}שֵׁב רוּחוֹ אֵלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|כֵּן הוֹשַׁע נָא}} |- |{{מילת קבע|כְּהוֹשַׁעְתָּ}} {{סי|שׁ}}וֹמְרֵי {{סי|מִ}}צְוֹת {{סי|וְ}}חוֹכֵי יְשׁוּעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{מר|{{סי|אֵל}} לְמוֹשָׁעוֹת}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |colspan ="3" |{{מר|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חו"ק:}}{{רווח}}}}'''אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:רבי שמואל החסיד]] [[קטגוריה:פיוטי כהושעת]] </noinclude> a3490walln1phagl8i3wxuz54p253eg 0 1726698 3086295 3084533 2026-10-01T14:00:47Z Yack67 27395 3086295 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = תתננו לשם ולתהילה | תמונה = | כתובית תמונה = |סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אלעזר חזק | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|ת-594}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המערבי בהקפה ז' להושענא רבה. ובוורמייזא אין אומרים אותה.{{ש}} למנהג אשכנז המזרחי אומרים אותה אחר ההקפות.{{ש}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר חזק'''}} {| |תִּ{{סי|תְּ}}נֵנוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|שִׁ}}יבֵנוּ אֶל הַחֶבֶל וְאֶל הַנַּחֲלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|ר}}וֹמְמֵנוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|קַ}}בְּצֵנוּ לְבֵית הַתְּפִלָּה{{ש}} |- |תַּ{{סי|צִּ}}יבֵנוּ כְּעֵץ עַל פַּלְגֵי מַיִם שְׁתוּלָה{{ש}} |- |תִּ{{סי|פְ}}דֵּנוּ מִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|עַ}}טְּרֵנוּ בְּאַהֲבָה כְלוּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|שַֹ}}מְּחֵנוּ בְּבֵית הַתְּפִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|נַ}}הֲלֵנוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת סֶלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|מַ}}לְּאֵנוּ חָכְמָה וְשִֹכְלָה{{ש}} |- |תַּ{{סי|לְ}}בִּישֵׁנוּ עֹז וּגְדֻלָּה{{ש}} |- |תַּ{{סי|כְ}}תִּירֵנוּ בְּכֶתֶר כְּלוּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|יַ}}שְּׁרֵנוּ בְאֹרַח סְלוּלָה{{ש}} |- |תִּ{{סי|טָּ}}עֵנוּ בְּיֹשֶׁר מְסִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|חָ}}נֵּנוּ בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה{{ש}} |- |תַּ{{סי|זְ}}כִּירֵנוּ בְּמִי זֹאת עוֹלָה{{ש}} |- |תּ{{סי|וֹ}}שִׁיעֵנוּ לְקֵץ הַגְּאֻלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|הַ}}דְּרֵנוּ בְּזִיו הֲמוּלָה{{ש}} |- |תַּ{{סי|דְ}}בִּיקֵנוּ כְּאֵזוֹר חֲתוּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|גַ}}דְּלֵנוּ בְּיָד הַגְּדוֹלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|בִ}}יאֵנוּ לְבֵיתְךָ בְּרִנָּה וְצָהֳלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|אַ}}דְּרֵנוּ בְּיֶשַׁע וְגִילָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|אַ}}מְּצֵנוּ בְּרֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|לַ}}בְּבֵנוּ בְּבִנְיַן עִירְךָ כְּבַתְּחִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|ע}}וֹרְרֵנוּ לְצִיּוֹן בְּשִׁכְלוּלָהּ{{ש}} |- |תְּ{{סי|זַ}}כֵּנוּ בְּנִבְנְתָה הָעִיר עַל תִּלָּהּ{{ש}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}תַּ{{סי|רְ}}בִּיצֵנוּ בְּשָֹשֹוֹן וְגִילָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}תְּ{{סי|חַזְּקֵ}}נוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] <noinclude/> o9dizhrguci9fnmf2ns6m3u3qnqv07k 3086325 3086295 2026-10-01T17:26:32Z Yack67 27395 3086325 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| | שם = תתננו לשם ולתהילה | תמונה = | כתובית תמונה = |סוג = [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|הושענא]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:סוכות|סוכות]] | מחבר = [[מחבר:אלעזר הקליר|רבי אלעזר הקליר]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אלעזר חזק | צורה = | אוצר השירה = {{אוצר השירה|ת-594}} | מנהגים = נאמרת למנהג אשכנז המערבי בהקפה ז' להושענא רבה. ובוורמייזא אין אומרים אותה.{{ש}} למנהג אשכנז המזרחי אומרים אותה אחר ההקפות, ובפראג וקראקא אין אומרים אותה כלל. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר חזק'''}} {| |תִּ{{סי|תְּ}}נֵנוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|שִׁ}}יבֵנוּ אֶל הַחֶבֶל וְאֶל הַנַּחֲלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|ר}}וֹמְמֵנוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|קַ}}בְּצֵנוּ לְבֵית הַתְּפִלָּה{{ש}} |- |תַּ{{סי|צִּ}}יבֵנוּ כְּעֵץ עַל פַּלְגֵי מַיִם שְׁתוּלָה{{ש}} |- |תִּ{{סי|פְ}}דֵּנוּ מִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|עַ}}טְּרֵנוּ בְּאַהֲבָה כְלוּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|שַֹ}}מְּחֵנוּ בְּבֵית הַתְּפִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|נַ}}הֲלֵנוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת סֶלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|מַ}}לְּאֵנוּ חָכְמָה וְשִֹכְלָה{{ש}} |- |תַּ{{סי|לְ}}בִּישֵׁנוּ עֹז וּגְדֻלָּה{{ש}} |- |תַּ{{סי|כְ}}תִּירֵנוּ בְּכֶתֶר כְּלוּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|יַ}}שְּׁרֵנוּ בְאֹרַח סְלוּלָה{{ש}} |- |תִּ{{סי|טָּ}}עֵנוּ בְּיֹשֶׁר מְסִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|חָ}}נֵּנוּ בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה{{ש}} |- |תַּ{{סי|זְ}}כִּירֵנוּ בְּמִי זֹאת עוֹלָה{{ש}} |- |תּ{{סי|וֹ}}שִׁיעֵנוּ לְקֵץ הַגְּאֻלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|הַ}}דְּרֵנוּ בְּזִיו הֲמוּלָה{{ש}} |- |תַּ{{סי|דְ}}בִּיקֵנוּ כְּאֵזוֹר חֲתוּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|גַ}}דְּלֵנוּ בְּיָד הַגְּדוֹלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|בִ}}יאֵנוּ לְבֵיתְךָ בְּרִנָּה וְצָהֳלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|אַ}}דְּרֵנוּ בְּיֶשַׁע וְגִילָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|אַ}}מְּצֵנוּ בְּרֶוַח וְהַצָּלָה{{ש}} |- |תְּ{{סי|לַ}}בְּבֵנוּ בְּבִנְיַן עִירְךָ כְּבַתְּחִלָּה{{ש}} |- |תְּ{{סי|ע}}וֹרְרֵנוּ לְצִיּוֹן בְּשִׁכְלוּלָהּ{{ש}} |- |תְּ{{סי|זַ}}כֵּנוּ בְּנִבְנְתָה הָעִיר עַל תִּלָּהּ{{ש}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}תַּ{{סי|רְ}}בִּיצֵנוּ בְּשָֹשֹוֹן וְגִילָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|חזן:}}{{רווח}}}}תְּ{{סי|חַזְּקֵ}}נוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה || {{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=<includeonly>{{שמאל|{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי={{הור|קהל:}}{{רווח}}}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא'''}}}}</includeonly>}} |}<noinclude> {{גדול-מודגש|הוֹשַׁע נָא}} [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] <noinclude/> 57t0wlxa37p9v09oxzjds071x7h0vb9 0 1726830 3086345 3084531 2026-10-01T19:16:41Z Yack67 27395 3086345 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> eft1rri2fk7p4rbgr2aozvubujcsr6q 3086385 3086345 2026-10-01T21:46:58Z Yack67 27395 3086385 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |<includeonly>{{שוליים|*}}</includeonly>{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<includeonly> {{מגירה|^{{{שוליים למטה עם מספור חופשי|*}}}כשיש ברית מילה אומרים כאן| {{הור|כל זה או חלקו:}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{:זכור ברית - אות ברית}} }}</includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 8q9wvjiew12et4irsfcgssi3ndx2s02 3086386 3086385 2026-10-01T21:49:26Z Yack67 27395 3086386 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |<includeonly>{{שוליים|*}}</includeonly>{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<includeonly> {{מגירה|^{{{שוליים למטה עם מספור חופשי|*}}}כשיש ברית מילה אומרים לפני {{צ|אנא הבט לברית| {{הור|כל זה או חלקו:}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{:זכור ברית - אות ברית}} }}</includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> ltfiy5b2qc9l6ul1vczt2krkxld0mnm 3086387 3086386 2026-10-01T21:49:53Z Yack67 27395 3086387 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |<includeonly>{{שוליים|*}}</includeonly>{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<includeonly> {{מגירה|^{{{שוליים למטה עם מספור חופשי|*}}}כשיש ברית מילה אומרים לפני {{צ|אנא הבט לברית}}| {{הור|כל זה או חלקו:}} {{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}} {{:זכור ברית - אות ברית}} }}</includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> b9po6wq65ub7k2j380nida9bncotuva 3086391 3086387 2026-10-01T22:01:27Z Yack67 27395 3086391 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |<includeonly>{{שוליים|*}}</includeonly>{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<includeonly> {{מגירה|^{{{שוליים למטה עם מספור חופשי|*}}}כשיש ברית מילה אומרים לפני {{צ|אנא הבט לברית}}| {{הור|כל זה או חלקו:}} <small>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}</small> {{:זכור ברית - אות ברית}} }}</includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> ff0kzbshkxgl22idd2hpbf1ug552d5z 3086392 3086391 2026-10-01T22:02:26Z Yack67 27395 3086392 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |<includeonly>{{שוליים|*}}</includeonly>{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<includeonly> {{מגירה|^{{{שוליים למטה עם מספור חופשי|*}}}כשיש ברית מילה אומרים לפני {{צ|אנא הבט לברית}}| {{הור|כל זה או חלקו:}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{ש}} <small>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}</small>}} {{:זכור ברית - אות ברית}} }}</includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> 5l8iqh60kajtl88wamkrombnzhtf5ov 3086396 3086392 2026-10-01T22:04:17Z Yack67 27395 3086396 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|אֱ}}זֹן חִין תְּאֵבֵי יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בְּ}}עַרְבֵי נַחַל לְשַׁעְשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|גְּ}}אַל כַּנַּת נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דּ}}וּמָה בְטַאְטְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |<includeonly>{{שוליים|*}}</includeonly>{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|הַ}}בֵּט לִבְרִית טִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וּ}}מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּהַטְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|זְ}}כָר לָנוּ אָב יְדָעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}סְדְּךָ לָמוֹ בְּהוֹדִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|טְ}}הוֹרֵי לֵב בְּהַפְלִיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יִ}}וָּדַע כִּי הוּא פִלְאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|כַּ}}בִּיר כֹּחַ תֶּן לָנוּ יִשְׁעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לַ}}אֲבוֹתֵינוּ כְּהִשָּׁבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת עַם מְשַׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נֶ}}עֱקָד כְּמוֹ בְּהַר מוֹר שִׁוְּעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שַׂ}}גֵּב אֶשְׁלֵי נִטְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עָ}}רִיצִים בַּהֲנִיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|פְּ}}תַח לָנוּ אוֹצְרוֹת רִבְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צִ}}יָּה מֵהֶם בְּהַרְבִּיעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ אֶרֶץ בְּרוֹעֲעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רְ}}עֵם בְּטוּב מִרְעָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אָנָּא}} {{סי|שְׁ}}עָרֶיךָ תַּעַל מִמְּשׁוֹאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיּוֹת בְּהַשִּׂיאָךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<includeonly> {{מגירה|^{{{שוליים למטה עם מספור חופשי|*}}}כשיש ברית מילה אומרים לפני {{צ|אנא הבט לברית}}| {{הור|כל זה או חלקו:}}{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מערבי=|{{ש}} <small>{{#קטע:מסגרת הסליחות (אשכנז)|זכור לנו א}}</small>}} {{:זכור ברית - אות ברית|נוסח={{{נוסח|}}}}} }}</includeonly><noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> ba3xo2d68naw4kbh11xas9u3l7empg1 0 1726831 3086346 3084530 2026-10-01T19:18:23Z Yack67 27395 3086346 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''אָנָּא אֵל נָא. הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|תָּ}}עִינוּ כְּשֶׂה אוֹבֵד {{ש-רווח|1em}} || {{סי|שְׁ}}מֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תְּאַבֵּד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|רְ}}עֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|קְ}}צוּפָה וְעָלֶיךָ הֲרוּגָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|צֹ}}אנְךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|פְּ}}עֻלָּתְךָ וְרַעְיָתֶךָ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|עֲ}}נִיֵּי הַצֹּאן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|שִׂ}}יחָם עֲנֵה בְּעֵת רָצוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|נ}}וֹשְׂאֵי לְךָ עַיִן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|מִ}}תְקוֹמְמֶיךָ יִהְיוּ כְאַיִן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|לִ}}מְנַסְּכֵי לְךָ מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|כְּ}}מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה יִשְׁאֲבוּן מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|יַ}}עֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|טְ}}פוּלִים בְּךָ וּבְשִׁמְךָ נוֹשָׁעִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|חֲ}}מוּץ בְּגָדִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|זְ}}עוֹם לְנַעֵר כָל בּוֹגְדִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|וְ}}זָכוֹר תִּזְכּוֹר {{ש-רווח|1em}} || {{סי|הַ}}נְּכוּרִים בְּלֶתֶךְ וָכוֹר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|דּ}}וֹרְשֶׁיךָ בְּעַנְפֵי עֲרָבוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{סי|גַּ}}עְיָם שְׁעֵה מֵעֲרָבוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |- |{{מילת קבע|אֵל נָא}} {{סי|בָּ}}רֵךְ בְּעִטּוּר שָׁנָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|אֲ}}מָרַי רְצֵה בְּפִלּוּלִי בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> f5u4m6xelqzyo2cn6r98vtqui7in0sg 0 1726832 3086347 2991248 2026-10-01T19:19:13Z Yack67 27395 3086347 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><includeonly>{{הור|חו"ק:}} </includeonly>'''אָנָּא אֵל נָא / הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא / אָבִינוּ אָתָּה''' {{הור|סימן: '''תשר"ק'''; '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|תָּ}}מִים בְּדוֹרוֹתָיו |- | ||הַנִּמְלָט בְּרֹב צִדְקוֹתָיו |- | ||מֻצָּל מִשֶּׁטֶף בְּבוֹא מַבּוּל {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|אֹ|1}}ם אֲנִי חוֹמָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|שָׁ}}לֵם בְּכָל מַעֲשִׂים |- | ||הַמְנֻסֶּה בַּעֲשָׂרָה נִסִּים |- | ||כְּשָׁר מַלְאָכִים נָם יֻקַּח נָא מְעַט {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|בָ|1}}רָה כַּחַמָּה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|רַ}}ךְ וְיָחִיד נֶחְנַט פְּרִי לְמֵאָה |- | ||זָעַק וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה |- | ||בִּשְּׂרוּהוּ עֲבָדָיו מָצָאנוּ {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|ג|1}}וֹלָה וְסוּרָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|קִ}}דֵּם שְׂאֵת בְּרָכָה |- | ||הַנִּשְׂטָם וּלְשִׁמְךָ חִכָּה |- | ||מְיַחֵם בְּמַקְלוֹת בְּשִׁקְתוֹת {{מילת קבע|הַמַּיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|דָ|1}}מְתָה לְתָמָר |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|צָ}}דַק הֱיוֹת לְךָ לְכֹהֵן |- | ||כֶּחָתָן פְּאֵר יְכַהֵן |- | ||מְנֻסֶּה בְּמַסָּה בְּמֵי מְרִיבַת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|הָ|1}}הָר הַטּוֹב |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|פֹּ}}אַר הֱיוֹת גְּבִיר לְאֶחָיו |- | ||יְהוּדָה אֲשֶׁר גָּבַר בְּאֶחָיו |- | ||מִסְפַּר רֹבַע מִדָּלְיָו יִזַּל {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}ל{{סי|וֹ|1}}א לָנוּ כִּי אִם לְמַעַנְךָ |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|עָ}}נָו מִכֹּל וְנֶאֱמָן |- | ||אֲשֶׁר בְּצִדְקוֹ כִּלְכֵּל הַמָּן |- | ||מָשׁוּךְ לְגוֹאֵל וּמָשׁוּי {{מילת קבע|מִמַּיִם}} |- | ||לְמִי {{סי|זֹ|1}}את הַנִּשְׁקָפָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|שַׂ}}מְתּוֹ כְּמַלְאֲכֵי מְרוֹמִים |- | ||הַלּוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים |- | ||מְצֻוֶּה לָבֹא בַּמִּקְדָּשׁ בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם וּרְחִיצַת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|ח|1}}וֹלַת אַהֲבָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|נְ}}בִיאָה מְחוֹלַת מַחֲנַיִם |- | ||לִכְמֵהֵי לֵב הוּשְׂמָה עֵינַיִם |- | ||לְרַגְלָהּ רָצָה עֲלוֹת וָרֶדֶת בְּאֵר {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|ט|1}}וֹבוּ אֹהָלָיו |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|מְ}}שָׁרֵת לֹא מָשׁ מֵאֹהֶל |- | ||וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עָלָיו אִהֵל |- | ||בְּעָבְרוֹ בַיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ {{מילת קבע|הַמַּיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|יָ|1}}פָה וּבָרָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|לִ}}מֵּד רְאוֹת לְטוֹבָה אוֹת |- | ||זָעַק אַיֵּה נִפְלָאוֹת |- | ||מִצָּה טַל מִגִּזָּה מְלֹא הַסֵּפֶל {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|כַ|1}}לַּת לְבָנוֹן |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|כְּ}}לוּלֵי עֲשׂוֹת מִלְחַמְתֶּךָ |- | ||אֲשֶׁר בְּיָדָם תַּתָּה יְשׁוּעָתֶךָ |- | ||צְרוּפֵי מִגּוֹי בְּלָקְקָם בְּיָדָם {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|לֹ|1}}א בָגְדוּ בָךְ |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|יָ}}חִיד צוֹרְרִים דָּשׁ |- | ||אֲשֶׁר מֵרֶחֶם לְנָזִיר הֻקְדָּשׁ |- | ||מִמַּכְתֵּשׁ לֶחִי הִבְקַעְתָּ לּוֹ {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|מַ|1}}עַן שֵׁם קָדְשֶׁךָ |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|ט}}וֹב הוֹלֵךְ וְגָדֵל |- | ||אֲשֶׁר מֵעֹשֶׁק עֵדָה חִדֵּל |- | ||בְּשׁוּב עַם מֵחֵטְא צָו שְׁאָב־{{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|נָ|1}}אוָה כִּירוּשָׁלַיִם |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|חַ}}יָּךְ מְכַרְכֵּר בְּשִׁיר |- | ||הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בְּכָל כְּלֵי שִׁיר |- | ||מְנַסֵּךְ לְפָנֶיךָ כְּתָאַב שְׁתוֹת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|שָׂ|1}}מוּ בְךָ סִבְרָם |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|זָ}}ךְ עָלָה בַסְּעָרָה |- | ||הַמְקַנֵּא וּמֵשִׁיב עֶבְרָה |- | ||לְפִלּוּלוֹ יָרְדָה אֵשׁ וְלִחֲכָה עָפָר וּ{{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|עֵ|1}}ינֶיהָ בְּרֵכוֹת |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|וְ}}שֵׁרֵת בֶּאֱמֶת לְרַבּוֹ |- | ||פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ נֶאֱצַל בּוֹ |- | ||בְּקַחְתּוֹ מְנַגֵּן נִתְמַלְּאוּ גֵבִים {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|פָ|1}}צוּ מִי כָמֹכָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|הִ}}רְהֵר עֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ |- | ||הַמַּכְרִיז תְּשׁוּבָה לְצֹאנֶךָ |- | ||אָז בְּבוֹא מְחָרֵף סָתַם עֵינוֹת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|צִ|1}}יּוֹן מִכְלַל יֹפִי |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|דְּ}}רָשׁוּךָ בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה |- | ||וְסוֹדְךָ לָמוֹ נִגְלָה |- | ||בְּלִי לְהִתְגָּאֵל דָּרְשׁוּ זֵרְעוֹנִים וּ{{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|ק|1}}וֹרְאֶיךָ בַצָּר |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|גָּ}}מַר חָכְמָה וּבִינָה |- | ||סוֹפֵר מָהִיר מְפַלֵּשׂ אֲמָנָה |- | ||מְחַכְּמֵנוּ אֲמָרִים הַמְּשׁוּלִים בְּרַחֲבֵי {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|רַ|1}}בָּתִי עָם |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|בָּ}}אֵי לְךָ הַיּוֹם בְּכָל לֵב |- | ||שׁוֹפְכִים לְךָ שִיחַ בְּלֹא לֵב וָלֵב |- | ||שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ עֹז מִטְרוֹת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|שׁ|1}}וֹרְרוּ בַיָּם |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}}{{ש-רווח|0.3em}}||{{סי|א}}וֹמְרֵי יִגְדַּל שְׁמֶךָ |- | ||וְהֵם נַחֲלָתְךָ וְעַמֶּךָ |- | ||צְמֵאִים לְיֶשְׁעֲךָ כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לַ{{מילת קבע|מַּיִם}} |- | ||{{ש-רווח|1em}}לְ{{סי|תַ|1}}רְתָּ לָמוֹ מְנוּחָה |- | ||{{ש-רווח|2em}}{{ק|'''הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא אָבִינוּ אָתָּה'''}} {{פיסקה בטבלה}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:מיוחסים לקליר]] </noinclude> l8lj4pntnocrsfmu7k88okxzj2hr3bq 0 1726833 3086348 3086168 2026-10-01T19:20:06Z Yack67 27395 3086348 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''הוֹשַׁע נָא אֵל נָא / אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא''' <includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''הוֹשַׁע נָא סְלַח נָא / וְהַצְלִיחָה נָּא / וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ'''<includeonly> {{הור|מניחים את ארבעת המינים ונוטלים את הערבות.}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|אֱ}}מוּנִים שׁוֹפְכִים לְךָ לֵב כַּמַּיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|בָּ}}א בָאֵשׁ וּבַמַּיִם |- | ||{{סי|גָּ}}זַר וְנָם יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|דְ}}גָלִים גָּזוּ גִּזְרֵי מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|הַ}}נֶּעֱקַד בְּשַׁעַר הַשָּׁמַיִם |- | ||{{סי|וְ}}שָׁב וְחָפַר בְּאֵרוֹת מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|זַ}}כִּים חוֹנִים עֲלֵי מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|חָ}}לָק מְפַצֵּל מַקְלוֹת בְּשִׁקְתוֹת הַמַּיִם |- | ||{{סי|טָ}}עַן וְגָל אֶבֶן מִבְּאֵר מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|יְ}}דִידִים נוֹחֲלֵי דָת מְשׁוּלַת מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|כָּ}}רוּ בְּמִשְׁעֲנוֹתָם מַיִם |- | ||{{סי|לְ}}הָכִין לָמוֹ וּלְצֶאֱצָאֵימוֹ מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים כְּבִישִׁימוֹן עֲלֵי מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|נֶ}}אֱמַן בַּיִת מַסְפִּיק לָעָם מַיִם |- | ||{{סי|סֶ}}לַע הָךְ וַיָזוּבוּ מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|ע}}וֹנִים עֲלִי בְאֵר מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|פֻּ}}קַּד בְּמֵי מְרִיבַת מַיִם |- | ||{{סי|צְ}}מֵאִים לְהַשְׁקוֹתָם מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|קְ}}דוֹשִׁים מְנַסְּכִים לְךָ מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|רֹ}}אשׁ מְשׁוֹרְרִים כְּתָאַב שְׁתוֹת מַיִם |- | ||{{סי|שָׁ}}ב וְנָסַךְ לְךָ מַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|שׁ}}וֹאֲלִים בְּרִבּוּעַ אֶשְׁלֵי מַיִם||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיוֹת מוֹצָא מַיִם |- | ||{{סי|תִּ}}פְתַּח אֶרֶץ וְתַרְעִיף שָׁמַיִם |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:הושענות מסידור רס"ג]] [[קטגוריה:הושענא רבה]] [[קטגוריה:מיוחסים לקליר]] </noinclude> 68pjg5tbq7oep8krggl00jje0yofow4 3086407 3086348 2026-10-02T06:58:47Z Yack67 27395 שם מים 3086407 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''הוֹשַׁע נָא אֵל נָא / אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא''' <includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''הוֹשַׁע נָא סְלַח נָא / וְהַצְלִיחָה נָּא / וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ'''<includeonly> {{הור|מניחים את ארבעת המינים ונוטלים את הערבות.}}</includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|אֱ}}מוּנִים שׁוֹפְכִים לְךָ לֵב כַּ{{מילת קבע|מַּיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|בָּ}}א בָאֵשׁ וּבַ{{מילת קבע|מַּיִם}} |- | ||{{סי|גָּ}}זַר וְנָם יֻקַּח נָא מְעַט {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|דְ}}גָלִים גָּזוּ גִּזְרֵי {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|הַ}}נֶּעֱקַד בְּשַׁעַר הַשָּׁ{{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{סי|וְ}}שָׁב וְחָפַר בְּאֵרוֹת {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|זַ}}כִּים חוֹנִים עֲלֵי {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|חָ}}לָק מְפַצֵּל מַקְלוֹת בְּשִׁקְתוֹת הַ{{מילת קבע|מַּיִם}} |- | ||{{סי|טָ}}עַן וְגָל אֶבֶן מִבְּאֵר {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|יְ}}דִידִים נוֹחֲלֵי דָת מְשׁוּלַת {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|כָּ}}רוּ בְּמִשְׁעֲנוֹתָם {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{סי|לְ}}הָכִין לָמוֹ וּלְצֶאֱצָאֵימוֹ {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים כְּבִישִׁימוֹן עֲלֵי {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|נֶ}}אֱמַן בַּיִת מַסְפִּיק לָעָם {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{סי|סֶ}}לַע הָךְ וַיָזוּבוּ {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|ע}}וֹנִים עֲלִי בְאֵר {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|פֻּ}}קַּד בְּמֵי מְרִיבַת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{סי|צְ}}מֵאִים לְהַשְׁקוֹתָם {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|קְ}}דוֹשִׁים מְנַסְּכִים לְךָ {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|רֹ}}אשׁ מְשׁוֹרְרִים כְּתָאַב שְׁתוֹת {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{סי|שָׁ}}ב וְנָסַךְ לְךָ {{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |- |{{רווח|1}} |- |{{מילת קבע|תַּעֲנֶה}} ||{{סי|שׁ}}וֹאֲלִים בְּרִבּוּעַ אֶשְׁלֵי {{מילת קבע|מַיִם}}||{{ק|'''וְהוֹשִׁיעָה נָּא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעַן}} ||{{סי|תֵּ}}ל תַּלְפִּיוֹת מוֹצָא {{מילת קבע|מַיִם}} |- | ||{{סי|תִּ}}פְתַּח אֶרֶץ וְתַרְעִיף שָׁ{{מילת קבע|מַיִם}} |- |colspan ="3" |{{ע|וְהַצְלִיחָה נָּא. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:הושענות מסידור רס"ג]] [[קטגוריה:הושענא רבה]] [[קטגוריה:מיוחסים לקליר]] </noinclude> t7pbgatmfpf9p2gz0tvfpbj32zw586z 0 1726834 3086349 3084528 2026-10-01T19:21:17Z Yack67 27395 3086349 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''רַחֶם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן. סְלַח וּמְחַל עֲוֺנָם. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}ז כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בָּ}}אנוּ לְפָנֶיךָ נְדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|גֵּ}}אֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, נִתְגָּרוּ בָנוּ מְדָנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דָּ}}שׁוּנוּ וּבְעָלוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|הֵ}}ן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וְ}}סִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|זָ}}בַת חָלָב וּדְבָשׁ, נָא אַל תִּיבָשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}שְׁרַת מַיִם בְּאִבֶּיהָ תֶּחְבָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בִשְׁמֵנָה, בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יָ}}שָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|כָּ}}רַתָּ בְרִית לָאָרֶץ, עוֹד כָל יְמֵי הָאָרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לְ}}בִלְתִּי פְּרָץ־בָּהּ פָּרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים עֲלֵי מַיִם, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נָ}}א זְכָר־לָנוּ נִסּוּךְ הַמַּיִם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שִׂ}}יחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם, עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עֲ}}נֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת, פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צַ}}דְּקֵם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|ק}}וֹל רִגְשָׁם תִּשַׁע, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רַ}}ב לְהוֹשִׁיעַ וְלֹא חָפֵץ רֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שַׁ}}עֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח, וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תּ}}וֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> pgjvsbpgr7f6rcssjltxgvbk7q7pcg3 3086350 3086349 2026-10-01T19:21:47Z Yack67 27395 הוספת [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3086350 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''רַחֶם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן. סְלַח וּמְחַל עֲוֺנָם. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}ז כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בָּ}}אנוּ לְפָנֶיךָ נְדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|גֵּ}}אֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, נִתְגָּרוּ בָנוּ מְדָנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דָּ}}שׁוּנוּ וּבְעָלוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|הֵ}}ן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וְ}}סִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|זָ}}בַת חָלָב וּדְבָשׁ, נָא אַל תִּיבָשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}שְׁרַת מַיִם בְּאִבֶּיהָ תֶּחְבָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בִשְׁמֵנָה, בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יָ}}שָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|כָּ}}רַתָּ בְרִית לָאָרֶץ, עוֹד כָל יְמֵי הָאָרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לְ}}בִלְתִּי פְּרָץ־בָּהּ פָּרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים עֲלֵי מַיִם, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נָ}}א זְכָר־לָנוּ נִסּוּךְ הַמַּיִם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שִׂ}}יחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם, עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עֲ}}נֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת, פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צַ}}דְּקֵם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|ק}}וֹל רִגְשָׁם תִּשַׁע, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רַ}}ב לְהוֹשִׁיעַ וְלֹא חָפֵץ רֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שַׁ}}עֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח, וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תּ}}וֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] </noinclude> 9uq3oj1etfsdosjci81fegzu53pfsg1 3086358 3086350 2026-10-01T19:48:20Z מו יו הו 37729 [[מש:Yack67]], האם ההוראה הזו נכונה גם למנהג המערבי? 3086358 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''רַחֶם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן. סְלַח וּמְחַל עֲוֺנָם. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}ז כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בָּ}}אנוּ לְפָנֶיךָ נְדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|גֵּ}}אֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, נִתְגָּרוּ בָנוּ מְדָנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דָּ}}שׁוּנוּ וּבְעָלוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|הֵ}}ן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וְ}}סִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|זָ}}בַת חָלָב וּדְבָשׁ, נָא אַל תִּיבָשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}שְׁרַת מַיִם בְּאִבֶּיהָ תֶּחְבָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בִשְׁמֵנָה, בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יָ}}שָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|כָּ}}רַתָּ בְרִית לָאָרֶץ, עוֹד כָל יְמֵי הָאָרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לְ}}בִלְתִּי פְּרָץ־בָּהּ פָּרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים עֲלֵי מַיִם, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נָ}}א זְכָר־לָנוּ נִסּוּךְ הַמַּיִם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שִׂ}}יחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם, עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עֲ}}נֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת, פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צַ}}דְּקֵם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|ק}}וֹל רִגְשָׁם תִּשַׁע, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רַ}}ב לְהוֹשִׁיעַ וְלֹא חָפֵץ רֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}עֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח, וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תּ}}וֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] {{:אז כעיני עבדים}} </noinclude> qlvaacjoyod8kkwfijjp6ue6vvhldr6 3086359 3086358 2026-10-01T19:48:32Z מו יו הו 37729 /* הערות */ 3086359 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''רַחֶם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן. סְלַח וּמְחַל עֲוֺנָם. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}ז כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בָּ}}אנוּ לְפָנֶיךָ נְדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|גֵּ}}אֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, נִתְגָּרוּ בָנוּ מְדָנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דָּ}}שׁוּנוּ וּבְעָלוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|הֵ}}ן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וְ}}סִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|זָ}}בַת חָלָב וּדְבָשׁ, נָא אַל תִּיבָשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}שְׁרַת מַיִם בְּאִבֶּיהָ תֶּחְבָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בִשְׁמֵנָה, בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יָ}}שָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|כָּ}}רַתָּ בְרִית לָאָרֶץ, עוֹד כָל יְמֵי הָאָרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לְ}}בִלְתִּי פְּרָץ־בָּהּ פָּרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים עֲלֵי מַיִם, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נָ}}א זְכָר־לָנוּ נִסּוּךְ הַמַּיִם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שִׂ}}יחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם, עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עֲ}}נֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת, פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צַ}}דְּקֵם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|ק}}וֹל רִגְשָׁם תִּשַׁע, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רַ}}ב לְהוֹשִׁיעַ וְלֹא חָפֵץ רֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>{{סי|שַׁ}}עֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח, וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תּ}}וֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] </noinclude> r9fblppyq9qpiqg7sla6p7b6imcm9jx 3086363 3086359 2026-10-01T19:56:52Z Yack67 27395 לא כמנהג רווח. ב'לוח מנהגי ביה"כ כמנהג אשכנז' כתוב ש"בסוף הפיוט 'אז כעיני עבדים', יש האומרים 'שערי שמים פתח' בניגון סוף הפיוט 'אנסיכה' במלכיות של ראש השנה." 3086363 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}</noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''רַחֶם נָא קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן. סְלַח וּמְחַל עֲוֺנָם. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ'''}} |- |colspan ="3" |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אָ}}ז כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|בָּ}}אנוּ לְפָנֶיךָ נְדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|גֵּ}}אֶה אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, נִתְגָּרוּ בָנוּ מְדָנִים {{ש-רווח|1em}} || {{סי|דָּ}}שׁוּנוּ וּבְעָלוּנוּ זוּלָתְךָ אֲדוֹנִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|הֵ}}ן גַּשְׁנוּ הַיּוֹם בְּתַחֲנוּן, עָדֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{סי|וְ}}סִפַּרְנוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ בְּשִׁנּוּן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|זָ}}בַת חָלָב וּדְבָשׁ, נָא אַל תִּיבָשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|חַ}}שְׁרַת מַיִם בְּאִבֶּיהָ תֶּחְבָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|טְ}}עֵנוּ בִשְׁמֵנָה, בְּיַד שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה {{ש-רווח|1em}} || {{סי|יָ}}שָׁר צַדִּיק אֵל אֱמוּנָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|כָּ}}רַתָּ בְרִית לָאָרֶץ, עוֹד כָל יְמֵי הָאָרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{סי|לְ}}בִלְתִּי פְּרָץ־בָּהּ פָּרֶץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|מִ}}תְחַנְּנִים עֲלֵי מַיִם, כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מַיִם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|נָ}}א זְכָר־לָנוּ נִסּוּךְ הַמַּיִם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|שִׂ}}יחִים בְּדֶרֶךְ מַטָּעָתָם, עוֹמְסִים בְּשַׁוְעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{סי|עֲ}}נֵם בְּקוֹל פְּגִיעָתָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|פּ}}וֹעֵל יְשׁוּעוֹת, פְּנֵה לְפִלּוּלָם שְׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{סי|צַ}}דְּקֵם אֵל לְמוֹשָׁעוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{סי|ק}}וֹל רִגְשָׁם תִּשַׁע, תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{סי|רַ}}ב לְהוֹשִׁיעַ וְלֹא חָפֵץ רֶשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |- |{{#בחר:{{{נוסח|}}}|מזרחי={{הור|חזן וקהל:}}{{רווח}}}}{{סי|שַׁ}}עֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח, וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{סי|תּ}}וֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ}} |}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]] </noinclude> phkgqv1w1arnwg2yo7wzh9xaq4uq5ww 0 1726836 3086351 3084568 2026-10-01T19:27:59Z Yack67 27395 3086351 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==אומן ישעך בא== {{הור2| הפיוט האחרון בסדר הושענות להושענא רבה במנהג אשכנז.}} </noinclude><includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר''' {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |{{סי|אֹ}}מֶן {{ק|[{{הור|נ"א:}} אֹמֶץ]}} יֶשְׁעֲךָ בָּא {{ש-רווח|1em}} || קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}}<noinclude>{{הערה|יש שלא גרסו {{צ|קול}} בראשי השורות (אלא בסופי השורות כהוראה מקוצרת לפזמון).}}</noinclude> {{סי|בָּ}}א בְּרִבְבוֹת כִּתִּים {{ש-רווח|1em}} || לַעֲמֹד עַל הַר הַזֵּיתִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|גִּ}}שְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע {{ש-רווח|1em}} || תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|דָּ}}פַק וְהֵצִיץ וְזָרָח {{ש-רווח|1em}} || וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|הֵ}}קִים מִלּוּל נָאֳמוֹ {{ש-רווח|1em}} || וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשִׁים עִמּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|וּ}}לְכָל בָּאֵי עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|זֶ}}רַע עֲמוּסֵי רַחְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || נוֹלְדוּ כְּיֶלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|חָ}}לָה וְיָלְדָה מִי זֹאת {{ש-רווח|1em}} || מִי שָׁמַע כָּזֹאת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|טָ}}הוֹר פָּעַל כָל אֵלֶּה {{ש-רווח|1em}} || וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|יֶ}}שַׁע וּזְמַן הוּחַד {{ש-רווח|1em}} || הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|כַּ}}בִּיר רוֹם וָתַחַת {{ש-רווח|1em}} || אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|לְ}}עֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר {{ש-רווח|1em}} || וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|מ}}וֹשִׁיעִים יַעֲלוּ לְהַר צִיּוֹן {{ש-רווח|1em}} || כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|נִ}}שְׁמַע בְּכָל גְּבוּלֵךְ {{ש-רווח|1em}} || הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שִׂ}}ימִי עַד דַּמֶּשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|1em}} || קַבְּלִי בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|עִ}}לְזִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן {{ש-רווח|1em}} || כִּי קָמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|פְּ}}נוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ {{ש-רווח|1em}} || הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמָעוּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|צָ}}מַח אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ {{ש-רווח|1em}} || הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|ק}}וּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר {{ש-רווח|1em}} || הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|רַ}}בָּתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ {{ש-רווח|1em}} || מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שֵׁ}}ם עֲדִינָה<noinclude>{{הערה|נוסח מצונזר: "רְשָׁעִים"}}</noinclude> לְהַאֲבִיד {{ש-רווח|1em}} || עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|תְּ}}נָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |}<noinclude> ==אבי עד חש לתארך== {{הור2|במנהג איטליה מוסיפים ומצרפים פיוט זה.}} {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר חזק'''}} {| |{{סי|אֲ}}בִי עַד חָשׁ לְתָאֲרֵךְ {{ש-רווח|1em}} || קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|לְ}}חַזֵּק לֵב נִמְהָרִים {{ש-רווח|1em}} || בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|ע}}וּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ {{ש-רווח|1em}} || וְהוֹשִׁיעִי כָל מָעֻזֵּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|זַ}}רְעֵךְ יִוָּדַע בְּהוֹדִי {{ש-רווח|1em}} || וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|רָ}}חֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה {{ש-רווח|1em}} || כִּי יָשַׁב בָּה שׁוֹכֵן מַעְלָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|בְּ}}רוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע {{ש-רווח|1em}} || בְּיָמָיו יְהוּדָה תִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|יִ}}טְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס {{ש-רווח|1em}} || כִּי בְשִׂמְחָה שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|רְ}}בָבוֹת וַאֲלָפִים בְּהִקָּבֵץ {{ש-רווח|1em}} || וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|בְּ}}בִנְיַן הֵיכָל לְיַפּוֹת {{ש-רווח|1em}} || חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|יִ}}נּוֹן לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ שְׁמוֹ {{ש-רווח|1em}} || הוּא דָוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|ק}}וֹל דּוֹדִי בָא תַּגִּידִי {{ש-רווח|1em}} || כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|לְ}}הָקִים בֵּית הָאוּלָם {{ש-רווח|1em}} || מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|י}}וֹם הֱיִיתֶם מְחַכִּים בּוֹ {{ש-רווח|1em}} || נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|רֶ}}וַח וְהַצָּלָה דָּת וָהוֹד {{ש-רווח|1em}} || כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|חַ}}יִּים נִמְצָא וַהֲנָחָה {{ש-רווח|1em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְשִׂמְחָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|זֶ}}בֶד טוֹב לַאֲנוּחִים {{ש-רווח|1em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ הַעֲלֵנוּ וּבְלֵב נִתְחַדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |colspan ="2" |{{ק|'''שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה {{ש-רווח}} וְכֻלְּכֶם בְּרוּכִים תִּהְיוּ, וְאִמְרוּ לִי בָּרוּךְ תִּהְיֶה'''}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |} {{סוף}} == הערות == [[קטגוריה:פיוטי קול מבשר]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] </noinclude> qqrjzou3o8s9gg74kca0marsvnyejzk 3086361 3086351 2026-10-01T19:51:01Z מו יו הו 37729 3086361 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|הפיוט האחרון בסדר הושענות להושענא רבה במנהג אשכנז.}} </noinclude> {| |- |colspan ="3" |{{מר|<includeonly>{{הור|חזן וקהל:}} </includeonly>'''קוֹל מְבַשֵּׂר, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר'''}} |- |{{הור|סימן: '''א"ב'''}} |- |{{סי|אֹ}}מֶן {{ק|[{{הור|נ"א:}} אֹמֶץ]}} יֶשְׁעֲךָ בָּא {{ש-רווח|1em}} || קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}}<noinclude>{{הערה|יש שלא גרסו {{צ|קול}} בראשי השורות (אלא בסופי השורות כהוראה מקוצרת לפזמון).}}</noinclude> {{סי|בָּ}}א בְּרִבְבוֹת כִּתִּים {{ש-רווח|1em}} || לַעֲמֹד עַל הַר הַזֵּיתִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|גִּ}}שְׁתּוֹ בַּשּׁוֹפָר לִתְקַע {{ש-רווח|1em}} || תַּחְתָּיו הַר יִבָּקַע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|דָּ}}פַק וְהֵצִיץ וְזָרָח {{ש-רווח|1em}} || וּמָשׁ חֲצִי הָהָר מִמִּזְרָח {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|הֵ}}קִים מִלּוּל נָאֳמוֹ {{ש-רווח|1em}} || וּבָא הוּא וְכָל קְדוֹשִׁים עִמּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|וּ}}לְכָל בָּאֵי עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || בַּת קוֹל יִשָּׁמַע בָּעוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|זֶ}}רַע עֲמוּסֵי רַחְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || נוֹלְדוּ כְּיֶלֶד מִמְּעֵי אִמּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|חָ}}לָה וְיָלְדָה מִי זֹאת {{ש-רווח|1em}} || מִי שָׁמַע כָּזֹאת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|טָ}}הוֹר פָּעַל כָל אֵלֶּה {{ש-רווח|1em}} || וּמִי רָאָה כָּאֵלֶּה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|יֶ}}שַׁע וּזְמַן הוּחַד {{ש-רווח|1em}} || הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|כַּ}}בִּיר רוֹם וָתַחַת {{ש-רווח|1em}} || אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|לְ}}עֵת יִגְאַל עַמּוֹ נָאוֹר {{ש-רווח|1em}} || וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|מ}}וֹשִׁיעִים יַעֲלוּ לְהַר צִיּוֹן {{ש-רווח|1em}} || כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|נִ}}שְׁמַע בְּכָל גְּבוּלֵךְ {{ש-רווח|1em}} || הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שִׂ}}ימִי עַד דַּמֶּשֶׂק מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|1em}} || קַבְּלִי בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|עִ}}לְזִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן {{ש-רווח|1em}} || כִּי קָמוּ יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|פְּ}}נוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ {{ש-רווח|1em}} || הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמָעוּ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|צָ}}מַח אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ {{ש-רווח|1em}} || הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|ק}}וּמוּ כְּפוּשֵׁי עָפָר {{ש-רווח|1em}} || הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|רַ}}בָּתִי עָם בְּהַמְלִיכוֹ {{ש-רווח|1em}} || מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|שֵׁ}}ם עֲדִינָה<noinclude>{{הערה|נוסח מצונזר: "רְשָׁעִים"}}</noinclude> לְהַאֲבִיד {{ש-רווח|1em}} || עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{מילת קבע|קוֹל}} {{סי|תְּ}}נָה יְשׁוּעוֹת לְעַם עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |}<noinclude> ==אבי עד חש לתארך== {{הור2|במנהג איטליה מוסיפים ומצרפים פיוט זה.}} {{הור|סימן: '''אלעזר בירבי קליר חזק'''}} {| |{{סי|אֲ}}בִי עַד חָשׁ לְתָאֲרֵךְ {{ש-רווח|1em}} || קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|לְ}}חַזֵּק לֵב נִמְהָרִים {{ש-רווח|1em}} || בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|ע}}וּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ {{ש-רווח|1em}} || וְהוֹשִׁיעִי כָל מָעֻזֵּךְ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|זַ}}רְעֵךְ יִוָּדַע בְּהוֹדִי {{ש-רווח|1em}} || וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|רָ}}חֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה {{ש-רווח|1em}} || כִּי יָשַׁב בָּה שׁוֹכֵן מַעְלָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|בְּ}}רוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע {{ש-רווח|1em}} || בְּיָמָיו יְהוּדָה תִּוָּשַׁע {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|יִ}}טְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס {{ש-רווח|1em}} || כִּי בְשִׂמְחָה שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|רְ}}בָבוֹת וַאֲלָפִים בְּהִקָּבֵץ {{ש-רווח|1em}} || וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|בְּ}}בִנְיַן הֵיכָל לְיַפּוֹת {{ש-רווח|1em}} || חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|יִ}}נּוֹן לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ שְׁמוֹ {{ש-רווח|1em}} || הוּא דָוִד בְּעַצְמוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|ק}}וֹל דּוֹדִי בָא תַּגִּידִי {{ש-רווח|1em}} || כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|לְ}}הָקִים בֵּית הָאוּלָם {{ש-רווח|1em}} || מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|י}}וֹם הֱיִיתֶם מְחַכִּים בּוֹ {{ש-רווח|1em}} || נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|רֶ}}וַח וְהַצָּלָה דָּת וָהוֹד {{ש-רווח|1em}} || כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|חַ}}יִּים נִמְצָא וַהֲנָחָה {{ש-רווח|1em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְשִׂמְחָה {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|זֶ}}בֶד טוֹב לַאֲנוּחִים {{ש-רווח|1em}} || כְּהַיּוֹם הַזֶּה שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |{{סי|קָ}}דוֹשׁ הַעֲלֵנוּ וּבְלֵב נִתְחַדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ {{ש-רווח|1em}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |- |colspan ="2" |{{ק|'''שַׁדַּי בָּרְכֵנוּ וְנִחְיֶה {{ש-רווח}} וְכֻלְּכֶם בְּרוּכִים תִּהְיוּ, וְאִמְרוּ לִי בָּרוּךְ תִּהְיֶה'''}} || {{ע|מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר}} |} {{סוף}} == הערות == [[קטגוריה:פיוטי קול מבשר]] [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]] </noinclude> 6g6ewo4hbbgzvd34jq24qk9bvv3640z 0 1735065 3086274 3084675 2026-10-01T12:05:47Z Roxette5 5159 /* סגולת ומעלת ארץ ישראל */ 3086274 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה מכוון זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"ו ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סוף דבר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- fahhbp5o8i2ceghuo8mp8t12mvbuarb 3086283 3086274 2026-10-01T12:31:55Z Roxette5 5159 /* סגולת ומעלת ארץ ישראל */ 3086283 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|טוב הארץ||הקדמת המגיה|ארץ ישראל|משנה כלים}} __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקרא {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיות כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב ליראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה! דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} : ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ''' דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - ששם הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו זעיר ונוקביה במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשונות, ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות י"ב פנים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה, ועל ידי כן המה כפופים. ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''{{גמט|קטנה=1|זאת}}''' במספר קטן גימטריה ג"כ '''{{גמט|קטנה=1|זה}}'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו ממש כעין שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת נמסרת אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה בדעתך שני עניינים קודם. * הראשון - הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדככים חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. * השני - היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הראשון היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתיו הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות תפארת מתייחד עם המלכות, והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא {{צ|אופן אחד בארץ}} שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר בארץ הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא התחתונים. ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדיה המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וזה{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ואני מסופק אם לא צ"ל '''וז"ס''' דהיינו '''וזה סוד''', וצע"ע - ויקיעורך}} לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא קצת 'עובדי עבודה זרה' מפני שהוא משפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך פתח היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני שאוירה משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה בשלימות, כי זה תלוי בזה, כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה שנאמר זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אפילו אם לא יזכו לארץ, אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים כנז"ל. וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות ארץ ישראל בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ - ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער צדקה שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל - באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה אחר שהשפע הרוחני אי אפשר שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי - שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נמשך לארץ ישראל על ידי המועטים. '''{{קטן|קטע זה הובא כאן על פי הגהת המהדיר בדפוס ויניציא}}'''{{ש}} בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד, היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. {{צ|אשר נתן לך}} המזון בחוץ לארץ. שהארץ הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ררר}} '''{{קטן|[עד כאן הקטע]}}''' או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}. ו{{גמט דגש|כ"ד}} אחד בחוץ לארץ. ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' כנ"ל מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל הרמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא יש שני שלישים שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם סובבים ומקיפים אותם והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרים. ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוכרח שתטמא הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרים. ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמות אל השכל. תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל תפגום הנפש או יתקננה אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותתחקק צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורתם. וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מי"ס|מעשר ספירות}}{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא נראה לי '''מו"ס''' וחשבתי אולי "מוחא סתימאה", וצע"ע - ויקיעורך}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"ש ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתוב הרמ"ק זלה"ה. אבל איכא למידק טובא. והלא במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה. והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא מרצה מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עונם? הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלם בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרזחים - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וכתיב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב''' שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים, וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד' מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי יתלבש בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין ממנו כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוירי{{הערה|כך מובא בדפוס ירושלים. ובדפוס ויניציא היה נראה שכתוב 'אוריי' - ויקיעורך}} והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפה בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחום ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש, ואותם ההבלים מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוד תיקון המתהוה ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנה כולם ותעלנה כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כוונו בזה. כי אין ענין הנהגה עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד. והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת, והיינו בהתם עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדי' להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספק עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו גרם יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמת בחיצונים ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחור ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יפש, * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * גיישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזים הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלונ"ים הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש. ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} עשב דברא כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו דדררים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' - של בינה ושל זעיר ושלה - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן בנין בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני. * אם ישראל היו רובם זכאים - היה בא להם השפע מהזכר לבד. * ואם ישראל היו מחצה על מחצה - היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. * ואם ישראל היו רובם חייבים - היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה - ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים{{הערה|כך מובא גם בדפוס ויניציא וגם ירושלים. והיה נלע"ד שיש להגיה 'השאובים', וצע"ע - ויקיעורך}} ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה מצל לא יהיה צל. עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|יו"ד ה"י}}, והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם אבא ואמא אבא ואמא. וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' - חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה זו אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה בחינות לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} בחכמה ובינה. והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה מכוון זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאחר שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר. כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם '''אוגרת ומסוכסכת'''. אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו צער המיתה הם מתכפרין ונתרים בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו '''אוגרת''' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כשנסבכה באדם תשובתה קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן מיתה ממש, שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו, ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים. אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני סכינים הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך השינה הזו. כי הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק להלהיג עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז' {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר אותי מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר סמאל: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרעא טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם. ומכל מקום מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב דאינון מסטרא דיליה שינצח ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור תפארת הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן שבעה גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרונא. וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' בכוונת לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו שמיד רפא אותו האל יתברך באומרו {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא דנשמתא דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעניו וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בבורא השמים. כי לפעמים הרבה תתעורר הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצרת הלחם או בצער מצרת הלחם, והם בנחת מצרת המים. או הם בצרת המים והם בנחת מצרת העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו בכיה דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו כי באותו יום כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל - באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ. ובאותו יום יסתלקו חומות אש מירושלים. ובאותו יום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות. ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים. וכן השבעת אלפים הנמצאים חיים - כולם יעשו בריה חדשה, גוף רוחני כגוף של אדם קודם שחטא, וכגופו של משה רבנו ע"ה. ויפרחו כולם באויר מעופפים כנשרים. וכל זה לעיני אנשי קיבוץ גליות. וכשיראו בני קיבוץ גליות שאחיהם נעשו בריה חדשה ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן התחתון ללמוד תורה מפיו יתברך - אז יקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש ויתרעמו על מלך המשיח ויאמרו "וכי אין אנו בני ישראל כמותם?! ומאין זכו הם להיות רוחניים בגוף בנפש, מה שאין כן אנו!". ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה. אותם שהיו בחוץ לארץ והשתדלו לבא לארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חסו על ממונם, ולא על גופם, ובאו בים וביבשה ולא חששו להיותם נטבעים בים או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם - לכן חזרו רוחניים מדה כנגד מדה.{{ש}} אמנם אתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון, וחששתם לממונכם וגופכם ועשיתם מהם עיקר, ומנפשכם ורוחכם עשיתם טפל - לכן גם כן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת הממון שחמדתם הנה האל יתברך נותן לכם ממון שכל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנטבעו בים - הנה כל הימים הם מושבעים להביא אותם בים של יפו תוך שלשה ימים לטביעתם. וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה המלך ע"ה - הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה. וזהו שכתוב {{צ|אין הכסף נחשב בימי שלמה למאומה}}. ומה שנטבע מזמן שלמה המלך ע"ה עד זמן קיבוץ גליות - הכל עתידים יפו להקיא אותו ליבשה והמלך משיח יחלק אותו לכל צדיק וצדיק חלקו הנוגע לו. הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להוליך כל אוצרות המלכים ולהוליד אותם לארץ ישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ושפוני טמוני חול}}. והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו. וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על גופם ועל ממונם ישארו גשמיים ושבעים ממון. ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד - הקב"ה עושה אותם בריה חדשה ומוליך אותם לגן עדן תחתון כנז"ל. '''עד כאן לשון הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===תחיית המתים בארץ ישראל=== '''בסוד תחיית המתים בארץ ישראל''' דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם לתחיית המתים של חוץ לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו אחד ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו - בין איש בין אשה - יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה ברמז במסכת פסחים בפרק "תמיד נשחט" באומרו {{צ|עתידין צדיקים שיחיו המתים - הדא הוא דכתיב כה אמר יהוה עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער}}. עד כאן. {{ש}} ומה שתלה בה התחיה בזקנה וצדקות - הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים 'צדיקים' כאומר {{צ|ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ}} כנז"ל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראים 'זקנים' כאומר {{צ|והדרת פני זקן}} ופירשו רז"ל {{צ|זה שקנה חכמה}}. '''עד כאן מהר' חיים ויטאל ז"ל'''. ===רזא דמשיחא=== '''רזא דמשיחא''' הנה כתב האר"י זלה"ה בדרוש {{צ|יהוה מי יגור באהליך}}, וזה לשונו:{{ש}} בעת יציאת מצרים פתח הקב"ה סוף ה'''מ"ם''' בלבד של {{צ|למרבה המשרה}}, ואז יצאו ממצרים. אבל לעתיד לבא בגאולה האחרונה - יפתח אותה לגמרי באלכסון וישארו שני דלתות פתוחות - דלת של '''דוד''' ראשון ואחרון, שהוא המשיח האחרון. ( ונלע"ד שזה סוד שסדרו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר {{צ|תהלות לאל עליון גואלם}} כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה. ורזא דמלה כי {{צ|תהלות}} - שם ב' דלתי"ן - רחל ולאה. ועתה הם מחוברים ביחד באחורי הזעיר; רגלי לאה בכתר דרחל כנודע. ולעתיד שתעלה רחל במקום הבינה, ולאה (שהיא אחורים דבינה שנפלו בשבירת כלים) תעלה גם כן ויחזרו באחורי הבינה. וזהו סוד {{צ|לאל עליון}}. רוצה לומר שיעלו למדרגה העליונה ויתפרדו התחברותם, ואז יפתחו השתי דל"תות ותבא הגאולה. וזהו '''גאולם - גואל ם'''. ר"ל כי {{גמט דגש|גואל}} גימטריא {{גמט דגש|ם'}} - שעיקר הגאולה תלוי באות '''ם''' כדי שיפתח אותה ויעשה שתי '''דלתי"ן''' מפורדות. ) וז"ש מלך חזקיה בתפלתו {{צ|ויחי מחליו}} {{ממ|ישעיהו|לח}} - {{צ|דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי וכו'}}. כי חזקיהו היה בו ניצוץ מהמשיח, כמ"ש רז"ל {{צ|ראוי היה לחזקיהו לעשות משיח וכו'}}. והכונה שבכל דור ודור שולח הקב"ה ניצוץ אחד ממשיח - או לגאול אם יחזרו בתשובה, או לקיים העולם בדורות הרעים כדורו של שמד, או להאיר העולם בגלות בתורתו שלא יאבד העולם לגמרי. וחזקיהו היה ניצוץ ממנו כנזכר '''חזק יה''' משבט יהודה וקרני ראם קרניו בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ, שהם חבלי משיח שיהרוג את כל העמים. ( ונלע"ד שאז יקרא שמו של משיח {{גמט דגש|איש מלחמה}} שגימטריא {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. ואז תתגלה נשמת המשיח שהיא בחינת '''יחידה''' והיא נקראת {{גמט דגש|האור הבהיר}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ). והוא אמר בתפלתו {{צ|דורי נסע ונגלה מני כאהל רועי}} - שבכל יום ויום נוסעים אותו ממקום למקום - כך אני אבא בגלגול בכל דור ודור לראות אם הגיע הקץ. {{צ|קפדתי כאורג חיי}} - כמו שהאורג כשרואה שבחצי הבגד שארג החוטים דקים חותך את הבגד וחוזר לארוג אותו מחדש מאותו מקום שהיה דק. והנני עושה תפלה ש{{צ|מדלה יבצעני}} - ה'''מ"ם''' סגורה תחתוך אותה לשנים וזהו {{צ|'''מדלה'''}} - '''מ' דלה'''. {{צ|תבצעני}} לשון חיתוך, ויהיו שנים דלתו"ת. ואז {{צ|מיום עד לילה}}, שהוא בסוף הגלות, {{צ|תשלימני}} - שעתה בכל דור ודור אני בא בגלגול וחסר ניצוץ אחד וכו', עיין שם. ונלע"ד שזהו סוד הפסוק {{צ|מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק}} - ר"ל כי המילוי של '''אל"ף רי"ש צד"י'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - רוצה לומר {{צ|מכנף}} שהוא מסוף {{צ|הארץ}}, ממילוי שלה, שגימטריא {{גמט דגש|דל"ת}} - {{צ|זמירות שמענו}} - שהיא השכינה שנקרא בגלותא דלה ועניה. {{צ|צבי לצדיק}} - רוצה לומר שהיא מתאוה תמיד לצדיק יסוד עלמא שהוא אות '''ו'''' של השם, להתחבר עמה בין שני דלתות וציריהן כדי להוציא נשמת {{גמט דגש|משיח בן דויד}} שהיא גימטריא {{גמט דגש|דל"ת}}. כי הוא עני רוכב על החמור. כי בעת שנכנס אות '''ו'''' שהוא היסוד בין שני '''דלתות''' - אזי נעשה אותיות '''דוד'''. וזהו שאמר '''דוד''' המלך ע"ה {{צ|דלותי ולי יהושיע}} - רוצה לומר כשיפתחו הדלתות - אזי {{צ|'''ו'''' לי יהושיע}} - הכוונה שיכנס האות '''ו'''' בין שני דלת"ין ויצא נשמתי על ידי חיבור ההוא, והטיפה שיוציא מתוך ה'''וא"ו''' הוא אות '''י'''' של '''דויד''' כנזכר בדברי הימים. ואומר {{צ|צבי לצדיק}} כי מילוי '''צבי''' כזה '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - גימטריא {{גמט דגש|דלת}} - שחשק אות '''ד'''' הוא לאות '''ו''''. וזה שאמר {{צ|ואומר '''רזי''' לי '''רזי''' לי}} - כי ב' פעמים {{גמט דגש|רזי רזי}} גימטריא {{גמט דגש|דלת}} במספר {{גמט דגש|משיח בן דויד}}. שכל תאוה וחשקה על אות המ"ם של {{צ|למרבה המשרה}} שיפתחו ויעשה שתי דלתו"ת. ולכן נקראת '''ארץ''' ישראל - '''ארץ צבי'''. כי במילוי אל"ף רי"ש צד"י{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף י"ש ד"י}}}} - '''צד"י בי"ת יו"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ד"י י"ת ו"ד}}}} - הם שני דלתו"ת של אות '''ם''' ד{{צ|למרבה המשרה}}. רוצה לומר כשיפתחו השני דלתין של אות '''ם''' סתומה דל{{צ|מרבה המשרה}} - אזי יסגרו האות '''מ''' פתוחה של {{ממ|נחמיה|ב|יג}} {{צ|המפרוצים}} חומת ירושלים הכתוב בנחמיה, ויבא {{גמט דגש|משיח בן דויד}} ותבנה ארץ הקדושה במהרה בימינו. וזהו סוד הפסוק {{צ|אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום}}. ירצה {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - כמו שאני נותן זמירות ותשבחות להקב"ה בעבור השני דל"תין שיפתחו - כך צריך גם כן '''אדם''' (שהוא '''א''''דם '''ד''''וד '''מ''''שיח) שומע לי לשקוד גם כן {{צ|על דלתותי יום יום}}. רוצה לומר בכל פעם שיבא משיח בגלגול צריך הוא להתפלל שיפתחו הדלתות כמו שהתפלל יחזקיהו {{צ|מ'''דלה''' תבצעני}} כנזכר לעיל. וזה {{צ|לשקוד על דלתותי}} שיפתחו אות מ"ם{{הערה|לא ברור לי בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים הדפיסו "שיפתחו אותם". והבוחר יבחר - ויקיעורך}}. או נאמר {{צ|אשרי אדם שומע לי}} - רוצה לומר כי {{צ|'''לי'''}} ראשי תיבות '''ל''''ילה '''י''''ום. והכונה הוא אשר אדם שבעת שקורא קריאת שמע בשחרית ובערבית פעמיים בכל יום שצריך לכוון על {{צ|דלתותי}}, שהיא '''ד'''' ד{{צ|אחד}} שני פעמים בכל יום שהם שני דל"תין, למסור עצמו בארבע מיתות בית דין באות '''ד'''' ד{{צ|אחד}} כדי לפתוח השני דלת"ות של בינה על ידי יסוד דחכמה שנכנס שם בין שני דלת"ות בסוד היחוד בשעת קריאת שמע כנודע שאז הוא חיבור של חכמה ובינה. וצריך לכוין שיהיה חיבור שלם כי עתה בגלות אין החיבור שלם כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים דלעילא עד שישראל יכנסו בירושלים תתאה. והנה כתוב בתיקונים דף ל"ד ע"ב {{צ|לא יעול '''י'''' ב'''ה'''' עילאה עד דיעול '''ו'''' ב'''ה'''' דאיהי ירושלים תתאה}}. והנה לפי זאת הבחי' יהיה צירוף שם '''הויה''' בסוד '''והיה''' - שמתחלה יתחבר '''ו'''' ב'''ה'''' ואחר כך יתחבר '''י'''' ב'''ה'''' עילאה. וזהו סוד הפסוק {{צ|והיה יהוה למלך}} - רוצה לומר כשיהיה היחוד בסוד {{צ|'''והיה'''}} - אזי יהיה יהו"ה למלך על כל הארץ. וזהו סוד שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר {{צ|והיה}} הוא שמחה בסוד {{צ|כי בשמחה תצאו}}. וזהו סוד {{צ|כי '''יד''' על כס '''יה'''}}. ירצה כאשר יתחבר {{גמט דגש|יד}} עם אות {{גמט דגש|א'}} של '''כסא''' - אזי יעשה השם '''י"ה י"ה'''. וזה יהיה כשיעשה הקב"ה מלחמה בעמלק כמ"ש {{צ|מחה אמחה זכר עמלק}}. ורמז בתיבת {{צ|'''אמחה'''}} מי שעשו ויעשו מלחמה עם עמלק. * כי במלחמה ראשונה היו '''א''''הרן '''מ''''שה '''ח''''ור. ואות '''ה'''' היא השכינה שעשתה מלחמה למעלה עם השר שלו. * ואחר כך היו '''א''''סתר '''מ''''רדכי '''ח''''רבונה. ואות '''ה'''' של השם. * ובגאולה אחרונה יהיה '''א''''ליהו '''מ''''שיח '''ח'''' נסיכי אדם, והשכינה על גביהם שהיא אות '''ה'''' אחרונה. ואז {{צ|והיה אור הלבנה}} שהיא המלכות '''ה'''' תתאה, {{צ|כאור החמה}} שהיא בינה שנקרא 'חמה', '''ה'''' עילאה כנזכר בתיקונים דף י"ו ע"א. ואז יהיו השני מאורות הגדולים (שהם בינה ומלכות) שוים בסוד '''יהי"ה - י"ה י"ה'''. כי החיבור של זעיר ונוקבא יהיה כל כך גדול כמו החיבור דחכמה ובינה בסוד {{צ|יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן''' '''י"ימאוא''' ===סוף דבר=== עד הנה עז"רנו הנאזר בגבורה לגבר חיילים במיעוט שיחה ודרך קצ"רה לפי שעת הקו"צר וחוסר הפנאי בגדולות ובנפלאות שבח"י צדק אדמת הקדש תוב"ב, הלא מצער הוא. וראשי פרקים בקומץ חסר לכש' דעת כי הוא ירחיב ויוסף לפי שכלו יהולל במקום שאמרו להאריך. אך בכל זאת אמרתי לשלימות המאמר ולהפיק רצון החושק לעסוק בדברי תורת אמת למלאות חפצו ותשוקתו, והיה לבא"ר משנת פרק קמא דכלים הכוללת רוב מהללי ארץ ישראל. בה יבינו הנבונים להיות חיים משכילים ו"הן לומדין מן הכללות כמה הקדמות עמוקות ונאמנות. ואך אל '''א'''להי"ם '''ד'''ומי"ה '''נ'''פש"י '''י'''תננ"ו '''ש'''ומ"ר '''ד'''בר"י '''י'''ו"שר. ----------- jnnfsx9xmxl1slb2p2v6lze0lvc7jr7 1 1735637 3086273 3086263 2026-10-01T12:03:36Z בריח 46338 /* הערות המחבר מהעותק המוער */ תגובה 3086273 wikitext text/x-wiki == משפטי הטעמים == --הועבר מדף [[שיחת משתמש:הירש אייזנשטיין]] שבוע טוב [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש]], ראיתי שאתה חושב לעבוד בעתיד על ספר משפטי הטעמים לר' וולף היידנהיים. אם וכאשר תעשה את זה, תהיה בכך תרומה גדולה. היו לי כמה מחשבות לגבי זה, לשיקולך כשיבוא הזמן. קודם כל יש לנו כבר כמה ספרי דקדוק שנערכו באופן מרשים ע"י [[משתמש:מו יו הו]], וניתן לקבל עזרה והשראה מהסגנון שלו והטכניקות שהשתמש בהם. עוד דבר טכני לגבי בחירת סריקה, הוספתי לאחרונה '''[[:COMMONS:File:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf|עוד סריקה]]''' ברזולוציה גבוהה יותר. חוץ מזה יש עניין מהותי ומרתק לקחת בחשבון בתור אפשרות: בספריה הלאומית יש '''[https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-rodelheim-1818-nli-annotations-images/page/n1/mode/1up עותק מיוחד]''' של משפטי הטעמים, שבו הוסיף היידנהיים הערות ותיקונים והוספות בעצם כתב ידו. ומעבר לכך, יש גם צילום איכותי של [https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-p-2-taamei-emet-images '''משפטי הטעמים חלק שני'''] (על טעמי אמ"ת) בעצם כתב ידו של המחבר, שלמיטב ידיעתי מעולם לא יצא לאור. כמובן שכל דבר בעתו ובזמנו. מהדורה דיגיטלית של הספר הנדפס תהיה תרומה חשובה, וכך יכולה להיות בסיס לדברים נוספים אחר כך. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 21:27, 27 בדצמבר 2025 (IST) :תודה רבה על ההערות! האמת שהתודעתי לקיומו של הספר מתוך אחת ההערות ב[[וק:מבוא למקרא על פי המסורה|מבוא למקרא על פי המסורה]] שכתבת, ותודה לך על כך. :לגבי הסריקה, אם כך כנראה באמת יותר הגיוני ליצור דף מפתח חדש לסריקה החדשה. :ראיתי שאתה זה שהעלה את הקבצים לארכיון האינטרנט. ניתן לשאול מנין השגת אותם? :שבוע טוב, [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ז' בטבת ה'תשפ"ו • 22:47, 27 בדצמבר 2025 (IST) :לגבי הסריקות, כדאי קודם כל להשוות אותן בעצמך, כדי להחליט מה בסופו של דבר יותר נוח לשימוש. הסריקה החדשה נמצאת ב'''[https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-rodelheim-1818-images/page/n3/mode/2up ארכיון האינטרנט]''' וב'''[[:COMMONS:File:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf|וויקישיתוף]]''' (אפשר ליצור ממנו דף מפתח). :בכל פריט שאני מעלה לארכיון האינטרנט, כתוב מקור ("Source"). לרוב זה קישור ישיר לספריה הלאומית. גם המעמד של הפריט לגבי זכויות יוצרים כתוב שם. העותקים בארכיון האינטרנט יותר נוחים לדפדוף וקריאה ושימוש חוזר, והם גם מהווים גיבוי במקרים של תקלות באתר הספריה הלאומית. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 06:44, 28 בדצמבר 2025 (IST) ::אולי כדאי גם להעתיק את הדברים כאן אל דף השיחה של הפרויקט… לטובת תורמים הבאים לעתיד בדף של משפטי הטעמים… לשיקולכם. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:51, 28 בדצמבר 2025 (IST) :::[[משתמש:Dovi|Dovi]], תודה. רק שאלה - למה לא פשוט להעלות לויקישיתוף? :::[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] - אתה אכן צודק. נראה לי שהמקום הנכון הוא [[שיחה: משפטי הטעמים]]. גם את הדף עצמו כדאי ליצור, עם הקישורים הרלוונטיים. אולי אתפנה לזה בהמשך היום, מוזמנים גם אתם. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ח' בטבת ה'תשפ"ו • 09:56, 28 בדצמבר 2025 (IST) --סוף העברה תודה לכולם על השיח, ושהעברתם את הדיון לכאן. יהיה נפלא אם בסופו של דבר תהיה כאן יצירה של מהדורה דיגיטלית לספר הזה. לגבי השאלה למה להעלות לארכיון האינטרנט: זה יותר יעיל מוויקישיתוף לקריאה, דפדוף, יצירת מפתחות, והורדה קלה במגוון פורמטים. אם יש ספר מסוים שנדמה שיעשו ממנו דף מתפתח להקלדה בוויקיטקסט, אז אני יוצר PDF מתוך קבצי ה-JPG בארכיון האינטרנט, ומעלה את ה-PDF לוויקישיתוף. (אני לא מעלה את ה-PDF הדחוס שנוצר באופן אוטומטי בוויקישיתוף, למרות שהאיכות בדרך כלל גבוהה.) [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:33, 28 בדצמבר 2025 (IST) :הסתכלתי בצילומים השונים, ונראה לי שבאמת הדבר ההגיוני לעשות הוא להשתמש בעותק עם ההערות (אולי עם בחינה בצילומים האחרים כשיש לי ספק בקריאה). אעלה אותו לויקישיתוף ואצור לו דף מפתח. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט' בטבת ה'תשפ"ו • 16:08, 29 בדצמבר 2025 (IST) ::בהתבוננות שניה, צילום העותק עם ההערות ברור הרבה פחות. אשתמש בצילום הצבע האיכותי בתור התחלה, ואולי בהמשך אוסיף את ההערות. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט' בטבת ה'תשפ"ו • 16:20, 29 בדצמבר 2025 (IST) :::נשמע הגיוני :-) בהצלחה! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 18:53, 29 בדצמבר 2025 (IST) ::::תודה! [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט' בטבת ה'תשפ"ו • 18:53, 29 בדצמבר 2025 (IST) :::::מישהו יודע למה בדפים במרחב עמוד אי אפשר להכניס כותרת עליונה ותחתונה, כמו שאפשר באנגלית? (המטרה שלהם היא לכותרות שלא אמורות להיכנס לספר בויקיטקסט, אבל כן נמצאות בקובץ המקורי, ולכן חשובות להעתקה) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט' בטבת ה'תשפ"ו • 20:50, 29 בדצמבר 2025 (IST) ::::::החליט לעבוד פתאום, לא משנה... [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט' בטבת ה'תשפ"ו • 21:04, 29 בדצמבר 2025 (IST) :::::::מישהו מכיר מקבילה לתבנית האנגלית [[en:Template:Dotted TOC line|template:dotted toc line]]? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט' בטבת ה'תשפ"ו • 21:49, 29 בדצמבר 2025 (IST) ::::::::יש דרך להקליד טעמים יותר בנוחות מהמקלדת הוירטואלית של ויקיפדיה? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י' בטבת ה'תשפ"ו • 14:44, 30 בדצמבר 2025 (IST) :::::::::בלינוקס מינט יש "Show Character Table". אפשר גם [https://howtotypeanything.com/keyboard/hebrew-keyboard/ בקישור הזה]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 14:48, 30 בדצמבר 2025 (IST) ::::::::::זה קיים גם בתוך ויקיפדיה, תכנה חיצונית רק תהפוך את זה לפחות קל. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י' בטבת ה'תשפ"ו • 14:50, 30 בדצמבר 2025 (IST) ::לצערי לטעמים עדיין אין דרך יותר נוחה. רק לניקוד יש.--[[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:54, 30 בדצמבר 2025 (IST) :::מסתבר שיש פריסת מקלדת בשם Tiro שזו בדיוק המטרה שלה. המיקום של הניקוד אמנם קצת שונה (וגם קצת פיסוק), אבל המיקום של האותיות זהה, והם הוסיפו טעמים. השימוש פשוט למדי: בלינוקס זה מובנה, פשוט צריך להגדיר את פריסת המקלדת. לחלונות ומאק יש קבצי התקנה כאן [https://www.sbl-site.org/resources/fonts/ כאן] והוראות [https://www.sbl-site.org/wp-content/uploads/2024/05/BiblicalHebrewTiroManual.pdf כאן]. :::אני שוקל גם פשוט לכתוב פריסת מקלדת בעצמי, אם אעשה את זה אעדכן, אולי אצליח אפילו (אם יהיה נראה שהיא שימושית מספיק) לשכנע שיכניסו אותה ללינוקס באופן מובנה. אך אל יתהלל חוגר כמפתח. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ב בטבת ה'תשפ"ו • 12:00, 1 בינואר 2026 (IST) ::::הבנתי כיצד ליצור פריסת מקלדת מבחינה טכנית, כעת נותר העיצוב. הכוונה שלי היא שפשוט כל טעם יהיה בקיצור של שיפט+אות מסוימת שקשורה אליו. וכיון שממילא השיפט כבר לא משומש לשימוש הרגיל שלו (של אותיות גדולות באנגלית), ניתן לשנות גם את הניקוד לשימוש בשיפט, ליתר נוחות. כבר עשיתי כך בניקוד, וזה עובד, כך שנותר לבחור מקשים לטעמים. תוכלו לעזור לי בכך? (צריך לשים לב שיש מקשים שכבר תפוסים לניקוד, ולכן זה לא יכול להיות פשוט האות הראשונה בשם הטעם, מה גם שיש טעמים שמתחילים באותה אות) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ב בטבת ה'תשפ"ו • 20:48, 1 בינואר 2026 (IST) :::::אתחיל רשימה: :::::אתנחתא - א :::::סגול - ג? צריך לחשוב על זה יותר :::::שלשלת - ש' תפוסה לשְוא. ל? (גם דומה קצת לצורה) :::::זקף קטן - ף?, זקף גדול - ג? נראה לי חילוק טוב בין קטן לגדול, וכך אנחנו שומרים את הז' לזרקא. (ק' תפוס לקמץ) :::::טפחא - ט :::::רביע - ר :::::פשטא - כל אותיותיו תפוסות (לפחות אם נחליט שט' לטפחא, אולי אפשר לתת לטפחא ח'), צריך למצוא. :::::יתיב - י :::::תביר - ת :::::גרש - כל אותיותיו תפוסות (וגם אותיות אזלא וטרס), צריך למצוא :::::גרש מוקדם (בתחלת האות) - הכי הגיוני מימין למה שנבחר לגרש :::::גרשיים - משמאל לגרש? :::::קרני פרה - ק' תפוס לקמץ. נ? :::::תלישא גדולה - למצוא. תלישא קטנה - למצוא :::::פזר - למצוא :::::אתנח הפוך - ך? :::::מונח - מ :::::מהפך - למצוא :::::מרכא - למצוא. (אולי דוקא הוא מ?) :::::מרכא כפולה - למצוא. :::::דרגא - ד :::::קדמא - למצוא :::::ירח בן־יומו - ן? :::::עולה - ע :::::עילוי - למצוא :::::דחי - ד :::::זרקא - ז :::::צינור - צ תפוס לצירה, צריך למצוא. צריך גם להחליט אם עושים לפי הנכון או לפי יוניקוד (כנראה הנכון). :::::מתג - למצוא :::::פסק - למצוא (| הוא על המקש של \ שתפוס לקובוץ) :::::סוף פסוק - כאן אנחנו לא משתמשים בו, אבל כדאי למצוא מקש. :::::[[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ב בטבת ה'תשפ"ו • 21:07, 1 בינואר 2026 (IST) :::::: ר תפוס כבר לחטף קמץ ולא יכול לשמש לרביע.<br>שיפט-ת משמש ל-> ולא יכול לשמש לתביר.<br>ד תפוס לדגש ולא יכול לשמש לדרגא או דחי. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:38, 2 בינואר 2026 (IST) :::::::ר' וד' - צודק. ת - ציינתי כבר שאני מעדיף במקלדת הזו את נוחות הקלדת הניקוד והטעמים. אני משאיר בשכבה שלישית (זו שבדרך כלל נמצא בה הניקוד) את הסימן המקורי של שיפט. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ג בטבת ה'תשפ"ו • 00:45, 2 בינואר 2026 (IST) :::::::: לדעתי אין מנוס מלהשתמש לרוב האותיות גם בשיפט וגם ב-אלט כדי להכניס כמה שיותר סימנים (לדעתי אין צורך להכניס את כל הטעמים, ניתן להשאיר את היותר אזוטריים שבהם מחוץ לרשימה).<br>אין לי מושג אם תיתכן אפשרות כזו במכשיר סלולר, אני מתייחס כרגע רק למקלדת במחשב נייד או נייח. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 01:00, 2 בינואר 2026 (IST) :::::::::נדמה לי שעדיף לשמור למרכזיים את שיפט, ולפחות מרכזיים אלט. יש די והותר מקשים, הבעיה היא שצריך קשר אינטואיטיבי כלשהו (אפילו רחוק) בין המקש לסימן כדי שיהיה אפשר לזכור. :::::::::גם לי אין מושג לגבי טלפון, אני לא מבין בנושאים האלה בכלל. אבל בכל מקרה נושא הדיון עכשיו הוא העיצובי ולא הטכני. :::::::::(ואולי כדאי להעביר את השיחה הזו מקום. נראה לי שאצור דף לזה במרחב המשתמש שלי, אבל כבר מחר) :::::::::[[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ג בטבת ה'תשפ"ו • 01:45, 2 בינואר 2026 (IST) ::::::::::העברתי את השיחה ל[[שיחת משתמש:הירש אייזנשטיין/פריסת מקלדת|כאן]]. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ג בטבת ה'תשפ"ו • 11:43, 2 בינואר 2026 (IST) == הערות שוליים == צריך להפריד בין הערות השוליים במקור של היידנהיים, לבין הערות של העורך בוויקיטקסט. אולי במקום "ויקיעורך" אפשר לחשוב על דרך יותר אלגנטית. מה אתם חושבים על פשוט להשתמש בסוגריים מרובעים? היידנהיים לא משתמש בהם. כלומר: כל הערה (או תוספת בתוך הערה של היידנהיים) בסוגריים מרובעים הוא לא של היידנהיים. אפשר לציין את זה עם עוד כללי עריכה בדף המפתח. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 14:51, 30 בדצמבר 2025 (IST) :עשיתי כך כי כך מופיע בויקיטקסט גם בספרים אחרים. סוגריים מרובעים נשמעים כמו הבדל טוב. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י' בטבת ה'תשפ"ו • 15:40, 30 בדצמבר 2025 (IST) ::אני אישית נגד שימוש במרובעים כסימן אבחנה בין ההערות . ככל שמישהו ירצה להעתיק ולהתבסס על המהדורה זה רק נותן פתח פתוח לבלבול. ::הצעה אחרת הינה פיצול לשתי קבוצות הערות שונות . יש דרך לעשות את זה. אני צריך לחפש את זה בהמשך אם מעוניינים [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 00:17, 31 בדצמבר 2025 (IST) :::הדרך היא {{תב|ביאור}} (שבאמת צריך כבר לטפל בו, אבל זה סיפור אחר). וביתר פירוט [[w:עזרה:הערת שוליים]] [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"א בטבת ה'תשפ"ו • 10:24, 31 בדצמבר 2025 (IST) ::::ורק אציין שניתן לקנן הערות, כך שניתן להעיר הערות משלנו גם על ההערות שבספר. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"א בטבת ה'תשפ"ו • 10:32, 31 בדצמבר 2025 (IST) == עמוד חסר == חסר דף יט ע"ב וכ ע"א בצילום העותק המוער. [[מש:Dovi|Dovi]] אתה יודע אם זה ככה במקור או רק עבר ככה אצלך? אם זה במקור, יש לך עם מי לדבר שידאגו לצילום העמוד החסר? [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ג בטבת ה'תשפ"ו • 17:00, 12 בינואר 2026 (IST) :שלום. בפריט של כל ספר בספריה הלאומית, בסוף, אפשר לעשות פנייה: "יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות? עזרו לנו להשלים את החסר". אחרי שפותחים פנייה כזאת הם בדרך כלל חוזרים לאחר זמן. אז לגבי [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000421380205171/NLI#$FL77846424 הפריט הזה], שלחתי פנייה וציינתי שחסר צילום של הדף הזה (י"ט ע"ב, כ' ע"א). ביקשתי שיבדקו האם הדף קיים בעותק, ושאם הוא קיים ארצה להזמין את הצילום שלו. מקווה שנקבל תשובה בקרוב. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:25, 13 בינואר 2026 (IST) ::תודה רבה, יישר כח. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ד בטבת ה'תשפ"ו • 10:04, 13 בינואר 2026 (IST) :::[[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]], חזרו אלי מהספריה הלאומית בעקבות הפנייה. בדקו ואמרו שאכן "דילגו על המיפתח הזה" (י"ט ע"ב - כ' ע"א), צלמו אותו ושלחו לי את הצילום. בקרוב הוא יעלה ל[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000421380205171/NLI אתר של הספריה], ובינתיים שילבתי אותו בתוך הסריקה של העותק עם הערותיו של היידנהיים, ו[https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-rodelheim-1818-nli-annotations-images/page/n21/mode/1up?view=theater ניתן לראות אותו כאן]. צריך לומר כאן תודה רבה לספריה הלאומית על התשובה המהירה והשירות האדיבה! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 14:04, 14 בינואר 2026 (IST) ::::יישר כח לך ולהם. באופן כללי הצילום של העותק הזה לא מאוד טוב, אבל כל עוד לא הגעתי לעבוד עליו באופן רציף זה לא כל כך מפריע. אולי אפנה אליהם אני עם בקשה לצילום מחודש. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בטבת ה'תשפ"ו • 15:24, 14 בינואר 2026 (IST) :::::נכון, הדף החדש הרבה יותר קריא, וכדאי שתהיה סריקה יותר איכותית של העותק החשוב הזה. גם אני חשבתי להזמין. אולי נתחלק במצווה :-) [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 17:56, 14 בינואר 2026 (IST) ::::::אז אעשה את זה אני. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בטבת ה'תשפ"ו • 17:58, 14 בינואר 2026 (IST) :::::::שלחתי בקשה, נחכה שיגיבו. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בטבת ה'תשפ"ו • 18:08, 14 בינואר 2026 (IST) ::::::::תודה. יגיבו. אבל צריך לבקש באופן מאוד מדויק: הספר השלם כולו (כולל כריכה), כל עמוד לבד, צילום צבע באיכות גבוהה. אם אפשר בקבצי JPG (אבל אם לא אז PDF). [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 19:47, 14 בינואר 2026 (IST) :::::::::כבר ביקשתי אחרת. נקווה שיגיבו טוב. (פשוט ביקשתי שיצלמו מחדש את הספר באיכות טובה, והתייחסתי לבקשה שלך) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בטבת ה'תשפ"ו • 21:43, 14 בינואר 2026 (IST) ::::::::::גם כך יהיה שיפור. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 22:16, 14 בינואר 2026 (IST) :::::::::::זה ודאי נכון. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • כ"ה בטבת ה'תשפ"ו • 23:00, 14 בינואר 2026 (IST) == יצירת הדפים במרחב הראשי == סיימתי עד שער ב' פרק א', ואני חושב שזו הזדמנות טובה להתחיל ליצור את הדפים עצמם. אני מתלבט אם לתת דף לכל שער, או לכל פרק. רוב הפרקים קצרים למדי, אמנם יש ארוכים יותר, אבל אני לא בטוח שהשערים קצרים מספיק בשביל לשים דף לכל שער.{{ש}} בנוסף, אשמח לעזרה בהעתקת התבניות [[en:Template:Dotted TOC page listing|Template:Dotted TOC page listing]] ו[[en:Template:TOC page listing|Template:TOC page listing]] מויקיטקסט האנגלית לצורך תוכן העניינים, אני לא מספיק מבין איך הן עובדות בשביל להעתיק אותן לכאן. אני חושב שתהיה בכך תועלת גם לספרים אחרים שאולי יעלו בעתיד, זה נפוץ בספרים יותר מודרניים. (אמנם אולי פשוט עדיף ליצור את תוכן העניינים אחרת. אבל אני לא בטוח, נאמנות למקור היא חשובה. זה גם מקל על העבודה ברמה מסוימת.) [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט"ז בשבט ה'תשפ"ו • 16:00, 3 בפברואר 2026 (IST) :נ"ב - אם כבר מדברים על דפים הקשורים לדפי מפתח, משום מה הדף שנחשב הגרסה העברית של התבנית האנגלית [[en:Template:Header|Template:Header]] המשמשת לכותרות ספרים הוא [[תבנית:כותרות-נאומים]]. אני לא בטוח מה האחד שאמור להיות, [[תבנית:כותרת]] או [[תבנית:דף שער]] (הוא [[תבנית:כו]]), או בכלל ליצור תבנית חדשה מתאימה, אבל המצב הנוכחי לא הגיוני. כדאי גם ליצור את הדף [[מדיה ויקי:Proofreadpage header template]], שתג <nowiki><pages/></nowiki> משתמש בו בשביל הפרמטר header. (ראו [[mw:Help:Extension:ProofreadPage/Pages tag]]). :לגבי עצם השימוש בתג pages במקום הכללה רגילה - בעז"ה בקרוב אכתוב על זה ב[[וק:הכללת קטעים]] והדפים הקשורים אליו, ואולי אתפנה להרחיב גם את [[עזרה:מפתח]]. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט"ז בשבט ה'תשפ"ו • 16:13, 3 בפברואר 2026 (IST) ::מתייג את [[מש:Dovi|דובי]] כי התעסקת עם הספר. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בשבט ה'תשפ"ו • 15:31, 5 בפברואר 2026 (IST) :לגבי החלוקה לדפים, זה עניין של שיקול הדעת. אישית הייתי נוטה לדף אחד לכל שער, ובתוכו חלוקה לפרקים ("==פרק א==" וכו'). איזה יופי שהספר הזה עולה דרגה למרחב הראשי! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 17:52, 5 בפברואר 2026 (IST) ::גם אני נטיתי לכך, אעשה כך, ואשנה את הקישורים בתוכן בהתאם. ::לגבי התבניות - יש לך איך לעזור, או שתוכל לעתיד מישהו שמבין בזה יותר? (באופן כללי התבניות בויקיטקסט האנגלי עובדות באופן שונה למדי - הרבה מהן בנויות על הכנסה לתג עם class מסוים בhtml ואז עיצוב עם css, מה שמקנה יותר שליטה, ויותר עקביות בין תבניות. אולי כדאי לפתוח דיון במזנון על מעבר לשיטה דומה. אבל זו כבר הרבה יותר עבודה, וגם סטיה גמורה מנושא הדיון כאן) ::תודה, [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בשבט ה'תשפ"ו • 18:02, 5 בפברואר 2026 (IST) :::סיימתי עם פרק א', וסידרתי כמה דברים בעקבות ההעברה. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • י"ח בשבט ה'תשפ"ו • 19:19, 5 בפברואר 2026 (IST) == הערות המחבר מהעותק המוער == האם יש תועלת בהוספת הערות של המחבר מהעותק המוער? אם כן באיזה אופן מבין שני סוגי ההערות הקיימים כעת (או, אופן אחר). להלן דוגמה - ההערה הראשונה, בהקדמה לאחר "(ס' התיקוני')": והם הנקראים טעמי תורה ופי' רש"י במס' ברכות דף סב א' טעמי תורה הם נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד של ספר בין בהגבהת קול ובצילוצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה, כן ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל עכ"ל, וכן במס' מגילה דף ג' א' כתב הנגינות קרויים טעמים, וכן איתא בנדרים דף לז ב, אבל בבראשית רבא סוף פ' ל"ו הזכירו המאמר הזה בלשון אחר וז"ל ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הטעמים, ויבינו במקרא אלו ראשי הפסוקים, רבי הונא בן לוליאני אלו ההכרעות והראיות עכ"ל ופי' רש"י שם הטעמים מפרשין את המקרא שבהרבה מקומות במקרא אדם יכול להבין מתוך הטעם את פירוש המקרא, ההכרעות הן פסקין ולגרמין שמבדילין בין מלה למלה, והראי' לא נתפרש לי עכ"ל. [[משתמש:בריח|בריח]] ([[שיחת משתמש:בריח|שיחה]]) 20:41, 30 בספטמבר 2026 (IDT) :הערה שניה (בסוף תוכן העניינים הנקרא "מכלל הספר" אחרי ההפניה לתיקון בדף כ"ג ע"ב): :בדף נ"ז ע"ב שורה יב בסוף, כ"א צ"ל כט. :הערה שלי להערה, בסוף אין ההערה הזו נצרכת כי שם מחק המחבר כמה מהפסוקים וזה ביניהם. :(הערה נוספת לטובת מי שירצה להמשיך עם פענוח ההערות, חשוב לשים לב להבדל בין ז' לד' בכתב יד המחבר, שניהם דומים לד' שלנו, ובפרט בהפניות לדפים ופסוקים כאשר אין הקשר מסייע). : :[[משתמש:בריח|בריח]] ([[שיחת משתמש:בריח|שיחה]]) 14:24, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :הערות בדף ה ע"ב :שורה 4, "קרני פרה", תוספת: "וצורתו כזה בכ"י ויהב"י {כאן בא ציור שונה מהמקובל בדפוסים וקרוב למקובל בכתבי היד}" :שורה 4, "ועגלה", תיקון: נמחק. :שורה 5, "פזר קטן", תוספת: "וצורתו כזה {כאן בא ציור שונה מהמקובל בדפוסים וקרוב למקובל בכתבי היד}" :שורה 5, "מרעיש", תוספת: "ופירוש פזר שבט כמבואר בערוך ערך פזר שקורין ניקוד שזקוף כשבט פזר" :שלה"ג הערה כללית: "ולכל הטעמים יש כח לשנות הניקוד ואמנם גם הרביע והפשטא והטפחא והטרס והשלשלת והתביר ישנו הניקוד ככתוב במסרה, גם בריש ס' מכלול בשקל פָעַל ובעתיד מבנין הקל באבן כ"ד הביא כמה משלים עליהם :שורה 9, "קדמא", תוספת: "בעבור שמצבו הוא מוקדם למצב הפשטא להבדילו ביניהם ... {כאן כה"י מטושטש מעט בגרסה המקוונת ואמנם אפשר לפענח לפחות את הרוב אבל עדיף כנראה לעיין במקור בספריה הלאומית} :שלה"ג (כנראה מתייחס לשורה 6 "תלישא גדולה"), הערה: "ויש מחלוקת בקריאת השמות בין הספרדים והאיטליאנים כי הספרדים בסדר הנגינות שלהם כמו שנדפסים בחומשים קורין לתלישא גדולה ת֠לשא ולתלישא קטנה תרסא֩ והאיטליאנים רושמין בהפך תלשא֩ ת֠רצא ובקונטרס המסורת המיוחס לבן אשר מצאתי שאומר וירדו֩ תלשא, ולכל חית ה֠ארץ תרסא וזה מסכים עם האיטליאנים". :ע"כ לע"ע דוגמאות מהערות המחבר בעותק המוער. [[משתמש:בריח|בריח]] ([[שיחת משתמש:בריח|שיחה]]) 15:03, 1 באוקטובר 2026 (IDT) azviilt5g21v134xt43s5ltt14syw7p 0 1736369 3086380 3084077 2026-10-01T21:09:07Z מו יו הו 37729 3086380 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {|</noinclude> |- |מֵ{{סי|אַ}}רְוַד וְ{{סי|אַ}}רְפַּד וְ{{סי|אַ}}כַּד וְ{{סי|אַ}}לּוּפֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|בָּ}}בֶל וּ{{סי|בֵ}}ל וּ{{סי|בְ}}לוּלֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|גֹּ}}מֶר וּמָגוֹג וְ{{סי|גֶ}}תֶר וּ{{סי|גְ}}דוּדֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|דְּ}}דָן וְ{{סי|ד}}וֹדָנָה וְ{{סי|ד}}וֹדָנִים וְ{{סי|דִ}}בְקֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מֵ{{סי|הָ}}ם וְ{{סי|הֵ}}ימָם וְ{{סי|ה}}וּמָם וַ{{סי|הֲ}}מוֹנֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|וַּ}}עַת אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים וּ{{סי|וְ}}לָדֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|זִּ}}מְרָן וְ{{סי|זַ}}עֲוָן וְ{{סי|זַ}}עְקָן וּ{{סי|זְ}}נֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מֵ{{סי|חִ}}תִּי וְ{{סי|חִ}}וִּי וַ{{סי|חֲ}}מָתִי וַ{{סי|חֲ}}יָלֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|טַּ}}רְפְּלָאֵי אֲפַרְסָאֵי אַנְטְכָאֵי וְ{{סי|טַ}}פְסְרֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|יָּ}}וָן וְ{{סי|יִ}}תְרָן וְ{{סי|יַ}}לְדֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|כּ}}וּשׁ וְ{{סי|כ}}וּת וְ{{סי|כ}}וּב וְ{{סי|כִ}}תֵּיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|לּ}}וּב וְ{{סי|ל}}וּד וְ{{סי|לַ}}הֲקֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|מַּ}}שָּׂא וּ{{סי|מֵ}}שָׁא וּ{{סי|מֶ}}שֶׁךְ וָ{{סי|מַ}}שׁ וּ{{סי|מִ}}ינֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|נְּ}}בָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וְ{{סי|נִ}}ינֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|סְּ}}בָא וְ{{סי|סַ}}בְתָּא וְ{{סי|סַ}}בְתְּכָא וְ{{סי|סִ}}גְנֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מֵ{{סי|עֵ}}ילָם וְ{{סי|עַ}}לְוָה וְ{{סי|עַ}}לְוָן וַ{{סי|עֲ}}מָמֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|פּ}}וּת וּ{{סי|פ}}וּט וּ{{סי|פ}}וּל וּ{{סי|פְ}}לִיטֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|צֹּ}}ר וְ{{סי|צִ}}ידוֹן וּ{{סי|צְ}}מָרִי וּ{{סי|צְ}}בָאֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|קֵּ}}ינִי וּ{{סי|קְ}}נִזִּי וְ{{סי|קַ}}דְמוֹנִי וּ{{סי|קְ}}הָלֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מֵ{{סי|רְ}}אוּמָה וְ{{סי|רַ}}עְמָה וְ{{סי|ר}}וּמָה וְ{{סי|רַ}}הֲבֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|שִּׁ}}בְעִים אֻמּוֹת וּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |- |מִ{{סי|תּ}}וּבַל וְ{{סי|תִ}}ירָס וְ{{סי|תֹ}}גַרְמָה וְ{{סי|ת}}וֹלְדוֹתֵיהֶם {{ש-רווח|1em}} || {{ע|הוֹשַׁעְנָא}} |}<noinclude> {{סוף}} [[קטגוריה:הושענות מסידור רס"ג]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] 4uau8pkgwzo0kpnfj572mtl1vxkxn46 14 1736516 3086401 2981281 2026-10-01T22:27:49Z מו יו הו 37729 הסרת [[קטגוריה:תחינות ובקשות]]; הוספת [[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3086401 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]] s917ra2w2pexz7jc6s8o7ao8872r260 0 1736780 3086400 2998752 2026-10-01T22:19:46Z מו יו הו 37729 3086400 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הור2|מקורות: [[ברכות ס ב]], [[שולחן ערוך אורח חיים ג א]]. והרמ"א כתב שעכשיו לא נהגו לאומרו.}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|הנכנס לבית־הכסא קבוע בשדה, אומר:}}{{ש}} הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם.<noinclude> [[קטגוריה:תחינות ובקשות]] [[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]] </noinclude> qm1rmyy8pr1obpzc4ytf87a1j88remd 0 1738487 3086398 3080312 2026-10-01T22:09:06Z מו יו הו 37729 3086398 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=ראשון/><קטע התחלה=רגיל/><קטע התחלה=שני/>{{הור|יש אומרים:}}{{ש}} {{:תפילה לפני נטילת לולב (אשכנזים)}} {{הור|אוחזים את הלולב בימין ואת האתרוג הפוך בשמאל, ומברכים:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב. <קטע סוף=ראשון/><קטע סוף=שני/> {{הור|בפעם הראשונה בשנה שנוטלים לולב, מברכים גם:}}{{ש}}<קטע התחלה=ראשון/> בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.<קטע סוף=ראשון/><קטע סוף=רגיל/><includeonly><קטע התחלה=שני/> {{רקע אפור}} {{הור|כשחל ביום ראשון בשבוע, מברכים גם:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. {{סוף}}</includeonly><קטע התחלה=ראשון/><קטע התחלה=רגיל/> {{הור|מיישרים את האתרוג ומנענעים. סדר הנענועים למנהג אשכנז: קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, מעלה ומטה.}}<קטע סוף=ראשון/><קטע סוף=רגיל/><קטע סוף=שני/> hoz8s92qaoff2arulbik3pb1aesv1w0 2 1738967 3086369 3084214 2026-10-01T20:18:27Z מו יו הו 37729 /* יום א */ 3086369 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ"ז}} ==חלק א== ==כל השנה== ===בקשות=== * [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] * [[לך אלי תשוקתי]] (טו.) * [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:) * [[אדון עולם]] (יז.) * [[שמע קולי]] (יז:) * [[קמתי להלל]] (יח:) * [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.) * [[אם אפס]] (יט:) * [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:) * [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.) * [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:) * [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:) * [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.) * [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:) * [[שופט כל הארץ]] (כד:) * [[שחר אבקשך]] (כה.) * [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.) * תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:) * ליל שבת: [[יגדל]] (עח:) * שחרית של שבת (פתיחה לפסוד"ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.) * מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.) ==שבת זכור== * [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:) ==פסח== * מדכר עבדכון (טל) (רכז:) * שנת רצון שנת רחמים (רכח:) * [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:) ==שבועות== * פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.) * רשות לאזהרות יום א': ** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:) ** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.) ** [[אוחילה לאל]] (רעד:) * אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.) * רשות לאזהרות יום ב': ** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.) ** [[אוחילה לאל]] (רפז.) * אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.) ==י"ז בתמוז== * [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.) * [[תמהנו מרעות]] (רצז:) * אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.) * תוחלת אבותינו (רצח:) * (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.) * חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.) * חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:) ==תשעה באב== ===ליל תשעה באב=== * ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:) * אלא דמתחדתא (שיג.) * תחת אשר לא שמענו (שיג:) * אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.) * בכו עמי וחגרו שק (שיד:) * אני עדה מועדה (שיו.) * איך נחרב ברוב כחשי (שיו:) * שמעו קולי אני זכריה (שיז:) * יום אכפי הכבדתי (שיח.) * עיני עיני ירדה מים (שיט.) * אבכה ואצוח לקהלי (שיט:) * למוצ"ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.) * לבי לציון כים יהמה (שכ:) * חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.) * בליל זה יבכיון (שכב.) * אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:) * כי כלו ביגון חיי (שכג:) * סגולה בה בחרי (שכד.) * למוצ"ש: בליל זה נפקדתי (שכה.) ===שחרית=== * אייליל הה ליום (שכט.) * אבוי לירח חמישי (שכט:) * אנא אל עליון (של.) * איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:) * איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.) * חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:) ===מנחה=== * חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.) * חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.) ==סדר שבתות הרחמים== ===לשבת ור"ח והוא שבת ראה=== * אראלי רום ועליה (שלט.) * שנאני מרומים (שלט:) * משאת שיר ותהלה (שמ.) * ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.) * מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:) * נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.) * בקשו אל וחלו פניו (שמב:) * יחיד יחידה יחדי (שמג.) * ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.) * יום שביעי קדשת (שמד:) * יסוד הכל וכל יכול (שמה.) * שובו נא משובת (שמו.) * אדון אשר יציריו יצר (שמז:) * ידיכם צבאות ה' (שמז:) * תבוא לפניך תפלתי (שמח.) * אז משבעים לאומים (שמח:) * נאום עבדך צור (שמט.) * יעלו צור ישראל קדושו (שנ.) * יקר שירים מהודרים (שנא.) * שמחו נא קהל קדש (שנא:) * עם האל קדושו (שנב.) * יה מרום השקיפה (שנב:) * צור עולמים יה ה' (שנב:) ===סיום=== * [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.) * [[עשה למען שמך]] (שנד:) ===שופטים=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:) * היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.) * אליך אלכה (שנו.) * ה' שומר את עמו ישראל (שנז.) * לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.) * שוחר צורך אליו שבת (שנח:) * ישן עד מתי תנומתך (שנט.) * הלל תמלל (שס.) * מוסד מכיל עולם (שסא.) * בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:) * [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.) * שנאני אלים (שסב:) * זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.) * בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:) * אמונתך יודיעו (שסו.) * שמע קול עשוקים (שסו:) * איום צוה את עמו (שסח.) * שבת זכור ושמור (שסח:) * התבשרי ענייה (שסט.) * שמע נא לקולות בוטים (שסט:) * עתירתנו תקבל (שע:) ===כי תצא=== * שעריך לדל עומד נגדך (שעא.) * שלח לנו משיח (שעא:) * יחידה ממסגרות (שעב.) * יחיש פדיון (שעב:) * רנו ושמחו בני יעקב (שעג:) * ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.) * אשחר קוני (שעד:) * אשר יסד ארקים (שעה.) * ידידי צור (שעו:) * כבוד וחן יתן ה' (שעז.) * תן זמירות עמי (שעז:) * יום יום יחידתי (שעח.) * ה' שמעה נא את קולנו (שעט.) * אשר נטה שחקים (שעט:) * יעירוני סעיפי (שפא.) * שבח אסדיר (שפא.) * שבח יזכירו עם קודש (שפג.) * ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:) * שבת טוב ומבורך לכם (שפד:) * עדי נפשי (שפה:) * ענו עמי סגולת אל (שפו.) * שוכן בגלות (שפז.) * למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:) ===כי תבוא=== * [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.) * [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:) * אספר פלאך נגד עמים (שפט.) * אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.) * צבא מרום יתנו לך (שצא.) * יקושים מחטא הזרה (שצב.) * עם סגולתך ממך רהו (שצב:) * נדיבים בניבים (שצג.) * עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.) * נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:) * ה' ה' אל רם (שצד:) * שרפי צבא שחק (שצה:) * אמונתך ואמרתך (שצו:) * הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:) * אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.) * בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.) * נודה ממציא יש מאין (תא:) * חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:) * יהי נא חסדך האל (תב:) * קהלי זה יפיק רצונכם (תג.) * אשר אמר במאמרו (תג:) * לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:) * אעלוז אלהי בזכרך (תז.) ===נצבים=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:) * להודות לשמך שחר קמנו (תח.) * מי עוד שאלתי (תח:) * משען לכל אביון (תט.) * יה צרי ניחתו בי (תי.) * משגיב בכוחו (תי:) * יה שוכן מעוניך (תיא.) * עמדו פלכים קט (תיא:) * יה רם על שחקים (תיב:) * לשם אל המיוחד (תיג:) * ישן עורה מחמת שכלך (תיד.) * עומדים בני יעקב (תיד.) * ה' שלומך שים עלינו (תטו.) * שדי ממעון שבתך (תטז:) * יקירים ואדירים (תיז.) * שירו לאל ידידים (תיח.) * שמעה אלהים קול רננינו (תיט.) * לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:) * ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.) * איום ונורא עוטה אורה (תכא:) * זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.) ===תקון סליחות=== * [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:) * [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:) * [[תמהנו מרעות]] (תכה.) * [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.) * [[אשמנו מכל עם]] (תכו.) * [[אראלי מעלה]] (תכו.) * [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:) * [[לקדושת שמך]] (תכו:) * [[אלהינו שבשמים]] (תכז.) * [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:) * [[עננו אבינו]] (תכח:) * [[אדון הסליחות]] (תכט.) * [[עשה למען שמך]] (תכט:) * [[דעני לעניי]] (תל:) * [[למתודה חטאתיו]] (תלא.) * [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:) * [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:) * [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.) * [[מרנא דבשמיא]] (תלב.) * [[מתרצה ברחמים]] (תלב.) * [[שומר ישראל]] (תלב:) * [[מחי ומסי]] (תלב:) * [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:) * [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג) * [[הושיענו למען שמך]] (תלד.) ==חלק ב== ==ראש השנה== ===סליחות=== * ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:) * יונה זמיריך הרבי (תמא.) * [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:) * ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.) * [[יום צעקי מאישון]] (תמג.) * שדי שוכן רום (תמג:) * שוב דל והלך (תמד.) * נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:) * ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.) * אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.) * יום לריב תעמוד (תמז.) * [[מנומם בעת קומם]] (תמז:) * יוצר רום ונשיה (תמח.) * אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.) * אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.) * ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.) * שדי שעה שועת (תנא:) * יודעי תרועה בליל זה (תנב.) * שיר ורון מגרון (תנב:) * [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.) * [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.) * [[יום זה למול מלך ישפר]] (תנה.) * אל נדרש לשואל (תנה:) * קול שופר ההדור (תנו.) * יום זה באו (תנו:) * באנו לחלותך (תנז.) * שועת עניים באו להלום (תנז:) * שמע עמי אחווך (תנח.) * שדי לדורשו (תס.) * ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:) * אנא זוכר הברית (תסא.) * מלאך שמך בקרבו (תסא:) * עליון עלה על כל רמים (תסב:) * שוכן על ממעל (תסג.) * עקידה: [[יה איום]] (תסד.) * עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.) * אלהים לא תבזה (תסה:) * אנא כשלג (תסו:) * על פתחך באה (תסז:) * תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:) * סלח ורב חסד (תסט:) * זך אערוך לך שיר (תעא.) * שעריך שוקדה (תעא:) * (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.) * אלהים אל דמי לך (תעג.) * שירו לאל שיר חדש (תעד.) * אל ההרים נשאתי עיני (תעד:) * חסדך זכור שדי (תעה.) * [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.) * אלהי ישראל אל תפן (תעח:) * אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.) * (עקידה:) [[עת שערי צדק לעם פתחת]] (תעט:) * שירו לאלהים פליטת (תפא.) * [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.) * (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:) * חנון פשעינו הדיקם (תפד:) * אם יאמרו אויבי (תפה:) * עם עוברים כבני מרון (תפו:) * שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.) * (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:) * (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:) * (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.) * (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:) * נאלם שופך לבו (תצד.) * אלוה רם במלכותו (תצד:) * ישלח פדות לעם נשבה (תצה.) ==צום גדליה== ===סליחות=== * ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.) * שומע לאביונים (תקטו:) * [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:) * רחמיך שאלתי (תקיז.) * [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.) * שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.) * [[יה למתי צפנת]] (תקיט:) * ישנתי ואעירה (תקכ.) * ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.) * [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.) * בליל צאת המועד (תקכב:) * חי בכל ממשלתו (תקכג:) * ידיכם קודש תשאו (תקכד.) * עת שערי רחמים (תקכד:) * שלום שלום תקרא (תקכה.) * יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.) * חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.) * מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:) * שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.) * בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:) * מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.) * אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.) * שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.) * שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:) * שדי שוב ורצה (תקל:) ===שחרית=== * [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.) * [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:) * חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:) * חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:) * חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:) ==שבת שובה== ===סליחות=== * דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:) * שינה אזורר (תקלו.) * שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:) * שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.) * אשר עשה וכל נושא (תקלח.) * משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:) * סומך לבבנו (תקלט.) * ידעו הבנים השובבים (תקלט:) * [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:) * מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:) * היום דרשנוך (תקמא:) * שובה שובה שובה (תקמב:) * שוב אדם לצור קדם (תקמג.) * אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.) * יום עמדתי להודות (תקמד:) * שלשת ישני חברונה (תקמה.) * עומדים בלילות על מצבה (תקמה:) * שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:) * ימינך נושא עווני (תקמח.) * רופא משובה (תקמט.) * עזוב בן אדם עווניך (תקמט:) * שמע קולי סלח מעלי (תקנ.) * שלום שלום לזרע שלום (תקנ:) * [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:) * אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:) * בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.) * יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:) * יעקב חבלי (תקנד.) ==יום כיפור== ===סליחות לערבית=== * בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.) * על פתחך עם זו קם (תקסד:) * דלתי רחמיך (תקסה.) * ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.) * [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:) * בך בטחו אל נורא (תקסז.) * אנוש עצל בלבב מר (תקסז:) * שוררו ילידי אמוני (תקסח.) * [[ברכי אצולה]] (תקסח:) * הללי אזורה בעוז (תקעא.) ===סליחות לאשמורת=== * שקדו עלי דלת (תקעג:) * מי יפתח שערי רחמים (תקעד.) * [[דלתיך הלילה]] (תקעד:) * ענה עמך אלי (תקעה.) * יראים מרוב מעלם (תקעה:) * יה למלל ביום וליל (תקעו.) * תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.) * אל איום שלח פדיום (תקעז:) * עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.) * יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:) * סגולתי בשובכם (תקעט.) * [[ישן אל תרדם]] (תקעט:) * מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.) * מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:) * שחקי רום גבהו (תקפב.) * ידידי אל ברכוהו (תקפב:) * לבי לכה נשוב (תקפג.) * אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:) * ביום כפור פשעים (תקפה.) * בני ישראל שמחו היום (תקפה:) * ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.) * צועקה מים חטא (תקפו:) * בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:) * שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:) * מאמש עבדיך (תקפח:) * חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.) ===סליחות לשחרית=== * [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.) * תפן להקשיב ממעונים (תקצה:) * [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.) * [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.) * אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:) * תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:) * חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:) * אם אשמתנו גדלה (תר:) * שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:) * רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.) * שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:) ===סליחות לנעילה=== * [[ידידיך מאמש]] (תרטז.) * מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.) * חסדך בל תמש (תריז:) * [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.) * אשר לו כל תפילה (תריח:) * חרדים לאל צמאו (תריט:) * [[בנשף קדמתי]] (תרכ.) * שמעו משמי מעלה (תרכ:) ==הושענות== === לכל יום === * למען עמידת סיני (תרלב.) ===יום א=== * [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:) * [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.) * [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:) * [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:) ===יום ב=== * [[למען אב ידעך]] (תרמא.) * [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:) * [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.) ===יום ג=== * [[למענך תקיף]] (תרמז.) * [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:) * [[מארוד וארפד]] (תרמח.) * [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.) ===יום ד=== * [[למען אב עקד בן]] (תרמט:) * [[ענה איומה אמרתך לוקחת]] (תרנ.) * [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:) ===יום ה=== * [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.) ===יום ו=== * [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.) ===יום ז=== * [[למענך תקיף]] (תרמז.) * [[ענה אתויים]] (תרנב:) * [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.) * [[תענה אמונים]] (תרנג:) * קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.) ==שמיני עצרת== * מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:) * אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:) ==שמחת תורה== ===פיוטים=== * אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:) * פצחו רון ותהלה (תרסט.) * קום ועלה משה (תרסט:) * איה גביר (תרע.) * על משה ארגז (תרע:) * על משה גביר כל המוני (תרעא:) * לבי ליוכבד (תרעב.) * [[בשאר שמחות שירים תענו|בשאר שמחות]] (תרעג.) * ידידים זכרו (תרעג:) * אל עליון ונורא (תרעג:) * בא"י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:) * שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:) * [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.) * שמחו נא שמחו נא (תרעו.) * [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:) * [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.) * [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:) * [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:) * שמו לעד לי מסעד (תרעח.) * אחו פלא תמים דעה (תרעח:) * מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.) * שבטי יה שבטי יה (תרפ.) * ה' לי ה' לי (תרפ:) * ענו שירים ומהללים (תרפא.) * קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:) * רשות לתרגום מעונה (תרפב.) * רשות לתרגום ויעל (תרפב:) * אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.) ==עשרה בטבת== ===סליחות=== * [[אז בעזבי מקרא דת]] (תרפה.) * [[אבותינו בשלוותם]] (תרפו.) * חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:) * חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:) ==צום אסתר== ===סליחות=== * אז בגורי בצל מלכי פרס (תרפח:) * תלאותי ביום צומי אספרה (תרפט.) * אזכור מעלליך בכל פעלתם (תרפט:) * חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש (תרצ:) * חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי (תרצא.) ==שירים== ===פסח=== * שלמים נכנסו תחתם שבחים * ארומם יה אדוני האדונים * אברך שם כבוד שוכן מעונים * שמנים מבשמי שיר רקוחים * שיר אענה היום לאל שמים * שמחו ועלצו כל בני אפרים * תמים דעים נחה עמך * במיטב שיר ענו היום בשמחה * בידך כוס קחה ראשית תחילה * לאל אשר נטה בעוז שמים * אהלל אל נערץ בסוד קדושים * תנו תודה לאל גאל ידידים * ארומם צור עושה גדולות * ששון ויקר נתחברו * ידידים יוצאים מפרך ענמים * ישראל שמחו בחג * חבושים גדושים * שמחו אמוני ואמרו לפני * שמחו אמוני ואמרו נאמני * מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך * בין שבת ומועד מלחמה ערוכה * אמונים ערכו שבח לאל * שדי ראה לחצנו * שיחו נוראותיו אל נעלה * זרע יעקב מבחר יצור * ליל שמורים תתענגו דודים * יונה מה תהגי ומה תהמי ===שבועות=== * אברך שם כבוד נורא עלילה * זכור משכיל עשרת הדברים * שלשת מועדי האל היקרים * אשבח לאל אשר יצר יצורים * אמת עלי לספר מאמרות * יבורך עם נברא * דביר קדשך פתח יומי * רוח חכמה ובינה * ברוך אשר על סיני להמוני * שש אנכי יום נחלו * שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו * מקול התרועה * יום מעמד סיני * אלה ימי מועדים * יוצאת חפשית עולך נשבר * יום קבלו תורה בנים בהר סיני * יגדל שמך נורא ===סוכות=== * בסתר חסדך נורא עלילה * ארבעת מינים בלולב * מתי תתן צורי ברכת * סורה ידיד לגנה * יום נחית גאולים * האל תמים דרכו * עדת יעקב הקדושים * אל חי יואל ממעונה * יוצאים מנוף ופרך ענמים * שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם * שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה * איתנים ונאמנים * זרע חכמים * שרי הללו שמעו תמימים ===שמחת תורה=== * ירעפו שחקים * סגולת אל ועדה נאמנה * שמיני חג עצרת ===ראש השנה=== * היום הזה לזרע הקודש * אלהי לא כמעלי תגמלני * שמע אנקת עבדיך * שוכן מרומי ===יום טוב=== * שרינו קהל הקדש ===מילה=== * יבורך שם כבוד שוכן מעונים * בטח לבי באל שוכן מרומים * שמחו חברים בני איתני * ילד שנולד ולשמונה נימול * אלהים חק ביום גילה * הגישו כשי עולות * הקריבו כשה תמים * ילד שנולד יוחק לחיים * ברינת וגילת * למשוש רננים * אודך אל בקהל אמוני * שמח יולד בילד זה * יחונן צור בחמלתו * מילה היא זכות נשלם * כל שיר אשר יושר ברננים * לבית לוי ומשפחתו * יאות לכם להודות לה' * יחיד חמול על עמך * פקוד אפקוד עמי אמוני * אל שמחת גילי * ארים קול שירים נחמדים * נצר אשר קם בחצריך * אל נורא עמך הצדק * לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה * פיצחו ברנה קהל אמוני * מאד צוה לילד ברכה * בני לוי ביחד רוממו אל * שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק * יקיים אל ברית שבת ומילה * קדושים שבחו לאל ולשמו * יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו ===חתן=== * בלבי צמחו היום שמחות * סהר וחמה מזבול ירדו * יהולל אל בפי שרפי מעונה * יחי חתן כמו עיש וכימה * בטרם יערוך לבי אמרות * אהלל אל ברוב שמחה ושירים * חתני מה מאוד יקרה מנתו * שמע מכל עבריך שלומות * אברך שם כבוד שוכן מעונים * ראו חתן צעיר ימים ושנים * הקול כנור אם זה קול זמירות * חתן עמוד ביקר הדרך * נופת וצוף דבש לשונך * חתן יהי שלום סביביך * יום זה ארנן ברנני * אל אשר לו הגדולה * אלהים יברך חתן וכלה * אנא שפתי אל באמרתך * היום יהי ראשית ששוניך * דרוש אדרוש שם דר מעוני * אמונים ברכו שם דר מעונים * צבי פניו מאירים * השר שמח כי רב הדרך ===לקורא ההפטרה=== * שוכן בלבבי * היום יהי שמחה ובשורה * אל תירא אל תירא ===קינות על המתים=== * צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:) * אנא הלך זה (תשעב.) * לבשי יחידה עוז (תשעב:) * יום הנדוד כלו עיני (תשעג:) * תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.) * שמשי הלוא ערבה (תשעה:) * על בחורה בתומתה (תשעו:) * על פלוני הבחור (תשעז.) * איך סוד חתנים ואנה (תשעז:) * ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.) * איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:) * יום סוב השר (תשעט:) * אבל המר מאוד (תשפ.) * לקול צועק במרוצה (תשפא.) * [[שכחי יגונך]] (תשפא.) * היום שמחו מתים (תשפב.) * על אשה בתומתה (תשפב:) * סעדאל סעדאל (תשפב:) * אהה נלקח ארון (תשפג:) * יחזו הדר וכבוד (תשפד:) * שאון לבי וגם צערו (תשפה.) * יריבוני לרוב בכיי (תשפה:) * בני הזכירוני (תשפו.) * ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:) * צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:) * נפשי תני לבך (תשפז:) * ספדו נא הבנות (תשפז:) * בכו עמי קהל צובה (תשפח:) * אצילי עם שאו קינה (תשפט:) * הצור חמסי עליך (תשצ.) * הצור הצדיק אבד (תשצ:) * הצור עיני נגרה (תשצ:) * הצור החסיד נפטר (תשצא:) * הצור היום אעורר בכי (תשצב.) == הערות == lenuorm16mtf1jxjkpdnsyhv62ojzgc 2 1738968 3086370 3077262 2026-10-01T20:20:05Z מו יו הו 37729 /* יום ג */ 3086370 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|על פי: ספר אהבת הקדמונים סידור תפלות מכל השנה כמנהג ק"ק התושבים יצ"ו שבעוב"י פאס יע"א (מארוקו), ירושלים תרמ"ט}} ==בקשות קודם התפילה== * [[שעריך בדפקי]] * <small>[[שחר אבקשך]] וכו'</small> * <small>[[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] וכו'</small> * <small>[[אדון עולם]] וכו'</small> * [[יגדל]] * למדו נדעה נרדפה * אבוא ביתך למחנה שכינה * מציאותו ואחדותו ואין גוף * אלהי הנשמה שנתת * [[אגדלך]] ==בקשות של שבת== * אל אל אשחר ואפללה * לאדון כל אודה בקול גילה ==פיוטים נוספים== * פזמון אחר הכרזת ר"ח: אברך ברנני עדתכם נאמני * למוצ"ש: [[אליהו הנביא]] * פזמון לז' אדר: היום נלקח אדון כל חוזה חזיונים * לפורים (בשירת הים לפני מי כמוך באלים): אומר לה' מחסי * במנחה של ת"ב: אלהי קדם מעונה ישובב יונה דגלה ==ראש השנה== * ליל ר"ה, אחר [[אחות קטנה]]: [[ברכי אצולה]] * [[היום תאמצנו]] * שחרית של ר"ה, פזמון לה' מלך (של פסוד"ז?): [[אדירי איומה]] * לפני שיר למעלות בפסוד"ז: יום באתי ליחדך * אחרי שיר למעלות: יום גשתי להללך * אחרי שיר המעלות שמחתי: הנה כעיני עבד * לפני ברוך שאמר: יה צורי אור נרי * אחרי שירת הים: <small>([[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] ככתוב במחזורים)</small>, [[שופט כל הארץ]] * רשות לנשמת: סעיפי נבהלו והתחלחלו * <small>[[יה שמך ארוממך|יה שמך]] ככתוב במחזורים</small> * רשות לקדיש: יסוד הסוד וסוד היסוד * רשות אחר לקדיש: ספורותי ושירותי ==לתקיעת שופר== * [[קול שופר הדרור]] * [[המלך ה']] * [[אנא בקראנו]] * [[מרום וקדוש שעה]] * [[ה' בקול שופר]] ==ב' של ר"ה== * ליל ב' במקום אחות קטנה: קדוש תבשר עדתך * לאחר שירת הים: יום זה דר במרומים * לנשמת: [[שואף כמו עבד]] * רשות לנשמת: [[שפל רוח]] * רשות אחר: [[שחי לאל|שיחי לאל]] * רשות לקדיש: אנצח אשבח ==צום גדליה== * <small>סליחות: [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמונה]], [[תמהנו מרעות|תמהנו]], [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]], [[אשמנו מכל עם]], [[אשמנו באומר ובפועל]], וכסדר הזה בשאר תעניות</small> ==ליל יום כיפור== * לפני ערבית: [[ברכי אצולה]] ==מעמד הלילה== * פזמון: שלח מלאך מליץ * פזמון: [[דלתיך הלילה]] * פזמון: אבינו אל ארך אפים * פזמון: [[אנא בקראנו]] * תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] * פזמון: [[אדני נגדך כל תאותי]] * [[אל רחום שמך]] * [[ה' חננו והקימנו]] * [[חוסה על ישראל עמך]] * [[עשה למען שמך]], עשה למען מלאכיך * [[דעני לעניי]] * [[עננו אבינו]] * [[עננו אלהי אברהם]] * [[אדון הסליחות]] * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[מחי ומסי]] * [[שומר ישראל]] * [[היום תאמצנו]] ==שחרית ליום כיפור== * לפני ברוך שאמר: ה' ה' אל רם על כל אל * <small>יה צורי דלעיל</small> * <small>אחרי השירה: [[לך אלי תשוקתי]] דלעיל</small> * <small>[[אלהים אלי אתה|אלהים אלי]] שבמחזורים קודם נשמת</small> * <small>[[שנאנים שאננים|שנאנים]] ככתוב במחזור</small> * לקדיש: יהי רצון לקבץ צאן ==מעמד שחרית== * פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * פזמון: היום תישע * פזמון: [[למענך אלהי]] * פזמון: [[יום צעקו שבים]] * פזמון: [[יענה בבור אבות]] * תוכחה: [[שוכני בתי חמר]] * פזמון: <small>[[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] הכתובה במחזור ר"ה</small> * <small>אל רחום שמך וכו'</small> * אחרי א"ש ויעבור: [[אלהא רבא]] * <small>בהוצאת ס"ת: [[עת שערי רצון להפתח]] הכתוב במחזור ר"ה</small> * <small>אחרי עלינו: [[אוחילה לאל]], סדר עבודה כבמחזור עד כמו כן מפינו תשמע ותושיע, ואח"כ:</small> [[שנת אורה שנת ברכה]] (ארוך יותר?) * אחרי ואני הרשעתי: אלהי בושתי ונכלמתי לעמוד לפניך ==מעמד למוסף== * פזמון: נאור מקור חיים * פזמון: שמם הר ציון * פזמון: יה להלל ביום וליל * תוכחה: שעה קולי בהתעטפי * בקשה: ברחמיך אלהי רחמני * תחינה: אנת הוא אלהא לית בר מינך ==מנחה ליום כיפור== * מנחה: [[עת שערי רצון - אני מזכיר היום]] * לוידוי בחזרת הש"ץ: על חטא שחטאנו לפניך באהבת אדם ==מעמד למנחה== * קראתי מצרה * יחיד אלהי אמן * רצה רינת מתוודים * תוכחה: אימות עלי נפלו * בקשה: בחסדך יה עוון עבדך סלחה * תחינה: אלה אלהין מרי מלכין ודחילא ==נעילה== * לאשרי: [[מלכי עולם בורא]] ==מעמד לנעילה== * פזמון: [[בנשף קדמתי]] * פזמון: אחרית ותקוה * פזמון: [[ידידיך מאמש]] * פזמון: [[תענו ותעתרו מן השמים בשר נא]] * <small>אל רחום שמך…</small> * [[עננו אלהי אברהם]]{{הערה|בנוסח דומה לזה שאומרים במנהג אשכנז בסדר יוכ"ק.}} ==הושענות== ===כל יום=== * (תחינה קצרה) * [[אהבת אברהם ברכה תשית]] * [[הושענא למענך אלהינו]] (ההושענות של כל יום) * אנא אל אחד, אחד ואין לו שני * תבנה ציון * תתפרקון ===יום א=== * [[למענך אדיר אדירים]] * [[אנא אל אחד ושמו אחד]] * [[אנא אל אחרון וראשון]] * [[כהושעת ירויי היאור]] ===יום ב=== * [[למען אב ידעך]] * [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] * [[אנא יוצרי דרשני]] * [[כהושעת יגיעי נשם]] ===יום ג=== * [[למען אב חדשת שמו לנקוב]] * [[אנא האל הנקדש]] * [[אנא יסד יסודות מקדשי|אנא יסד יסוד מקדשי]] * [[כהושעת ידידים מכף מעבידים]] ===יום ד=== * [[למען אב עקד בן]] * [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] * [[אנא יערב לך שועי]] * [[כהושעת יקיר]] ===יום ה=== * [[למענך אל הושיעה]] * [[אנא המיחד לכבודו]] * [[אנא יוצרי וקדושי]] * [[כהושעת יקושי מלבן]] ===יום ו=== * [[למען טוב להודות ברינה]] * [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] * [[אנא הישר מערכי]] * [[כהושעת ילידי אהב]] ===הו"ר=== * [[מארם ומאדום וממואב]] * [[למען אב את שני נעריו קח]] * [[תתננו לשם ולתהלה]] * [[אנא אחוז כס]] * [[אני אמרתי אל מוציאו]] * [[אנא תומכי בדי ערבה]] * [[למען אב נמשך אחריך כמים]] * [[אבי עד חש לתארך|אבי עד חש לפארך]] (הקפות דומות לשל הספרדים) * [[תפתח ארץ ויפרו ישע]] * [[יפה נוף אנופף]] * אחרי קדיש: [[שמע קולי]] ===שמחת תורה אחר ההפטרה=== * [[קומו ברינה עדת אמוני]] * [[אשריך הר העברים]] ===תחנון לשני וחמישי=== * ליום שני: [[ה' יונתך שבעה קלון]] * ליום חמישי: [[ה' יושב הכרובים]] ==הערות== tcstqhb31pbqvci4fo4j66v3qcekthg 3086371 3086370 2026-10-01T20:23:56Z מו יו הו 37729 /* יום ו */ 3086371 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|על פי: ספר אהבת הקדמונים סידור תפלות מכל השנה כמנהג ק"ק התושבים יצ"ו שבעוב"י פאס יע"א (מארוקו), ירושלים תרמ"ט}} ==בקשות קודם התפילה== * [[שעריך בדפקי]] * <small>[[שחר אבקשך]] וכו'</small> * <small>[[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] וכו'</small> * <small>[[אדון עולם]] וכו'</small> * [[יגדל]] * למדו נדעה נרדפה * אבוא ביתך למחנה שכינה * מציאותו ואחדותו ואין גוף * אלהי הנשמה שנתת * [[אגדלך]] ==בקשות של שבת== * אל אל אשחר ואפללה * לאדון כל אודה בקול גילה ==פיוטים נוספים== * פזמון אחר הכרזת ר"ח: אברך ברנני עדתכם נאמני * למוצ"ש: [[אליהו הנביא]] * פזמון לז' אדר: היום נלקח אדון כל חוזה חזיונים * לפורים (בשירת הים לפני מי כמוך באלים): אומר לה' מחסי * במנחה של ת"ב: אלהי קדם מעונה ישובב יונה דגלה ==ראש השנה== * ליל ר"ה, אחר [[אחות קטנה]]: [[ברכי אצולה]] * [[היום תאמצנו]] * שחרית של ר"ה, פזמון לה' מלך (של פסוד"ז?): [[אדירי איומה]] * לפני שיר למעלות בפסוד"ז: יום באתי ליחדך * אחרי שיר למעלות: יום גשתי להללך * אחרי שיר המעלות שמחתי: הנה כעיני עבד * לפני ברוך שאמר: יה צורי אור נרי * אחרי שירת הים: <small>([[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] ככתוב במחזורים)</small>, [[שופט כל הארץ]] * רשות לנשמת: סעיפי נבהלו והתחלחלו * <small>[[יה שמך ארוממך|יה שמך]] ככתוב במחזורים</small> * רשות לקדיש: יסוד הסוד וסוד היסוד * רשות אחר לקדיש: ספורותי ושירותי ==לתקיעת שופר== * [[קול שופר הדרור]] * [[המלך ה']] * [[אנא בקראנו]] * [[מרום וקדוש שעה]] * [[ה' בקול שופר]] ==ב' של ר"ה== * ליל ב' במקום אחות קטנה: קדוש תבשר עדתך * לאחר שירת הים: יום זה דר במרומים * לנשמת: [[שואף כמו עבד]] * רשות לנשמת: [[שפל רוח]] * רשות אחר: [[שחי לאל|שיחי לאל]] * רשות לקדיש: אנצח אשבח ==צום גדליה== * <small>סליחות: [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמונה]], [[תמהנו מרעות|תמהנו]], [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]], [[אשמנו מכל עם]], [[אשמנו באומר ובפועל]], וכסדר הזה בשאר תעניות</small> ==ליל יום כיפור== * לפני ערבית: [[ברכי אצולה]] ==מעמד הלילה== * פזמון: שלח מלאך מליץ * פזמון: [[דלתיך הלילה]] * פזמון: אבינו אל ארך אפים * פזמון: [[אנא בקראנו]] * תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] * פזמון: [[אדני נגדך כל תאותי]] * [[אל רחום שמך]] * [[ה' חננו והקימנו]] * [[חוסה על ישראל עמך]] * [[עשה למען שמך]], עשה למען מלאכיך * [[דעני לעניי]] * [[עננו אבינו]] * [[עננו אלהי אברהם]] * [[אדון הסליחות]] * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[מחי ומסי]] * [[שומר ישראל]] * [[היום תאמצנו]] ==שחרית ליום כיפור== * לפני ברוך שאמר: ה' ה' אל רם על כל אל * <small>יה צורי דלעיל</small> * <small>אחרי השירה: [[לך אלי תשוקתי]] דלעיל</small> * <small>[[אלהים אלי אתה|אלהים אלי]] שבמחזורים קודם נשמת</small> * <small>[[שנאנים שאננים|שנאנים]] ככתוב במחזור</small> * לקדיש: יהי רצון לקבץ צאן ==מעמד שחרית== * פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * פזמון: היום תישע * פזמון: [[למענך אלהי]] * פזמון: [[יום צעקו שבים]] * פזמון: [[יענה בבור אבות]] * תוכחה: [[שוכני בתי חמר]] * פזמון: <small>[[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] הכתובה במחזור ר"ה</small> * <small>אל רחום שמך וכו'</small> * אחרי א"ש ויעבור: [[אלהא רבא]] * <small>בהוצאת ס"ת: [[עת שערי רצון להפתח]] הכתוב במחזור ר"ה</small> * <small>אחרי עלינו: [[אוחילה לאל]], סדר עבודה כבמחזור עד כמו כן מפינו תשמע ותושיע, ואח"כ:</small> [[שנת אורה שנת ברכה]] (ארוך יותר?) * אחרי ואני הרשעתי: אלהי בושתי ונכלמתי לעמוד לפניך ==מעמד למוסף== * פזמון: נאור מקור חיים * פזמון: שמם הר ציון * פזמון: יה להלל ביום וליל * תוכחה: שעה קולי בהתעטפי * בקשה: ברחמיך אלהי רחמני * תחינה: אנת הוא אלהא לית בר מינך ==מנחה ליום כיפור== * מנחה: [[עת שערי רצון - אני מזכיר היום]] * לוידוי בחזרת הש"ץ: על חטא שחטאנו לפניך באהבת אדם ==מעמד למנחה== * קראתי מצרה * יחיד אלהי אמן * רצה רינת מתוודים * תוכחה: אימות עלי נפלו * בקשה: בחסדך יה עוון עבדך סלחה * תחינה: אלה אלהין מרי מלכין ודחילא ==נעילה== * לאשרי: [[מלכי עולם בורא]] ==מעמד לנעילה== * פזמון: [[בנשף קדמתי]] * פזמון: אחרית ותקוה * פזמון: [[ידידיך מאמש]] * פזמון: [[תענו ותעתרו מן השמים בשר נא]] * <small>אל רחום שמך…</small> * [[עננו אלהי אברהם]]{{הערה|בנוסח דומה לזה שאומרים במנהג אשכנז בסדר יוכ"ק.}} ==הושענות== ===כל יום=== * (תחינה קצרה) * [[אהבת אברהם ברכה תשית]] * [[הושענא למענך אלהינו]] (ההושענות של כל יום) * אנא אל אחד, אחד ואין לו שני * תבנה ציון * תתפרקון ===יום א=== * [[למענך אדיר אדירים]] * [[אנא אל אחד ושמו אחד]] * [[אנא אל אחרון וראשון]] * [[כהושעת ירויי היאור]] ===יום ב=== * [[למען אב ידעך]] * [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] * [[אנא יוצרי דרשני]] * [[כהושעת יגיעי נשם]] ===יום ג=== * [[למען אב חדשת שמו לנקוב]] * [[אנא האל הנקדש]] * [[אנא יסד יסודות מקדשי|אנא יסד יסוד מקדשי]] * [[כהושעת ידידים מכף מעבידים]] ===יום ד=== * [[למען אב עקד בן]] * [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] * [[אנא יערב לך שועי]] * [[כהושעת יקיר]] ===יום ה=== * [[למענך אל הושיעה]] * [[אנא המיחד לכבודו]] * [[אנא יוצרי וקדושי]] * [[כהושעת יקושי מלבן]] ===יום ו=== * [[למען תפר עלה תאנה|למען טוב להודות ברנה]] * [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] * [[אנא ישר מערכי|אנא הישר מערכי]] * [[כהושעת ילידי אהב]] ===הו"ר=== * [[מארם ומאדום וממואב]] * [[למען אב את שני נעריו קח]] * [[תתננו לשם ולתהלה]] * [[אנא אחוז כס]] * [[אני אמרתי אל מוציאו]] * [[אנא תומכי בדי ערבה]] * [[למען אב נמשך אחריך כמים]] * [[אבי עד חש לתארך|אבי עד חש לפארך]] (הקפות דומות לשל הספרדים) * [[תפתח ארץ ויפרו ישע]] * [[יפה נוף אנופף]] * אחרי קדיש: [[שמע קולי]] ===שמחת תורה אחר ההפטרה=== * [[קומו ברינה עדת אמוני]] * [[אשריך הר העברים]] ===תחנון לשני וחמישי=== * ליום שני: [[ה' יונתך שבעה קלון]] * ליום חמישי: [[ה' יושב הכרובים]] ==הערות== dxdz1e9t6jerukitw1b5taaccaf90yk 3086372 3086371 2026-10-01T20:24:56Z מו יו הו 37729 /* הו"ר */ 3086372 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|על פי: ספר אהבת הקדמונים סידור תפלות מכל השנה כמנהג ק"ק התושבים יצ"ו שבעוב"י פאס יע"א (מארוקו), ירושלים תרמ"ט}} ==בקשות קודם התפילה== * [[שעריך בדפקי]] * <small>[[שחר אבקשך]] וכו'</small> * <small>[[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] וכו'</small> * <small>[[אדון עולם]] וכו'</small> * [[יגדל]] * למדו נדעה נרדפה * אבוא ביתך למחנה שכינה * מציאותו ואחדותו ואין גוף * אלהי הנשמה שנתת * [[אגדלך]] ==בקשות של שבת== * אל אל אשחר ואפללה * לאדון כל אודה בקול גילה ==פיוטים נוספים== * פזמון אחר הכרזת ר"ח: אברך ברנני עדתכם נאמני * למוצ"ש: [[אליהו הנביא]] * פזמון לז' אדר: היום נלקח אדון כל חוזה חזיונים * לפורים (בשירת הים לפני מי כמוך באלים): אומר לה' מחסי * במנחה של ת"ב: אלהי קדם מעונה ישובב יונה דגלה ==ראש השנה== * ליל ר"ה, אחר [[אחות קטנה]]: [[ברכי אצולה]] * [[היום תאמצנו]] * שחרית של ר"ה, פזמון לה' מלך (של פסוד"ז?): [[אדירי איומה]] * לפני שיר למעלות בפסוד"ז: יום באתי ליחדך * אחרי שיר למעלות: יום גשתי להללך * אחרי שיר המעלות שמחתי: הנה כעיני עבד * לפני ברוך שאמר: יה צורי אור נרי * אחרי שירת הים: <small>([[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] ככתוב במחזורים)</small>, [[שופט כל הארץ]] * רשות לנשמת: סעיפי נבהלו והתחלחלו * <small>[[יה שמך ארוממך|יה שמך]] ככתוב במחזורים</small> * רשות לקדיש: יסוד הסוד וסוד היסוד * רשות אחר לקדיש: ספורותי ושירותי ==לתקיעת שופר== * [[קול שופר הדרור]] * [[המלך ה']] * [[אנא בקראנו]] * [[מרום וקדוש שעה]] * [[ה' בקול שופר]] ==ב' של ר"ה== * ליל ב' במקום אחות קטנה: קדוש תבשר עדתך * לאחר שירת הים: יום זה דר במרומים * לנשמת: [[שואף כמו עבד]] * רשות לנשמת: [[שפל רוח]] * רשות אחר: [[שחי לאל|שיחי לאל]] * רשות לקדיש: אנצח אשבח ==צום גדליה== * <small>סליחות: [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמונה]], [[תמהנו מרעות|תמהנו]], [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]], [[אשמנו מכל עם]], [[אשמנו באומר ובפועל]], וכסדר הזה בשאר תעניות</small> ==ליל יום כיפור== * לפני ערבית: [[ברכי אצולה]] ==מעמד הלילה== * פזמון: שלח מלאך מליץ * פזמון: [[דלתיך הלילה]] * פזמון: אבינו אל ארך אפים * פזמון: [[אנא בקראנו]] * תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] * פזמון: [[אדני נגדך כל תאותי]] * [[אל רחום שמך]] * [[ה' חננו והקימנו]] * [[חוסה על ישראל עמך]] * [[עשה למען שמך]], עשה למען מלאכיך * [[דעני לעניי]] * [[עננו אבינו]] * [[עננו אלהי אברהם]] * [[אדון הסליחות]] * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[מחי ומסי]] * [[שומר ישראל]] * [[היום תאמצנו]] ==שחרית ליום כיפור== * לפני ברוך שאמר: ה' ה' אל רם על כל אל * <small>יה צורי דלעיל</small> * <small>אחרי השירה: [[לך אלי תשוקתי]] דלעיל</small> * <small>[[אלהים אלי אתה|אלהים אלי]] שבמחזורים קודם נשמת</small> * <small>[[שנאנים שאננים|שנאנים]] ככתוב במחזור</small> * לקדיש: יהי רצון לקבץ צאן ==מעמד שחרית== * פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * פזמון: היום תישע * פזמון: [[למענך אלהי]] * פזמון: [[יום צעקו שבים]] * פזמון: [[יענה בבור אבות]] * תוכחה: [[שוכני בתי חמר]] * פזמון: <small>[[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] הכתובה במחזור ר"ה</small> * <small>אל רחום שמך וכו'</small> * אחרי א"ש ויעבור: [[אלהא רבא]] * <small>בהוצאת ס"ת: [[עת שערי רצון להפתח]] הכתוב במחזור ר"ה</small> * <small>אחרי עלינו: [[אוחילה לאל]], סדר עבודה כבמחזור עד כמו כן מפינו תשמע ותושיע, ואח"כ:</small> [[שנת אורה שנת ברכה]] (ארוך יותר?) * אחרי ואני הרשעתי: אלהי בושתי ונכלמתי לעמוד לפניך ==מעמד למוסף== * פזמון: נאור מקור חיים * פזמון: שמם הר ציון * פזמון: יה להלל ביום וליל * תוכחה: שעה קולי בהתעטפי * בקשה: ברחמיך אלהי רחמני * תחינה: אנת הוא אלהא לית בר מינך ==מנחה ליום כיפור== * מנחה: [[עת שערי רצון - אני מזכיר היום]] * לוידוי בחזרת הש"ץ: על חטא שחטאנו לפניך באהבת אדם ==מעמד למנחה== * קראתי מצרה * יחיד אלהי אמן * רצה רינת מתוודים * תוכחה: אימות עלי נפלו * בקשה: בחסדך יה עוון עבדך סלחה * תחינה: אלה אלהין מרי מלכין ודחילא ==נעילה== * לאשרי: [[מלכי עולם בורא]] ==מעמד לנעילה== * פזמון: [[בנשף קדמתי]] * פזמון: אחרית ותקוה * פזמון: [[ידידיך מאמש]] * פזמון: [[תענו ותעתרו מן השמים בשר נא]] * <small>אל רחום שמך…</small> * [[עננו אלהי אברהם]]{{הערה|בנוסח דומה לזה שאומרים במנהג אשכנז בסדר יוכ"ק.}} ==הושענות== ===כל יום=== * (תחינה קצרה) * [[אהבת אברהם ברכה תשית]] * [[הושענא למענך אלהינו]] (ההושענות של כל יום) * אנא אל אחד, אחד ואין לו שני * תבנה ציון * תתפרקון ===יום א=== * [[למענך אדיר אדירים]] * [[אנא אל אחד ושמו אחד]] * [[אנא אל אחרון וראשון]] * [[כהושעת ירויי היאור]] ===יום ב=== * [[למען אב ידעך]] * [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] * [[אנא יוצרי דרשני]] * [[כהושעת יגיעי נשם]] ===יום ג=== * [[למען אב חדשת שמו לנקוב]] * [[אנא האל הנקדש]] * [[אנא יסד יסודות מקדשי|אנא יסד יסוד מקדשי]] * [[כהושעת ידידים מכף מעבידים]] ===יום ד=== * [[למען אב עקד בן]] * [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] * [[אנא יערב לך שועי]] * [[כהושעת יקיר]] ===יום ה=== * [[למענך אל הושיעה]] * [[אנא המיחד לכבודו]] * [[אנא יוצרי וקדושי]] * [[כהושעת יקושי מלבן]] ===יום ו=== * [[למען תפר עלה תאנה|למען טוב להודות ברנה]] * [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] * [[אנא ישר מערכי|אנא הישר מערכי]] * [[כהושעת ילידי אהב]] ===הו"ר=== * [[מארם ומאדום וממואב]] * [[למען אב השכים|למען אב את שני נעריו קח]] * [[תתננו לשם ולתהלה]] * [[אנא אחוז כס]] * [[אני אמרתי אל מוציאו]] * [[אנא תומכי בדי ערבה]] * [[למען אב נמשך אחריך כמים]] * [[אבי עד חש לתארך|אבי עד חש לפארך]] (הקפות דומות לשל הספרדים) * [[תפתח ארץ ויפרו ישע]] * [[יפה נוף אנופף]] * אחרי קדיש: [[שמע קולי]] ===שמחת תורה אחר ההפטרה=== * [[קומו ברינה עדת אמוני]] * [[אשריך הר העברים]] ===תחנון לשני וחמישי=== * ליום שני: [[ה' יונתך שבעה קלון]] * ליום חמישי: [[ה' יושב הכרובים]] ==הערות== 8250aevfxodyjp73g4pe6ps4wiz48fb 3086383 3086372 2026-10-01T21:32:29Z מו יו הו 37729 /* כל יום */ 3086383 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|על פי: ספר אהבת הקדמונים סידור תפלות מכל השנה כמנהג ק"ק התושבים יצ"ו שבעוב"י פאס יע"א (מארוקו), ירושלים תרמ"ט}} ==בקשות קודם התפילה== * [[שעריך בדפקי]] * <small>[[שחר אבקשך]] וכו'</small> * <small>[[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] וכו'</small> * <small>[[אדון עולם]] וכו'</small> * [[יגדל]] * למדו נדעה נרדפה * אבוא ביתך למחנה שכינה * מציאותו ואחדותו ואין גוף * אלהי הנשמה שנתת * [[אגדלך]] ==בקשות של שבת== * אל אל אשחר ואפללה * לאדון כל אודה בקול גילה ==פיוטים נוספים== * פזמון אחר הכרזת ר"ח: אברך ברנני עדתכם נאמני * למוצ"ש: [[אליהו הנביא]] * פזמון לז' אדר: היום נלקח אדון כל חוזה חזיונים * לפורים (בשירת הים לפני מי כמוך באלים): אומר לה' מחסי * במנחה של ת"ב: אלהי קדם מעונה ישובב יונה דגלה ==ראש השנה== * ליל ר"ה, אחר [[אחות קטנה]]: [[ברכי אצולה]] * [[היום תאמצנו]] * שחרית של ר"ה, פזמון לה' מלך (של פסוד"ז?): [[אדירי איומה]] * לפני שיר למעלות בפסוד"ז: יום באתי ליחדך * אחרי שיר למעלות: יום גשתי להללך * אחרי שיר המעלות שמחתי: הנה כעיני עבד * לפני ברוך שאמר: יה צורי אור נרי * אחרי שירת הים: <small>([[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] ככתוב במחזורים)</small>, [[שופט כל הארץ]] * רשות לנשמת: סעיפי נבהלו והתחלחלו * <small>[[יה שמך ארוממך|יה שמך]] ככתוב במחזורים</small> * רשות לקדיש: יסוד הסוד וסוד היסוד * רשות אחר לקדיש: ספורותי ושירותי ==לתקיעת שופר== * [[קול שופר הדרור]] * [[המלך ה']] * [[אנא בקראנו]] * [[מרום וקדוש שעה]] * [[ה' בקול שופר]] ==ב' של ר"ה== * ליל ב' במקום אחות קטנה: קדוש תבשר עדתך * לאחר שירת הים: יום זה דר במרומים * לנשמת: [[שואף כמו עבד]] * רשות לנשמת: [[שפל רוח]] * רשות אחר: [[שחי לאל|שיחי לאל]] * רשות לקדיש: אנצח אשבח ==צום גדליה== * <small>סליחות: [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמונה]], [[תמהנו מרעות|תמהנו]], [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]], [[אשמנו מכל עם]], [[אשמנו באומר ובפועל]], וכסדר הזה בשאר תעניות</small> ==ליל יום כיפור== * לפני ערבית: [[ברכי אצולה]] ==מעמד הלילה== * פזמון: שלח מלאך מליץ * פזמון: [[דלתיך הלילה]] * פזמון: אבינו אל ארך אפים * פזמון: [[אנא בקראנו]] * תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] * פזמון: [[אדני נגדך כל תאותי]] * [[אל רחום שמך]] * [[ה' חננו והקימנו]] * [[חוסה על ישראל עמך]] * [[עשה למען שמך]], עשה למען מלאכיך * [[דעני לעניי]] * [[עננו אבינו]] * [[עננו אלהי אברהם]] * [[אדון הסליחות]] * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[מחי ומסי]] * [[שומר ישראל]] * [[היום תאמצנו]] ==שחרית ליום כיפור== * לפני ברוך שאמר: ה' ה' אל רם על כל אל * <small>יה צורי דלעיל</small> * <small>אחרי השירה: [[לך אלי תשוקתי]] דלעיל</small> * <small>[[אלהים אלי אתה|אלהים אלי]] שבמחזורים קודם נשמת</small> * <small>[[שנאנים שאננים|שנאנים]] ככתוב במחזור</small> * לקדיש: יהי רצון לקבץ צאן ==מעמד שחרית== * פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * פזמון: היום תישע * פזמון: [[למענך אלהי]] * פזמון: [[יום צעקו שבים]] * פזמון: [[יענה בבור אבות]] * תוכחה: [[שוכני בתי חמר]] * פזמון: <small>[[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] הכתובה במחזור ר"ה</small> * <small>אל רחום שמך וכו'</small> * אחרי א"ש ויעבור: [[אלהא רבא]] * <small>בהוצאת ס"ת: [[עת שערי רצון להפתח]] הכתוב במחזור ר"ה</small> * <small>אחרי עלינו: [[אוחילה לאל]], סדר עבודה כבמחזור עד כמו כן מפינו תשמע ותושיע, ואח"כ:</small> [[שנת אורה שנת ברכה]] (ארוך יותר?) * אחרי ואני הרשעתי: אלהי בושתי ונכלמתי לעמוד לפניך ==מעמד למוסף== * פזמון: נאור מקור חיים * פזמון: שמם הר ציון * פזמון: יה להלל ביום וליל * תוכחה: שעה קולי בהתעטפי * בקשה: ברחמיך אלהי רחמני * תחינה: אנת הוא אלהא לית בר מינך ==מנחה ליום כיפור== * מנחה: [[עת שערי רצון - אני מזכיר היום]] * לוידוי בחזרת הש"ץ: על חטא שחטאנו לפניך באהבת אדם ==מעמד למנחה== * קראתי מצרה * יחיד אלהי אמן * רצה רינת מתוודים * תוכחה: אימות עלי נפלו * בקשה: בחסדך יה עוון עבדך סלחה * תחינה: אלה אלהין מרי מלכין ודחילא ==נעילה== * לאשרי: [[מלכי עולם בורא]] ==מעמד לנעילה== * פזמון: [[בנשף קדמתי]] * פזמון: אחרית ותקוה * פזמון: [[ידידיך מאמש]] * פזמון: [[תענו ותעתרו מן השמים בשר נא]] * <small>אל רחום שמך…</small> * [[עננו אלהי אברהם]]{{הערה|בנוסח דומה לזה שאומרים במנהג אשכנז בסדר יוכ"ק.}} ==הושענות== ===כל יום=== * (תחינה קצרה) * [[אהבת אברהם ברכה תשית]] * [[הושענא למענך אלהינו]] (ההושענות של כל יום) * [[אנא אל אחד אחד ואין לו שני]] * [[תבנה ציון ברנה|תבנה ציון]] * [[תתפרקון ותשתזבון|תתפרקון תשתזבון]] ===יום א=== * [[למענך אדיר אדירים]] * [[אנא אל אחד ושמו אחד]] * [[אנא אל אחרון וראשון]] * [[כהושעת ירויי היאור]] ===יום ב=== * [[למען אב ידעך]] * [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] * [[אנא יוצרי דרשני]] * [[כהושעת יגיעי נשם]] ===יום ג=== * [[למען אב חדשת שמו לנקוב]] * [[אנא האל הנקדש]] * [[אנא יסד יסודות מקדשי|אנא יסד יסוד מקדשי]] * [[כהושעת ידידים מכף מעבידים]] ===יום ד=== * [[למען אב עקד בן]] * [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] * [[אנא יערב לך שועי]] * [[כהושעת יקיר]] ===יום ה=== * [[למענך אל הושיעה]] * [[אנא המיחד לכבודו]] * [[אנא יוצרי וקדושי]] * [[כהושעת יקושי מלבן]] ===יום ו=== * [[למען תפר עלה תאנה|למען טוב להודות ברנה]] * [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] * [[אנא ישר מערכי|אנא הישר מערכי]] * [[כהושעת ילידי אהב]] ===הו"ר=== * [[מארם ומאדום וממואב]] * [[למען אב השכים|למען אב את שני נעריו קח]] * [[תתננו לשם ולתהלה]] * [[אנא אחוז כס]] * [[אני אמרתי אל מוציאו]] * [[אנא תומכי בדי ערבה]] * [[למען אב נמשך אחריך כמים]] * [[אבי עד חש לתארך|אבי עד חש לפארך]] (הקפות דומות לשל הספרדים) * [[תפתח ארץ ויפרו ישע]] * [[יפה נוף אנופף]] * אחרי קדיש: [[שמע קולי]] ===שמחת תורה אחר ההפטרה=== * [[קומו ברינה עדת אמוני]] * [[אשריך הר העברים]] ===תחנון לשני וחמישי=== * ליום שני: [[ה' יונתך שבעה קלון]] * ליום חמישי: [[ה' יושב הכרובים]] ==הערות== mif7xwohvynvx6rxmwjy8d4670n9k40 3086384 3086383 2026-10-01T21:33:43Z מו יו הו 37729 /* כל יום */ 3086384 wikitext text/x-wiki {{מקורות לסידור|על פי: ספר אהבת הקדמונים סידור תפלות מכל השנה כמנהג ק"ק התושבים יצ"ו שבעוב"י פאס יע"א (מארוקו), ירושלים תרמ"ט}} ==בקשות קודם התפילה== * [[שעריך בדפקי]] * <small>[[שחר אבקשך]] וכו'</small> * <small>[[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] וכו'</small> * <small>[[אדון עולם]] וכו'</small> * [[יגדל]] * למדו נדעה נרדפה * אבוא ביתך למחנה שכינה * מציאותו ואחדותו ואין גוף * אלהי הנשמה שנתת * [[אגדלך]] ==בקשות של שבת== * אל אל אשחר ואפללה * לאדון כל אודה בקול גילה ==פיוטים נוספים== * פזמון אחר הכרזת ר"ח: אברך ברנני עדתכם נאמני * למוצ"ש: [[אליהו הנביא]] * פזמון לז' אדר: היום נלקח אדון כל חוזה חזיונים * לפורים (בשירת הים לפני מי כמוך באלים): אומר לה' מחסי * במנחה של ת"ב: אלהי קדם מעונה ישובב יונה דגלה ==ראש השנה== * ליל ר"ה, אחר [[אחות קטנה]]: [[ברכי אצולה]] * [[היום תאמצנו]] * שחרית של ר"ה, פזמון לה' מלך (של פסוד"ז?): [[אדירי איומה]] * לפני שיר למעלות בפסוד"ז: יום באתי ליחדך * אחרי שיר למעלות: יום גשתי להללך * אחרי שיר המעלות שמחתי: הנה כעיני עבד * לפני ברוך שאמר: יה צורי אור נרי * אחרי שירת הים: <small>([[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] ככתוב במחזורים)</small>, [[שופט כל הארץ]] * רשות לנשמת: סעיפי נבהלו והתחלחלו * <small>[[יה שמך ארוממך|יה שמך]] ככתוב במחזורים</small> * רשות לקדיש: יסוד הסוד וסוד היסוד * רשות אחר לקדיש: ספורותי ושירותי ==לתקיעת שופר== * [[קול שופר הדרור]] * [[המלך ה']] * [[אנא בקראנו]] * [[מרום וקדוש שעה]] * [[ה' בקול שופר]] ==ב' של ר"ה== * ליל ב' במקום אחות קטנה: קדוש תבשר עדתך * לאחר שירת הים: יום זה דר במרומים * לנשמת: [[שואף כמו עבד]] * רשות לנשמת: [[שפל רוח]] * רשות אחר: [[שחי לאל|שיחי לאל]] * רשות לקדיש: אנצח אשבח ==צום גדליה== * <small>סליחות: [[אנשי אמונה אבדו|אנשי אמונה]], [[תמהנו מרעות|תמהנו]], [[אבלה נפשי וחשך תארי|אבלה נפשי]], [[אשמנו מכל עם]], [[אשמנו באומר ובפועל]], וכסדר הזה בשאר תעניות</small> ==ליל יום כיפור== * לפני ערבית: [[ברכי אצולה]] ==מעמד הלילה== * פזמון: שלח מלאך מליץ * פזמון: [[דלתיך הלילה]] * פזמון: אבינו אל ארך אפים * פזמון: [[אנא בקראנו]] * תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]] * פזמון: [[אדני נגדך כל תאותי]] * [[אל רחום שמך]] * [[ה' חננו והקימנו]] * [[חוסה על ישראל עמך]] * [[עשה למען שמך]], עשה למען מלאכיך * [[דעני לעניי]] * [[עננו אבינו]] * [[עננו אלהי אברהם]] * [[אדון הסליחות]] * [[רחמנא אידכר לן]] * [[אלהינו שבשמים]] * [[מחי ומסי]] * [[שומר ישראל]] * [[היום תאמצנו]] ==שחרית ליום כיפור== * לפני ברוך שאמר: ה' ה' אל רם על כל אל * <small>יה צורי דלעיל</small> * <small>אחרי השירה: [[לך אלי תשוקתי]] דלעיל</small> * <small>[[אלהים אלי אתה|אלהים אלי]] שבמחזורים קודם נשמת</small> * <small>[[שנאנים שאננים|שנאנים]] ככתוב במחזור</small> * לקדיש: יהי רצון לקבץ צאן ==מעמד שחרית== * פזמון: [[שחר קמתי להודות]] * פזמון: היום תישע * פזמון: [[למענך אלהי]] * פזמון: [[יום צעקו שבים]] * פזמון: [[יענה בבור אבות]] * תוכחה: [[שוכני בתי חמר]] * פזמון: <small>[[אלהי אל תדינני כמעלי|אלהי אל תדינני]] הכתובה במחזור ר"ה</small> * <small>אל רחום שמך וכו'</small> * אחרי א"ש ויעבור: [[אלהא רבא]] * <small>בהוצאת ס"ת: [[עת שערי רצון להפתח]] הכתוב במחזור ר"ה</small> * <small>אחרי עלינו: [[אוחילה לאל]], סדר עבודה כבמחזור עד כמו כן מפינו תשמע ותושיע, ואח"כ:</small> [[שנת אורה שנת ברכה]] (ארוך יותר?) * אחרי ואני הרשעתי: אלהי בושתי ונכלמתי לעמוד לפניך ==מעמד למוסף== * פזמון: נאור מקור חיים * פזמון: שמם הר ציון * פזמון: יה להלל ביום וליל * תוכחה: שעה קולי בהתעטפי * בקשה: ברחמיך אלהי רחמני * תחינה: אנת הוא אלהא לית בר מינך ==מנחה ליום כיפור== * מנחה: [[עת שערי רצון - אני מזכיר היום]] * לוידוי בחזרת הש"ץ: על חטא שחטאנו לפניך באהבת אדם ==מעמד למנחה== * קראתי מצרה * יחיד אלהי אמן * רצה רינת מתוודים * תוכחה: אימות עלי נפלו * בקשה: בחסדך יה עוון עבדך סלחה * תחינה: אלה אלהין מרי מלכין ודחילא ==נעילה== * לאשרי: [[מלכי עולם בורא]] ==מעמד לנעילה== * פזמון: [[בנשף קדמתי]] * פזמון: אחרית ותקוה * פזמון: [[ידידיך מאמש]] * פזמון: [[תענו ותעתרו מן השמים בשר נא]] * <small>אל רחום שמך…</small> * [[עננו אלהי אברהם]]{{הערה|בנוסח דומה לזה שאומרים במנהג אשכנז בסדר יוכ"ק.}} ==הושענות== ===כל יום=== * (תחינה קצרה) * [[אהבת אברהם ברכה תשית]] * [[הושענא למענך אלהינו]] (ההושענות של היום) * [[אנא אל אחד אחד ואין לו שני]] * [[תבנה ציון ברנה|תבנה ציון]] * [[תתפרקון ותשתזבון|תתפרקון תשתזבון]] ===יום א=== * [[למענך אדיר אדירים]] * [[אנא אל אחד ושמו אחד]] * [[אנא אל אחרון וראשון]] * [[כהושעת ירויי היאור]] ===יום ב=== * [[למען אב ידעך]] * [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] * [[אנא יוצרי דרשני]] * [[כהושעת יגיעי נשם]] ===יום ג=== * [[למען אב חדשת שמו לנקוב]] * [[אנא האל הנקדש]] * [[אנא יסד יסודות מקדשי|אנא יסד יסוד מקדשי]] * [[כהושעת ידידים מכף מעבידים]] ===יום ד=== * [[למען אב עקד בן]] * [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] * [[אנא יערב לך שועי]] * [[כהושעת יקיר]] ===יום ה=== * [[למענך אל הושיעה]] * [[אנא המיחד לכבודו]] * [[אנא יוצרי וקדושי]] * [[כהושעת יקושי מלבן]] ===יום ו=== * [[למען תפר עלה תאנה|למען טוב להודות ברנה]] * [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] * [[אנא ישר מערכי|אנא הישר מערכי]] * [[כהושעת ילידי אהב]] ===הו"ר=== * [[מארם ומאדום וממואב]] * [[למען אב השכים|למען אב את שני נעריו קח]] * [[תתננו לשם ולתהלה]] * [[אנא אחוז כס]] * [[אני אמרתי אל מוציאו]] * [[אנא תומכי בדי ערבה]] * [[למען אב נמשך אחריך כמים]] * [[אבי עד חש לתארך|אבי עד חש לפארך]] (הקפות דומות לשל הספרדים) * [[תפתח ארץ ויפרו ישע]] * [[יפה נוף אנופף]] * אחרי קדיש: [[שמע קולי]] ===שמחת תורה אחר ההפטרה=== * [[קומו ברינה עדת אמוני]] * [[אשריך הר העברים]] ===תחנון לשני וחמישי=== * ליום שני: [[ה' יונתך שבעה קלון]] * ליום חמישי: [[ה' יושב הכרובים]] ==הערות== 6k583gw54vn5pq9l6d0c405ig2pbu5f 0 1739527 3086399 3003256 2026-10-01T22:10:19Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3086399 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{מקורות לסידור|אוצר התפילות. מקור: כלבו סימן ע (ושם משמע שהיא לש"ץ)}} יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, {{ש}} לְטַהֵר מַעַרְכֵי רַעֲיוֹנֵנוּ, וּלְכוֹנֵן מַעֲנֵה לְשׁוֹנֵנוּ, {{ש}} וְתַחְשְׂכֵנוּ מִזְּדוֹנוֹת, וּתְנַקֵּנוּ מִשְּׁגִיאוֹת.{{ש}} וְתִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ בְּעֵת מַחְשָׁבֵנוּ, וְעִם פִּינוּ בְּעֵת הַטִּיפֵנוּ, {{ש}} וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעְבָּדֵנוּ, וְעִם רַגְלֵינוּ בֶּאֱחֹז שְׁבִילֵנוּ.{{ש}} וְלֹא נוֹצִיא מִפִּינוּ רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ,{{ש}} וְלֹא נֹאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ דָּבָר שֶׁלֹּא כִרְצוֹנֶךָ.{{ש}} וּגְעַר בְּשָׂטָן וְאַל יַבְהִילֵנוּ,{{ש}} וּבְיֵצֶר הָרָע וְאַל יַכְשִׁילֵנוּ.{{ש}} וְהָאֵר פָּנֶיךָ אֵלֵינוּ, וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלֵינוּ,{{ש}} וְקַבֵּל תַּחֲנוּנֵינוּ, וּשְׁמַע בְּקוֹל הֶגְיוֹנֵנוּ.{{ש}} וְעָזְרֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ,{{ש}} וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל חַטֹּאת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ש}} יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.{{ממס|תהלים יט טו}} [[קטגוריה:תפילות לפני התפילה]] [[קטגוריה:תפילות לשליח ציבור]] [[קטגוריה:יום כיפור]] [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] 1o5qi55tea0k0eytwsnf2g70kekl5qq 1 1744835 3086306 3023557 2026-10-01T16:29:17Z Yack67 27395 /* פסוקי הו"ר */ תגובה 3086306 wikitext text/x-wiki == פסוקי הו"ר == באשכנז לא נהגו לומר פסוקים אחר ההקפות אז למה יש פה? [[משתמש:YaakAM|YaakAM]] ([[שיחת משתמש:YaakAM|שיחה]]) 16:21, 8 ביולי 2026 (IDT) :אצל היידנהיים ובער הן הופיעו גם במחזורי אשכנז, אולי בימינו אין שאומרים אותם בעקבות התחזקות הגישה הטהרנית של מכון מורשת אשכנז ודומיהם. אם ידוע לך בוודאות שאכן אין קהילות ממתפללי נוסח זה שאומרות אותם – ניתן להסיר, במידה ויש ספק עדיף לדעתי להשאיר בסוגריים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:49, 8 ביולי 2026 (IDT) ::אפילו במחזור הופנר שיצא לאור לפני שנתיים זה מופיע. נכון שע"פ גישה טהרנית יותר טוב לא לומר (גם לא תיקון ליל הושענא רבה), אולי צריך לערוך עוד סידור אשכנז "דרדעי" ;) [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) 826oe37efeu0xfhgpajwjqncz03f0m6 3086321 3086306 2026-10-01T17:02:18Z מו יו הו 37729 /* פסוקי הו"ר */ תגובה 3086321 wikitext text/x-wiki == פסוקי הו"ר == באשכנז לא נהגו לומר פסוקים אחר ההקפות אז למה יש פה? [[משתמש:YaakAM|YaakAM]] ([[שיחת משתמש:YaakAM|שיחה]]) 16:21, 8 ביולי 2026 (IDT) :אצל היידנהיים ובער הן הופיעו גם במחזורי אשכנז, אולי בימינו אין שאומרים אותם בעקבות התחזקות הגישה הטהרנית של מכון מורשת אשכנז ודומיהם. אם ידוע לך בוודאות שאכן אין קהילות ממתפללי נוסח זה שאומרות אותם – ניתן להסיר, במידה ויש ספק עדיף לדעתי להשאיר בסוגריים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:49, 8 ביולי 2026 (IDT) ::אפילו במחזור הופנר שיצא לאור לפני שנתיים זה מופיע. נכון שע"פ גישה טהרנית יותר טוב לא לומר (גם לא תיקון ליל הושענא רבה), אולי צריך לערוך עוד סידור אשכנז "דרדעי" ;) [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::האם לדעתך עדיף בסוגריים? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) 60i3w12cauxpmewfwi30kkzgw6cdmri 3086324 3086321 2026-10-01T17:10:50Z Yack67 27395 /* פסוקי הו"ר */ תגובה 3086324 wikitext text/x-wiki == פסוקי הו"ר == באשכנז לא נהגו לומר פסוקים אחר ההקפות אז למה יש פה? [[משתמש:YaakAM|YaakAM]] ([[שיחת משתמש:YaakAM|שיחה]]) 16:21, 8 ביולי 2026 (IDT) :אצל היידנהיים ובער הן הופיעו גם במחזורי אשכנז, אולי בימינו אין שאומרים אותם בעקבות התחזקות הגישה הטהרנית של מכון מורשת אשכנז ודומיהם. אם ידוע לך בוודאות שאכן אין קהילות ממתפללי נוסח זה שאומרות אותם – ניתן להסיר, במידה ויש ספק עדיף לדעתי להשאיר בסוגריים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:49, 8 ביולי 2026 (IDT) ::אפילו במחזור הופנר שיצא לאור לפני שנתיים זה מופיע. נכון שע"פ גישה טהרנית יותר טוב לא לומר (גם לא תיקון ליל הושענא רבה), אולי צריך לערוך עוד סידור אשכנז "דרדעי" ;) [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::האם לדעתך עדיף בסוגריים? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::אני חושב שזה מדי דרמטי למנהג שכן השתרש. אם היה דף של מקור הייתי עושה הערה, אבל בדף של המחזור לא כדאי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 20:10, 1 באוקטובר 2026 (IDT) m28vp8sswwzlzvx1kkcij8c9owypftv 3086339 3086324 2026-10-01T19:01:18Z Yack67 27395 /* פסוקי הו"ר */ תגובה 3086339 wikitext text/x-wiki == פסוקי הו"ר == באשכנז לא נהגו לומר פסוקים אחר ההקפות אז למה יש פה? [[משתמש:YaakAM|YaakAM]] ([[שיחת משתמש:YaakAM|שיחה]]) 16:21, 8 ביולי 2026 (IDT) :אצל היידנהיים ובער הן הופיעו גם במחזורי אשכנז, אולי בימינו אין שאומרים אותם בעקבות התחזקות הגישה הטהרנית של מכון מורשת אשכנז ודומיהם. אם ידוע לך בוודאות שאכן אין קהילות ממתפללי נוסח זה שאומרות אותם – ניתן להסיר, במידה ויש ספק עדיף לדעתי להשאיר בסוגריים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:49, 8 ביולי 2026 (IDT) ::אפילו במחזור הופנר שיצא לאור לפני שנתיים זה מופיע. נכון שע"פ גישה טהרנית יותר טוב לא לומר (גם לא תיקון ליל הושענא רבה), אולי צריך לערוך עוד סידור אשכנז "דרדעי" ;) [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::האם לדעתך עדיף בסוגריים? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::אני חושב שזה מדי דרמטי למנהג שכן השתרש. אם היה דף של מקור הייתי עושה הערה, אבל בדף של המחזור לא כדאי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 20:10, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::מתברר שדווקא אצל הפרושים יש מדקדקים לא לומר (סידור אזור אליהו עמ' ת בהערה). אגב שם יש גם "הושע נא" בולט '''לפני''' כל פיוט ולא אחרי, ע"פ מע"ר סי' רכה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 22:01, 1 באוקטובר 2026 (IDT) nhp7lre5nhlk2gnl9lxy9t1uvs310rt 3086355 3086339 2026-10-01T19:34:41Z מו יו הו 37729 /* פסוקי הו"ר */ תגובה 3086355 wikitext text/x-wiki == פסוקי הו"ר == באשכנז לא נהגו לומר פסוקים אחר ההקפות אז למה יש פה? [[משתמש:YaakAM|YaakAM]] ([[שיחת משתמש:YaakAM|שיחה]]) 16:21, 8 ביולי 2026 (IDT) :אצל היידנהיים ובער הן הופיעו גם במחזורי אשכנז, אולי בימינו אין שאומרים אותם בעקבות התחזקות הגישה הטהרנית של מכון מורשת אשכנז ודומיהם. אם ידוע לך בוודאות שאכן אין קהילות ממתפללי נוסח זה שאומרות אותם – ניתן להסיר, במידה ויש ספק עדיף לדעתי להשאיר בסוגריים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:49, 8 ביולי 2026 (IDT) ::אפילו במחזור הופנר שיצא לאור לפני שנתיים זה מופיע. נכון שע"פ גישה טהרנית יותר טוב לא לומר (גם לא תיקון ליל הושענא רבה), אולי צריך לערוך עוד סידור אשכנז "דרדעי" ;) [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::האם לדעתך עדיף בסוגריים? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::אני חושב שזה מדי דרמטי למנהג שכן השתרש. אם היה דף של מקור הייתי עושה הערה, אבל בדף של המחזור לא כדאי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 20:10, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::מתברר שדווקא אצל הפרושים יש מדקדקים לא לומר (סידור אזור אליהו עמ' ת בהערה). אגב שם יש גם "הושע נא" בולט '''לפני''' כל פיוט ולא אחרי, ע"פ מע"ר סי' רכה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 22:01, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::המנהג המתואר ב[[מעשה רב הלכות סוכה#רכה|מעשה רב שם]] הוא אמירת "הושע נא" לפני כל אות ואות. זהו מנהג רווח בקהילות רבות כולל ליטאים וחסידים. את המנהג המתואר של אמירת חזן-קהל יצא לי אף לפגוש בבית כנסת של בעלז. משום מה החזן מתחיל אצלם מהאות ט' של הפיוט, לדוגמה "הושע נא טוב הלבנון", וממשיך עד הסוף, ורק באחרונים אומר "הושע נא" גם בסוף. זו נקודה חשובה כהמשך לדיון ב[[שיחת קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]], אלא שלא ידוע לי אם יש עדויות קדומות לצורת אמירה זו, ובניגוד לאזור אליהו לכאורה אין תפקידנו לבחור צורה אחת מתוך הצורות הנהוגות. הדיון הנ"ל התייחס לשאלה אם הצגה של "הושע נא" לפני הפיוט מייצגת תבנית קדומה של ההושענות ולגבי השאלה הזו העדות על מנהג הגר"א לא תקדם אותנו הרבה. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:34, 1 באוקטובר 2026 (IDT) orf2ajq630b97sen6xeyqgnp70irrwk 3086356 3086355 2026-10-01T19:38:45Z Yack67 27395 /* פסוקי הו"ר */ תגובה 3086356 wikitext text/x-wiki == פסוקי הו"ר == באשכנז לא נהגו לומר פסוקים אחר ההקפות אז למה יש פה? [[משתמש:YaakAM|YaakAM]] ([[שיחת משתמש:YaakAM|שיחה]]) 16:21, 8 ביולי 2026 (IDT) :אצל היידנהיים ובער הן הופיעו גם במחזורי אשכנז, אולי בימינו אין שאומרים אותם בעקבות התחזקות הגישה הטהרנית של מכון מורשת אשכנז ודומיהם. אם ידוע לך בוודאות שאכן אין קהילות ממתפללי נוסח זה שאומרות אותם – ניתן להסיר, במידה ויש ספק עדיף לדעתי להשאיר בסוגריים. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:49, 8 ביולי 2026 (IDT) ::אפילו במחזור הופנר שיצא לאור לפני שנתיים זה מופיע. נכון שע"פ גישה טהרנית יותר טוב לא לומר (גם לא תיקון ליל הושענא רבה), אולי צריך לערוך עוד סידור אשכנז "דרדעי" ;) [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 19:29, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::האם לדעתך עדיף בסוגריים? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::אני חושב שזה מדי דרמטי למנהג שכן השתרש. אם היה דף של מקור הייתי עושה הערה, אבל בדף של המחזור לא כדאי. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 20:10, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::מתברר שדווקא אצל הפרושים יש מדקדקים לא לומר (סידור אזור אליהו עמ' ת בהערה). אגב שם יש גם "הושע נא" בולט '''לפני''' כל פיוט ולא אחרי, ע"פ מע"ר סי' רכה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 22:01, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::המנהג המתואר ב[[מעשה רב הלכות סוכה#רכה|מעשה רב שם]] הוא אמירת "הושע נא" לפני כל אות ואות. זהו מנהג רווח בקהילות רבות כולל ליטאים וחסידים. את המנהג המתואר של אמירת חזן-קהל יצא לי אף לפגוש בבית כנסת של בעלז. משום מה החזן מתחיל אצלם מהאות ט' של הפיוט, לדוגמה "הושע נא טוב הלבנון", וממשיך עד הסוף, ורק באחרונים אומר "הושע נא" גם בסוף. זו נקודה חשובה כהמשך לדיון ב[[שיחת קטגוריה:הושענות ממחזור אשכנז]], אלא שלא ידוע לי אם יש עדויות קדומות לצורת אמירה זו, ובניגוד לאזור אליהו לכאורה אין תפקידנו לבחור צורה אחת מתוך הצורות הנהוגות. הדיון הנ"ל התייחס לשאלה אם הצגה של "הושע נא" לפני הפיוט מייצגת תבנית קדומה של ההושענות ולגבי השאלה הזו העדות על מנהג הגר"א לא תקדם אותנו הרבה. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:34, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :::::::נכון, ולא אמרתי זאת כטענה חוזרת לדיון זה (הייתי כותב את זה שם) אלא כעובדה מעניינת הקשורה לשיחותינו. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 22:38, 1 באוקטובר 2026 (IDT) 1zvy38738x0sya9veksdofmbztrzeyy 1 1754367 3086305 3073002 2026-10-01T16:18:59Z יוסף אומץ 30741 /* האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר */ תגובה 3086305 wikitext text/x-wiki == האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר == אולי הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]] יראה לנכון לעשות זאת, אם ימצא לכך זמן פנוי ויראה בכך צורך. הייתי מוסיף בעצמי ("קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא") אך איני מומחה בעניין. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:56, 12 באוגוסט 2026 (IDT) : תן קישור לספר שבו יש כבר תיבת חיפוש ואשים אחת כזו גם כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:02, 12 באוגוסט 2026 (IDT) ::[[ספר הזהר|הנה]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) kbesm22xt7ap6je0ro6j8u7my14rr58 3086310 3086305 2026-10-01T16:33:07Z Nahum 68 /* האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר */ תגובה למשתמש יוסף אומץ: בוצע.-- (-) ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086310 wikitext text/x-wiki == האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר == אולי הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]] יראה לנכון לעשות זאת, אם ימצא לכך זמן פנוי ויראה בכך צורך. הייתי מוסיף בעצמי ("קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא") אך איני מומחה בעניין. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:56, 12 באוגוסט 2026 (IDT) : תן קישור לספר שבו יש כבר תיבת חיפוש ואשים אחת כזו גם כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:02, 12 באוגוסט 2026 (IDT) ::[[ספר הזהר|הנה]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::: בוצע.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:33, 1 באוקטובר 2026 (IDT) i649thnq16uf21133dcpcym2ox68euc 3086311 3086310 2026-10-01T16:43:03Z יוסף אומץ 30741 /* האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר */ תגובה 3086311 wikitext text/x-wiki == האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר == אולי הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]] יראה לנכון לעשות זאת, אם ימצא לכך זמן פנוי ויראה בכך צורך. הייתי מוסיף בעצמי ("קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא") אך איני מומחה בעניין. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:56, 12 באוגוסט 2026 (IDT) : תן קישור לספר שבו יש כבר תיבת חיפוש ואשים אחת כזו גם כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:02, 12 באוגוסט 2026 (IDT) ::[[ספר הזהר|הנה]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::: בוצע.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:33, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::יישר כח גדול! אבל לא משנה מה אני מחפש התוצאה היא "לא נמצאו תוצאות המתאימות לחיפוש." [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:43, 1 באוקטובר 2026 (IDT) hwg94w6z9ptabw5xlcmvb3kqavrrq6l 3086319 3086311 2026-10-01T16:56:09Z Nahum 68 /* האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר */ תגובה למשתמש יוסף אומץ: בזה אינני יכול לעזור.-- (-) ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086319 wikitext text/x-wiki == האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר == אולי הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]] יראה לנכון לעשות זאת, אם ימצא לכך זמן פנוי ויראה בכך צורך. הייתי מוסיף בעצמי ("קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא") אך איני מומחה בעניין. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:56, 12 באוגוסט 2026 (IDT) : תן קישור לספר שבו יש כבר תיבת חיפוש ואשים אחת כזו גם כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:02, 12 באוגוסט 2026 (IDT) ::[[ספר הזהר|הנה]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::: בוצע.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:33, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::יישר כח גדול! אבל לא משנה מה אני מחפש התוצאה היא "לא נמצאו תוצאות המתאימות לחיפוש." [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:43, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: בזה אינני יכול לעזור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:56, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ozguprif8n2ape6twr39vn2oc9x73h5 3086322 3086319 2026-10-01T17:02:54Z Nahum 68 /* האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר */ תגובה למשתמש יוסף אומץ: טוב, תבדוק עכשיו.-- (-) ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086322 wikitext text/x-wiki == האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר == אולי הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]] יראה לנכון לעשות זאת, אם ימצא לכך זמן פנוי ויראה בכך צורך. הייתי מוסיף בעצמי ("קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא") אך איני מומחה בעניין. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:56, 12 באוגוסט 2026 (IDT) : תן קישור לספר שבו יש כבר תיבת חיפוש ואשים אחת כזו גם כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:02, 12 באוגוסט 2026 (IDT) ::[[ספר הזהר|הנה]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::: בוצע.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:33, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::יישר כח גדול! אבל לא משנה מה אני מחפש התוצאה היא "לא נמצאו תוצאות המתאימות לחיפוש." [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:43, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: בזה אינני יכול לעזור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:56, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: טוב, תבדוק עכשיו.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) i16efazcizo88o9ih7vso75rb6yi9b4 3086323 3086322 2026-10-01T17:09:24Z יוסף אומץ 30741 /* האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר */ תגובה 3086323 wikitext text/x-wiki == האם ניתן להוסיף בבקשה תיבת חיפוש בספר == אולי הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]] יראה לנכון לעשות זאת, אם ימצא לכך זמן פנוי ויראה בכך צורך. הייתי מוסיף בעצמי ("קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא") אך איני מומחה בעניין. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:56, 12 באוגוסט 2026 (IDT) : תן קישור לספר שבו יש כבר תיבת חיפוש ואשים אחת כזו גם כאן.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:02, 12 באוגוסט 2026 (IDT) ::[[ספר הזהר|הנה]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:18, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::: בוצע.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:33, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::יישר כח גדול! אבל לא משנה מה אני מחפש התוצאה היא "לא נמצאו תוצאות המתאימות לחיפוש." [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:43, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: בזה אינני יכול לעזור.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:56, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::: טוב, תבדוק עכשיו.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) ::::::עובד! תודה רבה. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 20:09, 1 באוקטובר 2026 (IDT) d660178d6sg88bjm91kgaph7cvvtzei 106 1755055 3086335 3084304 2026-10-01T18:35:05Z מאירושולי 35234 3086335 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' לאחריו ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר' רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי' ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי' לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן עין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · וחכמים או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ואינו מחמשת המינין אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימיה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> gkbsm0slsanb0rywjvdbrx2j8w6gnlr 3086340 3086335 2026-10-01T19:02:15Z מאירושולי 35234 3086340 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר' רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי' ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי' לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן עין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · וחכמים או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ואינו מחמשת המינין אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימיה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> py4skgck9wcqp03ql229dlzb34l6t6t 3086341 3086340 2026-10-01T19:06:22Z מאירושולי 35234 3086341 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי' ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי' לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן עין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · וחכמים או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ואינו מחמשת המינין אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימיה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> b303cx65im90epmr1flni47dtj99dhl 3086357 3086341 2026-10-01T19:46:36Z מאירושולי 35234 3086357 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימיה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> io1kovbo8m2xy8q21apstmkowowapie 3086409 3086357 2026-10-02T07:34:27Z מאירושולי 35234 3086409 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> jmq6afc2uld0uroo8gmst0vk8ule50c 3086410 3086409 2026-10-02T07:36:44Z מאירושולי 35234 3086410 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> ozn8eiysrmlbaymqgxdn9ih9377qyt7 3086412 3086410 2026-10-02T07:53:06Z מאירושולי 35234 3086412 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לי' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 38phd0mkv7383wtgex2s3ch5wpg8ush 3086413 3086412 2026-10-02T07:55:50Z מאירושולי 35234 3086413 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> tawph3kj1mz3hk3voeciwe9eh27smos 3086414 3086413 2026-10-02T08:07:46Z מאירושולי 35234 3086414 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי אמר מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> mrtvmg0hjijpzsify0bz84kcm7u7mqk 3086415 3086414 2026-10-02T08:10:37Z מאירושולי 35234 3086415 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · ובל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר כילפי · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> bm16ofdlizytdwd1hc8krwehsvhs6lx 3086416 3086415 2026-10-02T08:17:28Z מאירושולי 35234 3086416 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה בקלוסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אינן עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתניה אפיק קומיהון פת הבאה כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה ונחתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מריטס כיר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אלעז' דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אית לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> d7lzejq01ehm1smrnyrshfj6q7rddgk 3086417 3086416 2026-10-02T08:33:03Z מאירושולי 35234 3086417 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתו בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ונאמר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר לא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שיכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> qt069iueqf1pqikvgvbjb6mcxwac8kh 3086418 3086417 2026-10-02T08:41:38Z מאירושולי 35234 3086418 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטיל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בביתה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מטא אתמא דשמואל בר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> t4vpttyv9n144iq5t4xbo8ixyq84kvm 3086419 3086418 2026-10-02T08:48:29Z מאירושולי 35234 3086419 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> <div class="yerum-leiden-text">יהושע בר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים</div> <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> eu8z0pkd21mc20osw3ysdkup0bqfd94 3086423 3086419 2026-10-02T09:31:02Z מאירושולי 35234 3086423 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> <div class="yerum-leiden-text">הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ורב</div> <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> ⁣‌​​‌‌​​​‌‌{{ירו"מ-הוסר|​‍יהושע}}[הושעיה] כר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים⁤ <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> ajxbwczs5eev2dubto0lfc321nra7kr 3086424 3086423 2026-10-02T09:33:02Z מאירושולי 35234 3086424 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> ⁣‌​​‌​​​​​​​‍הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ור' <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> ⁣‌​​‌‌​​​‌‌{{ירו"מ-הוסר|​‍יהושע}}[הושעיה] כר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים⁤ <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 9aby2t9cakcvymrwvmep0d08qld4u46 3086425 3086424 2026-10-02T09:33:51Z מאירושולי 35234 3086425 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> ⁣‌​​‌​​​​​​​‍הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ודר' <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> ⁣‌​​‌‌​​​‌‌{{ירו"מ-הוסר|​‍יהושע}}[הושעיה] כר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש בגו מיכלה אסיר למימר ליה חיים כגן סכנתא דפתיאא · ונאמ' על המוגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · אחד אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בבני בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ לגין דמר בעצי בשמים · וכי עציה הן סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים⁤ <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 2r15vyje39laktmsmebz1bh7my80azh 3086426 3086425 2026-10-02T09:41:11Z מאירושולי 35234 3086426 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> ⁣‌​​‌​​​​​​​‍הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ודר' <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> ⁣‌​​‌‌​​​‌‌{{ירו"מ-הוסר|​‍יהושע}}[הושעיה] כר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש גו מיכלה אסיר למימר ליה ייס בגין סכנתא דנפשא · ואומ' על המגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · {{ירו"מ-הוסר|אחד}} אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ למן דמר בעצי בשמים · וכי עצים הן [אמר ליה והכתי' ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן] סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים⁤ <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גביתא אמ' טמן לזוהמה איטע צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרכן חליטתא בתוך ביתו איטע צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח תחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שתיקמי ופיתא או' על השתיקמי במקום שעושין את השתיקמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השתיקמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> lb3psgtbfal93f3n6dygbgcp0m7omoy 3086427 3086426 2026-10-02T09:49:14Z מאירושולי 35234 3086427 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> ⁣‌​​‌​​​​​​​‍הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ודר' <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> ⁣‌​​‌‌​​​‌‌{{ירו"מ-הוסר|​‍יהושע}}[הושעיה] כר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש גו מיכלה אסיר למימר ליה ייס בגין סכנתא דנפשא · ואומ' על המגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · {{ירו"מ-הוסר|אחד}} אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ למן דמר בעצי בשמים · וכי עצים הן [אמר ליה והכתי' ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן] סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים⁤ <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> <div class="yerum-leiden-text">גניבא אמ' שמן לזוהמה אינו צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרבץ אלינתית בתוך ביתו אינו צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שקיזמי ופיתא או' על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב</div> <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 771ubtdgl687ricrjlemkyujssmda3j 3086438 3086427 2026-10-02T10:08:59Z מאירושולי 35234 3086438 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב<span class="yerum-runnum">81</span></div> <br><strong>גמ':</strong> כתיב: ([[תהילים כד א]]) "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה". {{ירו"מ-הדגשה|מכאן אמרו חכמים}}: {{שוליים|ו_ה}}הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבוה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: כתיב ([[דברים כב ט|דברים כי תצא כב ט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|לא תזרע כרמך כלאים}} פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם". העולם כולו ומלואו עשוי ככרם {{ירו"מ-הדגשה|רבעי}}, ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים טז ב]]) "אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך"? אם אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} וברכת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, כביכול {{ירו"מ-הוסר|כאילו}} כאלו משלך אכלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך. {{ירו"מ-ביאור|שיבואו עליך טובה אחר טובה}} דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ([[בראשית מא מד|בראשית מקץ מא מד]]) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" {{ירו"מ-הדגשה|תני}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[ויקרא יט כד|ויקרא יט כד]]) "קדש הלולים" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מקור לברכות אכילה מפסוק|מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.]] מיכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סלקון לבי חנוותא. {{ירו"מ-ביאור|נכנסו לחנות שהיו ממונים לתקן המידות}} קפץ רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: יאות עבדת [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#המקור לברכת המצוות|שכל המצות טעונות ברכה.]] ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} ורבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות כד יב|שמות משפטים כד יב]]) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה". הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} נסב זיתא {{ירו"מ-ביאור|לקח זית}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה אחרונה על בריה|ובירך לפניו ולאחריו,]] והוה רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בבלייא למה את מסתכל בי? לית {{ירו"מ-הוסר|ליך}} לך {{שוליים|ו_ו}}כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? אית ליה, ומה צריכה ליה? {{ירו"מ-ביאור|למה רבי חייא הסתפק}} מפני שגלעינתו ממעטתו {{ירו"מ-הדגשה|מכזית}}. ולית ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? {{שוליים|ו_ז}}משום ברייה.<br><br> <span id="דף_מב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> גמרא. '''כתיב: לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה.''' מכאן אמרו חכמים: '''הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות.''' כלומר, בעצם על ידי המצוות הוא כביכול מוציא את הקודש לחולין, על ידי הברכה. '''אמר רבי אבוה: כתיב פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם.''' '''העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו? ברכה.''' כמו כרם רבעי שיש בו קדושה - איך פודים אותו? על ידי ברכה. וכך פודים את שאר העולם - על ידי ברכה. '''רבי חזקיה רבי ירמיה ורבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש: אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלת וברכת, כביכול כאלו משלך אכלת.''' כלומר, אם אתה מברך על האוכל, אז כביכול זכית בזה, כאילו קנית את זה. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך", מבלה אני טובתי בגופך.''' כלומר, יבוא עליך טובה אחר טובה - אם אדם מברך, הקדוש ברוך הוא יזכה אותו שיבואו עליו טובות. '''דבר אחר: "טובתי בל עליך" יבללו כל הטובות ויבואו עליך.''' '''אמר רב אחא: מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך, כמה דאת אמר: ובלעדיך לא ירים איש את ידו.''' כך אמר פרעה ליוסף. '''רבי חייא: קדש הלולים - מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו.''' כי הוא דורש "הלולים" מלשון שתי הלל - ברכה לפני האוכל וברכה לאחריו. '''מיכן היה רבי עקיבא אומר: לא יטעום אדם כלום עד שיברך.''' '''רבי חגי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא.''' שהיו ממונים על תיקון המידות - זה היה התפקיד שלהם. '''קפץ רבי חגי ובירך עליהן.''' כלומר, לפני שהוא התחיל לבדוק את המכשירים והמשקלות, הוא בירך. '''אמר ליה רבי ירמיה: יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה.''' כן, זה גם כן מצווה. '''ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא ורבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר: ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות: מה תורה טעונה ברכה, אף מצות טעונות ברכה.''' '''רבי יוחנן נסב זיתא ובירך לפניו ולאחריו, והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה.''' כלומר, לקח זית אחד וברך לפניו ואחריו מעין שלוש, ורבי חייא בר ווא הסתכל בו, מתפלא מה הוא עושה. '''אמר ליה רבי יוחנן: בבלייא למה את מסתכל בי? לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו?''' שואלת הגמרא: אם כן למה זה הפליא אותו? '''אית ליה, ומה צריכה ליה? מפני שגלעינתו ממעטתו.''' כלומר, רבי חייא התפלא איך רבי יוחנן מברך ברכה אחרונה, כשבעצם אין פה כזית, כי כשמורידים את הגרעין מהזית יש פחות מכזית. שואלת הגמרא: '''ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו?''' '''מה עביד ליה רבי יוחנן? משום ברייה.''' כלומר, הוא סובר שבעצם כל דבר שהוא בריה, מברכים עליו ברכה שלמה, כאילו שיש בו שיעור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' כיצד מברכין.''' דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה</div> <div class="yerum-leiden-text">כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא או' בורא פרי העץ · חוץ מן היין שעל היין הוא אומ' בורא פרי הגפן · ועל פירות הארץ הוא או' בורא פרי האדמה · חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ועל הירקות הוא או' בורא פרי האדמה · ר' יהודה או' בורא מיני דשאים · בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · על כל דבר שאין גדוליו מן הארץ הוא או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' אומ' יברך על אי זה מהן שירצה · בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת פטר את הפרפרת · על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · לאחר המזון אחד מברך לכולן · והוא או' על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה · הביאו לפניו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליא' · וחכמ' אומ' ברכה אחת מעין שלש · ר' עקיבא או' אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות · השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו · ר' טרפון או' בורא נפשות רבות · כיצד מברכין על הפירות כול' · כת' לי'י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה · הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות · אמ' ר' אבהו כת' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם · העולם כולו ומלואו עשוי כרם ומהו פדיונו ברכה · ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם ר' שמעון בן לקיש אמרת לי'י י'י אתה טובתי בל עליך · אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת · ד"א טובתי בל עליך · מבלה אני טובתי בגופך · ד"א טובתי בל עליך · יכללו כל הטובות ויבואו עליך · אמ' ר' אחא מהו בל עליך · שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך · כמ' דא' אמ' ובלעדיך לא ירים איש את ידו · תני ר' חייא קודש הילולים · מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו · מיכן היה ר' עקיבה או' לא יטעום אדם כלום עד שיברך · ר' חגיי ור' ירמיה סלקון לבי חנותא קפץ ר' חגיי ובירך עליהן · אמ' ליה ר' ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה · ומניין שכל המצות טעונות ברכה · ר' תנחומא ר' אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוות הקיש תורה למצוה · מה תורה טעונה ברכה · אף מצוה טעונה ברכה · ר' יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה ר' חייא בר ווא מסתכל ביה · אמ' ליה ר' יוחנן בבליא למה את מסתכל בי · לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו · אית ליה · ומה צריכה ליה מפני שגלעיתו ממעטתו · ולית ליה לר' יוחנן שגלעיתו ממעטתו מה עבד ליה ר' יוחנן משום בירייה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א<span class="yerum-runnum">82</span></div> מילתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה, אפילו {{שוליים|ו_ח}}{{ירו"מ-הוסר|שכן }}אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין, בזמן שהוא כמות שהוא, {{ירו"מ-ביאור|לא מזוג}} אומר עליו בורא פרי העץ, {{ירו"מ-ביאור|שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}} ואין {{שוליים|ו_ט}}נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|שאינו מים}} בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום מים שבו}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-הדגשה|ואין}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין ממנו לידים. {{ירו"מ-ביאור|משום איבוד אוכלין}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|יין לרבי אליעזר בן הורקנוס}} אין בו משום איבוד אוכלין, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: <br><br> <span id="דף_מב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף מ"ב. אמרנו שרבי חייא בר אבא ראה את רבי יוחנן אוכל זית ומברך עליו בסוף מעין שלוש, והוא התפלא. הוא הסתכל עליו בפליאה. אז הוא אמר לו: "מה אתה מסתכל עליי?" ואז הגמרא באמת אומרת מה התפלא רבי חייא. מה הוא לא יודע שצריכים לברך על זית ברכה מעין שלוש? אומרת הגמרא, כיוון שמסירים את הגרעין, יש פה בעצם פחות מכזית. אז הוא התפלא איך הוא מברך על זה ברכה מעין שלוש. ומה סברת רבי יוחנן? אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר שכיוון שזה בריה, זה שלם, יחידה שלמה, אז מברכים עליו גם אם אין בו שיעור. אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו מתחילים בדף מ"ב. אומרת הגמרא: "'''מילתיה דרבי יוחנן אמרה, אפילו אכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה'''." כלומר אם הוא אוכל גרגיר אחד של רימון כבר יהיה חייב ברכה אחת מעין שלוש כיוון שזה בריה. אומרת הגמרא: "'''יין, בזמן שהוא כמות שהוא'''", כלומר לא מזוג, "'''אומר עליו בורא פרי העץ'''". הוא מברך בהתחלה בורא פרי העץ, "'''ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג, אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים'''." פה יש לו דין כמו משקה, אפשר ליטול ממנו ידיים. זה דברי רבי אליעזר. "'''וחכמים אומרים: בין חי בין מזוג, אומרים עליו בורא פרי הגפן, נוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא: אין בו משום איבוד אוכלין'''", כן, עובדה שהוא מתיר ליטול ידיים. כלומר, זה שאנחנו לא נוטלים ידיים לפני שהוא מזוג זה רק בגלל שהוא לא נחשב משקה. אבל ברגע שהוא מזוג הוא נחשב משקה, אז כבר נוטלים ידיים. רואים מכאן שבעצם רבי אלעזר סובר שאין איבוד אוכלין במשקין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מילתיה דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה · יין בזמן שהוא כמות שהוא אומ' עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים · בזמן שהוא מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' בין חי בין מזוג אומ' עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים · אמ' ר' אבא אין בו משום אובדן אוכלין · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד ב<span class="yerum-runnum">83</span></div> {{שוליים|ו_י}}שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר פפא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ומתניתא}} מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן היין, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} תרויהון אמרין: ירק {{ירו"מ-ביאור|שדרכו להיאכל חי}} שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: ראשי לפתות ששלקן, אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה; שחקן 'אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ומתניתא {{ירו"מ-הדגשה|לא}} אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אלא חוץ מן הפת {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו משתנה}}, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.<br><br> <span id="דף_מג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> "'''רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: שמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא: מתניתא אמרה כן'''." כלומר, אפשר גם להבין את זה במשנה. "'''חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''." כן, כלומר המשנה אומרת שעל כל פירות העץ אומרים בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעליו הוא מברך בורא פרי הגפן. עכשיו מה זה יין? יין זה בעצם פרי עץ שחוק, ולא אמרנו שמברכים משהו אחר, אלא על היין. כלומר יין זה הפרי השחוק היחיד שמברכים עליו ברכה אחרת. "'''הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן'''." ולכן זיתים שכתש אותם, רוצים מהם שמן, שזה בעצם נחשב כאילו זית שחוק, אז נשאר הברכה המקורית שלו. "'''אמר רבי אבא: רב ושמואל תרויהון אמרין: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''", כלומר ירק ששלקו אותו, ומדובר על ירק כזה שדרכו להיאכל חי, אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו, יורד דרגה. "'''רבי זעירא בשם שמואל: ראשי לפתות ששלקן, אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה'''", כלומר אם הם כמות שהם, אומר עליהם בורא פרי האדמה, כי לפת לא אוכלים כשהוא חי, אז לכן בעצם הבישול זה דרך האכילה שלו. "'''שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו'''", כלומר אם הוא כתש אותם. "'''אמר רבי יוסי: ומתניתא אמרה כן'''" — כלומר זה מסייע מהמשנה שלנו, שבמשנה שלנו נאמר שעל פירות האדמה אומר בורא פרי האדמה "'''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''". עכשיו מה זה פת? פת עושים מקמח, וקמח זה בעצם חיטה שכתשו אותה, חיטה שחוקה. זה פרי אדמה ששחוק. והמשנה אומרת לנו שבעצם על כל פירות האדמה, גם אם שחקו אותם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה חוץ מפת שהשתנה, שעליו מברכין המוציא לחם מן הארץ. אבל שאר פירות האדמה ששחוקים נשארים באותה ברכה. "'''ופת לאו שחוק הוא? לא מר אלא חוץ מן הפת, הא שאר כל הדברים, אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן.'''" אז אם זה ככה, אז גם לפת שחוק היה צריך להישאר באותה ברכה, בורא פרי האדמה. "'''רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן: זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ.'''" כלומר רבי חייא אומר שזית מלוח, זית כבוש, אומרים עליו בורא פרי העץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מב עמוד ב''' {{שוליים|ו_י}} '''האם ברכת שמן זית היא "בורא פרי העץ" גם לאחר שנשחק ואינו כעינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מב ב/> ==דף מג עמוד א== <קטע התחלה=מג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר פפא בשם המשנה: יין הוצא בלשון מיוחד ("חוץ מן היין") ללמד שרק בו שינוי מעינו פוסל מברכת העץ, אך שמן זית ושאר פירות אף שנשחקו ואינם כעינם מברכים עליהם ברכתם הראשונה - כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רב סעיף ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''חוץ מן היין.''' שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת '''בורא מיני דשאים.''' לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין '''גמ' כתיב לה' הארץ ומלואה.''' מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה' הוא הכל '''כאלו משלך אכלת.''' ודריש בל מלשון בלי ששוב אין טובתי עליך להחזיק לי טובה</div> <div class="yerum-leiden-text">שמן זית אומ' עליו בורא פרי העץ · אמ' ר' חייא בר פפא קומי ר' זעורא ומתניתא אמרה כן · חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן · ויין לאו שחוק הוא · לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' אבא אמ' רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · ר' זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעיינן הן אומ' עליהן בורא פרי האדמה · שחקן או' עליהן שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' יוסי ומתניתא אמרה כן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא לחם מן הארץ · ופת לאו שחוקה היא · לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אעפ' ששחוקין בעינן הן · ר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן זית כבוש אומ' עליו בורא פרי העץ</div> <div class="yerum-side">'''עד שיתירו לו המצות.''' כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות השם וקדש קודם ברכה '''העולם ומלואו עשוי ככרם.''' תיבת הכרם קדריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולם ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרם רבעי שצריך פדיון ומהו פדיונו של העולם ומלואו ברכה '''מבלה אני טובתי בגופך.''' וזהו מלשון בלה כלומר שיתקיימו זמן הרבה בגופך '''יבללו כל הטובות.''' מלשון בלול הוא '''הלולים.''' תרתי משמע לפניו ולאחריו '''סלקין לבי חנותא.''' שמוכרין שם מיני פירות ומיני מגדים '''קפץ ר' חגי ובירך עליהן.''' ולא המתין עד שיביאם לביתו '''מסתכל ביה.''' לפי שהיה מתמיה על זה כדלקמן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''א"ר אחא מהו בל עליך.''' כלומר דר' אחא לא בעי למידרש כהני דרשות דלכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך ומהו בל עליך והלכך דריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אחת כמו בלעדיך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהיה מבלעדיך כהאי ובלעדיך דיוסף דהוי כמו ומבלעדיך '''יאות עבדת.''' בזה שברכת כאן עליהם ללמד לאחרים שכל המצות טעונות ברכה כלומר כל דבר שבעולם ומלואו והן כמצות קודם ברכה כדלעיל '''בבלייא למה את מסתכל בי.''' אם על שברכתי לאחריו וכי לית לך כל שהוא ממין ז' וכו' וקאמר דאית ליה נמי להאי אלא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטו מכשיעור ואפשר דאינו טעון ברכה לאחריו: ופריך הש"ס ולית ליה לר' יוחנן וכו' ומה עבד ליה ומ"ט בירך לאחריו הא כי שקלית להגרעין אין כאן זית '''משום ברייה.''' כלומר בריה שאני ולא אמרו שיעור כזית אלא בדבר שאינו בריה כגון חתיכה אחת מדבר שלם '''מילתיה דר' יוחנן אמרה.''' ש"מ מדר' יוחנן שכן כל דבר השלם אפי' אכל פרידה אחת וכו' פרי שלם טעון ברכה לפניו ולאחריו '''יין בזמן שהוא כמות שהוא חי.''' ותוספ' היא בפ"ד ונתחלפו התיבות בכאן בש"ס והכי איתא התם ברישא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים דאכתי לא אשתני למעליותא ובמזוג בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א '''אין בו משום אובדן אוכלין.''' לפי הגי' הכתוב בספרים אדברי חכמים קאי דאין בו משום איבוד אוכלין כשנוטלין ממנו לידים אבל נראה דגם זה ט"ס הוא ובתוספתא גריס וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין הימנו לידים וא"כ דברי ר' אבא לפרושי טעמיה דר"א בריש דבריו הם דכל זמן שלא נשתנה לחשיבות אין בו משום איבוד אוכלין '''שמן זית.''' אע"פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ '''ומתני' אמר' כן.''' בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע"פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו '''אם בעיינן הן.''' שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס"ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו '''ומתני' אמרה כן.''' בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ"ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע"פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה '''זית כבוש.''' כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד א<span class="yerum-runnum">84</span></div> רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] </div>{{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דגבי מרור תנן: יוצאין בהן, בין לחין בין יבשין}}, אבל {{שוליים|ו_יא}}לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם {{ירו"מ-הוסר|בעיינן}} בעינן הן, {{ירו"מ-הדגשה|אמאי אין}} אדם יוצא בהן ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתן}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתו}} בפסח? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מאן ידע משמעה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|מן ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} יאות? רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]{{ירו"מ-הוסר|לר}} או רבי בנימין בר יפת[[ביאור:עץ מסורת#רבי בנימין בר יפת|°]]? לא רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]! ועוד מן הדא: {{ירו"מ-הוסר|מן מה }}דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא, {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים}} ונסבין [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמסין]] ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסי לאו שלוקים הן? אין תימר, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} מתניתין {{ירו"מ-הדגשה|אמרה, שאין המבושל כמו החי}}, {{ירו"מ-ביאור|שהרי לא יוצאים במרור מבושל}}, {{ירו"מ-הוסר|שנייא}} שניא היא, שאמרה התורה מרורין, {{ירו"מ-הוסר|ותורמסין כיון}}{{ירו"מ-הדגשה|וכיון}} ששלקן, כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגין: {{ירו"מ-ביאור|רבי חייא בר ווא ורבי בנימין בר יפת}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#זית|זית]], על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שאין}} {{ירו"מ-הוסר|שדרכו}} דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק {{ירו"מ-הדגשה|שדרכו לאכול חי}}, כיון ששלקו, נשתנה {{ירו"מ-הדגשה|וברכתו שהכל}}. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: איתפלגין רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] ורבנן, רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] אמר: {{שוליים|ו_יב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנוסח של ברכת המוציא לחם|המוציא לחם מן הארץ;]] <br><br> <span id="דף_מג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף מ"ג. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אמר לכם רבא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. כלומר זית ש... המליחו אותו, הכמיצו אותו, בישלו אותו, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת אומר בשם רבי יוחנן '''ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר לכאורה יש פה איזה מחלוקת מה בדיוק אמר רבי יוחנן, כי לפי רבי בנימין בר יפת, ירק ששלקו אותו או שבישלו אותו, אז הוא יורד בדרגה, הוא לא נשאר בדרגה הקודמת שלו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק '''מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת'''. כלומר יש ברייתא שלכאורה מסייעת לשיטה של רבי בנימין בר יפת, שבעצם כשמבשלים אז הירק יורד בדרגה. איך רואים את זה? לגבי מרור במסכת פסחים למדנו, יוצאים בהם בין לחים בין יבשים, '''אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים'''. כלומר מרור שבישלו אותו או שלקו אותו כבר לא יוצאים ידי חובה. אז רואים מכאן שבעצם הוא יורד בדרגה. '''ואם בעינן הן, אדם יוצא בהן ידי בפסח'''? כלומר אם המצווה לאכול אותו בפסח היא כשהוא בעין, אז כנראה שהוא יורד. אמר רבי זעירא '''מאן ידע משמעה דרבי יוחנן יאות'''? מי יותר בקיא בשיטות של רבי יוחנן, בדברים של רבי יוחנן, רבי חייא בר ווא או רבי בנימין בר יפת? '''לא רבי חייא בר ווא'''! הרי ברור שרבי חייא בר ווא. ועוד ראיה שבעצם הלכה כמו שרבי חייא בר ווא אמר, שבעצם דבר שלוק הוא נשאר בברכה שלו. כי הרי אנחנו רואים, '''דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא''', אנחנו רואים רבנים גדולים שנכנסים לעבור את האבלים, '''ונסבין תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה'''. הם לוקחים תורמוס, הרי תורמוס דבר שלוק, מברכים על זה בורא פרי האדמה. '''ותורמוסי לאו שלוקים הן'''? רואים מכאן שבעצם כששולקים ירק הוא נשאר באותה ברכה. עכשיו, אז לכאורה יש קושיה מהמשנה במסכת פסחים. '''אין תימר, מתניתין''' — הרי אנחנו במשנה שאומרת שמרור לא יוצאים ידי חובה, סימן שהוא משתנה. '''שניא היא, שאמרה התורה מרורין, ששלקן, כבר בטלה מרירתן'''. כלומר שם הסיבה היא אחרת. שם הרי התורה ציוותה לאכול דבר מר, וכשאתה מבשל זה כבר לא מר. אמר רבי יוסי ברבי בון '''ולא פליגין'''. אומר הסבר אחר: אין מחלוקת בין רבי בנימין בר יפת לבין רבי חייא, שניהם צודקים. '''זית, על ידי דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא'''. כלומר רבי חייא בר ווא שדיבר על זית — זית זה שאין דרכו לאכול חי, זית הרי לא אוכלים אותו חי, הוא מר, אז הדרך היא לכבוש אותו, לבשל, להחמיץ. אז דווקא אם הוא כבוש, אז מברכים עליו בורא פרי העץ. אבל '''ירק, כיון ששלקו, נשתנה''' — ירק שדרכו לאכול חי, אם מבשלים אותו אז הוא יורד בדרגה ומברכים עליו שהכל. אז בעצם שתי השיטות נכונות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד א''' {{שוליים|ו_יא}} '''ירקות כבושים, שלוקים או מבושלים - האם יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ז, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף ה , סמ"ג עשין מא. ''הכרעה:'' נפסק שאין יוצאים בהם ידי חובה משום שנאמר "מרורים" ואין בהם טעם מרור לאחר בישול או כבישה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_יב}} '''נוסח ברכת "המוציא" בברכת הפת: לומר "המוציא" (בהווה) או "מוציא" (לשעבר) לחם מן הארץ.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מג א/> ==דף מג עמוד ב== <קטע התחלה=מג ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון "המוציא לחם מן הארץ" (רמב"ם, שו"ע או"ח סי' קסז ס"ב), בהווה, כלשון המשנה, ולא כדעת שיש לומר בלשון עבר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ירק שלוק.''' רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה"ה לכבוש '''מתני'.''' דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח '''תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן.''' כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ"ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה"א ואפי' כי נשלקו הרבה ע"כ ש"מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן ירק שלוק או' עליו שהכל נהיה בדברו · אמ' ר' שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לר' בנימן בר יפת · אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח · אמ' ר' זעורא מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות לר' חייא בר ווא אמ' ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא · ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה · ותורמוסין לאו שלוקין הן · אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן · אמ' ר' יוסי ביר' אבון ולא פליגין זית על ידי שדרכו לאכל חי אעפ' שכבוש בעינו הוא · ירק כיון ששלקו נשתנה · ר' יעקב בר אחא אמ' איתפלגון ר' נחמן ורבנן · ר' נחמן אמ' המוציא לחם מן הארץ</div> <div class="yerum-side">'''מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות.''' מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ"ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר"ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א"נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה"א</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ותורמסין לאו שלוקין הן.''' וכי לא שלוקין הן ואפ"ה בפה"א אלמא שלוק כבעינו הוא וא"כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י"ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם '''אמר ר' יוסי בר' אבון.''' מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע"פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע"י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה '''המוציא.''' כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה"נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב"ר פ' ט"ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מג עמוד ב<span class="yerum-runnum">85</span></div> ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. {{ירו"מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר}} לפת, רבי חיננא בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא בר יצחק|°]] ורבי שמואל בר אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אמי|°]], חד אמר: לפת {{ירו"מ-הדגשה|נקראת כך לרמוז}}, לא {{ירו"מ-הוסר|פת}} כך הייתה {{ירו"מ-הדגשה|גדלה הפת}}? {{ירו"מ-ביאור|שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}} וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות? {{ירו"מ-ביאור|שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: (תהילים עב טז}}) "יהי פסת בר בארץ בראש הרים". {{ירו"מ-ביאור|וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]]: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה. {{ירו"מ-ביאור|שיבח אותו}} מה {{ירו"מ-הדגשה|האם הוא פסק כרבי נחמן? לעולם בין אם אמר מוציא, ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא}}? כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שצריך להקפיד}} שלא לערב ראשי אותיות. {{ירו"מ-ביאור|לכן יאמר המוציא, כדי לא לערב מם של העולם, עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}} מעתה {{ירו"מ-הדגשה|שיאמר המוציא לחם}} המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות! על דעתי ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר}} הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, {{ירו"מ-הדגשה|כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר}} בורא פרי הגפן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]]: רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: אהן דנסב {{ירו"מ-ביאור|זה שלקח}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תורמוס|תורמוסא]] {{ירו"מ-הוסר|ומברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לברך}} עילוי, ונפל מיניה, {{ירו"מ-הדגשה|ולקח אחר}}, מהו מברכה עילוי זמן תניינות? {{ירו"מ-ביאור|האם צריך לברך פעם שניה}} {{ירו"מ-הדגשה|וכי}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה בינו לבין אמת המים? אמרין: תמן {{ירו"מ-הדגשה|באמת המים}}, {{שוליים|ו_יג}}לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך {{ירו"מ-הוסר|כוין}} כוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_יד}}אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. {{ירו"מ-ביאור|דנמצא שמברך על כל הלחם, כך שאם תיפול הפרוסה מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת}} אמר רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]]: הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא {{ירו"מ-ביאור|צנון}} ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שנפל ולקח אחר}}, {{שוליים|ו_טו}}צריך למברכה עילוי זמן תניינות. {{ירו"מ-ביאור|צריך לברך פעם שניה}} אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ו_טז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה לבטלה|{{ירו"מ-הדגשה|ו}}צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,]] שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה {{ירו"מ-הדגשה|יפרוס מן הפת ו}}יברך {{ירו"מ-הדגשה|עליו המוציא? פלגי ביה}} רבי חננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חננא|°]]ורבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}, חד אמר: עד כזית. {{ירו"מ-ביאור|אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ויברך בורא פרי האדמה.}} וחרנא אמר:<br><br> <span id="דף_מד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> רבי יעקב בר אחא אמר '''איתפלגין רב נחמן ורבנן'''. רב נחמן אמר שמברכים על הלחם, אז אומרים '''המוציא לחם מן הארץ'''. '''ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ'''. מוציא זה מלשון עבר, המוציא זה מלשון הווה ועתיד. אומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא'''. כלומר המחלוקת הזאתי היא כמו מחלוקת אחרת: '''רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, חד אמר: לפת, לא כך הייתה'''. כלומר למה לפת נקראת לפת? היא בעצם רומזת לנו כביכול, כאילו לא כך הייתה הפת גדלה קודם החטא. בגן עדן הלחם היה יוצא מהאדמה כמותה, כלומר החיטה הייתה מוציאה חתיכות לחם כמו שהלפת נראית. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ מלשון עבר, כאילו שבעבר כך היה, לכן אנחנו אומרים מוציא לחם מן הארץ, כך היה בגן עדן. '''וחרנא אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות'''? כלומר בעצם מלשון עתיד, בעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה, כמו שכתוב '''יהי פסת בר בארץ בראש הרים'''. וזה בדיוק מה שאומר האומר שאומרים המוציא לחם מן הארץ, כלומר בעתיד כך יהיה. '''רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא: המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה'''. כלומר הוא שיבח אותו. שואלת הגמרא: וכי כרבי נחמן הוא סובר? אומרת: לא, לעולם בין אם אמר מוציא בין אם אמר המוציא יצא, זה ברור. אז למה הוא אמר המוציא? '''כרבי נחמיה, שלא לערב ראשי אותיות'''. אם הוא יגיד מלך העולם מוציא לחם מן הארץ, אז המם של העולם ביחד עם המוציא יתחבר והוא יכול להשתבש. לכן הוא אמר תגיד המוציא, כדי שיהיה לנו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. שואלת הגמרא: '''מעתה המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות'''! אם הוא סובר כמו כדעת רבי נחמיה, אז גם שיגיד המוציא לחם מן הארץ, שהמם של לחם לא יתחבר עם מן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות. ממשיכה הגמרא ושואלת האם כשם שהוא אומר המוציא לחם כך הוא אומר בורא פרי הגפן? '''על דעתי דרבי נחמיה, הבורא פרי הגפן, ועל דעתייהו דרבנן, בורא פרי הגפן'''. אמר רבי זריקן: '''רבי זירא בעי: אהן דנסב תורמוסא עילוי, ונפל מיניה'''. מי שלוקח תורמוס, מתכוון לברך עליו ונפל ממנו, לקח אחד אחר, '''מהו מברכה עילוי זמן תניינות'''? כלומר, האם הוא צריך לברך פעם נוספת על השני. שואלת הגמרא: '''מה בינו לבין אמת המים'''? כשאני עומד ליד אמת המים, המים הרי זורמים, אני מברך על מים, אותם מים שבירכתי הם כבר לא כאן, אבל בכל אופן אף אחד לא אומר שצריך לברך כל פעם. '''אמרין: תמן, לכך כוון דעתו מתחילה'''. כלומר, אני ראיתי את המים שזורמים, ידעתי שהמים שאני מברך עליהם הם המים שיבואו עוד מעט, לא אלה שכרגע נמצאים מולי. '''ברם הכא, לא לכך כוון דעתו מתחלה'''. הרי הוא התכוון לאכול את התורמוס הזה, רק נפל לו. '''תני רבי חייא: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס'''. כלומר, כשהוא לוקח את הפת שלמה אז הוא מברך, לא אחרי שזה פרוס, כי אז בעצם יוצא שהוא בירך על כל הלחם. אז גם אם חתיכה תיפול מידו, אז עדיין יכול ליטול פרוסה אחרת כי הוא בעצם בירך על כל הלחם. כלומר, זה בעצם חוץ מהסברה שמברכים על השלם, זה יותר מכובד, זה גם עניין של פרקטי — אם תיפול חתיכה אז עדיין נוכל להמשיך לאכול בלי צורך לברך פעם נוספת. אמר רבי חייא בר ווא: '''הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה, צריך למברכה עילוי זמן תניינות'''. כלומר, מי שלוקח צנון ומברך עליו והוא לא אתי לידיה, כגון שנפל, הוא לקח אחד אחר, אז צריך לברך פעם נוספת. אמר רבי תנחום בר יודן: '''צריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שלא להזכיר שם שמים לבטלה'''. כלומר, מי שאומר ברכה שאינה צריכה, ברכה לבטלה, צריך מיד להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי יש שם שמיים לבטלה. שואלת הגמרא '''עד כמה יברך''' — אנחנו מברכים המוציא לחם מן הארץ, עכשיו מה המינימום? אני מחזיק חתיכה, מה הגודל המינימלי שלה? '''רבי חננא ורבי מנא, חד אמר: עד כזית'''. אבל פחות מכזית אין חשיבות לחם עליו, ואז הוא מברך בורא פרי האדמה. '''וחרנא אמר''' אפילו על פחות מכזית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ורבנן אמרי מוציא.''' דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה"נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות '''ואתיין.''' אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת '''לפת.''' כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג"כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ"ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא '''וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות.''' שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ"ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ '''וקלסיה.''' על שאמר המוציא ומתמה הש"ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ"ם דמוציא עם המ"ם דהעולם '''מעתה.''' ופריך וא"כ יאמר ג"כ המן הארץ שלא לערב מ"ם דמן עם מ"ם דלחם ולא משני מידי '''אהן דנסב עיגולא.''' מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ · אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא · לפת ר' חיננא בר יצחק ור' שמואל בר אימי חד אמ' לפת לא פת היתה · וחרנה אמ' לפת לא פת היא עתידה להיות יהי פיסת בר בארץ בראש הרים · ר' ירמיה בריך קומי ר' זעורא המוציא לחם [מן הארץ] וקלסיה · מה כר' נחמיה שלא לערב ראשי אותיות · מעתה המן הארץ שלא לערב ראשי אותות · על דעתיה דר' נחמן הבורא פרי הגפן · ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן · ר' זריקן אמ' ר' זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה · מהו מברכה עילוי זמן תניינות · מה בנו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיוין דעתו מתחילה · ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה · תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס · אמ' ר' חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות · אמ' ר' תנחום בר יודן צריך לומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · שלא להזכיר שם שמים לבטלה · עד כמה יפרוס · ר' חננא ור' מנא חד אמ' עד כזית וחרנה</div> <div class="yerum-side">'''מהו מברכה.''' אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא '''מה בינו לבין אמת המים.''' ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע"ג דהני מיא אזלו והני אתו '''אמרין.''' שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך '''אלא בשעה שהוא פורס.''' לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח"כ אותו הפת '''והכא לא אתי בידיה.''' כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח"כ צריך לברך שנית '''צריך לומר בשכמל"ו.''' על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו' '''עד כמה יפרוס.''' מן הפת ויברך ברכת המוציא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מג עמוד ב''' {{שוליים|ו_יג}} '''המברך על פרי ונמצא שאינו הפרי שכיוון עליו, אם ברכתו מתאימה למין שאכל בפועל - יצא בברכה זו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא שהעיקר הוא שהברכה תתאים למאכל בפועל, ולא הכוונה המוקדמת, כדברי הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_יד}} '''יש לברך על הפת דווקא בשעת פרישתה, כדי שהברכה תחול על כל הפת שלפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר ווא בירושלמי, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, א) שיברך על הפרוסה בשעת חיתוכה כדי שאם תיפול יוכל ליטול אחרת בלא ברכה נוספת. {{שוליים|ו_טו}} '''המפסיק בסעודתו וטעם משהו ביודעו שיחזור לאכול, וחזר לאכול לאחר זמן – חייב לחזור ולברך ברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ה , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי תנחום בר יודן בירושלמי שהיסח הדעת לאחר הפסק מצריך ברכה שנייה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רו סעיפים ה-ו). {{שוליים|ו_טז}} '''כמה יש לפרוס מן הפת לברכת המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה י , רמב"ם, הלכות שבועות, פרק יב, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו <קטע סוף=מג ב/> ==דף מד עמוד א== <קטע התחלה=מד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאפילו פחות מכזית, כיוון שבפרוסה חלה ברכת המוציא אף על מיעוט חשוב שבכעס לחם (שו"ע או"ח סימן רו סעיף ו), ובכך אין הבבלי חולק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד א<span class="yerum-runnum">86</span></div> אפילו {{שוליים|ו_יז}} </div>עד פחות מכזית. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כזית, כיי דתנינן תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי מנחות}}: {{שוליים|ו_יח}}וכולן פתיתין כזית. {{ירו"מ-ביאור|שלא יפחת מזית}} {{ירו"מ-הדגשה|ומברך עליהם המוציא}}. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר אפילו עד פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|מד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: אפילו מחזירה לסולתה. תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון: הרי {{שוליים|ו_יט}} {{ירו"מ-הדגשה|האוכל}} פחות מכזית, {{ירו"מ-הוסר|הרי }}אין אומר אחריו ג' ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אומר }}לשאר {{ירו"מ-הוסר|המינים}} מינים {{ירו"מ-ביאור|מיני מזונות}} נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כ}} {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג? {{ירו"מ-ביאור|האם הוא חולק}} {{ירו"מ-הדגשה|לא}}, מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{שוליים|ו_כא}}כשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני: {{שוליים|ו_כב}}המברך פושט ידו תחילה {{ירו"מ-הדגשה|לאכול מהקערה}}, אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] כד הוה קצי, {{ירו"מ-ביאור|כשהיה בוצע ומברך}} הוה טעים בשמאליה, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מפליג {{ירו"מ-ביאור|מחלק}} בימיניה שלא יתעכבו המסובים. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נתינת אוכל לשוורים היא הפסק לכו"ע|אהן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה]] הב אחוונא לתורייא, {{ירו"מ-ביאור|תנו ענפי ערבה לשוורים}} יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{שוליים|ו_כד}}הדא שתיתא, {{ירו"מ-ביאור|שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}} והדא מורתא שחיקתא, {{ירו"מ-ביאור|תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}} אומר עליו שהכל נהיה בדברו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: <br><br> <span id="דף_מד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף מ"ד. נתחיל מהדף הקודם, רק נחזור על מה שלמדנו. היה ידוע בגמרא מהו כמות הלחם המינימלית שמברך עליו המוציא לחם מן הארץ. יש דעה שאומרת שכזית אבל פחות מכזית מברך על בורא פרי האדמה, ויש דעה שאומרת שאפילו פחות מכזית. ואומרת הגמרא, אנחנו נמצאים בדף מ"ד, אומרת הגמרא: '''מאן דאמר כזית, כי הא דתנינן תמן''', לגבי מנחות כתוב שהיו מנחות, "וכולן פתיתין כזית". הרי צריך לקמוץ, אז פוטרתן כזיתים. כדי שיהיה לפחות כזית כדי שיברך. '''מאן דאמר אפילו עד פחות מכזית''', אז הוא סובר, '''תני רבי ישמעאל: אפילו מחזירה לסולתה'''. שיכול לפורר את המנחות עד שממש נהיים כמו סולת, ואז הוא קוצץ. אנחנו יודעים שמברכים על המנחות, מברכים עליהם מוציא לחם מן הארץ, אז רואים שאפילו פחות מכזית מברכים מוציא. '''תני: כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר, יש ברייתא שאומרת שדבר שמברכים אחריו ברכת המזון, עליו מברכים לפני כן המוציא, '''וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ'''. '''התיבון: הרי פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות'''. כן, הרי לכאורה מי שאוכל פחות מכזית לא מברך אחרי זה ברכת המזון, זה כולם מסכימים. אז '''מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ''', כי זו לכאורה הראיה, שמי שסובר שפחות מכזית לא מברכים עליו מוציא לחם מן הארץ. '''רבי יעקב בר אחא: לשאר מינים נצרכה'''. כלומר, זו לא הראיה - הברייתא לא מדברת על לחם ובאיזה כמות מברכים המוציא, אלא היא מדברת על שאר מזונות. היא אומרת כל דבר שבא מן החיטה, מהדגן, שמברכים עליו בשיעור שלו, מברכים אחריו ברכת המזון, הוא זה שמברכים אחריו-לפניו מוציא לחם מן הארץ. אבל היא לא דיברה בכלל על לחם. לחם, ייתכן שאפילו פחות מכזית מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, למרות שבעצם אחריו לא מברכים ברכת המזון. '''רבי אבא בשם רב: מסובין אסורים לטעום כלום עד שיטעום המברך'''. כלומר, שאחד מברך וכולם יוצאים ידי חובה, אז הוא צריך לטעום ראשון. '''רבי יהושוע בן לוי אמר: שותין אף על פי שלא שתה'''. כלומר, כשמברכים, כשאחד מברך לכולם על הגפן, אז כולם יכולים לשתות, ואף מישהו עוד לא הספיק לשתות. ואומרת הגמרא: '''מה פליג?''' לכאורה יש פה מחלוקת. ואומרת הגמרא לא, '''מה דמר רב, כשהיו כולן זקוקין לככר אחד''', כלומר בעצם יש רק לחם אחד והוא מברך על הלחם הזה, אז בעצם צריך שהוא יאכל ראשון. '''מה דמר רבי יהושוע בן לוי, כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו'''. אז בעצם כל אחד יכול לשתות מיד. וכמובן בהתאם לזה, אם לכל אחד היה לחם, אז לכאורה גם היה צריך להיות מותר לכל אחד לאכול לפני שהמברך אוכל. '''תני: המברך פושט ידו תחילה'''. זה דרך המנהג בסעודה, שמי שמברך אז הוא גם אוכל ראשון מהקערה, '''אלא אם רצה לחלוק לו כבוד, לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו'''. '''רב כד הוה קצי, הוה טעים בשמאליה, מפליג בימיניה שלא יתעכבו המסובים'''. כלומר כשרב היה בוצע את הלחם, הוא היה בוצע ביד ימין, ואוכל את מה שהוא בצע ביד שמאל כדי שיוכל לחלק בו זמנית לאורחים והם לא יתעכבו. '''רב הונא אמר: אהן דמר סב בריך, סב בריך, אין בו משום הפסק ברכה'''. כלומר אם אדם אומר מילים ששייכות לסעודה כמו "טול תברך", "קח תברך", אז זה לא נקרא הפסק בין הברכה לאכילה. אבל '''הב אחוונא לתורייא, יש בו משום הפסק ברכה'''. כלומר "תן תבן, תן אוכל לשוורים" - יש בזה איזשהו הפסק ברכה. יש לנו בבבלי דעה שאומרת שכיוון שכתוב "נתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", כלומר קודם כל צריך לדאוג לבהמות, אז ממילא זה חלק מהארוחה. וכאן אנן סברי שזה נקרא הפסק. '''רב הונא אמר: הדא שתיתא, והדא מורתא שחיקתא, אומר עליו שהכל נהיה בדברו'''. כלומר יש תערובת שהיו עושים מקמח קליות במים, ותמרים יבשים שהיו טוחנים אותם, אז זה בעצם כדי לקבל מעין טיפת טעם מתוק במים. כן, גם החיטה כשהיא ירוקה וקולים אותה יש לה מתיקות, וגם התמרים שמייבשים אותם מקבלים משהו כמו סוכר. אז אומר עליו שהכל נהיה בדברו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א''' {{שוליים|ו_יז}} '''שיעור פת הטעון ברכה אחרונה (ברכת המזון) כמה הוא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר כזית, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע שאין מברכין ברכת המזון אלא על אכילת כזית פת לכל הפחות. {{שוליים|ו_יח}} '''פירורי לחם שנפחתו מכזית - האם מברכים עליהם המוציא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק יג, הלכה י. ''הכרעה:'' נפסק כמ"ד המצריך כזית לברכת המוציא, שסימן הדבר שאומר אחריו ג' ברכות (ברכת המזון), ופחות מכזית אין מברכים עליו המוציא אלא ברכה אחרת. {{שוליים|ו_יט}} '''האוכל פחות מכזית לחם מברך המוציא לפניו אך אינו מברך ברכת המזון לאחריו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יא , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ט , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא: על פחות מכזית לחם מברכים המוציא לפניו, אך ברכה אחרונה (ברכת המזון) טעונה שיעור כזית, כפי שנקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח קסח,ט וקפד,ו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד פחות מכזית.''' אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא '''מ"ד כזית.''' דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ"ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא '''מ"ד עד פחות מכזית.''' ס"ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים '''תני.''' בתוספתא פ"ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא '''וכל שאין אחריו וכו'.''' דיוקא דהש"ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ"ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''פושט ידו תחילה.''' לקערה</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' עד פחות מכזית · מאן דמר כזית כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית · מאן דמר עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסולתה · תני כל שאומ' אחריו ג' ברכות אומ' לפניו המוציא לחם מן הארץ [וכל שאין אחריו שלוש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ] · התיכון הרי פחות מכזית הרי אין אומ' {{ירו"מ-הוסר|עליו}} [לאחריו] ג' ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ · ר' יעקב בר אחא אמ' לשאר המינין נצרכה · ר' אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך · ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אעפ' שלא שתה · מה פליג מה דמר [רב כשהיו כולן זקוקין לככר אחד מה דמר] ר' יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו · תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו · רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה · רב הונא אמ' אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה · הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה · רב הונא אמ' הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומ' עליו שהכל נהיה בדברו · רב הונא</div> <div class="yerum-side">'''ומשני ר' יעקב בר אחאי.''' דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא '''מה פליג.''' אם ריב"ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב"ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה '''רב.''' היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ"ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן '''אהן דאמר.''' מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא שתיתא.''' מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור '''מורתא שחיקתא.''' כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל '''אפי' אוכלין פולטן.''' ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך '''הכוסס את החטים.''' תוספתא היא בפ"ד. שאכלן חיין וזה נקרא כוסס </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ו_כ}} '''המסובים בסעודה עם המברך על הפת - האם רשאים לטעום לפני שהמברך טעם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף טו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שבאכילה אסורים לטעום עד שיטעום המברך, ובשתייה שותים אף על פי שלא שתה המברך, כדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו חולק אלא מחלק בין דין פת לדין יין. {{שוליים|ו_כב}} '''המברך על הפת פושט ידו ראשון לאכול מן הקערה, ורשאי לחלוק כבוד ולהקדים את רבו או הגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: המברך פושט ידו תחילה לאכול, ואם רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה - הרשות בידו, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_כג}} '''האם אמירת "קח וברך" בין ברכה לאכילה נחשבת הפסק, לעומת ציווי שאינו קשור לאכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא בירושלמי: אמירה הקשורה לצורך הסעודה כגון "סב בריך" אינה הפסק, ואילו עניין שאינו לצורך הסעודה כגון "הב אחוונא לתורייא" הוי הפסק וטעון ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ו_כד}} '''מי ששכח לברך ומצא אוכל בפיו – כיצד ינהג בברכה בטרם יבלע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ו <קטע סוף=מד א/> ==דף מד עמוד ב== <קטע התחלה=מד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא, שבאוכלין מסלקן לצדדין ומברך ואינו פולטם, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מד עמוד ב<span class="yerum-runnum">87</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הכניס אוכל לפיו ולא בירך|{{ירו"מ-הוסר|אמר }}הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך,]] אם היו משקין, פולטן, אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} קומי רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אפילו אוכלין, פולטן דכתיב: ([[תהילים עא ח]]) "ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך" הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|החיטין]] {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|מברך}} עליו: בורא מיני זרעונים. {{שוליים|ו_כה}}אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}פרוסות {{ירו"מ-הדגשה|ויהיה צריך לברך עליהן המוציא}}? רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] וכהנא בר מלכיה[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא בר מלכיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_כו}}עד כזיתים. הכוסס את [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|האורז]], אומר עליו בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}}אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}} בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] וקומי רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת בורא מיני מעדנים, על הארץ ועל מעדניה|בורא מיני מעדנים.]] אמר רבי יוסי ברבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ולא פליגי: מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול, {{ירו"מ-ביאור|שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}} מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר; {{ירו"מ-ביאור|מפורד}} <br><br> <span id="דף_מה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רב הונא: הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך''', כלומר אדם ששם משהו בפה ושכח לברך, '''אם היו משקין, פולטן''', אין איבוד במשקים, אז הוא יכול לפלוט את זה. '''אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין'''. אוכל אסור לזרוק, אז לוקח אותו לצד של הפה שלו ואז יכול לברך. '''רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן: אפילו אוכלין, פולטן'''. כן, אין אפשר לברך כשהפה מלא. למה? '''דכתיב: ימלא פי תהילתך, כל היום תפארתך'''. '''הכוסס את החיטין - עליו: בורא מיני זרעונים'''. זה כנראה כשיטת רבי יהודה, שאנחנו יודעים שהוא אמר שמברכים על הירקות, מיני דשאים, כי הוא דורש שכל שינוי בירק או בפרי צריך ברכה מיוחדת. אז גם פה, כשקוסס חיטים מברך עליו בורא מיני זרעונים. '''אפיין ובשלן, בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ'''. כלומר בעצם הבישול לא מפקיע את ברכת המוציא בתנאי שהפרוסה קיימת, '''ומברך לאחריו ג' ברכות''', כלומר ברכת המזון. '''אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש'''. עכשיו, '''עד כמה יהו פרוסות?''' כלומר מה זה נקרא פרוסות קיימות? מה הגודל של הפרוסות שיצריך לברך עליהן המוציא? '''רבי יוסי ברבי אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב: עד כזיתים'''. כלומר אם הוא חתך את הלחם לפני שהוא בישל אותו בתוך המרק לגודל של זית, אז מברך על זה עדיין המוציא לחם מן הארץ. אבל אם פחות מכזית אז זה כבר יורד לברכה אחת מעין שלוש. '''הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין'''. '''אפיו ובישלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך אחריו לברך'''. כלומר לא מברך אחריו כי אורז, מברכים עליו לפניו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. הגמרא כאילו אומרת לא מברכים אחריו. יש דעה בגמרא שלא מברכים בכלל, אבל יש גם דעה שאומרת שהכוונה בורא נפשות - אין ברכה מיוחדת, לא מברכים מעין שלוש אחריו, אז זה נקרא שלא מברכים אחריו. '''רבי ירמיה אמר: בורא פרי האדמה'''. כלומר אורז אם בישל אותו מברך עליו בורא פרי האדמה. '''בר מרינא בריך קומי רבי זירא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר הוא בירך על זה שהכל נהיה בדברו. '''רבי שמעון חסידא אומר: בורא מיני מעדנים'''. כלומר ראינו בעצם ארבע דעות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני מזונות, דעה אחת אומרת שמברכים עליו בורא מיני זרעונים, דעה אחת שאומרת שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ודעה אחת שאומרת שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ודעה אחת שאומרת בורא מיני מעדנים. כן, ממש כל הצירופים האפשריים. '''אמר רבי יוסי ברבי אבון: ולא פליגי: מאן דמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול'''. כלומר אם יצרו גוש, סוג של לחם מהאורז הזה, אז מברכים עליו בורא מיני מזונות. '''מאן דמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר''', אם זה כל גרגר בנפרד אז מברכים על זה בורא פרי האדמה. מאן דאמר שהכל נהיה בדברו - בהדי דשליק, כלומר עד שאם בישלו אותו, עד שהוא איבד את הצורה שלו, מברכים שהכל. מאן דאמר בורא מעדנים - בהו דטרוף עם ביצים וכדומה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מד עמוד ב''' {{שוליים|ו_כה}} '''פירורי לחם ("פרוסות") שנאפו ע"י כבישה בקדירה, כשהם קיימים וניכרים בשיעורם - מברכים עליהם המוציא וברכת המזון, ואם אינם קיימים - מברכים בורא מיני מזונות ומעין שלוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' אבון וכהנא בר מלכיה בשם רב, שהשיעור הוא כזית, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_כו}} '''הכוסס אורז חי מברך "בורא מיני זרעונין".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם, השו"ע (או"ח קסח, י) והסמ"ג פסקו שהכוסס את האורז אומר בורא מיני זרעונין. {{שוליים|ו_כז}} '''אורז שאפוהו ובישלו עד שנימוח לגמרי, מה בכה מברכים לפניו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ז , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מד ב/> ==דף מה עמוד א== <קטע התחלה=מה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שכאשר עשוי דייסא נימוחה מברך שהכל נהיה בדברו, שיישבו את המחלוקת שכל הדעות מדברות במצב אחר ואינן חולקות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד כמה יהו פרוסות.''' ושיקראו קיימות '''ר' ירמיה אומר בורא פרי האדמה.''' על האורז שאפאו או בישלו '''בההיא דעביד בול.''' בזה שעשה בלול ומעורב עם חמשת המינים וקמ"ל דברכת ה' מינין לא בטלה אע"פ שמעורב בהן אורז '''בההוא דבריר.''' אם הוא ברור לבדו אינו מברך אלא בפה"א</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן · אם היו אוכלין מסלקן לצדדין · ר' יצחק בר מרי קומוי ר' יוסי ביר' אבון בשם ר' יוחנן אפי' אוכלין פולטן דכת' ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך הכוסס את החטים או' עליהן בורא מיני זרעונין · אפייו ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומ' עליהן המוציא לחם מן הארץ · ומברך לאחריו שלש ברכות · אם אין הפרוסות קיימות או' עליהן בורא מיני מזונות · ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש · עד כמה יהו פרוסות ר' יוסי ביר' אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזתים · הכוסס את האורז או' עליו בורא מיני זרעונים · אפייו ובישלו אעפ' שהפרוסות קיימות אומ' עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך · ר' ירמיה אמ' בורא פרי האדמה · בר מריטה ברך קומי ר' זעירא וקומי ר' חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו · ר' שמעון חסידא או' בורא מיני מעדנים · אמ' ר' יוסי בר' אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד א<span class="yerum-runnum">88</span></div> מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק; {{ירו"מ-ביאור|עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה}} ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף. {{ירו"מ-ביאור|עם בצים וכדומה}} עד כדון בתחילה. {{ירו"מ-ביאור|קדם האכילה}} {{ירו"מ-הדגשה|ל}}בסוף {{ירו"מ-הדגשה|מה מברך? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] </div>בשם רבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]]: אשר ברא מיני מעדנים, לעדן בהן נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר יעקב|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הוסר|כשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} {{שוליים|ו_כח}}אוכל בשר או ביצה, היה אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת בורא נפשות עם השם|אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' חי העולמים.]] עד כדון בסוף. בתחילה {{ירו"מ-הדגשה|מאי}}? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו}} בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והא מתניתא פליגא: {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ו_כט}}על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר: שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי, לא מין נפש הוא? {{ירו"מ-ביאור|ומברך שהכל}} אתיא דרבי שמעון חסידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון חסידא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שברך על אורז גם בסוף}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שברך על בשר וביצה בסוף}}, ודברי שניהם, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, דתני: זה הכלל שהיה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, {{ירו"מ-הדגשה|או}} מין דגן ולא אפאו פת, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים: ברכה אחת {{ירו"מ-הדגשה|מעין שלוש}}. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: מברך לפניו ולאחריו, וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: כל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-ביאור|דיסה מסולת מבושלת}} {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{שוליים|ו_ל}}{{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דיסה מקמח מבושל}} {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ומחמשת}} מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות, ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וכעין}} כעין חליטה {{ירו"מ-ביאור|דהיינו דיסה}} ואינו מחמשת המינין, {{ירו"מ-הדגשה|מהו מברך}}? אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: שלח רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} ואמרון {{ירו"מ-הוסר|ליי}}{{ירו"מ-הדגשה|ליה}} {{ירו"מ-הדגשה|מה צריך לברך}}, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לית אנא ידע מה אמרון לי{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. מאי כדון? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: הדין דאכל סולת {{ירו"מ-ביאור|שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}} מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והכן {{ירו"מ-ביאור|כיון שהיה מסופק}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא אכל סולת מימיו משום שהסתפק מה לברך| {{ירו"מ-הדגשה|לכן}} לא אכל]] רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] סולת מן יומוי, {{ירו"מ-הדגשה|אלא בתוך סעודה}}. לית צורכה דא,{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|אין מקום לספק שמברכים מעין שלוש, שהרי הסולת עשויה מחיטה, לא הסתפק רבי ירמיה}} אלא למה הוא חותם בה בארץ? {{ירו"מ-ביאור|במה חותמים כשאומרים על הארץ}} {{ירו"מ-ביאור|שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה, היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה}} {{ירו"מ-הדגשה|ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת ונאמר ש}}נעשית כברכת פועלים דתני: {{שוליים|ו_לא}}הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי<br><br> <span id="דף_מה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ה. בדף הקודם עסקנו — ראינו שיש ארבע שיטות מה מברכים על אורז. דעה אחת אומרת בורא מיני מזונות. דעה אחת אמרה בורא פרי האדמה. דעה שלישית אמרה שהכל נהיה בדברו. דעה רביעית אמרה בורא מיני מעדנים. והסברנו שבעצם אין מחלוקת, אלא תלוי איך מגישים את האורז. אם מגישים אותו בתור גוש, כלומר כמו עוגייה, אז מברכים על זה בורא מיני מזונות. אם מגישים את זה פירורים, אז בורא פרי האדמה. אם שלקו את זה עד שזה התפורר לגמרי, זה שהכל נהיה בדברו. ואם הוסיפו תבלינים, הוסיפו ביצים וכדומה, אז בורא מיני מעדנים. עכשיו הגמרא ממשיכה, אנחנו דף מ"ה. הגמרא אומרת '''עד כדון בתחילה'''. כלומר, אמרת שמברכים בורא מיני מעדנים על אורז אם הוסיפו כל מיני תבלינים וביצים. מה מברכים עליו בסוף? '''אמר רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה'''. רבי אבא בר יעקב אמר בשם רבי יצחק רובא: '''רבי אוכל בשר או ביצה היה אומר: אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי, ברוך אתה ה' חי העולמים'''. אומרת הגמרא: אוקיי, זה היה אחרי האכילה, כן? '''עד כדון בסוף'''. בתחילה מה? מה הוא בירך לפני? '''אמר רבי חגי: בורא מיני נפשות'''. כלומר, לפני שהוא אוכל בשר או ביצים היה מברך בורא נפשות. '''התיב רבי יוסי: והא מתניתא פליגא'''. כן, יש לנו במשנה שחולק על דתנייה, דתנן: '''על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו'''. כלומר חומץ זה יין שהחמיץ, גוביי זה חגבים, מיני חגבים, ונובלות זה תמרים שהרוח הפילה לפני הזמן שלהם. אז בכל אופן כתוב שעל כולם מברך שהכל נהיה בדברו, והרי גוביי זה סוג של חגבים, וחגבים זה בעלי חיים. אז איך מברכים שהכל? זה קושיה, אבל זה לא כל כך קושיה, כי סך הכל רבי הוא תנא ויכול לחלוק. '''אתיא דרבי שמעון חסידא, כרבי'''. שאמר שעל אורז מברכים כמו שראינו — אורז עם ביצים וכולי, מברך עליו בורא מיני מעדנים וכדומה. אז מברכים על האורז בסוף. אז זה כמו רבי שראינו שהוא בירך על הבשר אחרי האכילה או על ביצה אחרי האכילה. '''ודברי שניהם, כרבן גמליאל'''. שגם הוא סובר שמברכים גם על דבר שהוא לא משבעת המינים מברכים עליו לאחריו. '''תני: זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן, מין דגן ולא אפאו פת, רבן גמליאל אומר: מברך לאחריו שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון, '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. '''וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן, רבן גמליאל אומר: מברך לפניו ולאחריו'''. כמובן לפניו ולאחריו — כנראה הכוונה שבורא נפשות. '''וחכמים אומרים: מברך לפניו ולא לאחריו'''. כלומר לאחריו לא מברכים כלום. אז בעצם יוצא שרבי שאומר שכן מברכים, ורבי שמעון חסידא שאמר שכן מברכים, הם סוברים כמו רבן גמליאל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בההוא דשלוק.''' אם נתבשל ונתמעך מברך שהכל '''בההוא דטרוף.''' כשהוא מטורף בקערה כמו שעושין עם ביצים ועם מיני בשמים ולפי שהרבה מינין מעורבין בו מברך בורא מיני מעדנים '''עד כאן בתחלה.''' ובסוף מאי מברך '''עד כדון בסוף בתחילה מאי מברך.''' על בשר וביצים '''בורא מיני נפשות.''' מברך ג"כ בתחלה אלא שאינו חותם ומשום שהן באין ממיני נפש '''והא מתני' פליגא.''' דקתני על הגוביי שהכל וכי הגוביי הזה לאו מין נפש הוא וקשיא על דברי ר' חגיי '''אתיא דר' שמעון חסידא.''' שאומר על האורז מברכין עליו בסוף ואע"פ שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן '''כרבי.''' כדאמר ר' אבא משמיה כשהי' אוכל בשר או ביצה היה מברך אחריהן '''ודברי שניהן כר"ג.''' דסיפא דברייתא דלקמן דאלו לחכמים אינו מברך לאחריהן כלום '''דתני.''' תוספתא שם '''ממין שבעה.''' אלא שאינו מין דגן או שהוא מין דגן ולא אפאו פת כלומר אלא שלא עשאו פת בהו פליגי '''כעין סולת.''' קליות שלוקין '''וכעין חליטה.''' שעושין מקמח עם מים רותחין: וכל שהוא כעין סלת וכו' ואינו מחמשת המינין מאי מברך עליהן וקאמר ר' יונה דשלח ר"ז גבי אלו דבית ר' ינאי לשאול מהן ואמרו לי איזה דבר אבל שכחתי ואיני יודע מה אמרו לי '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה '''מסתברא.''' הואיל ואינן מחמשת המינין והן עשוין כעין סולת וחליטה מברך עליהן שהכל '''הדין דאכל סולת.''' העשויה מקליות שדרך לאכלה כך מהו שיהא מברך לאחריה כדמפרש הבעיא לקמן '''למה הוא חותם בה בארץ.''' אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה</div> <div class="yerum-leiden-text">מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף · עד כדון בתחילה · בסוף ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי · בא'י על הארץ ועל מעדניה · ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובה ר' כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או' אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי · בא'י חי העולמים · עד כדון בסוף · בתחילה אמ' ר' חגיי בורא מיני נפשות · התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא או' שהכל נהיה בדברו · והדין גוביי לא מין נפש הוא · אתיא דר' שמעון חסידא כר' ודברי שניהן כרבן גמליאל ·[דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל] כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל או' מברך לאחריו שלש ברכות · {{ירו"מ-הוסר|וחסדא}}[וחכמים] או' ברכה אחת · וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן · רבן גמליאל או' מברך לפניו ולאחריו · וחכמ' או' לפניה ולא לאחריה · ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אמ' עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש · וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ו[אינו] מחמשת המינין {{ירו"מ-הוסר|ואמ' עליו בורא מיני מזונות}}אמ' ר' יונה שלח רב זעירא גב אילין דבית ר' ינאי ואמרון לי לית אנא ידע מה אמרון לי · מי כדין אמ' ר' יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו · ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהן למיברכה בסופה · אמ' ר' יוסי והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי לית צורכה דאילא למה הוא חותם בה בארץ נעשית כברכת פועלים · דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי</div> <div class="yerum-side">'''והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי.''' כלומר להכי לא היה רוצה לאכול הסולת כ"א דוקא בתוך הסעודה מפני שהיה מסופק בברכה לאחריה וכדמפרש ואזיל מה הוא הספק שלו '''לית צורכה דאי לא.''' כלומר משום דקא מספקא ליה דאי לא צריך לברך אחריה מעין ג' אלא שיברך אחריה בורא נפשות והלכך היה מונע עצמו מלאכול סולת אלא בתוך הסעודה '''נעשית כברכת פועלים דתני.''' בתוספתא פ"ה והובאה גם לעיל בפ"ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה"נ בברכה מעין ג' כן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ממשיכה הברייתא ואומרת: '''וכל שהוא כעין סולת כעין חליטה ואינו מחמשת המינין''', מה הוא מברך? יש לו דבר שהוא בעצם עשוי מחיטה, אבל לא עשו מזה עוגה או לחם, אלא זה מעין סולת — אוכלים את זה כמו סולת. עכשיו, אז מה מברכים על זה? '''אמר רבי יונה: שלח רב זעירא גבי אילין דבית רבי ינאי ואמרון, לית אנא ידע מה אמרון לי'''. כלומר אם ענו לו — אבל אנחנו לא יודעים מה הם ענו לו. '''מאי כדון'''? מה באמת מברכים על זה? '''אמר רבי יוסי: מסתברא שהכל נהיה בדברו'''. כלומר אם אני לוקח חיטה וטוחן אותה ויוצר סולת, ואוכל את זה ככה, אז מברכים שהכל נהיה בדברו. '''רבי ירמיה בעי: הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה'''? אוקיי, בירכת — לא משנה מה לפני, אבל מה הברכה האחרונה? '''אמר רבי יוסי: והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי'''. הוא אף פעם לא אכל סולת, ומסתמא הכוונה שלו בתוך סעודה. אומרת הגמרא: '''לית צורכה דא''', כלומר זה ברור שמברכים ברכה אחת מעין שלוש בסוף, כן, כי הרי זה משבעת המינים. לא הסתפק רבי ירמיה, אלא '''למה הוא חותם בה בארץ'''? החכמים שתיקנו לנו על היין לברך על הארץ ועל פרי הגפן, כשמברכים על פירות האילן — על תאנים, רימונים, תמרים, גפן, ענבים — מברכים על הארץ ועל פירותיה. אז השאלה מה מברכים כשאוכלים חיטה, כשאוכלים סולת. אומרים על הארץ, אבל מה ההמשך? זה בעצם מה שהיה הספק, כי לא מצאנו בכלל שתיקנו לנו ברכה כזו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד א''' {{שוליים|ו_כח}} '''מהי ברכת הפתיחה לאוכל בשר או ביצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמתניתא הדוחה את רבי חגי - מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן רז). {{שוליים|ו_כט}} '''על חומץ, גובאי ונובלות (פירות שלא בישלו כל צרכן) מברכים שהכל נהיה בדברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון חסידא כפי שהובא בירושלמי, שעל דברים שאינם עיקר מזון האדם ואינם מין שבעה מברכים שהכל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_ל}} '''דיסה מקמח מחמשת מיני דגן - מברכים עליה בורא מיני מזונות ולאחריה מעין שלש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רח סעיף ט , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שכל שהוא כעין חליטה מחמשת המינין ברכתו מזונות ומעין שלש, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_לא}} '''פועלים העושים מלאכה עם בעל הבית מברכים ברכת המזון מקוצרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה א/> ==דף מה עמוד ב== <קטע התחלה=מה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: פועלים בשעת מלאכה מברכים ברכה ראשונה וכוללים ירושלים בשל ארץ וחותמים בשל ארץ, ומקצרים משום ביטול מלאכת בעל הבית; אם סועדים עם בעל הבית או שהוא אוכל עמהם, מברכים ארבע ברכות כסדרן. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מה עמוד ב<span class="yerum-runnum">89</span></div> אלו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} עבדן לה כמטבע ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ}}. מהו להזכיר {{ירו"מ-הוסר|בה }}מעין המאורע {{ירו"מ-הדגשה|במעין שלוש}}? אמר רבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]]: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{שוליים|ו_לב}}היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הואיל וחש לה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], צריכין אנו מיחוש. תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין {{ירו"מ-ביאור|פת נקיה של אופה}} ושלימה של בעל הבית, אומר {{שוליים|ו_לג}}על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, {{שוליים|ו_לד}}אומר על השלימה של בעל הבית. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]], אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חוטין}} חיטין]]. פרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|{{ירו"מ-הוסר|חיטים}} חטים]] ושלימה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורים]], אומר על הפרוסה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חטין]]. פת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] ופת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], {{שוליים|ו_לה}}אומר על של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|שעורין]] {{ירו"מ-הוסר|והלא}} לא {{ירו"מ-הדגשה|ששל}} [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורה|{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}}]].{{ירו"מ-הדגשה|הלא}} של {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|בסמין}} יפה ממנה? אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]" ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על פת טהורה קודמת|פת טמאה ופת טהורה]], רבי חייא בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר ווא|°]] אמר" אומר על הטהורה. {{שוליים|ו_לו}}פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: על איזה מהן שירצה יברך. {{ירו"מ-הדגשה|כיצד מברך על}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכתו של קורא|קורא]]? {{ירו"מ-ביאור|לבבות דקל}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: אומר עליו בורא פרי העץ. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|ו_לז}}שהכל נהיה בדברו. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] פליגא עילויי {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: ואילו הן מיני דשאים: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קינרס|{{ירו"מ-הוסר|הקונרס}} הקינרס]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלמית|והחלימה]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דמוע|והדמוע]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אטדים|והאטד]]. {{ירו"מ-הדגשה|ולא מנה קורא עימם}}<br><br> <span id="דף_מו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: ולמה לא יחתום על הארץ בלי תוספת? ונאמר '''שנעשית כברכת פועלים'''. אנחנו יודעים שככה פועלים תיקנו להם. '''דתני: הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית, הרי אלו מברכין ברכה ראשונה'''. כמו אומרים ברכת הזן. '''וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''. כן, הם לא אומרים בונה ירושלים, אלא את שתי הברכות יחד מחברים וחותמים ברוך אתה על הארץ. '''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע'''. כלומר כוללים הטוב והמיטיב — אין שום דבר, מברכים את הכל. '''דבית רבי ינאי עבדן לה כמטבע ברכה'''. כלומר הם בעצם קבעו שאדם שאוכל סולת ודברים כאלה, אז הוא מברך ברוך אתה ה' על הארץ. שואלת הגמרא: '''מהו להזכיר מעין המאורע'''? כלומר ביום ראש חודש, בשבת. '''אמר רבי אבא בר זימנא: רבי זעירא היה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה: הואיל וחש לה רבי זעירא, צריכין אנו מיחוש'''. כלומר גם אנחנו צריכים להגיד כך. '''תני: מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר'''. כן, לוקחים את הלחם הכי מובחר. '''קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על הקלוסקין'''. כלומר פת של אופה ושלמה של בעל הבית — ברור שפת של אופה יותר טובה, אז אומר על הקלוסקין, הלחמניה של האופה. '''פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית, אומר על השלימה של בעל הבית'''. כלומר פרוסה מהלחם הטוב של האופה ושלמה של בית בעל הבית — אומר על השלמה של בעל הבית כי שלם יותר טוב מפרוס. '''פת חיטין ופת שעורין, אומר על של חיטין'''. כי שעורים זה בדרך כלל מאכל בהמה. '''פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין'''. כי שוב פעם אפילו פרוסה של חיטים יותר טובה מפת שעורים. '''פת שעורין ופת כוסמין, אומר על של שעורין'''. לא בגלל ששעורים יפה ממנה, '''אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה'''. כן, כוסמין זה לא ממין שבעה. '''רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: דרבי יודה היא, דרבי יודה אמר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך'''. אם אנחנו רואים שמעדיפים פת שעורים בגלל שהוא ממין שבעה אפילו על כוסמין למרות שהוא יותר טוב, אז זה כנראה לפי רבי יהודה שסובר שאם יש ממין שבעה עליו מברכים. '''פת טמאה ופת טהורה, רבי חייא בר ווא אמר: אומר על הטהורה'''. '''פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה, רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזה מהן שירצה יברך'''. כלומר יש לנו פה פת נקיה שהיא טמאה או פת קיבר שטהורה — פה נותן לו להחליט. '''קורא? רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: אומר עליו בורא פרי העץ'''. כלומר לבבות קלים. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: שהכל נהיה בדברו'''. '''תני רבי יהושע: בורא מיני דשאים'''. '''מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילויי''', כלומר משנה שהוא הביא חולקת על התנא. '''ואילו הן מיני דשאים: הקינרס והחלימה והדמוע והאטד'''. וביניהם אנחנו לא רואים שמנו גם את הקורה. אז רואים מכאן שבעצם על קורה לא מברכים בורא מיני דשאים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב''' {{שוליים|ו_לב}} '''כאשר יש לפני האדם פת שלמה של פת נקיה ופת פחותה שאינה שלמה, יש לברך על השלמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רח סעיף יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בשם רבי זעירא שיש לחוש לברכה על השלמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_לג}} '''כאשר יש פרוסה של פת נקייה (קלוסקין) ופת שלימה של בעל הבית, בוצעים ומברכים על השלימה של בעל הבית ולא על הפרוסה החשובה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהשלימה של בעל הבית עדיפה על פרוסת הקלוסקין החשובה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסח, א; ד; ה) והסמ"ג, שיש להעדיף לחם שלם על פני חתיכה נאה אך פרוסה. {{שוליים|ו_לד}} '''כאשר יש לפני המברך פת חיטין ופת שעורין, על מה מברך "המוציא".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמברך על פת חיטין, ובפרוסה של חיטין ושלמה של שעורים מברך על הפרוסה של חיטין, שכן מין חיטין חשוב יותר וגובר על מעלת השלימות, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עבדין לה כמטבע ברכה.''' בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ '''מהו להזכיר בה מעין המאורע.''' בשבת ויו"ט ור"ח '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''כשהוא מן המובחר.''' כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל '''קלוסקין ושלימה של בע"ה.''' היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע"ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא '''על השלימה של בעל הבית.''' אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר '''אומר על הפרוסה של חטין.''' אע"ג דשל שעורין שלימה היא אפ"ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא '''דר' יודה היא.''' דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן '''פת טמאה.''' שלא נזהר לעשותה בטהרה '''על איזה מהן שירצה יברך.''' דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא '''קורא.''' הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו '''מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי.''' ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג"כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם בשלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה · מהו להזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' אבא בר זמינא ר' זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע · אמ' ר' ירמיה הואיל וחש לה ר' זעירא צריכין אנן מייחוש · תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על הקלוסקין פרוסה שלקלוסקין ושלימה שלבעל הבית או' על השלימה שלבעל הבית פת חיטין ופת שעורין או' על שלחיטין פרוסה של חטים ושלימה שלשעורים או' על הפרוסה שלחטים · פת שעורין ופת כוסמין או' על שלשעורין והלא שלכוסמין יפה ממנה · אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה · ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא דר' יודה היא · דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · פת טמיאה ופת טהורה ר' חייא בר ווא אמ' או' על הטהורה · פת נקייה טמיאה ופת קיבר טהורה · ר' חייא בר אדא בשם ר' אחא על אי זה מהן שירצה יברך קורא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל או' עלוי בורא פרי העץ · תנא ר' חלפתא בן שאול שהכל תהיה בדברו · תני ר' יהושע בורא מיני דשאים · מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי · ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מה עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_לה}} '''כאשר לפניו כמה סוגי פת לברכה, יש להקדים מין שהוא משבעת המינים על מין שאינו משבעת המינים, ופת טהורה על פת טמאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יודה ורבי חייא בר ווא: מברכים על המין שממין שבעה ועל הפת הטהורה, כדברי הירושלמי ללא מחלוקת חולקת. {{שוליים|ו_לו}} '''כאשר יש לפני אדם פת נקייה (טמאה) ופת קיבר (טהורה), על איזו מהן יברך תחילה?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן קסח סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אדא בשם רבי אחא: על איזו מהן שירצה יברך ויאכל, ואינו חייב להקדים את הטהורה על הטמאה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסח.. {{שוליים|ו_לז}} '''ברכת פרי האדמה שאין מברכים עליו העץ מברכים עליו "בורא מיני דשאים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מה ב/> ==דף מו עמוד א== <קטע התחלה=מו א/>. ''הכרעה:'' הלכה כמתניתא דרבי אושעיא המונה הקינרס והחלימה והדמוע והאטד כמיני דשאים, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רד סעיף א שברכתם "בורא מיני דשאים".. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד א<span class="yerum-runnum">90</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_לח}}בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל, יצא.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: התם" יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. רבי יהודה אומר: מביא וקורא. מאי טעמא? דרבי יהודה? דרבי יהודה עבד את האילן כקשין}} {{ירו"מ-ביאור|כשיבולים דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים מביא מהם בכורים, כך אף שנקצץ האילן, מביא בכורים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הוסר|עביד}} עבד את האילנות {{ירו"מ-הוסר|כקשים}}{{ירו"מ-הדגשה|כקשין}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ועל כולם אם אמר שהכל יצא. אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ}}, חוץ מן היין, {{שוליים|ו_לט}}שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה}}, חוץ מן הפת, {{שוליים|ו_מ}}שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, {{ירו"מ-ביאור|ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא, אף שהוא שיך בו, וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא.}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים|ו_מא}}כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו, {{ירו"מ-ביאור|ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שנשתנה מברייתו {{ירו"מ-הדגשה|לעילוי, וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת כמו לחם ויין}},{{ירו"מ-הוסר|ולא}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שינה ברכתו לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|כגון אם בירך בורא פרי האדמה על הלחם, ובורא פרי ההעץ על היין.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא את החפץ הזה|אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה,]] מה נאה הוא זה, יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_מב}}הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מילתיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרה כן: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}חד פרסוי אתא לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ובעי}}: {{ירו"מ-ביאור|פרסי אחד בא לפני רב ושאל}} בגין דאנא אכל פיסתי, {{ירו"מ-ביאור|פת}} ולא אנא חכים מברכא עליה, {{ירו"מ-ביאור|איני יודע כיצד לברך}} ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא, {{ירו"מ-ביאור|ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}} נפיק אנא {{ירו"מ-ביאור| יוצא אני}} ידי חובתי? {{שוליים|ו_מג}} אמר לו: אין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] בשם אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]]: בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא {{ירו"מ-ביאור|פונדק}} דברכתא. {{ירו"מ-ביאור|שם מקום}} <br><br> <span id="דף_מו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ו. מתחילים המשנה: מדליקים... '''בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא.''' אומרת הגמרא. למדנו גם במסכת ביכורים: יבש המעיין, מקצץ האילן, מביא ואינו קורא - כן, כשמביאים ביכורים גם צריך לקרוא את פרשת הביכורים. אז אדם שקטף פירות מהשדה שלו ולאחר מכן האילן עצמו יבש, או שהמעיין יבש, אז הוא מביא את הפירות אבל הוא לא קורא, לא קורא את הפרשת ביכורים. רבי יהודה אומר מביא וקורא. ואומרת הגמרא מאי טעמא דרבי יהודה? '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין''', ואומר בעצם, אילן הוא משווה אותו בעצם לחיטה, לשעורה. כשם שאף על פי שהוא קוצר את הקשין, כן, הוא מביא מהם ביכורים - כלומר בעצם לא נשארה הגבעול עצמו יבש ולא מביאים אותו, הפירות עצמם, החיטה, השעורה, אין שום בעיה להביא מהן ביכורים. אז כך הוא מתייחס גם לאילן עצמו. כלומר גם אם העץ עצמו יבש, מבחינתו הביכורים זה הפירות ואותם הוא מביא ויכול גם כן לקרוא בלי בעיה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. זה המשנה שלנו. אמר רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא: '''דרבי יהודה היא'''. כלומר המשנה שלנו בעצם היא דעת רבי יהודה שראינו במסכת ביכורים, '''דרבי יהודה עבד את האילנות כקשין'''. כלומר מבחינתו גם העץ יש לו בעצם באיזשהו מקום דמיון לקש, החיטה, כל הדברים שהם בעצם גדלים מהאדמה. אז לכן בעצם, למרות שאני מברך על זה בורא פרי העץ כי אני מייחד לו ברכה, אבל אם לא בירכתי את הברכה המיוחדת לו, אני יכול לברך גם בורא פרי האדמה ולהוציא ידי חובה, כי בעצם גם האילן באיזשהו מקום מחובר לאדמה ויונק מהאדמה. אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא, פירות האילן בכלל פירות האדמה, ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ'''. כלומר בעצם אומר רבי יוסי, זה לא רק רבי יהודה שסובר שהעץ עצמו, הגזע, זה כמו הקש כמו שראינו בביכורים, אלא זה דעת כולם. כיוון שכמו שאמרנו, האילן, הפירות יונקים מהאדמה, אז פירות האילן זה בכלל פירות האדמה - הפוך לא נכון. זאת אומרת זה לא נכון שפירות האדמה הם בכלל פירות האילן. כלומר אם מברך על דבר שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומברך על זה בורא פרי העץ, אז הוא לא יצא. אבל אם הוא בירך על דבר שהוא פרי העץ בורא פרי האדמה, הוא יצא. כיוון שכמו שאמרנו הפרי יונק גם מהאדמה והוא גם נחשב פרי האדמה. המשנה אמרה, למדנו במשנה: '''ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. אמר רב הונא: '''חוץ מן היין ומן הפת'''. כלומר זה נכון אם אני מברך שהכל על שאר הדברים, אבל יין ופת אם אני מברך שהכל אני לא יוצא. ואומרת הגמרא: '''מתניתא אמרה כן'''. כלומר באמת אפשר לדייק את זה במשנה. למדנו במשנה הקודמת: על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, '''חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן'''. עכשיו, אם היה אפשרות לברך ברכה אחרת חוץ מבורא פרי הגפן, כמו לדוגמה שבורא פרי העץ היה יוצא, המשנה הייתה אומרת את זה. והרי לא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ על הגפן, על היין יצא. למרות שבעצם ברור לנו שהיין שייך לעץ ומהגפן הוא יצא, הוא שייך לעץ, ואף על פי כן הוא לא יכול לברך על זה בורא פרי העץ. אז קל וחומר שאם הוא אמר שהכל לא יצא. אותו דבר למדנו במשנה הקודמת: אם בירך על פירות הארץ בורא פרי האדמה - אמרנו שמברך על פירות הארץ בורא פרי האדמה, '''חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ'''. אז גם כן, כלומר למרות שבעצם הפת שייך לאדמה, המשנה אומרת שהוא מברך המוציא לחם מן הארץ, ולא בורא פרי האדמה. כלומר אם הוא מברך בורא פרי האדמה, למרות שבעצם יש שייכות, כי הרי הלחם נוצר מהאדמה, נוצר מחיטה שגדלה באדמה, אף על פי כן אם הוא מברך בורא פרי האדמה לא יצליח, לא יוצא ידי חובה. אז קל וחומר אם הוא יברך שהכל גם לא יצא ידי חובה. תנן: '''ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא'''. כמו שאמרנו שהאילן הוא יונק מהאדמה. '''על פירות האדמה בורא פרי עץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא'''. ככה כתוב במשנה שלנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא.''' מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ '''ועל פירות הארץ וכו'.''' שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה"א '''על כולם אם אמר שהכל יצא.''' ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו '''גמ' דר' יודא היא.''' מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ"ק דבכורים הוא דאתיא '''א"ר יוסי.''' לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני' '''חוץ מן היין ומן הפת.''' הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל '''תני.''' בתוספתא פ"ד '''חד פרסוי.''' מארץ פרס '''דברכתא.''' שם העיר</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא · על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא · ועל כולם אם אמ' שהכל יצא · ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודא עביד את האילנות כקשים · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה · ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ · רב הונא אמ' חוץ מן היין ומן הפת · מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא או' בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא או' המוציא להם מן הארץ · תני ר' יוסי או' כל המשנה על המטבע שטבעו חכמ' לא יצא ידי חובתו · ר' יודה או' כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא · ר' מאיר או' אפי' אמ' ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הל' כר' מאיר · מילתא דרב אמרה כן · חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא</div> <div class="yerum-side">'''דר' יודא עביד את האילנות כקשים.''' כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ"ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי '''מתניתא אמרה כן וכו'.''' אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי '''כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא.''' כצ"ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא '''מילתיה דרב אמרה כן.''' שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר"מ '''אתא לגבי רב.''' ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא"ל אין וכר"מ</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' תני: '''רבי יוסי אומר, כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו'''. כלומר משמע מכאן שאפילו אם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה לא יצא, כי בעצם כיוון שחכמים תיקנו ברכה מיוחדת לפירות האילן שזה בורא פרי העץ, אז כל ברכה אחרת שיברכו לא יצאו. '''רבי יודה אומר, כל שנשתנה מברייתו... ושינה ברכתו לא יצא'''. כמו שאמרנו מקודם, שהוכחנו את זה במשנה. '''רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא'''. רבי מאיר אומר לו, כל ברכה אדם יוצא, גם אם יגיד ברוך המקום שברא את החפץ הזה, או מה נאה חפץ זה, כבר יצא ידי חובה. אמר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל: '''הלכה כרבי מאיר'''. ואומרת הגמרא: מילתיה דרב אמרה כן. חד פרסוי, איזה פרסי אחד, אתא לגבי רב, הוא בא, הוא שאל אותו, אמר לו: '''בגין דאנא אכל פיסתי''' - כלומר אני אוכל את הלחם שלי, '''ולא אנא חכים מברכא עליה''' - לא יודע איך מברכים, '''ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא''' - אני אומר ברוך זה שברא את הלחם הזה, '''נפיק אנא ידי חובתי?''' - אני יוצא ידי חובה? אמר לו: כן. אז רואים מכאן שבעצם לא חייבים דווקא את הנוסח שחז"ל קבעו, וזה בעצם כמו שיטת רבי מאיר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד א''' {{שוליים|ו_לח}} '''ברכה שטעה בין פרי העץ לפרי האדמה, האם יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה י , שו"ע או"ח סימן רו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה: בירך "בורא פרי האדמה" על פירות האילן יצא, אך על פירות האדמה "בורא פרי העץ" לא יצא; ובכל מקרה אם אמר "שהכל" יצא, כדין הרמב"ם והשו"ע או"ח סימן רו סעיף א. {{שוליים|ו_לט}} '''על היין מברכים בורא פרי הגפן ולא בורא פרי העץ, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסקה כירושלמי - הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל היין מברכים בורא פרי הגפן ואם טעה ואמר בורא פרי העץ לא יצא, ועל פירות הארץ מברכים בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שברכתה המוציא לחם מן הארץ. {{שוליים|ו_מ}} '''המברך על הפת חייב לומר "המוציא לחם מן הארץ" ואינו יוצא בברכה אחרת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שברכת "המוציא" קבועה לפת, שכן על פירות העץ אמירת "בורא פרי האדמה" מועילה בדיעבד אך לא להיפך, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|ו_מא}} '''יש לברך בנוסח שקבעו חכמים ואין לשנות ממטבע הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא, שכל המשנה ממטבע הברכה שקבעו חכמים לא יצא ידי חובתו, כלשון הרמב"ם "כל המשנה ממה שקבעו החכמים בברכות לא יצא ידי חובתו". </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מו עמוד ב<span class="yerum-runnum">91</span></div> אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פרגין {{ירו"מ-ביאור|פרגיות}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתן שהכל}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#דורמסקין|{{ירו"מ-הוסר|ואחונייא}} ואחוניא]] {{ירו"מ-ביאור|מן שזיף}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|וקפלוטין]] {{ירו"מ-ביאור|מן כרוב}} {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו אדמה}}. אמרו {{ירו"מ-הדגשה|היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם}} {{שוליים|ו_מד}}נברך על קפלוטה {{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה}}, דו פטר אחונייתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתו העץ}}, ולא פטר פרגיתא {{ירו"מ-הדגשה|שברכתה שהכל}}! נברך על אחונייתא "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי העץ}}", לא פטר לא דין ולא דין! פרץ חד ובירך על פרגיתא "שהכל נהיה בדברו". גחיך {{ירו"מ-הדגשה|ע}}ליה חבריה. אמר לו בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: לא לזה {{ירו"מ-הדגשה|אני כועס שהוא}} {{ירו"מ-הוסר|גורגרן}} גרגרן {{ירו"מ-הדגשה|שתאב לאכל בשר}}, אלא לך {{ירו"מ-הדגשה|שאתה}} {{ירו"מ-הוסר|לוגלן}}{{ירו"מ-הדגשה|לגלגן}}. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אם}} חכם אין כאן, {{ירו"מ-ביאור|שאינך בקיא בברכות}} זקן אין כאן? {{ירו"מ-ביאור|והיה לך לשאול}} אמרו: לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הא {{ירו"מ-הוסר|אזלינן}} אזלין תרין, {{ירו"מ-ביאור|שנים הלכו לעולמם}} ולא שמעינן מינה כלום! {{ירו"מ-ביאור|מה ההלכה}} מיי {{ירו"מ-הוסר|כדין}} כדון? מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מברך על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#קפלוטות|הקפלוטה]] "{{ירו"מ-הדגשה|בורא פרי האדמה", ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת}} שהכל נהיה בדברו, טפילה לו. {{ירו"מ-ביאור|לכל שאר הברכות}} {{ירו"מ-הדגשה|שאף שצריך למעט בברכות, ואם היה מברך "שהכל" היה פוטר את כולם - מכל מקום, ברכת האדמה חשובה ממנה, שהיא ברכה מבוררת}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ג"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מה}}על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר: "שהכל נהיה בדברו". {{שוליים|ו_מו}}על החומץ ועל {{ירו"מ-הוסר|הגוביי}} הגובאי {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} ועל הנובלות {{ירו"מ-ביאור|תמרים שנשרו מהעץ}} אומר: "שהכל נהיה בדברו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.<br><strong>גמ':</strong> החמיץ יינו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלו, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה גוביי, {{ירו"מ-ביאור|מין חגבים}} אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאכלן, אומר: "שהכל נהיה בדברו". ראה נובלות שנשרו, אומר: "ברוך דיין האמת". בא לאוכלן, אומר: "ברוך שהכל נהיה בדברו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ד"><br><strong>מתני':</strong> היו לפניו מינין הרבה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: על אי זה מהן שירצה.<br><br> <span id="דף_מז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב יהודה בשם אבא בר בר חנה: '''בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא'''. באיזה מקום אחד נקרא בירכתא, בפונדק הם התארחו שם. '''אפיק קומיהון פרגין ואחוניא וקפלוטין''' - פרגית שברכתה שהכל, ואחוניא שאמרו שזה דומסקין, מין שזיפים שברכתם בורא פרי העץ, וקפלוטין שזה סוג של כרוב שברכתו האדמה. כלומר יש לנו פרגית שזה שהכל, יש לנו משהו שהוא פרי עץ - שזיפים נניח, ויש משהו שהוא פרי האדמה - כמו כרוב. ואז הם שאלו, מה עדיף? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? '''אמרו נברך על קפלוטה, דו פטר אחונייתא, ולא פטר פרגיתא'''. כלומר אם אנחנו נברך על הקפלוטא, הכרוב, שזה בורא פרי האדמה, אז הוא פוטר את החבניאתא, השזיפים, שזה בורא פרי העץ, אבל הוא לא פוטר את הפרגית, כי פרגית זה שהכל. '''נברך על אחונייתא, לא פטר לא דין ולא דין''' - ואם נברך על החבניאתא, בורא פרי העץ, זה לא פוטר אף אחד מהם, לא את הכרוב ולא את העוף. '''פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו'''. קם אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. '''גחיך ליה חבריה''' - אחד מהתלמידים שם צחק עליו. '''אמר לו בר קפרא, לא לזה גרגרן אלא לך''' - לא לזה אני כועס שהוא גרגרן, שתאב לאכול בשר, אלא עליך שאתה לגלגן. '''זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה?''' הוא בטוח שהוא תאב לאכול בשר, אבל אתה למה לגלגת? אחר כך הוא פנה לזה שברך, '''ולזה אמר, חכם אין כאן, זקן אין כאן?''' - כלומר אתה לא בקיא בברכות, למה לא פנית אליי? היית צריך לשאול אם אתה לא יודע. '''אמרו, לא יצאה שנתן עד שמתו''' - כלומר שניהם מתו באותה שנה. ואמר רבי יוסי: '''הא אזלין תרין, ולא שמעינן מינה כלום'''. כלומר שתיים מתו ולא שמענו מה ההלכה. אנחנו לא יודעים באמת מה ההלכה, על מה צריך לברך, מה עדיף, האם עדיף למעט בברכות או עדיף להרבות בברכות. אומרת הגמרא: '''מסתברא מברך על הקפלוטה''' - מסתבר שיברך על הקפלוטא, בורא פרי האדמה, על הכרוב, והוא בעצם יפתור את הדומסקי, את השזיפים. '''ואכן לברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו, טפילה לו'''. עכשיו, למה שהוא לא יברך שהכל נהיה בדברו ויפתור את כולם? כיוון ששהכל נהיה בדברו זה תפל לכל, זה לא ברכה ייחודית, זו ברכה שהיא תפלה. אז למרות שבעצם יש עניין למעט בברכות, ושהכל נהיה בדברו באמת פותר את כולם, אבל בכל מקום, כיוון שזה לא ברכה מבוררת, לכן עדיף לברך בורא פרי האדמה שהיא ברכה יותר מבוררת ויותר חשובה, ולא שהכל. אז לכן, כמו שאמרנו, מברך בורא פרי האדמה פותר גם את השזיפים, ורק לאחר מכן מברך שהכל נהיה בדברו. פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''על דבר שאין גידוליו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו. על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו'''. חומץ - יין שהחמיץ, גובאי - זה מיני חגבים, ונובלות - כלומר תמרים שנשרו מהעץ לפני הזמן שלהם. על אלו מברך שהכל נהיה בדברו. '''רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו'''. חומץ זה יין שהתקלקל, גובאי זה מכת ארבה שבדרך כלל הורסת את כל התבואה, נובלות זה תמרים שנפלו לפני זמנם. כל זה זה סוג של קללה, וסוגי קללה לא מברכים עליהם. גמרא: '''החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו'''. הגמרא אומרת שכל דבר אדם צריך לברך באותו רגע, על מה שהוא מרגיש. כלומר כרגע קרה לו דבר רע - אומר ברוך דיין האמת. כרגע הוא נהנה, הוא אוכל את זה - שיברך שהכל נהיה בדברו. '''ראה גוביי, אומר ברוך דיין האמת'''. הוא מבין שעוד דקה כל השדה שלו הולך. '''בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. '''ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר שהכל נהיה בדברו'''. כל דבר לברך בעיתו. עכשיו בפרק ו' הלכה ד', אומרת המשנה: '''היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וחכמים אומרים על אי זה מהן שירצה'''. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב''' {{שוליים|ו_מה}} '''על מאכל שאין גידולו מן הארץ מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לברך "שהכל" על דבר שאין גידוליו מן הארץ, וכן פסקו רמב"ם ושו"ע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אפיק.''' הוציא הבעל הבית והביא לפניהם פרגיות ואחונייא הם דורמסקין פרונ"ש בלע"ז פלו"מין בל"א וקפלוטין כרוב '''אמרו.''' התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אחת לכולן ואמרו אם נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה דהוא פטר אחוניתא לפי שברכתו בורא פרי העץ ותנן על פירות האילן אם בירך בפה"א יצא וא"כ פוטרת גם לאחוניתא אבל ולא פוטר פרגיתא ואין ברכת בורא פרי האדמה פוטרת לברכת שהכל '''נברך על אחונייתא.''' ואם נאמר לברך על הפרוני"ש וברכתו בורא פרי העץ א"כ לא פטר לא זה ולא זה דאין בפה"ע פוטרת לפירות האדמה ולא לברכת שהכל '''קפץ חד.''' בתוך שהיו רוצים לברר הדין קפץ אחד מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל וא"כ פוטר את כולן '''גחיך ליה חבריה.''' התחיל חבירו לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על הכרוב דמיהת פוטרת גם להדורמסקין '''גוביי.''' חגבים טהורים</div> <div class="yerum-leiden-text">אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין · אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיתא נברך על {{ירו"מ-הוסר|פרגיתא}}אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין · קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו · גחיך ליה חבריה · אמ' ליה בר קפרא לא לזה גורגרן לא לך לוגלגן · זה עשה כגרגרנותו אתה למה ליגלגתה ולזה אמ' חכם אין כאן זקן אין כאן · אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו · אמ' ר' יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפילה לו' מתני' על דבר שאין גידוליו מן הארץ או' שהכל נהיה בדברו · על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות או' שהכל נהיה בדברו · ר' יהודה או' כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו · החמיץ יינו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלו או' שהכל נהיה בדברו ·[ראה גוביי אומ' ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהכל נהיה בדברו] ראה נובלות שנשרו או' ברוך דיין האמת · בא לאוכלן או' ברוך שהכל נהיה בדברו</div> <div class="yerum-side">'''א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן.''' רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלן אני כועס אם זה עשה כגרגרונותו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן '''ולזה אמר.''' חזר ואמר לזה הקופץ ובירך אם חכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין '''הא אזלין תרין.''' הרי הלכו אלו השנים לעולמם ואנן לא שמעינן מינה כלום היאך הוא הדין '''מאי כדון.''' ומאי הוי עלה וקאמר מסתברא מברך על הקפלוט בורא פרי האדמה שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משום שאינה חשובה כברכת בפה"א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפלוט ואע"ג שהיה כאן בורא פרי העץ והוא יותר מבוררת וחשיבה מבורא פרי האדמה מכל מקום הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברכין על הקפלוט והדר מברך על הפרגיות שהכל '''מתני' על דבר שאין גידולו מן הארץ.''' כגון בשר וגבינה וביצים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''נובלות.''' פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן '''מין קללה.''' חומץ נובלות וגובאי על ידי קללה הן באים ואי הלכה כר' יהודה '''גמ' החמיץ יינו וכו'.''' כלומר דקמ"ל דלא כר' יהודה דאע"פ שע"י קללה הן וא"כ מתחילה מברך עליה דיין האמת מיהת לבסוף כשנהנה מהן מברך עליהן שהכל '''מתני' ממין שבעה.''' חטה ושעורה גפן ותאנה רמון זית תמרים ומשום דהני עדיפי שנשתבחה בהן ארץ ישראל '''על איזה מהן שירצה.''' מה שהוא חביב עליו והלכה כחכמים '''גמ' מה פליגי.''' הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח"כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה"נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח"כ וריב"ל ס"ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה"ג דוקא משום דס"ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח"כ וא"כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג"כ לפניו עליו ולא על מין אחר </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ו_מו}} '''על חומץ, גובאי ונובלות מה מברכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן רד סעיף א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מו ב/> ==דף מז עמוד א== <קטע התחלה=מז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברכים "שהכל נהיה בדברו" על חומץ, גובאי ונובלות, כמבואר בגמרא שמפרטת שבבואו לאוכלם מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי יהודה נדחה מהלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד א<span class="yerum-runnum">92</span></div> <br><strong>גמ':</strong> רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגן רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת. {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך, שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם.}} אבל אם אין בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-ביאור|שאז צריך לברך ברכה אחרונה}} כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש}}{{ירו"מ-הוסר| אר אבא}}, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם בתחילה. אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|האוכל פירות לפני סעודה, אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם}} בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קודם הסעודה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא דרבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], פליגא על דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבי יודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה|°]] ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת, {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם}}. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. {{ירו"מ-הדגשה|ואילו}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר, {{ירו"מ-הדגשה|שאין ברכת המזון פוטרת}}{{ירו"מ-הוסר| ר בא}}, וצריך לברך בסוף {{ירו"מ-הדגשה|קדם שיתחיל סעודתו. שכח ו}}לא {{ירו"מ-הוסר|בירך}} ברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו, ואכל פת}}, נעשה {{ירו"מ-הדגשה|הפירות}} טפילה {{ירו"מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו"מ-הדגשה|לו, ותנינן}} תמן: {{שוליים|ו_מז}}כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. הדא גריזמתה, {{ירו"מ-ביאור|תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לגזול מהמאכל את ברכתו|מברך על תורמוסה]] {{ירו"מ-הדגשה|שהוא העיקר, ופותר את השאר, אף אם יש שם ממין שבעה}}. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם: ([[משלי כב כב]]) "אל תגזול דל כי {{ירו"מ-הוסר|דלת}} דל הוא". עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת; {{ירו"מ-ביאור|שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון.}} {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם}} לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה, {{ירו"מ-הדגשה|וצריך לברך על מין שבעה}}. רבן גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל זוגה|°]] סלק גבי אילין דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}. {{ירו"מ-הוסר|חמתהון}} חמתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} {{ירו"מ-הוסר|נתבין}}{{ירו"מ-הדגשה|נסבין}} {{ירו"מ-הדגשה|זיתא}} ומברכין לפניו ולאחריו {{ירו"מ-הדגשה|קדם סעודה}}.<br><br> <span id="דף_מז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> טוב, יש לנו תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ז. נתחיל מהמשנה. המשנה אומרת: "היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר אם יש ביניהם מן שבע, עליו מברך. וחכמים אומרים על איזה מאן שירצה". כן, מחלוקת מה עדיף, חביב עדיף או מן שבע? לפי רבי יהודה מן שבע, לפי חכמים חביב עדיף. אומרת הגמרא: אמר רבי יהושע בן לוי, '''מה פליגין רבי יודה ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת'''. שכיוון שברכת המזון פותרת את הברכה האחרונה, אז לכן חכמים אומרים שלא משנה מה הוא יאכל קודם. '''אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך''', כי ברגע שהוא מברך ברכה מעין שלוש על המין שבע, הוא בעצם מראה שהוא העיקר וממילא היה צריך לברך עליו קודם. אמר רבי אבא: '''צריך לברך בסוף'''. כלומר, לפי רבי אבא, האוכל פירות לפני סעודה, ברכת המזון לא פוטרת אותם וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה. אמר רבי יוסי: '''הדא דרבי אבא, פליגא על דרבי יהושע בן לוי'''. כלומר, מה שאמר רבי אבא עכשיו בעצם חולק על מה שאמר רבי יהושע בן לוי קודם. כי הרי רבי יהושע בן לוי מה אמר? הוא אמר שכל המחלוקת של רבי יודה ורבנן היא רק כשהיה בדעתו לאכול פת, שכיוון שברכת המזון פותרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה הוא יאכל קודם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, אז כל עמא מודיי שאם יש ביניהם מין שבע עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא בא ואומר לנו עכשיו שבכל מקרה ברכת המזון לא פוטרת את הפירות שהוא אכל קודם, והוא חייב לברך לפני שהוא מתחיל לאכול את הלחם את הברכה האחרונה שלהם, ואם יש שם מין שבע, הוא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלוש. שואלת הגמרא: מה קורה אם אדם שכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם שהתחיל סעודתו, וכן אכל, התחיל לאכול פת? אומרת הגמרא: '''נעשה טפילה'''. כלומר, ברגע שהוא מתחיל לאכול לחם, הפירות הופכים לטפילה ללחם, ואז יש לנו כלל, '''כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. אז הוא יברך ברכת המזון ויפטור את הברכה מעין שלוש, לא צריך לברך אותה. כלומר, לכתחילה הוא כן צריך, אבל בדיעבד אם התחיל לאכול הוא נפטר. אומרת הגמרא: '''הדא גריזמתה'''. גריזמתה זו תערובת של תורמוסים שמעורבים עם הרבה סוגי פירות, ובין היתר גם ממין שבע. רבי ירמיה בשם רבי אמי: '''מברך על תורמוסה''' שהוא העיקר, ופוטר את השאר גם אם בתוכם יש ממין שבע, כי כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. אמר רבי לוי, הוא מסתמך על פסוק כדי להראות שגם במקרה שהעיקר הוא דבר שהוא לא הכי חשוב, כמו כאן תורמוס לעומת פירות ממין שבע, בכל זאת מברך עליו. '''על שם: אל תגזול דל כי דל הוא'''. כלומר, יש זמן מסוים שדבר מה כן חשוב לו, אז אל תגזול אותו. גם כאן התורמוסים, למרות שזה דבר לא כל כך חשוב, ברגע שהוא נהיה עיקר, צריך את הברכה שלו. אומרת הגמרא: '''עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת'''. שאז הוא נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. '''אבל לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה''', וצריך לברך על מין שבע. כלומר, גם בגריזמתה הזו, כל מה שאמרנו שהוא מברך על התורמוסים ופוטר את הפירות ממין שבע שיש שם, כל זה כשהוא מתכוון לאכול אחר כך לחם. אבל אם הוא לא מתכוון לאכול לחם, הוא צריך לברך ברכה מעין שלוש על הפירות שאכל ביחד עם התורמוסים, ולא על התורמוסים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד א''' {{שוליים|ו_מז}} '''כשיש מאכל עיקר עם מאכל טפל, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן רד סעיף יב , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז א/> ==דף מז עמוד ב== <קטע התחלה=מז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שהברכה על העיקר פוטרת את הטפילה גם אם הטפילה ממין שבעה, שנאמר "אל תגזול דל כי דל הוא". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר אבא צריך לברך בסוף.''' לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה '''הדא דר' אבא פליגא על דריב"ל.''' כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח"כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב"ל דהא שמעינן מדאמר ריב"ל דלא פליגי ר"י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א"כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ"ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי '''ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף.''' כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב"ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א"כ ע"כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח"כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב"ל '''הדא גריזמתא.''' מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ"י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה '''רבן גמליאל זוגה.''' כך שמו ונזכר כמה פעמים בש"ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה או' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · וחכמ' או' על אי זה מהן שירצה · ר' יהושע בן לוי אמ' מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' אבא צריך לברך בסוף · אמ' ר' יוסי הדא דר' בא פליגא על דר' יהושע בן לוי · דר' יהושע בן לוי [אמר] מה פליגין ר' יודה ורבנן בשהיה בדעתו לאכל פת · אבל אין בדעתו לאכל פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · ומר ר' בא וצריך לברך בסוף לא בירך נעשה {{ירו"מ-הוסר|עיקר}}טפילה · דתנינן תמן כל שהוא עיקר ועימו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · הדא גריזמתה ר' ירמיה בשם ר' אמי מברך על תורמוסה · אמ' ר' לוי על שם אל תגזול דל כי דל הוא · עד כדון בשייש דעתו לאכל פת · לא היה בדעתו לאכל פת לא בדה · רבן גמליאל זוגה סלק גב אילין דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכין לפניו ולאחריו</div> <div class="yerum-side">'''לא בירך נעשה טפילה.''' בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח"כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א"נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו '''מברך על תורמוסה.''' וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע"פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ"ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת.''' שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח"כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע"פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו '''לא היה בדעתו.''' אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח"כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב"ל לעיל וכדפרישית '''חמתהון.''' ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח"כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו '''ר' זעירא שלח שאל לר"ש בר נחמן.''' מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח"כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מז עמוד ב<span class="yerum-runnum">93</span></div> אמר לון: ועבדין כדין? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך, {{ירו"מ-הדגשה|וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך, האם יאות}}? {{ירו"מ-ביאור|האם כך ההלכה}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ר זעירא ויאות}}: מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, {{ירו"מ-ביאור|סעודה שעושים בקידוש החודש}} ואכלין ענבין {{ירו"מ-ביאור|קודם סעודה}} ולא מברכין בסופה. לא בשיש בדעתו לאכול פת? {{ירו"מ-ביאור|משמע שכך הלכה}} היו לפניו מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}ינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין: {{שוליים|ו_מח}}כל הקודם למקרא" {{ירו"מ-הדגשה|ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש}}, קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שזית, קודם לשעורה. שזית ראשון לארץ השני, ושעורה שניה לארץ הראשון}}.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_מט}}בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נ}}בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. {{שוליים|ו_נא}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת; {{שוליים|ו_נב}}בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה.<br><strong>גמ':</strong> אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון, {{ירו"מ-ביאור|ששניהם לשתיה}} אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, {{שוליים|ו_נג}}לא פטר את היין שלאחר המזון. {{ירו"מ-ביאור|שזה לשתות וזה לשרות}} תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון, ודעתו לכך}}. {{שוליים|ו_נד}}כהדין דשתי קונדיטון {{ירו"מ-הדגשה|אחר הקזה}} {{ירו"מ-ביאור|שהיו רגילים לשתות אחר הקזה}} וחרנה אמר: {{שוליים|ו_נה}}כהדין דשתי חמר בתר בילני. {{ירו"מ-ביאור| שותה יין אחר המרחץ שהיו רגילים לשתות}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פת הבאה בכיסנין טעונה ברכה גם לאחריה|פת הבאה {{ירו"מ-הדגשה|ב}}כיסנין]] {{ירו"מ-הדגשה|בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל}} אחר המזון, טעונה ברכה לפניה<br> <span id="דף_מח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילין דבית רבי ינאי, חמתון ומברכין לפניו ולאחריו'''. כן, שהם אוכלים ומברכים לפניו ולאחריו קודם הסעודה. '''אמר לון: ועבדין כדין?''' כלומר, כך הם עושים? אנחנו יודעים שברכת המזון פותרת. רבי זעירא שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן, רב כהנא בשם רבי אבינא: '''כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו, הוא מברך'''? כלומר, האם באמת כל המחלוקת היא רק אם הוא רוצה לאכול פת מיד אחר כך? אמר: '''מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקון לריש ירחא, ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה'''. כן, חכמים עולים בראש חודש לברך את החודש, ועושים איזו סעודה קטנה, ואוכלים ענבים לפני הסעודה, ולא ראינו שהם מברכים על הענבים ברכה אחרונה. אז משמע שכן ההלכה - שאם יש לו פירות אפילו ממין שבע, אם הוא מתכוון לאכול אחרי זה לחם, ברגע שהוא אוכל לחם הוא כבר בברכת המזון נפטר מברכה אחרונה על הפירות. אומרת הגמרא: '''היו לפניו מינין שבעה, על איזה מהן הוא מברך?''' יש לו כמה מינים, כלומר תאנים וענבים ותמרים ורימונים - על איזה מברך? '''תמן אמרין: כל הקודם למקרא, קודם לברכה'''. כלומר, בפסוק כתוב "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". כל מי שקודם במקרא, עליו מברכים קודם. '''וכל הסמוך לארץ, קודם לכל'''. כלומר, יש שני תנאי קדימות - מי שראשון, ומי שקרוב לארץ. לכן חיטה תהיה ראשונה כיוון שהיא ראשונה לגמרי. שעורה בעצם שנייה, אבל לכאורה יש את הזיתים שהם יותר קרובים לארץ מאשר שעורה. אותו דבר לגבי גפן - גפן שלישית, אז תמרים יהיו לפני הגפן, כי תמר יותר קרוב לארץ מאשר ענבים. פרק ו' הלכה ה'. המשנה: '''בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. כלומר, אם אדם שותה יין לפני הסעודה ומברך עליו, ולאחר מכן רוצה גם לשתות, גם כן הוא פטור. '''בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון'''. היו רגילים להביא לפני המזון כל מיני פיצוחים וכל מיני עוגיות כדי לגרום לתיאבון. אז אם ברך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדירה'''. אומרת הגמרא: אמר רב חסדא: '''לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון'''. ששניהם לשתייה - היין ששותים לפני הסעודה הוא לצורך שתייה, זה יגרום לתיאבון אבל זה לצורך שתייה, וגם היין שאחר המזון זה גם כן שתייה. '''אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון''', כיוון שזה לשתות וזה לשרות. היין ששותים בתוך הסעודה לא נועד לשתייה אלא כדי לרכך את האוכל, זה שימוש אחר. '''תמן אמרין: אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון'''. אפילו אם ברך לפני המזון לא פטר לאחר המזון, למרות ששניהם שתייה. אומרת הגמרא: '''והא תנינן: בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון?''' הרי המשנה מפורשת. אז רב הונא ורבי יהושע בן לוי אמרו - מתי פוטר היין שלפני המזון את היין של אחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. כלומר אדם שרגיל לשתות, אם דעתו ליין שאחר המזון, ודאי הוא פוטר. ויש מצבים שזה כן בסתם - גם אם אדם לא אומר בפירוש שהוא מתכוון לשתות אחר כך, מסתמא זו הייתה דעתו. '''כהדין דשתי קונדיטון וחרנה'''. זו דוגמה למקרה שבו מסתמא זו הייתה דעתו - אדם שבכיסלן נהגו לשתות יין, בדרך כלל יין קונדיטון, אז מסתמא זו הייתה דעתו, ואם ברך על היין לפני המזון, ודאי התכוון לשתות עוד יין אחר המזון וזה פוטר. '''אמר: כהדין דשתי חמר בתר בילני'''. גם כן היו רגילים לשתות יין אחר המרחץ, אז גם פה אם ברך על היין לפני המזון והוא יצא מבית המרחץ, מסתמא התכוון לשתות גם אחר המזון. רבי חלבו, רב הונא ורב בשם רבי חייא רובא: '''פת הבאה כיסנין אחר המזון, טעונה ברכה לפניה'''. יש כל מיני דעות מה זה פת הבאה בכיסנין - יש אומרים שכל דבר יבש ופריך זה פת הבאה בכיסנין, יש אומרים שזה דווקא אם זה ממולא. בכל אופן, אמרה הגמרא שבין אם אכל את זה קודם הסעודה, בין אם באמצע, בין אם אחריה, זה טעון ברכות לפניה ולאחריה, כיוון שהם לא באים מחמת הסעודה, לא אוכלים אותם עם הפת, ולכן מברכים עליהם בפני עצמם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ר זעירא ויאות.''' אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם '''היו לפניו מינין שבעה.''' הרבה מינין וכולן מין שבעה '''תמן.''' בבבל אמרין '''כל הקודם למקרא.''' במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה '''וכל הסמוך לארץ קודם לכל.''' וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ '''מתני' פטר את היין שלאחר המזון.''' והני מילי בשבתות ויו"ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון '''ב"ש.''' סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב"ש '''תמן.''' בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון '''והא תנינן.''' דפוטר</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' לון ועבדין כדין · ר' זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך · אמ' ר' זעירא ויאות מן מאן דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא כשייש בדעתו לאכול פת · היו לפניו מינין שבעה על אי זה מהן הוא מברך · תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל · מתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון · בירך על הפת · פטר את הפרפרת · בירך על הפרפרת לא פטר את הפת · בית שמי או' אף לא מעשה קדירה · אמ' רב חסדא לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · אבל אם בירך על היין שבתוך המזון פטר את היין שלאחר המזון · תמן אמרין אפי' בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון · והא תנינן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון · רב הונא ורב יהושע בן לוי כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר בתר בילני · ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רובא פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה</div> <div class="yerum-side">'''פרפרת.''' כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן '''גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון.''' דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן '''אבל אם בירך וכו'.''' אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות '''כהדין דשתי קונדיטין.''' מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר '''וחרנה.''' ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג"כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''פת הבאה כיסנין.''' שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה.''' ואע"ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה '''ר' יוחנן פליג.''' וס"ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ"ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן '''א"ל אפי' לא אכל וכו'.''' וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מז עמוד ב''' {{שוליים|ו_מח}} '''כאשר לפני אדם כמה מיני שבעת המינים, על מי מהם לברך קודם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן ריא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' כל הקודם במקרא ברוב פסוקים 'ארץ' - ז' מינים בפסוק אחד קודם, ושבתוכם הקרוב יותר למילה 'ארץ' קודם; לכן זית קודם לשעורה, כרמב"ם ושו"ע או"ח סי' ריא ס"ד. {{שוליים|ו_מט}} '''המברך "בורא פרי הגפן" על יין שלפני המזון, האם פוטר בכך את היין שלאחר המזון מברכה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שברכה ראשונה על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) והשו"ע (או"ח סי' קעד ס"ד). {{שוליים|ו_נא}} '''המברך ברכת המזון על הפת פוטר ממילא את הפרפרת מברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שברכת הפת פוטרת את הפרפרת, כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נב}} '''ברכה על יין שבתוך המזון פוטרת יין שלפני ואחריו, ואינה פוטרת את הפת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב חסדא שיין שבתוך הסעודה פוטר יין שלפניו ושלאחריו הואיל ושניהם לשתייה, אך אינו פוטר את הפת שהיא עניין אחר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעו). {{שוליים|ו_נג}} '''ברכה על יין שלפני המזון האם פוטרת יין שלאחר המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי יהושע בן לוי: אם דעתו ורגילותו לשתות יין גם לאחר המזון, ברכתו על היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון, שאין זה נחשב עוד "זה לשתות וזה לשרות" אלא הכל לשם שתייה. {{שוליים|ו_נד}} '''ברכת קונדיטון (שיקוי תבלינים) ששותים אחר הקזת דם - מהי הברכה הראויה עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר שברכתו בורא מיני בשמים, כדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד הי"ב) והסמ"ג (עשין כז), שפסקו כן על פי הירושלמי. {{שוליים|ו_נה}} '''פת הבאה בכיסנין הנאכלת בתוך הסעודה טעונה ברכה לפניה ולאחריה, שאינה באה מחמת הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מז ב/> ==דף מח עמוד א== <קטע התחלה=מח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא רבה כדברי ר' חלבו, ר' הונא ורב בשמו, וכן פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ד ה"יב) שפת הבאה בכיסנין טעונה ברכה לפניה ולאחריה בכל מקרה שאוכלה, לפי שאינה באה מחמת הסעודה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד א<span class="yerum-runnum">94</span></div> ולאחריה, {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאינה באה מחמת הסעודה}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} פליג. {{ירו"מ-ביאור|וסובר שלא מברך לאחריה, שנפטרת בברכת המזון.}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: במה הוא פליג? {{ירו"מ-הדגשה|האם רק}} כשאכל מאותו המזון באמצע המזון? {{ירו"מ-ביאור|דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון, פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון.}} אמר לו: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, {{ירו"מ-הדגשה|דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי}} אתא רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין {{ירו"מ-ביאור|תמרים}}, והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אכל תמרין עם פיסתיה. {{ירו"מ-ביאור|לחם}} {{ירו"מ-הדגשה|ולא ברך על התמרים}}. אמר לו רב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר סיסיי|°]] רבך! שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|אינין אינין}} אינון {{שוליים|ו_נו}}עיקר נגיסתי. {{ירו"מ-ביאור|סעודתי}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} סלקון למישתיתיה {{ירו"מ-ביאור| הלכו לסעודה}} דרבי חנינא ענתנייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא ענתוניא|°]]. אפיק קומיהון {{ירו"מ-ביאור|הוציא לפניהם}} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין: נישבוק אולפנה {{ירו"מ-ביאור|נעזוב את מחלוקות האמוראים}} וניתי לן למתניתה. {{ירו"מ-ביאור|ונלמד הלכה מהמשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|הא}} דתני: רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר משום רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי: מכיון דהן יחידיי {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד}} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן. {{ירו"מ-ביאור|שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}} אמר מרינוס בי רבי יהושע[[ביאור:עץ מסורת#מרינוס בי רבי יהושע|°]]: אהן דאכל גריזמי {{ירו"מ-ביאור|תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות}} וסלית, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מסולת}} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, {{ירו"מ-ביאור|כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך, שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות.}} לא פטר סולתא. מה כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומרים: אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר, על הסיפא פליגי}}. דבית {{ירו"מ-הדגשה|הלל אמרי: בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה, פטר. ואתו בית}} שמאי {{ירו"מ-הוסר|אומר}}{{ירו"מ-הדגשה|ואמרו?: בירך על הפרפרת}}, אף {{ירו"מ-הדגשה|מעשה קדרה}} לא {{ירו"מ-הדגשה|פטר}}{{ירו"מ-הוסר| מעשה קדירה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. {{ירו"מ-הדגשה|דבית שמאי, על הרישא פליגי דתניא}}: {{שוליים|ו_נז}}בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|בירך על הפת}}, לא פטר {{ירו"מ-הוסר|את}} אף מעשה קדירה. {{שוליים|ו_נח}}אבל אם בירך<br><br> <span id="דף_מח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ללמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ח.''' בדף הקודם בעצם סיימנו בזה שראינו שיהודיה שאומרת שפתה באה בכיסנים, בין אם הוא אכל אותה קודם סעודה, בין אם הוא אכל באמצע הסעודה, בין אם הוא אכל אחרי הסעודה - שהיא '''טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. פת עבה כסנין זה דבר שלא נאכל עם הלחם. אז הגמרא אומרת שבעצם תמיד חייבים לברך לפניה ולאחריה. '''אמר רבי אמי, רבי יוחנן פליג''', רבי יוחנן חולק. הוא סובר שלא מברכים לאחריה כי היא נפתרת בברכת המזון. '''אמר רבי מנא לרבי חזקיה: במה הוא פליג?''' באיזה מקרה הוא חולק? האם רק במקרה שגם אכל בתוך הסעודה? ואז כיוון שהפת פותר את הפרפרת שבתוך המזון, אז גם אם יאכל אחר כך פרפרת אחר המזון, גם אז הוא נפתר? אומר לו לא, '''אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', לעולם הפת פותר את הפרפרת. וכן קיימא '''אתא רבי חגי בשם רבי זעירא: אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון''', אם הוא אוכל אחר המזון פרפרת, אז הוא נפתר בברכה אחרונה, בברכת המזון. '''רבי חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה נקלווסין''', כלומר היו שולחים לו, בית הנשיא היו שולחים לו תמרים. '''והוה שבק לון בתר מזוניה''', כלומר הוא אכל אותם תמיד בתור קינוח אחרי הסעודה, '''ומברך עליהון תחילה וסוף'''. '''רב חונא אכל תמרין עם פיסתיה''' - הוא היה אוכל תמרים ביחד עם הלחם, ולא בירך על התמרים. '''אמר לו רב חייא בר אשי: פליג את על רבי חנינא בר סיסיי רבך!''' הרב שלך היה מברך על התמרים, תעשה כמוהו, תשאיר את זה אחרי הסעודה - '''שובקין בתר מזונך, ואת מברך עליהן תחילה וסוף'''. '''אמר לו: אינון עיקר נגיסתי''', כלומר הרב שלי היה אדם אמיד, הוא יכול לשמור את התמרים לקינוח בסעודה. אני, אין לי מה שאוכל לפצות בו את הפת, אני אוכל את התמרים ביחד עם הלחם, ובמקרה כזה הלחם הוא העיקר ואני נפתר על התמרים - דעת כולם. '''רבי יונה ורבי יוסי סלקון למישתיתיה דרבי חנינא ענתנייה''', עלו למשתה שעשה רבי חנינא, '''אפיק קומיהון פת הבאה בכיסנין לאחר המזון''', כלומר הביאו להם פת הבאה בכיסנין אחרי הסעודה. הם לא ידעו מה לעשות, הם ידעו שיש מחלוקת אמוראים. '''אמרין: נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה''', כלומר נעזוב את המחלוקת בין האמוראים, ונבוא ננסה להבין מתוך הברייתות מה ההלכה. והם מצאו באמת: '''דתני רבי מנא אמר משום רב יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי: פת הבא בכיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה'''. אז אמרו, אם רבי יוסי הגלילי מופיע בתור דעת יחיד, '''מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן''' - החכמים חולקים עליו, ולכן נעשה כחכמים ולא נברך. '''אמר מרינוס בי רבי יהושע: אהן דאכל גריזמי וסלית''', כלומר מי שאוכל פירות שבתוכם מעורבים כל מיני פירות, בין היתר גם פירות משבעת המינים, והוא אוכל גם סלית - אוכל איזה מעשה קדירה. '''אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, לא פטר סולתא''' - את המעשה קדירה לא פטר. שואלת הגמרא: '''מה כבית שמאי?''' הגמרא שם מסבירה למה הוא חשב שזה כמו בית שמאי, כיוון שבמשנה למדנו: '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - כדברי בית הלל. '''בית שמאי אומרים... לא פטר אף מעשה קדירה'''. עכשיו השאלה, על מה בעצם בית שמאי חולקים? הוא הבין שבעצם בית שמאי חולקים רק על הסיפא, כי מה כתוב בסיפא? בית הלל אומרים בירך על הפרפרת לא פטר את הפת - אז מתוך זה אנחנו מבינים שפת לא פטר, הא מעשה קדירה פטר. באו בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, גם מעשה קדירה לא פטר. ככה הם הבינו את זה. ולכן אם זה ככה, הרי הגריזמה זה פרפרת והסלית זה מעשה קדירה, אז בעצם זה כמו שיטת בית שמאי, שאם בירך על הפרפרת לא פטר מעשה קדירה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין.''' כך ראיתי בערוך ול"ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ"ק דע"ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן '''אכל תמרין עם פיסתיה.''' עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים '''פליג אתה על רבך.''' רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך '''אינון אינון עיקר נגיסתי.''' הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל '''למישתיתיה.''' לסעודת המשתה של ר"ח ענתנייה '''אמרין נישבוק אולפנא.''' נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ"ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו' '''אמרי.''' שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן '''אהן.''' מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל</div> <div class="yerum-leiden-text">ולאחריה · אמ' ר' אמי ר' יוחנן פליג · אמ' ר' מנא לר' חזקיה במה הוא פליג בשאכל מאותה המזון באמצע המזון · אמ' ליה אפי' לא אכל מאותו [המין באמצע] המזון · אתא ר' חגי בשם ר' זעירא אפי' לא אכל מאותו המין באמצע המזון · אמ' ר' חנינא בר סיסיי הון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין והוה שבק לון בתר מזוניה ומברך עליהן תחילה וסוף · ורב חונה אכל תמרין עם פיסתיה · אמ' ליה רב חייא בר אשי פליג את על רבך שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף · אמ' ליה אינין אנין עיקר עיסתי · ר' יונה ור' יוסי סלקון למישתיתיה דר' חנינא ענתנייה אפיק קומיהון פת הבאה [ב]כיסנין לאחר המזון אמרין נישבוק אולפנה וניתי לן למתניתה דתני ר' מנא אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי פת הבאה כיסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה · אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגין עלוי נעביד כרבנן · אמ' מרינוס ביר' יהושע אהן אכל גריזמי וסלית אע"ג דהוא מברך על גריזמתה בסופה לא {{ירו"מ-הוסר|גזר}}פטר סולתו · מה כבית שמי דבית שמי אומ' אף לא מעשה קדירה · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא · בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי בית הלל · בית שמי אומ' לא פטר את מעשה קדירה · אבל אם בירך</div> <div class="yerum-side">'''וסלית.''' ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה"ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם '''מה כב"ש.''' בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב"ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת"ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא"כ היאך פסק הוא כב"ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה '''א"ר יוסי דברי הכל היא.''' ולא כדקס"ד דב"ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב"ה דהן ת"ק דב"ש ועלה קאמרי ב"ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ"ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ואומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי: דברי הכל היא''' - בזה גם בית שמאי מסכימים, כי בעצם לא הבנת נכון. בית שמאי לא חלקו על הסיפא, הם חלקו על הרישא, שבית הלל אמרו '''בירך על הפת, פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה''' - על זה בית שמאי אמרו בירך על הפת לא פטר לא מעשה קדירה ולא פרפרת. זה בעצם מה שבית שמאי דיברו עליו - על הרישא ולא על הסיפא. '''אבל אם בירך על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה'''. אז בעצם כולם מסכימים שאם בירך על הגריזמה לא פטר את הסלית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד א''' {{שוליים|ו_נז}} '''ברכת "המוציא" על הפת פוטרת גם את הפרפרת וגם את מעשה קדירה שבתוך הסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כדבריהם במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_נח}} '''המברך על פרפרת (מיני מזונות שאינם קבע) אינו נפטר בכך מברכת הפת ולא ממעשה קדירה, וחייב לברך גם על הסולת בסוף כשלא נפטרה בברכה קודמת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קעו , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=מח א/> ==דף מח עמוד ב== <קטע התחלה=מח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כן, שברכת הפרפרת אינה פוטרת את הפת ואת מעשה קדירה, וכפסק רבנן דקיסרין שצריך לברך בסוף על הסולת; כך נפסק ברמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"ו ובשו"ע או"ח סימן קעו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מח עמוד ב<span class="yerum-runnum">95</span></div> על הפרפרת תחילה, כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא {{ירו"מ-הדגשה|את}} מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרב פפא|°]] בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_נט}}היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן, {{ירו"מ-הדגשה|והוא}} {{שוליים|ו_ס}}{{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרה המשנה, שרק אם הסבו, אחד מברך לכולם. אבל אם לא הסבו לא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הסבה להוציא ידי חובה בברכת המזון|בשבוע הבן היא מתניתא.]] {{ירו"מ-ביאור|שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, ואין כאן קביעות לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו}} הא {{ירו"מ-הדגשה|בשאר סעודות, כש}}בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אחד מברך לכולם}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים|ו_סא}}אפילו בעל הבית בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|הסבו, אין. לא הסב, לא}}. תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין {{ירו"מ-הדגשה|בחדר החיצון}} על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת יד אחת לדבר שטיבולו במשקה|כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.]] <br><br> <span id="דף_מט_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אבא בריה דרב פפא בעי: אהן דאכל סולת, ובדעתיה מיכול פיתא, מהו מברכה על סולתא בסופא?''' כלומר אנחנו אמרנו תמיד שאדם שאוכל לחם, הלחם הוא העיקר, הוא פותר את מעשה הקדירה. אבל מה יקרה אם הפוך? אם אדם אכל קודם כל מעשה קדירה לבד, לא ביחד עם הלחם, והוא התכוון לאכול אחרי זה לחם - אז מה הוא מברך על הסולת בסוף? כלומר, אם הוא יצטרך לברך ברכה אחרונה על מעשה הקדירה, או שהלחם, ברכת המזון על הלחם, בעצם תפתור אותו. '''רבנן דקיסרין פשטין לה: צריך לברך בסוף''', כי כל מה שאמרנו שפת פותר מעשה קדירה - זה כשהוא אוכל ביחד בתוך הסעודה. אבל אם הוא מחליט לאכול את מעשה הקדירה קודם לבד ואחר כך לאכול את הלחם, אז זה כמו שאמרנו לגבי מי שאוכל פירות לפני הסעודה, שצריך לברך עליהם, והם סוברים שבעצם גם את הברכה האחרונה צריך לברך. '''מסכת ברכות פרק ו' הלכה ו', משנה.''' אומרת המשנה: '''היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; היסיבו, אחד מברך לכולן.''' כלומר, כדי שאחד יוציא את כולם צריך שיהיו בהסבה. '''בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו.''' הגמרא צריכה להסביר למה כל אחד מברך לעצמו באמצע הסעודה - כי אם יצטרכו לענות, אז אפשר חס ושלום להיחנק. '''לאחר המזון, אחד מברך לכולן''', כלומר שסיימו כולם את הארוחה, אחד מברך לכולם, '''אומר על המוגמר''', כלומר הוא מברך על הבשמים. היו נוהגים לשים על הגחלים חומר מסוים שגורם לריח, והיו מברכים על זה. '''אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה''' - כלומר, למרות שלכאורה זה לא חלק מהסעודה, בכל זאת כיבדו אותו לברך על המוגמר. '''גמ'.''' תנן: היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו - ככה למדנו במשנה. הסבו, אחד מברך לכולן. '''רבי יהושע בן לוי אמר: בשבוע הבן היא מתניתא''' - כלומר הכוונה באירוע כמו ברית או משהו כזה, שבעצם בעל הבית הוא המארח והוא משרת אותם, הוא לא יושב איתם. אז במקרה כזה זה לא סעודה כל כך, אין פה כל כך קביעות - באים אורחים, הולכים, בעל הבית עומד לפניהם ומשרת לפניהם, לכן כל אחד ואחד מברך לעצמו, אלא אם כן הם הסבו. '''הא בעל הבית בתוך ביתו, אפילו לא''' [הסבו, מברך לכולם] - אבל בשאר הסעודות שבעל הבית בתוך ביתו והוא אוכל איתם ביחד והם יושבים, אפילו בלי הסבה, מספיק הישיבה, אחד מברך לכולם. '''תני רבי חייא: אפילו בעל הבית בתוך ביתו''', הסבו - אם לא הסבו לא. כלומר רבי חייא חולק, הוא סובר שאפילו אם בעל הבית איתם, דווקא אם הסבו אחד מברך לכולם, לא הסבו - לא. '''תני: סדר סעודה, אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות, עד שכולן מתכנסין.''' יש ברייתא שמתארת סדר סעודה. האורחים נכנסים ויושבים בחדר החיצון על ספסלים ועל קתדרות עד שכולם מתכנסים. כלומר, בעצם זה היה הנוהל - בהתחלה מגיעים האורחים, הם לא נכנסים לסעודה, אלא יושבים בחוץ על ספסלים, קתדרות, כיסאות. '''הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו''' - שוב פעם, כי פה אין הסבה. '''הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת''', היד שבה הוא מחזיק את הכוס. הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו - כלומר, אחרי זה הם נכנסים לתוך החדר שבו הסעודה, ואז מביאים להם יין. אז אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, כלומר, למרות שהוא בירך קודם, הוא צריך לברך פעם נוספת כי שינוי מקום טעון ברכה. ואחד מברך על ידי כולם - אחד מהם יכול לברך בשביל כולם. הביאו להם לידיים, כלומר מביאים להם עכשיו מים ליטול ידיים, אז אף על פי שנטל ידו אחת, כלומר לפני כן הם נטלו יד אחת, צריך לחזור ליטול שתי ידיו, כי הפעם זה בגלל הסעודה עצמה. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולם. ואין רשות לאורח להיכנס אחר שלוש פרפרות - כן, זה היה הנוהל, היו מגישים שלוש פרפרות, ואחרי השלישית זה הסימן שיותר לא נכנסים אורחים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מח עמוד ב''' {{שוליים|ו_נט}} '''כשקבוצת סועדים הסבו לסעודה, בברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם ופוטרם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: היסיבו - אחד מברך לכולן, וכן להלכה ברכת היין שלאחר המזון אחד מברך לכולם, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא וסימן ריג סעיף א. {{שוליים|ו_ס}} '''חובת ברכה משותפת בסעודה תלויה בהסבה: אם הסבו, אחד מברך לכולם, ואם לא הסבו, כל אחד מברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יג , טור או"ח סימן קעד, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע בן לוי שרק בהיסבו אחד מברך לכולם, ובאופן שאין הסבה (כגון שבוע הבן) כל אחד מברך לעצמו, וכך פסקו הרמב"ם והטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אבא בריה דרב פפי בעי.''' מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב"ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי '''רבנן דקיסרין פשטין לה.''' דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד '''מתני' היו יושבין.''' לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל</div> <div class="yerum-leiden-text">על הפרפרת תחילה כל עמא מודוי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה · ר' אבא בריה דר' פפי בעי אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא מהו מברכה על סולתא בסופה · רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף · מתני' היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו · היסיבו אחד מברך לכולן · בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולן · ואומר על המוגמר אעפ' שאין מביאין את המגמר אלא לאחר סעודה · ר' יהושע בן לוי אמ' בשבוע הבן היא מתניתא · הא בעל הבית פטור ביתו [לא תני ר'חיא אפילו בעל הבית בתוך ביתו] תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין · הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו · הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת</div> <div class="yerum-side">'''כל אחד ואחד מברך לעצמו.''' דאין קביעות סעודה בלא הסיבה '''הסיבו אחד מברך לכולן.''' וה"ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון '''בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו.''' לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן '''לאחר המזון.''' אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין '''אחד מברך לכולם.''' דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן '''תני ר' חייא.''' בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והוא.''' המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע"ג דאיכא דעדיף מיניה אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך '''אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה.''' לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ"ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן '''גמ' בשבוע הבן היא מתניתא.''' בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן '''תני.''' שם בפ"ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו '''לידים.''' ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד א<span class="yerum-runnum">96</span></div> הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו, הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני, ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}יכנס אחר ג' פרפראות. {{ירו"מ-ביאור|שזה היה סימן}} תמן תנינן: סוכה שבעה כיצד? {{שוליים|ו_סב}} גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון. {{שוליים|ו_סג}} רבי אבא בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהנא|°]] ורב חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. {{ירו"מ-ביאור|אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון שלא יעבור על בל תוסיף}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אינו פוסלה אלא}} צריך לקדש בתוך ביתו, {{ירו"מ-הדגשה|ויוצא ואוכל בסוכה. אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ו_סד}}קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך {{ירו"מ-הדגשה|לחזור ו}}לקדש. {{ירו"מ-ביאור|שאין קידוש אלא במקום סעודה}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורב חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י יהושע}}: מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: ולא פליגין: מה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|רב}} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|שמואל}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה}}, כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. {{ירו"מ-ביאור|בסוכה}} אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|לעולם פליגי. ו}}אתיא<br><br> <span id="דף_מט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף מט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף מ"ט. אנחנו נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה. תני, יש איזה ברייתא שמתארת את הסדר של הסעודה. הברייתא אומרת תני סדר סעודה. אורחים נכנסים, יושבים בחדר החיצון על הספסלים ועל הקטדרות עד שכולם מתכנסים. '''הביאו להם יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. הביאו להם לידיים, כלומר הביאו להם מים לטול ידיים. אז כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. כלומר טול יד אחת, אותה יד שמחזיקה את הגביע. '''הביאו להם פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. בגלל שהם בחוץ לא היה עניין של הסבה, לא עניין של איחוד. כל אחד אוכל לעצמו, מילא כל אחד מברך לעצמו. '''עלו והיסבו''', כלומר אחר כך הם נכנסים לאולם שבו בעצם הסעודה. אז '''הביאו להן יין, אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני''', כי יש לנו כלל ששינוי מקום צריך לברך. אז למרות שהם בירכו לפני כן בחוץ, מאז שהם נכנסו פנימה, הם צריכים לברך פעם נוספת. אבל עכשיו, בגלל שהם מסבים כולם ביחד, אז '''ואחד מברך על ידי כולם'''. '''הביאו להן לידים, אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו''', כי עכשיו נגמר הסעודה. '''הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג' פרפראות'''. כן, היה להם איזה סימן כדי שלא יבואו אורחים ויתביישו כי אין להם מקום ויצטרכו להגיד להם וכולי. אז עשו איזה נוהל כזה שבן אדם רואה שנכנסו פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, כן, עשו את זה גם בטקס מסוים. זה לא היה משהו נסתר. כולם ראו. נכנס פרפרת ראשונה, פרפרת שנייה, פרפרת שלישית, ומעכשיו האורחים ידעו שיותר לא נכנסים. אז זה היה מעין סימן. '''תמן תנינן''', כלומר מסכת סוכה, שם הברייתא אומרת לנו כמה ימים כל אחד מהמצוות נוהג. כן, כמה זמן נוהג השמחה, כמה נוהגת מצוות לולב. המשנה אומרת '''סוכה שבעה'''. כן, כלומר מצוות סוכה למרות שחג סוכות זה שמונה ימים, אבל היום השמיני זה שמיני עצרת ובו אין מצווה של סוכה. אז הברייתא שם אומרת '''סוכה שבעה, כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, בשביל כבוד יום טוב האחרון'''. כלומר, בעצם בכלים האלו צריך להשתמש בשמיני עצרת בבית שלו, לכן התירו לו להכניס את הכלים לתוך הבית. מה שכתוב כאן מוריד את הכלים זה בגלל שרוב הסוכות שלהם היו בעצם על הגג. רבי אבא בר כהנא ורב חייא בר אשי אמרו בשם רב: '''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום'''. כן, כלומר בעצם אדם שרוצה לאכול בסוכה אז הוא חייב לפסול את הסוכה, כי אחרת הוא עובר משום בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי אמר: '''צריך לקדש בתוך ביתו''' ויוצא ואוכל בסוכה. כלומר, כל האיסור הוא לקדש, כלומר שזה נראה באמת כאילו מוסיף עוד יום. אבל אם הוא יקדש בבית ויצא החוצה אז זה בסדר. רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר: '''קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש''', כי אין קידוש אלא במקום סעודה. כן, ככה שלכאורה יש פה סתירה. מקודם אמרנו לפי רבי יהושע בן לוי שיכול לקדש בבית ויצא החוצה. ולפי רבי יעקב בר אחא בשם שמואל, אם קדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר צריך לחזור ולקדש. רבי אחא ורב חיננא אמרו בשם רב: '''מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה, ואוכל בתוך סוכתו'''. שוב פעם, כן, הוא סובר שאפשר לקדש בבית ולצאת לסוכה. לכאורה יש פה איזה סתירה בין שתי הדעות. אמר רבי אבון: '''ולא פליגין'''. כלומר בעצם זה לא מחלוקת. מה שאמר שמואל שאם בירך בבית אחד צריך לחזור ולברך בבית השני, זה דווקא כשלא היה בדעתו בזמן הקידוש לאכול בבית השני, רק אחרי זה הוא החליט לאכול בית אחר. ודבר כזה הוא חייב לחזור ולקדש. ומה שאמר רב שמקדש בביתו ולא צריך לחזור ולקדש, זה כשבדעתו לאכול בסוכה. כלומר, אם הוא מתכנן מראש לאכול בסוכה יכול לקדש בבית ואחרי זה לאכול בסוכה ואין בזה בעיה. רבי מנא אמר: לעולם פליגי, כלומר לא, זה כן מחלוקת. '''אתיא דשמואל כרבי חייא'''. כן, אמרנו בהתחלה שלפי רבי חייא צריך לפסול את הסוכה. אז שמואל שאומר שאם אדם מקדש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר אז חייב לחזור ולקדש - הוא סובר שבעצם לעולם חייב לחזור ולקדש גם אם הוא תכנן. כלומר גם אם הוא חשב מראש לא יעזור לו. אז לכן אם אדם התפלל וקידש בבית ורוצה לאכול בסוכה, הוא חייב לחזור ולקדש בסוכה. אז לכן הפתרון היחיד אם הוא רוצה לאכול בסוכה בשמיני עצרת זה פשוט כמו שרבי חייא אומר - לפסול את הסוכה. אז בעצם הוא מקדש בסוכה ואוכל שם ואין בזה בל תוסיף כיוון שהסוכה נפסלה. '''ודרב כרבי יהושע בן לוי''', שאמר שאדם יכול לקדש בבית אחד ולאכול בשנייה - זה כרבי יהושע בן לוי שאמר שיכול לקדש בבית ולרדת לאכול בסוכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''על הראשון.''' על היין הראשון: צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון '''ואחד מברך ע"י כולם.''' לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות '''צריך ליטול שתי ידיו.''' לאכילה: ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ"י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס '''תמן תנינן.''' פ' לולב וערבה '''לא יתיר את סוכתו.''' לסותרה ושהרי כל היום חובתה '''אבל מוריד הוא את הכלים.''' הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י"ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה '''קידש בבית זה וכו'.''' צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה</div> ⁣‌​​‌​​​​​​​‍הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו · עלו והיסבו הביאו להן יין אעפ' שבירך על הראשון צריך לברך על השיני · ואחד מברך על ידי כולם · הביאו להן לידים אעפ' שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו · הביאו להם פרפרת אחד מברך על ידי כולן · ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות · תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון · ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב אדם צריך לפסול סוכתו מבעוד יום · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו · ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש · ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יהושע מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו · אמ' ר' אבין ולא פליגין מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר · ומה דמר שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר · אמ' ר' מנא אתיא דשמואל כר' חייא ודר' <div class="yerum-side">'''צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום.''' אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י"ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי"ט האחרון '''צריך לקדש בתוך ביתו.''' אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י"ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה '''ומה דאמר שמואל.''' אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח"כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב.''' כצ"ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח"כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה '''א"ר מנא.''' לא היא דהא ע"כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י"ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א"כ ע"כ דס"ל דא"צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס"ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם '''ודר' יהושעיא.''' משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא"צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש"מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס"ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא"כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב"ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג"כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א"כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב"ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה"ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א"כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב"ב בסוכה ושוב א"צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מט עמוד ב<span class="yerum-runnum">97</span></div> דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, כרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}. {{ירו"מ-ביאור|שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית, לכן חייב לפסול את הסוכה.}} ודרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]{{ירו"מ-הוסר|י הושעיא}}: כרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו להם יין, כל אחד מברך לעצמו}}. אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: זאת אומרת {{שוליים|ו_סה}}שנחלקין בפירות {{ירו"מ-הדגשה|וכל אחד מברך לעצמו}}. שאלו את [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא: מפני מה {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{שוליים|ו_סו}}בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: הדא אמרה, {{שוליים|ו_סז}}אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. {{ירו"מ-ביאור|המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}} בגין סכנתא דנפשא. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: והוא}} {{ירו"מ-הוסר|ואומר}} אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? {{ירו"מ-ביאור|למה במוגמר, אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו.}} מוגמר, כולן מריחין. יין, {{ירו"מ-הדגשה|כל}} אחד הוא טועם {{ירו"מ-הדגשה|לעצמו. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ו_סח}}מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא מיבדוק {{ירו"מ-ביאור|רצה לבחון}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת שמן אפרסמון|כיצד הוא אומר על שמן ערב]]? {{ירו"מ-ביאור|שמן אפרסמון}} אמר לו: "אשר נתן ריח טוב בשמן ערב". אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|לא כך, אלא}} "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". יצחק בר אבא בר מחסיה[[ביאור:עץ מסורת#יצחק בר אבא בר מחסיא|°]] ורב חננאל[[ביאור:עץ מסורת#רב חננאל|°]] הוון יתבין. חד אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים" וחרנה אמר: "ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ". מתיב מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעשב הארץ, למן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בעצי בשמים: וכי עצים הן? אמר לו: והכתיב: ([[יהושע ב ו]]) "ותטמנם בפשתי העץ". וכי עצים הן? {{ירו"מ-הוסר|סלקין}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], ושמעון {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ו_סט}}"אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". גניבא[[ביאור:עץ מסורת#גניבא|°]] אמר:<br><br> <span id="דף_נ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תנן, '''הביאו להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו''', ככה קראנו בהתחלה. אמר רבי אמי: '''זאת אומרת שנחלקין בפירות'''. כלומר בפירות אין עניין של אחד יברך לכולם, אלא כל אחד מברך לעצמו. '''שאלו את בן זומא: מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו?''' כן, הרי לכאורה הם בהסבה, הם באמצע הסעודה. אז למה שלא אחד יברך לכולם? '''אמר להן: מפני שאין בית הבליעה פנוי'''. אומרים אם בן אדם אחד יברך כל האחרים באמצע הארוחה יצטרכו לענות אמן, אז חס ושלום יכולים להיחנק. אמר רבי מנא: '''הדא אמרה, אהן דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ייס. בגין סכנתא דנפשא'''. כלומר מי שמתעטש תוך כדי אוכל, למרות שבדרך כלל רגילים להגיד לו לבריאות, בכל מיני שפות שהכוונה לבריאות, אז באמצע הארוחה אסור להגיד את זה, בגלל סכנת נפשות. כי אם אנחנו נגיד שמותר, בן אדם יבוא להגיב תוך כדי אוכל ואז הוא יכול להיחנק חס ושלום. '''אומר על המוגמר'''. אמרנו במשנה שאותו אחד שבירך על היין לכולם, אז הוא גם כן מברך על המוגמר. עכשיו מה זה המוגמר הזה? הם היו רגילים בסוף הסעודה להביא גחלים, להניח עליהם סוג של בושם מסוים שהעשן מפיץ ריח בכל החדר. שואלת הגמרא '''מה בין מוגמר ובין יין'''? כלומר למה מוגמר, אתה אומר שאחד מברך לכולם, ויין אמרנו בהתחלה שכל אחד ואחד מברך לעצמו? אומרת הגמרא: '''מוגמר, כולן מריחין. יין, אחד הוא טועם'''. כלומר המוגמר ששמו את הבושם על הגחלים, הריח מתפשט בכל החדר, אז כולם מריחים, ואז אחד יכול לברך וכולם יוצאים. אבל יין שכל אחד ואחד שותה לעצמו אז כל אחד מברך לעצמו. רבי זעירא בשם רב ירמיה: '''מוגמר, כיון שהעלה עשן, צריך לברך'''. אומרת הגמרא: '''רבי ירמיה בעא מיבדוק לרבי זעירא'''. רצה לבחון אותו. '''אמר לו: כיצד הוא אומר על שמן ערב?''' מה מברכים על שמן שספג ריח? כי דרך העשייה של הבשמים היו משרים שמן בתוך צמחים ואז הוא סופג את הריח שלהם. אז איך מברכים על דבר כזה? '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'''. '''אמר לו: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כי בעצם הריח בא מעצי בשמים ולא מהשמן. '''יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין'''. הם ישבו ביחד. '''חד אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים, וחרנה אמר: ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ'''. '''מתיב מן דמר בעשב הארץ, למן דמר בעצי בשמים: וכי עצים הן?''' הרי כל הבשמים שמשתמשים בהם רובם זה סוגי עשבים, הנרד וכל הדברים האלה, זה לא עצים. '''אמר לו: והכתיב "ותטמנם בפשתי העץ", וכי עצים הן?''' אז רואים שבעצם כל מה שגדל על גבעול אפשר לכנות אותו בתור עץ, למרות שהוא בעצם לא עץ במובן המלא של המילה. אז גם כאן הבשמים, למרות שהם לא ממש עץ, ולא לגמרי כמו עשב, אפשר לקרוא להם גם עץ. '''סלקון לבית רב, ושמעון רב חונה בשם רב: אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'''. הם ראו שבעצם על שמן ערב הם בירכו נותן ריח טוב בעצי בשמים, כמו שאמרנו שבעצם הריח האמיתי בא מתוך הצמחים, הוא לא ריח של השמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף מט עמוד ב''' {{שוליים|ו_סו}} '''יין הבא בתוך הסעודה - כל אחד מברך לעצמו ואין ברכה אחת פוטרת את חברו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קעד סעיף ח , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כן, מטעם שאין בית הבליעה פנוי לענות אמן ולשתות עמו, כלשון הירושלמי; כך פסקו רמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ו_סח}} '''על מוגמר (בשמים העולים בעשן) מברכים "בורא עצי בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהנוסח הוא "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים" (מטבע לשון "בורא עצי בשמים"), כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ו_סט}} '''הברכה על ריח טוב הנודף מעצי בשמים מהי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ד <קטע סוף=מט ב/> ==דף נ עמוד א== <קטע התחלה=נ א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", וכן הביאו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"ג) והשו"ע (או"ח סי' רטז ס"ד). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף מט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זאת אומרת שנחלקין בפירות.''' שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב"ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א"כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס"ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב"ל וכדפרישית ש"מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה"ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב"ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן '''שאלו את בן זומא וכו'.''' תוספתא שם '''כיון שהעלה עשן.''' אע"פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך '''בעא מיבדוק.''' רצה לנסות אותו בשאלה זו</div> ⁣‌​​‌‌​​​‌‌{{ירו"מ-הוסר|​‍יהושע}}[הושעיה] כר' יהושע בן לוי · אמ' ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות · שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו · אמ' להן מפני שאין בית הבליעה פנוי · אמ' ר' מנא הדא אמרה אהן דעטיש גו מיכלה אסיר למימר ליה ייס בגין סכנתא דנפשא · ואומ' על המגמר · מה בין מוגמר ובין יין · מוגמר כולן מריחין יין · {{ירו"מ-הוסר|אחד}} אחד הוא טועם · ר' זעירא בשם רב ירמיה מוגמר כיון שהעלה עשן צריך לברך · ר' ירמיה בעא מיבדוק לר' זעירא אמ' ליה כיצד הוא או' על שמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בשמן ערב · אמ' ליה אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתבין חד אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים · וחרנה אמ' ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ · מתיב מן דמר בעשב הארץ למן דמר בעצי בשמים · וכי עצים הן [אמר ליה והכתי' ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן] סלקון לבית רב ושמעון בר חונה בשם רב אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים⁤ <div class="yerum-side">'''אהן דעטיש גו מיכלא.''' מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה '''מה בין מוגמר ובין יין.''' כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע"פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש '''מוגמר כולן מריחין.''' כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן '''והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן.''' אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה"נ כן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד א<span class="yerum-runnum">98</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|נתן}} {{שוליים|ו_ע}}שמן {{ירו"מ-הדגשה|להעביר}} {{ירו"מ-הוסר|לזוהמא}} זוהמא, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ואפילו קווי לתוך ידו. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: המרבץ {{ירו"מ-הוסר|אלינתית}} אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך. {{ירו"מ-ביאור|אף דיש בו אפרסמון, שאינו אלא להעביר את הזוהמה}} אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{שוליים|ו_עא}}על כולן הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", בר מן {{שוליים|ו_עב}}אהן מוסכין, {{ירו"מ-ביאור|חוץ ממוסק}} {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יוצא מהחי}} דיימר {{ירו"מ-הדגשה|עליו}} "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ו_עג}}הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: מתנייתא עד שלא למדו {{ירו"מ-ביאור|התרגלו}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}סעודת מלכים, {{ירו"מ-הדגשה|ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים}} ובמקום שעושין את המליח עיקר, {{ירו"מ-הדגשה|והפת בא רק כדי למתק האכילה}}. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: פיתא ופרור, {{ירו"מ-ביאור|מאכל מתוק}} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: שקיזמי {{ירו"מ-ביאור|מאכל משקדים}} ופיתא, אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח|ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ו_ח"><br><strong>מתני':</strong> אכל תאנים וענבים ורימונים, מברך עליהן שלש ברכות; דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: ברכה אחת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. {{שוליים|ו_עד}}השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו". [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן.<br><strong>גמ':</strong> רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] ורבי תדאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תדאי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: {{שוליים|ו_עה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל במזרח התאנה ובמערבה|אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך.]] {{ירו"מ-ביאור|דשינוי מקום צריך לברך}} אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] אמר<br><br> <span id="דף_נ_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שישי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ'. "אמר גניבה נתן שמן להעביר זעמה אינו צריך לברך". כלומר שמן שהוא לא נעשה לריח אלא למטרה אחרת לא צריך לברך. אמר רבי יודן: '''ואפילו קווי לתוך ידו''', כלומר אפילו אם הוא שם כמות גדולה של שמן, ועדיין הוא נמצא ביד ורואים את השמן כמו שהוא ולא עדיין לא נמרח על הגוף, גם כן לא צריך לברך כיוון שאנחנו יודעים מה המטרה שלו. רבי חלבו ורב הונא בשם רב: '''המרבץ אלונתית בתוך ביתו, אינו צריך לברך'''. כלומר מי שמפזר מים ביחד עם בשמים בתוך הבית גם כן לא צריך לברך, למרות שיש בזה בשמים עם ריח טוב כמו אפרסמון אפילו, כי הם לא עשו אלא להעביר את הזעמה, כלומר בעצם בעל לנקות. לכן לא צריכים לברך על מי שמשטף את הבית, רצפה וכן הלאה, גם אם יש ריח מאוד מאוד טוב, כיוון שהמטרה העיקרית של זה זה לא הריח אלא להעביר את הזעמה. אמר רב חסדא: '''על כולן הוא אומר אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים''', כלומר על כל הבשמים הוא אומר "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים". "בר מן אהן מוסכין", כן? חוץ ממוסק, מה שנקרא בושם שנקרא מוסק שהוא יוצא מן החי, זה בא בעצם מההפרשות של יעלים, שעליו הוא אומר "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים". אנחנו בפרק ו' הלכה ז' של המשנה, מתניתין. '''הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו''', כלומר אם הביאו לו דברים מלוחים ולחם, בעצם מה שהעיקר אצלו זה המליח, הלחם זה רק טיפה להוריד את המליחות. אז '''מברך על המליח ופוטר את הפת''', '''שהפת טפילה לו'''. '''זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'''. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: '''מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים'''. כלומר, זה שהמשנה אומרת שהמליח זה העיקר, זה בזמן שעדיין לא התרגלו בסעודת מלכים - רק אחרי שהיוונים הגיעו לארץ התחילו להביא את כל המטעמים ואת כל המעדנים, אז בעצם המליח הפך להיות משהו משולי, אבל לפני כן מליח זה היה עיקר סעודתם. ובמקום שעושין את המליח עיקר והפת באה רק כדי למתק את האכילה, אז במקרה כזה, כמו שאמרנו, מברכים על המליח ופוטרים אפילו את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם בעצם הוא אוכל לחם ורק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם אז הוא אוכל משהו מליח, אבל עדיין מברך על הלחם. רבי ירמיה בשם רב: '''פיתא ופרור'''. כלומר יש לו לחם ודבר מתיקה שהוא אוכל איתו ביחד. אז '''אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר'''. כלומר שוב פעם, אם העיקר אצלו זה המתיקה והלחם זה רק כדי טיפה להוריד את המתיקות, או כדי שיוכל להחזיק את הדבר מתוק בלי להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על הדבר המתוק ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר, לא בדא'''. אבל אם הלחם זה העיקר והדבר מתיקה זה רק כדי טיפה למתק את הלחם, אז בוודאי פה הוא מברך על הלחם ולא על דבר המתיקה. רבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש: '''שקיזמי ופיתא'''. כלומר מאכל שעושים משקדים ופיתה, אותו דבר. אז '''אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר'''. כלומר אם העיקר זה, בוא נגיד, משהו כמו מרציפן כזה, אז אם זה העיקר הוא אוכל את זה, אבל הוא אוכל את הלחם רק כדי שלא יהיה יותר מדי מתוק, או כמו שאמרנו כדי לא להתלכלך, אז במקרה כזה הוא מברך על השקיזמי ופוטר את הלחם. '''אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא'''. כלומר, אם הוא משתמש בשקיזמי רק כדי שיהיה טיפה טעם בלחם, אז מברך על הלחם כמובן. מסכת ברכות פרק ו' הלכה ח', מתניתין. '''אכל תאנים וענבים ורימונים''', כן, שזה בעצם פירות משבעת המינים, '''מברך עליהן שלש ברכות''', כלומר ברכת המזון ממש. '''דברי רבן גמליאל'''. מסביר רבן גמליאל, שבעת המינים מברכין עליו ברכת המזון. '''וחכמים אומרים: ברכה אחת'''. כלל משלוש. '''רבי עקיבה אומר: אפילו אכל שלק, והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות'''. כלומר אפילו אכל ירק מבושל, אבל זה המזון שלו, מברך עליו ברכת המזון. '''השותה מים לצמאו, אומר "שהכל נהיה בדברו"'''. כלומר מים בניגוד לשאר המשקים - משקה רגיל אדם שותה אפילו לא בגלל שהוא צמא, אלא בגלל שזה טעים, אבל במים לא שייך העניין הזה. אז לכן הסיבה היחידה שאדם שותה מים זה לצמאו, אם הוא צמא, או אם הוא נחנק או משהו כזה. אז המשנה אומרת לנו שמברכים דווקא אם הוא צמא, סיבה אחרת לא מברכים. '''רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן'''. כלומר מי ששותה מים אז מברך "שהכל נהיה בדברו", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות וחסרונן". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שמן לזוהמא.''' נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא '''ואפי' קווי לתוך ידו.''' שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א"נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ"ה אינו אלא להעביר בעלמא '''המרבץ אלינתית.''' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ"ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח '''בר מן אהן מוסכין.''' והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל"א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם '''מתני' מליח.''' כל דבר מליח '''שהפת טפילה לו.''' מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו '''גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים.''' שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ"א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני' '''פיתא ופרור.''' היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו' '''שקיזמי.''' הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין '''צריך לברך.''' עוד על יין חדש</div> ⁣‌​‌​​​‌‌​​​‍גניבא אמ' שמן לזוהמה אינו צריך לברך · אמ' ר' יודן ואפי' קווי לתוך ידו · ר' חלבו רב הונא בשם רב המרבץ אלינתית בתוך ביתו אינו צריך לברך · אמ' רב חסדא על כולן הוא או' אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים · בר מן אהן מוסכין דיימר אשר נתן ריח טוב במיני בשמים ׃ מתני' הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו · זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מתנייתא עד שלא למדו סעודת מלכים ובמקום שעושים את המליח עיקר · אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר לא ברא · ר' ירמיה בשם רב פיתא ופרור או' על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר · אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא ברא · ר' סימון בשם ר' שמעון בן לקיש שקיזמי ופיתא או' על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר· אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר לא ברא'· מתני' אכל תאנים וענבים ורימונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל· וחכמ' אומ' ברכה אחת· ר' עקיבה או' אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות· השותה מים לצמאו או' שהכל נהיה בדברו· ר' יהודה או' בורא נפשות רבות וחסרונן· ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע אכל במזרחה שלתאינה ובא לאכול במערבה צריך לברך· אבא בר רב חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך הסיע דעתו כמו שהוא שינוי מקום ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו אמ' ר' יונה חוץ ממי דקרים אמ' ר' יוסי. ולכל מים שהוא צמא להן אמ' ר' אבון השותה מי דקרים מהו או' ברוך שברא מי רפואות אית תניי תני מי דקרים. ואית תניי תני. מי דקלים מאן דמר מי דקרים שהן דוקרין את המרה ומאן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים <div class="yerum-side">'''מתני' מברך עליהן שלש ברכות.''' דסבירא ליה לר"ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה '''וחכ"א ברכה אחת.''' והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח"ל מפירות א"י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה '''אפילו אכל שלק.''' של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא"א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ"א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא"י חי העולמים</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''השותה מים לצמאו.''' דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום '''ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן.''' מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר"ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות '''גמ' ובא לאכול במערבה צריך לברך.''' פעם אחרת לפי שבתחלה לא היה דעתו כ"א לאכול ממזרחה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע: '''אכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך'''. כלומר אם אדם אוכל אפילו תאנים, הוא אוכל מצד אחד של עץ והולך לאכול מהצד השני, אז צריך לחזור ולברך כי שינוי מקום צריך לברך. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד א''' {{שוליים|ו_ע}} '''המרבץ בבשמים בתוך ביתו להעביר ריח רע, אינו צריך לברך עליהם ברכת הריח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו ורב הונא בשם רב, שכל שהריח נועד להעברת זוהמה ואינו לצורך הנאת הריח עצמו, אינו מצריך ברכה; כן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ו_עא}} '''מברך על ריחות בשמים "אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים", חוץ מן המושחר בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שעל כל עצי הבשמים מברכים "בעצי בשמים" מלבד המושחר שמברכים עליו "עצי בשמים", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עב}} '''על מוסק (מושק) הבא מן החי מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רטז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שעל מוסק מברכים "אשר נתן ריח טוב במיני בשמים" הואיל ואף שיוצא מן החי, אין מברכים עליו בורא שמן ערב. {{שוליים|ו_עג}} '''כשמביאים מליח (או כל מאכל אחר) ופת עמו כטפל לו, מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן ריב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה ולירושלמי "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, אך הבבלי (ברכות מד ע"א-ב) חילק בין מליח ופת שהדין תלוי במנהג הסעודה, ולכן להלכה נפסק שהכלל אמור בכל מקרה שדבר אחד עיקר והשני טפל לו בלבד. {{שוליים|ו_עד}} '''השותה מים לצמאו מברך "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ח, הלכה א , שו"ע או"ח סימן רד סעיף ז , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך "שהכל נהיה בדברו", כפי שהכריעו רבי סימון ורבי תדאי בשם רבי יהושע בן חנניה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ו_עה}} '''השותה תחת עץ אחד וזז למקום אחר תחת אותו העץ, וכן המחליף יין בסעודתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב <קטע סוף=נ א/> ==דף נ עמוד ב== <קטע התחלה=נ ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: שינוי מקום מתחת לעץ מצריך ברכה חדשה, ושינוי יין (מיין לסוג יין אחר, אף אם שניהם ישנים או שניהם חדשים) אינו מצריך ברכה חדשה, כפסק הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח,ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נ עמוד ב<span class="yerum-runnum">99</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|שתה}} יין ישן {{ירו"מ-הדגשה|והביאו לו}} יין חדש, צריך לברך. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך ד}}שינוי יין אין צריך לברך. {{שוליים|ו_עו}}שינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{שוליים|ו_עז}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק רובה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק רובה|°]] בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: {{שוליים|ו_עח}}"ברוך הטוב והמטיב". מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה "{{ירו"מ-הדגשה|הטוב והמטיב}}" ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!" {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו". אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: חוץ ממי דקרים. {{ירו"מ-ביאור|ששותים לרפואה}} אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ולכל מים שהוא צמא {{ירו"מ-הדגשה|להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך}}. {{ירו"מ-ביאור|שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברוך שברא מי רפואות|השותה מי דקרים, מהו אומר? "ברוך שברא מי רפואות"]] אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק כיצד מברכין</strong> ==פרק שביעי - שלשה שאכלו== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שביעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_א}}שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. {{שוליים|ז_ב}}אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, {{שוליים|ז_ג}}והשמש שאכל כזית, {{שוליים|ז_ד}}והכותי, <span id="דף_נא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אבא בר רב הונא: '''יין ישן יין חדש, צריך לברך'''. אבל אם היו שניהם ישן או שניהם חדש, כלומר אם הם באותה דרגה, לא צריך לברך כי '''שינוי יין אין צריך לברך'''. '''שינוי מקום צריך לברך'''. '''הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום'''. כלומר אם הוא החליט שיותר הוא לא רוצה לשתות, ואז הביאו לו יין והוא החליט כן לשתות, אז זה נחשב כמו שינוי מקום ומברך. אומרת הגמרא, '''רבי, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה'''. כלומר לא משנה אם החבית השנייה החדשה יותר טובה, פחות טובה, יותר ישנה או חדשה יותר, בכל מקרה היה מברך על היין החדש, אבל לא היה מברך בורא פרי הגפן. '''ומה היה אומר?''' רבי יצחק רובה בשם רבי: '''"ברוך הטוב והמטיב"'''. כן, הוא מברך הטוב והמטיב. '''מעשה ברבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו, על כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה''' הטוב והמטיב '''ואומר: "חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון!"''' כן? יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם. '''השותה מים לצמאו אומר: ברוך "שהכל נהיה בדברו"'''. כך כתוב במשנה. אמר רבי יונה: '''חוץ ממי דקרים''', שאותם לא שותים בגלל צמא, אלא בשביל רפואה. אמר רבי יוסי: '''ולכל מים שהוא צמא'''. אבל אם אינו צמא אינו מברך. אמר רבי יוסי, לא, יותר מזה. כלומר, זה לא רק אם זה לרפואה לא מברכים, אלא כל סיבה אחרת חוץ מצמא לא מברכים על המים, כי בניגוד למשקים אחרים, במים לא שייך הנאה. כלומר במשקים יש להם טעם מיוחד, שותים אותם בגלל הטעם, אבל מים עיקר השתייה שלהם זה בגלל צמא. אז לכן מי ששותה את זה לא בגלל צמא, לא קשור אם זה לרפואה או סיבה אחרת, נחנק או משהו כזה, בכל מקרה לא מברך. אמר רבי אבון: '''השותה מי דקרים, מהו אומר?''' כלומר, מי ששותה בכל זאת לרפואה, מה הוא אומר? הוא אומר: '''"ברוך שברא מי רפואות"'''. '''אית תניי תני: מי דקרים, ואית תניי תני: מי דקלים'''. כלומר יש ברייתא שקוראת למים האלה מי דקרים ויש ברייתא שקוראת לזה מי דקלים. אומרת הגמרא, '''מאן דמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה''', כיוון שזה התפקיד שלהם, זה השימוש שלהם. '''ומן דמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים'''. הגמרא אומרת שבעצם בירושלים היו שני דקלים וביניהם היה יוצא מעיין, שהמים האלה זה המים, המים המרפאים שמדובר עליהם. '''הדרן עלך פרק כיצד מברכין''', אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נ עמוד ב''' {{שוליים|ו_עו}} '''שינוי מקום בסעודה מחייב ברכה חדשה, וכן היסח הדעת דינו כשינוי מקום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף א , שו"ע או"ח סימן קעח סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהיסח הדעת כשינוי מקום מחייב ברכה מחדש, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קעח, א-ב). {{שוליים|ו_עז}} '''הפותח חבית יין חדשה לשם סעודה מברך "הטוב והמטיב" בעת פתיחתה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי יצחק רובה בשם רבי בירושלמי, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה שמברך הטוב והמטיב על כל חבית שפותח לצורך סעודתו. {{שוליים|ו_עח}} '''על שתיית מים לצמאו מברכים "שהכל נהיה בדברו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן קעה סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נ ב/> הדרן עלך כיצד מברכין ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שרק על מים שצמא להם מברך, ואם אינו צמא אינו מברך, כפי שהובא ברמב"ם ובשולחן ערוך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''שינוי יין.''' ושניהן מן הישן או מן החדש '''שינוי מקום.''' בירך במקום אחד ושינה מקומו צריך לברך פעם אחרת כשישתה שם '''הסיע.''' הסיח דעתו מלשתות ונמלך כמי שהוא שינוי מקום '''על כל חבית וחבית שהי' פותח.''' אפי' שתיהם מיין חדש או מיין ישן '''חוץ ממי דקרים.''' ששותין אותן לרפואה כדאמרי' בפ' שמנה שרצים '''ולכל מים שהוא צמא להן.''' אם צמא הוא לשתות מברך על כל מים ואפי' הן לרפואה '''שהן דוקרין את המרה.''' לפי שמשלשלין הרבה '''שהן יוצאין מבין שני דקלים.''' שיש בא"י ומעין היוצא מביניהן הן לרפואה: הדרן עלך כיצד מברכין</div> <div class="yerum-leiden-text">חונא אמ' יין ישן יין חדש צריך לברך· שינוי יין אין צריך לברך· שינוי מקום צריך לברך· הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום· ר' על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה· ומה היה או' ר' יצחק רובה בשם ר' ברוך הטוב והמטיב· מעשה בר' עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו על כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואו' חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון השותה מים לצמאו או' ברוך שהכל נהיה בדברו· אמ' ר' יונה חוץ מיי דקריס· אמ' ר' יוסי ולכל מים שהוא צמא להן· אמ' ר' אבון השותה מי דקריס מהו או' ברוך שברא מי רפאות· אית תניי תני מי דקריס ואית תניי תני מי דקלים· מאן דמר מי דקריס שהן דוקרין את המרה· ומן דמר מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 2ukze681o1yy4f8cm27e293yo8egtjr 106 1755056 3086440 3081573 2026-10-02T10:21:06Z מאירושולי 35234 3086440 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין חזוב מ מברכה ואינן חזרין רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו ליישן תחתיו· מתיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי ברכת הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכול· שביעא היא רדמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כד ר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב אמ' דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו מיצת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו את שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· את שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה בריכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון בשלשה שאכלו כאחת· או בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאווה כשאר כל מצוותה שלתורה· מה שאר כל המצוות טעונות ברכה· את זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקן ספק לא ניתקן מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· וייָרא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותן ספח לעשרתא· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשבי קיימים נגרשא שאום היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ'ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמ'דתני חמור תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ועור את הכא עושין אותו סניפ' לשלשה · מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניפ' כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן · תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניפ' וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניפ' · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניפ' · אמ'ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניפ' · מאימתי עושין אותו סניפ' · ר' אביבא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ'ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנטייא בר סיסיי חביבי ולא זמינן עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ'ר זעירא עד ראשא תנין ואדכרת לי מיצרי לי מיפך לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ'ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן · לא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן ד' דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שילח ואייתיתיה · שילח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ'ליה למה אפליית בי · אמ'ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ'ליה ולמה ערקת · אמ'ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · ונקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ'ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ'ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריי · אמ'ליה עד כ' כדון את בקשיותך · אמ'ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם עריכא ליה · וכה פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> ifwx7hettrsvuck1zy3ygktdkz1qp51 3086449 3086440 2026-10-02T10:46:03Z מאירושולי 35234 3086449 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכול· שביעא היא רדמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כד ר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב אמ' דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו מיצת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו את שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· את שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה בריכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון בשלשה שאכלו כאחת· או בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאווה כשאר כל מצוותה שלתורה· מה שאר כל המצוות טעונות ברכה· את זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקן ספק לא ניתקן מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· וייָרא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותן ספח לעשרתא· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשבי קיימים נגרשא שאום היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ'ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמ'דתני חמור תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ועור את הכא עושין אותו סניפ' לשלשה · מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניפ' כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן · תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניפ' וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניפ' · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניפ' · אמ'ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניפ' · מאימתי עושין אותו סניפ' · ר' אביבא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ'ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנטייא בר סיסיי חביבי ולא זמינן עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ'ר זעירא עד ראשא תנין ואדכרת לי מיצרי לי מיפך לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ'ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן · לא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן ד' דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שילח ואייתיתיה · שילח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ'ליה למה אפליית בי · אמ'ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ'ליה ולמה ערקת · אמ'ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · ונקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ'ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ'ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריי · אמ'ליה עד כ' כדון את בקשיותך · אמ'ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם עריכא ליה · וכה פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> ffxjr2e6n9t7tp8vwtl4rw4mwz9ip7l 3086450 3086449 2026-10-02T10:52:03Z מאירושולי 35234 3086450 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· את שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה בריכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון בשלשה שאכלו כאחת· או בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאווה כשאר כל מצוותה שלתורה· מה שאר כל המצוות טעונות ברכה· את זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקן ספק לא ניתקן מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· וייָרא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותן ספח לעשרתא· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשבי קיימים נגרשא שאום היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ'ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמ'דתני חמור תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ועור את הכא עושין אותו סניפ' לשלשה · מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניפ' כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן · תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניפ' וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניפ' · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניפ' · אמ'ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניפ' · מאימתי עושין אותו סניפ' · ר' אביבא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ'ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנטייא בר סיסיי חביבי ולא זמינן עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ'ר זעירא עד ראשא תנין ואדכרת לי מיצרי לי מיפך לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ'ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן · לא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן ד' דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שילח ואייתיתיה · שילח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ'ליה למה אפליית בי · אמ'ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ'ליה ולמה ערקת · אמ'ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · ונקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ'ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ'ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריי · אמ'ליה עד כ' כדון את בקשיותך · אמ'ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם עריכא ליה · וכה פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> m2gkf8huz9s6yaokwydo1guyl0b7drg 3086451 3086450 2026-10-02T10:56:11Z מאירושולי 35234 3086451 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאווה כשאר כל מצוותה שלתורה· מה שאר כל המצוות טעונות ברכה· את זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקן ספק לא ניתקן מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· וייָרא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותן ספח לעשרתא· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשבי קיימים נגרשא שאום היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ'ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמ'דתני חמור תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ועור את הכא עושין אותו סניפ' לשלשה · מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניפ' כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן · תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניפ' וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניפ' · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניפ' · אמ'ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניפ' · מאימתי עושין אותו סניפ' · ר' אביבא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ'ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנטייא בר סיסיי חביבי ולא זמינן עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ'ר זעירא עד ראשא תנין ואדכרת לי מיצרי לי מיפך לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ'ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן · לא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן ד' דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שילח ואייתיתיה · שילח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ'ליה למה אפליית בי · אמ'ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ'ליה ולמה ערקת · אמ'ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · ונקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ'ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ'ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריי · אמ'ליה עד כ' כדון את בקשיותך · אמ'ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם עריכא ליה · וכה פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 203qlriqkszaq3h47weoycktkga6mhm 3086453 3086451 2026-10-02T11:01:24Z מאירושולי 35234 3086453 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ'ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמ'דתני חמור תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ועור את הכא עושין אותו סניפ' לשלשה · מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניפ' כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן · תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניפ' וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניפ' · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניפ' · אמ'ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניפ' · מאימתי עושין אותו סניפ' · ר' אביבא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ'ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנטייא בר סיסיי חביבי ולא זמינן עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ'ר זעירא עד ראשא תנין ואדכרת לי מיצרי לי מיפך לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ'ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן · לא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן ד' דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שילח ואייתיתיה · שילח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ'ליה למה אפליית בי · אמ'ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ'ליה ולמה ערקת · אמ'ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · ונקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ'ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ'ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריי · אמ'ליה עד כ' כדון את בקשיותך · אמ'ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם עריכא ליה · וכה פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> iyl1cxrhv8cv5fepmwzgzb02l1tfn0c 3086458 3086453 2026-10-02T11:34:39Z מאירושולי 35234 3086458 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ'ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנן · לא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן ד' דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שילח ואייתיתיה · שילח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ'ליה למה אפליית בי · אמ'ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ'ליה ולמה ערקת · אמ'ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · ונקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ'ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ'ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריי · אמ'ליה עד כ' כדון את בקשיותך · אמ'ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם עריכא ליה · וכה פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> ecdjzkesbn5kox7ycqqq29moln9dggl 0 1755695 3086388 3086222 2026-10-01T21:54:46Z Roxette5 5159 /* עזרת ישראל מקודשת ממנה */ דף 118 עמוד ראשון דפוס ירושלים 3086388 wikitext text/x-wiki __TOC__ ==משנה דמסכת כלים== ===ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות=== '''עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאין כן מכל הארצות''' אש"ר ד"רכו נס"תרה י"אציל שפ"ע דע"ת י"שרה עלי, להבין ולהשכיל סתרי המשנה הזאת על אמתתה כי ארוכה מארץ מדה, וזה החלי בעזרת אלי. '''הנה''' נודע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש ביאור המלכים, {{ש}} שכאשר יצא כל האצילות מבחינת שם {{גמט|ב"ן}} לבד והיה כולל עתיק ואריך אנפין ואבא ואמא וזעיר ונוקביה. ואז יצאו תחלה כל הכלים שלהם זה תחת זה עד סיום עולם האצילות, ואחר כך יצאו האורות ד{{גמט|ב"ן}} - כל פרטי האצילות. {{ש}} ויצא תחילה כתר דעתיק דאצילות, ובו נכללים כל האורות. ונתקיים. ואחר כך יצא חכמה דעתיק בכלי שלו, ובו כוללים{{הערה|נראה דיש להגיה "כלולים" או "נכללים" - ויקיעורך}} כל שאר האורות. ונתקיים. ואחר כך יצאה בינה דעתיק, ובה כלולים כל שאר האורות. ונתקיימה.{{ש}} ואחר כך יצאו שבעת תחתונות דעתיק מהדעת ולמטה - כל אחד בכלי שלו, ובו כלולים כל שאר האורות. והיה נשבר. וירד פנימיות הכלי בבריאה, ותיכוניות הכלי יותר למטה ביצירה, וחיצוניות הכלי בעשיה. ואחר כך האור ההוא נשאר בלא כלי. ושאר האורות ירדו בכלי השביעי של שבעה תחתותנות. וגם הוא נשבר על דרך הנזכר. והאור שלו נשאר בלי לבוש. ושאר האורות ירדו בכלי של מטה ממנו. וכן על דרך זה עד שנגמרו שבעה תחתונות שלו. ואחר שירדו כל השבעה תחתונות שבו, פנים ואחור, בבריאה יצירה עשיה - אז גם ירדו האחורים דחכמה ובינה דעתיק לבד באצילות עצמו בסופו, אך לא בבריאה. אבל לא הפנים. ולכן אין בהם מיתה רק ירידה. ואז ירדו גם נצח הוד יסוד דאחורים דכתר דעתיק. ואחר כך נכנס בכתר דאריך אנפין בכלי שלו, ובו כלולים שאר האורות על דרך הנזכר בעתיק. {{ש}} וכן באבא ואמא. וכן בזעיר ונוקביה. נמצא שנשברו שבעה תחתונות דנוקבא, ושבעה תחתונות דזעיר אנפין, ושבעה תחתונות דבינה, ושבעה תחתונות דחכמה, ושבעה תחתונות דאריך אנפין, ושבעה תחתונות דעתיק.{{ש}} נמצאו שמתו {{גמט דגש|מ"ב}} מלכים. וזהו שרמז {{צ|{{גמט דגש|ואלה}} המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. ירצה במספר {{גמט דגש|ואלה}} מלכו ומתו. וזהו שאמרו {{צ|תולה ארץ על '''בלי מה'''}}. ר"ל שהיה תולה ארץ אדום ברעיון בעבור {{גמט דגש|בלי}} {{גמט דגש|מה}} - ש{{גמט דגש|מ"ב}} מלכים שהם מספר {{גמט דגש|בל"י}}, היו בלי {{גמט דגש|מ"ה}} - שהיו חסר מהם שם {{גמט דגש|מ"ה}} החדש כנודע. ולכן נשברו. ואחר כך שיצא {{גמט דגש|מ"ה}} נתקנו כולם בסוד {{צ|חצבה עמודיה שבעה}} - שעשה ותיקן כל שבעה תחתונות של כל פרצוף ופרצוף בסוד שבעה עמודים, והם סוד קוים. ולכן נתקיימו כנודע. '''עד כאן לשונו''' כלל העולה ש{{גמט דגש|מ"ב}} כלים חיצונים נפלו בעשיה, ו{{גמט דגש|מ"ב}} כלים תיכונים נפלו ביצירה, ו{{גמט דגש|מ"ב}} כלים פנימיים נפלו בבריאה. {{ש}} וזהו סוד שאין עלייה לשום דבר בעולמות אלא על ידי שם {{גמט דגש|מ"ב}}. ולכן יש גם כן כנגדם שלשה {{גמט דגש|מ"ב}}: * '''אבגי"תץ וכו'''' ביצירה - כדי להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דעשיה שנפלו שם * וגם {{גמט דגש|אהי"ה יה"ו}} בבריאה להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דיצירה שנפלו לשם * וגם {{גמט דגש|מ"ב}} אותיות דמילוי המילוי דשם {{גמט דגש|מ"ה}} דאלפין בעולם האצילות כדי להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דבריאה שנפלו שם. וזהו סוד {{צ|'''ברן''' יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים}} {{ממ|איוב|לח|ז}}. רוצה לומר כשמעלים השלשה {{גמט דגש|מ"ב}} חדשים לשלשה {{גמט דגש|מ"ב}} הישנים ומתחברים כולם ביחד ביסוד דנוקבא דאצילות. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד}} - כי {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|קכ"ו}} - גימטריה {{גמט דגש|ברן}}. כשהם יחד הם {{צ|ככבי בוקר}} - שנתקנים ונמתקים ביחד על ידי החסדים שם {{גמט דגש|מ"ה}}. ואז {{צ|ויריעו כל בני אלהים}} - ר"ל ואז נשברים ונמתקים כל '''בנ"י''' שהם כל שלשה {{גמט דגש|מ"ב}} של שם {{גמט דגש|ב"ן}} שנפלו בבריאה יצירה עשיה ונעשים כולם כוכבים שהם חסדים, ומאירים בנוקבא. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד {{גמט דגש|ככבי}} בקר}}.{{ש}} וזהו סוד {{צ|סומך יהוה לכל הנופלים}}. ר"ל השלשה {{גמט דגש|מ"ב}} שהם גימטריא {{גמט דגש|סומך}}, הם סומכים לכל הנופלים משם {{גמט דגש|ב"ן}}. והנה נודע כי על ידי שני צירים ושני דלתות שיש בה יותר ממה שיש בו נשלמה ל{{גמט דגש|רנ"ב}} - ולכן ה{{גמט דגש|ו'}} {{גמט דגש|מ"ב}} מתקבצים ביחד ונכנסים בתוך ההיכל שהוא יסוד דנוקבא דאצילות שהי' מלובש' בתוך היכל קדש הקדשים כנודע, ששם ביסוד שלה נשלמים ה{{גמט דגש|רנ"ב}}. ולכן שם גם כן נכנסים {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|מ"ב}} שגימטריא {{גמט דגש|רנ"ב}} כדי לעשות לה מיין נוקבין. הנה נודע כי בארץ ישראל שלטא עולם היצירה, ובחוץ לארץ שלטא עולם העשיה כנזכר בתקונים. ולכן עיקר התיקונים שעושים בני חוץ לארץ הוא בעולם העשיה, ועיקר התיקונים שעושים בני ארץ ישראל הוא בעולם היצירה. כי מאחר שארץ ישראל הוא אמצע הישוב - לכן שם גם כן יש להם יכולת לתקן כלים אמצעים של שבירת הכלים שנפלו שם, ואין צריך להכניס עצמם בסכנה לתקן כלים החיצונים שהם בעשיה דתמן נתערבו הקליפות עם הקדושה ביחד. אלא כל תיקונים הוא ביצירה דתמן הוא הקליפה דבוקה לבד ואינה מעורבת, ואין להם כל כך טורח לתקנם כמו אנשי חוץ לארץ. וזהו שאמרו רז"ל '''{{צ|ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות}}''' - ר"ל כי עולם היצירה דשלטא בארץ ישראל היא מקודשת מכל עולם העשיה דשלטה בכל הארצות של חוץ לארץ. '''{{צ|ומה היא קדושתה?}}''' - ורמזו רז"ל באומרו {{צ|ומה היא קדושתה}} להורות כי בעולם העשיה הוא שם {{גמט דגש|ב"ן}}, ובעולם היצירה הוא שם {{גמט דגש|מ"ה}} כנודע. וזהו שאמרו '''{{צ|ומ"ה}}''' - ר"ל שם {{גמט דגש|מ"ה}} - {{צ|היא קדושתה}}. '''{{צ|שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם}}''' - שהם נצח הוד יסוד מלכות דיצירה, שמשם מעלים מיין נוקבין דאצילות. {{ש}} '''וגם כתב האר"י זלה"ה''' שהעלות{{הערה|אולי יש להגיה "שהעלאת" - ויקיעורך}} הביכורים והעומר ושתי לחם הוא להעלות האורות של {{קיצור|נהי"ם|נצח הוד יסוד מלכות}} דיצירה למעלה כדי שלא ינקו מהם החיצונים. כי ביצירה אנו מקפידים שלא ינקו מהם. אבל בעשיה אין אנו חוששים לזה כי שם מדור הקליפות. והנה '''העמר''' - היא המלכות כמ"ש בתיקונים דף ל"ז ע"ב {{צ|ושכינתא תתאה איהי ספירת העמר דבה מני שבע יומין דאינון שבע שבתות דאית בהון {{גמט דגש|מ"ב}} יומין וגו'}}. וגם {{גמט דגש|עמר}} גימטריא {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|אל}} - כי המלכות היא נקראת {{צ|{{גמט דגש|אל}} זועם בכל יום}} על החיצונים, והיא כלולה מכל עשר ספירות כמ"ש בזוהר פרשת לך לך דף צ"א ע"א {{ממ זהר|א|צא|א}} {{צ|דבר אחר: כי מי '''אל'''{{הערה|כרגע בויקיטקסט הגירסא שם בזוהר הוא "כי מי אלוה", וצע"ע - ויקיעורך}} - דא רזא דמל' דהא '''אל''' כללא הוא דאתכליל מכלהו דרגין}}, כנזכר שם בזוהר. {{ש}} והרי הם {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|עמר}}, ו{{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|בכורים}}, {{קיצור|וששה פעמים '''אל'''|186}} בשתי לחם כמו שיתבאר. {{ש}} סך הכל {{מכפלת גימטריא|כ"ה|פעמים|אל}} להורות שעל ידי התעוררות אלו {{מכפלת גימטריא|כה|פעמים|אל}} ביסוד דמלכות לעשות לה מיין נוקבין - גרמו שקבלה המלכות גם כן שפע מ{{גמט דגש|י"ג}} תקוני דיקנא דאריך אנפין ומתשעה דזעיר אנפין - הרי {{גמט דגש|כ"ב}}. וגם הזעיר אנפין נותן לה {{גמט דגש|ג'}} שהם תורה נביכים כתובים. הרי {{גמט דגש|כ"ה}}. ולכן נקראת המלכות '''כה'''. וזהו שכתוב {{צ|וחסידך}} - שהם חסד אל - {{צ|יברכו '''כה'''}} - הם גורמים שהיא מתברך מ{{צ|'''כ"ה''' תברכו}}. ומאחר שמלכות דיצירה נקרא {{צ|אל זועם}} - ולכן היה כח ליהושוע (שהוא פני סיהרא) לכבוש {{גמט דגש|ל"א}} מלכים כנגד שם {{גמט דגש|אל}}. ובזה {{גמט דגש|אל}} דנוקבא(?) היה כלולים בו התשעה {{גמט דגש|אל}} עליונים. כי {{גמט דגש|אל הויה}} הוא ביצירה. ונתחברו {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אל}} ביחד. ולכן קדש יהושוע ארץ ישראל בעשר קדושות ונתקנה ברכת '''הזן''' לישראל - כי {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|זן}}. ולכן גם כן היה צריך להקיף יריחו שבעה פעמים שהם כנגד {{מכפלת גימטריא|ז|פעמים|אל}} - כי {{גמט דגש|אלף למד}} גימטריא {{גמט דגש|הקף}}. וכן ששת ימים בכל יום היו מקיפים שבעה כהנים עם שבעה שופרות. וביום השביעי היו מקיפים ז' פעמים - הרי {{גמט דגש|מ"ט}} כהנים ו{{גמט דגש|מ"ט}} שופרות. הרי {{גמט דגש|מ"ב}} ו{{גמט דגש|מ"ט}} - גימטריא {{גמט דגש|צ"א}} במספר {{גמט דגש|הויה אדני}} כהנים, ובמספר {{גמט דגש|הויה אדני}} שופרות. וזה היה כדי להמשיך {{גמט דגש|צ"א}} חסדים (שהם בחינת כהנים שהם בחסד) ו{{גמט דגש|צ"א}} גבורות (שהם בחינת שופורות שהם בחינה דדינין מתערין מינה). כי אלו ההקפות גרמו חיבור ד{{גמט דגש|י"אהדונה"י}}. והשבתת הקליפות כשזה נופל זה קם. והנה {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|הויה אדני}} עם {{גמט דגש|ד'}} כוללים - גימטריא {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|אל}} - שהם ששה חסדים בסוד {{צ|חסד {{גמט דגש|אל}}}} הכלולים ביסוד. וכל הנ"ל להורות שכל הבחינות שהיו בארץ ישראל הם בחינות של {{גמט דגש|אל}}. מפני ש{{גמט דגש|אל הויה}} שביצירה שלטא בארץ ישראל כנזכר. וכן במקדש היו {{גמט דגש|צ"ג}} כלים כנגד {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|אל}}. כאלה וכאלה רבות, ואין להאריך. <big>(</big> ואהובי '''הרב משה זכות נר"ו''' אמר כי על כן נגלה ליהושוע שר צבא ה' בבואו לארץ והוא מט"ט השולט בה. ואמר לו {{צ|עתה באתי}}, ואמרו רז"ל, ולא כימי משה רבנו ע"ה דזכה לבינה סוד בריאה בגדולתו. כי בילדותו היתה בחינתו מ"טט שר הפנים - ראשי תיבות '''משה'''. ולכן נקרא {{צ|טוב}} בסוד {{צ|אמרו צדיק כי טוב}}. כי כן היה יוסף {{צ|והוא נער בן {{גמט דגש|י"ז}} שנה}} - כמנין {{גמט דגש|טוב}}. והוא סוד {{גמט|קטנה=1|הויה}} במספר קטן. וגם שם הדעת כידוע. לכן נקרא '''{{צ|ארץ החיים}}'''. כי {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|טוב}} הוא {{גמט דגש|חיים}} בסוד ד' המוחין. וזהו סוד {{צ|'''חיים טובים'''}}. ועל זה נאמר {{צ|'''טוב הארץ''' תאכלו}}. כי {{גמט דגש|טוב}} הוא {{גמט דגש|י"ז}}, ו{{גמט|קטנה=1|הארץ}} במספר קטן גם כן כך. והוא כנגד ב' בחינות של {{גמט דגש|י"ז}} הנזכר. והיודע סוד שורש יהושוע ישכיל למה נקרא {{צ|טבור הארץ}}, ואמרו רז"ל {{צ|פני יהושע פני לבנה}} ולא אמרו "פני יהושוע כלבנה". ובתוך '''יהושע''' כזה '''יו"ד ה"י וי"ו שי"ן עי"ן'''{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד י' י"ו י"ן י"ן}} - ויקיעורך}} תמצא {{גמט דגש|יוסף}} זקנו, שהוא הנער הנזכר. וכן נקרא יהושע נער שלא ימוש מתוך {{גמט דגש|אהל מועד}} - הוא בגימטריא {{גמט דגש|יוסף}}, שהוא בתוכו. ואחר כך נתעלה מדרגה על זקנו והיה זקן. ואמרו רז"ל כי פסוק {{צ|נער הייתי גם זקנתי}} שר העולם אמרו. כי בזקנתו מגיע לחצי הבריאה. ולכן {{גמט דגש|זקן}} - חצי {{גמט דגש|שדי}}. וחייו כחיי יוסף בסוד {{גמט דגש|מ"ה}} ו{{גמט דגש|ס"ה}}. והדברים עתיקים. <big>)</big> והנה בכורים הוא ביסוד כמ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ג ע"ב {{ממ זהר|ג|רנג|ב}}: {{צ|בכורים אתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו '''י'''' טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ וכו' ותמן הוא פרי חדש פרי צדיק עץ חיים}}. {{ש}} הנה היסוד הוא ספירה התשיעי ולכן נכללים {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}}. וזהו רמז כי {{גמט דגש|בכורים}} עם הכולל גימטריא ט' פעמים '''אל'''. וכן {{גמט דגש|בכורים}} גימטריא {{גמט דגש|אור הגנוז}} לצדיקים, שהם צדיק וצדק, ואותו האור נקרא 'בכור' של כל האורות. וכן {{צ|חסד {{גמט דגש|לאברהם}}}} גימטריא {{גמט דגש|בכורים}}. והוא אותיות '''לאבר מה''' - ר"ל כל טפת חסדים הוא ל'''אבר''' (שהוא יסוד) דשם {{גמט דגש|מ"ה}} - שהוא יצירה דתנן מקננא זעיר דאצילות ושם מתגלים כל פרי חדש כדי להכנס בתוך הנוקבא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך}}. כי על ידי הבכורים היה מעלים הבירורים מבכורות שהן ממלכין קדמאין שמלכו בארץ אדום מיין נוקבין לנוקבא דזעיר אנפין כדי לקבל ממנו פרי חדש שהוא מנחה חדשה. וז"ש {{צ|ראשית בכורי אדמתך}} - ר"ל המבחר והראשית של בכורים שמתו בארץ אדום, וזהו {{צ|אדמתך}} דייקא, צריך להעלות לירושלים כדי להביא אותם {{צ|בית יהוה אלהיך}} שהיא יסוד דנוקבא בעת שהיא בסוד אחורי דזעיר. אזי נכנסים נצח הוד יסוד דאבא ואמא לתוכה בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע}}. וזהו שכתוב {{צ|בית יהוה אהליך}} - שאז היא בית לאבא ואמא הנקרא {{צ|יהוה אלהיך}}, כדי שיוכלו לבא אחר כך פנים בפנים. ובזה החיצונים בורחים ממנה. וזהו שכתוב {{צ|לא תבשל גדי בחלב אמו}} - שלא ינקא ההוא סטרא מחלבא דאימא שהיא סוד תרין צפרין שמביא הזוהר בפרשת ויחי, עיין בדרוש הקליפות פרק ב' ותבין רזא דמלה. ונודע שיש שני מיני חיבורים - חיבור דנשיקין שהוא בגלוי, וחיבור תחתון שהוא במכוסה. וזהו רמז בכאן {{צ|'''ר''''אשית '''ב''''כורי '''א''''דמתך}} - ראשי תיבות '''אבר''', שהיא היסוד, {{צ|'''תביא''' בית יהוה אלהיך}} - ר"ל שתתחבר עם היסוד דנוקבא. ורמז {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|תבי"א}} - אחד בפירוש ואחד בראשי תיבות להורות על שני מיני חיבורים - אחד במגולה ואחד במכוסה. כי {{צ|תביא}} הוא לשון 'ביאה' וחיבור. ונודע שבעת החיבור היא מקבלת טפת החסדים, ולכן כתיב {{צ|ולקח הכהן}} (שהוא טפת החסד) {{צ|{{גמט דגש|הטנא}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}} - כדי להשפיע בתוכה השפע. והבן. '''שתי הלחם''' הם נצח והוד פנימים שהם שתי כליות. וזהו סוד {{צ|חלק כליות חטה}}. ולכן היו שתי לחם של חטה גם כן. והנה מן כתר עד נצח הם ו' ספירות - כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת. והם {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. וזהו {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|לחם}} - גימטריא ששה הויות - כל אחד עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות והכולל - הרי {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. כי נצח והוד הם תרי פלגי גופא, והוד כלול בנצח. ולכן הנצח מקבל הששה פעמים {{גמט דגש|אל}} ומחלק חציו להוד. ולכן השתי לחם הביאום ביחד - כי הם גוף אחד. והנה על ידי התעוררות הבירורין מן נצח הוד יסוד מלכות דיצירה (שהם עמר והביכורים ושתי הלחם כנזכר), ועשו מיין נוקבין ביסוד דנוקבא דאצילות, גורמים הורדת המוחין בזעיר אנפין כדי להתחבר עם הנוקבא (שהם חכמה ובינה חסד וגבורה). * כי '''עמר''' הוא בחכמה - {{צ|עומר לגולגולת}}, ותמן {{צ|להנחיל אוהבי {{גמט דגש|יש}}}} במספר {{גמט דגש|עמר}} בסוד {{צ|'''ביש"ישים''' חכמה}}. * '''והבכורים''' בבינה ששם היו בסוד העיבור הבכורות דמלכין קדמאין ומתמן יצאו ונשברו. * '''ושתי הלחם''' בדעת שהם חסד וגבורה בחלל אחד. ולכן באים ביחד. והנה לעשות זה התיקון היו מוכרחים להביא אותם מארץ ישראל דווקא, ולא משאר ארצות שהן חוץ לארץ. ובזה נתקדשה ארץ ישראל מכל שאר ארצות. ===עיירות המוקפות חומה=== '''עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבים לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו''' צריך לדעת מה '''שפירש האר"י זלה"ה''' בדרוש של מע"קה. ושם בסוף הדרוש אמר:{{ש}} והנה מעקה של העשיה הוא כי הלא גם העשיה היה האור שלה מתפשט ויורד מאד בסוף הרקיע. שאמרו רז"ל שהיה נמתח והולך עד בלי די, ואז חזר לעלות ונעשה מעקה וכותל בגג העשיה אל היצירה כדי שרגלי בני עליה (שהם זעיר ונוקבא דיצירה) שלא תפול הארתם לאחורי העשיה בתוך הקליפות. וזהו שכתוב '''{{צ|עיירות המוקפות חומה}}''' - פירוש מימות יהושע בן נון, כי פני יהושע הוא פנה לבנה, הוא מלכות עולם העשיה. ומה'''חשמל''' המכסה על עשיה שנקרא {{צ|מימות יהושע}}, שהם ימים וספירות דמלכות דאצילות המקננ' בעשיה - אותו החשמל נעשה חומה לזעיר אנפין (שהוא יצירה) בסוד {{צ|נקבה תסובב גבר}}. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה}}. וזהו {{גמט דגש|מימות}} - גימטריא {{גמט דגש|מלכות}} שהוא יהושע. והנה מעקה הבריאה הוא כדי שלא ירד אור האצילות אל הבריאה. ומעקה היצירה הוא כדי שלא ירד אור הבריאה ליצירה. ומעקה העשיה הוא כדי שלא יתפשט אור היצירה אחורי העשיה בתוך הקליפות. והנה מעקה העשיה הוא משם {{גמט דגש|ב"ן}} דההי"ן, שנודע כי הויה זו היא בעשיה. ונעשה בסוד {{גמט דגש|עב}} {{גמט דגש|קדם}} שהוא {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}}, {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}}. שהם האחורים דעשיה והם בגימטריא {{גמט דגש|רי"ו}} במספר {{גמט דגש|מעקה}}. אבל בעולם העשיה לא נמצא מעקה והוא נשאר מגולה מפני שהוא מדור הקליפות כנודע. וז"ש '''{{צ|עיירות המוקפות חומה מוקדשות ממנה}}''' - ירצה כי עיירות המוקפות חומה הם אחוריים של עולם היצירה שהוא חיצוניות הכלים דיצירה. והנה נודע כי כל עולם ועולם הוא כלול מ'''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. * הנה אחוריים ד{{גמט דגש|ע"ב}} הוא {{גמט דגש|דפ"ק}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} הוא {{גמט דגש|קס"ו}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|מ"ה}} הוא {{גמט דגש|ק"ל}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|ב"ן}} הוא {{גמט דגש|קדם}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|הויה}} פשוטה - {{גמט דגש|ע"ב}} הרי {{גמט דגש|דפ"ק, קס"ו, ק"ל, קד"ם, ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|עיירות}}. ושם הוא סביביו '''חומה''' לשמור אותם אחוריים שלא יאחזו בהם הקליפות. הנה החומה הוא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|קדם}} של עולם העשיה שעולה {{גמט דגש|רי"ו}}. והנה {{גמט דגש|רי"ו}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ז'|פעמים|אל}} כנזכר. וזה סוד {{גמט דגש|אל יהוה}} שהוא עולם היצירה, דתמן שולט '''אל הויה''' כנזכר. הנה החומה שלו הוא במספר {{צ|{{גמט דגש|ויאר}} לנו}}, שלא יתאחזו בהם הקליפות. וגם כן {{גמט דגש|חומה}} גימטריא {{גמט דגש|אל הויה}} עם {{גמט דגש|ב'}} כוללים. הנה אלו עיירות הם מקודשות ממנה דעולם עשיה, ששם הוא מגולה ויש כח לחיצונים ליינק מכל עיירות שלהם. אבל בעולם היצירה - אין כח לחיצונים ליינק משם. ולכן '''{{צ|משלחים מתוכם את המצורעים}}''' - כי נודע מה שכתב האר"י זלה"ה בדרוש הקליפות פרק שני וזה לשונו:{{ש}} דע כי ממלכות דאצילות יונקים כל הקליפות. ואמנם ביום אשר אז תגבורת הזכר - אז אותם התרין מוחין דזעיר דקליפות דאצילות הם העולים למעלה ביום ויונקים מן המלכו שבאצילות דקדושה. אבל להיות כי ביום אין הדינין מתגברין - לכן הם יונקים בחשאי. וזהו סוד {{צ|וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש לאמר}} - ר"ל בחשאי כי יהושע בן נון הוא לבנה סיהרא קדישא. {{ש}} לכו וראו את הארץ יריחו לרגל אותם וליניק משם - כי הקליפה היא צורך גבוה כנודע, כמ"ש {{צ|והנה טוב מאד - זה מלאך המות}}. אבל תרין צפרין שהם תרין מוחין דנוקבא דזעיר של אצילות דקליפה - אינם יכולים לינק ביום אלא בלילה, לפי שאז דינין של נקיבה שולטין. וכן הוא הענין בבריאה. כי הקליפות אשר שם יונקים מן המלכות דבריאה דקדושה הזכר ביום והנקבה בלילה. וכן ביצירה. אמנם כמו שבקדושה אינה עולה בלילה רק לאה - גם אלו התרין צפרין העולין בלילה לינק הם אותם תרין מוחין של אות' בחינה של לאה שיש בקליפות. עד כאן לשונו. הנה התרין צפרין נקראים {{צ|מצורעים}} והם '''נעמה ואגרת'''. וזהו סוד {{צ|אל תאכלו ממנו '''נא'''}}. ולכן המצורע ביום טהרתו היה מביא תרין צפרין, והצפור השמאל (שהיא בינה דנוקבא דינין קשין) - לכן שוחטים אותה כדי למתקה. אבל הציפור השנית מצד הימין - חכמה דנוקבא דקליפה - היא יותר ממותקת, ולכן לא היה צריך לשחוט אותה אלא {{צ|ושלח את הצפור החיה על פני השדה}} של הקליפות. וזהו {{צ|חיה}} דייקא שהיא חכמה, בחינת חיה שלה. כדמיון שני שעירים - גורל אחד להשם וגורל אחד לעזאזל. עיין שם בדרוש דקליפות פרק תשיעי. והנה מביא שם כי אחר יניקתם הם רוצים לעלות יותר למעלה במקום הראוי להם כנגד כל אורך זעיר ונוקביא דקדושה. ואז משתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא וכו', עיין שם. '''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''.{{ש}} ז"ש '''{{צ|שמשלחין מתוכן את המצורעים}}''' שהם התרין צפרין הנקראים 'מצורעין' - שולחין אותן לנוקבא דתהומא רבא, ואין להן כדי לינק ביום ממלכות דיצירה. ומכל שכן מהספירות של מעלה מהן. אבל בעולם העשיה תמיד הקליפות יונקים ממלכות דעשיה דתמן הוא סוד {{צ|שכינה בגלות}}, שושנה בין החוחים כנודע.{{ש}} וזהו הקדושה יתירה שיש למלכות דיצירה על מלכות דעשיה. ועוד קדושה אחרת '''{{צ|שמסבבין לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו}}''' - כי הנה נודע כי הרע הגמור שנתברר שאין בו טוב כלל הם השלשה קליפות החיצוניות - {{צ|רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת}}. אבל {{צ|ונוגה}} הרביעית - לא נתברר לגמרי. ולכן נשארת בבחינת לבוש ועור על הקדושה. ומברר' מעט מעט ונעשית גוף גמור, כי הם {{גמט דגש|רח"ף}} כלים שבורים של {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת נוגה. ולכן נקרא הנוגה {{צ|אילנא דמותא}} כנזכר בתיקון ס' דף צ"ו ע"ב. ומה שנתדבק מ'''נגה''' על הקדושה חוזר להיות תופסת שבת גמור טוב. מה שאין כן בחול כנזכר בזוהר ויקהל ר"ג ב' {{ממ זהר|ב|רג|ב}}. הנה בכל עיין שם. כאשר רוצה קליפות נגה לעלות בקדושה כנודע אזי השלשה קליפות אחרות אומרים לה גם כן אנחנו נעלה יחד עמך ולמה נגרע ממך. ואז היא נותנת להם היד ומחזקת אותם ואומרת להם התדבקו עמי ונעלה יחד. וכשהיא עולה עם חברותיה - אזי יוצאה(?) שלהובתא דאשא מתחת כסא הכבוד ומוחצת ראשם של השלשה קליפות שנדבקו בקליפת נוגה ומפריד אותם ממנה. ונופלים ויורדים עד נוקבא דתהומא רבא. ושם נגנזים וסוגרים עליהם פי התהום כדי שלא יצאו לחוץ בכל יום שבת. ונגה לבדה נשארת דבוקה בקדושה. וזהו סוד רחיצות במים חמין בערב שבת. שצריך לכוין בסוד {{צ|'''שלהבת יה'''}}, שהוא אותה שלהבת הנזכר לעיל כמו שמבואר בספר כוונות עיין שם. וזהו סוד כוונת המשנה במסכת שבת פרק י"ז {{ממ משנה|שבת|יז|}} {{צ|קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבלים טומאה. ואם לאו(?) אין מקבלים טומאה. וכין כך ובין כך נוטלין בשבת}}. פירוש כי הארבע קליפות נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}}. הוא טוב - הטוביות של נגה. ורע - הוא הרע של נגה עם השלשה קליפות אחרות. ונקרא '''{{צ|קנה של זתים}}''' שהם מרורים לישראל כזיתים. וזהו שרמזו רז"ל שהזיתים מי שאוכל אותם משכח תלמודו להורות מי שממשיך עליו הקליפות גורמים לו שמשכח תלמודו מפני שהם מחשכים עיני השכל שלו. וזהו שכתב '''{{צ|קנה של זיתים}}'''. '''{{צ|אם יש קשר בראשו}}''' - דהיינו שהשלשה קליפות קשורים בראש שלהם, שהיא הנגע - אז '''{{צ|מקבלים טומאה}}''' - ר"ל הטומאה (שהם השלשה קליפין) מקבלין מהנגה ומפתים אותה שתגנוב מהקדושה ותתן להם. ואז הם מטמאין גם כן כל חיצוניות העולמות ושולטים בעולם. '''{{צ|ואם לאו}}''' - שאינם מקושרים עם הנגה כמו לעתיד לבא שיתבטלו הקליפות מן העולם ואז הנגה תחזור לקדושה גמורה. וזהו סוד אמרם רז"ל {{צ|למה נקרא שמו 'חזיר' על שם שעתיד הקב"ה להחזירו להיות מותר לישראל}}. שהיא נגה שנקראת 'קליפת חזיר' שהיא חוזרת פעם לקליפה ופעם לקדושה. ולעתיד יהיה הכל קדושה. והנה '''{{צ|בי"ן כ"ך ובי"ן כ"ך}}''' - ר"ל בין כך שאנו בגלות והם שולטים, ובין כך כמו לעתיד שיתבטלו מן כל וכל - מכל מקום '''{{צ|נוטלין בשבת}}''' - ר"ל שבכל שבת השלשה קליפות מתבטלין על ידי שלהובתא דאשא כנזכר, ונגה נכנסת ונעשית קדושה. וזהו סוד {{צ|יגמור '''נא רע''' רשעים}} {{ממ|תהלים|ז|י}}. ר"ל בעת שישראל חס ושלום רובם חייבים שנקראים רשעים - אזי גורמים שמתחברים כל הארבע קליפות ביחד ונשלם הרע שלהם. כי '''נא רע''' ראשי תיבות '''נ''''גה, '''א''''ש מתלקחת, '''ר''''וח סערה, '''ע''''נן גדול. וז"ש {{צ|יגמור '''נא רע'''}} - מי גורם להם זה? {{צ|רשעים}} - בזמן שישראל הם רשעים. אבל כשהם טובים גורמים שהנגה מתחברת עם הקדושה והשלשה אחרות נופלות בתהומא רבא. '''ועתה נבא אל ביאור לשון המשנה שלנו'''{{ש}} מ"ש '''{{צ|ומסבבין לתוכה מת}}''' - ר"ל שקליפת נגה היא דקה והיא דבוקה על הפרי ומסבבת כל הקדושה והיא נקראת {{צ|מת}} על שם אילנא דמותא שהם מלכין דמיתו שריין בתוכה. וז"ש שמסבבין '''{{צ|לתוכה}}''' - הוא בין ה'''חשמל''' לזעיר ונוקבא. '''{{צ|המת}}''' - שהיא קליפת נגה כדי לברר ממנה הטוב שנשאר בתוכה מן המלכים דמיתו. וזהו בזמן שישראל מסוגלים במצות, וכן בשבת. ונשארת שם קליפת נגה '''{{צ|עד שירצו}}''' - פי' שבעה טובי העיר לקברו שם בתוך העיר, כי שבעה טובי העיר הם שבעה תחתונות דבינה, '''ע'''' רברבא ד{{צ|שמע}}. מהעור שלהם נעשה החשמלים אל כל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כנזכר במרכבת יחזקאל פרק עשירי עיין שם באריכות. והם נקראים {{צ|טובי העיר}} מפני שהם מטיבים עם הנוקבא דזעיר שהיא נקראת {{גמט דגש|עיר}} - גימטריא {{גמט דגש|מנצפך}} שכל פרצופה נהנית על ידי הגבורות בעת שהיא עולה בקריאת שמע שם בתיבת '''שמע - שם ע'''' כנודע. וכשהם רוצים מניחים הנגה בתוך החומה שהוא בתוך ה'''חשמל'''. וכשהם אינם רוצים - מגרשים אותה לחוץ כי החיצונים בורחים מהארת '''חשמל''' דבינה המשמרת את זעיר ונוקבא כנודע בסוד ברכת "מלביש ערומים", עיין שם. והנה הגם כי זה החשמל הוא לבוש והוא יותר עב וגס מן הכלים של זעיר ונוקבא - עם כל זה להיותו מבחינת בינה אין הקליפות יכולות להתאחז כלל באור המקיף מן{{הערה|בדפוס ויניציא נראה כמלת 'עה', ובדפוס ירושלים הגיהו אל "מן" כנראה - ויקיעורך}} זה המלבוש של החשמל. הנה{{הערה|כך מופיע בדפוס ויניציא וכן ירושלים. ואני קצת מסופק בזה כי בדפוס ויניציא לא נראה כלל שמדובר בקטע חדש וכן לא מופיע נקודה של סוף משפט. ובכן אני מסופק שאולי צריך להגיה "הזה", וצע"ע - ויקיעורך}} בשבת או בעת שמסוגלים ישראל במעשים טובים - אזי קוברים שם המת בתוך העיר לפנים מן החומה כדי לברר מהם הבירורים כנזכר. אבל '''{{צ|אם יצא אין מחזירין}}''' - רוצה לומר אם יצא קליפת '''נגה''' ונתדבקה בשלשה קליפות אחרים - כבר היא נטמאת ואין מחזרין פעם אחרת לקדושה כדי שלא יקבלו טומאה. ואז משמרין את זעיר ונוקביה מחיצונים שלא יאחזו מהם. וזהו כמו בששת ימי החול שהנגה היא דבוקה בשאר השלשה קליפות ולכן אין מחזירין אותה. אבל בעולם העשיה אף על פי שיצאה הנגה - מכל מקום מחזרין אותה כי שם תמיד היא יונקת מהקדושה ותמיד היא דבוקה בכלי חיצון דנגה בסוד {{צ|ופנה ויטול ידיו}}, ובסוד {{צ|צא תאמר לו}} כנזכר במרכבת יחזקאל פרק שביעי {{ממ|יחזקאל|ז}}. וזהו כדי להוציא השפע מהכלים חיצוניים לפרנס את שאר חברותיה. אבל ארץ ישראל בזה היא מקודשת מחוץ לארץ שאין מחזירין אותה כנזכר לעיל. ===לפנים מן החומה=== '''לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני''' הנה אמרנו לעיל כי על ידי העמר והביכורים ושתי לחם שמביאין מארץ ישראל העלינו האורות דנצח הוד יסוד מלכות דיצירה בסוד מיין נוקבין שהם סוד הארת נוקבא דזעיר דיצירה עם הארת כלי חיצון דזעיר הנקרא **"ו{{הערה|בדפוס ירושלים כתבו '''נה"י''' ולא נראה כך בדפוס ויניציא וכן לא נשמע לעניות דעתי מתאים. וצע"ע - ויקיעורך}} כנודע, ששם דבוקים כל כלים פנימים שנפלו מן האצילות בתוך הנגה דיצירה, והנגה היא דבוקה בעור הזעיר שהוא כלי חיצון כנז"ל. ועתה נבאר איך עולים הארת כלים תכונים(?) ד{{גמט דגש|ו'}} קצוות דזעיר דיצירה.{{ש}} ודע כי לפנים מן החומה שהוא חומת ירושלים הוא היכל קדש קדשים דיצירה, והוא יותר מקודש מכל היצירה. והנה כמו שירושלים הוא באמצע ארץ ישראל - כך היכל קדש קדשים הוא באמצע תרין עלמין; בין בריאה ליצירה. שהכל נקרא {{צ|ארץ ישראל}} כמ"ש בעזה"י. ויש טעם אחר. כי {{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}} נקרא 'כלי פנימי' מכל הכלים והוא באמצעית השלשה כלים שיש שם ביצירה. ולכן חב"ד דיצירה נקרא {{צ|ירושלים}} שהוא באמצע ארץ ישראל. ו{{צ|חומת ירושלים}} הם תרין תפוחין דיסוד דמלכות דבריאה המלובשת בתוך היכל קדש קדשים דיצירה, והם שלשה '''אהי"ה''' - דיודי"ן ואלפי"ן והה"ין{{הערה|{{גמט דגש|אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"א, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה}}}} - שגימטריא {{גמט דגש|חומת}} כנודע. '''והיכל קדש קדשים''' הוא נקודת ציון שבה ששם אינם יכולים ליכנס המצורעים שהם התרין ציפורין הנ"ל. כי המצורע היה יוצא מחוץ שלש מחנות שהוא מחוץ לירושלים כמ"ש בעזה"י. ומה היא קדושתה? '''{{צ|שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני}}''' ונודע כי כלים פנימים בכל הספירות נקראים 'קדש קדשים'. אבל כלים אמצעים בכל הפרצופים הם נקראים קדשים קלים'. והנה שם {{גמט דגש|ע"ב}} מתלבש במוחין בכל הפרצופים, ושם {{גמט דגש|ס"ג}} בכלי פנימי, ושם {{גמט דגש|מ"ה}} בכלי אמצעי, ושם {{גמט דגש|ב"ן}} בכלי חיצון. והנה {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה}} גימטריא {{גמט דגש|קלים}} מפני שכלי תיכון מקבל מן השלשה שמות. וגם {{גמט דגש|קלים}} עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות גימטריא {{גמט דגש|דפ"ק}}. ומלת {{גמט דגש|קדשים}} גימטריא {{גמט דגש|דתן}}. שניהם ביחד{{הערה|{{גמט דגש|דפ"ק דת"ן}}}} גימטריא {{גמט דגש|תרל"ח}} - במספר {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. כי כלי התיכון הוא {{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}. כן הוא בכל הפרצופים. וחב"ד הוא כלי פנימי. והנה נודע שלאה עומדת כנגד חג"ת דזעיר באחוריים שלהם. ולכן כשעולים החג"ת עולים עמהם גם כן לאה כמו שמביא הר' חיים ויטל זלה"ה בספר עץ החיים וזה לשונו:{{ש}} ענין המעשר ראשון הוא סוד חזרת האור של רחל (שהיא מעשר) לשורשו של הלוי - שהוא {{גמט דגש|ה'}} גבורות שבדעת זעיר אנפין ששם שורשם. ולכן הוא אחד מעשרה כי הנוקבא היא נקודה אחת מעשרה נקודות שיצאו. {{ש}} אך ענין המעשר שני הוא סוד חזרת האור של לאה למקום הבינה, שהיא מלכות דאימא, שלא יתאחזו בה החיצונים. ולכן נאכל בירושלים במקום לאה בסוד '''ל"ם''' ד'''צלם'''. שהמלכות ההיא נקרא {{צ|ירושלים של מעלה}}. כי {{צ|ציון}} ברחל אך {{צ|ירושלים}} היא לאה העומדת ב'''ל"ם''' ד'''צלם''' כנזכר אצלנו בדרוש קין והבל.{{ש}} עד כאן לשון עץ החיים. ונראה לי כי רחל היא עשירית של זעיר אנפין, ולאה היא עשירית של תבונה. וזהו רמז כי '''מעשר''' ראשי תיבות '''מ''''לכות '''ע''''שירית '''ש''''ביעית '''ר''''ביעית. כי '''מלכות''' היא עשירית של עשר ספירות. והיא שביעית של שבע ימי הבנין. והיא רביעית של ארבע רגלי המרכבה. וגם {{גמט דגש|מעשר שני}} גימטריא {{גמט דגש|שקוצית אדני}}. כי המלכות שהוא '''אדני''' הוא בשם שביעי דשם {{גמט דגש|מ"ב}}. ונחזור. כי על ידי אכילת קדשים קלים ומעשר שני שהיו אוכלים לפנים מן החומה היו גורמים שעלו מאורות דחסד גבורה תפארת עם הארת לאה בהיכל קדש קדשים, שיאכלו {{צ|הבעלים}} שהם אבא ואמא, ששם מתחברים בהיכל קדש קדשים דיצירה. ולשון 'אכילה' הוא בסוד {{צ|אכלה ומחתה את פיה}}, והוא לשון חיבור. כי על ידי האורות הנ"ל שעולים שם בהיכל קדש קדשים - אז שם בירושלים שהוא קדש קדשים דיצירה {{צ|אוכלים הבעלים}}, ר"ל מתחברים על ידם אבא ואמא. כי לעולם היכל קדש קדשים הוא כולל חב"ד ביחד, שהם אבא ואמא ודעת המחברם. וזה היה בזמן שבית המקדש היה קיים. אבל בעולם העשיה - אפילו בהיכל קדש קדשים אינם יכולים לחבר אפילו שבזמן שבית המקדש היה קיים מפני שלא יאחזו בהם החיצונים. אבל בזמן הזה כל ההיכלות אינם מתחברים אלא בעת שעולים בהיכל קדש קדשים דבריאה ב{{צ|שים שלום}} בזמן שמתחברים יעקב ורחל בשחרית של אחר העמידה. עיין שם בספר הכוונות. ===הר הבית מקודש ממנו=== '''הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם''' הנה נודע כי הר הבית הוא נקרא כל עולם הבריאה בכללות שבו היה עומד כל בית המקדש. ולכן היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה שהם אלף אמות, שהם כנגד כללות הבריאה שיש בו עשר ספירות - כל אחד כלולה ממאה - הרי אלף. וגם '''אל שדי''' במילוי{{הערה|{{גמט דגש|אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד}}}} שעולה אלף הוא בבריאה כנודע. וחמשה שערים היו להר הבית מפני שיש חמשה פרצופים - * אריך ונוקבא{{הערה|לא הבנתי למה הכוונה - ויקיעורך}} * אבא ואמא * ישראל סבא ותבונה * ישראל ורחל * יעקב ולאה וכל יסוד דנוקבא נקרא {{צ|שער}}. הרי חמשה שערים. וגם בינה מקננת בבריאה שיש בה חמשים שערי בינה - כל עשר שערים הוא בנין אחד של עשר ספירות ונקראו 'שער' אחד. והם חמשה שערים הנ"ל. וכן גם כן הר הבית היה מוקף חומה סביב. שזהו סוד החשמל המלביש הבריאה לשמרם מפני החיצונים שלא יתאחזו בהם. ונודע כי אחוריים דבינה (שהוא אחוריים ד'''אהי"ה דיודי"ן''' שעולה {{גמט דגש|קדמת}}{{הערה|{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}}}}) הוא נקרא 'חומת' שמסבבת כל הבינה בסוד אחוריים שלה כדי שלא ינקו ממנה החיצונים. וזהו '''חומה''' במילוי כזה: {{גמט דגש|חי"ת וי"ו מ"ם ה"י}}, עם {{גמט דגש|י'}} אותיות - גימטריא {{גמט דגש|קדמ"ת}}. וגם זהו סוד {{גמט דגש|חשמל}}. כי המילוי של {{גמט דגש|ח"ת שי"ן מ"ם למ"ד}} לבד{{הערה|{{גמט דגש|ת' י"ן ם' מ"ד}}}} גימטריא גם כן {{גמט דגש|קדמת}}, שהוא ריבוע ד'''אהיה'''. שהחיצונים מתיראים ממנו כנודע. והנה נודע כי העשיה נקרא '''{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}}'''. ויצירה נקרא '''{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}'''. ובריאה נקרא '''{{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}}'''. ונודע כי חב"ד (שהם המוחין) נקרא {{צ|קדש}}. ולכן נקרא הבריאה {{צ|בית המקדש}} כי שם כללות המוחין הנקרא 'קדש'. וכן {{גמט דגש|הר הבית}} גימטריא {{גמט דגש|בריאה קדש}}. והנה נודע כי בעשיה הקליפות הם מעורבות עם הקדושה, וביצירה הקליפות הן דבוקות עם הקדושה ביחד אבל אינם מתערבות עמה, ובבריאה הקליפה עומדת כנגד הקדושה ואינה יכולה אפילו להדבק בה. {{ש}} וז"ש כאן '''{{צ|הר הבית מקודש ממנו}}''', שהוא מן עולם היצירה, '''{{צ|שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם}}''', שיכולים להדבק אפילו בחומת הר הבית אלא הם עומדים כנגדם בלבד. והנה נבאר מי הם אלו זבים וזבות וגו'. {{ש}} דע שמביא הר' חיים ויטל זלה"ה בדרוש הקליפות פרק שני כי שני מוחין דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|שנים אנשים מרגלים}}, ושני מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|תרין צפרין}}. אבל בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה דקליפות - כל בחינות המוחין אשר שם בקליפות, בין דאבא ואמא בין דזעיר ונוקבא, כולן נקרא בלשון {{צ|שתים נשים זונות}} הנזכר בפרשת אחרי מות ס"ב {{ממ זהר|ג|סב|א}}. וטעם הדבר לפי שבריאה יצירה עשיה הם עולמות של הנקבה ולכן נקראות בלשון 'נשים' אפילו כל הזכרים שלהם. גם דע כי שבעה היכלין של כל עולם מאלו השלשה בריאה יצירה עשיה דקליפה הם מכוונין כנגד שית היכלין תתאין בלבד דקדושה של העולם ההוא תמיד. אך הקליפות דאצילות אינן כן. אמנם זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות שהם בחינת {{צ|שנים אנשים מרגלים}} ו{{צ|תרין צפרין}} - הם למטה כנגד האחוריים של קדש קדשים דבריאה בלבד. וקליפות דבריאה הם כנגד שית היכלין דבריאה לבד. וכן ביצירה ובעשיה כנ"ל. והטעם מפני שלעולם האצילות הוא נעלם מאד ולכן אי אפשר אל הקליפות שלהם לישב שם אלא למטה באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. עד כאן לשונו. ועיין שם בדרוש דקליפות פרק ששי. '''ועתה נבא אל ביאור'''{{ש}} כי '''{{צ|זבים}}''' הם {{צ|שנים אנשים מרגלים}} - תרין מוחין דזעיר דקליפה היושב שם באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. ו'''{{צ|זבות}}''' הם {{צ|תרין צפרין}}, '''נעמה ואגרת''', תרין מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה היושבות גם כן באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. וכן {{גמט דגש|זבים וזבות}} גימטריא {{גמט דגש|לילית}} - כי זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות הם סמא"ל ולילי"ת, והנוקרא נקרא {{צ|יותרת הכבד}} שהיא שולטת על דכורא כנודע. ולכן הזכר הוא טפל אצלה - להפך מן הקדושה. עיין בפרשת פנחס רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. ולכן רמוז ב{{גמט דגש|זבים וזבות}} שמה לבדו, והוא כלול עמה. '''{{צ|נדות}}''' - הם אבא ואמא דקליפה דבריאה. כי בבריאה יצירה עשיה - כולם נקרא בלשון נקבות. {{ש}} ו'''{{צ|יולדות}}''' הם זעיר ונוקבא דבריאה דקליפה שהם מולדין נפשות של אומות העולם ולכן נקראו {{צ|יולדות}}. הנה כל בניהם שהם מולדים הם מתין ואין להם חיות. ואז הולכת '''לילי"ת''' ומתחממת עם בני אדם וגורמת להוציא זרע לבטלה ואז מושכת היא נשמה אחת ומכנסת אותה תוך בנים משחיתים שלה ובזה הם חיים. ועל ידי קריאת שמע על המטה יוכל האדם להמית אלף ומאה ועשרים וחמש. והנה כל אלו הנזכר אין נכנסים לשם אלא הם יושבים כנגד ה'''חשמל''' דבריאה ומשם יונקים כדי חיותם בלבד. כי הוא מוכרח להמשיך חיות המלכים שלא נתבררו כי הם ניצוצי הקדושה כנודע. ===החיל מקודש ממנו=== '''החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם''' הנה קודם שנבא לבאר החיל נבאר מתחילה מ"ש בפרק שני ממסכת מדות {{ממ משנה|מדות|ב|ג}} לפנים מחומת הר הבית סורג - מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והוא עשוי מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבים אותן זו על זו באלכסון. הנה צריך להבין מה היה משמש שם הסורג.{{ש}} והנה בעל תוספות יום טוב ז"ל [[תוספות יום טוב על מדות ב|כתב במסכת מדות פרק שני]] שהסורג היה לתת מקום והבדל בין העכו"ם הנכנסין להתפלל בבית ה' ובין ישראל. ולכן בשביל כן היוונים פרצו בו פרצות - הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימי. ולכן כשחזרו ישראל וזכו לגדרם תקנו על כל גדר השתחויה להודות לה' כי טוב. עד כאן לשונו. ונלע"ד שכך אמת הדבר וכיון אל דרך האמת. והנה מביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פרק ששי וזה לשונו: {{ש}} הנה כמו ששלשים כלים דבינה נכנסו תוך זעיר אנפין כנודע - כן כלי החיצון מכולם נשאר בחוץ סביב דזעיר אנפין. והענין כי תוך כלי הבשר דזעיר אנפין נכנס כלי הבשר דנצח הוד יסוד דבינה, ובתוכו נפש פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך תוך כלי שני דזעיר אנפין נכנס כלי שני ובתוכה הרוח פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך יש כלי שלישי דעצמות דזעיר אנפין ובתוכו נכנס כלי שלישי דעצמות דבינה, ובתוכו נשמת פנימי' דזעיר אנפין. נשאר עתה החיצוניות של בינה שהיה מן הראוי שיכנס גם כן תוך כלי החיצון של זעיר אנפין על דרך השאר. אכן לא היה כן. אלא נשאר מבחוץ על גבי כלי החיצון של זעיר אנפין עצמו, ונשארו כבחינת 'עור על גבי עור'. וזה העור דתבונה נקרא {{צ|חשמל}} ונקרא {{צ|כנפי נשרים}}, כי נשר היא בינה עילאה. וזהו סוד {{צ|כנשר יעיר קנו על גוזליו יכו'}}. וכאשר היו הקליפות רוצים להתאחז בזעיר אנפין - לא יוכלו כי אין להם אחיזה בעור התבונה.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד כי זה {{צ|עור בעד עור}} שהם העור דזעיר אנפין ועור דבינה שהם זה על גב זה. {{צ|וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו}} - ר"ל {{צ|וכל אשר לאיש}} בסוד חשמל, הוא בעבור {{צ|נפשו}} - לשמרו מפני חיצונים כנזכר. והנה ידוע כי נצח והוד הם נקראים 'בתי בראי'. אבל היסוד הוא פנימי - כי ברית וגוף חשבינן חד. והנה ה'''חשמל''' הוא העור של נצח והוד שנקראים {{צ|חיות אש ממללות}}, שהם שני שמות '''יאהדונה"י''', שהם תרין נהורין דנפקין מ'''חשמל'''; חיוור וסומק, '''יהוה''' בנצח, '''אדני''' בהוד. ואחר כך ביסוד מתחברים שניהם ביחד והוא נקרא גם כן '''חשמל''', חיור וסומק, '''יאהדונה"י'''. והם {{צ|עתים חשות עתים ממללות}}. והם {{צ|חומת אש}} סביב הבריאה - כי בינה מקננת בבריאה בסוד {{צ|ואני '''אהיה''' לה נאם יהוה חומת אש סביב}}. ר"ל משם '''אהי"ה''', משלשה מילויים דיודי"ן אלפי"ן ההי"ן - נעשה {{גמט דגש|חומת}} אש סביב, והוא חומת הר הבית כנז"ל שהיא חומה חיצונית הנעשה מנצח הוד הנקראות לבר מגופא, {{צ|בתי בראי}}, כנודע. אבל היסוד שהוא פנימי - לכן נעשה מהחיצוניות של היסוד '''חשמל''' אחרת שהוא חומה אחרת, ונקרא {{גמט דגש|סורג}}. וז"ש '''{{צ|לפנים מחומת הר הבית '''סורג גבוה''' עשרה טפחים וכו'}}'''. כי נודע שבינה יש ביסוד שלה חמשה חסדים וחמשה גבורות, וגם היא מקבלת מחכמה גם כן חמשה חסדים וחמשה גבורות. וכל חסד הוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, וכל גבורה הוא שם {{גמט דגש|ב"ן}}. הרי עשרה '''אדם''' ועשרה '''בנים'''. וכל {{גמט דגש|מ"ה ב"ן}} גימטריא {{גמט דגש|טפח}}. נמצא שיש ביסוד דבינה עשרה '''טפחים'''. ולכן הסורג שהוא העור של יסוד דבינה היה גבוה עשרה '''טפחים'''. והבן היטב. ונודע מה שכתוב בכוונת ברכת הנהנין כי בעטרה דיסוד דבינה יש שלשה '''אהי"ה''' (דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן). עיין שם שהם גימטריא {{צ|{{גמט דגש|חומת}} ירושלים}} כנודע. ולכן ה'''סורג''' שנעשה מן העור של העטרה דיסוד דבינה כשתכתוב '''סורג''' במילוי כזה: {{גמט דגש|סמ"ך ו"ו רי"ש גימ"ל}} - המילוי שלו בלבד{{הערה|{{גמט דגש|מ"ך ו' י"ש ימ"ל}}}} גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} עם הכולל. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. כי '{{גמט דגש|חומת}} הר הבית' הוא כללות נצח הוד יסוד דבינה, שיש בהם שלשה אהי"ה במילוי בגימטריא {{גמט דגש|חותם}}. '''וחומת הסורג''' הוא {{גמט דגש|חותם}} השני שנעשה מעטרת היסוד דבינה עצמה, והוא כדי שלא יכנסו הגוים לשם שהם החיצונים שיושבים כנגד עולם הבריאה כנז"ל. <big>(</big> ואהובי הרב משה זכות נר"ו כתב אם תסתכל במילוי '''סורג וחיל''' תמצאנו בגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. וידוע כי שלשה בחינות תפארת נצח הוד הם כמ"ש לקמן. והבט מילוי '''חותם''' כזה: {{גמט דגש|ח"ת וא"ו תא"ו מ"ם}}{{הערה|{{גמט דגש|ת' א"ו א"ו מ'}}}} - ותמצא חותם אחר. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. ושלשה בחינות {{גמט דגש|תנ"ה}} הם: * ראשון מ'''אהי"ה''' * ושניה {{קיצור|מס"ת|מסופי תיבות}} מילוי '''שדי'''{{הערה|שי''''ן''' דל''''ת''' יו''''ד'''}} * ושלשית - {{קיצור|מחמשה פעמים '''צ"א'''|454}} והנה {{גמט דגש|אהי"ה הוי"ה אדני שד"י}} הם עולים {{גמט דגש|תכ"ו}}. {{קיצור|וסי'|וסימנם(?)}} {{צ|חותם ב{{גמט דגש|תוך}} חותם}}. ודע כי בשם '''שדי - שי"ן דל"ת יו"ד''' - יש שלשה חילוקים; {{גמט דגש|שדי}}, {{גמט דגש|לוי}}, {{גמט דגש|תנ"ד}}. וכך היה נחלק סודו בבית המקדש. * כי הכהן היה מבפנים - הוא הוא הפנים של שם '''שדי''', שכן בהיכל אהבה נאמר {{צ|בין שדי ילין}}. וכן {{גמט דגש|בן אהרון}} מלא ב{{גמט דגש|ו'}} הוא המקום שמתגלה בו. גם {{גמט דגש|בן אהרן}} בלא {{גמט דגש|ו'}} הוא בגימטריא {{גמט דגש|אלעזר}} דאיהו מנצח. * ואמנם {{גמט דגש|לוי}} הוא מבחוץ. * חוץ ללוי - {{גמט דגש|חומת}} הר הבית דאיהו {{גמט דגש|תנ"ה}}. ולכן כל הר הבית היה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה <big>)</big> ובזה בא מכוון מ"ש בעל תוספת יום טוב במסכת מדות פרק שני שאמר שהסור"ג היה לתת מקום והבדל בין העכו"ם הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, עיין שם. ומ"ש במשנה ש{{גמט דגש|י"ג}} פרצות היו שם שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם {{גמט דגש|י"ג}} השתחויות - הכונה הוא כי יסוד דבינה נקרא {{גמט דגש|יוסף}} כנודע בפסוק {{צ|ויוסף הורד מצרימה}} (עיין שם בדרוש החלומות של שר המשקים). והנה {{גמט דגש|מלך יון}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. וגם {{גמט דגש|אנטיוכס}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. ולכן בא ופרץ גם כן {{גמט דגש|י"ג}} פרצות בסורג שהוא רומז ליסוד דבינה הנקרא {{גמט דגש|יוסף}} שהיה רוצה לינק משם. ורזא דמילה יובן ממה שכתבו חכמי הניתוח שהיסוד של הנערה הוא סתום והוא נארג בין צדדיו מזה לזה כמעשה אורג. ובעת החיבור תקרע אותה האריגה ותשבר. והבן. וזהו סוד '''הסורג''' שהיה מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים כנזכר שם. ולכן {{גמט דגש|מלך יון}} (שהוא היסוד דקליפה) גבר ידו ונשבר ונפרץ ב'''סורג''' (שהוא היסוד דבינה) {{גמט דגש|י"ג}} פרצות. והבן היטב סוד גדול שהיה בכאן גם כן אותה הבחינה מה שאמרו רז"ל אצל בת שבע בעת זקנת דוד המלך ע"ה כדי לנקות זוהמת י"ג פרצות מן היסוד שטמא. ולכן היו אותם ה{{גמט דגש|י"ג}} השתחויות במקדש. והבן מאד. וגם מה שאמרנו לעיל שסוד '''הסורג''' הוא סוד שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. והנה {{גמט דגש|סמ"ך וא"ו רי"ש גימ"ל}} גימטריא {{גמט דגש|חומת}}. ו{{מכפלת גימטריא|י"ג|פעמים|אהי"ה}} פשוטים. וכנגד מכפלת גימטריא|י"ג||אהיה}} עשה מלך יון {{גמט דגש|י"ג}} פרצות בחומת הסורג כדי לגבור עלה'(?) ח"ו. והנה '''אהיה''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|תצמ"ץ}} - גימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ו'''כתר''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|גאל}}. והכוונה הוא שאדרבא - אז נתעורר שם '''אהיה''' שבכתר וגאל ישראל על ידי {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דיקנא שמשם ירד השפע על מתתיהו כהן גדול ועל בניו הכהנים כנודע, וגברה ידם על מלכי יוונים וחזרו וגדרו. ולכן תקנו {{גמט דגש|י"ג}} השתחויות להודות על אבדן מלכות יון. וכל השתחויה היה כדי להמשיך תמיד שפע מ{{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דדיקנא כדי שלא יפג[ם]{{הערה|ככה נלע"ד. בדפוס ויניציא כתוב '''יפג'''', ובדפוס ירושלים בטעות כתבו '''יפג''' - ויקיעורך}} ח"ו פעם אחרת. '''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''{{ש}} מ"ש לפנים מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות והוא נקרא '''חיל'''. וצריך להבין ומה היה רמוז סוד החיל?{{ש}} ונודע מה שכתבנו לעיל כי בינה מקננא בבריאה והיא נקרא '''ס''' כנודע בשער אבא ואמא פרק תשיעי עיין שם. והנה אם תמלא הסמ"ך של הבינה תהיה {{גמט דגש|סמ"ך}} שגימטריא {{גמט דגש|ק"ך}}, שהם {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים ד'''אלהים''', שהם בכל האחוריים דעשר ספירות של בינה שנקראת {{גמט דגש|סמ"ך}}. אמנם להיותו סוד בינה טמירה וגניזא יתיר - לכן אין בחינת {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים אלו ניכרים אלא מזעיר ונוקבא דבריאה בלבד (כנודע בשער השמות עיין שם, ש{{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' מתחילין מזעיר ונוקבא דבריאה עד סוף עולם העשיה). והנה החיל הוא חיצוניות עולם הבריאה - דבה מקננא בינה כנזכר. ותמן הוא {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים ד'''אלהים''' שמספרם {{גמט דגש|סמ"ך}}. וזהו '''חיל''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|סמ"ך}}. ולכן היה רוחב '''{{צ|עשר אמות}}''' שהם עשרה ספירות חיצוניות דבריאה. ונודע מה שכתב האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פרק ג' וזה לשונו:{{ש}} כי {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' הוא מזעיר דבריאה עד סיום המלכות, כמבואר אצלנו שהם כלים החיצונים אשר שם. וחוץ מהם הוא '''החשמל'''. וחוץ מהם היא '''אלהים דנגה'''. ומשם מתחילין {{צ|אלהים אחרים}}. וזהו סוד {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת '''נגה''' ומשם ה{{גמט דגש|ממזר}} - {{גמט דגש|רפ"ח}} בגימטריא. ושם נקרא ‏‏{{צ|כורסייא דשבבין וגו'}} כנזכר באדרת נשא. וקליפת '''נגה''' שכנגד אצילות הוא {{צ|אלהים קדושים}}, {{צ|כרסייא דשביבין}}. ומזעיר אנפין דבריאת ולמטה הם טוב ורע וגו'.{{ש}} עד כאן לשונו. וז"ש '''{{צ|החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם}}''' - ר"ל כי הגוים בכלל נקרא אלו {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים'''. וכן {{גמט דגש|נגה}} גימטריא {{גמט דגש|גוים}} עם הכולל. וזה סוד {{צ|מלך אלהים על גוים}} ר"ל 'אלהים דקדושה' הוא מלך על 'אלהים ד'''נגה'''', בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}}. ובעת חרבן בית המקדש בעונותינו הרבים אמר {{צ|אלהים באו גוים בנחלתיך}} מפני ש'אלהים אחרים' שנקראו גוים יונקים מ'אלהים קדושים' על ידי חטא ישראל, כנזכר שם בפירוש האידרא על כורסיא דשביבין. עיין שם סוד עמוק ונפלא מאד. ונודע כי שורש ה{{גמט דגש|ק"ך}} צירופים יוצאים מ'''אלהים''' אחד פשוטו מ{{גמט דגש|ה'}} אותיות. והנה {{גמט דגש|אלהים}} פשוטו ו{{גמט דגש|ק"ך}} - גימטריא {{גמט דגש|ר"ו}}, שהוא במספר '''גוים''' במילוי כזה: {{גמט דגש|גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם}} - להורות כי {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים של קליפות נגה כנזכר רמוזים במלת '''גוים'''. והנה גם כן '''גוים''' הוא שם כולל כל הארבע קליפות '''רוח אש ענן נגה''', והם כנגד ארבע גליות '''בבל יון מדי אדום''' כנודע. ולכן רמוז גם כן במלת '''גוים''' במילוי הנ"ל {{גמט דגש|גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם}} - עולה מספרם {{גמט דגש|בבל יון מדי אדום}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|ואתכם אזרה '''בגוים'''}} שהם ישראל הנפוצים בארבע גליות. וזהו סוד {{צ|לעשות נקמה '''בגוים'''}} שהם ישראל הנפוצים בגוים '''רבים''' - ראשי תיבות '''ר''''ומי, '''ב''''בל, '''י''''ון, '''מ''''די. {{ש}} וזהו גם כן {{צ|וקרב פזורנו מבין '''הגוים'''}}. וזה סוד {{צ|ראשית '''גוים''' עמלק}} - ר"ל הראש של כל הארבע גליות הוא עמלק; עד שלא יכרת זרעו - לא תבא הגאולה. והוא יותר קשה לישראל מכל הארבע גליות כנודע. וגם {{גמט דגש|עמלק}} הוא גימטריא ב' פעמים {{גמט דגש|ק"ך ק"ך}} - להורות שהוא כולל {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' דנגה, והוא יונק בעונותינו הרבים גם כן מ{{גמט דגש|ק"ך}} צרופי '''אלהים''' דקדושה. והיניקה שלו הוא בעשיה והיצירה. אבל באחורים של הבריאה אין לו יניקה מפני ששם מקננת בינה שהקליפות בורחות ממנה. וכנפי נשרים שלה מכסים על אחוריים דבריאה כנזכר לעיל. וזהו שכתוב '''{{צ|שאין גוים נכנסים לשם}}'''. וכן '''{{צ|טמא מת}}'''. כבר ביארנו לעיל בשם ספר התיקונים שקליפת '''נגה''' נקרא {{צ|אילנא דמותא}} מפני שבתוכה הם מלכין קדמאין דמיתו כנז"ל, עיין שם. ונודע כי '''נגה''' נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} כי ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב וטהור (כנזכר בתיקונים דף ק'), ממראה מתניו ולמטה הוא רע וטמא. והיא הנוקבא לילית כנזכר במרכבת יחזקאל פרק חמישי. וז"ש '''{{צ|שאין טמא מת}}''' - שהיא הנוקבא דנגה שנקרא 'טמא מת' על שם אילנא דמותא כנזכר. וז"ש {{צ|שאין גוים {{גמט דגש|וטמא מת}} נכנסים לשם}} - שכן {{גמט דגש|וטמא מת}} גימטריא {{גמט דגש|מלכות}}. שהיא מלכות הנגה {{גמט דגש|לילית}} - אין לה כח ליינק מן הבריאה. אבל הזכר דנגה שנקרא 'טוב' כנזכר ממראה מתניו ולמעלה - יש לו כח ליינק מהבריאה מהאחוריים שלה כנזכר בסוד {{צ|עור של תפילין}} (כנזכר שם בפרק שביעי דמרכבת יחזקאל, ועיין שם). ===עזרת נשים מקודשת ממנו=== '''עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים עליה חטאת''' דע כי הכוונה הוא שהטעם שלמטה בבית המקדש לא היה יכול ליכנס בעזרת נשים טבול יום הוא כמ"ש הזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ז ע"א {{ממ זהר|ג|רסז|א}} {{צ|תא חזי האי רוחא בישא דשארי בין תרעי - ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה, ולא רשים לפיתחא דביתיה שמא עילאה קדישא דישתכח עימיה! דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין - כל חד משמש יומיה, וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא, ומקטרגא ביה לעילא ותתא. וכלהו משתכחי עמיה ביממא ובליליא. ביממא - לקטרגא ליה. בליליא - לצערא ליה בחלמיה}}. עד כאן לשונו עיין שם. הנה הכוונה של המאמר הזה הוא '''על דרך שמביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל''', כי קליפת '''נגה''' - ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב ושם {{גמט דגש|רמ"ח}} מצות עשה והם {{גמט דגש|רמ"ח}} מלאכים וכולם זכרים. וממראה מתניו ולמטה הוא רע, ושם {{גמט דגש|שס"ה}} מצות לא תעשה, והם {{גמט דגש|שס"ה}} שדים וכולם נקבות, והם כנגד {{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה. ובכל יום שולט שד אחד עם כמה חיילות אשר תחתיו. וכולם עומדים בפתח העליון כמ"ש {{צ|לפתח חטאת רובץ}} - שהיא הנוקבא ד'''נגה''' שתלויה בה {{גמט דגש|שס"ה}} שדים, והם רובצים כנגד הפתח של היכל לבנת הספיר שמשם יוצאים הנשמות לעולם. ועל ידי שם '''שדי''' שמתגלה שם ביסוד דקודשה - בורחים מתמן כל השדים. ולכן גם כן למטה צריך לרשום '''שדי''' בפתחא כדי לגרש משם החטאת הרובץ בפתחא. {{ש}} ואינו(?) יכול להאריך בכאן. עיין שם בכוונת המזוזה באורך. והנה גם כן כשמטמאים האדם בקרי בלילה כנז"ל במאמר הזוהר - אזי אותו השד הוא שולט עליו כל אותו היום שהוא משמש בו עד הלילה. לכן אף על פי שהוא טובל עצמו ביום - מכל מקום דבוק בו אותו השד ואינו מסתלק ממנו עד {{צ|ובא השמש וטהר}} שאז נשלם שליטתו של יום אחד משלו מ{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה. ולכן אמר דווקא {{צ|ובא השמש וטהר}}, ואינו אומר "מצאת הכוכבים" או "עד הלילה", אלא {{צ|ובא השמש}} - כי הטומאה ששולטת עליו הוא אחד מ{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה ולכן {{צ|ובא השמש וטהר}}. ולכן גם כן גזרו זה דווקא על עזרת נשים ולא על כל מחנה לויה כנזכר שם במסכת כלים ברבינו עובדיה {{ממ משנה|כלים|א|ח}}, שיהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים, עיין שם. {{ש}} והטעם הוא כי עזרת נשים היא כנגד מלכותא קדישא (כמ"ש אחר כך בעזה"י), וזאת הטומאה היא מן שפחה בישא {{גמט דגש|לילית}} הרשעה, נוקבא ד'''נגה'''. ולכן אין ראוי שתכנס השפחה בהיכל הגברתה. ולכן לא יוכל לכנס טבול יום בעזרת הנשים. ועתה נבאר{{הערה|כל זה עדיין המשך דבריו של האר"י זלה"ה, כנלע"ד - ויקיעורך}} איזה בחינה נקרא '''{{צ|טבול יום}}''' למעלה. {{ש}} דע כשהאדם עובר על מצוה לא תעשה - אז הוא גורם שמשליט השלשה קליפות רעות על הנוקבא ד'''נגה''' (דתמן טוב ורע) ונעשית רע גמור. והם מוציאים לחוץ אותה בחינה של הנוקבא ד'''נגה''' שפגם בה שבה {{גמט דגש|שס"ה}} מלא תעשה וכנזכר לעיל. וזהו סיבת עונש העובר על מצוה לא תעשה. בזה יובן מה שאמרו רז"ל כי יש חוזר בתשובה שהזדונות נעשו לו כזכיות. כי על ידי התשובה גורם שחוזרת הקדושה שהיתה מתחלה מעורבת בתוך נוקבא ד'''נגה''' ונכנסת בקדושה לגמרי לעשות מיין נוקבין. ולכן הם כזכיות. כי מה שהיה מתחלה זדונות שנכנסו בתוך שלשה קליפות רעות - עתה שחזרו קדושה גמורה ולא נשארו בנוקבא ד'''נגה''' - ולכן נקרא זכיות. אמנם יש זדונות נעשות כשגגות - הוא שעל ידי התשובה הלואי שיחזור הכל כבתחלה מחוברים טוב ורע בקליפת '''נגה''', שאז הם נקרא 'שגגות' - חציו טוב וחציו רע, ויצאו מכלל 'זדונות' שהם השלש קליפות רעות גמורות. אך לא יספיק שיתפרדו לגמרי ויכנסו בתוך הקדושה גמורה כדי לעשות זכיות.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה כשחטא אדם הראשון בעץ הדעת דזעיר אנפין - גרם שנתאחזת בהם '''הנגה''' ולקח החסדים והגבורות לעצמה. ואז נעשית קליפת '''נגה''' {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} לפי שהחסדים לעולם נשארים טוב ונעשה מהם מלאכים. ולא מלאכים ממש אלא {{צ|די ממנן על צבא השמים}} כנזכר בתיקונים דף ק'. אך בוודאי שיש בהם רע כל שהוא - לא מפאת עצמם, רק מפאת רעת הגבורות הנאחז בהם. ואמנם הגבורות נדבקו בהם הרע של החיצונים וחזרו להיות שדים הדומים למלאכים כמו שאמרו רז"ל, ונעשו רובם קליפה ומיעוטם מוחא. ולכן נעשה רע ואז נקרא קליפת '''נגה''' - {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} - דהיינו בחינת חסדים וגבורות. ומי שעובר על מצות לא תעשה גורם שהשלשה קליפות אחרים אוחזים בהגבורות ומוציאים אותם לחוץ ונעשים רע גמור. וכשחוזר בתשובה הוא גורם שחוזרים כמתחלה למקומן בנוקבא ד'''נגה''' ששם הגבורות נפלו. ואז נקרא אותן הגבורות '''{{צ|טבול יום}}'''. כי כמו שלמטה על ידי הטבילה נפרדו ממנו הקליפות קשות ועדיין נשארים דבוקים בו הקליפות דקות עד {{צ|ובא השמש וטהר}} כנזכר - כך למעלה על ידי מתחלה נכנסים בנוקבא ד'''נגה''' ואז נתפרדו מהשלשה קליפות קשים ועדיין הם דבוקים ב'''נגה''' שהיא קליפה דקה על הקדושה - ולכן נקרא {{צ|טבול יום}} שהוא כמו חולין שאינה קליפה ואינה קדושה. וכן {{גמט דגש|טבול יום}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|חולין}}. שהוא עדיין מעורב טוב ורע דתמן סוד {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין שגימטריא {{גמט דגש|טוב רע}}. {{ש}} וכן {{גמט דגש|טבול יום}} הוא {{גמט דגש|ליום טוב}} - הכוונה כשהם ב'''נגה''' - מתמן מצפים לכנס ליום שכולו טוב שהוא בקדושה גמורה ביסוד דנוקבא דקדושה לעשות שם מיין נוקבין. ולא כמו בזמן שהוא נקרא {{צ|טבול '''יום'''}} - עדיין אינו טוב גמור אלא מעורב עם מעט רע אבל אחר כך בהערב השמש אז יורדים זעיר ונוקבא (דהיינו השלשה כלים שלהם) לעשות נשמה בבריאה יצירה עשיה, ואז מבררים מקליפת '''נוגה''' של בריאה יצירה עשיה אותן הברורים ומכניסים אותן בקדושה גמורה. וז"ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - כי אין יורדין הכלים דזעיר ונוקביה בבריאה יצירה עשיה אלא בלילות (כמ"ש אחר כך בקדושת '''עזרת''' ישראל, עיין שם). ולכן היה צריך להתעכב עד שיתטהר מטומאת נוקבא דנגה גם כן, ואז היה נכנס בעזרת נשים. '''או נלע"ד''' הכוונה הוא כמ"ש הר' חיים ויטל זלה"ה בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו עליו השלום, עיין שם, שעזרת נשים היא שיעור קומתה בבחינת המלכות שבה. דהיינו כשהיא קטנה בבחינת היכל לבנת הספיר שלה עצמה. כי בנוקבא דזעיר דבריאה יש לה שבעה היכלות כנודע. וזהו בעת גדלותה. אבל כשהיא קטנה תחת היסוד דזעיר - אזי היא קטנה כמו בחינת לבנת הספיר כשהיא בגדלותא בכל אורך הזעיר, ואז לבנת הספיר הוא בחינת מלכות ויסוד שלה בלבד (כנודע בבחינת היכלות). והיכל לבנת הספיר נקרא {{צ|עזרת נשים}} בסוד {{צ|'''עריה תעור''' קשתך}} כנזכר בתיקונים דף ק"ב ב'. {{גמט דגש|תעור}} איהו גימטריא {{גמט דגש|עזרת}} עם הכולל - ששם ניכרת בין איש לאשה. והנה כשמלכות דבריאה היא בבחינת הנ"ל - אזי צריך להעלות לה מיין נוקבין שהם מבירורי מלכין קדמאין כדי שתוכל אחר כך להתגדל בכל שיעור קומתה. ונודע שהיסוד שלה נקרא {{גמט דגש|תמר}} שגימטריא {{גמט דגש|שמש}}, בסוד {{צ|צדיק '''כתמר''' יפרח}}, בסוד {{צ|'''שמש''' ומגן יהוה אלהים}} כנזכר בזוהר. וז"ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - ר"ל כשאותן הבירורין נכנסו ב{{צ|שמש}} (דהיינו ביסוד שלה) - אזי {{צ|וטהר}} - ר"ל שהיא מטהרת אותן הבירורין בסוד מיין נוקבין כדי להתעברו(?) מהם. כאמא שמטהרת צואת בנה - כן היא מנקה אותה הנשמה עד שמטהרת אותה. אבל כל זמן שהוא טבול יום ולא העריב השמש (שנסתלקה ממנו אותה קליפה דקה נוקבא ד'''נגה''') - לא היה יכול לכנס בעזרת נשים כי אינה מקבלת אותם מאחר שהוא עדיין דבוקה בנוקבא דנגה. לכן לא קבלה אותה נוקבא דקדושה אלא פולט אותה בסוד {{צ|הנפילים היו בארץ}}; כי אי אפשר לצאת ממנו פרי בעלמא. אבל כשהעריב עליו השמש שנסתלקה ממנו בחינת נוקבא דנגה שהי' דבוק בה - אזי יכנס ביסוד דקודשה כנזכר - {{צ|וטהר}}. וזהו סוד '''{{צ|ואין חייבים עליה חטאת}}''' - ר"ל אם טבול יום נכנס שם בשוגג - אין חייב להביא קרבן חטאת כדי לטהר הטומאה מן עזרת נשים. הכוונה הוא למעלה כשגוברת נוקבא ד'''נגה''' על הקדושה - אזי מכנסת בעל כרחה ביסוד שלה אותן הנשמות שהן עדיין מלוכלכות בטומאה אבל מכל מקום שאינם עושים שום פגם שם כי היא תכף פולטת אותם. וזהו '''{{צ|שאין חייבים}}''' הנשמות '''{{צ|עליה}}''' - בעבור מלכות קדישא לנקות הטומאה. וז"ש {{צ|חטאות}} - לשון ניקוי כמו {{צ|ולקח לחטאת הבית שתי צפרים וגו'}} - כי היא מטהרת עצמה לבדה ואינה מקבלת אותם. וטעם הדבר לפי שידוע לפניה שאין בהם תועלת והם דינים קשים - ולכן הפילתם. וזהו סוד שהיתה עזרת נשים ארך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, שהוא סוד כי בעת התחברות עמה הזעיר - אזי נותן לה ביסוד שלה חמשה חסדים. והיא יש לה חמשה גבורות. והנה כל חסד וכל גבורה הוא {{גמט דגש|הויה}} אחד. הרי חמשה הויות חסדים עם חמשה כוללים הם גימטריה {{גמט דגש|קל"ה}}. וכן חמשה הויות גבורות עם חמשה כוללים - הרי {{גמט דגש|קל"ה}}. הרי {{גמט דגש|קל"ה}} אמה על {{גמט דגש|קל"ה}} אמה בסוד {{צ|נשים דעתן '''קלה'''}}. ועיין שם. ===עזרת ישראל מקודשת ממנה=== '''עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת''' הנה '''כתב הר' חיים ויטל זלה"ה''' בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה, זה לשונו:{{ש}} דע כי רגלים שהם נצח הוד שהם שנים רגלים, ונכללים במכריע יסוד ונעשה רגל שלישי. וזה סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} - כי המלכות נקרא 'חג' דכלהו (כנזכר בריש התיקונים בהקדמתו), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנזכר. נמצא כי שלש רגלים אלו הם המאירים בה שלש פעמים בשנה, ובכחם נעשית שלש חגים בשלשה זמנים האלו. והנה אף על פי כי השלשה חגים הם חסד גבורה תפארת - עם כל זה הוא הארת חסד גבורה תפארת בנצח הוד יסוד. ועל ידיהם נצח הוד יסוד מאירים במלכות. וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}} והענין כי מצות ראיה כך היא - שיעלה כל אדם לעזרת ישראל להראות שם בחגים. ואין חיוב אלא לאנשים זכרים. והענין להעלות ברגלים ולהמשיך כח הרגלים העליונים שהם נצח הוד יסוד בשלש רגלים. ולכן לא נאמר "שלש מועדים" אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלשה חגים האלו הם על ידי הרגלים העליונים - נצח הוד יסוד - המאירים במלכות (שהיא {{צ|עזרת ישראל}}). והאמת כי {{צ|עזרת ישראל}} היא המלכות בשיעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד דזעיר, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וז"ש {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו תלויה ברגלים כי לטעם זה החגר והסומא הם פטורים כנזכר בגמרא. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר בחגיגה פרק קמא. גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכין אותו - שהוא בבחינת זעיר בהיות יעקב הקטן צורת '''ו'''' לבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. וכל זה עדיין הם חצרות ועזרות בתי בראי. כי עד שם יש יכולת לנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל קצ"ה ב' {{ממ זהר|ב|קצה|ב}} על {{צ|מי יעלה בהר יהוה}} - דא הר הבית. {{צ|ומי יקום במקום קדשו}} - דא עזרת ישראל וכו'.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה ביארנו לעיל כי טבול יום יוצא משלש קליפות ונכנס בקליפת נגה. ובהערב השמש יוצא גם כן מ'''נגה''' ונכנס בתוך יסוד דנוקבא. ועתה צריך לעלות מיין נוקבין כדי לקרב זעיר ונוקבא ביחד שהוא סוד הקרבן שמקרב '''ה'''' ב'''ו'''' ו'''ה'''' ב'''י'''' בסוד {{צ|קרבן ליהוה}} כנודע. כי על ידי עון אדם הראשון כנזכר כשיצאו החסדים וגבורות - גרמו פירוד בין זעיר ונוקבא, ולכן עתה צריך פעם אחרת לחבר אותם ביחד ולחברם. וצריך לדעת כי אף על פי שעולים הבירורים בתוך יסוד דנוקבא ומתחבר עם זעיר - מכל מקום לא נעשה מבירורים צורת נשמה כלל, כי עדיין אינם ראוים ליתקן באותה שעה שעלו מתוך הקליפות. אבל הם עומדים שם עד שנעשה התחברות אחר - ואז עולין מיין נוקבין אחרים (כנודע שבכל זיווג עולין מיין נוקבין חדשים). ואז אותם המיין נוקבין הראשונים הם עתה מצטיירים ונתקנים - שכבר נשתהו תוך הנקבה אותה הזמן וכבר נתקנו. והמיין נוקבין החדשים מתעכבים שם בלתי ציור נשמה עד חיבור אחר. וכן על דרך זה נמשך מבריאת העולם עד ימות המשיח. כלל העולה שאין שום בחינת מיין נוקבין בעולם שאין עולים פעם ראשונה בבחינת מיין נוקבין ואחר כך בחיבור שני שלאחריו הם נמתקים ומצטיירים ונעשה נשמה מתוקנת. ואז יורדות ומתלבשות בגוף בעז"ה. והטעם הוא צריך לדעת סדר עליות הבירורים.{{ש}} דע כי אחר שחטא אדם הראשון - אז כל {{גמט דגש|ט'}} בחינותיה דנוקבא דאצילות ירדו אל הקליפות {{קיצור|ר"ל|רחמנא ליצלן(?)}}. כי כל כלי הפנימי היה נשמת הבריאה, והכלי האמצעי נשמת יצירה, והכלי החיצון נשמת עשיה. ואז הקליפות דבריאה יצירה עשיה יונקין משם ממנה. וזהו 'גלות שכינה' כנזכר במקום אחר. וכן השלשה כלים דזעיר יורדים בבריאה יצירה עשיה גם כן ומתלבשים בשלשה כלים דנוקבא. ומשם ניזונים החיצונים בלילה. וכן כל חייליה של מלכות בסוד {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה}}. והם מלקטים ומבררים בירורים מהם, ובבקר חוזרים לעלות עם מה שבררו. ועולים מעולם לעולם בארבע בחינות{{הערה|כאן פתחתי ראשי תיבות של '''בחי'''' שמופיע בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים כתבו '''בתי'''' ולכאורה אין בזה הבנה לענ"ד - ויקיעורך}} שיש בתפלת שחרית. ועולים הבירורים דעשיה בסוד {{צ|יהוה מלך}} כנזכר במקומו, וזה על ידי כלים חיצונים דזעיר ונוקבא שירדו שם בלילה והם נותנים לנוקבא דעשיה בסוד מיין נוקבין לחבר עם זעיר דעשיה. ומשם נותנן למיין נוקבין לבינה דעשיה. וכן משם מתבררין יותר עד שעולין ליצירה. ואחר כך הבירורים דיצירה על ידי הכלים של זעיר ונוקבא האמצעים, ואז נעשים מיין נוקבין למלכות דיצירה לחבר עם הזעיר אנפין דיצירה, והיא מעלה אחר כך לבינה דיצירה. וכן עולים עד מלכות דבריאה. ואז ב{{צ|יוצר}} - עולים הבירורים דבריאה על ידי הכלים פנימים דזעיר ונוקבא והם נותנים לנוקבא דבריאה, ומשם עולים לבינה דבריאה למיין נוקבין שלה כדי לחבר עם חכמה. וכן עולים עד העמידה. ואז כל אלו השלשה כלים עולים באצילות עם הבירורים שביררו כולם עד נוקבא דאצילות. וחזרה היא לברר מהמלכות דאצילות (שהם אחוריים דאבא ואמא) ומעלים מיין נוקבין עד בינה. ואז נמתקים שם בעיבור הבינה ואחר כך ניתנים מתוקנים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא בעמידה. ונמצא כי בכל פרצוף שבכל עולם הוא חיבור בפני עצמו לתקן המיין נוקבין בכל מדרגה שעולין. וכן בירידה חוזרים כל הפרצופים להתחבר שנית להתברר שם עד סוף העשיה. והפסולת יוצא לחוץ לקליפות בסוד {{צ|צא תאמר לו}}. אך כשעלו לא היו מבוררים והוצרכו כולם לעלות ברום המדרגות. אך בירידה - כל אחד מתברר במקומו. '''עד כאן לשונו'''{{הערה|כך מובא בדפוס. ולא הבנתי את הכוונה כי לא רואה שהפנה אל ציטוט של מישהו לפני כן, וצע"ע - ויקיעורך}} ונמצא כי השלשה כלים דבזעיר ונוקבא אינם עולים בזעיר ונוקבא עצמו, רק תחלה עולים בסוד מיין נוקבין בבינה כדי לברר מה שהעלו, ואחר כך בקריאת שמע ובעמידה נכנסים בסוד מוחין ממש לזעיר ונוקבא. חוזרים להתברר בסוד חיבור דנפילת אפים - שאז יורד הטפה מן המוחין דזעיר ונוקבא שבא להם מחדש ונעשה מהם נשמה אחת. אם כן שהמיין נוקבין ראשונים לא נעשים מהם צורת נשמה אפילו שמתחברים זעיר ונוקבא ביחד על ידי מיין נוקבין אלו אלא עד שעולים בסוד מיין נוקבין לבינה ואחר כך חוזרים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא. ואז מצטיירת שם נשמה אחת ומתלבש בגוף בעולם הזה. הנה אף על פי שאמרנו לעיל {{צ|ובא השמש וטהר}} שאז בלילה זעיר ונוקבא מבררין מה'''נגה''' ומכניסים אותן הבירורין ביסוד דנוקבא (שאז נקרא {{צ|טהור}}) - מכל מקום עדיין חסר ממנו צורת נשמה, שאי אפשר להעשות עד שיעלו בסוד מיין נוקבין לבינה הנקראת {{צ|יום כיפור}}, ושם מתטהרת יותר הבירורים, ואז נעשים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא כנז"ל. ואז יכולים ליכנס אחר כך בעזרת ישראל בסוד העיבור. וזה שאמר '''{{צ|עשת ישראל}}''' - שהיא הנוקבא דזעיר שעומדת בפרצוף שלם כנגד נצח הוד יסוד דזעיר (כנזכר לעיל בדברי הר' חיים ויטל זלה"ה) - '''{{צ|היא מוקדשת}}''' אז '''{{צ|שאין מחו"סר כפורים נכנסת לשם}}''' בסוד העיבור להצטייר בה צורת הנשמה. אף על פי שהיא מתחברת עם הזעיר - מכל מקום לא מתעברת מהם עד שעולין מתחלה בסוד מיין נוקבין לבינה הנקרא {{צ|יום כיפורים}} להתברר הפסולת מהם, ואחר כך יורדים בסוד מוחין לנוקבא, ואחר כך בעת התחברות עם זעיר יורד מהמוחין שלה טפת מיין נוקבין ומאותה טפת מיין נוקבין נעשתה אחר כך צורת הנשמה כנזכר לעיל. והנה הבינה - * הכלי חיצון הוא {{גמט דגש|אהיה}} * האמצעי - {{גמט דגש|אל"ף ה"א יו"ד ה"א}} * הפנימי - {{גמט דגש|אל"ף, אל"ף ה"א, אל"ף ה"א יו"ד, אל"ף ה"א יו"ד ה"א}} * סך הכל {{גמט דגש|תרע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|מחוסר כפורים}} עם {{גמט דגש|ב'}} תיבות. הרי בבינה סוד מחוסר כיפורים. ולכן כל זמן שהוא מחוסר כיפורים - שעדיין לא עלה בבינה להתברר - אי אפשר לעשות מהם צורת הנשמה, ואינם יכולים ליכנס בתפארת דנוקבא כדי להתעבר מהם. ולכן נקראת {{צ|עזרת ישראל}} שהוא תפארת דנוקבא הנקרא {{צ|ישראל}}. ושם כל הנשמות עומדות בסוד העיבור. והנה לשון {{צ|עזרת}} - מביא תלמוד ירושלמי בפרק תפלת השחר שהוא לשון '''עֶזרה''' - אות '''ע'''' בסגו"ל, שמשם עזרה בא לעולם שנאמר {{צ|ישלח עזרך מקדש}}. וכן כתב הראב"יה. ועיין בתוספת יום טוב מסכת מדות פרק ב'. והכונה בסוד הפסוק {{צ|ישלח עזרך}} שהם נשמות ישראל שעוזרים לשכינה מאיזה מקום שהם באים. וזהו שאמר {{צ|מקדש}} - שהם המוחין שלה הנקרא 'קדש', ומשם יורדת הטפה כנז"ל ומתעברים בתפארת שלה בחצי התחתון ששם סוד העיבור. והנה הנוקבא כשהיה בבחינת יניקה - אזי היא {{להשלים}} -------------- 0wqz2egqjdfpkexji5tznj5ut8g9l46 104 1755913 3086402 3085411 2026-10-01T23:29:11Z Sije 2668 3086402 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="Sije" /></noinclude>{{טקסט מנוקד}} נָ֣תְנוּ יָ֔ד תַּ֖חַת שְׁלֹמֹ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים א|כט|כה}}וַיְגַדֵּ֨ל יְהֹוָ֤ה אֶת־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֧ה עַל־כׇּל־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {{מ:פסוק|דברי הימים א|כט|26}}וְדָוִיד֙ בֶּן־יִשָׁ֔י{{הערה|קמץ בז"ק}} מָלַ֖ךְ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {{מ:פסוק|דברי הימים א|כט|27}}וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֥}}ם מָלַ֖ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֽוֹשׁ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים א|כט|28}}וַיָּ֙מׇת֙ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֔ה שְׂבַ֥ע יָמִ֖ים ע֣שֶׁר וְכָב֑וֹד וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים א|כט|29}}וְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָֽרֹאֶ֔ה וְעַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַחֹזֶֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים א|כט|ל}}עִ֥ם כׇּל־מַלְכוּת֖וֹ וּגְבֽוּרָת֑וֹ וְהָֽעִתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר עָֽבְר֤וּ עָלָיו֙ וְעַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַ֖ל כׇּל־מַמְלְכ֥וֹת הָֽאֲרָצֽוֹת׃ {{סוף}} ---- ---- {{הערות שוליים}}<noinclude></noinclude> 7bgpvfitcu32kep821a80ur9v6mk1vl 0 1755978 3086327 3085733 2026-10-01T17:39:09Z Nahum 68 3086327 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''זבחים פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ד|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|ג|זבחים}} <קטע התחלה=א/>כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחֲטוּ, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה; שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים, בְּנָשִׁים וּבַעֲבָדִים, וּבִטְמֵאִים, אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ טְמֵאִים נוֹגְעִים בַּבָּשָׂר. לְפִיכָךְ הֵם פּוֹסְלִים בְּמַחֲשָׁבָה. וְכֻלָּן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|ג|זבחים}} <קטע התחלה=ב/>קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל, יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ, יַחֲזִיר לִימִינוֹ. קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל, יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, כָּשֵׁר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה – לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים; אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג|ג|זבחים}} <קטע התחלה=ג/>הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, כָּשֵׁר. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר; שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד|ג|זבחים}} <קטע התחלה=ד/>הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מִן הָעוֹר, מִן הָרֹטֶב, מִן הַקִּיפָה, מִן הָאָלָל, מִן הָעֲצָמוֹת, מִן הַגִּידִים, מִן הַטְּלָפַיִם, מִן הַקַּרְנַיִם, חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, כָּשֵׁר, וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:<קטע סוף=ד/> {{המשנה|ה|ג|זבחים}} <קטע התחלה=ה/>הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין לֶאֱכֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַּחוּץ, לֹא פִּגֵּל. הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים לֶאֱכֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ, לֹא פִּגֵּל. חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תּוֹרִין, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:<קטע סוף=ה/> {{המשנה|ו|ג|זבחים}} <קטע התחלה=ו/>שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ, רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד, לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה – לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים – בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח, וְלֶאֱכֹל הֵימֶנּוּ נָא, לְעָרֵב דָּמוֹ בְּדַם פְּסוּלִין, כָּשֵׁר; שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:<קטע סוף=ו/> <noinclude> [[קטגוריה:משנה מנוקד|זבחים ג]] [[קטגוריה:מסכת זבחים|ג]] </noinclude> fdypxx2btxntpwbg12bmuwnx7ioq3j0 116 1756029 3086269 3086246 2026-10-01T12:00:12Z OpenLawBot 8112 בוט: תיקונים אוטומטיים 3086269 wikitext text/x-wiki <שם> הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה <מבוא> רשימת קישורים נבחרת להסכמים קיבוציים, להחלטות ועדות מעקב ולמסמכים נלווים בנושא שכרם ותנאי העסקתם של עובדי ההוראה בישראל. הקישורים מובילים ל[[https://workagreements.labor.gov.il/ | מאגר ההסכמים הקיבוציים]] של משרד העבודה ולאתר gov.il, אלא אם צוין אחרת. הרשימה אינה ממצה; תחולתו ותקופת תוקפו של כל הסכם נקבעות לפי הוראותיו. ראו גם: [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]]. == הסתדרות המורים – רפורמת "אופק חדש" == : {| width="100%" ! width="15%" | מס׳ רישום !! width="70%" | שם ההסכם !! width="15%" | תאריך חתימה |- | 274/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080274&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי לתחילת יישום הרפורמה במערכת החינוך]] || 10.9.2007 |- | 339/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080339&FileExtension=pdf | הסכם רפורמת אופק חדש – ההארכה הנוספת של תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי מיום 10.9.07]] || 3.11.2008 |- | 2/2009 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20090002&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי ליישום רפורמת ״אופק חדש״ במערכת החינוך]] || 25.12.2008 |- | 168/2015 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20150168&FileExtension=pdf | החלטת ועדת מעקב – קידום בדרגות של עובדי הוראה]] || 19.9.2010 |- | 213/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130213&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – טבלת השכר למורים, תוספת 2011]] || 25.1.2011 |- | 212/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130212&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – השלמה ותיקון של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם הכולל]] || 29.2.2012 |- | 97/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130097&FileExtension=pdf | החלטת ועדת מעקב מיום 12.3.13]] || 12.3.2013 |- | 123/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130123&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – טבלת השכר למורים, הפעימה השלישית של תוספת 2011]] || 15.4.2013 |- | 215/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130215&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – דחיית המועד להקצאת הפעימה האחרונה של עלות הסכם המסגרת]] || 22.7.2013 |- | 248/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130248&FileExtension=pdf | החלטת ועדת מעקב מיום 15.9.13]] || 15.9.2013 |- | 244/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130244&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – שעות פעילות גן, מחנכי כיתה והקצאת שעות למורים בעלי תפקידים בחטיבות ביניים]] || 17.9.2013 |- | 74/2015 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20150074&FileExtension=pdf | החלטת ועדת המעקב העליונה – פרקי זמן השהייה הנדרשים לצורך קידום לדרגה 2 עד 6]] || 19.2.2015 |- | 43/2016 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20160043&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – החלת חלק מעלות הסכם המסגרת על עובדי ההוראה והקצאת מסגרת עלות לתוספות שכר והטבות כספיות]] || 22.2.2016 |- | 100/2016 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20160100&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – יישום רפורמת אופק חדש לגבי עובדי הוראה המשמשים כמורי של״ח]] || 14.4.2016 |- | 269/2016 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20160269&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – החלת עלות הסכם המסגרת ופרקי זמן השהייה הנדרשים לצורך קידום בדרגות]] ((((סריקה חלקית)))) || 31.8.2016 |- | 268/2016 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20160268&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – הקצאת מסגרת עלות לתוספות שכר והטבות, קידום בדרגות וטבלאות שכר]] || 30.9.2016 |- | 120/2017 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20170120&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – תיקון הסכם ספטמבר 2016: הקצאת עלות, קידום בדרגות וטבלאות שכר]] || 19.3.2017 |- | || [[https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/agreement_19102022/he/wageagreements_agreement_19102022-file1.pdf | הסכם קיבוצי (שכר) לעניין תנאי העסקה של עובדי הוראה ברפורמת ״אופק חדש״]] ([[https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/agreement_19102022/he/wageagreements_agreement_19102022-file2.pdf | נספחים חתומים]]) || 19.10.2022 |- | 311/2023 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20230311&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי מיוחד – החלת רפורמת אופק חדש על עובדי ההוראה באולפנים]] || 6.8.2023 |- | 135/2025 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20250135&FileExtension=pdf | החלטת ועדת מעקב מיום 14.01.25]] || 14.1.2025 |- | || [[https://malam-payroll.com/wp-content/uploads/2025/08/heskemmorim290625.pdf | הסכם קיבוצי מאושר – הפחתת שכר 2025-2026, כקבוע בחוק]] (((העתק באתר מלם שכר; תאריך החתימה מובא כפי שנדפס במסמך, אף שבכתובת הקובץ מופיעה שנת 2025.))) || 29.6.2026 |} == הסתדרות המורים – הסכמים נוספים == : {| width="100%" ! width="15%" | מס׳ רישום !! width="70%" | שם ההסכם !! width="15%" | תאריך חתימה |- | 7065/1998 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=19987065&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – תגמול בגין ליווי טיולים ופעילות חוץ בית ספרית עם תלמידים]] || 8.9.1998 |- | 15/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080015&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – יישום שלב א' ברפורמה במערכת החינוך: תוספת שכר לעובדי ההוראה]] || 10.1.2008 |- | 84/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080084&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – תשלום בגין שחיקת שכר עובדי הוראה מול שכר המהנדסים לשנים 2002 - 2007]] || 21.2.2008 |- | 88/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080088&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – תוספת שכר במגזר הציבורי בגין התקופה שבין 1.7.05 - 31.12.09]] || 21.2.2008 |- | 89/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080089&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – יישום שלב א' ברפורמה במערכת החינוך: תיקון לעניין היקף העבודה הפרטנית]] || 24.2.2008 |- | 247/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080247&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – ותק למענק יובל: 25 שנה במקום 30]] || 27.8.2008 |- | 159/2009 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20090159&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – מענק יוח״א]] || 17.4.2009 |- | 194/2009 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20090194&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – הפחתת שכר באמצעות דחיית מועד עדכון שכר]] || 17.6.2009 |- | 18/2010 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20100018&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – מעבר עובדי ההוראה לפנסיה צוברת]] || 30.12.2009 |- | 214/2013 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20130214&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – קיצור הדחייה של מועד עדכון שכר]] || 24.11.2010 |- | 290/2011 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20110290&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – קצובת ביגוד לעובדי הוראה]] || 19.7.2011 |- | 353/2011 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20110353&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – זכויות הוריות – תוספת מעונות]] || 10.10.2011 |} == ארגון המורים – רפורמת "עוז לתמורה" == : {| width="100%" ! width="15%" | מס׳ רישום !! width="70%" | שם ההסכם !! width="15%" | תאריך חתימה |- | 7066/1998 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=19987066&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – תגמול בגין ליווי טיולים ופעילות חוץ בית ספרית]] || 8.9.1998 |- | 43/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080043&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – יישום תוכנית עוז לתמורה בחינוך העל-יסודי]] || 24.1.2008 |- | 7005/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20087005&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – בוררות בעניין שחיקת שכר עובדי הוראה]] || 24.1.2008 |- | 97/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080097&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – פסק בוררות בעניין שחיקת שכר עובדי הוראה]] || 24.1.2008 |- | 98/2008 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20080098&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי – שכר ותנאי עבודה ורפורמה בחינוך העל-יסודי]] || 24.1.2008 |- | 7040/2011 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20117040&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי כללי ליישום רפורמת ״עוז לתמורה״ בחטיבות העליונות]] || 14.8.2011 |- | 7038/2024 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20247038&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי כללי – שינוי מבנה שבוע העבודה]] || 23.9.2024 |} == הסכמי מסגרת במגזר הציבורי == הסכמי מסגרת לעיון לצד ההסכמים הענפיים. אין בהכללתם ברשימה כדי לקבוע שכל הוראותיהם חלות על עובדי הוראה. : {| width="100%" ! width="15%" | מס׳ רישום !! width="70%" | שם ההסכם !! width="15%" | תאריך חתימה |- | 51/2011 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20110051&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי (מסגרת) – הקצאת מסגרת עלות התוספות ותוספת 2011]] || 12.1.2011 |- | 187/2011 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20110187&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי (מסגרת) – תיקון הסכם המסגרת מיום 12.1.2011]] || 11.4.2011 |- | 7014/2016 || [[https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type=Agreements&FileName=20167014&FileExtension=pdf | הסכם קיבוצי (מסגרת) – המגזר הציבורי 2016]] || 18.4.2016 |- | || [[https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/agreement_17072023/he/wageagreements_agreement_17072023-file2.pdf | הסכם קיבוצי (מסגרת) – המגזר הציבורי 2023]] || 17.7.2023 |} (((הטבלה הוכנה ונערכה על ידי [[https://www.morimovilim.org/ | מורים מובילים שינוי]].))) r84p1qs09oq9q3s0g6j3nhweuqtqwts 0 1756030 3086266 2026-10-01T12:00:09Z OpenLawBot 8112 [3086246] יצירת מפתח הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה בפורמט המקור של ספר החוקים הפתוח, להמרה באמצעות OpenLawBot 3086266 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה}} {{ח:מבוא}} רשימת קישורים נבחרת להסכמים קיבוציים, להחלטות ועדות מעקב ולמסמכים נלווים בנושא שכרם ותנאי העסקתם של עובדי ההוראה בישראל. הקישורים מובילים ל{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/|מאגר ההסכמים הקיבוציים}} של משרד העבודה ולאתר gov.il, אלא אם צוין אחרת. הרשימה אינה ממצה; תחולתו ותקופת תוקפו של כל הסכם נקבעות לפי הוראותיו. ראו גם: חוזרי משרד החינוך לבעלויות. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||הסתדרות המורים – רפורמת ”אופק חדש“}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table width="100%"> <tr><th width="15%">מס׳ רישום</th><th width="70%">שם ההסכם</th><th width="15%">תאריך חתימה</th></tr> <tr><td>274/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080274&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי לתחילת יישום הרפורמה במערכת החינוך}}</td><td>10.9.2007</td></tr> <tr><td>339/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080339&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם רפורמת אופק חדש – ההארכה הנוספת של תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי מיום 10.9.07}}</td><td>3.11.2008</td></tr> <tr><td>2/2009</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20090002&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי ליישום רפורמת ”אופק חדש“ במערכת החינוך}}</td><td>25.12.2008</td></tr> <tr><td>168/2015</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20150168&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|החלטת ועדת מעקב – קידום בדרגות של עובדי הוראה}}</td><td>19.9.2010</td></tr> <tr><td>213/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130213&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – טבלת השכר למורים, תוספת 2011}}</td><td>25.1.2011</td></tr> <tr><td>212/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130212&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – השלמה ותיקון של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם הכולל}}</td><td>29.2.2012</td></tr> <tr><td>97/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130097&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|החלטת ועדת מעקב מיום 12.3.13}}</td><td>12.3.2013</td></tr> <tr><td>123/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130123&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – טבלת השכר למורים, הפעימה השלישית של תוספת 2011}}</td><td>15.4.2013</td></tr> <tr><td>215/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130215&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – דחיית המועד להקצאת הפעימה האחרונה של עלות הסכם המסגרת}}</td><td>22.7.2013</td></tr> <tr><td>248/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130248&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|החלטת ועדת מעקב מיום 15.9.13}}</td><td>15.9.2013</td></tr> <tr><td>244/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130244&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – שעות פעילות גן, מחנכי כיתה והקצאת שעות למורים בעלי תפקידים בחטיבות ביניים}}</td><td>17.9.2013</td></tr> <tr><td>74/2015</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20150074&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|החלטת ועדת המעקב העליונה – פרקי זמן השהייה הנדרשים לצורך קידום לדרגה 2 עד 6}}</td><td>19.2.2015</td></tr> <tr><td>43/2016</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20160043&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – החלת חלק מעלות הסכם המסגרת על עובדי ההוראה והקצאת מסגרת עלות לתוספות שכר והטבות כספיות}}</td><td>22.2.2016</td></tr> <tr><td>100/2016</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20160100&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – יישום רפורמת אופק חדש לגבי עובדי הוראה המשמשים כמורי של״ח}}</td><td>14.4.2016</td></tr> <tr><td>269/2016</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20160269&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – החלת עלות הסכם המסגרת ופרקי זמן השהייה הנדרשים לצורך קידום בדרגות}} {{ח:הערה|{{מוקטן|סריקה חלקית}}}}</td><td>31.8.2016</td></tr> <tr><td>268/2016</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20160268&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – הקצאת מסגרת עלות לתוספות שכר והטבות, קידום בדרגות וטבלאות שכר}}</td><td>30.9.2016</td></tr> <tr><td>120/2017</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20170120&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – תיקון הסכם ספטמבר 2016: הקצאת עלות, קידום בדרגות וטבלאות שכר}}</td><td>19.3.2017</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:חיצוני|https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/agreement_19102022/he/wageagreements_agreement_19102022-file1.pdf|הסכם קיבוצי (שכר) לעניין תנאי העסקה של עובדי הוראה ברפורמת ”אופק חדש“}} ({{ח:חיצוני|https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/agreement_19102022/he/wageagreements_agreement_19102022-file2.pdf|נספחים חתומים}})</td><td>19.10.2022</td></tr> <tr><td>311/2023</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20230311&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי מיוחד – החלת רפורמת אופק חדש על עובדי ההוראה באולפנים}}</td><td>6.8.2023</td></tr> <tr><td>135/2025</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20250135&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|החלטת ועדת מעקב מיום 14.01.25}}</td><td>14.1.2025</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:חיצוני|https://malam-payroll.com/wp-content/uploads/2025/08/heskemmorim290625.pdf|הסכם קיבוצי מאושר – הפחתת שכר 2025-2026, כקבוע בחוק}} {{ח:הערה|(העתק באתר מלם שכר; תאריך החתימה מובא כפי שנדפס במסמך, אף שבכתובת הקובץ מופיעה שנת 2025.)}}</td><td>29.6.2026</td></tr> </table> {{ח:קטע2||הסתדרות המורים – הסכמים נוספים}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table width="100%"> <tr><th width="15%">מס׳ רישום</th><th width="70%">שם ההסכם</th><th width="15%">תאריך חתימה</th></tr> <tr><td>7065/1998</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}19987065&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – תגמול בגין ליווי טיולים ופעילות חוץ בית ספרית עם תלמידים}}</td><td>8.9.1998</td></tr> <tr><td>15/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080015&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – יישום שלב א׳ ברפורמה במערכת החינוך: תוספת שכר לעובדי ההוראה}}</td><td>10.1.2008</td></tr> <tr><td>84/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080084&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – תשלום בגין שחיקת שכר עובדי הוראה מול שכר המהנדסים לשנים 2002 – 2007}}</td><td>21.2.2008</td></tr> <tr><td>88/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080088&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – תוספת שכר במגזר הציבורי בגין התקופה שבין 1.7.05 – 31.12.09}}</td><td>21.2.2008</td></tr> <tr><td>89/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080089&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – יישום שלב א׳ ברפורמה במערכת החינוך: תיקון לעניין היקף העבודה הפרטנית}}</td><td>24.2.2008</td></tr> <tr><td>247/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080247&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – ותק למענק יובל: 25 שנה במקום 30}}</td><td>27.8.2008</td></tr> <tr><td>159/2009</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20090159&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – מענק יוח״א}}</td><td>17.4.2009</td></tr> <tr><td>194/2009</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20090194&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – הפחתת שכר באמצעות דחיית מועד עדכון שכר}}</td><td>17.6.2009</td></tr> <tr><td>18/2010</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20100018&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – מעבר עובדי ההוראה לפנסיה צוברת}}</td><td>30.12.2009</td></tr> <tr><td>214/2013</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20130214&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – קיצור הדחייה של מועד עדכון שכר}}</td><td>24.11.2010</td></tr> <tr><td>290/2011</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20110290&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – קצובת ביגוד לעובדי הוראה}}</td><td>19.7.2011</td></tr> <tr><td>353/2011</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20110353&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – זכויות הוריות – תוספת מעונות}}</td><td>10.10.2011</td></tr> </table> {{ח:קטע2||ארגון המורים – רפורמת ”עוז לתמורה“}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} <table width="100%"> <tr><th width="15%">מס׳ רישום</th><th width="70%">שם ההסכם</th><th width="15%">תאריך חתימה</th></tr> <tr><td>7066/1998</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}19987066&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – תגמול בגין ליווי טיולים ופעילות חוץ בית ספרית}}</td><td>8.9.1998</td></tr> <tr><td>43/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080043&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – יישום תוכנית עוז לתמורה בחינוך העל־יסודי}}</td><td>24.1.2008</td></tr> <tr><td>7005/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20087005&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – בוררות בעניין שחיקת שכר עובדי הוראה}}</td><td>24.1.2008</td></tr> <tr><td>97/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080097&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – פסק בוררות בעניין שחיקת שכר עובדי הוראה}}</td><td>24.1.2008</td></tr> <tr><td>98/2008</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20080098&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי – שכר ותנאי עבודה ורפורמה בחינוך העל־יסודי}}</td><td>24.1.2008</td></tr> <tr><td>7040/2011</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20117040&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי כללי ליישום רפורמת ”עוז לתמורה“ בחטיבות העליונות}}</td><td>14.8.2011</td></tr> <tr><td>7038/2024</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20247038&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי כללי – שינוי מבנה שבוע העבודה}}</td><td>23.9.2024</td></tr> </table> {{ח:קטע2||הסכמי מסגרת במגזר הציבורי}} {{ח:סעיף*}} הסכמי מסגרת לעיון לצד ההסכמים הענפיים. אין בהכללתם ברשימה כדי לקבוע שכל הוראותיהם חלות על עובדי הוראה. {{ח:ת}} <table width="100%"> <tr><th width="15%">מס׳ רישום</th><th width="70%">שם ההסכם</th><th width="15%">תאריך חתימה</th></tr> <tr><td>51/2011</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20110051&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי (מסגרת) – הקצאת מסגרת עלות התוספות ותוספת 2011}}</td><td>12.1.2011</td></tr> <tr><td>187/2011</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20110187&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי (מסגרת) – תיקון הסכם המסגרת מיום 12.1.2011}}</td><td>11.4.2011</td></tr> <tr><td>7014/2016</td><td>{{ח:חיצוני|https://workagreements.labor.gov.il/api/GetSelect/DownLoadFile?Type{{=}}Agreements&amp;amp;FileName{{=}}20167014&amp;amp;FileExtension{{=}}pdf|הסכם קיבוצי (מסגרת) – המגזר הציבורי 2016}}</td><td>18.4.2016</td></tr> <tr><td>&nbsp;</td><td>{{ח:חיצוני|https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/agreement_17072023/he/wageagreements_agreement_17072023-file2.pdf|הסכם קיבוצי (מסגרת) – המגזר הציבורי 2023}}</td><td>17.7.2023</td></tr> </table> {{ח:הערה|(הטבלה הוכנה ונערכה על ידי {{ח:חיצוני|https://www.morimovilim.org/|מורים מובילים שינוי}}.)}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] crfnqgucfm9tn8agelrvozy6ffg9v0t 117 1756031 3086267 2026-10-01T12:00:11Z OpenLawBot 8112 הפניה 3086267 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] i2r8j8wo5r7lyxtfx9mbmmdb6no8em4 1 1756032 3086268 2026-10-01T12:00:12Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3086268 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 3 1756033 3086300 2026-10-01T15:02:05Z Nahum 68 /* ברוך הבא */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3086300 wikitext text/x-wiki == ברוך הבא == {{בה}} -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:02, 1 באוקטובר 2026 (IDT) cmv47t6c3d4bcr7e3n5fbjesu4cy71t 2 1756034 3086301 2026-10-01T15:02:26Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3086301 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 0 1756035 3086329 2026-10-01T17:40:33Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ג|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''זבחים פרק ד''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ה|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}}" 3086329 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ג|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''זבחים פרק ד''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/זבחים/פרק ה|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} ctuir98ytizk62m95er48iss7flj7gw 0 1756036 3086367 2026-10-01T20:16:47Z מו יו הו 37729 ממחזור ארם צובא 3086367 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {| |- |colspan ="3"|{{מר|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל שׁוֹכֵן עֲלִיָּה {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} נַעֲנָה בְּהַר הַמּוֹרִיָּה {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} נֶעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} יָהּ צוּר עוֹלָמִים {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} יַעֲקֹב אִישׁ תָּמִים {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל כָּל לָשׁוֹן מְשַׁבֵּחַ {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} צָפְנַח פַּעְנֵחַ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל אֵין כָּמוֹהוּ {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֱלֹהִים חַיִּים {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} עָמַד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל מוֹשִׁיעַ וְגוֹאֵל {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל פּוֹדֶה עַמּוֹ בְּעֵת צַעַר {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} מְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֱלֹהֵי אָבִי {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |- |{{מילת קבע|לְמַעֲנָךְ}} אֵל אֵין כְּעֶרְכָּךְ {{ש-רווח|0.5em}} || {{מר|{{מילת קבע|וּלְמַעַן}} אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ {{ש-רווח|0.5em}} || {{ע|הוֹשִיעָה נָּא}} |- |colspan ="3"|{{מר|{{ק|'''אָנָּא אֵל נָא הוֹשַׁעֲנָא וְהוֹשִׁיעָא נָא'''}}}} |} dg0eit9es1exrr0f0d6sutt2gfgxg8y 0 1756037 3086374 2026-10-01T20:48:37Z מו יו הו 37729 מקורות: אהבת הקדמונים; כ"י אוקספורד נויבאואר 1164 3086374 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} '''אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא''' {{ש}} '''אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא''' {{הור|סימן: '''אבג"ת בגד"ש'''}} {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|אָ}}ב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם {{ש}} {{סי|בְּ}}חַנְתּוֹ וּצְרַפְתּוֹ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם {{ש}} {{סי|גַּ}}ם בְּנוֹ הַנֶּעֱקַד לְשַׁעַר הַשָּׁמַיִם {{ר1}} {{סי|תָּ|1}}מִים בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|בֵּ}}ן חָפַר בְּאֵרוֹת מַיִם {{ש}} {{סי|גִּ}}לָּה וּמָצָא בְּאֵרוֹת מַיִם {{ש}} {{סי|דָּ}}רֵי בִגְרָר נִתְגָּאוּ עַל הַמַּיִם {{ר1}} {{סי|שַׁ|1}}דַּי בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|גַּ}}ל אֶבֶן מֵעַל בְּאֵר מַיִם {{ש}} {{סי|דָּ}}לָה וְהִשְׁקָה צֹאן לָבָן מַיִם {{ש}} {{סי|הִ}}כָּה בְמַקְלוֹ וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם {{ר1}} {{סי|רַ|1}}חוּם בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|דִּ}}בֵּר הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מַיִם {{ש}} {{סי|הַ}}ךְ סֶלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמַיִם {{ש}} {{סי|וַ}}יִּבְקַע צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם {{ר1}} {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|הַ}}מִּקַּדֵּשׁ וְהַמִּטַּהֵר בַּמַּיִם {{ש}} {{סי|וְ}}רָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם בַּמַּיִם {{ש}} {{סי|זָ}}ךְ בְּעֶשֶׂר קִדּוּשִׁין וְחָמֵשׁ טְבִילוֹת מַיִם {{ר1}} {{סי|צַ|1}}דִּיק בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|וְ}}שׁוֹרְרָה בִּפְלַגּוֹת מַיִם {{ש}} {{סי|זְ}}הִירוֹת נִמְשָׁכוֹת אַחֲרֶיהָ כַּמַּיִם {{ש}} {{סי|חִ}}סְּנָה בְּדִיצָה עֲלֵי בְאֵר מַיִם {{ר1}} {{סי|פֶּ|1}}לֶא בַּעֲבוּרָהּ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|זַ}}ךְ הִדְמִים שֶׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם {{ש}} {{סי|חִ}}קֵּר עַם מְשׁוּלֵי כְּחוֹל מַיִם {{ש}} {{סי|טֻ}}כְּסוּ עִם אֲרוֹן יָהּ לְהַעֲבִירָם בְּיַרְדֵּן מַיִם {{ר1}} {{סי|עֶ|1}}לְיוֹן בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|חֹ}}סֶן מַלְאַךְ הַבְּרִית מִשְּׁמֵי שָׁמַיִם {{ש}} {{סי|טָ}}ס וְקִנֵּא קְנָאוֹת שְׁתַּיִם מִיּוֹמַיִם {{ש}} {{סי|יְ}}סוֹד מִזְבֵּחַ בָּנָה וְנָם מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם {{ר1}} {{סי|סֶ|1}}לָה בַּעֲבוּרוֹ לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|טְ}}כִיסַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שׁוֹפְטֵי דָּת יוֹמַיִם {{ש}} {{סי|יִ}}וָּשְׁעוּ בְּשָׁפְכָם לֵב כַּמַּיִם {{ש}} {{סי|כִּ}}לְּלוּ מוֹשִׁיעָם לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם {{ר1}} {{סי|נ|1}}וֹרָא בַּעֲבוּרָם לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|יְ}}חִידַת בֶּן אֲבִינֹעַם בְּכִפְלַיִם {{ש}} {{סי|כְּ}}נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם {{ש}} {{סי|לְ}}שִׁירַת דְּבוֹרָה תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁלֵם בְּנַחַל קִישׁוֹן וּקְדוּמִים בַּמַּיִם {{ר1}} {{סי|מֶ|1}}לֶךְ בַּעֲבוּרָם לֹא תִמְנַע מַיִם {{מילת קבע|לְמַעַן}} {{סי|לְ}}רוֹאֶה וְצוֹפֶה וְנָבִיא שָׁמַיִם {{ש}} הֻשְׁוָה לְכֹהֵן וּמָשׁוּי מִמַּיִם {{ש}} לָקַח טְלֵה חָלָב וְשָׁפַךְ דָּמוֹ כַּמַּיִם {{ר1}} כַּבִּיר בַּעֲבוּרָם לֹא תִמְנַע מַיִם. [[קטגוריה:פיוטי הושענות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] pt6ips4dxkpenkh152vhuxk2uvv33e1 1 1756038 3086376 2026-10-01T20:53:19Z Yack67 27395 /* דמיון לפיוט "זכור אב נמשך אחריך כמים" */ פסקה חדשה 3086376 wikitext text/x-wiki == דמיון לפיוט "[[זכור אב נמשך אחריך כמים]]" == לדעתי זה לא יכול להיות מקרה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 23:53, 1 באוקטובר 2026 (IDT) k1tbbm9pdny7rc9bvrm905lj85lhdoc 3086411 3086376 2026-10-02T07:37:03Z בן עדריאל 9444 3086411 wikitext text/x-wiki == דמיון לפיוט "[[זכור אב נמשך אחריך כמים]]" == לדעתי זה לא יכול להיות מקרה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 23:53, 1 באוקטובר 2026 (IDT) :על הדמיון בין הפיוטים (וכן להושענא נוספת) העירה שולמית אליצור, פיוטי הקלירי לסוכות, עמ' 74, הערה 341. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 10:37, 2 באוקטובר 2026 (IDT) e5a42l260l1cz9nosexu4ij1llc1gj3 0 1756039 3086381 2026-10-01T21:09:20Z מו יו הו 37729 מקורות: אהבת הקדמונים; כ"י אוקספורד נויבאואר 1164 3086381 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {{רן|מֵ{{סי|אֲ}}רָם וּמֵאֱדוֹם וּמִמּוֹאָב וּמֵ{{סי|אַ}}לּוּפֵיהֶם מִ{{סי|בְּ}}נֵי בָּבֶל וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ וּמִ{{סי|בְּ}}לוּלֵיהֶם{{הערה|במקור: וּמִכְּלוּלֵיהֶם}} מִ{{סי|גּ}}וֹג וּמָגוֹג וְגֶתֶר וָמַשׁ וּמִ{{סי|גְּ}}דוּדֵיהֶם מִ{{סי|דְּ}}דָן וְתֵימָא וּמָדַי וּמִ{{סי|דְּ}}בֵקֵיהֶם מֵ{{סי|הָ}}אַרְוָדִי וְהַצְּמָרִי וּמֵ{{סי|הֲ}}מוֹנֵיהֶם מִ{{סי|זִּ}}מְרִי וְאַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתוֹגַרְמָה וּמִ{{סי|זֵּ}}דֵיהֶם מֵ{{סי|חִ}}תִּים וַחֲצַר מָוֶת וּמֵ{{סי|חֲ}}יָלֵיהֶם מִ{{סי|טּ}}וּר אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה וּמִ{{סי|טְּ}}פִילֵיהֶם מִ{{סי|יָּ}}וָן וּמָקְדּוֹנְיָא וְדָרֵי מַעֲרָב וּמִ{{סי|יּ}}וֹקְשֵׁיהֶם מִ{{סי|כְּ}}נַעֲנִים וְכַפְתּוֹרִים וּמִ{{סי|כְּ}}לוּלֵיהֶם מִ{{סי|לּ}}וּדִים וּלְהָבִים וְנַפְתֻּחִים וּמִ{{סי|לּ}}וֹהֲטֵיהֶם מִ{{סי|מִּ}}צְרַיִם וְאַלְמוֹדָד וּמִ{{סי|מְּ}}נוּיֵיהֶם מִ{{סי|נְּ}}בָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם וּמִ{{סי|נּ}}וֹתְרֵיהֶם מִ{{סי|סְּ}}בָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּמִ{{סי|שָּׂ}}רֵיהֶם מֵ{{סי|עֵ}}ילָם וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵחֲמָת וּמֵ{{סי|ע}}וֹזְרֵיהֶם מִ{{סי|פַּ}}תְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמִפּוּט וּמִ{{סי|פְּ}}לִילֵיהֶם מִ{{סי|צִּ}}ידֹנִים וְעַמֹּנִים וִיבוּסִים וּמִ{{סי|צִּ}}בְאוֹתֵיהֶם מִ{{סי|קְּ}}טוּרִים וּקְדָרִים וְגִרְגָּשִׁים וּמִ{{סי|קָּ}}מֵיהֶם מֵ{{סי|רַ}}עְמָה וּמִצּוֹר וּמִסְּבִיב הָאָרֶץ וּמֵ{{סי|ר}}וֹזְנֵיהֶם מִ{{סי|שִּׁ}}בְעִים עַמְמִים וּמִמַּלְכֵיהֶם וּמִנּוֹגְשֵׂיהֶם {{סי|תּ}}וֹשִׁיעַ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם.}} {{סוף}} == ראו גם == * [[מארוד וארפד]] == הערות == [[קטגוריה:פיוטי הושענות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] 2zel9lmtp8kaf86bcpto574n5ztq06m 0 1756040 3086393 2026-10-01T22:02:29Z מו יו הו 37729 תחינה 3086393 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָּר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<noinclude> [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] [[קטגוריה:הושענא רבה]] k3g0gvcu2sky4nafhieqrvwoqpx933t 3086408 3086393 2026-10-02T07:14:59Z בן עדריאל 9444 זה מה שמופיע בכל הסידורים שראיתי. העתקתי בבסיס ממחזור רעדלהיים, עם קצת השוואות. איני יודע מנין הנוסח המקוצר שהופיע קודם. 3086408 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַבּוֹחֵר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וּבְמִנְהֲגֵיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ וַהֲקָפוֹתֵינוּ, וְתִזְכָּר לָנוּ זְכוּת שִׁבְעַת תְּמִימֶיךָ, וְתָסִיר מְחִיצַת הַבַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְחָתְמֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים. <small>[וְהַיּוֹם הַזֶּה תִּתֵּן בִּשְׁכִינַת עֻזְּךָ חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת מְמֻתָּקוֹת עַל יְדֵי חֲבִיטַת עֲרָבָה מִנְהַג נְבִיאֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְתִתְעוֹרֵר הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם (וּתְנַשְּׁקֶהָ) מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךָ מְמַתֶּקֶת כָּל הַגְּבוּרוֹת וְכָל הַדִּינִין וְתָעִיר {{נוא|וְתָאִיר}} לִשְׁכִינַת עֻזְּךָ בְּשֵׁם (יו"ד ה"א וא"ו) שֶׁהוּא טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וּמִשָּׁם תַּשְׁפִּיעַ לְעַבְדֶּךָ הַמִתְנַפֵּל לְפָנֶיךָ (מְחִילָה) שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמָיו וְתִמְחוֹל חֲטָאָיו וַעֲוֺנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו וְתִפְשׁוֹט יְמִינְךָ וְיָדְךָ לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה]</small> וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לְהַשְׂבִּיעַ מַיִם נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.{{ממס|דברים כח יב}} אָמֵן.<noinclude> [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] [[קטגוריה:הושענא רבה]] fgimn2wm4zr2a29b8fq70c25jgvm0gj 0 1756041 3086397 2026-10-01T22:08:17Z מו יו הו 37729 תחינה 3086397 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ בְּתוֹרָתוֹ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל.{{ממס|ויקרא כג מ}} וּבְנַעֲנוּעִי אוֹתָם יַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶפַע בְּרָכוֹת וּמַחְשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, שַׁלִּיט בְּמַטָּה וּבְמַעַל, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָלָה. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת אַרְבָּעָה מִינִים כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכׇל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ. יְהִי נֹעַם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ׃{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים צ יז}} בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן׃{{ממס|תהלים פט נג}} <noinclude> [[קטגוריה:תחינות למועדי השנה]] [[קטגוריה:ארבעת המינים]] owi7yijl9q00drhhfja25rw8pjorxia 1 1756042 3086420 2026-10-02T09:08:46Z מו יו הו 37729 /* נוסח מקוצר */ פסקה חדשה 3086420 wikitext text/x-wiki == נוסח מקוצר == שלום {{א|בן עדריאל}} ותודה שהוספת את החלק החסר. אינני יודע מה מקור הנוסח המקוצר (העברתי אותו מדף של הסידור). אבל ראיתי שבסדר עבודת ישראל השמיט גם הוא את החלק הקבלי אבל מחליף אותו במילים: וּתְהִי חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ מַחְשַׁבְתֵּנוּ בַּחֲבִיטַת הָעֲרָבָה כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בָהּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת כְּתִקּוּנָן וְתַשְׁפִּיעַ לָנוּ אוֹר הַחַיִּים. אולי זו עריכה שלו לתפילה זו בהתאם לדעתו ש"לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול" (ראה לקט צבי עמ' 44). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 12:08, 2 באוקטובר 2026 (IDT) g6vuiruz2st3o5qdvovy28kmvg22810 0 1756043 3086432 2026-10-02T09:58:02Z Dovi 1 Dovi העביר את הדף [[סידור/אודות]] לשם [[ויקיטקסט:סידור]] 3086432 wikitext text/x-wiki #הפניה [[ויקיטקסט:סידור]] 34twqy2nhpvck51kh10xr16lqla04yg 116 1756044 3086456 2026-10-02T11:19:32Z Fuzzy 29 תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957 3086456 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957 === תקנות בדבר יומן רשמי לכלי שיט === <מקור> ((ק"ת תשי"ז, 1630|תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)|0715)); ((תשי"ח, 554|ת"ט|0760)), ((616|תיקון|0764)), ((1036|תיקון מס' 2|0785)); ((תשי"ט, 1039|תיקון|0884)); ((תשכ"ה, 1416|תיקון|1688)); ((תשכ"ו, 1591|תיקון|1857)); ((תשל"ז, 225|תיקון|3608)), ((1332|תיקון מס' 2|3690)); ((תשמ"ב, 1351|תיקון|4383)); ((תשמ"ח, 88|תיקון|5062)); ((תשמ"ט, 260|תיקון מס' 2|5153)); ((תשס"ב, 950|תיקון|6181)); ((תשס"ז, 335|תיקון|6539)). הודעות: ((תש"ן, 394|הודעה (אגרות)|5250)), ((885|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5282)); ((תשנ"א, 402|הודעה (אגרות)|5320)), ((1032|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5369)); ((תשנ"ב, 678|הודעה (אגרות)|5415)), ((1280|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5456)); ((תשנ"ג, 302|הודעה (אגרות)|5493)), ((964|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5531)); ((תשנ"ד, 330|הודעה (אגרות)|5571)), ((1219|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5615)); ((תשנ"ה, 521|הודעה (אגרות)|5650)), ((1619|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5690)); ((תשנ"ו, 421|הודעה (אגרות)|5729)), ((1417|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5770)); ((תשנ"ז, 330|הודעה (אגרות)|5805)), ((904|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5838)); ((תשנ"ח, 268|הודעה (אגרות)|5871)), ((1005|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5909)); ((תשנ"ט, 322|הודעה (אגרות)|5949)); ((תש"ס, 258|הודעה (אגרות)|6015)); ((תשס"א, 935|הודעה (אגרות)|6115)); ((תשס"ב, 316|הודעה (אגרות)|6145)), ((956|הודעה (אגרות) (מס' 2)|6168)); ((תשס"ג, 434|הודעה (אגרות)|6221)); ((תשס"ו, 356|הודעה (אגרות)|6453)); ((תשס"ז, 419|הודעה (אגרות)|6548)); ((תשס"ח, 247|הודעה (אגרות)|6631)); ((תשס"ט, 309|הודעה (אגרות)|6738)); ((תש"ע, 309|הודעה (אגרות)|6840)); ((תשע"א, 415|הודעה (אגרות)|6958)); ((תשע"ב, 547|הודעה (אגרות)|7074)); ((תשע"ג, 579|הודעה (אגרות)|7208)); ((תשע"ד, 533|הודעה (אגרות)|7329)); ((תשע"ה, 628|הודעה (אגרות)|7474)); ((תשע"ו, 548|הודעה (אגרות)|7600)); ((תשע"ז, 538|הודעה (אגרות)|7761)); ((תשע"ח, 798|הודעה (אגרות)|7926)); ((תשע"ט, 1826|הודעה (אגרות)|8149)); ((תש"ף, 388|הודעה (אגרות)|8321)); ((תשפ"א, 1476|הודעה (אגרות)|9079)); ((תשפ"ב, 1787|הודעה (אגרות)|9936)); ((תשפ"ה, 1480|הודעה (אגרות)|11817)); ((תשפ"ו, 1012|הודעה (אגרות)|12251)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+#60|סעיף 17]] [[לפקודת הנמלים]], [[סעיף 33 לחוק-יסוד: הממשלה|והסעיפים 14(א) ו-2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], אני מתקין תקנות אלה: <!-- תיקון תשכ"ה ותיקון תשכ"ו החליפו את המונחים "מפקח ימי" ו"בודק ספינות", אך התיקון המאוחר יותר התעלם מהתיקון המוקדם; לפיכך שולב התיקון המאוחר יותר. --> @ 1. הגדרות (תיקון: תשי"ח, תשי"ח-2, תשכ"ה, תשכ"ו) : בתקנות אלה - :- "כלי שיט" - כלי שיט הרשום בישראל למעט סירות משוטים, סירות ספורט וטיול, אסדות, דוברות, וכלי שיט השטים בתחומי המים הפנימיים של המדינה או מימי נמל ולמעט ספינות דיג שארכן פחות מ-14 מטר; :- "קברניט" - רב חובל של כלי השיט או איש הצוות הממלא את מקומו ושבידו הפיקוד על פי דין על כלי השיט אותה שעה; :- "המנהל" - מנהל אגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה; :- "מפקח ימי" ו"בודק ספינות" - (((הוחלפו);)) :- "מנהל המחלקה לשירותים טכניים" - כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; <!-- :- "המפקח" - כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (ימאים), תש"ך-1960]]; :- "מפקח כלי שיט" – כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; --> :- "יומן רשמי" - יומן שנקבע לכלי שיט בהתאם [[לתקנה 2]]. @ 2. קביעת יומן רשמי (תיקון: תשי"ח-2, תשי"ט) : (א) המנהל רשאי לקבוע לכלי שיט יומנים רשמיים משני סוגים: :: (1) לכלי שיט שאינו ספינת דיג ושתפוסתו 100 טונות ומעלה (להלן - אניה); :: (2) לספינת דיג שארכה 14 מטר ומעלה וכן לכלי שיט שתפוסתו פחות מ-100 טונות (להלן - ספינה). : (ב) יומן רשמי יהיה ערוך בטופס ולפי מתכונת שאושרו על ידי שר התחבורה וישא את חותם אגף הספנות והנמלים, משרד התחבורה. @ 3. מסירת יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : יומן רשמי יימסר על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל לקברניטו של כלי השיט. @ 4. חובת מציאות יומן רשמי בכלי שיט : (א) יומן רשמי יימצא בכלי השיט בכל עת אלא אם יש בתקנות אלה הוראה אחרת. : (ב) קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). : (ג) לא יוציא אדם את היומן הרשמי מכלי שיט, אולם הקברניט רשאי להוציאו לשם הצגתו, מסירתו או החלפתו בהתאם להוראות תקנות אלה או לשם הצגתו בפני השלטונות של מדינת חוץ המוסמכים לדרוש את הצגתו. @ 5. פיקוח על יומן רשמי : (א) יומן רשמי יימצא בפיקוחו ובשליטתו של הקברניט. : (ב) לא יוציא קברניט את היומן הרשמי מפיקוחו ומשליטתו, ולא יעבירנו לאחר. : (ג) לא יוציא אדם יומן רשמי מפיקוחו ומשליטתו של הקברניט. @ 6. איסור הפלגה ללא יומן רשמי : (א) לא יפליג ולא יושט כלי שיט אלא אם - :: (1) נמצא בו יומן רשמי בהתאם לתקנות אלה; :: (2) ביומן הרשמי רשומים כל הפרטים והרשומות אשר חובה לרשמם לפני הפלגתו, בהתאם לתקנות אלה. : (ב) קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). @ 7. שמירה על היומן במקרה של נטישת כלי השיט (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : נאלץ צוות כלי שיט לנטשו, עקב סכנת אבדן, חייב הקברניט, במידה והדבר אפשרי ליטול עמו את היומן הרשמי ולהשיבו למנהל המחלקה לשירותים טכניים, או למסרו לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. @ 8. ניהול היומן : יומן רשמי ינוהל על ידי הקברניט או איש צוות המורשה על ידיו לכך. @ 9. רישום מלא ונכון : לא ירשום קברניט או אדם שהורשה על ידיו כאמור [[בתקנה 8]] ביומן רשמי אלא פרטים מלאים ונכונים לגבי כל ענין הטעון רישום לפי תקנות אלה. @ 10. חובת רישום פרטים עם מסירת היומן : עם מסירת יומן רשמי לקברניט כלי שיט, ירשום בו הקברניט פרטים על כלי השיט ותיאורו, פרטי קו הטעינה שלו ושאר הפרטים שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך, על פי טופס היומן הרשמי. @ 11. חובת רישום רשומות במקרים מסויימים : (א) קברניט של אניה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור [[בתקנה 12]]: :: (1) שם קברניט כלי השיט ואם הוחלף - שם הקברניט החדש; :: (2) שמו של כל איש צוות אשר נשכר ושירת כימאי בכלי השיט ונטשו או לא הצטרף אליו בשעת הפלגתו ממקום בישראל או בחוץ לארץ לפני גמר שכירותו; :: (3) כל שינוי בתפקיד של איש מאנשי צוות כלי השיט; :: (4) כל סכסוך עבודה או סכסוך אחר, התפרצות, או קטטה שנתגלעו בכלי השיט, והאמצעים שננקטו לגביהם; :: (5) כל תלונה על ידי שנים או יותר מאנשי צוות כלי השיט על תנאי המגורים, או הציוד, או על טיב המזון או המים, ופרטי כל חקירה בנדון זה ומסקנותיה, וכן פרטי האמצעים שננקטו בנדון זה; :: (6) כל תלונה על ידי איש צוות או אדם אחר הנמצא בכלי השיט על עבירה שנעברה כלפיו; :: (7) כל עבירה שבה הואשם איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, אם על דיני ישראל ואם על דיני מדינת חוץ, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; :: (8) כל עבירה על המשמעת שעבר איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, נסיבותיה והפעולות שננקטו לגביה; :: (9) כל עבירה שבה הואשם אדם המפליג בכלי השיט, תוך כדי ההפלגה, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; :: (10) כל תאונה, פגיעה, חבלה או מחלה שאירעה לאיש מאנשי צוות כלי השיט ולכל אדם המפליג בו או העובד עליו, נסיבותיה, הטיפול בה ומצבו של הנפגע או החולה בתום הטיפול, ובמקרה של הורדת הנפגע או החולה בחוץ לארץ - הסידורים שנעשו לשם הבטחת הטיפול בו; בפסקה זו "מחלה" - מחלה מידבקת או מחלה רצינית, למעט מחלה קלה אשר לא הצריכה אישפוז החולה למשך שלושה ימים לפחות; :: (11) כל מחלה מידבקת או מגפה שפקדה את כלי השיט, פרטי הטיפול בחולים והאמצעים שננקטו להדברתה; :: (12) כל פטירה שאירעה בכלי השיט ונסיבותיה, תאריך ומקום אירועה ופרטי הטיפול בגופת הנפטר; :: (13) פרטי שכרו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע, לרבות הסכומים שנוכו משכרו והיתרה שנשארה לזכותו; :: (14) פרטים על רכושו וחפציו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע ושנותרו בכלי השיט; :: (15) כל נישואין שסודרו בכלי השיט, תאריך הנישואין, שמות הנישאים, פרטי תעודות הזהות שלהם ושם ותואר מסדר הנישואין; :: (16) כל לידה שאירעה בכלי השיט, תאריכה, שם הנולד ושם הוריו; :: (17) כל התנגשות עם כלי שיט אחר, עם קרקע או עם מיתקנים שאירעה לכלי השיט, נסיבותיה, האבידות והנזק שנגרמו על ידיה, בגוף וברכוש, פרטי החקירה בה ומסקנותיה, וכל הליך משפטי הכרוך בה וכל טיפול בכלי השיט בעקבותיה; :: (18) כל תקלה שאירעה לכלי השיט, למנועיו, מיתקניו, ציודו ומכשיריו, נסיבות התקלה, האבידות והנזק בגוף וברכוש שנגרמו על ידיה, האמצעים שננקטו לגביה, פרטי החקירה בה ומסקנותיה וכל דבר אחר הכרוך בה; :: (19) כל בדיקה רשמית של כלי השיט; :: (20) כל תיקון, הנוגע לבטיחות כלי השיט או בטחון הצוות; :: (21) כל מעצר או עיקול של כלי השיט על-פי צו של מוסד משפטי מוסמך, פרטי המעצר, העיקול והתביעה, והטיפול בהם ותוצאותיו; :: (22) כל עיכוב של כלי השיט על ידי שלטונות כל שהם, נסיבותיו, הטיפול בו ותוצאותיו; :: (23) כל כתב מחאה שהוגש לקברניט כלי השיט או על ידיו; :: (24) כל קריאה לעזרה שנתקבלה על ידי כלי השיט, הפעולה שננקטה על ידיו, ובמקרה של אי היענות לקריאה - הסיבה לכך; :: (25) כל שירות הצלה שהגיש כלי השיט, וכן כל שירות הצלה שהוגש לו על ידי כלי שיט אחר, נסיבותיהם, פרטי השירותים, תוצאותיהם וערכם המשוער; :: (26) כל סטיה שסטה כלי השיט ממסלול השיט המיועד ונסיבותיה, וכל החלטה של הקברניט בנדון זה ונימוקיה; :: (27) פרטי כל אימון ותירגול בשימוש בציוד ומכשירים אשר ניתן לצוות כלי השיט; :: (28) מציאות כל אדם שאינו מאנשי צוות כלי השיט, בעליו או שליחו או מן הנוסעים בו והצעדים שננקטו לגביו; :: (29) פרטי שקיעת כלי השיט בעת הפלגתו מנמל בישראל או בחוץ לארץ; :: (30) פרטי קו הטעינה, קיום אטימות המים של כלי השיט, תרגילים ובדיקות, וכן כל פרטים אחרים על מהלך השיט שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך על פי טופס היומן הרשמי; :: (31) שינויים במבנה כלי השיט, כמו כן שינויים בצורת הפעלתו מכלי שיט בעל סיפון סגור לכלי שיט בעל סיפון פתוח ולהיפך. : (ב) קברניט של ספינה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור [[בתקנה 12]] - :: (1) שמו של כל איש צוות המשרת בכלי השיט, פרטי ותנאי שכירותו; :: (2) שמו של כל איש צוות אשר פרש משירותו בכלי השיט כדין, מקום וזמן פרישתו ונסיבותיה, ופרטי השכר וכל תשלום אחר אשר הגיע לו וששולם לו עם הפרישה; :: (3) כל הרשומות המפורטות בפסקאות (4) עד (14) ועד בכלל ובפסקאות (17) עד (28) ועד בכלל, של תקנת משנה (א). @ 12. מועד הרישום : (א) רשומה הטעונה רישום ביומן רשמי בהתאם [[לתקנה 11]], תירשם בו ככל האפשר מיד אחרי אירועו של הדבר שאליו היא מתייחסת, תוך ציון תאריך אירועו. : (ב) לא נעשה הרישום ביום האירוע - יירשם בה התאריך שבו אירע הדבר שנרשם וכן תאריך הרישום. : (ג) רשומה שהמועד שבו יש לרשמה נקבע בטופס היומן הרשמי - תירשם באותו מועד. @ 13. חתימת רשומה : (א) כל רשומה ביומן הרשמי תיחתם בידי הקברניט ובידי החובל הראשון או איש צוות אחר של כלי השיט. : (ב) כל מחיקה, תיקון או שינוי בפרטי השכירות והפיטורים שנעשו ביומן הרשמי יאושרו בחתימתו של איש הצוות הנוגע בדבר ואם לא אושרו כאמור יראו אותם כאילו לא נעשו. : (ג) רשומה המתייחסת למקרה פטירה, מחלה, חבלה או פגיעה, תיחתם על ידי הקברניט ועל ידי רופא כלי השיט, אם יש כזה, ובהעדר רופא - על ידי האחראי לעזרה הרפואית בכלי השיט. @ 13א. אישור העתקי היומן (תיקון: תשי"ח-2, תשכ"ה, תשכ"ו) : מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי לאשר העתקים מן הרשומות שביומן רשמי. @ 14. הצגת יומן רשמי (תיקון: תשי"ח-3, תשכ"ה, תשכ"ו) : (א)(1) קברניט של כלי שיט, שאינו ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי תוך 24 שעות מבואו של כלי השיט - ::: (א) לנמל ישראל - בפני מנהל המחלקה לשירותים טכניים; ::: (ב) לנמל בחוץ לארץ - בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, אם מצוי בו כזה; :: (2) לא מצוי נציג כאמור בפסקה (1)(ב), חייב הקברניט לשלוח, כאמור להלן, בדואר רשום העתק מלא ונכון החתום על ידיו מכל רשומה שנרשמה במסעו האחרון ולציין את דבר המשלוח ביומן הרשמי - ::: (א) לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל הקרוב שבאותה ארץ אם מצוי בה כזה, ואם לא - ::: (ב) לנציג כאמור הקרוב לאותה ארץ. : (ב) קברניט של ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי - :: (1) לפני כל הפלגה למקום הנמצא במרחק של יותר מ-50 מילין מתחום מימי החופין של ישראל, כמו-כן תוך 24 שעות משובו מהפלגה כזאת - בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים; :: (2) בנמל בחוץ לארץ - בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל אם מצוי בו כזה; :: (3) בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים בכל שנה ב-1 באפריל וב-1 באוקטובר ואם בתאריכים אלה כלי השיט היה בהפלגה - מיד עם שובו לנמל או לכל מקום אחר שבחוף בישראל. @ 15. מסירת יומן רשמי למנהל המחלקה לשירותים טכניים (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : (א) שוהה כלי שיט בנמל ישראל יותר מ-24 שעות רצופות, ימסור הקברניט את היומן הרשמי למנהל מחלקה לשירותים טכניים בעת הצגתו לפי [[תקנה 14]]. : (ב) מנהל המחלקה לשירותים טכניים יחזיר לקברניט את היומן אשר נמסר לו כאמור לפני הפלגתו של כלי השיט מאותו נמל. @ 16. מסירת יומן רשמי או הצגתו עם פיטורי הצוות (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : פוטר צוות כלי השיט - חייב הקברניט - כשכלי השיט נמצא בנמל ישראלי - למסור את היומן הרשמי - תוך 24 שעות מעת הפיטורים למפקח ימי, ואם כלי השיט נמצא בחוץ לארץ - להציג את היומן הרשמי בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או לשלוח בדואר רשום העתק כאמור [[בתקנה 14]], תוך ציון דבר המשלוח ביומן הרשמי. @ 17. אישור ההצגה (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : הוצג יומן רשמי כאמור [[בתקנה 14]] [[או 16]], יאושר דבר הצגתו ביומן על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל שבפניו הוצג, בחתימתם ובציון התאריך והשעה של ההצגה. @ 18. החזרת יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : הועבר כלי השיט לבעל אחר, שונה השימוש בו, ניטש או אבד, חייב קברניטו של כלי השיט, להמציא את היומן הרשמי תוך חודש ימים, למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט. @ 19. החלפת יומן רשמי מושחת (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : הושחת יומן רשמי באופן, שלדעת מנהל המחלקה לשירותים טכניים, אין הוא ניתן לשימוש עוד, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים להחליפו בחדש. @ 20. מתן יומן רשמי חדש או הוספת דפים (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : נתמלאו ביומן רשמי כל הדפים המיועדים לרישום, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים - בנמל ישראל, או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל - בנמל בחוץ לארץ, להחליפו בחדש או להוסיף בו דפים הנושאים כל אחד מספר סידורי, חותמו וחתימתו של מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי, הכל לפי הענין. @ 21. אבדן יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : (א) אבד יומן רשמי, יודיע קברניט כלי השיט מיד על האבידה למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט ויצרף להודעתו הצהרה בכתב המפרטת את נסיבות האבדן. : (ב) מסר הקברניט הודעה והצהרה כאמור, וכל אישור נוסף שמנהל המחלקה לשירותים טכניים דרש ממנו, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים ליתן יומן רשמי חדש במקום האבוד. : (ג) נמצא היומן הרשמי שאבד והושב לבעל כלי השיט או קברניטו, חייבים הם להחזירו מיד למנהל המחלקה לשירותים טכניים. @ 22. הגבלת תוקף וביטול (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי בכל עת להגביל את תקפו של יומן רשמי ולבטלו. @ 23. רשות לבדוק יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : (א) המנהל, מנהל המחלקה לשירותים טכניים, נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, קצין משטרת ישראל בדרגת מפקח ומעלה וכל אדם המורשה על ידיהם בכתב, רשאי לעלות על כלי שיט ולבדוק את יומנו הרשמי, וקברניטו של כלי שיט חייב להציגו בפניהם, לפי דרישה. : (ב) לא ימנע אדם את הרשאים לבדוק יומן רשמי כאמור מלעלות על כלי שיט ומלבדוק את יומנו הרשמי ולא יפריעם בכך. @ 24. פטור : המנהל רשאי לפטור בכתב כל כלי שיט או כל סוג של כלי שיט מתחולתן של תקנות אלה, כולן או מקצתן. @ 25. אגרה והצמדה (תיקון: תשל"ז, תשל"ז-2, תשמ"ב, תשמ"ח, תשמ"ט, תשס"ב, תשס"ז, [הודעות]) : (א)(1) עם מסירת יומן רשמי לקברניט אניה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים (((נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש"ח))). :: (2) עם מסירת יומן רשמי לקברניט ספינה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים (((נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש"ח))). : (ב) סכומי האגרות הנקובים בתקנת משנה (א) ישתנו ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום השינוי), לפי שיעור השינוי של מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד) בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי, לעומת המדד שפרסמה בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי הקודם; סכומים שהשתנו כאמור, יעוגלו לשקל החדש השלם הקרוב. @ 26. ענשים : העובר על תקנה מתקנות אלה, דינו - מאסר שלושה חדשים או קנס 50 לירות או שני הענשים כאחד. @ 27. השם : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957". <פרסום> י' בתמוז תשי"ז (9 ביולי 1957) <חתימה> משה כרמל שר התחבורה pm1yxir9vap8gh4mavpygmov6mefrx7