ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.22 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 276338 3086464 3086271 2026-10-02T12:00:21Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3086464 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נזיקין]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> bpdxq7msh758gc63r3o83vl1nec3rwx 4 290855 3086465 3086272 2026-10-02T12:00:22Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3086465 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(יומן רשמי לכלי שיט)}}]] * [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] * [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות שנתיות לספינות דיג)}}]] * [[חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)|חוק המכר {{מוקטן|(דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות)}}]] * [[חוק המפלגות]] * [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות לכלי שיט)}}]] * [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות שירותי ספנות)}}]] * [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)|תקנות נמל יפו {{מוקטן|(טעינה ופריקה בסירות וסבלות)}}]] * [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)|תקנות הרציף בנמל יפו {{מוקטן|(מעגן)}}]] * [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)|תקנות נמל יפו {{מוקטן|(אזור הורדת הסירות והתיקונים)}}]] * [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)|תקנות נמל טבריה {{מוקטן|(סימון רשתות דיג)}}]] * [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)|תקנות נמל טבריה {{מוקטן|(אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)}}]] * [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(כוח מניע)}}]] * [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(אגרות עבור משגור קטן)}}]] * [[חוק שירות בטחון]] </div> q3qys4d49ds389lzr977wau1hfdn98r 2 293285 3086463 3086457 2026-10-02T12:00:09Z OpenLawBot 8112 תודה 3086463 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (סיראות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[חוזרי משרד החינוך לבעלויות]] * {{v}} נוצר [[תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון)]] * {{v}} נוצר [[כללי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב)]] * {{v}} נוצר [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (צרכים קיומיים וחיוניים במצב חירום)]] * {{v}} נוצר [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (הרחבת שירות הטיפול התומך (הפליאטיבי) בבתי החולים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות עבור משגור קטן)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (כוח מניע)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (אגרות שימוש בנמל ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל טבריה (סימון רשתות דיג)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (אזור הורדת הסירות והתיקונים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרציף בנמל יפו (מעגן)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל יפו (טעינה ופריקה בסירות וסבלות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שירותי ספנות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות לכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שנתיות לספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הסכמים קיבוציים של עובדי ההוראה]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]] 9e5valqpsf0tt58lnx6txua6h8s4o1q 10 1726689 3086468 2917709 2026-10-02T12:55:53Z מו יו הו 37729 3086468 wikitext text/x-wiki <center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 10px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;">'''{{גודל|150|סֵפֶר תְּהִלִּים}}'''{{ש}}מְנֻקַּד וּמְפֻסַּק{{ש}}[[תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לפני אמירת תהלים|תפילה לפני אמירת תהלים]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|תפילה לאחר אמירת תהלים]]{{ש}}'''[[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|ספר ראשון]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|ספר שני]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שלישי|ספר שלישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|ספר רביעי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר חמישי|ספר חמישי]]'''{{ש}}[[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ראשון|יום ראשון]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שני|יום שני]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שלישי|יום שלישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום רביעי|יום רביעי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום חמישי|יום חמישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שישי|יום שישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום השבת|יום השבת]]<div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;">'''לימי החודש:''' [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום א בחודש|א]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ב בחודש|ב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ג בחודש|ג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ד בחודש|ד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ה בחודש|ה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ו בחודש|ו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ז בחודש|ז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ח בחודש|ח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ט בחודש|ט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום י בחודש|י]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יא בחודש|יא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יב בחודש|יב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יג בחודש|יג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יד בחודש|יד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום טו בחודש|טו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום טז בחודש|טז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יז בחודש|יז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יח בחודש|יח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יט בחודש|יט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כ בחודש|כ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כא בחודש|כא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כב בחודש|כב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כג בחודש|כג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כד בחודש|כד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כה בחודש|כה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כו בחודש|כו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כז בחודש|כז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כח בחודש|כח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כט בחודש|כט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ל בחודש|ל]]{{סוף}} '''כל הפרקים'''{{ש}} [[תהלים מנוקד ומפוסק/א|א]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ב|ב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ג|ג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ד|ד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ה|ה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ו|ו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ז|ז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ח|ח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ט|ט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/י|י]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יא|יא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יב|יב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יג|יג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יד|יד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/טו|טו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/טז|טז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יז|יז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יח|יח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יט|יט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כ|כ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כא|כא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כב|כב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כג|כג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כד|כד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כה|כה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כו|כו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כז|כז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כח|כח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כט|כט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ל|ל]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לא|לא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לב|לב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לג|לג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לד|לד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לה|לה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לו|לו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לז|לז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לח|לח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לט|לט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מ|מ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מא|מא]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/מב|מב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מג|מג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מד|מד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מה|מה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מו|מו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מז|מז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מח|מח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מט|מט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נ|נ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נא|נא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נב|נב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נג|נג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נד|נד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נה|נה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נו|נו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נז|נז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נח|נח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נט|נט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ס|ס]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סא|סא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סב|סב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סג|סג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סד|סד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סה|סה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סו|סו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סז|סז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סח|סח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סט|סט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ע|ע]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עא|עא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עב|עב]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/עג|עג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עד|עד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עה|עה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עו|עו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עז|עז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עח|עח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עט|עט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פ|פ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פא|פא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פב|פב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פג|פג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פד|פד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פה|פה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פו|פו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פז|פז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פח|פח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פט|פט]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/צ|צ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צא|צא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צב|צב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צג|צג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צד|צד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צה|צה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צו|צו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צז|צז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צח|צח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צט|צט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ק|ק]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קא|קא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קב|קב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קג|קג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קד|קד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קה|קה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קו|קו]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/קז|קז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קח|קח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קט|קט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קי|קי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיא|קיא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיב|קיב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיג|קיג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיד|קיד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קטו|קטו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קטז|קטז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיז|קיז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיח|קיח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|קיט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכ|קכ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכא|קכא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכב|קכב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכג|קכג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכד|קכד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכה|קכה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכו|קכו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכז|קכז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכח|קכח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכט|קכט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קל|קל]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלא|קלא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלב|קלב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלג|קלג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלד|קלד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלה|קלה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלו|קלו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלז|קלז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלח|קלח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלט|קלט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמ|קמ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמא|קמא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמב|קמב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמג|קמג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמד|קמד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמה|קמה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמו|קמו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמז|קמז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמח|קמח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמט|קמט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קנ|קנ]] {{סוף}}</center><noinclude> [[קטגוריה:תבניות ניווט]] spxfm729eqky9nks45n95muc613hm04 3086472 3086468 2026-10-02T13:09:31Z מו יו הו 37729 3086472 wikitext text/x-wiki <center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 10px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;">'''{{גודל|150|סֵפֶר תְּהִלִּים}}'''{{ש}}מְנֻקַּד וּמְפֻסַּק{{ש}}[[תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לפני אמירת תהלים|תפילה לפני אמירת תהלים]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|תפילה לאחר אמירת תהלים]]{{ש}}'''[[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|ספר ראשון]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|ספר שני]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שלישי|ספר שלישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|ספר רביעי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר חמישי|ספר חמישי]]'''{{ש}}[[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ראשון|יום ראשון]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שני|יום שני]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שלישי|יום שלישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום רביעי|יום רביעי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום חמישי|יום חמישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שישי|יום שישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום השבת|יום השבת]]<div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;">'''לימי החודש:''' [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום א בחודש|א]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ב בחודש|ב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ג בחודש|ג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ד בחודש|ד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ה בחודש|ה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ו בחודש|ו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ז בחודש|ז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ח בחודש|ח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ט בחודש|ט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום י בחודש|י]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יא בחודש|יא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יב בחודש|יב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יג בחודש|יג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יד בחודש|יד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום טו בחודש|טו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום טז בחודש|טז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יז בחודש|יז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יח בחודש|יח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יט בחודש|יט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כ בחודש|כ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כא בחודש|כא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כב בחודש|כב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כג בחודש|כג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כד בחודש|כד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כה בחודש|כה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כו בחודש|כו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כז בחודש|כז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כח בחודש|כח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כט בחודש|כט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ל בחודש|ל]]{{סוף}} {{מגירה|כל הפרקים| [[תהלים מנוקד ומפוסק/א|א]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ב|ב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ג|ג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ד|ד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ה|ה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ו|ו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ז|ז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ח|ח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ט|ט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/י|י]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יא|יא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יב|יב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יג|יג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יד|יד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/טו|טו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/טז|טז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יז|יז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יח|יח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יט|יט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כ|כ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כא|כא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כב|כב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כג|כג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כד|כד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כה|כה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כו|כו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כז|כז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כח|כח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כט|כט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ל|ל]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לא|לא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לב|לב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לג|לג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לד|לד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לה|לה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לו|לו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לז|לז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לח|לח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לט|לט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מ|מ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מא|מא]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/מב|מב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מג|מג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מד|מד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מה|מה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מו|מו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מז|מז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מח|מח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מט|מט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נ|נ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נא|נא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נב|נב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נג|נג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נד|נד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נה|נה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נו|נו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נז|נז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נח|נח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נט|נט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ס|ס]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סא|סא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סב|סב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סג|סג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סד|סד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סה|סה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סו|סו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סז|סז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סח|סח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סט|סט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ע|ע]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עא|עא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עב|עב]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/עג|עג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עד|עד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עה|עה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עו|עו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עז|עז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עח|עח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עט|עט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פ|פ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פא|פא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פב|פב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פג|פג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פד|פד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פה|פה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פו|פו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פז|פז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פח|פח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פט|פט]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/צ|צ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צא|צא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צב|צב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צג|צג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צד|צד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צה|צה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צו|צו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צז|צז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צח|צח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צט|צט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ק|ק]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קא|קא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קב|קב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קג|קג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קד|קד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קה|קה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קו|קו]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/קז|קז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קח|קח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קט|קט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קי|קי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיא|קיא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיב|קיב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיג|קיג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיד|קיד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קטו|קטו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קטז|קטז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיז|קיז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיח|קיח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|קיט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכ|קכ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכא|קכא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכב|קכב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכג|קכג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכד|קכד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכה|קכה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכו|קכו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכז|קכז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכח|קכח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכט|קכט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קל|קל]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלא|קלא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלב|קלב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלג|קלג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלד|קלד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלה|קלה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלו|קלו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלז|קלז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלח|קלח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלט|קלט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמ|קמ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמא|קמא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמב|קמב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמג|קמג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמד|קמד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמה|קמה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמו|קמו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמז|קמז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמח|קמח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמט|קמט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קנ|קנ]]}} {{סוף}}</center><noinclude> [[קטגוריה:תבניות ניווט]] 4qb8yexikbtqrh9298017ap164wnwac 3086489 3086472 2026-10-02T13:29:47Z מו יו הו 37729 3086489 wikitext text/x-wiki <center><div style="background-color: #F3F6FB; padding: 10px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;">'''{{גודל|150|סֵפֶר תְּהִלִּים}}'''{{ש}}[[תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לפני אמירת תהלים|תפילה לפני אמירת תהלים]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/תפילה לאחר אמירת תהלים|תפילה לאחר אמירת תהלים]]{{ש}}'''[[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|ספר ראשון]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|ספר שני]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שלישי|ספר שלישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|ספר רביעי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ספר חמישי|ספר חמישי]]'''{{ש}}[[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ראשון|יום ראשון]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שני|יום שני]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שלישי|יום שלישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום רביעי|יום רביעי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום חמישי|יום חמישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום שישי|יום שישי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום השבת|יום השבת]]<div style="background-color: #E5E4E2; padding: 10px; border-radius: 5px; font-family: narkisim; display: inline-block;">'''לימי החודש:''' [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום א בחודש|א]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ב בחודש|ב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ג בחודש|ג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ד בחודש|ד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ה בחודש|ה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ו בחודש|ו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ז בחודש|ז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ח בחודש|ח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ט בחודש|ט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום י בחודש|י]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יא בחודש|יא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יב בחודש|יב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יג בחודש|יג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יד בחודש|יד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום טו בחודש|טו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום טז בחודש|טז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יז בחודש|יז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יח בחודש|יח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום יט בחודש|יט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כ בחודש|כ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כא בחודש|כא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כב בחודש|כב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כג בחודש|כג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כד בחודש|כד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כה בחודש|כה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כו בחודש|כו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כז בחודש|כז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כח בחודש|כח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום כט בחודש|כט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ליום ל בחודש|ל]]{{סוף}} {{מגירה|כל הפרקים| [[תהלים מנוקד ומפוסק/א|א]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ב|ב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ג|ג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ד|ד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ה|ה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ו|ו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ז|ז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ח|ח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ט|ט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/י|י]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יא|יא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יב|יב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יג|יג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יד|יד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/טו|טו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/טז|טז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יז|יז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יח|יח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/יט|יט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כ|כ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כא|כא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כב|כב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כג|כג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כד|כד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כה|כה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כו|כו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כז|כז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כח|כח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/כט|כט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ל|ל]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לא|לא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לב|לב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לג|לג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לד|לד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לה|לה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לו|לו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לז|לז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לח|לח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/לט|לט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מ|מ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מא|מא]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/מב|מב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מג|מג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מד|מד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מה|מה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מו|מו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מז|מז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מח|מח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/מט|מט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נ|נ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נא|נא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נב|נב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נג|נג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נד|נד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נה|נה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נו|נו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נז|נז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נח|נח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/נט|נט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ס|ס]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סא|סא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סב|סב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סג|סג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סד|סד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סה|סה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סו|סו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סז|סז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סח|סח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/סט|סט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ע|ע]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עא|עא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עב|עב]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/עג|עג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עד|עד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עה|עה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עו|עו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עז|עז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עח|עח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/עט|עט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פ|פ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פא|פא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פב|פב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פג|פג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פד|פד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פה|פה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פו|פו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פז|פז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פח|פח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/פט|פט]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/צ|צ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צא|צא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צב|צב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צג|צג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צד|צד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צה|צה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צו|צו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צז|צז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צח|צח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/צט|צט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/ק|ק]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קא|קא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קב|קב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קג|קג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קד|קד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קה|קה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קו|קו]] [[תהלים מנוקד ומפוסק/קז|קז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קח|קח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קט|קט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קי|קי]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיא|קיא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיב|קיב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיג|קיג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיד|קיד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קטו|קטו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קטז|קטז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיז|קיז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיח|קיח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קיט|קיט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכ|קכ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכא|קכא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכב|קכב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכג|קכג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכד|קכד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכה|קכה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכו|קכו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכז|קכז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכח|קכח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קכט|קכט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קל|קל]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלא|קלא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלב|קלב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלג|קלג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלד|קלד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלה|קלה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלו|קלו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלז|קלז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלח|קלח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קלט|קלט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמ|קמ]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמא|קמא]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמב|קמב]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמג|קמג]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמד|קמד]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמה|קמה]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמו|קמו]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמז|קמז]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמח|קמח]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קמט|קמט]] · [[תהלים מנוקד ומפוסק/קנ|קנ]]}} {{סוף}}</center><noinclude> [[קטגוריה:תבניות ניווט]] rqz5lmmld70ggm7pk3m9s8ewizc7lwi 106 1755056 3086466 3086458 2026-10-02T12:05:45Z מאירושולי 35234 3086466 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ' ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין · אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שלח ואייתיתיה · שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ' ליה למה אפליית בי · אמ' ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ' ליה ולמה ערקת · אמ' ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ' ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ' ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה {{ירו"מ-הוסר|הבו}}כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו · אמ' ליה עד כדון את בקשיותך · אמ' ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם צריכא ליה · וכה פשיטא ליה [הן דצריכי' ליה כרבנן הן דפשיט' ליה] כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד {{ירו"מ-הוסר|דגן}}ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין ב' בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא וביריך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ'ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ'ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ'⌃ברכו אין תופסין אותו על כך · והמדקדקין תופסין אותו על כך · ובאיש ר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא בר עקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל⌃· ר' אבון בר ומיאה הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא אמ'ליה סב בריך · אמ' והב דעתך ראות מיסתני חורעה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ'ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקנא יתיך ידי חובתך כברפתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> qtti4e47u1broxbzd66h47n6998bk2i 3086467 3086466 2026-10-02T12:34:47Z מאירושולי 35234 3086467 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ' ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין · אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שלח ואייתיתיה · שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ' ליה למה אפליית בי · אמ' ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ' ליה ולמה ערקת · אמ' ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ' ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ' ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה {{ירו"מ-הוסר|הבו}}כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו · אמ' ליה עד כדון את בקשיותך · אמ' ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם צריכא ליה · וכה פשיטא ליה [הן דצריכי' ליה כרבנן הן דפשיט' ליה] כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד {{ירו"מ-הוסר|דגן}}ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא ובירך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ' ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ' ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ' [נברך בין שאמר] ברכו אין תופסין אותו על כך · והנוקדנין תופסין אותו על כך · ובאיש לר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בבא נוקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל [הותיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבון מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל ]· ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא מזג ליה כסא אמ' ליה סב בריך · {{ירו"מ-הוסר|אמ' ליה}} והב דעתך דאת מישתי חורנה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ' ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ'ל תנחות בר ירמיה מיתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הכל כמי שהוא אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מכיין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · וכת' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך אתייליף לה'סגן אינן · לא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מעיין בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיינה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ופירך לפניה ולאחריה ושמעון מיישתתקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · ודכן אינן נהיגן גבייהו · סמ' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדלו בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · הא הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' הא הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' הא הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · הא הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר בחולו שלמועד ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 1e11bgns1q0bjolp952azg2gru2lz6b 3086471 3086467 2026-10-02T13:02:36Z מאירושולי 35234 3086471 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ' ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין · אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שלח ואייתיתיה · שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ' ליה למה אפליית בי · אמ' ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ' ליה ולמה ערקת · אמ' ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ' ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ' ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה {{ירו"מ-הוסר|הבו}}כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו · אמ' ליה עד כדון את בקשיותך · אמ' ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם צריכא ליה · וכה פשיטא ליה [הן דצריכי' ליה כרבנן הן דפשיט' ליה] כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד {{ירו"מ-הוסר|דגן}}ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא ובירך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ' ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ' ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ' [נברך בין שאמר] ברכו אין תופסין אותו על כך · והנוקדנין תופסין אותו על כך · ובאיש לר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בבא נוקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל [הותיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבון מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל ]· ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא מזג ליה כסא אמ' ליה סב בריך · {{ירו"מ-הוסר|אמ' ליה}} והב דעתך דאת מישתי חורנה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ' ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · {{ירו"מ-הוסר|מתני' ב'}}במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הל' כמי שאו' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מניין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · ונא' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · [אמר ר' סימון נאמר כאו תוך ונאמר להלן תוך ויבאו בי ישר' לשבור בר בתוך הבאים מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן עשרה] אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך את יליף לה' סגין אינון · אלא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מצינן בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי [באורייתא] ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיניה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ובירך לפניה ולאחריה ובעון מישתוקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · דכן אינון נהיגין גבייהו · כת' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדל[ו]{{ירו"מ-הוסר|א}} בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · האל הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' האל הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' האל הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · האל הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · {{ירו"מ-הוסר|תני}}היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר {{ירו"מ-הוסר|בחולו שלמועד}}[של ראש חדש] ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · תני בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכת אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה משם שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יפ' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמין אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפיטקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבאס בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים מערבה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · שמור אם היה דרך לעטור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמורייה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן טהן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> gjqvn2ipemqjforf580tnbzcvon2znr 3086480 3086471 2026-10-02T13:19:26Z מאירושולי 35234 3086480 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ' ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין · אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שלח ואייתיתיה · שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ' ליה למה אפליית בי · אמ' ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ' ליה ולמה ערקת · אמ' ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ' ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ' ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה {{ירו"מ-הוסר|הבו}}כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו · אמ' ליה עד כדון את בקשיותך · אמ' ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם צריכא ליה · וכה פשיטא ליה [הן דצריכי' ליה כרבנן הן דפשיט' ליה] כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד {{ירו"מ-הוסר|דגן}}ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא ובירך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ' ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ' ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ' [נברך בין שאמר] ברכו אין תופסין אותו על כך · והנוקדנין תופסין אותו על כך · ובאיש לר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בבא נוקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל [הותיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבון מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל ]· ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא מזג ליה כסא אמ' ליה סב בריך · {{ירו"מ-הוסר|אמ' ליה}} והב דעתך דאת מישתי חורנה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ' ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · {{ירו"מ-הוסר|מתני' ב'}}במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הל' כמי שאו' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מניין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · ונא' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · [אמר ר' סימון נאמר כאו תוך ונאמר להלן תוך ויבאו בי ישר' לשבור בר בתוך הבאים מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן עשרה] אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך את יליף לה' סגין אינון · אלא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מצינן בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי [באורייתא] ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיניה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ובירך לפניה ולאחריה ובעון מישתוקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · דכן אינון נהיגין גבייהו · כת' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדל[ו]{{ירו"מ-הוסר|א}} בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · האל הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' האל הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' האל הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · האל הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · {{ירו"מ-הוסר|תני}}היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר {{ירו"מ-הוסר|בחולו שלמועד}}[של ראש חדש] ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר' אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכנו אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה בשם [רב] שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יש' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפונדקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים נצרכה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · נאמר אם היה דרך לעבור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגן שעברה עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלגע בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · אית שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שיתן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמן פגמין · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקלסו אותו · אמ' ר' בא בריה דר' חייא בר בא ודיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 4sody1lxtyx4yykl5nqpnzfvhouzgj5 3086490 3086480 2026-10-02T13:29:52Z מאירושולי 35234 3086490 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ' ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין · אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שלח ואייתיתיה · שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ' ליה למה אפליית בי · אמ' ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ' ליה ולמה ערקת · אמ' ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ' ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ' ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה {{ירו"מ-הוסר|הבו}}כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו · אמ' ליה עד כדון את בקשיותך · אמ' ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם צריכא ליה · וכה פשיטא ליה [הן דצריכי' ליה כרבנן הן דפשיט' ליה] כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד {{ירו"מ-הוסר|דגן}}ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא ובירך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ' ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ' ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ' [נברך בין שאמר] ברכו אין תופסין אותו על כך · והנוקדנין תופסין אותו על כך · ובאיש לר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בבא נוקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל [הותיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבון מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל ]· ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא מזג ליה כסא אמ' ליה סב בריך · {{ירו"מ-הוסר|אמ' ליה}} והב דעתך דאת מישתי חורנה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ' ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · {{ירו"מ-הוסר|מתני' ב'}}במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הל' כמי שאו' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מניין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · ונא' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · [אמר ר' סימון נאמר כאו תוך ונאמר להלן תוך ויבאו בי ישר' לשבור בר בתוך הבאים מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן עשרה] אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך את יליף לה' סגין אינון · אלא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מצינן בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי [באורייתא] ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיניה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ובירך לפניה ולאחריה ובעון מישתוקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · דכן אינון נהיגין גבייהו · כת' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדל[ו]{{ירו"מ-הוסר|א}} בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · האל הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' האל הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' האל הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · האל הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · {{ירו"מ-הוסר|תני}}היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר {{ירו"מ-הוסר|בחולו שלמועד}}[של ראש חדש] ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר' אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכנו אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה בשם [רב] שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יש' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפונדקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים נצרכה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · נאמר אם היה דרך לעבור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגין שעבר{{ירו"מ-הוסר|ה}} עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלנו בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · את שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שנותן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמו פגמו · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקילסו אותו · {{ירו"מ-הוסר|אמ'}} ר' בא בריה דר' חייא בר בא [הזכיר] {{ירו"מ-הוסר|ו}}דיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת</div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> cdkpelevbx92k2c7w7yhcsoowx9a6s7 3086493 3086490 2026-10-02T13:32:41Z מאירושולי 35234 3086493 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד א<span class="yerum-runnum">100</span></div> מזמנין עליהן. אבל {{שוליים|ז_ה}} אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, {{שוליים|ז_ו}}והנכרי, אין מזמנין עליהן. <strong>גמ':</strong> הכא {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{שוליים|ז_ז}} {{ירו"מ-הדגשה|שלושה שאכלו כאחת}}, אין רשאין ליחלק. {{ירו"מ-ביאור|משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול, רשאי לברך.}} {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} {{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הוסר|איתמר}} אמר {{ירו"מ-הדגשה|שלשה שאכלו כאחת}}, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כאן בתחלה, כאן בסוף. {{שוליים|ז_ח}}אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין, חד אמר: נתנו דעת לאכול {{ירו"מ-הדגשה|יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן, ו}}זהו בתחילה. {{ירו"מ-הדגשה|לא תכננו לאכול יחד, אלא ש}}אכלו כזית {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף, {{ירו"מ-הדגשה|ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן}}. {{ירו"מ-הדגשה|וחרנה אמר: אפילו אכלו כזית}} {{ירו"מ-הדגשה|יחד}} זהו בתחילה, {{ירו"מ-הדגשה|ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד, אלא ש}}גמרו אכילתן {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}, זהו בסוף. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זימון בשניים או בשלושה - תלוי בדיני ממונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה חיבים לזמן}}{{ירו"מ-הוסר| ג חובה}}. שנים, רשות.]] אמרה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}. אמר לו: {{שוליים|ז_ט}}אני, אין לי אלא משנה {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. {{ירו"מ-הדגשה|הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי}}: רבנן דהכא, {{ירו"מ-ביאור|רבי יסא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי ארץ ישראל}}, {{ירו"מ-ביאור|רבי יוחנן וריש לקיש}} ורבנן דהתם, {{ירו"מ-ביאור|רבי אבא}} בדעתון {{ירו"מ-הדגשה|דחכמי בבל}}, {{ירו"מ-ביאור|שמאל}} {{ירו"מ-הדגשה|דאיתמר: אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ז_י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}שנים שדנו, דיניהן דין, אלא {{ירו"מ-הוסר|שהוא נקרא}}{{ירו"מ-הדגשה|שנקראו}} בית דין חצוף. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאף בשנים יש קביעות}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} תרויהון אמרי: אפילו {{ירו"מ-ביאור|בדיעבד}} שנים שדנו, <span id="דף_נא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן'''. '''אכל דמאי, ומעשר ראשון שניתנה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהן'''. אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"א. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה א'. הגמרא אומרת שאכל דמאי מזמנים עליו. מה הסיבה? כיוון שדמאי זה רוב המערות מעשרין, ומסתמא זה מעושר, כלומר אין פה עניין של איסור ודאי. בבבלי מוזכר עוד הסבר: כיוון שחכמים התירו לעני לאכול דמאי, וכל אדם יכול להפקיר את נכסיו ובעצם להיות עני, אז זה הופך להיות באיזשהו מקום דבר שראוי. "ומעשר ראשון שניתנה תרומתו" - לכאורה אם לוי לקח מעשר ראשון והפריש ממנו תרומת מעשר, זה חולין גמורים, אז לכאורה זה פשוט. אז גם פה הגמרא מחדשת שמדובר כאן במקרה שהקדימו בשיבולים. אנחנו יודעים שכדי שאדם יתחייב בתרומות ומעשרות הוא קוצר, דש, זורע, ואחרי שהוא מסיים את כל התהליך הזה הוא ממרח את הגורן - אוסף את הערימה ומחליק אותה, ואז הוא מתחייב בתרומות ומעשרות. והדבר הראשון שצריך להפריש זה תרומה גדולה. אחרי שהוא מפריש תרומה גדולה, הוא נותן ללוי בתור מעשר ראשון, הלוי מזה מפריש תרומת מעשר. לאחר מכן, ממה שנשאר הוא ייתן עוד מעשר אחד שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה יהיה מעשר שני, שצריך להעלות לירושלים או לפדות ולהעלות את הכסף לירושלים ולאכול אותו שם. בשנה השלישית והשישית המעשר הנוסף זה מעשר עני. בכל אופן, זה הנוהל הרגיל - שלוי מקבל את המעשר אחרי מירוח הכרי ואחרי שכבר הפרישו ממנו תרומה גדולה. אז המשנה אומרת שאם במקרה הלוי הקדים לפני המירוח - זה נקרא הקדימו בשיבולים, כלומר לקח את המעשר לפני התהליך האחרון, שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה גדולה - אז למרות שבתוך מה שקיבל היה חלק ששייך לכהן בתור תרומה גדולה, אף על פי כן הוא מפריש רק מעשר ראשון ולא תרומה גדולה. זה החידוש מהתורה: כתוב "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" - מכאן למדו חז"ל: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא מעשר מן המעשר ותרומה גדולה. כלומר במקרה שהקדימו בשיבולים הלוי באיזשהו מקום מרוויח, כי הוא חוסך את התרומה הגדולה, לא צריך לתת את זה לכהן. זה החידוש - שלמרות שהלוי הפריש רק תרומת מעשר ולא תרומה גדולה, הוא יוצא ידי חובה, כלומר מזמנים עליו. "מעשר שני והקדש שנפדו" - שוב פעם, לכאורה זה חולין גמורים. אז מה החידוש? הגמרא אומרת שמדובר שהוא פדה, אבל לא הוסיף חומש. אנחנו יודעים שאדם שפודה את המעשר שני שלו צריך להוסיף חומש, אבל אם הוא פודה מעשר של אחר הוא לא צריך. והחידוש הוא שגם אם הוא פודה של עצמו ונתן רק את הקרן ולא את החומש, זה פדוי. אמנם הוא חייב עוד חומש, אבל זה פדוי. "והשמש שאכל כזית" - החידוש הוא שהייתי חושב שמש, כיוון שהוא כל הזמן עובר ממקום למקום כדי לדאוג לאורחים, שאין לו קביעות - ואמרנו שרק שלושה שאכלו כאחת, כלומר יש להם קביעות. אז קא משמע לן שגם השמש יכול להצטרף. "והכותי" - הגמרא אומרת שהכותים, היה שלב שהתייחסו אליהם בתור יהודים, עד שגילו שהם מתפללים גם לפסל, דמות של יונה בהר גריזים, ואז פסקו שהם גויים לגמרי. אבל בשלב שהם היו נחשבים כישראל, היו דברים שראו שהם מקפידים ודברים שהם בכלל לא מקפידים. אז החידוש של המשנה שהכותי, למרות שזה ספק - האם הוא מעשר או לא מעשר - בכל אופן מזמנים עליו. '''אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהן'''. שוב פעם, הכל לכאורה דברים מאוד ברורים. תבל זה איסור תורה, זה לא הגיוני שצריכים להגיד לנו שאי אפשר לזמן - זה ברור שאי אפשר, כי אדם אוכל איסורים. אז הגמרא אומרת שמדובר כאן בתבל מדרבנן, כגון אם זה גדל בעציץ שלא נקוב, שכל החיוב של תבל שם הוא רק מדרבנן, וקא משמע לן שאפשר לזמן עליו. "ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו" - גם כאן, זה איסור תורה, אז ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שהחידוש הוא שהוא כן הפריש תרומת מעשר, ולא הפריש תרומה גדולה. אבל הרי אמרנו מקודם שהוא פטור! יש הבדל: מקודם דיברנו על מקרה שהקדימו בשיבולים, כלומר הלוי קיבל את המעשר לפני המירוח, ואז התורה פטרה אותו מתרומה גדולה. אבל כאן מדובר שהוא קיבל את המעשר אחרי המירוח, אבל לפני שהפרישו תרומה גדולה - כלומר בעל הבית כבר עשה את כל התהליך, מירח את הכרי, ולפני שיפריש תרומה גדולה בא הלוי ומבקש שייתן לו את המעשר. בתוך המעשר הזה יש חלק ששייך לכהן, אבל אחרי מירוח זה כבר חובה לתת. ממילא הלוי לא יכול להיפטר רק עם תרומת מעשר, הוא חייב להפריש קודם תרומה גדולה ואחר כך תרומת מעשר. ואם לא עשה כך, גם אם הפריש תרומת מעשר, המעשר ראשון הזה עדיין יש לו שם של טבל, אסור באכילה, ולא מזמנים עליו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' שלשה שאכלו כאחת.''' שישבו לאכול כאחת '''חייבין לזמן.''' להזדמן יחד ולברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו '''דמאי.''' פירות עמי הארץ קרוים דמאי כלומר דא מאי מעושרין הן אי לא לפי שהן חשודין על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפיריתיהן עד שיעשר ואם אכל ולא עישר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם '''ומעשר ראשון שניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה אלא תרומתו והיא תרומת מעשר ואע"פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה וכגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שחלה עליו רשות הכהן ליקח תרומה גדולה אחד מחמשים ונמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו מלבד תרומת מעשר שעל הלוי להפריש אחד מעשרה ואשמועינן מתני' דהכא דפטור הלוי בכה"ג מלהפריש תרומה גדולה דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ודרשינן האי מיעוטא להיכא שהקדימו בשבלים שעדיין לא הוקבע לתרומה '''ומעשר שני והקדש שנפדו.''' וכגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש שהבעלים הפודין מוסיפין חומש וקמ"ל דאין החומש מעכב ובכל הני אשמועינן דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כיון דבדיעבד מהני '''והשמש שאכל כזית.''' מהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות קמ"ל דאפ"ה מזמנין עליו. והכותי. הן מן האומות שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות והושיב' בערי שומרון ונתגיירו מאימת אריות שהיו אוכלים בהם כמפורש במלכים והיו שומרים תורה שבכתב וכל מצוה שהחזיקו בה היו יותר מדקדקים מישראל לפיכך היו מאמינים אותם בקצת המצות עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה ומאז עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם והלכך האידנא אין מזמנין על הכותי '''אבל אכל טבל.''' דגן שלא ניטלה תרומה ומעשרות קרוי טבל ופירושו טבל טב לא ובטבל דאורייתא לא איצטריך לאשמועינן אלא הב"ע בטבל דרבנן וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה וקמ"ל דאע"ג שאינו טבל אלא מדרבנן אין מזמנין עליו '''והקדש.''' כגון שחללו על גבי קרקע וכתיב את הכסף</div> <div class="yerum-leiden-text">שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהן· אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן· נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· ועד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה או' עד כביצה· כיצד מזמנין בשלשה או' נברך· בשלשה והוא או' ברכו· בעשרה או' נברך לאלהינו· בעשרה והוא או' ברכו· אחד עשרה ואחד עשר רבוא· במאה או' נברך לי'י אלהינו· במאה והוא או' ברכו· באלף או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' באלף והוא או' ברכו· בריבוא או' נברך לי'י אלהינו אלהי יש' אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו· ר' יוסי הגלילי או' לפי רוב הקהל מברכין שנ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור יש' אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין או' ברכו את י'י· ר' ישמעאל או' ברכו את י'י המבורך· שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וכן ששה נחלקין עד עשרה· ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים· שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן· ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר· וחכמ' או' מברכין· שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כול' הכא איתמר אין רשאין· וכה איתמר חייבין לזמן שמואל אמ' כאן בתחילה כאן בסוף· אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף· תרין אמורין חד אמ' נתנו דעת לאכול זהו בתחילה· אכלו כזית זהו בסוף· וחרנה אמ' אכלו כזית זהו בתחילה· גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב חונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה· שנים רשות· אמרה ר' זעירא קומי ר' יסא אמ' ליה אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן· רבנן דהכא בדעתון· ורבנן דהתם בדעתון· שמואל אמ' שנים שדנו דינן דין אלא שהוא נקרא בית דין חצוף· ר' יוחנן ור' שמע' בן לקיש תרויהון אמרין אפי' שנים שדנו</div> <div class="yerum-side">'''ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.''' כלומר שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה ואע"פ שניטלה ממנו תרומת מעשר וברישא קרי ליה ניטלה תרומתו התם שהקדימו בשבלים כדפרישית ומשום דלא חלה עליו חיוב תרומה גדולה קרי ניטלה תרומתו והכא בסיפא מיירי כגון שהקדימו הלוי לכהן לאחר שנתמרח בכרי שכבר הוקבע לתרומה מן התורה והוא נטל המעשר ראשון בתחילה קודם שהופרש ממנו תרומה גדולה והלכך קרי ליה הכא שלא ניטלה תרומתו לפי שיש בו אחד מחמשים הראוי לתרומה גדולה לכהן ואע"פ שהפריש ממנו תרומת מעשר אין מזמנין עליו '''ומעשר שני והקדש שלא נפדו.''' אם לא נפדה כלל מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא הב"ע שנפדו ולא נפדו כהלכתן ומעשר שני כגון שפדאו בגרוטות של כסף או במטבע אסימון שאין עליו צורה ורחמנא אמר וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה '''והשמש שאכל פחות מכזית.''' משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דהדר לרוב השנוים לצורך הדר נמי להא '''והנכרי.''' בגר שמל ולא טבל מיירי ואשמועינן דכל כמה דלא טביל נכרי גמור הוא דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול '''גמ' הכא איתמר אין רשאין ליחלק.''' במתני' לקמן בפרקין קתני שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק דמשמע שאין רשאין ליחלק אחר שכבר גמרו אכילתן כאחת ובאים לברך אז אינם יכולים לחלק אבל אם לא גמרו כאחת אלא אחד מהן גמר מקודם לחביריו יכול הוא לברך בפני עצמו '''והכא איתמר חייבין לזמן.''' דמשמע משישבו לאכול כאחת חל עליהם חובת זימון ולעולם חייבין הן לזמן ואף אם גמר אחד מהן מקודם אינו יכול לברך בפני עצמו וקשיין אהדדי '''כאן בתחילה כאן בסוף.''' מתני' דהכא בתחלה מיירי ומתני' דלקמן בסוף הוא דמיירי ופליגי תרין אמוראין בפירושא דמילתיה דשמואל '''חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחלה.''' וה"ק מתני' דהכא בשנתנו דעתם בתחלת אכילה לאכול ביחד בכה"ג חל עליהם חובת זימון לעולם אע"פ שלא גמרו אכילתן ביחד '''אכלו כזית זהו בסוף.''' כלומר מתני' דלקמן איירי בשהתחילו לאכול כאחת אלא אחר שאכל א' או שנים מהן כזית בא השלישי לאכול עמהן ובהא בעינן דוקא אם גמרו אכילתן כאחת דאז אינן רשאין ליחלק</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "מעשר שני והקדש שלא נפדו" - אם לא נפדו, לכאורה ברור שלא מזמנים עליהם. הגמרא אומרת שמדובר שהם כן נפדו אבל לא נפדו כהלכה, כגון שלא פדו על מטבע שיש בו צורה - שכתוב "וצרת הכסף בידך", ומכאן למדו חז"ל שיהיה בו צורה ולא סתם גוש כסף או גוש זהב, מה שחז"ל קוראים אסימון, מטבע בלי צורה. "והשמש שאכל פחות מכזית" - זה נאמר בדרך אגב, כיוון שאמרנו בהתחלה שמש שאכל כזית מזמנים, אז פה בפחות מכזית - די ברור. "והנכרי" - לכאורה גוי ברור שאי אפשר לזמן עליו. הגמרא אומרת שמדובר בגר שמל ולא טבל - כלומר כל עוד שלא טבל, שם גוי עליו ולא מזמנים עליו. '''גמ'''. שואלת הגמרא: '''הכא אמר, אין רשאין ליחלק'''. כלומר במשנה כמה משניות קודמת, שלושה שאכלו כאחת אין רשאים להיחלק - משמע שרק אם סיימו ביחד הם לא רשאים להיחלק, אבל אם אחד מהם סיים לאכול לפני, יכול לברך לבד וללכת. '''ואמר, חייבין לזמן''' - כלומר פה אתה אומר שאלה שאכלו ביחד יש עליהם חובה, ואין אפשרות להתחלק אפילו אם אחד סיים לפני כולם. לכאורה סתירה. אמר שמואל: '''כאן בתחלה, כאן בסוף'''. שואלת הגמרא מה זה בתחילה, מה זה בסוף? יש מחלוקת אמוראים: חד אמר: '''נתנו דעת לאכול, זהו בתחילה'''. כלומר אם מראש תכננו לאכול ביחד, גם אם לא סיימו ביחד אלא כל אחד אכל בזמן שלו, זה נקרא בתחילה, ואז חייבים לזמן. אבל אם לא תכננו לאכול ביחד, אלא במקרה יצא שאכלו ביחד, זה נקרא בסוף - ורק אם סיימו ביחד מחייבים אותם לזמן, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד יכול לברך לעצמו. וחד אמר: '''אכלו כזית, זהו בתחילה, גמרו אכילתן, זהו בסוף'''. כלומר בין אם תכננו לאכול ביחד, בין אם אכלו ביחד כזית - זה נקרא בתחילה והם חייבים לזמן ביחד. אבל בסוף - כגון שלא אכלו ביחד כזית, למשל אכלו לפני כן כל אחד לחוד, ולאחר מכן את החצי זית האחרון אכלו ביחד - אם סיימו ביחד חייבים לברך, אבל אם לא סיימו ביחד כל אחד רשאי לברך לעצמו, וזה נקרא בסוף. אמר רבי אבא בשם רב הונא, ורבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''שלשה חייבין לזמן, שנים רשות'''. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא. אמר לו: אני אין לי אלא המשנה: '''שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן'''. כלומר אני יודע רק את המשנה, שאומרת בפירוש ששלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן - אני מבין מכאן ששניים אינם רשאים לזמן. אמרי: רבנן דהכא בדעתון - כלומר רבי אסא בדעת חכמי ארץ ישראל, כמו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. ורבנן דהתם בדעתון - רבי אבא, שבא מבבל, בשיטת חכמי בבל, שהכוונה לשמואל. דאיתמר, אמר שמואל: '''שנים שדנו, דיניהן דין, אלא בית דין חצוף'''. כלומר אנחנו יודעים שתמיד בית דין זה שלושה, אבל מחדש שמואל שגם שניים אם דנו בדיעבד, הדין כשר, רק הם נקראים בית דין חצוף - משמע שגם בשניים יש קביעות, אבל לא כמו שלושה. אז גם בברכת המזון שניים לכתחילה לא מזמנים, אבל אם רוצים - יכולים מזמן, וזה בסדר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרי: '''אפילו שנים שדנו, אין דינן דין'''. כלומר אפילו בדיעבד אין דינם דין, כי בשניים אין שום קביעות, ובעצם לפי שיטתם שניים לא יכולים גם לזמן אם ירצו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד א''' {{שוליים|ז_ה}} '''האוכל טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שלא נפדו, או פחות מכזית - אינו מברך ברכה אחרונה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן קצו סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל אלו פטורים מברכה אחרונה, כמבואר ברמב"ם הלכות ברכות פ"א הי"ט ובשו"ע או"ח סימן קצו סעיף א. {{שוליים|ז_ו}} '''אין מזמנים על נוכרי בברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מזמנים על הנכרי, שאינו בכלל "ברוך אלוקינו", וכן פסקו רמב"ם ושו"ע (או"ח קצט,ד). {{שוליים|ז_ז}} '''שלושה שאכלו יחד וסיים אחד מהם לפני חבריו - האם רשאי לברך לעצמו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כתירוץ שמואל בר אבא: בתחילת הסעודה חייבים לזמן יחד ולא רשאים לחלק, ובסוף הסעודה (משהתחילו לאכול) אם הקדים אחד וסיים - רשאי לברך לעצמו ואינו חייב להמתין לחבריו, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח קצג,א. {{שוליים|ז_י}} '''דין ששפטו אותו שני דיינים אינו דין מחייב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה י , שו"ע חו"מ סימן ג סעיף ב , סמ"ג עשין צז <קטע סוף=נא א/> ==דף נא עמוד ב== <קטע התחלה=נא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן וריש לקיש שדין שנים אינו דין, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע שצריך בית דין של שלושה לפחות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נא עמוד ב<span class="yerum-runnum">101</span></div> אין דינן דין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{שוליים|ז_יא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכלו בנפרד ונתערבו, דימוי סוגיות שונות|{{ירו"מ-הדגשה|שלושה}}{{ירו"מ-הוסר| אמר ג}} שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין.]] רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר: {{שוליים|ז_יב}} והן שבאו משלש חבורות. {{ירו"מ-ביאור|שכבר נתחיבו בזימון.}} על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#דרבי זעירא|°]] וחבורתיה: והן שאכלו {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושתם כאחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: על הדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הטביל {{ירו"מ-הוסר|ג}} במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר, והן שבאו {{ירו"מ-הוסר|מג}} משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] וחבורתיה, והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, {{ירו"מ-הדגשה|והא}} {{ירו"מ-הוסר|ואנן}} אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין {{ירו"מ-ביאור|ולומדים}} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן: {{שוליים|ז_יג}}הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? {{ירו"מ-הוסר|התיב}}{{ירו"מ-הדגשה|השיב}} רבי יצחק בן אלישיב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלישיב|°]]: {{שוליים|ז_יד}}הרי טיט הנרוק משלים במקוה {{ירו"מ-הדגשה|לארבעים סאה}}, ואין מטבילין בו. אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו. {{שוליים|ז_טו}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת {{ירו"מ-ביאור|שאינם רשאים ליחלק}}, וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמרו: זו ברכת הזימון. רב זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: זו {{ירו"מ-הוסר|הזמן}} הזן את הכל. רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בר חנן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: זו הזן את הכל. התיב רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]]: והא מתניתא פליגא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_טז}}שנים שלשה {{ירו"מ-ביאור|יודעים כל אחד חלק מהברכות}} חייבין בברכת הזימון. <span id="דף_נב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אמר רב הונא: '''שאכלו, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזמנין'''. כלומר רב הונא מחדש חידוש גדול - ששלושה אנשים שכל אחד מהם אכל בנפרד, אם רוצים יכולים להצטרף ולזמן. רב חסדא אמר: '''והן שבאו משלש חבורות''' - שכבר התחייבו בזימון. כלומר אני לא יכול לצרף סתם שלושה אנשים שכל אחד אכל לבד, אלא רק אם על כל אחד מהם כבר חל חיוב של זימון כי הוא אכל בקבוצה אחרת של שלושה. ואומרת הגמרא: אם כך, יש לנו שלוש מחלוקות. על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה - רבי זעירא ורבי אסא, שאמרו שיש משנה שדווקא שלושה שאכלו חייבים לזמן ושתיים לא - אז '''והן שאכלו שלושתם כאחת'''. כלומר הדרך היחידה לחיוב זימון זה רק אם אכלו ביחד, אפילו אם כל אחד מהם היה כבר בחבורה עם חיוב זימון קודם - זה דעת רבי זעירא ורבי אסא. אז לפי רב הונא אפילו שלושה אנשים סתם שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, ולפי רב חסדא שלושה יכולים להצטרף בתנאי שכבר חל עליהם חיוב כי אכלו לפני כן בקבוצה אחרת. אלה שלוש דעות. אמר רבי יונה: אם כך נוכל מפה להגיע להלכה נוספת - '''על הדא דרב הונא''': שאמר ששלושה אנשים שכל אחד אכל בנפרד יכולים להצטרף, נוכל ללמוד לגבי עניין של אזוב. אנחנו יודעים שאדם שהיה טמא מת צריך שיזו עליו מי חטאת, מים של פרה אדומה, והדרך שעושים את זה - טובלים שלושה אזובות, שלושה גבעולים של אזוב, במים ומזים עליו. אז על דעתיה דרב הונא: '''הטביל במי חטאת שלוש איזובות, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ונתערבו, מזה בהן'''. הוא יכול לקחת גבעול אחד לטבול, עוד גבעול לטבול, עוד גבעול לטבול, ואז לקחת את שלושתם ולהזות ביחד - כמו לגבי זימון של שלושה אנשים שאכלו כל אחד בנפרד ויכולים להצטרף. אבל על דעתיה דרב חסדא, שאמר שבשלושה שרוצים להצטרף מצטרפים בתנאי שעל כל אחד מהם כבר חל חיוב קודם - אז באותה מידה: '''והן שבאו משלוש חבילות'''. כלומר אם היו שלוש חבילות וטבלתי כל חבילה בנפרד, ולאחר מכן מותר לי לקחת גבעול אחד מכל חבילה ולצרף ולהזות בהם - זה כמו בדיוק אותו דבר כמו הזימון. אבל על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה, שאומרים שדווקא אם אכלו ביחד יש עניין של צירוף - גם כאן: '''והוא שהטביל שלשתן כאחת'''. כי הדרך היחידה שאפשר יהיה להזות עם האזובים האלה, דווקא אם את כל השלושה טבלנו ביחד. עכשיו, '''אין תימר אין למידין אזוב מברכה''' - תגיד לי, מה אתה משווה? '''אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין מטיט הנרוק'''. אנחנו רואים שחכמים עושים כאלה דברים - למדו הלכות סוכה ומצאו דמיון לטיט הנרוק במקווה. '''כיי דתנינן תמן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה'''. יש לנו הלכה שאם באזור צמוד לדופן יש חלל בין הסכך לדופן - עד ארבע אמות אני רואה את הסכך כאילו חלק מהדופן, זה נקרא דופן עקומה, אבל זה בתנאי שיש שם חומר פסול לסכך, לא סכך כשר. אבל אם יש חלל, אוויר פוסל בשלושה טפחים - כלומר אם יש מרווח בין הסכך לדופן של שלושה טפחים אוויר, הסוכה פסולה. פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. אנחנו יודעים שסוכה מינימלית זה שבעה טפחים. אם יש לנו פחות משלושה טפחים אוויר - נניח ארבעה וחצי טפחים סכך ועוד שניים וחצי טפחים אוויר - אז האוויר מצטרף לגודל הסוכה, הסוכה הופכת להיות כשרה, כאילו יש שבעה טפחים סכך, אבל אסור לישון מתחת לסכך הזה. '''מהו לישן תחתיו?''' כלומר אם מותר לישון מתחת לאוויר הזה. רבי יצחק בן אלישיב השיב: '''הרי טיט הנרוק משלים במקוה, ואין מטבילין בו'''. אנחנו יודעים שמקווה צריך ארבעים סאה מי גשם, ואם חסר, אפשר לצרף טיט נרוק - טיט שנשפך, מחליק ולא קשה - אפשר לצרף אותו לתוך המקווה ואז מקבלים ארבעים סאה, אבל אסור לטבול בזה, צריך לטבול במים הצלולים. '''אף הכא, משלים בסוכה, ואין ישינין תחתיו''' - כמו שטיט נרוק מצטרף אבל לא טובלים בו, גם כאן האוויר מצטרף להשלים לשבעה טפחים, אבל לא ישנים תחתיו. '''שלושה שאכלו כאחת, וביקש אחד מהן לילך לו'''. אחד מהם רוצה ללכת. '''דבית רב אמרי: יברך ברכה ראשונה וילך לו'''. איזו ברכה ראשונה? '''דבית רב אמרו: זו ברכת הזימון'''. רב זעירא בשם רב ירמיה: '''זו הזן את הכל'''. רבי חלבו בר חנן בשם רב: '''זו הזן את הכל''' - הוא אמר כמו שגם רבי זעירא אמר. התיב רב ששת: '''והא מתניתא פליגא''' - מצאנו ברייתא שחולקת: '''שנים שלשה חייבין בברכת הזימון'''. כלומר אם היו שניים או שלושה אנשים וכל אחד יודע רק ברכה אחת, הם חייבים בזימון - כי כל אחד יגיד את הברכה שהוא יודע והאחרים יצאו ידי חובה. אבל אם זה ארבעה - לא. כלומר יש שלוש ברכות בברכת המזון, ובברכה אחת כל אחד יודע רק חצי - אם יש שני אנשים כל אחד יודע רק חצי, לא מזמנים, כי צריך שכל אחד ידע לפחות ברכה אחת שלמה. עכשיו, אם תאמר שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, לכאורה יש ארבע ברכות - ברכת הזימון, ברכת הזן, ברכת בונה ירושלים, ברכת הארץ. אז למה ארבעה לא? אומרת הגמרא: באמת מצאנו ברייתא שאומרת שגם ארבעה יכולים לזמן - אם כל אחד ידע ברכה אחת, ארבעה אנשים זה גם בסדר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">אין דינן דין· רב חונא אמ' שלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבורות· על דעתה דר' זירא וחבורתיה הן שאכלו שלשה כאחת· ר' יונה על הדא ורב חונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן· רב חסדא אמ' והן שבאו משלש חבילות· על דעתיה דר' זעירא וחבורתה והוא שהטביל שלשתן כאחת· אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק· כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה· הא פחות מיכן כשירה· מהו לישן תחתיו· התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו· אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו· שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו· דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו· אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרי {{ירו"מ-הוסר|בית}}[זו ברכת] הזימון· ר' זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל· ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל· התיב רב ששת· והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נא עמוד ב''' {{שוליים|ז_יג}} '''סוכה שהורחק סיכוכה מהדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחת אותו חלק פסול.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרל סעיף ט. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שסוכה שהורחק סיכוכה מן הדפנות שלושה טפחים פסולה, ומותר לישון תחתיו שם. {{שוליים|ז_יד}} '''טיט הנרוק (רקוק) במקווה - האם משלים לארבעים סאה ומועיל לטבילה בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ז, הלכה ג , רמב"ם, הלכות מקוואות, פרק ח, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף ל , שו"ע יו"ד סימן רא סעיף לב , סמ"ג עשין רמח. ''הכרעה:'' נפסק שטיט הנרוק משלים למקווה לארבעים סאה, אך אין מטבילין בו בעצמו, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן רא. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד א<span class="yerum-runnum">102</span></div> הא ארבעה לא! {{ירו"מ-ביאור|כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה}} אין תימר ברכת {{ירו"מ-הדגשה|ה}}זימון {{ירו"מ-הדגשה|זו ברכה}} ראשונה, ניתני ארבעה! {{ירו"מ-הדגשה|באמת}} אשכחן תני {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל, קשיא; {{ירו"מ-ביאור|שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות}} אין תימר {{ירו"מ-הדגשה|שגם לשיטתו יש ארבע, והרביעית}} זו הטוב והמטיב, לית את יכול. {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא {{ירו"מ-הדגשה|שהיא רק דרבנן}}. דאמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב, שלא נסרחו, והמטיב, שניתנו לקבורה. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: תיפתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אמר: הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב: ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך}}". "ואכלת ושבעת וברכת", זו ברכת הזימון. "את ה' אלהיך", זו הזן את הכל. "על הארץ", זו ברכת הארץ. "הטובה", זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר: ([[דברים ג כה|דברים דברים ג כה]]) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך", זה הטוב והמטיב. כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? ([[דברים לב ג|דברים האזינו לב ג]]) "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו". כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? "ואכלת ושבעת וברכת". ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: {{ירו"מ-הדגשה|בתורה כתיב: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו". ובמזון כתיב: "וברכתה את ה’ אלוקיך}}". אתיא שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} לגזירה שוה: מה שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה <span id="דף_נב_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נב. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהשיעורים האחרונים. מצאנו שהגמרא אומרת שלושה שחלקו אחת, וביקש אחד מהם לילך לו — דבית רב אמרי מברך ברכה ראשונה וילך לו. כלומר חייב לפחות את הברכה ראשונה כדי להוציא אותם, חלה עליהם חובת זימון. אז הוא מברך ברכה ראשונה איתם ויכול ללכת. מה קורה עם שאר הברכות? זה כבר דיון אחר. אבל בכל אופן שואלת הגמרא איזה היא ברכה ראשונה? יש מחלוקת. דבית רב אמרו זו ברכת הזימון. כלומר בעצם הוא צריך לזמן איתם ואז יכול ללכת. אבל רבי זירא אמר בשם רבי ירמיה זה הזן את הכל, כלומר הוא צריך להיות איתם גם כשיגידו את ברכת הזן. רבי חנינא אמר בשם רב זו הזן את הכל — גם כן, כמו שאמרנו עכשיו, הוא מאותה דעה שהברכה הראשונה זה ברכת הזן. כלומר אותו אדם שרוצה ללכת חייב להישאר עד שיסיימו את הזן את הכל. "אתיב רב ששת, והא מתניתא פליגא" — יש ברייתא שחולקת. "דתנינא: שנים ושלשה חייבים בברכת הזימון, '''הא ארבעה לא'''". הכוונה שאם יש לנו שני אנשים או שלושה שכל אחד מהם יודע רק חלק מהזימון, חלק מהברכות — הרי יש לנו בברכת המזון שלוש ברכות: הזן, בונה ירושלים ועל הארץ. אז אם יש שני אנשים או שלושה אנשים שכל אחד מהם יודע חלק, אפשר לזמן, אבל אם ארבעה לא. כי אם זה ארבעה אנשים שכל אחד יודע רק חלק, יוצא שבעצם ברכה אחת לא אדם אחד אומר אותה אלא שניים, וזה לא דבר מכובד ולכן לא מזמנים. צריך לפחות שכל אחד ידע ברכה שלמה. עכשיו, אם תימא שברכה ראשונה זה ברכת הזימון, אז "'''ניתני ארבעה'''" — מה הבעיה? אם אתה אומר שגם ברכת הזימון נקראת ברכה, אז בעצם יש לנו ארבע ברכות. אז למה ארבעה אנשים לא יכולים? "'''אשכחן תני ארבעה'''" — באמת יש לנו ברייתא שאומרת שארבעה גם כן מזמנים, וכנראה זו הכוונה. "'''אין תימר זו הזן את הכל, קשיא'''" — כלומר אם אתה אומר שהברכה הראשונה זה הזן את הכל, כי ברכת הזימון לא נקראת ברכה, אז זה יהיה קשה, כי הרי יש רק שלוש ברכות. אז איך ארבע? עכשיו, אבל אם תאמר שגם הוא סובר שיש ארבע, ורביעית זה הטוב והמיטיב — אנחנו יודעים שיש ארבע ברכות: חוץ מהזן, בונה ירושלים והארץ, יש גם ברכת הטוב והמיטיב. אז אולי נגיד שזה הברכה הרביעית. אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? "'''שנייא היא'''" — שהיא רק דרבנן. "'''דאמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב'''". אנחנו יודעים שהרומאים אחרי שהם הפילו את ביתר, אז הם עם הגופות — הם גידרו את הכרמים שלהם, ונעשה נס והגופות לא הסריחו. לאחר מכן, אחרי כמה שנים, נתנו גם כן לקבורה, ואז תיקנו את ברכת הטוב והמיטיב. באמת בהתחלה תיקנו את זה על היין, בגלל שהרומאים גידרו את הכרמים שלהם עם הגופות, ולאחר מכן קבעו את זה בסעודה. אז בעצם רואים שזו ברכה מאוחרת, ברכת רבנן, אין לה סמך בתורה. לכן לא הגיוני שיגידו שגם מי שיודע רק אותה יכול לזמן. "'''אמר רב חונה: תיפתר כרבי ישמעאל'''" — כלומר יוכל להגיד שהברייתא שאמרה שגם ארבעה מזמנים זה בשיטת רבי ישמעאל, שרבי ישמעאל אומר "'''הטוב והמטיב דבר תורה'''", כלומר גם לה יש סמך מהתורה. "'''דכתיב: ואכלת ושבעת וברכת'''" — זה ברכת הזימון. "'''את ה' אלהיך'''" — זו הזן את הכל. "'''על הארץ'''" — זו ברכת הארץ. "'''הטובה'''" — זו ברכת בונה ירושלים, שהרי חכיש זה בונה ירושלים, ולכן הוא אומר "'''ההר הטוב הזה והלבנון'''", כלומר בית המקדש נקרא ההר הטוב הזה, הר המוריה. "'''אשר נתן לך'''" — זה הטוב והמיטיב. שגם הטוב והמיטיב יש לה סמך מהתורה, וממילא יש ארבע ברכות שיש להן סמך מהפסוק. אם ארבעה יודעים, וכל אחד יודע ברכה אחת, יכולים לזמן, ולא חייבים להגיד שהברכה הראשונה זה ברכת הזימון. טוב, נושא חדש. אומרת הגמרא: "'''כתוב בתורה ברכה לפניה, ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה'''". ואת אומר, מה כתיב לפניה? איפה ראינו שכתוב שיש ברכה לפניה? "'''כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'''". "'''כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו'''" — כלומר לא כתוב ברכה לפני הארוחה, נכתב אחרי — "'''ואכלת ושבעת'''" — אבל לפניה לא כתוב. עכשיו, "'''ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?'''" אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן — כתיב בתורה "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו", וכתיב במזון "וברכת את ה' אלהיך". "'''אתיא שם שם לגזירה שוה'''" — כלומר מקישים פה כתוב "אלהינו" ופה כתוב "אלהיך", אז שם-שם זה גזירה שווה. "'''מה שם שנאמר בתורה, ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון, ברכה לפניו. ומה שם שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם שנאמר בתורה, לאחריה'''". ואומרת הגמרא "'''עד כדון כרבי עקיבא'''" — זה טוב לפי רבי עקיבא שלומד בגזירה שווה. אבל רבי ישמעאל שלומד בקל וחומר, מנין לו? "'''רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה?'''" </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">הא ארבעה לא· אין תימר ברכת זימון ראשונה מתני ארבעה· אשכחן תני ארבעה· אין תימר זו הזן את הכל קשיא· אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל· שנייא היא דאמ' רב חונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב· הטוב שלא נסרחו· והמטיב שניתנו לקבורה· אמ' רב חונא תיפתר כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמ' הטוב והמטיב דבר תורה דכת' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון· את י'י אלהיך זו הזן את הכל· על הארץ זו ברכת הארץ· הטובה זו ברכת בונה ירושלם· וכן הוא או' ההר הטוב הזה והלבנון· אשר נתן לך זה הטוב והמטיב· כתוב בתורה ברכה לפניה· ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה· מה כת' בה לפניה כי שם י'י אקרא הבו גודל לאלהינו· כתוב במזון ברכה לאחריה· ואין כת' לפניו· מה כת' לאחריו ואכלת ושבעת וברכת· ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה· ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אתיא] שם שם לגזירה שוה· מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו אף שם שבמזון ברכה לפניו· ומה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נב עמוד ב<span class="yerum-runnum">103</span></div> שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר במזון, ברכה לאחריו. אף שם {{ירו"מ-הדגשה|השם}} שנאמר בתורה, {{ירו"מ-הדגשה|ברכה}} לאחריה. עד כדון כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} שלומד בגזרה שוה, ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל{{ירו"מ-הוסר|כר}} {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שלומד מקל וחומר מניין? אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: קל וחומר: מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון {{ירו"מ-הדגשה|מניין}}? מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן {{ירו"מ-הדגשה|למדו מהפסוקים}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]<nowiki/>רבי יצחק אמר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמואל א ט יג]]) "כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים". [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[שמות כג כה|שמות משפטים כג כה]]) "ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך". אימתי הוא קרוי לחמך {{ירו"מ-הוסר|ואת מימיך}} ומימיך? עד שלא אכלת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה? מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי" אילין ג' קרויות {{ירו"מ-הדגשה|של העולים לתורה בשני וחמישי}}, מה את עביד לון? {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו כאחת, או {{ירו"מ-הוסר|בשלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|כשלשה}} שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו? אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר. {{ירו"מ-ביאור|כמו במזון שאחד פוטר השאר}} אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. {{ירו"מ-ביאור|שהרי קריאת התורה בציבור, אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים מדין שלושה שאכלו, שאחד מברך לכולם}} <span id="דף_נג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <section begin=edit1 /> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא "'''עד כדון תורה'''" — אז כי מצאנו דרך להוכיח שבתורה כמו שמברכים לפניה מברכים גם לאחריה. אבל מזון, הרי מצאנו רק שמברכים אחריו — מניין שמברכים לפניו? ואומרת הגמרא גם פה: "'''מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו?'''" זה קל וחומר שלא כל כך ברור, אבל בכל אופן הגמרא אומרת אותו. רבי יצחק ורבי נתן למדו מקרא, למדו מהפסוקים. רבי יצחק אמר, מדכתיב: "'''כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים'''". אנחנו יודעים ששאול חיפש את האתונות ולא מצא אותן, אז המשרת שלו אמר לו בוא נלך אל החוזה — הכוונה לשמואל — נלך אליו והוא יגלה לנו איפה האתונות. ואז הם פגשו נשים, שאלו אותן איפה, הן אמרו להם ששמואל נמצא בבמה וכולם מחכים לו כי הוא יברך על הזבח ואחר כך יאכלו הקרואים. אז רואים מכאן שקודם כל, לפני הארוחה, היו מברכים. רבי נתן אומר, מדכתיב: "'''ועבדתם את ה' אלהיכם, וברך את לחמך ואת מימיך'''". "וברך" קוראים לזה כאילו בריך, כלומר אתה תברך. "לחמך" — אימתי הוא קרוי לחמך? "'''עד שלא אכלת'''". כלומר לחם נקרא לחם לפני שאוכלים, לא אחרי שאוכלים. אז רואים כאן שצריך לברך לפני. "'''רבי אומר: מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך, בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן?'''" אומרת הגמרא "'''עד כדון מזון'''" — אם כי מצאנו דרך להוכיח שברכת המזון, שעל האוכל מברכים כמו שמברכים לאחריו מברכים לפניו. אבל התורה, מניין מוכיח שצריכים לברך אחריה? אומרת הגמרא: "'''מה אם מזון, שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן?'''" פה אני יכול להזכיר משהו בשם הרב ברוך אדישטיין, זכרונו לברכה, ראש ישיבת קריית שמואל. הוא היה אומר שכמו שבמזון אנחנו אומרים קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן — הוא אומר גם בתורה אותו דבר, אבל בתורה זה הפוך. באוכל, לפני שאדם אוכל הוא רעב, אחרי שהוא אוכל הוא שבע, אבל בתורה זה הפוך: לפני שאדם מתחיל ללמוד אז הוא לא מרגיש את הצורך בתורה, ואף על פי כן הוא חייב לברך. אחרי שהוא כבר התחיל ללמוד אז הוא מתחיל להרגיש את הרעב לתורה, אז קל וחומר שיצטרך לברך. זה קל וחומר שאמר הרב ברוך אדישטיין זכרונו לברכה, ראש ישיבה של קריית שמואל שבפתח תקווה. "'''רבי זעירא בעי'''" — רבי זירא הקשה: "'''אילין ג' קרויות'''" — כמו שאנחנו קוראים בשני וחמישי ובמנחה בשבת שעולים שלושה עולים — "'''מה את עביד לון?'''" כלומר, למה אתה מדמה את זה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, או שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו?'''" מה הנפקא מינה? "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת'''" — כלומר אם נעשה את זה כמו שלושה שאכלו כאחד, אז כמו שבשלושה שאכלו כאחד אחד מברך ופוטר את האחרים, אז גם כאן "'''הראשון מברך ברכה ראשונה, והאחרון ברכה אחרונה, והאמצעי אינו מברך כל עיקר'''". כמו שבברכת המזון אחד פוטר את השאר. אבל "'''אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו'''" — הרי שם כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם כאן "'''אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו'''". כלומר כל אחד יהיה חייב — גם הראשון, גם השני, גם השלישי — לברך לעצמו לפניו ולאחריו. "'''אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים'''". הרי קריאת התורה זה רק בציבור, אז מסתמא אם מדמים את זה, זה דווקא בברכת המזון שיש שלושה שאכלו כאחד, וממילא אחד מברך לכולם. אז גם כאן, בשלושה שעולים לתורה, הראשון יברך, האחרון יברך — כלומר הראשון מברך ברכה ראשונה, האחרון ברכה אחרונה, והאמצעי יהיה פטור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''וחרנא.''' ואידך אמר דאף אם אכל אחד או שנים מהן כזית ואח"כ בא השלישי זהו ג"כ נקרא בתחלה כיון שעיקר הסעודה אוכלין כאחת וחל עליהם חובת זימון ואינן רשאין לגמור סעודתן זה בלא זה '''גמרו אכילתן זהו בסוף.''' כלומר לא נקרא בסוף לענין שאין אחד מהן יכול לברך בפני עצמו אלא אחר שכבר גמרו דוקא אבל לא מקודם שגמרו היינו דוקא אם לא אכלו כל הסעודה כאחת כי אם גמר אכילתן היתה כאחת ובהא הוא דתנינן לקמן דשוב אינן רשאין ליחלק והיינו אחר שגמרו דוקא אבל מקודם יכולין ליחלק זה מזה דכיון שלא אכלו בתחלה כאחת לא חל עליהן חובת זימון ולומר שאינן יכולין ליחלק אף על פי שעדיין לא גמרו '''שלשה חובה.''' מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ"ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין '''אני אין לי אלא משנה.''' כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא '''רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון.''' ומפרש הש"ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא"י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור"ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">שם שבמזון ברכה לאחריו· אף שם שנא' בתורה לאחריה· עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל· ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומ' מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו· תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה· עד כדון תורה מזון מה· אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו· ר' יצחק ור' נתן אמ' כי הוא יברך הזבח· ואחר כך יאכלו הקרואים· ר' נתן או' ועבדתם את י'י אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך· אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת· ר' או' מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך· בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן· עד כדון מזון תורה מה· אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כל שכן· ר' זעירא בעי אילין שלשה קרויות מה את עבד לון כשלשה שאכלו כאחת· או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו· אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונה· והאחרון ברכה אחרונה· והאמצעי אינו מברך כל עיקר· אין תעבדינון בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו· אמ' ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים·</div> <div class="yerum-side">'''שמואל אמר.''' דאמר שמואל בפ"ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה"ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין '''ר' יוחנן ור"ל תרויהון אמרי.''' התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין '''שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו.''' כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן '''על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת.''' כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש"ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא"כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה '''ר' יונה על הדא דר' הונא.''' כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הטביל שלשה איזובות.''' בפ' י"א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן '''ונתערבו.''' מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה '''רב חסדא וכו'.''' וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר"ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה"ה דילפינן למצות הזייה באזוב '''אין תימר אין למדין אזוב מברכה.''' כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון '''ואנן חזינן.''' כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג"כ לשיעור הסוכה '''מהו לישן תחתיו.''' ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד א<span class="yerum-runnum">104</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ואם}} אם {{ירו"מ-הדגשה|למדנו לברכת התורה מברכת המזון רק בקריאה}} לרבים, {{ירו"מ-הוסר|אפי}}{{ירו"מ-הדגשה|אם כן}} בינו לבין עצמו לא יברך? {{ירו"מ-ביאור|ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד?}} אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אכל דמאי {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו מזמנים עליו}} הדא אמרה: אכל פירות {{ירו"מ-הדגשה|ש}}ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שניא היא}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האוכל דמאי, אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי|{{ירו"מ-הדגשה|ש}}בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן]] {{ירו"מ-הדגשה|כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר}}. ויי דא אמרה דא? {{ירו"מ-הדגשה|שמברכים על הספק מדתניא}}: כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: תיפתר כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כותי {{ירו"מ-הדגשה|כישראל, דאתפלגון}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם כותי כגוי או כישראל|{{ירו"מ-הדגשה|כותי הרי הוא}} כגוי,]] דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ב"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_יז}}נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? {{שוליים|ז_יח}}עד כזית. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: עד כביצה.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן}}. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], ורבי יוסי בן שאול[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן שאול|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה. והתני: אין מדקדקין בקטן! אמר רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|קיימא}}{{ירו"מ-הדגשה|קיימוה}} רבי חנינא בר חמא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו"מ-הוסר|לשני}}{{ירו"מ-הדגשה|בשני}} קטנים נצרכה, שאם היה קטן {{ירו"מ-הדגשה|ממש}}, עושין אותו <br><br> <span id="דף_נג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בהתאם להנחיות, הנה התמלול המתוקן והמודגש: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ג. בדף הקודם ראינו שהגמרא נסתה לדמות בין שלושת העקורים בתורה, עולים לתורה בשני וחמישי, לשלושה שאכלו. והגמרא אומרת: למד דמותותן לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד או לשלושה שאכלו כאחד. אם נדמה לשלושה שאכלו כל אחד בנפרד, אז בעצם כמו ששלושה שאכלו כל אחד בנפרד כל אחד חייב לברך לעצמו, אז גם שלושה שעולים לתורה, כל אחד חייב לברך לעצמו. כלומר, עולה הראשון מברך לפני ואחריו, השני גם כן וגם השלישי. אבל אם אני מדמה את זה לשלושה שאכלו כאחד, אז כמו ששמה אחד מברך לכולם, כלומר אחד יכול לברך ולפטור את כולם, אז גם בעלייה לתורה אחד יכול לברך ולפטור את כולם. אבל כיוון שהם עולים לא ברצף אלא כל אחד עולה אחרי השני, אז הראשון קורא את הברכה הראשונה והאחרון את הברכה האחרונה והשאר, אלה שבאמצע, פטורים מלברך. אומרת הגמרא: חייבים להגיד שהם מדמים את זה לשלושה שאכלו כאחד, כיוון שהרי קריאה בתורה זה רק בציבור. אז זה מקביל לשלושה שאכלו כאחד. ואם זה ככה כמו שאמרנו, אז הראשון מברך, האחרון מברך והאמצעים פטורים. שואלת הגמרא, אנחנו בדף נ"ג עמוד א', אם כל מה שלמדנו בברכת התורה - כמו ברכת המזון - זה רק בקריאה לרבים, '''אם לרבים, בינו לבין עצמו לא יברך?''' כן, אז למה מברכים בבוקר את ברכות התורה? הרי כל יחיד מברך. למה הוא מברך? הרי רק בציבור צריך לברך. '''אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה'''. כלומר זה בגלל סיבה אחרת. כמו שכל מצווה שבאים לקיים אותה יש ברכה לפניה, '''מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה'''. טוב, במשנה למדנו: אכל דמאי וכולי, מזמנין עליו. אומרת הגמרא: אם מזמנים על מי שאכל דמאי, '''הדא אמרה: אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין'''. כן, כי לכאורה דמאי זה פירות ספק - אנחנו לא יודעים אם ייסרו אותם או לא. '''אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה: בשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן'''. כדי לחייבן במעשרות, ולא ידוע מי נשאר ספק מהוסר. אומר לא, אין מה להשוות. ספק מהוסר זה ספק שקול, כלומר אתה לא יודע אם ייסרו או לא ייסרו. דמאי זה ספק קלוש, כי רוב הסיכוי שכן ייסרו. אנחנו יודעים שרבי יוחנן שגזר על הדמאי, הוא בדק, הוא ראה באמת שרוב האנשים כן מעשרים. היה מיעוט קטן שלא מעשר, אז זה לא ספק שקול. אתה לא יכול לדמות את זה לספק שקול. אומרת הגמרא, אז בכל אופן, '''ויי דא אמרה דא?''' - כלומר מה באמת כן יכול להוכיח לנו שכן מזמנים על מי שאכל דבר שהוא ספק? מיתניה כותי - '''כותי מזמנין עליו''', ככה כתוב במשנה. '''ואהן כותי, לאו ספק הוא?''' הרי אין לנו מושג אם הכותי מעשר או לא. חלק מהם מעשרים, חלק לא. שמה זה כבר ספק שקול, אבל בכל אופן רואים שמברכים עליו, מזמנים עליו. '''אמר רבי אבא: תיפתר כמן דמר כותי כגוי'''. כלומר, המשנה שאומרת שכותי מזמנים עליו, זה דווקא לפי הדעה שאומרת שהוא כישראל. ראינו שיש מחלוקת האם כותי נחשב כישראל או כגוי. את המוח גזרו הם לגמרי - כולם הסכימו, אבל בהתחלה הייתה מחלוקת. '''כותי כגוי, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי זה גוי, גוי גמור. אבל '''רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כישראל לכל דבר'''. אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ב'. '''מתני': נשים, ועבדים, וקטנים, אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין?''' כלומר כמה צריך לאכול כדי שיזמנו על מישהו? '''עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה'''. תנן, למדנו במשנה, נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: קטן עושין אותו סניף לעשרה'''. כלומר קטן, אפילו אם הוא קטן מאוד, אין בעיה, אפשר לצרף אותו לעשרה. אומרת הגמרא: '''והתני: אין מדקדקין בקטן!''' הרי יש ברייתא אחרת שאומרת שלא מדקדקים. זאת אומרת אם הוא על הגבול - אני לא בדיוק יודע אם הוא כבר בוגר או לא, כגון שיש לו שתי שערות אבל השערות אי אפשר לכופף את ראשם לעיקר. זה על הגבול לספק, אז פה לא מדקדקים, אפשר לצרף אותו. אבל קטן לגמרי לכאורה לא. אז מה? אחד אומר שכן. אומרת הגמרא: '''אמר רבי יוסי בר זבידא: רבי חנינא בר חמא ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: קטנים נצרכה, שאם היה קטן, עושין אותו ספק, עושין אותו ודאי'''. כלומר אם היה קטן ממש - עושין אותו רק סניף לעשרה, כלומר הוא יכול להיות רק העשירי. אבל אם היה ספק, כמו שאמרנו שיש לו שתי שערות אבל אין בהן כדי לכופף את ראשם לעיקרם, או שהוא היה בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות - במקרה כזה לא מדקדקים בו ועושים אותו כוודאי לעניין להשלים לעשרה, והוא בעצם יכול להיות אפילו התשיעי. זאת אומרת, אם יש לנו רק שמונה אנשים בוגרים, אפשר לצרף עוד אחד שהוא על הגבול, ואפשר לצרף עוד אחד שהוא קטן בתור עשירי - וזה מה שאמרנו שעושים אותו סניף. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך· אמ' ר' אבמרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה שלתורה· מה שאר כל המצות טעונות ברכה· אף זו טעונה ברכה· אכל דמאי· הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין· אמ' ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן· ויידא אמרה דא כותי מזמנין עליו· ואהן כותי לאו ספק הוא· אמ' ר' אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי ר'· רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כישראל לכל דבר· מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן· עד כמה מזמנין עד כזית· ר' יהודה או' עד כביצה· ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה· והתני אין מדקדקין בקטן· אמ' ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי יהודה בר פזי בשם רבי יוסי בר זבידא: תשעה נראין כעשרה'''. שואלת הגמרא, איך מדובר? האם בתשעה אנשים גדולים שנראים כמו עשרה, כי הם מפוזרים או מכונסים, זה כבר תלוי במבנה שלהם. או שהכוונה תשעה וקטן? מה בדיוק הכוונה "נראין כעשרה"? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד א''' {{שוליים|ז_יז}} '''אין מזמנים על נשים, עבדים וקטנים בזימון עם גדולים ובני חורין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; קטן שהגיע לחינוך מצטרף לזימון עשרה בלבד ולא לשלושה, כמבואר בשו"ע או"ח סימן קצט סעיף ו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נג עמוד ב<span class="yerum-runnum">105</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|סניף לעשרה. אם היה}} ספק, {{ירו"מ-ביאור|כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות}} {{ירו"מ-הוסר|ספק}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדקדקים בו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}עושין אותו {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ו{{ירו"מ-הדגשה|ו}}דאי {{ירו"מ-הדגשה|ועולה אף למנין התשעה, וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי יוסי בר זבידא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]: תשעה נראין כעשרה {{ירו"מ-הדגשה|מזמנים עליהם}}. מה מזמני{{ירו"מ-הדגשה|ם}}?,{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-ביאור|איך מדובר}} {{ירו"מ-הדגשה|האם בתשעה}} {{ירו"מ-הוסר|מסוימין}}{{ירו"מ-הדגשה|מסוימים}} {{ירו"מ-ביאור|גדולים שנראין כעשרה כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים}} {{ירו"מ-הדגשה|או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד}}{{ירו"מ-הוסר| אלא אפי}} קטן ביניהן {{ירו"מ-הדגשה|שנראים כעשרה? אמר}} רבי ברכיה הכהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה הכהן|°]]: רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: כמה {{ירו"מ-הדגשה|שה}}דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, {{ירו"מ-הדגשה|א}}ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי זה קל וחומר ו}}מה תמן {{ירו"מ-הדגשה|בעשרה}} שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|והא}} הא אינו כל שכן! תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף. {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיוכלו להזכיר את השם}}, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: כיני מתניתא: קטן {{ירו"מ-הדגשה|לקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|לספר}} ספר תורה, עושין אותו סניף {{ירו"מ-הדגשה|לעשרה}} מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] אמר: איתפלגון רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תרויהון בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר: {{שוליים|ז_יט}} שיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי נסא|°]]: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אביו}} {{ירו"מ-הוסר|אבא }}ועם רבי אנינייא בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אנינייא בר סיסי|°]] חביבי, ולא זמנין עלי {{שוליים|ז_כ}} עד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בעא קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]. ואית דאמרין: {{ירו"מ-הוסר|בעין}}{{ירו"מ-הדגשה|דבעו}} קומי רבי שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]]: תשעה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ואחד ירק {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? אמר לון: {{שוליים|ז_כא}} מזמנין. שמונה {{ירו"מ-הדגשה|אכלו}} פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: {{שוליים|ז_כב}} מזמנין. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] בעי: מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן, {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אצרכת לי, {{ירו"מ-הוסר|מיצרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומיצר}} לי {{ירו"מ-הוסר|מינך לא}}{{ירו"מ-הדגשה|דלא}} שאלתיה. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|תשעה אכלו פת ואחד ירק}} אותו שאכל ירק מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה דרבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן ד}}תני: שלוש מאות {{ירו"מ-הוסר|נזירין}}{{ירו"מ-הדגשה|נזירים}} עלו בימי רבי שמעון בן שטח[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן שטח|°]]. מאה וחמשים <span id="דף_נד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי ברכיה הכהן: רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי: כמה דברים אמורים תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה, ומר אף הכא, עושין אותו סניף לשלשה?''' כלומר, אם כשם שהקטן מצטרף לעשרה להשלים, אז גם קטן מצטרף לשלושה ויזמנו עליו? '''מה תמן שמזכירין את השם, עושין אותו סניף, כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן?''' כן, בשלושה הרי לא מזכירים את השם, אז לא כל שכן שיצטרפו אותו. '''אמר לו: הא אינו כל שכן!''' זה לא ראיה, זה לא קל וחומר, בדיוק הפוך. '''תמן, על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף'''. זה נשאר בשאלה. '''תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף'''. ומצינו בברייתא שאומרת כך. הרי בבבלי הגמרא אחרי שאומרת את זה שואלת: מה, ספר תורה גבר הוא? איך הוא יכול להצטרף? '''אמר רבי יודן: כיני מתניתא: קטן ספר תורה, עושין אותו סניף''' - צריך להבין את זה: קטן לקריאת ספר תורה עושים אותו סניף לעשרה, כלומר נשארו תשעה אנשים ומצרף קטן לקרוא בתורה. אומרת הגמרא: '''מאימתי עושין אותו סניף?''' כלומר, צריך להיות מינימום - אתה לא יכול תינוק בעריסה לצרף. '''רבי אבינא אמר: איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל: חד אמר: כדי שיהא יודע טיב ברכה'''. כלומר, אם הוא יודע מה זה ברכה כבר מצטרפים אותו. '''וחרנה אמר: שיהא יודע למי הוא מברך'''. מספיק שהוא יודע למי מברכים. '''אמר רבי נסא: כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא ועם רבי אנינייא בר סיסי חביבי, ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות'''. רואים מכאן שלמעשה בעצם לא מצרפים קטן. '''רבי שמואל בר שילת בעא קומי רב, ואית דאמרין: קומי רבי שמואל בר שילת: תשעה פת ואחד ירק?''' כן, אם תשע אכלו פת ואחד אכל ירק, האם מזמנים? '''אמר לון: מזמנין. שמונה פת ושנים ירק? אמר לון: מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון: מזמנין.''' '''רבי אבינא בעי: מחצה למחצה מהו?''' כלומר אם חמישה אכלו ירק וחמישה אכלו פת, מזמנים או לא? '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, אצרכת לי, לי שאלתיה'''. כלומר, עד שאני הייתי בבבל עדיין הסתפקתי בשאלה הזאת, ואני ממש מצטער שלא שאלתי, לא העזתי לשאול. '''רבי ירמיה בעי: אותו שאכל ירק מהו שיברך?''' כלומר, זה שהוא מצטרף - הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' - פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. מה הראיה? '''תני: שלוש מאות עלו בימי רבי שמעון בן שטח.''' שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות - כל נזיר כשהוא מסיים את הנזירות צריך להביא שלוש קורבנות, ולא היה להם כסף. אז '''מאה וחמשים''' הוא מצא להם פתח, כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל מאה וחמישים הוא לא מצא להם פתח... </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נג עמוד ב''' {{שוליים|ז_יט}} '''בעל ברית המזון חייב לדעת ולכוון למי הוא מברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קצט סעיף י , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיהא יודע למי הוא מברך, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה ללא חילוק. {{שוליים|ז_כא}} '''בקבוצת סועדים שרובם אכלו פת ומיעוטם ירק - מזמנים על הכל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הכרעה כרוב אוכלי הפת, שנקבע בירושלמי שגם שמונה שאכלו פת ושנים ירק מזמנים, ופסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_כב}} '''מי שאכל ירק בלבד בסעודה עם אוכלי פת, האם הוא נצרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נג ב/> ==דף נד עמוד א== <קטע התחלה=נד א/>. ''הכרעה:'' הבבלי (ברכות מה ע"ב) פוסק שאף האוכל ירק מצטרף לזימון ומברך "נברך", ולכן נפסק להלכה כבבלי - שו"ע או"ח קצז,ב פסק שירק מצטרף לזימון אם אכל ממנו כדי שביעה או שהוא רגיל בכך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">ספק· ספק עושין אותו וודאי· ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה [מזמנין] מה {{ירו"מ-הוסר|עביי}}מסויימין · אלא אפי' קטן ביניהן · ר' ברכיה אמ' ר' יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי במ' דברי' אמור' תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה · מה {{ירו"מ-הוסר|אין}}תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן ·[אמר לה והא אינו כל שכן] תמן על ידי שהן אומ' את השם עושין אותו סניף וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף · תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף · אמ' ר' יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף · מאימתי עושין אותו סניף · ר' אבינא אמ' איתפלגון רב חונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמ' כדי שיהא יודע טיב ברכה · וחרנה אמ' שיהא יודע למי הוא מברך · אמ' ר' נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסיי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות · שמואל בר שילת בעא קומי רב · ואית דאמרין בעון קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמ' לון מזמנין · [שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין] שבעה פת ושלשה ירק · אמ' לון מזמנין · ר' אבינא בעי מחצה למחצה מהו · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינן לא שלותה ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר' שמעון בן שטח מאה וחמשים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א<span class="yerum-runnum">106</span></div> מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא. אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין, {{ירו"מ-ביאור|יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}} אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשים. אזל לישנא בישא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר ליה: לא יהב מן דידיה {{ירו"מ-ביאור|שלא נתן משלו}} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל {{ירו"מ-ביאור|פחד}} שמעון בן שטח וערק. {{ירו"מ-ביאור|ברח}} בתר יומין, {{ירו"מ-ביאור|אחר זמן}} סלקון בני נש רברבין {{ירו"מ-ביאור|באו אנשים חשובים}} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין {{ירו"מ-ביאור|תוך שהם יושבים}} אכלין, אמרין ליה: נהירין אנן {{ירו"מ-ביאור|זוכרים אנו}} דהוה אית הכא חד גבר סב, {{ירו"מ-ביאור|שהיה כאן זקן אחד}} והוה אמר קומין מילין דחכמה. {{ירו"מ-ביאור|שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}} תני לון עובדא. {{ירו"מ-ביאור|סיפר להם את המעשה}} אמרין ליה: שלח ואייתיתיה. {{ירו"מ-ביאור|תביא אותו}} שלח ויהב ליה מילא, {{ירו"מ-ביאור|הבטיח}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא יפגע בו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתא}} אתא ויתיב ליה {{ירו"מ-ביאור|בא וישב לו}} בין מלכא למלכתא. אמר לו: למה {{ירו"מ-הוסר|אפליית}} אפלית {{ירו"מ-ביאור|שיטיתה}} בי? אמר לו: לא אפליית בך. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: ([[קהלת ז יב]]) "כי בצל החכמה בצל הכסף" אמר ליה: ולמה ערקת? {{ירו"מ-ביאור|ברחתה}} אמר לו: שמעית דמרי {{ירו"מ-ביאור|שאדוני}} כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: {{ירו"מ-ביאור|והחלטתי לקיים את הפסוק}} ([[ישעיהו כו כ]]) "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם". וקרא עלוי: {{ירו"מ-הדגשה|ינאי את הפסוק}} ([[קהלת ז יב]]) "ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה" {{ירו"מ-ביאור|שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}} אמר לו: ולמה יתבת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בין מלכא למלכתא? אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: ([[קהלת יא א]]) "סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: הבו ליה כסא דליבריך! נסב כסא ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו: עד כדון {{ירו"מ-ביאור|עדיין}} את בקשיותך! {{ירו"מ-ביאור|הרי אין זה נוסח הברכה}} אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו? אמר: {{ירו"מ-הוסר|הבון}} הבו ליה דליכול! יהבו ליה ואכל, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: "נברך על המזון שאכלנו" אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: חולקין על [[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן שטח|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן שטח. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ירמיה}} אמר: על הראשונה. {{ירו"מ-ביאור|שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|אבא}} אמר: {{שוליים|ז_כג}}על השנייה. {{ירו"מ-ביאור|שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם, והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו}} מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]? התם צריכה ליה {{ירו"מ-ביאור|הסתפק}} {{ירו"מ-הדגשה|האם יכול לזמן}}, {{ירו"מ-הוסר|וכה}}{{ירו"מ-הדגשה|והכא}} פשיטא ליה {{ירו"מ-הדגשה|שלא יכול לזמן? הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך כרבנן}}; הן דצריכה ליה, {{ירו"מ-ביאור| מה שהוא הסתפק}} {{ירו"מ-הוסר|כרבנן הן דפשיטא ליה }}כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. {{ירו"מ-הדגשה|כד}}תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} עלה {{שוליים|ז_כד}}היסב ואכל עמהן, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מי שלא אכל דגן מצטרף לזימון|אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין {{ירו"מ-הדגשה|עליו}}]] {{ירו"מ-הדגשה|אבל ל}}דברי חכמים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. {{ירו"מ-ביאור|ובזה הסתפק רבי ירמיה לדעת רבן גמליאל האם כשם שמצטרף לזימון, כך יכול לזמן, או לא.}} והתני {{שוליים|ז_כה}}שנים פת ואחד ירק, מזמנין! מתניתה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל. <br> <span id="דף_נד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> תשעה אכלו פת ואחד אכל ירק. אותו שאכל ירק, מה הוא שיברך? כן, כלומר זה שהוא מצטרף הבנו. השאלה אם אותו אחד שאכל ירק יכול להיות זה שמזמן. ואת הגמרא המוחלפת שציטט רבי ירמיה, כן, פה הוא מסתפק האם אותו שאכל ירק מזמן או לא, ואילו בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשוט הוא לא יכול לזמן. כן, מה הראיה? מה הסיפור? כתוב בברייתא ששלוש מאות נזירים עלו בימי רבי שמעון בן שטח. שהיו נזירים עניים שלא היה להם קורבנות. כל נזיר, כשהוא מסיים את הנזירות הוא צריך להביא שלוש קורבנות, אז הם צריכים להביא קורבן ולא היה להם כסף. אז מאה וחמישים - '''מצא להן פתח''', כלומר הוא התיר להם את הנזירות ואז בעצם הם נפטרו. אבל '''מאה וחמישים לא מצא להן פתח'''. '''אתא גבי ינאי מלכא''', הוא בא לפני ינאי מלך, '''אמר לו: אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין'''. שלוש מאות נזירים צריכים תשע מאות קורבנות, '''אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי''', אתה תביא ארבע מאות וחמישים משלך ואני אביא ארבע מאות וחמישים משלי. כלומר חצי ממך, חצי ממני. '''שלח ליה ארבע מאה וחמשים''', כלומר הוא שלח לו ארבע מאות וחמישים קורבנות. '''אזל לישנא בישא ומר ליה: לא יהב מן דידיה כלום''', כלומר גילה לינאי שלא נתן משלו כלום, ששמעון בן שטח לא ידע כלום. '''שמע ינאי מלכא וכעס. דחל שמעון בן שטח וערק''', הוא פחד וברח. '''בתר יומין''', כלומר אחרי כמה זמן, '''סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא''', הגיעו אנשים חשובים ממלכות פרס לבקר את ינאי מלך. מן דיתבין אכלין, תוך כדי שהם אוכלים, '''אמרין ליה: נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב''', אנחנו זוכרים שהיה פה איזה יהודי זקן '''והוה אמר קומין מילין דחכמה''', היה אומר לנו דברי חוכמה. למה הוא לא נמצא כאן? '''תני לון עובדא''', סיפר להם את כל הסיפור. '''אמרין ליה: שלח ואייתיתיה''', תשלח לו שיבוא. '''שלח ויהב ליה מילא''', נשבע לו שלא יפגע בו. '''אתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא'''. רבי שמעון בן שטח בא וישב בין המלך למלכה. '''אמר לו: למה אפלית בי?''' כלומר למה שיטית בי? '''אמר לו: לא אפליית בך... את מממונך ואנא מן אורייתי'''. כלומר אני נתתי חצי, פטרתי חצי מהאנשים וזה כמו שנתתי. '''דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף'''. '''אמר ליה: ולמה ערקת?''' כלומר למה ברחת? אמר לו: '''שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'''. '''וקרא עלוי: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה'''. כי ינאי באמת ידע שהוא התכוון להרוג אותו, אז הוא ראה שבזכות זה שהוא היה חכם הוא ניצל. '''אמר לו: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?''' למה בין המלך למלכה? '''אמר לו: בסיפרי דבן סירא כתיב: סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך'''. '''אמר: הבו ליה כסא דליבריך!''' כלומר ינאי אמר תנו לו כוס כדי שיברך לנו. '''נסב כסא ומר: נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו'''. '''אמר לו: עד כדון את בקשיותך!''' הרי אין, לא מזמנים ככה. '''אמר לו: ומה נאמר? על המזון שלא אכלנו?''' הרי לא אכלתי כלום. '''אמר: הבו ליה דליכול!''' '''יהבו ליה ואכל, ומר: נברך על המזון שאכלנו'''. '''אמר רבי יוחנן: חולקין על רבי שמעון בן שטח'''. כלומר חכמים חולקים על רבי שמעון בן שטח. עכשיו מה בדיוק הם חולקים? '''רבי אבא אמר: על הראשונה''', שהוא לא רצה לזמן אלא אם כן יאכל, על זה חכמים חולקים כי לדעת חכמים גם אם לא אכל יכול לברך. אדם ששייך בברכת הזימון, גם אם הוא לא חייב, יכול להוציא אחרים מדין ערבות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''התיב.''' והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ"ה אין מטבילין בו כדתנן בפ"ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה '''אף הכא.''' באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה"ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון '''יברך ברכה ראשונה.''' ואח"כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו '''זו הזן את הכל.''' וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח"כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא '''התיב רב ששת.''' על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל '''שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון.''' א"נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן '''הא ארבעה לא.''' כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב '''אשכח תני ארבעה.''' ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה</div> <div class="yerum-leiden-text">מצא להן פתח · ומאה וחמשים לא מצא להן פתח · אתא גבי ינאי מלכא אמ' ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין · אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי · שלח ליה ארבע מאה וחמשין · אזל לישנא בישא ואמר ליה לא יהב מן דידיה כלום · שמע ינאי מלכא וכעס · דחל שמעון בן שטח וערק · בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא · מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא · אמרין ליה שלח ואייתיתיה · שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא · אמ' ליה למה אפליית בי · אמ' ליה לא אפליית בך · את ממונך ואנא מן אורייתי דכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף · אמ' ליה ולמה ערקת · אמ' ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם · וקרא עלוי ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה · אמ' ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא · אמ' ליה בסיפרא דבן סירא כת' סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך · אמ' הבו ליה {{ירו"מ-הוסר|הבו}}כסא דליבריך · נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו · אמ' ליה עד כדון את בקשיותך · אמ' ליה ומה נימא על המזון שלא אכלנו · אמ' הבון ליה דליכול · יהבו ליה ואכל · ומר נברך על המזון שאכלנו · אמ' ר' יוחנן חולקין על ר' שמעון בן שטח · ר' ירמיה אמ' על הראשונה · ר' אבא אמ' על השנייה · מחלפה שיטתיה דר' ירמיה · התם צריכא ליה · וכה פשיטא ליה [הן דצריכי' ליה כרבנן הן דפשיט' ליה] כרבן שמעון בן גמליאל · תני עלה היסב ואכל עמהן אעפ' שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמ' · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן · תני שנים פת ואחד {{ירו"מ-הוסר|דגן}}ירק מזמנין · מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל</div> <div class="yerum-side">'''אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא.''' כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א"כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם '''אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'.''' כלומר וכי תימא דאף למ"ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא"כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא"כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא '''אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל.''' כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס"ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב '''כתוב בתורה ברכה לפניה וכו'.''' כלומר למדנו מן הכתוב לברך על התורה לפניה כדדריש מקרא כי שם ה' אקרא כשאני בא לקרא בתורה ואקרא בשם ה' הבו גודל לאלהינו ואתם תענו אמן אבל לא למדנו מן הכתוב לברך על התורה לאחריה ובמזון מצינו דלאחריו הוא דכתיב אבל אינו כתוב לברכה לפניו '''ומנין וכו' אתיא שם שם לג"ש.''' כתיב הכא כי שם ה' אקרא וכתיב התם וברכת את ה' '''עד כדון כר' עקיבא.''' זו דברי ר"ע דדריש מג"ש '''כר' ישמעאל.''' אבל ר' ישמעאל לא דריש לה מג"ש אלא מקל וחומר כדקאמר ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו מק"ו אלא תורה וברכה לאחריה מק"ו ממזון '''מזון מה.''' מה למדנו למזון לברכה שלפניו וקאמר דנמי ילפינן איפכא ק"ו מתורה וכו' '''שאינה טעונה ברכה לאחריה.''' מן הכתוב בפירוש '''ר' נתן אומר.''' מהכא דכתיב ועבדתם וכו'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ר' יצחק ור' נתן פליגי ר' יצחק אמר.''' מהכא למדנו לברכה לפניו למזון דכתיב כי הוא יברך הזבח ואח"כ וכו' '''אימתי הוא קרוי לחמך וכו'.''' כלומר לאימתי ניכר שהוא לחם או מים עד שלא אכלת וכתיב ועבדתם וגו' מכאן שהוא טעון ברכה לפניו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי ירמיה אמר: על השנייה''', כלומר זה שהוא זימן, על זה חולקים עליו, כי הרי הוא לא אכל לחם. הוא רק שתה כוס יין - מעובדה שלא רצה לשטוף ידיים, אז משום מה הוא לא אכל לחם והוא בכל זאת זימן. אז רואים מכאן שבעצם רבי ירמיה סובר שאדם שלא אכל, למרות שהוא מצטרף לזימון, לא יכול לזמן. אז למה אצלנו הוא שואל האם יכול לזמן או לא? נשמע מה אומרת הגמרא. '''מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה?''' שמה הוא מסתפק האם יכול לזמן או לא, וככה בסיפור של רבי שמעון בן שטח פשיטא לו שהוא לא יכול לזמן. אומרת הגמרא: '''התם צריכה ליה, פשיטא ליה''' - כי רבנן, כלומר מה שברור לו שהוא לא יכול לזמן, פה הוא מדבר לפי שיטת רבנן. לפי רבנן ברור לו שהוא לא יכול לזמן, אבל '''הן דצריכה ליה''' - זה כרבן שמעון בן גמליאל. כי רבן שמעון בן גמליאל אומר '''עלה היסב ואכל עמהן, אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין''', ככה למדנו במשנה. אז עליו הוא שואל, אבל לדברי חכמים, שהם אומרים שאינו מצטרף אלא אם כן אכל כזית דגן, ברור, אין מקום לשאלה. '''אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן'''. אז לגביהם פה פשיטא שלא יכול לזמן אם אכל ירק, כי אפילו להצטרף הוא לא מצטרף. במה הוא יצטרף? ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, כשם שהוא אומר שהוא מצטרף לזימון, האם ככה גם הוא בעצמו יכול לזמן או לא? אומרת הגמרא: איך אתה אומר שאם אחד אכל ירק הוא לא מצטרף? '''והתני שנים פת ואחד ירק, מזמנין!''' אין בעיה - '''מתניתה כרבן שמעון בן גמליאל'''. ברור לנו שהוא חולק וסובר שגם מי שאכל ירק יכול להצטרף. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד א''' {{שוליים|ז_כד}} '''חובה לאכול כזית דגן כדי להצטרף לזימון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קצז סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן/רבן גמליאל שאין מזמנין עד שיאכל כזית דגן, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב<span class="yerum-runnum">107</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ג"><br><strong>מתני':</strong> כיצד מזמנין? {{שוליים|ז_כו}} {{ירו"מ-הוסר|בג}} בשלושה אומר "נברך"; {{ירו"מ-הדגשה|בשלושה והוא אומר "ברכו}}" בעשרה אומר "נברך לאלהינו"; בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר רבוא במאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר "ברכו" בריבוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים שנאמר: ([[תהילים סח כז]]) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר "ברכו את ה'" [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: {{שוליים|ז_כז}}"ברכו את ה' המבורך"<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הוסר|דלמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דלמא}}: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}} ורבי חנינא חברון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא חברון דרבנן|°]] הוו {{ירו"מ-הוסר|יתבון}} יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] כסא, ובירך ואמר "נברך" {{ירו"מ-הוסר|ולא }}אמר {{ירו"מ-הדגשה|לו}}{{ירו"מ-הוסר| ברכו אל}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: ולמה לא אמרת "ברכו"? אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נקדנין הוא לשון גנאי|{{ירו"מ-הוסר|והנוקדנין}} והנקדנין תופסין אותו על כך]]. {{ירו"מ-ביאור|המקפידים שלא לצורך}} ובאיש {{ירו"מ-ביאור|כאב}} לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], בגין דצווח {{ירו"מ-ביאור|קרא}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|נוקדנא}} נקדנא. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל. {{ירו"מ-ביאור|אנני אומר ברכו אלא נברך}} התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר "ברכו"! אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: מכיון דיימר "המבורך", אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] הוה משמש קומי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. מזג ליה כסא, אמר לו זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: סב בריך! {{ירו"מ-הדגשה|ותתכוון להוציא אותי}},{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}יהב דעתך דאת מישתי חורנה, {{ירו"מ-ביאור|ותן דעתך שתשתה עוד}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תצטרך לברך על כל כוס}}, דתני: {{שוליים|ז_כח}}השמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.}} כן הב דעתך מפקא ידי {{ירו"מ-הוסר|חובתי}}{{ירו"מ-הדגשה|חובתך}} {{ירו"מ-ביאור|כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותענה}} {{ירו"מ-הוסר|באמן}} אמן.<br><br> <span id="דף_נה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו במשנה, פרק ז' הלכה ג'. '''מתני': כיצד מזמנין? בשלושה אומר נברך''', '''בשלושה והוא אומר ברכו''', כי גם בלעדיו יש ברכה. '''בעשרה אומר נברך לאלהינו''', '''בעשרה והוא אומר ברכו''', '''אחד עשרה ואחד עשר רבוא'''. מה שהמשנה אומרת שבין עשרה בין עשרת ריבוא זו אותה ברכה. '''במאה אומר נברך לה' אלהינו, במאה והוא אומר ברכו'''. '''באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל, באלף והוא אומר ברכו'''. '''בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'''. '''רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל מברכים'''. הגמרא תסביר שבעצם מה שאמרנו מקודם זו דעת רבי יוסי, שאומר שלפי הכמות ככה בעצם הברכה גדלה, '''שנאמר: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל'''. לפי המקהלות, ככל שיש יותר ציבור ככה מברכים ברכה יותר מכובדת. '''אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה''''. '''רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך'''. הגמרא: '''גמ':''' - מעשה שהיה, '''רבי זעירא רבי יעקב בר אחא רבי חייא בר אבא ורבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין'''. '''נסב רבי יעקב בר אחא כסא, ובירך ואמר נברך'''. הוא לא אמר ברכו. '''אמר רבי חייא בר אבא: ולמה לא אמרת ברכו?''' הרי יותר משלושה? '''אמר לו: ולא כן תני: אין מדקדקין בדבר, בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך'''. אבל '''הנקדנין תופסין אותו על כך'''. '''ובאיש לרבי זעירא''', רבי זעירא הרגיש לא טוב '''בגין דצווח רבי יעקב בר אחא לרבי חייא בר אבא נקדנא''', כי לא היה נעים לו מזה שרבי יעקב בר אחא קרא לרבי חייא בר אבא קפדן סתם. '''שמואל אמר: איני מוציא את עצמי מן הכלל'''. לא מוכן להגיד ברכו, תמיד אומר נברך. '''התיבון: הרי ברכת התורה, הרי הוא אומר ברכו!''' אז שמואל מוציא את עצמו מהכלל. '''אמר רבי אבין: מכיון דיימר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל'''. כלומר כיוון שהוא חוזר ואומר "ברכות ה' המבורך", יוצא מכאן שהוא בעצמו גם מברך, אז לא הוציא את עצמו מן הכלל. '''רבי אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא'''. '''מזג ליה כסא''', ורבי זעירא אמר לו: '''סב בריך!''' תברך אתה ותתכוון להוציא אותי. '''יהב דעתך דאת מישתי חורנה''', וגם תדע שזה לא הכוס היחידה שאתה שותה, אל תתכוון כבר עכשיו לזה שלא תצטרך לברך על הכוס השנייה, '''דתני: השמש מברך על כל כוס וכוס''', כי הרי הוא לא בטוח שייתנו לו עוד אחד, '''ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה''', כי הדרך שלו לאכול כמה פרוסות. '''אמר ליה: כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה''', כמו שאני מתכוון להוציא אותך בברכה, '''כן הב דעתך מפקא ידי אמן''' - כלומר גם אתה תתכוון לצאת ידי חובתך בברכה שאני אומר, ותאמר אמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נד עמוד ב''' {{שוליים|ז_כו}} '''נוסח הזימון בברכת המזון משתנה לפי מספר המסובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ב , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים כלשון המשנה שהובאה בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שיש נוסחים קבועים לפי מספר המסובים (שלושה, עשרה, מאה, אלף, ריבוא), ולא כרבי יוסי הגלילי. {{שוליים|ז_כז}} '''בזימון, יכול המזמן לומר "נברך" או "ברכו" ושניהם כשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה א , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא שאין מדקדקין בין "נברך" ל"ברכו", כדעת התנא ששניהם כשרים ואין תופסים על כך אלא הנקדנים; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן נז סעיף א.. {{שוליים|ז_כח}} '''השמש המשרת בסעודה, אם מברך בעצמו, האם עליו לחזור ולברך על כל כוס וכוס ופרוסה ופרוסה שנוטל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קסט סעיף ג <קטע סוף=נד ב/> ==דף נה עמוד א== <קטע התחלה=נה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שהוא עצמו שותה ונהנה, אך אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה שכן יוצא בברכת בעל הבית כשמתכוון להוציאו ועונה אמן, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' · כיצד מזמנין בשלשה או' נברך · בשלשה והוא או' ברכו · בעשרה או' נברך אלהינו · בעשרה והוא או' ברכו · דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא ר' חנינא חברון דרבנן הוו יתבין אכלין · נסב ר' יעקב בר אחא כסא ובירך ואמ' נברך ולא אמ' ברכו · אמ' ליה ר' חייא בר בא · ולמה לא אמרת ברכו · אמ' ליה ולא כן תני אין מדקדקין בדבר · בין שאמ' [נברך בין שאמר] ברכו אין תופסין אותו על כך · והנוקדנין תופסין אותו על כך · ובאיש לר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בבא נוקדנא · שמואל אמ' איני מוציא את עצמי מן הכלל [הותיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבון מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל ]· ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא מזג ליה כסא אמ' ליה סב בריך · {{ירו"מ-הוסר|אמ' ליה}} והב דעתך דאת מישתי חורנה דתני השמש מברך על כל כוס וכוס · ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה · אמ' ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א<span class="yerum-runnum">108</span></div> אמר רב תנחום בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר ירמיה|°]]: מתניתא אמרה כן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ז_כט}}המתעסק לא יצא, {{שוליים|ז_ל}}והשומע מן המתעסק לא יצא. {{ירו"מ-ביאור|מכאן שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: במאה אומר {{ירו"מ-הדגשה|ובמאה אומר נברך לה' אלהינו במאה והוא אומר בר}}כו {{ירו"מ-הדגשה|באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: לפי רוב הקהל מברכים}} אבל {{ירו"מ-הדגשה|ל}}דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] אמר: {{שוליים|ז_לא}}הלכה כמי שאומר: אחד {{ירו"מ-הוסר|עשרה}} עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נאמר כאן עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב אלקים ניצב בעדת א-ל}}. ונאמר להלן {{ירו"מ-ביאור|במרגלים}} עדה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: עד מתי לעדה הרעה הזאת}}. מה עדה שנאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במרגלים}} עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} אמר: נאמר כאן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב: ונקדשתי בתוך בני ישראל}} ונאמר להלן תוך {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית מב ה|בראשית מקץ מב ה]]) "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים". מה תוך האמור להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם מתוך את יליף לה, סגין אינון, {{ירו"מ-ביאור|רבים הם}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי נאמר בתוך הבאים והבאים היו הרבה}} אלא נאמר כאן {{ירו"מ-הדגשה|ונקדשתי בתוך}} בני ישראל, ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|ויבואו}} בני ישראל {{ירו"מ-הדגשה|לשבור בתוך הבאים}}. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|אומר: לפי רוב הקהל מברכים, שנאמר}}: ([[תהילים סח כז]]) {{ירו"מ-הדגשה|במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל}}. מה מקיימין רבנן טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי {{ירו"מ-הדגשה|שלמד מדכתיב}} "במקהלות" בכל {{ירו"מ-הוסר|קהילה}} קהלה {{ירו"מ-הוסר|וקהילה}} וקהלה, {{ירו"מ-הדגשה|דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים}}? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: במקהלת כתיב, {{ירו"מ-הדגשה|בלשון יחיד. ברכה אחת לכולם}}. פיסקא {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}: {{ירו"מ-הדגשה|מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר}} {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} ברכו {{ירו"מ-הדגשה|את ה' רבי ישמעאל אומר}} {{ירו"מ-ביאור|שבבית הכנסת אומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|ברכו את ה' המבורך}}. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] קם מיקרי באורייתא, {{ירו"מ-הוסר|ואמר}} אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך". בעון מישתקוניה, {{ירו"מ-ביאור|רצו להשתיק אותו}} אמר להון רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לב}}{{ירו"מ-הוסר|ארופניה}} ארפוניה, {{ירו"מ-ביאור|עזבו אותו}} דנהיג כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|עלה כהן, ו}}קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה. {{ירו"מ-הדגשה|אף שבירך כשעלה כהן}} ובעון מישתקוניה. אמר לון רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו, {{ירו"מ-הדגשה|שכל עולה מברך לפניה ולאחריה}}. כתיב: {{ממ|נחמיה|ח|ו}} "ויברך עזרא את ה' {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אלהי{{ירו"מ-הדגשה|ם}} הגדול". במה הוא גידלו? גדלו {{ירו"מ-הדגשה|שברך}} בשם המפורש. רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר: גדלו בברכה, {{ירו"מ-הדגשה|שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: למה נקר{{ירו"מ-הדגשה|א}}ו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: משה התקין מטבעה של תפילה ([[דברים י יז|דברים עקב י יז]]) "האל הגדול הגבור והנורא". ירמיה אמר: ([[ירמיהו לב יח]]) "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא". למה אמר "הגבור"? {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, {{ירו"מ-הדגשה|וזו גבורה}}. ולמה לא אמר נורא? {{ירו"מ-הוסר|אלא }}שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: ([[תהילים סח לו]]) "נורא אלהים ממקדשך". דניאל אמר: ([[דניאל ט ד]]) "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור". {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}}: בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר "הנורא"? לזה נאה לקרות נורא, {{ירו"מ-הוסר|בנוראות }}שעשה לנו {{ירו"מ-הדגשה|נוראות}} בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו: עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר}} "האל הגדול הגבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם}}? אמר רבי יצחק בן אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]]: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ד"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_לג}} {{ירו"מ-הוסר|ג}} שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה, וכן חמשה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים.<br><strong>גמ':</strong> תני: היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ז_לד}}חוזר ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו חוזר. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ז_לה}}ספק הזכיר {{ירו"מ-הדגשה|שלראש חודש בברכת המזון}}{{ירו"מ-הוסר| של רח}}, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שאין חובה לאכול בראש חודש}}.<br><br> <span id="דף_נה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נה. מתחילים בסוף השורה. למדנו במשנה שבמאה אומר ברכו אלוהינו וכולי. אז אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, החלוקה הזאתי, נקרא את המשנה לרגע. המשנה אומרת, אחרי שהמשנה אמרה שבעשרה והוא אומר ברכו, אז אומרת המשנה משפט לכאורה מנותק, "אחד עשרה ואחד עשרה רבו". ממשיכה המשנה ואומרת "במאה אומר נברך שם אלוהינו, במאה והוא אומר ברכו, באלף אומר נברך שם אלוהינו, באלף והוא" וכולי. אז היה אפשר לחשוב שהמשפט הראשון "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" הוא כאילו הקדמה למה שנגיד. אומר רבי יוחנן לא. מה שנאמר "אחד עשרה ואחד עשרה רבו" זה דרבנן, זה חכמים. הם אומרים שאין הבדל. מה שנאמר אחר כך שיש חלוקה בין מאה, אלף, עשר אלף וכולי, זה מה שמופיע בסוף המשנה. רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים. כלומר רבי יוסי אומר במאה אומרים ככה, באלף אומרים ככה, בעשר אלף אומרים ככה, כיוון שהוא סבר שלפי רוב הקהל מברכים. נקרא את זה כאן. אמר רבי יוחנן '''זו דברי רבי יוסי הגלילי''' ואמר לפי רוב הקהל מברכים. '''אבל דברי חכמים: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - אותו דבר, כמו שאמרנו במה שמופיע בהתחלה. '''רבא אמר: הלכה כמי שאומר: אחד עשר ואחד עשר ריבוא''' - מברכים אותו דבר. שואל הגמרא, '''מניין לעדה שהיא עשרה'''? כלומר, הכוונה מנין שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה. אנחנו יודעים שבפסוק נאמר אלוהים ניצב בעדת אל. כלומר הקדושה נמצאת בקבוצה של עדה, אבל מנין שעדה זה עשרה? אז אומרת הגמרא '''רבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן: נאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה. מה עדה שנאמר להלן עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה'''. נאמר במרגלים "עד מתי לעדה הרעה הזאת", הרי שמה יצאו כלב ויהושע ויש עשרה אנשים, אז גם פה עשרה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''רבי אומר.''' אינו צריך ללמוד מזון מק"ו מתורה אלא מגופי' למדנו מה אם בשעה שאכל ושבע וכו' '''עד כדון.''' לא שמענו אלא למזון '''תורה.''' מנין למדנו דהשתא לרבי דילפינן למזון מק"ו מלאחריו שיהא טעון גם לפניו וא"כ תו לא מצינן למילף תורה מק"ו ממזון מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו מן הכתוב וכו' כדלעיל שהרי נלמד מק"ו וא"צ קרא לרמז וברכה לתורה מנין וקאמר דאכתי ילפינן מהאי ק"ו ממזון מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכו' וילפינן מהאי ק"ו לברכה שלפניה ולברכה שלאחריה '''אילין שלשה קרויות.''' מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר"י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ"מ מן הבעיא '''אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת.''' דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא"כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה"נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא"כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ"ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון '''אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'.''' או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה"נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו '''אמר ר' אבא מרי.''' אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא · והשומע מן המתעסק לא יצא · {{ירו"מ-הוסר|מתני' ב'}}במאה אומ' כול' · אמ' ר' יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי · אבל דברי חכמ' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · רבא אמ' הל' כמי שאו' אחד עשר ואחד עשר ריבוא · מניין לעדה שהיא עשרה · ר' בא ור' יסא בשם ר' יוחנן נאמ' כאן עדה · ונא' להלן עדה · מה עדה שנ' להלן עשרה · אף עדה שנ' כאן עשרה · [אמר ר' סימון נאמר כאו תוך ונאמר להלן תוך ויבאו בי ישר' לשבור בר בתוך הבאים מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן עשרה] אמ' ליה ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך את יליף לה' סגין אינון · אלא נאמ' כאן בני ישראל · ונאמ' להלן בני יש' · מה בני יש' שנ' להלן עשרה · אף כאן עשרה · מה מקיימין רבנן טעמ' דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה · אמ' ר' חיננא בריה דר' אבהו במקהלת כת' · מתני' אמ' ר' עקיבה מה מצינן בבית הכנסת כול' · ר' חייא בר אשי קם מקרי [באורייתא] ואמ' ברכו ולא אמ' המבורך בעון מיישתקיניה אמ' להון רב ארפוניה דנהיג כר' עקיבה · ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי · ובירך לפניה ולאחריה ובעון מישתוקינה · אמ' לון ר' חייא בר אשי ארפוניה · דכן אינון נהיגין גבייהו · כת' ויברך עזרא את י'י אלהי הגדול · במה הוא גדול · גדל[ו]{{ירו"מ-הוסר|א}} בשם המפורש · רב מתנה אמ' גדלו ברכה · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי · למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה · אמ' ר' פינחס משה התקין מטביעה שלתפילה · האל הגדול הגיבור והנורא · ירמיה אמ' האל הגדול הגיבור ולא אמ' הנורא · למה אמ' הגיבור לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק · ולמה לא אמ' נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנ' נורא אלהים ממקדשך · דניאל אמ' האל הגדול והנורא ולא אמ' הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו · ולמה אמ' הנורא · לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש · וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה · האל הגדול הגיבור והנורא · ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו · אמ' ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו · מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק כול' · {{ירו"מ-הוסר|תני}}היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר שלשבת רב אמ' חוזר ושמואל אמ' אינו חוזר · שמעון בר בא בשם ר' יוחנן ספק הזכיר {{ירו"מ-הוסר|בחולו שלמועד}}[של ראש חדש] ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו</div> <div class="yerum-side">'''לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים.''' בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא"כ ברכת התורה ליחיד מניין '''אכל דמאי.''' דקתני במתני' דמזמנין עליו אע"ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א"כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו '''אמר רבי שמעון.''' לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי '''ויי דא אמרה.''' ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת '''דא.''' מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א"נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ"ה מזמנין עליו וה"ה בספק פירותיו של בעל הבית '''תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ"ל.''' מתני' כהאי מ"ד אתיא דס"ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר '''מתני' נשים.''' אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן '''וקטנים.''' בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא '''עד כזית.''' וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה '''גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה.''' אעפ"י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן '''קיימה ר' סימון.''' בשם ריב"ל להך ברייתא</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והתני אין מדקדקין בקטן.''' בתוספתא פ"ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס"ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב"ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה '''לשני קטנים נצרכה.''' לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן '''ספק עושין אותו ודאי.''' כלומר אע"פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו '''מסוימין.''' אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם '''אלא אפי' קטן ביניהן.''' כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה '''בעא קומי ר' יוסי.''' על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה '''כמה דברים אמורים תמן וכו'.''' כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק"ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ"ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן '''והא אינו כל שכן.''' כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ"ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע"י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן '''תני.''' חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס"ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה '''שיהא יודע טיב ברכה.''' אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך '''ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.''' עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן '''עד דאנא תמן אצרכת לי.''' בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג"כ כמו דמספקא לך '''מיצרי לי מינך לא שאלתיה.''' ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ"ה הלכה ג' </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי סימון אמר בגלל הסבר אחר, '''נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך: "ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים"'''. אז מה תוך אמור להלן עשרה? כי הרי עשר האחים של יוסף הם אלה שבאו. '''אף כאן עשרה'''. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון: אם מתוך את יליף לה - כלומר זה באמת מגזירה שווה מהמילה תוך - '''סגין אינון''', הרי בפסוק "בתוך הבאים" - תוך הבאים זה הרבה, היו אלפים שהגיעו, זה לא רק אחי יוסף. אלא אם אתה רוצה, אז תלמד לא מתוך אלא גזירה שווה מבני ישראל, '''אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה'''. כי אחרי סוף העשרה באו. תנן, '''רבי יוסי הגלילי''' אומר לפי רוב הקהל הם מברכים, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים ה' עם כל ישראל". עכשיו מה מקורם? '''מה מקיימין רבנן טעמא דרבי יוסי הגלילי "במקהלות" בכל קהלה וקהלה'''? כלומר רבי יוסי הגלילי למד מ"במקהלות" שכל קהילה וקהילה לפי רוב הקהל הם מונים. אז איך חכמים הסבירו את זה? '''אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: במקהלת כתיב'''. כן, חכמים יגידו שאומנם קוראים "במקהלות", אבל כתוב "במקהלת" - משל יחיד, וזה אומר שבעצם ברכה אחת לכולם. פיסקא. כתוב במשנה, תנן '''אמר רבי עקיבא: ברכו'''. רבי ישמעאל אומר "ברכו את ה' המבורך". '''רבי חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא, אמר "ברכו" ולא אמר "המבורך"'''. הוא קם לקרוא בתורה, ואמר ברכו ולא אמר המבורך. '''בעון מישתקוניה''' - רצו להשתיק אותו. '''אמר להון רב: ארפוניה, דנהיג כרבי עקיבה''' - הוא נוהג כמו רבי עקיבא שאומר שאומרים רק ברכו את ה'. רבי זירא עלה כהן, כלומר שהוא הגיע לארץ ישראל, העלו אותו כהן, '''רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי, ובירך לפניה ולאחריה'''. כלומר, הוא בירך פעמיים - גם לפני וגם אחרי. למרות שהוא בירך כשהוא עלה כוהן, גם בירך אחריו. '''ובעון מישתקוניה''' - כי בארץ ישראל אנחנו יודעים שהמנהג היה שרק הראשון מברך ברכה ראשונה והאחרון מברך את הברכה האחרונה, וכל האחרים לא מברכים. '''אמר לון רבי חייא בר אשי: ארפוניה, דכן אינון נהיגון גבייהו''' - וכן נהגו גם בבבל. ככה בעצם נהגו בבבל והוא עלה מבבל, לכן הוא נוהג כמותם. '''כתיב: "ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול"'''. אומר התלמוד, '''במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'''. '''רב מתנה אמר: גדלו בברכה''' - שהוא אמר בברכה "האל הגדול הגבור והנורא". '''רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה'''. '''אמר רבי פנחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. '''ירמיה אמר: "האל הגדול הגבור" ולא אמר "הנורא"'''. למה הוא אמר גיבור? '''לזה נאה לקרות גבור, שהוא רואה חורבן ביתו ושותק''' - וזה גבורה. אבל למה לא אמר נורא? כי '''שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשך"''' - ולכן בחורבן כבר לא אומרים נורא. '''דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר "הגבור"'''. למה? כי '''בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו'''? אז למה אמר נורא? '''לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו בכבשן האש''' - הרי עשה לנו ניסים מופלאים בכבשן האש. '''וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה "האל הגדול הגבור והנורא"'''. כלומר, עכשיו חזרנו לארץ ישראל, בית המקדש נבנה, אפשר לחזור ולומר "אל הגדול הגיבור והנורא", כי הקדוש ברוך הוא מתגלה בגדלות ובנוראות בעולם. שואלת הגמרא, '''ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו'''? כלומר איך הם העזו למעט משיבחו של הקדוש ברוך הוא? איך ירמיהו ודניאל העזו להוריד חלק מהשם של הקדוש ברוך הוא? '''אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו'''. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיגידו דברים שאנשים לא מרגישים שזה אמת. אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה '''שלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין''' - כי אפשר כל שלושה לזמן בנפרד. '''עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהו עשרים''' - שיהיו עשרה עשרה. אומרת הגמרא, תני: '''היה יושב ואוכל בשבת, ושכח ולא הזכיר של שבת. רב אמר: חוזר ושמואל אמר: אינו חוזר'''. '''שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: ספק הזכיר, ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו''' - כיוון שאין חובה לאכול בראש חודש, כי גם אם בשבת חייבים לחזור, כי בשבת יש חובה לאכול, בראש חודש אין חובה, ממילא לא מחזירים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד א''' {{שוליים|ז_כט}} '''המתעסק במצוות (כגון תקיעת שופר) בלא כוונה לצאת בה, לא יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהמתעסק לא יצא, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות שופר פ"ב ה"ד) והשו"ע (או"ח סימן תקפט סעיף ח) שצריך כוונה לצאת בעשיית המצוה. {{שוליים|ז_ל}} '''השומע תרועת שופר ממי שהתעסק בתקיעה לעצמו ולא נתכוון להוציאו לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תקפט סעיף ח. ''הכרעה:'' נפסק שהשומע מן המתעסק לא יצא, כיוון שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_לא}} '''עדה של עשרה אנשים נחשבת "עדה" לעניין דברים שבקדושה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קצב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא ורבי יסא בשם רבי יוחנן, ולמדוהו רמב"ם ושו"ע להלכה שעדה היינו עשרה, מגזרה שווה "עדה" "עדה" ממרגלים. {{שוליים|ז_לג}} '''שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק לזימון עד שישה, ומעשרה עד עשרים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קצג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ה ה"י) והשו"ע (או"ח סי' קצג ס"א) שאין נחלקים משלושה עד שישה, ומעשרה עד עשרים. {{שוליים|ז_לד}} '''מי שדילג ברכה מברכות המזון וכבר החל בברכה שלאחריה - האם חוזר לברכה שדילג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שחוזר, שאין ברכות המזון מעכבות זו את זו ואפשר להשלים את שדילג. {{שוליים|ז_לה}} '''מי שנסתפק אם הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בראש חודש, האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו <קטע סוף=נה א/> ==דף נה עמוד ב== <קטע התחלה=נה ב/>. ''הכרעה:'' נפסק שאינו חוזר, כתנא קמא בירושלמי, הואיל ואין חובה לאכול פת בראש חודש ואינו כשלוש הסעודות בשבת; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד ב<span class="yerum-runnum">109</span></div> אשכח תני {{ירו"מ-הוסר|ופליג}}{{ירו"מ-הדגשה|דפליג}} {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: {{שוליים|ז_לו}}כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. {{שוליים|ז_לז}}וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, {{ירו"מ-ביאור|אחרי שאכלו וברכו}} קם חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אזל ליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך לו}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} חזר לגבן, אשכחנון ברכין. אמר {{ירו"מ-הדגשה|להם}}: ולא כבר בירכנו? אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא. {{ירו"מ-ביאור|שכחנו להזכיר שבת}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר להם}}: לא {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כן {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הוסר|מטובה}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר דמטו}} {{ירו"מ-הדגשה|בה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ז_לח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שכח "רצה" יאמר "אשר נתן שבתות למנוחה|שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל!]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרי ליה}}: כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן {{שוליים|ז_לט}} בשהסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך}}. וכ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן בשלא הסיע דעתו {{ירו"מ-הדגשה|ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל}}. תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. {{שוליים|ז_מ}}ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר {{ירו"מ-הדגשה|ל}}עצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{שוליים|ז_מא}}זמין לחבריה בפונדקא.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה|ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ז_ה"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ז_מב}}שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי אבא בר זימנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{שוליים|ז_מג}}לשני בתים נצרכה. {{ירו"מ-ביאור|שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. ונקט בית אחד, משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}} אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן. {{ירו"מ-ביאור|להצטרף לזימון}} אילין {{שוליים|ז_מד}}בית {{ירו"מ-הוסר|נשיאי}}{{ירו"מ-הדגשה|נשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|שבזמן האוכל, הדלתות לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו, ולפעמים סגורים}}, מה את עבד לון? {{ירו"מ-הוסר|בבית}}{{ירו"מ-הדגשה|כבית}} אחד, או בשני בתים? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|להם שכך הדין}}: אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, {{ירו"מ-הדגשה|ואפילו מקצתם, ואפילו השמש}}, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא {{ירו"מ-ביאור|העמיד את השמש שלו בין שני החדרים}} {{ירו"מ-הדגשה|לצרפם}}, {{שוליים|ז_מה}}והוא מזמן על אילין ועל אילין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: מודים חכמים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, {{ירו"מ-הדגשה|כדי שיהיה מן המובחר}}. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מילתא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, {{ירו"מ-ביאור|שאמר שנותנים מים בכוס}} פליגא אדרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]. דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] טעם כסא {{ירו"מ-ביאור|של הקידוש בליל שבת}} {{שוליים|ז_מו}}ומתקן לה {{ירו"מ-הדגשה|למחרת הוסיף בו מים כדי לקדש עלה קידוש של יום}}<br> <span id="דף_נו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שביעי#דף נו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אשכח תני דפליג: '''כל יום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. וכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים, צריך להזכיר מעין המאורע, אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו'''. '''חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין, קם חנן בר אבא אזל ליה'''. '''חזר לגבן, אשכחנון ברכין'''. פתאום רואה שהם מברכים. '''אמר: ולא כבר בירכנו'''? '''אמרין ליה: מברכין וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא''' - שכחנו להזכיר של שבת. '''לא כן רבי אבא בשם רבי חונא ורבי ירמיה בשם רב: שכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל'''! אז יכול גם להגיד את זה, למה צריכים לחזור על הכל? אמרין ליה, יש הבדל: '''כן בשהסיע דעתו'''. במקרה כזה הוא חוזר ומברך. '''וכן בשלא הסיע דעתו''' - כלומר מה שהם אמרו שיכול להגיד "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", זה אם הוא לא הסיע את דעתו וקודם שהגיע ל"טוב ומטיב" הוא כבר נזכר, אז הוא יכול להגיד את זה. אנחנו שכחנו, כבר אמרנו טוב ומטיב, ממילא חייבים לחזור על הכל. '''תני: עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו'''. '''ישבו ואכלו, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו, אחד מברך על ידי כולם'''. '''רבי ירמיה זמין לחבריה בפונדקא''' - למרות שבעצם לא הסבו, לא תכננו לאכול ביחד, הוא זימן להם. פרק ז' הלכה ה'. מתניתין: '''שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן'''. '''ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי יונה ורבי אבא בר זימנא בשם רבי זעירא: לשני בתים נצרכה'''. כלומר המשנה הזאת יש לה שני חלקים. מה שאמרנו שאם רואים אלו את אלו הם מזמנים - החידוש הוא לא בבית אחד, החידוש הוא אפילו בשני בתים, שאם הם רואים אחד את השני הם מזמנים. ומה שאמרנו בבית אחד - החידוש הוא שאם לא רואים, שלא מזמנים אפילו שהם באותו בית. '''אמר רבי יוחנן: והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן'''. מתי מזמנים? דווקא אם מלכתחילה הם נכנסו כדי לאכול ביחד. אמרה הגמרא, אילין בית נשיאה, שבזמן האוכל לפעמים הדלתות פתוחות ורואים אחד את השני, והיו סגורות - מה הטעם? איך להתייחס אליהם, כבית אחד או כשני בתים? '''אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין'''. '''רבי ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא, והוא מזמן על אילין ועל אילין''' - כלומר מוריד את האמורא שלו, הכרוז, מעמיד אותו בדלת בין שני החדרים ואז הוא מצרף את כולם. '''אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: מברכין'''. '''רבי זריקא בשם רבי יוסי בן חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא''' - כדי שיהא מן המובחר. בקידוש אנחנו צריכים שהיין יהיה מובחר, אז באמת לפני הקידוש נוהגים לשים מים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עלו.''' לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן '''בעיין.''' צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי '''אזל לישנא בישא.''' הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו '''תני לון עובדא.''' וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו '''שלח ויהב ליה מילא.''' נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה '''למה אפליית בי.''' מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי '''ואנא מן אורייתי.''' מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך '''שמעית.''' שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם '''עד כדון את בקשיותך.''' עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה '''ומה נאמר.''' וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו '''חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח.''' ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן '''על השנייה.''' אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן</div> <div class="yerum-leiden-text">אשכח תני לפליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו שלמועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזיר' אותו · וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע · אם לא הזכיר אין מחזירין אותו · חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון מברכין אמ' ולא כבר בירכנו אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא · לא אמ' כן ר' בא בשם ר' חונא ר' ירמיה מטון בה בשם [רב] שכח ולא הזכיר שלשבת או' אשר נתן מנוחה לעמו יש' כן כשהסיע דעתו · וכן בשלא הסיע דעתו · תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אעפ' שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו · ישבו ואכלו אעפ' שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו אחד מברך על ידי כולם · ר' ירמיה זמין לחבריה כפונדקא · מתני' שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כול' · ר' יונה ור' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא לשני בתים נצרכה · אמ' ר' יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן · אילין בית נשאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים · נאמר אם היה דרך לעבור אילו על אילו מזמנין · ואם לאו אין מזמנין · ר' ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין · אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' מברכין · ר' זריקא בשם ר' יוסי בן חיננא מודים חכמ' לר' אליעזר בכוס שלברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא · נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא · מילתא דר' יונה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה'</div> <div class="yerum-side">'''ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין.''' שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהן כלל והא קי"ל שאינו מוציא את אחרים אא"כ נתחייב ג"כ בברכה '''מחלפה שיטתיה דר' ירמיה.''' השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה '''ומשני הן דצריכה ליה כרבנן.''' מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב"ג הוא דתני בתוספתא פ"ה רשב"ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן '''דברי חכמים.''' כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב"ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב"ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע"פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב"ג וחכמים '''מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.''' דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם '''אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.''' הך רישא כר"ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה"ה הכא אין חילוק '''ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.''' והלכה כר' ישמעאל</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''במאה אומר נברך לה' אלהינו.''' הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמרה הגמרא '''נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא, כוותיא דרבי אליעזר''' - ששמים, מקציפים, שמים מים. '''מילתא דרבי יוסה, פליגא אדרבי יונה. דרבי יונה טעם כסא ומתקן לה''' - שמה שנותנים בכוס, הוא טעם מכוס הברכה בלילה, ולמוחרת היה מוסיף מים ומתקן את זה כדי שיהא שלם ביום. ופה חייבים להגיד שבלילה זה לא היה מזוג, כי אם תאמר שהוא כבר היה מזוג - אי אפשר. והתני "השותה משקין בזוגים שעבר עליהם הלילה דמו בראשו". כן, ולכן חייבים להגיד שבלילה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נה עמוד ב''' {{שוליים|ז_לו}} '''בראש חודש וחול המועד יש להזכיר "יעלה ויבוא" בתפילה, ואם לא הזכיר מחזירין אותו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאם לא הזכיר מעין המאורע ביום שיש בו קרבן מוסף מחזירין אותו לראש התפילה. {{שוליים|ז_לז}} '''השוכח להזכיר חנוכה ופורים בברכת המזון האם חוזר ומברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תצ סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תרפב סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרצג סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מחזירין אותו, שכן חנוכה ופורים אין בהם קרבן מוסף, בניגוד לשבת שאם שכח להזכיר חוזר ומברך כמעשה חנן בר אבא וחבריו. {{שוליים|ז_לח}} '''מי ששכח להזכיר שבת בברכת המזון, כיצד יתקן ומתי -.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שאם נזכר קודם שהתחיל "בונה ירושלים" אומר "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ואם התחיל "בונה ירושלים" צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמסקנת הירושלמי שהובאה בפוסקים. {{שוליים|ז_לט}} '''מי ששכח לומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת - כיצד ישלים?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ו , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' אם הסיח דעתו והתחיל "הטוב והמטיב" חוזר לראש ברכת המזון; ואם לא הסיח דעתו ונזכר קודם שאמר "הטוב והמטיב" - אינו חוזר אלא מוסיף "אשר נתן מנוחה לעמו ישראל" ומברך "הטוב והמטיב". {{שוליים|ז_מ}} '''היושבים לאכול יחד, אף שכל אחד אוכל מככרו שלו, אחד מברך המוציא לכולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי ירמיה בירושלמי שאחד מברך על ידי כולם, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_מא}} '''המזמין את חבירו לאכול עמו בפונדק (אכסניה) חייב בברכת המזון כמזמין בביתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יא , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שאין חילוק בין ביתו לפונדק, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסז, יא). {{שוליים|ז_מב}} '''שתי חבורות האוכלות בבית אחד, אם מקצתן רואות זו את זו מצטרפות לזימון ואם לאו כל אחת מזמנת לעצמה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קצה סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי כפשוטה - רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א<span class="yerum-runnum">110</span></div> אין תימר שהוא {{ירו"מ-הדגשה|כבר היה}} מזוג, והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו. כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אין אסור אלא}}{{ירו"מ-הוסר| והן שלנו}} בכלי מתכות, {{ירו"מ-הדגשה|ושל}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|לא היה בכלי מתכת. אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ראשונים היו שואלין: שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את {{שוליים|ז_מז}}שמע מינה תלת: את שמע שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח, {{ירו"מ-ביאור|אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}} וצריך {{ירו"מ-הדגשה|שיהיה}} {{ירו"מ-הוסר|שנותן}} נותן עיניו בו {{ירו"מ-הדגשה|שלא יסיח דעתו ממנו}} {{ירו"מ-ביאור|שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניחו על השולחן, לנוח מעט, ולחזור ולטלו}} אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: {{שוליים|ז_מח}}מלא, עיטור, ומודח. ושלשתן {{ירו"מ-הדגשה|נרמזו}} בפסוק אחד {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים לג כג|דברים וזאת הברכה לג כג]]) "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". "שבע", עיטור, {{ירו"מ-הדגשה|כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע}} "רצון", מודח, {{ירו"מ-ביאור|דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו}} "מלא", כמשמעו. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה", את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כוס פגום אין מברכין עליו, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}טעמו פגמו. {{ירו"מ-הדגשה|תניא: הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון, ומשלשלן כולן אחריו}}. את שמע מינה תלת: שמע מינה {{שוליים|ז_מט}}כוס פגום, אין מברכין עליו. {{ירו"מ-הדגשה|שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון}}. וצריך שיהא בו כשיעור, וטעמו פגמו אמר רבי תנחום בר יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר יודן|°]]: {{שוליים|ז_נ}}כבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו {{ירו"מ-הוסר|כבוד}}{{ירו"מ-הדגשה|נוסח קידוש}} היום? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]], ורבי אלעזר בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: "בורא פרי הגפן". זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בר חמוי דזריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] {{שוליים|ז_נא}}{{ירו"מ-הוסר|זריקן }}הזכיר של {{ירו"מ-הוסר|חנוכה}} חנכה בארץ {{ירו"מ-ביאור|על הניסים בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון}} וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]] הזכיר דיין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}אמת {{ירו"מ-הדגשה|בבית אבל}} בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. {{ירו"מ-הדגשה|שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה אמר}} רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אכל יושב - מיסב ומברך|אכל מהלך, עומד ומברך.]] אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עיטוף בברכת המזון|אכל מיסב, מתעטף ומברך.]] אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.<br><br> <span id="דף_נו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נ"ו. למדנו בדף הקודם שרבי אסא אומר שגם חכמים מודיעים שבקידוש של שבת צריך את היין למזוג לפני שמברכים עליו. אומרת הגמרא, מילתיה דרבי אסא בשורה אחרונה של הדף קודם, שאמר שנותנים מים בכוס — זה פליגא דרבי יונה, כי רבי יונה טעם כוס של ברכה, היה בקידוש בלילה טועם, ולמוחרת הוא היה מוסיף טיפה מים כדי לתקן את זה, כי אנחנו יודעים שהרי טעמו פגמו כמו שאמרנו. אם טועמים מהיין אז הכוס נקרא פגום, אי אפשר לקדש עליו פעם נוספת, אבל אם מוסיפים טיפה יין או טיפה מים אז אפשר. והוא הוסיף טיפה מים וככה היה מקדש על זה ביום. עכשיו חייבים להגיד שזה לא היה מזוג, כי אם תאמר שזה היה מזוג כבר בלילה אז זה בעיה, '''והתני: השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, דמו בראשו'''. ואולי אפילו אסור לברך על זה. אז איך הוא עשה את זה? ואתה אומר, לא, גם יין מזוג יש דרך להשאיר אותו כל הלילה, '''כרבי יוחנן: רבי יוחנן בכלי מתכות''' — אם לנו בכלי מתכות מותר, אז גם היין של רבי יונה הוא שמר את זה בתוך כלי מתכת סגור, וממילא הוא היה יכול למוחרת להשתמש בזה למרות שזה היה מזוג. אמר רבי יונה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן: '''ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה'''. כלומר, אם מותר להחזיק את הכוס ביד ימין, ואם אתה עייף אפשר לעזור עם יד שמאל גם כן. אומרת הגמרא '''את שמע מינה תלת''', מזה ששאלו כזאת שאלה אנחנו מבינים שלושה הלכות. א', '''שהוא צריך לתופסו בימין''' — זה כמובן ברור. אבל דבר שני, '''וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח''', כי אחרת אם מותר להחזיק את זה על השולחן, או אפילו להיות קרוב לשולחן, אז בעצם הוא יכול להניח את המרפק על השולחן וככה לא להתעייף, וממילא לא היה מקום לשאלה אם אפשר לעזור עם יד שמאל. עוד דבר, '''וצריך נותן עיניו בו''' — כלומר אסור להסיח דעתו מהכוס, כי אם היה מותר, אז היה מברך, היה מתעייף, היה מניח על השולחן, הפסקה קטנה, נח וחוזר ותופס אותו. אבל כיוון שאסור, לכן בעצם יש מקום לשאלה — הוא חייב להחזיק את זה כל הזמן, יש מקום לשאלה מה קורה אם הוא עייף, האם מותר לו לעזור עם יד שמאל? אמר רבי אחא: '''שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה: מלא, עיטור, ומודח'''. מלא, כלומר הכוס צריכה להיות מלאה. עיטור, כלומר צריך לעטר אותו — הגמרא בבבלי מספרת שהיו כאלה שמעטרים אותו בתלמידים, אבל היה מקובל לעטר אותו עם כוסות, כלומר מסביבו שמים כוסות מלאים של יין. ומודח, כלומר הוא צריך גם כן נקי לפני ששם את היין בפנים. '''ושלשתן בפסוק אחד: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'"'''. "שבע" — עיטור, שתיהם הכוונה שהם עוטפים את הכוס מסביבו, מעטרים אותו בכוסות, וזה גם שבע, כלומר זה גם מעוטר כמו כתר, אבל זה גם מראה על שובע, שיש הרבה יין. "רצון" — מודח; למה? כי כשכוס נקייה יש איזה בקשת רצון לשתות אותה. אדם ששותה מכוס מלוכלכת יש לו איזה חוסר נעימות. אמר רבי חנינא: '''אם עשיתה כן, מה כתיב תמן? "ים ודרום ירשה"''' — כלומר אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר: '''כוס פגום אין מברכין עליו, טעמו פגמו'''. כלומר אסור לברך על כוס ששתו ממנו, כי עצם הטעימה זה כבר פוגם. לאו דווקא אם הכוס שבור — אפילו כוס שלם, אם טעמו, בעצם היין הזה פגום וצריך לתקן את זה. איך מתקנים? או שמוסיפים טיפה יין או טיפה מים, ובעצם זה התיקון. תניא: נכנסנו לבית הכנסת במוצאי שבת, ואז בעצם צריך להבדיל. אז מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ככה הייתה מחלוקת מה בדיוק שיטת בית הלל, אבל פה השיטה אומרת שבעצם יין, מאור, בשמים, הבדלה. אנחנו פוסקים להלכה שזה יין, בשמים, מאור והבדלה, כמו רבי יהודה שמופיע בבבלי. פה אנחנו נראה שלפי רבי יהודה זה מה שמופיע כאן, אבל זה להלכה נפסק אחרת. כנראה שבעצם היו כמה גרסאות בשיטת רבי יהודה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש"ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב"ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב"ג וכהאי סתמא דברייתא או לא '''גמ' דלמה.''' מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע"פ שהיו כאן שלשה והוא '''למה לא אמרת ברכו.''' כדתנן במתני' '''ולא כן תני.''' בתוספתא פ"ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ"א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך '''ובאיש לר"ז וכו'.''' הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא '''איני מוציא את עצמי מן הכלל.''' ולעולם אומר אני נברך '''הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו.''' ואמאי מוציא עצמו מן הכלל '''מכיון דיימר המבורך.''' שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל '''מזג ליה כסא.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא"ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך '''אמר ליה.''' ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג"כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן</div> <div class="yerum-leiden-text">אין תימר שהוא מזוג · והתני השותה משקין מזוגין שעבר{{ירו"מ-הוסר|ה}} עליהן הלילה דמו בראשו · אמ' ר' יוחנן והן שלנו בכלי מתכות · ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס שלברכה · את שמע מינה תלת · את שמע שהוא צריך לתופסו בימין · וצריך שיהא ידו גבוהה מן השולחן טפח · צריך שנותן עיניו בו' אמ' ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס שלברכה מלא · עיטור · ומודח · ושלשתן בפסוק אחד · נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' · שבע עיטור · רצון מודח · מלא כמשמעו · אמ' ר' חנינא אם עשיתה כן מה כת' תמן ים ודרום ירשה · את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא · אמ' ר' אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו · את שמע מינה תלת · שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו · וצריך שיהא בו כשיעור וטעמו פגמו · אמ' ר' תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה · קדושת הלילה קודמת לקדושת היום · אי זהו כבוד היום · ר' יוסה בשם ר' יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן · ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר שלחנוכה בארץ וקילסו אותו · {{ירו"מ-הוסר|אמ'}} ר' בא בריה דר' חייא בר בא [הזכיר] {{ירו"מ-הוסר|ו}}דיין אמת בהטוב ומטיב וקלסו אותו · ר' בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך · אכל יושב מיסב ומברך · אכל מיסב מתעטף ומברך · אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מה טעמ' בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו </div> <div class="yerum-side">'''דתני.''' בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א"צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח"כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני '''מתניתא אמרה כן.''' זה שמענו ממתני' פ"ד דר"ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע"פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ"ה צריך שיהא דעתו ג"כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע '''מנין לעדה וכו'.''' כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם '''אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'.''' כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו' '''אם מתוך את יליף סגין אינון.''' אם ג"ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג"ש דבני ישראל ילפינן מהתם '''מה מקיימין רבנן טעמא דר"י הגלילי במקהלות.''' דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין '''פיסקא.''' אמר ר"ע וכו' '''ארפוניה.''' הניחו אותו דכר"ע הוא נהיג '''גמ' חוזר.''' לראש</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''בכל קהלה וקהלה.''' רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל '''ובירך לפניה ולאחריה.''' עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל '''בשם המפורש.''' שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ"ג דמגילה '''גידלו בברכה.''' כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב"ה ליושנה וכדר' פנחס '''משה התקין מטבע של תפלה.''' לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד '''לזה נאה לקרות גבור.''' כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו '''ולא אמר הגבור.''' וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש '''ובשר ודם יש בו כח וכו'.''' בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם '''ואינן מחליפין לו.''' לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב"ה '''מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.''' מכיון שחלה עליהם חובת זימון '''וכן ארבעה וכן חמשה.''' אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון '''ששה נחלקין.''' כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין '''אין מחזירין אותו.''' דהואיל בר"ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו '''אשכח תני ופליג.''' אשכחן ברייתא בתוספתא פ"ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וכו' מחזירין אותו '''קם אזל ליה.''' חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון '''מברכין וחוזרין ומברכין וכו'.''' אע"פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה '''לא אמר כן כו'.''' חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר"ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא"צ לחזור לראש '''כן בשהסיע דעתו.''' כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש '''וכאן בשלא הסיע דעתו.''' הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא"צ לחזור לראש '''תני.''' בתוספתא פ"ה '''כל א' וא' מברך לעצמו.''' שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד '''זמין לחבריה בפונדקא.''' כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא '''מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן.''' ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע"פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן '''אין מברכין על היין.''' בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר"א '''גמ' לשני בתים נצרכה.''' הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן '''והן.''' ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד '''אילין בית נשיאי.''' שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים '''מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים.''' כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן '''נאמר.''' דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע"פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון '''מוקים לאמוריה.''' היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן '''מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה.''' של מזון שנותן לתוכו מים כל שהוא למצוה מן המובחר '''נהיגין רבנן כן גם בההן כסא דקידושא.''' לתת לתוכו מים כל שהוא. מילתא דר' יוסי דאמר מודים חכמים וכו' פליגא אדר' יונה שהיה טועם כוס של ברכת המזון אחר הברכה ואח"כ היה מתקן ליה במזיגת מיס: אין תימר שהיה מזוג בתחלה במעט מים ואח"כ היה מתקן כפי הצורך הא ליתא דהתני השותה משקין מזוגין וכו' וא"כ לא היה מניח יין מזוג לשהותו בביתו '''שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.''' לפי שלפעמים צריך להאריך בברכת המזון כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין '''את שמע מינה תלת.''' משאלה זו '''וצריך שתהא ידו גבוה מן השלחן טפח.''' דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הרי יכול להשען ביד ימינו על השלחן '''וצריך.''' וש"מ שצריך שנותן עיניו בו. שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתייגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו '''עיטור.''' שמעטרו בכוסות סביב '''ומודח.''' שידיחו מבפנים '''ושלשתן.''' רמוזין בפסוק אחד שנאמר בו ברכת ה' '''שבע עיטור.''' כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה '''רצון מודח.''' שהוא נקיות והוא הרצון '''וצריך שיהיה בו כשיעור.''' שהיא רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית שזהו שיעורו דאי א"צ שיעור א"כ אמאי פגמו הא איכא תקנתא לתקנו במים אלא ודאי דמיירי שלא היה בו אלא כשיעורו וכשטעמו חסר לו שיעורו ואין תקנה במים כשאין לו יין אלא זה '''כבוד היום קודם לכבוד הלילה.''' כדמפרש לקמיה בשם רב בורא פרי הגפן כלומר לאו בקידוש הוא אלא בשתיית יין כבוד היום קודם לכבוד הלילה כשאין לו יין כל כך אבל לענין קידוש אם אין לו יין אלא כשיעור רביעית לקידוש קדושת הלילה קודמת לקדושת היום ובתוספתא פ"ג גריס הכי אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד לילה. וקדושת היום היינו קידוש הלילה שמקדש עליו יום השבת '''הזכיר של חנוכה בארץ.''' בברכת הארץ וקילסו אותו מפני שהיא הודאה ויש לאומרה בברכת הארץ שהיא ג"כ הודאה '''הזכיר דיין אמת.''' לברכת האבל בברכת הטוב והמטיב וקילסו אותו שכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובזה נראה שמקבל עליו גזירת המקום באהבה '''עומד ומברך.''' לפי שצריך שינוי והיכר שמכין עצמו לברך וכן כולם '''ואם עשה כן.''' שהתעטף ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו' בשתים יכסה פניו ובשתיס יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב"ה וכך הוא זה שמתעטף בברכה לכבוד המקום ברוך הוא: הדרן עלך שלשה שאכלו </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם אין לו אלא כוס אחד — כלומר מדובר שהוא אכל סעודה שלישית ומגיע זמן ההבדלה ויש לו רק כוס אחד. אז מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על כוס, ומצד שני הוא צריך את ההבדלה. אז יש לו רק רביעית אחת, מה יעשה? מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. כלומר הוא אומר ברכת המזון ואחרי זה עושה את הכול — יש לו גם את הכוס שבירך עליו ברכת המזון, וגם עושה את כל ההבדלה על הכוס הזה. אומרת הגמרא: '''את שמע מינה תלת''', לומדים מפה שלושה הלכות. '''שמע מינה כוס פגום, אין מברכין עליו''' — כי אחרת, אם אפשר לברך על כוס פגום, אז יכול לטעום, והרי אמרנו טעמו פגמו. היה מברך ברכת המזון וטועם ועושה הבדלה, או שאף הוא עושה הבדלה, טועם ומברך ברכת המזון. ודבר נוסף, '''וצריך שיהא בו כשיעור''', כי אם לא היה צריך שיעור, אז היה מחלק את הכוס לשניים למרות שיש לו רק רביעית אחת, היה מברך כל פעם על פחות מרביעית. אבל כנראה שצריך שיעור, צריך שיהיה רביעית, ואם הוא היה טועם אז זה פגום, ממילא אין לו אפשרות — כי יש לו רק רביעית אחת מזוגה, גם לא יכול להוסיף מים. אז ככה שבעצם הדרך היחידה, כמו שאמרנו, שבעצם מברך עליו ברכת המזון ומשלשלן כולן לאחריו. '''זריקן בר חמוי דזריקן הזכיר של חנכה בארץ וקילסו אותו'''. כלומר הוא אמר, כמו שבתפילה אנחנו אומרים על הניסים במודים, ברכת הודאה, אז גם בברכת המזון אומרים על הניסים בנודה לך, ברכת הודאה, וקילסו אותו על זה. '''רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב, וקילסו אותו'''. מה שהוא בברכת האבלים, שם הוא הוסיף את הטוב אחרי דעת האמת, וגם קילסו אותו, כי שוב פעם הוא רמז על הצורך לברך על הרע כמו על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: '''אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך'''. כלומר תמיד הברכה צריכה להיות בדרגה יותר טובה מאשר האכילה. מי שאוכל בהליכה, אז יעמוד ויברך, וכך הלאה. עכשיו, '''אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת''', דכתיב '''"בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו"'''. כלומר המלאכים מתכוננים לפני שהם משבחים את הקדוש ברוך הוא, הם היו מתכוננים, אז גם אנחנו לפני שאנחנו מברכים צריכים לעשות איזו הכנה. אז אנחנו סיימנו את פרק שלושה שאכלו, עדיין פרק שלושה שאכלו עם ישראל. עכשיו בפרק ח' הלכה א'. מתניתין: '''אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה'''. כלומר יש הרבה מחלוקות בין בית הלל לבית שמאי, אבל המחלוקות שאנחנו נביא עכשיו זה מחלוקות רק בעניין הסעודה. '''בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין'''. כלומר קודם כל מברך, עושה קידוש, ורק אחרי זה בורא פרי הגפן. '''ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום''', כמו שאנחנו נוהגים היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד א''' {{שוליים|ז_מז}} '''כוס של ברכה יש לתופסו בימין, להגביהו טפח מן השולחן, ולתת עיניים בו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא בירושלמי ג' דברים בכוס של ברכה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ז_מח}} '''כוס של ברכה טעונה מלא, עיטור ומודח (וכן הדחה ושטיפה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף א , שו"ע או"ח סימן קפג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שדרשה שלושת הדינים מהפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קפג, א-ב) שצריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ומילוי הכוס. {{שוליים|ז_נ}} '''בקידוש ליל שבת ויום טוב יש להקדים ברכת בורא פרי הגפן לברכת הקידוש, שכן קדושת הלילה קודמת לקדושת היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר בר יוסף בשם רב, שקדושת היום נקודה לאחר ברכת הגפן, כלשון הירושלמי "קדושת הלילה קודמת לקדושת היום"; כך הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ז_נא}} '''מי שאכל תוך כדי הליכה ורוצה לברך ברכת המזון, עליו לעצור ולעמוד לפחות בעת הברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ד , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נו א/> הדרן עלך שלשה שאכלו ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אם אכל מהלך יעמוד ויברך, ואם אכל עומד ישב ויברך, ואם אכל יושב יסב ויברך, ואם אכל מוסב יתעטף ויברך, כדי לברך בכובד ראש ובמצב הראוי ביותר האפשרי לו. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">111</span></div> מה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו ב]]) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו" {{ירו"מ-ביאור|שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם}} <br> <strong>הדרן עלך פרק שלשה</strong> ==פרק שמיני - אלו דברים== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שמיני.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">מה טעם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> nkn4wjmb27h1m0jnxxrw95ucvsfh2m3 106 1755057 3086505 3084244 2026-10-02T13:54:06Z מאירושולי 35234 3086505 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_א}} '''בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף י , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' אלו דברים מברך על היום.''' בתחל' לפי שהיו' גורם לקידוש שלא בא כוס זה אלא בשביל קידוש לשבת ועוד שכבר קדש היום משקיבל עליו ועדיין יין לא בא על השלחן וכשם שקדם לכניסה כך קודם לברכה '''וב"ה אומרי' מברך על היין תחלה.''' לפי שהיין גורם לקידוש וה"ה המקדש על הפת ואם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם '''גמ' מה טעמהון דב"ש וכו'.''' כדפרישית במתני' '''מדברי שניהן נלמד.''' דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין קודם ואח"כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש.''' שהרי טעמייהו דב"ש גבי קידוש לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה ליין שיבא לפיכך סברי דקדושת היום קודמת אבל כאן הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא דהא עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזור ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמרי' לעיל פ' תפלת השחר הלכך אף ב"ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם '''כלום טעמהון דב"ה.''' כלומר ולב"ה ודאי שייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמו כן בהבדלה '''אמר ר' מנא.''' דלא היא דמאי חזית דנקטת להני טעמי דידהו דב"ש ודב"ה גבי קידוש למילף מינייהו דמה גבי הבדלה דברכת יין קודמת נקיט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחן איפכא דגבי הבדלה איכא למימר דלכ"ע ברכת הבדל קודמת כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש וכו'.''' וא"כ וכאן נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למ"ש קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג"כ קודמת ליין כמו קידוש לב"ש '''כלום טעמהון דב"ה.''' ולב"ה דטעמייהו גבי קידוש אינו אלא לפי שהיין או הפת קודם לקידוש היום שתאמר אבל כאן הואיל ואין היין גורם להבדלה דלא תליא הבדלה ביין אף ב"ה מודו דהבדלה קודמת לברכת היין והלכך מהא ליכא למישמע מינה '''מדברי שניהן.''' מדר' יוסה ומדר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא אליבא דב"ש וב"ה מיהת מדברי שניהן נלמד דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרווייהו בפשיטות דאין היין מעכב בהבדלה כמו דמעכב בקידוש '''היא דעתיה דר' זעירא.''' וכן נמי היא דעתי' דר"ז גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין יין מצוי דהיין אינו מעכב להבדלה והולכין ממקום למקום משום קידושא למישמע קידוש על היין דעיקר מצות קידוש על היין '''נהיגין תמן.''' בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש"צ עובר לפני התיבה ואומר ברכת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה · בית שמי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין · ובית הלל אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום · בית שמי אומ' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס · ובית הלל אומ' מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים · בית שמי מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן · ובית הלל אומ' על הכסת · בית שמי אומ' מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים · ובית הלל אומ' נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · בית שמי אומ' נר ומזון בשמים והבדלה · ובית הלל אומ' נר ובשמים ומזון והבדלה · בית שמי אומ' שברא מאור האש · ובית הלל אומ' בורא מאורי האש · אין מברכין על הנר ועל הבשמים שלגוים ועל הנר ועל הבשמים שלמתים · ועל הנר ועל הבשמים שלפני עז' · ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו · מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמי אומ' יחזור למקומו ויברך · ובית הלל אומ' יברך במקום שנזכר · ועד מתי מברך עד כדי שיתאכל המזון שבמיעיו · בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמי אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על המזון · ובית הלל אומ' מברך על המזון ואחר כך מברך על היין · עונין אמן אחר ישראל מברך · ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה · אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה כול' · מה טעמהון דבית שמי שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · ד"א היין תדיר וקדושה אינה תדירה · אמ' ר' יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם · כלום טעמהון דבית שמי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא · וכאן הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה · וכן הואיל והיין תדיר והבדלה אינה תדירה היין קודם · אמ' ר' מנא מדברי שניהן יין והבדלה הבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית שמי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · [וכאןהואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין] אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת · אמ' ר' זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין [ואין] מקדשין אלא [ב]יין · היא דעתיה דר' זעירא · דר' זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה · אמ' ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואו' ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש יש' ואת יום השבת · וקשיא על דבית שמי בלילי שבת [איך עבידה]</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דב"ש בלילי שבת.''' כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב"ש גבי קידוש ולמאי דס"ל לב"ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב"ש דממ"נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_ג}} '''הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ד}} '''בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נו ב/> ==דף נז עמוד א== <קטע התחלה=נז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ט) והשו"ע (או"ח רצו, ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div> הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''היך עבידה.''' בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע"ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו.''' כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ"ה גבי מ"ש וכדלקמן וה"ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב"ש היאך יעשה '''יברך על היום.''' קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום '''יברך על המזון.''' ואי תימא דאין ה"נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב"ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה '''יברך על היין.''' ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב"ש במתני' '''יברך על היין.''' בתחלה הרי המזון קודם כדסבירא להו לב"ה במתני' דסוף פרקין '''יברך על הנר.''' בתחלה</div> <div class="yerum-leiden-text">שהיה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מהיכן לאחר המזון ומשלשל כולם עליו · מה נפשך יברך על היום המזון קודם · יברך על המזון היין קודם · יברך על היין היום קודם · נשמעינה מן הדא בא לפן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמ' ר' בא ברכה קבועה שמא ישכח וישתה · ברם הכא מכיון שהוא מטלטלה על ידי הכוס אינו שכח · כיצד יעשו על דברי בית שמי יברך על המזון תחילה ואחר כך על היין · וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מכאן לאחר המזון · ומטלטל כולן עליו · מה נפשך יברך על היין המזון קודם · יברך על המזון הנר קודם · יברך על הנר אבדלה קודמת · נשמעינה מן הדא · אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על המזון שהוא בסוף · על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמי אומ' בשמים ואחר כך נר · ובית הלל אומ' מאור ואחר כך בשמים · רסא ורב יהודה הל' כמי שהוא או' בשמים ואחר כך נר · כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על</div> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא.''' זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב"ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב"ש אומרי' מברך על היין ואח"כ מברך על המזון וא"כ היאך יתנהג עצמו בכה"ג אליבא דב"ש '''אמר ר' בא.''' דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב"ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע"י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב"ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש '''וכיצד יעשו על דברי ב"ש.''' והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב"ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב"ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח"כ מברך קדושת היום ואח"כ על היין כסבר' דידהו במתני' '''יברך על המזון בתחלה.''' הרי הנר קודם כדתנן במתני' גבי פלוגתייהו בהא ב"ש אומרים נר ומזון וכו' ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה א"כ לכ"ע נר קודם למזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''וקשי' על דברי ב"ה.''' השתא מהדר הש"ס לדייק גם אליבא דב"ה דודאי בלילי שבת ובגוונא דהוה מדייק לי' אליבא דב"ש ליכא למידק כלל אליבא דב"ה דפשוט הוא דבגוונא דתאמר היה יושב ואוכל בע"ש וכו' ואין שם אלא אותך הכוס דלב"ה מברך על המזון ואח"כ על היין ואח"כ על היום כי קשיא לן אליבא דב"ה במוצאי שבת הוא דקשיא לן וכעין גוונא דהוה מדייקינן אליבא דב"ש בע"ש ה"נ מדייקינן השתא אליבא דב"ה במ"ש וכדמפרש ואזיל '''היך עבידא.''' בהי גוונא קא מיבעיא לן וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת וצריך הוא להבדיל ואין שם אלא אותו הכוס ואם יבדיל לא יהי' לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו.''' הבדלה וברכת המזון דודאי כך הוא הדין והכי תנינן בתוספתא פ"ה הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור. ועל הבשמי' ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו והשתא מדייק הש"ס דלר' יהודה דתוספתא אליבא דב"ה כדמייתי נמי לקמיה קשיא לן דמה נפשך כיצד יעשה בהאי גוונא דאמרן '''הבדלה קודמת.''' כלומר ואם יעשה כך תהיה הבדלה קודמת למזון ואנן לא תנן הכי דאע"ג דבמתני' תני כן ההיא דלאו כהלכתא היא אלא כדתני ר' יהודה בתוספתא שם וכדלקמיה '''נשמעינה מן הדא.''' מסקנת הקושיא היא וכלומר והיכא תניא הכי מן הדא דא"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו וכו' וגי' התוספתא כך היא שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור וגי' הש"ס בתוספתא היה כך בהפך ככתוב לפנינו והיינו דקאמר עלה רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואח"כ מאור ולא כהאי גי' דלעיל לב"ה. שמעינן מיהת דלכ"ע מזון בתחילה והבדלה בסוף כי פליגי בסדר הברכות השייכי' להבדלה הוא דפליגי ושמעינן נמי דלכ"ע אלו הברכות השייכי' להבדלה סמוכות זו לזו מיהת בעינן והשתא אם יברך על הנר בתחילה למזון ואח"כ ברכת הנר תכופות זו לזו כל הברכות א"כ תהי' הבדלה קודמת למזון והא לר' יהודה לכ"ע מזון בתחילה והבדלה לבסוף היא וכיצד יעשה על דברי ב"ה. מסקנא דמילתא היא. וכלומר והשתא כיצד יעשה אליבא דב"ה אם כהאי דתנינן במתני' נר ובשמים ומזון והבדלה או כהאי דר' יהודה בתוספתא וקאמר הש"ס דדברי ר' יהודה הם עיקר שיברך על המזון בתחלה וכו' '''י"ט שחל להיות במ"ש.''' ויש כאן קידוש והבדלה איזה מהן קודם </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א''' {{שוליים|ח_ה}} '''בהבדלה במוצאי שבת יש להקדים בשמים לנר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז א/> ==דף נז עמוד ב== <קטע התחלה=נז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי לדעת רבא ורב יהודה, וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' רצו ס"א ובסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה בשמים) שאף הבבלי הכריע כך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div> המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יקנ"ה.''' היין סמוך לקידוש וקודם לו ואח"כ נ"ה וכן אמר חנן בר בא בשם רב יין וכו' ובסוכות אחר הבדלה סוכה וזמן: ר' חנינא אמר ינה"ק גרסינן וכן שמואל אמר כהדא דר' חנינא גרסינן כדמפרש טעמא משל למלך יוצא וכו' הלכך הבדלה קודמת שמלוין את השבת בתחלה ואח"כ קידוש של י"ט '''לוי אמר יהנ"ק גרסינן.''' דכמו שהוא לפנינו היינו דר"א ממש. והיינו דקאמר מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן הבדלה קודם לקידוש כר' חנינא ונר והבדלה סמוכין כר' יוחנן '''דלא מפלג על בר נש באתריה.''' טבריה אתריה דרבי יוחנן הוה ואין חולקין על אדם באתריה ולפיכך נהג שם כוותיה '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא.''' דלדידיה אחר היין מברך על הנר מיד ולפי שכשרואה את הנר צריך לברך עליו אלא שברכת היין היא קודם לכל לעולם '''מה עבד ליה ר' יוחנן.''' ומה טעמיה וקאמר דמכיון שיש לו יין אין נרו כובה כלומר דכיון שהוא תופס כוס של יין בידו שבירך עליו ואינו שותהו ושומרו עד שיגמור כל סדר הברכות שומר ג"כ את הנר שלא יכבה עד שיברך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר · יום טוב שחל להיות במוצאי שבת · ר' יוחנן אמ' יקנ"ה · יין קידוש נר הבדלה · חנין בר בא אמ' בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן ר' חנינא אמ' ינה"יק · שמואל לא אמ' כהדא דר' חנינא דאמ' ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון · לוי אמ' ינה"ק · מסתברא דלוי אמ' מיטען שניהם · אמ' ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרב וכר' יוחנן · וכן עשה עובדא כרב וכר' יוחנן · ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא · וכד הוה לטיבריא הוה עבד כר' דלא מפלג על בר נש באתריה · על דעתיה דר' חנינא ניחא וקשיא על על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה · וכא מברך על הנר שלא יכבה · מה עבד ליה ר' יוחנן מכיון שיש לו יין אין ערו כובה · ויברך על הנר בסוף · שלא לעקור זמן השבתות הבאות</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דר' יוחנן.''' כצ"ל אלא דלר' יוחנן קשיא מפני מה אינו מקדים לברך על הנר הא אלו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה בתמיה וכי אינו מברך על הנר מיד כדי שלא יכבה ויפסיד הברכ' והכא נמי היה לו לומר מברך על הנר שלא יכבה ולא לאחרו אחר קידוש '''ויברך על הנר בסוף.''' א"כ יברך עליו בסוף דכל זמן שאינו שותה היין שומר הוא את הנר שלא יכבה קודם שישתה ומשני שלא לעקר זמן שבתות הבאות כלו' הואיל ובכל מוצאי שבתות מברך על הנר קודם הבדלה הלכך אין לו לעקור הסדר של כל שבתות הבאות בשנה '''גמ' מה טעמהון דב"ש שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס.''' שנפלו לשם מחמת המזיגה ויטמאו מידיו אם לא יטול מתחלה ויחזרו אלו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור וכדפרישית במתני'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''מתני' ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס.''' טעמייהו דב"ש דסברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין אע"פ שלא נטמאו תוכו וכגון שנטמא במשקין דטומאת משקין בכלים מדרבנן היא והקלו בטומאה זו ואמרו כלי שנטמא אחוריו במשקין טמאין לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו ואפ"ה אסור להשתמש בו גזרה שמא ינתזו ניצוצות מתוכו על אחוריו ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמא את הידים וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים הלכך נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה חיישינן שמא יטמאו משקין שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאין את המשקין להיות תחלה ויחזרו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור אלא נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס כדי שלא יקבלו המשקין שבאחורי הכוס טומאה מחמת ידים '''ובית הלל אומרים וכו'.''' דב"ה קסברי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ולא גזרינן משום ניצוצות דניצוצות לא שכיחי הלכך מוזגין את הכוס תחלה ושותים אותו דביין הבא לפני המזון מיירי הכא כדאמרינן בפ' כיצד הסיבו וכו' הביאו להם יין וכו'. ואח"כ נוטלין לידים לסעודה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס גזרה שמא יהיו אחורי הכוס טמאין דהא מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וידיו לא יהיו נגובות יפה דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך ויטמאו אחורי הכוס אותן המים טופחין שעל ידיו והן חוזרין להיות תחלה כדין המשקין. שהן לעולם נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב''' {{שוליים|ח_ו}} '''כשחג חל במוצאי שבת, מה סדר הברכות בקידוש?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא ושמואל בסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה זמן), משום שההבדלה קודמת לקידוש כמלך היוצא ושלטון הנכנס; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ז}} '''סדר ברכות ההבדלה בכניסת מוצאי שבת לחג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז ב/> ==דף נח עמוד א== <קטע התחלה=נח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן - יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה), כפי שנפק עובדא כוותיה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע; ומטעם שאין לחלוק על מנהג המקום נהג רבי אבהו בטבריא כרבי יוחנן ובדרום כרבי חנינא, אך להלכה נתקבל יקנ"ה כמנהג עיקרי.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לעולם אחורי הכוס טמאין.''' כלומר דלא איכפת לן אם אחורי הכוס טמאין דאפ"ה מותר להשתמש בו הלכך להא לא חיישינן אלא דלטומאת ידים הוא דחיישינן שמא יהיו אחורי הכוס טמאין ויחזרו ויטמאו את הידים מחמת משקה טופח שעליהן וכדפרישית במתניתין הלכך מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים '''דבר אחר.''' לטעמייהו דב"ה לפי שאין נטילת ידים אלא סמוך לברכת המוציא והלכך אפי' אי הוה לן למיחש משום ניצוצות כדקאמרי ב"ש כמבואר בפירושא דמתני' אפ"ה הא עדיפא שלא להפסיק במזיגת הכוס בין נטילת ידים לברכה '''לחלה.''' לעשות עיסה בטהרה כדי שיפריש חלה טהורה ולנטילת ידים לאכילה אם אין לו מים '''אדם מהלך ארבע מיל.''' אם לא ימצא מים להטביל כליו לעשות עיסתו בטהרה וכן ליטול ידיו עד ד' מילין צריך להטריח עצמו ולחזר אחריהן</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' · מה טעמין דבית שמי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו יחזרו ויטמאו את הכוס · מה טעמין דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין · דא אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה · ר' ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמי כר' יוסי · ורבית הלל כר' מאיר דתנינן תמן ר' מאיר או' לידים טמאות וטהורות · אמ' ר' יוסה אלא אמרן לא לידים טהורות בלבד · ר' יוסה בשם ר' שבתי ור' חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי · ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר' חנינא הדא דר' אמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו · שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן · נשמעינה מן הדא</div> <div class="yerum-side">'''אתיא דבית שמאי כר' יוסי וכו' דתנינן תמן.''' בפ' כ"ה דכלים תנן כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ויש להם בית צביטה. אחוריים ותוך שאם נטמאו אחוריו במשקין תוכו טהורין כדתנן התם לעיל. ובית הצביטה מקום שאוחזין בו את הכלי א"נ בית הצביעה גרסי' מקום שאוחז בו באצבעו שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. יש לה בית צביטה לפי שהיא גדולה ויש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים ואם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה. ר' עקיבא אומר לכוסות. אף לכוסות יש להם בית הצביטה. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות יש להם בית הצביטה לידים טמאות כדאמרן ולידים הטהורות כדמפרש התם כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס כלומר שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד דבידיו הטהורות ואחורי הכוס טמאים הוא דלא חיישינן אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס ע"כ. והשתא קאמר הש"ס הכא דאתיא הא דב"ש דמתני' דחיישי בידים טמאות שמא יגעו במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס וזהו כר' יוסי דחייש נמי להכי ודב"ה דלא חיישי לכך כר' מאיר דאף לידים טמאות לא חיישינן שמא יגעו במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את הכוס</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא דאמר לפניו.''' דוקא אם המים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחריו אין מטריחין עליו '''שומרי גנות ופרדיסין.''' מפני הגנבים וא"א להן לזוז ממקומן '''מה את עביד להון.''' היאך דינם אם כלפניהן כלומר כדין דאמרינן בלפניהן דצריכין להטריח ולחזר אחר מים או כלאחריהן כמו דאמרינן בלאחריהן שאינן צריכין להטריח עצמן כלל והואיל והן יושבין במקומן הלכך מיבעיא ליה הכי '''נשמעינה מן הדא.''' מתני' בפ"ב דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפרשת החלה ומברכת על הפרשה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה שתהא פניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א''' {{שוליים|ח_ט}} '''האם מברכים על הפרשת חלה "להפריש חלה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כן, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה" - הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאב}}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת.''' בתמיה וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ"ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית וה"ה כאן אין מטריחין עליו לעמוד ממקומו ולחזר אחר מים '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק.''' כדמפרש לקמיה '''מה הוא.''' דקאמרת נוטל ומפסיק '''נוטל ושונה.''' כלומר לא ישפוך על ידיו כולן בבת אחת אלא נוטל פעם אחת ומפסיק וחוזר ושונה ליטול עליהן שנייה '''ר' שמואל בר יצחק בעי.''' ולא גרסי' אמר וכן הוא בפ"ב דחלה כלומר דהוה קשיא ליה אם צריך להיות נוטל ושונה והיכי אמרת שהן רשות וכי בדבר שהוא רשות היו מקפידין להטריחו כל כך '''על הראשונים נאכל בשר חזיר.''' כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א' בא יהודי אחד ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר '''על השניים יצא אשה מביתה.''' כדאמרי' בפ' יום הכפורים במעשה דכידור '''חמא יתיה אכל בהתם.''' מכוסה במפה לידיו. מלשון אגלאי בהתייהו מה שהיו מכוסין בחרפתן נגלה '''מהו כן.''' למה אתה עוש' כן '''איסתניס אני.''' ואע"פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה '''חמא כהניא אכלין בהתם.''' ראה כהנים אוכלין בתרומה במפה בלי נטילת ידים. בהתם כמו בחתם ומלה מסורסת היא ומלשון חמת הוא כמו בבלאי חמתות ואמר להון וכי אזילא הא דרב ושמואל לקמיה דהכל מודים דלתרומה מיהת בעי נטילת ידים</div> <div class="yerum-leiden-text">האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את ערוה · אבל לא האיש · והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה · וכא אין מטריחין עליו · תני מים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה · אלא שבראשונים נוטל ומפסיק · ובשניים נוטל ואינו מפסיק · מה הוא נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמ' נטל ושנה · ר' שמואל בר יצחק אמ' בעי נטל ושנה ואת אמרת רשות · אמ' ר' יעקב בר אידי על הראשונים שאכל בשר חזיר · על הטעים יצאה אשה מביתה · ויש אומ' שהרגו עליה ג' נפשות · שמואל סלק לגבי רב חמא יתיב אכל כהתם · אמ' ליה מהו כן אמ' ליה חיסתכבם אפי · ר' זעירא כד סליק להכא חמא כהנא אכלין כהתם אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל · אתא ר' יוסי בר בר טהא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה ר' יוסה בשם ר' חייא בר אשי ור' יונה ור' חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק · ולחולין עד קישרי אצבעותיו · מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מן דהוא אכל עם סבי ולא משטת ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה · ר' הונא אמ' אין נטילת ידים אלא לפת בלבד · תני ר' הושענא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה · ר' זעירא אמ' אפי מקצץ תורמוסין הוה נטל ידוי · רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים · ר' אבינא מפקד לחמריה</div> <div class="yerum-side">'''נטילת ידים לתרומה אין נטילת ידים לחולין.''' כצ"ל '''לתרומה ולחולין.''' משום סרך תרומה '''עד הפרק.''' של גב היד '''עד קשרי אצבעותיו.''' דהואיל בחולין אינו אלא משום סרך תרומה סגי בהכי '''מן דהוא אכל עם סבי.''' מי שהיה אוכל עם זקני ריב"ל ולא היה נוטל ידיו עד הפרק לא היה רוצה לאכול עם זה דקסבר אף לחולין עד הפרק '''כל דבר שיש בו ליכלוך משקה.''' שטיבולו במשקה צריך ג"כ נטילת ידים '''ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' מחמיר על עצמו היה משום נקיות '''מפקיד לחמריה.''' היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב''' {{שוליים|ח_יא}} '''נטילת מים לפני הסעודה חובה או רשות?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן עד סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שמים שלפני המזון רשות ומים שלאחריו חובה, כלשון הברייתא בירושלמי; וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה, אף שהבבלי (חולין קה.) נטה להחמיר יותר בנטילה ראשונה. {{שוליים|ח_יב}} '''נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמים אחרונים חובה, שלא כדעת הסוברים שהיא רשות; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן מטעם החשש לסכנת "מלח סדומית" שבידיים. {{שוליים|ח_יג}} '''חובת נטילת ידים לאכילת חולין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן קסג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל שנטילת ידים לחולין רשות ולתרומה חובה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (חולין קו.) חולק וסובר שנטילת ידים לחולין חובה מדרבנן מדין סרך תרומה, וכך הלכה למעשה מחמירים כבבלי. {{שוליים|ח_יד}} '''כהן שבירך על פת חולין ונזכר שיש לפניו תרומה, רשאי לאכול ממנה בברכה זו עד "הפרק" (סוף הסעודה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שברכת הפת פוטרת אכילת תרומה עד הפרק, כדברי מייישא בר בריה דר' יהושע בן לוי; כך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_טו}} '''כהן הטובל תרומה במים מברך "על נטילת ידים" רק אחר שטיפת ידיו ולא מיד לאחר הטבילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמברך "משטף ידוי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסא, ד). {{שוליים|ח_טז}} '''האם נטילת ידיים מפסקת בין תחילת הסעודה להמשכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שאין נטילת ידיים פוסקת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_יז}} '''חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי הושעיה שנטילת ידים לסעודה נאמרה רק על פת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_יח}} '''חובה לרחוץ ידיים לפני אכילה כאשר הן מלוכלכות במשקה או באוכל שמשקהו נסחט.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי (וכמעשה רבי זעירא) שכל דבר שיש בו ליכלוך משקה מחייב נטילה גם ללא סעודת פת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' קנח ס"ד. {{שוליים|ח_יט}} '''נטילת ידים שנעשתה בשחרית מועילה גם לסעודת הערב אם התנה עליה בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נח ב/> ==דף נט עמוד א== <קטע התחלה=נט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאם התנה בשחרית שנטילתו תעמוד גם לערב, אינו צריך להטריח עצמו ולחזור וליטול ידיו בערב, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div> הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א''' {{שוליים|ח_כ}} '''בעל הבית פותח ובוצע בפני האורחים, ואינו מכבד לאורח לבצוע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיב לרבי זעירא "בעל הבית בוצע", וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_כא}} '''בעל הבית מברך המוציא וגם ברכת המזון בסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שהפותח הוא חותם, שכן בעל הבית יודע כוחו של ככרו ורבי הכיר בגדולתו; המתניתא נדחתה מהלכה למעשה. {{שוליים|ח_כב}} '''סדר נטילת ידים ליד הסעודה כאשר יש כמה סועדים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף ו. ''הכרעה:'' מתחילים מן הגדול עד חמישה, מעל חמישה מתחילים מן הקטן עד שנשארו חמישה, ובאמצע הסעודה בין תבשיל לתבשיל מתחילים מן הגדול תמיד; אחר המזון מתחילים ליטול מן המברך כדי שיתכונן לברכה, וכפסק הרמב"ם והשו"ע כלשון הירושלמי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אשכחיה.''' ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא"ל סב ובריך המוציא '''אמר ליה.''' רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה"ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך '''מן דאכלון.''' לאחר שגמרו לאכול א"ל ר' אבהו לר"ז סב ובריך ברכת המזון '''א"ל חכים רבי.''' אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג"כ ברכת המזון '''מתניתא.''' ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ"ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול '''באמצע המזון.''' סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך '''לא שיתקין עצמו לברכה.''' לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר '''ומה טעמון דב"ה.''' דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב"ש</div> <div class="yerum-leiden-text">הן דאנון משכחין מיסתחון שבין ידיהון ומתפי · על כל יומא · ר' זעירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשכחתיה אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי · אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה בעל הבית יודע טחו שלככרו · מן דאכלון אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה חכם ר' לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמ' הפותח הוא חותם · מתניתא פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון · באמצע המזון מתחילין מן הגדול · לאחר המזון מתחילין מן המברך · לא שיתקין עצמו לברכה · הין תימר הפותח הוא חותם כבר מיתקן הוא · אמ' ר' יצחק מפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה · הל' מה טעמיהון דבית שמי מפני אובדן אוכלין · ומה טעמין דבית הלל · אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · מתניתא בשולחן שלשייש ושלפרקים שאינו מקבל טומאה · הל' מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו · ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר.''' הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך '''מתני' ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה.''' מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב"ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב"ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ"א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' מתניתא בשלחן של שיש.''' בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב"ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ"ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן '''מה טעמון דב"ש.''' השתא מפרש טעמייהו דב"ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני' '''לעולם ספק משקין לידים טהור.''' כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי"ל דספק ידים טהור כדתנן בפ"ד דטהרות ובפ"ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה"ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ח_כג}} '''אין נטילת ידים לחולין מטמאת משקים אף אם היו הידים טמאות מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יד, הלכה יא <קטע סוף=נט א/> ==דף נט עמוד ב== <קטע התחלה=נט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאין ידים סרך טומאה לחולין מטמאות משקין מספק; כן פסק הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פי"ד ה"יא). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div> . דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב''' {{שוליים|ח_כד}} '''ידיים שנטמאו בכניסה לבית המנוגע נחשבות שניות לתרומה מדין חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שידיים אלו שניות לתרומה מגזרת חכמים, כדעת הרמב"ם הפוסק כן (הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה ח), ולא כרבי אלעזר בי רבי צדוק המקל בזה. {{שוליים|ח_כה}} '''שמן שנטמא וטבל הגוף ואינו מנטף מהגוף - טהור, אף שהשמן שעל גופו מנטף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יא, הלכה ט , רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כמותם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכן נקבע ברמב"ם. {{שוליים|ח_כו}} '''שיעור צירוף שמן טמא לענין טומאת אוכלין ניתן לפי כדי סיכת אבר קטן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרך שנפסק בכל מקום שבית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים|ח_כז}} '''משקה שנבלע במטפחת עד שהוא טופח על מנת להטפיח נחשב ככלי קיבול לעניין קבלת טומאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל לפי הסבר רבי יהודה: מים בלועים במטפחת שהם טופחים ומטפיחים דינם כמשקה בעין ומטמאים, בשונה משמן שנבלע בגוף שאינו כן, ואין בכך סתירה בשיטת בית הלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דבר אחר.''' היינו טעמייהו דב"ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן '''וכב"ש יש ידים לחולין.''' בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ"ב דבכורים ובסוף פ"ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב"ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן '''הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה.''' כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר"ע בריש פ"ג דידים דס"ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ"א ידו וקסבר ר"ע דכדין ראשון לטומאה להן '''תמן תנינן.''' בפ"ד דעדיות '''ב"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן.''' טהור טפי מהכא טמא</div> <div class="yerum-leiden-text">דא' אין ידים לחולין · וכבית שמיי יש ידים לחולין · תיפתר או כר' שמעון בן אלעזר · או כר' אלעזר ביר' צדוק · כר' שמעון בן אלעזר דתני ר' שמעון בן אלעזר או' משום ר' מאיר הידים תחילה לחולין ושנייות לתרומה · או כר' אלעזר ביר' צדוק דתנן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין · ר' אלעזר ביר' צדוק או' הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד · תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמי אומ' אעפ' מנטף טהור · ובית הלל אומ' כדי סיכת אבר קטן · ובית הלל אומ' משקה טופח · ר' יהודה או' משום בית הלל טופח ומטפיח · מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא · והכא אמרי טהור · תמן בעין הוא · והכא בלוע במפה</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר או כרשב"א וכו'.''' לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב"ש גריס לה נמי הכא כדרך הש"ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ"ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש"מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י"ח דבר הוא ה"נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא"כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב"א או כר"א בר' צדוק דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ושניות לתרומה.''' כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין '''או כר"א בר' צדוק.''' כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר"א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ"ב דטהרות דס"ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה '''ב"ש אומרים אע"פ.''' שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב"ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע"י השקה '''וב"ה אומרים משקה טופח.''' אע"פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא '''טופח ומטפיח.''' צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב"ה מחמירין במשקה טופח וא"כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת '''ומשני תמן בעינו הוא.''' השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי '''מתני' ב"ש אומרים מכבדין את הבית.''' מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב"ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת"ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב"ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ '''גמ' מה טעמהון דב"ש מפני אובדן אוכלין.''' כדפרישית במתני' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_כח}} '''בסעודה משותפת, האם מכבדים הבית לפני נטילת ידים לברכת המזון או אחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן קפ סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נט ב/> ==דף ס עמוד א== <קטע התחלה=ס א/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שנוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div> ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם השמש פיקח וכו'.''' כלומר דס"ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ"א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח"כ מכבדין את הבית '''מתני' ב"ש אומרי' נר ומזון.''' מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב"ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור '''בש"א שברא מאור האש.''' שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא '''וב"ה אומרים בורא.''' דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ה א"ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א' '''ב"ש אומרי' כוס בימינו.''' ה"ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב"ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן '''וטחו בראש השמש.''' מפני שגנאי הוא לת"ח שיצא לשוק וידיו מבושמות '''עלה וטעין תרויהון בחד ידיה.''' נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא"ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך '''האש והכלאים.''' תוספתא שם</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' בית שמי אומ' כול' · רב אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף · ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומ' בשמים ומאור · ובית הלל אומ' מאור ובשמים · ר' בא ורב יהודה בשם רב הל' כדברי מי שאמ' בשמים ואחר כך מאור · בית שמי אומ' כוס בימין ושמן ערב בשמאלו או' על הכוס ואחר כך או' על שמן ערב · בית הלל אומ' שמן ערב בימין וכוס בשמאל · או' על שמן ערב · וטחו בראש השמש · אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו שלתלמיד חכם להיות יוצא מבושם · אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תריהון בחדא ידיה · אמ' ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חורייתא קטעין · וכעס עילוי אבוי · אמ' ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ודאמ' שמואל המשתמש בכהונה מעל · את מיקל ליה · גזירה ואת יתיב ומשמש תחתוי · מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמ' ואמרה להם אתה קודש ליי' והכלים קודש · מה כלים המשתמש בהן מעל את המשתמש בכהנים מעל · הל' על דעתהון דבית שמי אשר ברא פרי הגפן · יין מתחדש בכל שעה · האש אינו מתחדש בכל שעה · האש והכלאים אעפ' שלא נבראו מששת ימי בראשית · אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית · הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר · מהו יימים · ר' יהודה בן סימון זו המיונס · ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור</div> <div class="yerum-side">'''וכעס עלוי אביו.''' בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא"ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו '''גזירה.''' גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו: פיסקא ב"ש אומרים שברא וכו' ופריך א"כ על דעתיה דב"ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג"כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן '''כלאים.''' הן הפרד שהוא מן הסוס ומן החמור '''הכלאים.''' באיזה שעה נבראו וקאמר כתיב ובני צבעון וכו' '''המיונס.''' מיני בני אדם המשונים בצורתן כך מצאתי במדרש דברי הימים. ובאיכה רבתי בפסוק הביא בכליותי וגו' ומכניסין את המיומס לתיאטרון שלהם וראשו מגולת וכו' והוא בן אדם שמשנין אותו בלבושו ובצורתו '''חציו סוס וחציו חמור.''' והוא מצא אותו שזימן חמורה וכו' כדאמר לקמן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד א''' {{שוליים|ח_כט}} '''בהבדלה יש להקדים ברכת המאור לברכת הבשמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדברי רבי אבא ורב יהודא בשם רב, ותואם גם את הבבלי (פסחים קג.). {{שוליים|ח_ל}} '''בהבדלה על היין מברכים על הבשמים לפני הברכה על האור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדרך שמצינו בכל מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל. {{שוליים|ח_לא}} '''כאשר יש לפניו כוס לברכת המזון ושמן ערב לסיכה - כיצד יאחז וכיצד יברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרכם בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי. {{שוליים|ח_לב}} '''כשמושחים שמן בראש המשמש, אם השמש תלמיד חכם — מושחים בכותל ולא בראשו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין שבחו של תלמיד חכם לצאת מבושם, ולכן טחין בכותל. {{שוליים|ח_לד}} '''האם המשתמש בכהנים (בגופם, לעבודתו) חייב במעילה כדין מועל בכלי הקדש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו, הלכה א <קטע סוף=ס א/> ==דף ס עמוד ב== <קטע התחלה=ס ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלימוד הירושלמי "מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל" - הרמב"ם פסק כך בהלכות מעילה פרק ו הלכה א. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div> ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואלו הן הסימנין.''' להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהפך '''אין בעיתון מזבנון מוליון.''' כשאתם רוצים ליקח הפרדות תראו אותן שאזניהן קטנות שהן כולן מאם סוסיא ומפני הכלאים אמר להם כן '''זימן חכינה.''' נחש '''חרדון.''' הוא מין הצב '''חברבר.''' מין נחש צפעוני והוא הערוד '''שבעטתו פרדה.''' בו וחיתה המכה '''לבנה.''' דחיוורן ריש כרעה '''תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.''' פסוק הוא באיוב במענה אליהו ודריש שוררו למי שאורו על כנפות הארץ '''שכבר שבת האור כל אותו היום.''' והויא כתחלת ברייתא '''מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים.''' נר משום דלא שבת שהעכו"ם עשה מלאכה לאורו וקי"ל אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבד בו עבירה '''ולא על הבשמיס.''' בבשמים שהם במסיבה של עכו"ם שהם מסובין בה לסעודה מיירי והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני ע"ז מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין על של עכו"ם לפי שסתם מסיבת עכו"ם לע"ז ואין מברכין על הבשמים שלפני ע"ז</div> <div class="yerum-leiden-text">גדולות ואילו הן הסימנין אמ' ר' יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור · גדולות אמו חמורה ואביו סוס · ר' מנא מפקד לאילין דפשיחה אין בעיתון מיזבון מוליון תבון זבנן אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור · מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה · אמ' הקב'ה להם אתם הביאתם לעולם דבר שהוא מזיקו אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו · מה עשה הקב'ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר · מימיין לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה · שכן כלב שוטה וחיה שבעטתו פרה וחיה · ובלבד פרדה לבנה · האש ר' לוי בשם ר' בזירה שלשים ושש שעות שימשה האורה משמשת ראשונה שתים עשרה בערב שבת · ושתים עשרה בלילי שבת · ושתים עשרה בשבת · והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ · כיון שיצת שבת התחיל ממשמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמ' אילו הוא שכת' בו הוא ישופך ראש ואמ' אך חושך ישופיני · אמ' לו באותה השעה זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכת' ולילה אור בעדיני · ולילה ובירך עליה בורא מאורי האש · שמואל אמ' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה · רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן את במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום · תנא ר' יעקב קומי ר' ירמיה מברכין על הבשמים שלגוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חמתו עששית אע"פ כבת מברכין עליה · עד בתוך חיקו או בתוך פס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה · חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת · גחלת שלהקדש מועלין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב''' {{שוליים|ח_לה}} '''איסור הרבעת בהמה שאמה סוסה ואביה חמור עם בהמה שאמה חמורה ואביה סוס משום כלאים, וסימן ההיכר – אזני הפרדה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ט, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף ט סמ"ג לאוין רפא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מנא שיש להבחין בין הפרדות לפי גודל אוזניהן, שהקטנות אמן סוסה ואביהן חמור והגדולות אמן חמורה ואביהן סוס, ואין למשכן זו עם זו משום כלאים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_לו}} '''אין לומר "בורא מאורי האש" בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אלא רק במוצאי שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שברכת האור נתקנה על אור שנברא במוצאי שבת דווקא, ולא במוצאי יום הכיפורים שאין בו חידוש בריאת אור. {{שוליים|ח_לז}} '''האם מברכים ברכת האור (בורא מאורי האש) במוצאי יום הכיפורים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים, שכיוון שנח האור כל היום נחשב כאילו נברא מחדש במוצאי היום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד. {{שוליים|ח_לח}} '''אין מברכים על נר ובשמים של גויים, של מתים ושל עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שנהנים לאורו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים שלפני עבודה זרה ושל מתים, אך על בשמים של גויים מברכים כשמעשיהם מוכיחים שאינם לעבודה זרה (כגון שהניחם לפני חנותו), כדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי ירמיה. {{שוליים|ח_מא}} '''גחלת של הקדש הנאה ומעילה, ושלהבת הבוקעת ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ס ב/> ==דף סא עמוד א== <קטע התחלה=סא א/>. ''הכרעה:'' גחלת - מועלין בה כדין תשמישי הקדש; שלהבת - לא נהנין ולא מועלין, כדעת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ב הי"ג.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div> בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא על הנר של מתים.''' דלאו לאורה הוא אלא לכבוד בעלמא ולא על בשמים של מתים דלעבורי ריחא עבידה '''שלפני ע"ז.''' לפי שאסורין בהנאה '''עד שיאותו לאורו.''' שיהנו מאורו ולא שיהנו ממש אלא שיהא קרוב לו כל כך שיכול ליהנות אם ירצה '''גמ' מהו פליג.''' אם האי ברייתא דר' ירמי' פליג על מתני' '''קיימונה.''' תרגמה במעשיו לפני חנותו. שהעכו"ם עשה לעצמו לפני חנותו דלא אמרו אין מברכין אלא דוקא במסיבה שלהם כדפרישית במתני' '''עששית.''' שהיתה דולקת מע"ש אע"פ שלא כבתה כל יום השבת מברכין עלי' שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת בתוספתא פ"ה '''ואינו משתמש.''' שאינו יכול להשתמש לאורה שרחוקה היא '''משתמש לאורה.''' דרך הפנס או כיוצא בו דקיימא בקרן זוית ואינו רואה את השלהבת '''גחלת של הקדש מועלין בו.''' דאית בה ממשא כדתנן בפ' משילין וגריס נמי התם להא '''ובלבד הנקטפת.''' דהאש מגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהן דולק הוא מאליו</div> <div class="yerum-leiden-text">בה · והשלהבת לא נהנין ולא מועלין · גחלת שלע"ז אסורה · והשלהבת מותרת · המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו · המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב אין מברכין על הגחלת · ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין · ר' יוחנן דקיסרין בשם ר' נחום בר סימאי בלבד הנקטפת · תני גוי שהדליק מיש' ויש' שהדליק מגוי מעתה אפי' גוי מגוי · אשכח תני גוי מגוי מברכין · ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו יש' ששם · ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין מברכין לא על הבשמים שללילי שבת בטויבריא ולא על הבשמים שלמוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר · ולא על הנר והבשמים שלמתים · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי ביר חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו שלמת · אבל אם היו נתונין לפני מיטתו שלמת מברכין · אכן זו לכבוד החיים הן עשויין · ולא על הנר ולא על הבשמים שלע"ז · ולא היא שלגוים היא שלע"ז · תיפתר בפני שלע"ז · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך · אמ"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי · ר' יהודה ביר' סימון אמ' הבדילו לו · ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה או' אני משמש ביום קרא ראשון ואמ' לו של היום יהא תחומך · קרא לשיני ואמ' לו של הלילה יהא תחומך · הדא הוא דכת' ויקרא אלהים לאור יום וגו' · לאור אמ' לו היום תהא תחומך · ולחושך אמ' לו הלילה יהא תחומך · אמ"ר יוחנן הוא שאמ' לו הק' לאיוב המימיך ציוית בוקר ידעת השחר מקומו · ידעת חי זה מקומו שלאור ששת ימי בראשית איכן נגנז · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' יוצר אור ובורא חושך עושה שלום מטיבא עשה שלום ביניהן · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב אמ' יאותו · ושמואל אמ' יעותו לדעת לעות את יעף דבר · תמן תנינן כיצד מעברין את הערים · רב אמ' מאברין · ושמואל מעברין · מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר · מאן דאמר מעברין כאשה עוברה · תמן תנינן לפני אידיהן שלגוים · רב אמ' עידיהן · ושמואל אמ' אידיהן · מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם · ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראון ובל ידעו למען יבושו · מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבייש את עובדיהן ליום הדין · אין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א''' {{שוליים|ח_מב}} '''אין להשתמש בגחלת שהודלקה לצורך עבודה זרה, אך אש שנשלהבה ממנה מותרת בהנאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן קמב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם (הל' עבודה זרה ז, י) והשו"ע (יו"ד קמב, א), משום שהשלהבת דבר חדש הפורח מן הגחלת ואינו מגוף האיסור עצמו. {{שוליים|ח_מג}} '''המודר הנאה מחברו אסור ליהנות מגחלתו אך מותר לו להדליק ולהיבנות משלהבתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה יא , שו"ע יו"ד סימן רכא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך הובא ברמב"ם (הל' נדרים פ"ו הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רכא סעי' יב) שגחלת הנאתה מגוף החפץ ואילו שלהבת אינה אלא ממנו ונמשכת, ואינה נחשבת הנאה מגוף הדבר הנדור. {{שוליים|ח_מד}} '''בהבדלה מברכים על שלהבת (אש) ולא על גחלת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אשי בשם רב שאם היו גחלת של מתכת מברכים אף עליה, שהגחלת חוזרת ונעשית שלהבת; הרמב"ם פסק כירושלמי. {{שוליים|ח_מה}} '''גחלים לוחשות שאין בהן שלהבת - האם מברכים עליהן בורא מאורי האש בהבדלה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ט , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שמברכים על גחלים לוחשות בתנאי שהן "נקטפות" - שאם יניח עליהן קיסם הוא נדלק, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_מו}} '''מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת גם על אש שהודלקה מאש שלא שבתה, ובלבד שהתחדשה בה תוספת אור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כהסבר הירושלמי שמברכים אף כשישראל הדליק מגוי, הואיל והתוספת של האור החדש נחשבת כאש חדשה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו. {{שוליים|ח_מז}} '''אין מברכין על אור שהודלק מנר של גוי שהודלק מנר של גוי אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: גזרה משום גוי ראשון, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח רצח,ו.. {{שוליים|ח_מח}} '''אין לברך "שהחיינו" על ריח בשמים המיועדים למסך כלים ולא להנאת הגוף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדברים העשויים לגמר כלים (כלבשמים) אין מברכים עליהם ברכת הריח, כדין המשנה "לגמר את הכלים". {{שוליים|ח_מט}} '''אין מברכים על נר ובשמים שהוכנו לצורך המת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים של מתים, דווקא בסתומים לגמרי לצורך המת ולא כשנהנים מאורם או מריחם. {{שוליים|ח_נ}} '''אין מברכים ברכת המזון על נר ובשמים שהונחו לכבוד המת, אך אם הונחו לפני המת לכבוד החיים מברכים עליהם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט <קטע סוף=סא א/> ==דף סא עמוד ב== <קטע התחלה=סא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו בירושלמי, שהטעם תלוי בכוונת ההנחה - אם לכבוד המת אין מברכים, ואם לכבוד החיים מברכים, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע (או"ח ריז,ב; רצז,ב; רצח,יב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div> מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' בתוספתא שם גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברך עליו '''ניחא גוי שהדליק מישראל.''' דלא נעבד' בו עבירה דודאי ישראל משתחשך הוא שהדליק אלא ישראל מגוי קשיא הא לא שבת אצל הגוי ומעת' אפי' גוי מגוי יברך כלו' דאי אמרת דהיינו טעמא דישראל שהדליק מגוי מברך עליו דהך שלהב' קמא דאיסורא אזל ליה אי הכי אפי' גוי מגוי נמי יהא מותר ואנן אשכחן ברייתא דתני גוי מגוי אין מברכין ולא משני מידי. של אור ע"ש. של ליל ע"ש '''שאינן עשוין אלא לדבר אחר.''' לגמר בהן את הכלים ולא להריח ובטבריא היו נוהגין לעשות קודם ליל שבת ובציפורי במ"ש וגם בלילה של ע"ש '''ולא היא של גוים היא של ע"ז.''' והא תנא ליה רישא והך סיפא למה לי '''תיפתר.''' להך סיפא דבע"ז של ישראל קאמר '''וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'.''' מכאן שאינו ניכר הבדלה בין חשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהנות ממנו כדכתיב כי טוב. ובב"ר פ' ג' גריס הא דר' יהודה בר' סימון אחר זה מיד וניחא האי גירסא טפי דעלה קאמר הבדילו לו כלומר דויבדל דקרא אאור לחודיה קאי והיינו שהבדיל מן החושך את האור לומר שכשנהנין ממנו להאיר מתוך החשך אז הוא דמברכין עליו. ומה שפירש המ"כ שם אל תשגיח שכתב זה בשם פירש"י ואל תאמין '''אבדלה ודאי.''' כלומר ממש ועלה דשייך המשל דלקמן וכן הוא בב"ר שם דכך הוא הנמשל שההבדלה הוא בין שניהם לפלוני זה בתחומו ולפלוני זה בתחומו '''איסטרטיגין.''' ממונים לאיזה ממשלה: הוא שאמר הקב"ה לאיוב המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקומו כך הוא הכתיב במקרא ודריש כפל הלשון בקר ושחר וכן ה"א יתירה של ידעתה אלא דה"ק אם צוית להבקר וידעת להשחר שהוא האור להיות מקומו לבקר והוא היום וה"א של ידעת גורע ומוסיף לתיבת שחר שלאחריו והוא מלשון ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני '''ידעת איזה מקומו וכו'.''' זהו כעין דרשה אחרת וכלומר ויש לדרוש ג"כ מלשון ידיעה אם ידעת היכן מקומו של האור הנגנז</div> <div class="yerum-leiden-text">מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורה · אמ"ר יונתן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה · אמ' רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע · תני ר' אונשעיא אפי' טריקלין עשר על עשר מברכין · ר' יוסטא בר שונם תרין אמורין חד אמ' טעמון דפייס · וחד אמ' טעמון לבית הלל · מאן דמר טעמון דבית שמי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו · אף הכא יחזור למקומו ויברך · מאן דמר טעמהון דבית הלל אמ' פועל עשה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך לא מברך במקום שנזכרה עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה · ר' יוחנן אמ' כל זעפך שיריעב · הל אמ'ל כאן על ידי שהיא כרסה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שותה · הא אחר יפ' עונין אמן אעפ' שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · תנייה בריה דרב אמ' בשלא אכל עמהן כאית · הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים · ר' זעירא בעי הי אינון ראשי פרקים · הללויה הללו עבדי י'י הללו את שם י'י · בעון קומי ר' חייא בר אבא מכיון שאם שמע ולא ענה יצא · דכ' מן מה דאנן חמי רבנן ורברביא עבדין כן · אינן קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן · תנא ר' אושעיא עונה הוא אדם אמן אפי' לא אכל ואינו או' נברך שאכלנו משלו · אלא אם כן אכל · תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה · בן עזאי או' יתומה יהו כבני יתומים · חטופה יתחטפו שנותיו קטופה</div> <div class="yerum-side">'''אנא אמרית טעמא.''' לדרשת ר"י ור"ל דלעיל דקבע לכל אחד ואחד תחומו שלא יהו מדיינין זע"ז דלאו מפסוק דכתובים אנו צריכין ללמוד זה אלא מקרא הקודם בנביאים דכתיב יוצר אור וגו' משעה שיצאו ונבראו עשה שלום ביניהן וקבע לכל אחד ואחד תחומו '''לדעת לעות וגו'.''' ויעותו לשון עת היא: מקריב קמיה בוצינא היה מקרב עצמו להנר ומברך עליו '''והתני ר' אושעיא וכו'.''' דאפי' רואה מרחוק מברכין עליו '''מתני' מי שאכל ושכח ולא בירך וכו'.''' בשכח דוקא הוא דפליגי אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך '''עד שיתעכל המזון שבמעיו.''' כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון '''גמ' אילו פועל עושה בראש הדקל.''' כלומר אלו פועל שאכל ושכח ולא בירך ועלה לראש הדקל או לתוך הבור לעשות מלאכתו שמא מטריחין אותו וה"נ אין מטריחין אותו '''מתני' לאחר המזון.''' בכל ימות השנה קאמר '''עונין אמן אחר ישראל המברך.''' ואע"פ שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים בירך אבל לא אחר הכותי דשמא בירך להר גריזים. עד שישמע ממנו כל הברכה '''גמ' א"ר בא על ידי שהיא ברכה קטנה וכו'.''' טעמיה דב"ש מפרש דחיישינן שמא ישכח לברכת הגפן שהיא קטנה וישתה בלא ברכה וכדאמר ר' בא לעיל בריש הפרק על הא דמקשו מכוס של קידוש אמתני' דהכא לב"ש ומחלק דשאני הכא שהיא ברכה קטנה ברם הכא גבי קידוש וכו' כדלעיל ואגב מייתי ליה נמי כאן כדרך הש"ס הזה '''לא כן תני.''' בברייתא. והובאה גם לקמן בפ"ק דמגילה שמע הברכה כולה ולא ענה אמן יצא ענה אמן ולא שמע הברכה כולה לא יצא וקס"ד דבמתני' דהכא על מי שמחויב בברכה זו שענה אמן קתני והאיך יצא אם לא שמע הברכה כולה '''בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא.''' מתני' דהכא מיירי בשלא נתחייב בברכה שלא אכל עמהן כשיעור חיוב ברכה ואמן יכול הוא לענות אף שלא שמע אלא סוף הברכה '''אמן יתומה.''' לקמן מפרש לה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''תני שמע וכו'.''' כמו גופא הוא גופא קתני בהאי ברייתא שמע וכו'. והוא הא דקאמרת שמע ולא ענה יצא דוקא שענה מיהת ראשי פרקים כדמפרש ר"ז ששאל הי אינון ראשי פרקים וקאמר כגון הללויה וגו' זה צריך לענות אחר המברך ודקתני לא ענה יצא היינו שא"צ לענות אחריו הכל כ"א ראשי פרקים '''מן מה.''' דאנן רואין לגדולי החכמים שעושין כן כשעומדין בציבור בשעת ההלל אלו אומרין זה ראש הפסוק ברוך הבא ואלו אומרים אחריהן בשם ה' ואלו ואלו יוצאין י"ח אע"פ שלא אמרו הפסוק כולו הואיל ושמעו אלו מאלו '''ואינו אומר נברך שאכלנו.''' דלא תימא הואיל ובר חיובא הוא אם אכל יכול הוא לברך עליהם ולומר נברך שאכלנו קמ"ל דלא כדאמרי' לעיל בפ"ג בהלכה ג' כל מצוה אף שאדם פטור ממנה עכשיו מוציא את הרבים י"ח הואיל ובר חיובא הוא חוץ מברכת המזון '''ולא אמן קטופה.''' שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת '''ולא אמן חטופה.''' שחוטף המלה ואומר במהירות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב''' {{שוליים|ח_נא}} '''חדר גדול (עשר על עשר) חייב בברכת הבדלה על הנר במוצאי שבת גם אם יש בו אור מבעוד יום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' כרבי אושעיא: אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין, כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_נב}} '''מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון, האם עליו לחזור למקום האכילה או שיברך במקום שנזכר?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך במקום שנזכר, ואינו חוזר למקומו; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהלכה כבית הלל בכל מקום. {{שוליים|ח_נג}} '''מי ששכח לברך ברכת המזון אחר האכילה, כמה זמן חייב לחזור למקומו כדי לברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, מברך במקום שנזכר כל עוד לא נתעכל המזון שבמעיו, שאין מטריחים אותו לחזור למקום האכילה. {{שוליים|ח_נו}} '''חובה לענות אמן אחר ברכת כותי רק אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה, שכן אין ודאות שיכוין וישלים כדת, וכך נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב. {{שוליים|ח_נז}} '''מי ששמע ברכה או הלל בלא לענות אמן, אימתי יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הלכה כרב בשם אבא בר חנה: השומע ולא עונה יצא, ובלבד שיענה ראשי פרקים כשענה על הכל, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב. {{שוליים|ח_נח}} '''האם ניתן לענות אמן ולזמן על ברכה בלא אכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קצח , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' עונה אמן אף בלא אכילה, אך אינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל, כלשון הירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימנים קצח ורטו. {{שוליים|ח_נט}} '''אין לענות אמן יתומה, קטופה או חטופה אלא אמן ארוכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קכד סעיף ח , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=סא ב/> ==דף סב עמוד א== <קטע התחלה=סב א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לענות אמן ארוכה ולא יתומה, קטופה או חטופה, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' ברכות א,יד) והשו"ע (או"ח קכד,ח) להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div> תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק תשיעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דין דחייב למיברכה והוא ענה ולא ידע וכו'.''' כצ"ל וכן הוא בסוכה ובמגילה: זה שהוא חייב איזה ברכה והוא עונה אמן ואינו יודע על מה הוא עונה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונים אמן ועונה עמהם זו היא אמן יתומה. תנא. בתוספתא בפ"ה. גוי שבירך את השם. כן צ"ל גוי המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן וכן הוא בסוכה פ"ג ובמגילה פ"ב ויש שם חסרון בספרי הדפוס והכי איתא התם '''דכתיב ברוך תהיה מכל העמים.''' אפי' אם העמים יברכו אותך תחול עליך הברכה: הדרן עלך אלו דברים</div> <div class="yerum-leiden-text">תקטף שנותיו · ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · אי זו היא אמן יתומה אמ' ר' הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה · תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן · אמ'ל תנחומא אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכת' ברוך תהיה מכל העמים · גוי אחד פגע את ר' ישמעאל וברכו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · פגע אחרינא וקיללו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · אמרו לו תלמידיו ר' כמה דאמרת להדין אמרת להדין · אמ' לון כן כת' אורריך ארור ומברכיך ברוך</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> ggi0jwuej0aobn4nn8dx9uf0ti9z1jt 3086506 3086505 2026-10-02T14:12:19Z מאירושולי 35234 3086506 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_א}} '''בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף י , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' אלו דברים מברך על היום.''' בתחל' לפי שהיו' גורם לקידוש שלא בא כוס זה אלא בשביל קידוש לשבת ועוד שכבר קדש היום משקיבל עליו ועדיין יין לא בא על השלחן וכשם שקדם לכניסה כך קודם לברכה '''וב"ה אומרי' מברך על היין תחלה.''' לפי שהיין גורם לקידוש וה"ה המקדש על הפת ואם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם '''גמ' מה טעמהון דב"ש וכו'.''' כדפרישית במתני' '''מדברי שניהן נלמד.''' דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין קודם ואח"כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש.''' שהרי טעמייהו דב"ש גבי קידוש לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה ליין שיבא לפיכך סברי דקדושת היום קודמת אבל כאן הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא דהא עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזור ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמרי' לעיל פ' תפלת השחר הלכך אף ב"ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם '''כלום טעמהון דב"ה.''' כלומר ולב"ה ודאי שייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמו כן בהבדלה '''אמר ר' מנא.''' דלא היא דמאי חזית דנקטת להני טעמי דידהו דב"ש ודב"ה גבי קידוש למילף מינייהו דמה גבי הבדלה דברכת יין קודמת נקיט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחן איפכא דגבי הבדלה איכא למימר דלכ"ע ברכת הבדל קודמת כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש וכו'.''' וא"כ וכאן נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למ"ש קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג"כ קודמת ליין כמו קידוש לב"ש '''כלום טעמהון דב"ה.''' ולב"ה דטעמייהו גבי קידוש אינו אלא לפי שהיין או הפת קודם לקידוש היום שתאמר אבל כאן הואיל ואין היין גורם להבדלה דלא תליא הבדלה ביין אף ב"ה מודו דהבדלה קודמת לברכת היין והלכך מהא ליכא למישמע מינה '''מדברי שניהן.''' מדר' יוסה ומדר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא אליבא דב"ש וב"ה מיהת מדברי שניהן נלמד דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרווייהו בפשיטות דאין היין מעכב בהבדלה כמו דמעכב בקידוש '''היא דעתיה דר' זעירא.''' וכן נמי היא דעתי' דר"ז גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין יין מצוי דהיין אינו מעכב להבדלה והולכין ממקום למקום משום קידושא למישמע קידוש על היין דעיקר מצות קידוש על היין '''נהיגין תמן.''' בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש"צ עובר לפני התיבה ואומר ברכת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה · בית שמי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין · ובית הלל אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום · בית שמי אומ' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס · ובית הלל אומ' מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים · בית שמי מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן · ובית הלל אומ' על הכסת · בית שמי אומ' מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים · ובית הלל אומ' נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · בית שמי אומ' נר ומזון בשמים והבדלה · ובית הלל אומ' נר ובשמים ומזון והבדלה · בית שמי אומ' שברא מאור האש · ובית הלל אומ' בורא מאורי האש · אין מברכין על הנר ועל הבשמים שלגוים ועל הנר ועל הבשמים שלמתים · ועל הנר ועל הבשמים שלפני עז' · ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו · מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמי אומ' יחזור למקומו ויברך · ובית הלל אומ' יברך במקום שנזכר · ועד מתי מברך עד כדי שיתאכל המזון שבמיעיו · בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמי אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על המזון · ובית הלל אומ' מברך על המזון ואחר כך מברך על היין · עונין אמן אחר ישראל מברך · ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה · אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה כול' · מה טעמהון דבית שמי שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · ד"א היין תדיר וקדושה אינה תדירה · אמ' ר' יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם · כלום טעמהון דבית שמי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא · וכאן הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה · וכן הואיל והיין תדיר והבדלה אינה תדירה היין קודם · אמ' ר' מנא מדברי שניהן יין והבדלה הבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית שמי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · [וכאןהואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין] אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת · אמ' ר' זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין [ואין] מקדשין אלא [ב]יין · היא דעתיה דר' זעירא · דר' זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה · אמ' ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואו' ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש יש' ואת יום השבת · וקשיא על דבית שמי בלילי שבת [איך עבידה]</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דב"ש בלילי שבת.''' כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב"ש גבי קידוש ולמאי דס"ל לב"ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב"ש דממ"נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_ג}} '''הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ד}} '''בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נו ב/> ==דף נז עמוד א== <קטע התחלה=נז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ט) והשו"ע (או"ח רצו, ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div> הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''היך עבידה.''' בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע"ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו.''' כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ"ה גבי מ"ש וכדלקמן וה"ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב"ש היאך יעשה '''יברך על היום.''' קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום '''יברך על המזון.''' ואי תימא דאין ה"נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב"ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה '''יברך על היין.''' ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב"ש במתני' '''יברך על היין.''' בתחלה הרי המזון קודם כדסבירא להו לב"ה במתני' דסוף פרקין '''יברך על הנר.''' בתחלה</div> <div class="yerum-leiden-text">היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו · מה נפשך יברך על היום המזון קודם · יברך על המזון היין קודם · יברך על היין היום קודם · נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמ' ר' בא [על ידי שהוא] ברכה קטנה שמא ישכח וישתה · ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח · כיצד יעשו על דברי בית שמי יברך על המזון תחילה ואחר כך על היין · וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת [היך עבידה] היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון · ומשלשל כולן עליו · מה נפשך יברך על היין המזון קודם · יברך על המזון הנר קודם · יברך על הנר אבדלה קודמת · נשמעינה מן הדא · אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על {{ירו"מ-הוסר|המזון}}[הבדלה] שהוא בסוף · על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמי אומ' בשמים ואחר כך נר · ובית הלל אומ' מאור ואחר כך בשמים · רבא ורב יהודה הל' כמי שהוא או' בשמים ואחר כך נר · כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על</div> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא.''' זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב"ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב"ש אומרי' מברך על היין ואח"כ מברך על המזון וא"כ היאך יתנהג עצמו בכה"ג אליבא דב"ש '''אמר ר' בא.''' דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב"ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע"י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב"ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש '''וכיצד יעשו על דברי ב"ש.''' והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב"ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב"ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח"כ מברך קדושת היום ואח"כ על היין כסבר' דידהו במתני' '''יברך על המזון בתחלה.''' הרי הנר קודם כדתנן במתני' גבי פלוגתייהו בהא ב"ש אומרים נר ומזון וכו' ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה א"כ לכ"ע נר קודם למזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''וקשי' על דברי ב"ה.''' השתא מהדר הש"ס לדייק גם אליבא דב"ה דודאי בלילי שבת ובגוונא דהוה מדייק לי' אליבא דב"ש ליכא למידק כלל אליבא דב"ה דפשוט הוא דבגוונא דתאמר היה יושב ואוכל בע"ש וכו' ואין שם אלא אותך הכוס דלב"ה מברך על המזון ואח"כ על היין ואח"כ על היום כי קשיא לן אליבא דב"ה במוצאי שבת הוא דקשיא לן וכעין גוונא דהוה מדייקינן אליבא דב"ש בע"ש ה"נ מדייקינן השתא אליבא דב"ה במ"ש וכדמפרש ואזיל '''היך עבידא.''' בהי גוונא קא מיבעיא לן וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת וצריך הוא להבדיל ואין שם אלא אותו הכוס ואם יבדיל לא יהי' לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו.''' הבדלה וברכת המזון דודאי כך הוא הדין והכי תנינן בתוספתא פ"ה הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור. ועל הבשמי' ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו והשתא מדייק הש"ס דלר' יהודה דתוספתא אליבא דב"ה כדמייתי נמי לקמיה קשיא לן דמה נפשך כיצד יעשה בהאי גוונא דאמרן '''הבדלה קודמת.''' כלומר ואם יעשה כך תהיה הבדלה קודמת למזון ואנן לא תנן הכי דאע"ג דבמתני' תני כן ההיא דלאו כהלכתא היא אלא כדתני ר' יהודה בתוספתא שם וכדלקמיה '''נשמעינה מן הדא.''' מסקנת הקושיא היא וכלומר והיכא תניא הכי מן הדא דא"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו וכו' וגי' התוספתא כך היא שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור וגי' הש"ס בתוספתא היה כך בהפך ככתוב לפנינו והיינו דקאמר עלה רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואח"כ מאור ולא כהאי גי' דלעיל לב"ה. שמעינן מיהת דלכ"ע מזון בתחילה והבדלה בסוף כי פליגי בסדר הברכות השייכי' להבדלה הוא דפליגי ושמעינן נמי דלכ"ע אלו הברכות השייכי' להבדלה סמוכות זו לזו מיהת בעינן והשתא אם יברך על הנר בתחילה למזון ואח"כ ברכת הנר תכופות זו לזו כל הברכות א"כ תהי' הבדלה קודמת למזון והא לר' יהודה לכ"ע מזון בתחילה והבדלה לבסוף היא וכיצד יעשה על דברי ב"ה. מסקנא דמילתא היא. וכלומר והשתא כיצד יעשה אליבא דב"ה אם כהאי דתנינן במתני' נר ובשמים ומזון והבדלה או כהאי דר' יהודה בתוספתא וקאמר הש"ס דדברי ר' יהודה הם עיקר שיברך על המזון בתחלה וכו' '''י"ט שחל להיות במ"ש.''' ויש כאן קידוש והבדלה איזה מהן קודם </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א''' {{שוליים|ח_ה}} '''בהבדלה במוצאי שבת יש להקדים בשמים לנר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז א/> ==דף נז עמוד ב== <קטע התחלה=נז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי לדעת רבא ורב יהודה, וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' רצו ס"א ובסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה בשמים) שאף הבבלי הכריע כך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div> המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יקנ"ה.''' היין סמוך לקידוש וקודם לו ואח"כ נ"ה וכן אמר חנן בר בא בשם רב יין וכו' ובסוכות אחר הבדלה סוכה וזמן: ר' חנינא אמר ינה"ק גרסינן וכן שמואל אמר כהדא דר' חנינא גרסינן כדמפרש טעמא משל למלך יוצא וכו' הלכך הבדלה קודמת שמלוין את השבת בתחלה ואח"כ קידוש של י"ט '''לוי אמר יהנ"ק גרסינן.''' דכמו שהוא לפנינו היינו דר"א ממש. והיינו דקאמר מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן הבדלה קודם לקידוש כר' חנינא ונר והבדלה סמוכין כר' יוחנן '''דלא מפלג על בר נש באתריה.''' טבריה אתריה דרבי יוחנן הוה ואין חולקין על אדם באתריה ולפיכך נהג שם כוותיה '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא.''' דלדידיה אחר היין מברך על הנר מיד ולפי שכשרואה את הנר צריך לברך עליו אלא שברכת היין היא קודם לכל לעולם '''מה עבד ליה ר' יוחנן.''' ומה טעמיה וקאמר דמכיון שיש לו יין אין נרו כובה כלומר דכיון שהוא תופס כוס של יין בידו שבירך עליו ואינו שותהו ושומרו עד שיגמור כל סדר הברכות שומר ג"כ את הנר שלא יכבה עד שיברך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר · יום טוב שחל להיות במוצאי שבת · ר' יוחנן אמ' יקנ"ה · יין קידוש נר הבדלה · חנין בר בא אמ' בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן ר' חנינא אמ' ינה"יק · שמואל לא אמ' כהדא דר' חנינא דאמ' ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון · לוי אמ' ינה"ק · מסתברא דלוי אמ' מיטען שניהם · אמ' ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרב וכר' יוחנן · וכן עשה עובדא כרב וכר' יוחנן · ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא · וכד הוה לטיבריא הוה עבד כר' דלא מפלג על בר נש באתריה · על דעתיה דר' חנינא ניחא וקשיא על על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה · וכא מברך על הנר שלא יכבה · מה עבד ליה ר' יוחנן מכיון שיש לו יין אין ערו כובה · ויברך על הנר בסוף · שלא לעקור זמן השבתות הבאות</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דר' יוחנן.''' כצ"ל אלא דלר' יוחנן קשיא מפני מה אינו מקדים לברך על הנר הא אלו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה בתמיה וכי אינו מברך על הנר מיד כדי שלא יכבה ויפסיד הברכ' והכא נמי היה לו לומר מברך על הנר שלא יכבה ולא לאחרו אחר קידוש '''ויברך על הנר בסוף.''' א"כ יברך עליו בסוף דכל זמן שאינו שותה היין שומר הוא את הנר שלא יכבה קודם שישתה ומשני שלא לעקר זמן שבתות הבאות כלו' הואיל ובכל מוצאי שבתות מברך על הנר קודם הבדלה הלכך אין לו לעקור הסדר של כל שבתות הבאות בשנה '''גמ' מה טעמהון דב"ש שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס.''' שנפלו לשם מחמת המזיגה ויטמאו מידיו אם לא יטול מתחלה ויחזרו אלו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור וכדפרישית במתני'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''מתני' ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס.''' טעמייהו דב"ש דסברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין אע"פ שלא נטמאו תוכו וכגון שנטמא במשקין דטומאת משקין בכלים מדרבנן היא והקלו בטומאה זו ואמרו כלי שנטמא אחוריו במשקין טמאין לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו ואפ"ה אסור להשתמש בו גזרה שמא ינתזו ניצוצות מתוכו על אחוריו ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמא את הידים וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים הלכך נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה חיישינן שמא יטמאו משקין שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאין את המשקין להיות תחלה ויחזרו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור אלא נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס כדי שלא יקבלו המשקין שבאחורי הכוס טומאה מחמת ידים '''ובית הלל אומרים וכו'.''' דב"ה קסברי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ולא גזרינן משום ניצוצות דניצוצות לא שכיחי הלכך מוזגין את הכוס תחלה ושותים אותו דביין הבא לפני המזון מיירי הכא כדאמרינן בפ' כיצד הסיבו וכו' הביאו להם יין וכו'. ואח"כ נוטלין לידים לסעודה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס גזרה שמא יהיו אחורי הכוס טמאין דהא מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וידיו לא יהיו נגובות יפה דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך ויטמאו אחורי הכוס אותן המים טופחין שעל ידיו והן חוזרין להיות תחלה כדין המשקין. שהן לעולם נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב''' {{שוליים|ח_ו}} '''כשחג חל במוצאי שבת, מה סדר הברכות בקידוש?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא ושמואל בסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה זמן), משום שההבדלה קודמת לקידוש כמלך היוצא ושלטון הנכנס; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ז}} '''סדר ברכות ההבדלה בכניסת מוצאי שבת לחג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז ב/> ==דף נח עמוד א== <קטע התחלה=נח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן - יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה), כפי שנפק עובדא כוותיה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע; ומטעם שאין לחלוק על מנהג המקום נהג רבי אבהו בטבריא כרבי יוחנן ובדרום כרבי חנינא, אך להלכה נתקבל יקנ"ה כמנהג עיקרי.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לעולם אחורי הכוס טמאין.''' כלומר דלא איכפת לן אם אחורי הכוס טמאין דאפ"ה מותר להשתמש בו הלכך להא לא חיישינן אלא דלטומאת ידים הוא דחיישינן שמא יהיו אחורי הכוס טמאין ויחזרו ויטמאו את הידים מחמת משקה טופח שעליהן וכדפרישית במתניתין הלכך מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים '''דבר אחר.''' לטעמייהו דב"ה לפי שאין נטילת ידים אלא סמוך לברכת המוציא והלכך אפי' אי הוה לן למיחש משום ניצוצות כדקאמרי ב"ש כמבואר בפירושא דמתני' אפ"ה הא עדיפא שלא להפסיק במזיגת הכוס בין נטילת ידים לברכה '''לחלה.''' לעשות עיסה בטהרה כדי שיפריש חלה טהורה ולנטילת ידים לאכילה אם אין לו מים '''אדם מהלך ארבע מיל.''' אם לא ימצא מים להטביל כליו לעשות עיסתו בטהרה וכן ליטול ידיו עד ד' מילין צריך להטריח עצמו ולחזר אחריהן</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' · מה טעמין דבית שמי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו יחזרו ויטמאו את הכוס · מה טעמין דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין · דא אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה · ר' ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמי כר' יוסי · ורבית הלל כר' מאיר דתנינן תמן ר' מאיר או' לידים טמאות וטהורות · אמ' ר' יוסה אלא אמרן לא לידים טהורות בלבד · ר' יוסה בשם ר' שבתי ור' חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי · ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר' חנינא הדא דר' אמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו · שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן · נשמעינה מן הדא</div> <div class="yerum-side">'''אתיא דבית שמאי כר' יוסי וכו' דתנינן תמן.''' בפ' כ"ה דכלים תנן כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ויש להם בית צביטה. אחוריים ותוך שאם נטמאו אחוריו במשקין תוכו טהורין כדתנן התם לעיל. ובית הצביטה מקום שאוחזין בו את הכלי א"נ בית הצביעה גרסי' מקום שאוחז בו באצבעו שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. יש לה בית צביטה לפי שהיא גדולה ויש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים ואם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה. ר' עקיבא אומר לכוסות. אף לכוסות יש להם בית הצביטה. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות יש להם בית הצביטה לידים טמאות כדאמרן ולידים הטהורות כדמפרש התם כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס כלומר שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד דבידיו הטהורות ואחורי הכוס טמאים הוא דלא חיישינן אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס ע"כ. והשתא קאמר הש"ס הכא דאתיא הא דב"ש דמתני' דחיישי בידים טמאות שמא יגעו במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס וזהו כר' יוסי דחייש נמי להכי ודב"ה דלא חיישי לכך כר' מאיר דאף לידים טמאות לא חיישינן שמא יגעו במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את הכוס</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא דאמר לפניו.''' דוקא אם המים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחריו אין מטריחין עליו '''שומרי גנות ופרדיסין.''' מפני הגנבים וא"א להן לזוז ממקומן '''מה את עביד להון.''' היאך דינם אם כלפניהן כלומר כדין דאמרינן בלפניהן דצריכין להטריח ולחזר אחר מים או כלאחריהן כמו דאמרינן בלאחריהן שאינן צריכין להטריח עצמן כלל והואיל והן יושבין במקומן הלכך מיבעיא ליה הכי '''נשמעינה מן הדא.''' מתני' בפ"ב דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפרשת החלה ומברכת על הפרשה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה שתהא פניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א''' {{שוליים|ח_ט}} '''האם מברכים על הפרשת חלה "להפריש חלה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כן, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה" - הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתא}}}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת.''' בתמיה וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ"ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית וה"ה כאן אין מטריחין עליו לעמוד ממקומו ולחזר אחר מים '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק.''' כדמפרש לקמיה '''מה הוא.''' דקאמרת נוטל ומפסיק '''נוטל ושונה.''' כלומר לא ישפוך על ידיו כולן בבת אחת אלא נוטל פעם אחת ומפסיק וחוזר ושונה ליטול עליהן שנייה '''ר' שמואל בר יצחק בעי.''' ולא גרסי' אמר וכן הוא בפ"ב דחלה כלומר דהוה קשיא ליה אם צריך להיות נוטל ושונה והיכי אמרת שהן רשות וכי בדבר שהוא רשות היו מקפידין להטריחו כל כך '''על הראשונים נאכל בשר חזיר.''' כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א' בא יהודי אחד ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר '''על השניים יצא אשה מביתה.''' כדאמרי' בפ' יום הכפורים במעשה דכידור '''חמא יתיה אכל בהתם.''' מכוסה במפה לידיו. מלשון אגלאי בהתייהו מה שהיו מכוסין בחרפתן נגלה '''מהו כן.''' למה אתה עוש' כן '''איסתניס אני.''' ואע"פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה '''חמא כהניא אכלין בהתם.''' ראה כהנים אוכלין בתרומה במפה בלי נטילת ידים. בהתם כמו בחתם ומלה מסורסת היא ומלשון חמת הוא כמו בבלאי חמתות ואמר להון וכי אזילא הא דרב ושמואל לקמיה דהכל מודים דלתרומה מיהת בעי נטילת ידים</div> <div class="yerum-leiden-text">האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את ערוה · אבל לא האיש · והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה · וכא אין מטריחין עליו · תני מים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה · אלא שבראשונים נוטל ומפסיק · ובשניים נוטל ואינו מפסיק · מה הוא נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמ' נטל ושנה · ר' שמואל בר יצחק אמ' בעי נטל ושנה ואת אמרת רשות · אמ' ר' יעקב בר אידי על הראשונים שאכל בשר חזיר · על הטעים יצאה אשה מביתה · ויש אומ' שהרגו עליה ג' נפשות · שמואל סלק לגבי רב חמא יתיב אכל כהתם · אמ' ליה מהו כן אמ' ליה חיסתכבם אפי · ר' זעירא כד סליק להכא חמא כהנא אכלין כהתם אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל · אתא ר' יוסי בר בר טהא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה ר' יוסה בשם ר' חייא בר אשי ור' יונה ור' חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק · ולחולין עד קישרי אצבעותיו · מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מן דהוא אכל עם סבי ולא משטת ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה · ר' הונא אמ' אין נטילת ידים אלא לפת בלבד · תני ר' הושענא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה · ר' זעירא אמ' אפי מקצץ תורמוסין הוה נטל ידוי · רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים · ר' אבינא מפקד לחמריה</div> <div class="yerum-side">'''נטילת ידים לתרומה אין נטילת ידים לחולין.''' כצ"ל '''לתרומה ולחולין.''' משום סרך תרומה '''עד הפרק.''' של גב היד '''עד קשרי אצבעותיו.''' דהואיל בחולין אינו אלא משום סרך תרומה סגי בהכי '''מן דהוא אכל עם סבי.''' מי שהיה אוכל עם זקני ריב"ל ולא היה נוטל ידיו עד הפרק לא היה רוצה לאכול עם זה דקסבר אף לחולין עד הפרק '''כל דבר שיש בו ליכלוך משקה.''' שטיבולו במשקה צריך ג"כ נטילת ידים '''ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' מחמיר על עצמו היה משום נקיות '''מפקיד לחמריה.''' היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב''' {{שוליים|ח_יא}} '''נטילת מים לפני הסעודה חובה או רשות?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן עד סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שמים שלפני המזון רשות ומים שלאחריו חובה, כלשון הברייתא בירושלמי; וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה, אף שהבבלי (חולין קה.) נטה להחמיר יותר בנטילה ראשונה. {{שוליים|ח_יב}} '''נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמים אחרונים חובה, שלא כדעת הסוברים שהיא רשות; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן מטעם החשש לסכנת "מלח סדומית" שבידיים. {{שוליים|ח_יג}} '''חובת נטילת ידים לאכילת חולין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן קסג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל שנטילת ידים לחולין רשות ולתרומה חובה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (חולין קו.) חולק וסובר שנטילת ידים לחולין חובה מדרבנן מדין סרך תרומה, וכך הלכה למעשה מחמירים כבבלי. {{שוליים|ח_יד}} '''כהן שבירך על פת חולין ונזכר שיש לפניו תרומה, רשאי לאכול ממנה בברכה זו עד "הפרק" (סוף הסעודה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שברכת הפת פוטרת אכילת תרומה עד הפרק, כדברי מייישא בר בריה דר' יהושע בן לוי; כך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_טו}} '''כהן הטובל תרומה במים מברך "על נטילת ידים" רק אחר שטיפת ידיו ולא מיד לאחר הטבילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמברך "משטף ידוי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסא, ד). {{שוליים|ח_טז}} '''האם נטילת ידיים מפסקת בין תחילת הסעודה להמשכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שאין נטילת ידיים פוסקת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_יז}} '''חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי הושעיה שנטילת ידים לסעודה נאמרה רק על פת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_יח}} '''חובה לרחוץ ידיים לפני אכילה כאשר הן מלוכלכות במשקה או באוכל שמשקהו נסחט.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי (וכמעשה רבי זעירא) שכל דבר שיש בו ליכלוך משקה מחייב נטילה גם ללא סעודת פת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' קנח ס"ד. {{שוליים|ח_יט}} '''נטילת ידים שנעשתה בשחרית מועילה גם לסעודת הערב אם התנה עליה בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נח ב/> ==דף נט עמוד א== <קטע התחלה=נט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאם התנה בשחרית שנטילתו תעמוד גם לערב, אינו צריך להטריח עצמו ולחזור וליטול ידיו בערב, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div> הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א''' {{שוליים|ח_כ}} '''בעל הבית פותח ובוצע בפני האורחים, ואינו מכבד לאורח לבצוע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיב לרבי זעירא "בעל הבית בוצע", וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_כא}} '''בעל הבית מברך המוציא וגם ברכת המזון בסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שהפותח הוא חותם, שכן בעל הבית יודע כוחו של ככרו ורבי הכיר בגדולתו; המתניתא נדחתה מהלכה למעשה. {{שוליים|ח_כב}} '''סדר נטילת ידים ליד הסעודה כאשר יש כמה סועדים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף ו. ''הכרעה:'' מתחילים מן הגדול עד חמישה, מעל חמישה מתחילים מן הקטן עד שנשארו חמישה, ובאמצע הסעודה בין תבשיל לתבשיל מתחילים מן הגדול תמיד; אחר המזון מתחילים ליטול מן המברך כדי שיתכונן לברכה, וכפסק הרמב"ם והשו"ע כלשון הירושלמי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אשכחיה.''' ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא"ל סב ובריך המוציא '''אמר ליה.''' רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה"ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך '''מן דאכלון.''' לאחר שגמרו לאכול א"ל ר' אבהו לר"ז סב ובריך ברכת המזון '''א"ל חכים רבי.''' אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג"כ ברכת המזון '''מתניתא.''' ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ"ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול '''באמצע המזון.''' סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך '''לא שיתקין עצמו לברכה.''' לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר '''ומה טעמון דב"ה.''' דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב"ש</div> <div class="yerum-leiden-text">הן דאנון משכחין מיסתחון שבין ידיהון ומתפי · על כל יומא · ר' זעירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשכחתיה אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי · אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה בעל הבית יודע טחו שלככרו · מן דאכלון אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה חכם ר' לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמ' הפותח הוא חותם · מתניתא פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון · באמצע המזון מתחילין מן הגדול · לאחר המזון מתחילין מן המברך · לא שיתקין עצמו לברכה · הין תימר הפותח הוא חותם כבר מיתקן הוא · אמ' ר' יצחק מפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה · הל' מה טעמיהון דבית שמי מפני אובדן אוכלין · ומה טעמין דבית הלל · אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · מתניתא בשולחן שלשייש ושלפרקים שאינו מקבל טומאה · הל' מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו · ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר.''' הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך '''מתני' ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה.''' מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב"ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב"ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ"א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' מתניתא בשלחן של שיש.''' בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב"ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ"ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן '''מה טעמון דב"ש.''' השתא מפרש טעמייהו דב"ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני' '''לעולם ספק משקין לידים טהור.''' כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי"ל דספק ידים טהור כדתנן בפ"ד דטהרות ובפ"ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה"ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ח_כג}} '''אין נטילת ידים לחולין מטמאת משקים אף אם היו הידים טמאות מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יד, הלכה יא <קטע סוף=נט א/> ==דף נט עמוד ב== <קטע התחלה=נט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאין ידים סרך טומאה לחולין מטמאות משקין מספק; כן פסק הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פי"ד ה"יא). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div> . דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב''' {{שוליים|ח_כד}} '''ידיים שנטמאו בכניסה לבית המנוגע נחשבות שניות לתרומה מדין חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שידיים אלו שניות לתרומה מגזרת חכמים, כדעת הרמב"ם הפוסק כן (הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה ח), ולא כרבי אלעזר בי רבי צדוק המקל בזה. {{שוליים|ח_כה}} '''שמן שנטמא וטבל הגוף ואינו מנטף מהגוף - טהור, אף שהשמן שעל גופו מנטף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יא, הלכה ט , רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כמותם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכן נקבע ברמב"ם. {{שוליים|ח_כו}} '''שיעור צירוף שמן טמא לענין טומאת אוכלין ניתן לפי כדי סיכת אבר קטן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרך שנפסק בכל מקום שבית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים|ח_כז}} '''משקה שנבלע במטפחת עד שהוא טופח על מנת להטפיח נחשב ככלי קיבול לעניין קבלת טומאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל לפי הסבר רבי יהודה: מים בלועים במטפחת שהם טופחים ומטפיחים דינם כמשקה בעין ומטמאים, בשונה משמן שנבלע בגוף שאינו כן, ואין בכך סתירה בשיטת בית הלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דבר אחר.''' היינו טעמייהו דב"ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן '''וכב"ש יש ידים לחולין.''' בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ"ב דבכורים ובסוף פ"ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב"ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן '''הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה.''' כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר"ע בריש פ"ג דידים דס"ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ"א ידו וקסבר ר"ע דכדין ראשון לטומאה להן '''תמן תנינן.''' בפ"ד דעדיות '''ב"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן.''' טהור טפי מהכא טמא</div> <div class="yerum-leiden-text">דא' אין ידים לחולין · וכבית שמיי יש ידים לחולין · תיפתר או כר' שמעון בן אלעזר · או כר' אלעזר ביר' צדוק · כר' שמעון בן אלעזר דתני ר' שמעון בן אלעזר או' משום ר' מאיר הידים תחילה לחולין ושנייות לתרומה · או כר' אלעזר ביר' צדוק דתנן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין · ר' אלעזר ביר' צדוק או' הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד · תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמי אומ' אעפ' מנטף טהור · ובית הלל אומ' כדי סיכת אבר קטן · ובית הלל אומ' משקה טופח · ר' יהודה או' משום בית הלל טופח ומטפיח · מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא · והכא אמרי טהור · תמן בעין הוא · והכא בלוע במפה</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר או כרשב"א וכו'.''' לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב"ש גריס לה נמי הכא כדרך הש"ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ"ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש"מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י"ח דבר הוא ה"נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא"כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב"א או כר"א בר' צדוק דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ושניות לתרומה.''' כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין '''או כר"א בר' צדוק.''' כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר"א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ"ב דטהרות דס"ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה '''ב"ש אומרים אע"פ.''' שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב"ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע"י השקה '''וב"ה אומרים משקה טופח.''' אע"פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא '''טופח ומטפיח.''' צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב"ה מחמירין במשקה טופח וא"כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת '''ומשני תמן בעינו הוא.''' השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי '''מתני' ב"ש אומרים מכבדין את הבית.''' מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב"ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת"ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב"ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ '''גמ' מה טעמהון דב"ש מפני אובדן אוכלין.''' כדפרישית במתני' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_כח}} '''בסעודה משותפת, האם מכבדים הבית לפני נטילת ידים לברכת המזון או אחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן קפ סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נט ב/> ==דף ס עמוד א== <קטע התחלה=ס א/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שנוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div> ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם השמש פיקח וכו'.''' כלומר דס"ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ"א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח"כ מכבדין את הבית '''מתני' ב"ש אומרי' נר ומזון.''' מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב"ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור '''בש"א שברא מאור האש.''' שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא '''וב"ה אומרים בורא.''' דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ה א"ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א' '''ב"ש אומרי' כוס בימינו.''' ה"ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב"ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן '''וטחו בראש השמש.''' מפני שגנאי הוא לת"ח שיצא לשוק וידיו מבושמות '''עלה וטעין תרויהון בחד ידיה.''' נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא"ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך '''האש והכלאים.''' תוספתא שם</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' בית שמי אומ' כול' · רב אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף · ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומ' בשמים ומאור · ובית הלל אומ' מאור ובשמים · ר' בא ורב יהודה בשם רב הל' כדברי מי שאמ' בשמים ואחר כך מאור · בית שמי אומ' כוס בימין ושמן ערב בשמאלו או' על הכוס ואחר כך או' על שמן ערב · בית הלל אומ' שמן ערב בימין וכוס בשמאל · או' על שמן ערב · וטחו בראש השמש · אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו שלתלמיד חכם להיות יוצא מבושם · אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תריהון בחדא ידיה · אמ' ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חורייתא קטעין · וכעס עילוי אבוי · אמ' ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ודאמ' שמואל המשתמש בכהונה מעל · את מיקל ליה · גזירה ואת יתיב ומשמש תחתוי · מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמ' ואמרה להם אתה קודש ליי' והכלים קודש · מה כלים המשתמש בהן מעל את המשתמש בכהנים מעל · הל' על דעתהון דבית שמי אשר ברא פרי הגפן · יין מתחדש בכל שעה · האש אינו מתחדש בכל שעה · האש והכלאים אעפ' שלא נבראו מששת ימי בראשית · אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית · הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר · מהו יימים · ר' יהודה בן סימון זו המיונס · ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור</div> <div class="yerum-side">'''וכעס עלוי אביו.''' בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא"ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו '''גזירה.''' גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו: פיסקא ב"ש אומרים שברא וכו' ופריך א"כ על דעתיה דב"ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג"כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן '''כלאים.''' הן הפרד שהוא מן הסוס ומן החמור '''הכלאים.''' באיזה שעה נבראו וקאמר כתיב ובני צבעון וכו' '''המיונס.''' מיני בני אדם המשונים בצורתן כך מצאתי במדרש דברי הימים. ובאיכה רבתי בפסוק הביא בכליותי וגו' ומכניסין את המיומס לתיאטרון שלהם וראשו מגולת וכו' והוא בן אדם שמשנין אותו בלבושו ובצורתו '''חציו סוס וחציו חמור.''' והוא מצא אותו שזימן חמורה וכו' כדאמר לקמן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד א''' {{שוליים|ח_כט}} '''בהבדלה יש להקדים ברכת המאור לברכת הבשמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדברי רבי אבא ורב יהודא בשם רב, ותואם גם את הבבלי (פסחים קג.). {{שוליים|ח_ל}} '''בהבדלה על היין מברכים על הבשמים לפני הברכה על האור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדרך שמצינו בכל מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל. {{שוליים|ח_לא}} '''כאשר יש לפניו כוס לברכת המזון ושמן ערב לסיכה - כיצד יאחז וכיצד יברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרכם בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי. {{שוליים|ח_לב}} '''כשמושחים שמן בראש המשמש, אם השמש תלמיד חכם — מושחים בכותל ולא בראשו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין שבחו של תלמיד חכם לצאת מבושם, ולכן טחין בכותל. {{שוליים|ח_לד}} '''האם המשתמש בכהנים (בגופם, לעבודתו) חייב במעילה כדין מועל בכלי הקדש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו, הלכה א <קטע סוף=ס א/> ==דף ס עמוד ב== <קטע התחלה=ס ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלימוד הירושלמי "מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל" - הרמב"ם פסק כך בהלכות מעילה פרק ו הלכה א. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div> ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואלו הן הסימנין.''' להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהפך '''אין בעיתון מזבנון מוליון.''' כשאתם רוצים ליקח הפרדות תראו אותן שאזניהן קטנות שהן כולן מאם סוסיא ומפני הכלאים אמר להם כן '''זימן חכינה.''' נחש '''חרדון.''' הוא מין הצב '''חברבר.''' מין נחש צפעוני והוא הערוד '''שבעטתו פרדה.''' בו וחיתה המכה '''לבנה.''' דחיוורן ריש כרעה '''תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.''' פסוק הוא באיוב במענה אליהו ודריש שוררו למי שאורו על כנפות הארץ '''שכבר שבת האור כל אותו היום.''' והויא כתחלת ברייתא '''מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים.''' נר משום דלא שבת שהעכו"ם עשה מלאכה לאורו וקי"ל אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבד בו עבירה '''ולא על הבשמיס.''' בבשמים שהם במסיבה של עכו"ם שהם מסובין בה לסעודה מיירי והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני ע"ז מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין על של עכו"ם לפי שסתם מסיבת עכו"ם לע"ז ואין מברכין על הבשמים שלפני ע"ז</div> <div class="yerum-leiden-text">גדולות ואילו הן הסימנין אמ' ר' יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור · גדולות אמו חמורה ואביו סוס · ר' מנא מפקד לאילין דפשיחה אין בעיתון מיזבון מוליון תבון זבנן אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור · מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה · אמ' הקב'ה להם אתם הביאתם לעולם דבר שהוא מזיקו אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו · מה עשה הקב'ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר · מימיין לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה · שכן כלב שוטה וחיה שבעטתו פרה וחיה · ובלבד פרדה לבנה · האש ר' לוי בשם ר' בזירה שלשים ושש שעות שימשה האורה משמשת ראשונה שתים עשרה בערב שבת · ושתים עשרה בלילי שבת · ושתים עשרה בשבת · והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ · כיון שיצת שבת התחיל ממשמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמ' אילו הוא שכת' בו הוא ישופך ראש ואמ' אך חושך ישופיני · אמ' לו באותה השעה זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכת' ולילה אור בעדיני · ולילה ובירך עליה בורא מאורי האש · שמואל אמ' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה · רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן את במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום · תנא ר' יעקב קומי ר' ירמיה מברכין על הבשמים שלגוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חמתו עששית אע"פ כבת מברכין עליה · עד בתוך חיקו או בתוך פס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה · חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת · גחלת שלהקדש מועלין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב''' {{שוליים|ח_לה}} '''איסור הרבעת בהמה שאמה סוסה ואביה חמור עם בהמה שאמה חמורה ואביה סוס משום כלאים, וסימן ההיכר – אזני הפרדה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ט, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף ט סמ"ג לאוין רפא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מנא שיש להבחין בין הפרדות לפי גודל אוזניהן, שהקטנות אמן סוסה ואביהן חמור והגדולות אמן חמורה ואביהן סוס, ואין למשכן זו עם זו משום כלאים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_לו}} '''אין לומר "בורא מאורי האש" בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אלא רק במוצאי שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שברכת האור נתקנה על אור שנברא במוצאי שבת דווקא, ולא במוצאי יום הכיפורים שאין בו חידוש בריאת אור. {{שוליים|ח_לז}} '''האם מברכים ברכת האור (בורא מאורי האש) במוצאי יום הכיפורים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים, שכיוון שנח האור כל היום נחשב כאילו נברא מחדש במוצאי היום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד. {{שוליים|ח_לח}} '''אין מברכים על נר ובשמים של גויים, של מתים ושל עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שנהנים לאורו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים שלפני עבודה זרה ושל מתים, אך על בשמים של גויים מברכים כשמעשיהם מוכיחים שאינם לעבודה זרה (כגון שהניחם לפני חנותו), כדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי ירמיה. {{שוליים|ח_מא}} '''גחלת של הקדש הנאה ומעילה, ושלהבת הבוקעת ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ס ב/> ==דף סא עמוד א== <קטע התחלה=סא א/>. ''הכרעה:'' גחלת - מועלין בה כדין תשמישי הקדש; שלהבת - לא נהנין ולא מועלין, כדעת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ב הי"ג.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div> בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא על הנר של מתים.''' דלאו לאורה הוא אלא לכבוד בעלמא ולא על בשמים של מתים דלעבורי ריחא עבידה '''שלפני ע"ז.''' לפי שאסורין בהנאה '''עד שיאותו לאורו.''' שיהנו מאורו ולא שיהנו ממש אלא שיהא קרוב לו כל כך שיכול ליהנות אם ירצה '''גמ' מהו פליג.''' אם האי ברייתא דר' ירמי' פליג על מתני' '''קיימונה.''' תרגמה במעשיו לפני חנותו. שהעכו"ם עשה לעצמו לפני חנותו דלא אמרו אין מברכין אלא דוקא במסיבה שלהם כדפרישית במתני' '''עששית.''' שהיתה דולקת מע"ש אע"פ שלא כבתה כל יום השבת מברכין עלי' שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת בתוספתא פ"ה '''ואינו משתמש.''' שאינו יכול להשתמש לאורה שרחוקה היא '''משתמש לאורה.''' דרך הפנס או כיוצא בו דקיימא בקרן זוית ואינו רואה את השלהבת '''גחלת של הקדש מועלין בו.''' דאית בה ממשא כדתנן בפ' משילין וגריס נמי התם להא '''ובלבד הנקטפת.''' דהאש מגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהן דולק הוא מאליו</div> <div class="yerum-leiden-text">בה · והשלהבת לא נהנין ולא מועלין · גחלת שלע"ז אסורה · והשלהבת מותרת · המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו · המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב אין מברכין על הגחלת · ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין · ר' יוחנן דקיסרין בשם ר' נחום בר סימאי בלבד הנקטפת · תני גוי שהדליק מיש' ויש' שהדליק מגוי מעתה אפי' גוי מגוי · אשכח תני גוי מגוי מברכין · ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו יש' ששם · ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין מברכין לא על הבשמים שללילי שבת בטויבריא ולא על הבשמים שלמוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר · ולא על הנר והבשמים שלמתים · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי ביר חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו שלמת · אבל אם היו נתונין לפני מיטתו שלמת מברכין · אכן זו לכבוד החיים הן עשויין · ולא על הנר ולא על הבשמים שלע"ז · ולא היא שלגוים היא שלע"ז · תיפתר בפני שלע"ז · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך · אמ"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי · ר' יהודה ביר' סימון אמ' הבדילו לו · ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה או' אני משמש ביום קרא ראשון ואמ' לו של היום יהא תחומך · קרא לשיני ואמ' לו של הלילה יהא תחומך · הדא הוא דכת' ויקרא אלהים לאור יום וגו' · לאור אמ' לו היום תהא תחומך · ולחושך אמ' לו הלילה יהא תחומך · אמ"ר יוחנן הוא שאמ' לו הק' לאיוב המימיך ציוית בוקר ידעת השחר מקומו · ידעת חי זה מקומו שלאור ששת ימי בראשית איכן נגנז · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' יוצר אור ובורא חושך עושה שלום מטיבא עשה שלום ביניהן · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב אמ' יאותו · ושמואל אמ' יעותו לדעת לעות את יעף דבר · תמן תנינן כיצד מעברין את הערים · רב אמ' מאברין · ושמואל מעברין · מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר · מאן דאמר מעברין כאשה עוברה · תמן תנינן לפני אידיהן שלגוים · רב אמ' עידיהן · ושמואל אמ' אידיהן · מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם · ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראון ובל ידעו למען יבושו · מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבייש את עובדיהן ליום הדין · אין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א''' {{שוליים|ח_מב}} '''אין להשתמש בגחלת שהודלקה לצורך עבודה זרה, אך אש שנשלהבה ממנה מותרת בהנאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן קמב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם (הל' עבודה זרה ז, י) והשו"ע (יו"ד קמב, א), משום שהשלהבת דבר חדש הפורח מן הגחלת ואינו מגוף האיסור עצמו. {{שוליים|ח_מג}} '''המודר הנאה מחברו אסור ליהנות מגחלתו אך מותר לו להדליק ולהיבנות משלהבתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה יא , שו"ע יו"ד סימן רכא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך הובא ברמב"ם (הל' נדרים פ"ו הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רכא סעי' יב) שגחלת הנאתה מגוף החפץ ואילו שלהבת אינה אלא ממנו ונמשכת, ואינה נחשבת הנאה מגוף הדבר הנדור. {{שוליים|ח_מד}} '''בהבדלה מברכים על שלהבת (אש) ולא על גחלת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אשי בשם רב שאם היו גחלת של מתכת מברכים אף עליה, שהגחלת חוזרת ונעשית שלהבת; הרמב"ם פסק כירושלמי. {{שוליים|ח_מה}} '''גחלים לוחשות שאין בהן שלהבת - האם מברכים עליהן בורא מאורי האש בהבדלה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ט , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שמברכים על גחלים לוחשות בתנאי שהן "נקטפות" - שאם יניח עליהן קיסם הוא נדלק, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_מו}} '''מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת גם על אש שהודלקה מאש שלא שבתה, ובלבד שהתחדשה בה תוספת אור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כהסבר הירושלמי שמברכים אף כשישראל הדליק מגוי, הואיל והתוספת של האור החדש נחשבת כאש חדשה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו. {{שוליים|ח_מז}} '''אין מברכין על אור שהודלק מנר של גוי שהודלק מנר של גוי אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: גזרה משום גוי ראשון, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח רצח,ו.. {{שוליים|ח_מח}} '''אין לברך "שהחיינו" על ריח בשמים המיועדים למסך כלים ולא להנאת הגוף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדברים העשויים לגמר כלים (כלבשמים) אין מברכים עליהם ברכת הריח, כדין המשנה "לגמר את הכלים". {{שוליים|ח_מט}} '''אין מברכים על נר ובשמים שהוכנו לצורך המת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים של מתים, דווקא בסתומים לגמרי לצורך המת ולא כשנהנים מאורם או מריחם. {{שוליים|ח_נ}} '''אין מברכים ברכת המזון על נר ובשמים שהונחו לכבוד המת, אך אם הונחו לפני המת לכבוד החיים מברכים עליהם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט <קטע סוף=סא א/> ==דף סא עמוד ב== <קטע התחלה=סא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו בירושלמי, שהטעם תלוי בכוונת ההנחה - אם לכבוד המת אין מברכים, ואם לכבוד החיים מברכים, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע (או"ח ריז,ב; רצז,ב; רצח,יב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div> מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' בתוספתא שם גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברך עליו '''ניחא גוי שהדליק מישראל.''' דלא נעבד' בו עבירה דודאי ישראל משתחשך הוא שהדליק אלא ישראל מגוי קשיא הא לא שבת אצל הגוי ומעת' אפי' גוי מגוי יברך כלו' דאי אמרת דהיינו טעמא דישראל שהדליק מגוי מברך עליו דהך שלהב' קמא דאיסורא אזל ליה אי הכי אפי' גוי מגוי נמי יהא מותר ואנן אשכחן ברייתא דתני גוי מגוי אין מברכין ולא משני מידי. של אור ע"ש. של ליל ע"ש '''שאינן עשוין אלא לדבר אחר.''' לגמר בהן את הכלים ולא להריח ובטבריא היו נוהגין לעשות קודם ליל שבת ובציפורי במ"ש וגם בלילה של ע"ש '''ולא היא של גוים היא של ע"ז.''' והא תנא ליה רישא והך סיפא למה לי '''תיפתר.''' להך סיפא דבע"ז של ישראל קאמר '''וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'.''' מכאן שאינו ניכר הבדלה בין חשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהנות ממנו כדכתיב כי טוב. ובב"ר פ' ג' גריס הא דר' יהודה בר' סימון אחר זה מיד וניחא האי גירסא טפי דעלה קאמר הבדילו לו כלומר דויבדל דקרא אאור לחודיה קאי והיינו שהבדיל מן החושך את האור לומר שכשנהנין ממנו להאיר מתוך החשך אז הוא דמברכין עליו. ומה שפירש המ"כ שם אל תשגיח שכתב זה בשם פירש"י ואל תאמין '''אבדלה ודאי.''' כלומר ממש ועלה דשייך המשל דלקמן וכן הוא בב"ר שם דכך הוא הנמשל שההבדלה הוא בין שניהם לפלוני זה בתחומו ולפלוני זה בתחומו '''איסטרטיגין.''' ממונים לאיזה ממשלה: הוא שאמר הקב"ה לאיוב המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקומו כך הוא הכתיב במקרא ודריש כפל הלשון בקר ושחר וכן ה"א יתירה של ידעתה אלא דה"ק אם צוית להבקר וידעת להשחר שהוא האור להיות מקומו לבקר והוא היום וה"א של ידעת גורע ומוסיף לתיבת שחר שלאחריו והוא מלשון ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני '''ידעת איזה מקומו וכו'.''' זהו כעין דרשה אחרת וכלומר ויש לדרוש ג"כ מלשון ידיעה אם ידעת היכן מקומו של האור הנגנז</div> <div class="yerum-leiden-text">מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורה · אמ"ר יונתן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה · אמ' רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע · תני ר' אונשעיא אפי' טריקלין עשר על עשר מברכין · ר' יוסטא בר שונם תרין אמורין חד אמ' טעמון דפייס · וחד אמ' טעמון לבית הלל · מאן דמר טעמון דבית שמי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו · אף הכא יחזור למקומו ויברך · מאן דמר טעמהון דבית הלל אמ' פועל עשה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך לא מברך במקום שנזכרה עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה · ר' יוחנן אמ' כל זעפך שיריעב · הל אמ'ל כאן על ידי שהיא כרסה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שותה · הא אחר יפ' עונין אמן אעפ' שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · תנייה בריה דרב אמ' בשלא אכל עמהן כאית · הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים · ר' זעירא בעי הי אינון ראשי פרקים · הללויה הללו עבדי י'י הללו את שם י'י · בעון קומי ר' חייא בר אבא מכיון שאם שמע ולא ענה יצא · דכ' מן מה דאנן חמי רבנן ורברביא עבדין כן · אינן קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן · תנא ר' אושעיא עונה הוא אדם אמן אפי' לא אכל ואינו או' נברך שאכלנו משלו · אלא אם כן אכל · תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה · בן עזאי או' יתומה יהו כבני יתומים · חטופה יתחטפו שנותיו קטופה</div> <div class="yerum-side">'''אנא אמרית טעמא.''' לדרשת ר"י ור"ל דלעיל דקבע לכל אחד ואחד תחומו שלא יהו מדיינין זע"ז דלאו מפסוק דכתובים אנו צריכין ללמוד זה אלא מקרא הקודם בנביאים דכתיב יוצר אור וגו' משעה שיצאו ונבראו עשה שלום ביניהן וקבע לכל אחד ואחד תחומו '''לדעת לעות וגו'.''' ויעותו לשון עת היא: מקריב קמיה בוצינא היה מקרב עצמו להנר ומברך עליו '''והתני ר' אושעיא וכו'.''' דאפי' רואה מרחוק מברכין עליו '''מתני' מי שאכל ושכח ולא בירך וכו'.''' בשכח דוקא הוא דפליגי אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך '''עד שיתעכל המזון שבמעיו.''' כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון '''גמ' אילו פועל עושה בראש הדקל.''' כלומר אלו פועל שאכל ושכח ולא בירך ועלה לראש הדקל או לתוך הבור לעשות מלאכתו שמא מטריחין אותו וה"נ אין מטריחין אותו '''מתני' לאחר המזון.''' בכל ימות השנה קאמר '''עונין אמן אחר ישראל המברך.''' ואע"פ שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים בירך אבל לא אחר הכותי דשמא בירך להר גריזים. עד שישמע ממנו כל הברכה '''גמ' א"ר בא על ידי שהיא ברכה קטנה וכו'.''' טעמיה דב"ש מפרש דחיישינן שמא ישכח לברכת הגפן שהיא קטנה וישתה בלא ברכה וכדאמר ר' בא לעיל בריש הפרק על הא דמקשו מכוס של קידוש אמתני' דהכא לב"ש ומחלק דשאני הכא שהיא ברכה קטנה ברם הכא גבי קידוש וכו' כדלעיל ואגב מייתי ליה נמי כאן כדרך הש"ס הזה '''לא כן תני.''' בברייתא. והובאה גם לקמן בפ"ק דמגילה שמע הברכה כולה ולא ענה אמן יצא ענה אמן ולא שמע הברכה כולה לא יצא וקס"ד דבמתני' דהכא על מי שמחויב בברכה זו שענה אמן קתני והאיך יצא אם לא שמע הברכה כולה '''בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא.''' מתני' דהכא מיירי בשלא נתחייב בברכה שלא אכל עמהן כשיעור חיוב ברכה ואמן יכול הוא לענות אף שלא שמע אלא סוף הברכה '''אמן יתומה.''' לקמן מפרש לה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''תני שמע וכו'.''' כמו גופא הוא גופא קתני בהאי ברייתא שמע וכו'. והוא הא דקאמרת שמע ולא ענה יצא דוקא שענה מיהת ראשי פרקים כדמפרש ר"ז ששאל הי אינון ראשי פרקים וקאמר כגון הללויה וגו' זה צריך לענות אחר המברך ודקתני לא ענה יצא היינו שא"צ לענות אחריו הכל כ"א ראשי פרקים '''מן מה.''' דאנן רואין לגדולי החכמים שעושין כן כשעומדין בציבור בשעת ההלל אלו אומרין זה ראש הפסוק ברוך הבא ואלו אומרים אחריהן בשם ה' ואלו ואלו יוצאין י"ח אע"פ שלא אמרו הפסוק כולו הואיל ושמעו אלו מאלו '''ואינו אומר נברך שאכלנו.''' דלא תימא הואיל ובר חיובא הוא אם אכל יכול הוא לברך עליהם ולומר נברך שאכלנו קמ"ל דלא כדאמרי' לעיל בפ"ג בהלכה ג' כל מצוה אף שאדם פטור ממנה עכשיו מוציא את הרבים י"ח הואיל ובר חיובא הוא חוץ מברכת המזון '''ולא אמן קטופה.''' שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת '''ולא אמן חטופה.''' שחוטף המלה ואומר במהירות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב''' {{שוליים|ח_נא}} '''חדר גדול (עשר על עשר) חייב בברכת הבדלה על הנר במוצאי שבת גם אם יש בו אור מבעוד יום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' כרבי אושעיא: אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין, כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_נב}} '''מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון, האם עליו לחזור למקום האכילה או שיברך במקום שנזכר?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך במקום שנזכר, ואינו חוזר למקומו; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהלכה כבית הלל בכל מקום. {{שוליים|ח_נג}} '''מי ששכח לברך ברכת המזון אחר האכילה, כמה זמן חייב לחזור למקומו כדי לברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, מברך במקום שנזכר כל עוד לא נתעכל המזון שבמעיו, שאין מטריחים אותו לחזור למקום האכילה. {{שוליים|ח_נו}} '''חובה לענות אמן אחר ברכת כותי רק אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה, שכן אין ודאות שיכוין וישלים כדת, וכך נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב. {{שוליים|ח_נז}} '''מי ששמע ברכה או הלל בלא לענות אמן, אימתי יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הלכה כרב בשם אבא בר חנה: השומע ולא עונה יצא, ובלבד שיענה ראשי פרקים כשענה על הכל, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב. {{שוליים|ח_נח}} '''האם ניתן לענות אמן ולזמן על ברכה בלא אכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קצח , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' עונה אמן אף בלא אכילה, אך אינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל, כלשון הירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימנים קצח ורטו. {{שוליים|ח_נט}} '''אין לענות אמן יתומה, קטופה או חטופה אלא אמן ארוכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קכד סעיף ח , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=סא ב/> ==דף סב עמוד א== <קטע התחלה=סב א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לענות אמן ארוכה ולא יתומה, קטופה או חטופה, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' ברכות א,יד) והשו"ע (או"ח קכד,ח) להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div> תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק תשיעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דין דחייב למיברכה והוא ענה ולא ידע וכו'.''' כצ"ל וכן הוא בסוכה ובמגילה: זה שהוא חייב איזה ברכה והוא עונה אמן ואינו יודע על מה הוא עונה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונים אמן ועונה עמהם זו היא אמן יתומה. תנא. בתוספתא בפ"ה. גוי שבירך את השם. כן צ"ל גוי המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן וכן הוא בסוכה פ"ג ובמגילה פ"ב ויש שם חסרון בספרי הדפוס והכי איתא התם '''דכתיב ברוך תהיה מכל העמים.''' אפי' אם העמים יברכו אותך תחול עליך הברכה: הדרן עלך אלו דברים</div> <div class="yerum-leiden-text">תקטף שנותיו · ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · אי זו היא אמן יתומה אמ' ר' הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה · תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן · אמ'ל תנחומא אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכת' ברוך תהיה מכל העמים · גוי אחד פגע את ר' ישמעאל וברכו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · פגע אחרינא וקיללו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · אמרו לו תלמידיו ר' כמה דאמרת להדין אמרת להדין · אמ' לון כן כת' אורריך ארור ומברכיך ברוך</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> cfo1pu8uf0g5r0vxs1bx0n2ufo70e6g 3086507 3086506 2026-10-02T14:18:36Z מאירושולי 35234 3086507 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_א}} '''בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף י , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' אלו דברים מברך על היום.''' בתחל' לפי שהיו' גורם לקידוש שלא בא כוס זה אלא בשביל קידוש לשבת ועוד שכבר קדש היום משקיבל עליו ועדיין יין לא בא על השלחן וכשם שקדם לכניסה כך קודם לברכה '''וב"ה אומרי' מברך על היין תחלה.''' לפי שהיין גורם לקידוש וה"ה המקדש על הפת ואם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם '''גמ' מה טעמהון דב"ש וכו'.''' כדפרישית במתני' '''מדברי שניהן נלמד.''' דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין קודם ואח"כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש.''' שהרי טעמייהו דב"ש גבי קידוש לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה ליין שיבא לפיכך סברי דקדושת היום קודמת אבל כאן הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא דהא עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזור ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמרי' לעיל פ' תפלת השחר הלכך אף ב"ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם '''כלום טעמהון דב"ה.''' כלומר ולב"ה ודאי שייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמו כן בהבדלה '''אמר ר' מנא.''' דלא היא דמאי חזית דנקטת להני טעמי דידהו דב"ש ודב"ה גבי קידוש למילף מינייהו דמה גבי הבדלה דברכת יין קודמת נקיט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחן איפכא דגבי הבדלה איכא למימר דלכ"ע ברכת הבדל קודמת כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש וכו'.''' וא"כ וכאן נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למ"ש קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג"כ קודמת ליין כמו קידוש לב"ש '''כלום טעמהון דב"ה.''' ולב"ה דטעמייהו גבי קידוש אינו אלא לפי שהיין או הפת קודם לקידוש היום שתאמר אבל כאן הואיל ואין היין גורם להבדלה דלא תליא הבדלה ביין אף ב"ה מודו דהבדלה קודמת לברכת היין והלכך מהא ליכא למישמע מינה '''מדברי שניהן.''' מדר' יוסה ומדר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא אליבא דב"ש וב"ה מיהת מדברי שניהן נלמד דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרווייהו בפשיטות דאין היין מעכב בהבדלה כמו דמעכב בקידוש '''היא דעתיה דר' זעירא.''' וכן נמי היא דעתי' דר"ז גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין יין מצוי דהיין אינו מעכב להבדלה והולכין ממקום למקום משום קידושא למישמע קידוש על היין דעיקר מצות קידוש על היין '''נהיגין תמן.''' בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש"צ עובר לפני התיבה ואומר ברכת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה · בית שמי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין · ובית הלל אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום · בית שמי אומ' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס · ובית הלל אומ' מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים · בית שמי מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן · ובית הלל אומ' על הכסת · בית שמי אומ' מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים · ובית הלל אומ' נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · בית שמי אומ' נר ומזון בשמים והבדלה · ובית הלל אומ' נר ובשמים ומזון והבדלה · בית שמי אומ' שברא מאור האש · ובית הלל אומ' בורא מאורי האש · אין מברכין על הנר ועל הבשמים שלגוים ועל הנר ועל הבשמים שלמתים · ועל הנר ועל הבשמים שלפני עז' · ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו · מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמי אומ' יחזור למקומו ויברך · ובית הלל אומ' יברך במקום שנזכר · ועד מתי מברך עד כדי שיתאכל המזון שבמיעיו · בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמי אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על המזון · ובית הלל אומ' מברך על המזון ואחר כך מברך על היין · עונין אמן אחר ישראל מברך · ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה · אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה כול' · מה טעמהון דבית שמי שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · ד"א היין תדיר וקדושה אינה תדירה · אמ' ר' יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם · כלום טעמהון דבית שמי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא · וכאן הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה · וכן הואיל והיין תדיר והבדלה אינה תדירה היין קודם · אמ' ר' מנא מדברי שניהן יין והבדלה הבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית שמי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · [וכאןהואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין] אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת · אמ' ר' זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין [ואין] מקדשין אלא [ב]יין · היא דעתיה דר' זעירא · דר' זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה · אמ' ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואו' ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש יש' ואת יום השבת · וקשיא על דבית שמי בלילי שבת [איך עבידה]</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דב"ש בלילי שבת.''' כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב"ש גבי קידוש ולמאי דס"ל לב"ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב"ש דממ"נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_ג}} '''הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ד}} '''בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נו ב/> ==דף נז עמוד א== <קטע התחלה=נז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ט) והשו"ע (או"ח רצו, ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div> הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''היך עבידה.''' בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע"ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו.''' כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ"ה גבי מ"ש וכדלקמן וה"ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב"ש היאך יעשה '''יברך על היום.''' קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום '''יברך על המזון.''' ואי תימא דאין ה"נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב"ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה '''יברך על היין.''' ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב"ש במתני' '''יברך על היין.''' בתחלה הרי המזון קודם כדסבירא להו לב"ה במתני' דסוף פרקין '''יברך על הנר.''' בתחלה</div> <div class="yerum-leiden-text">היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו · מה נפשך יברך על היום המזון קודם · יברך על המזון היין קודם · יברך על היין היום קודם · נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמ' ר' בא [על ידי שהוא] ברכה קטנה שמא ישכח וישתה · ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח · כיצד יעשו על דברי בית שמי יברך על המזון תחילה ואחר כך על היין · וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת [היך עבידה] היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון · ומשלשל כולן עליו · מה נפשך יברך על היין המזון קודם · יברך על המזון הנר קודם · יברך על הנר אבדלה קודמת · נשמעינה מן הדא · אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על {{ירו"מ-הוסר|המזון}}[הבדלה] שהוא בסוף · על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמי אומ' בשמים ואחר כך נר · ובית הלל אומ' מאור ואחר כך בשמים · רבא ורב יהודה הל' כמי שהוא או' בשמים ואחר כך נר · כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על</div> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא.''' זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב"ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב"ש אומרי' מברך על היין ואח"כ מברך על המזון וא"כ היאך יתנהג עצמו בכה"ג אליבא דב"ש '''אמר ר' בא.''' דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב"ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע"י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב"ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש '''וכיצד יעשו על דברי ב"ש.''' והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב"ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב"ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח"כ מברך קדושת היום ואח"כ על היין כסבר' דידהו במתני' '''יברך על המזון בתחלה.''' הרי הנר קודם כדתנן במתני' גבי פלוגתייהו בהא ב"ש אומרים נר ומזון וכו' ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה א"כ לכ"ע נר קודם למזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''וקשי' על דברי ב"ה.''' השתא מהדר הש"ס לדייק גם אליבא דב"ה דודאי בלילי שבת ובגוונא דהוה מדייק לי' אליבא דב"ש ליכא למידק כלל אליבא דב"ה דפשוט הוא דבגוונא דתאמר היה יושב ואוכל בע"ש וכו' ואין שם אלא אותך הכוס דלב"ה מברך על המזון ואח"כ על היין ואח"כ על היום כי קשיא לן אליבא דב"ה במוצאי שבת הוא דקשיא לן וכעין גוונא דהוה מדייקינן אליבא דב"ש בע"ש ה"נ מדייקינן השתא אליבא דב"ה במ"ש וכדמפרש ואזיל '''היך עבידא.''' בהי גוונא קא מיבעיא לן וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת וצריך הוא להבדיל ואין שם אלא אותו הכוס ואם יבדיל לא יהי' לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו.''' הבדלה וברכת המזון דודאי כך הוא הדין והכי תנינן בתוספתא פ"ה הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור. ועל הבשמי' ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו והשתא מדייק הש"ס דלר' יהודה דתוספתא אליבא דב"ה כדמייתי נמי לקמיה קשיא לן דמה נפשך כיצד יעשה בהאי גוונא דאמרן '''הבדלה קודמת.''' כלומר ואם יעשה כך תהיה הבדלה קודמת למזון ואנן לא תנן הכי דאע"ג דבמתני' תני כן ההיא דלאו כהלכתא היא אלא כדתני ר' יהודה בתוספתא שם וכדלקמיה '''נשמעינה מן הדא.''' מסקנת הקושיא היא וכלומר והיכא תניא הכי מן הדא דא"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו וכו' וגי' התוספתא כך היא שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור וגי' הש"ס בתוספתא היה כך בהפך ככתוב לפנינו והיינו דקאמר עלה רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואח"כ מאור ולא כהאי גי' דלעיל לב"ה. שמעינן מיהת דלכ"ע מזון בתחילה והבדלה בסוף כי פליגי בסדר הברכות השייכי' להבדלה הוא דפליגי ושמעינן נמי דלכ"ע אלו הברכות השייכי' להבדלה סמוכות זו לזו מיהת בעינן והשתא אם יברך על הנר בתחילה למזון ואח"כ ברכת הנר תכופות זו לזו כל הברכות א"כ תהי' הבדלה קודמת למזון והא לר' יהודה לכ"ע מזון בתחילה והבדלה לבסוף היא וכיצד יעשה על דברי ב"ה. מסקנא דמילתא היא. וכלומר והשתא כיצד יעשה אליבא דב"ה אם כהאי דתנינן במתני' נר ובשמים ומזון והבדלה או כהאי דר' יהודה בתוספתא וקאמר הש"ס דדברי ר' יהודה הם עיקר שיברך על המזון בתחלה וכו' '''י"ט שחל להיות במ"ש.''' ויש כאן קידוש והבדלה איזה מהן קודם </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א''' {{שוליים|ח_ה}} '''בהבדלה במוצאי שבת יש להקדים בשמים לנר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז א/> ==דף נז עמוד ב== <קטע התחלה=נז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי לדעת רבא ורב יהודה, וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' רצו ס"א ובסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה בשמים) שאף הבבלי הכריע כך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div> המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יקנ"ה.''' היין סמוך לקידוש וקודם לו ואח"כ נ"ה וכן אמר חנן בר בא בשם רב יין וכו' ובסוכות אחר הבדלה סוכה וזמן: ר' חנינא אמר ינה"ק גרסינן וכן שמואל אמר כהדא דר' חנינא גרסינן כדמפרש טעמא משל למלך יוצא וכו' הלכך הבדלה קודמת שמלוין את השבת בתחלה ואח"כ קידוש של י"ט '''לוי אמר יהנ"ק גרסינן.''' דכמו שהוא לפנינו היינו דר"א ממש. והיינו דקאמר מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן הבדלה קודם לקידוש כר' חנינא ונר והבדלה סמוכין כר' יוחנן '''דלא מפלג על בר נש באתריה.''' טבריה אתריה דרבי יוחנן הוה ואין חולקין על אדם באתריה ולפיכך נהג שם כוותיה '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא.''' דלדידיה אחר היין מברך על הנר מיד ולפי שכשרואה את הנר צריך לברך עליו אלא שברכת היין היא קודם לכל לעולם '''מה עבד ליה ר' יוחנן.''' ומה טעמיה וקאמר דמכיון שיש לו יין אין נרו כובה כלומר דכיון שהוא תופס כוס של יין בידו שבירך עליו ואינו שותהו ושומרו עד שיגמור כל סדר הברכות שומר ג"כ את הנר שלא יכבה עד שיברך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר · יום טוב שחל להיות במוצאי שבת · ר' יוחנן אמ' יקנ"ה · יין קידוש נר הבדלה · חנין בר בא אמ' בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן ר' חנינא אמ' ינה"יק · שמואל לא אמ' כהדא דר' חנינא דאמ' ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון · לוי אמ' ינה"ק · מסתברא דלוי אמ' מעין שניהם · אמ' ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרב וכר' יוחנן · וכן נפק עובדא כרב וכר' יוחנן · ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא · וכד הוה נחית לטיבריא הוה עבד כר' [יוחנן] דלא מפלג על בר נש באתריה · על דעתיה דר' חנינא ניחא וקשיא {{ירו"מ-הוסר|ליה}}על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה · וכא מברך על הנר שלא יכבה · מה עבד ליה ר' יוחנן מכיון שיש לו יין אין נרו כובה · ויברך על הנר בסוף · שלא לעקור זמן השבתות הבאות</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דר' יוחנן.''' כצ"ל אלא דלר' יוחנן קשיא מפני מה אינו מקדים לברך על הנר הא אלו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה בתמיה וכי אינו מברך על הנר מיד כדי שלא יכבה ויפסיד הברכ' והכא נמי היה לו לומר מברך על הנר שלא יכבה ולא לאחרו אחר קידוש '''ויברך על הנר בסוף.''' א"כ יברך עליו בסוף דכל זמן שאינו שותה היין שומר הוא את הנר שלא יכבה קודם שישתה ומשני שלא לעקר זמן שבתות הבאות כלו' הואיל ובכל מוצאי שבתות מברך על הנר קודם הבדלה הלכך אין לו לעקור הסדר של כל שבתות הבאות בשנה '''גמ' מה טעמהון דב"ש שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס.''' שנפלו לשם מחמת המזיגה ויטמאו מידיו אם לא יטול מתחלה ויחזרו אלו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור וכדפרישית במתני'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''מתני' ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס.''' טעמייהו דב"ש דסברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין אע"פ שלא נטמאו תוכו וכגון שנטמא במשקין דטומאת משקין בכלים מדרבנן היא והקלו בטומאה זו ואמרו כלי שנטמא אחוריו במשקין טמאין לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו ואפ"ה אסור להשתמש בו גזרה שמא ינתזו ניצוצות מתוכו על אחוריו ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמא את הידים וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים הלכך נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה חיישינן שמא יטמאו משקין שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאין את המשקין להיות תחלה ויחזרו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור אלא נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס כדי שלא יקבלו המשקין שבאחורי הכוס טומאה מחמת ידים '''ובית הלל אומרים וכו'.''' דב"ה קסברי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ולא גזרינן משום ניצוצות דניצוצות לא שכיחי הלכך מוזגין את הכוס תחלה ושותים אותו דביין הבא לפני המזון מיירי הכא כדאמרינן בפ' כיצד הסיבו וכו' הביאו להם יין וכו'. ואח"כ נוטלין לידים לסעודה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס גזרה שמא יהיו אחורי הכוס טמאין דהא מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וידיו לא יהיו נגובות יפה דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך ויטמאו אחורי הכוס אותן המים טופחין שעל ידיו והן חוזרין להיות תחלה כדין המשקין. שהן לעולם נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב''' {{שוליים|ח_ו}} '''כשחג חל במוצאי שבת, מה סדר הברכות בקידוש?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא ושמואל בסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה זמן), משום שההבדלה קודמת לקידוש כמלך היוצא ושלטון הנכנס; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ז}} '''סדר ברכות ההבדלה בכניסת מוצאי שבת לחג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז ב/> ==דף נח עמוד א== <קטע התחלה=נח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן - יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה), כפי שנפק עובדא כוותיה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע; ומטעם שאין לחלוק על מנהג המקום נהג רבי אבהו בטבריא כרבי יוחנן ובדרום כרבי חנינא, אך להלכה נתקבל יקנ"ה כמנהג עיקרי.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לעולם אחורי הכוס טמאין.''' כלומר דלא איכפת לן אם אחורי הכוס טמאין דאפ"ה מותר להשתמש בו הלכך להא לא חיישינן אלא דלטומאת ידים הוא דחיישינן שמא יהיו אחורי הכוס טמאין ויחזרו ויטמאו את הידים מחמת משקה טופח שעליהן וכדפרישית במתניתין הלכך מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים '''דבר אחר.''' לטעמייהו דב"ה לפי שאין נטילת ידים אלא סמוך לברכת המוציא והלכך אפי' אי הוה לן למיחש משום ניצוצות כדקאמרי ב"ש כמבואר בפירושא דמתני' אפ"ה הא עדיפא שלא להפסיק במזיגת הכוס בין נטילת ידים לברכה '''לחלה.''' לעשות עיסה בטהרה כדי שיפריש חלה טהורה ולנטילת ידים לאכילה אם אין לו מים '''אדם מהלך ארבע מיל.''' אם לא ימצא מים להטביל כליו לעשות עיסתו בטהרה וכן ליטול ידיו עד ד' מילין צריך להטריח עצמו ולחזר אחריהן</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' · מה טעמין דבית שמי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו יחזרו ויטמאו את הכוס · מה טעמין דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין · דא אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה · ר' ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמי כר' יוסי · ורבית הלל כר' מאיר דתנינן תמן ר' מאיר או' לידים טמאות וטהורות · אמ' ר' יוסה אלא אמרן לא לידים טהורות בלבד · ר' יוסה בשם ר' שבתי ור' חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי · ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר' חנינא הדא דר' אמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו · שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן · נשמעינה מן הדא</div> <div class="yerum-side">'''אתיא דבית שמאי כר' יוסי וכו' דתנינן תמן.''' בפ' כ"ה דכלים תנן כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ויש להם בית צביטה. אחוריים ותוך שאם נטמאו אחוריו במשקין תוכו טהורין כדתנן התם לעיל. ובית הצביטה מקום שאוחזין בו את הכלי א"נ בית הצביעה גרסי' מקום שאוחז בו באצבעו שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. יש לה בית צביטה לפי שהיא גדולה ויש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים ואם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה. ר' עקיבא אומר לכוסות. אף לכוסות יש להם בית הצביטה. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות יש להם בית הצביטה לידים טמאות כדאמרן ולידים הטהורות כדמפרש התם כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס כלומר שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד דבידיו הטהורות ואחורי הכוס טמאים הוא דלא חיישינן אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס ע"כ. והשתא קאמר הש"ס הכא דאתיא הא דב"ש דמתני' דחיישי בידים טמאות שמא יגעו במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס וזהו כר' יוסי דחייש נמי להכי ודב"ה דלא חיישי לכך כר' מאיר דאף לידים טמאות לא חיישינן שמא יגעו במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את הכוס</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא דאמר לפניו.''' דוקא אם המים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחריו אין מטריחין עליו '''שומרי גנות ופרדיסין.''' מפני הגנבים וא"א להן לזוז ממקומן '''מה את עביד להון.''' היאך דינם אם כלפניהן כלומר כדין דאמרינן בלפניהן דצריכין להטריח ולחזר אחר מים או כלאחריהן כמו דאמרינן בלאחריהן שאינן צריכין להטריח עצמן כלל והואיל והן יושבין במקומן הלכך מיבעיא ליה הכי '''נשמעינה מן הדא.''' מתני' בפ"ב דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפרשת החלה ומברכת על הפרשה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה שתהא פניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א''' {{שוליים|ח_ט}} '''האם מברכים על הפרשת חלה "להפריש חלה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כן, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה" - הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והת}}}}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת.''' בתמיה וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ"ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית וה"ה כאן אין מטריחין עליו לעמוד ממקומו ולחזר אחר מים '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק.''' כדמפרש לקמיה '''מה הוא.''' דקאמרת נוטל ומפסיק '''נוטל ושונה.''' כלומר לא ישפוך על ידיו כולן בבת אחת אלא נוטל פעם אחת ומפסיק וחוזר ושונה ליטול עליהן שנייה '''ר' שמואל בר יצחק בעי.''' ולא גרסי' אמר וכן הוא בפ"ב דחלה כלומר דהוה קשיא ליה אם צריך להיות נוטל ושונה והיכי אמרת שהן רשות וכי בדבר שהוא רשות היו מקפידין להטריחו כל כך '''על הראשונים נאכל בשר חזיר.''' כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א' בא יהודי אחד ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר '''על השניים יצא אשה מביתה.''' כדאמרי' בפ' יום הכפורים במעשה דכידור '''חמא יתיה אכל בהתם.''' מכוסה במפה לידיו. מלשון אגלאי בהתייהו מה שהיו מכוסין בחרפתן נגלה '''מהו כן.''' למה אתה עוש' כן '''איסתניס אני.''' ואע"פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה '''חמא כהניא אכלין בהתם.''' ראה כהנים אוכלין בתרומה במפה בלי נטילת ידים. בהתם כמו בחתם ומלה מסורסת היא ומלשון חמת הוא כמו בבלאי חמתות ואמר להון וכי אזילא הא דרב ושמואל לקמיה דהכל מודים דלתרומה מיהת בעי נטילת ידים</div> <div class="yerum-leiden-text">האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את ערוה · אבל לא האיש · והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה · וכא אין מטריחין עליו · תני מים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה · אלא שבראשונים נוטל ומפסיק · ובשניים נוטל ואינו מפסיק · מה הוא נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמ' נטל ושנה · ר' שמואל בר יצחק אמ' בעי נטל ושנה ואת אמרת רשות · אמ' ר' יעקב בר אידי על הראשונים שאכל בשר חזיר · על הטעים יצאה אשה מביתה · ויש אומ' שהרגו עליה ג' נפשות · שמואל סלק לגבי רב חמא יתיב אכל כהתם · אמ' ליה מהו כן אמ' ליה חיסתכבם אפי · ר' זעירא כד סליק להכא חמא כהנא אכלין כהתם אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל · אתא ר' יוסי בר בר טהא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה ר' יוסה בשם ר' חייא בר אשי ור' יונה ור' חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק · ולחולין עד קישרי אצבעותיו · מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מן דהוא אכל עם סבי ולא משטת ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה · ר' הונא אמ' אין נטילת ידים אלא לפת בלבד · תני ר' הושענא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה · ר' זעירא אמ' אפי מקצץ תורמוסין הוה נטל ידוי · רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים · ר' אבינא מפקד לחמריה</div> <div class="yerum-side">'''נטילת ידים לתרומה אין נטילת ידים לחולין.''' כצ"ל '''לתרומה ולחולין.''' משום סרך תרומה '''עד הפרק.''' של גב היד '''עד קשרי אצבעותיו.''' דהואיל בחולין אינו אלא משום סרך תרומה סגי בהכי '''מן דהוא אכל עם סבי.''' מי שהיה אוכל עם זקני ריב"ל ולא היה נוטל ידיו עד הפרק לא היה רוצה לאכול עם זה דקסבר אף לחולין עד הפרק '''כל דבר שיש בו ליכלוך משקה.''' שטיבולו במשקה צריך ג"כ נטילת ידים '''ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' מחמיר על עצמו היה משום נקיות '''מפקיד לחמריה.''' היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב''' {{שוליים|ח_יא}} '''נטילת מים לפני הסעודה חובה או רשות?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן עד סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שמים שלפני המזון רשות ומים שלאחריו חובה, כלשון הברייתא בירושלמי; וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה, אף שהבבלי (חולין קה.) נטה להחמיר יותר בנטילה ראשונה. {{שוליים|ח_יב}} '''נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמים אחרונים חובה, שלא כדעת הסוברים שהיא רשות; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן מטעם החשש לסכנת "מלח סדומית" שבידיים. {{שוליים|ח_יג}} '''חובת נטילת ידים לאכילת חולין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן קסג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל שנטילת ידים לחולין רשות ולתרומה חובה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (חולין קו.) חולק וסובר שנטילת ידים לחולין חובה מדרבנן מדין סרך תרומה, וכך הלכה למעשה מחמירים כבבלי. {{שוליים|ח_יד}} '''כהן שבירך על פת חולין ונזכר שיש לפניו תרומה, רשאי לאכול ממנה בברכה זו עד "הפרק" (סוף הסעודה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שברכת הפת פוטרת אכילת תרומה עד הפרק, כדברי מייישא בר בריה דר' יהושע בן לוי; כך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_טו}} '''כהן הטובל תרומה במים מברך "על נטילת ידים" רק אחר שטיפת ידיו ולא מיד לאחר הטבילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמברך "משטף ידוי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסא, ד). {{שוליים|ח_טז}} '''האם נטילת ידיים מפסקת בין תחילת הסעודה להמשכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שאין נטילת ידיים פוסקת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_יז}} '''חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי הושעיה שנטילת ידים לסעודה נאמרה רק על פת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_יח}} '''חובה לרחוץ ידיים לפני אכילה כאשר הן מלוכלכות במשקה או באוכל שמשקהו נסחט.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי (וכמעשה רבי זעירא) שכל דבר שיש בו ליכלוך משקה מחייב נטילה גם ללא סעודת פת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' קנח ס"ד. {{שוליים|ח_יט}} '''נטילת ידים שנעשתה בשחרית מועילה גם לסעודת הערב אם התנה עליה בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נח ב/> ==דף נט עמוד א== <קטע התחלה=נט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאם התנה בשחרית שנטילתו תעמוד גם לערב, אינו צריך להטריח עצמו ולחזור וליטול ידיו בערב, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div> הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א''' {{שוליים|ח_כ}} '''בעל הבית פותח ובוצע בפני האורחים, ואינו מכבד לאורח לבצוע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיב לרבי זעירא "בעל הבית בוצע", וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_כא}} '''בעל הבית מברך המוציא וגם ברכת המזון בסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שהפותח הוא חותם, שכן בעל הבית יודע כוחו של ככרו ורבי הכיר בגדולתו; המתניתא נדחתה מהלכה למעשה. {{שוליים|ח_כב}} '''סדר נטילת ידים ליד הסעודה כאשר יש כמה סועדים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף ו. ''הכרעה:'' מתחילים מן הגדול עד חמישה, מעל חמישה מתחילים מן הקטן עד שנשארו חמישה, ובאמצע הסעודה בין תבשיל לתבשיל מתחילים מן הגדול תמיד; אחר המזון מתחילים ליטול מן המברך כדי שיתכונן לברכה, וכפסק הרמב"ם והשו"ע כלשון הירושלמי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אשכחיה.''' ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא"ל סב ובריך המוציא '''אמר ליה.''' רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה"ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך '''מן דאכלון.''' לאחר שגמרו לאכול א"ל ר' אבהו לר"ז סב ובריך ברכת המזון '''א"ל חכים רבי.''' אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג"כ ברכת המזון '''מתניתא.''' ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ"ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול '''באמצע המזון.''' סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך '''לא שיתקין עצמו לברכה.''' לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר '''ומה טעמון דב"ה.''' דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב"ש</div> <div class="yerum-leiden-text">הן דאנון משכחין מיסתחון שבין ידיהון ומתפי · על כל יומא · ר' זעירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשכחתיה אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי · אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה בעל הבית יודע טחו שלככרו · מן דאכלון אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה חכם ר' לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמ' הפותח הוא חותם · מתניתא פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון · באמצע המזון מתחילין מן הגדול · לאחר המזון מתחילין מן המברך · לא שיתקין עצמו לברכה · הין תימר הפותח הוא חותם כבר מיתקן הוא · אמ' ר' יצחק מפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה · הל' מה טעמיהון דבית שמי מפני אובדן אוכלין · ומה טעמין דבית הלל · אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · מתניתא בשולחן שלשייש ושלפרקים שאינו מקבל טומאה · הל' מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו · ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר.''' הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך '''מתני' ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה.''' מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב"ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב"ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ"א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' מתניתא בשלחן של שיש.''' בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב"ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ"ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן '''מה טעמון דב"ש.''' השתא מפרש טעמייהו דב"ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני' '''לעולם ספק משקין לידים טהור.''' כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי"ל דספק ידים טהור כדתנן בפ"ד דטהרות ובפ"ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה"ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ח_כג}} '''אין נטילת ידים לחולין מטמאת משקים אף אם היו הידים טמאות מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יד, הלכה יא <קטע סוף=נט א/> ==דף נט עמוד ב== <קטע התחלה=נט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאין ידים סרך טומאה לחולין מטמאות משקין מספק; כן פסק הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פי"ד ה"יא). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div> . דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב''' {{שוליים|ח_כד}} '''ידיים שנטמאו בכניסה לבית המנוגע נחשבות שניות לתרומה מדין חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שידיים אלו שניות לתרומה מגזרת חכמים, כדעת הרמב"ם הפוסק כן (הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה ח), ולא כרבי אלעזר בי רבי צדוק המקל בזה. {{שוליים|ח_כה}} '''שמן שנטמא וטבל הגוף ואינו מנטף מהגוף - טהור, אף שהשמן שעל גופו מנטף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יא, הלכה ט , רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כמותם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכן נקבע ברמב"ם. {{שוליים|ח_כו}} '''שיעור צירוף שמן טמא לענין טומאת אוכלין ניתן לפי כדי סיכת אבר קטן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרך שנפסק בכל מקום שבית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים|ח_כז}} '''משקה שנבלע במטפחת עד שהוא טופח על מנת להטפיח נחשב ככלי קיבול לעניין קבלת טומאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל לפי הסבר רבי יהודה: מים בלועים במטפחת שהם טופחים ומטפיחים דינם כמשקה בעין ומטמאים, בשונה משמן שנבלע בגוף שאינו כן, ואין בכך סתירה בשיטת בית הלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דבר אחר.''' היינו טעמייהו דב"ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן '''וכב"ש יש ידים לחולין.''' בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ"ב דבכורים ובסוף פ"ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב"ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן '''הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה.''' כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר"ע בריש פ"ג דידים דס"ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ"א ידו וקסבר ר"ע דכדין ראשון לטומאה להן '''תמן תנינן.''' בפ"ד דעדיות '''ב"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן.''' טהור טפי מהכא טמא</div> <div class="yerum-leiden-text">דא' אין ידים לחולין · וכבית שמיי יש ידים לחולין · תיפתר או כר' שמעון בן אלעזר · או כר' אלעזר ביר' צדוק · כר' שמעון בן אלעזר דתני ר' שמעון בן אלעזר או' משום ר' מאיר הידים תחילה לחולין ושנייות לתרומה · או כר' אלעזר ביר' צדוק דתנן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין · ר' אלעזר ביר' צדוק או' הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד · תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמי אומ' אעפ' מנטף טהור · ובית הלל אומ' כדי סיכת אבר קטן · ובית הלל אומ' משקה טופח · ר' יהודה או' משום בית הלל טופח ומטפיח · מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא · והכא אמרי טהור · תמן בעין הוא · והכא בלוע במפה</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר או כרשב"א וכו'.''' לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב"ש גריס לה נמי הכא כדרך הש"ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ"ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש"מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י"ח דבר הוא ה"נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא"כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב"א או כר"א בר' צדוק דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ושניות לתרומה.''' כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין '''או כר"א בר' צדוק.''' כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר"א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ"ב דטהרות דס"ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה '''ב"ש אומרים אע"פ.''' שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב"ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע"י השקה '''וב"ה אומרים משקה טופח.''' אע"פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא '''טופח ומטפיח.''' צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב"ה מחמירין במשקה טופח וא"כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת '''ומשני תמן בעינו הוא.''' השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי '''מתני' ב"ש אומרים מכבדין את הבית.''' מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב"ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת"ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב"ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ '''גמ' מה טעמהון דב"ש מפני אובדן אוכלין.''' כדפרישית במתני' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_כח}} '''בסעודה משותפת, האם מכבדים הבית לפני נטילת ידים לברכת המזון או אחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן קפ סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נט ב/> ==דף ס עמוד א== <קטע התחלה=ס א/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שנוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div> ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם השמש פיקח וכו'.''' כלומר דס"ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ"א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח"כ מכבדין את הבית '''מתני' ב"ש אומרי' נר ומזון.''' מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב"ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור '''בש"א שברא מאור האש.''' שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא '''וב"ה אומרים בורא.''' דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ה א"ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א' '''ב"ש אומרי' כוס בימינו.''' ה"ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב"ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן '''וטחו בראש השמש.''' מפני שגנאי הוא לת"ח שיצא לשוק וידיו מבושמות '''עלה וטעין תרויהון בחד ידיה.''' נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא"ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך '''האש והכלאים.''' תוספתא שם</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' בית שמי אומ' כול' · רב אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף · ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומ' בשמים ומאור · ובית הלל אומ' מאור ובשמים · ר' בא ורב יהודה בשם רב הל' כדברי מי שאמ' בשמים ואחר כך מאור · בית שמי אומ' כוס בימין ושמן ערב בשמאלו או' על הכוס ואחר כך או' על שמן ערב · בית הלל אומ' שמן ערב בימין וכוס בשמאל · או' על שמן ערב · וטחו בראש השמש · אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו שלתלמיד חכם להיות יוצא מבושם · אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תריהון בחדא ידיה · אמ' ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חורייתא קטעין · וכעס עילוי אבוי · אמ' ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ודאמ' שמואל המשתמש בכהונה מעל · את מיקל ליה · גזירה ואת יתיב ומשמש תחתוי · מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמ' ואמרה להם אתה קודש ליי' והכלים קודש · מה כלים המשתמש בהן מעל את המשתמש בכהנים מעל · הל' על דעתהון דבית שמי אשר ברא פרי הגפן · יין מתחדש בכל שעה · האש אינו מתחדש בכל שעה · האש והכלאים אעפ' שלא נבראו מששת ימי בראשית · אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית · הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר · מהו יימים · ר' יהודה בן סימון זו המיונס · ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור</div> <div class="yerum-side">'''וכעס עלוי אביו.''' בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא"ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו '''גזירה.''' גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו: פיסקא ב"ש אומרים שברא וכו' ופריך א"כ על דעתיה דב"ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג"כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן '''כלאים.''' הן הפרד שהוא מן הסוס ומן החמור '''הכלאים.''' באיזה שעה נבראו וקאמר כתיב ובני צבעון וכו' '''המיונס.''' מיני בני אדם המשונים בצורתן כך מצאתי במדרש דברי הימים. ובאיכה רבתי בפסוק הביא בכליותי וגו' ומכניסין את המיומס לתיאטרון שלהם וראשו מגולת וכו' והוא בן אדם שמשנין אותו בלבושו ובצורתו '''חציו סוס וחציו חמור.''' והוא מצא אותו שזימן חמורה וכו' כדאמר לקמן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד א''' {{שוליים|ח_כט}} '''בהבדלה יש להקדים ברכת המאור לברכת הבשמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדברי רבי אבא ורב יהודא בשם רב, ותואם גם את הבבלי (פסחים קג.). {{שוליים|ח_ל}} '''בהבדלה על היין מברכים על הבשמים לפני הברכה על האור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדרך שמצינו בכל מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל. {{שוליים|ח_לא}} '''כאשר יש לפניו כוס לברכת המזון ושמן ערב לסיכה - כיצד יאחז וכיצד יברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרכם בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי. {{שוליים|ח_לב}} '''כשמושחים שמן בראש המשמש, אם השמש תלמיד חכם — מושחים בכותל ולא בראשו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין שבחו של תלמיד חכם לצאת מבושם, ולכן טחין בכותל. {{שוליים|ח_לד}} '''האם המשתמש בכהנים (בגופם, לעבודתו) חייב במעילה כדין מועל בכלי הקדש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו, הלכה א <קטע סוף=ס א/> ==דף ס עמוד ב== <קטע התחלה=ס ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלימוד הירושלמי "מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל" - הרמב"ם פסק כך בהלכות מעילה פרק ו הלכה א. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div> ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואלו הן הסימנין.''' להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהפך '''אין בעיתון מזבנון מוליון.''' כשאתם רוצים ליקח הפרדות תראו אותן שאזניהן קטנות שהן כולן מאם סוסיא ומפני הכלאים אמר להם כן '''זימן חכינה.''' נחש '''חרדון.''' הוא מין הצב '''חברבר.''' מין נחש צפעוני והוא הערוד '''שבעטתו פרדה.''' בו וחיתה המכה '''לבנה.''' דחיוורן ריש כרעה '''תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.''' פסוק הוא באיוב במענה אליהו ודריש שוררו למי שאורו על כנפות הארץ '''שכבר שבת האור כל אותו היום.''' והויא כתחלת ברייתא '''מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים.''' נר משום דלא שבת שהעכו"ם עשה מלאכה לאורו וקי"ל אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבד בו עבירה '''ולא על הבשמיס.''' בבשמים שהם במסיבה של עכו"ם שהם מסובין בה לסעודה מיירי והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני ע"ז מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין על של עכו"ם לפי שסתם מסיבת עכו"ם לע"ז ואין מברכין על הבשמים שלפני ע"ז</div> <div class="yerum-leiden-text">גדולות ואילו הן הסימנין אמ' ר' יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור · גדולות אמו חמורה ואביו סוס · ר' מנא מפקד לאילין דפשיחה אין בעיתון מיזבון מוליון תבון זבנן אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור · מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה · אמ' הקב'ה להם אתם הביאתם לעולם דבר שהוא מזיקו אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו · מה עשה הקב'ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר · מימיין לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה · שכן כלב שוטה וחיה שבעטתו פרה וחיה · ובלבד פרדה לבנה · האש ר' לוי בשם ר' בזירה שלשים ושש שעות שימשה האורה משמשת ראשונה שתים עשרה בערב שבת · ושתים עשרה בלילי שבת · ושתים עשרה בשבת · והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ · כיון שיצת שבת התחיל ממשמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמ' אילו הוא שכת' בו הוא ישופך ראש ואמ' אך חושך ישופיני · אמ' לו באותה השעה זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכת' ולילה אור בעדיני · ולילה ובירך עליה בורא מאורי האש · שמואל אמ' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה · רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן את במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום · תנא ר' יעקב קומי ר' ירמיה מברכין על הבשמים שלגוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חמתו עששית אע"פ כבת מברכין עליה · עד בתוך חיקו או בתוך פס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה · חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת · גחלת שלהקדש מועלין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב''' {{שוליים|ח_לה}} '''איסור הרבעת בהמה שאמה סוסה ואביה חמור עם בהמה שאמה חמורה ואביה סוס משום כלאים, וסימן ההיכר – אזני הפרדה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ט, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף ט סמ"ג לאוין רפא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מנא שיש להבחין בין הפרדות לפי גודל אוזניהן, שהקטנות אמן סוסה ואביהן חמור והגדולות אמן חמורה ואביהן סוס, ואין למשכן זו עם זו משום כלאים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_לו}} '''אין לומר "בורא מאורי האש" בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אלא רק במוצאי שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שברכת האור נתקנה על אור שנברא במוצאי שבת דווקא, ולא במוצאי יום הכיפורים שאין בו חידוש בריאת אור. {{שוליים|ח_לז}} '''האם מברכים ברכת האור (בורא מאורי האש) במוצאי יום הכיפורים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים, שכיוון שנח האור כל היום נחשב כאילו נברא מחדש במוצאי היום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד. {{שוליים|ח_לח}} '''אין מברכים על נר ובשמים של גויים, של מתים ושל עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שנהנים לאורו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים שלפני עבודה זרה ושל מתים, אך על בשמים של גויים מברכים כשמעשיהם מוכיחים שאינם לעבודה זרה (כגון שהניחם לפני חנותו), כדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי ירמיה. {{שוליים|ח_מא}} '''גחלת של הקדש הנאה ומעילה, ושלהבת הבוקעת ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ס ב/> ==דף סא עמוד א== <קטע התחלה=סא א/>. ''הכרעה:'' גחלת - מועלין בה כדין תשמישי הקדש; שלהבת - לא נהנין ולא מועלין, כדעת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ב הי"ג.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div> בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא על הנר של מתים.''' דלאו לאורה הוא אלא לכבוד בעלמא ולא על בשמים של מתים דלעבורי ריחא עבידה '''שלפני ע"ז.''' לפי שאסורין בהנאה '''עד שיאותו לאורו.''' שיהנו מאורו ולא שיהנו ממש אלא שיהא קרוב לו כל כך שיכול ליהנות אם ירצה '''גמ' מהו פליג.''' אם האי ברייתא דר' ירמי' פליג על מתני' '''קיימונה.''' תרגמה במעשיו לפני חנותו. שהעכו"ם עשה לעצמו לפני חנותו דלא אמרו אין מברכין אלא דוקא במסיבה שלהם כדפרישית במתני' '''עששית.''' שהיתה דולקת מע"ש אע"פ שלא כבתה כל יום השבת מברכין עלי' שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת בתוספתא פ"ה '''ואינו משתמש.''' שאינו יכול להשתמש לאורה שרחוקה היא '''משתמש לאורה.''' דרך הפנס או כיוצא בו דקיימא בקרן זוית ואינו רואה את השלהבת '''גחלת של הקדש מועלין בו.''' דאית בה ממשא כדתנן בפ' משילין וגריס נמי התם להא '''ובלבד הנקטפת.''' דהאש מגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהן דולק הוא מאליו</div> <div class="yerum-leiden-text">בה · והשלהבת לא נהנין ולא מועלין · גחלת שלע"ז אסורה · והשלהבת מותרת · המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו · המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב אין מברכין על הגחלת · ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין · ר' יוחנן דקיסרין בשם ר' נחום בר סימאי בלבד הנקטפת · תני גוי שהדליק מיש' ויש' שהדליק מגוי מעתה אפי' גוי מגוי · אשכח תני גוי מגוי מברכין · ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו יש' ששם · ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין מברכין לא על הבשמים שללילי שבת בטויבריא ולא על הבשמים שלמוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר · ולא על הנר והבשמים שלמתים · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי ביר חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו שלמת · אבל אם היו נתונין לפני מיטתו שלמת מברכין · אכן זו לכבוד החיים הן עשויין · ולא על הנר ולא על הבשמים שלע"ז · ולא היא שלגוים היא שלע"ז · תיפתר בפני שלע"ז · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך · אמ"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי · ר' יהודה ביר' סימון אמ' הבדילו לו · ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה או' אני משמש ביום קרא ראשון ואמ' לו של היום יהא תחומך · קרא לשיני ואמ' לו של הלילה יהא תחומך · הדא הוא דכת' ויקרא אלהים לאור יום וגו' · לאור אמ' לו היום תהא תחומך · ולחושך אמ' לו הלילה יהא תחומך · אמ"ר יוחנן הוא שאמ' לו הק' לאיוב המימיך ציוית בוקר ידעת השחר מקומו · ידעת חי זה מקומו שלאור ששת ימי בראשית איכן נגנז · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' יוצר אור ובורא חושך עושה שלום מטיבא עשה שלום ביניהן · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב אמ' יאותו · ושמואל אמ' יעותו לדעת לעות את יעף דבר · תמן תנינן כיצד מעברין את הערים · רב אמ' מאברין · ושמואל מעברין · מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר · מאן דאמר מעברין כאשה עוברה · תמן תנינן לפני אידיהן שלגוים · רב אמ' עידיהן · ושמואל אמ' אידיהן · מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם · ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראון ובל ידעו למען יבושו · מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבייש את עובדיהן ליום הדין · אין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א''' {{שוליים|ח_מב}} '''אין להשתמש בגחלת שהודלקה לצורך עבודה זרה, אך אש שנשלהבה ממנה מותרת בהנאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן קמב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם (הל' עבודה זרה ז, י) והשו"ע (יו"ד קמב, א), משום שהשלהבת דבר חדש הפורח מן הגחלת ואינו מגוף האיסור עצמו. {{שוליים|ח_מג}} '''המודר הנאה מחברו אסור ליהנות מגחלתו אך מותר לו להדליק ולהיבנות משלהבתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה יא , שו"ע יו"ד סימן רכא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך הובא ברמב"ם (הל' נדרים פ"ו הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רכא סעי' יב) שגחלת הנאתה מגוף החפץ ואילו שלהבת אינה אלא ממנו ונמשכת, ואינה נחשבת הנאה מגוף הדבר הנדור. {{שוליים|ח_מד}} '''בהבדלה מברכים על שלהבת (אש) ולא על גחלת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אשי בשם רב שאם היו גחלת של מתכת מברכים אף עליה, שהגחלת חוזרת ונעשית שלהבת; הרמב"ם פסק כירושלמי. {{שוליים|ח_מה}} '''גחלים לוחשות שאין בהן שלהבת - האם מברכים עליהן בורא מאורי האש בהבדלה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ט , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שמברכים על גחלים לוחשות בתנאי שהן "נקטפות" - שאם יניח עליהן קיסם הוא נדלק, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_מו}} '''מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת גם על אש שהודלקה מאש שלא שבתה, ובלבד שהתחדשה בה תוספת אור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כהסבר הירושלמי שמברכים אף כשישראל הדליק מגוי, הואיל והתוספת של האור החדש נחשבת כאש חדשה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו. {{שוליים|ח_מז}} '''אין מברכין על אור שהודלק מנר של גוי שהודלק מנר של גוי אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: גזרה משום גוי ראשון, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח רצח,ו.. {{שוליים|ח_מח}} '''אין לברך "שהחיינו" על ריח בשמים המיועדים למסך כלים ולא להנאת הגוף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדברים העשויים לגמר כלים (כלבשמים) אין מברכים עליהם ברכת הריח, כדין המשנה "לגמר את הכלים". {{שוליים|ח_מט}} '''אין מברכים על נר ובשמים שהוכנו לצורך המת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים של מתים, דווקא בסתומים לגמרי לצורך המת ולא כשנהנים מאורם או מריחם. {{שוליים|ח_נ}} '''אין מברכים ברכת המזון על נר ובשמים שהונחו לכבוד המת, אך אם הונחו לפני המת לכבוד החיים מברכים עליהם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט <קטע סוף=סא א/> ==דף סא עמוד ב== <קטע התחלה=סא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו בירושלמי, שהטעם תלוי בכוונת ההנחה - אם לכבוד המת אין מברכים, ואם לכבוד החיים מברכים, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע (או"ח ריז,ב; רצז,ב; רצח,יב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div> מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' בתוספתא שם גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברך עליו '''ניחא גוי שהדליק מישראל.''' דלא נעבד' בו עבירה דודאי ישראל משתחשך הוא שהדליק אלא ישראל מגוי קשיא הא לא שבת אצל הגוי ומעת' אפי' גוי מגוי יברך כלו' דאי אמרת דהיינו טעמא דישראל שהדליק מגוי מברך עליו דהך שלהב' קמא דאיסורא אזל ליה אי הכי אפי' גוי מגוי נמי יהא מותר ואנן אשכחן ברייתא דתני גוי מגוי אין מברכין ולא משני מידי. של אור ע"ש. של ליל ע"ש '''שאינן עשוין אלא לדבר אחר.''' לגמר בהן את הכלים ולא להריח ובטבריא היו נוהגין לעשות קודם ליל שבת ובציפורי במ"ש וגם בלילה של ע"ש '''ולא היא של גוים היא של ע"ז.''' והא תנא ליה רישא והך סיפא למה לי '''תיפתר.''' להך סיפא דבע"ז של ישראל קאמר '''וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'.''' מכאן שאינו ניכר הבדלה בין חשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהנות ממנו כדכתיב כי טוב. ובב"ר פ' ג' גריס הא דר' יהודה בר' סימון אחר זה מיד וניחא האי גירסא טפי דעלה קאמר הבדילו לו כלומר דויבדל דקרא אאור לחודיה קאי והיינו שהבדיל מן החושך את האור לומר שכשנהנין ממנו להאיר מתוך החשך אז הוא דמברכין עליו. ומה שפירש המ"כ שם אל תשגיח שכתב זה בשם פירש"י ואל תאמין '''אבדלה ודאי.''' כלומר ממש ועלה דשייך המשל דלקמן וכן הוא בב"ר שם דכך הוא הנמשל שההבדלה הוא בין שניהם לפלוני זה בתחומו ולפלוני זה בתחומו '''איסטרטיגין.''' ממונים לאיזה ממשלה: הוא שאמר הקב"ה לאיוב המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקומו כך הוא הכתיב במקרא ודריש כפל הלשון בקר ושחר וכן ה"א יתירה של ידעתה אלא דה"ק אם צוית להבקר וידעת להשחר שהוא האור להיות מקומו לבקר והוא היום וה"א של ידעת גורע ומוסיף לתיבת שחר שלאחריו והוא מלשון ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני '''ידעת איזה מקומו וכו'.''' זהו כעין דרשה אחרת וכלומר ויש לדרוש ג"כ מלשון ידיעה אם ידעת היכן מקומו של האור הנגנז</div> <div class="yerum-leiden-text">מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורה · אמ"ר יונתן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה · אמ' רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע · תני ר' אונשעיא אפי' טריקלין עשר על עשר מברכין · ר' יוסטא בר שונם תרין אמורין חד אמ' טעמון דפייס · וחד אמ' טעמון לבית הלל · מאן דמר טעמון דבית שמי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו · אף הכא יחזור למקומו ויברך · מאן דמר טעמהון דבית הלל אמ' פועל עשה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך לא מברך במקום שנזכרה עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה · ר' יוחנן אמ' כל זעפך שיריעב · הל אמ'ל כאן על ידי שהיא כרסה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שותה · הא אחר יפ' עונין אמן אעפ' שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · תנייה בריה דרב אמ' בשלא אכל עמהן כאית · הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים · ר' זעירא בעי הי אינון ראשי פרקים · הללויה הללו עבדי י'י הללו את שם י'י · בעון קומי ר' חייא בר אבא מכיון שאם שמע ולא ענה יצא · דכ' מן מה דאנן חמי רבנן ורברביא עבדין כן · אינן קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן · תנא ר' אושעיא עונה הוא אדם אמן אפי' לא אכל ואינו או' נברך שאכלנו משלו · אלא אם כן אכל · תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה · בן עזאי או' יתומה יהו כבני יתומים · חטופה יתחטפו שנותיו קטופה</div> <div class="yerum-side">'''אנא אמרית טעמא.''' לדרשת ר"י ור"ל דלעיל דקבע לכל אחד ואחד תחומו שלא יהו מדיינין זע"ז דלאו מפסוק דכתובים אנו צריכין ללמוד זה אלא מקרא הקודם בנביאים דכתיב יוצר אור וגו' משעה שיצאו ונבראו עשה שלום ביניהן וקבע לכל אחד ואחד תחומו '''לדעת לעות וגו'.''' ויעותו לשון עת היא: מקריב קמיה בוצינא היה מקרב עצמו להנר ומברך עליו '''והתני ר' אושעיא וכו'.''' דאפי' רואה מרחוק מברכין עליו '''מתני' מי שאכל ושכח ולא בירך וכו'.''' בשכח דוקא הוא דפליגי אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך '''עד שיתעכל המזון שבמעיו.''' כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון '''גמ' אילו פועל עושה בראש הדקל.''' כלומר אלו פועל שאכל ושכח ולא בירך ועלה לראש הדקל או לתוך הבור לעשות מלאכתו שמא מטריחין אותו וה"נ אין מטריחין אותו '''מתני' לאחר המזון.''' בכל ימות השנה קאמר '''עונין אמן אחר ישראל המברך.''' ואע"פ שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים בירך אבל לא אחר הכותי דשמא בירך להר גריזים. עד שישמע ממנו כל הברכה '''גמ' א"ר בא על ידי שהיא ברכה קטנה וכו'.''' טעמיה דב"ש מפרש דחיישינן שמא ישכח לברכת הגפן שהיא קטנה וישתה בלא ברכה וכדאמר ר' בא לעיל בריש הפרק על הא דמקשו מכוס של קידוש אמתני' דהכא לב"ש ומחלק דשאני הכא שהיא ברכה קטנה ברם הכא גבי קידוש וכו' כדלעיל ואגב מייתי ליה נמי כאן כדרך הש"ס הזה '''לא כן תני.''' בברייתא. והובאה גם לקמן בפ"ק דמגילה שמע הברכה כולה ולא ענה אמן יצא ענה אמן ולא שמע הברכה כולה לא יצא וקס"ד דבמתני' דהכא על מי שמחויב בברכה זו שענה אמן קתני והאיך יצא אם לא שמע הברכה כולה '''בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא.''' מתני' דהכא מיירי בשלא נתחייב בברכה שלא אכל עמהן כשיעור חיוב ברכה ואמן יכול הוא לענות אף שלא שמע אלא סוף הברכה '''אמן יתומה.''' לקמן מפרש לה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''תני שמע וכו'.''' כמו גופא הוא גופא קתני בהאי ברייתא שמע וכו'. והוא הא דקאמרת שמע ולא ענה יצא דוקא שענה מיהת ראשי פרקים כדמפרש ר"ז ששאל הי אינון ראשי פרקים וקאמר כגון הללויה וגו' זה צריך לענות אחר המברך ודקתני לא ענה יצא היינו שא"צ לענות אחריו הכל כ"א ראשי פרקים '''מן מה.''' דאנן רואין לגדולי החכמים שעושין כן כשעומדין בציבור בשעת ההלל אלו אומרין זה ראש הפסוק ברוך הבא ואלו אומרים אחריהן בשם ה' ואלו ואלו יוצאין י"ח אע"פ שלא אמרו הפסוק כולו הואיל ושמעו אלו מאלו '''ואינו אומר נברך שאכלנו.''' דלא תימא הואיל ובר חיובא הוא אם אכל יכול הוא לברך עליהם ולומר נברך שאכלנו קמ"ל דלא כדאמרי' לעיל בפ"ג בהלכה ג' כל מצוה אף שאדם פטור ממנה עכשיו מוציא את הרבים י"ח הואיל ובר חיובא הוא חוץ מברכת המזון '''ולא אמן קטופה.''' שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת '''ולא אמן חטופה.''' שחוטף המלה ואומר במהירות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב''' {{שוליים|ח_נא}} '''חדר גדול (עשר על עשר) חייב בברכת הבדלה על הנר במוצאי שבת גם אם יש בו אור מבעוד יום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' כרבי אושעיא: אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין, כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_נב}} '''מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון, האם עליו לחזור למקום האכילה או שיברך במקום שנזכר?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך במקום שנזכר, ואינו חוזר למקומו; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהלכה כבית הלל בכל מקום. {{שוליים|ח_נג}} '''מי ששכח לברך ברכת המזון אחר האכילה, כמה זמן חייב לחזור למקומו כדי לברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, מברך במקום שנזכר כל עוד לא נתעכל המזון שבמעיו, שאין מטריחים אותו לחזור למקום האכילה. {{שוליים|ח_נו}} '''חובה לענות אמן אחר ברכת כותי רק אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה, שכן אין ודאות שיכוין וישלים כדת, וכך נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב. {{שוליים|ח_נז}} '''מי ששמע ברכה או הלל בלא לענות אמן, אימתי יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הלכה כרב בשם אבא בר חנה: השומע ולא עונה יצא, ובלבד שיענה ראשי פרקים כשענה על הכל, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב. {{שוליים|ח_נח}} '''האם ניתן לענות אמן ולזמן על ברכה בלא אכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קצח , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' עונה אמן אף בלא אכילה, אך אינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל, כלשון הירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימנים קצח ורטו. {{שוליים|ח_נט}} '''אין לענות אמן יתומה, קטופה או חטופה אלא אמן ארוכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קכד סעיף ח , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=סא ב/> ==דף סב עמוד א== <קטע התחלה=סב א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לענות אמן ארוכה ולא יתומה, קטופה או חטופה, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' ברכות א,יד) והשו"ע (או"ח קכד,ח) להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div> תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק תשיעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דין דחייב למיברכה והוא ענה ולא ידע וכו'.''' כצ"ל וכן הוא בסוכה ובמגילה: זה שהוא חייב איזה ברכה והוא עונה אמן ואינו יודע על מה הוא עונה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונים אמן ועונה עמהם זו היא אמן יתומה. תנא. בתוספתא בפ"ה. גוי שבירך את השם. כן צ"ל גוי המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן וכן הוא בסוכה פ"ג ובמגילה פ"ב ויש שם חסרון בספרי הדפוס והכי איתא התם '''דכתיב ברוך תהיה מכל העמים.''' אפי' אם העמים יברכו אותך תחול עליך הברכה: הדרן עלך אלו דברים</div> <div class="yerum-leiden-text">תקטף שנותיו · ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · אי זו היא אמן יתומה אמ' ר' הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה · תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן · אמ'ל תנחומא אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכת' ברוך תהיה מכל העמים · גוי אחד פגע את ר' ישמעאל וברכו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · פגע אחרינא וקיללו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · אמרו לו תלמידיו ר' כמה דאמרת להדין אמרת להדין · אמ' לון כן כת' אורריך ארור ומברכיך ברוך</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> 6gyd79pqtmepxbpcimkv46kvnpywvic 3086518 3086507 2026-10-02T14:33:44Z מאירושולי 35234 3086518 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב<span class="yerum-runnum">112</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א"><br><strong>מתני':</strong> אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו"מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו"מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו"מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו"מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו"מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא {{ירו"מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו"מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו"מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו"מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו"מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו"מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו"מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי בלילי שבת.<br><br> <span id="דף_נז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות. אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם. אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם. וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם. רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת. וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל. אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה. ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם. אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית. ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב''' {{שוליים|ח_א}} '''בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן רעא סעיף י , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' אלו דברים מברך על היום.''' בתחל' לפי שהיו' גורם לקידוש שלא בא כוס זה אלא בשביל קידוש לשבת ועוד שכבר קדש היום משקיבל עליו ועדיין יין לא בא על השלחן וכשם שקדם לכניסה כך קודם לברכה '''וב"ה אומרי' מברך על היין תחלה.''' לפי שהיין גורם לקידוש וה"ה המקדש על הפת ואם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם '''גמ' מה טעמהון דב"ש וכו'.''' כדפרישית במתני' '''מדברי שניהן נלמד.''' דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין קודם ואח"כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש.''' שהרי טעמייהו דב"ש גבי קידוש לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה ליין שיבא לפיכך סברי דקדושת היום קודמת אבל כאן הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא דהא עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזור ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמרי' לעיל פ' תפלת השחר הלכך אף ב"ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם '''כלום טעמהון דב"ה.''' כלומר ולב"ה ודאי שייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמו כן בהבדלה '''אמר ר' מנא.''' דלא היא דמאי חזית דנקטת להני טעמי דידהו דב"ש ודב"ה גבי קידוש למילף מינייהו דמה גבי הבדלה דברכת יין קודמת נקיט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחן איפכא דגבי הבדלה איכא למימר דלכ"ע ברכת הבדל קודמת כדמפרש ואזיל '''כלום טעמהון דב"ש וכו'.''' וא"כ וכאן נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למ"ש קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג"כ קודמת ליין כמו קידוש לב"ש '''כלום טעמהון דב"ה.''' ולב"ה דטעמייהו גבי קידוש אינו אלא לפי שהיין או הפת קודם לקידוש היום שתאמר אבל כאן הואיל ואין היין גורם להבדלה דלא תליא הבדלה ביין אף ב"ה מודו דהבדלה קודמת לברכת היין והלכך מהא ליכא למישמע מינה '''מדברי שניהן.''' מדר' יוסה ומדר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא אליבא דב"ש וב"ה מיהת מדברי שניהן נלמד דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרווייהו בפשיטות דאין היין מעכב בהבדלה כמו דמעכב בקידוש '''היא דעתיה דר' זעירא.''' וכן נמי היא דעתי' דר"ז גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין יין מצוי דהיין אינו מעכב להבדלה והולכין ממקום למקום משום קידושא למישמע קידוש על היין דעיקר מצות קידוש על היין '''נהיגין תמן.''' בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש"צ עובר לפני התיבה ואומר ברכת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש</div> <div class="yerum-leiden-text">אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה · בית שמי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין · ובית הלל אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום · בית שמי אומ' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס · ובית הלל אומ' מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים · בית שמי מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן · ובית הלל אומ' על הכסת · בית שמי אומ' מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים · ובית הלל אומ' נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · בית שמי אומ' נר ומזון בשמים והבדלה · ובית הלל אומ' נר ובשמים ומזון והבדלה · בית שמי אומ' שברא מאור האש · ובית הלל אומ' בורא מאורי האש · אין מברכין על הנר ועל הבשמים שלגוים ועל הנר ועל הבשמים שלמתים · ועל הנר ועל הבשמים שלפני עז' · ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו · מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמי אומ' יחזור למקומו ויברך · ובית הלל אומ' יברך במקום שנזכר · ועד מתי מברך עד כדי שיתאכל המזון שבמיעיו · בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמי אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על המזון · ובית הלל אומ' מברך על המזון ואחר כך מברך על היין · עונין אמן אחר ישראל מברך · ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה · אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה כול' · מה טעמהון דבית שמי שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · ד"א היין תדיר וקדושה אינה תדירה · אמ' ר' יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם · כלום טעמהון דבית שמי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא · וכאן הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה · וכן הואיל והיין תדיר והבדלה אינה תדירה היין קודם · אמ' ר' מנא מדברי שניהן יין והבדלה הבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית שמי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · [וכאןהואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין] אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת · אמ' ר' זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין [ואין] מקדשין אלא [ב]יין · היא דעתיה דר' זעירא · דר' זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה · אמ' ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואו' ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש יש' ואת יום השבת · וקשיא על דבית שמי בלילי שבת [איך עבידה]</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דב"ש בלילי שבת.''' כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב"ש גבי קידוש ולמאי דס"ל לב"ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב"ש דממ"נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא</div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_ג}} '''הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ד}} '''בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף ב , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נו ב/> ==דף נז עמוד א== <קטע התחלה=נז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' שבת פכ"ט ה"ט) והשו"ע (או"ח רצו, ב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א<span class="yerum-runnum">113</span></div> הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי </div>{{ירו"מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו"מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו"מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו"מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו"מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו"מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו"מ-הוסר|משלשה}}{{ירו"מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו"מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו"מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו"מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו"מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו"מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו"מ-הדגשה|היין}} {{ירו"מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו"מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו"מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו"מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל יברך על<br><br> <span id="דף_נז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי. איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון. אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם. אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף. אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך. אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה. עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''היך עבידה.''' בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע"ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו.''' כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ"ה גבי מ"ש וכדלקמן וה"ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב"ש היאך יעשה '''יברך על היום.''' קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום '''יברך על המזון.''' ואי תימא דאין ה"נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב"ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה '''יברך על היין.''' ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב"ש במתני' '''יברך על היין.''' בתחלה הרי המזון קודם כדסבירא להו לב"ה במתני' דסוף פרקין '''יברך על הנר.''' בתחלה</div> <div class="yerum-leiden-text">היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו · מה נפשך יברך על היום המזון קודם · יברך על המזון היין קודם · יברך על היין היום קודם · נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמ' ר' בא [על ידי שהוא] ברכה קטנה שמא ישכח וישתה · ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח · כיצד יעשו על דברי בית שמי יברך על המזון תחילה ואחר כך על היין · וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת [היך עבידה] היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון · ומשלשל כולן עליו · מה נפשך יברך על היין המזון קודם · יברך על המזון הנר קודם · יברך על הנר אבדלה קודמת · נשמעינה מן הדא · אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על {{ירו"מ-הוסר|המזון}}[הבדלה] שהוא בסוף · על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמי אומ' בשמים ואחר כך נר · ובית הלל אומ' מאור ואחר כך בשמים · רבא ורב יהודה הל' כמי שהוא או' בשמים ואחר כך נר · כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על</div> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא.''' זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב"ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב"ש אומרי' מברך על היין ואח"כ מברך על המזון וא"כ היאך יתנהג עצמו בכה"ג אליבא דב"ש '''אמר ר' בא.''' דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב"ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע"י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב"ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש '''וכיצד יעשו על דברי ב"ש.''' והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב"ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב"ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח"כ מברך קדושת היום ואח"כ על היין כסבר' דידהו במתני' '''יברך על המזון בתחלה.''' הרי הנר קודם כדתנן במתני' גבי פלוגתייהו בהא ב"ש אומרים נר ומזון וכו' ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה א"כ לכ"ע נר קודם למזון</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''וקשי' על דברי ב"ה.''' השתא מהדר הש"ס לדייק גם אליבא דב"ה דודאי בלילי שבת ובגוונא דהוה מדייק לי' אליבא דב"ש ליכא למידק כלל אליבא דב"ה דפשוט הוא דבגוונא דתאמר היה יושב ואוכל בע"ש וכו' ואין שם אלא אותך הכוס דלב"ה מברך על המזון ואח"כ על היין ואח"כ על היום כי קשיא לן אליבא דב"ה במוצאי שבת הוא דקשיא לן וכעין גוונא דהוה מדייקינן אליבא דב"ש בע"ש ה"נ מדייקינן השתא אליבא דב"ה במ"ש וכדמפרש ואזיל '''היך עבידא.''' בהי גוונא קא מיבעיא לן וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת וצריך הוא להבדיל ואין שם אלא אותו הכוס ואם יבדיל לא יהי' לו יין לברך על המזון '''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו.''' הבדלה וברכת המזון דודאי כך הוא הדין והכי תנינן בתוספתא פ"ה הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור. ועל הבשמי' ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו והשתא מדייק הש"ס דלר' יהודה דתוספתא אליבא דב"ה כדמייתי נמי לקמיה קשיא לן דמה נפשך כיצד יעשה בהאי גוונא דאמרן '''הבדלה קודמת.''' כלומר ואם יעשה כך תהיה הבדלה קודמת למזון ואנן לא תנן הכי דאע"ג דבמתני' תני כן ההיא דלאו כהלכתא היא אלא כדתני ר' יהודה בתוספתא שם וכדלקמיה '''נשמעינה מן הדא.''' מסקנת הקושיא היא וכלומר והיכא תניא הכי מן הדא דא"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו וכו' וגי' התוספתא כך היא שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור וגי' הש"ס בתוספתא היה כך בהפך ככתוב לפנינו והיינו דקאמר עלה רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואח"כ מאור ולא כהאי גי' דלעיל לב"ה. שמעינן מיהת דלכ"ע מזון בתחילה והבדלה בסוף כי פליגי בסדר הברכות השייכי' להבדלה הוא דפליגי ושמעינן נמי דלכ"ע אלו הברכות השייכי' להבדלה סמוכות זו לזו מיהת בעינן והשתא אם יברך על הנר בתחילה למזון ואח"כ ברכת הנר תכופות זו לזו כל הברכות א"כ תהי' הבדלה קודמת למזון והא לר' יהודה לכ"ע מזון בתחילה והבדלה לבסוף היא וכיצד יעשה על דברי ב"ה. מסקנא דמילתא היא. וכלומר והשתא כיצד יעשה אליבא דב"ה אם כהאי דתנינן במתני' נר ובשמים ומזון והבדלה או כהאי דר' יהודה בתוספתא וקאמר הש"ס דדברי ר' יהודה הם עיקר שיברך על המזון בתחלה וכו' '''י"ט שחל להיות במ"ש.''' ויש כאן קידוש והבדלה איזה מהן קודם </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר. מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א''' {{שוליים|ח_ה}} '''בהבדלה במוצאי שבת יש להקדים בשמים לנר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז א/> ==דף נז עמוד ב== <קטע התחלה=נז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי לדעת רבא ורב יהודה, וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' רצו ס"א ובסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה בשמים) שאף הבבלי הכריע כך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב<span class="yerum-runnum">114</span></div> המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו"ט שבמוצ"ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו"מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה"ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו"מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו"מ-הוסר|ינה"ק}} נהי"ק {{ירו"מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו"מ-הדגשה|א}}ך {{ירו"מ-הוסר|אובדין}}{{ירו"מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|ינה"ק}} {{ירו"מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|יקנ"ה}} {{ירו"מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו"מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו"מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו"מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו"מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו"מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו"מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה? מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו"מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו"מ-הוסר|ויברך}}{{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו"מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.<br><br> <span id="דף_נח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''. אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו. רבי חנינא אמר: '''ינה"ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה"ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי אמר: '''נהי"ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם. אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש. '''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''. '''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו. אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה. אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה? אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''. אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יקנ"ה.''' היין סמוך לקידוש וקודם לו ואח"כ נ"ה וכן אמר חנן בר בא בשם רב יין וכו' ובסוכות אחר הבדלה סוכה וזמן: ר' חנינא אמר ינה"ק גרסינן וכן שמואל אמר כהדא דר' חנינא גרסינן כדמפרש טעמא משל למלך יוצא וכו' הלכך הבדלה קודמת שמלוין את השבת בתחלה ואח"כ קידוש של י"ט '''לוי אמר יהנ"ק גרסינן.''' דכמו שהוא לפנינו היינו דר"א ממש. והיינו דקאמר מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן הבדלה קודם לקידוש כר' חנינא ונר והבדלה סמוכין כר' יוחנן '''דלא מפלג על בר נש באתריה.''' טבריה אתריה דרבי יוחנן הוה ואין חולקין על אדם באתריה ולפיכך נהג שם כוותיה '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא.''' דלדידיה אחר היין מברך על הנר מיד ולפי שכשרואה את הנר צריך לברך עליו אלא שברכת היין היא קודם לכל לעולם '''מה עבד ליה ר' יוחנן.''' ומה טעמיה וקאמר דמכיון שיש לו יין אין נרו כובה כלומר דכיון שהוא תופס כוס של יין בידו שבירך עליו ואינו שותהו ושומרו עד שיגמור כל סדר הברכות שומר ג"כ את הנר שלא יכבה עד שיברך עליו</div> <div class="yerum-leiden-text">המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר · יום טוב שחל להיות במוצאי שבת · ר' יוחנן אמ' יקנ"ה · יין קידוש נר הבדלה · חנין בר בא אמ' בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן ר' חנינא אמ' ינה"יק · שמואל לא אמ' כהדא דר' חנינא דאמ' ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון · לוי אמ' ינה"ק · מסתברא דלוי אמ' מעין שניהם · אמ' ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרב וכר' יוחנן · וכן נפק עובדא כרב וכר' יוחנן · ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא · וכד הוה נחית לטיבריא הוה עבד כר' [יוחנן] דלא מפלג על בר נש באתריה · על דעתיה דר' חנינא ניחא וקשיא {{ירו"מ-הוסר|ליה}}על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה · וכא מברך על הנר שלא יכבה · מה עבד ליה ר' יוחנן מכיון שיש לו יין אין נרו כובה · ויברך על הנר בסוף · שלא לעקור זמן השבתות הבאות</div> <div class="yerum-side">'''וקשיא על דר' יוחנן.''' כצ"ל אלא דלר' יוחנן קשיא מפני מה אינו מקדים לברך על הנר הא אלו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה בתמיה וכי אינו מברך על הנר מיד כדי שלא יכבה ויפסיד הברכ' והכא נמי היה לו לומר מברך על הנר שלא יכבה ולא לאחרו אחר קידוש '''ויברך על הנר בסוף.''' א"כ יברך עליו בסוף דכל זמן שאינו שותה היין שומר הוא את הנר שלא יכבה קודם שישתה ומשני שלא לעקר זמן שבתות הבאות כלו' הואיל ובכל מוצאי שבתות מברך על הנר קודם הבדלה הלכך אין לו לעקור הסדר של כל שבתות הבאות בשנה '''גמ' מה טעמהון דב"ש שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס.''' שנפלו לשם מחמת המזיגה ויטמאו מידיו אם לא יטול מתחלה ויחזרו אלו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור וכדפרישית במתני'</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''מתני' ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס.''' טעמייהו דב"ש דסברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין אע"פ שלא נטמאו תוכו וכגון שנטמא במשקין דטומאת משקין בכלים מדרבנן היא והקלו בטומאה זו ואמרו כלי שנטמא אחוריו במשקין טמאין לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו ואפ"ה אסור להשתמש בו גזרה שמא ינתזו ניצוצות מתוכו על אחוריו ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמא את הידים וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים הלכך נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה חיישינן שמא יטמאו משקין שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאין את המשקין להיות תחלה ויחזרו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור אלא נוטלים לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס כדי שלא יקבלו המשקין שבאחורי הכוס טומאה מחמת ידים '''ובית הלל אומרים וכו'.''' דב"ה קסברי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ולא גזרינן משום ניצוצות דניצוצות לא שכיחי הלכך מוזגין את הכוס תחלה ושותים אותו דביין הבא לפני המזון מיירי הכא כדאמרינן בפ' כיצד הסיבו וכו' הביאו להם יין וכו'. ואח"כ נוטלין לידים לסעודה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס גזרה שמא יהיו אחורי הכוס טמאין דהא מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וידיו לא יהיו נגובות יפה דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך ויטמאו אחורי הכוס אותן המים טופחין שעל ידיו והן חוזרין להיות תחלה כדין המשקין. שהן לעולם נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב''' {{שוליים|ח_ו}} '''כשחג חל במוצאי שבת, מה סדר הברכות בקידוש?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא ושמואל בסדר יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה זמן), משום שההבדלה קודמת לקידוש כמלך היוצא ושלטון הנכנס; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ח_ז}} '''סדר ברכות ההבדלה בכניסת מוצאי שבת לחג.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב , רמב"ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן תעג סעיף א , שו"ע או"ח סימן תרמג סעיף א , סמ"ג עשין כט <קטע סוף=נז ב/> ==דף נח עמוד א== <קטע התחלה=נח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן - יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה), כפי שנפק עובדא כוותיה, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע; ומטעם שאין לחלוק על מנהג המקום נהג רבי אבהו בטבריא כרבי יוחנן ובדרום כרבי חנינא, אך להלכה נתקבל יקנ"ה כמנהג עיקרי.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א<span class="yerum-runnum">115</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? {{ירו"מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו"מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו"מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו"מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו"מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו"מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו"מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו"מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו"מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו"מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו"מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו"מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו"מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו"מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו"מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו"מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו"מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו"מ-הדגשה|דאת}} {{ירו"מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו"מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו"מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.<br><br> <span id="דף_נח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב. משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם. גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם. '''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא. '''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא. רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת. רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו. '''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לעולם אחורי הכוס טמאין.''' כלומר דלא איכפת לן אם אחורי הכוס טמאין דאפ"ה מותר להשתמש בו הלכך להא לא חיישינן אלא דלטומאת ידים הוא דחיישינן שמא יהיו אחורי הכוס טמאין ויחזרו ויטמאו את הידים מחמת משקה טופח שעליהן וכדפרישית במתניתין הלכך מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים '''דבר אחר.''' לטעמייהו דב"ה לפי שאין נטילת ידים אלא סמוך לברכת המוציא והלכך אפי' אי הוה לן למיחש משום ניצוצות כדקאמרי ב"ש כמבואר בפירושא דמתני' אפ"ה הא עדיפא שלא להפסיק במזיגת הכוס בין נטילת ידים לברכה '''לחלה.''' לעשות עיסה בטהרה כדי שיפריש חלה טהורה ולנטילת ידים לאכילה אם אין לו מים '''אדם מהלך ארבע מיל.''' אם לא ימצא מים להטביל כליו לעשות עיסתו בטהרה וכן ליטול ידיו עד ד' מילין צריך להטריח עצמו ולחזר אחריהן</div> <div class="yerum-leiden-text">{{ירו"מ-הוסר|הל'}} · מה טעמין דבית שמי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו [ו]יחזרו ויטמאו את הכוס · מה טעמון דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין · ד"א אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה · ר' ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמי כר' יוסי · ורבית הלל כר' מאיר דתנינן תמן ר' מאיר או' לידים טמאות וטהורות · אמ' ר' יוסה אלא אמרן לא לידים טהורות בלבד · ר' יוסה בשם ר' שבתי ור' חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי · ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר' חנינא הדא דר' אמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו · שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן · נשמעינה מן הדא</div> <div class="yerum-side">'''אתיא דבית שמאי כר' יוסי וכו' דתנינן תמן.''' בפ' כ"ה דכלים תנן כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ויש להם בית צביטה. אחוריים ותוך שאם נטמאו אחוריו במשקין תוכו טהורין כדתנן התם לעיל. ובית הצביטה מקום שאוחזין בו את הכלי א"נ בית הצביעה גרסי' מקום שאוחז בו באצבעו שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. יש לה בית צביטה לפי שהיא גדולה ויש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים ואם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה. ר' עקיבא אומר לכוסות. אף לכוסות יש להם בית הצביטה. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות יש להם בית הצביטה לידים טמאות כדאמרן ולידים הטהורות כדמפרש התם כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס כלומר שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד דבידיו הטהורות ואחורי הכוס טמאים הוא דלא חיישינן אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס ע"כ. והשתא קאמר הש"ס הכא דאתיא הא דב"ש דמתני' דחיישי בידים טמאות שמא יגעו במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס וזהו כר' יוסי דחייש נמי להכי ודב"ה דלא חיישי לכך כר' מאיר דאף לידים טמאות לא חיישינן שמא יגעו במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את הכוס</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא דאמר לפניו.''' דוקא אם המים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחריו אין מטריחין עליו '''שומרי גנות ופרדיסין.''' מפני הגנבים וא"א להן לזוז ממקומן '''מה את עביד להון.''' היאך דינם אם כלפניהן כלומר כדין דאמרינן בלפניהן דצריכין להטריח ולחזר אחר מים או כלאחריהן כמו דאמרינן בלאחריהן שאינן צריכין להטריח עצמן כלל והואיל והן יושבין במקומן הלכך מיבעיא ליה הכי '''נשמעינה מן הדא.''' מתני' בפ"ב דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפרשת החלה ומברכת על הפרשה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה שתהא פניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס. '''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים. '''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו. שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה. תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א''' {{שוליים|ח_ט}} '''האם מברכים על הפרשת חלה "להפריש חלה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יא. ''הכרעה:'' נפסק כן, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה" - הרמב"ם פסק כלשון הירושלמי. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב<span class="yerum-runnum">116</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: האשה {{ירו"מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו"מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו"מ-הוסר|יושבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו"מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו"מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו"מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו"מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו"מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו"מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו"מ-הוסר|תמים}}{{ירו"מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו"מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו"מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|שמואל}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו"מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. {{ירו"מ-הוסר|ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות}} {{הפניה-גמ|יומא|פג|ב|מסכת=כן}} {{ירו"מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו"מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו"מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו"מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו"מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להוב}על הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו"מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל |רבי מאיר ונטריה {{ירו"מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו: לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו"מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו"מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו וה}}}}}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו"מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו"מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו"מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו"מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו"מ-הוסר|בי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו"מ-הוסר|את}} {{ירו"מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו"מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו"מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו"מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו"מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו"מ-ביאור|ההולכים בשירה}} <br><br> <span id="דף_נט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם. '''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים. '''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו. '''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת.''' בתמיה וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ"ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית וה"ה כאן אין מטריחין עליו לעמוד ממקומו ולחזר אחר מים '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק.''' כדמפרש לקמיה '''מה הוא.''' דקאמרת נוטל ומפסיק '''נוטל ושונה.''' כלומר לא ישפוך על ידיו כולן בבת אחת אלא נוטל פעם אחת ומפסיק וחוזר ושונה ליטול עליהן שנייה '''ר' שמואל בר יצחק בעי.''' ולא גרסי' אמר וכן הוא בפ"ב דחלה כלומר דהוה קשיא ליה אם צריך להיות נוטל ושונה והיכי אמרת שהן רשות וכי בדבר שהוא רשות היו מקפידין להטריחו כל כך '''על הראשונים נאכל בשר חזיר.''' כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א' בא יהודי אחד ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר '''על השניים יצא אשה מביתה.''' כדאמרי' בפ' יום הכפורים במעשה דכידור '''חמא יתיה אכל בהתם.''' מכוסה במפה לידיו. מלשון אגלאי בהתייהו מה שהיו מכוסין בחרפתן נגלה '''מהו כן.''' למה אתה עוש' כן '''איסתניס אני.''' ואע"פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה '''חמא כהניא אכלין בהתם.''' ראה כהנים אוכלין בתרומה במפה בלי נטילת ידים. בהתם כמו בחתם ומלה מסורסת היא ומלשון חמת הוא כמו בבלאי חמתות ואמר להון וכי אזילא הא דרב ושמואל לקמיה דהכל מודים דלתרומה מיהת בעי נטילת ידים</div> <div class="yerum-leiden-text">האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את ערוה · אבל לא האיש · והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה · וכא אין מטריחין עליו · תני מים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה · אלא שבראשונים נוטל ומפסיק · ובשניים נוטל ואינו מפסיק · מה הוא נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמ' נטל ושנה · ר' שמואל בר יצחק אמ' בעי נטל ושנה ואת אמרת רשות · אמ' ר' יעקב בר אידי על הראשונים שאכל בשר חזיר · על הטעים יצאה אשה מביתה · ויש אומ' שהרגו עליה ג' נפשות · שמואל סלק לגבי רב חמא יתיב אכל כהתם · אמ' ליה מהו כן אמ' ליה חיסתכבם אפי · ר' זעירא כד סליק להכא חמא כהנא אכלין כהתם אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל · אתא ר' יוסי בר בר טהא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה ר' יוסה בשם ר' חייא בר אשי ור' יונה ור' חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק · ולחולין עד קישרי אצבעותיו · מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מן דהוא אכל עם סבי ולא משטת ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה · ר' הונא אמ' אין נטילת ידים אלא לפת בלבד · תני ר' הושענא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה · ר' זעירא אמ' אפי מקצץ תורמוסין הוה נטל ידוי · רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים · ר' אבינא מפקד לחמריה</div> <div class="yerum-side">'''נטילת ידים לתרומה אין נטילת ידים לחולין.''' כצ"ל '''לתרומה ולחולין.''' משום סרך תרומה '''עד הפרק.''' של גב היד '''עד קשרי אצבעותיו.''' דהואיל בחולין אינו אלא משום סרך תרומה סגי בהכי '''מן דהוא אכל עם סבי.''' מי שהיה אוכל עם זקני ריב"ל ולא היה נוטל ידיו עד הפרק לא היה רוצה לאכול עם זה דקסבר אף לחולין עד הפרק '''כל דבר שיש בו ליכלוך משקה.''' שטיבולו במשקה צריך ג"כ נטילת ידים '''ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' מחמיר על עצמו היה משום נקיות '''מפקיד לחמריה.''' היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב "כי דור תהפוכות המה", אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד. שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך. רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים. '''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו. '''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו. '''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים. '''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים. '''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום. '''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב''' {{שוליים|ח_יא}} '''נטילת מים לפני הסעודה חובה או רשות?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן עד סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק שמים שלפני המזון רשות ומים שלאחריו חובה, כלשון הברייתא בירושלמי; וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה, אף שהבבלי (חולין קה.) נטה להחמיר יותר בנטילה ראשונה. {{שוליים|ח_יב}} '''נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמים אחרונים חובה, שלא כדעת הסוברים שהיא רשות; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן מטעם החשש לסכנת "מלח סדומית" שבידיים. {{שוליים|ח_יג}} '''חובת נטילת ידים לאכילת חולין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יח , שו"ע או"ח סימן קסג סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל שנטילת ידים לחולין רשות ולתרומה חובה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (חולין קו.) חולק וסובר שנטילת ידים לחולין חובה מדרבנן מדין סרך תרומה, וכך הלכה למעשה מחמירים כבבלי. {{שוליים|ח_יד}} '''כהן שבירך על פת חולין ונזכר שיש לפניו תרומה, רשאי לאכול ממנה בברכה זו עד "הפרק" (סוף הסעודה).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שברכת הפת פוטרת אכילת תרומה עד הפרק, כדברי מייישא בר בריה דר' יהושע בן לוי; כך הובא ברמב"ם ובשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_טו}} '''כהן הטובל תרומה במים מברך "על נטילת ידים" רק אחר שטיפת ידיו ולא מיד לאחר הטבילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמברך "משטף ידוי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח קסא, ד). {{שוליים|ח_טז}} '''האם נטילת ידיים מפסקת בין תחילת הסעודה להמשכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קסא סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שאין נטילת ידיים פוסקת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_יז}} '''חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי הושעיה שנטילת ידים לסעודה נאמרה רק על פת, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_יח}} '''חובה לרחוץ ידיים לפני אכילה כאשר הן מלוכלכות במשקה או באוכל שמשקהו נסחט.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קנח סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי (וכמעשה רבי זעירא) שכל דבר שיש בו ליכלוך משקה מחייב נטילה גם ללא סעודת פת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' קנח ס"ד. {{שוליים|ח_יט}} '''נטילת ידים שנעשתה בשחרית מועילה גם לסעודת הערב אם התנה עליה בפירוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נח ב/> ==דף נט עמוד א== <קטע התחלה=נט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאם התנה בשחרית שנטילתו תעמוד גם לערב, אינו צריך להטריח עצמו ולחזור וליטול ידיו בערב, כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א<span class="yerum-runnum">117</span></div> הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו"מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו"מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו"מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו"מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו"מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו"מ-הדגשה|הוא}} {{ירו"מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו"מ-הדגשה|לסעודה}} {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו"מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו"מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו"מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו"מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו"מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו"מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו"מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו"מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו"מ-הוסר|מה}} מי {{ירו"מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו"מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: על הכסת.<br><strong>גמ':</strong> מתניתא בשלחן של שיש {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו"מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? {{ירו"מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו"מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו"מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}<br><br> <span id="דף_נט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ"ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע. אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה. עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך. הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות. עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''. עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א''' {{שוליים|ח_כ}} '''בעל הבית פותח ובוצע בפני האורחים, ואינו מכבד לאורח לבצוע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קסד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיב לרבי זעירא "בעל הבית בוצע", וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ח_כא}} '''בעל הבית מברך המוציא וגם ברכת המזון בסעודה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קסז סעיף יד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שהפותח הוא חותם, שכן בעל הבית יודע כוחו של ככרו ורבי הכיר בגדולתו; המתניתא נדחתה מהלכה למעשה. {{שוליים|ח_כב}} '''סדר נטילת ידים ליד הסעודה כאשר יש כמה סועדים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן קפא סעיף ו. ''הכרעה:'' מתחילים מן הגדול עד חמישה, מעל חמישה מתחילים מן הקטן עד שנשארו חמישה, ובאמצע הסעודה בין תבשיל לתבשיל מתחילים מן הגדול תמיד; אחר המזון מתחילים ליטול מן המברך כדי שיתכונן לברכה, וכפסק הרמב"ם והשו"ע כלשון הירושלמי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אשכחיה.''' ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא"ל סב ובריך המוציא '''אמר ליה.''' רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה"ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך '''מן דאכלון.''' לאחר שגמרו לאכול א"ל ר' אבהו לר"ז סב ובריך ברכת המזון '''א"ל חכים רבי.''' אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג"כ ברכת המזון '''מתניתא.''' ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ"ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול '''באמצע המזון.''' סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך '''לא שיתקין עצמו לברכה.''' לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר '''ומה טעמון דב"ה.''' דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב"ש</div> <div class="yerum-leiden-text">הן דאנון משכחין מיסתחון שבין ידיהון ומתפי · על כל יומא · ר' זעירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשכחתיה אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי · אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה בעל הבית יודע טחו שלככרו · מן דאכלון אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה חכם ר' לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמ' הפותח הוא חותם · מתניתא פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון · באמצע המזון מתחילין מן הגדול · לאחר המזון מתחילין מן המברך · לא שיתקין עצמו לברכה · הין תימר הפותח הוא חותם כבר מיתקן הוא · אמ' ר' יצחק מפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה · הל' מה טעמיהון דבית שמי מפני אובדן אוכלין · ומה טעמין דבית הלל · אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · מתניתא בשולחן שלשייש ושלפרקים שאינו מקבל טומאה · הל' מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו · ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר.''' הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך '''מתני' ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה.''' מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב"ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב"ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ"א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' מתניתא בשלחן של שיש.''' בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב"ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ"ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן '''מה טעמון דב"ש.''' השתא מפרש טעמייהו דב"ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני' '''לעולם ספק משקין לידים טהור.''' כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי"ל דספק ידים טהור כדתנן בפ"ד דטהרות ובפ"ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה"ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א (המשך)''' {{שוליים|ח_כג}} '''אין נטילת ידים לחולין מטמאת משקים אף אם היו הידים טמאות מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יד, הלכה יא <קטע סוף=נט א/> ==דף נט עמוד ב== <קטע התחלה=נט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאין ידים סרך טומאה לחולין מטמאות משקין מספק; כן פסק הרמב"ם (הל' שאר אבות הטומאה פי"ד ה"יא). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב<span class="yerum-runnum">118</span></div> . דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו"מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי יש {{ירו"מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו"מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו"מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו"מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו"מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו"מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו"מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל {{ירו"מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל: תמן {{ירו"מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו"מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.<br><br> <span id="דף_ס_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני. '''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה. אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו. או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא. '''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר. '''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות. אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב''' {{שוליים|ח_כד}} '''ידיים שנטמאו בכניסה לבית המנוגע נחשבות שניות לתרומה מדין חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שידיים אלו שניות לתרומה מגזרת חכמים, כדעת הרמב"ם הפוסק כן (הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה ח), ולא כרבי אלעזר בי רבי צדוק המקל בזה. {{שוליים|ח_כה}} '''שמן שנטמא וטבל הגוף ואינו מנטף מהגוף - טהור, אף שהשמן שעל גופו מנטף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יא, הלכה ט , רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כמותם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכן נקבע ברמב"ם. {{שוליים|ח_כו}} '''שיעור צירוף שמן טמא לענין טומאת אוכלין ניתן לפי כדי סיכת אבר קטן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרך שנפסק בכל מקום שבית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים|ח_כז}} '''משקה שנבלע במטפחת עד שהוא טופח על מנת להטפיח נחשב ככלי קיבול לעניין קבלת טומאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל לפי הסבר רבי יהודה: מים בלועים במטפחת שהם טופחים ומטפיחים דינם כמשקה בעין ומטמאים, בשונה משמן שנבלע בגוף שאינו כן, ואין בכך סתירה בשיטת בית הלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף נט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דבר אחר.''' היינו טעמייהו דב"ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן '''וכב"ש יש ידים לחולין.''' בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ"ב דבכורים ובסוף פ"ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב"ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן '''הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה.''' כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר"ע בריש פ"ג דידים דס"ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ"א ידו וקסבר ר"ע דכדין ראשון לטומאה להן '''תמן תנינן.''' בפ"ד דעדיות '''ב"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן.''' טהור טפי מהכא טמא</div> <div class="yerum-leiden-text">דא' אין ידים לחולין · וכבית שמיי יש ידים לחולין · תיפתר או כר' שמעון בן אלעזר · או כר' אלעזר ביר' צדוק · כר' שמעון בן אלעזר דתני ר' שמעון בן אלעזר או' משום ר' מאיר הידים תחילה לחולין ושנייות לתרומה · או כר' אלעזר ביר' צדוק דתנן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין · ר' אלעזר ביר' צדוק או' הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד · תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמי אומ' אעפ' מנטף טהור · ובית הלל אומ' כדי סיכת אבר קטן · ובית הלל אומ' משקה טופח · ר' יהודה או' משום בית הלל טופח ומטפיח · מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא · והכא אמרי טהור · תמן בעין הוא · והכא בלוע במפה</div> <div class="yerum-side">'''תיפתר או כרשב"א וכו'.''' לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב"ש גריס לה נמי הכא כדרך הש"ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ"ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש"מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י"ח דבר הוא ה"נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא"כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב"א או כר"א בר' צדוק דלקמיה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ושניות לתרומה.''' כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין '''או כר"א בר' צדוק.''' כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר"א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ"ב דטהרות דס"ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה '''ב"ש אומרים אע"פ.''' שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב"ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע"י השקה '''וב"ה אומרים משקה טופח.''' אע"פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא '''טופח ומטפיח.''' צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב"ה מחמירין במשקה טופח וא"כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת '''ומשני תמן בעינו הוא.''' השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי '''מתני' ב"ש אומרים מכבדין את הבית.''' מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב"ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת"ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב"ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ '''גמ' מה טעמהון דב"ש מפני אובדן אוכלין.''' כדפרישית במתני' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ח_כח}} '''בסעודה משותפת, האם מכבדים הבית לפני נטילת ידים לברכת המזון או אחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן קפ סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=נט ב/> ==דף ס עמוד א== <קטע התחלה=ס א/>. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שנוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א<span class="yerum-runnum">119</span></div> ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל </div>אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br><strong>גמ':</strong> מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו"מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו"מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו"מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה"><br><strong>מתני':</strong> [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.<br><strong>גמ':</strong> תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]<nowiki/>רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו"מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו"מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו"מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו"מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו"מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו"מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו"מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו"מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר}}{{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו"מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי {{ירו"מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או "ברא", אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו"מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו"מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו"מ-הוסר|ואנה}}{{ירו"מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו"מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.<br><br> <span id="דף_ס_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.''' אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין. פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ"ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת. גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''. בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים. עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם השמש פיקח וכו'.''' כלומר דס"ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ"א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח"כ מכבדין את הבית '''מתני' ב"ש אומרי' נר ומזון.''' מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב"ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ מאור '''בש"א שברא מאור האש.''' שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא '''וב"ה אומרים בורא.''' דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ה א"ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א' '''ב"ש אומרי' כוס בימינו.''' ה"ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב"ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן '''וטחו בראש השמש.''' מפני שגנאי הוא לת"ח שיצא לשוק וידיו מבושמות '''עלה וטעין תרויהון בחד ידיה.''' נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא"ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך '''האש והכלאים.''' תוספתא שם</div> <div class="yerum-leiden-text">הל' בית שמי אומ' כול' · רב אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף · ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומ' בשמים ומאור · ובית הלל אומ' מאור ובשמים · ר' בא ורב יהודה בשם רב הל' כדברי מי שאמ' בשמים ואחר כך מאור · בית שמי אומ' כוס בימין ושמן ערב בשמאלו או' על הכוס ואחר כך או' על שמן ערב · בית הלל אומ' שמן ערב בימין וכוס בשמאל · או' על שמן ערב · וטחו בראש השמש · אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו שלתלמיד חכם להיות יוצא מבושם · אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תריהון בחדא ידיה · אמ' ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חורייתא קטעין · וכעס עילוי אבוי · אמ' ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ודאמ' שמואל המשתמש בכהונה מעל · את מיקל ליה · גזירה ואת יתיב ומשמש תחתוי · מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמ' ואמרה להם אתה קודש ליי' והכלים קודש · מה כלים המשתמש בהן מעל את המשתמש בכהנים מעל · הל' על דעתהון דבית שמי אשר ברא פרי הגפן · יין מתחדש בכל שעה · האש אינו מתחדש בכל שעה · האש והכלאים אעפ' שלא נבראו מששת ימי בראשית · אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית · הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר · מהו יימים · ר' יהודה בן סימון זו המיונס · ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור</div> <div class="yerum-side">'''וכעס עלוי אביו.''' בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא"ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר"ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו '''גזירה.''' גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו: פיסקא ב"ש אומרים שברא וכו' ופריך א"כ על דעתיה דב"ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג"כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן '''כלאים.''' הן הפרד שהוא מן הסוס ומן החמור '''הכלאים.''' באיזה שעה נבראו וקאמר כתיב ובני צבעון וכו' '''המיונס.''' מיני בני אדם המשונים בצורתן כך מצאתי במדרש דברי הימים. ובאיכה רבתי בפסוק הביא בכליותי וגו' ומכניסין את המיומס לתיאטרון שלהם וראשו מגולת וכו' והוא בן אדם שמשנין אותו בלבושו ובצורתו '''חציו סוס וחציו חמור.''' והוא מצא אותו שזימן חמורה וכו' כדאמר לקמן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת. שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל. פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש. ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.''' </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד א''' {{שוליים|ח_כט}} '''בהבדלה יש להקדים ברכת המאור לברכת הבשמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדברי רבי אבא ורב יהודא בשם רב, ותואם גם את הבבלי (פסחים קג.). {{שוליים|ח_ל}} '''בהבדלה על היין מברכים על הבשמים לפני הברכה על האור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד , שו"ע או"ח סימן רצו סעיף א , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדרך שמצינו בכל מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל. {{שוליים|ח_לא}} '''כאשר יש לפניו כוס לברכת המזון ושמן ערב לסיכה - כיצד יאחז וכיצד יברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרכם בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי. {{שוליים|ח_לב}} '''כשמושחים שמן בראש המשמש, אם השמש תלמיד חכם — מושחים בכותל ולא בראשו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד , טור או"ח סימן ריב, , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין שבחו של תלמיד חכם לצאת מבושם, ולכן טחין בכותל. {{שוליים|ח_לד}} '''האם המשתמש בכהנים (בגופם, לעבודתו) חייב במעילה כדין מועל בכלי הקדש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו, הלכה א <קטע סוף=ס א/> ==דף ס עמוד ב== <קטע התחלה=ס ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כלימוד הירושלמי "מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל" - הרמב"ם פסק כך בהלכות מעילה פרק ו הלכה א. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב<span class="yerum-runnum">120</span></div> ואילו הן הסימנין {{ירו"מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו"מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו"מ-הוסר|הכינה}}{{ירו"מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו"מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו"מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו"מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו"מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו"מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו"מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו"מ-הוסר|ואמר}}{{ירו"מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו"מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו<br><strong>גמ':</strong> תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו"מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו"מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו"מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו"מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו"מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו"מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין<br><br> <span id="דף_סא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם. ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה. האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''. '''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי. בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום. פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ס עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואלו הן הסימנין.''' להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהפך '''אין בעיתון מזבנון מוליון.''' כשאתם רוצים ליקח הפרדות תראו אותן שאזניהן קטנות שהן כולן מאם סוסיא ומפני הכלאים אמר להם כן '''זימן חכינה.''' נחש '''חרדון.''' הוא מין הצב '''חברבר.''' מין נחש צפעוני והוא הערוד '''שבעטתו פרדה.''' בו וחיתה המכה '''לבנה.''' דחיוורן ריש כרעה '''תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.''' פסוק הוא באיוב במענה אליהו ודריש שוררו למי שאורו על כנפות הארץ '''שכבר שבת האור כל אותו היום.''' והויא כתחלת ברייתא '''מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים.''' נר משום דלא שבת שהעכו"ם עשה מלאכה לאורו וקי"ל אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבד בו עבירה '''ולא על הבשמיס.''' בבשמים שהם במסיבה של עכו"ם שהם מסובין בה לסעודה מיירי והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני ע"ז מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין על של עכו"ם לפי שסתם מסיבת עכו"ם לע"ז ואין מברכין על הבשמים שלפני ע"ז</div> <div class="yerum-leiden-text">גדולות ואילו הן הסימנין אמ' ר' יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור · גדולות אמו חמורה ואביו סוס · ר' מנא מפקד לאילין דפשיחה אין בעיתון מיזבון מוליון תבון זבנן אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור · מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה · אמ' הקב'ה להם אתם הביאתם לעולם דבר שהוא מזיקו אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו · מה עשה הקב'ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר · מימיין לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה · שכן כלב שוטה וחיה שבעטתו פרה וחיה · ובלבד פרדה לבנה · האש ר' לוי בשם ר' בזירה שלשים ושש שעות שימשה האורה משמשת ראשונה שתים עשרה בערב שבת · ושתים עשרה בלילי שבת · ושתים עשרה בשבת · והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ · כיון שיצת שבת התחיל ממשמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמ' אילו הוא שכת' בו הוא ישופך ראש ואמ' אך חושך ישופיני · אמ' לו באותה השעה זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכת' ולילה אור בעדיני · ולילה ובירך עליה בורא מאורי האש · שמואל אמ' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה · רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן את במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום · תנא ר' יעקב קומי ר' ירמיה מברכין על הבשמים שלגוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חמתו עששית אע"פ כבת מברכין עליה · עד בתוך חיקו או בתוך פס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה · חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת · גחלת שלהקדש מועלין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה. '''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת. '''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''. '''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב''' {{שוליים|ח_לה}} '''איסור הרבעת בהמה שאמה סוסה ואביה חמור עם בהמה שאמה חמורה ואביה סוס משום כלאים, וסימן ההיכר – אזני הפרדה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות כלאים, פרק ט, הלכה ו , שו"ע יו"ד סימן רצז סעיף ט סמ"ג לאוין רפא. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מנא שיש להבחין בין הפרדות לפי גודל אוזניהן, שהקטנות אמן סוסה ואביהן חמור והגדולות אמן חמורה ואביהן סוס, ואין למשכן זו עם זו משום כלאים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_לו}} '''אין לומר "בורא מאורי האש" בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אלא רק במוצאי שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שברכת האור נתקנה על אור שנברא במוצאי שבת דווקא, ולא במוצאי יום הכיפורים שאין בו חידוש בריאת אור. {{שוליים|ח_לז}} '''האם מברכים ברכת האור (בורא מאורי האש) במוצאי יום הכיפורים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים, שכיוון שנח האור כל היום נחשב כאילו נברא מחדש במוצאי היום, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן תרכד סעיף ד. {{שוליים|ח_לח}} '''אין מברכים על נר ובשמים של גויים, של מתים ושל עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שנהנים לאורו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ו , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים שלפני עבודה זרה ושל מתים, אך על בשמים של גויים מברכים כשמעשיהם מוכיחים שאינם לעבודה זרה (כגון שהניחם לפני חנותו), כדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי ירמיה. {{שוליים|ח_מא}} '''גחלת של הקדש הנאה ומעילה, ושלהבת הבוקעת ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ס ב/> ==דף סא עמוד א== <קטע התחלה=סא א/>. ''הכרעה:'' גחלת - מועלין בה כדין תשמישי הקדש; שלהבת - לא נהנין ולא מועלין, כדעת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ב הי"ג.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א<span class="yerum-runnum">121</span></div> בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} </div>גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו"מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו"מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו"מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו"מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו"מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו"מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו"מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו"מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו"מ-הוסר|היה}}{{ירו"מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו"מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו"מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו"מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו"מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו"מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו"מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו"מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו"מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו"מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו"מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}} אין<br><br> <span id="דף_סא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''. רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים. רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק. תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי. אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי? '''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון. אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא על הנר של מתים.''' דלאו לאורה הוא אלא לכבוד בעלמא ולא על בשמים של מתים דלעבורי ריחא עבידה '''שלפני ע"ז.''' לפי שאסורין בהנאה '''עד שיאותו לאורו.''' שיהנו מאורו ולא שיהנו ממש אלא שיהא קרוב לו כל כך שיכול ליהנות אם ירצה '''גמ' מהו פליג.''' אם האי ברייתא דר' ירמי' פליג על מתני' '''קיימונה.''' תרגמה במעשיו לפני חנותו. שהעכו"ם עשה לעצמו לפני חנותו דלא אמרו אין מברכין אלא דוקא במסיבה שלהם כדפרישית במתני' '''עששית.''' שהיתה דולקת מע"ש אע"פ שלא כבתה כל יום השבת מברכין עלי' שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת בתוספתא פ"ה '''ואינו משתמש.''' שאינו יכול להשתמש לאורה שרחוקה היא '''משתמש לאורה.''' דרך הפנס או כיוצא בו דקיימא בקרן זוית ואינו רואה את השלהבת '''גחלת של הקדש מועלין בו.''' דאית בה ממשא כדתנן בפ' משילין וגריס נמי התם להא '''ובלבד הנקטפת.''' דהאש מגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהן דולק הוא מאליו</div> <div class="yerum-leiden-text">בה · והשלהבת לא נהנין ולא מועלין · גחלת שלע"ז אסורה · והשלהבת מותרת · המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו · המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב אין מברכין על הגחלת · ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין · ר' יוחנן דקיסרין בשם ר' נחום בר סימאי בלבד הנקטפת · תני גוי שהדליק מיש' ויש' שהדליק מגוי מעתה אפי' גוי מגוי · אשכח תני גוי מגוי מברכין · ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו יש' ששם · ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין מברכין לא על הבשמים שללילי שבת בטויבריא ולא על הבשמים שלמוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר · ולא על הנר והבשמים שלמתים · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי ביר חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו שלמת · אבל אם היו נתונין לפני מיטתו שלמת מברכין · אכן זו לכבוד החיים הן עשויין · ולא על הנר ולא על הבשמים שלע"ז · ולא היא שלגוים היא שלע"ז · תיפתר בפני שלע"ז · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך · אמ"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי · ר' יהודה ביר' סימון אמ' הבדילו לו · ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה או' אני משמש ביום קרא ראשון ואמ' לו של היום יהא תחומך · קרא לשיני ואמ' לו של הלילה יהא תחומך · הדא הוא דכת' ויקרא אלהים לאור יום וגו' · לאור אמ' לו היום תהא תחומך · ולחושך אמ' לו הלילה יהא תחומך · אמ"ר יוחנן הוא שאמ' לו הק' לאיוב המימיך ציוית בוקר ידעת השחר מקומו · ידעת חי זה מקומו שלאור ששת ימי בראשית איכן נגנז · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' יוצר אור ובורא חושך עושה שלום מטיבא עשה שלום ביניהן · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב אמ' יאותו · ושמואל אמ' יעותו לדעת לעות את יעף דבר · תמן תנינן כיצד מעברין את הערים · רב אמ' מאברין · ושמואל מעברין · מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר · מאן דאמר מעברין כאשה עוברה · תמן תנינן לפני אידיהן שלגוים · רב אמ' עידיהן · ושמואל אמ' אידיהן · מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם · ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראון ובל ידעו למען יבושו · מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבייש את עובדיהן ליום הדין · אין</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת. תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור. תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים. אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא. '''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה. אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז? אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך. תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה. תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א''' {{שוליים|ח_מב}} '''אין להשתמש בגחלת שהודלקה לצורך עבודה זרה, אך אש שנשלהבה ממנה מותרת בהנאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה י , שו"ע יו"ד סימן קמב סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב"ם (הל' עבודה זרה ז, י) והשו"ע (יו"ד קמב, א), משום שהשלהבת דבר חדש הפורח מן הגחלת ואינו מגוף האיסור עצמו. {{שוליים|ח_מג}} '''המודר הנאה מחברו אסור ליהנות מגחלתו אך מותר לו להדליק ולהיבנות משלהבתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה יא , שו"ע יו"ד סימן רכא סעיף יב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך הובא ברמב"ם (הל' נדרים פ"ו הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רכא סעי' יב) שגחלת הנאתה מגוף החפץ ואילו שלהבת אינה אלא ממנו ונמשכת, ואינה נחשבת הנאה מגוף הדבר הנדור. {{שוליים|ח_מד}} '''בהבדלה מברכים על שלהבת (אש) ולא על גחלת בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אשי בשם רב שאם היו גחלת של מתכת מברכים אף עליה, שהגחלת חוזרת ונעשית שלהבת; הרמב"ם פסק כירושלמי. {{שוליים|ח_מה}} '''גחלים לוחשות שאין בהן שלהבת - האם מברכים עליהן בורא מאורי האש בהבדלה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ט , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שמברכים על גחלים לוחשות בתנאי שהן "נקטפות" - שאם יניח עליהן קיסם הוא נדלק, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_מו}} '''מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת גם על אש שהודלקה מאש שלא שבתה, ובלבד שהתחדשה בה תוספת אור.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כהסבר הירושלמי שמברכים אף כשישראל הדליק מגוי, הואיל והתוספת של האור החדש נחשבת כאש חדשה, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו. {{שוליים|ח_מז}} '''אין מברכין על אור שהודלק מנר של גוי שהודלק מנר של גוי אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ו , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: גזרה משום גוי ראשון, וכן הובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח רצח,ו.. {{שוליים|ח_מח}} '''אין לברך "שהחיינו" על ריח בשמים המיועדים למסך כלים ולא להנאת הגוף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדברים העשויים לגמר כלים (כלבשמים) אין מברכים עליהם ברכת הריח, כדין המשנה "לגמר את הכלים". {{שוליים|ח_מט}} '''אין מברכים על נר ובשמים שהוכנו לצורך המת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים של מתים, דווקא בסתומים לגמרי לצורך המת ולא כשנהנים מאורם או מריחם. {{שוליים|ח_נ}} '''אין מברכים ברכת המזון על נר ובשמים שהונחו לכבוד המת, אך אם הונחו לפני המת לכבוד החיים מברכים עליהם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח , רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן ריז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצז סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף יב , סמ"ג עשין כז, סמ"ג עשין כט <קטע סוף=סא א/> ==דף סא עמוד ב== <קטע התחלה=סא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו בירושלמי, שהטעם תלוי בכוונת ההנחה - אם לכבוד המת אין מברכים, ואם לכבוד החיים מברכים, וכך הובא ברמב"ם ובשו"ע (או"ח ריז,ב; רצז,ב; רצח,יב). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב<span class="yerum-runnum">122</span></div> מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומר{{ירו"מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל — {{ירו"מ-הוסר|אלין}}{{ירו"מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח"><br><strong>מתני':</strong> בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו"מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו"מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו"מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|עי}} {{ירו"מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו"מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו"מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו"מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו"מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו"מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו"מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו"מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו"מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו"מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו"מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו"מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו"מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]<nowiki/>בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —<br> <span id="דף_סב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת. '''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''. בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות. גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''. '''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תני.''' בתוספתא שם גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברך עליו '''ניחא גוי שהדליק מישראל.''' דלא נעבד' בו עבירה דודאי ישראל משתחשך הוא שהדליק אלא ישראל מגוי קשיא הא לא שבת אצל הגוי ומעת' אפי' גוי מגוי יברך כלו' דאי אמרת דהיינו טעמא דישראל שהדליק מגוי מברך עליו דהך שלהב' קמא דאיסורא אזל ליה אי הכי אפי' גוי מגוי נמי יהא מותר ואנן אשכחן ברייתא דתני גוי מגוי אין מברכין ולא משני מידי. של אור ע"ש. של ליל ע"ש '''שאינן עשוין אלא לדבר אחר.''' לגמר בהן את הכלים ולא להריח ובטבריא היו נוהגין לעשות קודם ליל שבת ובציפורי במ"ש וגם בלילה של ע"ש '''ולא היא של גוים היא של ע"ז.''' והא תנא ליה רישא והך סיפא למה לי '''תיפתר.''' להך סיפא דבע"ז של ישראל קאמר '''וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'.''' מכאן שאינו ניכר הבדלה בין חשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהנות ממנו כדכתיב כי טוב. ובב"ר פ' ג' גריס הא דר' יהודה בר' סימון אחר זה מיד וניחא האי גירסא טפי דעלה קאמר הבדילו לו כלומר דויבדל דקרא אאור לחודיה קאי והיינו שהבדיל מן החושך את האור לומר שכשנהנין ממנו להאיר מתוך החשך אז הוא דמברכין עליו. ומה שפירש המ"כ שם אל תשגיח שכתב זה בשם פירש"י ואל תאמין '''אבדלה ודאי.''' כלומר ממש ועלה דשייך המשל דלקמן וכן הוא בב"ר שם דכך הוא הנמשל שההבדלה הוא בין שניהם לפלוני זה בתחומו ולפלוני זה בתחומו '''איסטרטיגין.''' ממונים לאיזה ממשלה: הוא שאמר הקב"ה לאיוב המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקומו כך הוא הכתיב במקרא ודריש כפל הלשון בקר ושחר וכן ה"א יתירה של ידעתה אלא דה"ק אם צוית להבקר וידעת להשחר שהוא האור להיות מקומו לבקר והוא היום וה"א של ידעת גורע ומוסיף לתיבת שחר שלאחריו והוא מלשון ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני '''ידעת איזה מקומו וכו'.''' זהו כעין דרשה אחרת וכלומר ויש לדרוש ג"כ מלשון ידיעה אם ידעת היכן מקומו של האור הנגנז</div> <div class="yerum-leiden-text">מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורה · אמ"ר יונתן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה · אמ' רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע · תני ר' אונשעיא אפי' טריקלין עשר על עשר מברכין · ר' יוסטא בר שונם תרין אמורין חד אמ' טעמון דפייס · וחד אמ' טעמון לבית הלל · מאן דמר טעמון דבית שמי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו · אף הכא יחזור למקומו ויברך · מאן דמר טעמהון דבית הלל אמ' פועל עשה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך לא מברך במקום שנזכרה עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה · ר' יוחנן אמ' כל זעפך שיריעב · הל אמ'ל כאן על ידי שהיא כרסה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שותה · הא אחר יפ' עונין אמן אעפ' שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · תנייה בריה דרב אמ' בשלא אכל עמהן כאית · הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים · ר' זעירא בעי הי אינון ראשי פרקים · הללויה הללו עבדי י'י הללו את שם י'י · בעון קומי ר' חייא בר אבא מכיון שאם שמע ולא ענה יצא · דכ' מן מה דאנן חמי רבנן ורברביא עבדין כן · אינן קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן · תנא ר' אושעיא עונה הוא אדם אמן אפי' לא אכל ואינו או' נברך שאכלנו משלו · אלא אם כן אכל · תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה · בן עזאי או' יתומה יהו כבני יתומים · חטופה יתחטפו שנותיו קטופה</div> <div class="yerum-side">'''אנא אמרית טעמא.''' לדרשת ר"י ור"ל דלעיל דקבע לכל אחד ואחד תחומו שלא יהו מדיינין זע"ז דלאו מפסוק דכתובים אנו צריכין ללמוד זה אלא מקרא הקודם בנביאים דכתיב יוצר אור וגו' משעה שיצאו ונבראו עשה שלום ביניהן וקבע לכל אחד ואחד תחומו '''לדעת לעות וגו'.''' ויעותו לשון עת היא: מקריב קמיה בוצינא היה מקרב עצמו להנר ומברך עליו '''והתני ר' אושעיא וכו'.''' דאפי' רואה מרחוק מברכין עליו '''מתני' מי שאכל ושכח ולא בירך וכו'.''' בשכח דוקא הוא דפליגי אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך '''עד שיתעכל המזון שבמעיו.''' כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון '''גמ' אילו פועל עושה בראש הדקל.''' כלומר אלו פועל שאכל ושכח ולא בירך ועלה לראש הדקל או לתוך הבור לעשות מלאכתו שמא מטריחין אותו וה"נ אין מטריחין אותו '''מתני' לאחר המזון.''' בכל ימות השנה קאמר '''עונין אמן אחר ישראל המברך.''' ואע"פ שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים בירך אבל לא אחר הכותי דשמא בירך להר גריזים. עד שישמע ממנו כל הברכה '''גמ' א"ר בא על ידי שהיא ברכה קטנה וכו'.''' טעמיה דב"ש מפרש דחיישינן שמא ישכח לברכת הגפן שהיא קטנה וישתה בלא ברכה וכדאמר ר' בא לעיל בריש הפרק על הא דמקשו מכוס של קידוש אמתני' דהכא לב"ש ומחלק דשאני הכא שהיא ברכה קטנה ברם הכא גבי קידוש וכו' כדלעיל ואגב מייתי ליה נמי כאן כדרך הש"ס הזה '''לא כן תני.''' בברייתא. והובאה גם לקמן בפ"ק דמגילה שמע הברכה כולה ולא ענה אמן יצא ענה אמן ולא שמע הברכה כולה לא יצא וקס"ד דבמתני' דהכא על מי שמחויב בברכה זו שענה אמן קתני והאיך יצא אם לא שמע הברכה כולה '''בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא.''' מתני' דהכא מיירי בשלא נתחייב בברכה שלא אכל עמהן כשיעור חיוב ברכה ואמן יכול הוא לענות אף שלא שמע אלא סוף הברכה '''אמן יתומה.''' לקמן מפרש לה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''תני שמע וכו'.''' כמו גופא הוא גופא קתני בהאי ברייתא שמע וכו'. והוא הא דקאמרת שמע ולא ענה יצא דוקא שענה מיהת ראשי פרקים כדמפרש ר"ז ששאל הי אינון ראשי פרקים וקאמר כגון הללויה וגו' זה צריך לענות אחר המברך ודקתני לא ענה יצא היינו שא"צ לענות אחריו הכל כ"א ראשי פרקים '''מן מה.''' דאנן רואין לגדולי החכמים שעושין כן כשעומדין בציבור בשעת ההלל אלו אומרין זה ראש הפסוק ברוך הבא ואלו אומרים אחריהן בשם ה' ואלו ואלו יוצאין י"ח אע"פ שלא אמרו הפסוק כולו הואיל ושמעו אלו מאלו '''ואינו אומר נברך שאכלנו.''' דלא תימא הואיל ובר חיובא הוא אם אכל יכול הוא לברך עליהם ולומר נברך שאכלנו קמ"ל דלא כדאמרי' לעיל בפ"ג בהלכה ג' כל מצוה אף שאדם פטור ממנה עכשיו מוציא את הרבים י"ח הואיל ובר חיובא הוא חוץ מברכת המזון '''ולא אמן קטופה.''' שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת '''ולא אמן חטופה.''' שחוטף המלה ואומר במהירות </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם. '''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה. גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין. תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן. '''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום. '''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק. '''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה. תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''. תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב''' {{שוליים|ח_נא}} '''חדר גדול (עשר על עשר) חייב בברכת הבדלה על הנר במוצאי שבת גם אם יש בו אור מבעוד יום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה , שו"ע או"ח סימן רצח סעיף ד , סמ"ג עשין כט. ''הכרעה:'' כרבי אושעיא: אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין, כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, וכן הכריעו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ח_נב}} '''מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון, האם עליו לחזור למקום האכילה או שיברך במקום שנזכר?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך במקום שנזכר, ואינו חוזר למקומו; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע, שהלכה כבית הלל בכל מקום. {{שוליים|ח_נג}} '''מי ששכח לברך ברכת המזון אחר האכילה, כמה זמן חייב לחזור למקומו כדי לברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ה , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, מברך במקום שנזכר כל עוד לא נתעכל המזון שבמעיו, שאין מטריחים אותו לחזור למקום האכילה. {{שוליים|ח_נו}} '''חובה לענות אמן אחר ברכת כותי רק אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה, שכן אין ודאות שיכוין וישלים כדת, וכך נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב. {{שוליים|ח_נז}} '''מי ששמע ברכה או הלל בלא לענות אמן, אימתי יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' הלכה כרב בשם אבא בר חנה: השומע ולא עונה יצא, ובלבד שיענה ראשי פרקים כשענה על הכל, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ריג סעיף ב. {{שוליים|ח_נח}} '''האם ניתן לענות אמן ולזמן על ברכה בלא אכילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קצח , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רטו סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' עונה אמן אף בלא אכילה, אך אינו אומר "נברך שאכלנו משלו" אלא אם כן אכל, כלשון הירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימנים קצח ורטו. {{שוליים|ח_נט}} '''אין לענות אמן יתומה, קטופה או חטופה אלא אמן ארוכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קכד סעיף ח , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=סא ב/> ==דף סב עמוד א== <קטע התחלה=סב א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לענות אמן ארוכה ולא יתומה, קטופה או חטופה, כפי שהביאו הרמב"ם (הל' ברכות א,יד) והשו"ע (או"ח קכד,ח) להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א<span class="yerum-runnum">123</span></div> תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] </div>דין {{ירו"מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו"מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו"מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו"מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך. <strong>הדרן עלך פרק אלו דברים</strong> ==פרק תשיעי - הרואה== <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק תשיעי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א"><br><strong>מתני':</strong> {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".<br><strong>גמ':</strong> מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו"מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}{{ירו"מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו"מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו"מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: "ברוך עושה בראשית" ראה<br><br> <span id="דף_סב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס"ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו".''' אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך. אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים "עד דמקנפי כולה ישראל", וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב "כסוכה בכרם כגפן במקשה", כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות. אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר "עד דמקנפי כולה ישראל" הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב"ניר", הוא אומר שם שלא אומרים "עד דמקנפי כולה ישראל" ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן. זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר "כל שבט ושבט איקרי קהל" - צריך לברך. מאן דאמר "כל השבטים קרויין קהל" אין צריך לברך.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף סב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דין דחייב למיברכה והוא ענה ולא ידע וכו'.''' כצ"ל וכן הוא בסוכה ובמגילה: זה שהוא חייב איזה ברכה והוא עונה אמן ואינו יודע על מה הוא עונה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונים אמן ועונה עמהם זו היא אמן יתומה. תנא. בתוספתא בפ"ה. גוי שבירך את השם. כן צ"ל גוי המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן וכן הוא בסוכה פ"ג ובמגילה פ"ב ויש שם חסרון בספרי הדפוס והכי איתא התם '''דכתיב ברוך תהיה מכל העמים.''' אפי' אם העמים יברכו אותך תחול עליך הברכה: הדרן עלך אלו דברים</div> <div class="yerum-leiden-text">תקטף שנותיו · ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · אי זו היא אמן יתומה אמ' ר' הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה · תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן · אמ'ל תנחומא אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכת' ברוך תהיה מכל העמים · גוי אחד פגע את ר' ישמעאל וברכו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · פגע אחרינא וקיללו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · אמרו לו תלמידיו ר' כמה דאמרת להדין אמרת להדין · אמ' לון כן כת' אורריך ארור ומברכיך ברוך</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> n8wdl1fnjfqhof9dgbycl5a3b86qoay 116 1756044 3086469 3086456 2026-10-02T12:58:10Z Fuzzy 29 3086469 wikitext text/x-wiki <שם> תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957 === תקנות בדבר יומן רשמי לכלי שיט === <מקור> ((ק"ת תשי"ז, 1630|תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)|0715)); ((תשי"ח, 554|ת"ט|0760)), ((616|תיקון|0764)), ((1036|תיקון מס' 2|0785)); ((תשי"ט, 1039|תיקון|0884)); ((תשכ"ה, 1416|תיקון|1688)); ((תשכ"ו, 1591|תיקון|1857)); ((תשל"ז, 225|תיקון|3608)), ((1332|תיקון מס' 2|3690)); ((תשמ"ב, 1351|תיקון|4383)); ((תשמ"ח, 88|תיקון|5062)); ((תשמ"ט, 260|תיקון מס' 2|5153)); ((תשס"ב, 950|תיקון|6181)); ((תשס"ז, 335|תיקון|6539)). ''עדכון סכומים:'' ((תש"ן, 394|הודעה (אגרות)|5250)), ((885|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5282)); ((תשנ"א, 402|הודעה (אגרות)|5320)), ((1032|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5369)); ((תשנ"ב, 678|הודעה (אגרות)|5415)), ((1280|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5456)); ((תשנ"ג, 302|הודעה (אגרות)|5493)), ((964|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5531)); ((תשנ"ד, 330|הודעה (אגרות)|5571)), ((1219|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5615)); ((תשנ"ה, 521|הודעה (אגרות)|5650)), ((1619|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5690)); ((תשנ"ו, 421|הודעה (אגרות)|5729)), ((1417|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5770)); ((תשנ"ז, 330|הודעה (אגרות)|5805)), ((904|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5838)); ((תשנ"ח, 268|הודעה (אגרות)|5871)), ((1005|הודעה (אגרות) (מס' 2)|5909)); ((תשנ"ט, 322|הודעה (אגרות)|5949)); ((תש"ס, 258|הודעה (אגרות)|6015)); ((תשס"א, 935|הודעה (אגרות)|6115)); ((תשס"ב, 316|הודעה (אגרות)|6145)), ((956|הודעה (אגרות) (מס' 2)|6168)); ((תשס"ג, 434|הודעה (אגרות)|6221)); ((תשס"ו, 356|הודעה (אגרות)|6453)); ((תשס"ז, 419|הודעה (אגרות)|6548)); ((תשס"ח, 247|הודעה (אגרות)|6631)); ((תשס"ט, 309|הודעה (אגרות)|6738)); ((תש"ע, 309|הודעה (אגרות)|6840)); ((תשע"א, 415|הודעה (אגרות)|6958)); ((תשע"ב, 547|הודעה (אגרות)|7074)); ((תשע"ג, 579|הודעה (אגרות)|7208)); ((תשע"ד, 533|הודעה (אגרות)|7329)); ((תשע"ה, 628|הודעה (אגרות)|7474)); ((תשע"ו, 548|הודעה (אגרות)|7600)); ((תשע"ז, 538|הודעה (אגרות)|7761)); ((תשע"ח, 798|הודעה (אגרות)|7926)); ((תשע"ט, 1826|הודעה (אגרות)|8149)); ((תש"ף, 388|הודעה (אגרות)|8321)); ((תשפ"א, 1476|הודעה (אגרות)|9079)); ((תשפ"ב, 1787|הודעה (אגרות)|9936)); ((תשפ"ה, 1480|הודעה (אגרות)|11817)); ((תשפ"ו, 1012|הודעה (אגרות)|12251)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+#60|סעיף 17]] [[לפקודת הנמלים]], [[סעיף 33 לחוק-יסוד: הממשלה|והסעיפים 14(א) ו-2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], אני מתקין תקנות אלה: <!-- תיקון תשכ"ה ותיקון תשכ"ו החליפו את המונחים "מפקח ימי" ו"בודק ספינות", אך התיקון המאוחר יותר התעלם מהתיקון המוקדם; לפיכך שולב התיקון המאוחר יותר. --> @ 1. הגדרות (תיקון: תשי"ח, תשי"ח-2, תשכ"ה, תשכ"ו) : בתקנות אלה - :- "כלי שיט" - כלי שיט הרשום בישראל למעט סירות משוטים, סירות ספורט וטיול, אסדות, דוברות, וכלי שיט השטים בתחומי המים הפנימיים של המדינה או מימי נמל ולמעט ספינות דיג שארכן פחות מ-14 מטר; :- "קברניט" - רב חובל של כלי השיט או איש הצוות הממלא את מקומו ושבידו הפיקוד על פי דין על כלי השיט אותה שעה; :- "המנהל" - מנהל אגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה; :- "מפקח ימי" ו"בודק ספינות" - (((הוחלפו);)) :- "מנהל המחלקה לשירותים טכניים" - כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; <!-- :- "המפקח" - כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (ימאים), תש"ך-1960]]; :- "מפקח כלי שיט" – כמשמעותו [[בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ"ה-1965]]; --> :- "יומן רשמי" - יומן שנקבע לכלי שיט בהתאם [[לתקנה 2]]. @ 2. קביעת יומן רשמי (תיקון: תשי"ח-2, תשי"ט) : (א) המנהל רשאי לקבוע לכלי שיט יומנים רשמיים משני סוגים: :: (1) לכלי שיט שאינו ספינת דיג ושתפוסתו 100 טונות ומעלה (להלן - אניה); :: (2) לספינת דיג שארכה 14 מטר ומעלה וכן לכלי שיט שתפוסתו פחות מ-100 טונות (להלן - ספינה). : (ב) יומן רשמי יהיה ערוך בטופס ולפי מתכונת שאושרו על ידי שר התחבורה וישא את חותם אגף הספנות והנמלים, משרד התחבורה. @ 3. מסירת יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : יומן רשמי יימסר על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל לקברניטו של כלי השיט. @ 4. חובת מציאות יומן רשמי בכלי שיט : (א) יומן רשמי יימצא בכלי השיט בכל עת אלא אם יש בתקנות אלה הוראה אחרת. : (ב) קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). : (ג) לא יוציא אדם את היומן הרשמי מכלי שיט, אולם הקברניט רשאי להוציאו לשם הצגתו, מסירתו או החלפתו בהתאם להוראות תקנות אלה או לשם הצגתו בפני השלטונות של מדינת חוץ המוסמכים לדרוש את הצגתו. @ 5. פיקוח על יומן רשמי : (א) יומן רשמי יימצא בפיקוחו ובשליטתו של הקברניט. : (ב) לא יוציא קברניט את היומן הרשמי מפיקוחו ומשליטתו, ולא יעבירנו לאחר. : (ג) לא יוציא אדם יומן רשמי מפיקוחו ומשליטתו של הקברניט. @ 6. איסור הפלגה ללא יומן רשמי : (א) לא יפליג ולא יושט כלי שיט אלא אם - :: (1) נמצא בו יומן רשמי בהתאם לתקנות אלה; :: (2) ביומן הרשמי רשומים כל הפרטים והרשומות אשר חובה לרשמם לפני הפלגתו, בהתאם לתקנות אלה. : (ב) קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). @ 7. שמירה על היומן במקרה של נטישת כלי השיט (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : נאלץ צוות כלי שיט לנטשו, עקב סכנת אבדן, חייב הקברניט, במידה והדבר אפשרי ליטול עמו את היומן הרשמי ולהשיבו למנהל המחלקה לשירותים טכניים, או למסרו לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. @ 8. ניהול היומן : יומן רשמי ינוהל על ידי הקברניט או איש צוות המורשה על ידיו לכך. @ 9. רישום מלא ונכון : לא ירשום קברניט או אדם שהורשה על ידיו כאמור [[בתקנה 8]] ביומן רשמי אלא פרטים מלאים ונכונים לגבי כל ענין הטעון רישום לפי תקנות אלה. @ 10. חובת רישום פרטים עם מסירת היומן : עם מסירת יומן רשמי לקברניט כלי שיט, ירשום בו הקברניט פרטים על כלי השיט ותיאורו, פרטי קו הטעינה שלו ושאר הפרטים שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך, על פי טופס היומן הרשמי. @ 11. חובת רישום רשומות במקרים מסויימים : (א) קברניט של אניה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור [[בתקנה 12]]: :: (1) שם קברניט כלי השיט ואם הוחלף - שם הקברניט החדש; :: (2) שמו של כל איש צוות אשר נשכר ושירת כימאי בכלי השיט ונטשו או לא הצטרף אליו בשעת הפלגתו ממקום בישראל או בחוץ לארץ לפני גמר שכירותו; :: (3) כל שינוי בתפקיד של איש מאנשי צוות כלי השיט; :: (4) כל סכסוך עבודה או סכסוך אחר, התפרצות, או קטטה שנתגלעו בכלי השיט, והאמצעים שננקטו לגביהם; :: (5) כל תלונה על ידי שנים או יותר מאנשי צוות כלי השיט על תנאי המגורים, או הציוד, או על טיב המזון או המים, ופרטי כל חקירה בנדון זה ומסקנותיה, וכן פרטי האמצעים שננקטו בנדון זה; :: (6) כל תלונה על ידי איש צוות או אדם אחר הנמצא בכלי השיט על עבירה שנעברה כלפיו; :: (7) כל עבירה שבה הואשם איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, אם על דיני ישראל ואם על דיני מדינת חוץ, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; :: (8) כל עבירה על המשמעת שעבר איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, נסיבותיה והפעולות שננקטו לגביה; :: (9) כל עבירה שבה הואשם אדם המפליג בכלי השיט, תוך כדי ההפלגה, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; :: (10) כל תאונה, פגיעה, חבלה או מחלה שאירעה לאיש מאנשי צוות כלי השיט ולכל אדם המפליג בו או העובד עליו, נסיבותיה, הטיפול בה ומצבו של הנפגע או החולה בתום הטיפול, ובמקרה של הורדת הנפגע או החולה בחוץ לארץ - הסידורים שנעשו לשם הבטחת הטיפול בו; בפסקה זו "מחלה" - מחלה מידבקת או מחלה רצינית, למעט מחלה קלה אשר לא הצריכה אישפוז החולה למשך שלושה ימים לפחות; :: (11) כל מחלה מידבקת או מגפה שפקדה את כלי השיט, פרטי הטיפול בחולים והאמצעים שננקטו להדברתה; :: (12) כל פטירה שאירעה בכלי השיט ונסיבותיה, תאריך ומקום אירועה ופרטי הטיפול בגופת הנפטר; :: (13) פרטי שכרו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע, לרבות הסכומים שנוכו משכרו והיתרה שנשארה לזכותו; :: (14) פרטים על רכושו וחפציו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע ושנותרו בכלי השיט; :: (15) כל נישואין שסודרו בכלי השיט, תאריך הנישואין, שמות הנישאים, פרטי תעודות הזהות שלהם ושם ותואר מסדר הנישואין; :: (16) כל לידה שאירעה בכלי השיט, תאריכה, שם הנולד ושם הוריו; :: (17) כל התנגשות עם כלי שיט אחר, עם קרקע או עם מיתקנים שאירעה לכלי השיט, נסיבותיה, האבידות והנזק שנגרמו על ידיה, בגוף וברכוש, פרטי החקירה בה ומסקנותיה, וכל הליך משפטי הכרוך בה וכל טיפול בכלי השיט בעקבותיה; :: (18) כל תקלה שאירעה לכלי השיט, למנועיו, מיתקניו, ציודו ומכשיריו, נסיבות התקלה, האבידות והנזק בגוף וברכוש שנגרמו על ידיה, האמצעים שננקטו לגביה, פרטי החקירה בה ומסקנותיה וכל דבר אחר הכרוך בה; :: (19) כל בדיקה רשמית של כלי השיט; :: (20) כל תיקון, הנוגע לבטיחות כלי השיט או בטחון הצוות; :: (21) כל מעצר או עיקול של כלי השיט על-פי צו של מוסד משפטי מוסמך, פרטי המעצר, העיקול והתביעה, והטיפול בהם ותוצאותיו; :: (22) כל עיכוב של כלי השיט על ידי שלטונות כל שהם, נסיבותיו, הטיפול בו ותוצאותיו; :: (23) כל כתב מחאה שהוגש לקברניט כלי השיט או על ידיו; :: (24) כל קריאה לעזרה שנתקבלה על ידי כלי השיט, הפעולה שננקטה על ידיו, ובמקרה של אי היענות לקריאה - הסיבה לכך; :: (25) כל שירות הצלה שהגיש כלי השיט, וכן כל שירות הצלה שהוגש לו על ידי כלי שיט אחר, נסיבותיהם, פרטי השירותים, תוצאותיהם וערכם המשוער; :: (26) כל סטיה שסטה כלי השיט ממסלול השיט המיועד ונסיבותיה, וכל החלטה של הקברניט בנדון זה ונימוקיה; :: (27) פרטי כל אימון ותירגול בשימוש בציוד ומכשירים אשר ניתן לצוות כלי השיט; :: (28) מציאות כל אדם שאינו מאנשי צוות כלי השיט, בעליו או שליחו או מן הנוסעים בו והצעדים שננקטו לגביו; :: (29) פרטי שקיעת כלי השיט בעת הפלגתו מנמל בישראל או בחוץ לארץ; :: (30) פרטי קו הטעינה, קיום אטימות המים של כלי השיט, תרגילים ובדיקות, וכן כל פרטים אחרים על מהלך השיט שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך על פי טופס היומן הרשמי; :: (31) שינויים במבנה כלי השיט, כמו כן שינויים בצורת הפעלתו מכלי שיט בעל סיפון סגור לכלי שיט בעל סיפון פתוח ולהיפך. : (ב) קברניט של ספינה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור [[בתקנה 12]] - :: (1) שמו של כל איש צוות המשרת בכלי השיט, פרטי ותנאי שכירותו; :: (2) שמו של כל איש צוות אשר פרש משירותו בכלי השיט כדין, מקום וזמן פרישתו ונסיבותיה, ופרטי השכר וכל תשלום אחר אשר הגיע לו וששולם לו עם הפרישה; :: (3) כל הרשומות המפורטות בפסקאות (4) עד (14) ועד בכלל ובפסקאות (17) עד (28) ועד בכלל, של תקנת משנה (א). @ 12. מועד הרישום : (א) רשומה הטעונה רישום ביומן רשמי בהתאם [[לתקנה 11]], תירשם בו ככל האפשר מיד אחרי אירועו של הדבר שאליו היא מתייחסת, תוך ציון תאריך אירועו. : (ב) לא נעשה הרישום ביום האירוע - יירשם בה התאריך שבו אירע הדבר שנרשם וכן תאריך הרישום. : (ג) רשומה שהמועד שבו יש לרשמה נקבע בטופס היומן הרשמי - תירשם באותו מועד. @ 13. חתימת רשומה : (א) כל רשומה ביומן הרשמי תיחתם בידי הקברניט ובידי החובל הראשון או איש צוות אחר של כלי השיט. : (ב) כל מחיקה, תיקון או שינוי בפרטי השכירות והפיטורים שנעשו ביומן הרשמי יאושרו בחתימתו של איש הצוות הנוגע בדבר ואם לא אושרו כאמור יראו אותם כאילו לא נעשו. : (ג) רשומה המתייחסת למקרה פטירה, מחלה, חבלה או פגיעה, תיחתם על ידי הקברניט ועל ידי רופא כלי השיט, אם יש כזה, ובהעדר רופא - על ידי האחראי לעזרה הרפואית בכלי השיט. @ 13א. אישור העתקי היומן (תיקון: תשי"ח-2, תשכ"ה, תשכ"ו) : מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי לאשר העתקים מן הרשומות שביומן רשמי. @ 14. הצגת יומן רשמי (תיקון: תשי"ח-3, תשכ"ה, תשכ"ו) : (א)(1) קברניט של כלי שיט, שאינו ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי תוך 24 שעות מבואו של כלי השיט - ::: (א) לנמל ישראל - בפני מנהל המחלקה לשירותים טכניים; ::: (ב) לנמל בחוץ לארץ - בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, אם מצוי בו כזה; :: (2) לא מצוי נציג כאמור בפסקה (1)(ב), חייב הקברניט לשלוח, כאמור להלן, בדואר רשום העתק מלא ונכון החתום על ידיו מכל רשומה שנרשמה במסעו האחרון ולציין את דבר המשלוח ביומן הרשמי - ::: (א) לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל הקרוב שבאותה ארץ אם מצוי בה כזה, ואם לא - ::: (ב) לנציג כאמור הקרוב לאותה ארץ. : (ב) קברניט של ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי - :: (1) לפני כל הפלגה למקום הנמצא במרחק של יותר מ-50 מילין מתחום מימי החופין של ישראל, כמו-כן תוך 24 שעות משובו מהפלגה כזאת - בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים; :: (2) בנמל בחוץ לארץ - בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל אם מצוי בו כזה; :: (3) בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים בכל שנה ב-1 באפריל וב-1 באוקטובר ואם בתאריכים אלה כלי השיט היה בהפלגה - מיד עם שובו לנמל או לכל מקום אחר שבחוף בישראל. @ 15. מסירת יומן רשמי למנהל המחלקה לשירותים טכניים (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : (א) שוהה כלי שיט בנמל ישראל יותר מ-24 שעות רצופות, ימסור הקברניט את היומן הרשמי למנהל מחלקה לשירותים טכניים בעת הצגתו לפי [[תקנה 14]]. : (ב) מנהל המחלקה לשירותים טכניים יחזיר לקברניט את היומן אשר נמסר לו כאמור לפני הפלגתו של כלי השיט מאותו נמל. @ 16. מסירת יומן רשמי או הצגתו עם פיטורי הצוות (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : פוטר צוות כלי השיט - חייב הקברניט - כשכלי השיט נמצא בנמל ישראלי - למסור את היומן הרשמי - תוך 24 שעות מעת הפיטורים למפקח ימי, ואם כלי השיט נמצא בחוץ לארץ - להציג את היומן הרשמי בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או לשלוח בדואר רשום העתק כאמור [[בתקנה 14]], תוך ציון דבר המשלוח ביומן הרשמי. @ 17. אישור ההצגה (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : הוצג יומן רשמי כאמור [[בתקנה 14]] [[או 16]], יאושר דבר הצגתו ביומן על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל שבפניו הוצג, בחתימתם ובציון התאריך והשעה של ההצגה. @ 18. החזרת יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : הועבר כלי השיט לבעל אחר, שונה השימוש בו, ניטש או אבד, חייב קברניטו של כלי השיט, להמציא את היומן הרשמי תוך חודש ימים, למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט. @ 19. החלפת יומן רשמי מושחת (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : הושחת יומן רשמי באופן, שלדעת מנהל המחלקה לשירותים טכניים, אין הוא ניתן לשימוש עוד, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים להחליפו בחדש. @ 20. מתן יומן רשמי חדש או הוספת דפים (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : נתמלאו ביומן רשמי כל הדפים המיועדים לרישום, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים - בנמל ישראל, או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל - בנמל בחוץ לארץ, להחליפו בחדש או להוסיף בו דפים הנושאים כל אחד מספר סידורי, חותמו וחתימתו של מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי, הכל לפי הענין. @ 21. אבדן יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : (א) אבד יומן רשמי, יודיע קברניט כלי השיט מיד על האבידה למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט ויצרף להודעתו הצהרה בכתב המפרטת את נסיבות האבדן. : (ב) מסר הקברניט הודעה והצהרה כאמור, וכל אישור נוסף שמנהל המחלקה לשירותים טכניים דרש ממנו, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים ליתן יומן רשמי חדש במקום האבוד. : (ג) נמצא היומן הרשמי שאבד והושב לבעל כלי השיט או קברניטו, חייבים הם להחזירו מיד למנהל המחלקה לשירותים טכניים. @ 22. הגבלת תוקף וביטול (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי בכל עת להגביל את תקפו של יומן רשמי ולבטלו. @ 23. רשות לבדוק יומן רשמי (תיקון: תשכ"ה, תשכ"ו) : (א) המנהל, מנהל המחלקה לשירותים טכניים, נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, קצין משטרת ישראל בדרגת מפקח ומעלה וכל אדם המורשה על ידיהם בכתב, רשאי לעלות על כלי שיט ולבדוק את יומנו הרשמי, וקברניטו של כלי שיט חייב להציגו בפניהם, לפי דרישה. : (ב) לא ימנע אדם את הרשאים לבדוק יומן רשמי כאמור מלעלות על כלי שיט ומלבדוק את יומנו הרשמי ולא יפריעם בכך. @ 24. פטור : המנהל רשאי לפטור בכתב כל כלי שיט או כל סוג של כלי שיט מתחולתן של תקנות אלה, כולן או מקצתן. @ 25. אגרה והצמדה (תיקון: תשל"ז, תשל"ז-2, תשמ"ב, תשמ"ח, תשמ"ט, תשס"ב, תשס"ז, [הודעות]) : (א)(1) עם מסירת יומן רשמי לקברניט אניה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים (((נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש"ח))). :: (2) עם מסירת יומן רשמי לקברניט ספינה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים (((נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש"ח))). : (ב) סכומי האגרות הנקובים בתקנת משנה (א) ישתנו ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום השינוי), לפי שיעור השינוי של מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - המדד) בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי, לעומת המדד שפרסמה בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי הקודם; סכומים שהשתנו כאמור, יעוגלו לשקל החדש השלם הקרוב. @ 26. ענשים : העובר על תקנה מתקנות אלה, דינו - מאסר שלושה חדשים או קנס 50 לירות או שני הענשים כאחד. @ 27. השם : לתקנות אלה ייקרא "תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957". <פרסום> י' בתמוז תשי"ז (9 ביולי 1957) <חתימה> משה כרמל שר התחבורה baqr9has528e8omvoau6bt0h5dd37gj 0 1756045 3086460 2026-10-02T12:00:07Z OpenLawBot 8112 [3086456] תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי"ז-1957 3086460 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי״ז–1957}} {{ח:קטע3||תקנות בדבר יומן רשמי לכלי שיט}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשי״ז, 1630|תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0715.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ח, 554|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0760.pdf}}, {{ח:תיבה|616|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0764.pdf}}, {{ח:תיבה|1036|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0785.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ט, 1039|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0884.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ה, 1416|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1688.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ו, 1591|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1857.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 225|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3608.pdf}}, {{ח:תיבה|1332|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3690.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 1351|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4383.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 88|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5062.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 260|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5153.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 950|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6181.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 335|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6539.pdf}}. הודעות: {{ח:תיבה|תש״ן, 394|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5250.pdf}}, {{ח:תיבה|885|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5282.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 402|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5320.pdf}}, {{ח:תיבה|1032|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5369.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 678|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5415.pdf}}, {{ח:תיבה|1280|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5456.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 302|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5493.pdf}}, {{ח:תיבה|964|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5531.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 330|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5571.pdf}}, {{ח:תיבה|1219|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5615.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 521|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5650.pdf}}, {{ח:תיבה|1619|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5690.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 421|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5729.pdf}}, {{ח:תיבה|1417|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5770.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 330|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5805.pdf}}, {{ח:תיבה|904|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5838.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 268|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5871.pdf}}, {{ח:תיבה|1005|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5909.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 322|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5949.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 258|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6015.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 935|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6115.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 316|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6145.pdf}}, {{ח:תיבה|956|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6168.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 434|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6221.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 356|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6453.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 419|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6548.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 247|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6631.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 309|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6738.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 309|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6840.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 415|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6958.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 547|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7074.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 579|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7208.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 533|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7329.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 628|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7474.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 548|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7600.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 538|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7761.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 798|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7926.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1826|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8149.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 388|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8321.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1476|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9079.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1787|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9936.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 1480|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11817.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 1012|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12251.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 60|סעיף 17}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים}}, {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הממשלה#סעיף 33|והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשי״ח, תשי״ח־2, תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי שיט“ – כלי שיט הרשום בישראל למעט סירות משוטים, סירות ספורט וטיול, אסדות, דוברות, וכלי שיט השטים בתחומי המים הפנימיים של המדינה או מימי נמל ולמעט ספינות דיג שארכן פחות מ־14 מטר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קברניט“ – רב חובל של כלי השיט או איש הצוות הממלא את מקומו ושבידו הפיקוד על פי דין על כלי השיט אותה שעה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – מנהל אגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפקח ימי“ ו”בודק ספינות“ – {{ח:הערה|(הוחלפו);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל המחלקה לשירותים טכניים“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (בטיחות השיט)|בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ״ה–1965}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יומן רשמי“ – יומן שנקבע לכלי שיט בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 2|לתקנה 2}}. {{ח:סעיף|2|קביעת יומן רשמי|תיקון: תשי״ח־2, תשי״ט}} {{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי לקבוע לכלי שיט יומנים רשמיים משני סוגים: {{ח:תתת|(1)}} לכלי שיט שאינו ספינת דיג ושתפוסתו 100 טונות ומעלה (להלן – אניה); {{ח:תתת|(2)}} לספינת דיג שארכה 14 מטר ומעלה וכן לכלי שיט שתפוסתו פחות מ־100 טונות (להלן – ספינה). {{ח:תת|(ב)}} יומן רשמי יהיה ערוך בטופס ולפי מתכונת שאושרו על ידי שר התחבורה וישא את חותם אגף הספנות והנמלים, משרד התחבורה. {{ח:סעיף|3|מסירת יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} יומן רשמי יימסר על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל לקברניטו של כלי השיט. {{ח:סעיף|4|חובת מציאות יומן רשמי בכלי שיט}} {{ח:תת|(א)}} יומן רשמי יימצא בכלי השיט בכל עת אלא אם יש בתקנות אלה הוראה אחרת. {{ח:תת|(ב)}} קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). {{ח:תת|(ג)}} לא יוציא אדם את היומן הרשמי מכלי שיט, אולם הקברניט רשאי להוציאו לשם הצגתו, מסירתו או החלפתו בהתאם להוראות תקנות אלה או לשם הצגתו בפני השלטונות של מדינת חוץ המוסמכים לדרוש את הצגתו. {{ח:סעיף|5|פיקוח על יומן רשמי}} {{ח:תת|(א)}} יומן רשמי יימצא בפיקוחו ובשליטתו של הקברניט. {{ח:תת|(ב)}} לא יוציא קברניט את היומן הרשמי מפיקוחו ומשליטתו, ולא יעבירנו לאחר. {{ח:תת|(ג)}} לא יוציא אדם יומן רשמי מפיקוחו ומשליטתו של הקברניט. {{ח:סעיף|6|איסור הפלגה ללא יומן רשמי}} {{ח:תת|(א)}} לא יפליג ולא יושט כלי שיט אלא אם – {{ח:תתת|(1)}} נמצא בו יומן רשמי בהתאם לתקנות אלה; {{ח:תתת|(2)}} ביומן הרשמי רשומים כל הפרטים והרשומות אשר חובה לרשמם לפני הפלגתו, בהתאם לתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). {{ח:סעיף|7|שמירה על היומן במקרה של נטישת כלי השיט|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} נאלץ צוות כלי שיט לנטשו, עקב סכנת אבדן, חייב הקברניט, במידה והדבר אפשרי ליטול עמו את היומן הרשמי ולהשיבו למנהל המחלקה לשירותים טכניים, או למסרו לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. {{ח:סעיף|8|ניהול היומן}} {{ח:ת}} יומן רשמי ינוהל על ידי הקברניט או איש צוות המורשה על ידיו לכך. {{ח:סעיף|9|רישום מלא ונכון}} {{ח:ת}} לא ירשום קברניט או אדם שהורשה על ידיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8}} ביומן רשמי אלא פרטים מלאים ונכונים לגבי כל ענין הטעון רישום לפי תקנות אלה. {{ח:סעיף|10|חובת רישום פרטים עם מסירת היומן}} {{ח:ת}} עם מסירת יומן רשמי לקברניט כלי שיט, ירשום בו הקברניט פרטים על כלי השיט ותיאורו, פרטי קו הטעינה שלו ושאר הפרטים שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך, על פי טופס היומן הרשמי. {{ח:סעיף|11|חובת רישום רשומות במקרים מסויימים}} {{ח:תת|(א)}} קברניט של אניה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12}}: {{ח:תתת|(1)}} שם קברניט כלי השיט ואם הוחלף – שם הקברניט החדש; {{ח:תתת|(2)}} שמו של כל איש צוות אשר נשכר ושירת כימאי בכלי השיט ונטשו או לא הצטרף אליו בשעת הפלגתו ממקום בישראל או בחוץ לארץ לפני גמר שכירותו; {{ח:תתת|(3)}} כל שינוי בתפקיד של איש מאנשי צוות כלי השיט; {{ח:תתת|(4)}} כל סכסוך עבודה או סכסוך אחר, התפרצות, או קטטה שנתגלעו בכלי השיט, והאמצעים שננקטו לגביהם; {{ח:תתת|(5)}} כל תלונה על ידי שנים או יותר מאנשי צוות כלי השיט על תנאי המגורים, או הציוד, או על טיב המזון או המים, ופרטי כל חקירה בנדון זה ומסקנותיה, וכן פרטי האמצעים שננקטו בנדון זה; {{ח:תתת|(6)}} כל תלונה על ידי איש צוות או אדם אחר הנמצא בכלי השיט על עבירה שנעברה כלפיו; {{ח:תתת|(7)}} כל עבירה שבה הואשם איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, אם על דיני ישראל ואם על דיני מדינת חוץ, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; {{ח:תתת|(8)}} כל עבירה על המשמעת שעבר איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, נסיבותיה והפעולות שננקטו לגביה; {{ח:תתת|(9)}} כל עבירה שבה הואשם אדם המפליג בכלי השיט, תוך כדי ההפלגה, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; {{ח:תתת|(10)}} כל תאונה, פגיעה, חבלה או מחלה שאירעה לאיש מאנשי צוות כלי השיט ולכל אדם המפליג בו או העובד עליו, נסיבותיה, הטיפול בה ומצבו של הנפגע או החולה בתום הטיפול, ובמקרה של הורדת הנפגע או החולה בחוץ לארץ – הסידורים שנעשו לשם הבטחת הטיפול בו; בפסקה זו ”מחלה“ – מחלה מידבקת או מחלה רצינית, למעט מחלה קלה אשר לא הצריכה אישפוז החולה למשך שלושה ימים לפחות; {{ח:תתת|(11)}} כל מחלה מידבקת או מגפה שפקדה את כלי השיט, פרטי הטיפול בחולים והאמצעים שננקטו להדברתה; {{ח:תתת|(12)}} כל פטירה שאירעה בכלי השיט ונסיבותיה, תאריך ומקום אירועה ופרטי הטיפול בגופת הנפטר; {{ח:תתת|(13)}} פרטי שכרו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע, לרבות הסכומים שנוכו משכרו והיתרה שנשארה לזכותו; {{ח:תתת|(14)}} פרטים על רכושו וחפציו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע ושנותרו בכלי השיט; {{ח:תתת|(15)}} כל נישואין שסודרו בכלי השיט, תאריך הנישואין, שמות הנישאים, פרטי תעודות הזהות שלהם ושם ותואר מסדר הנישואין; {{ח:תתת|(16)}} כל לידה שאירעה בכלי השיט, תאריכה, שם הנולד ושם הוריו; {{ח:תתת|(17)}} כל התנגשות עם כלי שיט אחר, עם קרקע או עם מיתקנים שאירעה לכלי השיט, נסיבותיה, האבידות והנזק שנגרמו על ידיה, בגוף וברכוש, פרטי החקירה בה ומסקנותיה, וכל הליך משפטי הכרוך בה וכל טיפול בכלי השיט בעקבותיה; {{ח:תתת|(18)}} כל תקלה שאירעה לכלי השיט, למנועיו, מיתקניו, ציודו ומכשיריו, נסיבות התקלה, האבידות והנזק בגוף וברכוש שנגרמו על ידיה, האמצעים שננקטו לגביה, פרטי החקירה בה ומסקנותיה וכל דבר אחר הכרוך בה; {{ח:תתת|(19)}} כל בדיקה רשמית של כלי השיט; {{ח:תתת|(20)}} כל תיקון, הנוגע לבטיחות כלי השיט או בטחון הצוות; {{ח:תתת|(21)}} כל מעצר או עיקול של כלי השיט על־פי צו של מוסד משפטי מוסמך, פרטי המעצר, העיקול והתביעה, והטיפול בהם ותוצאותיו; {{ח:תתת|(22)}} כל עיכוב של כלי השיט על ידי שלטונות כל שהם, נסיבותיו, הטיפול בו ותוצאותיו; {{ח:תתת|(23)}} כל כתב מחאה שהוגש לקברניט כלי השיט או על ידיו; {{ח:תתת|(24)}} כל קריאה לעזרה שנתקבלה על ידי כלי השיט, הפעולה שננקטה על ידיו, ובמקרה של אי היענות לקריאה – הסיבה לכך; {{ח:תתת|(25)}} כל שירות הצלה שהגיש כלי השיט, וכן כל שירות הצלה שהוגש לו על ידי כלי שיט אחר, נסיבותיהם, פרטי השירותים, תוצאותיהם וערכם המשוער; {{ח:תתת|(26)}} כל סטיה שסטה כלי השיט ממסלול השיט המיועד ונסיבותיה, וכל החלטה של הקברניט בנדון זה ונימוקיה; {{ח:תתת|(27)}} פרטי כל אימון ותירגול בשימוש בציוד ומכשירים אשר ניתן לצוות כלי השיט; {{ח:תתת|(28)}} מציאות כל אדם שאינו מאנשי צוות כלי השיט, בעליו או שליחו או מן הנוסעים בו והצעדים שננקטו לגביו; {{ח:תתת|(29)}} פרטי שקיעת כלי השיט בעת הפלגתו מנמל בישראל או בחוץ לארץ; {{ח:תתת|(30)}} פרטי קו הטעינה, קיום אטימות המים של כלי השיט, תרגילים ובדיקות, וכן כל פרטים אחרים על מהלך השיט שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך על פי טופס היומן הרשמי; {{ח:תתת|(31)}} שינויים במבנה כלי השיט, כמו כן שינויים בצורת הפעלתו מכלי שיט בעל סיפון סגור לכלי שיט בעל סיפון פתוח ולהיפך. {{ח:תת|(ב)}} קברניט של ספינה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12}} – {{ח:תתת|(1)}} שמו של כל איש צוות המשרת בכלי השיט, פרטי ותנאי שכירותו; {{ח:תתת|(2)}} שמו של כל איש צוות אשר פרש משירותו בכלי השיט כדין, מקום וזמן פרישתו ונסיבותיה, ופרטי השכר וכל תשלום אחר אשר הגיע לו וששולם לו עם הפרישה; {{ח:תתת|(3)}} כל הרשומות המפורטות בפסקאות (4) עד (14) ועד בכלל ובפסקאות (17) עד (28) ועד בכלל, של תקנת משנה (א). {{ח:סעיף|12|מועד הרישום}} {{ח:תת|(א)}} רשומה הטעונה רישום ביומן רשמי בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 11|לתקנה 11}}, תירשם בו ככל האפשר מיד אחרי אירועו של הדבר שאליו היא מתייחסת, תוך ציון תאריך אירועו. {{ח:תת|(ב)}} לא נעשה הרישום ביום האירוע – יירשם בה התאריך שבו אירע הדבר שנרשם וכן תאריך הרישום. {{ח:תת|(ג)}} רשומה שהמועד שבו יש לרשמה נקבע בטופס היומן הרשמי – תירשם באותו מועד. {{ח:סעיף|13|חתימת רשומה}} {{ח:תת|(א)}} כל רשומה ביומן הרשמי תיחתם בידי הקברניט ובידי החובל הראשון או איש צוות אחר של כלי השיט. {{ח:תת|(ב)}} כל מחיקה, תיקון או שינוי בפרטי השכירות והפיטורים שנעשו ביומן הרשמי יאושרו בחתימתו של איש הצוות הנוגע בדבר ואם לא אושרו כאמור יראו אותם כאילו לא נעשו. {{ח:תת|(ג)}} רשומה המתייחסת למקרה פטירה, מחלה, חבלה או פגיעה, תיחתם על ידי הקברניט ועל ידי רופא כלי השיט, אם יש כזה, ובהעדר רופא – על ידי האחראי לעזרה הרפואית בכלי השיט. {{ח:סעיף|13א|אישור העתקי היומן|תיקון: תשי״ח־2, תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי לאשר העתקים מן הרשומות שביומן רשמי. {{ח:סעיף|14|הצגת יומן רשמי|תיקון: תשי״ח־3, תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)|(1)}} קברניט של כלי שיט, שאינו ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי תוך 24 שעות מבואו של כלי השיט – {{ח:תתתת|(א)}} לנמל ישראל – בפני מנהל המחלקה לשירותים טכניים; {{ח:תתתת|(ב)}} לנמל בחוץ לארץ – בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, אם מצוי בו כזה; {{ח:תתת|(2)}} לא מצוי נציג כאמור בפסקה (1)(ב), חייב הקברניט לשלוח, כאמור להלן, בדואר רשום העתק מלא ונכון החתום על ידיו מכל רשומה שנרשמה במסעו האחרון ולציין את דבר המשלוח ביומן הרשמי – {{ח:תתתת|(א)}} לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל הקרוב שבאותה ארץ אם מצוי בה כזה, ואם לא – {{ח:תתתת|(ב)}} לנציג כאמור הקרוב לאותה ארץ. {{ח:תת|(ב)}} קברניט של ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי – {{ח:תתת|(1)}} לפני כל הפלגה למקום הנמצא במרחק של יותר מ־50 מילין מתחום מימי החופין של ישראל, כמו־כן תוך 24 שעות משובו מהפלגה כזאת – בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים; {{ח:תתת|(2)}} בנמל בחוץ לארץ – בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל אם מצוי בו כזה; {{ח:תתת|(3)}} בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים בכל שנה ב־1 באפריל וב־1 באוקטובר ואם בתאריכים אלה כלי השיט היה בהפלגה – מיד עם שובו לנמל או לכל מקום אחר שבחוף בישראל. {{ח:סעיף|15|מסירת יומן רשמי למנהל המחלקה לשירותים טכניים|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)}} שוהה כלי שיט בנמל ישראל יותר מ־24 שעות רצופות, ימסור הקברניט את היומן הרשמי למנהל מחלקה לשירותים טכניים בעת הצגתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|תקנה 14}}. {{ח:תת|(ב)}} מנהל המחלקה לשירותים טכניים יחזיר לקברניט את היומן אשר נמסר לו כאמור לפני הפלגתו של כלי השיט מאותו נמל. {{ח:סעיף|16|מסירת יומן רשמי או הצגתו עם פיטורי הצוות|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} פוטר צוות כלי השיט – חייב הקברניט – כשכלי השיט נמצא בנמל ישראלי – למסור את היומן הרשמי – תוך 24 שעות מעת הפיטורים למפקח ימי, ואם כלי השיט נמצא בחוץ לארץ – להציג את היומן הרשמי בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או לשלוח בדואר רשום העתק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}}, תוך ציון דבר המשלוח ביומן הרשמי. {{ח:סעיף|17|אישור ההצגה|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} הוצג יומן רשמי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}} {{ח:פנימי|סעיף 16|או 16}}, יאושר דבר הצגתו ביומן על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל שבפניו הוצג, בחתימתם ובציון התאריך והשעה של ההצגה. {{ח:סעיף|18|החזרת יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} הועבר כלי השיט לבעל אחר, שונה השימוש בו, ניטש או אבד, חייב קברניטו של כלי השיט, להמציא את היומן הרשמי תוך חודש ימים, למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט. {{ח:סעיף|19|החלפת יומן רשמי מושחת|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} הושחת יומן רשמי באופן, שלדעת מנהל המחלקה לשירותים טכניים, אין הוא ניתן לשימוש עוד, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים להחליפו בחדש. {{ח:סעיף|20|מתן יומן רשמי חדש או הוספת דפים|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} נתמלאו ביומן רשמי כל הדפים המיועדים לרישום, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים – בנמל ישראל, או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל – בנמל בחוץ לארץ, להחליפו בחדש או להוסיף בו דפים הנושאים כל אחד מספר סידורי, חותמו וחתימתו של מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי, הכל לפי הענין. {{ח:סעיף|21|אבדן יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)}} אבד יומן רשמי, יודיע קברניט כלי השיט מיד על האבידה למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט ויצרף להודעתו הצהרה בכתב המפרטת את נסיבות האבדן. {{ח:תת|(ב)}} מסר הקברניט הודעה והצהרה כאמור, וכל אישור נוסף שמנהל המחלקה לשירותים טכניים דרש ממנו, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים ליתן יומן רשמי חדש במקום האבוד. {{ח:תת|(ג)}} נמצא היומן הרשמי שאבד והושב לבעל כלי השיט או קברניטו, חייבים הם להחזירו מיד למנהל המחלקה לשירותים טכניים. {{ח:סעיף|22|הגבלת תוקף וביטול|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי בכל עת להגביל את תקפו של יומן רשמי ולבטלו. {{ח:סעיף|23|רשות לבדוק יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)}} המנהל, מנהל המחלקה לשירותים טכניים, נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, קצין משטרת ישראל בדרגת מפקח ומעלה וכל אדם המורשה על ידיהם בכתב, רשאי לעלות על כלי שיט ולבדוק את יומנו הרשמי, וקברניטו של כלי שיט חייב להציגו בפניהם, לפי דרישה. {{ח:תת|(ב)}} לא ימנע אדם את הרשאים לבדוק יומן רשמי כאמור מלעלות על כלי שיט ומלבדוק את יומנו הרשמי ולא יפריעם בכך. {{ח:סעיף|24|פטור}} {{ח:ת}} המנהל רשאי לפטור בכתב כל כלי שיט או כל סוג של כלי שיט מתחולתן של תקנות אלה, כולן או מקצתן. {{ח:סעיף|25|אגרה והצמדה|תיקון: תשל״ז, תשל״ז־2, תשמ״ב, תשמ״ח, תשמ״ט, תשס״ב, תשס״ז, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)|(1)}} עם מסירת יומן רשמי לקברניט אניה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש״ח)}}. {{ח:תתת|(2)}} עם מסירת יומן רשמי לקברניט ספינה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש״ח)}}. {{ח:תת|(ב)}} סכומי האגרות הנקובים בתקנת משנה (א) ישתנו ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור השינוי של מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד) בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי, לעומת המדד שפרסמה בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי הקודם; סכומים שהשתנו כאמור, יעוגלו לשקל החדש השלם הקרוב. {{ח:סעיף|26|ענשים}} {{ח:ת}} העובר על תקנה מתקנות אלה, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס 50 לירות או שני הענשים כאחד. {{ח:סעיף|27|השם}} {{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי״ז–1957“. {{ח:חתימות|י׳ בתמוז תשי״ז (9 ביולי 1957)}} * '''משה כרמל'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 1nfxcml1p0lafui82k9ximmqyd00h2w 3086470 3086460 2026-10-02T13:00:09Z OpenLawBot 8112 [3086469] 3086470 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי״ז–1957}} {{ח:קטע3||תקנות בדבר יומן רשמי לכלי שיט}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשי״ז, 1630|תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0715.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ח, 554|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0760.pdf}}, {{ח:תיבה|616|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0764.pdf}}, {{ח:תיבה|1036|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0785.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ט, 1039|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-0884.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ה, 1416|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1688.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ו, 1591|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1857.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 225|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3608.pdf}}, {{ח:תיבה|1332|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-3690.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 1351|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4383.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ח, 88|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5062.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 260|תיקון מס׳ 2|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5153.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 950|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6181.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 335|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6539.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|תש״ן, 394|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5250.pdf}}, {{ח:תיבה|885|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5282.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 402|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5320.pdf}}, {{ח:תיבה|1032|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5369.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 678|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5415.pdf}}, {{ח:תיבה|1280|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5456.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ג, 302|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5493.pdf}}, {{ח:תיבה|964|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5531.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ד, 330|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5571.pdf}}, {{ח:תיבה|1219|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5615.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 521|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5650.pdf}}, {{ח:תיבה|1619|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5690.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 421|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5729.pdf}}, {{ח:תיבה|1417|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5770.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 330|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5805.pdf}}, {{ח:תיבה|904|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5838.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 268|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5871.pdf}}, {{ח:תיבה|1005|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5909.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 322|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5949.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ס, 258|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6015.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 935|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6115.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 316|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6145.pdf}}, {{ח:תיבה|956|הודעה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6168.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 434|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6221.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 356|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6453.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ז, 419|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6548.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 247|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6631.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 309|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6738.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 309|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6840.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 415|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6958.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 547|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7074.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 579|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7208.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 533|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7329.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 628|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7474.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 548|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7600.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 538|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7761.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 798|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7926.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1826|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8149.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 388|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8321.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 1476|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9079.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1787|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9936.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 1480|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11817.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 1012|הודעה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12251.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 60|סעיף 17}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים}}, {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הממשלה#סעיף 33|והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, אני מתקין תקנות אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשי״ח, תשי״ח־2, תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} בתקנות אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כלי שיט“ – כלי שיט הרשום בישראל למעט סירות משוטים, סירות ספורט וטיול, אסדות, דוברות, וכלי שיט השטים בתחומי המים הפנימיים של המדינה או מימי נמל ולמעט ספינות דיג שארכן פחות מ־14 מטר; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קברניט“ – רב חובל של כלי השיט או איש הצוות הממלא את מקומו ושבידו הפיקוד על פי דין על כלי השיט אותה שעה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – מנהל אגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפקח ימי“ ו”בודק ספינות“ – {{ח:הערה|(הוחלפו);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל המחלקה לשירותים טכניים“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות הנמלים (בטיחות השיט)|בתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשכ״ה–1965}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יומן רשמי“ – יומן שנקבע לכלי שיט בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 2|לתקנה 2}}. {{ח:סעיף|2|קביעת יומן רשמי|תיקון: תשי״ח־2, תשי״ט}} {{ח:תת|(א)}} המנהל רשאי לקבוע לכלי שיט יומנים רשמיים משני סוגים: {{ח:תתת|(1)}} לכלי שיט שאינו ספינת דיג ושתפוסתו 100 טונות ומעלה (להלן – אניה); {{ח:תתת|(2)}} לספינת דיג שארכה 14 מטר ומעלה וכן לכלי שיט שתפוסתו פחות מ־100 טונות (להלן – ספינה). {{ח:תת|(ב)}} יומן רשמי יהיה ערוך בטופס ולפי מתכונת שאושרו על ידי שר התחבורה וישא את חותם אגף הספנות והנמלים, משרד התחבורה. {{ח:סעיף|3|מסירת יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} יומן רשמי יימסר על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל לקברניטו של כלי השיט. {{ח:סעיף|4|חובת מציאות יומן רשמי בכלי שיט}} {{ח:תת|(א)}} יומן רשמי יימצא בכלי השיט בכל עת אלא אם יש בתקנות אלה הוראה אחרת. {{ח:תת|(ב)}} קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). {{ח:תת|(ג)}} לא יוציא אדם את היומן הרשמי מכלי שיט, אולם הקברניט רשאי להוציאו לשם הצגתו, מסירתו או החלפתו בהתאם להוראות תקנות אלה או לשם הצגתו בפני השלטונות של מדינת חוץ המוסמכים לדרוש את הצגתו. {{ח:סעיף|5|פיקוח על יומן רשמי}} {{ח:תת|(א)}} יומן רשמי יימצא בפיקוחו ובשליטתו של הקברניט. {{ח:תת|(ב)}} לא יוציא קברניט את היומן הרשמי מפיקוחו ומשליטתו, ולא יעבירנו לאחר. {{ח:תת|(ג)}} לא יוציא אדם יומן רשמי מפיקוחו ומשליטתו של הקברניט. {{ח:סעיף|6|איסור הפלגה ללא יומן רשמי}} {{ח:תת|(א)}} לא יפליג ולא יושט כלי שיט אלא אם – {{ח:תתת|(1)}} נמצא בו יומן רשמי בהתאם לתקנות אלה; {{ח:תתת|(2)}} ביומן הרשמי רשומים כל הפרטים והרשומות אשר חובה לרשמם לפני הפלגתו, בהתאם לתקנות אלה. {{ח:תת|(ב)}} קברניטו של כלי השיט חייב למלא אחרי הוראות תקנת משנה (א). {{ח:סעיף|7|שמירה על היומן במקרה של נטישת כלי השיט|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} נאלץ צוות כלי שיט לנטשו, עקב סכנת אבדן, חייב הקברניט, במידה והדבר אפשרי ליטול עמו את היומן הרשמי ולהשיבו למנהל המחלקה לשירותים טכניים, או למסרו לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. {{ח:סעיף|8|ניהול היומן}} {{ח:ת}} יומן רשמי ינוהל על ידי הקברניט או איש צוות המורשה על ידיו לכך. {{ח:סעיף|9|רישום מלא ונכון}} {{ח:ת}} לא ירשום קברניט או אדם שהורשה על ידיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 8|בתקנה 8}} ביומן רשמי אלא פרטים מלאים ונכונים לגבי כל ענין הטעון רישום לפי תקנות אלה. {{ח:סעיף|10|חובת רישום פרטים עם מסירת היומן}} {{ח:ת}} עם מסירת יומן רשמי לקברניט כלי שיט, ירשום בו הקברניט פרטים על כלי השיט ותיאורו, פרטי קו הטעינה שלו ושאר הפרטים שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך, על פי טופס היומן הרשמי. {{ח:סעיף|11|חובת רישום רשומות במקרים מסויימים}} {{ח:תת|(א)}} קברניט של אניה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12}}: {{ח:תתת|(1)}} שם קברניט כלי השיט ואם הוחלף – שם הקברניט החדש; {{ח:תתת|(2)}} שמו של כל איש צוות אשר נשכר ושירת כימאי בכלי השיט ונטשו או לא הצטרף אליו בשעת הפלגתו ממקום בישראל או בחוץ לארץ לפני גמר שכירותו; {{ח:תתת|(3)}} כל שינוי בתפקיד של איש מאנשי צוות כלי השיט; {{ח:תתת|(4)}} כל סכסוך עבודה או סכסוך אחר, התפרצות, או קטטה שנתגלעו בכלי השיט, והאמצעים שננקטו לגביהם; {{ח:תתת|(5)}} כל תלונה על ידי שנים או יותר מאנשי צוות כלי השיט על תנאי המגורים, או הציוד, או על טיב המזון או המים, ופרטי כל חקירה בנדון זה ומסקנותיה, וכן פרטי האמצעים שננקטו בנדון זה; {{ח:תתת|(6)}} כל תלונה על ידי איש צוות או אדם אחר הנמצא בכלי השיט על עבירה שנעברה כלפיו; {{ח:תתת|(7)}} כל עבירה שבה הואשם איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, אם על דיני ישראל ואם על דיני מדינת חוץ, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; {{ח:תתת|(8)}} כל עבירה על המשמעת שעבר איש מאנשי צוות כלי השיט בתקופת שירותו, נסיבותיה והפעולות שננקטו לגביה; {{ח:תתת|(9)}} כל עבירה שבה הואשם אדם המפליג בכלי השיט, תוך כדי ההפלגה, הליכי החקירה והמשפט הכרוכים בעבירה ופסק הדין שנפסק, או כל החלטה אחרת שניתנה לגביה; {{ח:תתת|(10)}} כל תאונה, פגיעה, חבלה או מחלה שאירעה לאיש מאנשי צוות כלי השיט ולכל אדם המפליג בו או העובד עליו, נסיבותיה, הטיפול בה ומצבו של הנפגע או החולה בתום הטיפול, ובמקרה של הורדת הנפגע או החולה בחוץ לארץ – הסידורים שנעשו לשם הבטחת הטיפול בו; בפסקה זו ”מחלה“ – מחלה מידבקת או מחלה רצינית, למעט מחלה קלה אשר לא הצריכה אישפוז החולה למשך שלושה ימים לפחות; {{ח:תתת|(11)}} כל מחלה מידבקת או מגפה שפקדה את כלי השיט, פרטי הטיפול בחולים והאמצעים שננקטו להדברתה; {{ח:תתת|(12)}} כל פטירה שאירעה בכלי השיט ונסיבותיה, תאריך ומקום אירועה ופרטי הטיפול בגופת הנפטר; {{ח:תתת|(13)}} פרטי שכרו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע, לרבות הסכומים שנוכו משכרו והיתרה שנשארה לזכותו; {{ח:תתת|(14)}} פרטים על רכושו וחפציו של כל איש צוות שנפטר במשך תקופת המסע ושנותרו בכלי השיט; {{ח:תתת|(15)}} כל נישואין שסודרו בכלי השיט, תאריך הנישואין, שמות הנישאים, פרטי תעודות הזהות שלהם ושם ותואר מסדר הנישואין; {{ח:תתת|(16)}} כל לידה שאירעה בכלי השיט, תאריכה, שם הנולד ושם הוריו; {{ח:תתת|(17)}} כל התנגשות עם כלי שיט אחר, עם קרקע או עם מיתקנים שאירעה לכלי השיט, נסיבותיה, האבידות והנזק שנגרמו על ידיה, בגוף וברכוש, פרטי החקירה בה ומסקנותיה, וכל הליך משפטי הכרוך בה וכל טיפול בכלי השיט בעקבותיה; {{ח:תתת|(18)}} כל תקלה שאירעה לכלי השיט, למנועיו, מיתקניו, ציודו ומכשיריו, נסיבות התקלה, האבידות והנזק בגוף וברכוש שנגרמו על ידיה, האמצעים שננקטו לגביה, פרטי החקירה בה ומסקנותיה וכל דבר אחר הכרוך בה; {{ח:תתת|(19)}} כל בדיקה רשמית של כלי השיט; {{ח:תתת|(20)}} כל תיקון, הנוגע לבטיחות כלי השיט או בטחון הצוות; {{ח:תתת|(21)}} כל מעצר או עיקול של כלי השיט על־פי צו של מוסד משפטי מוסמך, פרטי המעצר, העיקול והתביעה, והטיפול בהם ותוצאותיו; {{ח:תתת|(22)}} כל עיכוב של כלי השיט על ידי שלטונות כל שהם, נסיבותיו, הטיפול בו ותוצאותיו; {{ח:תתת|(23)}} כל כתב מחאה שהוגש לקברניט כלי השיט או על ידיו; {{ח:תתת|(24)}} כל קריאה לעזרה שנתקבלה על ידי כלי השיט, הפעולה שננקטה על ידיו, ובמקרה של אי היענות לקריאה – הסיבה לכך; {{ח:תתת|(25)}} כל שירות הצלה שהגיש כלי השיט, וכן כל שירות הצלה שהוגש לו על ידי כלי שיט אחר, נסיבותיהם, פרטי השירותים, תוצאותיהם וערכם המשוער; {{ח:תתת|(26)}} כל סטיה שסטה כלי השיט ממסלול השיט המיועד ונסיבותיה, וכל החלטה של הקברניט בנדון זה ונימוקיה; {{ח:תתת|(27)}} פרטי כל אימון ותירגול בשימוש בציוד ומכשירים אשר ניתן לצוות כלי השיט; {{ח:תתת|(28)}} מציאות כל אדם שאינו מאנשי צוות כלי השיט, בעליו או שליחו או מן הנוסעים בו והצעדים שננקטו לגביו; {{ח:תתת|(29)}} פרטי שקיעת כלי השיט בעת הפלגתו מנמל בישראל או בחוץ לארץ; {{ח:תתת|(30)}} פרטי קו הטעינה, קיום אטימות המים של כלי השיט, תרגילים ובדיקות, וכן כל פרטים אחרים על מהלך השיט שמילוים נדרש בדפים המיועדים לכך על פי טופס היומן הרשמי; {{ח:תתת|(31)}} שינויים במבנה כלי השיט, כמו כן שינויים בצורת הפעלתו מכלי שיט בעל סיפון סגור לכלי שיט בעל סיפון פתוח ולהיפך. {{ח:תת|(ב)}} קברניט של ספינה חייב לרשום ביומן הרשמי רשומות לגבי הענינים המפורטים להלן, במועד כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בתקנה 12}} – {{ח:תתת|(1)}} שמו של כל איש צוות המשרת בכלי השיט, פרטי ותנאי שכירותו; {{ח:תתת|(2)}} שמו של כל איש צוות אשר פרש משירותו בכלי השיט כדין, מקום וזמן פרישתו ונסיבותיה, ופרטי השכר וכל תשלום אחר אשר הגיע לו וששולם לו עם הפרישה; {{ח:תתת|(3)}} כל הרשומות המפורטות בפסקאות (4) עד (14) ועד בכלל ובפסקאות (17) עד (28) ועד בכלל, של תקנת משנה (א). {{ח:סעיף|12|מועד הרישום}} {{ח:תת|(א)}} רשומה הטעונה רישום ביומן רשמי בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 11|לתקנה 11}}, תירשם בו ככל האפשר מיד אחרי אירועו של הדבר שאליו היא מתייחסת, תוך ציון תאריך אירועו. {{ח:תת|(ב)}} לא נעשה הרישום ביום האירוע – יירשם בה התאריך שבו אירע הדבר שנרשם וכן תאריך הרישום. {{ח:תת|(ג)}} רשומה שהמועד שבו יש לרשמה נקבע בטופס היומן הרשמי – תירשם באותו מועד. {{ח:סעיף|13|חתימת רשומה}} {{ח:תת|(א)}} כל רשומה ביומן הרשמי תיחתם בידי הקברניט ובידי החובל הראשון או איש צוות אחר של כלי השיט. {{ח:תת|(ב)}} כל מחיקה, תיקון או שינוי בפרטי השכירות והפיטורים שנעשו ביומן הרשמי יאושרו בחתימתו של איש הצוות הנוגע בדבר ואם לא אושרו כאמור יראו אותם כאילו לא נעשו. {{ח:תת|(ג)}} רשומה המתייחסת למקרה פטירה, מחלה, חבלה או פגיעה, תיחתם על ידי הקברניט ועל ידי רופא כלי השיט, אם יש כזה, ובהעדר רופא – על ידי האחראי לעזרה הרפואית בכלי השיט. {{ח:סעיף|13א|אישור העתקי היומן|תיקון: תשי״ח־2, תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי לאשר העתקים מן הרשומות שביומן רשמי. {{ח:סעיף|14|הצגת יומן רשמי|תיקון: תשי״ח־3, תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)|(1)}} קברניט של כלי שיט, שאינו ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי תוך 24 שעות מבואו של כלי השיט – {{ח:תתתת|(א)}} לנמל ישראל – בפני מנהל המחלקה לשירותים טכניים; {{ח:תתתת|(ב)}} לנמל בחוץ לארץ – בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, אם מצוי בו כזה; {{ח:תתת|(2)}} לא מצוי נציג כאמור בפסקה (1)(ב), חייב הקברניט לשלוח, כאמור להלן, בדואר רשום העתק מלא ונכון החתום על ידיו מכל רשומה שנרשמה במסעו האחרון ולציין את דבר המשלוח ביומן הרשמי – {{ח:תתתת|(א)}} לנציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל הקרוב שבאותה ארץ אם מצוי בה כזה, ואם לא – {{ח:תתתת|(ב)}} לנציג כאמור הקרוב לאותה ארץ. {{ח:תת|(ב)}} קברניט של ספינת דיג, חייב להציג את היומן הרשמי – {{ח:תתת|(1)}} לפני כל הפלגה למקום הנמצא במרחק של יותר מ־50 מילין מתחום מימי החופין של ישראל, כמו־כן תוך 24 שעות משובו מהפלגה כזאת – בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים; {{ח:תתת|(2)}} בנמל בחוץ לארץ – בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל אם מצוי בו כזה; {{ח:תתת|(3)}} בפני מנהל מחלקה לשירותים טכניים בכל שנה ב־1 באפריל וב־1 באוקטובר ואם בתאריכים אלה כלי השיט היה בהפלגה – מיד עם שובו לנמל או לכל מקום אחר שבחוף בישראל. {{ח:סעיף|15|מסירת יומן רשמי למנהל המחלקה לשירותים טכניים|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)}} שוהה כלי שיט בנמל ישראל יותר מ־24 שעות רצופות, ימסור הקברניט את היומן הרשמי למנהל מחלקה לשירותים טכניים בעת הצגתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|תקנה 14}}. {{ח:תת|(ב)}} מנהל המחלקה לשירותים טכניים יחזיר לקברניט את היומן אשר נמסר לו כאמור לפני הפלגתו של כלי השיט מאותו נמל. {{ח:סעיף|16|מסירת יומן רשמי או הצגתו עם פיטורי הצוות|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} פוטר צוות כלי השיט – חייב הקברניט – כשכלי השיט נמצא בנמל ישראלי – למסור את היומן הרשמי – תוך 24 שעות מעת הפיטורים למפקח ימי, ואם כלי השיט נמצא בחוץ לארץ – להציג את היומן הרשמי בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או לשלוח בדואר רשום העתק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}}, תוך ציון דבר המשלוח ביומן הרשמי. {{ח:סעיף|17|אישור ההצגה|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} הוצג יומן רשמי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14|בתקנה 14}} {{ח:פנימי|סעיף 16|או 16}}, יאושר דבר הצגתו ביומן על ידי מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל שבפניו הוצג, בחתימתם ובציון התאריך והשעה של ההצגה. {{ח:סעיף|18|החזרת יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} הועבר כלי השיט לבעל אחר, שונה השימוש בו, ניטש או אבד, חייב קברניטו של כלי השיט, להמציא את היומן הרשמי תוך חודש ימים, למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט. {{ח:סעיף|19|החלפת יומן רשמי מושחת|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} הושחת יומן רשמי באופן, שלדעת מנהל המחלקה לשירותים טכניים, אין הוא ניתן לשימוש עוד, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים להחליפו בחדש. {{ח:סעיף|20|מתן יומן רשמי חדש או הוספת דפים|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} נתמלאו ביומן רשמי כל הדפים המיועדים לרישום, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים – בנמל ישראל, או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל – בנמל בחוץ לארץ, להחליפו בחדש או להוסיף בו דפים הנושאים כל אחד מספר סידורי, חותמו וחתימתו של מנהל המחלקה לשירותים טכניים או הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי, הכל לפי הענין. {{ח:סעיף|21|אבדן יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)}} אבד יומן רשמי, יודיע קברניט כלי השיט מיד על האבידה למנהל המחלקה לשירותים טכניים שבנמל בו רשום כלי השיט ויצרף להודעתו הצהרה בכתב המפרטת את נסיבות האבדן. {{ח:תת|(ב)}} מסר הקברניט הודעה והצהרה כאמור, וכל אישור נוסף שמנהל המחלקה לשירותים טכניים דרש ממנו, רשאי מנהל המחלקה לשירותים טכניים ליתן יומן רשמי חדש במקום האבוד. {{ח:תת|(ג)}} נמצא היומן הרשמי שאבד והושב לבעל כלי השיט או קברניטו, חייבים הם להחזירו מיד למנהל המחלקה לשירותים טכניים. {{ח:סעיף|22|הגבלת תוקף וביטול|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:ת}} מנהל המחלקה לשירותים טכניים רשאי בכל עת להגביל את תקפו של יומן רשמי ולבטלו. {{ח:סעיף|23|רשות לבדוק יומן רשמי|תיקון: תשכ״ה, תשכ״ו}} {{ח:תת|(א)}} המנהל, מנהל המחלקה לשירותים טכניים, נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, קצין משטרת ישראל בדרגת מפקח ומעלה וכל אדם המורשה על ידיהם בכתב, רשאי לעלות על כלי שיט ולבדוק את יומנו הרשמי, וקברניטו של כלי שיט חייב להציגו בפניהם, לפי דרישה. {{ח:תת|(ב)}} לא ימנע אדם את הרשאים לבדוק יומן רשמי כאמור מלעלות על כלי שיט ומלבדוק את יומנו הרשמי ולא יפריעם בכך. {{ח:סעיף|24|פטור}} {{ח:ת}} המנהל רשאי לפטור בכתב כל כלי שיט או כל סוג של כלי שיט מתחולתן של תקנות אלה, כולן או מקצתן. {{ח:סעיף|25|אגרה והצמדה|תיקון: תשל״ז, תשל״ז־2, תשמ״ב, תשמ״ח, תשמ״ט, תשס״ב, תשס״ז, [הודעות]}} {{ח:תת|(א)|(1)}} עם מסירת יומן רשמי לקברניט אניה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש״ח)}}. {{ח:תתת|(2)}} עם מסירת יומן רשמי לקברניט ספינה תשולם אגרה של 20 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 1989; בשנת 2016, 117 ש״ח)}}. {{ח:תת|(ב)}} סכומי האגרות הנקובים בתקנת משנה (א) ישתנו ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור השינוי של מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד) בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי, לעומת המדד שפרסמה בחודש נובמבר שקדם ליום השינוי הקודם; סכומים שהשתנו כאמור, יעוגלו לשקל החדש השלם הקרוב. {{ח:סעיף|26|ענשים}} {{ח:ת}} העובר על תקנה מתקנות אלה, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס 50 לירות או שני הענשים כאחד. {{ח:סעיף|27|השם}} {{ח:ת}} לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט), תשי״ז–1957“. {{ח:חתימות|י׳ בתמוז תשי״ז (9 ביולי 1957)}} * '''משה כרמל'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 52y7wby99quwkhxd317fep01hvg5ill 117 1756046 3086461 2026-10-02T12:00:08Z OpenLawBot 8112 הפניה 3086461 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:תקנות הנמלים (יומן רשמי לכלי שיט)]] smzjee5xee0j0s69gax8d13i4oyfkk3 1 1756047 3086462 2026-10-02T12:00:09Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3086462 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 0 1756048 3086473 2026-10-02T13:11:51Z מו יו הו 37729 דף פרק (בהמשך ישמש כמקור עבור דפי הספר) 3086473 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''א'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר  לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ב'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ג'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ  יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ד'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ה'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>עַל כֵּן  לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ו'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃ <קטע סוף=ו/></noinclude> </poem> rn9gahn2ic9thi3tjbcd4x6g66bwysk 3086476 3086473 2026-10-02T13:14:28Z מו יו הו 37729 3086476 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''א'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר  לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ב'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ג'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ  יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ד'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ה'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>עַל כֵּן  לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ו'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃ <קטע סוף=ו/></noinclude> </poem> odf8j1m5c6yij0v15hjo115o69ddg99 3086478 3086476 2026-10-02T13:17:52Z מו יו הו 37729 פרק ג 3086478 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר  לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ  יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>עַל כֵּן  לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃ <קטע סוף=ו/></noinclude> </poem> 250ts40lv1b8fpl94xgxicncwcnc8ql 3086495 3086478 2026-10-02T13:38:51Z מו יו הו 37729 3086495 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר  לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ  יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>עַל כֵּן  לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד׃ <קטע סוף=ו/><noinclude></poem> oi6f2cbmimslmev55s95f38gfdaf94m 0 1756049 3086474 2026-10-02T13:13:18Z מו יו הו 37729 פרק ב 3086474 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''א'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ב'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יִתְיַצְּבוּ  מַלְכֵי אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ג'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ד'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ה'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ו'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ז'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ח'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ט'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''י'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''יא'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''יב'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף  וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ׃ <קטע סוף=יב/></noinclude> </poem> 6wxibzsmopzrqmx0xantfqj1goozip2 3086479 3086474 2026-10-02T13:18:49Z מו יו הו 37729 3086479 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יִתְיַצְּבוּ  מַלְכֵי אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף  וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ׃ <קטע סוף=יב/></noinclude> </poem> q1exfo7y9sj228roginldfm6xmywmgj 3086497 3086479 2026-10-02T13:39:58Z מו יו הו 37729 3086497 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יִתְיַצְּבוּ  מַלְכֵי אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי, עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, יְיָ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף  וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ׃ <קטע סוף=יב/><noinclude></poem> e9ox9t3rfl9h66k6eu77kw3fn1y4kuh 0 1756050 3086475 2026-10-02T13:14:07Z מו יו הו 37729 פרק ג 3086475 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''א'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי  אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ב'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ג'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי, אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ד'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ה'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ו'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי, כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ז'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ח'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>קוּמָה יְיָ,  הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{ק|'''ט'''}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃ <קטע סוף=ט/></noinclude> </poem> qpp04w8210f8gkx49e1dltkbvonjxo0 3086481 3086475 2026-10-02T13:19:32Z מו יו הו 37729 3086481 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי  אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי, אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי, כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>קוּמָה יְיָ,  הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃ <קטע סוף=ט/></noinclude> </poem> duenueiwzewvukteqg8huj4r8xt5atm 3086498 3086481 2026-10-02T13:40:00Z מו יו הו 37729 3086498 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי  אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי, אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא, וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי, כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם, אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>קוּמָה יְיָ,  הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי, כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃ <קטע סוף=ט/><noinclude></poem> sgqvg5rbon64kiz5rhjugefq92vzn7k 10 1756051 3086477 2026-10-02T13:16:57Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "{{ק|'''{{{1}}}'''}}{{ש-רווח|0.5em}}" 3086477 wikitext text/x-wiki {{ק|'''{{{1}}}'''}}{{ש-רווח|0.5em}} 1lx9le8hr74e9ql3htf6yj47dlgrmyo 3086482 3086477 2026-10-02T13:20:32Z מו יו הו 37729 3086482 wikitext text/x-wiki {{צבע גופן|אפור|{{ק|'''{{{1}}}'''}}}}{{ש-רווח|0.5em}} 35djsm9jdl3iob88re6fzh5rmwms7bp 0 1756052 3086483 2026-10-02T13:25:33Z מו יו הו 37729 פרק ד 3086483 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בְּקָרְאִי עֲנֵנִי  אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה, תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ, יְיָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד, לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃ <קטע סוף=ט/> </noinclude> </poem> mym13lj5v903fwiw4t39fhrkxquxqvi 3086494 3086483 2026-10-02T13:32:49Z מו יו הו 37729 3086494 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בְּקָרְאִי עֲנֵנִי  אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה, תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ, יְיָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד, לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃ <קטע סוף=ט/></noinclude> </poem> 1th3xa126xiiymg2yuj0xbr8lmkhfyd 3086496 3086494 2026-10-02T13:39:56Z מו יו הו 37729 3086496 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בְּקָרְאִי עֲנֵנִי  אֱלֹהֵי צִדְקִי, בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי, חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>בְּנֵי אִישׁ, עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה, תֶּאֱהָבוּן רִיק, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וּדְעוּ כִּי הִפְלָה יְיָ חָסִיד לוֹ, יְיָ יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְיָ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ, יְיָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד, לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי׃ <קטע סוף=ט/><noinclude></poem> p4gqs5lrmitbr3j6rjyvggtkru6b63y 0 1756053 3086484 2026-10-02T13:27:02Z מו יו הו 37729 פרק ה 3086484 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הַקְשִׁיבָה  לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כִּי  לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְיָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יְיָ נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה, קִרְבָּם הַוּוֹת, קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים, יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם, בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ, כִּי מָרוּ בָךְ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ, וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ, וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק, יְיָ, כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ׃ <קטע סוף=יג/> </noinclude> </poem> egld05aegh9t8rc30ct9o8drjbt4lte 3086486 3086484 2026-10-02T13:27:37Z מו יו הו 37729 3086486 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הַקְשִׁיבָה  לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כִּי  לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְיָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יְיָ נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה, קִרְבָּם הַוּוֹת, קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים, יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם, בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ, כִּי מָרוּ בָךְ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ, וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ, וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק, יְיָ, כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ׃ <קטע סוף=יג/></noinclude> </poem> dxmq8cb7xzeg7fxbs8fzz4r1usq9peh 3086499 3086486 2026-10-02T13:40:02Z מו יו הו 37729 3086499 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ, בִּינָה הֲגִיגִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הַקְשִׁיבָה  לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כִּי  לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְיָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יְיָ נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי, הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה, קִרְבָּם הַוּוֹת, קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים, יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם, בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ, כִּי מָרוּ בָךְ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ, וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ, וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק, יְיָ, כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ׃ <קטע סוף=יג/><noinclude></poem> 1mb6z2cc06ikffa6dsrd3sxqt5sffuq 0 1756054 3086485 2026-10-02T13:27:22Z מו יו הו 37729 יצירת דף עם התוכן "{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיח..." 3086485 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>חָנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>שׁוּבָה יְיָ חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי, יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע׃ <קטע סוף=יא/> </noinclude> </poem> kwyu8qi4s5dbl8sc7kvmo3uimforug0 3086500 3086485 2026-10-02T13:40:05Z מו יו הו 37729 3086500 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>חָנֵּנִי יְיָ כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי יְיָ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה יְיָ עַד מָתָי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>שׁוּבָה יְיָ חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>שָׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי, יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע׃ <קטע סוף=יא/><noinclude></poem> p9oatonhz2iej7j7s8a693fqpvfcgcj 0 1756055 3086487 2026-10-02T13:28:28Z מו יו הו 37729 פרק ח 3086487 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ׃ <קטע סוף=י/> </noinclude> </poem> gv7gdvbeixc9jtyl5fifcm2f576beaa 3086502 3086487 2026-10-02T13:40:11Z מו יו הו 37729 3086502 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם, וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ׃ <קטע סוף=י/><noinclude></poem> grbihbo78fj2cmhgftwowacs2ibk68m 0 1756056 3086488 2026-10-02T13:29:10Z מו יו הו 37729 פרק ז 3086488 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>שִׁגָּיוֹן לְדָוִד, אֲשֶׁר שָׁר לַייָ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי, הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי, פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יְיָ אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת, אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע, וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי, וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>קוּמָה יְיָ בְּאַפֶּךָ, הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי, וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ, וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יְיָ יָדִין עַמִּים, שָׁפְטֵנִי יְיָ כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק, וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים, מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק, וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ, קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת, חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן, וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>אוֹדֶה יְיָ כְּצִדְקוֹ, וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְיָ עֶלְיוֹן׃ <קטע סוף=יח/> </noinclude> </poem> nx3z9ifsm5wugexpuo9pdz872yl0d1w 3086501 3086488 2026-10-02T13:40:08Z מו יו הו 37729 3086501 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>שִׁגָּיוֹן לְדָוִד, אֲשֶׁר שָׁר לַייָ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי, הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי, פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יְיָ אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת, אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע, וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי, וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>קוּמָה יְיָ בְּאַפֶּךָ, הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי, וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ, וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יְיָ יָדִין עַמִּים, שָׁפְטֵנִי יְיָ כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק, וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים, מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק, וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ, קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת, חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן, וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>אוֹדֶה יְיָ כְּצִדְקוֹ, וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְיָ עֶלְיוֹן׃ <קטע סוף=יח/><noinclude></poem> bb74hj9awzkuuvs8in05aog07mx7j29 0 1756057 3086491 2026-10-02T13:30:34Z מו יו הו 37729 פרק ט 3086491 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אוֹדֶה יְיָ בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>גָּעַרְתָּ גוֹיִם, אִבַּדְתָּ רָשָׁע, שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח, וְעָרִים נָתַשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵמָּה׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>זַמְּרוּ, לַייָ יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>חָנְנֵנִי יְיָ רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ, בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶלָה׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים׃ <קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד׃ <קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כ}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃ <קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה׃ <קטע סוף=כא/> </noinclude> </poem> jbro9ctkekxnk0wg6wm2wu69oul680p 3086503 3086491 2026-10-02T13:40:15Z מו יו הו 37729 3086503 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אוֹדֶה יְיָ בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי, יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>גָּעַרְתָּ גוֹיִם, אִבַּדְתָּ רָשָׁע, שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח, וְעָרִים נָתַשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵמָּה׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>זַמְּרוּ, לַייָ יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>חָנְנֵנִי יְיָ רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ, בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶלָה׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים׃ <קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד׃ <קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כ}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ׃ <קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה׃ <קטע סוף=כא/><noinclude></poem> 5o7a75fculbunk63kdtl0s2u5f2sxr1 0 1756058 3086492 2026-10-02T13:31:12Z מו יו הו 37729 י 3086492 wikitext text/x-wiki {{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem><noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי, יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְיָ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>יָחִילוּ דְרָכָו בְּכָל עֵת, מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ, כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט, לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ, תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים, בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי, עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה, יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יִדְכֶּה יָשֹׁחַ, וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵל כָּאִים׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל רָאָה לָנֶצַח׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>קוּמָה יְיָ אֵל נְשָׂא יָדֶךָ, אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע ׀ אֱלֹהִים, אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִדְרֹשׁ׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ, עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה, יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע, וָרָע, תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ, תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ, בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ׃ <קטע סוף=יח/> </noinclude> </poem> 7oyvnacc0efz1g4hmsmvl812odwv8jj 3086504 3086492 2026-10-02T13:40:19Z מו יו הו 37729 3086504 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי, יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְיָ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>יָחִילוּ דְרָכָו בְּכָל עֵת, מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ, כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט, לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ, תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים, בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי, עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה, יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יִדְכֶּה יָשֹׁחַ, וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵל כָּאִים׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל רָאָה לָנֶצַח׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>קוּמָה יְיָ אֵל נְשָׂא יָדֶךָ, אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע ׀ אֱלֹהִים, אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִדְרֹשׁ׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ, עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה, יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע, וָרָע, תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ, תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}} <קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ, בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ׃ <קטע סוף=יח/><noinclude></poem> j509eytyotaz8e00csqvl8r9t4voz2n 0 1756059 3086508 2026-10-02T14:24:46Z מו יו הו 37729 יא 3086508 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד, בַּייָ חָסִיתִי, אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי, נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן, צַדִּיק מַה פָּעָל׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יְיָ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, יְיָ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ, עֵינָיו יֶחֱזוּ, עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>יְיָ צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים, אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>כִּי צַדִּיק יְיָ צְדָקוֹת אָהֵב, יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ׃ <קטע סוף=ז/><noinclude></poem> shnbo6ljkoif5v3z1higsyk3ep8lf4j 0 1756060 3086509 2026-10-02T14:25:23Z מו יו הו 37729 יב 3086509 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, מִי אָדוֹן לָנוּ׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְיָ, אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>אַתָּה יְיָ תִּשְׁמְרֵם, תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם׃ <קטע סוף=ט/><noinclude></poem> t7kql8qdtfen8d4eojlmywbryzst0ic 0 1756061 3086510 2026-10-02T14:25:38Z מו יו הו 37729 יג 3086510 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>עַד אָנָה יְיָ תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח, עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם, עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְיָ אֱלֹהָי, הָאִירָה עֵינַי, פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו, צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי, יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ, אָשִׁירָה לַייָ, כִּי גָמַל עָלָי׃ <קטע סוף=ו/><noinclude></poem> pr2s0xqe3uokyke02610txy99fbkcp9 0 1756062 3086511 2026-10-02T14:25:51Z מו יו הו 37729 יד 3086511 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים, הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, אֵין עֹשֵׂה טוֹב׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְיָ מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם, לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ, אֵין עֹשֵׂה טוֹב, אֵין גַּם אֶחָד׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, יְיָ לֹא קָרָאוּ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד, כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ, כִּי יְיָ מַחְסֵהוּ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃ <קטע סוף=ז/><noinclude></poem> lo9eq15bu2idyr5b05b6c3553ann4yg 0 1756063 3086512 2026-10-02T14:26:05Z מו יו הו 37729 טו 3086512 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>מִזְמוֹר לְדָוִד, יְיָ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה, וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, וְאֶת יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד, נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם׃ <קטע סוף=ה/><noinclude></poem> b1yvmajjet4pemes7qzgnmylejhigi4 0 1756064 3086513 2026-10-02T14:26:40Z מו יו הו 37729 טז 3086513 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל, כִּי חָסִיתִי בָךְ׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אָמַרְתְּ לַייָ אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃ <קטע סוף=יא/><noinclude></poem> 8a8lhhxovo7upjeqixz8ux7of646xae 0 1756065 3086514 2026-10-02T14:26:54Z מו יו הו 37729 יז 3086514 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>תְּפִלָּה לְדָוִד, שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק, הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי, בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה, צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא, זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ, בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל, הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים, מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי, אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ, פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ, עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף, וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>קוּמָה יְיָ, קַדְּמָה פָנָיו, הַכְרִיעֵהוּ, פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>מִמְתִים יָדְךָ יְיָ, מִמְתִים מֵחֶלֶד, חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ׃ <קטע סוף=טו/><noinclude></poem> qh08kol492lku5qu60sstgtij05qdvc 0 1756066 3086515 2026-10-02T14:27:24Z מו יו הו 37729 יח 3086515 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְיָ לְדָוִד, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַייָ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל יְיָ אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וַיֹּאמַר, אֶרְחָמְךָ יְיָ חִזְקִי׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>יְיָ סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי, אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>מְהֻלָּל אֶקְרָא יְיָ, וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת, וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי, קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְיָ, וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ, סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ, חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ, עָבָיו עָבְרוּ, בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְיָ, וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ, בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם, וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם׃ <קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם, וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל, מִגַּעֲרָתְךָ יְיָ, מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ׃ <קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי, יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים׃ <קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז, וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי׃ <קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי, וַיְהִי יְיָ לְמִשְׁעָן לִי׃ <קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב, יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי׃ <קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>יִגְמְלֵנִי יְיָ כְּצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי׃ <קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְיָ, וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי׃ <קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי, וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי׃ <קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ, וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי׃ <קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>וַיָּשֶׁב יְיָ לִי כְצִדְקִי, כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו׃ <קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד, עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם׃ <קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>עִם נָבָר תִּתְבָּרָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל׃ <קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ, וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל׃ <קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי׃ <קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד, וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר׃ <קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ׃ <קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ, וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ׃ <קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל, וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי׃ <קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי׃ <קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה, וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי׃ <קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי׃ <קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי, וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי׃ <קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם׃ <קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם, יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי׃ <קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה, תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי׃ <קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף, וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם׃ <קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ, עַל יְיָ וְלֹא עָנָם׃ <קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ, כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם׃ <קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם, תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם, עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי׃ <קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מה/>לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי, בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי׃ <קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מו/>בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ, וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם׃ <קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מז/>חַי יְיָ וּבָרוּךְ צוּרִי, וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי׃ <קטע סוף=מז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מח/>הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי, וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי׃ <קטע סוף=מח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|מט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מט/>מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי, אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי, מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי׃ <קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|נ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נ/>עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ׀ יְיָ, וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה׃ <קטע סוף=נ/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|נא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נא/>מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ, עַד עוֹלָם׃ <קטע סוף=נא/><noinclude></poem> mghrsvjvi1e4ra7crfhzw9qcwi5sac2 0 1756067 3086516 2026-10-02T14:27:46Z מו יו הו 37729 יט 3086516 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם, לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ, וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְיָ בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה, עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו׃ <קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃ <קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם, בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב׃ <קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃ <קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב׃ <קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃ <קטע סוף=טו/><noinclude></poem> 4jwrvq5bar1iatelg76jebldv1j3ddd 0 1756068 3086517 2026-10-02T14:28:08Z מו יו הו 37729 כ 3086517 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{תהלים מנוקד ומפוסק}}{{טקסט מנוקד|גודל=25}}<poem></noinclude><קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ <קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה, יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ <קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ <קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ, וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ <קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ <קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ <קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ, יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ <קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ <קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ <קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{תמפ|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃ <קטע סוף=י/><noinclude></poem> jup8bq5t3ibatxsb7evverc1oyhx3pq 0 1756069 3086519 2026-10-02T18:19:09Z Editor259 28663 יצירת דף עם התוכן "(טז, א) אל תתאוה תואר נערי שוא ואל תשמח בבני עולה: (טז, ב) וגם אם פרו אל תבע בם אם אין אתם יראת ייי: (טז, ג) אל תאמין בחייהם ואל תבטח בעקבותם: (טז, ג) כי טוב אחד מאלף ומות ערירי מאחרית זדון: (טז, ד) מאחד ירא ייי תשב עיר וממשפחת בגדים תחרב: (טז, ה) רבות כאלה ראתה עיני..." 3086519 wikitext text/x-wiki (טז, א) אל תתאוה תואר נערי שוא ואל תשמח בבני עולה: (טז, ב) וגם אם פרו אל תבע בם אם אין אתם יראת ייי: (טז, ג) אל תאמין בחייהם ואל תבטח בעקבותם: (טז, ג) כי טוב אחד מאלף ומות ערירי מאחרית זדון: (טז, ד) מאחד ירא ייי תשב עיר וממשפחת בגדים תחרב: (טז, ה) רבות כאלה ראתה עיני ועצמות מאלה שמעה אזני: (טז, ו) בעדת רשעים יוקדת אש ובגוי חנף נצתה חמה: (טז, ז) אשר לא נשא לנסיכי קדם המורים בגבורתם: (טז, ח) ולא חמל על מגורי לוט המתעברים בגאותם: (טז, ט) ולא חמל על גוי חרם הנורשים בעונם: (טז, י) כן שש מאות אלף רגלי הנאספים בזדון לבם: {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=45 סמנד פרק טו] [[קטגוריה:בן סירא]] mlgueyuojc8wrz76clybtcj0gobkmdl